פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ח דרוש לשבת תשובה
דרוש ח' לשבת תשובה ידוע הדבר ומ"ה גודל מעלת בעלי תשו' כי רבה היא כאשר חכמים הגידו במקום שבע"ת עומדין אין צ"ג יכו"ל כידוע: והנה נודע חקירת המפרז"ל למען דעת מה היה דעתם של ישראל בימי יחזקאל הנע"ה שלא רצו לשוב אל ה' בתשו' שלמה עד שהגיעו לומר לא יתכן דרך ה' כמבואר ביחזקאל סי' ח"י וכה תוארם של כתו' וז"ל ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה חיה יחיה לא ימות ואמרו ב"י לא יתכן דרך ה' הדרכי לא יתכנו ב"י הלא דרככם לא יתכן לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם ב"י נאם ה"א שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו ב"י כי לא אחפוץ במות המת נאם ה"א והשיבו וחיו עכ"ל וצל"ד מה דעתם וסברתם של ישראל שבאותו הדור ובמאי היה הויכוח ביניהם ובמאי פליגי וכל בעלי הפרשים לדרכם פנו לישב ולבאר כונת הכתו' הללו:
ואענה גם אני חלקי בביאור הני מק"ק בדרך אפשר במשז"ל בפ"ק דב"ב דט"ז אמ"ר ביקש איוב לפטור את העו' כולו מן הדין אמר להקב"ה רבש"ע בראת ג"ע בראת גהינם בראת צדיקים בראת רשעים בראת יצה"ט בראת יצה"ר מי מעכב ע"י מאי אהדרו ליה חבריו אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא יצה"ר ברא לו תורה תבלין ע"כ ופירש"י ז"ל לפטור את העולם מדינו של הקב"ה כי אנוסים הם מהיצה"ר וכו' בראת רשעים ע"י יצה"ר לפיכך אין ניצול מידו מי מעכב אנוסים הם החוטאים ברא לו תו' הן תבלין שמבטלת את הרהורי עבירה וכו' הילכך לאו אנוסים נינהו שהרי יכולים להציל עצמם עכ"ל וכתב הרב ראש דוד ז"ל בדקי"ב ע"ג שפי' כת הקודמין דדעת איוב היה כדעת רבא בכתו' דנ"א ע"ב דס"ל אשת איש שנאנסה אף דסופה ברצון הכל חשיב אנוסה מהיצה"ר וכן כל אדם החוטא הוא אנוס מהיצה"ר ואף דסופו ברצון דנהנה מהעבירות פטור דיצריה אלבשיה וחבריו השיבוהו דכיון דאיכא תורה להנצל מהיצה"ר לא חשיב אונס עכ"ל יע"ש:
ענ"ק מ"ש הרב עיר דוד ז"ל סי' ר"ז דל"ח ע"ד דאם יטענו ישראל טענת אונס בקבלת התורה א"כ פקעי להו קידושיו יתברך שקידש לישראל בנתינת התורה דאין אשה מתקדשת בע"כ יע"ש וקי"ל בדין אם נשבית אשתו של אדם מן הדין חייב בעלה לפדותה כמ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' ע"ח יע"ש: ואיתא התם בש"ס דכתובות דאבוה דשמואל פליג עליה דרבא וס"ל דאשת איש שנאנסה אסורה לבעלה משום דס"ל דתחילתו באונס וסופו ברצון כולו רצון מקרי יע"ש וכתב הרב כס"ן אשכנזי ז"ל בדי"ב הלכך ציונו ה' על פרה אדומה לכפר על מעשה העגל כמשז"ל תבא פרה ותקנח צואת בנה הגם דאנוסים הם בקבלת התורה והו"ל קבלת התו' תחי' באונס וסופו ברצון וא"כ ממילא אין עליהם שום אשמה בעון העגל ועכ"ז ציוה להם על פרה אדומה להורות להם דס"ל להלכה דתחי' באונס וסב"ר כולו רצון מיקרי וחטאו בעגל ובעי כפרה אתד"ק יעש"ב:
ועפי"ד הרב עיר דוד ז"ל הנז' שכתב דאם יטענו ישראל טענת מודעא על קבלת התורה א"כ פקעי להו הקי' דאין אשה מתקדשת בע"כ וא"כ ממילא נפק"ל דאין לנו עמו ית' דין אשה עם בעלה ואינו חייב הוא ית' לפדות אותנו מגלותנו ח"ו כנז"ל הנה בזה אפ"ל כה"כ כי עם קדוש אתה ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר ע"פ האדמה בהק"ע מ"ש הר' שא"י ז"ל דנ"ג ע"ד בטעם ביטול מודעא הנז' וז"ל וכתבו בזה כת הקו' ז"ל דמצד הדין אין כאן מודעא לפמ"ש מוהריק"ו ז"ל דאי מטי הנאה למי שאונסים אותו לא חשיב אונס לבטל המעשה דהו"ל כתליוה וזבין דז"ז משום דאמרינן דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני ה"נ אגב אונסא דהנאה סברו וקבילו ובתורה יש ויש כמה יעודים טובים ובההיא הנאה גמרו וקבילו ע"כ והרמ"ז ז"ל שדי בה נרגא דשאני ההיא דמוהריק"ו דבשעת האונס עצמו מטי ליה ההנאה וכיון שבאו כאחד אמרינן דבא זה וביטל זה אבל ישראל בקבלת התורה באונס בה שעתא לא הי"ל שום הנאה ע"כ ולי נראה במ"ש בפ' האומנים ש"ש הם ופריך הא לא יהיב להו אלא שכר מלאכה ומשני בהנאה דשביק לכ"ע ואזיל לגביה נעשה ש"ש אמור מעתה אוף אנן בדידן נמי כיון דשביק הקב"ה לכ"ע ובחר בנו מכל העמים א"כ אין לך ט"ה גדו' מזו באותו פרק בא"מ כי כל הגויים כאין נגדו ואזל לגבייהו דישראל ואגב אונסא דהנאה זו כי נהיתה להם בההיא שעתא גמרי ומשתעבדי לו ית' עכ"ל עש"ב:
ובכן זה אפשר רמז הכתוב כי עם קדוש אתה לה"א כלו' שאתם מקודשים לו ית' קי"ג לה"א וכמ"ש השא"י ז"ל בפ' קדושים תהיו לשון קי' יע"ש וא"כ חייבים אתם לעשות רצונו ית' וכדי שלא תאמרו דהיו הקי' באונס דכפיית ההר ואניסי אנן ואין הקי' תופסין בנו בע"כ לז"א הא ליתא דבההיא הנאה דשבק לכ"ע ואתא לגבייכו בטלה לה טענת האונס כמ"ש הרב ז"ל הנז' וז"ש ובך בחר ה' וכו' וק"ל:
א"נ אפשר לרמוז בכתוב הנז' בא"א במשז"ל ע"פ הבן יקיר לי ביוקר עמדו לי וכו' וכתב השא"י ז"ל בדקכ"ח ע"ב משם המפז"ל דמשמע דפדאם יותר מכדי דמיהם וכ"ש בגאולה העת"ל כמשז"ל אראה לבנים וכו' לכאו' ק' דאין פודין אה"ש יותר מכ"ד אבל לפמ"ש התוס' ז"ל בפ' הנזיקין דבת"ח מופלג בחכמה שרי לק"מ ע"כ והנה ישראל נקראו עם חו"ן ויש להם דין ת"ח מופלג ובכן מותר לפדותם ביותר מכ"ד וכבר נודע דיש לנו עם הקב"ה דין אשה עם בעלה וחייב כב"י לפדותנו אפי' ביותר מכ"ד וז"ש כי עם קדוש אתה לה"א כלו' שאתם מקודשין לו ית' קי"ג וחייב לפדות אתכם מהגלות וכדי שלא תאמרו דאנה"נ דחייב לפדותנו אינו אלא בכדי דמיהן ולא ביותר כדין השבויין וא"כ איך יתקיים בנו הבטחת אראה לבנים וכו' לז"א ובך בחר ה' וכו' שאתם עם חו"ן וזהו סגולה מכל העמים כשושנה בה"ח וכיון שכן שרי לפדות אתכם אפי' ביותר מכ"ד ולא תחושו מזה כלל וק"ל:
נחזור להבין הני קראי דיחזקאל הנז"ל והוא אומר ית' ויראה וישוב מכל פשעיו חיה יחיה וכו' דהקב"ה ס"ל כס' אבוה דשמואל דס"ל תחילתו באונס וסופו ברצון רצון מיקרי והחוטא פושע חשיב ולא מצי פטר נפשיה בטענת אונס מהיצה"ר וז"א וישוב מכל פשעיו שצריך לשוב בתשו' שלמה מכל פשעיו ואם לאו מתחייב עונש על מה שפשע דאע"ג דהוי תחי' באונס מהיצה"ר מ"מ סופו ברצון כיון שנהנה מן העבירה וישראל שבאותו הדור דיחזקאל ס"ל כרבא דאמר דכל שתחי' באונס אף דסב"ר כולו אונס מיקרי ולז"א בית ישראל לא יתכן דרך ה' דקרי להחוטא פושע דהא אנוס הוא מהיצה"ר והגם דסופו ברצון כולו אונס מיקרי ומעיקרא לא בעו כפרה ותשובה כלל דאנוס רחמנא פטריה והקב"ה השיבם הדרכי לא יתכנו הלא דרככם לא יתכן שאם אתם סוברים כן דאונס מיקרי א"כ אני דן אתכם כסברתכם וז"ש לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל ור"ל שאם אתם תעמדו בסברתכם זאת דאונס מיקרי א"כ פקעי להו הקידושין אשר קידשתי אתכם לי במת"ת כיון דהיו הקי' באונס דכפיית ההר ואין אשה מתקדשת בע"כ וממילא אין לכם עמי דין אשה עם בעלה לפדותה אם נשבית וח"ו תשארו בגלות ואיני חייב לפדות אתכם כלל ובר מן דין בטלה טענתכם שאתם טוענים דאנוסים אתם מצד היצה"ר הגם דדינא הוא דכל שתחילתו באונס הגם דסב"ר הכל אונס מיקרי מ"מ הכא שאני משום דהן אמת דאנכי בראתי היצה"ר מ"מ בראתי כנגדו התורה שהיא תבלין ליצה"ר כתשובת חבירי דאיוב וז"ש נאום ה' שהיא תורת ה' ולכך אני אומר לכם שובו והשיבו מכל פשעכם ותודו לסברתי שאני סובר דתחי' באונס וסב"ר כולו רצון מיקרי ופושע הוי ולא תעמדו בסברתכם שאתם סוברים שהעון עצמו שהוא מזיד אינו אלא מכשול הוא מצד היצה"ר ואונס הוי וז"ש ולא יהיה לכם למכשול עון ועשו תשובה הראויה למי שחוטא במזיד ובפשיעה וז"ש השליכו מעליכם את כל פשעכם אשר פשעתם בם וזה יהיה כשתעשו תשו' ועשו לכם לב חדש ורו"ח כלומר כשתחזרו בכם מסברתכם הראשונה ותודו לסברתי שאם לא תעשו כן הרי אתם גורמים לעצמכם שתשארו בגלותכם וח"ו יאבדו שש"י בין האומות וז"ש ולמה תמותו בית ישראל ודעו נאמנה דזהו לטובתכם וז"ש כי לא אחפוץ במות המת ר"ל עם גלותכם ודלותכם ולא תגרמו שיאריך הגלות יותר אלא והשיבו בתשו' וחיו מן הגלות וק"ל:
וזה אפשר כונת מאמרז"ל ביומא דפ"ו ע"ב אמר"י גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל וכו' ועפ"י האמור ה"ה כמבואר שע"י התשובה שיעשו ישראל גילו דעתם דס"ל דתחי"ב וסב"ר כולו רצון מיקרי וא"כ הקידושין שקידשנו לו האל ית' תפסי בנו ויש לנו באמת דין אשה עם בעלה ומתחייב הוא ית' לפדותנו מגלותנו וז"ש גדולה תשו' שמקרבת אה"ג דהא בהא תליא וק"ל:
א"נ אפ"ל באו"א הני קראי דיחזקאל הנז"ל במ"ש מהראנ"ח ז"ל בפ' נצבים משם הרב בעל העיקרים ז"ל דמצד רוממותו ית' כי רבה היא יתחייב כי לא ישא ע"ד פשע כלל ויהיה עונש החוטא לפניו ית' נצחי לעולמי עד גדול ורם בערך האל ית' שחטאו לפניו שהוא ית' בלתי בעל תכלית כי עם שמעשה החוטא עצמו הוא בעל תכלית לא יבחן אלא מצד המצוה לא מצד המעשה עצמו ואם הוא ית' לא יעניש אלא כפי מעשה החוטא שהוא בעל תכלית ולא בערכו ית' שהוא המצווה הנה זה חסד עליון מאיתו ית' וזש"ה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אתד"ק עש"ב וכ"כ הרב שפתי ישנים ז"ל שהאלי"ת נותן העונש תכליתי כערך האדם שהוא בן בעל תכלית דסוף אדם למות יע"ש ובזה פי' ז"ל כה"כ ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם וכו' וכה"כ כי אשא אל שמים ידי וכו' ועוד כמה קראי ומאמרי רז"ל כידוע:
ואפשר דזאת היתה סברת ישראל שבאותו הדור דהוה ס"ל דעונש החוטא אין לו סוף ותכלית כערכו ית' דאין לו סו"ת ולז"א לא יתכן דרך ה' דייקא שאומר לנו שנשוב בתשו' ונחיה דזה לא אפשר כלל כיון שהוא ית' בלתי בעל תכלית א"כ גם עונש החוטא לפניו צריך שיהיה בלתי סו"ת ואין קץ לעונשו ואיך יתכן דע"י התשו' יתכפר להם עונשם ולזה השיבם השי"ת הלא דרככם לא יתכן כי אני איש כדרכיו אשפוט כלו' דאני שופט האדם החוטא לפני כדרכו וכערכו כמו שהאדם י"ל סו"ת דסופו למות כן העונש שלו אני עושה לו סו"ת וראיה לזה ולמה תמותו ב"י דמכח המיתה דסוף אדם למות ויש לכם סו"ת גם העונש שלו י"ל סו"ת מצד רחמי עליכם וז"ש נאם ה' אלדים רחמים בדין ולכן שובו והשיבו וחיו ולא תחושו מזה כלל וק"ל: ועד"ז הדרשה תדרש בהנהו קראי דיחזקאל סי' ל"ג וכ"ת ואתה בן אדם אמור אל ב"י כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרככם הרעים ולמה תמותו ב"י ע"כ והרי הם כמבוארים עפ"י דברי הרב העיקרים הנז"ל וכמו שנתבאר וק"ל: וזה אפשר כה"כ מי אל כמוך וכו' לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו וכו' וה"ה כמבואר עפ"י האמור וק"ל:
א"נ אפ"ל הני קראי דיחזקאל הנ"ל במ"ש הרב עיר דוד ז"ל בסי' רנ"ח מדקי"ל נראה ונדחה אינו חו"ן ואיך מקבל ה' תשו' הרשע כיון שנדחה ותי' משם הרא"ש ז"ל דלא נאמר דין זה כי אם בבהמת הקרבנות:
כיון דסוף בהמה לשחיטה ואין לה תקומה עוד לחיות כלל משא"כ האדם דהגם דסוף אדם למות ג"כ מ"מ הוא חוזר לחיות ולקום בתח"ה ואעפ"י שמת כבהמה אינה נחשבת מיתתו לכלום ולכך חו"ן ומתקבלת תשובתו אתד"ק וכתב הרב מראה הגדול בד"ו ע"ג דהכונה היא מאחר שהאדם כשהוא חי הוא נראה וכשימות נדחה וכשיקום בתח"ה הוא חו"ן לעבוד את ה' ש"מ שאינו נוהג באדם דין זה דנר' ונד' אחו"ן עכ"ל יע"ש והרב דת ודין ז"ל תי' לעיקר החקירה הנז' דכיון דנקראים בשם ישראל לא ינתק שם זה מהם לעולם דאעפ"י שחטא ישראל הוא ולזה לא שייך בהו דין זה דנראה ונדחה אחו"ן יע"ש:
ענ"ק משז"ל ביומא דפ"ו דע"י תשו' מאהבה זדונות נ"ל זכיות ותשו' מיראה זדונות נ"ל שגגות יע"ש מעתה נא"ה הני קראי דיחזקאל ח"י הנ"ל דהקב"ה ס"ל כתי' הרא"ש ז"ל דכיון שהאדם קם בתח"ה לא שייך ביה דין זה דנר' ונד' אחו"ן וגם ס"ל כטעם הב' דהרב דו"ד ז"ל משום דשם ישראל לא ינתק מהם לעולם כנז"ל ולז"א ויראה וישוב מכל פשעיו אשר עשה ומתקבלת לפני תשובתו ולא יחוש האדם מדין נראה ונד' דאחו"ן דאדם שאני דאינו בדין זה כיון דעתיד לקום בתח"ה ולא ימות כמות הבהמה וז"ש חיה יחיה רמז בזה תי' הרא"ש ז"ל הנז' אבל ישראל ס"ל דלא שנא אדם ובהמה בכולהו אמרינן נר' ונד' אחו"ן ולכך אמרו ב"י לא יתכן דרך ה' דאמר שנשוב ונחיה ר"ל שנהיה חו"ן כיון דקי"ל נר' ונד' אחו"ן לזה השיבם ה' הלא דרככם לא יתכן שאם תחזיקו אתם בסברתכם זו איש כדרכיו אשפוט אתכם שלא יקומו בתח"ה להיות חו"ן לכן אני אומר לכם שובו והשיבו מכל פשעכם אבל בתנאי שתהיה התשו' מאהבה כדי שתהיו נראין לגמרי ויתהפכו לכם הזדו' לזכיות ולא תהיה התשו' מיראה וז"ש ולא יהיה לכם למכשול עון כלו' שלא יתהפכו לכם הזדו' לשגגות אלא תשובו תשו' מאהבה כדי שלא ישאר בכם שום רושם שוגג וז"ש השליכו מעליכם את כל פשעיכם כל לרבות אפי' שוגג ועשו לכם לב חדש ורו"ח כדי שיתהפכו לכם לזכיות ולמה ח"ו תמותו כלו' למה תגרמו לעצמכם שלא תקומו בתח"ה ע"י סברתכם שאתם סוברים דאם באדם אמרינן נר' ונד' אחו"ן כי אני לא אחפוץ במות המת כלו' שלא ישאר המת מת לעולם ועד שלא יקום בתח"ה ולכך תחזרו מסברתכם והשיבו וחיו בתח"ה ולמה תמותו מיתה עולמית וגם תדעו לכם כי אתם בית ישראל ושם זה לא ימוש מכם לעולם דאעפ"י שחטא ישראל הוא וכמ"ש הרב דו"ד ז"ל וכנז"ל ועד"ז יובנו ג"כ הנהו קראי דסי' ל"ד ובמ"א הארכתי יותר בהקדמה זו ומשם באר"ה:
א"נ אפ"ל באו"א הני קראי דיחזקאל ח"י הנז' בהק' מ"ד בכתובות ד"מ ע"א נמצא בה דבר ערוה אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ופריך וליתי האי עשה ולידחי ל"ת דלא יבא ממזר ומשני היכא אמרי' א"ע ודל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר דלא לקיומי העשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ופירש"י ז"ל השתא נמי מלמדין אותה לו' איני רוצה עכ"ל והתוס' ישנים ז"ל שם הקשו משם הר' עזרא ז"ל דא"כ אמאי איצט' בפ"ק דיבמות דאין עשה דכבוד אב דוחה שבת מדכ' אני ה' כולכם חייבים בכבודי דתפ"ל משום דאי אמר האב לא בעינא לכבוד זה ליתיה לעשה כלל ולמ"ל קרא דאני ה' ללמד דלא דחי ותי' דהתם מיד כשציוה האב הוי עשה לעשות מצותו ועוד תי' דהכא גבי דידה ליכא עשה דהא אי בעיא אמרה לא בעינא ליה הילכך אין לה לעבור הלאו משום עשה דידיה דהא היא מצווה כמותו דהשוה הכ' וכו' עכ"ל:
וראיתי להר"ן ז"ל שכתב דכיון דאפשר למידחי העשה אי אמרה לא בעינא ליה עשה קיל הוא ולא דחי עכ"ל מבואר מד"ק דס"ל למר דאפי' אמרה השתא רוצה אני לא דחי הלא תעשה משום העשה קיל משא"כ לרש"י ז"ל דפי' דהשתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה בו מוכח דס"ל לרש"י דדוקא בשביל דאומר איני רוצה בו הוא דל"ד הל"ת אי אמרה רוצה אני א"ע ודל"ת ולכאו' קל"ט לד' הר"ן ז"ל דא"כ אמאי איצט' קרא דאני ה' ללמד דלא דחי מאחר דלפי פירושו נפק"ל דכל עשה דמצ"ל לא בעינא הוא קיל ול"ד הל"ת אף כי אמר בעינא וא"כ זוהי שק' קו' התו' ז"ל הנז' דאף שציווהו אביו לא הוי עשה גמור לעשות מצותו ולדחות הל"ת שכנגדו דהאי עשה קיל הוא: ואחר העיון היטב ראה ראיתי דלק"מ ע"ד הר"ן ז"ל הנז"ל דהר"ן ז"ל לאו כללא כייל לן דכל עשה דמצ"ל לא בעינא הויא עשה קיל ול"ד הל"ת אפי' דהשתא אמר בעינא כי היכי דתק"ל מסו' דיבמות הנז' דהוא ז"ל יתרץ כתי' ב' דתו' עצמם הנז' דמשום דהיא אין לה מ"ע שתנשא לו והא ראיה שיכו"ל לא בעינא ליה לכך הויא עשה קיל אפי' כי אמרה השתא בעינא ליה ולא דחי משא"כ בעשה דכבוד אב דמחויב הבן לקיים מצות אביו א"כ כי אמר בעינא הו"א דא"ע דכבוד ודל"ת דשבת להכי איצט' קרא לו' אני ה' ללמד דלא דחי וזה פשוט:
נמצ"ל דכל עשה דמצ"ל לא בעינא ליתיה להאי עשה ול"ד ל"ת ולזה כשאמר הנביא בשם ה' ויראה וישוב וכו' אמרו ב"י לא יתכן דרך ה' שאומר לנו לשוב כיון דאי אמר לא בעינא לכו ליתיה לעשה דתשו' כלל וא"כ לא א"ע כי האי ודחי ל"ת דלא יוכל וכו' והשיבם ה' הלא דרככם ל"י דדרך גבר בעלמא הדין הוא כן אפי' בעשה דכבוד ומשו"ה כתבתי בתורה אני ה' אבל גבי דידי דגם דיכול אני לו' לא בעינא מ"מ מאחר דאני מצווה אתכם על התשו' הוי מ"ע עליכם לשמוע בקולי מיד ודחי ל"ת וז"ש נאם ה"א שובו והשיבו מ"פ וכו' כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' והשיבו וחיו כלו' דעוד זאת יתירה כי לא אחפוץ ר"ל דמידי הוא טעמא דלא א"ע דמצ"ל ל"ב ודל"ת אינו אלא משום דהעשה הוא בספק להתקיים אבל כאן דעו לכם כי בשום אופן לא יתכן לי לומר ל"ב משום דלא אחפוץ במות המת והוי כעשה גמור דלא מצ"ל ל"ב ודחי ל"ת ולכך שובו שובו וכו' וק"ל:
ובזה פי' הרב שא"י ז"ל קראי דיחזקאל סי' ל"ג יעש"ב אך אמנם חקרו הראשו' ז"ל דהיכי דחי הקב"ה לאו דלא יוכל כדי שישראל יקיימו מ"ע דתשו' דהא לא מצינו דא"ע ודל"ת אלא היכא דהוו תרוייהו בחד גברא העשה והל"ת והכא הוא ית' דוחה הלאו וישראל מקיימים העשה וזו לא שמענו והם אמרו דלהכי אמר ריו"ח גדולה תשו' שדל"ת וכו' מה שלא מצינו כה"ג בעלמא אלא דעליה אנו דנין דהיכי הוי הכי במ"ע דתשו' והיותר נכון מ"ש המפרז"ל דע"י עשה דתשו' דישראל הנה הקב"ה מקיים עול"ת דהשבת אבידה במה שמקבל ה' תשו' השבים דהנפש החוטאת היא מוצאת להסט"א וכל המצות שעושה בחטאו קודם עשותו תשו' כולם נדדו הלכו להקלי' ובעשות אדם החוטא תשו' אז הקב"ה ית"ש הוא מוציא מעמקי הקלי' כל התורה והמצות של החוטא ההוא וגם הנפש החוטאת עצמה מציל אותה מהקלי' ומחזירם לבעל התשו' ההוא בסוד חב"ו ובזה מקיים הקב"ה עשה דהשבת אבידה ול"ת דלא תוכל להתעלם ובכה"ג הוי הכל בגוף אחד ואתו עול"ת דאבידה ודחו לאו דלא יוכל בעלה אתד"ק ע"ע הלא בספרתם:
ועפי"ז אפ"ל המשך הכתו' בקהלת סי' ח' וכ"ת אני פי מלך שמור וע"ד שבועת אלקים אל תבהל מפניו תלך אל תעמוד בדבר רע כי כל אשר יחפוץ יעשה באשר דבמ"ש ומי יאמ"ל מ"ת שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם עכ"ל ורבו הדקדוקים באלו הכתו' חדא אומרו אני פי מלך שמור צל"ד על איזה מלך קאי אם על מלכי ישראל ויאודה או זולתם ואי קאי על ממ"ה הקב"ה הא ודאי פשיטא שצריך שישמור דבריו ולא היה הכתוב צריך לאומרו ועיל"ד במ"ש וע"ד שבו' האלקים צל"ד שבועה זו מאן דכר שמה ומאי בעיא הכא עיל"ד במ"ש אל תבהל מפניו תלך מהו הכונה בדבריו אלו ותו תיבת תלך שפת יתר היא דהיה די במ"ש אל תבהל מפניו ועוד צל"ד מה כונתו בזה עיל"ד במ"ש אל תעמוד בדבר רע דהול"ל אל תעמוד ברע ומאי בדבר דקאמר ותו מ"ש כי כל אשר יחפוץ יעשה נל"ד מי הוא זה ואיזהו דכל אשר יחפוץ יעשה ואי קאי על הקב"ה הא ודאי פשיטא אשר בידו נפש כל חי ומה בא ללמדנו עיל"ד במ"ש באשר דמ"ש ולא פי' מהו הדבר הזה אשר בימ"ש ומה קשר יש לזה עם הקודם גם או' ומי יאמ"ל מ"ת הלא כיון שהוא מלך ודאי דאין מי ואמ"ל מ"ת ומה חי' אתא לאשמועי' גם או' שומר מצוה לי"ד דהול"ל שומר מצות ואמאי נקט מצוה חדא דתרי"ג מצות נאמרו מסיני ומה היא המצוה הזאת דקאי עלה וגם מי לא ידע בכל אלה דשומר מצוה ל"י ד"ר גם מ"ש עוד ועת ומשפט ידע לב חכם יל"ד דג"ז פשוט שאם לא ידע המשפט צריך לילך אצל חכם למען דעת את חוקי אלקים וא"ת ומה בא ללמדנו באופן שכל דברי הכתו' הללו המה באו סתומים וחתומים כספר החתום וקוראים בגרון דרשוני וחיו:
אכן עפ"י האמור אפשר דהכל יע"ן דהנה כבר הקדמנו מ"ש המפז"ל דע"י מ"ע דתשו' שיעשו ישראל עי"ז הקב"ה מקיים מ"ע ול"ת דהשבת אבידה כנז"ל וע"ז הק' המפז"ל דא"כ מאי אולמיה דתשו' כיון דגם בעלמא הכי קי"ל דאתי אפי' חד עשה ודחי ל"ת כ"ש היכא דמקיים עול"ת דודאי דחי ל"ת שכנגדם ומאי רבותא דתשו' ונאמרו ע"ז תי' רבים בס' המפז"ל והצל"ע מ"ש בס' ברית יעקב בדפ"א ע"ד שתי' דהיינו רבותא דתשו' דאפי' בדברים בעלמא בוידוי בפה והחרטה בלב דחי ל"ת דלא יוכל וכו' דאילו בעלמא בעינן שיקיים העשה בפועל בידים עסקניות כדי שידחה הל"ת יע"ש והרב או"ג ז"ל בדל"ח ע"ב תי' במ"ש התוס' ז"ל בפ' אלו נערות גבי אונס דשותה בעציצו דקתני התם נמצא בה ד"ע או שאינו ראוי לקיימה אינו רשאי וכו' ופריך וליתי עשה ולידחי ל"ת וכתבו התוס' שם דלאו על נמצא בה ד"ע פריך דהא אית ביה לאו ועשה וכו' ע"כ ש"מ דבנמצא בה ד"ע אית ביה לאו ועשה א"כ ק"ט בדר"י האמר גדולה תשו' שדל"ת שבתורה ופירש"י ל"ת דלא יוכל בעלה וכו' וכיון דישראל זנו אחרי א"א] הו"ל כאשה שזינתה ת"ב דאסורה לבעלה ואיך קאמר ר"י שדל"ת. גדולה מזאת הול"ל שדוחה עול"ת ולכן כתב הוא ז"ל דעשה אלים דוחה עול"ת וזהו דאמר"י גדולה תשו' וכו' ר"ל דמתוך גדולת התשו' סמי מכאן עשה דונטמאה כאילו לא היה וא"ע ודל"ת יעש"ב ובס' מגדנות נתן בחי' שבו' די"ב כתב תי' אחר משם הרב ח"ן ז"ל דהיינו רבותא דתשו' דא"א לקיימה כ"א בדחיית הל"ת משא"כ בעלמא דהעשה יש לה קיום בהיתר כמילה בצרעת דיש לה היתר כשאין צרעת וגם הלאו מתקיים כשאין מילה וכן כל הנהו עשין דבעלמא משא"כ מ"ע דתשו' שאין לה קיום רק בדחיית הלאו שדוחה אותו בכל גוונא ואין מי שעומד בפני התשו' אתד"ק יע"ש:
עו"כ הרב ברית יעקב שם לתרץ לעיקר הקו' דמאי רבותא דתשו' והוא עפ"י מ"ש הרב חיד"א ז"ל בישוב קו' הנח"ב ז"ל שחקר דכיון דקי"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו א"כ כולהו לאוי שבתו' לא יהיה בהם עונש ומלקות דכולהו ניתקו לעשה דתשו' ותי' הרב חיד"א ז"ל דהתשו' ל"מ לפוטרו מעונש ב"ד דהגם כי ירבה בתעניות וסיגופים מאן לימא לן דכונתו רצויה היתה דהאדם יראה לעינים וכו' ומשו"ה לא מיקרי כולהו לאוי ניתקו לעשה אכן לגבי הקב"ה דוקא דחוקר כליות הוא דמהנייא התשו' ועפי"ז כ' הר' ברית יעקב ז"ל דלפי"ז היינו רבותיה דתשו' דאע"ג דל"מ לנתוקי ללאוי שיש בהם עונש ב"ד מהנייא לדחות ל"ת שבתורה כמש"ה הן ישלח וכו' ושובו אלי נאם ה' דייקא היודע לב וחוקר כליות אתד"ק יע"ש:
עוד חקרו המפז"ל דאיך ה' עובר ח"ו על לאו דלי"ב כדי שיקיימו ישראל עשה דתשו' כיון דקי"ל אין או"ל חטא כדי שיזכה חבירך והרב קול יעקב שאול תי' כתי' התוס' ז"ל דבפ"ק דשבת דההיא דהדביק פת בתנור שאני לפי שפשע עוד תי' התוס' דדוקא היכא דהוא לא היה הגורם לחבירו לחטוא אז א"א לאדם חטוא כדי וכו' אבל היכא דהוא היה הסוב"ב והגורם כגון ההיא דכלכלה של תאנים שהוא גרם לו לעבור במ"ש לו צא ולקוט וכו' בזה אמרינן ניחא ליה לחבר וכו' וא"כ כיון שהוא יתברך הגורם לאדם שיחטא דברא משחית לחבל הוא היצה"ר והוא אמר אשר הרעותי וכו' כל כי הא אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירו והרב משפטי שמואל ז"ל כתב דהא דאמרי' אין או"ל חטוא וכו' הוא דוקא לענין אם בא לישאל אזי אין או"ל חטוא אבל הרשות נתונה בידו אם ירצה לחטוא כדי שיזכה חבירו וא"כ הקב"ה מדידיה עביד דעובר על ל"ת כדי שיזכו ישראל בתשו' ובכה"ג הרשות בידו אם רוצה לחטוא לזכות את ישראל:
עוד תי' המפז"ל דמ"ש ריו"ח גדו' תשו' שדל"ת שבתו' ר"ל כן נראה לעינים כאילו הוא ח"ו עובר על"ת אבל אינו דוחה ל"ת ממש וה"ט כי התשובה מאהבה עוקר העון מעיקרו והזדונות נ"ל זכיות ולכך השב מאהבה נעשה כבריה חדשה דהא נעקר העון ונעשה זכיות באופן דאין זה מסוג א"ע ודל"ת כדאיתא בכתובות דנ"ד חכם עוקר הנדר מעיקרו וה"נ ע"י תשו' מאהבה מי כהחכם זה הקב"ה עוקר העון מעיקרו וכאילו לא זינתה עם אחר כלל ומותרת כנס"י לבעלה זה ה' וכאילו עשה זכיות ולאו משום דא"ע ודל"ת הוא רק לשון מושאל הוא זה ובכן תו לק"מ ונכון:
ועפ"י תי' הא' שכתבנו לעיל דהיינו רבותא דתשובה משום דהוי בתרי גברי דישראל הם המקיימים מ"ע דתשו' והקב"ה ח"ו עובר על לאו דלא יוכל כנז"ל בזה אפ"ל כונת המסרה הובאה בתוס' דיבמות דק"ז מ"ב ובבעל הטורים בפ' ראה תלת לא אבה ואלו הם לא אבה ה' השחיתך לא אבה יבמי וישראל לא אבה לי ע"כ ולכאורה אין קשר ושייכות לתלתא מק"ק הללו אהדדי וקשה לזווגם יחד והמפרז"ל הם אמרו משם גאון ז"ל במ"ד ביבמות דק"ב אמ"ל ההוא מינא לר"ג עמא דחלץ ליה מאריה מניה דכתיב בצאנם ובבקרם ילכו ולא ימצאוהו חלץ מהם מוכח דפי' הקב"ה והוציא את עצמו מישראל ועזבם אמ"ל ר"ג שוטה מי כתיב חלץ להם דהוה מש' דהקב"ה פטר את ישראל ושילחם ע"י חליצה אלא חלץ מהם כתיב דהוא ית' קבל חליצה מהם ואילו יבמה דחלצו מינה אחין שהיבם קבל ממנה חליצה כמש"ה חלץ מהם מידי מששא אית בה יע"ש וז"ש לא אבה ה' השחיתך ותק"ל קו' המין הנז' דהלא לא אבה יבמי אלא נתן להם חליצה כמש"ה חלץ מהם לזה תי' וישראל לא אבה כתי' ר"ג לאותו המין דהיינו שהם נתנו חליצה לו ית' ובאמת דהאלי"ת לא עזבם דהחליצה אינה כלום ואכתי אגיד בהו אתד"ק ודפח"ח: אכן עפ"י הקדמתנו הנ"ל אפ"ל באו"א דהנה כיון דלימדנו להועיל ריו"ח במ"ש גדולה תשובה וכו' דהיינו רבותא דתשו' משום דהוי בב' גופים מאי דלא אשכחן הכי בעלמא בכל דוכתא דא"ע ודל"ת רק בהאי עשה דתשו' ולז"א ריו"ח גדולה תשו' וכו' וכנז"ל וא"כ זהו פתח טוב לישראל שחטאו בעגל כדי להורות תשובה לרבים משום דלא מצינן למילף מעלמא דא"ע ודל"ת בתרי גברי זולתי מתשו' ישראל בעגל:
אך קשה מדאמרי' בילקוט ובספרי פ' תצא לא אבה יבמי ולא שלא אבה המקום למעוטי עריות דל"ת ע"כ ואי איתא דבעלמא לא א"ע ודל"ת בב' גברי אמאי איצט' לא אבה למעוטי עריות תפ"ל דבלאו"ה לא א"ע דיבום ודחי ל"ת דעריות כיון דהיבם הוא מקיים העשה והיבמה עוברת על הל"ת דהיא לא מיפקדא על היבום וא"כ הן נסתר התי' דלא היו ישראל ראוים לאותו מעשה אלא להורות תשו' וכו' דה"ט משום דהוי בב' גופי והוא דבר חידוש שחידש הקב"ה במ"ע דתשו' דהרי מדאיצט' מיעוטא מוכח דגם בעלמא אתי עשה ודל"ת גם בתרי גברי וא"כ הדק"ל דמאי רבותיה דתשו' ואמאי הוצרכו ישראל לחטוא בעגל כדי להורות תשו' הא בלאו"ה הכי קי"ל בעלמא דא"ע ודל"ת גם בב' גופי:
אך היה אפ"ל תי' אחר בעד ישראל שחטאו בעגל והוא מ"ש מרע"ה לי צוית ולא להם כידוע ולפי"ז אין בישראל עון אשר חטא בעגל ברם אשכחן לקרח ועדתו שסתרו לתי' מרע"ה הנז' באומרם כל העדה כולם קדושים ופירש"י כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולי"ל וכל ישראל שמעו ושתקו נמצא דהכי ס"ל דלא כמרע"ה והודו דגם לישראל נאמרו אנכי ולי"ל וכו':
וזהו כונת המסרה לא אבה ה' השחיתך בעון העגל דמן הראוי היה להשחיתם ח"ו בעון העגל אלא דמרוב רחמיו ית' לא אבה השחיתם וכ"ת הא י"ל דלא חטאו אלא כדי להורות תשו' ומינה ילפינן דגדולה תשו' שדל"ת אף בב' גברי מאי דלא אשכחן הכי בעלמא לז"א לא אבה יבמי דמקרא זה ילפינן דגם בעלמא א"ע ודל"ת גם בב' גברי מדאיצט' קרא למעוטי עריות וכנ"ל וא"כ מאי אולמיה דתשו' ואמאי הוצרכו ישראל לחטוא בעגל כדי להורות תשו' מאחר דגם בעלמא אשכחן דא"ע ודל"ת אפי' בב' גברי אלא ודאי דאינו אלא מרוב רחמיו ית' לא אבה ה' השחיתם בעגל וכ"ת הרי יש לישראל תי' אחר על עון העגל והוא תי' מרע"ה לי צוית ולא להם וא"כ לא חטאו בעגל ולמה ישחיתם ה' בלא עון לז"א וישראל לא אבה לי כלו' הרי אשכחן לקרח ועדתו ולכל ישראל עמו ששתקו לו לא ס"ל האי תי' דלי צוית ול"ל כנז"ל וא"כ מוכרח דחטאו ישראל בעגל לסברתם ואין להם שום התנצלות והיו ראוים להשחתה רק כי השי"ת ברוב רחמיו לא אבה השחיתם וק"ל:
הדרן לביאור הני קראי דקהלת עפ"י כל הנז"ל והוא דכבר הקדמנו דא"ע דתשו' ודל"ת דלא יוכל וליכא למימר דלא הויא עשה אלים כמילה בצרעת מאחר דמצ"ל ה' לא בעינא כנז"ל הא ליתא דהרי כבר נשבע ה' לקבל אותנו בתשו' וכמש"ה חי אני נאם ה' וכו' וא"כ לא מצ"ל לא בעינא ושפיר הויא עשה דתשו' עשה אלים ודל"ת דלי"ב וכו' ואף דהדין היה נותן דאף שיעשו ישראל תשו' לא היה יכול ה' ליקח אותנו שנית לעם נחלה שהרי כתב בתורה לא יוכל בעלה וכו' אם לא מרוב רחמיו וחסדיו כי אל חנון ורחום הוא דבר ציוה שובה ישראל כי גדולה תשו' שדל"ת שבתורה כמש"ה הן ישלח איש וכו' ושובו אלי נאם ה':
וז"א אני פי מלך שמור כמשז"ל במד' קהלת אני פי מלך שמור זה ממ"ה הקב"ה כלו' דאע"ג דאיכא ל"ת דלא יוכל בעלה וכו' מ"מ אני מקיים עשה דתשו' כמש"ה ושבת עד ה"א וא"ע ודל"ת וכמ"ש הנביא בשם ה' ושובו אלי נאם ה':
וכי תימא דהלא בכה"ג לא אמרינן א"ע ודל"ת וכמ"ש בפ' אלו נערות אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה וכתבו התוס' דאפי' כי אמרה בעינא ליתא לעשה דל"ד למילה בצרעת וה"נ כיון דברצונו ית' תלוי אם ירצה או לאו בכה"ג לא א"ע ודל"ת לז"א ועל דברת שבועת ה' כלו' דכבר נשבע ה' חי אני אם אחפוץ וכו' וכיון שנשבע תו לא מצ"ל לא בעינא והוי עשה אלים וכיון שכן שפיר קאמינא אני פי מלך שמור דהוא אמר הן ישלח וכו' ושובו אלי נ"ה דא"ע ודל"ת וכיון שכן איעצך אל תבהל מעשות תשו' לומר בלבך באיזה פני אני חוזר בתשו' וכמשז"ל במד"ר בפ' ואתחנן דישראל הם מתביישים לעשות תשו' והכי איתא התם וז"ל הקב"ה היה משלח את ירמיה לומר לישראל חזרו בתשו' והיו ישראל או"ל באיזה פנים אנו חוזרים באלו הפנים נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו ע"כ ובמד"ר פ' נשא דרשו שם מפניו תלך אין פניו אלא כעס כמש"ה וצלם אנפוהי אשתני ואין הליכה אלא מיתה שנאמר הולך למות ע"כ וז"ש אל תבהל מלעשות תשו' לומר באיזה פנים אשוב אל ה' כי חוששני מחטאת בעידן ריתחא שהוא בכעס מפניו תלך למיתה לא תחוש מזה כלל אלא ושבת עד ה"א בכ"ל וב"ן וא"ע דתשו' ודל"ת דלי"ב כי ה"א עמך והוא מקבל תשו' בספ"י ולא בפנים של זעם כלל כיון שכבר נשבע וכנז"ל וכ"ת ומאי רבותא דתשו' הלא בכל התורה הכי קי"ל דא"ע ודל"ת לז"א אל תעמוד לשאול כן כי שתי תשו' יש לזה חדא דמ"ע דתשו' הוא בדבר ר"ל בדברים בעלמא בוידוי פה וחרטה משא"כ כל שאר מ"ע דבעלמא דצריך שיקיים מ"ע בפועל לדחות הל"ת וכתי' הרב ברית יעקב ז"ל כנז"ל והיינו רבותיה דתשו'. ועוד שנית דבעלמא לא א"ע ודל"ת ועשה ואילו הכא א"ע דתשו' ודחי עול"ת דהרי עשיתם רע ואין רע אלא ע"ז כמשז"ל בילקוט ע"פ ויהי העם כמתאוננים רע וכו' וכיון שאתם עבדתם ע"ז האיכא לאו ועשה כמ"ש התוס' ז"ל בפ' אלו נערות דבנמצא בה דבר ערוה איכא עול"ת ועכ"ז א"ע דתשו' ודחי עול"ת וכתי' הרב או"ג ז"ל וכנז"ל:
וכי תימא דאעיקרא דדינא קשיא דהיכי מעניש הקב"ה להחוטא כיון דהוא ית' יודע תעלומות ויודע עתידות שיחטא האדם והוי כאילו נגזר עליו שיחטא כחקירת הרמב"ם ז"ל בה' תשו':
לז"א הא נמי ליתא דהא האדם בחירי ברצון ואין ידיעת ה' מכרעת כמ"ש הרמב"ם ז"ל בישוב חקירתו שם וז"ש כי כל אשר יחפוץ יעשה דהרשות נתונה בידו כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם פ"ד מה"ת מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלו' אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב או רע דצדיק ורשע לא קאמר וכיון שכן זה החוטא בבחירתו הפסיד את עצמו וכל אשר יחפוץ יעשה ולכך חובה עליו לחזור בתשו' ואם לאו ענוש יענש:
וכ"ת דאכתי ק' דא"כ איך ע"י מ"ע דתשו' דישראל ידחה ה' הלאו דלי"ב וכו' כיון דקי"ל אין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך לז"א שתי תשובות בזה שהוא ית' גרם שיחטא ישראל במה שברא ליצה"ר כנז"ל וז"ש באשר דבר מלך שלטון כי הוא אמר אשר הרעותי דין גרמא דניחא ליה הוא ית' לעבור על לאו דלי"ב כדי שיזכו ישראל וכתי' א' דהרב ק"י ז"ל וכנז"ל ועוד מי יאמ"ל מ"ת שם רמז לתי' הרב משפטי שמואל ז"ל דדוקא אם בא לישאל אין אנו או"ל חטוא וכו' אבל הרשות בידו לחטוא אם ירצה ואין מי יאמ"ל מ"ת וא"כ ה"נ גבי הקב"ה דאיהו גופיה חפץ לעבור על ל"ת כדי לזכות את ישראל מי יאמ"ל מ"ת כל דאיהו מנפשיה עביד:
וכ"ת דאכתי ק' דהיכי א"ע דתשו' ודל"ת דלי"ב הלא ע"כ לא א"ע ודל"ת אלא דוקא היכא דתרוייהו בחד גברא אבל בתרי גופי זו לא שמענו לז"א שומר מצוה הקב"ה דע"י העשה דתשו' דישראל הוא ית' שומר מצות השבת אבידה ומקיים עול"ת וא"כ א"ע ול"ת דהשבת אבידה ודל"ת דלי"ב והכל בגוף אחד הוא הקב"ה וכנז"ל:
וכ"ת א"כ איפה השתא דאתי עשה דתשובה ודחי לא תעשה דלא יוכל בעלה וכו' א"כ הו"ל כולהו לאוי שבתורה ניתקו לעשה דתשובה כמי שאמר הכתוב ושבת עד ה' אלק'יך וא"כ מן הראוי היה שלא יהיה חייב החוטא מלקות ומב"ד כיון דניתקן הכ' לעשה דתשו' ואמאי יענישו ב"ד ע"ז וכחקירת הנח"ב ז"ל וכנז"ל לז"א לא ידע דבר רע כלו' לגבי ב"ו לא ידע דבר שהוא כינוי לתשו' כמש"ה קחו עמכם דברים ור"ל דבני אדם א"א להם לידע אם התשו' שעושה החוטא היא בלב שלם ובנ"ח הגם שריבה בסיגופים ובתעניות מאן לימא לן דכונתו רצויה דאפשר דהוא עדין רע בלבו דכל המתודה ולא גמר בלבו לעזוב החטא לגמרי הז"ד לטובל ושרץ בידו והאדם יר' לעינים ולכך לא דחי עשה דתשו' לכולהו לאוי שבתורה וענוש יענש החוטא איש כדרכיו בב"ד ברם לגבי הקב"ה דהוא ית' חוקר לב ובוחן כליות מהניא ליה התשו' לנתק לאו דלי"ב וכתי' הרב חיד"א ז"ל וכנז"ל:
אמר עוד ועת ומשפט ידע לב חכם שם רמז למשז"ל היכי דמי בעל תשו' מחוי ליה ר"י באותו פרק וכו' וידוע דתיבת ידע הוא לשון הכנעה כמו ויודע בהם אנשי סוכות ובא הכתוב הזה להודיענו דאעיקרא קו' ליתא למשה"ק דהיכי אתי עשה דתשובה ודחי ל"ת דלא יוכל כיון דהוי בתרי גברי כנז"ל והיינו משום דעת ומשפט שהוא עושה את העבירה ידע יכנע ויחזור בתשו' באותו פרק וכו' ובכה"ג תשובה כזאת אינה אלא תשו' מאהבה וזדונות נעשות לו זכיות ונעקר העון מעיקרו וכאילו לא חטא כלל וה"ז דומה ללב חכם שעוקר הנדר מעיקרו כדאיתא בש"ס דכתובות וכנז"ל ה"נ בענין התשו' נעקר העון לגמרי ולא חשיב שעובר הקב"ה ח"ו על לאו דלא יוכל וכו' כלל לפי שאין כאן חטא מעיקרא וזדונות נעשות לו זכיות וכנז"ל:
וכ"ת תינח כשעושה החוטא תשו' מאהבה דאז זדונות נ"ל זכיות ואולם כשהוא שב מיראה דנעשו שגגות ולא נעקר העון לגמרי א"כ היכי א"ע דתשו' ודחי ל"ת דלא יוכל ואשכחן דר"י סתמא קאמר גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתורה ומשמע בין שב מיראה או מאהבה דחי עשה דתשו' לל"ת וה"ט משום דאתי עשה ודל"ת ותק"ל קו' קמייתא דמאי רבותיה דתשו' הלא בכל התו' כולה הכי קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת לז"א תדע לך דלק"מ משום כי לכל חפץ יש עת ומשפט וידוע דמלת חפץ הוא כינוי למצות כמ"ש ז"ל בילקוט ע"פ ועת לכל חפץ וכאן רמז לתירוץ הרב חק נתן ז"ל הנ"ל דהיינו רבותיה דתשובה דלכל חפץ שהם המצות יש להם עת לעשותם ומשפט לדחותם דיש זמן דיכול לקיים שתיהם העשה והל"ת כגון מילה שלא במקום צרעת וצרעת בלא מילה ולהכי כשבאו שתיהם בב"א בדין הוא דליתי עשה ולידחי ל"ת לא כן עשה דתשובה דא"א לעשותה בלא דחיית הלאו והיינו רבותיה דתשו' וכנז"ל: וא"ת כיון דאמרי' בפ' יוה"כ עבר על"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר א"כ ע"מ עשה ה' ככה לקבוע יום אחד בכל שנה ושנה לכפר על הנפש הלא היה אפשר שיקבע יוה"כ אחד לכל ג' שנים או יותר לז"א תדע לך הטעם לזה משום כי רבה רעת האדם עליו שם רמז למ"ש הרב החינוך ז"ל בפ' אח"מ במצות תענו את נפשותיכם שכתב כי השי"ת ברוב רחמיו קבע יום אחד בשנה לכפר לכל עון ולכל חטאת דצפה והביט כי בלא זה אי אפשר שאם לא היה עושה זאת אם היו מתקבצים העונות שנה אחר שנה לרוב הימים תתמלא סאתם ויתחיבו כליה ח"ו ויהיה העולם שמם ולפיכך ראה בחכמתו כדי לקיים העולם לקבוע יום אחד בשנה לכפר לפניו ית' לשבים עכד"ק יע"ש וז"ש כי רבה לא היה קובע יוה"כ בכל שנה היתה מתרבה רעת האדם עליו ולפיכך ציוה לנו לעשות יוה"כ אחד בכל שנה לרוב רחמיו עלינו כי לא יטוש ה' את עמו וק"ל: נחזור לקראי דיחזקאל סי' ח"י הנז' דאפ"ל באו"א ולו' מאי בינייהו דישראל עם הקב"ה ובמאי פליגי דישראל אמרו לא יתכן דרך ה' והקב"ה השיבם הדרכי לא יתכנו הלא דרככם לא יתכן וכו' ואפ"ל דהדברים מגיעים למ"ש בש"ס בפ' המגרש בעי רבא האומר לאשתו היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו וכו' בתר דבעיא הדר פשטה דהרי היא מגורשת לעולם משום דכיון דפסקה פסקה ואמרינן תו התם דרב אתקין למכתב בגיטא מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעא רבא וכו' יע"ש והרי"ף ז"ל בהלכותיו השמיט לבעיית רבא הנז' וכ' הראשו' ז"ל דדחה מהלכה סברת רבא מקמי דרב והרמב"ם ז"ל פ' להדיא לבעיית רבא דאינה מגו' כלל דה"ז גט בטל וכרב דאתקין מן יומא דנן ולעלם ואולם שאר רבוותא קמאי ז"ל פסקו כרבא דמגורשת לעולם מטעם דכיון דפסקה פסקה ומינה ילפי הרא"ה והריטב"א והר"ן ז"ל דה"ה וה"ה ג"כ במי שמכר לחבירו בית או שדה לזמן קצוב גופא ופירי דלדעת רוב הפוס' דס"ל כרבא דאמר בגט אשה כיון דפסקה פסקה א"כ זכה בה הלוקח לעולם דגם במוכר לזמן קצוב אמרי' כיון דפ"פ אך להרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כרבא דגם בגט אמרי' דגט בטל הוא ולא אמרי' כיון דפ"פ ה"ה במוכר לזמן קצוב ל"א כיון דפ"פ ובכלות זמן המכירה חוזרת הקרקע לבעליה וכ"פ הרמב"ם ז"ל להדיא בפכ"ב דמכירה והטור ומרן ז"ל בח"מ סי' רי"ב יע"ש וכ' הרשב"א ז"ל בתשו' דהאומר לחבירו שדי זו נתונה לך גופא ופירי עד שאעלה לירוש' וחזר הנותן וקנאה ממנו קודם שעלה לירוש' חוזר המקבל וזוכה בה דכיון דקאמ"ל עד שאעלה לירוש' מפרשינן דבריו דה"ק ליה לעו' תהא שלך עד שאעלה לירוש' דלא מצינן לפרש לישניה כפשטיה שלא נתכוון להקנותה לו אלא עד שיעלה לירוש' בלבד ולא לאחר מכאן דהא א"א דהזכיה לא פקעה בכדי דזוכה בה לעולם דכיון דפ"פ כשיטת הרא"ה ודעימיה ז"ל וכיון שכן אמאי לא נתנה לו מתנה החלטית לעולם אלא עכ"ל דודאי הכי הוא דמתנה החלטית נתן לו ומה שאמ"ל עד שאעלה לירוש' הכי קאמ"ל דאם בתוך הזמן יחזור הנותן ויקנה אותה ממנו יחזור המקבל ויזכה בה אך לאחר שיעלה לירוש' אם חזר הנותן וקנאה ממנו פקעה זכות המקבל על ידי הקנאה זו כמ"ש כ"ז הרב גבול יאודה ז"ל בליקוטיו יעש"ב:
וכ' עוד הרב הנז' ז"ל בס"ה שרידי יאודה וז"ל והנה מודעת זאת שהאל ית' לא גזר גלות על ישראל רק לזמן ע' שנה דוקא וקודם שהגלה אותם גילה להם זמן הגלות ככתוב בירמיה סי' כ"ה שיעבדו את נ"נ ע' שנה וא"כ י"ל דכיון שהתנה ואמר שישתעבד בהם נ"נ ע' שנה הרי זה כאומר שדי נתונה לך עד שאעלה לירוש' דאפי' חזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירוש' חוזר המקבל וזוכה בו אוף ה"נ דכוותה דאף אם ישובו ישראל בתשו' תוך ע' שנה וישיב ה' את שבותם אכתי עבדי נ"נ נינהו שהרי חוזר וזוכה בהם וכו' דלמאי איצטריך לגלות להם זמן הגלות ובהדי כבשי דרחמנא ל"ל אלא דרצה להודיע להם גזירה קשה דבתו"ז ע' שנה לא יועיל להם תשובה ומע"ט דאכתי עבדי נ"נ נינהו ובאנו לטענת עבד שמכרו רבו:
אלא דאכתי יש לדון אדרבא לאידך גיסא דהא אפי' הרשב"א לא אמרה אלא במקנה לחבירו קה"ג עד שיעלה לירוש' וכו' משא"כ אם לא הקנהו רק ק"פ וכו' התם ודאי מפרשינן לישניה כפשטיה דעד שיעלה לירוש' דוקא קאמר ואם חזר ולקחה ממנו תוך הזמן פקע, זכותיה דמקבל בההיא ארעא וה"נ י"ל דמה שמסרם הקב"ה לנ"נ עד ע' שנה לא היה דרך מכירה חלוטה בקה"ג אלא דרך יסורין בעלמא עד שישובו בתשו' והיא גופה קמל"ן בהגלות להם זמן מכירתם עד ע' שנה דזה לא יתכן במכירה בקנין גמור קה"ג דכיון דפ"פ וא"כ אכתי משועבדים הם למקום דהרי שייר גביה קה"ג והרי הם עבדים למקום ונפל פיתא בבירא ובטלה טענת עבד שמכרו רבו אבל זה אינו דהא נדון זה נמשל בכתובים לאשה שגירשה בעלה כמש"ה ואתן את ספר כריתותיה בידיה וכריתות לא מ"ל רק לחלוטין דבעינן דבר הכורת בינו לבינה דלא אגידא ביה כלל ותצא מרשות הבעל לגמרי וא"כ משמע דמכירתם לנ"נ מכירה גמורה היא ק"פ וקה"ג:
וכ"ז לדעת רבוותא דסברי בהיום אין את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפ"פ וה"נ אף דהיה הגט לע' שנה מ"מ גיטא מעליא הוי דכיון דפ"פ אך לדעת הרמב"ם ודעימיה דלא אמרינן כיון דפ"פ וגט בטל הוא ה"נ דכוותה דליכא גירושין רק הסתרת פנים מהם כיון דלא גירשן אלא לע' שנה והשתא י"ל דמכירה דומיא דגירושין שלא היה לחלוטין אלא דרך הסתרת פנים בעלמא למסור אותם ביד נ"נ ופש גבי קוב"ה קה"ג ואכתי הם משועבדים למקום ובטלה לה לטענתם דעבד שמכרו רבו:
ובזה פי' הוא ז"ל שם כו' מאמרם ז"ל בחלק שטענו ישראל לפני הנביא עבד שמכרו רבו וכו' והשיבם ה' ע"י נביא איזה ס' כריתות אמכם וכו' דבזה היה ויכוח ישראל עם הקב"ה, דישראל ס"ל כשיטת הרא"ה ורוב הפוס' דפסקי כרבא דאמר באומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דמגורשת לעולם משום דכיון דפ"פ והקב"ה ס"ל כהרמב"ם ודעימיה גבי גט דגט בטל הוא כרב דאתקין בגיטא מן יומא דנן ולעלם וה"נ המכירה לזמן קצוב לא אמרי' כיון דפ"פ ובזה פי' הוא ז"ל מאמרם ז"ל דפ' חלק הנז' דרשה ארי כמין חומר וקראי דירמיה הנביא ע"ה דפח"ח:
ועוד יצא לחלק חילוק נכון ומסתבר דאף לדעת רובא דרבוותא דס"ל דאמרי' כיון דפ"פ הי"ד גבי בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו דבבנ"א שייך לו' דאפי' פי' ואמר היום א"א אשתי ולמחר את אשתי אין בדבריו האחרונים כלום וכלא חשיבין דאין בידו לבטל הגירושין ומעשה הגירושין קיימין מידי דהוה במשפטי התנאים דאם חסר אחד מהם התנאי בטל והמעשה קיים ודברי התנאי בטלים לגמרי משא"כ לגבי הקב"ה דדבריו שרו"ק לעד ודאי ל"ל כיון דפ"פ וה"ה מגורשים לע"ל אלא לכ"ע גט בטל הוא כיון דלא פסקה ואין כאן גט כריתות ובזה פי' עוד הוא ז"ל שם מאמרם ז"ל בספרי וקראי הנביא ועמי תלואים וכו' יעש"ב וש"י:
אשר עפ"י דרכו דרך הקודש אפ"ל כו' הכ' למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא וחוץ מדרכנו אפ"ל כו' הכ' הנז' בפלוגתא דרב ור"י בזבחים ובשאר דוכתי בש"ס דר"י ס"ל בעלי חיים נדחין ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה וה"ה לגבי אדם שקודם שחטא היה ראוי וכשחטא נדחה הוא אפי' שאח"כ יעשה תשו' ס"ד שלא תועיל לו התשובה להיות חוזר ונראה אכן רב ס"ל דאין בע"ח נדחין כלל וכבר האריכו המפ' ז"ל בזה וגם אני בעניותי הארכתי קצת בזה במ"א ומשם באר"ה:
וזש"ה בעי ומתחנן למען שמך ה' כי אתה הוא בעל הרחמים לא תפסוק הלכה כר"י דס"ל דבע"ח נדחין וממילא לא תקבל אותנו בתשו' אלא וסלחת לעוני מט' כי רב הוא דפליג ע"ד ר"י וס"ל לרב דאין בעח"ן וק"ל:
א"נ באו"א אפ"ל הכ' הנז' בהק' פלוגתא דרב ושמואל בפ' חלק דרב ס"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשו' ומע"ט ושמואל אמר התם דיו לאבל לעמוד באבלו ופי' המפז"ל דהקב"ה עושה למען שמו הגדול המחולל בין הגוים וז"ש למען שמך ה' שלא יתחלל בגוים כסברת שמואל וכדי שלא יהיה מקום למדה"ד לקטרג שאין הדור ראוי לכך לפיכך אני בעי ומתחנן שתסלח לעוני הגם שלא עשינו תשו' הראויה משום דרב הוא דסל"ה דאין הדבר תלוי אלא בתשו' ולכך אני מתחנן לפניך שתסלח לעוני ל למען שמך ה' וכשמואל דסל"ה וק"ל:
א"נ אפ"ל באו"א כו' הכ' הנז' במ"ש רז"ל בש"ס אמר רב היכי דמי חילול ה' כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר ע"כ ש"מ דכל שהוא אדם גדול ועושה איזה דבר ח"ה אפי' שהוא דבר קל לגבי דידיה הוי ח"ה גדול וכ"ש לגבי הקב"ה ממ"ה ית"ש וז"ש למען שמך ה' שלא יתחלל בגוים מוכרח אתה שתסלח לעוני הגם ש לא עשיתי תשו' כראוי משום דאיכא ח"ה גדול בדבר וז"ש כי רב הוא דס"ל לרב דאם הוא אדם חשוב אפי' בדבר קל איכא ח"ה ומכ"ש לגבי דידיה ית' דאיכא ח"ה גדול שיאמרו מבלתי יכולת ה' ח"ו וק"ל:
אמנם עפ"י דרכנו הנה נכון דכבר כתבנו משם הרב שרידי יאודה ז"ל דחילוק גדול יש מהקב"ה לבני אדם דלגבי בנ"א הוא דאמרי' דדבריו האחרונים בטלים וכיון דפ"פ לא כן לגבי הקב"ה וכנז"ל וזש"ה למען שמך ה' כלו' לא תעזוב אותנו לגמרי בטענת כיון דפ"פ כדס"ל לרובא דרבוותא דשאני אתה שמך ה' ולא דמי לדברי אדם לחבירו ועוד כי רב הוא דס"ל לרב דאתקין בגיטא מן יומא דנן ולעלם משום דס"ל דל"א כיון דפ"פ כלל וכנז"ל וק"ל:
ועפי"ז אפ"ל כו' הכתובים ביחזקאל סי' ל"ג וכ"ת אתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות רשע כ"א בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרככם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ע"כ וצל"ד דהיכי הוה ס"ד דישראל שבאותו הדור דלא תועיל להם התשו' עד שהחליטו מאמרם לו' כן וגם יל"ד במ"ש הקב"ה חי אני וכו' דלמה הוצרך לו' להם כן גם יל"ד במ"ש ולמה תמותו ב"י דאטו אם ישובו בתשו' לא ימותו הלא סוף אדם למות כצדיק כרשע. [ועיין לקמן בסוף דרוש ט' לשבת תשו' שפירשתים באו"א יעש"ב]:
אכן עפי"ה בד' הרב שר"י ז"ל הנז' אפ' דהכל יע"ן ובהק' עוד מ"ש הרב ראש דוד ז"ל בפ' נצבים עמ"ש הרב מהרא"ג ז"ל אם הנשמה שנתן הקב"ה לבנ"א אם היא בתורת מתנה או בתורת פקדון ואסיק דשפיר מצ"ל דהיא מתנה לזמן ע"מ להחזיר בהשלים הזמן וכו' וע"ז כתב הרב ראש דוד ז"ל שם דהנה כי כן לדעת הרא"ה והריטב"א והר"ן דס"ל בנותן קרקע לחבירו גו"פ לזמן דזוכה בה המקבל לעולם דכיון דפ"פ יש לדון לכאו' דהנשמה שנותן ה' לאדם הוא לזמן קצוב ע' שנה ואם בגבורות וכו' וכיון שנתנה לאדם גו"פ זכה בה האדם המקבל לעולם וח"ו נתרוקן ממנו רשותו ית' דכיון דפ"פ ולזה י"ל דלא נתרוקן רשותו ית' כלל אפי' רגע אחד ובידו להמית ולהחיות למחוץ ולרפאות וכו' אחד ד"ק יעש"ב:
והשתא יובנו הכתובים הנ"ל דישראל שבאותו הדור ס"ל דכיון דהקב"ה מכרם לנ"ל לע' שנה א"כ זכה בהם נ"נ לעולם לד' הרא"ה ודעימיה ולא תועיל להם התשובה שיעשו לא בתו"ז הנז' ולא לאח"ז הנז' דזכה בהם נ"נ לגמרי משום טעמא דכיון דפ"פ כד' הרא"ה ורוב הפוס' דפסקו כרבא בהאומר היום א"א אשתי ולמחר א"א דה"ז מגו' לעולם כנז"ל ולזה היו אומרים יש' כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה סבורים דאין להם תקנה עוד אפי' שיעשו תשו' כיון דמצי טעין נ"נ הרשע דזכה בהם לעולם כד' הרא"ה ודעימיה כנז"ל. וע"ז באה הנבואה עפ"י ה' אמור אליהם דטעו בדמיונם דקא מדמו דינא דבין אדם לחבירו ובין איש לאשתו לדינא דגבי דידי דשגו בחוזה דאנא שנא ושנא מבנ"א כי חי אני נאם ה"א וחילוק רב יש ממני לבנ"א וכחי' הרב שר"י והראש דוד ז"ל הנז"ל ולגבי דידי ל"מ למימר כיון דפ"פ ולא אחפוץ כ"א בשוב רשע מדרכו וחיה דתועיל לכם התשו' לחיות ולהנצל מהגלות ולא תחושו מדינא דרבא הנוגע בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו דהתם הוא דאמרי' כיון דפ"פ משא"כ לגבי דידי ועוד אם כסברתכם א"כ גם הנשמה שנתתי לכם לזמן קצוב כפי דבריכם הרי זכיתם בה לעולם ומן הראוי היה שלא תמותו בית ישראל כלל וא"כ למה תמותו ב"י כלו' איך ולמה ימותו כיון דזכיתם בנשמה לעולם אלא ודאי דטועים אתם בדמיונכם דשאני טובא ממני לב"א וכד' הרב שר"י והרב ראש דוד ז"ל:
וזה אפ' כו' הכ' אם תשוב ישראל אלי תשוב אלי דיקא וה"ה כמבואר. ובכן זאת היתה כו' הכ' ביחזקאל סי' ח"י דהקב"ה אמר לישראל דיעשו תשובה והוא ית' יקבלם בתשו' וזש"ה ויראה וישוב מכל פשעיו חיה יחיה ואמרו בית יש' לא יתכן דרך ה' הנז' כיון דדינא כרבא דאמר בגט אשה כיון דפ"פ ומינה ילפי הרא"ה ודעימיה דה"ה בנותן או מוכר קרקע לחבירו לזמן קצוב דזכה בה המקבל לעולם מט' הנז' כיון דפ"פ וא"כ הגם דהקב"ה מכר אותנו לנ"נ לע' שנה זכה בנו לעולם וא"כ מה נועיל בעשותנו תשו' ומע"ט כיון דסו"ס אכתי עבדי נ"נ אנן לעולם ואיך יאמר הקב"ה ויראה וישוב וכו' חיה יחיה הא ודאי לא יתכן זה דרך ה' לזה השיבם ה' ע"י הנביא הדרכי לא יתכנו הלא דרככם לא יתכן ולכן כדי להורות לכם כי אתם טועים בדמיונכם במאי דאתם סבורים דכל אפייא שוין ואין חילוק ממני לבנ"א דלכולנו דין אחד לנו דכיון דפ"פ לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בנ"י דבידי להמית ולהחיות למחוץ ולרפאות ולא נתרוקן רשותי מכם אפי' רגע וה"ט משום נאם ה' אלהים דאנא שנא ושנא מבנ"א ולכ"ע לא אמרינן גבי דידי כיון דפ"פ כחי' הרבנים ז"ל הנ"ל א"כ שובו והשיבו מכ"פ ולא יהיה לכם טעות זו בידכם למכשול עון לכך תחזרו מסברתכם ועשו לכם לב חדש ורו"ח ר"ל סברא חדשה שלי שתועיל לכם התשו' להציל אתכם מהגלות ועוד דאם כסברתכם דגם בדידי אמרינן כיון דפ"פ א"כ למה תמותו ב"י הלא לא היה לכם למות כלל כיון דאתם זכיתם בנשמה שנתתי לכם לעולם אפי' שלא נתתיה לכם רק לזמן מטע"ז דכיון דפ"פ דאם אמת כדבריכם לא הייתי יכול להמית אתכם כי לא אחפוץ במות המת ומזה תדעו ותבינו כי אני נאם ה' אלהים שנא ושנא מב"א ולזה והשיבו וחיו מהגלות וק"ל:
ובקוטב זה אפ"ל כו' הכתובים בתהלים וכ"ת רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה ואתה ה' מגן בעדי כו"ר קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה. דהנה אוה"ע אומרים על ישראל דאין להם עוד ישועה מגלותם ומשעבודם לאוה"ע כיון דהקב"ה מכרם להם אפי' שלא מכרם להם רק לזמן ידוע לו עכ"ז זכו בהם אוה"ע לעולם מטעם כיון דפ"פ וכד' הרא"ה ודעימיה ז"ל כנז"ל אמנם מדחזינן דהקב"ה נתן את הארץ לכנענים וחזר ונטלה מהם ונתנה לישראל הא ודאי דה"ט דהקב"ה לא עשה כן עמהם אלא משום דאעיקרא דדינא לא נתנה לכנענים רק לזמן קצוב כמש"ה ודור רביעי ישובו הנה כמ"ש המפז"ל ובכלות הזמן נטלה מהם וא"כ מכאן מוכח להדיא דלא ס"ל להקב"ה כהרא"ה ודעימיה אלא כהרמב"ם ודעי' דהמוכר או נותן קרקע לחבירו לזמן בהגיע הזמן חוזרת הקרקע לבעליה כנז"ל וכדין עשה הקב"ה שחזר ולקח את הארץ מיד הכנענים ונתנה לישראל א"כ מינה ילפינן נמי דהגם דהשם יתברך מכרנו בגלות לאוה"ע מ"מ כיון דאינו אלא לזמן ידוע לו לא אמרינן כיון דפ"פ ובהגיע זמן הגאולה ישיב ה' את שבותנו. א"נ אפי' דס"ל כהרא"ה ודעימיה אינו אלא לגבי בנ"א משא"כ לגבי דידיה וכחי' הרבנים ז"ל הנז"ל וז"ש רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו ב"ס מטעם כיון דפ"פ וכד' הרא"ה ודעי' ואולם שגו בחוזה ולא ידעו ולא יבינו לחלק בין הקב"ה לבין אדם לחבירו וז"ש ואתה ה' מגן בעדי דאתה שנא ושנא מבנ"א וראיה לזה קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קודשו סלה שהיא א"י דנטלה מז' עממין ונתנה לנו וה"ט משום דהקב"ה שנא ושנא מב"א א"נ משום דפסק הלכה כהרמב"ם ודעי' דל"א במוכר או נותן קרקע לחבירו לזמן כיון דפ"פ כמו באומר היום אין את אשתי וכו' דגט בטל הוא וכרב דתקין בגיטא מן יומא דנן ולעלם וכנז"ל וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הכ' ע"מ אבדה הארץ ויאמר ה' ע"ע א"ת בהק' עוד דגם ממת"ת לישראל ולא זכו בה מלה"ש בט' דינא דב"מ שטענו תנה הע"ה כ' ז"ל דלא נתן הקב"ה התו' ליש' רק לזמן קצוב דקי"ל מצות בטילות לעת"ל וכ' הרשב"א בתשו' דהמוכר לזמן לית ביה דינא דב"מ יע"ש ומינה ילפינן דסבירא ליה להשי"ת דהל' כהרמב"ם ודעי' ז"ל במוכר או נותן קרקע לחבירו דל"א דזכה בה המקבל לעולם משום דכיון דפ"פ דאלת"ה א"כ הדרא טענת מלה"ש למקומה מדדב"מ וכמו שהארכתי בעניותי בזה בדרוש שה"ג יעש"ב וא"כ כשאין ישראל מקיימים התו' והמצות באומרם דהתו' היא גזל בידם ממלה"ש שטענו דד"מ שמוכח דטענה אלימתא היא דהגם דלא יתן להם התורה ליש' רק לזמן עכ"ז זכו בה יש' לעולם כיון דפ"פ והרי יש בה דד"מ ולזה עוזבים את התורה לדעתם שגזל היא בידם ממלה"ש דס"ל דהלכתא כהרא"ה ודעי' וא"כ לפי שיטתם בדין הוא דגם הארץ תעזב מהם דלפי סברתם גם הארץ גזולה היא בידם מהכנענים דהגם דלא נתנה לכנענים רק לזמן מ"מ זכו בה לעולם כהרא"ה וסיעתיה וזש"ה על מה אבדה הארץ מיש' מאיזה טעם חזר ולקחה מיש' ונתנה לאוה"ע ויאמר ה' ע"ע א"ת דהקב"ה דן אותם כפי שיטתם וכמבואר וק"ל:
עוד כ' המפ' ז"ל דגם מיצי"מ מוכח להדיא דהקב"ה פ' להלכה כרב וכהרי"ף והרמב"ם ז"ל ומרן ז"ל דל"א דכיון דפ"פ דכיון שגזר ה' על יש' ועבדום ועינו אותם ת"ש היה הדין נותן לרבא והרא"ה ודעי' ז"ל שיזכה בהם פרעה לעולם ומדחזינן דהקב"ה הוציאם משם גם קודם הזמן מכמה טעמים שכ' ז"ל להשלים המנין כידוע ש"מ דס"ל להקב"ה דהל' כהרמב"ם ודעי' דל"א דכיון דפ"פ כמ"ש בעניותי בדרוש שה"ג הנ"ל יע"ש ומינה ילפינן נמי דתשו' מהניא לישראל להצילם מגלות נ"נ הגם שהיו לזמן קצוב ע' שנה ולגלות האחרון הזה שהוא לזמן הידוע לו כמשז"ל בעתה אחישנה זכו וכו' דאם יעשו תשו' שלי' יפדה אותנו מן הגלות אפי' תו"ז דהוי כחזר וקנאם תו"ז ול"א כיון דפ"פ וכמדובר:
וזה אפ' כו' הכ' בדניאל וכ"ת ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת א"ע מאר"מ בי"ח וכו' חטאנו רשענו ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וכו' ר"ל ועתה שהיא התשו' בבקשה ממך ה"א כשם שהוצאת א"ע מאמ"ץ בי"ח אפי' קוה"ז ולא סברת כהרא"ה ודעי' דס"ל כיון דפ"פ א"כ מינה נמי כיון שאנו מתודים לפניך ואומרים חטאנו רשענו נא לשון בקשה ה' ככל צדקותיך שעשית עמנו באמ"ץ ישוב נא אפך וכו' ותקבל תשובתנו לפניך ברצון ותו דאעיקרא דדינא אין כאן מכר כלל לא לנ"נ ולא לשאר אוה"ע רק הסתרת פנים וחרון אף בעלמא לבד משום כי בחטאינו וכו' וכמש"ה הן בעונותיכם נמכרתם וכו' וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ל"מ ול"ג לכלותם וכו' כי אני ה"א וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מאמ"ץ וכו' כי אני ה"א דיל"ד כפל אני ה' ב"פ וגם מה נ"ט הוא זה ומהו הכוונה:
אכן כבר כתבנו משם הרב שר"י והרב ראש דוד ז"ל שיצאו לחלק דלגבי הקב"ה ל"א כיון דפ"פ כנז"ל וז"ש ואף גם זאת דידוע דתיבת זאת היא כינוי לתשו' כמש"ה וזאת המצוה וכו' והכונה דכשיעשו ישראל תשו' בהיותם בגלות בארץ אויביהם אפי' שמכרתים לאוה"ע לזמן קצוב עכ"ז ל"מ ול"ג לכלותם ולפסוק כהרא"ה ודעימיה דס"ל כיון דפ"פ ול"מ תשו' דידהו משום כי אני ה"א ולגבי דידי ל"א כיון דפ"פ וכחי' הרבנים ז"ל הנ"ל ועוד וזכרתי להם ברית ראשו' אשר הוצאתי אותם מאמ"ץ וכו' דכבר פסקו הל' שם דלא כהרא"ה ודעי' רק כהרמב"ם ודעי' ועוד מט' הנז' כי אני ה"א שנא ושנא מבן אדם לחבירו וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך ולא תחוש שלא אקבל תשובתך מטעם הרא"ה דס"ל דכיון דפ"פ משום כי גאלתיך כבר מאמ"ץ ושם פסקתי הל' כהרמב"ם דל"א כיון דפ"פ ודלא כהרא"ה ודעי' וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הכ' למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצ"מ זכור עדתך ק"ק גאלת שב"ן ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל:
וזה ג"כ כו' הפ' לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת באומרם דגזל היא בידם ממלה"ש שטענו טענת דדב"מ משום דס"ל כהרא"ה ודעי' דגם המוכר לזמן זכה הלוקח לעולם וכיון שכן ודאי דאית גם במוכר לזמן טענת דדב"מ וישכחו עלילותיו וכו' נגד אבותם ע"פ דהתם פסקתי הלכה דלא כהרא"ה ודעי' ז"ל וכמדובר וק"ל:
וזה עצמו כו' הכתוב הלעולמים יזנח ה' וכו' מט' הרא"ה דס"ל כיון דפ"פ האפס לנצח חסדו וכו' אתמהא טובא השכח חנות אל וכו' אזכור מעללי יה כי אזכרה מ"פ וכו' גאלת בזרוע עמך וכו' ושם פסקת הל' כהרמב"ם דל"א כיון דפ"פ וכנז"ל וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' אלהים צבאות השיבנו האר פני ונושעה וכ"ת דל"מ התשו' דידן מט' דכיון דפ"פ וכדס"ל להרא"ה ודעי' דהא ליתא דהא גפן ממצרים תסיע וכו' ואתה פסקת הלכה שם דלא כהרא"ה ודעי' ז"ל וכנז"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' רצית ה' ארצך שבת ש"י דהיינו א"י שחזרת ונטלת אותה מהכנענים ונתת אותה ליש' מט' דנתינתך אותה לז' עממין היתה לזמן קצוב ופסקת הל' דל"א כיון דפ"פ דלא כהרא"ה ודעי' ועי"ז שבת ש"י נשאת עון עמך וכו' מטע"ז עצמו ועוד דמעיקרא לא מכרת אותם לאוה"ע קה"ג כלל רק הסתרת פנים וחרון אף בעלמא לבד ולא מכירה גמורה וע"י התשובה שיעשו אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך כנז"ל וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' ויוציא עמו בששון וכו' מטעם דל"א כיון דפסקא פסקא וגם ויתן להם ארצות גוים ג"כ מטע"ז עצמו וכ"ז עשה הקב"ה להם בעבור ישמרו חקיו וכו' ולא יחושו לו' דגזל היא בידם ממלה"ש דכיון דפ' ה' דלא כהרא"ה דל"א כיון דפ"פ א"כ הדר דינא דהמוכר לזמן לית ביה דדב"מ ולא צדקו מלה"ש בטענתם כלל וכנז"ל וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' הלעולם תאנף בנו וכו' הלא אתה תשוב תחיינו ואמרז"ל במד' אמרו ישראל לפני הקב"ה אם אנו עושים תשו' אין אתה מקבלנו הלא אתה תשוב תחיינו עכ"ל ויל"ד דבמה נסתפקו ישראל אי מהניא להו התשו' או לא הלא אין לך דבר שעומד בפני התשו' ומקרא מלא דיבר הכתוב ושבת עד ה"א ומאי הוה ס"ד דישראל שלא יקבלם ה' בתשובה:
וחוץ מדרכנו אפ"ל במש"ל משם המפז"ל בטעם שאמר ר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתו' דהיינו רבותא דתשו' אי משום דהוי בתרי גברי ואי משום שאר טעמי שכ' ז"ל כמש"ל ובודאי דכ"ז החי' שכ' המפז"ל דבעלמא לא אתי עשה ודחי ל"ת בתרי גברי וכו' אינו אלא דוקא במקום דליכא פקוח נפש אבל במקום דאיכא פ"ן כגון דקי"ל שוחטין בשר לחולה בשבת וכיוצא ידוע דאדרבא מצוה בגדולים לדחות משום פ"ן כידוע א"כ זהו כונתם של יש' אם אנו עושין תשו' אין אתה מקבלנו מט' דלא אתי עשה ודל"ת בתרי גברי וכו' זה א"א דהא ע"י התשובה אתה תשוב תחיינו דהרשעים אפי' בחייהם קרוים מתים וכמש"ה לא אחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה וא"כ כיון דהוי חיות פ"ן חייב אתה לקבלנו עכ"פ כאמור וק"ל:
א"נ במש"ל משם המפז"ל דה"ט דהותר לו להקב"ה לעבור על ל"ת דלא יוכל משום דכנגד הל"ת הוא מקיים עשה ול"ת דהשבת אבידה וכנז"ל וז"ש אם אנו עושים תשו' אין אתה מקבלנו מט' דאתה עובר ח"ו על לאו דלא יוכל הלא אתה דייקא תשוב תחיינו דבהכי אתה תשוב תחיינו שתוציא מתוך הקלי' כל חיות שלנו שהם התו' והמצות ובזה אתה מקיים עשה ול"ת דהשבת אבידה וק"ל:
אמנם עפי"ה למעלה הנה נכון גם כן והוא דכבר כתבנו דאם נאמר דהלכתא כרבא וכהרא"ה דכיון דפ"פ א"כ היה הדין נותן שגם יש' המכורים בגלות ליד אוה"ע דזכו בהם אוה"ע לעולם מטע"ז דכיון דפ"פ ול"מ ליש' התשו' אמנם כבר כתבו הרבנים ז"ל הנ"ל וחי' מהקב"ה לב"א דלגבי דידיה דהקב"ה ל"א כיון דפ"פ לכ"ע ומצאתי להם ראיה גדולה לזה מתח"ה ליש' דהגם דסוף אדם למות וזכה בהם ס"מ ונעשו עפר עכ"ו קמים ישראל בתח"ה ול"א כיון שמת האדם וזכה בו ס"מ א"כ זכה בו לעולם דכיון דפ"פ ע"ד שכ' הרב עיר דוד ז"ל משם הרא"ש ז"ל דמכח תח"ה מוכח דל"א באדם מיש' כיון שנראה ונדחה אינו חו"ן כנז"ל דהרי תח"ה תוכיח וכמש"ל ומינה מוכח נמי ג"כ דל"א כיון דפ"פ וזש"ה הלעולם תאנף בנו וכו' משום טענת דכיון דפ"פ וכדרבא והרא"ה דסל"ה הלא אתה תשוב תחיינו בתח"ה ול"א כיון דמת וזכה בו ס"מ זכה בו לעולם דכיון דפ"פ וז"ש במד' אם אנו עושין תשו' אין אתה מקבלנו מטע"ז דכיון דפ"פ זה א"א דהלא אתה ת"ת בתח"ה ול"א כיון דפ"פ וכאמור וק"ל:
וזהו טעם נכון לענ"ד למה שציוה ה' ליחזקאל הנביא ע"ה בשעה שהפיל נ"נ הרשע לחמ"ו לגו אתון נורא יקידתא לך והחיה מתים בבקעת דורא ובאו העצמות וטפחו לנ"נ ע"פ ומיד אמר נ"נ אתוהי כמה וכו' כדאי' בפ' חלק יע"ש והק' המפ' ז"ל דמה טעם לתח"ה בה שעתא ועיין להרב התנא ז"ל בפ"ד ובשאר מפ' ז"ל מ"ש בזה וגם אני עני כתבתי במ"א תרי ותלת טעמי בזה והשתא הכא עפ"י הקדום נלע"ד לו' דיען דנ"נ הרשע רצה לזכות ולהחזיק ביש' לעולם בטענת קי"ל כהרא"ה ודעי' דהמוכר לזמן קצוב זוכה בו הלוקח לעולם מט כיון דפ"פ לזה הוצרך הקב"ה בה שעתא להחיות מתים של ישראל להודיע ולהוכיח במישור לנ"נ דלגבי דידיה דקוב"ה ל"א כיון דפ"פ דלא נתרוקן רשותו מיש' כלל ואכתי עבדי ה' נינהו אפי' אחר מיתתם ולזה מיד עמד נ"נ והודה ואמר אתוהי כמה רברבין וכו' מלכותיה מ"ע וכו' דהאמת הוא דשנא ושנא הקב"ה מב"א כי הוא ית' מלכותיה מ"ע בין בחייהם בין אח"מ וכמדובר וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הכ' לדור אחרון מספרים תהלות ה' ועזוזו ונפלאותיו א"ע ויקם עדות ביעקב ותורה ש"ב א"צ א"א וכו' למען ידעו דור וכו' וישימו ב"ך ולא ישכחו מע"א ומנותיו ינצורו וכו' דהכונה כי מעזוזו ונפלאותיו א"ע במצרים שם קבע הל' לדורות דלא כס' הרא"ה ודעי' ומטע"ז ויקם עדות ביעקב ותורה שם ביש' ולא נתנה למלה"ש כנ"ל וכ"ז עשה למען ידעו דור אחרון היושבים בגלות וישימו ב"ך דעתיד לגואלם ואינם יכולים נ"נ ואוה"ע להחזיק בהם בטענת דכיון דפ"פ ובזה לא ישכחו מעללי אל וישובו בתשו' ומצותיו ינצורו ויקבלם הקב"ה בתשו' ולא יחושו לט' דכיון דפ"פ דהא כבר קבע ה' הל' לדורות ביצי"מ ובמ"ת לישראל דוקא דל"א גבי דידיה כיון דפ"פ וכנז"ל וק"ל:
וזה אפ' כה"כ ראו עתה ר"ל תראו לעשות תשובה דאין עתה אלא תשו' ואני מקבל אתכם בתשובה ולא תחושו לו' דכיון דפ"פ כדס"ל להרא"ה ודעי' בגט אשר לזמן ובמוכר או נותן לזמן דס"ל דכיון דפ"פ דשאני אנא כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי ולגביה דידי ל"א כיון דפ"פ דלא נתרוקן רשותי מכם אפי' רגע וראיה לזה דאני אמית ואי איתא לס' הרא"ה גם לגבי דידי איך אמית הלא זכו בנשמה לעולם מטע"ז דהרא"ה וכחקי' הראש דוד הנז' וגם ואחיה אתכם בתחה"מ דמשם ראיה חותכת דל"א כדפ"פ וגם מחצתי ואני ארפא וכמ"ש הר"ד הנז' מכ"ז מוכח דלא נתרוקן רשותי מכם כלל ואין מידי מציל א"כ איפה התשו' שתעשו מתקבלת לפני לכ"ע וק"ל:
ובזה אפ"ל כוה"כ בפ' ואתחנן בצר לך וכו' ושבת עד ה"א וכו' כי אל רחום ה"א וכו' כי שאל וכו' השמע עם וכו' או הניסה אלהים וכו' והכונה שמבטיחו הכ' ושבת עד ה"א וכו' והוא ית' יקבל אותך בתשובה ולא תחוש שמא יפסוק הל' כהרא"ה דכיון דפ"פ כי אל רחום ה"א ע"ד שארז"ל אל אנכי ול"א ור"ל דשנא ושנא ה"א מבנ"א דלגביה דידיה ל"א כיון דפ"פ וראיה לזה ממת"ת ליש' ולא למלה"ש וגם מיצי"מ דכבר פ' הלכה בתרוייהו ל"א כיון דפ"פ וז"ש כי מי גוי גדול וכו' וכמובן וק"ל:
ועד"ז אפ"ל כו' הכ' כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות ואמרז"ל אראה לבנים מה שלא הראיתי לאבות ע"כ והכו' דהנה בשעבוד גלות מצרים שם היה קצוב לת"ש ולזה מצ"ל דשם פ' הל' כהרמב"ם דל"א כיון דפ"פ דלא כהרא"ה ודעי' משא"כ בגלות האחרון הזה דלא נתבאר בפי' שהוא לזמן קצוב כלל רק ידוע לו ית' דוקא והוה ס"ד דהו"ל כסתם וזכה הלוקח לעולם לכ"ע וכמ"ש הר' ני אהרן ז"ל והבי"ד הראש דוד ז"ל שם לז"א דלא היא אלא כימי צאתך מאמ"ץ דלא כהרא"ה אראנו נפלאות לגואלם בזמן הקצוב הידוע לי ולא מצו אוה"ע לזכות בהם לעולם מטעם כיון דפ"פ ולזה אמרז"ל אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות וכמובן יה"ר שיהיה זה בב"א: