פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ז דרוש לשבת תשובה
דרוש ז' לשבת תשובה איתא בפסיקתא והובא בילקוט יואל רמז תקל"ד וז"ל וה' נתן קולו בר"ה בחילו כי רב מאד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושה דברו כי הוא מעצים כחן ש"ץ שיעשו רצונו כי גדול יום ה' זה יוה"כ ומי יכילנו ג' ספרים נפתחים עכ"ל:
ידוע הדבר ומפורסם הענין גודל אהבת הקב"ה וחיבתו לנו אנחנו עמו וצאן מרעיתו שמקבל אותנו בתשו' ומקרבנו לעבודתו וליראתו כי הוא ידע יצרנו וטרם מכה ציץ רפואה פרח היא התשו' שיעשה האדם ומרפא אותנו הוא יתברך ברחמיו וברוב חסדיו וכמ"ש ישעיה הנביא סי' נ"ח וכ"ת דרכיו ראיתי וארפאהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ויל"ד באלו הפסוקים מהו הכונה ומהו הסמיכות דקא סמיך קרא דבורא ניב שפתים עם קרא דלעיל מיניה:
ואפשר בהקדים מאי דתמן תנינן בכתובות בפ' המדיר המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת ואיתמר עלה התם דע"ד ע"ב בברייתא הלכה אצל חכם והתירה מקודשת רופא וריפא אותה אינה מקו' מה בין חכם לרופא חכם עוקר הנדר מעיקרו רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא ע"כ ופירש"י ז"ל חכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא כמי שלא היו עליה בשעת קי' ע"כ מכאן ולהבא וכו' נמצא דבשעת קי' הטעתו ע"כ וכתבו התוס' ז"ל שם בד"ה חכם וכו' וז"ל ודוקא הלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל אבל לאחר ידיעת הבעל ל"מ להו היתר כדק' במתני' נמצאו עליה נדרים אי"מ ולא מפליג בין בני היתר ללאו בני היתר וטעמא דע"מ כן מקדשה שאם לא ירצה לבטל הקי' מחמת הנדרים שיהיו קידושיו קי' והיכא דידע קודם שהותרו הרי מיד רוצה שיהיו מבוטלין דשמא לא יהיה להם היתר אבל בהותרו קודם ידיעתו הא לא רצה לבטלם מפני הנדרים שאין עתה שום קפידא עכ"ל וכ"כ רבינו הטור ז"ל באה"ע סי' ט"ל כדברי התוס' ז"ל דדוקא שהתירה חכם קודם שנולד לבעלה יע"ש וכ' עוד הטור בסס"י הנז' וז"ל נמצאו בה מומין והלכה אצל רופא וריפא אותם א"מ אבל נתקדשה לו ע"מ שלא יהיה בה מומין ונמצאו בה מומין וריפאם הרופא הרי זו מקודשת עכ"ל ופליגי בהא התוספו' עם הטור ולד' התוס' ז"ל לאו משום דבלישנא תליא מלתא אלא ה"ט דנמאסת בעיניו בזוכרו אעפ"י שהלכה ונתרפאה אמנם לד' הטור ז"ל בלישנא תליא מלתא דאי אמר ע"מ שלא יהיה בה מומין ר"ל דלא יהיו בה מכאן ולהבא ואם היו בה ונתרפאת לא קפיד. וכל עיקר הקפידה שלא, יהיו בעודן עליה אבל אי אמר ע"מ שאין בה כל שהיו בה הרי לא קיימה תנאה דהרי התנה שאין בה והיו בה משא"כ בע"מ שאין עליה נדרים כיון דחכם עוקר את הנדר. מעיקרו כאילו לא היו בה כלל הוי כמשי"ר המעיין בשורשן של דברים וידוע דהקב"ה קידש את ישראל בלשון ע"מ שלא יהיו בה מומין נגעי הנפש דהיינו שלא יהיה בהם צד מינות כלל וכמש"ה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי. סגולה מכ"ה ואתם תהיו לי וכו' וכמומין הפוסלים בכהנים שיהיו ככהנים נקיים מכל מומין בגופם כן יהיו ישראל נקיים וברים מכל נגעי הנפש ואם חטאו ועוו ואח"ך שבו בתשו' דהוי כהלכה אצל רופא ונתרפאה הקי' קיימים לד' הטור ז"ל אמנם לד' התוס' ז"ל יש לפקפק דמידי מיאוס לא נפקא והקי' בטלים כמ"ש כ"ז ויותר מזה הרב אש דת בפ' נצבים והרב קול יעקב שאול ז"ל בדרשותיו דכ"ה ע"א והרב דרכי איש ז"ל דפ"ג ע"ג משם הרב ר' אבהו ז"ל וסיים עלה הרב דרכי איש משם הרב מר אביו ז"ל שם וז"ל אמנם אם הגע עצמך באחד שראה וידע בנערה אחת שהיתה מלאה מכל מום ואח"כ נתרפאה וקידשה אפי' שראה שהיו בה מומין והתנה שלא יהיו בה מומין והיו בה מומין ונתרפאה בכה"ג אפשר דהתוס' יודו דע"כ:
לא כתבו התוס' אלא על הסתם אבל היכא דגלי דעתיה דראה ואיפייס אומדנא דמוכח דעיקר קפידתו אינה אלא. שלא יהיו בה מומין קבועים לגמרי ואם היו ונתרפאו לא:
קפיד בכה"ג מודו התוס' דהקי' קיימים וה"נ דהיו ישראל במצרים גוי מקרב גוי מה אלו אף אלו ואח"כ שבו בתשו' כמ"ש רז"ל ואח"ך עמד הוא ית' וקידשם לעצמו ע"מ שלא יהיה בהם מומין ונמצא דליכא טענת מיאוס ויודו התוס' בזה:
עוד בנ"ד יודו התוס' ז"ל מטעם אחר דהלא עיקר בריאת העולם להורות תשו' ולהוציא י"ג מדותיו מן הכח אל הפועל כמ"ש רבינו האר"י זצוק"ל בכה"ג:
לא אירייא כלל לנדון זה:
ובזה פי' הוא ז"ל שם משם הרב ר' אבהו ז"ל כו' הכ' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לא ס"ל טענת מיאוס של התוס' כדי לו' בנ"ד להפר ולבטל בריתי אתם ברית הקי' חדא כי אני ה' אלהיהם כלו' להודיע אלהותו ית' להוציא י"ג מדותיו מכח לפועל וזכרתי להם ברית ראשונים אתיא ראשית ראשית במעשה בראשית דעיקר בריאת העולם לצוות לזה ולא איריא כמדובר ועוד אשר הוצאתי אותם מאמ"ץ וידעתי את מכאובם שהיו גוי מקרב גוי וליכא מיאוס אפי' לד' התוס' עכ"ל ודפח"ח:
ולע"ד יומתק יותר אומרו כי אני ה' אלהיהם כלפי מ"ש הרב אש דת והרב קול יעקב שאול ז"ל שם דהאחרונים ז"ל נסתפקו בההיא דמקדש ע"מ שלא יהיו בה מומין והלכה אצל הרופא ונתרפאת שהיא מקודשת לס' הטור ז"ל אם היינו כשלא נודעו לבעל קודם שנתרפאת או אפשר אפי' אחר שנודעו מקודשת שהרי כשנתרפאוהרי נתקיים התנאי ולא היתה הקפידה אלא שלא ישארו בה או דילמא כשנודעו לו קודם אפשר שהיה סובר הבעל שאין להם רפואה כלל ומבטל הקידושין ויש צדדים לכאן ולכאן וסיים שם הרב אש דת ז"ל דכל שהבעל הוא הרופא דאינו יכו"ל כשנודעו לו קודם רפואה לא הייתי יודע שיהיה להם רפואה שהרי הוא הרופא ויודע ודאי וכל כי האי ודאי מקודשת ובזה פי' הרבנים ז"ל הנז' כמה מק"ק ומאמרז"ל יעש"ב:
עו"כ הרב דרכי איש ז"ל שם משם האחרונים ז"ל דכל שהבעל רופא אפי' התוס' מודו דאין כאן מיאוס כיון דעסיק בכל יום לרפאות כל חולי וכל מכה וה"נ הקב"ה רופא כל בשר וליכא טענת מיאוס ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכ' לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו וקרא כדכתיב ראו עתה וכו' מחצתי ואני ארפא יעש"ב. וז"ש לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולהפר בריתי של הקי' איתם בטענת מיאוס כדס"ל להתוס' ז"ל דשאני הכא כי אני ה' אלהיהם רופא כל בשר בכל יום תמיד ואני יודע שיתרפאו המומין שלהם ע"י התשובה ואין אני יכול לטעון טענת מיאוס כלל וכמדובר וק"ל: ובכן הבא נבא לביאור כו' הכתו' דישעיה נ"ח הנז"ל וז"ש דרכיו ראיתי וארפאהו בהיותם במצרים גוי מקרב גוי וארפאהו ע"י שיעשו תשו' ובזה ואשלם ניחומים לו ולאבליו דאפי' שאחר צאתם ממצרים קדשתי אותם לי ע"מ שלא יהיו בהם מומין והיו בהם מומין שהם החטאים והעונות אפי"ה אם יעשו תשו' אני מקבלם בתשו' ולא פקעי הקי' הראשונים מהם כלל אפי' שידעתי במומיהן קודם שיתרפאו בתשו' שיעשו דבעלמא גבי ב"ו איכא ספיקא אי פקעי הקי' או לא כמ"ש הרב אש דת ז"ל דיש צדדים לכאן ולכאן עכ"ז ראיתי וארפאהו כלו' שאקבלם בתשובה וקידושין לא פקעי כלל והטעם לזה משום כי אני רופא כ"ב וידעתי בחולי זה שיש לו רפואה בדוקה ומנוסית שהיא התשובה וז"ש בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק שהיה רחוק במעשיו הרעים וחזר בתשו' ונעשה קרוב כדרז"ל אמר ה' ורפאתיו כלו' אמר ה' דיקא ורפאתיו ולא דמי לב"ו בעלמא וגם באיניש דעלמא אם הבעל הוא הרופא לכ"ע מקודשת בודאי וכמדובר וק"ל:
וזה אפשר כו' הכתוב הסולח לכל עונכי וא"ת דהיאך סולח ולא חייש לטענת מיאוס כמ"ש התוס' ז"ל לז"א הרופא לכל תחלואייכי משום שהוא רופא כל בשר לכל חולי ולכל מכה וגם הגואל משחת חייכי כלו' שגאל אותנו ממצרים והצילנו מרדת שחת קודם שיהיו נשקעים בן' ש"ט הגם שהיו גוי מקרב גוי ועכ"ז ראה ואיפייס ככל הנז"ל וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הכתוב בפ' ואתחנן בצר לך וכו' ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ולא תחוש לומר שמא הקב"ה יסבור ול"ו ידע כס' התוס' ז"ל דחיישי לטענת מיאוס כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך בטענה זו משום דלא ישכח ברית אבותיך כי שאל נא לימים ראשונים וכו' או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' וכיון דידע במומין שלכם וקבל תשובתכם וראה ואיפייס ש"מ דלא ס"ל כס' התוס' ז"ל ואינו חושש לטענת מיאוס כלל וק"ל:
וזה אפשר כו' מאמרם ז"ל בש"ט מזמור פ"ה ע"פ שובנו אלהי ישענו וכו' וז"ל אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אם אנו עושים תשו' אין אתה מקבלנו הלא אתה תשוב תחיינו עכ"ל ולכאורה אינו מובן ואולם עפי"ה אפ' דישראל בההוא פחדא הוו יתבי שמא יתבטלו הקידושין שבינם לבינו ית' מחמת שחטאו ונעשו בעלי מומין ומידי ספקא ל"ן משום דידע הקב"ה והכיר במומם קודם ששבו בתשו' ונתרפאו כיון דיש צדדין לכאן ולכאן כמ"ש הרב אש דת ז"ל וכנז"ל וגם הוה ס"ד דישראל דשמא הקב"ה ס"ל כהתוס' ז"ל דחייש למיאוס ופקעי הקי' לגמרי ולזה שואלים הלכו בו אם אנו עושים תשו' ומרפאים את תחלואי נפשנו אין אתה מקבלנו משום דידעת המומין שלנו מקודם וכדס"ל הכי לי"א דאם ידע בהם הבעל קודם שנתרפאת דפקעי להו הקי' משום דסובר דאין להם רפואה וגם אפ' דס"ל כהתוס' ז"ל דפסלי הקי' מטעם מיאוס וכנז"ל לז"א דכ"ז לא שייך גבך דהא הלא אתה תשוב תחיינו ולשון תחיה הוא רפואה כמ"ש הרד"ק ז"ל ע"פ יחיינו מיומים וכו' ור"ל דאתה רופא מובהק ויודע בתחלואי נפשנו שיש להם רפואה וגם בכל יום תמיד אתה רופא חינם לכל חולי וכל מכה ולית לך למטען טענת מיאוס גם לד' התוס' ז"ל ולא פקעי הקי' לכ"ע וצריך שתקבל אותנו בתשובה וק"ל: וזה אפ' כו' הכתוב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה ע"פ לה' ואתה נשאת עק"ס ור"ל שאני איני מכסה ממך המומין שבי אחת לאחת עם שלפניך נגלו כל המומין שבי מקודם התשו' ואיני מתיירא שמא תסבור כהתוס' ז"ל דחיישי למיאוס וגם דכיון שאתה יודע בהם קודם התשו' שמא תסבור דאין להם רפואה כמו איניש דעלמא אלא אמרתי אודה ע"פ לה' כי שנא ושנא מאדם דעלמא ונ"ט לזה משום כי אתה נשאת עון חטאתי סלה כלו' דאנכי הרואה שאתה רופא מובהק וכמה פעמים כבר נשאת עון חטאתי ורפאתני מחולי הנפש בכל יום תמיד ובכגו"ד הקי' במקו"ע לכ"ע וק"ל:
ואחשבה שזה אפ' כו' אנשי כנה"ג ז"ל שתיקנו לנו בתפלה לו' בברכת רפאנו ה' ונרפא כו' והעלה ארוכה ומרפא וכו' וא"ת מאחר שהוא ית' ידע בתחלואי נפשנו קודם התשו' וגם מט' מיאוס הרי פקעי הקי' וכהתוס' ז"ל לז"א דהא ליתא משום אל רופא וכו' אתה וכיון שאתה הוא הרופא הנאמן אין שום חשש עוד וכנז"ל ולכך אנו מבקשים ממך רפאנו ה' ונרפא וק"ל: ובדרך זו אלך להבין כו' הכתובים הנאמרים באמת בהושע הע"ה וכ"ת שובה ישראל וכו' שהנביא או' ליש' שישובו בתשו' שלימה כדי שיתרפאו המומין שבהם מתחלואי הנפש מפשעיהם לכל חטאתם כדי שלא יתבטלו הקי' מכח כי כשלת בעונך ואם לא ישובו בתשו' לרפאת את עצמם מהמומין הנז' הרי הם נכשלים שיתבטלו הקי' למפרע ויסתיר הקב"ה פניו מהם לגמרי וכדי שלא תאמרו עוד היום דהגם שנשוב בתשו' ונתרפא לא הועלנו כלום מאחר שהוא ית' ידע במומינו קודם הרפואה לזה אני אומר לכם דלא תחושו מזה ולא מט' מיאוס כלל משום שה' אלהיך שאני וז"ש שובה יש' עד ה"א כיון שהוא ית' הרופא לשבורי לב ובזה כ"ע מודו דמהניא תשובתכם ומקובלת לפניו ית' וז"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דייקא ומה הן הדברים שתקחו עמכם אמרו אליו דייקא שהוא רופא נאמן וכל שהבעל רופא ל"מ למטען שמא אין להם רפואה או טענת מיאוס ולכ"ע בכה"ג הקי' במק"ע וא"כ כל תשא עון שאתה הוא היודע לרפאת כל מין חולי שיהיה מאיזה עון ובזה נחזור לקדמותינו נקיים וברים וז"ש וקח טוב דבזה יהיה הליקוחין שיש לו בנו הם טובים ונכוחים ונהיה שלמים וז"ש ונשלמה פרים שפתינו וק"ל: וזה אפ' כו' מאמרם ז"ל שובה ישראל עד ה"א עד ההוא שאמר אנכי ה"א וכו' עכ"ל והוא תמוה לכאורה אכן עפ"י מ"ש הרב דרכי איש משם הרב מר אביו ז"ל בכו' הכתוב ואף גם זאת וכו' אשר הוצאתי אותם וכו' דר"ל דכיון דבמצרים היו יש' גוי מקרב גוי ושבו בתשו' ואח"כ עמד וקידשם א"כ ראה ואיפייס וליכא תו טענת מיאוס כלל כנז' א"כ ז"ש שובה יש' וכ"ת שמא יטעון הקב"ה טענת מיאוס הא ליתא גבי דידיה דהקב"ה דהא התשו' שתעשה היא עד ה"א שאמר אנכי ה"א אשר הוצאתיך מאמ"ץ עם דידע בכם דהייתם במצרים גוי מק"ג ומה אלו אף אלו וא"כ ראה ואיפייס וליכא תו טענת מיאוס גבי דידי וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' מרע"ה במ"ש ויחל משה את פני ה"א ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"ץ בכח גדול ובי"ח ולא נאריך בדקדוקים ועפי"ה אפ' דמרע"ה הבין בדברי הקב"ה שאמ"ל לך רד כי שיחת עמך וכו' דר"ל דנעשו בעלי מומין בעונם ומאיסי תו עלי דידי ופקעי הקי' שקידשתי אותם בתנאי וע"מ שלא יהיה בהם מומין וכעת שנעשו בע"מ פקעי הקי' מנייהו ואפי' שיעשו תשו' לרפאת מומם וז"ש ועתה אין ועתה אלא תשו' כידוע עכ"ז הניחה לי תשובתם לצד אחד דמאיסי עלי אפי' אחר עשותם תשו' כדס"ל להתוס' ז"ל ויחר אפי בהם ואכלם ומ"ג כי ידעתי את מומם קודם עשותם תשו' וכשנודעו המומין לבעל קודם הרפואה יש צד לו' דל"מ תו הרפואה שיעשו אח"כ וכנז"ל ואנא סבור כהאי צד וא"כ אין תקומה להם זולת ויחר אפי בהם ואכלם ואי משום מ"ש רבינו האר"י זצוק"ל דעיקר בריאת העולם הוא להודיע אלהותי ולהוציא י"ג מדותי אל הפועל כנז"ל הנה אנכי מקיים זה בך ובזרעך וז"ש ואעשה אותך לגוי גדול ולזה עמד בתפלה לפניו ית' ויחל משה א"פ ה"א ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך כלו' אפי' שיעשו תשובה ויהיו בעושין מעשה עמך ויתרפאו ממומין שבהם אפי"ה יחרה אפך בהם מטענת מיאוס ומט' שידעת במומן קודם התשו' שהיא הרפואה שלהם מאחר דאתה בעצמך הוצאת אותם מאמ"ץ בכח גדול ובי"ח עם שהיו במצרים בעלי מומין גוי מק"ג ומה אלו וכו' ועכ"ז כששבו הם בתשובה קבלת אותם וקדשת אותם קי' גמורים א"כ הרי ידעת וראית ונתפייסת בהם ולא חששת למיאוס כלל א"כ מה ראית עכשיו לטעון עליהם טענת מיאוס שוב מחרון אפך וכו' וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כלו' דאפי' יהיו בע"מ בעונותם עכ"ז אינו מביט הקב"ה באון ובעמל שלהם לבטל הקי' מט' מיאוס כדס"ל להתוס' ז"ל אלא הוא מקבלם בתשו' שיעשו לפניו ויתרפאו מכל המומין שהיה בהם מתלתא טעמי חדא כי ה' אלהיו עמו והוא רופא כל בשר ויודע שיש רפואה למומין שבהם ע"י התשו' וגם כיון שהוא רופא לא שייך גביה טענת מיאוס וגם להודיע אלהותו ומדותיו ית' מן הכח אל הפועל ועוד ותרועת מלך בו שהוא הגורם לאדם שיחטא כמש"ה ואשר הרעותי וכיון שהוא הגורם ויודע שאין אדם צדיק בארץ וכו' א"כ מוכרח הוא ית' לקבלם בתשו' ועוד אל מוציאם ממצרים שהיו שם גוי מק"ג וראה ואיפייס וכמש"ל וק"ל:
ואפשר זה עצמו היה ספקו של מרע"ה באומרו ליש' ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם דלכאורה יל"ד דבמה היה מסתפק מרע"ה כיון דישראל עשו תשו' הא אין לך דבר שעומד בפני התשו' אמנם עפי"ה א"ש דמרע"ה היה מספק"ל אי הלכתא כהטור ז"ל דל"ח למיאוס אי"ד כהתוס' ז"ל דחיישי למיאוס ושמא הקב"ה יסבור כהתוס' ז"ל א"נ אפי' לס' הטור ז"ל כיון דידע הקב"ה במומין קודם שישובו בתשו' דבכה"ג אפ' דפקעי הקי' כחד צד הנ"ל בדברי הרב אש דת ז"ל ולז"א ועתה אפי' שעשיתם תשו' הרמוזה בתיבת ועתה עכ"ז אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם וכו' וק"ל:
וזה אפ' כו' מאמרם ז"ל במד' איכה כי אם מאוס מאסתנו וז"ל אם מאיסא היא לית סבר ואם קציפא הוא לית את סבר עכ"ל דר"ל דאם בא יבא הקב"ה עלינו בטענת מיאוס ויפסוק הדין כהתוס' ז"ל דפסל הקי' מט' מיאוס א"כ לית סבר אין עוד תקוה לנו לקבלנו בתשו' ולהחזיר העטרה ליושנה ואם אינו בא עלינו בטענת מיאוס רק בשצף קצף הסתיר פניו ממנו א"כ יש לנו פתח תקוה לקבלנו בתשו' לפניו ית' וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' בדניאל ועתה ה"א אשר הוצאת א"ע מאמ"ץ וכו' חטאנו רשענו. ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וכו' כלו' דכיון דהוצאת א"ע מאמ"ץ וכו' וראה ואיפייס א"כ עתה גם כי חטאנו רשענו. ה' ככל צדקותיך שעשית עמנו במצרים עם שהיינו גוי מק"ג ועכ"ז עשינו:
תשובה וקבלת וקדשת אותנו מחדש גם עתה שעשינו תשו' הרמוזה במלת ועתה תקבלנו בתשו' ולא תטעון טענת מיאוס כלל וק"ל:
וזה עצמו אפ"ל בכה"כ מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי ואני מקבלך בתשובה ואיני חושש למיאוס וראיה לזה כי גאלתיך כבר מאמ"ץ ולא חששתי אז למיאוס כלל וק"ל:
ועד"ז אפ"ל כו' הכ' לא שמרו ברית אלהים וכו' וישכחו עלילותיו וכו' נגד אבותם ע"פ וכו' ובכו' הכ' ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושע. וכו' הכ' למה אלהים זנחת לנצח וכו' זכור עדתך קנית קדם וכו' גאלת בזרוע וכו' ועפי"ה ה"ה כמבוארים מעצמם וק"ל:
א"נ אפ"ל באו"א כו' הכ' ויחל משה וכו' וכל הכתו' הנ"ל בהק' להבין כו' הכ' בירמיה סי' ב' וכ"ת כה אמר ה' מה מצאו אבותכם בי עול כי רחקו מעלי ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מאמ"ץ וכו' ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וכו' הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו לכן עוד אריב אתכם נאום ה' ואת בני בניכם אריב והדקדוקים באלו הכתו' רבו מאוד כאשר ירדוף הקורא נעים ירגיש בהם עד שאין צורך לבארם. וחוץ מדרכנו אפ"ל דהדברים מגיעים למ"ש רז"ל בפ' חלק שטענו ישראל לפני הנביא עבד שמכרו רבו כלום יש לזע"ז כלום יע"ש והיינו משום שהיו סבורים יש' שבאותו הדור דדין עבדים יש להם עם הקב"ה דאם היו סבורים דיש להם דין בנים נתבטלה טענתם וסברתם הנז' דהבן לא יצוייר שלא יהיה עוד בן וקשר האב עם הבן לא ינתק לעולם כמ"ש המפ' ז"ל כידוע והנה מצאנו ראינו כמה ראיות נכוחות ועצומות להוכיח במישור מהם דדין בנים למקום יש לנו ולא דין עבדים חדא מדירד הקב"ה בכבודו ובעצמו למצרים במכת בכורות ועם שהוא כהן עכ"ז נטמא ח"ו בגילולי מצרים בעבור ישראל שהם בניו וכמ"ש הקב"ה בתחי"ד בני בכורי ישראל גם מתח"ה מוכח דיש לנו דין בנים למקום וכמ"ש הרב התנא בפר"ד יעש"ב גם מדנתן לנו א"י וזכינו בה אין זה אלא מכח דאית לן דין בנים דאילו היה לנו דין עבדים לא היה לנו מקום לזכות כלל בה כמ"ש הרב שא"י ז"ל ושאר מפ' ז"ל כידוע גם מנתינת התו' לנו עם בני ישראל ולא זכו בה מלה"ש בטענת מצרנות ה"ט נמי משום דאית לן דין בנים והמוכר לבנו לית ביה דב"מ כידוע במפז"ל וגם מבנין ביהמ"ק מוכח דיש לנו דין בנים למקום כמשז"ל עשו בית לאב וכו' וכמ"ש רז"ל כידוע ועוד יש לבטל טענתם שטענו עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה משום דאעיקרא דדינא לא נמכרו בדמים כלל ועדין ברשות הקב"ה הם כמו שהשיבם הקב"ה דהן בעונותיכם נמכרתם ואפי' את"ל דנמכרו בדמים לע' מה שקנה עבד קנה רבו וכמ"ש התם בפ' חלק. ובזה פי' הרב בינה לעתים ז"ל כו' הכ' והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה כידוע. ורש"י ז"ל בירמיה סי' ג' פי' ע"פ ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי אנכי אמרתי בלבי ולכך הנחלתיה לאבותיכם איך אשיתך בבנים את עדתי ואומתי מערבת בין האומות ולכך בחרתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ע"כ ומקרא מלא דיבר הכתוב ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך ופירש"י ז"ל כאשר ישא איש את בנו כמ"ש אצל ויסע מלאך האלהים משל למהלך בדרך ובנו לפניו באו לסטים נטלו מלפניו ונתנו לאחוריו בא זאב מאחריו נתנו לפניו באו לסטים לפניו וזאבים לאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם כך אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו וכמש"ה ואשא אתכם ע"כ נשרים וכו' ע"כ וידוע דהבנים הם יצאו ערבים בעד אבותיהם במת"ת כמ"ש רז"ל ע"פ מפי עוללים ויונקים י"ע וכשח"ו ישראל חוטאים הוא נפרע מן הערבים שלהם שהם הבנים כמש"ה ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ואיתא בתנחומא מהו גם אני אמר הקב"ה גם אני מצטער עליהם יעש"ב:
ובכן נבא לביאור הכתובים וז"ש מה מצאו אבותיכם בי עול וילכו אחרי ההבל ויהבלו שהיא הע"ז ולא רצו לשוב בתשובה בטענתם לפני הנביא עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה וכו' והמה טועים בזה שסוברים דישראל דין עבדים יש להם דלא היא אלא דהם דין בנים יש להם עמי ומי שהוא בן לא יצוייר שלא יהיה עוד בנו דקשר האב עם הבן לא ינתק לעולם והא לכם כמה ראיות ברורות דאתם דין בנים יש לכם חדא מיצי"מ ע"י עצמי שאני כהן ועכ"ז ירדתי לגילולי מצרים ונטמאתי שם בעבור הצלתכם ואין זה אלא מכח שאתם בנים ואב מטמא לבנו וז"ש ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מאמ"ץ ועוד ראיה שנית המוליך אותנו במדבר וכו' כאשר ישא איש את בנו כנז"ל: ועוד ראיה שלישית ואביא אתכם אל ארץ הכרמל שלא זכיתם בא"י אלא מדין בנים כנז"ל ועוד ראיה רביעית מביהמ"ק וז"ש ונחלתי שהוא ביהמ"ק שמתם לתועבה שלא רציתם לידע דמכח ביהמ"ק משם ראיה דדין בנים יש לכם והכהנים שהוזהרו שלא יטמאו למת זה לא אמרו איה ה' שהרי נטמא במצרים והוא ג"כ עתיד להחיות מתים אעפ"י שהוא כהן ואיך יהיה זה אם לא שנאמר מדין בנים גם תופסי התורה עשו עצמם כאילו לא ידעוני דאעיקרא לא זכו יש' בתורה הם ולא מלה"ש אינו אלא משום דלגבי בן ליכא דינא דב"מ כידוע וגם טענתם שאשה שגירשה בעלה וכו' גם טענתם זאת ליתא כלל דאין כאן גירושין כלל דהן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם וז"ש והרועים שהם הסנהדרין והמלכים פשעו בי וישלחם ביד פשעם וגם את"ל דהיה כאן גירושין ממש עכ"ז מותרים אתם לחזור אלי וליכא כאן לאו דלא יוכל בעלה וכו' והן ישלח וכו' דהא הנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו ההמיר וכו' ועמי המיר וכו' שם רמז למ"ש מהרמ"ג ז"ל לתרץ קו' הראשו' ז"ל דאיך יעבור הקב"ה ח"ו על לאו דלא יוכל בעלה וכו' כדי שישראל יקיימו מ"ע דתשו' דהא קי"ל אין אומרים לו לאדם חטוא וכו' ותי' הוא ז"ל דישראל יש להם עם הקב"ה כדין אשה ובעלה וכ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה"ג דפקח שגירש אשתו והלכה ונשאת לחרש או לסריס אם שוב נתנרשה או נתאלמנה מהם מותרת לחזור לבעלה הא' הפקח יע"ש וה"ה ה"נ כיון דזנו אחרי אלהי נכר הארץ עץ ואבן דומם דלא יועיל ולא יציל. אם ישובו בתשו' מותר הקב"ה להחזירם לו כדין הפקח הנז':
ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכ' ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא יריחון ולא ישמעון וכו' ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו וכו' ועפי"ה הדין הנז' ה"ה כמבואר וז"ש כאן והנביאים נבאו בבעל עץ ואבן ואחרי לא יועילו הלכו ההמיר וכו' וא"כ אפי' את"ל דיש לכם דין אשה שגירשה בעלה מותרים אתם לחזור אלי ולכן עוד אריב אתכם וגם את בני בניכם אריב כי הם ערבים שלכם כנז"ל וא"כ אחר כל הראיות הללו היתכן לו' העבד יש' אם יליד בית הוא כלו' בתמיהא כרמוז בה"א התימה באומרו העבד ישראל בתמיהא כלו' איך יכולים לו' דדין עבדים יש לכם לבא בטענת עבד שמכרו רבו וא"כ איך ולמה מדוע היה לבז לפרוק עול ויאמרו לאל סור ממנו ח"ו וק"ל:
א"נ באו"א אפ"ל כו' הכ' מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' בהק' מ"ש רז"ל ביומא אמר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח וכו' והק' המפ' ז"ל דמאי רבותא דתשובה הלא בכל התורה כולה הכי קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ותי' דשאני תשו' דאיכא כנגדה תרי לאוי לאו דלא יוכל בעלה ואחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה והיינו רבותא דתשו' דעם היות דאיכא תרי לאוי ובעלמא לא דחי העשה תרי לאוי הכא בעשה דתשו' דחייא תרי לאוי משום דעשה דתשו' עשה אלים דהצלת רבים הויא וז"ש ר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתו' כלו' תרי לאוי כמ"ש הן ישלח וכו' ואת זנית רעים רבים ואפי"ה ושובו אלי נאום ה'. והרב או"נ ז"ל תי' דכנגד עשה דתשו' איכא עשה ול"ת דכהונה ולז"א גדולה תשו' שדוחה את ל"ת שבתו' ר"ל עשה ול"ת דכהונה דבעלמא קי"ל דלא אתי עשה ודחי עשה ול"ת כלל הכא בעשה דתשובה דאלימא טובא גדול כחה דדחיא עשה ול"ת דכהונה:
ודכוותה אשכחן ביצי"מ כמ"ש ז"ל גדולה חיבתן של יש' לפני הקב"ה שנגלה עליהם במצרים במקום טינופת וכו' משל לכהן שנפלה לו תרומה בביה"ק וכו' כך אמר הקב"ה מוטב שאכנס למקום טומאה וכו' והק' הרב שא"י ז"ל בדרוש שה"ג דהא גבי טומאת כהן איכא עשה ול"ת והצלת ישראל שהם כמו תרומה היא עשה ולא אתי עשה ודחי עשה ול"ת דכהונה ותי' דעשה דהצלת יש' אלים טובא שאילו היו שוהים שעה אחת היו נשקעים בן' ש"ט ולא היה להם עוד תקנה לצאת והיה ח"ו ח"ה בדבר ולכך חשיב עשה דהצלת ישראל אלים והיא מצוה רבה ומצוה דרבים ודחי עשה ול"ת דכהונה אתד"ק יעש"ב: נמצינו למדים דמכח יצי"מ ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו מוכח להדיא דעשה אלים ודרבים דחי עול"ת דכהונה והה"נ דדחי תרי לאוי מטע"ז דעשה אלים ומינה ילפינן דגם עשה דתשובה דאלימא טובא ודרבים דחי נמי תרי לאוי א"נ עול"ת דכהונה דעשה דתשו' נמי אלימא דהוי מצוה דרבים וזש"ה כה אמר ה' מ"מ אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ולא רצו לשוב בתשו' לפני וילכו אחרי ההבל לעע"ז תדיר ולא פסיק וכמש"ה ואת זנית רעים רבים וזהו כפל הכתוב וילכו אחרי ההבל ויהבלו דאילו היה שעבדו ע"ז פעם אחת דוקא החרשתי משום כי יצר לב האדם רע וכו' אבל עתה אנכי הרואה כי הם רחקו מעלי ועע"ז תדיר יום ולילה לא ישבותו ונתייאשו מלעשות תשו' וש"ת דלא במרד ובמעל עשו כן אלא ה"ט דידהו דאתם חושבים שלא תועיל לכם התשו' עוד משום מאי דקי"ל בעלמא דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי וגם לא אתי עשה ודחי עול"ת דכהונה לז"א הא ליתא וטעות היא בידם לסבור כזאת דלמה לא אמרו איה ה' המעלה אותנו מאמ"ץ וכו' ואמאי לא הביאו ראיה מדהוצאתי אותם מאמ"ץ וכו' דמשם ראיה חותכת דאתי עשה אלים דרבים ודחי עול"ת דכהונה וא"כ ה"ה וה"ה נמי דאתי עשה דתשו' דאלימא והיא מצוה דרבים ודחי עול"ת דכהונה וגם דחי נמי תרי לאוי וכמדובר: ובזה אפ"ל כו' הכ' בהושע סי' י"א וכ"ת ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו יחד לא ירומם איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה וכו' וחוץ מדרכנו אפ"ל באו"א במ"ש רז"ל משם המפ' ז"ל ובשא"י ז"ל ד"ט ע"ד דבמקום דאיכא ח"ה אתי עשה ודחי ל"ת ועשה וגם דחי תרי לאוי יעש"ב וכנז"ל עו"כ השא"י ז"ל משם עט"ר הרמ"ז מרן מהרח"א ז"ל בכו' הכ' לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד ואת זנית רעים רבים ושובו אלי נאום ה' דכו' הכ' הוא להודיע כמה גדול כח עשה דתשו' שדוחה תרי לאוי לפי מ"ש בפ"ק דיבמות אחרי אשר הוטמאה זו סוטה שנסתרה וזינתה תחת בעלה וז"א לאמר הן ישלח איש וכו' והלכה והיתה וכו' דאיכא ל"ת וכ"ת מאי אולמיה דתשו' והלא מדה היא בכל התו' אתי עשה ודחי ל"ת לז"א ואת זנית וכו' כלו' דאיכא עוד לאו שני שזינתה תחתיו ואף עפי"כ ושובו אלי עכד"ק ודפח"ח וז"ש ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו כלו' דישראל מצפים לי שאקבלם בתשו' מצד דאיכא ח"ה ובכגו"ד אתי עשה ודחי עול"ת וגם דחי תרי לאוי מצד שאני אל עליון יקראונני ואם לא אקבלם בתשו' יהיה ח"ו ח"ה בדבר ולזה אפי' דאיכא תרי לאוי וז"ש יחד לא ר"ל תרי לאוי יחד ירומם ר"ל ידחה אותם וטעמם משום ח"ה דידי שיאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' משום שאינם יודעים הגוים דדינא הוא דלא אתי עשה ודחי תרי לאוי ולכך מוכרח אני לקבל תשובתם ולשוב אלי וטעמם ונימוקם עמם כי איך אתנך אפרים וכו' נהפך עלי לבי ולא אעשה חרון אפי ונ"ט לזה משום כי אל אנכי ולא איש ואיכא ח"ה גדול בדבר וק"ל:
א"נ אפ"ל באו"א חוץ מדרכנו במ"ש השא"י ז"ל בדצ"א ע"א דהא דקי"ל בכל דוכתא דאתי עשה ודחי ל"ת הי"ד היכא דהוו העשה והל"ת בחד גברא שהדוחה ל"ת הוא עצמו מקיים העשה כמילה בצרעת אבל שידחה אחד הל"ת כדי שיקיים חבירו מ"ע לא מצינו דאין אומרים לאדם חטוא וכו' יעש"ב וז"ש ועמי תלואים למשובתי כלו' הם מסופקים בתשו' אי מהניא או לא דלדעתם שלא אקבלם בתשו' כיון דאני עובר הלאו דלא יוכל והם מקיימים העשה דתשו' וז"ש ואל על יקראוהו יחד כלו' דאם העשה ול"ת הם יחד בחד גברא אזי לא ר"ל הלאו דלא יוכל בעלה וכו' ירומם ר"ל ידחה זהו הספק שלהם אבל דעו לכם דאם הוא להצלת רבים ודאי דאתי עשה ודחי ל"ת גם בתרי גברי וכמ"ש כן התוס' ז"ל בכמה דוכתי בעבור מצוה דרבים שאני כידוע וז"ש איך אתנך וכו' כלו' שאתם רבים ולכך יחד נכמרו ריחומי לעבור על הלאו בשביל שתזכו ותעשו תשו' ולזה לא אעשה חרון אפי בכם כי אל אנכי רב חסד חפץ לזכות אתכם וק"ל:
אמנם עפ"י דרכנו אפ"ל עד"ז דכבר הקדמנו דאיכא ב' טעמים נכונים להקב"ה לקבל תשובתנו לפניו ברצון ואין לחוש משום תרי לאוי ולא משום עול"ת דכהונה כנז"ל וישראל הוה ס"ל דמה שהותר להקב"ה לעבור על תרי לאוי או על עול"ת דהוא משום הטעם דאיכא ח"ה בדבר כנז"ל וז"ש ועמי תלואים ר"ל מצפים שאקבלם בתשו' מטעם דאל על יקראוהו שהוא אל עליון ויאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' ובזה יחד ר"ל תרי לאוי יחד ירומם ר"ל ידחה אותם מטעם ח"ה וכדחזינן להקב"ה דעבד הכי ביצי"מ וכנז"ל ולזה הודיעם הקב"ה דלא צריכי להאי טעמא דח"ה דאפי' נאמר דליכא ח"ה כלל תפ"ל משום דהויא עשה דתשו' דידכו היא עשה דרבים ואלימא טובא לדחות אני עול"ת ותרי לאוי וז"ש איך:
אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבויים דשאני התם דרבים הוו ואתי עשה דרבים ודחי תרי לאוי ועול"ת דכהונה וק"ל: ובכן אפ"ל דזהו כו' מרע"ה באומרו להקב"ה ויחל משה את פני ה"א ויאמר למה ה' יהרה אפך וכו' דהנה הקב"ה אמ"ל למרע"ה לך רד כי שיחת עמך וכו' עשו להם עגל מסכה שזנו אחרי אלהי נכר הארץ ואפי' שיעשו תשו' הרמוזה בתיבת ועתה עכ"ז הניחה לי שאיני חפץ לקבלם בתשו' ולעבור אני על עול"ת דכהונה ועל תרי לאוי דלא יוכל בעלה ואחרי אשר הוטמאה משום דלא אתי עשה ודחי עול"ת ותרי לאוי לזה השיבו מרע"ה דלמה ה' דאתה ה' אל עליון ולא איש ואיש כתוב בפרשה ועוד איך יחרה אפך בעמך שהם רבים ומצוה דרבים שאני דדחי תרי לאוי ועול"ת דכהונה דהא אשר הוצאת מאמ"ץ כלו' מטע"ז הוצאת אותם מאמ"ץ ונטמאת ח"ו בגילולי מצרים הרעים ועברת על עול"ת דכהונה בעבור הצלת רבים ועוד איכא התם ביצי"מ טעמא אחרינא דהוא משום ח"ה ואוף ה"נ דכוותה איכא ח"ה גדול דלמה יאמרו מצרים וכו' וק"ל:
ובזה ג"כ אפ"ל כו' הכ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה"א עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים וכו' ר"ל דהקב"ה אינו מביט בעבירות. שעושין ישראל אם יחזרו בתשו' הוא ית' מקבלם אפילו שהוא עובר על עול"ת ועל תרי לאוי משום כי ה"א עמו ואל הוא ולא איש וראיה לזה מיצי"מ וז"ש אל מוציאם:
ממצרים מט' שהוא אל ולא איש הוציאם ממצרים ואיכא לגבי דידיה ח"ה גדול וק"ל:
וזה אפשר כו' הכ' בדניאל ועתה ה"א אשר הוצאת:
א"ע מאמ"ץ מט' ח"ה ומט' דאתה אל ולא איש' ודחית עול"ת דכהונה כדי שיזכו הם בעשה דתשו' א"כ גם אנן שחטאנו רשענו ועשינו תשובה הרמוזה בתיבת ועתה ה"א אנו מתתננים לפניך ה' ככל צדקותיך אשר עשית עמנו במצרים גם עכשיו תקבלנו בתשו' וישוב נא אפך וכו' וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי ואל תחוש מצדי שלא אקבל תשו' שלך דהא כי גאלתיך כבר עשיתי מעשה רב מקדמת דנא וגאלתיך ממצרים וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' לא שמרו ברית אלהים וכו' וישכחו עלילותיו וכו' וה"ה כמבואר וק"ל וזה אפ"ל בכו' מאמרז"ל שובה יש' עד ה"א עד ההוא שאמר אנכי ה"א:
אשר הוצאתיך וכו' ועם האמור ה"ה כמבואר וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ל"מ ול"ג לכלותם כי אני ה"א וגם וזכרתי להם ברית ראשונים וכו' ועם האמור ה"ה כמבואר. ובזה פי' המפז"ל כו' הכ' ה' צבאות השיבנו האר פניך ונושעה' גפן ממצרים תסיע וכו' וכה"כ למה אלהים זנחת לנצח וכו' זכור עדתך ק"ק גאלת שב"ן וכו' ועם האמור ה"ה כמבואר וק"ל:
א"נ באו"א אפ"ל כו' הכ' הנז"ל בהק' מ"ש הרב כסנ"א ז"ל בפ' בראשית בביאור קראי דהושע שובה ישראל וכו' ובביאור כו' הזוה"ק בפ' פינחס דאיתא התם וז"ל גער חית קנה וכו' במצרים היא שלטא ומינה נפקין כמה שולטנין לזנייהו וכולהו ברזא דחמץ וכיון דתבר קוב"ה לחי"ת ונעשית מן חמץ מצה דאתוון דדין כאתוון דדין עכ"ל וכ' הוא ז"ל דכונת הזוה"ק מבוארת דפרעה היה אוחז בחי"ת ולא היה מניחם לצאת משם וכיון דתבר קוב"ה לקנה דחי"ת ונעשה מן חמץ מצה עי"ז נפקו מתמן וע"ז ק"ל להרב ז"ל דהיכי תליא הא בהא דכ"ז שהיתה חי"ת לא היו יכולים לצאת משם וכשנעשית ה"א יצאו משם אתמהא וניח"ל למר במ"ש הרב ב"ש ז"ל משם הירושלמי דבזמנם היו כותבין צורת ח' במקום ה"א דהיינו מוקפת מג' רוחות כצורת ח' כך צורת ה"א וכ' ע"ז דזה אינו דמוכרח לו' דצורת הה"א היא כמו ה"א שלנו דתליא כרעיה דה"א מדאמרי' בש"ס דשבת דט"ל מלאכות דשבת ילפינן להו מדכתיב אל"ה הדברים גי' ל"ו דברים תרי הדברים תלת הרי ט"ל ואי איתא להא דצורת ה"א היתה כצורת אות ח' אמאי בעינן דברים הדברים הא מאלה לחוד נפק"ל ט"ל דה"א אחרונה דאלה נחשבת כחי"ת אלא ודאי דהויא כמו ה"א שלנו ומשו"ה בעינן דברים הדברים אכן תמן תנינן במנחות מ"ט תליא כרעיה דה"א דאי הדר בתשו' דליעול בהך פתחא וליעול באידך לא מסתייעא מלתא וכו' ע"כ וז"א שובה יש' עד ה"א מה תאמר דצורת ה"א כצורת ח' והפתח סתום ואין סיוע לשוב כשישוב לז"א קחו עמכם דברים דהיינו אלה הדברים האמורים בשבת דמשם מוכח דהויא הה"א כמו שלנו דתליא כרעיה דה"א דאל"כ אמאי בעי דברים הדברים מאלה לחוד נפקי אלא ודאי דהויא כמו דידן ומסתייעא מילתא לשוב בתשובה ע"י פתח העליון ומשו"ה אני מזהיר אתכם ושובו אל ה':
וזה עצמו היתה כו' פרעה שהיה אוחז באות ח' ור"ל שלא היו יכולים לצאת יען דצורת הה"א היא כמו ח' ול"מ מילתא לשוב בתשו' ויש' שבאותו הדור היו גוי מקרב גוי מה אלו אף אלו ולא היו יכולים לצאת משם ע"י התשו' וכנז' וכיון דתבר קובה"ו לקנה דחי"ת ונעשה מן חמץ מצה והיינו ה"א הרי דתליא לכרעיה דה"א ומסתייעא מילתא לשוב בתשו' ויכולים לצאת משם ע"י התשו' וכו' אתד"ק יעש"ב:
ועפיד"ק אפ"ל כו' הכ' בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכה"ע וכו' אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ופירש"י ז"ל וז"ל אלה הדברים לא פחות ולא יותר עכ"ל ולכאורה ק"ט דמי חשיד מרע"ה להוסיף או לגרוע עד שהוצרך ה' לצוותו ולמה לא הזהירו כזאת בשאר מצות האמורות בתו' רק כאן דוקא בודאי דהלא דבר ? ואולם עם האמור דט"ל מלאכות ילפינן להו מדכתיב אלה הדברים ולא אלה לחוד א"כ מכאן ראיה עצומה דצורת ה"א תליא כרעיה כצורת ה"א שלנו ומינה ילפינן דתשו' מהנייא וכנז"ל ותי' ועתה היא רמז לתשו' ותו איתא במד"ר ושמרתם את בריתי זו ברית שבת ע"כ ונלע"ד דמפקי לה דזו ברית שבת מתי' שמוע תשמעו בקולי ר"ת שבת וידוע דעיקר הגאולה תלויה בשמירת שבת כמ"ש ז"ל אלמלא שמרו יש' שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין ואין כל אומה ולשון שולטין בהם גם ידוע שאלתם דאיך הקב"ה מוריד גשמים בשבת והוי מוציא מרשות לרשות כיון שהקב"ה מקיים כל התו' ותי' לזה דכ"ע דיליה והו"ל כמטלטל בחצרו כידוע וז"ש ועתה אם תעשו תשו' אני נותן לכם עצה טובה שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי זו ברית שבת ועי"ז והייתם לי סגולה מכה"ע דאין שום אומה ולשון שולטת בכם ותזכו לגאולה כנז"ל ואל תתמהו עלי דידי דאיך אני מוריד גשמים בשבת דשאני אני כי לי כל הארץ וכ"ע דילי ומותר אני לטלטל בחצרי כנז"ל א"נ אפ"ל כונת אומרו והייתם לי סגולה מכה"ע במשז"ל דהתשובה ל"מ רק לישראל ולא לאוה"ע וכבר המפרז"ל נתנו לזה כמה טעמים נכונים ואמתיים לא ע"ט האסף פה ובש"ס הקשו עמ"ש התם מלך שמחל על כבודו אכ"מ והא כתיב וה' הולך לפניהם יומם ותי' שאני קובה"ו דכ"ע דיליה יע"ש:
וז"ש ועתה רמז לתשו' כנז' שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי זו ברית שבת דמשם תורה יוצאה דתשובה מהנייא מדנפק"ל איסור ט"ל מלאכות מדכתיב אלה הדברים כנז' והייתם לי סגולה מכל העמים דלכם דוקא מהניא תשו' ולא לשאר העמים ותני והדר מפרש היכא רמיזא התשו' בשמירת השבת לז"א אלה הדברים ופירש"י לא פחות ולא יותר כלומר לא פחות משתי תיבות הללו דאלה הדברים ולא יותר מהם דמתרוייהו דוקא ילפינן איסור ט"ל מלאכות דשבת דתיבת אלה לחודה לא תספיק כדאיתא בש"ס דשבת כנז"ל נמצא דגם מתחילה וראש היתה רגל הה"א תלויה ומינה מוכח דמהניא לן התשו' וק"ל: ובזה אפ"ל מאמרז"ל וז"ל ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר בעת ההא כתיב כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשם שאות הה"א פתוחה לפניך כך יהיו שערי תפלתי פתוחים לפניך לקבל תפלתי והיינו בעת ההא עכ"ל והוא תמוה לכאו' דמה ענין פתיחת אות ה"א לקבלת תפלתו ואולם עפ"י האמור יובן ובהק"ע מ"ד ביומא בפ' יוה"כ אמר"י גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתורה וכו' וכל המפרז"ל הקשו דמאי רבותא דתשובה דהא בכל דוכתא הכי קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ותירצו דהכא שאני דהוי בתרי גברי דהוא יתברך עובר ח"ו על ל"ת דלא יוכל כדי שיקיימו ישראל עשה דתשו' והקשו ע"ז דהא אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ותי' מצוה דרבים שאני ואיתא בלק"י דה"ט שנענש מרע"ה שלא נכנס לארץ משום ששיבר את הלוחות ומרע"ה דעתו בשבירת הלוחות כדי שידונו ישראל כפנויה וחטא ח"ו בשבירתם כדי לזכות את ישראל שהם רבים ואע"ג דאין אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך מצוה דרבים שאני וכן אמרז"ל ע"פ וארא והנה חטאתם לה"א ראה שאין לישראל עמידה חיבר עצמו עמהם ושיבר את הלוחות אמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי אם אתה מוחל לישראל מחול לי וכו' עכ"ל ויל"ד דאיך השוה עצמו מרע"ה שהוא יחיד לישראל שהם רבים אך כל חיליה דמר דעיקר התשו' נפק"ל מדתליא כרעיה דה"א ושהוא ית"ש עובר ח"ו על לאו דלא יוכל כדי שיזכו ישראל בתשו' ומטעם מצוה דרבים אתי עלה קוב"הו וכנז"ל וזשרז"ל בעת הה"א רמז לאות ה"א ואמר כשם שאות ה"א פתוחה לפניך לקבל. שבים משום מצוה דרבים שאני א"כ גם אנכי יהיו שע"ת:
פתוחים לפניך לקבל תפלתי ליכנס. לארץ כי גם אנכי לא חטאתי בשבירת הלוחות אלא כדי לזכות הרבים כדי שידונו כפנויה כנז"ל וק"ל: ועפ"י הקדום דט"ל מלאכות דשבת נפק"ל ממ"ש אלה הדברים ומינה ילפי' דתליא כרעיה דה"א להורות דמהניא תשו' לישראל כנז"ל פירשתי בעניותי בדרוש אחר לתשו' הנהו קראי' דירמיה סי' ג' וכה תארם ויאמר ה' צידקה נפשה משובה ישראל וכו' הליך וקראת את הדברים האלה וכו' וכו' עפ"י הקדמה הנז' ובהקדמות אחרות יעש"ב ועפ"י קוטב זה אפ"ל כונת מאמרז"ל ע"פ ויצא קין פגע בו אדה"ר ואמ"ל מה נעשה בדינך אמ"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר אדה"ר כ"כ גדול כחה של תשו' מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת עכ"ל וצל"ד מה ענין שבת עם התשובה ברם עפי"ה הנה נכון דעיקר התשו' דמהנייא אינו אלא מדילפינן ט"ל מלאכות דשבת מדכ' אלה הדברים דמזה מוכח דמעיק' תליא כרעיה דה"א להורות דתשו' מהנייא ואדה"ר מקודם לא היה יידע דתשו' מהנייא מהיכן ילפינן לה וכשאמ"ל קין עשיתי תשו' וכו' נתבונן בדעתו היטב דאין זה אלא מדילפינן ט"ל מלאכות דשבת מקרא דאלה הדברים מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת שהוא עיקר הלימוד ממנו לתשובה דמהנייא אשר מטע"ז ג"כ אפ"ל דה"ט דקרינן לשבת בנתיים בשם שבת תשובה שהוא שבת ראשון לבריאת העולם להורות דמכח מצות שבת מניה ילפינן דמהנייא התשו' וק"ל:
ובכן נחזור לבאר כה"כ ויחל משה וכו' והוא דמקמי הכי אמר הקב"ה למרע"ה לך רד וכו' ועתה הניחה לי וכו' ור"ל דאפי' שיעשו תשו' הרמוזה בתיבת ועתה איני חפץ לקבלם בתשו' וז"ש הניחה לי התשובה שיעשו לצד אחד ויחר אפי בהם ואכלם שאיני מקבלם בתשו' ולזה טען מרע"ה לפניו ית' למה ה' יחרה אפך בעמך דאינך חפץ לקבלם בתשו' דהא אשר הוצאת מאמ"ץ דמשם מוכח דמהנייא להו התשו' כיון דתבר קובה"ו קנה דחי"ת ומן חמץ נעשה מצה ותלה כרעיה דה"א כדי להורות לפרעה דמהני לישר' התשו' והוצאת אותם משם מטע"ז וא"כ מאי שנא עתה הפעם דאינך חפץ לקבלם בתשובה הא ודאי אתמהא ואז יאמרו בגוים מבלתי יכולת וכו' וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ לא הביט און ביעקב וכו' אל מוציאם ממצרים וכו' וגם כה"כ מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ולא אמרו איה ה' וכו' וגם כה"כ ועתה ה' אלקינו אשר הוצאת וכו' חטאנו רשענו וגם כה"כ מחיתי כעב פשעיך וכו' שובה אלי כי גאלתיך וגם כה"כ ה"א צבאות השיבנו וכו' גפן ממצרים תסיע וגם כה"כ למה אלקים זנחת וכו' זכור עדתך ק"ק וכו' ועד"ז נוחים כמה מק"ק כאשר ירדוף הקורא וכמובן:
א"נ אפ"ל כונת כל הכתו' הנז' בהקדים מ"ש הרב הון רב בד"פ ע"ד מהרב ז"ב ז"ל דהא דתשו' מהנייא לחוטא אינו אלא משום דקי"ל בח"מ סי' ס"ו המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וידוע דכל עון שיעשה האדם נברא ממנו מלאך רע כדאי' באבות קנה לו קטיגור אחד והקב"ה מוסר אותו לחוטא ביד אותו קטיגור ליפרע ממנו בסוד תיסרך רעתך ותמוגגנו ביד עווננו כמוכר שט"ח לחבירו וכשאותו רשע חוזר בתשו' לפניו ית"ש אז הקב"ה מוחל לאדם החוטא אותו חוב א"כ נמצא זה ממש דומה למוכר שט"ח לחבירו וח"ר ומחלו ללוה שהרי מתחי' כשחטא הוי כאילו מכרו הקב"ה לאותו מלאך שמסר אותו בידו ליפרע ממני ובשובו בתשו' חזר ה' ומחל אותו החוב ע"י התשו' והרי הוא מחול כדין המוכר שט"ח וכנז"ל:
והואיל ואתא לידן האי דינא דהמוכר שט"ח לחבירו וכו' נימא ביה מילתא אגב אורחין והוא דגרסינן בקידושין בדמ"ז ע"ב אמ"ר המקדש במלוה אינה מקו' דמלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח זה או שהי"ל מלוה ביד אחרים והרשה אותה עליהם רמ"א מקו' וחכ"א א"מ האי שט"ח היכי דמי אי דאחרים היינו שהי"ל מלוה ביד אחרים מא לאו בשט"ח דידה ובמקדש במלוה קא מפלגי ומשני לעולם בשט"ח דאחרים ול"ק הכא במע"פ ובמלוה בשטר קא מיפלגי במלוה בשטר פליגי בדשמואל דאמ"ש המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ר"מ לית ליה דשמואל ורבנן אי"ל דשמואל ואבע"א דכ"ע אית להו דשמואל והכא באשה ס"ד קא מיפלגי ר"מ סבר אשה ס"ד מימר אמרה לא שביק דידי ומחיל לאחריני ורבנן ס"ל אשה לא ס"ד. ובמע"פ פליגי בדר"ה אמ"ר דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' במע"ג קנה ר"מ סבר ל"ש מלוה ולש"פ ורבנן ס"ל אי אמ"ר ה"מ בפקדון דאיתיה בעיניה וכו' ע"כ הסוגיא והקשו התוס' ז"ל שם וז"ל וא"ת אמאי לא קאמר דכ"ע אפי' במלוה אמ"ר והכא בדשמואל קא מיפלגי או באשה ס"ד וכו' וי"ל דאפי' שמואל מודה במע"ג דאינו יכול למחול והא דאמר המוכר וכו' הי"ד שלא היה הלוה בשעת מכירה עכ"ל והק' מפרשי הש"ס ע"ד התוס' הללו דא"כ במלוה בשטר נמי נימא דפליגי בעע"ג דלכ"ע אינו יכול למחול רק דפליגי אי אמ"ר ה"מ בפקדון דאיתיה בעיניה וכן הק' הש"ך ז"ל בח"מ סי' ס"ו סקצ"ו ומכח קו' זאת הוכי דאין שטר נקנה במע"ג דלא כהתוס' ז"ל ודעימייהו יעש"ב ולענ"ד נראה לתרץ בהקדים ליישב משה"ק הרשב"א ז"ל בחי' על דברי ר"ת ז"ל שכתבו התוס' ז"ל בשמו דה"ט דס"ל לשמואל דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול משום דמכירת שטרות דרבנן ולא להפקיע זכות הלוה יכול המלוה למחול לו החוב ותמה ע"ז הרשב"א ז"ל דא"כ איך אמר ר"מ מקודשת דמשמע דאם בא אחר וקידשה אין בקי' ב' כלום הא מדאורייתא מקו' היא לשני ובמה הפקיעו קידושי ב' ותי' דבאמת דלר"מ מקו' מדרבנן קאמר ע"כ ותמה עליו הגאון פני יאושוע ז"ל בחי' שם, דאם כן הא דקאמרי רבנן א"מ היינו דא"צ גט אפי' מדרבנן והא ודאי ליתא דהא קתני בברייתא דשמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקו' והנה מבואר דהמקדש בפחות מש"פ חוששין לקי' שמא ש"פ במדי וא"כ לרבנן נמי מצרכי גט ובמאי פליגי על ר"מ אתד"ק יע"ש ולענדין לתרץ לעיקר תמיהת הרשב"א ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל הנז' עפ"י מ"ש הראשו' ז"ל דטעמא דאמו"ר מכירת שטרות רבנן משום דההלואה הכתובה בשטר אינה בעין והשטר אינו אלא לראיה בעלמא ועיקר המכירה היא בשעבוד קרקעות וקי"ל כרבא דאמר בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה והו"ל כאומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך דאינו כלום דאאמ"ק דשלב"ל וחוב אפי' בשטר הוי דשלב"ל וכדבר שאינו ברשותו אכן ר"מ גופיה ס"ל בעלמא דאדם מקנה דשלב"ל כידוע וא"כ לדידיה מצינן למימר דס"ל לר"מ דמכירת שטרות דאורייתא ואפ"ל דלזה כיוין הש"ס דקי' הנז' דאמר דר"מ לית ליה דשמואל כיון דס"ל דאדם מקנה דשלב"ל והא דאמר הש"ס בתר הכי ואבע"א כ"ע אית להו דשמואל וכו' היינו משום דכתבו הראשונים ז"ל הבי"ד הרב ש"ך ז"ל בח"מ רס"י ס"ו דנתנו טעם אחר לשמואל דס"ל דיכול למחול אף למ"ד מכירת שטרות מדאורייתא דה"ט משום דשני שעבודים אית למלוה על הלוה שעבוד גוף ושעבוד ממונו שעבוד גופו אינו נמכר ולא פקע עד שימחול לו דאז פקע שעבוד הגוף וממילא פקע נמי שעבוד ממון יע"ש ובזה סרה מהר קו' הרשב"א ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל וכמובן וגם בזה יתורץ שפיר תמיהת מפרשי הש"ס והש"ך ז"ל הנז"ל דליכא למימר דפליגי במלוה בשטר במע"ג כיון דעיקר דין מע"ג הוא מדרבנן כדאיתא בגטין די"א וא"כ אי אמרינן דגם במלוה בשטר פליגי ר"מ ורבנן במע"ג אי הוי דוקא בפקדון או גם במלוה הוה ק"ט דהיכי קאמר ר"מ מקו' דמשמע מקו' גמורה ואם בא אחר וקידשה אין קי' ב' כלום הא מדאורייתא מקו' לשני כיון דעיקר דין מע"ג הוא מדרבנן וכתמיהת הרשב"א ז"ל הנז' דאין לומר כתירוצו דר"מ מקו' מדרבנן קאמר להצריכה גט דהא לרבנן נמי צריכה ט בעבור הנייר שמא ש"פ במדי וכדק"ל להרב פנ"י ז"ל הנ"ל א"כ מכ"ז מוכרח דמאי דפליגי ר"מ ורבנן במלוה בשטר לאו במע"ג פליגי כלל ברם במע"פ קאמר הש"ס שפיר דפליגי במע"ג משום דמצ"ל באמת דהא דקאמר ר"מ מקודשת הי"ד מדרבנן ולאצרוכה גיטא ורבנן דר"מ ס"ל דא"מ כלל ולא בעיא גט דהא במע"פ ליכא נייר ודוק:
נחזור לעניננו דכ' הראשו' ז"ל דמדין מוכר שע"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול מניה נפק"ל דתשו' מהנייא לכל עון ולכל חטאת וכנז"ל עו"כ הרב ז"ב והרב תן רב שם דמטע"ז הוציא הקב"ה את ישראל קודם הזמן הגם שהיה עליהם שט"ח של ד' מאות שנה ובתחי' מסר אותנו ה' ביד פרעה להשתעבד תח"י לפרוע השט"ח הנז' ואח"כ מחל ה' לישראל תשלום פרעון החוב ויצאו תוך זמנם יעש"ב נמצ"ל דגם מיצי"מ קודם זמנם הוברר הדבר דס"ל לקובה"ו כשמואל דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וממילא מוכח דתשו' מהנייא לישראל מדין הנז"ל וכמדובר:
ובזה יובן כה"כ מחיתי כעב פשעיך כשתשוב בי בתשו וכ"ת וכ"ת מנלן דמהנייא לן התשובה לז"א שובה אלי וראיה לזה כי גאלתיך ממצרים קודם הזמן מדין המוכר שטח"ל וחזר ומחלו מחול ומזה תבין ותדע דהתשו' מהנייא מדין הנז' וק"ל:
וזה אפשר כה"כ כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה"א עמך המעלך מאמ"ץ ויל"ד דהיה די לומר כי ה"א עמך ואמאי איצט' לומר ג"כ המעלך מאמ"ן אמנם אפשר דבא לרמוז מלחמת חובת האדם עם היצה"ר וגונדא דיליה וז"ש כי תצא למלחמה מלחמת מצוה וחובה על אויביך שהוא היצה"ר אויב פנימי וראית סו"ר עם רב שהם מלאכי רעים וקטיגורים שנבראו ממך מהעבירות שעשית כנז"ל ומתיירא אתה מהם ומספקא לך אם תועיל לך תשובה מדין מוכר שט"ח וכו' או לא. לזה אני אומר לך לא תירא מהם ולא תתרשל מלשוב בתשו' דליכא ספיקא גבאי כלל לומר אי מחול או לא משום כי ה"א עמך המעלך מאמ"ץ דמהתם מוכח בבירור דמהנייא התשו' כיון שכבר פסקתי הלכה שם דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וכנז"ל וק"ל:
ובזה פי' הרב נאוה תהלה ז"ל כה"כ ה"א צבאות השיבנו האר פניך ונושע גפן ממצרים תסיע וכו' וה"ה כמבואר יע"ש ובזה אפ"ל כה"כ למה אלקים זנחת לנצח וכו' זכור עדתך ק"ק וכו' גאלת בז"ע וכו' וגם כה"כ לא שמרו ברית אלקים וכו' וישכחו וכו' וגם כה"כ לא הביט און וכו' אל מ"מ ופסוק דניאל הנז' וה"ה כמבוארים וק"ל:
ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' ואתחנן ושבת עד ה"א וש"ב כי אל רחום ה"א וכו' כי שאל נא וכו' השמע עם וכו' או הניסה אלקים וכו' ככל א"ע לכם במצרים לעיניכם וצל"ד מה ענין מתן תורה ויצי"מ למצות התשו' ומה נ"ט הוא זה באו' כי שאל נא וכו':
ואולם עפ"י הקודם א"ש בהקדים עוד מ"ש הרב הון רב שם דלמ"ד המלאכים השלימו המנין צ"ל דס"ל דהמוכר שטח"ל וחזר ומחלו אינו מחיל ולזה הוצרכו המלאכים לירד למצרים להשלים המנין אבל מנתינת התו' לישראל ולא למלה"ש מוכח דלא ירדו מלה"ש למצרים כלל וכמו שהשיבם מרע"ה כלום למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם. וא"כ קשה איך הוציאם קודם זמנם ועכצ"ל מדקי"ל המוכר שטח"ל וחזר ומחלו מחול וא"כ מכח מתן תורה לישראל דוקא ולא למלה"ש מוכח דהמכר שטח"ל וחזר ומחלו מחול ומינה ילפינן נמי דתשו' מהנייא וכמובן:
וזה אפשר כה"כ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון א"ה עה"ה כלומר מיצי"מ ק"ז מטעם דקי"ל המוכר שטח"ל וחו"מ מחול מטע"ז ג"כ תזכו אתם בתורה ולא מלה"ש וכמובן:
וזה אפשר ג"כ כה"כ לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי כלו' לולי תורתך שעשועי ולא זכו בה מלה"ש דמינה מוכח דמהנייא תשו' לישראל אז אבדתי בעוניי מהעבירות שבידי דלא הוה מהנייא לי התשו' אכן עתה מכח מ"ת לישראל ולא למלה"ש מוכח דלא יצאו ישראל ממצ' תו"ז רק מדקי"ל כשמואל כנז' ומינה ילפינן דתשו' מהנייא כנז"ל:
ובזה יובן ג"כ כה"כ זדים הליצוני עד מאד באו' דלא מהנייא תשו' דלא קי"ל כשמואל אכן אני מתורתך לא נטיתי לדעתם כלו' מכח תורתך שנתת לנו ולא למלה"ש מוכח איפכא מנייהו דאדרבא קי"ל כשמואל ומניה ילפי' דמהנייא תשו' ולזה סיים ואמר זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם אתחרט ואשוב בתשו' וזלעפה אחזתני מרשעים במה שאינם שבים בתשו' מחמת שהם עוזבי תורתך דלא רצו ללמוד דמהנייא התשו' מהתורה שנתת לנו ולא למלה"ש וכמדובר וזה אפשר כונת משז"ל שובה ישראל עד ה"א עד ההוא שאמר אנכי ה"א אש"ה וכו' וה"ה כמבואר עפ"י האמור וק"ל:
וזהו כונת הני מק"ק דבפ' ואתחנן הנז' ושבת עד ה"א וש"ב והקב"ה יקבל תשו' כי אל רחום ה"א וכו' לא ירפך ול"י לפסוק הדין דלא כשמואל כי ברוב רחמיו יפסוק הל' כשמואל ומטע"ז מהני לך התשו' ותדע לך ראיות ברורות שכן פוסק הדין כשמואל כי שאל נא וכו' השמע עם וכו' והרי ממ"ת לישראל ולא למלה"ש וגם מכח יצי"מ תו"ז וז"ש או הניסה וכו' משתים אלה מוכח להדיא דס"ל להקב"ה כשמואל ומהם תדעו ותבינו דתשובה מהנייא לכו וכנז"ל וק"ל:
וזה אפשר טענת מרע"ה באו' למה ה' יחרה אפך בעמך שלא רצית לקבלם בתשובה כנרמז במ"ש ועתה הניחה לי כנז"ל וכ"ת דתשו' ל"מ הלא קי"ל כשמואל הלא אשר הוצאת מאמ"ץ בתו"ז מטע"ז דקי"ל כשמואל כנז"ל וק"ל: וזה אפשר כה"כ ביחזקאל ט"ז יען אשר לא זכרת את ימי נעורייך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני הא דרכך בראש נתתי ולא עשית את הזימה ע"כ תועבותייך ע"כ ולכאו' דברי הנביא הללו משוללי הבנה הם אמנם כבר הקדמנו דמכח יצי"מ תו"ז מוכח דתשו' מהנייא מדין המוכר שט"ח וכו' כנז"ל גם הקדמנו לעיל דהט' דתליא כרעיה דה"א ללמד דתשו' מהניא כנז"ל וז"ש יען לא זכרת ימי נעורייך דהיינו יצי"מ דמשם ראיה דמהנייא התשו' מדין המוכר שט"ח כנז"ל ועכ"ז ותרגזי לי בכל אלה במעשה העגל שאמרת אלה אלקיך ישראל ולא עשיתם תשו' עפ"י סברתכם דס"ל דלא כשמואל וגם אני ה"א דרכך בראש נתתי תליתי כרעיה דה"א כדי להורות דתשו' מהנייא לכו ועכ"ז לא עשית את הזימה לשוב בתשו' ע"כ תועבותיך וכמ"ש הרד"ק ותרגום יב"ע וק"ל:
וזה אפ"ל ג"כ כה"כ מה מצאו אבותיכם ב"ע וכו' ולא אמרו וכו' וגם בזה יובן כה"כ הלעולמים יזנח ה' גאלת בז"ע וכו' וגם כה"כ ואמרו כל הגוים ע"מ עשה ה' ככה וכו' ואמרו וכו' ועפי"ה ה"ה כמבוארים מעצמם ובזה נוחים כמה מק"ק דתלי התשו' ביצי"מ כאשר ירדוף הקורא נעים:
ואחשבה לדעת דזה אפשר היה ספקו של מרע"ה במעשה העגל במ"ש ליש' אתם חטאתם חט"ג ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם ויל"ד כיון שכבר ישראל עשו תשו' כנרמז בתיבת ועתה הניחה לי א"כ איך נסתפק מרע"ה אם יקבלם ה' בתשו' או לא הא אין לך דבר שעומד בפני התשו':
והרב שא"י ז"ל בדקמ"ז ע"א פירש דספקו של מרע"ה היה במאי דפליגי ר"י ור"ל בפ' יוה"ך דר"ל אמר גדו' תשו' שמגעת עד כה"כ ור"י אמר עד ולא עד בכלל ופריך והאמר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת וכו' ומשני ל"ק הא בציבור הא ביחיד וכ' הר' ז"ל דמ"ד עד ועד בכלל ס"ל דגם על עון ע"ז תשו' מכפרת ומ"ד עד ולע"ב ס"ל דעל עון ע"ז ל"מ התשו' רק דבציבור שאני דמהנייא תשו' להו גם על ע"ז ובזה פי' הוא ז"ל כה"כ אל תקצוף ה' עד מאד וא"ל ת"ע הן הבט נא עמך כולנו יעש"ב וסיים הוא ז"ל דזה היה ספקו דמרע"ה באו' אולי אכפרה בעד חטאתכם כלו' אתם חטאתם בע"ז ובכגו"ד ספק אי עד ועד בכלל או לא וז"א אולי אכפרה בעד ר"ל שיחשוב לכם עד ועד בכלל בעבור שאתם רבים אתד"ק:
ועפי"ד אפ"ל כה"כ שובה ישראל עד ה"א כלו' שאם אתה יחיד שב בתשו' תשובתך מגעת עד ה"א ולא עד בכלל כיון שיש בידך עון ע"ז וז"ש כי כשלת בעוונך שהוא עון ע"ז שאין לו כפרה בתשו' להגיע עד ועד בכלל כדס"ל לר"י אבל אם אתם רבים השבים בתשו' אז גם על עון ע"ז מועלת התשו' שלכם להגיע עוע"ב ובכן קחו עמכם דברים שאמרם הקב"ה בעצמו לאמר הן ישלח איש א"א וכו' ואת זנית רעים רבים ושובו אלי נאום ה' הנה דברים אלו תקחו אותם בפיכם ושובו אל ה' בתשובה שלמה ואמרו אליו כל תשא עון כלו' מטעם כל כללות ישראל השבים שהם רבים תשא עון ע"ז ג"כ דבכה"ג עד וע"ב וק"ל:
וזה אפשר כה"כ מי אל כמוך נ"ע ועובר ע"פ לשארית נחלתו שהם רבים לא החזיק לעד אפו לומר עד ולע"ב כי חפץ חסד הוא וכו' וק"ל:
ואגב אורחין ראיתי בס' כפות תמרים בחי' ליומא שם בפלו' דר"י ור"ל הנז' אי עד וע"ב או עד ולע"ב דהקשה מדר"י לדר"י שהרי ר"י גופיה בפ' חלק אמר כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהם של בע"ת וידוע דמנשה חטא בע"ז והוא יחיד ואיך קבלו הקב"ה בתשו' ויעתר לו כיון דר"י גופיה ס"ל דביחיד עד ולע"ב יע"ש ולענד"ן לתרץ דכיון דקי"ל דמלך דינו כציבור כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' כידוע א"כ הרי אסיק הש"ס דיומא דבציבור שהם רבים גם ריו"ח מודה דעד ועד בכלל כנז"ל ופשוט: אמנם עפ"י דרכנו הקדום אפ"ל דמרע"ה הוה מספק"ל למר אי הלכתא כשמואל דס"ל דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ומטע"ז מהנייא התשו' לישראל או אינו מחול ול"מ התשו' ולז"א אתם חטאתם ח"ג ועת"ה שעשיתם תשו' אעלה אל ה' אולי וכו' דאפשר דס"ל להקב"ה דלא כשמואל או ס"ל דיש לחלק מדינא דשמואל לנדון התשו' ואני אתחנן לפניו שיפסוק הדין כשמואל ויקבל תשובתכם וק"ל:
א"נ באו"א אפ"ל כונת ספקו דמרע"ה באו' אולי וכו' בהק' מ"ד ביומא דל"ו כיצד סדר הוידוי ר"מ ס"ל עויתי פשעתי חטאתי וכה"א בשעיר המשתלח והתוודה עליו את כל עונות בנ"י ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה והשיבוהו רבנן לר"מ מאחר דהתוודה על העונות והפשעים חוזר ומתודה על החטאים בתמיהא אלא כך הוא מתוודה חטאתי ע"פ אלא מהו ז"ש משה נעו"פ וחטאה כך אמר משה רבש"ע כשישראל חוטאים לפניך ועושים תשו' עשה להם זדונות כשגגות ע"כ והק' הרי"ף ז"ל כיון דגדולה תשו' מאהבה שזדונות נעשות זכיות למה התפלל משה: שיעשה ה' להם זדונות כשגגות ולא התפלל שיעשה אותם זכיות ותי' במשז"ל עבר אדם על ל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר וא"כ על הזדונות בתשו' לבד אינם נעשים זכיות עד יוה"כ ונהי דאהני תשו' שלא יהיה נענש ויהיה העון של מזיד חשוב כשגגה ולכך התפלל משה בשעה שחוטאים לפניך במל"ת ועושים תשו' תהא מוריד עליהם העון שלהם לשגגה באותה שעה דייקא כלו' בשעה שחוטאים ועושים תשו' ועדין לא בא יוה"כ לכפר אינו נעשה זכיות עדין רק שגגות ולעולם בבא יוה"כ נעשים זכיות עכ"ל יע"ש: ולענד"ן לתרץ קו' הרי"ף ז"ל הנז' במשז"ל דזה שאמרז"ל דתשו' מאהבה נעשה להם זדונות כזכיות בכ"ף הדמיון לומר לך דאינו דומה ממש לזכיות הנעשים בפועל ונפ"מ דהזכיות הנעשים בפועל ממש הם נעשים חלוקא דרבנן לעוה"ב לא כן בזדונות שנעשים כזכיות אינו נעשה מהם חלוקא דרבנן זולתי השגגות אחר שעושה תשו' מאהבה נעשו זכיות ממש א"כ איפה אפ"ל דזהו כונת מרע"ה בתפלתו על ישראל כי עשה יעשה ה' להם הזדונות כשגגות ר"ל כדין השגגות שהם בעצמם נעשים זכיות וק"ל:
ואגב אורחין ראיתי להרב קרבן אהרן ז"ל בת"כ שהובאה שם האי פלוגתא דר"מ ורבנן הנז' ודקדק בדברי רבנן דר"מ דקאמרי עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים וחטאות אלו השגגות ומאחר וכו' דמה כונתם בזה ואמר מר דכונתם להק' על דברי ר"מ תרי קו' חדא דלא נקט לא ממטה למעלה ולא ממעלה למטה שנית מאחר שהתוודה וכו' והק' הוא ז"ל דמה יענה ר"מ לב' קו' אלו ותי' דר"מ ס"ל דאין הוידוי בקשת כפרה אלא הודאה בהכרת עונותיו כלומר ביודע ומכיר חטאו שעשה ולז"א שסדר הוידוי בהוראת הכרת עונותיו שבתחי' יאמר היותר מפורסם הידיעה שהם הפשעים שהוא חוטא להכעיס ואח"ך העונות שהוא חוטא לתיאבון והוא נרדף מהתאוה ואח"ך החטאים שהוא שוגג כמו אנוס אתד"ק יע"ש והדברים תמוהים דר"מ נקט תחי' עויתי ואח"ך פשעתי ולדבריו היל"ל תחי' פשעתי ואח"ך עויתי וכן פי' הוא ז"ל גופיה דזוהי קו' רבנן לר"מ דלא נקט לא ממטה למעלה וכו' וצ"ע ועפי"ד רבנן לר"מ דקאמ"ל מאחר וכו' ור"ל דכיון דהתודה על הזדונות והפשעים ונמחלו לו שוב א"צ לבקש על השוגג בזה אפ"ל כה"כ הרב כבסני מעוני וכו' כלו' כשתכבסני מעוני ונמחל לי העון איני צריך עוד לבקש מחי' על החטאים אלא ממילא ג"כ מחטאתי טהרני דאם העון נמחל מכל שכן השוגג כדקא"ל הכי רבנן לר"מ כנז"ל:
וזה ג"כ אפשר כה"כ נשאת עון עמך א"כ ממילא כסית כל חטאתם סלה דאם העונות נמחלו מכ"ש השגגות כנז"ל וזה ג"כ אפשר כה"כ אמרתי אודה עלי פשעי לה' שהם המרדים היותר מפורסמים ונמחלו לי א"כ ממילא ג"כ נמחל, לי עון השגגות וז"ש ואתה נשאת עון חטאתי סלה וק"ל:
וזה אפשר כה"כ אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתך לא אזכור ויל"ד כפל אנכי אנכי ומהו הכונה במ"ש למעני ותו אומרו וחטאתך ל"א קשה ממ"ן דאם עשה תשובה על החטאות פשיטא שלא יזכרו עוד ואם לא שב עליהם מה טעם שלא יזכרם:
ועפי"ה א"ש בהק"ע מ"ד בילקוט וז"ל אנכי אנכי הוא מנחמכם בסיני קבלו שני אנכי חדא אנכי ה' אלק'יך ועוד אנכי ה"א אל קנא והקב"ה מנחמם ב"פ אנכי אנכי עכ"ל וצל"ד מה ענין תרי אנכי הנז' להיותם נעשים מפתח לנחמת ישראל ולגאולתם והמפ' ז"ל פי' כלפי מ"ש לא יוכל בעלה הא' לשוב לקחתה ע"כ אמר ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם כלו' דיבור אנכי ה"א ואנכי אל קנא אדרבא הם מפתח לגאולת ישראל והענין כמשז"ל בספרי דעתידה כנס"י לומר הן ישלח איש וכו' ומשיב להם הקב"ה כלום כתבתי אלא איש אל אנכי ול"א ע"כ נמצא דאדרבא דיבור אנכי ואנכי דנאמר בהם אל הם רפואות תעלה לישר' עיין בס' שא"י דקל"ד:
עוד נקדים מ"ש המפרז"ל דהיכי אתי עשה דתשו' ודחי הקב"ה ל"ת דלא יוכל בעלה דא"א לאדם חטוא וכו' ותירצו דגם הקב"ה ע"י התשו' של ישראל גם הוא יתברך מקיים מ"ע דהשבת אבידה דהנפש החוטאת היא מוצאת לסט"א וכל המצות שעושה בעוד שלא שב בתשו' כולם נדדו הלכו לסט"א לעמקי הקלי' ואחר שישוב האדם בתשו' שלמה לפניו יתברך הקב"ה מוציא בולעם מפיהם בסוד חיל בלע ויקיאנו ובזה מקיים השי"ת מ"ע דהשבת אבידה וגם מקיים הלאו דלא תוכל להתעלם ואתו האי עול"ת דידיה ודחו הלאו דלא יוכל בעלה אתד"ק:
מעתה נבא לכה"כ דבא הכתוב להודיענו דכי יפלא ממך דבר לומר דמאחר דישראל עבדו ע"ז וזנו אחרי אלק"י נכר הארץ כלום יש להם עוד תקנה לשוב אל ה' והלא כתיב לא יוכל בעלה וכו' ואיך יכול הקב"ה לדחות לאו זה דלא יוכל כדי שיקיימו ישראל מ"ע דתשו' דאין או"ל חטא וכו' לז"א אנכי אנכי מוחה פשעיך כלו' כיון דבב' דברות הללו אנכי ה"א ואנכי אל קנא כתיב בתרוייהו תיבת אל ואל אנכי ולא איש וכיון שכן אין כאן גירושין ולכך אנכי אנכי מוחה פשעיך דאין כאן לאו דלא יוכל בעלה כלל דאיש כתוב ולא אל ותו אפי' את"ל דהכל אחד ויש כאן גירושין ועלי לקיים הלאו דלא יוכל עכ"ז אני דוחה לאו זה משום דהוא למעני כלומר מה שאני עובר על לאו דלא יוכל אינו אלא למעני בשביל עצמי כדי לקיים עול"ת דהשבת אבידה וכשאני מוחה פשעיך שהם היותר חמורים ומפורסמים ממילא ודאי דחטאתך שהם השגגות הקלות לא אזכור דאם הפשעים נמחלו מכ"ש השגגות וכדברי רבנן לר"מ וכנז"ל ועפי"ד הרי"ף ז"ל הנז"ל שכתב דכשהאדם חוטא בתוך השנה ועושה תשו' אז הזדונות נעשו שגגות עד בא יוה"כ דאז מתכפרים לו השגגות ג"כ וכנז"ל:
בזה אפ"ל כה"כ כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם דהאי תיבת כל אתייא לרבויי בין הזדונות שעשה תשו' עליהם קודם בא יוה"ך ונעשו שגגות ובין על הזדונות ושגגות שלא שב עדין עליהם כלל עד יוה"ך על כולם הוא אומר כי ביום הזה י"ע מכ"ח ונעשו הכל זכיות וה"ט כי לפני ה' רחמים פשוטים תטהרו וק"ל:
ובכן זה אפשר שהיה ספקו של מרע"ה באומרו אתם חטאתם חטאה גדולה בע"ז ועת"ה שעשיתם תשו' קודם יוה"ך נעשו הזדונות שגגות ואינו מתכפר לגמרי עד יוה"ך והשת"א הכא קודם יוה"ך אעלה אל ה' רחמים גמורים ואתחנן לפניו אולי אכפרה ג"כ בעד חטאתכם שהם השגגות שנשארו בכם ולכן אמר אולי לשון ספק משום דדינא לא הוי הכי שיהיו השגגות נמחלים קודם בא יוה"ך וכמשז"ל תשו' תולה ויוה"ך מכפר אלא דאפשר דעל ידי תפלתי ובקשתי מאת ה' יסלח לכם גם על השוגג וק"ל: