פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה ו
מתני' שתי גנות. של שני בני אדם סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה ושאצלה קרקעיתה נמוך:
והירק בנתיים. בזקיפת הגובה עובי הארץ שביניהם:
של עליון. שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:
ר' יהודה אומר של תחתון. שעל אוירו היא מונחת:
למלאת גינתו עפר. ולהשוות קרקעו לעליונה:
וכי מאחר ששניהן יכולין למרות זה על זה. שלא יהא ירק זה כאן עליון ליטול עפרו ותחתון למלאות גינתו:
מניין ירק זה חיה. הדין הוא שרואין מהיכן ירק זה חי וממקום שהוא יונק וגדל לו ינתן:
כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי היא שלו. כדקאמר ר' מאיר הואיל ומעפרו הוא חי והשאר של תחתון דעליון גופיה אפקורי הוא מפקיר ליה לגביה דתחתון שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקטו. והלכה כרבי שמעון:
גמ' מה יעשו. הלכה כמי מהני תנאי דמתני':
יחלוקו. כיון דאיכא סברא כר"מ או כר' יהודה חולקין בזה:
עד עשרה טפחים. אדר"ש קאי עד עשרה טפחים הוא בכלל כל שיכול לפשוט את ידו וליטלו:
ר' יוחנן פליג דעד שיכול לפשט את ידו ממש משערינן ובלבד שלא יאנס את עצמו לפשוט ידו יותר מדאי:
כותל שבין שתי מחיצות. של שני בני אדם ונפרץ הכותל:
מה מפקה מביניהון. במאי פליגי דליכא למימר באבנים של כותל והמקום זהו דין מפורש במתני' דריש מכלתין דלקמן דאם עשו מאמצע המקום והאבנים של שניהן. ועוד דמר אמר מחצה לזה ומחצה לזה ומר אמר כולו לזה וכולו לזה והיינו הך דיחלוקו ומאי בינייהו וקאמר הש"ס דבדין אחר פליגי מצא מציאה בתוך הכותל איכא בינייהו:
מאן דאמר מחצה לזה ומחצה לזה. הכי קאמר אם נמצא מחציו והילך לזה הרי הוא שלו ובחציו האחר הרי הוא של אחר הסמוך לו וקמ"ל דלא תלינן דהמציאה מעלמא הוא דאתיא אלא הסמוך למקום שנמצא הוא זכה דתלינן דהוא הניחה שם:
ומאן דאמר כולו לזה וכולו לזה. הכי קאמר דאע"פ שנמצא בחציו האחד הרי יש כאן ספק דאפשר זה האחר השתמש בכל הכותל כמו הזה שהוא סמוך לו ואיכא למימר או כולו לזה או כולו לזה והמוצא הוא שזכה דכיון דמוחזק הוא לא מפקינן מיניה ובמה שבידו הוא זכה:
הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
סוף הספר