פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ה דרוש לשבת תשובה
דרוש ה' לשבת תשובה שדרשתי אותו בקהל רב פה עוב"י דמשק יע"א בביהכ"נ של הלועזים יכב"ץ:
איתא במדרש וז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו ל אמ"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמ"ל הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה אמ"ל יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה אמ"ל יעשה תשובה ויתכפר הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עכ"ל:
ידוע הדבר ומפורסם הענין גודל מעלת מצות תשובה כי רבה היא וה' אלהינו מרחם כה אמר ה יעשה תשובה ויתכפר וכאשר חכמים הגידו במאמרם ז"ל הניצב פתח השער ולכאורה הדבר תמוה מאוד דמה זו שאלה חוטא מה עונשו הלא מפורש בתורה לכל עון ולכל חטאת עונשו בצידו ועוד יל"ד דתחילה השאלה היתה על נפש אחת כי תחטא דקאמר חוטא מה עונשו בל' יחיד והשיבה החכמה בל' רבים חטאים תרדף רעה ותו יל"ד במאי פליגי דמר אמר הכי ומר אמר הכי:
והרב יקרא דשכבי ז"ל בדס"ב ע"א דקדק עוד דאיך אפשר דפליגי וכו' וכ' וז"ל ונראה לי דמר א"ח ומא"ת ול"פ והוא עפ"י ד' חלוקי כפרה דמייתי בפ' יוה"כ דהקב"ה מיירי במי שעובר על מ"ע דוקא שאמרו שם אם עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו והתורה מיירי בעובר על ל"ת דתשו' תולה ויוה"כ מכפר לז"א יביא קרבן ויתכפר דהיינו שעיר המשתלח והחכמה מיירי בעובר על כריתות ומיתות ב"ד דתשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין לז"א חטאים ת"ר דהיינו יסורין והנבואה מיירי בעון חילול ה' שאין כח בתשו' לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולם תולין ומיתה ממרקת עכ"ל יעש"ב:
וטרם אענה אני חלקי בביאור המאמר הנז' ראיתי לעמוד בעיקר הברייתא דארבעה חלוקי כפרה הנז"ל הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא בס"ד וז"ל הברייתא דאייתי הש"ס בפ' יוה"כ בד"פ וז"ל שאל ר' מתיא ן' חרש את ראב"ע שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר לו שלשה הם ותשובה עם כל או"א עבר אדם על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנא' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר אדם על מל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשו' תשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנא' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שיש בידו חילול ה' אין כח בתשו' לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא הכל תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון עכ"ל: והנה מפירש"י ז"ל בהאי ברייתא מפורש יוצא דס"ל למר דארבע כפרות אלו שחלוקים בכפרתם השלשה הם הנחלקין אלו הם א' עבר על ל"ת ב' עבר על כריתות ומב"ד ג' מי שבידו ח"ה ברם חלוקה קמייתא דהיינו עבר על מ"ע מפיק לה ממניינא לפי שהיא צריכה לכל העבירות כמ"ש ראב"ע ותשו' עם כל או"א יע"ש:
אמנם הרב העקידה ז"ל בשער ס"ג פירש דהחלוקה ראשונה דהתשו' מכפרת על עשה היא מכלל הג' חלוקות ומאי דמפיק ממניינא היא ההיא דחילול ה' דלית ליה כפרה עד שימות דכיון דמיתתו היא כפרתו אינה מן המנין דאין ראוי להכניס במנין החלוקות אלא חלוקי כפרה שמכפרים לאדם בעודם בחייהם יע"ש ונראה דלרש"י ניח"ל טפי לפרש כפירושו הנז' דחלוקה קמייתא אינה מן המנין משום דהוה גריס הכי בירוש' בפ' בתרא דיומא ובר"פ חלק דמייתי ברייתא זו דר' מתיא בן חרש דקאמר ג' הם חוץ מן התשו' ולזה פי' כפירושו בש"ס דילן כדי להשוותו עם הירושלמי ופשוט: וראיתי למרן ז"ל בכ"מ סוף פ"א מהל' תשו' שהביא ברייתא זו וז"ל ותשו' עם כל או"א כלו' ג' הם הנחלקין שיש עבירה שהיא צריכה לכולם עכ"ל ועט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל במק"ק ד"ט ע"ב כתב דמרן ז"ל בכ"מ כיוין למ"ש הרב העקידה ז"ל דעון ח"ה שאין לו כפרה רק במיתה לא קחשיב משו"ה אמר מר דיש עבירה שהיא צריכה לכולם דהיינו ח"ה יע"ש. וכ"כ הרב מהרמב"ח ז"ל בס' תוס' יוה"כ יע"ש:
ואי לאו דמסתפינא מינייהו מלכי הוה אמינא דאדרבא מרן ז"ל ס"ל כפירש"י ז"ל דחלוקה קמייתא דוקא אינה בכלל וחלוקה דח"ה היא מן המנין וכונת מרן ז"ל כ' שיש עבירה שהיא צריכה לכולם היינו כאילו אמרה שיש כפרה שהיא צריכה לכולם והכי קאמר שיש עבירה דהיינו חלוקה קמייתא דהיא עבר על מ"ע שכפרתו תשו' שהיא צריכה לכולם וכמ"ש ג' הם ותשובה עם כל או"א וכיון דכפרה זו דהיא התשו' היא צריכה לכולם לכך מפיק לה ממניינא וכדפירש"י ז"ל וכמדובר:
ועוד נלע"ד דאף דנימא דמרן ז"ל בכ"מ כיוין לפי' הרב העקידה ז"ל כדעת הרבנים ז"ל הנז' דמ"ש מרן שיש עבירה שהיא צ"ל דהוא עון ח"ה מ"מ נראה דלאו מטעמא דיהיב הרב העקידה ז"ל דמשום דכפרת עון ח"ה אינה אלא לאח"מ משו"ה אינה מן המנין רק טעמו הוא משום דמ"ש ג' הם חלוקי כפרה ר"ל ג' חלוקי כפרה לג' עבירות מחולקות חדא עבר על עשה שכפרתו התשו' שנית עבר על ל"ת שכפרתו תשו' ויוה"כ שלישית עבר על כריתות ומב"ד שכפרתו יסורין אבל מי שיש בידו עון ח"ה שמיתתו כפרתו אין המיתה כפרה מיוחדת לעבירה מיוחדת רק היא כפרה כללית לכל העבירות המחולקות דאפי' לא עבר רק על מ"ע שכפרתו התשו' אם בשעה שעבר היה ח"ה אין כח בתשו' לבדה לכפר עד שימות וכיון דכפרה דח"ה היא צריכה לכל העבירות ואינה כפרה מיוחדת לעבירה מיוחדת מפיק לה ממנינא דל"ד להנך חלוקי כפרה וז"ש מרן ז"ל שיש עבירה שהיא צ"ל ר"ל שיש עבירה שהיא ח"ה שכפרתה צריכה לכולם ר"ל לכל העבירות ואפי' אם עבר על עשה והיה בדבר ח"ה תלויה כפרתו עד שימות וכדאמרן:
והרב יפה מראה ז"ל בפי' על הירוש' בברייתא הנז' כ' טעם לדבר על שאין התשו' מכלל החלוקות וז"ל ול"נ דמשום דכפרה בכ"מ ע"י עונש אם בקרבן או במלקות או ע"י עונש אחר שע"י הצער ההוא יכופר עונו וקרוב לשון כפרה ללשון כופר כמש"ה נתתי כפרך מצרים וכשיתן החוטא כופר הקרבן או הצער הניתן לו תמורת נפשו יצדק לשון כפרה על כן לא תהיה מכלל ח"כ התשו' שמוחלין לו בלי שום צער ועונש והיינו דבכולהו קראי דמייתי איכא לשון כפרה או פקידה ואילו קרא דשובו בנים שובבים שהוא על התשו' לבדה לא כתב אלא רפואה והכי דייק לישנא דתני תנא ג' הן חוץ מן התשו' דמשמע ג' הן זולת התשו' שהיא ג"כ מן א' מהחלוקות אלא שבמספר חלוקי כפרה לא תבא דהנהו ע"י כפרה וזוהי ממילא ויוה"כ הוא ע"י צער התענית וקרבן השעיר מכפר עכ"ל יע"ש:
ואנכי לא ידעתי איך החליט מאמרו לו' דלא יצדק לשון כפרה אחלוקה קמייתא והרי בהדיא תנן במתני' התם תשו' מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה וכו' וכן בברייתא דמייתי הש"ס קודם הברייתא דר"מ בן חרש תני נמי לשון כפרה על התשו' כדתניא על מה תשו' מכפרת וכו' וכהנה רבות ודבריו ז"ל נפלאו ממני:
ואיכא למידק במאי דקא' תנא עבר על מ"ע ועשה תשו' אינו זז וכו' ומייתי ראיה דכ' שובו בנים שובבים כנז"ל דמנ"ל דהאי קרא דשובו בנים איירי על עבר אמ"ע דמהאי קרא לא שמעינן רק שיש עבירה שמתכפרת בתשו' לבדה והיינו מדכתיב בתר הכי אתאנו לך כי אתה אלהינו וכו' בה' אלהינו תשועת ישראל וכו' נשכבה בבושתנו וכו' כי לה' אלהנו חטאנו וכו' דכ"ז הוא וידוי דברים דהנביא מלמדם לו' כן וכמ"ש רש"י ז"ל יע"ש אבל לא שמענו דמיירי דוקא במי שעבר על מ"ע ורש"י ז"ל תיקן לזה משום דאשכחן ד' ח"כ בהני קראי מסברא מוקמינן האי קרא אקלה ביותר דהיינו מ"ע יע"ש כלומר דמסתברא להקל עונש עובר על עשה בעלמא דיושב ואינו עושה מעובר על ל"ת דהיינו בקום עשה וכמובן. אכן מהרש"א ז"ל כתב שדימה הכתוב חולי הנפש לחולי הגוף שיש חולי בגוף שמתאוה לאכול אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה יבא לו חולי בגוף כמש"ה תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות וכמש"ה בזעת אפך תאכל לחם והיינו בחולי הנפש ארפא משובתם פי' מנוחתם שהיה להם כבר שלא עמלו לקיים מ"ע שבה מגיע להם חולי הנפש ובשובו ממנוחתו לעשות מ"ע מתרפא מיד ואזי אינו זז משם עד שמו"ל ומתרפא לו וכו' אתד"ק יעש"ב:
ואולם זוהי שקשה היכי פסיק מהאי קרא דמיירי על מ"ע והלא קראי מוכחי בישראל השבים מע"ז כמ"ש רש"י ז"ל בירמיה ג' אכן לשקר וכו' הרים שעבדנו שם ע"ז וכן פי' עוד שם בפ' והבושת יכו' בושת ע"ז שעבדנו וכו' יעו"ש ומהרמב"ח ז"ל בתוס' יוה"כ שם הוק"ל כן ותי' וז"ל ואפ"ל דקרא מיירי בגדולי ישראל שלא היו מוכיחים לדורם על ע"ז והיו הגדולים עוברים אעשה דהוכח תוכיח ועליהם נאמר שובו בנים משובתכם דעברתם על עשה דתוכחת דכיון דתשובו בתשובה ארפא משובתכם מכאן למדו עבר על עשה וכו' עכד"ק:
ולי הדל תמיה אני על דבריו ז"ל הללו מדאמרינן בפ' שבועת הדיינים דט"ל וכשלו איש באחיו מכאן שכל ישראל ערבים זל"ז ובשבת דנ"ה מוכח דאפי' בספק אם בידו למחות מדאמרי' התם וממקדשי תחלו אלו בני אדם שקיימו כל התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו ואפי' שאמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שאם היו מוכיחים אותם לא היו מקבלים אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי הרי דנתחייבו מיתה גדולי ישראל על שלא הוכיחום וביטלו מ"ע דהוכח תוכיח ואעפ"י שגלוי וידוע לפניו ית' שלא יקבלו תוכחתם עכ"ז נתחייבו מיתה כיון שלפניהם אינו גלוי ולפי"ד הרב יפ"מ ז"ל דבתשובה סגי אביטול מ"ע דהוכח תוכיח ק"ט דא"כ למה נתחייבו מיתה גדולי ישראל שבאותו הדור על שלא קיימו מ"ע דהוכח תוכיח הא ודאי אתמהא טובא:
ויותר יש לתמוה ע"ד הרב ז"ל הנ"ל דבחלוקה דלקמן על כריתות ומב"ד דיסורין ממרקין כתב שם כמ"ש שם בשבת דבשלמה כתיב ויעש הרע בעיני ה' על שהי"ל למחות בנשיו ועל מה ששקל הכתוב בשלמה דעשה הרע מה שלא מיחה בנשיו על שבנו הבמה ועל שעבדו ע"ז כאילו היא עשה הרע וע"ז נאמר ופקדתי בשבט פשעם דמתכפר לו ע"י יסורין יע"ש והרואה יראה דדב"ק הללו הם היפך ממ"ש אחלוקה קמייתא כנז"ל והוא פלא:
ונראה לקיים פי' הרב הנז' ז"ל שכתב דקרא דשובו בנים שובבים נאמר על גדולי ישראל שיעשו תשובה על אשר עברו על עשה דהוכח תוכיח כנז"ל די"ל דהאי קרא מיירי בידוע דלא מקבלי תוכחה דאז פטור מעונש מיתה אבל מ"ע דהוכח תוכיח אכתי חיובא דעשה זו רמיא עליה וכמ"ש הסמ"ג ועט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל בישרש יעקב שם בחי' לשבת והביא דבריהם ז"ל הרב פתח עינים ז"ל בחי' לשבת דנ"ה יעש"ב ובכה"ג א"ש דבהכי מיירי קרא דשובו בנים דעל העשה לבד תשובה מכפרת מיד כמ"ש שובו בנים שובבים על אשר עברו על מ"ע דתוכחה דבכה"ג דידוע דלא מקבלי תוכחה ליכא רק עשה ובתשו' לחוד מוחלין לו מיד וכמדובר:
ועוד נלע"ד לחלק בין הני תרי קראי הנ"ל במאי דאיפליגו רב ושמואל ור"י בגמרא דערכין דט"ז על מ"ע דתוכחה אי עד הכאה או עד נזיפה או עד קללה ולפי"ז אפ"ל דההיא דנתחייבו מיתה על שלא מיחו מיירי שלא מיחו כלל לא מינה ולא מקצתה אפי' לפי סברת המקל מכולם ולכך נתחייבו מיתה אבל ההיא דשובו בנים י"ל דלעולם הוכיחו קצת אבל לא היתה תוכחתם כדין אליבא דהלכתא דבעינן עד הכאה ולזה בתשובה סגי להו לחוד וליכא עלייהו עונש מיתה כלל ברם אכתי קושיא בתרייתא ע"ד הרב הנז' ז"ל דאקשינן עליה מדידיה אדידיה אכתי במק"ע וכמובן:
פש גבן להבין אמרי בינה במ"ש עבר על עשה ועשה תשו' אינו זז משם עד שמוחלין לו דמאי איני זז משם דקא' דעד כמה הוה ס"ד לו' דתלויה כפרתו עד דאיצט' לו' דאינו זז משם וכו' ועיין בדרשות מהרימ"ט ז"ל דרל"ב. וראיתי במפ' ז"ל שפי' במ"ש רז"ל על טבח שיצאה טריפה מתח"י יהוא חשיד להאכיל טריפות לישראל אין לו תקנה עד שילבש שחורים וילך למקום שאין מכירים אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב כדאיתא בפ' ז"ב וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' עדות והטוש"ע ח"מ סי' ל"ד וביו"ד סי' קי"ז יע"ש ולזה אמר התנא כאן בעבר על עשה ועשה תשו' אינו זז משם וכו' כלו' דאינו כדין הטבח שצריך לזוז ממקומו לילך למקום שא"מ אותו וכו' אלא במקומו מתכפר לו ע"י התשובה וק"ל. ובזה פי' רז"ל כו' הכתוב (בקהלת י' ד') אם רוח המושל שהוא היצה"ר תעלה עליך מקומך אל תנח וש"י:
ולעד"ן לפ' כו' אומרו אינו זז משם וכו' דלפי דאמרי' בפ' יוה"כ דפ"ו ע"ב דהיכי דמי בע"ת באותו פרק באותו מקום באותה אשה יע"ש ולפי"ז הוה ס"ד לו' דהא דהתשובה מכפרת על העובר על עשה היינו כשעשה תשובה כתיקונה דהיינו דחזר והשתדל שתבא לידי אותה מ"ע עצמה שעבר עליה וקיימה דומיא דבאותו פרק וכו' דכה"ג הוא דהוי תשובה מעלייתא ומכפרת לאפוקי מזה אמר ר"י אינו זז משם ללמדנו דבמ"ע אינו כן רק מיד מוחלין לו ואינו צריך לזוז ממקומו לחזור אחר אותה מ"ע לקיימה אלא בתשו' לחוד סגי ליה לכפר ונסלח לו וק"ל:
עתה אקום ע"ט לדבר בחלוקה תניינא מד' חלוקי כפרה עבר אדם על ל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר והק' הרב מהרמב"ח ז"ל שם בתוס' יוה"כ דמנ"ל לאוקומי האי קרא דכי ביום הזה לכפר עליכם בעובר על ל"ת גרידא הלא פשטיה דקרא מוכח דלכל חטאות האדם יוה"כ מכפר. איברא דרש"י כתב דחלוקי כפרה מסברא נפקי מוקמינן הקל לקלה וכו' מ"מ צריך לבקש איזה רמז בפסוק דלא איירי אלא בל"ת ועי"ש מה שתי' הוא ז"ל ע"ז יעש"ב: ואנא עניא נלע"ד לישב דר' ישמעאל דייק מדכתיב בהאי קרא לפני ה' תטהרו דאמרי' בש"ס בכריתות בפ' המביא אשם עלה דמתניתין דקתני התם חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יוה"כ פטורין מנה"מ אמר"א אמר קרא מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו חטא שאין מכיר בי אלא המקום יוה"כ מכפר וידוע דחייבי אשמות תלויין היינו בחייבי לאוין שחייבים על זדונם כרת נמצא דקרא איירי בל"ת ועל לא הודע דאין בו כרת רק לאו גרידא אשם תלוי או יוה"כ מכפר והה"נ לכל ל"ת גרידא דיוה"כ מכפר ובהדיא מדמי התם בכריתות חייבי מלקיות שעבר עליהם יוה"כ מכפר היכא דלא אתרו ביה וחייבי אשמות תלוין דפטורין וחייבי אשמות ודאין וחייבי מלקיות דאתרו בהו שעבר עליהם יוה"כ חייבים יע"ש הרי מבואר דהאי קרא דכי ביום הזה וכו' איירי בל"ת גרידא דיוה"כ מכפר וכמובן:
ותו איכא למידק דנראה לכאורה דר' ישמעאל הכא פליג אמתני' דתנן תשובה מכפרת על עשה ועל ל"ת ומר אמר דעל ל"ת תשו' תולה ויוה"כ מכפר ואולם אפ"ל דלא פליגי דר"י מיירי בל"ת גמור שיש בו מלקות ולכך צריך יוה"כ לכפר ולא סגי בתשובה לחוד ומתני' מיירי בל"ת הניתק לעשה דהיינו עשה וכדמוקי לה הש"ס התם הכי ומאי דקתני דעל החמורות היא תולה עד שיבא יוה"כ היינו לאוין גמורים שיש בהם מלקות דאילו חמורות שהם כריתות ומב"ד הא אמר ר"י דתשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין. ברם התוס' ז"ל בחגיגה ד"ה בד"ה הא יראוני וכו' כתבו וז"ל גבי עושק שכר שכיר כתיב דהו"ל ל"ת ופליגא דר"י בפ' בתרא דיומא דאמר תשו' תולה ויוה"כ מכפר וכו' עכ"ל ולא ידעתי מי הכריחם לו' דפליגי ולולא דבריהם ז"ל י"ל דלא פליגי וכדאמרן דר"י מיירי בלאו שיש בו מלקות אבל בלאו הניתק לעשה מודה ר"י דתשו' לחודה מכפרת וההיא דחגיגה בהכי מיירי בלאו הניתק לעשה דהיינו בעושקי ש"ש ודדמי ליה דהם ניתקו לעשה ואין לוקין עליהם כידוע:
וראיתי להתוס' ז"ל בפ"ק דשבועות די"ב בד"ה אינו זז משם וכו' שכתבו וז"ל ואע"ג דתנן בפ' בתרא דיומא על עשה ול"ת תשו' מכפרת ואמרי' נמי בחגיגה ד"ה כל העושה דבר ומתחרט בו מיד מוחלין לו אפי' בשאר עבירות לאו מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במ"ע מוחלין לו לגמרי עכ"ל:
והנראה דק"ל להתוס' ז"ל דאדמקשי הש"ס התם מר"י אמאי לא הק' הש"ס התם ממתני' דיומא דכוללת יותר גם ל"ת ותי' ע"ז. אך ק"ק דמאי מקשו התוס' ז"ל הא התם ביומא פריך למתני' דהתם השתא על ל"ת מכפר על עשה מבעיא ומשני ר"י דאימא על ל"ת הניתק לעשה וא"כ היינו עשה ומאי מק' התוס' ז"ל וכבר ראיתי בס' רצוף אהבה סי' ש"י דהק' כן ע"ד התוס' ז"ל ותי' דרב יאודה בתר דתריץ בשבועות למאי דפריך אמתני' היינו קלות היינו עיל"ת חמורות היינו כריתות ומב"ד הדר ביה ממ"ש ביומא דאימא על ל"ת הניתק לעשה דגם ביומא י"ל מה הן קתני ועל ל"ת גמור הוא דקתני דתשו' מכפרת ומשו"ה ק"ל להתוס' דהו"ל להק' ממתני' דיומא וכו' עכ"ל יעש"ב. ואחר המחי"ר הראויה אליו נלע"ד דתי' זה אינו מעלה ארוכה דלפי דק' הקו' שהק' הש"ס ביומא השתא על ל"ת מכפר על עשה מבעיא הנה קו' זאת אכתי במקומה עומדת:
ומרן זקני ועט"ר הרב מהרח"א ז"ל בליקוטיו שבס' עץ החיים דק"ס ע"ד ובישרש יעקב דקי"ז ע"ב דחה תי' הרב הנז' ז"ל מכח תרי פירכי דפריך עליה חדא דאי מה הן קתני מתני' דיומא הול"ל נמי מה הן החמורות כמ"ש במתני' דשבועות ועוד דמוכרח ר"י לפרש ל"ת הניתק לעשה מכח הברייתא שהביאו שם ביומא על מה תשו' מכפרת על עשה ועל ל"ת הנ"ל כלו' ומסיים הברייתא ועל מה תשו' תולה ויה"כ מכפר על כריתות ומב"ד ול"ת גמור וכו' אלא דכונת התוס' לומר דהו"ל להש"ס להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הניתק לעשה ודומיא לההיא דחגיגה דכובש ש"ש דהוי ג"כ ל"ת הניתק לעשה אתד"ק יע"ש. ולפי ד"ק בכונת דברי התוס' ז"ל מפו' יוצא דסבור ז"ל דל"ת הניתק לעשה הוא יותר חמור מעשה גרידא ולכך הוא דק"ל להתוס' ז"ל דהו"ל להק' ממתני' דיומא דכו' גם ל"ת הניתק לעשה ולפי"ז קל"ט דא"כ מאי משני ר' יאודה התם על מאי דפריך הש"ס השתא על ל"ת מכפר על עשה מבעיא ומשני ר"י על ל"ת הניתק לעשה ואי איתא דעשה הניתקת מל"ת חמירא ממ"ע גרידא א"כ אכתי יש להקשות השתא על ל"ת הניתק לעשה מכפר על עשה גרידא מבעיא אלא ודאי מדניחא ליה לתלמודא בהאי שינוייא מכח דס"ל לסתמא דש"ס דשוו בשיעורייהו עשה גמור ול"ת הניתק לעשה וא"כ היינו עשה ולפי"ז אין מקום לקו' התוס' ז"ל דהו"ל להש"ס להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הניתק לעשה דמאי רבותיה דל"ת הנ"ל טפי ממ"ע גרידא הלא סתמא דש"ס ס"ל דשקולים הם וכדאמרן:
ברם יתבארו דברי התוס' ז"ל עפ"י דרכנו דרך הקודש של עט"ר הרמ"ז ז"ל דכונת התוס' להק' דהו"ל להש"ס להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הנ"ל דחמיר ממ"ע גמור ואף עפי"כ לק"מ ממאי דמשמע דס"ל לסתמא דש"ס דשוים הם וכמש"ל והענין במ"ד במס' קידושין דמ"ט ע"מ שאני צ"ג אפי' הוא רשע גמור מקו' שמא הרהר תשו' בלבו וכ"פ הרמב"ם פ"ח מאישות והטור אה"ע סי' ל"ח ומרן בב"י הביא משם רי"ו ז"ל שכתב משם י"מ דאם הוא רשע גמור לבריות כגון גזלן וכיוצא בו אינו יכול להיות צ"ג עד שישיב הגזילה וי"מ דכיון דהרהר תשו' ה"ה צ"ג עכ"ל:
ואפשר דהתוס' ז"ל בשבועות הנז' ס"ל כדעת י"מ בתרא שהבי"ד רי"ו ז"ל דאפי' גזלן וכיוצא בו כגון שהרהר להשיב ה"ה צ"ג אעפ"י שלא השיב הגזילה עדיין ולהכי ק"ל על הש"ס דהו"ל להק' ממתני' דיומא הכוללת גם ל"ת הניתק לעשה והיינו רבותא טפי דגדולה כחה של תשובה שמכפר גם על ל"ת הניתק לעשה למן היום אשר נתן בלב להשיב עפ"י שעדין לא השיב וכדס"ל להי"מ בתרא הנ"ל בתרא הנ"ל וכמדובר ולסברא זו מתני' דיומא דייקא שפיר דנקט התנא תרוייהו כחדא התשו' מכפרת על עשה ועל ל"ת הנ"ל ר"ל שהרהר להשיב ואינה תלויה כפרתו עד שישיב ושמא תאמר דאכתי קשה למאי דמשני ר"י דמיירי בל"ת הניתק לעשה אכתי תיקשי השתא על ל"ת הנ"ל דתשובה מכפרת משהרהר להשיב אפי' שעדין לא השיב על עשה גרידא מבעיא ? הא ודאי ל"ק כלל משום דאי לא הוה תני תנא רק תשו' מכפרת על לא תעשה הניתק לעשה הוה אמינא דתשובה על ידי הרהור הלב מספקת לכפר לעובר על עשה גמור והוה אמינא דמאי דתני תנא דמתני' דתשו' מכפרת על ל"ת הניתק לעשה לאו היינו משהרהר להשיב לבד אלא ע"י תשובה גמורה דהיינו שישיב את הגזילה ממש לבעליה ואינו יכול להיות צ"ג בהרהור לבד וכדס"ל הכי להי"מ קמא שכ' בשמם רי"ו ז"ל וכנז"ל:
ותו הוה אמינא דגם בעובר על עשה גמור לא יכופר עונו בהרהור תשו' לבד אלא עד שתבא לידו מ"ע כמוה ויקיימנה ולהכי הוצרך התנא דמתני' למינקט עשה ול"ת הנ"ל ללמדנו דעת דבתרוייהו במהרהר בלבו תשו' סגי ליה לכפרה להיות נקרא בע"ת וצ"ג וכדס"ל להי"מ בתרא הנ"ל והתוס' ז"ל קיימי כוותייהו דאילו לסברת הי"מ קמא הוה סגי ליה לתנא דמתני' למנקט תשובה מכפרת על ל"ת הניתק לעשה אלא ודאי מדאיצט' למיתני עשה ול"ת יש ללמוד כסברת י"מ בתרא הנ"ל וכמובן:
ואבא עתה לחלוקת כפרה השלישית דתני ר"י עבר על כריתות ומב"ד תשו' ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין הנה מבואר דס"ל לר"י דבעינן יסורין עם התשו' ובלתי יסורין לא סגי ואילו במתני' דאבות בפ"ד משנה שלימה שנינו תשו' ומע"ט כתריס בפני הפורענות הרי מפורש במשנתנו זאת דגדולה תשו' לחודה שמצלת מן הפורענות דהיינו יסורין דלא כרי"ש וכבר ראיתי למהרש"א ז"ל בס' מד"ש ולהגאון התוי"ט ז"ל שעמדו בזה יע"ש ולעד"ן לישב ולומר דלא פליג רי"ש עם תנא דאבות הנז' כלל והיה בהניח הנח"ה סובר"ת דרי"ש דאמר יסורין ממרקין היינו בתשו' גרידא אכן אם במעשה התשו' שעשה עשה ג"כ מצות ומע"ט ה"ז ניצול לגמרי מהיסורין דתו אין צריך לסבול יסורין עוד כדי למרק דהתשו' והמצות והמע"ט שעשה סגי ליה להתכפר כפרה גמורה שהרי אפי' בגזר דין שיש עמו שבועה כמש"ה אם יכופר עון הזה לבית עלי בזבח ובמנחה ע"ע אמרז"ל בש"ס דר"ה דח"י וביבמות דכ"ד ע"א בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתו' ובג"ח דכתיב בחסד ואמת יכופר עון יע"ש והיינו דתנן באבות תשו' ומע"ט כתריס בפני הפורענות דתרתי קאמר דמלבד התשו' עושה ג"כ מע"ט ויש כח בהם לכפר כפרה גמורה ולא קללה ולא יסורין באים עליו ובהכי ניחא דדייק תנא דאבות למינקט תרתי תשובה ומע"ט דלכאורה ק' דמאחר שעשה תשו' מה צורך עוד למע"ט הלא קי"ל דאין לך דבר עומד בפני התשו' וכבר ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה נרגש מזה וניחא ליה דתשו' ומע"ט הם ב' דברים חדא התשובה אחר המעשים רעים שכבר פעל ועשה וזאת שנית תשו' ומע"ט מתחילתו שלא יפול שם תשו' וכו' יעש"ב ועם כי דבריו נאמני מאוד דיותר טוב לאדם שלא יצטרך לתשובה אלא מתחי' יעשה מע"ט מ"מ כפי האמור לעיל שפיר י"ל דתרוייהו איירי אחר המעשים רעים וצריכי תרוייהו תשו' ומע"ט להיות כח בהם לכפר עליו כפרה גמורה אפי' על החמורות כריתות ומב"ד ועון ח"ה דמיתתו כפרתו הנה ע"י התשו' והמע"ט נמחלין לו לגמרי בלתי יסורין ומיתה ולזה הוא דהוצרך התנא באבות לי' תשו' ומע"ט דתרוייהו בעינן להגן עליו מהיסורין דבלאו"ה לא סגי וכמדובר:
ושו"ר בס' קרא דשכבי דקל"ג ע"ג דהביא קו' זאת משם מהר"ש מטוליטולה ז"ל וחילק בתחי"ד בין תשו' מיראה למאהבה ושו"כ דהתי' הנכון אצלו דודאי אם לא יתחזק במע"ט יבואו עליו יסורין או יסורין ומיתה על ח"ה אבל בהתחזק במע"ט יגינו משניהם עכ"ל והוא ממש כדכתיבנא בעניותין ושש אנכי כי כוונתו לדעת קדושים ז"ל גם ראיתי עוד להרב קול יעקב שאול ז"ל בדרשותיו בדכ"ט שהביא עוד תירוצים אחרים נכוחים למבין משם מהר"ש ז"ל הנ"ל מלבד הב' תי' הנ"ל והוא זה שיש לחלק עוד בין יחיד לרבים דברבים תשו' לחודה סגי ומתני' דאבות ברבים מיירי אבל יחיד לא סגי תשו' לחוד ובעי יסורין או מיתה וברייתא דר"י ביחיד קא מיירי ודייקא דקתני עבר אדם וכו' ועו"כ שם אח"ז חי' אחר מהרב הנז' דאם השיב רבים מעון אחר ששב נמחל עונו מחילה גמורה ובהא מיירי מתני' וא"צ עוד יסורין או מיתה יע"ש:
אשר עפ"י ב' תי' הללו האח' אפ"ל כו' דהע"ה באומרו גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו דהיינו תשו' ברבים ובזה ג"כ הו"ל רבים השיב מעון ובזה דרשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני שאיני צריך עוד ליסורין כלל וק"ל:
וגם בזה אפ"ל כו' הכ' פדה בשלום נפשי מקרב לי ר"ל בשלום בלתי יסורין כלל יען כי ברבים היי עמדי שם רמז דתשו' רבים הנז' וגם ע"י תשובתו רבים השיב מעון כחילוק הב' הנז' ולזה סיים ואמר ישמע אל ויענם וכו' הן מצד תשו' ברבים והן מצד כי רבים השיב מעון והן אל כביר לא ימאס וק"ל:
וזה ג"כ אפ"ל כו' הכ' אל תקצוף ה' עד מאוד ואל לעד תזכור עון הן הבט נא עמך כולנו כלו' אל תקצוף וכו' ליסרנו ביסורין כדי למרק מלבד התשובה שעשינו וכדאמרי' בברייתא דרי"ש דהא הן הבט נא עמך כולנו דהתשו' שלנו היא תשו' רבים וברבים תשי' לחודה סגי להיותה כתרים בפני הפורענות וא"צ ליסורין למרק ובזה אפ"ל כו' הכ' מי אל כמוך נושא עון ועובר ע"פ בתשו' לחוד בלתי צורך ליסורין למרק כלל והיינו משום לשארית נחלתו ר"ל כיון שהתשו' היא ברבים ובזה לא החזיק לעד אפו להצריכם ליסורין כלל אלא ישוב האדם בתשובה לחודה ירחמנו יכבוש עונותינו לגמרי בלתי יסורין כלל וק"ל:
ועפ"י חי' האחרון הנז' דאם השיב רבים מעון אחר ששב לה' מהנייא ליה להנצל מהיסורין ומיתה כנז"ל אפ"ל בזה כו' הכ' אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו דהיינו דאני משיב רבים מעון עי"ז הצילני מדמים וכו' ר"ל מהיסורין ומיתה כנז"ל:
וזה אפ' כו' הכ' בישרתי צדק בקהל רב דצדק הוא כינוי לתשו' כמש"ה נוראות בצדק תעננו בקהל רב דהיינו שהייתי משיב רבים מעון כי כן אתה ה' לא תכלה רחמיך ממני וכו' להגין עלי מהיסירין כנז"ל וק"ל: עוד יצא לחלק הרב קול יעקב הנז' ז"ל מסברתיה והכי אמר מר כל דמתני' מיירי במי ששב מכל עבירות שבידו ועשה תשו' כללית ע"כ עונותיו תשובה מעליא כי היא מגנא ומצלה בלי יסורין או מיתה אבל כששב מאותה עבירה דכרת וכיוצא ולא שב משאר עונות וחטאים בהא ודאי תשו' לחוד ל"מ וצריך יסורין או מיתה ובהא מיירי הברייתא עכ"ל יע"ש ועפיד"ק אפ"ל כו' הכ' חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה ע"פ לה' ואתה נשאת עון ח"ס דלכאורה יל"ד דפתח בל' יחיד חטאתי ועוני וסיים בל' רבים עלי פשעי לה' ותו יל"ד דאחר דסיים בל' רבים כנז' חזר ואמר ל' יחיד עון חטאתי אכן עפ"י החי' הנז' א"ש והוא דהאמת הוא דהוא עושה תשו' על עון פרטי אחד אך כדי להיות תשובתו על אותו עון הפרטי רצויה ומקובלת לפניו ית' בלתי שיביא עליו יסורין למרק בחכמה יסד אר"ש לעשות תשו' כללית על כל עונותיו ופשעיו וז"ש חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי שהוא עון פרטי שאני מתודה ועושה תשו' עליו ברם כדי להרויח בתשו' זאת להגין עלי מן היסורין אמרתי אודה עלי פשעי כולם לה' אני עושה תשו' כללית על כולם כאחד ועי"ז אתה נשאת עון חטאתי העיקרי סלה בלתי שום צורך ליסורין כלל וק"ל:
עו"כ הרב קול יעקב הנז' ז"ל חי' אחר דמשמע מדברי רבינו יונה ז"ל דאיכא ב' סוגי בעלי תשובה חדא שעושה תשו' וסובר שכבר נמחל חטאו ולא יעלה עוד על לבו להרהר ולדאוג על אותו עון לזה צריך עוד יסורין או מיתה ובהא מיירי הברייתא דרי"ש ויש עוד סוג אחר שתמיד מתפחד ומתחסד עם קונו ומתמיד עצמו בתשו' ולעשות חבילות של מצות בהא ודאי תשו' לחודה מהניא ובהא מיירי מתני' ודייקא נמי דקתני תשו' ומע"ט כלומר תשו' שיש עמה מע"ט עכ"ל יע"ש:
וזה אפ' רמז הכ' כי לך ה' הוחלתי אתה תענה ה' אלהי כי עוני אגיד אדאג מחטאתי כי אמרתי וכו' כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש הרי"ף ז"ל בכסף מזוקק בפ' נצבים והבי"ד הרב החסיד ז"ל בשארית יעקב שם ע"פ על רוב עונך עצמו חטאתיך דר"ל דמתחילה קודם חטאו במזיד שגיאות מי יבין ולא באו בחשבון כי לא יחשבנו ה' לעון אבל ע"י העון הבא אחרי השגיאות סופו הוכיח על תחי' ונחשב החטא לפשע ומגלגלין עליו את הכל וז"ש על רוב עונך גרמת שעצמו חטאתיך שעלו ובאו לכלל חש' עכ"ל וז"א כשהיה מציאות שעשיתי איזה עון וצריך אני להגיד בוידוי פה עליו כדי לעשות תשו' לא די שאדאג על העון עצמו אלא ג"כ אדאג מחטאתי שעשיתי מקודם דעד השתא לא היו נחשבים החטאים לכלל עונות כי שגיאות מי יבין אבל השתא ע"י העון נחשב גם החטא שוגג לפשע ולכן אדאג מחטאתי וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' הרב כבסני מעוני וכו' כלו' שאני מתפלל ומתחנן לפניך עכשיו שעשיתי עון מזיד בזה נכללו ג"כ החטאים בשם עון ולכן בבקשה ממך הרב כבסני מעוני ומחטאתי ג"כ טהרני דעד היום לא היה לי פחד על החטאים כי שגיאות מי יבין כי פשעי אני אדע ועי"ז וחטאתי נגדי תמיד דאם לא היו הפשעים לא הייתי דואג על החטאים כנז"ל וק"ל:
וזה אפ' לו' באו"א כו' הכ' הנז' וכו' במ"ש מהרש"פ ז"ל במ"ש ז"ל לא לן אדם בירוש' ובידו עון דהתמידים היו מכפרים ולכאורה ק' דהקרבנות אינם מכפרים רק על השוגג ופי' הוא ז"ל דר"ל דהקרבנות אנה"ן אינם מכפרים רק על השוגג אלא דהיצה"ר אינו יכול להביא האדם לידי עון מזיד עד שיחטיאנו בחטא קל שוגג ושוב בנקל יחטיאהו גם במזיד באמור אליו כבר חטאת ואכלת שום וריחך נידף חזור ואכול נמצא כי החטא הוא האב וממנו יצאו תולדות עון מזיד עכ"ל וז"א הרב כבסני מעוני שתמחול לי העון המזיד אך ורק שגם מחטאתי טהרני דאל"ה שהחטאים נשארים מה בצע במחילת העון שעדין ע"י החטאים שבי היצה"ר מפתה אותי לעשות עוד עונות אחרים ולכן בבקשה ממך כבסני מעוני ומחטאתי ג"כ טהרני שלא אכשל עוד בעון מזיד ועיין בשא"י פ' נצבים מ"ש בזה שם:
וזה אומרו ג"כ כי פשעי אני אדע וכו' כלו' אני יודע בעצמי ומתוודה כי מחטאתי באו הפשעים וז"ש כי פשעי אני אדע כלו' מי גרם להם שיבואו הפשעים משום וחטאתי נגדי תמיד כי היצה"ר השיאני לחטוא בשוגג וכיון שעשיתי החטא והוא לנגד עיני דין גרמ"א שהיצה"ר פיתני לעון ומאי תקנתי שלא לעשות אפי' חטא שוגג כי שגיאות מי יבין לז"א תמיד שם רמ"ז למ"ש מהרש"פ ז"ל דתמיד ש"ש ושל בה"ע היו מכפרים על השוגג ולהכי לא לן אדם וכו' וכדי להנצל מן החטאים שלא לבא לידי פשעים התיקון הוא ה' ל"ו יבנה בית ושם נעלה קרבן התמיד ויכופר השוגג וממילא בטלה טענת היצה"ר באומרו אכלת שום וכו' ואיני בא לידי עון מזיד וק"ל: אמנם עפ"י חי' הרב הנז' ז"ל ממתני' דאבות לברייתא דרי"ש משם רבינו יונה ז"ל כנז"ל א"ש נמי כו' הפ' כי לך ה' הוחלתי ומובטחני בך כי אתה תענה ה' אלהי יען כי עוני אגיד ותמיד אני דואג מחטאתי ולא זז מלבי כלל יען כי אמרתי פן ישמחו לי במוט רגלי ביסורין שהיו חושבים שיבואו עלי כדי למרק ולא סגי בתשו' לבד אמנם מאחר שאני מכאובי שהוא עוני נגדי תמיד ואיני עושה היסח הדעת בזה אני מובטח דבתשו' לחוד סגי בלתי צורך ליסורין למרק כלל וכנז"ל וק"ל:
ועפ"י חי' זה עצמו הנז' אפ"ל הכתובים הנאמרים באמת בפ' וילך וכ"ת ויאמר ה' אל משה הנך שוכב ע"א וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבני והפר את בריתי ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומנאוהו רעות רבות וכו' ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ע"כ הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים וכו' והקושי מבואר דאיך אחר שמתודה יאמר ואנכי הסתר אסתיר וכו' והמפ' ז"ל נרגשו מזה ולדרכם פנו. אמנם על פי תי' רבינו יונה ז"ל הנז' א"ש דהגם שהתודה ואמר על כי אין אלהי בקרבי וכו' מ"מ לא דאג עליו עוד והסיר דעתו ממנו לגמרי ובכה"ג לא סגי בתשו' לחוד כיון דביום ההוא התודה ולא עוד ולהכי דייק לו' ואמר ביום ההוא לו' דדוקא ביום ההוא התודה והסירו מלבו שוב לגמרי ולהכי לא סגי בתשו' זו לחודה וצריך נמי יסורין למרק לז"א ואנכי הסתר אסתיר פני ליסרם ביסורין משום דאחר הוידוי פנה לדרכו והסירו לאותו עון מלבו לגמרי וכנז"ל וק"ל:
א"נ אפ"ל באו"א בהק' עוד חי' אחר שהביא הרב קול יעקב ז"ל שם משם מהר"ש הנז' ז"ל דמתני' דאבות מיירי בעובר עבירה פעם אחת דוקא ולא שנה בה כלל ולהכי סגי בתשו' לחוד ולא בעי יסורין למרק. אמנם הברייתא דר"י מיירי בעובר עבירה ושנה בה לכך בעי יסורין ומיתה עכ"ל יע"ש וז"א ואנכי הסתר אסתיר פני מהם עכ"ה א"ע גם אחר הוידוי והתשו' חזר ופנה אל אלהים אחרים ולא שב והתודה רק ביום ההוא דוקא ובכה"ג לא סגי ליה בתשו' לבדה ובעי נמי יסורין למרק וכמדובר וק"ל:
פש גבן להבין כפל הסתר אסתיר שאמר הפ' דבחדא מינייהו הוה סגי גם למה הוצרך להאריך לבאר ולומר טעם להסתרת פניו מהם ע"כ הרעה א"ע וכי פנה אל אלהים אחרים והיה די באומרו ע"כ הרעה א"ע או יאמר על כי פנה אא"א ותו דכבר אמר בתחי"ד וזנה אחרי אלהי נכר הארץ וכו':
אמנם לפי"ד הברייתא דרי"ש הנז' שהיה דורש ד' חלוקי כפרה כנז' אנחנו למדים דהרבה עבירות חמורות יש שאינו מספיק להם התשו' לחודה אלא צריך גם ליסורין ויש צריך למייתה לכפר וידוע דעון ע"ז הוא חמור מאוד וא"כ אותו הדור שזנו אחרי אנ"ה שעע"ז אף כי ידעו שגדול עונם וחזרו בתשו' ומתוודים ואומרים על כי אין א"ב וכו' עכ"ז עדין לא ניצולו מהיסורין שהם אספלנית ורטיה לרפואתם ובעבור זה אמר אפי"ה אנכי הסתר אסתיר וכו' ר"ל אפי' שכבר הסתרתי פני מהם בעשותם העון עוד אסתיר פני מהם אחר התשובה ובא בנ"ט עכ"ה א"ע כי רעתם רבה כי פנה אל א"א שהוא עון ע"ז החמור וק"ל:
ובדרוש אחר אשר לי לתשו' פי' בעניותי הני קראי באו"א ליישב במה שיל"ד עוד דבקרא קמא אמר ועזבתים והסתרתי פ"מ ולבסוף אמר ואנכי הסתר אסתיר פ"מ ולא אמר ואעזבם ובודאי דלא על חינם שינוי זה גם מק' כי פנה אא"א הול"ל כי זנה אאנ"ה כמ"ש בקרא קמא:
אכן פ"ל דהדור הרע ההוא ב' עבירות היו בידם ועל אחת מהם חזרו בתשובה והתוודו ועל הב' לא חזרו בתשו' ועוד ידם נטויה והוא בהק' מ"ש רז"ל ע"פ ואלה המשפטים את"ל ולא לפני עכו"ם ואמר הפ' ואויבינו פלילים כי כאשר האיש הישראלי יעזוב תורת ה' ומשפטיו ויקריב משפטו לפני העכו"ם הוא מגביר כח הסט"א והתו' חוגרת שק ואפר דמשום הנאת ממון מואס בתורת ה' תמימה ומייקר תורת העכו"ם וזהו לתא דע"ז וכופר בתורת ה' ומעיד על עצמו שאין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו רח"ל אוי לעינים שכך רואות וז"ש וקם העם הזה וזנה אחרי אנכ"ה וכו' זהו ע"ז ממש ויש עוד אחרת ועזבני והפר את בריתי שאינו עע"ז ממש אלא ועזבני שהוא עוזב דברי אלהים חיים והולך לדון לפני העכו"ם וזהו הפרת ברית וז"ש והפר א"ב ועז"א וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והס"פ מהם וכו' והדור ההוא בחושבם שאינו מענישם כ"א על עון ע"ז שעבדו ממש ומתוודים ע"ז ולזה על עון הב' שהוא לתא דע"ז שלא חזרו בתשו' ממנו אמר ה' ואנכי הסתר אס"פ מהם מכ"מ הם הסתירו פניהם, מד"ת הק' גם אנכי הסתר אס"פ מהם ונ"ט כי פנה אל א"א שאינו עע"ז ממש אלא פונה להם לדון בדיניהם דזה להא דע"ז וכנז"ל וק"ל:
הן עתה אדברה נא בחלוקה הד' מד' חלוקי כפרה דהיא החמורה שבחמורות דמי שיש בידו ח"ה אין כח בתשו' לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולם תולים ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני וכו' ופירש"י ז"ל ח"ה חוטא ומחטיא ע"כ ויל"ד דהיכא רמיזא בקרא דאיירי בחוטא ומחטיא והרב מהרמב"ח ז"ל בתוס' יוה"כ שלו תי' וז"ל י"ל דהא כתיב בישעיה מ"ב ויקרא ה"א צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וכו' כלו' דהקב"ה מיצר על ישראל על חורבן ביהמ"ק בד' צומות כנגדן אמר ד' לשונות בכי וכו' וכתיב אח"ז והנה שחוט בקר והרוג צאן וכו' כלו' דהקב"ה כי אבל לפניו וכו' ויש אנשים חוטאים ומחטיאים ועושים מרזחים וכו' ואו' לחבריהם הרוצים להתענות פרוש מן הציבור וכו' ועליהם נאמר אם יכופר וכו' עכ"ל יעש"ב. ולעד"ן הגם דנימא דקרא מיירי בפורש עצמו מן הציבור אכתי ק' היכן רמוז בקרא דמיירי בחוטא ומחטיא דהעיקר חסר מהמקרא מ"ש הוא ז"ל שאומרים לחביריהם וכו' דפשטא דקרא משמע ברשעים שפירשו עצמם דוקא מן הציבור ולא שאמרו לאחרים לפרוש ולא שאחרים אמרו להם לפרוש. והנלע"ד לו' דודאי דקרא בחוטא ומחטיא מיירי והיינו דמדה זו דמאכל ומשתה כדכתיב הנה שו"ש וכו' מפורש יותר בדברי ישעיה הנביא סי' מ"ו שאחרי אומרו דרשו ה' בהמצאו זו וכו' שצעק והכריז על התשו' היה קובל ומתרעם על גדולי ישראל שלא היו מזהירים אותם לחזור למוטב ואמר והמה רועים לא ידעו הבן איש לדרכו פנה וכו' אתיו נקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יותר מאד ופירש"י ז"ל אתיו אקחה יין וכו' כך היו אומרים זל"ז והיה כזה יום מחר במאכל ומשתה וכו' ע"כ הרי מפורש בקרא, דמדה זו דמאכל ומשתה הרוג בקר ושחוט צאן בחוטא ומחטיא איירי שאומרים זל"ז נקחה יין ונסבאה שכר וכו' דלא די שחוטאים אלא שמחטיאים לאחרים כיון שמדה זו ביד גדולי ישראל להחזירם למוטב כמש"ה והמה רועים לא ידעו הבן וכו' נמצא חוטא ומחטיא שאחרים למדים מהם והיינו ח"ה וע"ז נאמר אם יכופר להם וכו':
אך יל"ד בחלוקה זו הד' דעל ח"ה מיתה ממרקת לכאו' ק"ק דהלא בלאו"ה היה מת וסוף כל אדם למות כי זה כל האדם בין מי שיש בידו ח"ה בין מי שהוא נקי והמפ' ז"ל תי' דודאי לא מסתבר לו' דמיירי במת בעתו רק היינו לו' שימות בלא עתו בכרת וכתבו עוד וא"ת זקן שחילל ה' לית ליה תקנה י"ל דמ"מ יאספנו ה' ימי מספר בלא עתו ג"כ בכרת דיומי כדאיתא בסוף מ"ק עכ"ל. ולדידי נ"ל דזקן שחילל ה' י"ל תקנה במיתתו כפרתו ואע"ג דבלאו"ה היה מת מ"מ ימות ע"י יסורין במיתה קשה ומשונה א"נ יגיע לו עונשין לאח"מ ועי"ז יתכפר לו כפרה גמורה דומיא למ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דשבועות דף י"ג בד"ה בעומד במרדו וכו' גבי רבנן דלא אמרו רבנן מיתה ממרקת אלא ע"י יסורין והדינים שדנים אותו לאח"מ ועי"כ אי נו נכרת לעוה"ב יעו"ש דכוותה י"ל אליבא דר"י דס"ל דעל עון ח"ה מיתה מכפרת שאם הוא זקן שחילל את ה' מתכפר לו ע"י המיתה עם היסורין והעונשים שדנים אותו לאח"מ כאמור:
אשר בזה אפ"ל כו' דהע"ה באומרו יסור יסרני יה ולמות לא נתנני פתחו לי שע"ץ וכו' דהנה דהע"ה בא להודיע ברבים שאין בידו עון ח"ה בענין בת שבע ולא בזולתה כלל וראיה לזה כי יסור יסרני יה בעוה"ז ולא המתין עציו לסלקו בכרת דיומי כיון שהוא זקן ולהענישו לאח"מ וז"ש ולמות לא נתנני ר"ל להענישו לאח"מ ש"מ דאין בידו עון דח"ה ובן עוה"ב הוא ובכן פתחו לי שע"ן דעה"ב אבא בם אודה יה וק"ל:
פש גבן להבין מ"ש ר"י בחלוקה זו הד' אבל מי שיש בידו ח"ה וכו מאי אבל ל דקאמר דמשמע דמשונה כפרה זו משום דעון ח"ה שייך בכל עבירות שבתורה הקלות והחמורות שאם חילל את ה' בעוברו מ"ע אין כח בתשו' לתלות וכ"ש לכפר וכן אם היה ח"ה בל"ת אין כח ביוה"כ לכפר ואם היה בכריתות ומב"ד אין כח ביסורין למרק אלא תשו' ויוה"כ ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת לכן קאמר אבל וכו' לו' דכאן הושוו הקלות והחמורות אתד"ק:
ואני ברגליו אעבורה לפרש לענ"ד אומרו אבל וכו' משום דמשונה כפרה זו דידוע דעון ח"ה חמור יותר דאפי' הוא שוגג נענש כדתנן בפ"ד דאבות אחד שוגג ואחד מזיד בח"ה משא"כ בחלוקה דכריתות ומב"ד דאינם אלא במזיד וכן מבואר בירוש' שהביא ברייתא זו פירש ואמר עבר על כריתות ומב"ד יסורין ממרקין ובחלוקה דח"ה אמר אבל מי שמתחלל ש"ש ע"י וכו' מורה דר"ל דאפי' אם נתחלל בשוגג ונראה דה"ט לפי שח"ה שייך אפי' בדבר קל כדאיתא התם בש"ס ה"ד ח"ה אמר רב כגון אנא אי שקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר והנ"מ באתרא דלא תבעי וכו' דעי"ז מתחלל ש"ש שחושבים אותו לגזלן ולמדין ממנו כדפירש"י ז"ל שם והואיל וח"ה שמדבר ר"י בגוונא דאמרן ע"כ אפי' שוגג עונשין אותו שכן בדין אצל אדם גדול כדתנן התם בפ"ד דאבות ששגגת תלמוד עולה זדון כמובן:
הדרן למאמר רז"ל הנז' בריש אמי'ר וז"ל שאלו לחכמה וכו' ליישב כל הדקדוקים שבו הנז"ל אפ"ל לענ"ד דמא"ח ומא"ח ול"פ והענין במ"ד בש"ס בפ"ק דר"ה אמ"ר כרוספדאי ג' ס' נפתחים בר"ה א' של צ"ג וא' של רשעים גמורים וא' של בינוניים של צ"ג נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים נו"ן לאלתר למיתה ושל בינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נו"ן לחיים לא זכו למיתה ע"כ ופי' הרב מהרש"א ז"ל בח"א דצדיקים היינו שיש בהם חטא שוגג בלבד כמש"ה אין צדיק בארץ וכו' והרשעים היינו שיש בהם פשעים ומרדים והבינוניים היינו שיש בהם חטא מזיד בלבד עכ"ל והק' הרי"ף ז"ל דלמה בבינונים אמר שהם תלויים ועומדים עד יוה"כ אם זכו וכו' והלא הקב"ה רב חסד ומטה כלפי חסד כדברי ב"ה לעת"ל ומדוע לא כן יעשה גם עתה ומ"ג שאם לא זכו משמע שלא עשו שום תוס' זכות וגם לא חטאו עוד ולמה יכתבו למיתה כיון דשקולים הם במעשיהם ותי' הרי"ף ז"ל ב' תי' הא' דלא זכו היינו שלא שבו בתשובה וכיון שלא חזרו בתשו' אין לך חטא גדול מזה ומכריע על השאר שהרי התשו' היא אחת ממ"ע וכיון שלא שב ה"ז חוטא ומכריע עצמו למיתה ועוד תי' שביום הדין אין ביד האדם לתקן כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר הוא הולך שמה ולכך עושה עמו חסד אבל בעוה"ז שבידו לתקן ביוה"כ מניחים אותו לבחירתו ואם לא נתן לב מעצמו איהו דאפסיד אנפשיה:
עוד הק' הרי"ף ז"ל שם דלמה הוצרכו ג' ספרים כי היה די בב' והבינוניים אם זכו יהיו נכתבים עם ספרן ש"ץ ואם לא זכו יכתבו בס' של רשעים וג' ספרים למה לי ותי' דיש הפרש בין רשע גמור שנו"ן למיתה לבינוניים שלא זכו עד יוה"כ ונכתב אז למיתה דרשע גמור אע"ג דעוד בשנה זו ישוב בתשו' שוב אין לו תקנה ובאותה שנה הוא מת לפי שכבר נמחק שמו מספר תולדות אדם שקצובים שם מדת ימיו ולזה דקדק לו' שהרשעים נו"ן לאלתר למיתה שאין אחר חיתום גז"ד כלום אבל בבינונויים אמר נכתבים לבד שאעפ"י שנכתב למיתה לא נמחק שמו מס' ת"א הנז' ואם באותה שנה יעשה תשובה קורעים לו גז"ד ועליהם אמר"י אדם נידון בכל יום וכן אותם הבינוניים שנכתבים לחיים אם יחטאו עוד בתוך השנה הם נידונים בכל יום משא"כ בצ"ג שנו"ן לחיים מר"ה דאעפ"י שיחטאו אח"כ הם נידונין בר"ה הבא שני עכ"ל יעש"ב:
מעתה הבא נבא לכו' המאמר דהחטאים האנשים שואלים הלכו לכל או"א שאלה בפ"ע ומא"ח ומא"ח ול"פ זה יצא ראשונה שאלו לחכמה חוטא מה עונשו כלו' אמאי אמר"כ דהרשעים נו"ן לאלתר למיתה ולמה לא ימתין עליהם הקב"ה עד יוה"כ שמא יעשו תשו' ולמה יעשה להם זאת בר"ה תומ"י נו"ן למיתה וז"ש חוטא מ"ע ר"ל מפני מה נענש תומ"י ונכרתה הנפש ההיא הלא אפשר שיעשו תשו' ויהי כמשיב חטאים תרדף רעה ר"ל כיון דהרשע הזה יש בידו חטא ופשע ומרד בודאי שלא יעשו תשו' וכמ"ש הרב ז"ל כנז"ל ולז"א חטאים בל' רבים דבעבור דהרשע הזה י"ל ג' חטאים דין גרמ"א תרדוף רעה בו לעד לעולם וא"צ לו לשוב בתשו' ולהכי נו"ן למיתה לאלתר בר"ה. שאלו לנבואה חוטא מ"ע ר"ל למה בבינוניים אם לא זכו נו"ן למיתה מפני מה עונשן הקב"ה כיון דשקולים הם במעשיהם והוא ית' רב חסד ומטה כ"ח וכקו' הרי"ף ז"ל ויהי כמשיב דנפש החוטאת דלא שב בתשו' בימים שבינתיים דהתשו' היא מ"ע וכיון דלא עשה תשו' אין לך חטא גדול מזה ולכך היא תמות ר"ל נכתב למיתה וכתי' הרי"ף ז"ל הנז"ל. חזרו ושאלו לתו' מה ששאלו לנבואה אף היא תשיב אמריה דהן אמת דהקב"ה רב חסד מכ"ח היינו ליום הדין לעת"ל דאין ביד האדם לתקן הדבר שם אבל בעוה"ז שבידו לתקן דהיינו יביא קרבן ויתכפר וכיון דלא תיקן איהו דאפסיד אנפשיה ולהכי נו"ן למיתה. גם שאלו להקב"ה חמ"ע ר"ל כיון דהבינוניים ה"ט שנו"ן למיתה ביוה"כ משום דלא עשו תשו' בימים שבינתיים או לא תיקנו מעשיהם בקרבן וכדומה א"כ איפה מפני מה עונשו הוא חלוק מעונשם של רשעים גמורים וצריכים ספר בפ"ע דממ"ן אם לא עשו תשו' וחטאו במה שלא עשו תשו' ולהכי נכתבין למיתה היה די להכניסם ולכותבם בס' של רשעים ולמה הוצרכו לס' מיוחד להם כנ"ל לזה השיב הקב"ה יעשה תשו' ויתכפר כלו' אפשר שיעשו תשובה ויתכפר להם דעל הבינוניים נאמר אדם נידון בכל יום ולהכי צריכים ספר בפ"ע דאם היו נכתבים למיתה בס' של רשעים אזי אפי' שיחזרו בתשו' בתוך השנה גז"ד שלהם שכבר נחתם ביוה"כ לא היה נקרע כמ"ש הרי"ף ז"ל כנז' דלא ראי זה כראי זה ולהכי צריך ס' ג' לבינוניים בפרטות דהרשעים אין להם תקנה והבינוניים י"ל תקנה בתשו' וז"א טוב וישר ה' ע"כ יורה ח"ב דכיון דהוא טוב וישר וצפה והביט דלבינוניים אין להם עונות יותר:
מזכיותיהם דשקולים הם לכך ייחד להם ס' בפ"ע להורות להם דאעפ"י שנכתבו למיתה איתנהו בתקנתא דתשו' בתר הכי בשאר ימות השנה ואדם נידון בכל יום כזה כי לא חפץ במות רשע כ"א בשובו מדרכיו וחיה וק"ל: והנה ממ"ש הרב המוסמך הרי"ף ז"ל למדנו דבעוה"ז הקב"ה אינו מטה כ"ח כיון שביד האדם לתקן מעשיו ולהכי אם לא זכו נכתבין למיתה ויש לחקור ע"ז ממ"ש רז"ל מוכח דגם בעוה"ז עושה ה' עם יש' לפנים משוד"ה ומוחל להם על עונותיהם והוא דאיתא במד' תהלים ע"פ נשאת עון עמך וז"ל כשבא יום ר"ה בא השטן להשטין על ישראל לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע כמה זדונות ופשעים ומרדים עשו יש' אומר לו הקב"ה ולא עשו ג"כ מצות וזכיות ויעלו על המשקל ומשים הזכיות בכף מאזנים והעונות בכף שניה וכשרואה הקב"ה דכף העונות מכרעת מכה בה שתעלה למעלה ומכרעת כף הזכיות זהו נשאת עון עמך שנושא אותם למעלה עכ"ל. והש"ך ז"ל בפרשת אח"מ חקר ע"ז דאטו משוא פנים יש בדבר ותי' דאין כאן ח"ו מ"פ כלל דמה שמכה הוא ית' בכף מאזנים משום דהוא היודע שלא עשו אלא מאונס היצה"ר והם קרוב לאנוסים יע"ש והרב אשד הנחלים ז"ל בדק"ך ע"א תי' דאין כאן ח"ו שום משוא פנים כי עפ"י הדין עושה כן הקב"ה והענין הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' תשו' וז"ל כל אחד יש לו עונות וזכיות מי שזכיותיו מרובין מעונותיו צדיק ומי שעונותיו מרובים מזכיותיו רשע מחצה על מחצה בינוני מי שעונותיו מרובים הוא מת ברשעו ושיקול זה אינו לפי מנין העונות והזכיות אלא לפי גודלם יש זכות שהוא כנגד כמה עונות שנא' יען נמצא בו דבר טוב ויש עון כנגד כמה זכיות כמ"ש וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ואין שיקול זה אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע איך עורכין הזכיות נגד העונות עכ"ל. מעתה אין כאן מקום לתמוה ולומר וכי מ"פ יש בדבר חלילה כיון שהוא ית' יודע השיקול אף דיש עונות מרובים בכף אחת ומצות מועטות בכף ב' יש מצוה דשקולה כנגד כמה עבירות לכך הוא ית' שיודע השיקול מכרעת כף הזכיות:
ועוד תי' הרב הנז' ז"ל שם במ"ש משל למדינה שהיתה חייבת למלך ובא המלך לגבות מהם וכשהגיע קרוב למדינה יצאו גדולי המדינה לקראתו וחילו פניו ומחל להם שליש וכו' כך יש' בער"ה מתענים ועושים תשו' ומוחל להם שליש וכו' והשטן אינו יודע שמחל להם שליש ומביא כל העונות כולם בר"ה והוא ית' מוציא מהם השליש שמחל להם אתמול בתעניתם ותשובתם והיינו הכרעת כף הזכיות עכ"ל יעש"ב:
ועפיד"ק אפ"ל כו' הפ' הנאמרים בפ' אח"מ וכ"ת והיתה לכם לחוקת עולם בחודש הז' ביו"ד לחודש תענו א"ן כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' לפני ה' תטהרו שבת שבתון היא לכם ועניתם א"ן חוקת עולם ויל"ד במ"ש לפני ה' תטהרו דהם שפת יתר יתו"ר נפיש דכיון שכבר אמר כי ביום הזה יכ"ע בודאי דהוא ית' המכפר והמוחל ומטהר ולמה לי תו למימר לפני ה' תטהרו ותו צל"ד מהו סמיכות כי ביום הזה וכו' ואח"כ אמר שבת וכו' ועיל"ד במ"ש בתר הכי ועניתם א"ן דאמאי חזר לאומרו כיון שכבר אמר בתחי' בעשור לחו' תענו א"ן אכן עפי"ה ה"ן דתחילת דיבר ה' דהגם דהשטן בא יבא ברינה ביום ר"ה ושוליו מלאים חבילות של עבירות מטומאת בנ"י ומפשעיהם לכ"ח עכ"ז ביום כפור הזה יכפר עליכם ה' מכ"ח דהיינו שמכה בכף מאזנים ועולה למעלה כף העונות ומכרעת כף הזכיות ובזה אין עוד פ"פ לשטן לקטרג כלל כיון דעינו ראתה דכף הזכיות מכרעת וכ"ת דהיכי עביד קב"ה הכי וכי מ"פ יש בדבר לז"א תדע לך דאין כאן ח"ו שום מ"פ כלל אלא משום דלפני ה' תטהרו דהוא היודע והשוקל המצות והעבירות שזה תלוי בשיקול אל דעות כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכנז"ל דיש מצוה אחת שהיא שקולה כנגד כמה מצות שבתורה וגדולה מכולם מצות שמירת שבת וז"ש שבת שבתון היא לכם דמצות שבת יכולה היא שתגן על כמה עונות ופשעים וכמ"ש רז"ל באגדת בראשית ע"פ שמעו את דבר ה' אין דבר אלא שמירה כמד"א ממצוא חפצך וד"ד אמר הקב"ה אם עברתם על יו"ד הדברות שמרו שבת ואסלח לכם וכן אז"ל אשרי אנוש יעשה זאת ש"ש מחללו אפי' עע"ז כאנוש מחול לו ע"כ נמצא דמצות שבת גדולה היא מאוד וראויה לכפר אפי' אם עבר על יו"ד הדברות וז"ש לפני ה' תטהרו הוא השוקל המצות ואין לפניו עולה ולא מ"פ דע"י ש"ש היא לכם זכות גדול ומכרעת לכף העבירות ובכה"ג ליכא מ"פ דהדין הוא כן דאם יש לכם זכות גדול הוא מכריע את כף העונות וכדברי הרמב"ם ז"ל וכתי' ראשון של הרב הנז' ז"ל. ועוד בה ועניתם א"ן כבר בער"ה וכבר וויתר לכם השליש של העונות קודם בא יום ר"ה יום הדין וכשיבא יום ר"ה ויבא השטן לקטרג ועלה בקב"ץ בידו חבילות ש"ע לשוקלם בכף מאזנים והוא לא ידע שכבר מחל לכם הקב"ה השליש מהם ולזה כף הזכיות מכרעת את כל הנשארים וכתי' הב' של הרב הנז' ז"ל וכנז"ל ולזה דייקי קראי דתחי' אמר תענו א"ן לשון עתיד דקאי איו"כ וכמ"ש בעשור לחו' תענו ובקר בתרא אמר ועניתם א"ן לשון עבר כלו' ועוד שכבר עניתם א"ן בער"ה וכמובן:
וזה אפ' כו' הכ' אלמדה פושעים דרכיך וחטאים א"י כי הן האדם בראותו שהוא עובר על מצות המלך מש"ע בכל יום תמיד בכמה מיני עבירות א"כ יאמר נא ישראל דאיך אפשר שהקב"ה ימחול לנו ע"כ העבירות כי רבים הם כנגד הזכיות שלנו והשטן יורד ומשטין ועולה ומקטרג ליום הדין לפניו ית' שאין לפניו לא עולה ולא מ"פ ח"ו וא"כ היאמן כי יסופר דהאל ית' יקבל אותנו בתשו' וניקה האיש מעון לגמרי דאטו מ"פ יש בדבר ח"ו לז"א אלמדה פו"ד שאתה מכה בכף מאזנים של העבירות כדי שיהיו כף הזכיות מרובים והיינו דר"ל שכבר מחלת להם השליש מער"ה וכסיל הוא השטן לא יבין את זאת והוא לא ידע שכבר נמחל להם השליש ולזה כף הזכיות מכרעת וזהו דרכיך שויתרת להם שליש כבר בער"ה וכמש"ל משל למדינה וכו' וזהו כתי' הב' של הרב הנז' ז"ל ועוד וחטאים אליך דייקא ישובו שאתה ה' שוקל העבירות והמצות ומה"ט כף הזכיות מכרעת ואין כאן מ"פ ח"ו כלל וכתי' א' של הרב הנז' ז"ל וכנז"ל וק"ל:
א"נ באו"א אפ"ל כו' הפ' הנז' אלמדה פ"ד וכו' במשז"ל דה"ט דהקב"ה מקבל תשובת השבים לפניו ית' דעם דקי"ל מלך שמחל ע"כ אכ"מ מ"מ שאני הקב"ה דכ"ע דיליה מ"מ ליקריה כידוע. עוד חקרו רז"ל דאיך הקב"ה מוריד גשמים בשבת כיון דהוא ית' מקיים כל מצות התו' ותי' כתי' הנז' דמשום דכ"ע דיליה לא הוי מוציא מרשות לרשות רק כמטלטל בחצירו מבית לבית וכמו כן מוריד גשמים בשבת זו על עיר אחת ובשבת שניה על עיר אחרת וכעזה"ד כידוע וה"ט דכ"ע דיליה ודרכים רבים לפניו ית' להוריד גשמים פעם בזו ופעם בזו וכמש"ה על חלקה אחת אמטיר וכו' וז"ש אלמדה פו"ד שאתה מוריד גשמים בשבת וגם בדרכים רבים שלך פעם בכאן ופעם בכאן וה"ט משום דכ"ע דילך והכל הו"ל כחצר אחד ועי"ז וחטאים א"י ולא יחושו משום דקי"ל מלך שמע"כ אכ"מ וק"ל:
והנה לכאורה יש לחקור דע"מ וע"מ הרשעים נו"ן לאלתר למיתה וכדברי ר' כרוספדאי הנ"ל וקושיא לאלהינו למה ידין ה' עמו ביד חזקה ובז"ן להרוג ולאבד מאחר דאנוס רחמנא פטריה והם אנוסים מצד היצה"ר המסית והמדיח אותם וכה אמר ה' ואנכי בראתי משחית לחבל וכדאיתא בש"ס בפ"ק דבתרא אמ"ר ביקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר רבש"ע בראת שור וכו' בראת ג"ע בראת גהינם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ופירש"י הם אנוסים ביד היצה"ר מאי אהדרו ליה חברוהי אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב"ה יצה"ר ברא לו תו' תבלין ע"כ: אשר עפי"ז אפ"ל כו' הכ' וכ"ת ולרשע אמר אלהים מ"ל ל"ח וכו' ואתה שנאת מוסר וכו' אם ראית גנב וכו' פיך ש"ב וכו' תשב ב"ת באת"ד וכו' אלה עשית וכו' ויל"ד במ"ש מה לך לספר חוקי מהו הכונה בדברים אלו דהול"ל ולרשע אמר אלהים מדוע א"ע את מצות המלך מלכו ש"ע ותו מהו דקאמר ותשא בריתי ע"פ מהו הברית הזה ואהיכא קאי עיל"ד במ"ש ואתה שנאת מוסר ואנחנו לא אדע מהו המוסר ששנא הרשע ותו במ"ש ותשלך דברי אחריך מהו הכונה דהול"ל ואתה עברת ע"כ התורה כולה ועיל"ד במ"ש אם ראית נב וכו' ועם מנאפים חלקך למה פרט ב' העונות הללו דוקא עיל"ד אומרו פיך שלחת ברעה דאין מובן לדברים הללו לכאורה כלל עיל"ד במ"ש בבן אמך ת"ד מהו הכונה ותו יל"ד במ"ש עוד דמית היות אהיה כמוך וכו' דמשמע מזה דאי האי דינא דנין אותו בב"ד של מטה לא היו מענישים אותו ותו אומרו ואערכה לעיניך דתיבת לעיניך יותר"ת הכב"ד:
ואשר אני אחזה לי בפי' הכתובים הללו בדרך אפשר דהדברים מגיעים למ"ש רבינו ירוחם ז"ל הבי"ד מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' רל"ו דשנים שנשבעו על דבר אחד ועבר אחד מהם על שבועתו השני פטור ושם הובאה ס' זקן אחד דס"ל דעדין הב' באיסורו עומד יעש"בוהרא"ש ז"ל בתשו' גבי ב' שנשבעו על הליכת א"י והבי"ד הטור ביו"ד סי' רכ"ח ס"ל כרי"ו ז"ל יע"ש ומוהר"מ מפאדוה ז"ל כ' דגם לסברת רי"ו ז"ל דוקא בשנים שנשבעו אבל אם היו ג' או יותר ועבר אחד מהם אין הב' הנשארים פטורים, יע"ש אבל המבי"ט ז"ל בח"א סי' רס"ד ובח"ג סי' פ"א דלאו דוקא אם הם ב' אלא ה"ה אם הם עשרה יע"ש וכ"כ הרב מהר"י אדרבי ז"ל בסי' ז' וכ"ן מדברי הרב משפטי שמואל סי' ק"י יע"ש והרב מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' י"ד כ' דאם האחד עבר באונס על השבועה אין השני פטור יע"ש והרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' פ"ח ומהרש"ך בח"ב סי' ן' ומהרימ"ט ח"ב סי' ק' ס"ל דאם באותה שבועה יש פעולות מחולקות ועבר האחד על פעולת אחת אין הב' פטור יע"ש והרב מ"צ ז"ל ח"ב סי' מ"ח כ' דדוקא כשעבר האחד בקום עשה אבל אם בשוא"ת לא הותר הב' לכ"ע עי"ש וע"ע בתשו' מהר"מ איסארלאס סי' פ"ג ובתשו' הפ"מ ח"א סי' כ"א כ"ב וח"ב סי' כ"ה ובהגמ"ר דשבועות סי' תשס"ג יע"ש וכ' עוד מהר"מ מפאדאוה ז"ל סי' ס' הנ"ל דס' הזקן עיקר דאף דהאחד עיכב והעביר הזמן וממאן לקיים את אשר נתקשר בו מ"מ הב' באיסורו עומד דאולי הא' ישוב ויחזור בתשו' לקיים שבועתו אשר נתקשר בה יע"ש ומהרימ"ט ח"ב סי' ק' כתב דהזקן הנז' טעם זקנים יקח יע"ש וכ' הכנה"ג משם מהרשד"ם דרבו מהרי"ט ז"ל הורה הל"מ כהזקן יע"ש וע"ע בס' כהונת עולם שם והחכם עיניו יחזו להרב אחי וראש ז"ל בדרוש ד' לשבת זכור שהביא כל החילוקי דינים הנז' וכל סברות גדולי הפוס' ז"ל הנז' באר רחובות ופי' הוא ז"ל בזה כמה מק"ק ומאמרז"ל ברוחב מבינתו יעש"ב ואני הדל הבאתי הסברות והחילו' דינים הנז' בקיצור נמרץ בסומכי נפשי על המעיין בס' ש"ץ גדולי הפוס' ז"ל ומשם באר"ה ואכמ"ל בפרט זה: והנה נודע מ"ש בפ' הניזקין את ה' האמרת היום ישראל נשבעו להקב"ה שלא יחליפוהו באל אחר וגם הקב"ה נשבע להם שלא יעבירם באומה אחרת והכי איתא נמי במד"ר ס' משפטים ע"פ ויבן מזבח ויעל עולות והובא בילקוט פ' משפטים יע"ש וכ"כ המפ' ז"ל דה"ט שנק' חג השבועות רמז לשתי השבועות הנז' דאנו נשבענו ה' שלא להחליפו ח"ו באל אחר והוא ית' נשבע לנו ג"כ שלא יחליף אותנו באו"א כידוע וכשעוברים יש' על שבועתם ויעבדו ע"ז באנו למח' הפוס' ז"ל הנז' אי פטור הקב"ה משבועתו או לא והנה הרשע שעובר על מצות ה' ס"ל דאף כי הוא יעבור על שבועתו ויעבוד ע"ז עכ"ז נכון לבו בטוח דשבועת ה' עדיין קיימת לכ"ע בטענתו שהוא אנוס מצד היצה"ר המסיתו והמדיחו ולמה בראו הקב"ה וכיון שהוא עובר באונס חייב הקב"ה לקיים שבועתו לכ"ע כמ"ש מהרימ"ט ז"ל כנ"ל וכ"כ הרב בע"ח ח"מ סי' קי"ט דאם האחד עבר באונס הב' חייב לקיים שבועתו יעש"ב: וז"א ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי שתאמר שאפי' תעבור ע"כ התורה עכ"ז אני חייב לקיים שבועתי בטענתך כי אתה אנוס מכח היצה"ר שהוא אונסך ומפתה אותך וכל כה"ג שאתה עובר באונס שבועתי קיימת וז"ש ותשא בריתי ע"פ דהיינו שבועת הברית שכרתי עמך שלא להחליפך באו"א היא קיימת מכח טענתו שאנוס אתה מצד היצה"ר וידוע דברית הוא כינוי לשבועה כדאיתא בפסחים דל"ז ע"ב יע"ש ולזה קובל הקב"ה ומתרעם על הרשע ואומר לו אך שקר נחלת בטענת אונס היצה"ר שאתה טוען כן דלא דמי למ"ש הפוס' ז"ל דאם האחד עבר באונס הב' בשבועתו קאי דהן אמת דהיצה"ר אנסך ואנכי בראתי משחית לחבל ואשר הרעותי ברם בראתי יצה"ר בראתי לו תו' תבלין וכמו שהשיבו חביריו לאיוב כנז"ל וז"ש ואתה שנאת מוסר שהוא כינוי לתורה וכמשז"ל בפ' חלק ק על דואג שעליו נאמר והוא ימות באין מוסר שישכח תלמודו עי"ש וכיון שאתה לא עסקת בתורה דמגנא ומצלא מיצה"ר א"כ לא שמיה אונס וא"כ באנו לס' רי"ו ז"ל דאם האחד עבר על שבועתו הב' פטור וכיון שהרשע הוא עבר תחילה על התורה ועל שבועתו תחי' א"כ גם אני ה' פטור משבועתי וכס' רי"ו ודעימיה ז"ל ושמא תאמר דהתינח בת"ח ויודע ס' ללמוד בתורה לא הוי טענתיה דאנוס הוא מיצה"ר טענה שהרי ברא לו תו' תבלין ויכול ללמוד בתו' להנצל מיצה"ר אבל ברשע שהוא ע"ה שאינו יודע ללמוד בס' התו' כלל מה יעשה ולא יחטא כדי להנצל מיצה"ר וא"כ בכה"ג הוי טענתיה טענה הנשמעת דאנוס הוא מיצה"ר ועם דעבר הוא תחי' על השבועה עדין שבועתי אני ה' בדוכתה קאי לז"א ותשלך דברי אחריך דאפי' לע"ה בראתי לו תבלין ע"י שמירת שבת וכבר כתבנו דדבר הוא כינוי לשבת ממ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר כנז"ל ואיתא בילקוט פ' בשלח שהשומר שבת מתרחק מן העבירה שנא' ושומר ידו מעשות כ"ר ע"כ וכיון דאתה רשע השלכת דברי שהם שבתות ה' ולא קיימת אותם לכך בא עליך היצה"ר ובכה"ג לא הוי אונס דבידך היה להנצל מיצה"ר ע"י שמירת שבת כנז"ל וא"כ כשעברת אתה תחי' על שבועתך לי גם אני ה' פטור משבועתי לך כרי"ו ודעימיה:
וזה אצלי כו' הכתוב כי אקח מועד דהיינו שבת דאיקרי מועד אזי מישרים אשפוט גם למי שהוא ע"ה כנז"ל וק"ל מצית לטעון דאתה הרשע עברת על שבועתך בשוא"ת דלפי ס' הרב מ"ץ ז"ל בב' שנשבעו זל"ז דאם עבר הא' בשוא"ת הב' עדין חייב לקיים שבועתו לכ"ע כנז"ל דדוקא בעובר בקום עשה ס"ל לרי"ו דהב' חייב כמש"ל לז"א דהא נמי ליתא הכא דהא חזינן דעברת על השבועה בקו"ע ג"כ דהא אם ראית גנב ותירץ עמו בקו"ע ואפי' תימא דזה נמי לא הוי בקו"ע לפי שלא גנבת אתה בידים אלא הלכת עמו במרוצה והליכה עמו לא חשיבא מעשה ולא גנבת אתה אלא הגנב הוא שגנב ואתה חלקת עמו אכתי יש בידך עבירה אחרת במעשה גדול דעם מנאפים חלקך ובודאי אין לך מעשה רע ומר גדול מזה ובודאי גם המ"ץ ז"ל יוד בכה"ג דאם עבר הא' הב' פטור וא"כ מה שאתה רוצה לפטור עצמך משבועתך ולחייבני לקיים שבועתי עמך בטענת אונס מיצה"ר או בטענת שעברת בשוא"ת הכל הוא הבל ורעות רוח וז"א פיך שלחת ברעה דאומרו שלחת הוא כינוי לפיטור כדפירש רש"י ז"ל ע"פ ושילח לכם את אחיכם אחר כתרגומו יפטר לכון ית אחוכון וכלו' כל מה שרצית לפטור עצמך בפיך ר"ל בטענותיך אשר דיברת בפיך הכל הוא ברעה ולא עפ"י הדין ולשונך תלמוד מרמה ידוע דמרמה שייך לו' ע"כ טענה ותחבולה שאינה של היתר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות בפי"א דחולין משנה ב' יע"ש:
א"נ אפ"ל כונת אומרו פיך שלחת ברעה וכו' כדי שלא יוכל הרשע לטעון דכל העבירות שפעל ועשה המה היו בשוגג ולא במזיד וכל שהא' עבר על שבועתו בשוגג דינא יתיב דלכ"ע הב' בשבועתו הוא עומד כדכתב הרב פ"מ ז"ל בח"א סס"י ע"ה יע"ש וז"ש דלא מצית לטעון דכל מה שעשית היה בשוגג דהא פיך שלחת ברעה דהיינו במזיד גמור ולשונך תצמיד מרמה לו' שהיית שוגג בתמיהא וק"ל:
וא"ת דהתו' היא תרי"ג מצות ואתה עברת על קצתם דוקא ובכה"ג כ' מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' פ"ח דאם יש בשבועה פעולות חלוקות ועבר הא' על פעולה אחת הב' חייב לכ"ע וא"כ תאמר דשבועת ה' עדיין קיימת ?לז"א דגם זו אינה תשו' מספקת כלל שהרי תשב באחיך תדבר לשוה"ר וכל המדבר לה"ר על חבירו כאילו כופר בהקב"ה כדאיתא בפ"ג דערכין ובמד"ר ס' תצא וז"ל אין אדם מדבר לה"ר עד שכופר בה' כמ"ש אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ע"כ וכ' הרב יפה מראה ז"ל שם מדוע נאמר בעבירה זו שכופר בה' יותר משאר עונות משום דהכא מדבר במומי בני אדם ע"ד שארז"ל בפ"ג דתענית אמור לאומן שעשאני וז"ש תשב באחיך תדבר לה"ר ובכה"ג הוא כופר בה' והו"ל כעובר ע"כ הפעולות והב' פטור וא"ת ולמה כ"כ חמור עון לה"ר דחשיב הוא ככופר בה' לז"א כי בבן אמך ת"ד ותיבת בן דהכא הוא מל' בן אדם ולא בן ממש אלא כמו בן עיר בני בבל בני א"י ותיבת אמך הוא כינוי לכנ"י כדאי' במד' חזית לא זז מחבבן עד שקראם אם כמד"א הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו ולאמי כתיב וז"ש בבן אמך ר"ל בבני כנ"י אמך תתן דופי לומר עליו כמה מכוער הוא זה ועד"ש הרב י"מ ז"ל לו' לך לאומן שעשאני וא"כ כיון שעשית כל העבירות האלו כ"ע יודו בדין זה דאם האחד עבר ע"ש הב' פטור וז"ש אלה עשית והחרשתי שלא להביא עליך רעה מצד שבועתי אתמהא דהלא פשוט הוא דבכה"ג אני פטור משבועתי וכ"ת דעדין שבועתי קיימת משום דאתה עושה תשובה ותחזור בך וכס' הזקן דאפילו הא' עבר ע"ש הב' חייב מטע"ז דאפשר דהא' יחזור בו ויעשה תשו' וכ' מהרימ"ט ז"ל דדברי הזקן יש בו טעם זקנים ומהרי"ט ז"ל הורה: למעשה כס' הזקן כנז"ל וא"כ אף דעבר הרשע ע"כ התו' מצי טעין דעדין שבועתי קיימת עמו שלא להביא עליו רעה מה"ט דאפ' שיעשה תשו' לז"א דמית היות אהיה כמוך ר"ל דה"ט דאפ' שיעשה תשו' לא נאמר אלא בבן אדם לחבירו דאם האחד עבר שבועתו הב' חייב משום דאינו יודע האדם דודאי הא' שעבר לא יעשה תשו' כי הנסתרות לה"א אבל לגבי הקב"ה כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וכיון דהוא רשע כמש"ה ולרשע אמר אלהים וכו' וברור להקב"ה שזה הרשע לא יעשה תשו' כלל כמ"ש הרב מהרש"א ז"ל בטעם דהרשעים נו"ן לאלתר למיתה ואינו ממתין להם שמא ישובו בתשו' דה"ט משום שיש בהם חטא ופשע ומרד וזה בודאי לא:
ישוב בתשו' וז"ש דמית היות אהיה כמוך לו' שמא ישוב בתשו' אלא מעתה אוכיחך ואערכה לעיניך:
א"נ אפ"ל אומרו אוכיחך ואערכה לעיניך דלא תוכל לטעון עוד דאכתי אית ביש' כמה צ"ג שלא עברו על שבועתם ובעבורם לא מצינא אנא לעבור על שבועתי להחליפם באו"א וכמ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' כ"ה מ"ד מהרשד"ם ז"ל יו"ד סי' חל"ק יעש"ב ובזה סמוך לבו הרשע ולא יירא לז"א דהא ליתא דאוכיחך ואערכה לעיניך דע"י עונותיך ומעשיך הרעים הכרעת את כל העולם לכף חובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' תשו' יע"ש ובכה"ג גם הרב פ"מ ז"ל בתשו' הנז' אזיל ומודה כיון דבכה"ג הוא מכריע את כל העולם לכף חובה ובהדי הוצא לקי כרבא והא קמן אוכיחך ואערכה לעיניך כל חשבון עונותיך ותראה בעיניך כן א"נ תיבת לעיניך שם רמז דא"ת:
וא"ת דאכתי איכא טענה אחרת לך לפטור את עצמך משום דאתה סומא שסימא אותך היצה"ר בעונות וחטאים ואמרי' בפ' החובל דפ"ח דר"י פוטר את הסומא מכל מצות שבתו' לז"א לעיניך דהאי דינא דר"י לא נאמר אלא בסומא ממש אבל הכא לעיניך עינים להם ולא יראו ובכה"ג חייב בכל המצות גם לר"י וק"ל:
ועפ"י קוטב זה אפ"ל כו' הכתובים בתהלים נ"ג וכ"ת אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עול אין עושה טוב אלהים משמים השקיף וכו' אין עושה טוב אין גם אחד הלא ידעו פועלי און וכו' אלהים לא קראו שם פחדו פחד לא היה פחד כי אלהים פזר עצמות חונך הכא"מ מי יתן מציון ישועות יש' וכו' יגל יעקב ישמח יש' ע"כ ויל"ד בהו טובא חדא באומרו אמר נבל דאמאי כינהו בשם נבל דרשע הול"ל ולא נבל תו יל"ד כי תחילה פתח בל' יחיד אמר וכו' וסיים בל' רבים השחיתו וכו' ומדפתח בלשון יחיד נראה דהפוטר מים תחילה הוא הנבל והוא באחד ואח"כ נאספו אליו ג"כ הרבה בני אדם והשחיתו הם ג"כ וצל"ד דאמאי הוה הכי דהרבים לא עשו עול והשחתה עד שכבר התחיל הנבל ותו יל"ד במ"ש אין גם אחד דמשמע דאם היה נשאר מהם אחד ירא אלהים לא היה מביא עליהם רעה ואטו מ"פ יש בדבר מי אשר חטא לו רעה תבא אליו ותו במ"ש הלא ידעו וכו' דמה היה צריך להם לידע ותו אומרו אלהים לא קראו מי הם אלו אשר אלהים ל"ק אי קאי על חברת פועלי און כבר אמר עליהם בתחי"ד השחיתו והתעיבו עול ותו אומרו שם פחדו פחד אנחנו לא נדע אהיכא קאי ומה היה פחדם ויראתם ותו אומרו בתר הכי לא היה פחד שניהם לא יכונו ועוד במ"ש כי אלהים פיזר ע"ח אין מובן לדברים אלו לכאורה עוד צל"ד מהו כונת אומרו הבישות כי אלהים מאסם ותו במ"ש יגל יעקב ישמח ישראל דלמה לא אמר יגל יעקב ישמחו אברהם ויצחק:
אמנם עפי"ה אפ' דהכל יע"ן והוא דכבר הקדמנו דס"ל לרי"ו ודעימיה דשנים שנשבעו זל"ז ועבר הא' ע"ש הב' פטור ומיהו מהר"מ מפאדווה ז"ל ס"ל דדוקא ב' אבל אם היו ג' שנשבעו או יותר ועבר אחד מהם השאר חייבים לקיים שבועתם והמבי"ט ושאר גדולי הפוס' ז"ל הנז"ל חלקו ע"ז וס"ל דאפי' בג' ויותר אם עבר אחד מהם השאר פטורים כמש"ל ושורש דין זה דב' שנשבעו וכו' הוא ממשז"ל במד' תהלים וז"ל קרוב מצדיקי מי יריב אתי כשהקב"ה נתן התו' לישראל הוא להשיב תשו' לאומות כשהלך יואב לעשות מלחמה עם ארם אמרו לו אין אתה בנו של יעקב וכך היו התנאים ונאמר ועתה נכרתה ברית אני ואתה עד הגל הזה וכו' אמ"ל יואב והלא הם עברו תחי' שנא' מן ארם ינחני בלק וכו' כפרתם באותה שבועה וכו' יעש"ב נמצ"ל דכיון דמואב התחיל לקלל את ישראל וכפרו בשבועתם גם יש' פטירי משבועתם דאל תצר את מואב וכו' וכ' המ"ץ ז"ל בח"ב סי' מ"ח דלפי"ד מהרמ"מ ז"ל דס"ל דדוקא שנים אבל אם הם ג' או יותר ועבר א' מהם השאר חייבים הך דמואב תברתיה דהרי הכא בלעם לבד עבר ברית והשאר לא מצינו שעברו ע"ש ואפי"ה חשיב לכולהו דעברו הברית לפטור ישראל משבועתם ותירץ שאחר שהיה בלעם נביאם ועבר הברית הו"ל כאילו עברו כולם שעל פיו היו מתנהגים והנה דהע"ה ברוח קדשו נתנבא על ישראל שעתידים להשחית ולעבור על שבועתם שנשבעו לה' שלא יחליפוהו באל אחר אכן היו יראים ומתפחדים מלעבור על שבועתם הנ"ל הם תחילה עד שיבקשו ומצאו איש אחד נבל הוא ונבלה עמו דכבר השחית התעיב ועבר על השבועה ובראותם כן עברו גם הם בסומכי נפשם למ"ש רי"ו ז"ל דהדין הוא דב' שנשבעו וכו' דהב' פטור וכאן כל ישראל כאחד נשבעו יחד שלא להחליפו באל אחר וכיון דאותו נבל כבר עבר גם הם פטורים וז"א אמר נבל בלבו (דאין להתפחד מהקב"ה שמא יביא עליו רעה בעוברו הוא על שבועתו ובעשותו עבירות) דנבל הוא כינוי לחוטא ולחטא עצמו כדאי' בתיקונים לא תלין נבלתו דאיהו חובה דחב ואמר נבל בלבו דאין להתפחד מהקב"ה שמא יביא עליו רעה בעוברו הוא על שבועתו ובעשותו עבירות מאחר דהקב"ה ג"כ מושבע ועומד שלא יחליפנו באו"א ועם דלס' רי"ו ז"ל דהב' פטור מ"מ לס' מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' פ"ח כ' דכיון דהרמב"ם והסמ"ג והטור ז"ל לא הביאו דין זה מוכח דלא סל"ה ואם הא' עבר הב' חייב וכס' אותו זקן יעש"ב וא"כ הנבל עושה מה שלבו חפץ ואין פח"א לנגד עיניו בסומכי נפשו שלא תאונה אליו רעה מט' הנ"ל. וע"ז שאר העם שהיו יראים לעבור על שבועתם הנה בראותם כעת שהנבל חטא ועבר ע"ש השחיתו והתעיבו עול גם הם ואין עושה טוב דבטח לבם בסומכי נפשם דעכשיו שכבר עבר אותו נבל ע"ש גם הם פטורים משבועתם להקב"ה כהסכמת רוב הפוס' הר' מהריב"ל בח"א סי' ל"ו וח"ג סי' ע"ח ומהר"י סי' ס"א ומהרש"ך ח"ב ובני שמואל סי' כ"ד ושאר פוס' דסל"ה אלהים משמים רוצה להענישם ואולם מושבע ועומד וס"ל כמהר"מ מפאדווה ז"ל דס"ל דדוקא ב' וכו' דהב' פטור אבל בג' או יותר חייב וכיון דכל יש' היו מושבעים הגם דהא' עבר הוא הנבל הראשון עכ"ז השאר חייבים לקיים שבועתם וכיון שעברו גם הם ראוי להענישם ברם מה יעשה הקב"ה דהוא ג"כ מושבע ועומד ודוקא גבי ב' וכו' הוא דאמרי' דהב' פטור משא"כ ג' או יותר דאז צריך שיעברו כולם על שבועתם ואזי שפיר פטיר ועטיר משבועתו ולכן אלהים משמים השקיף עבנ"א לראות היש משכיל דורש את אלהים דאם המצא ימצא אחד מעיר דורש את אלהים ומקיים חוקיו ותורותיו אזי חייב ה' לקיים שבועתו וכס' מהרמ"מ ז"ל וכיון שראה שכולו סג יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד ובכה"ג גם מהרמ"מ ז"ל יודה דהקב"ה פטור משבועתו ג"כ ולכך הענישם ה' ויתשם מעל אדמתם ונחרב הבית וכ"ת ע"מ עשה ה' ככה לארץ הזאת מאחר דהנבל והבאים אחריו לא עברו בפועל רק במחשבה לבד וכמ"ש אמר נבל בלבו דייקא בלבו חשב רע ולא בפועל וגם הבאים אחריו נאמר בהם אין עושה טוב דמשמע לא טוב ולא רע והא כיצד השחיתו התעיבו עול אלא צ"ל דבלבם דוקא היו חושבים לעשות עבירות וכיון דבמחשבה היו חוטאים ומחשבין לעבור על שבועתם מנלן דגם בכה"ג הב' פטור דע"כ לא אמרינן דאם עבר הא' פטור השני אינו אלא בעבר בפועל ובמעשה ולא במחשבה לז"א הלא ידעו פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם בתמיהא כדפירש"י ז"ל שם וידוע דלשון אוכל הוא ל' כליה כמש"ה אכלני חורב באש אוכלת אש אוכלה ארץ אוכלת דכל אלו הם מל' כליה ור"ל דלא ידעו פועלי און הפועלים רע במחשבה כמו און אם ראיתי בלבי לא ידעו שאוכלי עמי שהם עמון ומואב שהיו רוצים בלבם להתם ולכלה שונאיהם ש"י ושלחו אחר בלעם לקללם אע"ג דלא עבד בלעם מעשה והנה בירך ברך אפי"ה בזמן יואב אכלו אותם ישראל ונטלו הלחם שהוא כינוי לארץ כמ"ש הרד"ק ז"ל ע"פ מאשר שמנה לחמו יע"ש מטעם שהם פרצו הגדר תחילה ועברו ע"ש כנז"ל ונמצא כי אף הא' לא עבר במעשה ובפועל רק במחשבה הב' פטור וכמ"ש מהרימ"ט ח"מ סי' ק' וא"כ אוף ה"נ אפילו שעברו במחשבה אתם חייבים ואני פטור וכנז"ל. וכי תימא אם כל טעמא דיואב וישראל הוא משום דהם פרצו הגדר תחילה בזמן בלק ובלעם הלא התם לא עברו כל עמון ומואב ע"ש רק בלק ששלח אחר בלעם וכיון שכן הוי כדין ג' בנ"א שנתבעו ועבר האחד דהשנים הנשארים חייבים לקיים שבועתם כמ"ש מהרמ"מ ז"ל וא"כ היאך עברו ישראל על שבועתם לז"א אלהים לא קראו בתמיהא דידוע דתי' אלהים הוי כינוי לנביא וז"ש אלהים שהוא בלעם לא קראו וכיון שהיה נביא שלהם הו"ל כאילו עברו כולם שעל פיו מתנהגים כמ"ש המ"ץ בח"ב סי' ח"י כנז"ל וכ"ת דגבי מואב שעברו על שבועתם היו אנוסים מפני הפחד כמש"ה ויגר מואב וכו' וכל שבאונס עברו עדין חייבים ישראל לקיים שבועתם כמ"ש הרב בע"ח ז"ל וכנז"ל וז"ש דשאני מואב שם פחדו פחד ובאונס עברו ע"ש לז"א לא היה פחד כלו' לא היה צריך לפחוד מישראל כנז"ל כי אלהים הוא כינוי לשבועה כדאיתא בב"ר ע"פ וחטאתי לאלהים לה' לא נאמר אלא לאלהים נשבע ליצרו ואמר בשבועת אלדים אנכי אשבע שאיני עושה דבר זה וא"כ הכא גבי מואב לא היה פחד להם מישראל כלל כי אלהים שבועת האלהים מושבעים ועומדים היו ישראל שלא לערוך שום מלחמה על מואב וכיון שכן נחשבים המואבים שהם פרצו הגדר תחילה ונמצא כי עפ"י הדין עשה בהם ה' שפטים ויתשם ה' מעל אדמתם אבל עכ"פ הבישות את יש' חרפה ובושה י"ל דעכשיו יאמרו אוה"ע כי אלהים מאסם ולקח לו אהובים אחרים ועזב שבועת האבות אשר נשבע להם ארבה את זרעכם וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם ונחלו לעולם מי יתן מציון ישועות ישראל כי ידוע דהישועה באה מציון ובעז"ה בשוב ה' את שיבת ציון יגל יעקב אבינו ישמח ישראל שהוא כינוי לאברהם ויצחק אע"ה כמ"ש בב"ר פס"ג יצחק נק' ישראל אברהם נק' ישראל שקיימת בהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו' וק"ל: ועפ"י הקדמות אלו אפ"ל התכת הפ' הנאמרים באמת בפ' כי תשא וכ"ת ויאמר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך וכו' סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה וכו' ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו ויחל משה א"פ ה"א ויאמר למה ה' וכו' זכור לאברהם וכו' אשר וכו' ויל"ד בהני קראי טובא חדא דלמה הוצרך ה' לארו"ך במילין כ"כ לו' סרו מהר וכו' והיה די במ"ש לך רד כי שיחת עמך ועתה וכו' ותו יל"ד אומרו ואעשה וכו' דאמאי הבטיחו עתה בעידן ריתחא ורז"ל דרשו דא"ת מה אעשה לשבועת האבות ואעשה אותך וכו' ולכאורה קשה דא"כ מאי אהדר ליה תו מרע"ה באומרו זכור לאברהם וכו' אשר נשבעת להם וכו' והלא כבר נרגש הקב"ה משבועתו לאבות וניחא ליה באומרו ואעשה אותך וכו' עוד יל"ד בדברי מרע"ה באו' למה ה' דתיבת ה' יתו"ר נפי"ש דהוה סגי לומר למה יחרה אפך כיון דעמו היה מדבר וכבר נאמר ויחל משה את פני ה"א ועיל"ד במ"ש בעמך דהקב"ה אמ"ל כי שיחת עמך ומרע"ה השיבו בעמך מה כונתו בזה ודברי רז"ל בזה ידועים גם אומרו אשר הוצאת מאמ"ץ וכו' מה בא ללמדנו בזה וכבר הקב"ה אמ"ל כן כ"ש עמך אשר הוצאת מאמ"ץ וא"כ מה חידש לו מרע"ה באומרו אשר הוצאת מאמ"ץ גם אומרו בכח גדול ובי"ח למאי אצטריך ליה לו' הכי דמאי נפ"מ אם הוציאם בכח גדול ובי"ח או"ל עוד יל"ד במ"ש זכור לאברהם וכו' דכיון דבניהם חטאו להקב"ה מה טענה יש להאבות ע"ז וכמש"ה באיוב ח' אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם:
אמנם עפי"ה אפ' דהכל יע"ן שכבר הקדמנו פלו' דרבוותא דרי"ו והר"ש משאנץ ז"ל ודעימיהו סברי מרנן דב' שנשבעו לקיים דבר אחד וחד מינייהו עבר ע"ש הב' פטור והזקן שהביא הר"ש משאנץ ז"ל בתשובה הנז' ס"ל דאפי' דהאחד עבר ע"ש עדין הב' חייב לקיים שבועתו ככל הנז"ל ומהרי"ט רביה דמהרשד"ם ז"ל הורה הלכה למעשה כד' הזקן ז"ל וגם מהרימ"ט ז"ל כ' דדברי הזקן יש בו טעם זקנים כנז"ל והכי קי"ל ספק שבועה להחמיר ומיהו מהר"מ מפאדוה ז"ל בסי' ס"ו העלה דגם הזקן לא אמרה למילתיה דאפי' עבר על השבועה אחד מהם הב' חייב עדין לקיים שבועתו אינו אלא כשעבר הא' בשוא"ת אבל אם עבר בקו"ע גם הזקן מודה דהב' נפטר משבועתו וה"ט משום דהוא כשעבר בשוא"ת י"ל אולי ישוב בו ויחזור בתשו' לקיים שבועתו ולכך אין לשכנגדו פיטור משבועתו משא"כ אם עבר הא' בקו"ע וכמ"ש כן להדיא המ"ץ ז"ל בח"ב סי' מ"ח בכונת חילוק מהר"מ מפאדוה ז"ל הנ"ל וסיים שם דדעת רי"ו ומהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל כדעת הר"ש משאנץ ז"ל דליכא הפרש בין כשעבר הא' בשוא"ת לעבר בקו"ע דבכל גוונא הב' פטור משבועתו יעש"ב גם מבואר יוצא מד' המ"ץ ז"ל בסי' הנז' דאפי' לד' הרב מהרמ"מ ז"ל דס"ל למר דאם רבים נתקשרו בשבועה יחד לקיים איזה דבר כל שעבר אחד מהם לא הותרו הנשארים אפי' לד' המרדכי והר"ש משאנץ ז"ל ורי"ו ז"ל היינו דוקא כשלא עברו רובא דרובא מנייהו אבל אם עברו רובא דרובא הא ודאי דלכ"ע הותרו הנשארים וכ' ע"ז הרב אחי וראש ז"ל שם די"ז ע"ד דבזה אין חולק ומילתא דמסתבר הוא עכ"ל יע"ש עוד כתבנו לעיל ס' מהרי"ו סי' קל"ז ופסקה מורם ז"ל בסי' רל"ו שאם האחד עבר באונס לא נפטר בזה הב' לכ"ע יע"ש וכ"כ הרב החבי"ב ז"ל בתשובת בע"ח ח"מ ח"ב סי' קי"ט יעש"ב וכן הסכים הט"ז שם סי' רל"ו סק"ג יע"ש אכן הרב ב"ח ז"ל שם רב תנא הוא ופליג ע"ד מהרי"ו ז"ל הנז' וכ' דאפי' עבר הא' באונס הב' פטור דאדעתא דהכי נתקשרו יחד וע"ש ומ"מ כל זה כשעבר הא' באונס ברם אם עבר הא' ע"ש בשוגג לכ"ע הב' הוא בשבועתו עומד כמ"ש הרב פ"מ ז"ל בתשו' ח"א סס"י ע"ה יע"ש וכנז"ל:
עוד נקדים מ"ש הרב מערבי לב ז"ל בדרשותיו ח"ב דר"ו ע"א שעמד בעיקר מאמרז"ל ע"פ את ה' האמרת היום וה' האמירך היום כבר נשבענו זל"ז שאין אנו מעבירין אותו באל אחר וגם הוא נשבע לנו שלא יעביר אותנו באומה אחרת כנז"ל דהרי זה סותר למ"ש בש"ס פסחים דפ"ז ע"א ע"פ תחילת דיבר ה' בהושע אמר הקב"ה להושע בניך חטאו. היל"ל בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב הם גלגל רחמיך עליהם לא די שלא אמר כך אלא אמ"ל רבש"ע כל העולם שלך העבירם באומה אחרת אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה ע"כ ואם איתא שהקב"ה כבר נשבע שלא להעבירם באו"א איך יאמר הושע להקב"ה שיעבירם באו"א מאחר דבזה ח"ו מעבירו על שבועתו וניח"ל למני"ר קו' זאת עפי"ד רי"ו והמרדכי ז"ל הנ"ל דשנים שנשבעו ועבר האחד הב' פטור וכיון דישראל והקב"ה נשבעו זל"ז ועברו ישראל על שבועתם שעבדו ע"ז והעבירוהו באל אחר א"כ גם הקב"ה פטור משבועתו ויכול גם הוא להעבירם באו"א אלא דאכתי קשה לדעת הרב הזקן שכתב משמו מהר"ש משאנץ ז"ל דס"ל דאף אם עבר הא' הב' עדין בחיוב שבועתו עומד איך יאמר הושע להקב"ה העבירם באו"א הפך סברת אותו זקן וכתב דבהא פליגי הושע והקב"ה דהקב"ה ס"ל כס' אותו זקן שהביא המרדכי משם מהר"ש משאנץ ז"ל דהב' עדין בשבועתו עומד והושע ס"ל כרי"ו ודעימיה ודלא כאותו זקן וז"ש הקב"ה מה אעשה לזקן זה ר"ל שיש זקן אחר דפליג על הושע ומחייב הב' לקיים השבועה אפי' אם עבר הא' אתד"ק יעש"ב. ועיין למר בריה דרב הרב נדיב לב ז"ל בח"ב יו"ד בד"ז ע"ד מ"ש לתרץ ולקיים דברי הגאון מר אביו ז"ל הנ"ל ממה שהק' עליו הרב דרש אברהם ז"ל יע"ש: