אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית

פרק י · הלכה ה

הלכה ד

מתני' ונפל. לתוך גינת חבירו:

הגיעוך. זכה אתה בהן ופנה אותן לעצמך:

אין שומעין לו. אם אין זה רוצה אינו קונה אותן וחייב הלה לפנותן:

הילך את יציאותיך. שהוצאת לפנות אותן:

בתבן ובקש. ללקט לו משלו או מן ההפקר:

טול ממה שעשית. כל מה שלקטת יהא שלך:

אין שומעין לו. אע"ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף גבי פועל אינו כן דלא תלין פעולת שכיר כתיב מאי דאתני בהדיה משמע:

המוציא מוציא והמזבל מזבל. כשזר מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושא לזבלו ואינו רשאי להשהותו שם:

וגובלין טיט. לתת מיד בבנין:

והבונה בונה. מקבלן מיך המביא ובונה:

אף מתקן. מזמין מלאכתו ברשות הרבים כל שלשים יום ואינו חייב בנזקין ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

גמ' תני. בתוספתא פי"א:

פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשרותו צ"ל וכן הוא בתוספתא לשרותו לטיט ואם לשהותו ה"ז אסור:

ע"ג דימוס. של בנין:

החוצב. את האבן מן ההר:

לגמל. להנושאה על הגמל:

לסתת. המחליקה ומתקנה:

לסבל. הנושאה על כתיפו:

והיה מפקפק בה. הפכה מצידה לצידה כדי להושיבה כדרך הארדכל שהוא ראש האומנין ומדקדק ליישב האבן ומחמת כן נפלה והזיקה הוא חייב:

מסרה הסתת לסבל. הא דאמרי' בברייתא הסתת לסבל הסבל חייב וקאמר הש"ס דיש חילוק בין אם מסר הכל בידו או לא דאם מסר לו הכל האבן וכן מסיתות מקצת מן האבן שסיתת ממנה ולפעמים צריכין לזה לתתה במקצוע ונפל ממנו והוזק אחר בין באבן בין בסיתות הסבל חייב צ"ל. ולג' הספר אפשר לפרש דאם בשעת מסירתו להסבל נפל ממנו לעולם הוא חייב בין בסיתות בין באבן:

הסתת להסבל. אחר שמסר לו האבן נפל האבן והסיתות והזיקו רואין אם בסיתות הוזק הסתת חייב דזה בידו הוא וממנו הוא שנפל ואם באבן הוזק מיד הסבל הוא והסבל חייב כללו של דבר כל שיצא ההיזק מתחת ידו הוא חייב:

פטור. כולן פטורין:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה