פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ט דרוש לשבת תשובה
דרוש ט' לשבת תשובה ידוע הדבר ומפורסם הענין כמה גדלה מע' התשובה והימים האלה נזכרים ונעשים שהתשו' מתקבלת בהם קודם בא יום אדיר גדול ונורא זה יוה"כ יום סליחה וכפרה לכל בני ישראל וכדאיתא במד' ילקוט יואל רמז תקל"ד וז"ל וה' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל כי עצום הוא עושה דברו כי הוא מעצים כחם ש"ץ שיעשו רצונו כי גדול יום ה' זה יוה"כ ומי יכילנו ג' ספרים נפתחים עכ"ל וצל"ד דמה קשר יש לתשו' עם מ"ש כי עצום הוא ע"ד ופי' כי הוא מעצים כחן ש"ן דכאן מדבר על התשובה כי ה' השמיע קול שופר בר"ה להעביר מחשבה פוסלת וכמש"ה אם יתקע שופר בעיר וכו' א"כ מהו זה דקאמר בתר הכי כי הוא מעצים וכו':
ואפ"ל בהק' מ"ש רז"ל בכל יום מתגבר היצה"ר על האדם ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו אשר עפי"ז פי' הגאון מהרש"א ז"ל בח"א מ"ש רז"ל שלעת"ל מראה הקב"ה לצדיקים את היצה"ר כהר תבור ולפני הרשעים כחוט השערה הללו בוכים וכו' והק' הר' ז"ל דבשלמא בכיית הרשעים מילתא בטעמא כי נטו אחרי ההבל ושע"ר בעצמו ונימא נקשרה לו וכל ימיו מסלס"ל בשער"ו שהיתה בעוכרו חוט השערה ולזה הנה אלה רשעים המה בוכים שלא יכלו לכוף את יצרם הדומה לחוט השערה ברם גדולים צדיקים מן הראוי היה ישמחו יעלצו שו"ש ישיגו ע"כ הטובה שעמדו בנצחון היצה"ר ההר הגדול הזה נכנסו בשלום ויצאו בשלום וא"כ זוהי שקשה בכייתם הוי בכיה של חינם והוא ז"ל מפרק לה דיען כי המה ראו כן תמהו איך הר גבוה כתבור בהרים הרמים אשר הוא דבר בלתי אפשרי כי יוכל אדם ילוד שה לעמוד נגדו בלתי עזר וסיוע מעם ה' וכמשז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' ובעבור זה עיניהם ישיתו מקור דמעה לב בכות לצרה שמא ינוכה משכרם ועם זה פי' הר' הנז' ז"ל מ"ש דהע"ה אבן מאסו הבונים וכו' וידוע דאבן הוא כינוי ליצה"ר וכמש"ה והסירותי את לב האבן וכו' בונים הוא כינוי לת"ח והצ"ג וז"א אבן שהוא היצה"ר מאסוהו הבונים שהם הת"ח והצ"ג היתה לראש פינה כי הם רואים אותו כהר תבור ומאת ה' היתה זאת שעזרם להנצל ממנו ונ"ט היא נפלאת בעינינו שהוא דבר נפלא שילוד אשה יש כח בידו לכבוש הר גבוה כזה אתד"ק יע"ש:
ואני ברגליו אעבורה לבאר הכתו' הנ"ל עפ"י דרכו דרך הקודש ולפרש הכ' שאח"ז זה היום עשה ה' וכו' דלכאורה אינו מקושר יפה עם הכתוב דלעיל מניה כפי דרך הק' של הרב הנז' ז"ל:
אכן יראה עד"ז בהק' מ"ש עוד הרב הנז' שם לחד פי' דבכיית הצדיקים בראותם היצה"ר לפניהם כהר תבור הן היתה מרוב שמחתם שיכלו להתגבר על היצה"ר ההר הגדול הזה יע"ש עתה ז"א אבן שהוא היצה"ר מאסו הבונים שהם הת"ח והצ"ג ונצחוהו היתה לר"פ שנדמה להם הר גבוה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו דלמה עשה ה' ככה כדי שישמחו הצדיקים במה שנתגברו ונצחו הר גבוה כזה וק"ל:
ועפי"ה אפ"ל כה"כ אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו והקושי מבואר דמה היא אחת ומה הם השתים ומאי כמעשהו דקאמר בכ"ף הדמיון ועם האמור הנה נכון ובהק' עוד מ"ש רז"ל במד' חזית ע"פ פתחי לי אחותי פתחו לי פתח כחודו ש"מ ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם ע"כ. ש"מ שהאדם יתחיל במצוה והשי"ת יגמור בעדו וז"ש רז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו שנא' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו כנז"ל והמפ' ז"ל פי' ג"כ סיפיה דקרא ולא ירשיענו בהשפטו עד"ז וכלו' דאל יחשוב אדם כיון דלעולם צריך לעזר אלהי א"כ לפי"ז לא יקבל אדם שכרו מושלם על כפיית יצרו כיון שהקב"ה עוזרו וינוכה לו משכרו כנז"ל ובבא האדם לדין לפני ה' לתבוע שכרו ירשיעוהו ר"ל יחייבו המקטרגים באומרם כי זה כל האדם מצד עצמו היה חוטא רק שהקב"ה היה בעזרו והצילו לז"א הכתוב לא תירא ולא תחת כי גם זה מחסדי ה' כי לא ירשיענו בהשפטו אפי' דמאת ה' היתה זאת להם שעזרם לכבוש היצה"ר אפי"ה יבא על שכרו מושלם ונכ"ה לא ינכ"ה כאילו האדם מצד עצמו נצח ליצה"ר ולא ה' פעל כל זאת וכמשז"ל ע"פ גם בעיני יפלא כידוע:
וזה עצמו כו' מאמז"ל דסוכה בפ' החליל הנז' שאמרו שם דלצדיקים נדמה להם כהר תבור ולרשעים כחוט השערה כנז' דלכאורה הדבר תמוה דלמה ואיך יתכן לצייר בשכל אנושי שגוף אחד יתדמה לב' גוונים כהר תבור וכחוט השערה והרי הצדיקים והרשעים עיני בשר להם עינים להם ול"ו יראו והרי"ף ז"ל בפ' החליל ע"ד רז"ל הללו כ' דכל חד מנייהו בדידיה קא משער וכמ"ש רז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וא"כ בדין הוא דלצ"ג יתדמה להם כהר תבור כיון שהם גדולי ישראל ויצרם גדול מהם דכולי האי ואולי יוכל לפתותם לא כן הרשעים שהם פחותים וקטני הערך מאוד א"כ די להם ביצה"ר כל דהו אפי' כמלא נימא לפתותם כיון שהם סרים למשמעתו אתד"ק יע"ש:
אמנם עם האמור הנה נכון דכבר הקדמנו מ"ש הקב"ה לישראל אתם פתחו לי פתח כחידו ש"מ וכו' כנ"ל והצדיקים לעת"ל יחשבו שבאמת הכל היו צריכים מצד עצמן לנצח היצה"ר וכן עשו הם הכל מעצמם בלתי סיוע אלהי כלל ובראותם את היצה"ר שהוא הר גבוה אז יאמרו שבודאי הגמור דרך טבע לא יתכן כי כחנו ועוצם ידנו היא שעמדה לנו לכבוש את היצה"ר ההר הגדול הזה אם לא כי מאת ה' היתה זאת לנו לעוזרנו ולזה הללו בוכים הם הצ"ג שלא עצרו כח לכבוש את היצה"ר ההר הגדול הזה רק מעט מזער ובאמת חסדי ה' כי רבו כי הוא אמר ויהי אתם פתחו לי פתח כחודו ש"מ וכו' אכן הרשעים בראותם כי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם יבינו הדבר על בוריו כי ודאי היה ה' עזרם ומגינם להצ"ג ולולא עזרתו ית' לא יתכן לכבוש הר גבוה כזה אלא ודאי שרצונו ית' כי הן האדם יפתח לו פתח קטן כחש"מ וכו' ועל כן יבכיון מה הנה אלה רשעים באומרם דאיך לא יכלו לכבוש חוט השערה הזה כי אעפ"י שהוא הר גבוה ותלול מ"מ מכח שרואים גדו' צדי' בכבוד גדול מוכרח שרצון הקב"ה שהאדם יתחיל במצוה כחש"מ והוא יהיה בעזרו לגמור בכי טוב וכאמור:
ובזה נבא לכה"כ אחת דיבר אלהים ר"ל שהקב"ה ציוה אותנו לשמור ולקיים התורה והמצות והבטיחנו ע"ז כמה יעודים של שכר בעוה"ז ובעוה"ב אכן דא עקא דשתים זו שמעתי דלפי האמת קשה שהרי נאמר צופה רשע לצדיק וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ונמצא כי העז לאלהים ר"ל שהתגבורת שאנו מתגברים על היצה"ר אינה משלנו רק מאתו ית' א"כ מאין יהיה לנו כל היעודים והשכר הזה. ויהי כמשיב ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ע"ד שפי' הראשו' ז"ל ור"ל שהקב"ה לא עזב חסדו ואמיתו ורצונו ית' שנפתח לו פתח כחש"מ ועכ"ז מעלה עליו כאילו הוא עשה הכל בלתי סיוע זולתו וז"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאילו היה הכל מעשה ידי אדם מאליו ומצד עצמו ממש וק"ל:
נחזור לכונת המאמר כי עצום הוא עושה דברו כי הוא מעצים כחם ש"ץ וכו' הכונה כלפי מ"ש במד' הביאו הטור ז"ל בריש הלכות ר"ה עם המשל הידוע דתענית הצדיקים בער"ה מכפר השליש כנז' שם א"כ ז"א וה' נתן בקולו לפני חילו למען ישובו בתשובה קודם ר"ה והוקשה לבעל המאמר כי המתענים בער"ה הם דוקא הצ"ג והם לא פעלו עולה וכל תעניתם ותשובתם הוא בעבור הרשעים והרשעים בעצמם שהם העיקר לא התענו לז"א כי עצום הוא עש"ד כי הוא מעצים כחן ש"ץ שיעשו רצונו ור"ל דאף דהם צ"ג אין כח בצדקתם להנצל מיצה"ר כי מאת ה' היתה זאת לעוזרם להנצל מיצה"ר ובעו כפרה ע"כ ד"פ כי אין צדקתם מכרעת עונותיהם מטעם האמור כמובן:
א"נ באו"א אפ"ל קרוב אל האמור במ"ש רז"ל בב"ר וז"ל והנה טוב זה יצה"ט מאוד זה יצה"ר ע"כ וז"ש וה' נתן קולו ל"ח למען ישובו בתשו' שלימה כי ישראל בעו כפרה יתירה כי רב מאוד זה יצה"ר רב מאוד למחנו של יש' ואם כה תאמר א"כ אין בתשו' ממש כי האלהים עשה שייראו מלפניו לז"א כי עצום הוא עוש"ד זה דרכו דרך הק' מעצים כחן ש"ץ וכאמור וק"ל: ולהבין מקרא שכתוב בתר קרא דה' נתן קולו וכו' וז"ת וגם עתה נאם ה' שובו עדי בכ"ל בצום ובכי וכו' ויל"ד מאי וגם עתה דקאמר ואפ"ל בהק' מ"ד בפ"ק דשבועות אין לי אלא התענה בו ולא עשה בו מלאכה לא התענה ועשה מלאכה מנין ת"ל יוה"כ מ"מ ע"כ נקטינן מהכא דיוה"כ הוא יום מסוגל למחול בו כל עונותינו אפילו לא עשה תשובה אם כן ביוה"כ עצמו יאמר האומר כיון דעיצומו של יום מכפר אין צורך להתענות ולשוב בתשו' ואולם זה אינו דכל אדם יבין מעצמו כי רב המרחק בין מי ששב בתשו' ביוה"כ דכפרתו מעולה מאוד לבין מי שאינו שב דאף שמתכפר לו מ"מ לא דמי להשב וכדאשכחן לרז"ל שמחלקים בין השב מיראה לשב מאהבה דמיראה זדונות נ"ל כשגגות ומאהבה נ"ל זכיות כדאיתא התם בפ' יוה"כ הר דאף לשבים מחלקים ביניהם כ"ש אם לא שב כלל זאת ועוד דיש עבירות דל"מ להו תשו' לחודה ולא יוה"כ לחוד כ"א בהצטרפות שניהם ויש דגם בתרוייהו ל"מ כ"א ביסורין ומיתה כדאיתא התם בפ' יוה"כ בד' חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש יע"ש והכי איתא בפ"ק דשבועות י"ג: ובפ"ח דיומא דפ"ה:
ר' או' ע"כ עבי' שבתו' בין עשה תשו' בין לא עשה תשו' יוה"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתו' ומפר ברית בשר שאם עשה תשו' יוה"כ מכפר ואם לא עשה תשו' אין יוה"כ מכפר, מ"ט דר' דתניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עמ"ש ומג"פ בתו' ואת מצותו הפר זה המפר ב"ב הכרת לפני יוה"כ תכרת לאחר יוה"כ יכול אפי' עשה תשו' ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה ע"כ:
ובכן ז"א וגם עתה שהוא יוה"ך דאדסליק מניה קאי כי גדול יום ה' שהוא יוה"ך לז"א וגם עתה ביוה"כ אל יקחך לבך לחשוב שהוא סגולה מכל הימים ומכפר להם גם בלי תשו' כדאמרן לז"א דלא היא אלא שובו עדי וא"ת דכבר אמרו מנין אפי' אכל ועשה מלאכה וכו' כנז"ל א"כ איני צריך להתענות כלל לז"א לא היא אלא בצום ובכי כי אינו דומה זל"ז וק"ל:
א"נ אפ"ל וגם עתה וכו' באו"א דקאי אל פני פניו דרישא דקרא דלעיל מניה הנ"ל בהק' מדרז"ל שהביאו הטור ז"ל הנ"ל ע"פ ולקחתם לכם ביום הראשין וכו' משל למדינה שחייבת וכו' כידוע וכנז"ל:
והנה מרן ז"ל שם בב"י הק' על מדר זה וז"ל דא"כ ער"ה חשיב כיוה"כ שהרי הוא מכפר בו שליש העונות כיוה"כ והוא חשוב כמו כל ט' ימים שבין ר"ה ליוה"כ שהרי בכל ט' ימים שבין ר"ה ליוה"ך אינו מתכפר אלא שליש ובער"ה לבדו מכפר שליש ותי' מרן ז"ל די"ל דשליש ראשון קל להתכפר ושליש שני קשה יותר ושליש אחרון ק' מכולם וכו' עכ"ל יע"ש ופשט ד"ק מובנים עוד ב' שלישים ושליש ב' ק' ממנו כי הוא מחצית הנשאר וישאר לו דבר מועט ושליש אחרון ק' יותר כי ישאר בלא כלום זהו תוכן ד"ק ז"ל לכל ישר הולך:
ברם ראיתי בס' חסדי דוד להרב מהר"ש חסאן ז"ל סי' תקפ"א דפירש כו' מרן ז"ל בתי' הנז' באו"א וז"ל ותי' מרן דאינו דומה כפרה שמכפר להם תחילה לכפרה שמכפר להם אח"ך דקשה הדבר לכפר אחר שכבר כפר זימנא אחריתי ושאני ר"ה שהוא זימנא קמייתא וא"כ החידוש של כיפור ועימ"ת הוא דמכפר אחר שכבר קדם כפרה אחרת עכ"ל יע"ש והן אמת שדברי מרן ז"ל הם סתומים וסובלים ב' פי' הנז' ועכ"פ הרווחנו תי' אחר מבין ב' הפי' הנז' וכמובן:
והרב פר"ח ז"ל שם תריץ יתיב לעיקר קו' מרן ז"ל וז"ל ואין זה דקדוק דמה בכך שהרי מה שנשארו מהעונות מכפר יוה"כ וגם אם לא היו מתכפרים השני שלישים קודם יוה"כ אעפ"י כן יוה"כ מכפר הכל משא"כ בער"ה והיינו רבותיה דיוה"כ עכ"ל וכ' עליו הרב חס"ד ז"ל הנ"ל דאין זה נכון דא"כ הניחא דתירץ לגבי כפור מה יענה בעימ"ת דאעפ"י דהי"ל מה לכפר לא כיפרו אלא שליש וכי עימ"ת דינם כמו יומא חדא שהוא ער"ה עכ"ל יע"ש ולעד"ן דדברי הפר"ח ז"ל נכונים בב' פני חדא י"ל שכונת הפר"ח ז"ל הוא לו' דהן אמת דקושייתו מעימ"ת נכונה ברם על יוה"כ אינה קו' או נאמר דאשכחן למרן ז"ל הק' קושיתו שלא כסדר דבתחי' הו"ל להקשות מעימ"ת שהם יותר קרובים ובתר הכי הו"ל להקשות מיוה"כ שהוא יותר רחוק אלא ודאי דעיקר קושיתו הוא מיוה"כ שהוא עיקר הכפרה הכתובה בתורה ולא אפ"ל דכפרת ער"ה תהיה כמוה ואולם אם נתרץ ליוה"כ אח"ך בנקל נוכל לתרץ לעימ"ת כי גם שניהם לא הוזכרו בתו' ויכולים אנו לו' דמפני שנזדרזו ונתעוררו לשוב קודם בא יום הדין וכאלה רבים ברם מרן ז"ל אגב דקשיתיה מיוה"ך קשיתיה נמי מעימ"ת והפר"ח ז"ל בחכמה יסד אר"ש ולא העתיק מקו' מרן זולתי חלוקת יוה"כ כי היא העיקר והא דעימ"ת ממילא נפקא ופשוט: וכעין קו' הרב חס"ד ז"ל הנז' ע"ד הפר"ח ז"ל כנז"ל קל"ט ע"ד הרב י"א ז"ל שם בסי' הנז' דרצה לתרץ על קו' מרן ז"ל דשליש יוה"ך הוא כעין עשורייתא דבי רבי דהוא שליש הנשאר יע"ש וקל"ט דמה יענה לעימ"ת ורצונם היה לישב כדשנינן ע"ד הרב חס"ד ז"ל וכמש"ל ברם דחוק מאוד דיהיו עשרת ימי תשו' פחותים מער"ה וכמובן:
אכן אי קשיא ע"ד הפר"ח ז"ל הא ק"ל דמד"ק נראה דיוה"כ מכפר הכל ומאי דהשתא כיפר שליש הוא לפי שקדמו כפרתם של ב' שלישים הראשונים וזוהי שק' דא"כ למה זה תיקנו להתענות ער"ה ובעי"ת ללא צורך כיון דיוה"כ מכפר הכל לבדו. זאת ועוד דכפי המשל שהביא המד' נראה דאם לא היו מקדימים קודם שהגיע המלך לעיר לא היה מוותר להם כלום וכל הויתור הוא בעבור קדימתם והוא דומה לכפרת ישראל ודבריו ז"ל שגבו ממני ולא זכיתי להבינם אם לא שנאמר שהוא על צד היותר טוב ודוחק והיותר קשה ע"ד הפר"ח ז"ל מדאיתא בר"ה דטו"ב ע"ב מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפי' הביא כל אילי נביות אין מוח"ל ל"ק הא ביחיד הא בציבור ופירש"י ז"ל בינתים בין ר"ה ליוה"כ הרי להדיא דתשו' שבין ר"ה ליוה"ך צריכא טובא ליחיד ול"ל דמשל המד' לא מישתעי אלא בעון ציבור דאין זה נכון כיון דסתמא מיירי ע"כ עונות הציבור והיחיד ובדוחק י"ל דהשב בינתים דקאמר תלמודא אינו תענית אלא תשובה בעלמא והתענית לצד היותר טוב והוא דוחק:
איך שיהיה עפ"י דברי רז"ל במד' הנז' הנה נכון מ"ד קרא וגם עתה וכו' וז"ש וה' נתן קולו ל"ח זה ר"ה והקול שנתן הוא כי הנה יום בא לה' גדול ונורא זה יוה"כ שבו מתכפרים עונות יש' ע"י התשובה בצום ובכי שיעשו בו ביום ואולם וגם עתה שובו עדי נאם ה' בצום ובכי כלו' אף דיוה"כ הוא מכפר עכ"ז וגם עתה דהיינו מר"ה ימים שבינתים שובו עדי וגדולה תשו' באלו הימים שמר"ה עד יוה"כ אשר בהם מתכפר שליש עונותיהם כמו יוה"כ ויוה"כ לבדו אינו מכפר אלא שליש ולכן צריך לשוב גם עתה להתכפר שליש וכשיבא יוה"כ מכפר הכל כמ"ש במד' הנז' וכמדובר וק"ל: ועפיד"ק של הפר"ח ז"ל הנז"ל אפ"ל כו' הכ' כי ביום הזה יכפר עליכם ל"א מ"ח וכו' די"ל תיבת כל מאי אתא לרבויי ואולם עם האמור מהפר"ח ז"ל הנה נכון דאתא לרבות כי ביום הזה יכ"ע ל"א מ"ח אפי' שלא היו מתכפרים הב' שלישים קודם יוה"כ אפי"ה יוה"כ מכפר הכל וכמ"ש הפר"ח ז"ל:
א"נ באו"א אפ"ל כה"כ הנז' בהק' לבאר כה"כ בפ' נצבים וכ"ת פן יש בכם איש או אשה וכו' אשר לבבו פונה היום מעם ה"א ללכת לעבוד וכו' לא יאבה ה' ס"ל וכו' ויל"ד מאי מעם ה' ומאי קאמר כי אז דנראה דר"ל תומ"י והנה מדת הקב"ה אינה כן אלא ארך אפים וכו':
ואפ"ל בהק' מ"ש רז"ל בר"ה דטו"ב ע"ב ע"פ ויעבור ה' וכו' אמר"י אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והראה לו למשה סדר תפלה ואמ"ל כ"ז שישראל עושין לפני כסדר הזה אני מוחל להם ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני אחר שיחטא וכו' ע"כ ויל"ד דאחר שיחטא האדם ויעשה תשו' פשיטא שהקב"ה מקבלו דהתשו' היא אחת ממ"ע ואין לך דבר שעומד בפני התשו' ומאי למימרא אני ה' אחר שיחטא אמנם בהכרח לומר דהקב"ה מאריך אפו יותר מדאי או שגובה ממנו מעט מעט כדין בע"ח אהוב וכדאיתא בפ"ק דע"ז ע"פ רק אתכם ידעתי וכו' דאוהבו נפרע ממנו מעט מעט יע"ש והשתא ז"א פן יש בכם וכו' אשר לבבו פונה היום מעם ה"א דייקא מתיבת ה' הנאמרה בי"ג מדות דאיירי לאחר שיחטא האדם ואם עשה תשו' זאת אינה צריכה לפנים אלא ודאי מאריך אפו ביותר מדאי או גובה ממנו לאט לאט א"כ איפה יאמר נא הרשע נלכה נעבוד אלהים אחרים ואחר זמן מה נשוב אל ה' כי ירבה לסלוח או יפרע ממנו פרעון ברחמים לז"א לא יאבה ה' ס"ל לאיש אשר אלה לו אלא כל בתר איפכא כי אז תומ"י נפרע ממנו בב"א יעשן אף ה' ולא יאריך אפו עליו כלל וק"ל:
א"נ אפ"ל כה"כ הנז' באו"א קרוב לזה במ"ש מהרימ"ט ז"ל בס' האזינו בכו' דרז"ל הנז' במ"ש אני ה' קודם שיחטא דר"ל דאף שגלוי לפניו שעתיד לחטוא אינו דן אותו רק באשר הוא שם אני הוא לאחר שיחטא ויעשה תשובה ר"ל שיחטא אחר שעשה תשובה הוא דלא כר"מ שאמר בפ"ק דע"ז וכולם שחזרו אין מקבלים מהם אלא כמ"ד שובו בנים שובבים אפי' אחר כמה פעמים ע"כ נקטינן דמתיבת ה' הכתובה בי"ג מדות למדנו דאף שחטא ושב וחזר וחטא עכ"ז הקב"ה מקבלו והשתא יובנו הכתו' הנז' מעצמם ודייק לו' לא יאבה ה' ס"ל אלא כר"מ דאמר אין מקבלין וכמובן:
והא דדייק קרא בלישניה למינקט ללכת לעבוד א"א דמשמע דוקא עון ע"ז ולא עון אחר אפ"ל משום דישראל עשו את העגל ונכשלו בעון ע"ז וחזרו בתשו' והקב"ה קבלם בתשו' כידוע וכיון דהוה ס"ל כר"מ דאין מקבלין א"כ בהכרח היה דעוד לא יכשל בעון זה לעולם כי לא תועיל להם התשו' ברם בשומעם הי"ג מדות ידעו דליתא לדר"מ ויחזרו לסורם להכי נקיט בלישניה עון ע"ז וכמובן:
ועפ"ד מהרימ"ט ז"ל הנ"ל אפ"ל מאמר רז"ל הידוע שאלו לחכמה חוטא מ"ע אמ"ל חטאים ת"ר לנבואה אמ"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתו' אמ"ל יביא קרבן ויתכפר להקב"ה אמ"ל יעשה תשו' ויתכפר עכ"ל ויל"ד דמה הלשון אומרת חוטא מ"ע דמשמע לישנא דחוטא דהוא הוה חוטא והולך כמה פעמים והול"ל מי שחטא מ"ע ותו ק' דמה שאלה היא זו וזיל קרי בי רב בתנ"ך דתשו' מהניא לחוטא ותו ק' דאיך החכמה והנבואה נעלו דלת בפני החוטא שלא תועיל לו התשו' דזה היפך כמה קראי בתנ"ך דתשו' מהניא לחוטא:
ואולם עפי"ד מהרימ"ט ז"ל הנ"ל הנה נכון דשאלת היתה על החוטא ושב בתשו' וחוזר וחוטא זה רכו כסל תמיד כל הימים בכגו"ד באו לבית הספק דאפ' דהלכה כר"מ דאין מקבלין כזה החוטא ושב וחזר לסורו הרע כפעם בפעם ומשו"ה שאלו לנבו' ולחכמה ותרוייהו ס"ל דלאיש אשר אלה לו אין מקבלין תשובתו וכר"מ ומשו"ה דייק לו' חוטא מ"ע וע"ז מייתי קראי דמיירי בכה"ג שהם קרא דחטאים שהם ל' רבים תרדף רעה וכן קרא דהנפש החוטאת דייקא בהוה תמיד היא תמות ובראותם אלו השואלים דכלתה אליהם הרעה מאת החכמה והנבואה שננעלו בפניהם פתחי תשו' לזה שאלו לתו' ואמ"ל שעכ"ז יביא קרבן ויתכפר ושאלו להקב"ה ואמ"ל דאף בכגו"ד יעשה תשו' ויתכפר דהלכה כרבנן דר"מ דס"ל שובו בנים שובבים אפי' אחר כמה פעמים וכדאמרן וק"ל:
וזה אפ' דרמז הכ' ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי דאין ועתה אלא תשו' ובזה ירום ראשי על אויבי סביבותי דהתשו' ל"מ רק לישראל ולא לאוה"ע וכ"ת דהרי הנבואה והחכמה ס"ל דגם לישראל ל"מ התשובה לז"א ואזבחה באהלו זבחי תרועה דהרי התו' אמרה יביא קרבן ויתכפר וגם אשירה ואזמרה לה' דאמר יעשה תשובה ויתכפר ודלא כס' הנבואה והחכמה וק"ל: וזה אפ' דרמז הכתוב כי ביום שזה יכפר עליכם לטהר אשכם מ"ח דהאי מכל אתא לרבויי עבירות ששב עליהם וחזר לסורו דעם כל זה הקב"ה כר"מ וק"ל: ואפשר שזה כה"כ בישעיה סי' נ"ה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ויל"ד במ"ש וישוב אל ה וירחמהו וחזר ואמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח דמשמע דבעי תרתי רחמים וסליחה ברם עם הקדום א"ש דאיירי האי קרא במי שחטא ושב וחזר לסורו הרע דס"ל לר"מ דאין מקבלין לז"א ישוב אל ה' וירחמהו ואם כה תאמר דבכגו"ד אין מקבלין לז"א ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ירבה דייקא אפי' ק' פעמים כאמור וק"ל:
א"נ אפ"ל באו"א בדיוק אומרו כי ירבה לסלוח מאי ירבה דקאמר והוא בהק' מ"ש בפ"ק דע"ז ע"פ רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד על יכם את כ"ע דשאל ההוא מינא זוהי חיבה יתירה שחיבבן וכו' אמ"ל משל לאדם שיש לו ב' בע"ח אחד אוהבו ואחד שונאו משונאו נפרע בב"א מאוהבו נפרע מעט מעט אין הזמן מגיע עד שנמצא פרוע כך הקב"ה נפרע מישראל ופוקד עליהם בכל יום ע"כ עון שעושים ונמצא ראשון ראשין בטל:
אשר על פי זה אפשר לפרש כונת ירמיה הנביא ע"ה בקינתו וכה אמר תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי ע"כ פשעי וכו' ויל"ד דאחר שאמר תבא כל ר"ל מהו זה שאמר עוד ועולל למו דכפי עונותיה הוא מענישם ועוד מאי כי רבות אנחותי דמה נ"ט הוא זה:
אמנם עם האמור הנה נכון ונק' עוד מאמרז"ל שהיו אוה"ע קוראים לישראל מוכים ומעונים בסובלי חולאים והיו אוה"ע מבזים אותם והוא צע"ג לישראל לשמוע חרפת נבל כל היום מלבד יסוריהם כע"כ ביקש ירמיה ע"ה מאת ה' תבא כל רעתם לפניך דהיינו שיפרע מהם בב"א כדרך בע"ח שונא ואולם ביקש שעולל למו כאשר עוללת לי עכ"פ הכונה חוץ מזה השב גמולם להם מעט בכל פעם כדרכך עמי ונ"ט לזה כי רבות אנחותי שהם מבזים אותי והייתי להם לחרפה מלבד צערי ואנחתי ולבי דוי וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הכ' חנני אלהים כחסדך כרוב רחמיך מח"פ הרב כבסני וכו' למען תצדק בדברך וכו' ויל"ד מאי הרב דקאמר דמשמע הרבה פעמים ותו להבין אומרו למען תצדק וכו' חוץ מדרז"ל בזה ועם האמור ה"ן דקאמר כרוב רחמיך מ"פ ופירש ואמר כיצד הם הרחמים ואמר שיהיה בפעמים רבות כדרך בע"ח אהוב ועי"ז תצדק בדברך אשר אמרת רק אתכם ידעתי וכו' ודלא כשאלת אותו המין וק"ל:
וזה עצמו אפ' כו' הכ' ישוב אל ה' וירחמהו כלו' אל תחוש כי תשוב אל ה' שיפרע ממנו ע"כ חטאתיו בב"א ונמצא כלה לגמרי לז"א ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ירבה דייקא בהרבה פעמים הוא נפרע וסולח וק"ל:
ואפשר שזהו ג"כ כו' הכ' הבא אחריו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' נאום ה' ר"ל דלא כמו שאתם חושבים שאני נפרע מכם בב"א נאום ה' ר"ל שכבר דברתי ואמרתי רק אתכם ידעתי וכו' כנז"ל וק"ל וכדי להבין מ"ש הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני דהקושי מבואר דכיון דביקש על העונות שהם הזדונות בודאי שיכפר על החטאות שהם השגגות וכעין משה"ק רבנן לר"מ בסדר הוידוי שלו בפ"ג דיומא דמאחר שהתודה על העון שהוא מזיד איך חוזר ומתודה על השגגות יע"ש וא"כ זה עצמו קשיא בהאי קרא: ואפ"ל במ"ש רז"ל בפ' יוה"כ אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נ"ל כשגגות וכו' ופריך והא אמר ר"ל נ"ל כזכיות ומשני ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה כנז"ל. וז"א הרב כבסני מעוני היינו המזיד וש"ת דמה שאני מבקש הוא שיעשו הזדונות כשגגות כמימרא קמייתא דר"ל לזה חזר ואמר ומחטאתי טהרני כלו' עיקר בקשתי על הזדונות הוא שתטהרני גם מהשגגות שלא לבד יתהפכו הזדונות לשגגות אלא תטהרני טהרה גמורה גם מהשגגות שלא ישאר שום רושם כלל ואדרבא יהיו זכיות כאידך מימרא דר"ל יען דהתשובה שאני עושה היא תשו' מאהבה וז"א לך לבדך חטאתי וכו' למען תצדק בדברך כמשז"ל תצדק אתה ולא אני שלא יאמרו עבדא נצח וכו' וכיון דעיקר העון היה לחוש על כבוד קוני משם ראיה שהתשו' היא מאהבה ולפי"ז מהראוי הוא שיעשו כזכיות וכמדו' וק"ל:
ושו"ר למהראנ"ח ז"ל בפ' נצבים שכ"כ במקצת שינוי והרואה דבריו ז"ל שם יתמה דאייתי הני תרי מימרי דר"ל בשם י"א וי"א ולא יצדק לו' י"א וי"א אחר דתרוייהו הם מילתיה דר"ל והוכרח לבקש טעם מסברא דנפשיה למה יעשו לו כזכיות וכפי"ד הגמרא הנז' כבר תירץ כאן מאהבה כאן מיראה יעשד"ק ז"ל ודוק:
א"נ אפ"ל באו"א כו' הכ' הנז' בהק' מ"ש בזוה"ק בענין דהע"ה עם ב"ש דהשטן קטרג עליו ביותר והקב"ה השיבו דראויה היתה ב"ש לו מששת י"ב יע"ש ונודע הוא דהשטן נק' חטאת כמש"ה לפתח חטאת רובץ וה"נ אמרינן בזוה"ק ע"פ גם ה' העביר חטאתך לא תמות דהוא על השטן שקטרג לפניו על דהע"ה ובישרו הנביא שגם ה' העבירו מלפניו יע"ש וזה פי' הרב חיד"א ז"ל בחימ"א כו' דהע"ה באומרו כי אני לצלע נכון ומכאובי נ"ת וכו' דר"ל כי אני לצלע שהיא האשה בת שבע נכון וראויה לי מו' י"ב אמנם אדאג מחטאתי שהוא השטן המקטרג עלי תמיד יע"ש וז"ש הרב כבסני מעוני שהוא עון ב"ש והעיקר מחטאתי שהוא השטן טהרני כי הוא המלמד עלי חובה כי פשעי אני אדע וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ואולם חטאתי שהוא השטן נגדי תמיד היא מנגדני ללמד חובה וסיים ואמר למען תצדק בדברך שאמרת ראויה היתה ב"ש וכו' וק"ל:
וזה אפ' רמז הכתוב כי ביום הזה י"ע לטהר אתכם מכ"ח לפני ה' תטהרו בהק' עוד מ"ש רז"ל דהשטן מקטרג על ישראל בכל ימות השנה חוץ מיוה"כ כמנין השט"ן כנגד ימות השנה בציר חד יומא שהוא יוה"כ שאין לו רשות לקטרג בו ביום והוא עצמו השטן מתהפך לרחמים בו ביום וידוע דשם הוי"ה ב"ה הוא מדה"ר ותמיד מדה"ד מנגדת למדה"ר כי הם ב' הפכים חוץ מיוה"כ שהם משתוים שניהם לרחמים וז"ש כי ביום הזה י"ע כי יום זה שהוא יוה"כ הוא מסוגל ל"ע ולטהר אתכם ועלה יום זה במעלה רמה שגם מכל חטאתיכם העומד ומקטרג עליכם תמיד לפני ה' בשאר ימות השנה ביום הזה שהוא יוה"כ מתהפך לכם למדה"ר ותטהרו גם ממנו וק"ל:
ובהני קראי דדהע"ה דאמר כי אני לצלע נכון וכו' יש להרחיב הביאור בהם ע"ד שפי' החיד"א ז"ל ולהבין אומרו כי עוני אגיד דמה נ"ט הוא זה למ"ש לעיל מניה ואולם אפ"ל עמ"ש בהקדמת זוה"ק בד"ח ע"ב בויכוח דומה עם הקב"ה בעבור דהע"ה וסוף טענת דומה היתה בעבור שפצה פיו דהע"ה ושפט ואמר חי ה' כי בן מות הוא וכו' ואיהו דן לנפשיה ומשפטו חרץ אמ"ל הקב"ה לית לך דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה' ואע"ג דלא חב וכו' ע"כ ובפ"ב דיומא איתא שם דו' חודשים נצטרע דוד ופירשו ממנו סנהדרין בעבור ב"ש יע"ש וכבר ארז"ל דראויה היתה ב"ש לדוד מו' י"ב אלא שאכלה פגה וז"ש כי אני לצלע נכון כנז' מהתיד"א ז"ל ואעפי"כ מכאובי שהם היסורין נגדי תמיד מה זה ועל מה זה מה טיבן של יסורין הללו ויהי כמשיב דה"ט משום כי עוני אגיד שפציתי פי וחרצתי משפטי ועונשי שאמרתי חי ה' כי בן מות הוא וכיון שדנתי הדין לעצמי לכן אדאג מחטאתי שהוא דומה וק"ל:
ובקרא דלפני ה' תטהרו אפ"ל באו"א במאי דתמן תנינן ביומא אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מט"ו וכו' והרב מהרמב"ח ז"ל בס' תוס' יוה"כ בדנ"ו ע"ג כ' וז"ל שיש לישראל אושר שסליחת העון והטהרה היא ביד הקב"ה שאם היה ביד מלאך היה קשה לישראל סליחת העון כי השליח מדקדק כי הוא מהכת שאינם חוטאים ועוד שאין השליח עושה אלא שליחותו אבל עתה שסליחת העון הוא ביד אביכם בשמים שהוא רחמן ואדון העולם הוא מיקל עליכם ע"כ עתה ז"א כי ביום הזה י"ע וכו' ואל תחשבו שהוא ע"י שליח והוא מכביד לדקדק עליכם לא כי אלא לפני ה' תטהרו שאני אדון העולם ורחמן ומיקל עליכם וק"ל:
וזה אפ' רמז הכתוב בתהלים כי אליך ה' נפשי אשא כי אתה ה' טוב וסלח דיל"ד דבתר אומרו כי אליך ה' מאי קאמר עוד כי אתה ה' הול"ל כי אליך ה' נפשי אשא כי טוב וסלח אתה ועם האמור הנה נכון דלהיות הסליחה ביד ה' הוא טובה לשבים לז"א כי אתה ה' אתה דייקא טוב וסלח אתה שהוא בידך ומרחם עלינו וק"ל:
הדרן לק' דישעיה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו דיש לדקדק אמאי ברשע אמר דרכו ובאיש און מחשבותיו זאת ועוד יל"ד דכשם שברשע אמר דרכו הכי הול"ל באיש און מחשבתו ואמאי בחדא נקט לשין יחיד ובאידך לשון רבים ואפ"ל בהקדי' מ"ש החיד"א ז"ל בס' כסא דוד דרוש א' וז"ל א"נ אפשר במ"ש הרב משכ"י הגם דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה מ"מ אם עבר עבירה ושנה בה אותה עבירה אם חשב בה עוד היא מצטרפת וז"ש עבר עבירה ושנה בה הותרה לו ופריך הותרה לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר הכונה עשית לו כמצוה דהמחשבה היא מצטרפת והגם דהלשון דחוק הענין מתוק וערב וחריף עכד"ק יע"ש וכבר ידוע מ"ש המפ' ז"ל דטעם הדבר דמחשבה טובה מצ"ל ביש' ולא באוה"ע ובמחש"ר להיפך דבגוים מצ"ל ולא בישראל משום דנשמת ישראל ממקום גבוה ממעל אלהים חצבה ומשו"ה חזקה דביש' מח"ר שלהם לא תבא לידי מעשה ומחש"ט בודאי אתיליד מעשה וכלפי לייא אוה"ע וכפי"ז א"ש דרבי סבר דבתרי הויא חזקה ולדעת רבוותא קמאי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנמק"י ז"ל באיסור תורה קי"ל כרבי דבתרי הויא חזקה כידוע וא"כ זה שעבר עבירה ושנה בה א"כ הויא חזקה דיצרו מכשילו בעבירה זו ומשו"ה בתר דאיתחזק מחשבה רעה דעבירה זו מצט' לו דבזה איבד חזקתו הקדושה וקנה לעצמו חזקה להיפך וכו' ע"כ נ"ל דבעשותו העבירה ב"פ מכאן ואילך מחשבתו הוא כמעשה לז"א יעזוב רשע דרכו דלא עבר רק פ"א וראוי לקרותו רשע דרכו דייקא ואיש און דהוחזקה מחשבתו ונקרא איש און צריך שגם מחשבותיו יעזוב שלא יתור לבבו לחשוב באותם העבירות שעשאם פעמים ולזה דייק לי' באיש און מחשבותיו כי מחשבה דידיה מצטרפת ועל חלוקת הרשע אמר ישוב אל ה' וירחמהו ועל איש און אמר ואל אלהינו כי ירבה לסלוח אפי' שעבר ושנה וק"ל:
ועפ"י מש"ל משם הרב מהרימ"ט ז"ל דפי' אני ה' אחר שיחטא האדם דאתא לאפוקי מס' ר"מ דאמר וכולם שחזרו אין מקבלים מהם אלא כרבנן דפליגי על ר"מ וס"ל שובו בנים שובבים ואפי' מאה פעמים אפ"ל קראי דירמיה סי' ל"ה וכ"ת השיבני ואשו' כי אתה ה' אלק' כי אחרי שובי ניחמתי דאומרו כי אתה ה' צ"ב דמה נ"ט הוא זה וגם מלת כי הבאה אח"ז צ"ב וכפי האמור א"ש דקאמר השיבני וכו' כי אתה ה' אלהי דייקא דקאמר ה' ה' בי"ג מדות ואני ה' אחר שיחטא ונ"ט למה אמרתי כי אתה ה' הוא משום דאחרי שובי נחמתי חזרתי לסורי ור"מ ס"ל דאין מקבלין ולולא תורתך שעשועי שכתבת בתו' י"ג מדות ורישא דכולהו ה' ה' תרי זימני ופירש:
מהרי"ט ז"ל דבא לומר דאף ששב וחזר לסורו מקבלו עוד ולז"א כי אחרי שובי ניחמתי שאחר שחזרתי בתשו' חזרתי לסורי פ"ב ועליה דמר קא סמיכנא כי אתה ה' אלהי דייקא:
א"נ אפ"ל כי אתה ה' אלהי במ"ש רע"ק אשריכם ישראל וכו' ובמ"ש הרב מהרמב"ח ז"ל וכנז"ל והדברים:
הם פשוטים ומבוארים מעצמם וק"ל:
ואפשר יתפרש תחילת הכתוב ע"ס יסתרני ואווסר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי במ"ש בגליון תוס' ז"ל בש"ס דר"ה דטו"ב ע"ב דתיבת ה' קמייתא דבי"ג מדות אינה מן המנין אלא הוא שמו של הקב"ה וכדי להשלים מנין הי"ג מדות הוכרחו לו' דרחום וחנון הם ב' מדות רחום קודם שתבא הצרה על האדם וחנון אחר ביאת הצרה מרחם עליו להעביר ממנו צרתו יע"ש והשתא ז"א יסרתני ואווסר שבאו עלי הצרות והיסוריןולז"א כי אתה ה' אלהי ר"ל שתשיבני אליך ותוציאני לרויה מהיסורין אף שכבר באו עלי היסורין תציל ני מהם כי אתה ה אל הי דייקא מילת ה' האמורה בי"ג מדות אינה מן המנין אלא אתה ה' אלהי שמו של הקב"ה ואינו מן המנין ולזה תיבות רחום וחנון הם ב' מדות קודם שתבא הצרה ואחריה אם כן השיבני ואשובה וכו' כמדו':
ועם זה יובן כוה"כ ביום צרתי ה' דרשתי דיל"ד דלמה דוקא ביום צרתו דורש ה' ואם ר"ל שביום צרה מבקש רחמים א"כ לא הול"ל אדנות אלא הוי"ה שהוא רחמים ואולם עפ"ה אפשר יתפרש דבהיות ה' קמייתא דבי"ג מדות אינה מן המנין צ"ל דרחום וחנון הם ב' מדות קודם הצרה ואחריה לז"א ביום צרתי ה' דרשתי הוא שמו של הקב"ה ואינו מה"מ וע"י זה ינצל מצרתו מכח דהוא חנון וכנז"ל:
וזה עצמו כוה"כ בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע וכו' וזה ג"כ כה"כ יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב והוא ממש מכוין לד' התוס' הנז"ל וכמובן. ועוד אפ"ל בזה כמה פסוקים כאשר ירדוף הקורא: והחיד"א ז"ל בצווארי שלל פי' כה"כ השיבני ואשובה וכו' עם חקירת המפרשי' ז"ל דאיך יועיל הוידוי והתשו' שהם דברי' בעלמא לתקן מה שחטא במעשה כיון דקי"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ותי' דעל ידי התשובה נעשים בריה חדשה ואתי מעשה שנעשו בריה חדשה ומבטל מעשה החטא וז"א השיבני ואשובה כי אתה אלהי כלו' אתה יכול להשיבני שהכל בידך אבל לגבי דידי כי אחרי שובי ניחמתי על העבירות בושתי וגם נכלמתי דזה דיבור ואחרי הודעי התשו' ספקתי ע"י דל"א דיבור ומבטל מעשה החטא ולכן ספקתי שלא עשיתי כלום ויאמר ה' הבן יקיר לי וכו' דנעשים ב"ח ומבטל למעשה הרע ותו ליכא ספיקא עכד"ק ודפח"ח:
ועפ"י ד"ק אפ"ל כונת הכ' בהושע שובה ישראל עד ה"א וכו' והדקדוקים רבו ועם האמור הנה נכון ונקדים עוד מ"ש רז"ל דהתשו' ל"מ רק ליש' ולא לעכו"ם ואפי' לישראל ל"מ רק מצד החמלה החנינה כי הם בני אל חי חלק ה' עמו וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל וכידוע וז"ש שובה ישראל עד ה"א כי להיותך ישראל תועיל לך התשו' ותכון לפני ה"א לאפוקי אוה"ע כנז' ולא תחוש מצד התשו' והוידוי שהם דברים בעלמא ולא אתי דיבור ומ"מ כנז"ל אלא קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דבידו הכל אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ובזה נעשים אנו בריה חדשה ע"י התשו' והוי מעשה ומבטל מעשה ועוד דהכא שאני דהגם דהוא דיבור מ"מ וראיה לזה ונשלמה פרים שפתינו כמו שאמר הכתוב זאת התורה לעולה וכו' כידוע:
ועפי"ז אפ"ל כו' הכ' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם וה"ה כמבואר מעצמו בתי' הנז' דע"י התשו' נעשים ב"ח וכמובן:
עוד אפ"ל כה"כ קחו עמכם דברים וכו' במ"ש הרי"ף ז"ל בפ"ח דיומא דראב"ע סבר עבי' שבין אדם למקום נמי אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו בעבי' שבין אדם לחבירו והא בהא תליא יעש"ב וכבר הקדמנו לעיל דתשו' מאהבה זדונות נ"ל זכיות יע"ש. ובכן ז"א שובה ישראל מעבירות שבינך לבין חבירך ובתר הכי תשוב עד ה"א מעבירות שבינך למקום דהא בהא תליא כנז"ל ותני והדר מפרש דהטוב הוא שתעשו תשובה בציבור ומאהבה וז"ש קחו עמכם לשון רבים דברים שם רמז מה שביניכם לבין חבריכם דברי פיוסים וריצויים תחילה ואח"ך ושובו אל ה' מה שביניכם למקום כנז' ובזה תרויחו ריוח גדול אמרו אליו כ"ת עון וק"ט רמז למ"ש דתשו' בציבור ומאהבה זדונות נ"ל זכיות ובמקום העון נעשה טוב ואף בזה"ז דליכא קרבן תועיל התשו' והוידוי וז"ש ונשלמה פרים שפתינו כנז"ל זאת התו' וכו' וק"ל:
ובאו"א אפ"ל הני קראי שובה ישראל וכו' בהדק עוד אומרו קחו עמכם דתי' עמכם יתירה דהול"ל קחו דברים וכו' אך יובן במ"ש מהרש"א ז"ל עמ"ש רפ"ק דר"ה ג"ס נפתחים בר"ה של צ"ג ושל רשעים גמורים ושל בינוניים וכו' ופי' הוא ז"ל דהצ"ג הוא דאין בהם רק חטא דאין אדם צדיק וכו' והרשעים הם שיש בידם פשע ומרד והבינוניים הם שיש בידם עון מזיד אבל לא פשע ומרד וכו' יעש"ב וידוע דסתם אדם הוא נחשב לבינוני והרי"ף ז"ל שם הק' דאמאי אם לא זכו הבינוניים נכתבים לאלתר למיתה דהרי הקב"ה רב הרי חסד וכו' הרי עכ"פ לא הוסיפו לחטוא ושקולים הם במעשיהם ותי' הוא ז"ל דע"כ ל"א רב חסד אלא דוקא לעוה"ב שאין בידם של הבינוניים לתקן בתשו' את אשר עיוותו כי במתים חפשי מן המצות ברם בעוה"ז שבידם לתקן בתשו' לא נאמר רב חסד דאם לא נתן לב לשוב עד יוה"כ איהו דאפסיד אנפשיה וכו' יעש"ב וז"א שובה ישראל עד ה"א ר"ל דיש בידך לחזור בתשו' אם בזמן שהרחמים והדין שקולים הם מצד מעשיך שאתה בינוני ולא תחשוב דכיון שאתה שקול א"כ הוא יתברך מטה כ"ח כדברי ב"ה ליום הדין משום כי כשלת בעונך דהוא נכשל בעונו הגם שהוא מזיד הוא מכת בינוניים וכמ"ש מהרש"א ז"ל וכנ"ל דהא ליתא ונ"ט לזה משום קחו עמכם דברים דייקא ושובו אל ה' דכיון דהתיקון הוא עמכם ובידכם לתקן לא נאמר רב חסד ואם לא יזכה לשוב הוא בעונו ימות וכד' הרי"ף ז"ל וק"ל:
ובש"ס בפ' בתרא דיומא אמרי' התם אמר"ל גדולה תשו' שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה יש' עד ה"א ורי"א עד ולא עד בכלל ומי אמר"י הכי והאמר"י גדולה תשו' שדל"ת שבתו' ל"ק הא ביחיד הא בציבור ע"כ ופי' הגאון מהרש"א ז"ל בח"א שם דפליגי במ"ע דתשו' אי צריכה אמצעי להגיעה לפני המב"ה או לא משום מצינו הענין דיש אמצעים בין אדם למקום דהיינו דיש מלאכים מקטרגים מלהשמיע לפניו ית' תפלת האדם ויש מלאכים סניגורים ומליצים טובים להגיע התפלה לפניו ית' כפי הזכות ולז"א ר"ל כאן בתשובה אינו כן דאין כאן אמצעי אלא דהתשו' מצידה עולה מעצמה ומגעת עד כה"כ בלי סיוע משום אמצעי ור"י פליג ואמר דעדיין יש אמצעי בין התשו' של אדם עד הגעתה לפניו ית' והיינו דעד כה"כ ולא עד בכלל ומלאכים וחיות הנושאים את כה"כ הם אמצעים וכו' וכאן בציבור השבים א"צ אמצעי וכו' עכתד"ק יעש"ב:
ועפיד"ק אפ"ל כו' הכ' השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד ונק' עוד חקי' המפ' ז"ל דאיך תועיל התשו' כיון דקי"ל נראה ונדחה אינו חו"ן ומלבד מה שתירצו המפ' ז"ל כמו שנביא ד"ק לקמן עוד אפ"ל דהתי' שתי' המפ' ז"ל לאותה חקי' דלא אתי דיבור ומ"מ ותי' דע"י התשו' נעשו בריה חדשה וכנז"ל הנה בזה יש לתרץ ג"כ חקי' זו דכיון דנעשים ב"ח א"כ אינו זה אותו הגוף שנדחה כבר ע"י חטאו אלא פ"ח ב"ל וכקטן שנולד דמי וכמובן:
עוד אפ"ל בישוב חקי' זו עצמה דהא דאמרי' דכיון שנראה ונדחה שוב אינו חו"ן אין זה אלא בבע"ח דבהמה דנפסלו להקרבה עוד מטעם מיאוס וכמש"ה הקריבהו נא לפחתך וכו' לא כן לגבי דידן אנחנו עב"י לגבי אבינו שבשמים דאפי' חטא יש' הוא ומ"מ דיבר הכתוב לא מאסתים ול"ג וכו' ובפ"ק דברכות אמרי' מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתן ש"ר שנא' הן אל כביר לא ימאס ואשכחן לר"מ דס"ל דבנים מיקרו אפי' שעע"זכא"כ אין כאן משום נראה ונדחה אחו"ן דאין כאן מיאוס וכמדובר. ושו"ר להרב דת ודין ז"ל שכ"כ בקצר אמיץ יע"ש:
כי עפי"ז אפ"ל מדרז"ל באיכה רבתי וז"ל כי אם מאוס מאסתנו אמר רשב"ל אם מאיסא היא לית סבר ואם קציפא היא את סבר דכל מאן דכעיס סופיה להתרצאה וכו' עכ"ל ור"ל אם מאיסא היא אם הרחקת אותנו מטעם מיאוס א"כ אין לנו תקוה עוד דטעמא דהקריבהו נ"ל מישך שייך בנו כמו הקרבן דאפי' שחזר ונראה אחו"ן כיון שנדחה כבר מחמת מיאוס ולכן אמר כ"א מאוס מאסתנו הרי אין תקוה אבל האמת הוא קצפת עלינו עד מאוד ופי' המ"כ ז"ל עד מדה ושיעור כמ"ש ז"ל בכל מאודך בכל מדה וכו' כי כל הכועס סופו להתרצות כשיעברו פנים של זעם והכעס ובכן ז"א השיבנו ה"א נשובה בלתי אמצעי דומיא דקרא ושובו אלי יען כי אנו שבים אליך בציבור שכן מורה מלת השיבנו ל' רבים ונשובה ש"ר למ"ש הרי"ף ז"ל בד' ראב"ע דעבירות שב"א למקום אין יוה"כ מכפר עד שנשוב מעבירות שב"א לחבירו כנז"ל וז"ש השיבנו ה"א אימתי כשנשובה ממה שבינינו וכ"ת דכיון דנראה ונדחה אחו"ן לז"א חדש ימינו כקדם נעשים ב"ח וכקטן שנולד דמי וכנז"ל ועוד אית לן טעמא אחרינא דאין לחוש למאי דקי"ל נראה ונדחה אחו"ן משום כ"א מאוס מאסתנו כלומר דאם היה דמאוס מאסתנו אנה"נ אית לן למיחש למאי דקי"ל נרו"נ אחו"ן כנז"ל אבל האמת זה אינו אלא שקצפת עלינו עד מאד וכיון לא נדחינו מחמת מיאוס חו"ן כיון דאין כאן לתא דהקריבהו נא לפחתך וכדאמרן:
ועפי"ה אפ"ל כו' הושע הנביא ע"ה באומרו לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום הג' יקימנו ונחיה לפניו עכ"ל ויל"ד חדא דלמה אמר לכו ונשובה מאי ונשובה דקאמר שנית במ"ש אל ה' ול"א עד ה' שלישית יל"ד לפי התרגום יחיינו מיומים דתרגם על תח"ה מה כיוין בזה ומה הוכחה יש לתשובה מתח"ה:
וכבר ראיתי בבעלי הפרשי"ם ז"ל שדרכו בזה בביאור הכתו' הללו עפי"ה במקצת ומני ומנייהו ז"ל יתקלס עילאה והוא כבר הקדמנו משרז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ ובציבור עד ועד בכלל כנז"ל גם כבר הקדמנו חקי' המפ' ז"ל על התשו' מדקי"ל נראה ונדחה אחו"ן והם אמרו בישוב חקי' זו משם הרא"ש ז"ל דע"כ ל"א הכי אלא בבע"ח דבהמה אבל בבע"ח דאדם ישראל שאני דאפי' שנדחו בחטאים ע"י התשו' חו"ן שהרי מצינו שנדחה במיתה וחו"ן בתח"ה מזה מוכח בבירור דאדם ישראל ליתיה בכלל בע"ח דבהמה וכמובן:
ובזה פי' ז"ל כו' הכ' שובנו אלהי ישענו וכו' הלא אתה תשוב תחיינו ועם האמור ה"ה כמבואר ובזה נלע"ד לתת טעם נכון למה שארז"ל בפ' חלק שבשעה שהפיל נ"נ הרשע לחמ"ו לכבשן האש אמ"ל הקב"ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא ובאו העצמות וטפחו לנ"נ ע"פ וכו' פתח ואמר אתוהי כמ"ר וכו' והקושי מבואר דאמאי הוצרך הקב"ה להחיותם בה שעתא ואולם יען כי נ"נ הרשע היה סבור דגם בבע"ח דישראל אמרי' בהו כיון שנו"נ שוב אחו"ן ול"מ להו תו תשובה כלל לזה החיה המתים בה שעתא להודיעו דבע"ח דישראל ל"א בהו כיון שנדחה וכו' ובדרוש אחר הארכתי בעניותי בזה יותר יעש"ב:
ובכן זה אומרו לכו ונשובה הכונה מה מבינינו לחבירינו שהם עבירות שבין אדם לחבירו ואח"כ אל ה' דהיינו שאם נשוב אל ה' מעבירות שבין אדם למקום וכדברי ראב"ע כפי' הרי"ף ז"ל דהא בהא תליא כנז"ל ולהיות כי התשובה בציבור מגעת עד כה"כ עד וע"ב כמסקנת הש"ס הנז' דדייק הכי מקרא דכתיב ושובו אלי וכו' לז"א הכא ג"ב אל ה' דייקא והגם שהיא תשו' מיראה מחמת כי הוא טרף וכו' יך וכו' מ"מ כיון שהיא בציבור מגעת עד כה"כ וכמ"ש המפ' ז"ל דהוק"ל דאמאי לא תריץ הש"ס לרומיא דר"י אדר"י דכאן מיראה כאן מאהבה במקום התי' דכאן ביחיד כאן בציבור או יאמר ואבע"א כאן מיראה כאן מאהבה והם אמרו ישוב לזה דתי' הש"ס דכאן ביחיד וכו' הוא נרמז בקרא שובה יש' עד ה"א דשובה הוא ל' יחיד ובציבור כתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא אמר עד ה' ע"כ תד"ק ז"ל ומלת כי דהוא נ"ט יתפרש עד"ז דהנביא אומר לישראל לכו ונשובה אל ה' דר"ל בציבור וכ"ת ישובו אפי' ביחיד מאהבה ומגעת אל ה' עד וע"ב לז"א דאין לנו שום אופן לזכות למעלת עד וע"ב כ"א ע"י התשו' בציבור כמ"ש ונשובה אל. ה' ונ"ט לשבח יען כי הוא טרף וכו' ולא נתעוררנו לשוב קודם לכן עד שבאו יסורין עלינו ועי"ז אנו שבים מיראה פן יוסיף להכותנו ח"ו ולזה מוכרחים אנו לשוב בציבור למען נזכה למעלת עד וע"ב אל ה' ומשום דלא תק"ל דאיך תועיל התשו' ליש' כיון דקי"ל נו"ן אחו"ן לז"א יחיינו מיומים ופי' התרגום דאיירי על תח"ה וכיון שישראל עתידים לחיות בתח"ה מכאן ראיה דל"א הכי בבע"ח דאדם מישראל ושפיר מצינן לשוב בתשו' וכמדובר וק"ל:
א"נ אפ"ל כה"כ הללו באו"א והוא בהק' מ"ש המפ' ז"ל דהתשו' ל"מ רק לישראל שהם בנים לה' ואב שמחל ע"כ כ"מ לא כן אוה"ע שהם עבדים לה' ומלך שמחל ע"כ אכ"מ כידוע וכבר הוכיחו המפ' ז"ל דמהיסורין מוכח דאית לן דין בנים כמש"ה כי כאשר ייסר איש את בנו וכו' גם מתח"ה נמי מוכח דאית לן דין בנים כידוע וז"א לכו ונשובה אל ה' וא"ת מנלן דתועיל לנו התשו' ומאין מוכח דאית לן דין בנים לה' לז"א כי הוא טרף וכו' מהיסורין הללו מוכח להדיא דאית לן דין בנים ועוד יחיינו מיומים וכו' דאיירי על תח"ה ומתח"ה נמי מוכח דאית לן דין בנים וכדאמרן וק"ל: ובזה אפ"ל כו' מאמרז"ל ע"פ תכתב זאת לדור אחרון מכאן שהקב"ה מקבל את השבים ועם נברא יהלל יה מכאן שעושה אותם בריה חדשה עכ"ל והוא מובן עפי"ה דתחילה אמר שהקב"ה מקבל השבים וזה מוכרח דאית לן ד"ב ומנל"ן הא לז"א ועם נברא וכו' דהיינו בתח"ה ומתח"ה מוכח דדין בנים אית לן וכנז"ל וגם עפ"י חקי' המפ' ז"ל על התשו' ממאי דקי"ל נו"ן אחו"ן ותי' דשאני בע"ח דאדם מישראל וראיה מתח"ה כנז"ל גם בזה הנה נכון המאמר הנז' וכמובן וגם עפ"י אותה חקי' המפ' ז"ל דאיך תועיל התשו' והוידוי דהוי דיבור ולא אתי דיבור ומ"מ ותי' דהקב"ה עשה אותם בריה חדשה והוא מעשה גדול וכנז"ל גם בזה א"ש המאמר הנז' וה"ה כמבואר מעצמו ולא יכולתי לחפש בס' המפז"ל אם קדמוני בזה לאפס הפנאי:
א"נ באו"א אפ"ל כה"כ לכו ונשובה וכו' והוא בהק' את הידוע אשר חכמים הגידו שכ"ז שהרשע עומד במרדו כל המצות והמע"ט שסיגל בעודו רשע הולכים לסט"א למקום הטינופת והקלי' ובשוב רשע מדרכו הרעה הנה הקב"ה ברחמיו מוציא מתוך הקלי' והסט"א כל אותם המצות והמע"ט מעלה אותם משם בסוד חב"ו ומחזירם אצ הק' פנימה וכיון שהקב"ה שומר ומקיים התו' והמצות כידוע הנה הוא מקיים בזה מצות השבת אבדה באופן הנז"ל וע"ז חקרו המפ' ז"ל חקי' גדולה ועצומה מההיא דאמרי' בש"ס דמציעא ד"ל ע"א וז"ל והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם וכו' הא כיצד היה כהן והיא בבה"ק או שהיה זקן ואינה לפי כבודו וכו' לכך נאמר והתעלמת והתעלמת למאי אצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבה"ק פשיטא האי עשה והאי עול"ת ולא אתי עשה ודחי עול"ת וכו' ע"כ ולפי"ז מצאה החקירה מקום לנוח דאיך הקב"ה משיב אבדה כזאת שמחזיר ויורד למקום הטינופת והקלי' אותם המצות והמע"ט שעשה הרשע בימי מרדו כיון דהוא זקן ואינה לפי כבודו הוא ועליו נאמר והתעלמת וכו':
ואגב אורחין מידי עוברי בהך סו' דמציעא הנז' חזיתי בס' פקודת המלך שהק' בסו' זו וז"ל מאי מק' הש"ס למ"ל והתעלמת כיון דבלאו"ה לא אתי עשה ודחי עול"ת הלא לפי"ד ריב"א בחולין דקמ"א ע"א בד"ה לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה וכו' שכתב ריב"א ז"ל דאף דבכל מקום אין עשה דחי ל"ת ועשה היינו לכתחי' אבל בדיעבד מי שקיים העשה ודחה בקיומה עול"ת אין לוקין על אותו ל"ת שדחה דהלאו ממילא נדחה מפני קיום העשה ולא עבר אלא על עשה ועל העשה אין לוקין עכ"ל ולפי"ז ק' הלא צריכה התורה לכתוב והתעלמת גם בכהן והיא בבה"ק כדי להורות שזאת העשה של השב תשיבם לא נאמרה על הכהן כשהאבדה מונחת בבה"ק וא"כ לא קיים שום עשה כלל כיון שלא נאמרה עליו ועבר בחינם על הלאו של טומאת כהן ולוקין עליו גם בדיעבד משא"כ אם לא היה כותב בתורה והתעלמת הו"א דעשה דהשב תשיבם נאמרה גם על הכהן רק שהיה יודע להזהר מליטמא הואיל ואין עשה דוחה עול"ת וכס' המקשה ובאמת כן היה יודע לכתחי' להזהר אבל בדיעבד לא היו מלקין אותו וכס' התוס' דחולין הנז' ולכן כתב בתורה והתעלמת לגילוי דעת למלקות על לא יטמא ומאי מקשה בש"ס ודוק היטב עכ"ל ולכאו' קו' אלימתא היא ע"ד הש"ס הנז' וכבר קדמו בקו' זאת הרב שער המלך ז"ל בפ"ג מהל' נדרים סוף ה"ו ותי' ב' תי' נכונים יעש"ב:
ולעד"ן לישב קו' זאת באו"א והוא דחזינן להתוס' ז"ל בפסחים דנ"ט ע"א בד"ה יבא עשה וכו' שכתבו משם ריב"א ז"ל גופיה דס"ל למר התם דלאו דוקא בעשה דדחי ל"ת בעינן דבעידנא דמיעקר לאו לקיים העשה אלא גם בעשה אלים דדחי עשה קיל בעינן נמי בעידנא ממש כמילה בצרעת יע"ש וא"כ תו לק"מ קו' הנז"ל ע"ד הש"ס דפריך למאי איצט' והתעלמת כנז"ל דאי משום מלקות אם עבר בדיעבד להא נמי לא איצט' קרא דוהתעלמת דבלאו"ה נמי אפי' דאיכא גביה עשה דהשב תשבים לא דחי הלאו דלא יטמא מאחר דלאו בעידנא הוא וכמ"ש הרב המגיד ז"ל בפי"א מה' גזילה הח"י על מ"ש הרמב"ם שם שכהן שראה האבידה בבה"ק אינו מתטמא להחזירה דלא אתי עשה ודחי עול"ת כ' ע"ז הה"מ ז"ל שם וז"ל ובאמת אין אנו צריכים לכך דתפ"ל דבעידנא דעייל לבה"ק אכתי לא מקיים העשה וכו' דהשב ואין עשה דוחה ל"ת אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת דבעידנא דעבר הלאו מקיים העשה וכו' עכ"ל יע"ש וא"כ מאחר דלאו בעידנא הוא אם עבר הלאו דלא יטמא כדי לקיים עשה דהשבה לקי א"כ שפיר מק' הש"ס למ"ל והתעלמת מה תאמר דאיצט' קרא דוהתעלמת לאשמעינן לכהן והיא בבה"ק דליתיה גבי דידיה עשה דהשבה כלל ושאם עבר הלאו לקי משום טומאה כנז' הלא בלאו"ה הוא לוקה דלאו בעידנא הוא וכמדובר ברם לפי"ז פש גבן להבין דברי התוס' ז"ל דבחולין הנז' דמקשו לד' ריב"א ז"ל דס"ל בפ' אלו עוברין דה"ט דקאמר התם בש"ס אחרישה לא ליחייב משום הואיל וחזי לכסוי דס"ל לריב"א התם דהגם דיו"ט עול"ת ולא אתי עשה דכיסוי ודחי ל"ת דיו"ט מ"מ אם עבר על עול"ת דיו"ט לא לקי דהלאו נדחה מפני העשה דכיסוי וכו' והק' עליו התוס' ז"ל התם בחולין דהכא משמע דכל זמן דלא עבר ושקלה לאם איכא עשה ול"ת ואי עבר ושקלה עבר על הל"ת ואמאי הא הל"ת נדחה מפני עשה דטהרת מצורע ותי' דס"ל וכו' ע"כ ולפי"ה בד' ריב"א דס"ל נמי דבעינן בעידנא ממש ואי לאו"ה לקי א"כ הכא בחולין דקאמר הש"ס לא צריכא דעבר ושקלה דלאו עבריה נראה לכאורה דלאו בעידנא הוא וכדס"ל הכי לר"י ז"ל בתוס' דפסחים דנ"ט הנז' יע"ש וא"כ תיקשי מאי מקשו התוס' ע"ד ריב"א ז"ל מההיא דפ' אלו עוברין נימא התם הוא בעידנא ממש וכמ"ש התוס' התם דמ"ז ע"ב בד"ה אחרישה לא ליחייב דמיירי אם היה דם צפור במקום חרישה וכו' יע"ש משו"ה ס"ל לריב"א התם דהלאו נדחה מפני העשה היכא דעבר הל"ת ברם הכא דלאו בעידנא הוא משו"ה הלאו לא נדחה ומאי מקשו לריב"א מהכא להתם כיון דשנא ושנא וכמובן:
אמנם אחר העיון י"ל דלק"מ שהרי הש"ס התם בחולין בסו' הנז' בתר הכי פריך הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו וכו' דלא עבר על הלאו היכא דשקלה עד דאתרו ביה ואפי' בתר דשקלה מדאתרו ביה אם קיים העשה מיד לא עבר על הלאו ואם לא קיים העשה מיד עבר וכדפירש"י ז"ל התם וא"כ תלוי העברת הלאו עד אחר ההתראה ואז עבר על עשה דתשלח ועל הלאו א"כ באותה שעה שייך שיקיים העשה דטהרת מצורע והו"ל בעידנא ממש כדהתם ושפיר מקשו התוס' ז"ל וכמובן ובהכרח לו' כן בד' ריב"א ז"ל שכתבו התוס' ז"ל בשמו בפסחים דנ"ט הנז' דפליג ע"ד ר"י ז"ל דס"ל התם דבעשה אלים דדחי עשה קיל לא בעינן בעידנא דלא כריב"א והביא ראיה ר"י ז"ל לדבריו מסוגיין דחולין הנז' יע"ש ולדעת ריב"א ז"ל צ"ל דאין ראיה מכאן כלל דה"נ הו"ל בעידנא כנז"ל וכבר ראיתי להרב יבין שמועה ז"ל בכלל ר"ך שעמד ע"ד ר"י ז"ל הנז' בראיה זו שהביא מסוגיין דחולין הנז' יעש"ב ואין לתמוה ע"ד הש"ס דמציעא דפריך פשיטא האי עשה וכו' כנז"ל דלפי האמור הוה מצי להק' דתפ"ל דלאו בעידנא הוא ולא דחי וכד' הה"מ ז"ל וכמש"ל דהא ודאי ל"ק כלל משום דלרווחא דמילתא פריך הש"ס הכי דהאמת הוא דהאי עשה והאי עול"ת ולא אתי וכו' כי לד' ריב"א ז"ל היכא דהוי עשה נגד ל"ת לחוד או נגד עול"ת נמי אם הוא בעידנא לא לקי כנז' ואי לאו בעידנא לא דחי העשה אפי' לאו גרידא ומאחר דהכא לאו בעידנא הוא מה לי אם העשה נגד עול"ת או אם העשה נגד ל"ת הכל לא דחי ולזה פריך הש"ס האי עשה והאי עול"ת כיון שכן הוא האמת וכדאמרן:
ושו"ר להנמק"י ולהר"ב ז"ל באסיפת זקנים שם במציעא על הסוגיא הנז' שהק' כן דתפ"ל דלאו בעידנא הוא ותי' משם הר"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל דלרווחא דמילתא מק' הש"ס הכי וכדכתיבנא בעניותין וע"ע להרב שעה"מ ז"ל בסוד"ק שכתב דהה"מ ז"ל בפי"א מה"ג הנז' נראה להדיא דחולק ע"ד ריב"א הנז' יע"ש ולעד"ן דיש לצדד ולומר דל"פ והמעיין היטב ישפוט בצדק וע"ע בס' יבין שמועה בכלל רט"ו ור"ך ובס' אגו"ב בד"ט ע"ג ובברית יעקב דרוש ק' ושם ברנו ליעקב ובס' אהלי יצחק בונאן ז"ל בחי' לחולין ע"ד התוס' הנז' מ"ש בזה ויש לעמוד בדב"ק כמשי"ר המעיין ואכמ"ל עוד בזה:
אך את זה לא אכחד שהן אמת שהרב אורים גדולים ז"ל בדרוש פ' בשלח כ' שם דריב"א ס"ל כס' הר"ן שכ' הנמק"י ז"ל שם בשמו דס"ל דמכשירי מצוה חשיב בעידנא יעש"ב ולפי"ז ה"ן נסתר מ"ש בעניותי לישב משה"ק הרב שעה"מ ופקודת המלך ז"ל וכמובן ואולם כבר ראיתי להגאון החיד"א ז"ל בפת"ע בחי' לברכות בפ' הרואה וביעיר אוזן אות א' סי' כ' הבי"ד הרב יבין שמועה ז"ל שכ"כ כל מ"ש הראו"ג ז"ל דהוא המבין דהר"ן ז"ל אמרה למילתיה בכל ענין דאתי עשה ודל"ת ולא בהשבת אבדה לבד והוא ז"ל דחה ד"ק והעלה דהר"ן גופיה לא אמרה אלא דוקא בהשבת אבדה יעש"ב וכן ראיתי להרב דרכי הים ז"ל שעמד ע"ד הראו"ג ז"ל ודחאם כנז"ל ולא זכר שר למ"ש החיד"א ז"ל כנ"ל ואכמ"ל עוד בזה:
איך שיהיה הדרן לחקי' המפז"ל דאיך מצי הקב"ה לקיים מ"ע דהשבת אבדה באופן הנז"ל כיון דהוא ית' כה"ג וזקן ואינה לפי כבודו והוא פטור ממצוה זו ועליו נאמר והתעלמת פעמים וכו' מאחר דאין זה כבודו ת' להטפל באבדה זו להחזירה כיון שהיא בבה"ק בעמקי הקלי' והטנופת וכנז"ל ובישוב חקירתם זו הם אמרו דשתי תשובות בדבר חדא שהרי כתב הרמב"ם ז"ל שם בהל' גזילה שההולך בדרך הטוב והישר עושה לפני משוה"ד ומחזיר בכ"מ יע"ש ואבינו שבשמים חסיד בכל מעשיו והגם שאין זה כבודו עושה לפנים משוה"ד זאת שנית דע"י היסורין שמיסר אותנו כדי לעוררנו לשוב בתשו' הו"ל כדין הכישה במקל דאף שאינו לפי כבודו מ"מ חייב ליטפל בה כיון שהתחיל והכישה במקל וה"נ ע"י היסורין שמביא על האדם כדי שיתן אל לבו לשוב הו"ל ממש כהכישה במקל דחייב להחזיר כמו שהאריכו זה המפז"ל ע"ע הלא בספרתם בחצריהם ובטירותם והרב חיד"א ז"ל בראש דוד ס' מסעי דקל"ד ע"א פי' עפ"י תי' הא' הנז' משם הרב מהר"ח נבון ז"ל כה"כ טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך ומאמרז"ל יעש"ב ובקונט' חסדי אבות להרב הנז' שבסו"ס שה"ג פי' בזה מתני' דאבות הכל צפוי וכו' הכל נתון וכו' והוא עפ"י ב' התי' הנז' וז"ש הכל צפוי והרשות נתונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שהבחירה ביד האדם לעשות כחפצו וכ"ת מאחר דיצר לב האדם רע והרשות נתונה א"כ לא תהיה תקומה לז"א ובטוב העולם נידון כלו' לפנים משוה"ד וכד' הרמב"ם ז"ל דאף זקן ואינה לפ"כ מחזיר אבידה ממדת חסידות והטעם כמ"ש מרן הכ"מ שם דהכל לפי רוב המעשה וזהו כבוד שמים שיעשה למשוה"ד כיון שהדין כך בזקן מזה תבין דכב"י כי חסיד הוא ית' ועושה למשוה"ד ומחזיר אבידה לבעליה וכ"ת הניחא לד' הרמב"ם ז"ל אבל הרא"ש פליג עליה וס"ל דמזלזל בכבוד התו' ולדידיה מאי אי"ל לז"א הכל נתון בערבון ומצודה וכו' שכולם מתייסרין ביסורין והו"ל כהכישה במקל דכיון שהתחיל גומר לטובה עכד"ק ודפח"ח:
ואפשר דזה כיונו רז"ל במ"ש ר"י גדולה תשובה שדל"ת שבתו' וכו' והוו בה קמאי ובתראי ז"ל דמאי רבותיה דתשו' הלא הכי קי"ל גם בעלמא דאתי עשה ודל"ת והרבה תי' נאמרו בזה במפז"ל והארכתי בזה בענותי בדרוש אחר אשר לי לתשו' יעש"ב ועפי"ה י"ל דא"ש דהן אמת דהכי קי"ל בעלמא דאתי עשה ודל"ת ברם הי"ד היכא דמדינא מיחייב לקיים העשה ברם כל כה"ג דמדינא אית ליה להקב"ה מקום פטור מלקיים העשה דהשבת אבדה כיון דהוא זקן ואינה לפ"כ וכתיב ביה והתעלמת וכו' ולא מיחייב אלא אי משום דהו כהכישה במקל דאיהו מדידיה מחייב עצמו בה ואי משום דהוא חסיד טוב וישר ה' ועביד למשוה"ד כנז"ל לא אשכחן בכה"ג בעלמא דעכ"ז אתי עשה ודל"ת משו"ה הם אמרו גדולה תשובה שדוחה וכו' מאי דלא אשכחן דכוותה עלמא ופשוט:
כי עפי"ה אפ"ל דברי ירמיה הנביא ע"ה בסי' ג' וכ"ת ויאמר ה' צידקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יאודה הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני לא אטור לעולם אך דעי עונך כי בה' אלהיך פשעת ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שמעתם נאם ה' שובו בנים שובבים וכו' עכ"ל והדקדוקים רבו כמי רבו חדא במ"ש צידקה נפשה דמה הוא הצדקות אשר צידקה נפשה עד שאין עליה עון א"ח במה שלא חזרה בתשו' מאחר כבר אמר לעיל מזה אלי תשוב ולא שבה ותו אומרו הלוך וקראת את הדברים האלה וכו' דכ"ז הוא שפת יתר והיה די שיאמר הלוך ואמרת אליהם וכו' ומאי הדברים האלה ומאי נינהו הדברים הללו ועיל"ד אומרו לא אפיל פני בכם כי חסיד אני דמה נ"ט הוא זה לענין התשו' דנראה דאם לא היה חסיד לא היה מציאות שיחזרו בתשו' וצל"ד למה ? תו יל"ד אומרו דעי עונך כי בה' אלהיך פשעת דהול"ל לה"א פשעת אכן עפי"ה אפ"ל דא"ש ונק' עוד מ"ש הרב פרח לבנון ז"ל דע"ג והרב כס"ן אשכנזי ז"ל משם ילקוט חדש בכה"כ קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דמאי דברים דקאמר ורז"ל פי' שהם דברי וידוי והוא ז"ל פי' במ"ש במנחות דכ"ט מ"ט תליא כרעא דה"א דאי הדר איניש בתשו' מעיילי ליה מההוא פתחא וכו' ואמרי' בש"ס דשבת ט"ל מלאכות האסורים בשבת מניין ומפיק לה מדכתיב אלה הדברים אלה גי' ל"ו דברים תרי הרי ל"ח הדברים חד הרי ט"ל וכ' הרב ברכת שמואל ז"ל דמתיבת אלה לחוד נפק"ל ט"ל מלאכות שהה"א א עיקרה היתה כמו חי"ת רק ספרי דווקני תליוה לכרעיה דה"א וא"כ לפי סברתו ליכא למילף תשו' מאות ה"א כיון דמעיקרא היתה כמו חי"ת רק לפי שיטת הגמרא דט"ל מלאכות נפק"ל מב' תיבות אלה הדברים ולא מאלה לחוד א"כ צ"ל דס"ל להש"ס דשבת דמעיקרא נמי היתה תלויה כרעיה דה"א ומינה מוכח דתשו' מהניא וז"ש שובה ישראל וכו' וא"ת מנלן דמהניא תשו' לז"א קחו עמכם דברים דייקא דמינה ילפינן ט"ל מלאכות דשבת ומזה מוכח דתליא כרעיה דה"א מעיקרא כדי להורות תשו' ובזה ושובו אל ה' וכו' עכד"ק יע"ש:
אשר עפיד"ק פירשתי בעניותי בדרוש תשו' במ"א כה"כ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' אלה הדברים וכו' יעש"ב עו"ן מ"ש מהראנ"ח ז"ל בדרשותיו פ' ויקהל עמ"ש בפ"ק דמגילה שאלו תלמידיו לרשב"י מ"מ נתחייבו שש"י כליה וכו' והם אמרו מפני שנהנו וכו' ורשב"י הק' ע"ד דא"כ שבשושן יהרגו וכו' וההוא אמר מפני שהשתחיו לצלם וכו' והק' עליו דא"כ מ"פ י"ב והשיבם הם לא עשו אלא לפנים וכו' והקו' מבוארת במאי דקי"ל וכי מ"פ וכו' דחק"ל לדידהו מי ניחא שאמרו מפני שנהנו וכו' וביאר הוא ז"ל דאף דליש' נושא פנים כמ"ש ישא ה' פניו אליך מ"מ יהיה זה דוקא בשומרם עקב סגולת יש' ובשם יש' יכנו אבל בהפסידם תואר הישראלות לא תוסיף תת כחה וזה מדה בתו' בכל דבר המתיחס לישראל להם לבדם ואין לזרים אתם לא ימצא להם אלא בשומרם עקב הישראלות וזהו קו' תלמידי רשב"י על דבריו דבשלמא לדידן ניחא דלא היו אלא כמומר אוכל נבלות לתיאבון ומ"מ בשם יש' יכנו וכך היא המדה להיות נושא פנים לישראל כמ"ש בברכות ואולם כאשר יהיה האופן שנכשלו והשתחוו לצלם הרי הפסידו תואר הישראלות ושוב אינו נושא להם פנים לזה הוק"ל ע"ד רבם רשב"י אטו משוא פנים יש בדבר וכו' עכתד"ק יעש"ב:
ועפיד"ק פי' מרן שארנו הרב נשמת חיים ז"ל כה"כ בפ' נצבים וכ"ת ואמר הדור האחרון וכו' וראו את מכות וכו' כמהפכת סדו"ע אשר הפך ה' באפו וכו' ואמרו וכו' ויתשם ה' וכו' דיל"ד דמה זו תמיהא ע"מ עשה ה' ככה כאילו דבר נפלא אשר לא היה לעולמים וה"ה אמר לעיל כמהפכת וכו' עיל"ד דעלסדו"ע אמר אשר כלה ה' באפו ובחמתו ובתמיהתו ע"מ עשה ה' ככה אמר מ"ח האף וכו' ולא הזכיר רק האף והעלים עיניו מן החימה כנראה דלא מצאה הקפידה מ"ל זולתי על אפו ולא יעיר כ"ח ושוב חזר ואמר ויתשם ה' באף ובחימה גם תיבת הגדול אינו מובן ופי' הוא ז"ל במ"ש ז"ל בפ"ק דע"ז כתיב חימה אין לי וכתיב נוקם ה' ובעל חימה ל"ק כאן ביש' כאן באוה"ע וכבר דבר גדול דיבר מהראנ"ח ז"ל דיש' מומר לע"ז מפקנא אית ליה מדין יש' ודינו ועונשו כמשפט הגוים דעפי"ז פי' הוא ז"ל ג"כ שם מש"ה פנחס ב"א וכו' השיב א"ח מב"י וכו' דר"ל דאף דביש' כתיב חימה אין לי מ"מ בעון ההוא לזנות את בנות הארץ הפסידו תואר והתפארת הישראלות וכו' ובכן יש' שבאותו הדור היו מעותדים לגור שמה מפני האף והחימה ופנחס השיב א"ח אל המקום אשר היתה שם בתחי' מופרש וכו' מעדת יש' וכו' וזהו כה"כ הנז' כי הדור האחרון והנכרי המה ראו ותמהו דבר פלא שכל אלו המקרים הרעים דהיינו גפרית ומלח וכו' כבר היה לעולמים בסו"ע ואולם כולם נעשו ובאו בב' הנה אף וחימה כדמ"ל לעם נכרי אשר לא מבנ"י הם דכתיב בהו נוקם ה' ובע"ח אבל ביש' כתיב בהו חימה אין לי ואין נידונין אלא באף גרידא א"כ אינו מן הראוי להביא עליהם את כל הקללה שקול כסדום וע"ז מתמיה מ"ח האף הגדול הזה ר"ל האף לחודיה הגדול הזה שיהיה שקול כב' אף וחימה כמו שקרה לסדום כיון דביש' נאמר חימה אין לי וע"ז השיב בעצם דלא כמו שאתה סבור שאין כאן אלא אחת דהיינו אף לחודיה דכיון דעזבו ברית ה' וילכו ויעבדו א"א וכו' הרי הפסידו תואר הישראלות ויתשם ה' באף ובחימה בב' הנה דהדר דינייהו וש"י ודפח"ח:
והואיל ואתו לידן הני קראי דפ' נצבים הנז' אמרתי אל לבי לרמוז בהני מק"ק מאי דאשתכח השתא האלה ובזה"ז אינשי דלא מעלי ולא צייתי לדינא והולכים לערש"ג שזהו עון פלילי וחמיר טובא וכמה הפליגו הפוס' ז"ל בזה באיסורו דהוא איסור מדאורייתא כידוע ותחילה אפ' לרמוז בהנהו קראי דפ' וילך וכ"ת ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וכו' והנמשך ויל"ד דבקרא קמא אמר ועזבתים והס"פ מהם וכו' ואילו בקרא בתרא אמר ואנכי הסתר אס"פ מהם ולא אמר ואעזבם גם מאי קאמר כי פנה אל א"א הול"ל כי זונה אחרי אלהי נ"ה כדאמר בקרא קמא ברם דשתי עבירות יש בידם ועל אחת מהנה חזרו בתשו' ועל השנית עוד ידם נטויה והוא בהק' דרז"ל ואלה המשפטים אשר ת"ל לפניהם ולא ל"ג ואמר הכתוב ואויבנו פלילים כי כאשר איש הישראלי יעזוב משפטי ה' אמת ויקריב משפטו לפני העכו"ם הוא מגביר כח הסט"א ומייקר דתי העכו"ם ותורה חוגרת שק ואפר כי משום הנאת ממון עזב דברי אלהים חיים תורת ה' תמימה ומודה שתורת העכו"ם אמת ומואס בתורת ה' וזהו לתא דע"ז ממש שכופר בתורה ומעיד ע"ע שאין לו חלק ונחלה בתורת ה' אוי לעינים שכך רואות ופוק חזי בספרי הפוס' ז"ל כמה הפליגו בעונש העושה זאת וזה אפי' שעדין לא נכנס לד"ת תחילה רק מתחי' וראש הניח ד"ת והלך לדון בעכו"ם כ"ש וק"ו במי שעמד כבר לדין עם חבירו בד"ת ואחר שלא זכה בדינו בד"ת הולך לו לדון אצל האומות ולא אבה לשמוע קול מורים ד"ת הק' הא ודאי זה יותר גדול עונו מנשוא ועונשו חמור יותר ויותר וע"ז אמר ועוזבי ה' יכלו רח"ל: וזהו כה"כ בדרך רמז וקם העם הזה וזנה אחרי אנ"ה אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני דזהו ע"ז ממש ויש עוד אחרת שהוא ועזבני והפר א"ב שאינו עובד ע"ז ממש אלא ועזבני והפר א"ב שהוא עוזב דברי א"ח והולך לדון לפני העכו"ם וזהו הפרת ברית ולז"א והפר א"ב ועל עובדם ע"ז ממש אמר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים וגם והסתרתי פני מהם ג"כ על אשר עזבו את ברית ה' דלא צייתי לדינא והולכים לדון בעכו"ם ועל שתים אלה אמר ומצאוהו צרות רבות ורעות וכשחזר בו בתשו' ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וכו' דנראה דלא התוודה אלא על עון ע"ז ממש ברם על עון הב' שעזבו ד"ת והלכו לדון בעכו"ם ועוזבים התו' הק' ט"ז סיים ואמר ואנכי הסתר אס"פ מהם הסתרת פנים לבד מדה כנ"מ שהם מסתירים פניהם מהתו' הק' אזי גם השי"ת מסתיר פניו מהם ומניחם למקרה ואמר על כל הרעה אשר עשה כי פנה אא"א כלו' שאינו עובד ע"ז ממש אלא פנה להם לדון בדיניהם כי זהו ג"כ לתא דע"ז וכמעט שהוא עע"ז בטהרה כיון דמייקר דתי העכו"ם ומגביר כח הסט"א כנז"ל ועונשו חמור מאוד כעע"ז ממש וז"ש ע"כ הרעה א"ע דזה חשיב כאילו עשה כל הרעות יען כי פנה אא"א כנז"ל ובהכי ניחא מה שדקדקו המפ' ז"ל דכיון שהתוודה ואמר על כי אין אלהי וכו' איך יאמר אח"כ ואנכי הסתר וכו' אכן עם האמור ניחא וכמובן וק"ל. וזהו רמז בהני קראי דפ' נצבים ואמרו ע"מ עשה ה' ככה לארץ הזאת מ"ח האף הגדול הזה מאחר שהם יאודים כשרים שאינם עע"ז ואינם אוכלים נו"ט ומתפללים בכל יום תמיד שמ"ע א"כ מה פשעם ומ"ח לחרות אף ה' בהם כ"כ וז"ש מ"ח וכו' וע"ז באה התשו' על אשר עזבו א"ב ה' וכו' דהיינו דלא צייתי לדינא ועוזבים ד"ת הק' והולכים לדון לפני העכו"ם דעונשם חמור מאוד כאילו עע"ז ממש ולזה ויתשם ה' וכו' וק"ל:
נחזור להנהו קראי דירמיה הנז"ל ונק' עוד מ"ש הרב י"מ והמפ' ז"ל דהתשו' לא תועיל אלא לישראל לבד כיון דהם מצווים בתרי"ג מצות והתשו' היא אחת ממ"ע ונתיחדו בה ישראל על צד החמלה והחנינה ונלוה עליהם הגר אכן מי שאינו מצווה על כך לאו כל כמיניהו למחות כעב פשעיו וכו' יע"ש:
מעתה זהו כה"כ ויאמר ה' צידקה נפשה משובה ישראל והוא כי מה שצידקה עצמה שלא לשוב בתשו' הוא מכמה טעמי אשר לדעתם מכח הטעמים שלהם ננעלו ש"ת לפניהם חדא דהם דרשי ט"ל מלאכות דשבת מתיבת אלה לחוד כדברי הרב ברכת שמואל ז"ל הנז' דאלה לחוד הוא ט"ל שאות ה"א צורתה כחי"ת וא"כ ליכא למילף מינה להורות תשו' זאת שנית דהם חששו דלא יקבלם הקב"ה בתשו' מאחר דהוא ית' מחזיר למקום הקודש כל המצות של הרשע אשר עשה בהיותו עומד במרדו והו"ל כזקן ואינה לפי כבודו ואיכא איסורא משום והתעלמת וכו' כנז"ל גם את השלישית דהם סברי דגם בבע"ח דאדם נראה ונדחה אחו"ן ולא תועיל תשו' לחוטא וכיון שנראה קודם שחטא ונדחה ע"י החטא שוב אחו"ן כחקי' המפ' ז"ל ואת רבע כי בעון פלילי כזה דמומר לע"ז ה"ה כגוי לכל דבר ולא תכון אליו התשו' כדין העכו"ם כיון דהפסיד תואר הישראלות וכד' מהראנ"ח ז"ל כנז"ל וע"ז השיבם הקב"ה על ראשון ראשון וז"ש הלוך וקראת את הדברים האלה שם רמז דלא כמו שה סבורים דהט"ל מלאכות דשבת נפק"ל מתיבת אלה לחוד אלא כדרשת הש"ס דשבת דמפיק ט"ל מלאכות מתיבת אלה הדברים כנז"ל ומזה נלמוד דתליא כרעא דה"א להורות תשו' כדאיתא במנחות כנז"ל ועל מה שחשבתם שלא אקבל תשובתכם משום והתעלמת לא תחושו לזה כי חסיד אני וצריך אני לעשות למשוה"ד ע"צ הטוב והישר גם שאני זקן ואינה לפי כבודי כנז' ועל מה שחשבתם שלא תקובל תשובתכם משום מאי דקי"ל בבע"ח דבהמה נרו"נ אחו"ן וכן אמרתם לאמר רדנו לא נבוא אליך עוד מכח דבע"ח נידחין תדעו לכם שגם זה אינו כי לא אטור לעולם כלו' שאין רדיתכם רדית עולם כבע"ח דבהמה דהא אתם חוזרין ונראין בתח"ה וכיון שאין דחייתכם דחיית עולם לא אמרינן בכו דאחי"ן וכתי' הרא"ש ז"ל וכנז"ל:
וע"מ שסברתם דלא תכון לכם התשו' אחר דעבדתם לז"א אך דעי עונך כי בה"א פשעת וכו' ועכ"ז אני אומר לכם שובו בנים שובבים וכו' וק"ל: וז"ש לכו ונשובה ולא תחושו שלא תקובל תשובתכם משום והתעלמת מתרי טעמי חדא שהתשו' שתעשו היא באה עד ה' שהוא טוב וישר ה' וחסיד בכ"מ כנז"ל ועוד שנית כי הוא טרף וכו' יך וכו' והו"ל כהכישה במקל דנתחייב ליטפל בה וגם לא תחושו ממאי דקי"ל בבע"ח דבהמה נו"נ אחו"ן דבע"ח דאדם שאני וראיה לזה מתח"ה יחיינו מיומים וכו' דקאי על תח"ה וכדפי' התרגום שם וכבר אמרנו דמתח"ה מוכח דבבע"ח דאדם אפילו נדחה חוזר ונראה וכדכתיבנא בדרך הראשון הנז' וכמדובר וק"ל:
ואפ"ל דידוע דהאדם ב' אוחזין בו יצה"ר ויצה"ט ז"א כולו שלי וז"א כולו שלי והו"ל כדין ב' אוחזין בטלית ובפ"ק דמציעא ד"ו אבע"ל תקפה אחד בפנינו מהו והוא דשתיק ולבסוף צווח ולא איפשיטא והרמב"ם פי דאין מוציאין מידו ואם חזר הב' ותקפה מיד התוקף הא' לד' הרמב"ם ודעמיה חולקין ואפי' צווח מתחי' וע"ם אך הרא"ש ודעמיה ס"ל דמפקינן מיד התוקף הב' כמו שכבר הארכתי בענין זה במ"א ומשם באר"ה. אמור מעתה אנחנו החומר טרם כל שולט בנו היצה"ר כמש"ה לפתח חטאת רובד וא"כ באנו לדין אם תקפה אחד בפנינו שהוא היצה"ר ושתק היצה"ט ולבסוף צווח דהנה להרמב"ם ז"ל אם חזר הב' ותקף מיד הא' אין מ"מ ולדעת הרא"ש מוציאין וישראל היו סוברים כהרא"ש דאם חזר הב' ותקפו מפקינן מניה ולכך אמרו כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנו נמקים ואיך נחיה שכבר היצה"ר תקף אותנו ושתק תחי' היצה"ט כבר החזיק בנו היצה"ר בתוקף גדול ובי"ח והיצה"ט אין יכולת בידו לתקוף בנו מידו כיון שהדין עמו וכס' הרא"ש ז"ל השיבם ה' חי אני וכו' דאנא ס"ל כהרמב"ם דיכול הב' לחזור ולתקוף מהא' כי כן שובו שובו וכו' כדי שיהי"ל ליצה"ט כח לתקוף אתכם מיד היצה"ר וא"ת דגם להרמב"ם דינא הוא שיחלוקו וא"כ כיון שנשאר ליצה"ר חלק בנו עדין יכול להסיתנו ולחזור ולתקוף בנו לזה חזר ה' ואמר שובו שובו ר"ל שובו אתם מעצות היצה"ר עד כדי שיוכל היצה"ט לתפוס בכם דבדבר דאין בו דין חלוקה דינו הוא דמאן דאלים גבר וכשאתם עוסקים בתורה שהיא תבלין ליצה"ר וגבר ישראל דבדין כל דאלים גבר כיון שגבר אחד מהם ותקפה מהא' שוב אינו יכול הא' לחזור ולתקוף ואי תקף מ"מ: וזה רמז לנו הנביא בשם ה' באומרו ב"פ שובו דשובו הא' מאצל היצה"ר כדי שיתקוף בכם יצה"ט ואם חזר יצה"ר פ"ב ותקף בכם שובו פ"ב ג"כ ויכול לתקוף אתכם היצה"ט ובתלתא הויא חזקה גמורה ליצה"ט:
ואפי' לדעת התוס' ז"ל שם בסוגיא הנז' דס"ל דבדינא דכל דאלים גבר נמי יכול לחזור הב' ולתקוף מ"מ גם התוס' מודו דאם הקדישה הא' אינו יכול לחזור הב' ולתקוף א"כ ישראל קדושים הם מבטן ומהריון א"כ כשתשובו בתשו' וגבר היצה"ט ותקף בכם כבר קדושה ראשונה באה מאליה ואינו יכול עוד היצה"ר לשלוט בכם עוד כלל וק"ל. בילאו"א:
ת ו ש ל ב "ע השמטה משו"ת אה"ע סי' ז'. שאלה אשה אחת מכת הקראים באה לעיה"ק טבריא תוב"ב ושאלה אשה שרצונה להתגייר ולקבל עליה דברי חברות כדת משה וישראל, יורינו מורה צדק אם הדין נותן לגיירה ולקבלה לבא בקהל ה' ולהנשא לאיש ישראל כשר או יש איזה איסור בדבר ע"כ יבא דברו הטוב ושכמ"ה:
תשובה אל אלהים הוא היודע ועד השחק נאמן עלי דידי כי לא היה רצוני להטפל בדין עסק כלל ובפרט דלא צילה דעתי מכמה צרות הזמן הבוגד ויסור יסרני יה בחוש הראות ואני זקנתי ושבתי ולא אוכל עוד לשאת ולתת בדבר הלכה ולבא בארוכה כמאז ומקדם. ואולם להפצרת השואל אשר הפציר בי עד בוש וחביב עלי עד לאחת לא יכולתי להשיב פניו ריקם והנני בא להשיבו דבר הלכה ויהי הקצר אמיץ רק הנוגע בענין דינה הוא דוקא וזה החלי וה' אלהים יעזור לי. ואען ואומר כי אנכי הרואה בדין זה במחלוקת הוא שנוי בין רבוותא קמאי ובתראי כאשר אבאר בס"ד:
הנה מר"ן ז"ל בב"י אבן העזר סי' ד' כתב וז"ל מצאתי כתוב שהשיב רבינו שמשון ז"ל על הקראים שאסור להתחתן בהם לפי שנשותיהם מקודשים להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהן שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונישאות לאחרים בחיי הבעלים נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש עכ"ל:
וכן משמע בפי"י יוחסין דקאמר דכותים למ"ד גירי אמת הם וכהנים שנטמעו בהם כשרים היו מפני מה אסרום מפני שהיו מיבמים את הארוסות ופוטרים את הנשואות. ורמ"ק לטעמיה דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ע"כ. והנה מרן ז"ל הביא תשובת ר"ש הנז"ל בקצר אמיץ. ואולם ה' המביט ז"ל בח"א סי' ל"ז ול"ח הביאה באורך וברוחב ושם נאמר שהנשים של קראים הן מקודשות לבעליהן בקדושין מן התורה בכסף או בביאה וגיטן אינו גט לכך הם אסורים משום חשש ממזרות יעש"ב:
גם מורם ז"ל בהגה שם סוף סי' ד' הביא תשובת ר"ש ז"ל להלכה יעו"ש. וכפי המובן מדברי הפוסקים ז"ל אשר הוב"ד בכנה"ג וביד אהרן שם האוסרים כרבינו שמשון ז"ל נראה מדבריהם ברור דכל הקראים אשר הם נשואים עם נשותיהן כולם נשואות בקידושין גמורים מה"ת אך הגט שלהם אינו גט ולכך אוסרים משום חשש ממזרות כמו שיראה המעיין בשרשם של דברים של כת האוסרים. ועד אחרון עין רואה להגאון ה' נודע ביהודה אה"ע סי' ה' ו' שנשאל בזה והשיב בקיצור נמרץ דכיון דמורם ז"ל החליט הדין לאסור כסברת ר"ש ז"ל אין בידינו להתיר ולא לאסור יען שהקדמונים התירום לכתחילה יעו"ש:
והרב שערי תשובה הביא את דברי הגאון באה"ע סו' סי' ד' הנז' ראו הביא לנו תשובת הגאון ה' נו"ב הנז' וציין עליו בתוך דבריו שהמתירים ה"ה הרדב"ז ז"ל וה' בשמים ראש ז"ל וה' ברוך ז"ל שהם המתירים דלא כר"ש ז"ל. אכן הרדב"ז ז"ל בח"א סי' ע"ג התיר בשופי להקראים להתגייר ולבא בקהל ה' ככל הגוים הבאים להתגייר ואין כאן חשש ממזרות כלל שהם מקדשים את נשיהם בעדים שלהם דוקא א"כ גם הקדושין שלהם אינם קדושין וביאתם לנשיהם ביאת זנות ככל שאר אוה"ע. ואוקים הרדב"ז ז"ל שם לתשובת הר"ש ז"ל הנז' שכתב שהם מקו' מה"ת דמיירי בעידי ישראל ולא בעדים שלהם משו"ה אסר אותם ה' נו"ב ז"ל משום שגיטן אינו גט עי"ש: אמנם שאר הפוסקים ז"ל כולם כאחד הבינו בפשיטות בדברי ר"ש ז"ל הנז' דמיירי שנתקדשו לבעליהן בעדים שלהם שהם לדעתם כשרים לעדות כמו שהאריך בזה מוהר"ש גאויזון ז"ל הוב"ד בתשובת מוהרש"ך ח"ג סי' ט"ו שדחה דברי הרדב"ז ז"ל מהלכה והוכיח במישור שגם הקראים כשרים לעדות ומוהרש"ך ז"ל שם עם שדחה דברי מהרש"ג הנז' עכ"ז נטה דעתו לאסור כסברת ר"ש ז"ל יעש"ב:
והנה אמת דהכי דייקי דברי ר"ש ז"ל שכתב שמקדשין נשותיהן בכסף ובביאה והם קדושין גמורים מה"ת כנז"ל ולא ביאר דמיירי בעידי ישראל ומסתמא ודאי דס"ל דגם עדים שלהם כשרין לעדות כדכתב מוהרש"ג ז"ל הנז' אמנם הרדב"ז ז"ל שפיר קודמיה לאוקמתה תשובת ר"ש ז"ל דמיירי בעידי ישראל משום דס"ל בפשיטות דהקראים אינם כשרים לעדות וכדמובן. וכתב עוד הרדב"ז ז"ל שם בתשובה הנז' דגם ה' מוהר"י בי רב התיר אותם לבא בקהל אחר שיתגיירו. גם הרמב"ן ז"ל בתשובה מוכח מדבריו בהדיא להתירם יע"ש. עוד הביא לנו הרדב"ז ז"ל שם מעשה נורא שהביא ה' כפתור ופרח ז"ל שבזמן רבי אברהם הנגיד במצרים יע"א הותרו ע"י וע"י ב"ד וכל רבני מצרים שבזמנו קהל קראים ונתגיירו לא חששו לספק ממזרות כלל יעש"ב: נמצינו למדין כי רבו המתירין בהקראים לבא בקהל ה' אחר התגיירו ה"ה הרמב"ם ז"ל ורבני מצרים הקדמונים ז"ל הנז' והרב מוהר"י בי רב ז"ל וה' בשמים ראש ז"ל וה' מוהר"י ברוך ז"ל וגם הרב תפארת ישראל ז"ל בחלק אה"ע סי' כולם כאחד הסכימו להלכה ולמעשה להתירם לבא בקהל ה' כנז"ל. אך אמנם נראה מדברי מרן שבב"י הנז"ל דעתו לאסור כסברת רבינו שמשון ז"ל הנז"ל מדסייעו לרב"ש ז"ל מסוגייא בפ"י יוחסין הנז' וכן דעת מורם ז"ל כנז"ל. והגם דמרן ז"ל השמיט דין זה בש"ע לגמרי לא אמרינן בכה"ג דהדר ביה דהכי ס"ל בקצת פוסקים ז"ל וה"ד בס' יד מלאכי בכללי מרן בש"ע ע"ש. דהכא שאני כ"ע מודו לא אמרינן הדר ביה משום דחזי ליה למרן ב"י ז"ל דאייתי סייעתא לסברת ר"ש ז"ל כנז"ל א"כ בודאי דהכי נקיט בפשיטות להלכה כר"ש ז"ל כמובן וזה פשוט:
וא"כ לכאורה נראה דאנן בדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בב"י א"כ אין בידינו להתירם להקראים לבא בקהל ה' אחר קבלתינו הוראות מרן ז"ל כנז"ל. ועם שיש לצדד ולומר דאפשר דס"ל למרן ז"ל כהרדב"ז ז"ל דאוקי לתשובת ר"ש ז"ל דמיירי בעידי ישראל דוקא אבל אם היו קדושין בעדים שלהם היה מתירם בשופי גמור לבא בקהל ה' כיון שביאתם ביאת זנות וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשובה הנז' כנז"ל:
אכן כיון דמספיקא לן בדעת מרן ז"ל אי ס"ל כהרדב"ז ז"ל דפוסל עדים שלהם כנז"ל או ס"ל כשאר פוסקים המכשירים עדות הקראים כנז"ל א"כ אין כח בידינו להתירם בשופי כנז"ל:
ולולי דעת מרן ז"ל בקבלתינו הוראותיו ז"ל היינו יכולים להתירם לבא בקהל ה' בשופי גמור מטעם כיון דאיסור ספק ממזר אינו אלא מדרבנן דוקא א"כ הו"ל ספיקא דרבנן דקי"ל כל ספיקא דרבנן לקולא כידוע:
והגם דהדב"ז ז"ל שם בתשובה הנז' כתב בפי' שאם יסכימו עמו חביריו היה מתירם לבא בקהל נמצא שלא החליט הרדב"ז ז"ל להתיר בפשיטות אלא בהסכמת חביריו הא ודאי פירכא היא דאין זה אלא דרך ענוה כנהוג ברוב הפוסקים ז"ל כיון שלא כתב בפירוש הוא מטיל תנאי גמור שאינו סומך על דעתו כ"א בהסכמת חביריו א"כ לא כתב כן אלא דרך ענוה. עיין בס' ירים משה ובס' אורח משפט בכללי הקי"ל ובספר אהל יצחק. ובפרט שהרדב"ז גופיה כתב שם שכן דעת מוהר"י בי רב ז"ל והרמב"ן ז"ל ורבני מצרים שבזמן רבינו אברהם הנגיד ז"ל א"כ למה הוא צריך עוד להסכמת חביריו כנז"ל הא ודאי אין לחוש מזה כלל כיון דאינו אלא דרך ענוה ודלא כדעת קצת חכמים שבזמן מוהרש"ג ומוהרש"ך ז"ל שפקפקו בזה שלא החליט ההתר בפי' ותלה הדבר בהסכמת חביריו כנז"ל הא ודאי דאין לחוש מזה כלל אלא דרך ענוה וכאמור. וכן מוכח מדברי כל הפוסקים ז"ל הבאים אחרי הרדב"ז ז"ל שכתבו בפי' שהרדב"ז ראש המתירים הוא ולא חששו למה שכתב הרדב"ז ז"ל אם יסכימו חביריו וכו' משום דפשיטא לה אין זה אלא דרך ענוה כנז"ל והדברים פשוטים:
ועכ"פ אן בדידן שקבלנו דעת מרן ז"ל אכתי אין בידינו להתיר לכאורה כיון שמרן ז"ל נראה שדעתו לאסור וכנז"ל א"כ הגם דאינו אלא ספיקא דרבנן אזלינן לחומרא מאחר שקבלנו היראות מרן ז"ל כנז"ל: