פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ · סימן ו
זאת מעט"י להודיע נאמנה כי מזה ימים במספר ירחים הגיעני פס"ד שו"ת ארוכה מאר"ש מדה ממע' רב רחומאי הרב המובהק כמהר"ר בכור אהרן אלחדיף יצ"ו חד מחו"ר עיה"ק טברי' ת"ו ונדון השאלה הוא בראובן ששלח לשמעון לעיר אחרת שימכור לו הקרקע שלו שיש לו שם ומצא שמעון השליח הנז' שם ללוי הדר שם שרוצה לקנות ממנו אותו קרקע ופסקו ביניהם דמי הקרקע בסך כו"ך ושוב שמע יאודה הדר שם הענין הנז' ורצה גם הוא לקנותה והלך אצל שמעון השליח והוסיף לו סך מה יותר ממה שנתן לוי בדמי הקרקע ההוא והבטיחו שמעון למוכרה לו דוקא ואמר לו תכין המעות דמי הקרקע ואני אמכור לך הקרקע והלך יאודה לבית הבאנק שיש לו עליהם סך מה ותבע מהם לפורעם לו ויען שתביעתו מהם היתה בתוך זמן הפרעון ומנהג הבאנק שכל התובע מעותיו מהם תוך הזמן פורעים לו סך הקרן שלו דוקא ואוכלים עליו כל הרבית שעלה לו ממעותיו עד יום הפרעון ויאודה הנז' בההיא הנאה שחפץ לקנות הקרקע הנז' מח בסכי הרבית ולקח מהם הקרן שלו דוקא והלך עם מעותיו אצל שמעון הנז' כדי לפרוע לו דמי הקרקע וימכור לו בהם הקרקע ובבואו אל שמעון אמר לו כבר מכרתי הקרקע ללוי הקונה הא' וקבלתי ממנו המעות ונשאר יאודה בפחי נפש ודינא קבעי משמעון השליח וטוען עליו שגרם לו הפסד הרבית של מעותיו וחייב לפורעם לו ושמעון טוען כנגדו שעפ"י הדין אינו חייב בהפסדו כלום כי כן נשאל מע' הרב הפוסק הנז' ע"ז והאריך הרחיב בתשו' ושלח לי הפס"ד שלו וביקש ממני לעיין בדב"ק ולהסכים איתו עמו בדין זה וכשאני לעצמי עיינתי היטב בדין זה ובדב"ק אשר עלתה הסכמתו לפטור לשמעון מתשלומי נזק יאודה להיותו מוחזק ולא מצאתי בכל דב"ק טעם מספיק וחלקתי עליו בדין ושלחתי לו הפס"ד שלו ומ"ש אני עליו כאשר יבואר לקמן בס"ד ויען שלא נשאר בידי העתק הפס"ד שלו זוהי סיבה שלא העתקתי ד"ק פה זולתי העתק מ"ש אני בעניי וזאת היתה תשובתי וז"ל:
הנה תחי"ד בקדשו עמד בדין אם יש לחייב המשלח בהפסד ממון דיאודה או"ד יש לחייב השליח דוקא מדין פושע ואסיק וז"ל הנה מלבד דנ"ד הוא עדיף שלא לחייבו מנדון הרשב"א יען כי גם פה טוען מי יימר וכו' עכ"ל ולענד"ן דאכתי חייב השליח דפושע הוי ועל טענת מי יימר אם הלה טוענו בריא חייב הוא לישבע ובנדון הרשב"א ז"ל ממש ואין שום חי' ביניהם כלל וכ"כ להדיא הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קע"ב יע"ש ואם טוענו שמא חייב הלה לקבל ח"ס שהפסיד הרבית בגרמתו ואם הדבר ברור שכן הוא מנהג הבנקו"ס אין עליו אפי' ח"ס וחייב השליח בתשלומי נזקו שגרם לו עו"כ ה"ה נר"ו וז"ל דאפי' דנימא דאמ"ל תכין המעות אפי"ה פטור מלשלם ועיקרא וכו' ובנ"ד ליכא למקנסיה כיון שבעל המעות הוא המזיק את עצמו וכו' עכ"ל הנה זוהי סברת הראב"ד ז"ל בפ"ו דזו"מ דפליג על הרמב"ם בדין אם חזרה הכלה דהרמב"ם חייבה בכל הוצאות הבעל הגם דהוא הזיק עצמו בהוצאותיו והשיגו הראב"ד שם דס"ל דפטורה מטע"ז עצמו שהוא הזיק א"ע יע"ש ואנן קי"ל כהרמב"ם, וכן פסק מרן ז"ל באה"ע סי' ן' כוותיה וכטעמיה דהרמב"ם ז"ל ודלא כהראב"ד כיעו"ש וא"כ טע"ז שכ' רו"מ דבנ"ד ליכא למקנסיה משום שהוא הזיק א"ע זהו דלא כהלכתא וכמבואר:
עו"כ וז"ל והרא"ש וכו' וכתב החס"ל וכו' אתאן לנ"ד דאינו בודאי הזיק עפ"י דיבורו וכו' עכ"ל ותמהני איך יאמר קדוש דאינו בודאי דהא ודאי הזיקו היזק גמור כיון שכבר חזר בו מדיבורו ומכר לזולתו א"כ אין לך היזק ברור גדול מזה ופשוט:
ומ"ש עוד וז"ל ונ"ד לא במזיד אלא בשוגג דלא ידע דהבאנק וכו' עכ"ל הנה הגם דנימא דהיכא דלא ידע פטור מתשלומים כדס"ל לכמה פוס' ז"ל כמ"ש הרב מנחת זכרון באות ד' יעש"ב מ"מ שבועה או ח"ס מיהא בעי אם טוענו בריא דידע או שמא ואין פוטר אותו מהם וברור. ומ"ש עוד וז"ל וגם לא הוי בריא היזקא כיון דלא ידע וכו' ע"כ הנה זוהי עצמה טענה קמייתא ועליה אנו דנים דעכ"פ שבועה או ח"ס מיהא בעי שלא ידע כנז"ל: ומ"ש עוד וז"ל ועוד כי בנ"ד ההיזק תלוי ביד אחרים שהוא בעל המעות וכו' ע"כ לא הבינותי דכיון דהוא הבטיחו למכור לו ואמ"ל תכין המעות א"כ מוכרח לקבל מעותיו בלי רבית שלהם כדי לקנות הקרקע דאית ליה הנאה טפי בקנותו הקרקע ולא סגי בלאו"ה ולא דמי למ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד וברור. וגם ל"ד למ"ש עוד אני עני בסה"ק פנ"י ח"ג סי' ח' אחר החיתום דשאני הכא דעפ"י הבטחתו ודיבורו עשה מעשה לגבות מעותיו בלא רבית כדי לקנות הקרקע. ומ"ש עוד דיכו"ל קי"ל דהוי קנסא וכו' ע"כ הנה אפי"ה מה הרויח בזה דאכתי יש לחייבו משום קנסא אפי' שהוא מוחזק אם לא ישבע דלא ידע ותו דהרמב"ם ומרן ז"ל דאנן קי"ל כוותיהו ס"ל כהרמב"ן ז"ל דד"ג דינא דאורייתא הוא ולא קנסא כמ"ש מהרח"ש ז"ל הוב"ד בס' מנחת זכרון שם וכ"כ הרב בית יצחק דצ"ו ע"ב דרובא דרבוותא ומרן ז"להכי ס"ל דדינא הוא ולא קנסא יע"ש ולא מצ"ל קי"ל דהוי קנסא ופשוט: ובהכי אזדא ליה נמי מ"ש עוד רו"מ וז"ל דבנ"ד לא כיון להזיק וכו' ע"כ דכיון דאנן קי"ל דד"ג דינא היא ולא קנסא הא ודאי דבדאורייתא לא שנא בין נתכוון להזיק ללא נתכוון כדהק' כן הרב חס"ל ז"ל שם דקי"ד ע"ד על הרב אד"ק ז"ל יע"ש:
ומ"ש עוד ב' תשו' הרשב"א ותשו' הרב חוו"י ז"ל וסיים עלייהו וז"ל וקח לך ממנו לנ"ד בכל פרט ופרט ע"כ הנה הרשב"א אזיל בשיטת התוס' והרא"ש ז"ל דמחלקי מדד"ג לגרמא ומצרכי ד' תנאים כדי לחייב מדד"ג לא כן אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דלמאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג אין חילוק מגרמי לגרמא דבכל אופן חייב הגורם וכמ"ש הסמ"ע ברס"י שפ"ו כ"כ מור"ם בתשו' הביאה מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סי' שפ"ו והרב חיי עולם בפ' בראשית דרוש ב' וכ"כ כמה פוס' ז"ל ועד אחרון הרב מנחת זכרון ז"ל שם וא"כ הגם דנימא דנ"ד אינו אלא גרמא אכתי לדידן יש לחייבו בתשלומי נזקו כיון דבריא היזקא הוא כשעבר על דיבורו ומכר לזולתו וע"ע לקמן מ"ש בזה:
גם מ"ש עוד וז"ל עו"כ החוו"י וכו' ומכ"ש בנ"ד דהוא המוחזק ע"כ ג"ז ליתא דשאני הכא דעפ"י דיבורו נעשה מעשה שאמ"ל תכין המעות וגם דיבורו חשיב מעשה גמור כמ"ש החוו"י ז"ל עצמו שם לעיל מזה והבי"ד רו"מ בשמו. ומאי דאייתי בידיה דברי הש"ך שבסי' שפ"ו לקמן אבאר אי מצי המוחזק לו' קי"ל כוותיה דהש"ך ז"ל במ"ש בדעת עליון מרן ז"ל ומשם באר"ה. ומ"ש עוד מש' הש"ך לסברת ריצב"א כבר מילתא אמורה דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דד"ג דינא הוא ולא קנסא כנז"ל גם מאי דיליף מר מתשו' מהרשד"ם דבסי' של"ב ות"ס וסיים עלה מר וז"ל אשר משם תורה יוצאה בהינומא לנ"ד וכו' ע"כ לדידי לא שמיה מתיא כלל בתר דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חילוק מגרמי לגרמא דבכולהו חייב הגורם היזק כל שההיזק בריא כגוונא דנ"ד כמש"ל וספר קצות החושן ח"ב אינו נמצא אצלינו לראות ד"ק בשורשן היעמדו ד"ק ז"ל בדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דאיכא למיקם טובא בד"ק ז"ל מכמה דינים, שפסקו הרמב"ם ומרן בסי' שפ"ו לחיובא הגם דאינם אלא גרמא לשיטת ר"י והרא"ש ודעי' ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא ולקמן אעמוד בזה בס"ד:
ומאי דרמי ומק' מר מתשו' הרשב"א דבח"ג סי' ר"ז ולמ"ש הכנה"ג בסי' שפ"ו איני רואה ריח ק"ו כלל אם לא שנאמר שכיוון מר לקו' הרב מ"ז ז"ל הנז' שם דכ"ב ע"א יע"ש וע"ע להרב בני בנימין ז"ל ח"ב סי' י"ב מ"ש בזה. גם מ"ש מר ע"ד רש"י ע"ע בס' מ"ז שם מ"ש בזה ובפוס' שציין שם ואכמ"ל. עו"כ וז"ל ואקחך אל מ"א וכו' ובנ"ד ליכא כל ה"מ עכ"ל הנה אנכי הרואה דנ"ד דמי ממש למ"ש הרמב"ן ז"ל דכל הגורם ומחמת גרמתו בא לחבירו היזק שא"א אלא באותו היזק ואינו תלוי בד' אחרים אלא בשעה שגרם בא ההיזק או עת"ל כגו"ד מחייב ר"מ ונקרא בריא היזקא ע"כ ונד"ן דכוותה ממש שמחמת שמכר לזולת הפך הבטחתו ודיבורו שאמ"ל תכין המעות תכף ומיד בשעת המכירה לזולתו בא לחבירו זה היזק גמור וא"א לגבות מעותיו אלא בהפסדו הרבית כדי לקנות אותו קרקע וגם אינו תלוי בד' אחרים רק בדעת עצמו של המוכר שמכר לזולתו מדעת עצמו א"כ הו"ל בריא היזקא גמור וכמדובר:
עו"כ וז"ל ואלכה לי וכו' תשוב תראה וכו' ולדידן טעם ריצב"א הוא משום קנס וכו' בנ"ד ליכא למקנסיה כיון שבעל המעות הוא הזיק את עצמו עכ"ל הנה כבר כתבתי דזוהי סברת הראב"ד ז"ל דפליג על הרמב"ם בפ"ו דזו"מ מטע"ז גופיה ואנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל באה"ע סי' ן' דלא שנא להו אם מזיק הוא א"ע או"ל דמ"מ חייב הגורם מדד"ג דדינא הוא ולא קנסא דלא כס' ריצב"א וכמ"ש הרב מהרמ"ג ז"ל בתשו' בירך משה ח"מ ס ה' יעש"ב: גם מ"ש מתשו' הרתה"ד ז"ל לא מכרעא כלל דגם הוא ז"ל אזיל בשיטת התוס' ור"י והרא"ש ז"ל דמחלקי מגרמי לגרמא ואנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל כנז"ל ובהכי אזדא ליה נמי מ"ש עוד רו"מ וז"ל ראה תראה וכו' והיינו ממש כנ"ד וא"כ יכו"ל המוחזק קי"ל ופטור ע"כ וליתא דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל ולא מצ"ל קי"ל דלא כוותייהו כמדובר. עו"כ וז"ל תשוב תראה וכו' ע"כ לא ידעתי כוונתו בזה כלל:
עו"כ וז"ל אציגה נא וכו' ואתה תחזה מכל האמור לפטור בנ"ד המשולל וכו' ע"כ ולפי האמור ליתא דאנן קי"ל כהרמב"ם ומרן דמחייבי גם בגרמא היכא דהוי בריא היזקא כנ"ד:
עו"כ וז"ל ומצאתי עוד טעמא רבה לפטור בנ"ד וכו' ומ"מ לגבי המוחזק אין מי שיוכל להוציא מידו כיון דבעה"ת וכו' ע"כ ולא ראה דכמה דיות נשתפכו בזה בס' הפוס' מלבד הרב ח"מ שציין רו"מ דאסיק דלא כמר כיעו"ש עוד ליעיין מר בתשו' הרב נוכח השולחן אה"ע סי' י"ג ובתשו' הרב. בני בנימין ח"מ סי' י"ב ובמ"ש הרב, מ"ז שם ומהם יראה דאין מקום לפטור המוחזק בנ"ד כלל כמשי"ר המעיין וברור:
גם מ"ש לתשו' חכמי לוניל עיין להר' מ"ז ז"ל שם מ"ש בזה. גם מ"ש עוד וז"ל גם מהרמב"ם ח"ב בפי"ג מהל' מאכ"א וכו' אשר מזה מוכח דדוקא במכוין להזיק הוא דחייב ושו"ר שכבר קדמו בזה המחנ"א וכו' עכ"ל וליעיין מר מ"ש על דבריו ז"ל הרב מ"ז שם והרב נוכח השולחן והרב בני בנימין ז"ל שם:
גם משה"ק מר ממ"ש הרמב"ם בהל' חובל ושלא מצא מי שנרגש מסתירת ד"ק לדידי איני רואה שום דבר סת"ר לו דבהל' חובל פליגי הרמב"ם והראב"ד היכא:
דאינו מתכוין להזיק רק להנאת עצמו דלהרמב"ם במזיד חייב ולהראב"ד פטור ובהל' מאכ"א איירי היכא דאינו מתכוין להזיקו לאסור יינו וגם לא כיון להנאת עצמו רק כגון שהוא שוגג או מוטעה דסבר דבנגיעתו ביין לא מיחייב בתשלומין אבל בשאר נזקין חייב דקי"ל אדם מוסד לעולם וכו' כמ"ש מרן ז"ל שם במאכ"א בכ"מ יע"ש וע"ע להרב שער יאודה ז"ל דס"ג ע"ג מ"ש ע"ד המחנ"א ז"ל ודחה דבריו וע"ע בבני בנימין שם ובזה סרה מהר תלונתו ע"ד הכנה"ג או הגד"ת דמדוע לא נרגשו מהסתירה דמניה וביה דלקמ' וכמובן:
ומאי דחילק ידע מר מסברא דנפשיה ומר הוא דאמר דלעולם אימא לך וכו' ע"כ תמהני טובא דא"כ אמאי הרמב"ם ז"ל שם לא נקט רק גוי שנגע ביינו של ישראל דרבוותא טפי הול"ל דאפי' שתה ממנו ג"כ חייב לשלם כיון דנאסר היין על ידו ותו דאי גם במכוין להנאתו לשתות חייב א"כ אמאי לא השיגו הראב"ד שם כדהשיגו בהל' חובל וזה ג"כ ק' ע"ד הרב שער יאודה ז"ל הנ"ל כמובן הילכך מחוורתא כדכתי' בעניותין דבהל' מאכ"א לא איירי כלל במכוין להנאת עצמו ואנה"ן דהיכא דקא מכוין להנאתו לשתות ויודע דעי"ז נאסר היין דחייב בתש' אלא דבדא לא איירי התם דכבר נלמד זה ממ"ש בהל' חובל ולכך לא השיגו הראב"ד שם בהל' מאכ"א אלא איירי בשוגג ומוטעה כנז"ל וכ"כ הרב בני בנימין ז"ל שם דכ"ט ע"ד יע"ש:
ומ"ש עוד מר וז"ל וא"כ יכו"ל קי"ל כהראב"ד וכו' ע"כ ליתא לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן דס"ל דאם חזרה בה הכלה דחייבת בכל הוצאות הבעל הגם דלא נתכוונה רק להנאת עצמה:
עוד זאת דבנ"ד מאי להנאת עצמו איכא הכא כדי לזכותו בט' קי"ל כהראב"ד דנהפוך הוא דאם היה מקיים דיבורו למכור לזה הוה אית ליה הנאה טפי כיון שהוסיף לו בדמי הקרקע יותר מהסך של הקונה הא' ונמצא דכעת שחזר המוכר מדיבורו ומכר לראשון הפסיד עצמו בההוא טופיינא וגם גרם נזק והפסד ממון הרבית לזה הב' ומתחייב בתש':
ומה גם דהרב חיי עולם ז"ל שם בד"ט ע"ב העלה דהרמב"ן והתוס' והרא"ש והר"ן והר"י ז"ל כולהו ס"ל דכל שמכרן להזיק אפי' שהוא בשביל הנאתו חייב וסברת הראב"ד דפוטר במכוין להנאתו סברא זו אינה מתקבלת והיא נגד כמה גדולי הפוס' ומ"ש הכנה"ג והמח"א דיש כמה פוס' דס"ל הכי וכו' כמש"ל כבר הוכחתי לענ"ד דזה אינו ולא יש בס' זו כי אם הטור לבד דגם מד' הראב"ד נראה שחזר בו וכו' יע"ש וכ"כ הרב מ"ז שם בד"ל ע"א יעש"ב ושם דחה סברת המח"א דכייל להרמב"ם בהדי הטור ז"ל כיעו"ש ולענד"ן דמסייע ליה דהוא דינא דכ' הרמב"ם בפ"ו דזו"מ ופסקה מרן באה"ע סי' ן' דאם חזרה בה הכלה חייבת בכל הוצאות הבעל מדד"ג הגם דודאי דמאי דחזרה בה אינו אלא להנאתה ולא כיוונה להזיק לבעל ועכ"ז חייבת ומ"ש מרן בח"מ סי' ס"ו בסתם כס' הראב"ד והטור ז"ל לאו למימרא דס"ל למרן כוותייהו בעלמא היכא דמכוין להנאתו פטור דהא ודאי ליתא כיון דבש"ע אה"ע סי' ן' מבואר דס"ל דאף במכוין להנאתו חייב מדד"ג אלא התם שאני דס"ל למרן בח"מ סי' ס"ו כיש מ"ש דאייתי בתר הכי דאף לעצמו יכול למחול דהגם דבעלמא קי"ל בד' מרן בסתם וי"א דדעת מרן כהסתם הכא שאני דחזינא למרן באה"ע סי' ק"ה דפסק בפשיטות כמ"ד דמוחל לעצמו וזוהי ס' רוב הפוס' כמ"ש הרב בני בנימין סי' י"ב ד"ל סוף ע"א יע"ש וגם ידוע מ"ש האח' ז"ל דש"ע אה"ע חיברו מרן באחרונה ולא תידוק מניה דס"ל בעלמא דכל שמכוין להנאתו פטור. ומה גם די"ל כמ"ש הסמ"ע שם דגם לד' התוס' חייב לשלם ללוקח מה שנתן אעפ"י שאין כוונתו להזיק וכ"כ הש"ך ז"ל שם דלדינא חייב לשלם כל החוב רק בדעת מרן חלק הש"ך שם על הסמ"ע יע"ש ולא ירדתי לסו"ד הש"ך ז"ל דכיון דס"ל למר דלדינא חייב לשלם כל החוב אפי' שאין כוונתו להזיק רק להנאת עצמו הוא מכוין א"כ אמאי נייד מלמימר הכי בד' מרן ז"ל ובפרט דהכי מוכחי להדיא דברי מרן שבאה"ע סי' ן' דאף דלא נתכוונה הכלה בחזרה בה רק להנאת עצמה עכ"ז חייבת לשלם מדד"ג אשר מזה קל"ט נמי למ"ש הרב בני בנימין ז"ל שם בד"ל ע"א ובע"ב דאסיק התם בד' מרן דס"ל דהיכא דמכוין להנאת עצמו דפטור ולא זכר שר מ"ש מרן גופיה באה"ע סי' ן' ומה גם דלא זכר דגם הרב ח"מ והרב"ש ז"ל שם בסי' ק"ה ס"ל בפשי' כהסמ"ע דאף דהיורש יכול למחול לעצמו מ"מ חייב לשלם מדד"ג יע"ש ועם דהרב נוכח השולחן סי' י"ג ס"ל בד' מרן דגם בסי' ק"ה פטור היורש היכא דמתכוין להנאתו ודחה דברי הח"מ והב"ש ז"ל דנר' מדבריהם דבגדול חייב מדד"ג אפי' שמתכוין להנאתו ופליג הוא ז"ל באומרו דמלשון מרן בח"מ סי' ס"ו מודה להדיא דלדיעה זו פטור מתש' ושיותר נר' כמ"ש הש"ך דפטור מכלום ודלא כהסמ"ע והח"מ והב"ש ז"ל והניח ד"ק בצ"ע ואסיק דלא איירי הרמב"ם ומרן בסי' ן' בחזרה בה הכלה אלא כשכוונתה להזיקו מבלי שום טעם וסיבה אך אם כיוונה להנאתה גם הרמב"ם ומרן מודו דפטורה מתש' כיעו"ש ואחהמ"ר אעיקרא מ"ש דמלשון מרן וכו' יש לדחות בנקל די"ל כמ"ש הסמ"ע דלס' קמייתא חייב לשלם כל החוב ולס' בתריתא חייב לשלם מה שקבל וג"ז מדד"ג ולא לפוטרו בלא כלום: גם מאי דאוקי מלתייהו דהרמב"ם ומרן שבסי' ן' דאיירי במתכוונת להזיקו הא ודאי ליתא דלא משכחת לה שתחזור בה הכלה כדי להזיקו מבלי שום סיבה וכבר הרב פרה"א ז"ל בח"ב דפ"א ע"ד אסיק לדינא דפסקינן לחייב בדד"ג אע"ג שאינו מכוין להזיק רק להנאת עצמו יע"ש. ומ"ש עליו הרב בני בנימין שם שדבריו תמוהים וכו' יע"ש הנה נתבאר דאדרבא דברי עצמו הם התמוהים מכח מ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' ן' וכמדובר:
עו"כ וז"ל עוד זאת אחרת דגם הרמב"ם אזיל ומודה היות שהוא נתכוון לטובת בעל המעות וכו' עכ"ל ואתמהא טובא דמאי טיבותיה כיון דבעל המעות ניחא ליה בהפסדו הרבית כדי לקנות הקרקע דיותר טוב הוא לו קנייתו הקרקע טובא ובשלמא אם היה השליח המוכר מקיים לו דיבורו והבטחתו ומכר לו הקרקע ושוב הלה יטעון עליו שהפסידו הרבית לא היינו שומעין לו כלל דטענינן ליה שפיר דלטובת הלוקח נתכוון השליח כיון שרצונו לקנות ממנו הקרקע ברם השתא דהשליח המוכר חזר בו מדיבורו ומכר לזולתו יותר בזול היכי מצ"ל דלטובת הלוקח נתכוון הא ודאי דאין זה אלא לרעתו ולהזיקו נתכוון בודאי וברור:
ומ"ש דנ"ד לאו בריא היזקא וכו' כבר נתבאר דאין לך בה"ז יותר מזה כיון שחזר בו מדיבורו ומכר לזולתו. ומ"ש שהדבר ברור שלא ידע וכו' אנא דאמרי דעכ"פ שבועה או ח"ס מיהא בעי כמש"ל ומ"ש דאנן בעינן נתכוון להזיק וכו' ע"כ ליתא דמבואר יוצא מדברי מרן ז"ל בכ"מ שבפרק י"ג דמאכ"א דנ"ל דבעלמא חוץ מנגיעת העכו"ם ביין לא בעינן נתכוון להזיק דאדם מועד לעולם כנז"ל וע"ע לקמן מ"ש עוד בזה בסו"ד: עו"כ וז"ל אתאן לתשו' הרב מכת"ל וכו' ואני ב"א בקשתי ול"מ וכו' ולא עוד אלא דמאי אפי' וכו' עסה"ל ואחד הרואה בכנה"ג ח"מ סי' שפ"ו הגהט"ו אות צ"ד שכ"כ להדיא משם הרמב"ן יע"ש ובודאי דעל לשון זה קאי המכת"ל ופשוט וא"צ עוד לידחק להגיה בד"ק כלל ובפרט מ"ש מר להגיה דאפי' במזיד פטור הא ודאי ליתא כיון דהרמב"ן ז"ל שם ס"ל דד"ג דינא הוא ולא קנסא ואיך יתכן לומר דאפי' במזיד פטור ומ"ש המכת"ל ע"ד הרמב"ן דה"ט משום דכיון דד"ג אינו אלא קנסא לא קנסינן שוגג וכו' עכ"ל הנה ברור דטע"ז אינו אלא למ"ד דד"ג קנסא הוא ולא דינא כמ"ש להדיא הכי הרמב"ן גופיה אשר במאמרו שם דקי"א ע"ד דאילו הרמב"ן גופיה ס"ל להדיא דדינא הוא ולא קנסא וחייב בין במזיד בין בשוגג וכ"כ שם בדקי"ב ע"ב א"כ עכצ"ל דמ"ש הכנה"ג בשם הרמב"ן דפטור אפי' בשוגג ר"ל לא מיבעיא באונס דפטור אלא אפי' בשוגג וזה אינו אלא למ"ד קנסא הוא ולא דינא וכמ"ש מר גופיה בד' הרמב"ם ז"ל ולא ידעתי אמאי נייד מר מלומר כן גם להרמב"ן ושו"ר בתשו' הרב חס"ל אלקלעי ז"ל בח"מ סי' י"ט דקכ"א ע"ב שהבין האי אפי' בשוגג דר"ל דאפי' בדד"ג בשוגג פטור יע"ש: ומ"ש עוד מר יצ"ו דאם נגרוס הרמב"ם במ"ם במ"ם א"ש דהא איהו ס"ל דהוי קנס וכו' עכ"ל ג"ז אינו דלא ראה מ"ש מהרח"ש וה' בית יצחק ז"ל הנז' שכתבו להדיא דס"ל להרמב"ם ומרן ז"ל דד"ג דינא הוא ולא קנסא כמש"ל ומ"ש הרמב"ם בהל' חובל אינו אלא בהיזק שאינו ניכר דהתם הוא דס"ל דפטור באונס ובשוגג וכדס"ל להרמב"ן שם דקי"ב ובריש דקי"ג וכמ"ש הרב מ"ז ז"ל שם ואילו הכנה"ג והמכת"ל איירי בהיזק הניכר והדברים ברורים: עו"כ וז"ל שו"ר להמח"א וכו' במ"ש ולכאורה וכו' הלא היא ק"ו עצומה וגם במ"ש היה נראה וכו' ע"כ ולא ראה שהרב שער יאודה והרב נוכח השולחן ז"ל דחי ד"ק וראייתי ודצ"ע יע"ש:
ומ"ש עוד וז"ל ומ"מ לגבי המוחזק וכו' עסה"ל כבר כתבתי דבנ"ד ליתיה להאי טעמא דאין כוונתו להזיק אלא היא להנאת עצמו משום דלא זו בלבד דלית למוכר זה שום הנאה במוכרו לזולת זה עוד זאת, אדרבא הפסיד עצמו מההיא טופינא דאוסיף ליה זה וא"כ כל מ"ש מר בזה לא שייך בנ"ד כלל וכמובן:
גם מאי דאסף וקבץ סברות הפוס' ז"ל וסיים עלייהו מר וז"ל ובנ"ד היא לא עשה כלים וכו' וכ"ש בנ"ד שלא עשה שום מעשה וכו' עכ"ל אנא דאמרי דכל מ"ש הפוס' הנז' אינו אלא לאתרייהו דתפסי דגל הקי"ל לא כן אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חי' מגרמי לגרמא וגם ס"ל דד"ג דינא היא ולא קנסא וגם דיבורו חשיב מעשה כמ"ש הכנה"ג בסי' שפ"ו וכ"כ החוו"י וש"פ ז"ל וגם כשמכר לזולתו בקו"ע הפך דיבורו אין לך נתכוון להזיק גדול מזה וכמדובר:
ומ"ש עוד דבנ"ד מכ"ש דבשעה שאמ"ל להכין המעות לא עשה מעשה ופסקיה לגיריה ע"כ לא הבנתי כוונתו דמה שייך לו' בנ"ד פסקיה לגיריה. ומ"ש עוד דבנ"ד לא הי"ל לאסוקי אדעתיה וכו' ע"כ כבד הקדמתי דשבועה דאיני יודע או ח"ס מיהא בעי כנז"ל. ומ"ש עוד וז"ל גם שם הבי"ד מוהריק"ו ש"ו קל"ג וכו' ע"כ לא ראה מ"ש בזה הרב בירך משה סי' ה' הנז' והרב ראש"ל וש"ב נר"ו בס' בני בנימין וקרב איש ח"א סי' כ"ט יעש"ב ובתשו' כת"י אשר לי עמדתי קצת על דבריו נר"ו יע"ש:
גם מ"ש עוד וז"ל ומה גם דהוא המוחזק ויכו"ל קי"ל כהרא"ש וכל האח' שפסקו כרבה וכו' ע"כ אתמהא דאיך יאמר קי"ל נגד הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל שפסקו דלא כרבה וקבלנו הוראותם כידוע:
ומ"ש וז"ל והרב חס"ל סי' י"ט פטר בנ"ד משום שלא נתכוון להזיק במזיד וממנו ניקח לנ"ד ע"כ הנה מלבד דבאתריה דמר החס"ל ז"ל תפסי דגל הקי"ל ומשו"ה הרב ז"ל פטר בנ"ד עוד זאת דודאי בנ"ד כשחזר בו מדיבורו ומכר לראשון בפחות אין לך נתכוון להזיק גדול מזה כמש"ל. ומ"ש עוד דנ"ד עדיף שהוא עפ"י הדיבור כבר כתבתי דבבגו"ד הדיבור חשיב מעשה גמור: גם מ"ש משם הרב אד"ק ח"ב סי' ד' דאפי' הרמב"ם ודעי' דמחייבי גם בגרמא אינו אלא במתכוין להזיק וכן' ע"כ הנה מלבד משה"ק עליו החס"ל ז"ל עוד אני תמיה עליו שדבריו ז"ל הם הפך מ"ש מרן ז"ל בב"מ בפ"ג דמאכ"א דכתב בפי' דקי"ל אדם מועד לעולם חייב בין בשוגג בין במזיד בדברים שהם ידועים לכ"ע שהם נזקין ואין טענת שוגג או אינו מתכוין פוטרתו וכו' יע"ש ואיך לא זכר שר הרב אד"ק ז"ל דברי מרן אלו ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל:
גם מאי דיליף מר מדברי החס"ל וסיים וז"ל אשר מזה ניקח לנ"ד דלאו היזק ניכר הוא ולא מזיד הוא וכו' ע"כ תמהני טובא דהא אין לך היזק ניכר גדול מזה שמכר במזיד הקרקע לזולתו וגרם לו נזק שהפסידו הרבית ולא קיים הבטחתו ודיבורו לזה בלי שום טעם ובשום הנאה כי אם בשאט ובנפש כנז"ל:
גם מאי דיליף מר מג' תשו' דמהרק"ף ז"ל שבחקק"ל ח"ב הנה לענד"ן דאין מהם שום ראיה לפטור בנ"ד כלל וכמ"ש בס"ד דממ"ש בסי' ל"ג דהדבר בא ממילא וכו' לא דמי לנ"ד דהשליח עשה מעשה רב דמכר בידים הקרקע לזולת זה בפחות ובודאי שאין כוונתו רק להרע לו דאל"כ קודם שמכר הי"ל לימלך עם זה אם יקנה או לא וברור:
גם ממ"ש בסי' ל"ד ליכא שום ראיה לנ"ד דשאני התם דמצי טעין שהוא לטובת בעל המטבע לא כן הכא בנ"ד כיון שמכר לזולת זה שקליה לטיבותיה לגמרי והוברר היזק זה בהדיא:
גם ממ"ש בסי' ט"ל שאני התם דלא כיון להזיק לשוכר הא' כי אם כל כוונתו בעד עצמו אלא דעי"ז הגיע נזק ממילא לשוכר הא' וכל כה"ג יש לפוטרו וכמ"ש הרב נוכח השולחן דט"ו ע"ג דכל שהוא חושש לנזק עצמו אין לי לחוש על נזק חבירו ופטור מדד"ג כיעו"ש וכל ראיותיו לא שייכי לנ"ד ולנדון מהרח"ף ז"ל דסי' ט"ל שייכי וכמשי"ר המעיין. גס מאי דיליף מר מד' הפרה"א ז"ל וסיים עלה מר וז"ל וא"כ בנ"ד שלא באו לידו כלל כי אם בעל המעות הוא המזיק א"ע פשוט וברור דאין לחייבו כלל ע"כ כבר כתבתי דזוהי ס' הראב"ד ואנן לא קי"ל כוותיה אלא כהרמב"ם ומרן באה"ע סי' ן' וכמדובר ואין זה ענין למ"ש הפרה"א וברור:
ומ"ש עוד וז"ל ובפרט למ"ש השליח דהי"ל להמתין עד בא זמן הפרעון ואזי יביא מעותיו ע"כ לדידי אינה טענה כלל דתשו' בצידה כי ירא להמתין שמא השליח לא ימתין לו וימלך וימכו' הקרקי לזולתו ולכך ניח"ל להפסי' הרבי' כדי שיקנה הקרקע ממנו והא קמן דהגם שלא המתין כבר מכר השליח הקרקע לזולתו וכ"ש אם היה ממתין עד זמן הפרעון ומן הפעולות יוודעו הכחות ופשוט:
ומ"ש עוד אשרי וכו' אף ג"ז היתה יתירה דמעיק' לא כיון ולא עשה שום מעשה להרע בדבר וכו' עסה"ל גם לזאת כבר מילתי אמורה דהשליח המוכר במוכרו לאחרים עשה מעשה גדול ועבר על דיבורו וגרם הפסד ממון לזה בסומכי נפשו שיקנה הקרקע דבהא ודאי מתחייב השליח בדד"ג ופשוט: ומ"ש עוד וז"ל וגם דהוי להנאתו וכו' ע"כ ליתא דכיון דמכר לזולתו נאבדה הנאתו והוברר היזקו שהפסיד הרבית בלא שום תועלת לו:
ומ"ש עוד וז"ל וכ"ש לפי"ד ש' שלא אמר לו כלום ע"כ הא ודאי דכל הנז"ל אינו אלא במונח דאמ"ל תכין המעות אך אם הוא מכחיש שלא אמ"ל כן והלה טוענו בריא שאמ"ל כן ודאי אינו חייב השליח ממון רק שבועת היסת שלא אמ"ל כלום ואם הלה טוענו שמא חייב השליח לקבל ח"ס ותל"מ:
ומאי דיליף תו מר מד' הפרה"א ח"ב די"ט ע"א וסיים מר וז"ל וכ"ש בנ"ד, שלטובה נתכוון שיהיו המעות מוכנים בידו בכדי שיוכל למכור לו תו"מ וכו' עכ"ל הא ניחא אם היה עומד בדיבורו ומוכר לו ברם השתא הכא דעבר ע"ד ומכר לזולתו שקליה לטיבותיה לגמרי ופשוט ובהכי אזדא ליה נמי מאי דיליף מר תו מתשו' מהרש"ך ח"ד סי' ל"ב וה"ה כמבואר. גם מ"ש עור וז"ל ולעילא מן כל וכו' ע"כ כבר כתבתי דשאני אתרי דתפסי דגל הקי"ל מאתרי דידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל וא"כ מאי מייתי מתשו' הרפ"מ ומהרש"ך והפרמ"א ז"ל דבאתרייהו תפסי דגל הקי"ל וגם ראייתו מד' הרב פרמ"א ז"ל היכא דהנזק בא ע"י שניהם וכ' מר ע"ז וז"ל א"כ ה"ה והה"ט בנ"ד דהוא גרם לעצמו והו"ל כבא הנזק ע"י גרמת ב' דפטור עכ"ל לענד"ן דלא דמי נ"ד למ"ש הפרמ"א והפרה"א ז"ל דכיון דהשליח הבטיחו ונתן לו דיבור שיכין המעות וימכור לו הקרקע א"כ מוכרח זה הקונה להפסיד הריבית כדי שיקנה הקרקע וכשמכר לזולתו נמצא למפרע שהוא לבדו הגורם הנזק ופשוט: וכן מאי דיליף תו מר מד' הש"ך דיש לפטור גורם דגורם ונ"ד הו"ל גורם דגורם לדבר הזה יסלח דנ"ד אינו אלא גורם דוקא ולא חשיב גורם דגורם כלל והגם דע"י בעל המעות היה ההפסד דרבית לא משום הא חשיב השליח גורם דגורם כיון דבעל המעות סמוך לבו ע"ד השליח שאמ"ל תכין המעות א"כ מוכרח בעל המעות ללכת אצל הבאנק לגבות מעותיו בלא הרבית בההיא הנאה דיקנה הקרקע ומה יעשה אותו הבן ובודאי דהשליח המוכר הוא לבדו הגורם וחייב בדד"ג:
גם מאי דאייתי תו מר תשו' הרב מש"ש ז"ל ודמהר"ש הלוי ז"ל ויליף מנייהו לנ"ד בנקל יל"ד דלא דמו לנ"ד וכמו שנתבאר גם מאי דיליף תו מד' הרב המאירי ז"ל אם כח אחר מעורב בו ודימה נ"ד דכח אחר שהוא בעה"מ מעורב בו גם זה אינו דלא חשיב נ"ד כח אחר מעורב בו כיון דהוא סמך על דיבור השליח המוכר והא דכח אחר מעורב בו היינו כמ"ש הרב בני בנימין ז"ל שם דכ"ט ע"ג לתרץ בעד הראב"ד ז"ל יעו"ש וברור:
ומאי דאייתי מתשו' הפרמ"א והשבו"י ז"ל דפליגי היכא שאין כוונתו להזיק. הגה כבר הוכחנו מד' מרן כ"מ שבפי"ג דמאכ"א דלמאי דקי"ל אדם מועד לעולם אין לחלק בין אם כוונתו להזיק או לא וגם הם ז"ל לא אמרוה אלא היכא דכוונתו להציל את שלו. וע"ע בפתחי תשו' סי' רצ"ב דאייתי דברי הגאו' הנ"ל ובנ"ד הרי השליח הזיקו ליאודה בקו"ע שמכר לאחרים ולא לו וכמדובר:
תו האריך הרחיב להביא ראיות מדיני שבת דלא חשיב הדיבור מעשה ממש ואסיק דדוקא בדיבור שהוא עושה מעשה אבל בדיבור דלא עביד מעשה הוא אלא ע"י אחרים נעשה המעשה כנ"ד אין הדיבור כמעשה וכו' ככל הכ' בדב"ק יצ"ו ולענד"ן דכ"ז לא שייך בנ"ד דכבר נתבאר דחיוב דד"ג הוא שייך גם בדיבור לבד כנז"ל וכיון דיאודה דנ"ד סמך על הדיבור של המוכר שאמ"ל תכין המעות והמוכר לא עמד בדיבורו הו"ל היזק גמור וחייב בדד"ג ונ"ד דמי ממש למ"ש הגאון מהר"ר מינץ ז"ל בסי' ט"ל והבי"ד הכנה"ג סי' שפ"ו אות נ"ג שנשאל בראובן שאמר לשמעון שאם יתן לו הבית שהוא דר בו יהיה בן עירו לשאת בעול העיר ואמ"ל שמעון שיתנהו לו ועפ"י דיבורו הלך ונתפשר עם אנשי העיר ונעשה בן עיר ואח"ך חזר בו שמעון ולא רצה לתת לו הבית אעפ"י שראובן מוצא לשכור בית אחר באותה העיר אם אינו רוצה לבא אם לא יתן לו שמעון הבית חייב שמעון לשלם לראובן כל ההיזק שגרם בענין המסים שפורע ראובן בעיר שמעון עכ"ל. הרי להדיא דאפי' בדיבור ובהבטחת שמעון לראובן והמעשה דפשרת המסים היתה ע"י ראובן עצמו עכ"ז אם חזר בו שמעון מדיבורו מתחייב לשלם לראובן כל ההיזק שגרם לו מדד"ג ונד"ן דכוותה ממש וכמובן. וע"ע בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ג סי' תשנ"ט דכן מבואר בד"ק יע"ש. גם מ"ש עוד משם המש"ש ומהרשד"ם ז"ל הנה לפי האמור ליכא מנייהו שום ראיה לנ"ד לפטור כלל כמשי"ר הרואה:
גם מ"ש עוד משם הרב מים החיים ז"ל שכתב דלא נעלם ההלכה פסוקה דגרמא בניזקין פטור וכו' ע"כ לדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חי' מגרמי לגרמא דלמאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג בכולהו מחייבינן כנז"ל א"כ לית לן למסמך ע"ד הרב הנז' ופשוט:
ומ"ש עוד וז"ל וא"כ כ"ש וק"ו לנ"ד דבדיבורא בעלמא לא יתחייב ובפרט למ"ד בזרק כלי וכו' דפטור הביאו מור"ם וכו' עכ"ל לא ידעתי היכי מייתי ראיה לפטור הפך דעת הרמב"ם ומרן דקי"ל כוותייהו והוא פלא: גם מאי דיליף במכ"ש לנ"ד ממ"ש החס"ל בדקט"ו ע"ב הרואה יראה דלא כ"כ הרב ז"ל אלא כדי לחלק מדד"ג לגרמא אך בגרמי ממש אין מקום לחלק ביניהם ולדידי נ"ל ברור דנ"ד גרמי הוי ולא גרמא כיון דמכר הקרקע לזולת הפך דיבורו והבטחתו לזה והוא בריא היזקא גמור דתכף שמכר לזולתו מיד הוברר היזק זה בהפסדו רבית מעותיו ללא תועלת והניזק לא גרם היזק לעצמו אלא אדעתא שיקנה הקרקע ודומה נ"ד ממש לנדון מהרמ"מ הנ"ל וברור:
עוד העתיק רו"מ מ"ש הכנה"ג בסי' שפ"ח הגב"י אות ס"ו בדין מוסר וזה אינו מענינינו דאנן עסקינן בגורם נזק ממון לחבירו אחר שנתן לו דיבור והבטיחו דלענד"ן ברור דהו"ל בה"ז גמור וחייב לשלם מדד"ג ולו יהא דאינו אלא גרמא הרי קי"ל כהרמב"ם ומרן דלא מחלקי מגרמי לגרמא ול"ד למסור דעסיק ביה דהכנה"ג ז"ל וזה פשוט דשנא ושנא דין מסור לדד"ג כידוע:
ומאי דיליף תו ממ"ש מהרח"פ ז"ל בחקק"ל דקמ"א ע"ב אנכי הרואה דאדרבא משם ראיה לחייבו גם בנ"ד כיון דעפ"י דיבורו הלך יאודה ועשה מעשה לגבות מעותיו בלי רבית כדי לקנות ממנו הקרקע וכשחזר בו השליח המוכר מדיבורו ומכר לזולתו א"כ נמצא בסיבתו הפסיד הרבית ולזה הוא מתחייב בדד"ג דומה ממש למ"ש הרב הנז' ז"ל וברור:
גם מ"ש עוד מר מתשו' הרב הנז' ז"ל דבסי' מ' דיליף מתשו' הרב מש"ש ז"ל דבסי' קי"ב דקא מחייב להמוסיף בשכירות מתרי טעמי אי משום דד"ג ואי משום דחשיב מזיק בידים הוי וכו' יע"ש אנא דאמרי דאדרבא נילף מנייהו לחייב בנ"ד מדד"ג וכ"ש אם נסמוך ע"ד המש"ש לחייבו מדין מזיק בידים כיון דעפ"י דיבורו עבד הלה מעשה שגבה מעותיו והפסיד הרבית אלא דהגאון החק"ל ז"ל בח"ג דיו"ד סי' ע' רב תנא הוא ופליג על הרב משפטי שמואל ז"ל בטעמו הב' דמידי ס' לא נפיק כיעו"ש אבל בטעמו הראשון דמחייב בדד"ג אזיל ומודה גם הוא ז"ל דחייב מדד"ג כמבואר יוצא בדבריו ז"ל וברור. דבדד"ג לא בעינן דאתעביד מעשה בדיבורו דלא כ"כ הרב מש"ש ז"ל אלא לאחשוביה מזיק בידים כיעו"ש והדברים ברורים:
ומ"ש עוד מר דעפ"י מ"ש בעניותי והרב החרי"ף נר"ו בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד תורה יוצאה בהינומא דכולם פטורים ובפרט בנ"ד דלא הוי בריא היזקא לדבר הזה יסלח דכל לגבי דידי אין לך בה"ז בנ"ד גדול מזה כנז"ל ול"ד אבל מ"ש אנן בעניותין שם וברור. ועל מאי דאסיק מר לעיל דדוקא בדיבור דאתעביד מעשה על ידו חשיב הדיבור כמעשה כנז"ל הנה הרואה יראה בש"ס דשבת דקי"ט דאמרי' התם להדיא דכל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו נעשה שותף להקב"ה במ"ב אמר"א מנין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו ע"כ הרי להדיא דהדיבור חשיב כמעשה הגם דלא אתעביד מעשה על ידו דומיא דהאומר ויכולו דלא עבד שום מעשה על ידו עכ"ז נעשה שותף במ"ב. ומשה"ק הגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ג סי' מ' ד"ח ע"ג על דברי ר"א הנז' דהיכי מפיק הדיבור כמעשה דפשט הכתוב דבדיבור לבד נעשו השמים בכחו של הקב"ה ואיך נלמוד מזה דדיבור כמעשה וכו' יע"ש נלע"ד לתרץ דר"א מסתמיך ואזיל לדרשת ר"ה דלעיל מניה דדרש כל האומר ויכולו נעשה שותף לה' במ"ב ומזה יליף ר"ה דדיבור כמעשה ועלה אמר"א לסיועיה לר"ה דדיבור כמעשה מקרא דבדבר ה' שמים נעשו וא"כ הרי מדברי ר"ה למדנו דדיבור לחוד חשיב מעשה אפי' שלא נעשה בדיבורו שום מעשה בפועל וכ"כ מהרש"א ז"ל בחי' אגדות דשני המאמרים הנז' תלוים זה בזה כיעו"ש וכ"כ הרי"ף ז"ל שם יע"ש ומ"מ הרי אסיק הגאון החק"ל ז"ל שם דשיטת התוס' ז"ל דברי יחיד הם יע"ש. תו חזיתיה למר שעמד על נדון זה אם יהיה חייב המוכר מדין מזיק שעבודו ש"ח ואסיק דיכול המוחזק לו' קי"ל ולדידי אין צורך לכל האריכות שלו בזה כיון שדעת מרן בש"ע לפטור המזיק שש"ח במ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"ב דקי"א יע"ש א"כ אין צורך לטענת קי"ל ואולם ברור אצלי דאין נד"ז בסוג מזיק שש"ח אלא הוא מזיק ממנו ש"ח ממש כנז"ל: באופן דלענד"ן לדינא דלדידן דקי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דאין חילוק מגרמי לגרמא דבכל גוונא מחייבי למאי דקי"ל כר"מ דדאין דד"ג כמ"ש הסמ"ע ומור"ם ז"ל בתשו' סי' ע"ח והבי"ד הכנה"ג בסי' שפ"ו ואחריהם נמשכו כל רבני האח' כמ"ש הרב כר"ש ב פ"ה ושפ' אח' ז"ל א"כ לפי"ז הגם דנימא דנ"ד אינו אלא גרמא בעלמא הא קי"ל כהרמב"ם ומרן ז"ל גם להוציא ולכל הדברות לא נפיק נ"ד מידי גרמא ועכ"ז חייב הגורם בתשלומין ומה גם דלדידי אין ס' דחשיב שפיר גרמי כיון דבריא היזקא גמור הוי וכמש"ל וברור. ובתשו' אחרת כת"י אשר לי עמדתי בזה ושם הבאתי בעניותי מ"ש הרב מטה אהרן בדס"ג ע"ד וגם עמדתי בדעת מרן ז"ל במ"ש בתשו' אבק"ר בסי' קמ"ו ובסי' פ"ט שדבריו ז"ל שם הפך מ"ש בש"ע שפסק כהרמב"ם ז"ל והעלתי בעניותי שם דהעיקר כמ"ש בש"ע דוקא דקאי בשיטת הרמב"ם כמ"ש מור"ם והסמ"ע והכר"ש והאח' ג"ל ודלא כמ"ש הש"ך והרב קצה"ח ז"ל ומשם באר"ה ואכתי הדבר צאת"ג אם יוכל השליח לטעון קי"ל כמרן בתשו' וכהרב ש"ך וקצה"ח או"ל:
אמנם מטעם אחר רואה אני לפטור את השליח המוכר מתשלומי נזק יאודה כיון דהוא אינו אלא מניעת הרווח דלא חשיב הפסד ולא מיחייב בדד"ג וככתוב אצלי במ"א ושם הבאתי מ"ש הכנה"ג סי' שפ"ו והרב בני חיי ובס' קול בן לוי ובס' חיי עולם ובס' שמחת יאודה ובס' חוקי חיים סי' ז"ך ובש"פ ז"ל והארכתי בזה שם וע"ע בסוף תשובת הרב דברי שמואל הנד"מ להרה"ג מהר"ש ארדיטי ז"ל בח"מ סוס"י א"ך דר"מ ע"א מ"ש בזה יע"ש ואכמ"ל כעת גם בזה. וא"כ מצי המוחזק לטעון קי"ל כרוב הפוס' דפטרי יתיה אפי' באתרי דמרן ז"ל כיון דאין בירור בדברי מרן כמאן ס"ל דאי מההיא דסי' של"ג כבר נדחה קרו לה הרב חוקי חיים והרב משכה"ר במע' השי"ן אות פ' והרב נוכח השולחן בתשו' סי' מ' יע"ש ואין לחלק ממניעת הריוח שלו שהיה לו מקדמת דנא לשאר מניעת הריוח שהיה עתיד הוא להרויח אם לא היה גורם לו האחר הנזק דאין שום טעם וסברא לחלק מזל"ז וע"ע במשכה"ר מע' המ"ם אות ובס' יד מלאכי בכללי הדינים בסי' תמ"ח ובס' ארעא דישראל מע' המ"ם ואכמ"ל בזה לאפס הפנאי הנלע"ד כתבתי לדינא וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א הלא כ"ד זעירא דמן חברייא:
הצעיר יצחק משה אבואלעפיא ס"ט:
שו"ר דמצד אחר יש לפטור השליח המוכר מתשלומי נזק הלוקח הב' שהיה רוצה לקנות אותו קרקע והוא ממ"ש הרב ב"ד ז"ל בח"מ סי' ק"ז והבי"ד הרב מט"ש ז"ל בסי' ק"ץ במי שמכר חפציו בזול כדי לקנות קרקע שהבטיחו המוכר למכור לו ושוב חזר בו המוכר והלוקח תובע ממנו מה שהפסיד במכירת חפציו ופסק הרב"ד ז"ל דפטור המוכר מלשלם כלום דהלוקח איהו דאפסיד אנפשיה דהי"ל להתנות ויליף לה מדברי הרמ"ה ז"ל שהבי"ד הטור ז"ל בח"מ סי' קמ"א סל"א יעש"ב, ונד"ן דכוותה ממש דאיהו דאפסיד אנפשיה דהי"ל להתנות על המוכר וכנז"ל וכן ראיתי בתשו' הרב ירים משה ז"ל בח"מ סי' ז"ך שנשאל כנדון הרב ב"ד ז"ל ואייתי בידיה תשו' הר' ב"ד ז"ל הנז' וסייעו מסוגייא ערוכה) שבפ' האומנים דע"ז ע"ב דתניא התם הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם ק"ק זוז בזמן שהמוכר חוזר בו י"ד לוקח עה"ע וכו' רצה אומר לו תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגבהו מעידית שבנכסיו ויהיב טעמא רב אחא התם משום דמאן דזבן ארעא באלפא זוזי אחולי אחיל ומזבין נכסיה והו"ל כניזק ופירש"י דסתם איש הקונה קרקע גדולה כזו אין לו מעות כ"כ מצויות אצלו אא"כ מוכר מטלטליו וצריך למכור בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו וכו' עכ"ל הרי דלא חייבוהו רבנן למוכר כי אם כנגד המעות שקבל דוקא וכ"כ התוס', ז"ל שם ומזה תמה על הרב"ד ז"ל שלמד דינו מד' הרמ"ה והוא ש"ס ערוך ורש"י ותוס' כנז"ל וסיים עלה דעכ"פ גם הראיה שהביא הרב"ד ז"ל מד' הרמ"ה היא ראיה ברורה והדין דין אמת שהלוקח אינו דאפסיד אנפשיה מדהי"ל להתנות ושוב ראה בתשו' הרב משר"א ח"א סי' ק"ל שעמד ע"ז וכו' וגדולה מזו כתב הרב מהרש"ך ז"ל שם דאפי' אמר הלוקח למוכר כשהיו עסוקים בענין גמר המקח שצריך הוא למכור החפצים כדי להביא לו המעות עכ"ז פטור המוכר דחושש המוכר דשלא להשביע א"ע אומר שצריך למכור החפצים וכו' יעש"ב ודון מניה ואוקי באתרין וכמובן. וע"ע להרב משכה"ר ז"ל בדק"פ ע"א אות ע"ב שפסק כהרב"ד ז"ל וציין לסוגייא הנז' ולהתוס' ולהטור ז"ל יע"ש ולפי"ז יש לפטור המוכר אפי' שלא היה מוחזק כיון דדין זה הוא מסכים בלי חולק וכמבואר וע"ע בתשו' הרב ירים משה שם בתר הכי דעמד בדיני דד"ג בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ודר"י וריצב"א ז"ל והאריך בזה יעש"ב ואכמ"ל עוד בזה כעת: