אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ו דרוש לשבת תשובה

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ו דרוש לשבת תשובה

ה דרוש לשבת תשובה

דרוש ו' לשבת תשובה ישמחו היראים ויעלצו השבים אליו יתברך וימינו פשוטה לקבל שבים והנביא מפי ה' מכריז ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ויל"ד דקרי ליה מכשול שהוא שוגג והדר קרי ליה עון שהוא מזיד וכבר רז"ל נרגשו מזה בגמרא ועיל"ד מהו כונת אומרו וקח טוב ואפשר שיובנו הכתובים הללו בהק' מ"ש המרדכי ז"ל בכתובות בפ' מי שהיה נשוי וז"ל וכללו ש"ד אין השותף יכול לסלק חבירו בע"כ כ"ז שלא שינה התנאי ביניהם וכו' אמנם אם כשתבע ראובן ללוי ליתן חלקו ולוי אמר שאינו חפץ ליתן הרי שינה השותף ונעקר מהם משותפותם עכ"ל ומרן ז"ל בב"י ח"מ סי' קע"ו כ' וז"ל והיכא דשינה התנאי צ"ע אם סובר הרמב"ם ז"ל שיסלקנו ויותר נ"ל שלא יסלקנו ויפרע ההפסד שנמשך מביטול תנאי זה עכ"ל. ולכאורה יש לעמוד ע"ד מרן ז"ל הללו ממ"ש מני"ר גופיה בב"י יו"ד סי' רל"ו דהתם ראו הביא לנו וז"ל כ' ר"י משם מהר"ש משאנץ ז"ל שהיה מקובל בענין שידוכי איש ואשה שקבלו עליהם חרם לינשא לזמן פ' דמי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מותר וא"צ היתר חכם וגם המעכב מותר בלא התרה לאחר שנשא שכננדו עד שבא זקן אחד ואמר לי כי שניהם אסורים וכו' ונומיתי לו יכונו דבריך כשקבלו עליהם ח"ס אבל במפרש שהמעכב יאסר אין לאחר התנאי כלום ובין כך כיון שנשא האחד אף שנשא באיסור שכנגדו מותר לאלתר וא"צ התרה עכ"ל וכ' ע"ז מרן ז"ל בב"י שם ז"ל ודברי ר"י ודברי קבלת ר"ש נכונים בטעמם ודברי הזקן ההוא אפשר שהם לפי מנהג מקומו שעל דעת כן הסכימו הקהלות ההם בחרם עכ"ל וכ"פ מרן ז"ל בש"ע שם וז"ל ב' שנשבעו עשות דבר אחד ועבר אחד מהם על שבועתו הב' פטור ואין צריך התרה לפיכך איש ואשה שנשתדכו' זל"ז וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע מי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מותר וא"צ התרה וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו ע"כ והדבר הקשה, דהתם בח"מ ס"ל למרן ז"ל דאם עבר השותף על התנאי אין השיתוף מתבטל וכנז"ל א"כ איך פסק ביו"ד סי' רל"ו היפך ס' הזקן ובפרט במקום שבועה דקי"ל ס' שבועה להחמיר. וכבר עלה במחשבה לו' דמ"ש מרן ז"ל בב"י ח"מ דישלם ההפסד ולא יתבטל השיתוף היא לד' הרמב"ם ז"ל. וליה לא סל"ה וראיה לזה שבש"ע ח"מ סי' קע"ו הנז' לא פסקה להא כלל רק כתב שם וז"ל השותפין שהתנו ביניהם שיעמידו השות' לזמן קצוב כל אחד מהם מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן וכו' ע"כ ולא הזכיר שם דאם עבר השותף ושינה תנאי השות' מה הדין נותן אם להשלים ההפסד והשות' קיימת אי לא רק מורם ז"ל כ' ב' הסברות הנז' וזו ראיה למה שכתבתי:

אבל היותר נראה לענ"ד לומר דלעולם ס"ל למרן ז"ל כמ"ש בב"י ח"מ לדעת הרמב"ם ז"ל דמשלם ההפסד והשות' קיימת ולא דמי האי דינא לההיא דאיש ואשה שנשבעו דבשותפין עיקר טעם תנאיהם שעושין זה עם זה אינו אלא מפני שלא יפסידו ממון השות' וכליא קרנא וכשמשלם זה ששינה ההפסד שגרם הוא בעובר על התנאי הו"ל כמי שלא עבר על תנאו ולהכי ס"ל למרן דהשות' קיימת משא"כ בשנים שנשבעו לעשות דבר אחד דהגם שהאחד מהם יכול לקיים תנאו מאחר שחבירו עבר על שבועתו יכול הב' לול אדעתא דהכי לא נשבעתי ולכך הותרה משבועתו לגמרי כנלע"ד נכון. ואגב אורחין חזיתיה למר הרב משאת מש שה ז"ל בתשו' ח"מ ח"ב סי' מ"ד בדקכ"ב שכתב וז"ל ומידי עוברי ע"ד מהראד"ב ז"ל בתשו' הנז' עמדתי מרעיד במה שתפס במושלם דכיון דתנאי היו הדברים אשר לא יצא ערב שום א' מהם לשום אדם ועבר הגבול והפסיד לכיס השות' דהותר האחרון ונתבטל השיתוף ולכאורה וכו' הנה דעת מר דאפי' אם שינה השותף מהתנאי ושלא מדעת שותפו לא יסלקנו אלא דיפרע ההפסד המתהווה. מחמת שינוי התנאי וכו' ומה גם שכבר הורה זקן דאפי עבר האחד אין חבירו מותר וכו' והגם הלום מרן מהריק"א ז"ל דחה דברי הזקן וכו' מ"מ אין זה מ מעלה ארוכה דאם אמרו דהותר האחרון היכא דעבר הא' אינו אלא הכא דלא אפשר להתקיים מאז עבר הראשון כגון ב' שנשבעו לישא זא"ז כי מאז עבר הא' א' הותר חבירו דאין מקום לו' שזה יקיים שבועתו כיון דלא סגי בכך כ היכא דהב' מצי לקיומי לשבועתיה אף אם עבר אחד מהם מאן אחליה לשבועתיה דאידך ובכגו"ד גם מרן יודה לקבלת הזקן אלא דכלפי מה שהפרי על המדה דבכל גוונא הב' אסור הוא דדחה דבריו ותלאן במקום שנהגו וע"כ צ"ל בכך לד' מרן דאל"כ תק"ל דאיהו ס"ל דאין השיתוף מתבטל בשנותו א"ט והיכי מצי סבר שלא כדעת הזקן אע"כ כדכתיבנא עכ"ל יעש"ב:

ונוראות נפלאתי ע"ד הרב מ"מ ז"ל הללו דאיך לא זכר שר מ"ש מרן ז"ל גופיה בשה"ט יו"ד סי' רכ"ח סמ"ד וז"ל שנים שנדרו ללכת יחד לא"י תוך שתי שנים והא' מתעכב חבירו פטור ע"כ וה"ז הב' יכול לבדו לקיים שבועתו הגם שחבירו, מתעכב ואפי"ה פטרו מרן ז"ל וזהו היפך ממש ממאי דאסיק הוא ז"ל בד' מרן ז"ל כמבואר והוא פלא:

ומ"ש עוד הרב מ"מ ז"ל שם דאיברא דאין דחיית מרן ז"ל דחייה גמורה דבלשון אפשר אמרה למילתיה ע"כ. תמיהני טובא דכיון דמרן ז"ל בשה"ט יו"ד בסי' רכ"ח ובסי' רל"ו הנז' פסק בפי' היפך ס' הזקן והיפך חילוקי של הרב ז"ל הנ"ל היאך נאמר דבל' אפשר אמרה והא קמן בשה"ט פ' דלא כוותיה ונמצא שדחה דברי הזקן בב' ידים סו"ד דבריו ז"ל שגבו ממני וצל"ע:

וצופה אנכי להרב יד שלמה ז"ל בד"ג ע"א בדרוש תשו' שכ' וז"ל והנה מהרש"ך ח"ב סי' ן' והלח"ר סי' קי"ט נשאלו בראובן ושמעון שנשתתפו לזמן ג' שנים והתנו ביניהם שלא ישחקו בקוביא ושלא לצאת ערב בעד שום אדם והא' מהם עבר על התנאי והשותף הב' עסק בעסקיו לו לבדו כי אמר דנתבטלה השות' כיון שחבירו ביטל התנאי והשיבו הרבנים הנז"ל דשוהד"ן דכל שביטל התנאי שהיה ביניהם דנתבטל השות' כמ"ש רי"ו דב' שנשבעו וכו' והמ"מ תמה דאיך פסקו דנתבטל השות' כיון שעבר על התנאי כדעת המרדכי ולא חששו לס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל שפורע ההפסד השות' קיימת ע"כ ואחהמ"ר דבריו תמוהים במ"ש דלד' הרמב"ם כה"ג לא נתבטלה השות' דהרי לד' הרמב"ם אעג"ב דהוא בעוברו על התנאי אינו מתבטל השות' אפי"ה צריך שיפרע מה שהפסיד אבל כ"ז שלא פרע אפי' לד' הרמב"ם ז"ל מתבטלת השות' וא"כ בנדון הרבנים ז"ל הנז' מה ששחק בקוביא ויצא ערב אין בידו לתקנו והו"ל כאילו לא פרע דמתבטל השות' אפי' לד' הרמב"ם וצ"ע עכ"ל יע"ש:

ולא זכיתי להבין ד"ק דהרי הרמב"ם ז"ל לד' מרן ז"ל לא חילק במין התנאים אלא בכל אופן שיהיה שינוי בתנאים מצד אחד מהשות' ושילם ההפסד השות' קיימת ואדרבא התנאי הזה שהתנו שלא ישחקו בקוביא ושלא יצאו ערבים היא היתה לקיום השות' כדי שלא תפסד השות' ולד' הרמב"ם ז"ל פשוט דכשמשלם ההפסד הרי תיקן הכל וכאילו לא עבר על התנאי והשות' קיימת כ"כ הרבנים ז"ל הנז' בנ"ד שעבר הגבול והפסיד לכיס השות' דהותר האחרון ונתבטל השיתוף ע"כ הרי להדיא דהעיקר הוא משום דהפסיד לכיס השות' בעוברו על התנאי ולכך כתבו דמתבטלת השות' וא"כ לד' הרמב"ם דמשלם ההפסד והשות' קיימת א"כ גם בנדון זה הדין כן וזוהי תמיהת המ"מ ז"ל עלייהו ז"ל דלמה לא חששו לס' הרמב"ם ז"ל ופסקו את הדין בסכינא חריפא דבטלה השות' כס' המרדכי ז"ל וא"כ מאי רמי ומק' ע"ד המ"מ ז"ל והנה דבריו ז"ל ברור מללו ושפיר קא מותיב עלייהו מלכי ואם כוונתו של הרב יד שלמה ז"ל להק' ע"ד המ"מ ז"ל דכיון דהתנו ביניהם שלא ישחקו בקוביא ושלא יצאו ערבים הו"ל כאילו נשבעו איש אל רעהו דבדרך זו יתקיים השיתוף ואם אין ביניהם לא יהיה הגם שיפרע ההפסד ובהא מודה גם הרמב"ם ז"ל דבטלה לה השות' גם זה קשה לשמוע דהרי המ"מ ז"ל גופיה כתב כן כדי להסכים דברי הרבנים ז"ל הנ"ל עם מ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל הגם הלום חזיתיה להרב ז"ל דעיקר טעמיה משום דהוו דברים שהשות' תלוי בהם ובקיומם והכי מתבאר ממ"ש מהרש"ך ז"ל למימרא דס"ל דהו"ל כאילו נשבעו איש אל רעהו דבדרך זו יתקים השות' ואם אין לא יהיה ע"כ ושו"כ דעכ"ז לבו נוקפו משום דדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה מוכחא מילתא דלא חילקו ובכל גוונא נמי אין זה נפטר מהשבועה והשלמה בעי וצ"י בדעת הרבנים ז"ל הנז"ל דלא למשויינהו חולקי' ע"ד הרמב"ם ז"ל עכ"ל סו"ד שגם דברי הרב יד שלמה ז"ל בזה צ"ע וראיתי להרב הק' מהרח"ף ז"ל בס"ה ברכת מועדיך לחיים ח"א בדע"ו ע"ד שהבי"ד הרב י"ש הנז' ולא נתעורר עליו מזה כלל ואיהו ז"ל תריץ יתיב מדיליה תמיהת המ"מ ז"ל ע"ד הרבנים ז"ל הנז"ל בטו"ט ודבריו נאמנו מאוד כמשי"ר המעיין ודוק:

ושו"ר להרב שנות ימין ז"ל בדכ"ט ע"א וע"ב שהבי"ד המ"מ ז"ל הנז' שהבין בד' מרן ז"ל דס"ל כד' הרמב"ם דאפי' עבר השותף ושינה מתנאי השות' לא נתבטלה השות' אלא ישלם ההפסד והכי ס"ל למרן ז"ל גופיה וכ' הוא ז"ל שכ"כ הרב בני אברהם ז"ל ג"כ דהכי ס"ל למרן ב"י ז"ל ותמה עליהם הוא ז"ל דמנלן לו' כן בד' מרן כיון דבל' אפשר אמרה למילתיה והכריח דבריו ממ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רל"ו דפ' להדייא בש"ע כרי"ו והמרדכי דלא כס' הזקן וא"כ מכ"ש וק"ו דה"ן ס"ל בשות' ומזה תמה על מורם ז"ל בח"מ סי' קע"ו דפ' בפי' דאפי' שינה לא נתבטלה השות' ואילו ביו"ד סי' רל"ו הסכים לפ' מרן ז"ל דפ' כרי"ו והניח הכל בצ"ע יעש"ב: וכשאני לעצמי לא כן אנכי עמדי דודאי דעת מרן ז"ל ברורה כשמש דס"ל להלכה דאפי' שינה השותף מתנאי השות' לא בטלה השות' רק משלם ההפסד וכמ"ש מרן ב"י דכן נ"ל יותר וכן הבינו בדעת מרן והרמב"ם ז"ל כל הפוס' והמפז"ל כמשי"ר הרואה והוא ברור ולעיקר ראייתו ממ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רל"ו לעד"ן דהחי' ברור וכדכתיבנא בעניותין לעיל בריש אמיר והוא פשוט וברור ואכמ"ל עוד בזה ועיין להרב חוקי חיים ז"ל בסי' ג"ל שכ' בתוד"ק דמרן ז"ל בש"ע סי' קע"ו פ' כד' הרמב"ם ז"ל דאף אם שינה לא נתבטלה השות' יע"ש ולא ראה יפה שהם דברי מורם ז"ל דוקא ואילו מרן ז"ל לא הזכיר מזה בש"ע כלל כמש"ל:

איך שיהיה הנה נתבאר דשותף ששינה ועבר על איזה תנאי מתנאי השות' וגרם הפסד לשות' אי מצי שותפו לחלוק תו"ז השות' או"ל מבואר יוצא דדין זה במח' הוא שנוי בין הרמב"ם והמרדכי ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל כל דמשלם ההפסד ל"מ שותפו לחלוק השות' בתו"ז כלל ולד' המרדכי אפי' דמשלם ההפסד יכול חבירו לבטל השות' אפי' תו"ז והיכא דלא שילם ההפסד כלל לכ"ע יכול לבטל השות' תו"ז וכמו שנתבאר:

וכתב מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' ק"ך דאע"ג דס"ל להמרדכי דשותף ששינה מת' השות' אע"ג דפורע ההפסד מ"מ ראובן ששלח לפאטור שלו בגד שיתנהו לבאטאן ויודע ראובן שהבאטאן היה פרוץ ומעותד למקרה ופגע הגנבה ואפי"ה שלח לו יש לנו לפטור לבעל הבאטאן דאמרינן דאדעתא דהכי קא עביד וסיים עלה הרב כנה"ג ז"ל בסי' קע"ו ח"מ הגהט"ו אות פ"ח דמזה יש ללמוד בשותף שיודע בחבירו דישנה ממנהג המדינה וילך למ"א או יקיף ואעפי"כ נשתתף עמו אדעתא דהכי נחית ואין השות' מתבטלת עכ"ל: עוד נלע"ד לו' דאפי' להמרדכי ודעימיה ז"ל דס"ל דבשינה התנאי השות' האחד וגרם הפסד לשות' אפי' דמשלם ההפסד נעקרה ונתבטלה השות' היינו דוקא אם עבר ושינה התנאי במזיד גמור משא"כ אם בשוגג או באונס עבר על התנאי גם המרדכי ודעימיה ז"ל יודו דלא בטלה השות' ע"ס הזמן המוגבל דה"ז דומה לב' שנשבעו זל"ז לעשות דבר אחד ועבר א' מהם ע"ש באונס או בשוגג דלכ"ע לא הותר הב' משבועתו כדכ' מורם ז"ל ביו"ד סי' רל"ו ושאר פוס' ז"ל ע"כ הלא בספרתם:

ועוד נלע"ד לו' דכי היכי דקי"ל דמת א' מהשות' נתבטלה השות' כ' מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קנ"ג דאם היו ג' או ד' שות' ומת אחד מהם לא נתבטלה השות' לגבי שאר השות' הנשארים רק לגבי יורשי המת דוקא אפי' לד' הרמב"ם ודעי' יע"ש א"כ מינה נילף נמי להיכא דהיו ג' או ד' שות' ויותר וא' מהם עבר ושינה מהתנאים שהתנו ביניהם דאפי' לד' המרדכי ודעימיה לא בטלה השות' רק לגבי אותו שותף ששינה התנאי אבל לגבי שאר השות' הנשארים שלא שינו התנאי עדיין שות' קיימת ואפי' דאיכא חולקים ע"ד מהרשד"ם ז"ל וס"ל דגם לגבי שאר השות' בטלה השות' וכמ"ש הרב משא מלך ז"ל וכמו שהאריך בזה הגאון מהריט"א ז"ל בסי' כ"ג מ"מ העלה שם דאי איכא שבועה בין השות' אזלינן לחומרא דס' שבועה להחמיר יעש"ב וגם נלע"ד לו' דאם רוב השות' עברו על תנאי השות' רק מיעוטם לא עברו בהא ודאי אמרי' לד' המרדכי דהמיעוט בטלי לגבי הרוב ובטלה השות' לגמרי אפי' תו"ז דדוקא במת אחד מהשות' והרוב חיים עדנה הוא דס"ל למהרשד"ם דלא בטלה השות' לגבי הרוב אבל אם רוב השות' מתו ונשאר מיעוטן בחיים בהא ודאי גם מהרשד"ם אזיל ומודה דבטלה השות' לגמרי גם מהמיעוט דבטילי לגבי הרוב וה"ה ה"נ אם עברו הרוב על התנאים של השות' בטלה השות' גם לגבי המיעוט וז"ב לענ"ד:

עו"ן מ"ש הרב יושב אוהלים ז"ל בפ' וילך דלחלק יצא דאם השותף הב' הוא ניהו דהוי גרמא לשותף הא' לעבור על התנאי ולהפסיד דלכ"ע אפי' המרדכי מודה דלא מצי חבירו לבטל השות' תו"ז כלל ומכ"ש היכא דבידו של השותף למונעו להשינוי ואפי"ה ראה ושתק דאז ודאי מחל ואינו יכול עוד להפריד השות' תו"ז ובזה פי' הוא ז"ל מאמרי רז"ל יעש"ב:

ועפ"י כל האמור נלע"ד דאפ"ל בזה כו' הפ' הנאמרים באמת בפ' כי תשא וכ"ת ויאמר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך אשר הוצאת מאמ"ץ סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ויחל משה א"פ ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מאמ"ץ בכח גדול ובי"ח וכו' זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם בך וכו' והדקדוקים רבו וכבר בדרוש אחר לתשו' ביארתי כל הדקדוקים שבאלו הפסוקים ופירשתים בעניותי שם באו"א ומשם בארה וכעת נלע"ד לפרשם באו"א עפ"י הדין הנז"ל בהק' עוד מ"ש רז"ל בפ"ק דקי' ג' שות' באדם אביו ואמו והקב"ה ואמרי' בש"ס דנדה ד"ל וז"ל כי לך תכרע כל ברך זה יום המיתה תשבע כל לשון זה יום הלידה ומה היא השבועה שמשביעין אותו: תהי צדיק וכו' והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הוא נוטלה ממך ע"כ נמצא דעל תנאי כן נברא האדם לקיים התורה והמצוה וכשחוטא האדם ועובר על התנאי לפי סברת המרדכי הרי נתבטלה השות' והקב"ה נוטל חלקו ממנו שהיא הנשמה חלק אלוה ממעל וימות האדם וזהו ביטול השות' ולד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דמשלם ההפסד והשות' קיימת גם האדם החוטא מצי לתקן בתשו' את אשר עיוות כי לכל עון יש תשו' כנגדו לכלוא הפשע ולהתם חטאת והשות' קיימת וכ' הרב קול יעקב שאול ז"ל בדרוש תשו' דאפי' לד' המרדכי דס"ל דאפי' שילם ההפסד בטלה השות' אם מלבד דשילם ההפסד שילם ג"כ ריוח שהיה מרויח באותו ממון אם לא יהיה משנה תנאי השות' בכה"ג גם המרדכי ודעי' מודו דהשות' קיימת ע"ס אותו זמן הקצוב ביניהם יע"ש וידוע משז"ל ביומא דתשו' מיראה זדונות נעשות לו שגגות ומאהבה נהפכין לזכיות יע"ש נמצא דכשעושה תשו' מאהבה מלבד דשילם ההפסד עוד זאת חשיב נמי דמשלם ריוח ג"כ שהם הזכיות שהרויחו ע"י תשו' מאהבה:

ועיין להרב אש דת בס' ואתחנן ומשה"ק עליו הרב דברי שלמה בס' תולדות והרב נח"ל ח"א דצ"ד ע"א וע"ב והרב ברכת מועדיך לחיים דע"ז ובדרוש הנדפס בס' בני בנימין וקרב איש ח"ב אחר ההקדמה יעש"ב ואכמ"ל בזה: עו"ן מ"ש גדולי הפוס' ז"ל דאם השותף האחד לא מכר הסחורה בזמנה ועיכב מלמכור ועבר זמנה וגרם הפסד לכיס השות' בעיכובו לא חשיב שינוי מתנאי השות' כיון דהוי בשוא"ת ומצי טעין לטובה נתכוונתי כידוע. וכמ"ש מהריט"ץ סי' קל"ה ומהרימ"ט ח"א סי' ק"י ושאר פוס' ז"ל ועיקר שורשוהי מד' הרמב"ם ז"ל שהביאם מהריט"ץ ז"ל שם כמשי"ר המעיין ולפי"ז מ"ש הרב אש דת ז"ל בפ' ואתחנן וז"ל א"כ איפה נפש כי תחטא ושינה מתנאי השות' בקו"ע או בשוא"ת לס' הרמב"ם שות' במק"ע וכו' עכ"ל יע"ש הא ודאי דזה שכתב או בשוא"ת אינו אלא לס' הרמב"ם ז"ל דוקא אכן להמרדכי דס"ל דבטלה השות' לגמרי ודאי דאינו אלא שינה ועבר בקו"ע דוקא לא אם שינה בשוא"ת וכמדובר וזה ברור:

מעתה נבא לכו' הני מק"ק הנז' ויאמר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך כלו' דעברו על תנאי השות' אשר התניתי עמהם ביום הלידה כנז"ל וז"ש סרו מהר מן הדרך אשר ציותים ביום הלידה וא"כ הרי נתבטלה השות' לגמרי אשר ביני לבינם ולא תימא דעברו בשוא"ת ולא בטלה השות' רק עשו להם עג"מ בקו"ע במעשה גמור ולא תימה דבשוגג ובאונס עברו על התנאי אלא במזיד וברצונם הטוב עברו על התנאי שהרי וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה א"י מכ"ז מוכח בבירור דבמזיד וברצונם הטוב עברו על התנאי שהרי בטלה השות' לגמרי וא"כ אפי' שיעשו תשו' הרמוזה בועתה דאין ועתה אלא תשו' כידוע עכ"ז הניחה לי כלו' לא שמיע לי ולא ס"ל דאנא סבור כד' המרדכי דאפי' דישלמו ההפסד בטלה השות' לגמרי ומצי אנא לחלוק השות' וליטול חלקי מהם שהיא הנשמה אפי' בתו"ז וז"ש ויחר אפי בהם ואכלם ואולם אתה שלא היית עמהם בעון העגל ולא עברת על התנאי אני מקיים שותפותי עמך ע"ס הזמן וא"ת שאתה מועט והם הרבים שעברו על התנאי ובטל המיעוט לגבי הרוב כדין מתו רוב השות' וה"ה אם עברו על התנאי רוב השות' דהמיעוט בטל לגבי הרוב לא תחוש מזה כלל כי אני אעשה אותך לגוי גדול ותהיה אתה ג"כ רוב ולא מיעוט ומוכרח אני לקיים השות' עמך ע"ס הזמן:

ולזה ויחל משה את פני ה"א ויאמר למה ה' כלו' למה נקרא שמך ה' משום דשם הוי"ה ב"ה הוא רחמים גמורים וא"כ יחרה אפך בתמיהא והלא מידתך רחמים גמורים והיה ראוי לך לפסוק כהרמב"ם ז"ל דלא בטלה השות' כלל וכ"ת דאפי' להרמב"ם ז"ל עכ"פ בעי מיהא שישלמו ההפסד כדי לקיים השות' ע"ס הזמן המוגבל לז"א בעמך ר"ל עד"ש ז"ל ונשיא בעמך ל"ת בעושה מ"ע כלו' גם הכא איתנהו בתקנתא שיעשו תשו' ולא עוד אלא דיעשו תשו' מאהבה כרמוז בתיבת בעמך דהיינו בעושה מ"ע השבים מאהבה דבכה"ג מלבד מה דמשלמים ההפסד עוד זאת דמשלמים ריוח ג"כ דזדונות נ"ל זכיות ובכה"ג לכ"ע אינה מתבטלת השות' כנז"ל. ועוד מטעם אחר אינך יכול לבטל השות' מהם תוך זמנם דהא אשר הוצאת מאמ"ץ ואתה ידעת אותם שישנו מהתנאי כיון שהיו גוי מקרב גוי ומה אלו גם אלו כמ"ש רז"ל ובכה"ג לכ"ע אינה מתבטלת השות' כדיליף לה הכנה"ג ז"ל מתשו' מהרש"ך ז"ל וכנז"ל. ועוד מטעם אחר אינך יכול בדין לחלק השות' מהם תו"ז והוא שהם אנוסים מיצה"ר ואתה גרמת להם לחטוא כיון שבראת יצה"ר להחטיאם כמש"ה ואשר הרעותי ונאמר ג"כ ואנכי בראתי משחית לחבל ואתה יודע כי אין אדם צדיק בארץ וכו' אשר מטע"ז ארז"ל ביומא דפ"ו אדם עובר עבירה פ"א ופ"ב ופ"ג מוחלין לו דהן כל אלה יפעל אל פעמים שע"ג יע"ש וכיון שכן שאתה הגורם להם לחטוא כ"ע מודו דל"מ השותף לחלוק תו"ז כלל וז"ש בכח גדול שם רמז דהם אנוסים מכח גדול הוא היצה"ר כדרז"ל בפ"ג דנדרים ע"פ ובא אליה מלך גדול זה היצה"ר יע"ש:

ועוד ט"א שבידך למנוע השינוי ואפי"ה ראית ושתקת ולא מנעת אותם ביד חזקה שלך א"כ הא ודאי דאינך יכו"ל השות' מהם תו"ז וכמ"ש הרב יו"א ז"ל וכנז"ל וז"ש וביד חזקה שם רמז להאמור דמלבד דהם אנוסים מן היצה"ר המחטיאם בכח גדול עוד זאת יש ט"א וז"ש ובי"ח שלא היית יכול למונעם מלשנות ומלעבור על התנאי כנז"ל. ותני והדר מפרש אומרו בכח גדול שהוא היצה"ר כנז' דלמה יאמרו מצרים כיון שהוא ית' ברעה שהוא היצה"ר הנק' רע הוציאם מבטן אמם כמש"ה לפתח ח"ר ויצר לב האדם רע מנעוריו ועתה רוצה להענישם להרוג אותם בהרים ולכלותם מע"פ האדמה אתמהא טובא כיון שהוא הגורם להם שיחטאו ע"י שברא להם היצה"ר והוא יודע בהם שעלולין לחטוא מכח היצה"ר ובידו היה למונעם ועכ"ז רוצה להרוג אותם וכו' הא ודאי לא מן השם הוא זה כלל ועוד דהא איכא קמן ס' שבועה דקי"ל להחמיר וז"ש זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם בך וכיון דאיכא ס' שבועה היאך אתה יכול לבטל השות' מהם הם תו"ז הא ודאי אתמהא וק"ל:

ובזה אפ"ל כו' מאמרם ז"ל במנחות דנ"ג:

וז"ל בשעה שהחריב הקב"ה את ביהמ"ק מצאו הקב"ה לאברהם אע"ה עומד בביהמ"ק אמ"ל מה לידידי בביתי אמ"ל על עסקי בני באתי אמ"ל בניך חטאו וגלו אמ"ל שמא בשוגג חטאו אמ"ל עשותה המזמתה אמ"ל שמא מיעוטם חטאו אמ"ל הרבים אמ"ל הי"ל לזכור במילה שבבשרם אמ"ל ובשר קודש יעברו מעליך אמ"ל שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' אמ"ל כי רעתכי אז תעלוזי מיד הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר שמא ח"ו אין להם תקנה יצתה ב"ק ואמרה לו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה זית זה אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן ע"כ. ויל"ד במעשה זה טובא חדא במ"ש ע"ע בני באתי דמשמע שיודע בהם שגלו מארצם והוא בא על עסקיהם וצל"ד מה עסק יש לו בהם דאל"כ לא הול"ל אלא בני היכן הם ותו יל"ד במ"ש היה לך לזכור ברית מילה דמהיכא תיתי שבעבור שהם נימולים ימחול להם הקב"ה ע"כ פשעיהם וחטאתם ועיל"ד במ"ש עוד אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' דא"כ אין לדבר סוף ולעולם לא מצי הקב"ה להעניש לשום חוטא כנגדו בכח טענה זו דשמא יעשה תשו' ועיל"ד במ"ש הקב"ה כי רעתכי אז תעלוזי מה זאת תשו' לשאלת אאע"ה שאמ"ל דאם היה ממתין להם היו חוזרים בתשו' והרב ח"א ז"ל פי' דר"ל דגלוי וידוע לפני שלא היו חוזרים בתשו' שהרי כי רעתכי וכו' ופירש"י ז"ל שם דכשהיו עוברים עבירה היו שמחים בה עכ"ל ועוד יל"ד במ"ש יצתה ב"ק ואמרה זית רענן וכו' מה כונתו בזה הפסוק והח"א ז"ל פי' עפ"י משרז"ל דהקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן בגזרותיו ועי"ז חוזרין בתשו' וזהו דמיון כמו זית שאינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה כך ישראל אינם חוזרים בתשו' אלא ע"י יסורין ע"כ ולדרכנו יע"ן עפ"י דרכו דרך הקודש:

ונקדים עוד מ"ש רז"ל בב"ר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נברא העולם כמש"ה קודש יש' לה' ראשית תבואתו ע"כ וא"כ אם אין יש' בעולם ח"ו אין עולם כלל ואי' במס' נדרים גדולה תורה שאלמלא תו' לא נתקיימו ש"ו שנא' אם לא בריתי יו"ל חש"ו לא שמתי ועוד איתא התם גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו ש"ו שנאמר אם לא בריתי וכו' ע"כ נמצא דעל כל אחד משתים אלה דהם התו' והמילה העולם עומד וכמובן מעתה נבא לכונתם ז"ל דהנה כשאמ"ל הקב"ה לאברהם אע"ה מ"ל בביתי השיבו ע"ע בני באתי שיש לי דין ודברים עמך על עסקיהם השיבו הקב"ה מה יש לך לטעון בעדם כיון שחטאו ועברו ע"ת השות' שביני לבינם הרי המרדכי ודעי' ס"ל דנעקרה השותפות לגמרי ולזה גלו מארצם והפרדתי שותפותי עמהם ואפי' לד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דלא בטלה השות' מודה מיהא דעכ"פ צריך לשלם ההפסד כדי שתהיה השות' קיימת ע"ס הזמן וכאן ישראל חטאו ונשארו בחטאם ולא עשו תשו' לשלם ההפסד כלל וא"כ לכ"ע בטלה השות' אפילו תוך זמנם השיבו אברהם שמא בשוגג חטאו שעברו על התנאי בשוגג ולא בטלה השות' כלל כנז"ל השיבו הקב"ה עשותה המזמתה ר"ל במזיד חטאו ולא בשוגג השיבו אברהם שמא מיעוטם חטאו ויבטלו במיעוטם כנגד הרבים שלא חטאו ואינך יכול לבטל השות' כלל עם הרבים שלא חטאו אמ"ל הרבים כלו' הרבים הם שחטאו ולא המיעוט וכיון שרובם חטאו בעולם נידון אחר הרוב ובטלה השות' והעולם לגמרי השיבו אברהם דכיון דע"כ אחד מב' דברים העולם: עומד עה"ת ועל המילה כמש"ה אם לא בריתי וכו' א"כ הגם שחטאו ועברו עה"ת שהעולם מתקיים עליה עכ"פ הי"ל לזכור להם ברית מילה שבבשרם שהעולם עומד עליה כנז' והיאך אתה יכול לבטל השות' ולאבד עולמך כיון שהם מקיימים המילה יש קיום לעולם ומלואו השיבו הקב"ה שגם מצוה זו דמילה ביטלה כמש"ה ובשר קודש יעברו מעליך טען לפניו ית' אאע"ה ואמר שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' ומשלמים ההפסד וגם ריוח דע"י תשו' מאהבה הזדונות נ"ל זכיות ואמאי עקרת וביטלת השות' מהם מאחר דאפ' דיעשו תשו' השיבו הקב"ה כי רעתכי כי אז וכו' כלו' גלוי וידוע לפני דלא יחזרו בתשו' וכמ"ש הח"א ז"ל כנז"ל:

וכראות אאע"ה שע"כ טענותיו שטען בעד בניו השיבו הקב"ה תשו' ניצחת וסגר עליו המדב"ר חשב אברהם דאין להם תקומה עוד ח"ו ולזה מיד הניח ידו ע"ר והיה צועק ובוכה ואמר דא"כ אין להם עוד תקנה ח"ו לקיים שותפותם עמך יצתה ב"ק ואמרה זית רענן וכו' מה זית זה אחריתו בסופו ע"י כתישה אף יש' אינם חוזרים בתשו' אלא ע"י יסורין ובזה חידש לו הקב"ה דיש זכות תולה ליש' לקיים השות' עמהם משום דזה הדין ששותף ששינה תנאי השות' דאפליגו ביה המרדכי והרמב"ם ז"ל אי בטלה השות' או"ל זה שייך דוקא בבין אדם לחבירו דאם בא אחד מהשות' לעבור על תנאי השות' אין ביד השותף שעמו למונעו ולמחות בידו שלא יעבור משא"כ הקב"ה אשר בידו נפש כ"ח דאף שנתן הבחירה ביד האדם לעשות מה שלבו חפץ ולא יעשה תשו' מאליו ומעצמו לתקן אשר עיוות מ"מ בידו להחזירם בע"כ שמעמיד עליהם מלך קשה כהמן וגוזר עליהם גזירות קו"ר ועי"ז חוזרים בתשו' וכמשז"ל והתשו' עוקר החטא מעיקרו וא"כ אין צד היתר להקב"ה לבטל השות' מהם כלל כיון שבידו של הקב"ה למונעם ולהחזירם למוטב וכמ"ש כן הרב מער"ל ז"ל בח"ב דר"ו ע"א לפי דרכו יע"ש וק"ל: ועפי"ז אפ"ל ג"כ כו' מאמרם ז"ל בפ"ק דמגילה וז"ל שאלו תלמידיו לרשב"י מ"מ נתחייבו שש"י שבאותו הדור כליה אמ"ל אמרו אתם אמ"ל מפני שנהנו מסעודתו וכו' אמ"ל א"כ שבשושן יהרגו וכו' אמ"ל אמור לנו אתה אמ"ל מפני שהשתחוו לצלם אמ"ל וכי מ"פ יש בדבר אמ"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה וכו' ע"כ והדקדוקים מבוארים חדא במ"ש מפני מה דהול"ל מה חטאו יש' עד שנתחייבו כליה כי באומרם מפני משמע דהם יודעים טעמו ש"ד רק דק"ל דלפו"ד לא הי"ל לחייבם ועוד יל"ד במ"ש ישראל שבאותו הדור אמאי דייקי בלישנייהו למימר הכי דלא הול"ל אלא מ"מ נתחייבו בימי אחשורוש כליה והרב קול יעקב שאול ז"ל דמ"ד ע"א פי' לפי דרכו דשאלתם היתה אמאי נתחייבו הצדיקים שבשם ישראל יכונו יע"ש עוד יל"ד במ"ש מפני שנהנו וכו' אטו לא ידעו הדחייה דא"כ של שושן וכו' וגם תק"ל לדידהו מי ניחא וכי מ"פ י"ב עיל"ד במ"ש רשב"י דה"ט מפני שהשתחוו לצלם דא"כ של בבל לבד יהרגו וכו' ומהרש"א ז"ל כ' שם דבאותו פרק כל ישר אל היו בבבל יע"ש:

אמנם עפ"י הקדום אפ"ל דהכל א"ש דהם הוו ידעי דחטאם היה משום שנהנו וכו' ואולם הוה ק"ל דהתינח לגבי אותם שחטאו בטלה לה השות' לגבי דידהו כיון שהם מיעוט ישראל ורוב ישראל לא נהנו ולגבי הרוב לא בטלה השות' וא"כ מ"מ נתחייבו ישראל שבאותו הדור כולם כאחד כליה הכשרים והצ"ג עם מה שנהנו ורשב"י הבין מדבריהם שיודעים הטעם אך דא קשייא להו ולז"א אמרו אתם ואמ"ל דהטעם אשר אנו יודעים הוא מפני שנהנו ורשב"י ביאר קושייתם על טע"ז דא"כ של שושן וכו' כנז"ל לז"א להם א"כ אמור לנו אתה טעם העיקרי ואמ"ל מפני שהשתחוו לצלם ובו בפרק היו כל ישראל ולפחות רובא דידהו שם בבבל כמ"ש מהרש"א ז"ל כנז"ל וכיון שרובם חטאו בטלה השות' מכולם דבטל המיעוט נגד הרוב וע"ז הקשו לו לאידך גיסא דא"כ מ"פ י"ב ולמה ניצולו כיון דבטלה השות' לגמרי כיון דחטאו בע"ז ולא עשו תשו' לכ"ע בטלה השות' אפי' תו"ז כנז"ל לזה השיבם רשב"י תדעו לכם דמדינא לא מצי הקב"ה לבטל השות' ולכלותם לגמרי דכבר הקדמנו הא' ע"ת השות' באונס או בשוגג לא מצי אידך לבטל השות' לכ"ע וז"ש הם לא עשו אלא לפנים כלו' באונס ובשוגג וכל כה"ג אין מקום לבטל השות' כלל ומטע"ז ניצולו וק"ל:

ובזה פי' הרב קול יעקב שאול ז"ל בדרשותיו לתשו' קראי דיחזקאל סי' ג"ל וכ"ת ואתה בן אדם אמור אל בית ישר' כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה אמור אליהם חי אני אם אחפוץ במות הרשע כ"א בשובו מדרכיו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ע"כ ויל"ד בשאלת ישראל כי פשעינו וכו' ואיך נחיה דאם חזרו בתשובה איך אמרו איך נחיה הא אין לך דבר שעומד בפני התשו' ואם לא חזרו בתשו' פשיטא ודאי דלא יחיו ותו במ"ש ובם אנחנו נמקים מהו הכונה בזה ותו דמה זו תמיהא ואיך נחיה דמי גרם להם ואינהו דאפסידו אנפשייהו ותו במ"ש אם אחפוץ במות הרשע דמה צריך לזה דהם לא שאלו כ"א תיקון לחיות ולא הול"ל כ"א בשוב רשע מדרכו וחיה ותו כפל שובו שובו ותו בית ישראל הוא שפת יתר דעמם היה מדבר:

אכן עם הקדום הכל א"ש דישראל שבאותו הדור הוה ס"ל כס' המרדכי דכל ששינה מתנאי השות' אפי' משלם מה שהפסיד נתבטלה השות' אפי' תו"ז וא"כ כל שחטאו ופשעו ששינו את תנאי השות' אפי' שיעשו תשו' ויפרעו מה שהפסידו השות' נתבטלה וצריך למות דלא זכה פוחתין לו וז"ש כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים נשחתים ואיכא הפסד וא"כ אפי' אנו עושין תשו' איך נחיה הא נתבטלה השות' וע"ז השיב הקב"ה ה אם אחפוץ במות הרשע כלו' אפי' לס' המרדכי הוא כשהשותף האחד רוצה לחלוק אבל אני אם אחפוץ במות הרשע אין רצוני לחלוק השות' ואעיקרא דדינא הלכה כהרמב"ם ז"ל דכל דמשלם מה שהפסיד אינו יכול לחלוק כ"א בשוב רשע מדרכו:

וחיה כיון דמשלם מה שהפסי' וחיה ועוד שובו שובו דהיינו מירא' ומאהבה וכל דאי' תשו' מאהבה שזדונות נעשות זכיות כדאמרי' ביומא א"כ מלבד דמשלם מה שהפסיד הוא נותן ריוח ג"כ וכל תמותו בית ישראל דאעיקרא אין כאן שות' דא"כ אין העולם מתקיים דמיד שיחטא האדם ימות בעונו כמ"ש הרב אש דת ז"ל שם כ"ש רבים החוטאים וכ"ש אומה כי הא אפי' המרדכי אזיל ומודה דצריך לקיים השות' ועוד דלמה כללית וא"כ מוכרח דאין שות' זו גמורה לו' דהרשות בידו לחלוק דלמה תמותו ובפרט כללות ב"י ואפ' דבפלוגתא דא תליא פלוג' דהקב"ה עם ישראל שארז"ל דהקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם ויש' אומרים השיבנו ה' אליך וכו' ע"כ וצל"ד במאי פליגי ועם האמור ניחא דישראל ס"ל כס' המרדכי דאפי' משלם ההפסד מתבטלת השות' כל ששינה מהתנאי והשותף הב' בידו לחלוק ומשו"ה אמרו ישראל דאם הקב"ה חפץ בקיום השות' יעשו תשו' וישלמו מה שהפסידו אבל אם אינו רוצה בקיום השות' א"כ מה תועלת בתשו' כל שהשות' מת' וז"א השיבנו ה' אליך שתחפוץ לקיים השות' ונשובה אמנם הקב"ה ס"ל כהרמב"ם דהל' כוותיה דכל דמשלם מה שהפסיד חייב השותף הב' לקיים השות' עד זמן הקבוע ואינו יכול לחלוק תו"ז כלל וז"א שובו אלי ותשלמו ההפסד ואשובה אליכם בהכרח כס' הרמב"ם ז"ל אתד"ק ודפח"ח:

ובדרך זו אלך לפרש לענ"ד כו' מאמרם ז"ל בפסיקתא ובירוש' דר"ה וז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמ"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה אמ"ל הנפש החוטאת ה"ת שאלו לתורה אמ"ל יביא קרבן ויתכפר שאו להקב"ה אמ"ל יעשה תשו' ויתכפר הה"ד טוב וישר ה' וכו' עכ"ל והקושי שבזה המאמר הנה הוא מבואר ונגלה לעין כל חוזה דמה זו שאלה ואולם כבר הקדמנו מח' הרמב"ם ודעי' עם המרדכי ודעי' דשותף ששינה ועבר על תנאו דלס' הרמב"ם ישלם ההפסד והשות' קיימת ולד' המרדכי ז"ל אפי' ישלם ההפסד נתבטלה השות' מעיקרה כנז"ל:

עו"ן מ"ש הרב ראש דוד ז"ל בדע"ג ע"א בכונת מאמרם ז"ל שאמרו אוה"ע לבלעם למה ציוה ה' לישראל שיביאו קרבנות ולנו לא ציוה אמ"ל בלעם הקרבנות אינם אלא שלום למי שקבל התו' וכו' ע"כ וחקר הוא ז"ל דמה שייכות יש להתו' עם הקרבנות וניח"ל דבקבלת התורה נעשו יש' עם הקב"ה כדין אשה ובעלה שהדין נותן שהבעל יביא קרבנות שהאשה חייבת בהם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפיו"ד דשגגות ה"ו וז"ל כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא על ידה ע"כ ועליה דידיה דהקב"ה לבקש טהרתה וכפרתה ושלומה וכו' עכ"ל. גם כתבו המפ' ז"ל דהקב"ה מקיים מצות השבת אבידה במה שהורס בנין הסט"א ומוציא את בולעו מפיו שמציל מהם התו' והמצות שהיו עד עתה עשוקים בידה קודם שישוב האדם בתשו' וזה עושה הקב"ה לפנים משוה"ד משום דמדינא פטור הקב"ה מלהשיב אבידה כלל כדין זקן ואינה לפי כבודו כמ"ש כן כל המפ' ז"ל כידוע:

ובכן יבואר מאמר הפסיקתא הנז' דהנה החכמה ס"ל דהאדם עם הקב"ה יש להם דין שותפין זע"ז וכמו שארז"ל ג' שות' יש באדם וכו' כמ"ש הרב אש דת ז"ל כנז"ל וכשחוטא האדם עובר על תנאי השות' שהתנה הקב"ה עמו בעת הלידה תהי צדיק ואל וכו' וע"י מעשיו הרעים הורס ומקלקל ופוגם מה שלמעלה ודינא הוא דישלם ההפסד בעשותו תשו' ומע"ט וישוב ויבנה חורבות באופן שיסלק הרע דהיינו ההפסד שגורם שהלכה רווחת כהרמב"ם ז"ל דישלם מה שהפסיד וגרם והשות' קיימת וז"ש החכמה חטאים ת"ר כלו' שאין על החוטא שום חיוב כ"א יתקן את אשר עיוות ברעה אשר עשה ותול"מ והשות' קיימת אכן הנבואה ס"ל כדעת המרדכי ודעימיה דכל ששינה השותף מתנאי השות' נעקרה ונתבטלה השות' מכל וכל ואפי' ישלם ההפסד ל"מ ולזה אמרה הנבואה הנפש החוטאת היא תמות דבטלה השות' והקב"ה נוטל חלקו שהיא הנשמה וממילא ימות האדם אפי' בתו"ז וכנז"ל ברם התו' הקדושה דרכיה ד"ן ס"ל דדין ישראל עם הקב"ה כדין אשה עם בעלה וחייב הוא ית' בכפרתהוראיה לזה מהקרבנות שחייב הבעל להביא בעד אשתו וכדברי הרב ראש דוד ז"ל הנז"ל וז"ש יביא קרבן ויתכפר ומה מתוק לפי"ז מה שהתורה עצמה זאת אומרת יביא קרבן משום דע"י קבלת התורה זכינו לקרבנות כמ"ש הרב ז"ל וכנז"ל:

ואולם אלהינו מרחם יצא לידון בדבר חדש דעליה דידיה רמיא לקיים מצות השבת אבידה וכמ"ש הרב ראש דוד ז"ל בדקל"ט ע"א שכתב שהקב"ה מקיים מצות התו' וע"י התשו' שעושה האדם הקב"ה הורס הבנין של הסט"א ומוציא לאור כל חלקי התו' והמצות שהיו עשוקים עד עתה ביד הסט"א ובזה מקיים מצות השבת אבידה וז"ש הקב"ה יעשה תשו' ויתכפר פי' שאני מחזיר הכל לאיתנו הראשון וכדי שלא תאמר דאינו מחוייב הקב"ה לעשות זה מדין זקן ואינה לפי כבודו כ"א לפנים משוה"ד וז"ש הה"ד טוב וישר ה' וכו' לרמוז למ"ש הרמב"ם ז"ל דמי שהולך בדרך הטוב והישר יכול להחזיר אבידה אפי' שאינה לפי כבודו וק"ל:

מעתה הדרן לקראי דהושע הנביא ע"ה ההוא אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך והוא יתברך מקבל אתכם בתשובה ולא יחפוץ להפריד השות' כלל משום דהלכתא אזלא כהרמב"ם ז"ל דאם משלם ההפסד השות' קיימת וא"ת דמאן מוכח דהלכה כהרמב"ם דילמא יתפוס הקב"ה השיטה כס' המרדכי דס"ל דאף דמשלם ההפסד בטלה השות' לגמרי ומה נועיל כי נשוב בתשו' לזה סיים הנביא עפ"י ה' ואמר דלא תחוש מזה כלל ונ"ט משום כי כשלת בעונך כלו' דאפי' המזיד שלך מכשול יתקרי דהיינו שוגג והטעם משום דאני דן אתכם כאנוסים מצד היצה"ר שבראתי משחית לחבל ואשר הרעותי וידעתי ג"כ כי אדם אין צדיק בארץ וכו' ואפי"ה נשתתפתי עמכם ובכגו"ד דידע השותף בחבירו שיעבור על התנאי ואפי"ה נשתתף עמו וגם כשאני הגורם לכם לחטוא ע"י היצה"ר שבראתיהו בכה"ג גם המרדכי יודה דל"מ השותף לחלוק תו"ז כיון דידע והוא הגורם נמצא סבר וקביל והשות' קיימת ע"ס הזמן אבל בתנאי וע"מ קחו עמכם דברים ודוי ופיוסים ותחנונים ושובו אל ה' תשו' מאהבה ועי"ז אמרו אליו כל תשא עון כל לרבות דל"מ דהזדונות כבר נהפכים לשגגות ע"י התשו' אפי' מיראה אלא עתה שתעשו תשו' מאהבה גם השגגות חלפו הלכו למו והזדונות נעשו זכיות ונמצא שנתתם ריוח אזי אפי' המרדכי ודעימיה יודו דלא בטלה השות' וז"א וקח טוב ר"ל ריוח ובזה שילמתם הכל וז"ש ונשלמה וכו' וק"ל:

ואני הדל מ"כ בכ"י הק' ולא ידעתי למי מקדושים שפי' הני מק"ק דהושע הע"ה באו"א ודרשינהו כסיני ולהיות כי ערבים עלי ד"ק מאוד מאוד אמרתי להעתיקם ולדורשם משם אומרם יהי מכירו ברוך וז"ל שובה ישראל וכו' עד אשור לא יושיענו וכו' והרואה יראה כמה יל"ד בכתו' אלו ויובן בהק' מ"ד ביומא גדולה תשו' שדוחה את ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח וכו' ושובו אלי נאום ה' והק' המפ' ז"ל דלפי האמת היאך עבר הקב"ה על ל"ת כדי להחזיר יש' בתשו' והרבה תי' נאמרו בזה בס' ש"ץ המפ' ז"ל והצל"ע אני אביא שבעה תי' הנאמרים באמת שרמזם הושע הע"ה בד"ק הנז' שובה ישראל וכו'. ראשון בקו' פי' מהרימ"ט ז"ל כו' הכ' איזה ס' כריתות אמכם א"ש דהכונה לו' לישראל כלום יצאתם ממני ע"י גט כי ענין הקב"ה כשקידש את ישראל דומה למי שקידש אשה בתנאי וע"מ שלא תזנה שאם זינתה הופקעו הקי' למפרע ונעקרו לגמרי ומעתה ודאי דלא נאסרה לבעלה אפי' אם זינתה אח"כ כי הקב"ה התנה עמנו לקבל אלהותו ית' דוקא ולא יהיה לנו אלהים אחרים א"כ כשעבדו ע"ז וילכו אחרי ההבל נתבטל התנאי ונתבטלו הקי' וזש"ה איזה ס' כריתות אמכם וכו' של היו הגירושין ע"י ג"כ כלל כ"א בפשעכם שולחה אמכם בלתי גט דבטלי להו הקי' למפרע וכנז"ל:

שני בקודש תי' הרב מהרי"א ז"ל משם הראשונים ז"ל דלשון הקי' הוא הרי את מקודשת לי ולא איפכא כגון שאומר לה הריני מקודש לך דזה ל"מ וכדאיתא בקי' ויליף לה מדכתיב כי יקח איש אשה ולא כי תקח אשה לאיש וכאן לפי מ"ש במד' דהלוחות המה היו הקידושין שנתקדשו בהם ישראל להקב"ה ובכונה מכוונת כתב בשטר הקי' אנכי ה' אלהיך דהו"ל כאומר הריני אישך. דאין כאן קי' כדי שלא ידונו כאשת איש:

שלישי בקו' משרז"ל בספרי עתידה כנ"י לו' רבש"ע כתבת בתו' לאמר הן ישלח איש וכו' אמ"ל הקב"ה כלום כתבתי בתו' אלא איש כבר כתבתי כי אל אנכי ולא איש וכו' ואם כן אין כאן עליו הלאו דלא יוכל וכו' כלל וכמובן:

רביעי בקו' תי' התוס' ז"ל בשבת ד"ד ובכמה דוכתי גבי משרז"ל בשבת אין אומרים לו לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך דק"ל להתוס' ז"ל התם גבי ההיא דר"א דשיחרר עבדו והשלימו לעשרה ותי' דמצוה דרבים שאני יע"ש וכמו כן בעשה דתשו' היא מצוה דרבים ומותר לו להקב"ה לעבור ח"ו על ל"ת כדי שיזכו יש' בתשו' שהם רבים וכמובן:

חמישי בקודש עפ"י מ"ש הרב משפטי שמואל ז"ל בתשו' דהא דקי"ל אין או"ל חטוא כדי שי"ח וכו' אין זה אלא כהלכה ואין מורין והכי דייק לישנא דאין או"ל וכו' אבל אם מאליו ומעצמו רוצה לעבור עלי איסור כדי שיזכה חבירו אין מוחין בידו יע"ש וה"נ בעשה דתשו' דכוותה דהקב"ה מעצמו אינו חפץ כ"א בשוב רשע מדרכו והוא ציוה ושבת עד ה"א אפי' שעי"ז הוא עובר ח"ו על ל"ת כיון שהוא מאליו ומעצמו חפץ כך מותר לו:

ששי בקו' תי' הרב שא"י ז"ל בהדיא דתנן בעירובין הניתנין במתן אחד שנתערבו בניתנין מתן אחד ינתנו במתן אחד ופירש"י ז"ל כגון דם בכור אחד בדם בכור אחר ינתנו במתנה אחת דזריקה אחת עולה לזה:

ולזה. מתן ארבע במתן ארבע ינתנו במתן ארבע ופירש"י דם חטאת בדם חטאת אחר מתן ד' במתן אחד כגון דם בכור בדם חטאת ר"י או' ינתנו במתן אחד והק' התוס' דליתי עשה ולידחי ל"ת דבל תוסיף וינתנו במתן ד' ותי' די"ל דל"ד כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול לקיים העשה בלא דחיית הלאו והק' הראשו' מההיא דפ' אלו נערות גבי אונס דאמרי' אם היתה ממזרת לא ישאנה ופריך הש"ס דליתי עשה דלו תהיה לאשה ולידחי לא תעשה דממזרת ומשני דהכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ע"כ ואי איתא מאי קו' הא אונס את הבתולה ע"י פשיעה הוא בא ומצי פריך הש"ס דליתי עשה ולידחי ל"ת ותי' לזה דבאונס אע"ג דהוא פושע פריך שפיר משום דעיקר עשה זו דלו תהיה לאשה אי אפשר להתקיים אם לא ע"י פשיעה משא"כ במתן ארבע וממנו נקח למ"ע דתשו' דא"א להתקיים אם לא ע"י חטא ופשע בכה"ג אתי עשה ודחי ל"ת וה"ה והה"ט לענין אין או"ל חטוא דאע"ג דגבי פושע אין או"ל חטוא וכו' כמ"ש התוס' שם גבי הדביק פת בתנור שאני עשה דתשו' דלא יתכן זכותה עד דייתי ויפש"ע והאי עשה דתשו' דמיא למילה בצרעת דאמרי' בה אתי עשה דמילה ודחי ל"ת דצרעת כיון דלא אפ' לקיומי העשה אם לא בדחותו הל"ת וכמו כן התשו' א"א לקיימה אם לא חטא אדם לפניה וידוע דמלת טוב הוא כינוי למילה עדש"ה ותרא אותו כי טוב הוא כידוע:

שביעי בקו' תירוץ הרב המוסמך מהר"מ גאלאנטי ז"ל שכ' דכיון דיש ליש' עם הקב"ה דין אשה ובעלה הרי כ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה"ג הפקח שגירש את אשתו והלכה ונשאת לחרש או לסריס אם נתגרשה מהם מותרת לחזור לבעלה הראשון הפקח עכ"ל יע"ש וה"נ דכוותה שעזבו אלהים חיים ומלך עולם ועבדו ע"ז עץ ואבן מותר לבעלה הראשון להחזירה לו ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכ' ועבדתם שם א"א עץ ואבן אשר ל"י ול"י וכו' ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו ועפי"ה ה"ה כמבואר ודפח"ח. וא"כ ליכא הכא שום דחיית לאו דלא יוכל וכו' כלל וכמובן:

ובכן נבא לכה"כ שובה ישראל עד ה"א וא"ת היאך יכול הקב"ה לקבל אותנו בתשו' והא קעבר על לאו דלא יוכל וכו' דאין או"ל חטוא וכו' וע"ז באה התשו' ראשונה כי כשלת בעונך שם רמז לתי' מהרימ"ט ז"ל הנ"ל ור"ל כי אני קדשתי אתכם לי בתנאי וע"מ שלא לזנות ועכשיו שעברתם על התנאי וזניתם אחרי אלהי נכר הארץ פקעי הקי' למפרע ובפשעכם שולחה אמכם כתיב ולא נתגרשה ממני בגט כלל וז"ש כי כשלת בעונך וכמש"ה הן בעונותיכם נמכרתם וכו' כמדובר:

ועוד שנית קחו עמכם דברים לשון הקי' קול דברים אתם שומעים בה"ס שקידש אתכם בלשון אנכי ה"א דהוי כאומר הריני אישך או הריני מקודש ליך דל"מ ואינם אלא דברים בעלמא ולא תפסי בכו הקי' ודינכם כפנויה והוא תי' הרב מהרי"א ז"ל וכנז"ל:

יבא הג' ושובו אל ה' שם רמז למשרז"ל בספרי שהשיב הקב"ה לישראל כלום כתבתי בתו' אלא יש. אל אנכי ולא איש וז"ש ושובו אל ה' דייקא דלית ביה לאו דלא יוכל בעלה כנז"ל:

ואת רב'ע אמרו אליו כל שם רמז למ"ש התוס' ז"ל דבמצוה דרבים או"ל חטוא כדי שיזכו רבים משום מצוה דרבים שאני דאין אדם צדיק בארץ וכו' וכולם צריכים כפרה כנז"ל:

וחמישיתו תשא עון שם רמז לתי' הרב משפטי שמואל ז"ל הנ"ל דהא דאין או"ל חטוא הוא הלכה ואין מורין ואם עושה מעצמו אין מוחין בידו כנז"ל וז"ש תשא עון מעצמך ובכה"ג שרי:

ששי בקו' וקח טוב שם רמז למילה דאתי עשה דמילה ודחי ל"ת דצרעת משום דלא סגי בלאו"ה וגם הכא לא אפ' לקיומי מ"ע דתשובה אם לא בדחותו הלאו דלא יוכל וכו' וז"ש וקח טוב שהיא המילה ומינה ילפינן ונשלמה פ"ש כי כן היא התשו' דומה בדומה למילה דא"א לקיומי מ"ע דתשו' אם לא שיחטא וכמ"ש השא"י ז"ל וכנז"ל:

שביעי בקודש אומרו אשור לא יושיענו וכו' ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידנו כלו' דכמו דאשור לא יושיענו כשיבא לעזור אותנו במלחמה ועל סוס לא נרכב דסוס מוכן למלחמה ושקר הסוס לתשועה כי לה' הישועה כן לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שהיא הע"ז שאין בה ממש וה"ז דומה לפקח שגירש אשתו ונשאת לחרש או לסריס ונתאלמנה או נתגרשה ממנו דמותרת לחזור לבעלה הראשון כמו כן הכא ממש וכתי' הרב מהרמ"ג ז"ל וכמש"ל וק"ל אתד"ק ודפח"ח:

וכזאת וכזאת יש לרמוז לענ"ד בדרך אפשר בכונת הכתובים הללו וכ"ת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' ישוב וכו' ואין צורך להאריך בדקדוקים אמנם עפ"י קצת מהתי' הנ"ל א"ש ובהק' עוד מה שתי' המפ' ז"ל במ"ש ז"ל בעירובין דניח"ל לחבר דליעביד איסורא זוטא ולא ליעביד ע"ה איסורא רבא ועם דהתוס' ז"ל בפ"ק דשבת גבי הדביק פת בתנור הקשו עלה הא דעירובין מדקי"ל אין או"ל חטוא וכו' ותירצו דהיכא דע"י פשיעת החבר בא האכי' עליו מוטל לתקנו וכו' יע"ש ה"נ ע"י ית' בא החטא לאדם ממ"ש ואשר הרעותי ואנכי בראתי מש"ל ובזה שפיר אמרי' דניח"ל לחבר וכו' ומזה הטעם עצמו הותר הקב"ה לירד למצרים עיר מל"ג הגם דאיכא עשה ול"ת דטומאת כהנים והיינו משום ה"ט דניח"ל לחבר וכו' כמו שהאריך בזה הרב דרכי איש בדמ"א ע"ב:

ובזה פי' הוא ז"ל שם מארז"ל וז"ל וידע אלהים ראה שעתידין לעשות העגל ולו' אלה אלהיך ישראל ע"כ דידוע מ"ד בגמרא לא היו יש' ראוים לאו"מ אלא כדי להורות תשו' לרבים והיינו מדינא דניח"ל לחבר וכו' ולהכי כאן הקב"ה אמר ליאע"ה ואנכי אעלך ג"ע וחייש לטו' כהנים דאמ"ן מל"ג ולכן בפסק שפ' יש' לעשות העגל מדין ניח"ל לחבר וכו' בזה עצמו דן יתש"ל להוציאם בעצמו מדין ניח"ל לחבר וכו' עכ"ל:

ועפ"י ד"ק אפ"ל כו' מרע"ה בתפלתו וכה אמר ויחל משה א"פ ה"א וכו' דיל"ד אומרו למה ה' דלא הול"ל אלא למה יחרה אפך בעמך כיון דעמו היה מדבר ועוד תיבת בעמך יתירה דעלייהו קאי כמ"ש ויחר אפי בהם ואכלם ועיל"ד במ"ש אשר הוצאת מאמ"ץ דהלא הקב"ה יודע כן וכבר הוא ית' אמ"ל לך רד כי ש"ע א"ה מאמ"ן ומה בא לחדש לו באומרו אשר הממ"ץ ואולם ע"פ מ"ש בספרי הנז' דהשיב הקב"ה ליש' כי אל אנכי ולא איש ולית ביה איסור לאו דלא יוכל כנז"ל וגם מט' הנז' דניח"ל לחבר וכו' כנז' והנה הקב"ה אמר למרע"ה ועתה הניחה לי כלו' אפי' דישראל יעשו תשו' הרמוזה בתיבת ועתה כידוע עכ"ז הניחה לי שאיני מקבלם בתשו' כיון שעבדו העגל וקאי הוא ית' באיסור לאו דלא יוכל וכו' ואין או"ל חטוא כדי שיזכה חבירך. ולזה השיבו משה רבינו ע"ה ואמ"ל להשי"ת למה ה' כלו' דאתה ה' ולא איש ועוד דאיך יחרה אפך בהם כיון שיעשו תשו' וחוזרים להיות בעמך כלו' בעושים מעשה עמך כמ"ש רז"ל ע"פ ונשיא בעמך ל"ת בעושה מעשה עמך ועוד אשר הוצאת מאמ"ץ מט' דניח"ל לחבר וכו' וה"ה וה"ה לישראל שלא חטאו בעגל אלא להורות תשו' ומדין ניח"ל לחבר וכו' אתו עלה ולמדו כן ממך אשר הוצאתם מאמ"ץ מטע"ז עצמו וכמ"ש הרב דרכי איש ז"ל הנ"ל וק"ל: וזה אפ' כו' הפ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כ"ג כלו' מזה הטעם שיש לי ברדתי למצרים מל"ג לגאול אתכם משם תדעו ותבינו כי גם כשתחזרו בתשו' אני מקבל אתכם הגם דאיכא לאו דלא יוכל וכו' משום ההוא טעמא דניח"ל וכו' וק"ל:

וכמו כן יבואר קרא כדכ' ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת מאמ"ץ כיום הזה חטאנו רשענו. וגם קרא אלהים צבאות השיבנו וכו' גפן ממצרים תסיע וכו' ומובנים מאליהם וכן כמה קראי דסמיכי התשו' ליצי"מ ועפי"ה ה"ה כמבוארים כאשר ירדוף הקורא וק"ל:

מעתה נבא לבאר הכתו' מי אל כמוך וכו' שם רמז למ"ש רז"ל בספרי הנז' כלום כתבתי בתו' אלא איש אל אנכי ול"א וז"ש מי אל כמוך וליכא למיחש אין אומרים לו חטוא וכו' כלל ועוד מטעם אחר שאני סובל ונושא עלי איסור עון דלא יוכל וכו' כדי לעבור ע"פ שלכם דהוא יותר חמור מאיסור עון שלי וה"ט משום דניח"ל לחבר וכו' וז"ש אני נושא עלי עון שאני עובר על לאו דלא יוכל כדי לעבור ע"פ של יש' החמור יותר ובזה אתם תהיו מקיימים מ"ע דתשובה:

ועוד מטע"א איני חושש לעבור על לאו דלא יוכל וכו' אע"ג דקי"ל אין או"ל חטוא וכו' משום דהוי מצוה דרבים וכתי' התוס' ז"ל דרבים שאני כנז' וז"ש לשארית נחלתו שהם רבים ועוד מטע"א כמשרז"ל בש"ס בפ' חלק וכי אתם גרושים לי בית ישראל כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם וכו' דאין כאן גירושין בגט כלל כדי לו' דאנא קאי בלאו דלא יוכל דאין כאן רק הסתרת פנים בעלמא שהסתרתי פני מכם וכמ"ש תי' זה המפ' ז"ל וז"ש דאעי' דדי' אין כאן אלא חרון אף ולא החזיק לעד אפו. ועוד מטע"א והוא במ"ש הרב משפטי שמואל ז"ל דהא דאמרי' אין או"ל חטוא וכו' אינו אלא הלכה ואין מורין ואם ירצה לחטוא כדי שיזכה חבירו אין מוחין בידו כנז'. וז"ש כי חפץ חסד הוא מאליו ומעצמו חפץ חסד הוא וזה חפצו לחטוא ח"ו בלאו דלא יוכל וכו' כדי שיזכו יש' בתשו' והוא ית' מאליו חפ"ח הוא מכל הטעמים הנכונים הנ"ל ישוב ירחמנו וכו' וק"ל:

ועם הטעם האמור דניח"ל לחבר וכו' וראיה לזה מיצי"מ אפ"ל כימי צאתך מאמ"ץ מט' דניח"ל לחבר וכו' אראנו נפלאות כן יעשה ה' לקבלנו בתשו' לפניו ית' מה"ט גופיה וק"ל:

ועם מ"ש הרב משפטי שמואל ז"ל הנז' אפ"ל כו' הכ' ובא לציון גואל ולשבי פשע וא"ת היכי מצי הקב"ה לקבלנו בתשו' לעבור הוא ח"ו על לאו דלא יוכל וכו' והא אין או"ל חטוא וכו' לז"א נאום ה' דהוא חפץ מעצמו וק"ל יה"ר שימהר ויחיש לגאולנו גאולה שלימה בב"א:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה