פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ד דרוש לשבת תשובה
דרוש ד' לשבת תשובה הלא שרי מודע לבינה גודל מע' מצות התשובה כי רבה היא ובפרט בימים הנוראים והאדירים הבע"ל ר"ה ויוה"כ שהם ימי הדין והקב"ה ברחמיו וברב חסדיו מתנהג עם בריותיו עמו וצאן מרעיתו יעקב חבל נחלת במדת החסד ומקבל תשובת כל אדם השב אליו בתשו' שלימה לפניו ית' אפי' שעשה תשובה ביחיד שלא בציבור וכאשר חכמים הגידו ע"פ דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ודרז"ל אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ שהקב"ה מצוי בהם לקבל תשובת היחיד כנודע:
ויש לחקור בזה דלמה זה לא בחר ה' לדון את האדם כ"א בר"ה וביוה"כ דוקא ולא בזמן אחר ובודאי כי טעמו ונימוקו עמו ומי יעמוד בסוד ה' ואין לנו עסק בנסתרות וצל"ד לפי הפשט טעם כעיקר לזה:
ואולם נראה פשוט טעם הדבר בהקדים על חקירה אחרת גדולה ועצומה אשר חקרוה שרים הראשונים ז"ל נ"ן בעיקר מהות ועשית התשובה שהיא צריכה רבה שיתוודה אדם על חטאיו בוידוי פה ועזיבת החטא וחרטה דמעיקרא ולקבל עליו שמכאן ולהבא לא ישוב עוד לכסלה ויעיד עליו בזה יודע תעלומות כמ"ש כ"ז הרמב"ם ז"ל בהל' תשובה יעש"ב. וע"ז מצאה החקירה מקום לנוח דהיה די בעזיבת החטא והחרטה ולקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה ולהעיד עליו יודע תעלומות דכ"ז תלוי בלב ומנפש ברם הוידוי בפה מלא ובביטוי שפתים ע"כ העבירות שעשה כבר זהו ללא צורך ואדרבא מיחזי כי אפקירותא וחריפותא כלפי שמייא בהזכירו בפיו ובשפתיו מעשיו הרעים את אשר כבר עשהו וכמספר בכפירה דמי ולאיזה הכרח זה הוידוי בפה ולכאורה מגרעות נתן והיה די לשוב אל ה' בלבו ולעזוב החטא ולקבל עליו שלא לעשותו עוד ולהעיד עליו יודע תעלומות ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק:
ובישוב חקירתם זאת הם אמרו דאדרבה הוידוי בפה הוא צורך גדול לעיקר מע' התשובה ולא תקובל תשובת האדם ולא יכופר עונו כ"א עד שיתוודה בפה מלא ע"כ פרטי עונותיו אחת לאחת בפי' אתמר בביטוי שפתים דוקא וכל דלא עביד הכי לא מהניא ליה תשובתו כלל וה"ט משום דנפש החוטאת היא חייבת בעונשין מדין קנס דיש לחוטא דין מזיק בפמליא של מעלה ודינו כשור תם שהזיק דפלגא נזקא קנסא הוא וא"כ ע"י הוידוי הו"ל מודה בקנס ופטור באופן שטעם הוידוי הוא מדין מודה בקנס ופטור וכמ"ש כן הרב צפנת פענח ז"ל בערך וידוי וכתב עוד שם דהתינח אם חטא בשוגג דהוי דינו כשור תם שהזיק דהוא חייב בחצי נזק וקנסא הוא אבל אם חטא במזיד דהו"ל כשור מועד שהזיק שחייב בנזק שלם וממונא הוא ולא קנסא ואדרבא מחייב עצמו בהודאתו דהודאת בע"ד כקע"ד ואפי' אי אמרי' כדעת ר"י דס"ל דאפי' בשור מועד מ"מ צד תמות שבו במקומה עומדת מ"מ משכחת לה דהוידוי מכפר על חצי המזיד דהיינו על צד תמות שבו אבל עדיין נשאר חצי המזיד דהוא ממון ולא שייך למימר ביה מודה בקנס הוא ופטור אמנם כ' הרב ז"ל דהתשובה משלמת את הכל דגדולה תשו' שזדונות נעשות כשגגות וא"כ אם עשה תשו' עם הוידוי נעשה גם אידך פלגא קנסא הוא וע"י הוידוי הו"ל מודה בקנס ופטור וז"ש תשובה עושה מחצה עכ"ל:
אשר עפ"י ד"ק אפ"ל כו' הכתוב חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי דהיינו השוגג אני מתודה עליהם ואגב החטא השוגג גם עוני שהוא המזיד לא כסיתי הגם שהוא ממונא ולא קנסא משום כי אמרתי אודה עלי פשעי לה' הגם שהם מזיד מ"מ ע"י התשובה שאני עושה ג"כ עתה נשאת עון חטאתי סלה דע"י התשו' הזדונות שהם העון נעשה חטאת שוגג והיינו ע"י התשו' וזהו שסיים על זא"ת שהיא כינוי לתשו' כמשז"ל ע"פ וזאת המצוה וכו' כידוע יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים שהם כינוי לעונשין על הזדונות אליו לא יגיעו לא יענש עוד על הזדונות כלל וק"ל ובמ"א פי' בעניותי הכתוב הזה באו"א יעש"ב:
ובזה ג"כ אפ"ל כו' הפ' שומע תפלה ר"ל התפלה של התשו' עדיך כל בשר יבואו בין החוטאים בשוגג בין החוטאים במזיד וא"ת דלמה לא יספיק הוידוי לבדו לכפר מדין מודה בקנס דפטור לזה השיב משום כי דברי עונות גברו מני ועל העונות שהם הזדונות לא מהני הוידוי לבד דלא הוו קנסא אלא ממונא כדין שור מועד ולזה צריכה רבה התשובה שהיא התפלה עם הוידוי כדי שעי"ז גם פשעינו אתה תכפרם דהזדונות נעשו שגגות ע"י התשובה וע"י הוידוי הו"ל מודה בקנס ופטור מן הכל כנז"ל וק"ל: וזה אפשר כו' הפ' מחיתי כעב פשעיך שהם הזדונות וכענן חטאתיך שהם השגגות אך בתנאי וע"מ שובה אלי שצריך אתה ג"כ לשוב לפני בתשו' שלימה כדי לכפר גם על הזדונות כנ"ל וק"ל:
וזה אפ' כו' הפ' שובה ישראל עד ה"א שצריך אתה לשוב בתשו' לפני ה"א ולא יספיק לך הוידוי לבדו לכפר מדין מודה בקנס משום כי כשלת בעונך ר"ל שיש בידך תרתי שוגג ומזיד ועל המזיד לא יועיל הוידוי לבדו דממונא הוא ולא קנסא אי לזאת קחו עמכם דברים שהם דברי וידוי. כמשז"ל וגם ושובו אל ה' בתשו' שלימה ובזה אמרו אליו כל תשא עון המזיד והשוגג ולא עוד אלא וקח טוב דתשובה מאהבה הזדונות נעשו זכיות וכ"ת הרי התורה אמרה יביא קרבן ויתכפר והאידנא ליכא קרבנות לז"א ונשלמה פרים שפתינו וכמ"ש רז"ל ע"פ זאת התו' לעולה וכו' כידוע וק"ל: וזה אפ' כו' הכ' הסתר פניך מחטאי שהם השוגג וגם כל עונותי מחה שהם הזדונות וכ"ת התינח החטאים שהם השגגות הם מתכפרים ע"י הוידוי מדין מודה בקנס דפטור אך העונות שהם הזדונות שהם ממונא ולא קנסא במה יתכפרו לז"א לב טהור וכו' כלו' שאני עושה תשו' בלב טהור וברוח נכונה וע"י התשו' והוידוי מתכפרי גם הזדונות כנז"ל וק"ל:
והנה הא דקי"ל דמודה בקנס פטור נפק"ל בש"ס דב"ק ובכמה דוכתי בש"ס מקרא דאשר ירשיעון אלק'ים פרט למרשיע את עצמו ברם הי"ד אם הודה עצמו וליכא עליו עדים כלל על אותו דבר שעושה שהוא חייב עליו קנס בזה הוא דקי"ל דאם הודה מעצמו פטור הוא מעונשין שהם מדין קנס ואין חולק בזה כלל. אך אם הודה בקנס מעצמו ואח"כ באו ב' עדים עליו אי גם בכה"ג פטור הוא מקנס כיון דקדמה הודאת עצמו לעדות העדים או"ל בהא איפליגו רב ושמואל בב"ק דע"ד דלרב ס"ל מודה בקנס אפי' אח"כ באו עדים עליו פטור ושמואל ס"ל התם כיון שבאו עליו עדים אחר הודאתו חייב בקנס והתם בש"ס פריך לרב מדתניא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו והוה חייש למ"ד כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו כתיב והיה שמח במה שסימא את עינו שבזה יצא לחירות מצאו ר"ג לר"י ואמ"ל אין אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות אמ"ל למה אמ"ל לפי שסמיתי א"ע אמ"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים הא יש לו עדים חייב ש"מ דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב וקשיא לרב ומשני הש"ס שאני ר"ג דלאו בפני ב"ד הודה ופריך והא ר"י אב"ד הוה ומשני שלא בב"ד הוה ופירש"י ז"ל לא היו ב"ד יושבים ולא מקום ישיבת ב"ד אלא בשוק הודה לו. עוד פריך הש"ס התם לשמואל דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים דחייב מדתניא ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי וכו' אינו משלם אלא קרן אמ"ל שמואל האיכא ר"א דקאי כוותי דר"א פליג את"ק וס"ל יבואו עדים ויעידו ואסיק התם הש"ס דלשמואל ודאי תנאי הוא אבל לרב מי נימא תנאי אמ"ל רב אנא דאמרי אפילו לר"א ע"כ ל"ק ר"א התם אלא משום דקא מודה מחמת ביעתותא דעדים אבל הכא דקא מודה מעצמו אפי' ר"א מודה דפטור אפי' דבאו עדים אח"כ יע"ש הסוגייא בדוכתה. נמצ"ל דבמודה בקנס ואח"ך ב"ע איפליגו בה רב ושמואל רב ס"ל דפטור ושמואל סבר דחייב ולענין הלכה קי"ל הלכתא כרב דס"ל מו"ב ואח"כ ב"ע פטור וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' גניבה יע"ש ולא, עוד אלא דאפי' מודה מחמת ביעתותא דעדים שראה אותם ממשמשים ובאים להעיד עליו אם הודה קודם ביאת העדים פטור כיון שקדמה הודאתו לפני ב"ד קודם העדאת העדים ואפי' יעידו העדים עליו אח"כ פטור כמבואר בסו' הנז' ובהרמב"ם ז"ל שם:
והנה נודע דיש על האדם החוטא כו"כ עדים אפי' יחטא בחדרי חדרים תחילה וראש השמים והארץ הם המה מעידים עליו כמש"ה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וכתיב האזינו השמים ואדברה וכדאיתא ברז"ל דעתידה כנ"י לו' רבש"ע הרי עדי קיימים ואו"ל הקב"ה הריני מעבירם שנא' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ע"כ. ותו איתא בש"ס דתענית ובחגיגה שמא תאמר מי מעיד בי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם מעידין בו. ב' מה"ש המלוים לו לאדם הם מעידים עליו. נשמתו של אדם ואיבריו מעידים עליו ע"כ נמצ"ל דהאיכא כו"כ עדים על האדם כשחוטא כנז"ל. ועלית על כולנה דהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא העד הוא הדיין כדאי' באבות כידוע וכ"ת דא"כ הוא העד הוא הדיין למאי צריך תו לכל העדים הנז"ל כיון דהוא העד הוא הדיין כנז' וכבר עמדו המפ' ז"ל ע"ז והם אמרו דהקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו אינו חפץ שהוא בעצמו יחייב את החוטא עונשין בעונו בעדותו כלל רק עפ"י עדים זולתו כנ"ל וה"ט דכיון דמאי דמהני הוידוי לאדם החוטא אינו אלא משום דהוי מו"ב ופטור אפי' ב"ע אח"כ כנז"ל משא"כ הקב"ה הוא יודע מחשבות שבלב ומלא כ"ה כבודו ואפי' אם יסתר איש במסתרים הוא ית' רואהו ותיכף כשעובר העבירה הוי הוא העד הוא הדיין קודם שיתוודה אדם על חטאיו ואז ל"מ ליה תו הוידוי דבתר הכי מאחר שכבר באו עדים ואח"כ הודה דמתחייב בקנס משו"ה אינו חפץ הוא ית' להיות הוא בעצמו העד ומביא על האדם עדים זולתו ית' כדי שאם יודה האדם קודם שיעידו עליו יהיה פטור מהקנס ויצא זכאי בדינו:
ועפי"ז פי' רבני אשכנז ז"ל כו' הכ' עפ"י ב' עדים או עפ"י ג"ע יומת המת לא יומת עפ"י עד אחד והוא דכבר הקדמנו מ"ד בש"ס דב' מלה"ש מעידים על האדם וז"ש עפ"י ב' עדים היינו ב' מלה"ש יומת המת דרשעים בחייהם קרויים מתים וגם לס' י"א דאייתי הש"ס דאבני ביתו וקורות ביתו ש"א או נשמתו זש"ה או עפ"י ג' עדים היינו לפי י"א יש עוד עד אחד או קורות ואבני ביתו או נשמתו והוו ג' עדים יומת המת לא יומת עפ"י עד אחד היינו השי"ת הנק' עד אחד שהוא יחודו ש"ע מטעם הנז"ל או מטעם דאין עד נעשה דיין וק"ל:
וכ' רבינו האר"י זיע"א דצריך לכוין באות ע' ובאות ד' דשמע ואחד שהם אותיות עד שהם מעידים בטובת האדם לא ברעתו ואותיות עד של בשכמל"ו הם מעידים ברעת האדם ולזה בכל ימות השנה אנו אומרים בשכמל"ו בחשאי זולת ביוה"כ דאין שטן ואין פג"ר אומרים אותו בקו"ר אכן זה דוקא בשאר עבירות שבתו' אינו מצטרף הע"ד של שמע ואחד להעיד לרעה חוץ מעון שבועת שוא ושקר לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא שגם אותיות ע"ד של שמע ואחד מעידים עליו גם לרעתו וז"ש רז"ל לא יקום ע"ד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה גם ע"ד דאחד ושמע להעיד על האדם אפי' לרעה אתד"ק יעש"ב ז"ל:
איך שיהיה נמצ"ל דעפ"י עדות הקב"ה עצמו לא הוה מצינן להפטר מעונשין מדין מודה בקנס דפטור כיון דהקב"ה הוא העד הוא הדיין וקדמה עדות ה' נאמנה להודאת האדם כנז"ל ולזה אפ"ל כו' דהע"ה באומרו מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים. וחוץ מדרכנו אפ"ל כו' הכ' במה שיש לדקדק עוד באומרו משפטי יצא דהול"ל שופטני ה' וכמ"ש בשאר כתובים ומה הלשון אומרת מלפניך מ"י דאין לו מובן לכאורה ואפ"ל עפ"י מ"ד בהקדמת זוה"ק ד"ח וז"ל דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא, דחיל בההיא שעתא סליק דומה קמי קוב"ה ואמ"ל מארי דעלמא כתיב בתורה ואיש אשר ינאף את אשת רעהו וכו' דוד דקלקל ברית בערוה מהו אמ"ל קוב"ה דוד זכאה איהו וגלי קדמי דאזדמנא ליה בת שבע מששת ימ"ב אמ"ל אי קמך גלי קמיה לא גלי וכו' באופן דלא נמצא בדהע"ה עון א"ח. וסו"ד אמר דומה מלה חדא אית לי גביה דאיהו פתח פומיה ואמר חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת ואיהו דן לנפשיה אמ"ל לית לך רשו דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה' ואע"ג דלא חב יעש"ב ולפי"ז א"ש הכתוב הנ"ל דהנה אחר דלא יכול לו דומה עכ"ז תפס אותו לדהע"ה עפ"י דיבורו דבן מות הוא כמשפטו אשר חרץ הוא א"ע לזה ביקש דהע"ה מהקב"ה מלפניך מ"י כלו' אותו המשפט שלי אשר חרצתי בפי ובשפתי ודנתי א"ע הוצא אותו החוצה מלפניך ואל תדינני בו אלא עיניך תחזינה משרים אם יש בי עון א"ח או אם זך אני בלי פשע וק"ל:
אכן עפ"י דרכנו אפ"ל דהכי פירושא דקרא מלפניך מ"י ר"ל שלא תדינני במשפט ע"פ עדותך ונ"ט משום כי אתה עיניך תחזינה משרים תומ"י בשעת העבירה קודם שיודה האדם על חטאו ועפ"י עדותך בודאי יהיה האדם חייב בדין ואין לו מקום פטור מדין מו"ב כלל וכנז"ל וק"ל:
וזה אפ' כו' דהע"ה באומרו ואל תבא במשפט א"ע כי לא יצדק לפניך כ"ח דכיון דהוא העד קודם שיודה האדם על חטאיו לא אפשר שיצא שום אדם זכאי בדינו מדין מודה בקנס ולזה ביקש דהע"ה מלפניו ית' ואל תבא במשפט א"ע דפשיטא עפ"י עדותך לא יצדק לפניך כל חי וכמובן וק"ל:
וזה אפשר תמיהת איוב באומרו האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר בתמיהא דזה לא אפשר בעולם כלל וק"ל. וזה אפשר כו' הפ' ועמי תלואים למשובתי שהם מסופקים אי מהני להו התשו' והוידוי מדין מודה בקנס יען כי אל על יקראוהו שהוא אל עליון ועיניו צופיות באדם בעת עשותו העון והוי העבירה והעדות ביחד וא"כ לא ירומם לאדם החוטא ע"י התשו' והוידוי וע"ז באה התשו' מאת ה' ב"ה איך אתנך וכו' יחד נכמרו ריחומי לא אעשה חרון אפי וכו' דברוב רחמיו וחסדיו אינו דן את האדם עפ"י עדות עצמו אלא מצריך להשטן המקטרג להביא עדים מבחוץ ואדביני ביני יקדימו ישראל טוב להודות לה' ע"כ חטאתם ובהכי יצאו יש' זכאים בדינם וכסברת רב דס"ל דמודה בקנס אפי' ב"ע אח"כ דפטור וכנז"ל וק"ל: והכי איתא בזוה"ק ובמד"ר דבר"ה הקב"ה יושב ודן את העולם ויבא גם השטן לקטרג על ישראל על עונותיהם שעשו אומ"ל הקב"ה הבא עדים הולך להביא עדים ובאה החמה להעיד עליהם ואומ"ל הקב"ה אין עד אחד נאמן הולך השטן להביא את הירח להעיד על ישראל אז הירח מתכסה שנאמר בכסא ליום חגנו יעש"ב וידוע דהשט'ן גי' שס"ד כמנין שס"ד ימות החמה חוץ מיוה"כ דאין רשות לשטן לקטרג על ישראל והנה עם דקי"ל הלכתא כרב דס"ל מודה בקנס ואח"כ ב"ע פטור והיה די בתשו' ובוידוי פה שיעשו ישראל מ"מ חייש קב"ה לס' שמואל דס"ל דחייב ויקטרג השטן מסברתו:
אשר בזה אפ"ל כו' הכ' וסלחת לעוני כי רב הוא דס"ל לרב דמודה בקנס ואח"כ ב"ע פטור והלכתא כוותיה אכן לשמואל ודאי דחייבים החוטאים בעונשין מדין קנס אפי' שיודו תחי' משום דס"ל לשמאל מו"ב ואח"כ ב"ע חייב ולזה כיוין הכתוב ואמר אוי מי יחיה משמוא"ל וקרינן לה ברמז משמואל שלסברתו מי יחיה בדין וכמדומה שראיתי בס' המפ' ז"ל שקדמוני ברמז כתובים אלו וכעת איני זוכר מי בעל דברים וק"ל:
ולזה כדי שלא יקטרג השטן לטעון דילמא הלכתא כשמואל בדיניה דמחייב אמטו"ל ה' ברחמיו וברוב חסדיו בחר לו יה ימים נוראים הללו ר"ה שמתכסית בו הירח מלהעיד על ישראל ויוה"כ דאין רשות לשטן לקטרג בו ביום כדי לזכות ולפטור את ישראל מדין מו"ב ובזה יצאו ישראל זכאים בדינם לגמרי משא"כ אוה"ע דדינייהו בעד אחד ולהכי ל"מ להו תשו' וכמו שארז"ל וק"ל:
ועפי"ה אפ"ל כו' הכתוב אנא חטא העם חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם וכו' כלומר דהם מודים שחטאו חט"ג ואינו אלא בשוגג ומוד"ב פטור וא"ת דאין עונם אלא מזיד עכ"ז ועתה שעשו תשו' דאין ועתה אלא תשו' וע"י התשובה זדונות נעשות כשגגות והדר דינא דמוד"ב פטור וכמ"ש הרב צ"פ ז"ל וכמדובר וק"ל:
וזה אפשר כו' ספיקו של מרע"ה באומרו ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם כלו' אף דעשיתם תשו' וגם וידוי כנרמז במילת ועתה עכ"ז אעלה אל ה' אולי יפסוק הלכתא כרב דסבירא ליה דמוד"ב ואח"כ ב"ע פטור כי חוששני שמא יפסוק הקב"ה הלכתא כשמואל דס"ל דחייב וק"ל:
ורש"י ז"ל בפי' התו' ע"פ אלה פקודי המשכן משכן העדות. עדות הוא לישר' שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם עכ"ל והרב כסף נבחר אשכנזי ז"ל הק' ע"ד רש"י ז"ל אלו דהא פירש"י המשכן משכן שנתמשכן ב"פ על עונותיהם של ישראל וא"כ מאי זה עדות שויתר וכו' ופירש כמין חומר דהמפ' ז"ל הקשו דהיאך פירש"י ז"ל דמשכן משכן לדרשא הלא חד משכן איצטריך לגופיה וצ"ל דמדשני קרא דא"כ ליכתוב המשכן המשכן או משכן משכן אלא מדשני קרא ילפינן מיניה תרתי ותמן תנינן בב"ק אם המצא תמצא בידו הגנבה המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע א"ע שהוא פטור דהיינו מודה בקנס פטור ופריך והאי להכי הוא דאתא והא מבע"ל לכדתניא אם המצא תמצא בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל תמצא מ"מ ומשני א"כ ליכתוב המצא המצא או תמצא תמצא מדשני קרא ואמר המצא תמצא ש"מ תרתי וא"כ שפיר, ילפינן מיניה פרט למרשיע א"ע שהוא מוד"ב דפטור וא"כ תשו' מהניא ואז יש תי' לישראל על מעשה העגל להורות תשו' והשתא ניחא אלה פקודי המשכן משכן למה ב"פ צ"ל משום דנתמשכן ב"פ בעונותיהם של ישראל וק' והא מבע"ל חד לגופיה אלא ע"כ צ"ל מדשני קרא דאל"כ ליכתוב משכן משכן או המשכן המשכן לכך ילפינן מיניה תרתי א"כ ה"ה מקרא דאם המצא תמצא ילפינן מיניה תרתי דמו"ב פטור וגם גגו חצירו וקרפיפו מדשני קרא וא"כ שפיר ילפינן מניה מו"ב פטור וא"כ תשו' מועיל והשתא יש לישר' תי' על מעשה העגל להורות תשו' כנז"ל וא"כ כ' רש"י דעדות יש לישראל שויתר להם על מעשה העגל דלכאורה הוו תרתי דסתרן אהדדי אם נתמשכן ב"פ בעונותיהם של ישר' מאי עדות לישר' שויתר להם דאין לומר כפירש"י שהרי השרה שכינתו זה הפי' אינו שייך כאן רק לקמן בפ' ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן שם היל"ל המשכן עדות ושפיר הוה ילפינן מניה עדות הוא לישר' שויתר להם וכו' ולא כאן עכ"ל ודפח"ח מד"ן וחריפים:
ועפיד"ק אפ"ל מאמרם ז"ל שאמ"ל הקב"ה למרע"ה אתה אוחז החבל בשני ראשין אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא ואם ס"נ א"מ בטל א"נ ע"כ ולכאורה הדברים תמוהים דאטו לא מצי הקב"ה למיעבד ליה תרתי לטיבותא והיכי תלאם זב"ז אמנם עפי"ה א"ש בהק' משרז"ל דאם היה מרע"ה נכנס לארץ והיה בונה ביהמ"ק לא היה נחרב כלל כידוע ולזה אמ"ל אם אעב"ן א"מ א"כ אין ביהמ"ק נחרב להתמשכן בעונותיהם ש"י כלל ולפי"ז ליכא למימר מדשני קרא לומר המשכן משכן דאתא ללמד דעתיד להתמשכן ב"פ וא"כ גם בפ' דאם המצא תמצא לא אמרינן מדשני קרא ולא הוה ילפינן דין דמודה בקנס פטור ומינה דל"מ התשו' וא"כ בטל ס"ן לעון העם הזה ואם ס"ן א"מ א"כ בטל אעב"ן וה"ה כמבואר וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הפ' רבים אומרים לנפשי אין ישו"ל ב"ס ואתה ה' וכו' קולי אל ה' אקרא ויענני וכו' ואמרו במד' רבנן פתרי ליה להאי קרא באוה"ע שאומרים על ישראל אומה ששמעה בסיני אנכי ולא יהיה לך ובסוף מ' יום עשו את העגל כלום י"ל תקנה ואולם ארז"ל דלא היו ישראל ראויים לאותו מעשה אלא כדי להורות תשו' לרבים כידוע דאוה"ע ס"ל דל"א מדשני קרא ש"מ תרתי ולפי"ז גם מרשיע א"ע שמודה בקנס חייב ולזה אמרו אומה ששמעה וכו' כלום י"ל תקנה אמנם אתה ה' מג"ב וכו' קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו שנתמשכן ב"פ בעונותיהם של ישראל ונרמז זה בקרא דאלה פקודי המשכן משכן שעתיד להתמשכן ב"פ וכו' ולפי"ז נפק"ל דאמרינן מדשני קרא א"כ גם גבי אם המצא תמצא אמרי' מדשני קרא ומזה ילפינן שפיר דתשו' מהניא מדין מוד"ב מדשני קרא וכנז"ל וק"ל:
וזה אפשר כו' הכ' בדניאל סי' ט' ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וכו' כי בחטאינו וכו' ירוש' ועמך לחרפה וכו' ועתה שמע אלהינו וכו' כלו' דכיון דחזינן דנתמשכן ביהמ"ק בחטאינו ובעונות אבותינו ע"כ צ"ל דנפק"ל מדשני קרא לכתוב המשכן משכן א"כ איפה ועתה רמז לתשו' בדין הוא שתקבלנו בתשו' דגם בפ' דהמצא תמצא דרשינן תרתי מדשני קרא וש"מ דמרשיע א"ע דהיינו מוד"ב פטור ותשו' מהניא מדין מוד"ב וכנז"ל וק"ל: נמצינו למדים דעיקר הפיטור והכפרה דאהניא לן ע"י התשו' והוידוי אינו אלא מדין מוד"ב תחילה אפי' דאח"כ ב"ע קי"ל כרב דפטור וה"נ הגם דאית עלן סהדי שהם השמים והארץ והירח ואבני וקורות ביתו ונשמתו של אדם וככל הנז"ל מ"מ כיון דקדים האדם ומודה קודם שיעידו עליו העדים הנ"ל הו"ל מוד"ב ופטור אפי' ב"ע הנ"ל אח"כ ואסהידו עלוהי דאיניש וככל הנז"ל:
והן אמת דכד דייקינן שפיר כל העדים הנ"ל לא חזו ולא מידי לפו"ד כלל שהרי הקורות ואבני ביתו ודאי דלא חזו להו לאסהודי דדינייהו הוי כדין אלם וחרש דלאו בר הגדה נינהו דבעינן שיעידו בפיהם וליכא גם השמש והירח השמים והארץ מלבד דפסילי מטעם זה תו פסילי נמי מטעם דאינם בכלל המצות מידי דהוה אעבדים דפסילי לעדות מפני שאינם בכלל כל המצות וגם שמים וארץ אית להו דין עבדים לאאע"ה כדאי' בב"ר שהקב"ה הגביה לאאע"ה למעלה מכיפת הרקיע והקנה לו שמים וארץ כדי שיזכו בניו בתורה מדין חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ולסלק מהם טענת מלאכי השרת מדין מצרנות כידוע:
וכבר ראיתי בס' לקט יוסף בערך שמים וארץ שחקר כזאת דאיך מרע"ה יחד לעדות על ישראל את השמים ואת הארץ והלא הם עבדים לאברהם ועבד פסול לעדות ומה שתי' הוא ז"ל דכשמת אברהם והוא יש לו דין גר וגר שמת יצאו עבדיו לחירות יע"ש דבריו ז"ל קשים לשמוע דזהו דוקא אם לא הניח בנים דאז זכו עבדיו בגופם ויצאו לחירות דקונים את עצמם במיתת האדון. ברם אאע"ה הרי הניח בנים יורשי נחלתו ולא יצאו עבדיו לחירות כלל וא"כ הדק"ל. ועוד תק"ל דבלאו"ה הם פסולים לעדות משום דאינם בכלל מצות ולאו בר הגדה נינהו וכמו כן השמש והירח פסילי לעדות מטעם הנ"ל וכנז"ל. גם אבריו ונשמתו ש"א מלבד דפסילי לאסהודי מט' הנ"ל עוד זאת דהם נוגעים בדבר כיון שהקב"ה מרכיב הנשמה תוך הגוף ודן אותם יחד כמו שדרז"ל ע"פ יקרא אל השמים מעל וכו' וכדא"ל רבי לאנטונינוס משל לחיגר וסומא וכו' כידוע וא"כ אין לך נוגע בדבר גדול מזה ולא חזו לאסהודי על גוף האדם:
פש גבן עדות מלה"ש המלוין לאדם שהם מעידין עליו כדאיתא בש"ס כנז"ל הנה ראיתי להרב משכה"ר ז"ל במע' ע' אות כ"ה ארי עלה ונסתפק במלה"ש המתראים כבני אדם וכדאי' בקי' דל"ב דהמלאכים שנתראו לאאע"ה כדמות ערביים נדמו לו אם העידו על מה שראו אם מקבלים עדותם ואי שרי להו מארייהו להדמות כבנ"א ולבא לב"ד להעיד על מה שראו דהב"ד טועים הם בחושבם דבנ"א נינהו הא מיהא לדידהו הוי כרמאות ותיבעי לך הא לכשת"ל דמלה"ש בני הגדה נינהו היינו בידועים מקבלינן סהדותייהו אבל להדמות ולהתראות כצורת בנ"א ואין בהם מכיר אפ' דלא אריך למעבד הכי ואייתי בידיה משרז"ל בב"ר קומו השרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגן וכתבו שהבכורה ליעקב נראה דמלה"ש משוו ליה שטרא מעליא דבני הגדה נינהו ומיקרו אנשים שפיר וכו' והתבוננתי בדבר וראיתי בלבי דודאי מלה"ש לאו בני הגדה נינהו דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא אלא שמדברי רבינו שכתב עדות שאין אתה יכו"ל בדי"ן הדר ספקין בדיני ממונות וכו' והרב שמע יעקב בפ' תולדות מייתי בידיה מד' הנ"ל ולפי דרכו פי' שהיה ליאע"ה דין שטר יע"ש ולפי המשוער ק' לשמוע וכו' עכ"ל יעש"ב: הרי לפנינו דבתר דבעיא הדר פשטה דגם מלה"ש לא חזו לאסהודי משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא ככתוב בד"ק הנז'. ותו יש לפקפק בעדות השמש והירח והשמים והארץ והנשמה דפסילי לאסהודי משום דכתיב ועמדו ב' האנשים ודרז"ל בש"ס בפ' שבועת העדות אלו העדים ובעדים הכתוב מדבר דמה"ט נשים פסולות לעדות יע"ש ובשלמא מלה"ש חזינן דנקראו איש דכתיב והאיש גבריאל אך השמש והירח וכל הנ"ל ודאי דלא נקראו איש כלל ולא מתכשרי לעדות גם מלה"ש לא חזו לאסהודי הגם דנקראו איש עכ"ז לא חזו מטעם שכ' הרב משכה"ר ז"ל דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא והכא בדיני נפשות עסקינן גם עדות ה' נאמנה על אדם החוטא מלבד מאי דקיל"ן דאין עד נע"ד עוד זאת דקיל"ן דמלך אינו מעיד והרב משכה"ר ז"ל שם אות א"ך כ' וז"ל מלך שהעיד עדותו בטילה דלאו בר הגדה הוא דקי"ל כרבא דאמ"ר לא תעביד אי עביד ל"מ יע"ש נמצא דגם עדות ה' ממה"מ ל"מ מט' הנ"ל:
אמנם חזיתיה למר הרב קול יעקב שאול ז"ל בד"ל ע"ב שכ' וז"ל וכבר ידוע דכל הדינים הללו אינם אלא לגבי בנ"א דאין עד נעשה דיין אי משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכו' ואי משום דלא מצי למהדר אזכותיה וכו' ובזה פי' הוא ז"ל מתני' דאבות הוא העד הוא הדיין והוא עתיד וכו' ואין לפניו לא עולה וכו' דאפי' ראה בשעה שאינו ראוי לדון עכ"ז לגבי ה' עד נע"ד והוא עתיד לדון אפי' שראה עדות בלילה וכו' יעש"ב. אכן ראיתי במפ' ז"ל שחלוקים עליו בזה וס"ל דגם לגבי הקב"הו שייך האי דינא דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואין עד נע"ד כיון דגם הקב"ה מקיים כל משפטי התורה ודיניה כנודע ומה"ט אינו מעיד על עבירות שעושים ישראל ומצריך להביא עדים זולתו עליהם כנז"ל:
אשר עפ"י דבריהם ז"ל אפ"ל כו' הכתובים הנאמרים באמת בפ' תשא וכ"ת ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויאמר חג לה' מחר וישכימו ממחרת ויעלו עולות וכו' ויקומו לצחק וידבר ה' אל משה לך רד כי שיחת עמך עשו להם עגל מסכה וכו' ועתה הניחה לי וכו' ויל"ד דהי"ל לאהרן לומר להם שיעשו אותו היום עצמו חג ולמה הניח להם החג עד למחר ועוד יל"ד דבתר דהשכימו ממחרת אמר ה' למשה לך רד וכו' ולמה לא אמ"ל כן באותו היום עצמו שעשו את העגל ואמאי המתין עד למחר אחר שעשו מה שעשו:
אכן עפי"ה הנה נכון ובהק' עוד מ"ש רז"ל דדינם של ישראל בלילה בשעה שהם ישנים מן העבירות ושל צדיקים ביום בשעה שהם עסוקים במצות ולפי"ז מצינו חוטא נשכר שהרי קי"ל אין עד נע"ד ועיין להרב דת ודין ז"ל בפ' וישב וכ' התוס' ז"ל ושאר פוס' ז"ל דכשרואה הדיין איזה עדות בשעה שאינו ראוי לדון אז הוא דקי"ל זין עד נע"ד ולהכי כיון דישראל עשו את העגל ביום וחטאו לה' מאד אמ"ל אהרן חג לה' מחר ולא רצה אהרן שיעשו אותו היום חג לפי שארז"ל ע"פ כי בושש משה באו שש ולא בא משה נמצא דאחר עבור שש שעות מהיום נקהלו על אהרן ועד שיצא העגל ובנה להם אהרן מזבח בכבודו ובעצמו וידיו מלוכלכות בחומר ובלבנים הוא ולא אחר כדמשמע ממ"ש ויבן אהרן מזבח וכל כונתו כדי דמאי דביני ביני אפ' דיבא משה ולטובת ישראל נתכוון כדי לזכות את יש' וכמ"ש רש"י ז"ל שם ועד שנגמר בנין המזבח כבר היה עת ערב ואם אמור יאמר אהרן לישראל שיעשו אותו היום חג ודאי דימשכו עד הלילה ונמצא דחטאו בלילה ושפיר מצי הקב"ה לדונם בלילה דבכה"ג ענ"ד כיון שראה העדות בשעה שהוא ראוי לדון כס' התוס' ושאר פוס' ז"ל מאחר דדינם של רשעים בלילה והוי שפיר בשעה שהוא ראוי לדון וח"ו לא יזכר שם יש' עוד ולהכי אמ"ל אהרן חג לה' מחר דמחר ביום אפי' יעשו מה שיעשו אין להם חטא משפט מות דלא מצי הקב"ה לדונם דביום שרואה העדות אינו ראוי לדון כיון דדינם של רשעים בלילה ובכה"ג אמרי' אין ענ"ד וכל כונתו של אהרן אינה אלא לטובת ישראל ברם לא עלתה בידו דהם השכימו ממחרת בעוד לילה ובשעה שהוא עדין לילה כדמשמע לישנא דקרא וישכימו וכו' ויקומו לצחק בע"ז ובג"ע ובש"ד כדפירש"י ז"ל ומ"ג דהיה ענין זה בימות הקיץ דהלילות קצרות והימים ארוכים וכיון דהשכימו ודאי דהיה זה בתשלום י"ב שעות של הלילה אפי' שכבר האיר היום מאד מ"מ נחשבים אותם שעות ללילה כי בשמים ממעל היום והלילה שוים י"ב שעות לילה וי"ב שעות היום כידוע ולהכי תומ"י ויאמר ה' אל משה לך רד וכו' דעד השתא לא היה יכול ה' לו' למשה כלום שהרי מעשה העגל והמזבח היה ביום וכל כה"ג יש ליש' מקום פטור דהם חטאו ביום ודינם של רשעים הוא בלילה ובכה"ג אין עד נע"ד אבל השתא דהשכימו בבוקר השכם וחטאו בלילה ובאותה שעה הוא ראוי לדון ובכה"ג הרי עד נע"ד אמטו"ל אמ"ל בה שעתה לך רד וכו' ויחר אפי בהם וכו' דהא שפיר מצי אנא לדונם להתם ולכלה ולכך אז עמד משה בתפילה ויחל משה וכו' וק"ל:
ועפי"ז אפ"ל ג"כ כו' מארז"ל וז"ל ויהי בחצי הלילה אמ"ל פרעה למשה לילה אמ"ל משה לפרעה לילה אמר פרעה למשה הרי כולנו מתים אמ"ל משה לפרעה וה' הכה כל בכור ע"כ והוא תמוה מאוד לכאורה. וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש במד"ר וז"ל ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור ובמקום אחר הוא אומר ביום הכותי כ"ב אמר"י אעפ"י שהכה אותם בחצי הלילה היתה נפשם מפרכסת בתוכם עד הבוקר כדי שידעו ישראל באיזו מיתה מתו שונאיהם ע"כ. ותנן בפ' נגמר הדין אין דנין שנים ביום אחד ומסיק הש"ס התם דזהו דוקא כשיש לכל אחד חטא בפ"ע ומיתה בפ"ע אבל אי תרוייהו עבדו עבירה אחת ומיתה אחת דנין שניהם ביום אחד יע"ש:
והנה ברור דכל זה הוא בדיני אדם דאין דנין ב' ביום א' דלא מצו לאפוכי בזכות כל או"א כדפירש רש"י ז"ל שם אבל לגבי קוב"ה ודאי דשניא האי דינא ומצי לדון כמה ב"א בבת אחת דמידע ידע לאפוכי בזכות כל או"א וזוהי שאלת פרעה דכיון דקרא כתיב ביום הכותי כל בכור נמצא דהמיתה צ"ל ביום וא"כ ע"מ וע"מ רוצה להורגם בלילה ולהכי צווח פרעה לפני משה לילה והשיבו משה לילה כלו' תחילת המיתה שלהם היא בלילה ומ"מ תהיה נפשם מפרכסת בתוכם עד אור היום כנז"ל הדר פרעה ותמה למשה הרי כולנו מתים וקי"ל דאין דנין ב' ביום אחד כנז"ל והיכי עביד קב"ה הכי ? וע"ז השיבו מרע"ה ב' תשו' בדבר חדא וה' הכה דשאני קב"ה מדיני אדם כנז' ועוד שנית הכה כל בכור דוקא ואינו הורג כל המצריים עם הבכורות אלא כל בכור דוקא דהם שחטאו ביש' ולהכי פרע להם ה' מכ"מ וכיון דכל הבכורות חטאו בחטא אחד ונתחייבו מיתה אחת בכה"ג אסיק הש"ס דדנין ב' ביום אחד כנז"ל וק"ל:
אמנם עפ"י דרכנו יע"ן והוא שכבר הקדמנו דאע"ג דקי"ל אין עד נע"ד אינו אלא אם ראה העדות בזמן שראוי לדון אבל אם עדותו היתה שראה בזמן שאינו ראוי לדון עד נע"ד כנז"ל גם כבר הקדמנו מ"ש בש"ס ירוש' דר"ה ותענית דדינם ש"ץ ביום ושל רשעים בלילה וכפי"ז מצינו חוטא נשכר דהרי תנן באבות הוא העד הוא הדיין והיכי עביד הכי להיות הוא העד הוא הדיין דהא קי"ל דאין ענ"ד ואיך הקב"ה מביא על המצריים מכת בכורות בלילה מאחר דהם חטאו בישראל ביום ודין רשעים בלילה והו"ל כב"ד שראו עדות בשעה שאין ראוים לדון ואין עד נע"ד וא"כ יגדל התימה על הקב"ה איך דן מיתה לבכו' בלילה עפ"י עדותו:
ואפ"ל במ"ש רז"ל ששוטרי בנ"י היו קוצבים קצבה לכל או"א כמו ג' אמות חומה וכמעט שהיה לילה ולא היו משלימים היו הורגים את בנו והיו מניחים אותה בחומה לאבן ובזה היו משלימים הקצבה נמצא שהם חטאו בלילה שהיו הורגים את בניהם בלילה ולכך גזר עליהם מכת בכורות והכי אי' בילקוט ובפר"א בההוא מעשה שבי"ד בניסן בנכדתו של מתושלח ושמה רחל שהיתה מעוברת ולקחו אותה ואת בעלה והעמידום תוך הטיט ועמדו רגלי המצריים עליה והכו אותה ברגליהם עד שיצא התינוק מתוך כריסה והניחוהו תוך החומה להשלים חובת היום ובאותה שעה בא מלאך מיכאל ולקח התינוק והוליכו לפני כסא הכבוד ובאותה לילה הסכים הקב"ה וב"ד ונגזרה גזירה להביא עליהם מכת בכורות יעש"ב. מוכח מזה דהמצריים הכו את האשה בלילה שהרי לעת ערב היו משלימים חובת היום וכן נראה מדקאמר באותה שעה ובאותה הלילה וכו' נראה שאותה שעה כבר היה לילה דאל"כ הול"ל ובאותו היום וגם מוכרח לו' דאותה אשה היא היתה מעוברת פעם ראשונה וזה התינוק הוא בכור שלה ולהכי פרע להם ה' מכ"מ מכת בכורות וא"כ שפיר הביא ה' עליהם מ"ב בלילה הגם דמשפט רשעים בלילה והם עושים עבירות ביום והוי כב"ד שראו עדות בזמן שאינו ראוי לדון ובכה"ג אמרי' אין עד נע"ד שניא הכא במכת בכורות משום שחטאו בלילה כנ"ל וזה שאלת פרעה למשה לילה כלו' דמשפט רשעים בלילה וכיון דאנו חטאנו ביום בכה"ג לא מצי ה' לדון אותנו דאין עד נע"ד ומשה השיבו לילה ר"ל דהם ג"כ חטאו בלילה ובכה"ג עד נע"ד ולכך תמה פרעה ואמ"ל הרי כולנו מתים כלו' היכי מצית למימר שחטאו בלילה והרי כולנו דייקא אטו מצית אמרת שכל המצריים חטאו בלילה לזה השיבו משה וה' הכה כ"ב כלו' כן דברת דכולם לא חטאו בלילה ואולם מה שרוצה ה' להרוג הוא כל בכור דוקא שהם חטאו בלילה כנז' ודינם של רשעים בלילה ולכן באותה שעה הם ראוים לדון ובכה"ג עד נע"ד וא"כ אדם שאינו בכור שלא חטא בלילה אנה"ן דלא יהרג משום דאין עד נע"ד כנז"ל וק"ל. ועיין להרב עיר דוד ז"ל דצ"ח ע"א שפי' בזה כו' רז"ל ע"פ וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכו' ויאמר ה' אמחה את האדם וכו' ואמרו רז"ל מלמד שהפך ה' היום ללילה וה"ה כמבואר עיש"ב: הדרן לקמייתא דעיקר הפיטור והמחי' והתשו' שמקבל אותנו הקב"ה הוא ע"י הוידוי פה שאנו מתודים בפה מלא עם התשו' שעשה ובזה הקב"ה מוחל וסולח ע"כ עונותינו מדין מודה בקנס ואפי' אח"כ באו עדים דפטור וכרב דס"ל הכי והלכתא כוותיה וכנז"ל:
ועל מ"ש בתענית ובחגיגה דאבני ביתו וקורות ביתו ואיבריו ונשמתו וב' מלה"ש המלוים אותו הם המה מעידים עליו ואנן בעניותין פקפקנו ע"ז דלא חזו לאסהודי מטעמים הנז"ל חזינא להרשב"א ז"ל בפי' שכ' דמלת עדות פה מושאלת והנחתה הראשונה מי שמפרסם דבר הנעלם בפני אחר והשואל לכל דבר המתפרסם דבר אתר אפי' לא נתפרסם פירסום מוכרח רק שניכר ממנו באומד הדעת שהוא בא מאותה סיבה כאומרו ויקם בי כחשי בפני יענה ומה שבא בכאן הוא מן הענין הב' ור"ל המקרים שישיגהו יתפרסם מעשיו ומ"ש כי רהיטי אדם וקורותיו מעידין בו רצה בו שעם היותו אוכל ומתענג א"א שלא יתפרסם בהשגחת שכניו וכיוצא בזה. והב' הוסיף כי מתוך המקרים אשר ישיגוהו לעין כל יתפרסם ענינו כלו' שיכשל במעשיו ויונח למקרים כאיל אין עליו שמירה וכענין מ"ש והסתרתי פני מהם וכו' והמלאכים המשמרים אותו יסתלקו ממנו כלו' ההשגחה תסולק ולא תשמרנו מן המזיקין ור' חדקא אמר שאם לא ישיגהו מקרים בעוה"ז כי יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצ"ג על מצות קלות שעשו בעוה"ז על כרחו תענה בו נשמתו בעוה"ב ר"ל שיענש וזוהי העדות שמעידה ומפרסמת ענינו וי"א שאבריו של אדם מעידים בו כי לפחות יענש בגופו והם המעידים על מעשיו כעין יבושת ידו של ירבעם וסימוי עיני צדקיהו וכבר יעודי התו' פעמים תזהיר ביעודי המלאכות שאמר בכל משלח ידך אשר תעשה ופעמים במקרי הגוף בשחפת וקדתת וכו' ופעמים ביעודי הבטחות כאו' למען יטב לך וכו' עכ"ל הטהור ובאמת כי דבריו נאמנו מאוד וזהו האמת והצדק וקרובים מאוד אל השכל בלתי ס' כלל:
ועכ"פ אפי' נניח במונח גמור שעדות גמורה יעידו על האדם כענין הראשון שכתב הרשב"א ז"ל הנ"ל וגם נאמר דמהניא עדותייהו לכ"ע לפו"ד מ"מ כל האדם מקדים להתודות ולשוב בתשו' הא קי"ל כרב דאמר מוד"ב ואח"כ ב"ע פטור ואפי' הודה משום בעיתותא דעדים שראה אותם ממשמשים ובאים להעיד עליו עכ"ז כל שהודה מקודם הו"ל מודה בקנס ואפי' אח"כ ב"ע והעידו עליו פטור הוא מכלום וכרב דסל"ה ובלבד שיודה לפני ב"ד של ג' מומחין דהם הקב"ה וב"ד וכדאסיק הש"ס הנז' על ר"א שהודה לפני ר"י שסימא את עין טבי עבדו דלא יצא העבד לחירות משום דאף דהודאתו היתה לפני אב"ד כיון דשלא במקום ב"ד הוה ל"מ ההודאה ההיא וכדאיתא כ"ז בסוגיין הנ"ל: אשר בזה חזיתיה למר הרב הגדול מארי דאתרין מהרמ"ג ז"ל בס' הבהיר דברי מרדכי בד"ק ע"א דדרשינהו להני קראי כסיני וכ"ת דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב דלפי פשוטו יל"ד שהרי כתיב מי כה' אלהינו בכ"ק אליו ואיך יאמר בהמצאו וגם אומרו בהיותו קרוב דמשמע דיש זמן שאינו קרוב ומצוי ח"ו ותו יל"ד כפל הענין במילות שונות דהיינו בהמצאו היינו בהיותו קרוב ואולם עפי"ה יע"ן בהק' עוד מ"ש רז"ל בש"ס דע"ז דבג' שעות מן היום יושב הקב"ה ודן את כל העולם ואח"ז תו ליכא ישיבת דיינים כלל דבתר הכי יושב לזון ולעסוק בתו' וכו':
ולזה מזהיר הנביא לישראל ומורה להם דרכי התשו' והוידוי אשר עי"ז יצא האדם זכאי בדינו מדין מוד"ב דפטור וקמל"ן דהודאה זאת צריכה שתהיה בישיבת הדיינים וכביכול בשבתו על כסא דין ובב"ד ש"מ לדון שאם יודה שלא במקום ב"ד לא הוי הודאה ואכתי מתחייב בקנס אם יבואו עדים ויעידוהו וז"ש דרשו ה' בהמצאו ר"ל בעת היותו מצוי בב"ד דוקא כ"א תדרשנו להודות לפניו ע"כ דבר פשע בזמן שאינו מצוי בב"ד לא הויא הודאה להפטר מן הקנס:
אמר עוד קראוהו בהיותו קרוב כלו' תמהרו להודות לפניו בהיותו קרוב לשבתו בב"ד תכף סמוך שהרי עדים נמי אין עדותם מתקבלת אלא בב"ד וכיון שכן אינהו נמי לא מצו להעיד בכם עד שישב ה' וב"ד בב"ד וכיון שאתם תקדימו להודות תצאו בדימוס הגם הלום שנראה מזה שאתם מודים מחמת בעיתותא דעדים שהם ממשמשים ובאים הא אמרינן דלית הל' כר"א אלא כת"ק דאף דמודה מחמת בעיתותא דעדים אפי"ה שפיר הו"ל מודה בקנס ופטור: ובזה פי' עוד הרב הנז' ז"ל שם כו' הכ' ביואל וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאוד מחנהו כי עצום עושה דברו כי גדול יום ה' ומי יכילנו ויל"ד מהו כונת אומרו נתן קולו לפני חילו ומי לא ידע כי רב מאוד מחנהו וגם להבין אומרו כי גדול יום ה' דמה נתן טעם אל הקודם: אכן עפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש הרמב"ם ז"ל שם בהל' גניבה דאם הודה בפני ב' מב"ד ל"מ דבעי' שיודה בב"ד ובפני ב"ד של ג' מומחין יע"ש והיינו משום דדיני קנסות דינייהו בג' ב"ד מומחין וכבר כתבנו דאליבא דר"א צריך שלא תהיה ההודאה שלו מחמת בעיתותא דעדים וז"ש וה' כביכול הוא וב"ד נתן קולו כרוזא קרי לכל איש ישראל אשר בידו עון אשר חטא שיבא ויודה ויצא בדימוס כדין מודה בקנס לפני חילו ר"ל טרם שיבא חילו מל"ח להעיד עליו ביום הדין מעשה איש ופקודתו יקדים אדם לבא ויודה להפטר כדין מידה בקנס וכ"ת שאין כאן ב"ד של ג' ואיך תועיל ההודאה לז"א כי רב מאוד מחנהו היושבים כסאות למשפט וא"כ אם כה יעשה האדם עצמה ירבה כי עצום הוא עושה דברו שאמר בתורה אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע א"ע שאם ימתין האדם לאותו יום הדין הגדול והנורא לבא להודות על חטאיו אף כי ימהר להודות טרם ביאת העדים מ"מ כיון דהוי יומא דדינא שהעדים ממשמשים ובאים א"כ אליבא דר"א לא הויא הודאה שפירתא יען כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו ומשום בעיתותא דעדים בני האלהים אשר יבואו להתיצב על ה' להעיד ע"כ מעשה איש ופקודתו כי ע"כ עצה טובה קמל"ן שיבואו ויודו טרם בא אותו יום דמעתה יצאנו י"ח אפי' אליבא דר"א אתד"ק ודפח"ח:
ועפיד"ק אפ"ל כוה"כ שובה ישראל עד ה"א ר"ל קודם בא יום הדין וז"ש עד ה"א שהם ה' וב"ד כי כשלת בעונך כלו' תודה לפניו ית' ולפני בית דינו שכשלת בעונך ותמצא נקי ותצא בדימוס מדין מודה בקנס דפטור קחו עמכם דברים הכתובים בתורה דהוא קרא דאשר ירשיעון אלהים דמניה נפק"ל פרט למרשיע את עצמו ובזה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב שהיא התשו' ונשלמה פרים שפתינו שהוא הוידוי בביטוי שפתים וכנז"ל וק"ל: אמנם אכתי יש לעמוד בטעם זה שכ' ז"ל דהתשו' והוידוי אהנו לן להפטר מדין מודה בקנס לסברת רב דסל"ה והלכתא כוותיה וככל הנז"ל דלכאורה נראה דבכה"ג דנ"ד דע"י הודאת האדם הוא פטור מכלום אפי' רב גופיה אזיל ומודה דאם באו עליו עדים אחר הודאתו דחייב ולא מפטר מדין מודה בקנס כלל דהכי אמרינן להדיא בסוגייא דקמא הנז' וז"ל אמר רב המנונא מסתברא מילתיה דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור מן הכפל שהוא קנסא שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר תחילה לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמי מכלום ופירש"י שאין זה הודאה שהרי אינו בא להשיב כלום עפ"י הודאתו דיודע דמודה בקנס פטור ולכך לפטור עצמו נתכוון ע"כ וכ"פ הרמב"ם ז"ל בה"ג שם דכל הודאה שאינו מחייב עצמו בקרן מיהא אינה הודאה ואפי' הודה קודם העדים אם ב"ע עליו אח"כ חייב יע"ש וא"כ לפי"ז נפל פיתא בבירא דלפי"ז לא יועיל הוידוי מדין מודה בקנס ואח"כ ב"ע דפטור אליבא דרב ככל הנז"ל שהרי אפי' לרב כל שבהודאתו הוא פוטר עצמו מכלום חייב וכשמתודה האדם על חטאיו הנה בהודאתו זאת רוצה לפטור עצמו מכלום ואפי' לרב חייב בדין אם באו עדים עליו אח"כ ומה הועילו חכמים בתקנתם להתודות בפה מלא כדי לפטור עצמו מעונשין מדין מודה בקנס הלא בכה"ג דפוטר עצמו מכלום חייב אליבא דכ"ע וכמבואר:
אכן אשכחנא לה פתרי עפ"י מה שראיתי להרב משל"מ ז"ל שם בפ"ג מהל' גניבה ה"ח דהוקשה לו מהאי סוגיין דקמא הנ"ל למאי דאבע"ל בפ' שה"ע דל"ג משביע עידי קנס וכו' מהו וכו' וכ' ליישב דסוגייא זאת דשבועות אתייא אליבא דשמואל וכו' וס"ל דרבנן ור"א פליגי בהאי דינא וס"ל כר"א וכו' אך כתב עוד דאכתי יש לתמוה על רבינו דכאן בפ"ג פסק כרב וכרב המנונא ובפ"ט מהל' שבועות פסק דמשביע עידי קנס פטורין מקרב שה"ע ולפי מה שכתבנו הוו תרתי דסתרן אהדדי וצ"ע עכ"ל יעש"ב:
וראיתי עוד להרב מהריט"א ז"ל בשמחת י"וט סי' ס' דעמד בשתי הסוגיות הנ"ל ובדברי הרב משל"מ ז"ל הנ"ל ודחה ד"ק במ"ש בישוב הסוגיות ועל משה"ק להרמב"ם ז"ל דדבריו סתרי אהדדי והניח בצ"ע כנ"ל עמד הוא ז"ל וכתב ליישב בג' פנים יעש"ב ועל הפן הב' שכתב הרב ז"ל אני תמיה טובא הן בישובו בדעת הרמב"ם ז"ל הן בראיה שהביא הוא ז"ל לדבריו ז"ל דהיכי ניחא ליה למר מה שפ' הרמב"ם ז"ל בסתם דמשביע עידי קנס פטורין דמיירי באופן שכ' הוא ז"ל דא"כ הי"ל להרמב"ם ז"ל לפרש דבריו דאיירי בכה"ג דוקא כדי שלא נטעה לו' בדעתו דס"ל למר דכל עידי קנס פטורים ותוק' דכיון דהאי אוקמתא ומציאות שכ' הוא ז"ל אינה עולה יפה לישוב הסו' דשבועות הנז' מדמייתי לפשוט הבעיא מהמשביע עדי חצי נזק למ"ד דהוא קנסא א"כ מהיכן הוציא הרמב"ם ז"ל דין זה כיון דאינו נלמד האי דינא מתוך הסו' הנ"ל ובפרט דהעיקר המציאות שלו חסורי מחסרא בד' הרמב"ם ז"ל וכמדובר:
ועל הראיה שהביא לדבריו ז"ל ממתני' דשבועות דהיו ב' כתי עדים וכו' ועל הפן הג' שכ' הוא ז"ל בישוב קו' המשל"מ ז"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל דסתרי אהדדי כיעו"ש כבר תמהתי על ד"ק בסה"ק פנ"י ח"ד במע' ך' אות נ"ט דמ"ט ע"ג וע"ד יעש"ב ואין צורך לכפול הדברים עי"ע ומשם בארה:
והילכך מחוורתא כמ"ש מרן מהריט"א ז"ל גופיה שם בפן הראשון קודם כל הנז"ל בישוב השמועות ובדעת הרמב"ם ז"ל והוא דס"ל להרמב"ם ז"ל כדעת י"ח שהבי"ד הרב המאירי ז"ל והבי"ד הר"ב ז"ל בש"מ לקמא בפ' מרובה דסברי מרנן דדוקא בגניבה לחוד הוא דאמרה רב למילתיה יעו"ש וביאר טעמם ונימוקם דיש חולקין הללו דאנן בדידן קי"ל כר"ה ור"ח דגבי עובדא דר"ג וכיוצא דליכא הוכחה לא אמרינן הכי ול"א דחייב אלא גבי גניבה דאיכא הוכחה דהוחזק כפרן וכו' והכי דייקי ד' הרמב"ם וכו' אתד"ק יעש"ב והוא האמת והיותר נכון לענ"ד בישוב דעת עליון הרמב"ם ז"ל ושפיר פסק בפ"ט מהל' שבועות בסתם דהמשביע עידי קנס פטורים דה"ט משום דמו"ב ואח"כ ב"ע פטור וככל מ"ש הגאון מהריט"א ז"ל בפן הא' שלו הנז' והוא העיקר אצלי וכמדובר:
וא"כ ה"ה וה"ה בנד"ן בענין התשו' והוידוי של החוטא דהגם שבהודאתו שחטא הנה הוא פוטר עצמו מכלום לית לן בה ושפיר מיפטר בהודאתו אפי' שב"ע עליו אח"כ כיון שלא הוחזק כפרן בתחי' והנה הוא אזיל ומודה שחטא וכל כוונתו לשוב בתשו' שפיר מהניא הודאתו לצאת בדימוס בדינו ופטור מקנס העונשין לגמרי וכד' הרמב"ם והי"ח שהבי"ד הרב המאירי ז"ל וכנז"ל:
ועם דלסברא קמייתא שכ' הרב המאירי ז"ל פליגי ע"ז וס"ל דכל אפייא שוים דבין בהודאה דגניבה בין בשן ועין וכיוצא אם הודה ואח"כ ב"ע חייב דלא כס' יש חולקין הנ"ז כיעו"ש ולסברתם ז"ל לא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד להועיל להמתוודה ושב בתשו' שיהא פטור מעונשין מדין מודה בקנס כמובן מ"מ הנה אלהינו זה ברחמיו וברוב חסדיו על עמו יש' המתוודים ושבים לפניו בתשו' שלימה פוסק הלכה לקולא כס' הרמב"ם וי"ח הנז' ופוטר אותם מכלום מדין מודה בקנס ואח"כ ב"ע פטור לגמרי: וזה אפשר כו' הפ' בפ' ואתחנן בצר לך ומצאוך וכו' ושבת עד ה"א ושמעת בקולו והוא ית' מקבל תשובתך ופוטר אותך מהעונשין לגמרי מדין מודה בקנס וכו' ולא תיחוש מס' רב המנונא הנז' ולהפוס' כוותיה דהיכא דבהודאתו זאת פוטר עצמו מכלום אם אח"כ ב"ע עליו חייב בין בגניבה בין בשן ועין וכיוצא כסברא קמייתא הנז' דכפי סברתם לא תקובל תשובתך לפני הקב"ה לא תחוש מזה כלל משום כי אל רחום ה"א לא ירפך ולא ישחיתך ותופס לקולא כשי' הרמב"ם והי"ח הנז' ומקבל אותך בתשו' ולא ישחיתך בשום עונש כלל וק"ל:
וזה אפשר כו' הכ' ועמי תלואים למשובתי כלו' מסופקים אם אני אקבלם בתשו' מדין מודה בקנס וכו' וכל ספיקא הוא משום דשמא אנא וז"ש ואל על אנא סבור דכל מודה בקנס ואח"כ ב"ע היכא דבהודאתו הוא פוטר עצמו מכלום חייב בין בקנס דגניבה בין בקנס דשן ועין וכיוצא כרב המנונא וכסברא קמייתא דאייתי הרב המאירי ז"ל דכל אפייא שוין דכולהו קנסות שוו יחד בדינייהו וז"ש יקראוהו יחד ר"ל כל הקנסות יחד שוו בשיעורייהו ותורה אחת ומשפט אחד להם ואין חילוק ביניהם כלל או כונת לא ירומם ר"ל דאם יסבור כן הקב"ה א"כ בודאי לא ירומם אותנו ע"י תשובתנו כלל כיון שאנו פוטרים עצמינו מכלום וע"ז השיבם הקב"ה איך אחנך אפרים וכו' יחד נכמרו ריחומי דאני ברחמנותי עליכם אתפוס ההלכה לקולא כס' הרמב"ם והי"ח הנז' וק"ל. וזש"ה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ר"ל שהוא ית' ירחמהו שיתפוס הדין לקולא כנז' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח וק"ל:
והרב מהרמ"ג ז"ל שם נרגש עפ"י דרכו מס' ר"ה הנז' וכ' דע"י הסגופים והתעניות שעושה האדם שעי"ז מתמעט חלבו ודמו ונפשו א"כ הרי נמצא דאינו פוטר עצמו מכלום ובזה פי' הוא ז"ל כו' הכ' שובה יש' וכו' בהק' משרז"ל בילקוט וקח טוב וקח נפש אמרו יש' הרי חלבנו ודמנו נתמעט ממנו ונפשנו יה"ר מלפניך שתהא כפרה עלינו עכ"ל. וז"ש שובה ישראל עד ה"א ר"ל שתשוב בתשו' ותודה ע"כ ד"פ עד ר"ה כלו' בהיותו יושב בב"ד דבהכי הויא שפיר הודאה להפטר מדין מודה בקנס ולכן קחו עמכם דברי וידוי ושובו אל ה' וכ"ת דל"א מוד"ב וכו' פטור א"ד במחייב עצמו בשום דבר ? לז"א דליתא אלא אמרו אליו כל ת"ע כלו' אע"ג שע"י ההודאה הרי כל העון הוא נשוי וא"כ הרי פוטר עצמו מכל תש' עונש העון מ"מ וקח נפש הרי אנו באים לשלם קצת דהיינו חלבנו ודמנו של נפשותינו בתעניותנו וכו' עוד זאת וכו' כן אנחנו שפתינו אתנו משלמים אנו בהם בלימוד תורה ותפלה וכו' ואין כאן פוטר עצמו מכלום אתד"ק וש"י ודפח"ח:
ואני ברגליו אעבורה לו' לענ"ד דמלבד הטעם הנז' דע"י התענית מתמעט חלבו ודמו של אדם כנז"ל עוד זאת נ"ל לו' דכיון דהחוזר בתשו' הנהו משתדל לפזר ממונו לתת צדקה לעניים לכפר על חטאיו וכמ"ש דניאל וחטאיך בצדקה פרוק והכי נהוג עלמא כידוע א"כ איפה לא חשיב תו בהודאתו פוטר עצמו מכלום לכ"ע וחשיב שפיר מודה בקנס פטור אפילו ב"ע אח"כ כיון דמתחייב מיהא בצדקה שנותן לעניים וכמובן:
וזה אפ' כו' הכ' ביחזקאל ח"י וכ"ת והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות. כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה. החפוץ אחפוץ מות רשע הלא בשובו מדרכיו וחיה. ובשוב רשע מרשעתו א"ע ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. ועפי"ה ה"ה כמבוארים מעצמם וק"ל:
ובזה אפ' דפליגי החכמה והנבואה עם התו' והקב"ה כדאיתא ברז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו והיתה תשו' חטאים תר"ר לנבואה השיבה הנפש החוטאת היא תמות לתו' יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה ואמר יעשה תשו' ויתכפר הה"ד טוב וישר ה' וכו' עכ"ל כידוע דהחכמה והנבואה ס"ל כסברא קמייתא שה ביא הרב המאירי ז"ל הנז' דכל דמוד"ב דפוטר א"ע מכלום ל"מ וחייב ולזה השיבו תרוייהו כי החוטא משפטו חרוץ יסורין או מיתה כיון דל"מ ליה תשובה והוידוי מדין מוד"ב כיון דפוטר עצמו מכלום ול"מ לכ"ע והתורה סברא דכיון דהחוטא מביא קרבן א"כ אינו חשיב פוטר, עצמו מכלום כיון דהא מיהא חסריה ממונא אמנם הקב"ה אמר יעשה תשובה ר"ל תשובה שלימה בתעניות וסיגופים ובוידוי פה ובמתנת ידו צדקה לעניים כנהוג בכל בעלי תשו' כנז"ל ויתכפר לו לגמרי גם בלתי קרבן וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם דלכאו' יל"ד במ"ש מכסה פשעיו ל"י דאם כונתו דאינו עושה תשו' כלל א"כ מה הלשון אומרת לא יצליח דמשמע לא יצליח ולא יענש והא ודאי ליתא דאדרבא ענוש יענש על חטאיו אמנם עפי"ה א"ש דר"ל מכס"פ דהיינו שעושה תשו' בלבו כדמ"ל אבל אינו מפרט ולא מתוודה על חטאיו כלל בחושבו כי אין צורך לוידוי בפה כלל ואדרבא מגרעות נתן וכחקירת הראשו' ז"ל הנ"ל ולזה הוא שב בכל לבו ומכס"פ שלא להתוודות עליהם ולז"א איש כזה לא יצליח בתשובתו שעשה כלל כי עיקר הכפרה והמחי' תלויה בוידוי פה עם התשובה מדין מוד"ב וז"ש ומודה ועוזב ירוחם וכמדובר וק"ל:
ובזה אפ"ל כו' הפ' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל ביש' ה"א עמו ותרועת מ"ב ופירש"י ז"ל כשעובר' ע"ד אינו מביט באווניות שלהם ובעמלן וכו' ע"כ. ויל"ד דהא ארז"ל כל האומר הקב"ה ותרן וכו' אכן עפי"ה א"ש והכי קאמר הכתוב כשחוזרים בתשו' לפניו ית' ומתוודים על עונותיהם הוא מקבלם בתשו' ופוטר אותם מעונשין מדין מוד"ב אפי' אח"כ ב"ע פטור וא"ת התינח לרב דסל"ה אכן לשמואל דס"ל דחייב ואפי' לרב היכא דפוטר א"ע מכלום ס"ל לרב המנונא דגם רב מודה דחייב כדאייתי משמיה דרב גופיה וא"כ איך יקבלם ה' בתשו' ויפטרם מעונשין כיון דהוו פוטרי' עצמם מכלום לז"א ה"א עמו שברוב אהבתו וחמלתו על ישראל תופס לקולא כס' הרמב"ם וי"ח שהבי"ד הרב המאירי ז"ל וגם ותרועת מ"ב דע"י תקיעת ותרועת השופר דתוקעים ומריעים ביום הדין שהוא ר"ה מתערבב השטן ואינו יכול לקטרג עוד על ישראל כמשז"ל וממילא ליכא עדים על ישראל כלל ולכ"ע מוד"ב בדליכא עדים כלל עליו פטור לגמרי א"נ ה"א עמו כי הוא אמר יעשה תשו' ויתכפר דלא כדס"ל להחכמה והנבואה והתו' כנז"ל וק"ל: א"נ אפ"ל כו' הכ' לא הביט און וכו' באו"א ולהבין ג"כ סמיכות הכתוב הזה עם שלאחריו שאמר אל מוציאם וכו' דמה סמיכות יש לזה עם הקודם ואפ"ל בהק' חקירת רב מתתיה ז"ל שחקר בענין נתינת התו' לישראל מדאיתא בגטין האו' לאשה הרי את מגורשת ממני ע"מ שתתני לי ר' זוז מי יכול למחול לה אח"כ מי אמרי' דלהנאת עצמו קא מכוין ומצי מחיל או"ד לצעורה קא מכוין והא לא ציערה ואסיקנא דל"מ מחיל דודאי דלצעורה קא מכוין והא לא ציערה וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח דגירושין יע"ש וא"כ ה"נ בנתינת התו' לישראל מי אמרינן דלהנאתו ולטובתו של הקב"ה דהוא נהנה ומשתעשע בישראל כשהם לומדים בתורתו ומקיימים מצותיו ית' וא"כ נ"מ כשחטאו יש' ויחזרו בתשו' יכול למחול להם ואין פ"פ למקטרגים או"ד דלצעורינהו לישראל קא מכוין כדי שאם יחטאו ויעברו על התו' יתנקם ה' מהם ולפי"ז ל"מ מחיל אפי' יעשו תשו' ל"מ להו כלל כיון דאמרינן דכל כוונתו לצרף בהם הבריות וכמשז"ל במד' דמה לו הנאה אם ישחוט מן הצואר וכו' וא"כ אינו יכול למחול דהא לא ציערם ויש פ"פ למקטרגים והנה אם נאמר דלהנאת עצמו מכוין א"כ ודאי גדול כח החוטא שפוגם בכבודו ית' ומצי מחיל משא"כ אם כל כוונתו לצרף את הבריות דוקא אינו כ"כ גדול כח החוטא ולא ניתן למחילה:
ובזה פי' הרב מתתיה ז"ל גופיה כו' הפ' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וכו' ועתה וכו' דיל"ד דמה לו למרע"ה להגדיל המדורה כ"כ אכן מרע"ה בא להכריח להקב"ה דכל מה שציוה אותם בתו' הוא להנאתו ית' וכיון שכן יכול למחול לכן אמר אנא חטא העם הזה ח"ג וא"כ מזה מוכח מגדולת החטא דהתו' והמצות להנאתך לכן החטא הוא פוגם הרבה וא"כ יכול אתה למחול ועתה אם תשא חטאתם ע"י התשובה:
וזהו ג"כ כונת הפ' וסלחת לעוני כי רב הוא וה"ה כמבואר:
ושו"כ הרב הנז' גופיה דיש הוכחה עצומה לפשוט הס' הנז"ל דודאי נתינת התו' והמצות לישראל הוא להנאת הקב"ה ולא לצעורינהו לישראל וזה מיצי"מ קוה"ז בכח גדול ובי"ח ואם מכוין לצערם מ"ל לטרוח בעדם כ"כ אדרבא הי"ל להניחם שם עד תומם א"כ מוכרח דעם שהיו גוי מקר"ג דמה אלו אף אלו וכו' ולא היו ראוים מצד עצמם ועכ"ז כיון דחזרו יש' ושבו בתשו' במצרים מחל להם הקב"ה ועשה עמהם נסים ונפלאות ודאי דאין זה אלא מאהבתו אותם ולזה נתן להם התורה להרוחה דידיה ולהנאתו מכוין ולא לצעורינהו כלל וא"כ אפי' הם חוטאים יכול למחול להם כשחוזרים בתשו' אתד"ק בפ' כי תשא יעש"ב. ועיין בתשו' הרב עדות ביעקב ז"ל בסי' ל' ובסי' ס"ה דאייתי בידיה ל' הירוש' בגיטין בפ' מי שאחזו דפליגי רבנן ורשב"ג בקי' ג"כ דאי אמ"ל הרי את מקו"ל ע"מ שאתן ליך ר' זוז רשב"ג או' אביו ואחיו נותנים לה אם מת וזקוקה ליבום וחליצה יע"ש הרי דבקי' נמי דלקריבה מכוין ופליגי בה רבנן ורשב"ג אי לצערה מכוין או לא ומזה הק' למהרימ"ט ז"ל יע"ש ועיין בכהונת עולם בסי' קע"ד שהבי"ד ותי' יע"ש וע"ע להרב מחנה אפרים ז"ל בהל' זו"מ סי' כ"ב מ"ש בזה ובס' בני בנימין ח"ב ח"מ סי' א"ך יע"ש ואכמ"ל בזה:
נמצ"ל דחקירת הרב מתתיה ז"ל הנ"ל שייכא שפיר גם בנתינת התו' לישראל דהוו קי' ע"י לוחות התו' כמשז"ל ונלמד יפה מדין קי' גופייהו וכנז"ל וכמובן וראית הרב מתתיה גופיה ז"ל מכח יצי"מ ראיה נכונה היא דודאי להנאתו מכוין ולא לצערם וכמבואר:
ובכן נבא לביאור הכתו' הנ"ל וז"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכפירש"י ז"ל הנ"ל וה"ט משום כי ה"א עמו ומאהבתו אותם נתן להם התו' והמצות להשתעשע בישראל ולהנאת עצמו ולהרווחה דידיה קא מכוין וכ"ת דילמא דלצעורינהו מכוין ואין להם תיקון בתשו' שיעשו למחול להם וכדינא דש"ס הנז' לז"א דהא ליתא דהא אל מוציאם ממצרים ומשם הוכחה עצומה שנתן התורה לישראל להרווחה דידיה דוקא ולפי"ז מהניא להו מחילה ע"י התשובה דאלת"ה למה טרח להוציאם ממצרים באותות ומופתים ובי"ח הי"ל להניחם שם עד כלותם ח"ו אלא ודאי מכאן מוכח דיש מחילה לשבים ולכך אינו מדקדק אחריהם ומקבלם בתשו' כנז"ל וק"ל: ועפי"ז אפ"ל הצעת הכתו' הבאים בפ' שלח לך וכ"ת ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך ע"ע ובע"ע אתה הולך לפניהם וכו' והמתה וכו' ואמר וכו' מבלתי יכולת ה' וכו' ע"כ ויל"ד דמה צורך לכל ההצעה הזאת ומה ענין יצי"מ והליכתו עמהם בעמוד ענן ובעמוד אש למה שיאמרו מבלתי וכו' ובקצור הול"ל שיאמרו מבלתי וכו':
אכן עפי"ה ה"ן וכונתו לומר דכיון דמכח יצי"מ בכח גדול מוכח דיש מחילה לשבים וכמו כן מהליכתו עמהם בענן ובאש מוכח דמאהבתו אותם הוא טורח עמהם כ"כ א"כ ודאי דלא נתן להם התו' והמצות רק להנאתו ולא מכוין לצערם כלל וא"כ כשישחטם במדבר ח"ו ולא יקבל תשו' שיעשו ולא ימחול להם לא יאמרו העמים דבשביל שחטאו לפניו המיתם דאילו בעבור חטאם היה מוחל להם וא"כ בע"כ יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' וכו' ולכך הוצרך מרע"ה להציע תחי' ענין יצי"מ והליכתו ועננו עמהם דמנייהו מוכח בבירור דמהנייא להו תשו' ומחילה דאם לא היה מקדים כ"ז פשיטא שיטעון מרע"ה שיאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' וכו' היה יכול להשיבו דלא היא אלא היו תולים הגוים שבעבור חטאם דלא ניתן למחילה הענישם ולא נתן להם התו' אלא לצערם ולצרפם ול"מ תשו' ומחי' כלל ולכן הוצרך מרע"ה להציע ולהקדים הצעות הנז' דמהם ראיה חותכת דאין מקום לתלות כי בחטאם מתו שא"כ היה מוחל להם כנז"ל וק"ל:
וזה נלע"ד טעם נכון לומר למה שהוצרך הקב"ה לו' בתחי"ד בקדשו אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארמ"ץ מב"ע לא יהיה לך וכו' דלכאורה יל"ד דאמאי איצט' לו' אשר הוצאתיך וכו' דמי לא ידע בכל אלה שהוא ית' הוציאם ממצרים מב"ע ולא היל"ל אלא אנכי ה"א לא יהיה וכו' ברם עפי"ה א"ש דרצה הקב"ה לצוותם ולהזהירם ביו"ד הדברות וכדי שלא יאמרו דנתן להם התו' לצערם ח"ו לזה הציע להם תחי' וראש אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארמ"ץ מב"ע ומשם ראיה חותכת דאיני מכוין לצער אתכם ולהתנקם מכם ח"ו כמ"ש רב מתתיה ז"ל כנז"ל ומזה תדעו ותבינו כי גם התורה והמצות אינה אלא להרוחה דידי אני מכוין ולא לצער אתכם כלל ובכן לא יהיה לך וכו' וק"ל:
אשר בזה אפ"ל ג"כ כו' הכ' ויחל משה את פני ה' אלהיו ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וכו' דגם פה יל"ד דלמאי איצט' לו' לו אשר הוצאת וכו' דכבר ידוע להקב"ה זה והוא ית' אמ"ל למרע"ה לעיל מזה כי שיחת עמך אשר הוצאת וכו' אמנם כלפי שאמ"ל הקב"ה למרע"ה ועתה הניחה לי וכו' דר"ל דאיני מקבלם בתשובה כלל רק ויחר אפי בהם ואכלם לזה טען לפניו מרע"ה למה ה' יחרה אפך אפי' שיעשו תשו' וז"ש בעמך ע"ד משז"ל בעמך בעושה מעשה עמך דהא אשר הוצאת וכו' ומשם ראיה גמורה דלא לצעורינהו מכוין כמ"ש הרב הנז' ז"ל כנז"ל וא"כ יכול אתה ה' לקבלם בתשו' ולמחול להם וכנז"ל וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' מחיתי כע"פ וכו' שובה אלי כי גאלתיך. וכה"כ בדניאל ועתה ה"א אשר הוצאת וכו' חטאנו רשענו וכו'. וגם כה"כ מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ולא אמרו איה ה' וכו'. וגם כו' הכ' ה' צבאות השיבנו וכו' גפן וכו'. וכה"כ למה אלהים זנחת לנצח וכו' זכור עדתך ק"ק וכו'. וכה"כ הלעולמים יזנח ה' וכו' גאלת בזרוע וכו'. וכה"כ ואף גם זאת בהיותם וכו' וזכרתי להם וכו' אשר הוצאתי וכו'. וכה"כ אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וכו' ועתה אם שמוע וכו' והיתם לי סגולה וכו' אשר כל הכתובים הללו ה"ה מבוארים עפי"ה וק"ל:
א"נ אפ"ל כה"כ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' באו"א והוא בהק' מ"ש הרב כף זכות ז"ל בכה"כ וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו' ונתן לי לחם לאכול וב"ל והיה ה' לי לאלהים במ"ש הרב מחנה אפרים ז"ל בהלכות שבועה ס"ו על מי שנשבע לחבירו סתם להיות שותף עמו ונשתתף עמו זמן מה אם יצא מידי שבועתו ומצ"ל דעתי היה כ"ז שארצה להיות שותף והעלה הרב ז"ל שם בסוד"ק דמצ"ל הכי וכיון שנשתתף עמו זמן מה יצא י"ח והא דאמרינן בפ"ד דנדרים נודרים להרגין וכו' היכי נדר א"ד דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עליו אם אינם של בית המלך ופריך וליתסרו עליה ותי' באומר בלבו היום דמשמע כל סתם לעולם משמע ה"ד במי שבא לאסור ע"ע שלא לאכול ולא לשתות דהוי מידי בשוא"ת בכה"ג לעולם משמע אבל במידי דהוי בקום עשה אפי' יום אחד משמע והכי מפלגינן במשפטי התנאים היכא דהוי דבר בקום עשה לשוא"ת דכל שהוא בשוא"ת כגון ע"מ שלא תשתי יין לעולם מש' ובקום עשה כגון ע"מ שתניקי את בני אפי' הניקתו יום א' סגי עכ"ל והרב קהלת יעקב אלגאזי ז"ל בלשון בנ"א סי' קי"ד תמה עליו מתשו' הרשב"א ז"ל הביאה הב"י על המקבל לזון א"ח סתם דלעולם מש' וכמו דאסר ע"ע סתם שלא לאכול מן המינים דאסור בו לעולם כדאמרי' נודרין להרגין וכו' אלמא סתמא לעולם מש' ע"כ הרי דהשוה דין המקבל לזון א"ח לדין אוסר פירות ולא שנא ליה דהתם שאני דהוי בשוא"ת והכא בקום עשה יע"ש:
וזה מ"ש הכתוב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים למען יטב להם ולבניהם לעולם והכונה דלחילוק הרב מחנ"א ז"ל ח"ו יש ביד ישראל לו' דקבלת עול תו' ומצות דסתמא לעולם מש' דהוי בקום עשה ויכולים להפטר ביום אחד ותו לא והא ליתא להך חילוקא ממ"ש הרשב"א ז"ל דכל המקבל לזון א"ח סתם לעולם מש' כנז' דהוי נמי בק"ע ואפי"ה לעולם מש' וא"כ הקב"ה חייב ביעודים לזון ולפרנס אותנו לעולם ואינו יכול להפטר ביום אחד לבד א"כ גם אנחנו מחוייבים לעולם וז"ש מי יתן והיה לבבם זה להם וכו' אף דקבלו בסתמא מ"ע יהיו סבורים דאף במ"ע שהם בק"ע סתם לעולם מש' ויהיו כל הימים אשר הם חיים עה"ת ועל העבודה בקיום מצותיו ולא יוכלו להפטר ביום א' כחי' המחנ"א ז"ל וכפי"ז דפסקי' הדין דכל סתם לעולם מש' גם במידי דקו"ע ועובדים את ה' בקו"ע כל הימים א"כ גם אני פוסק כוותיהו הלכתא הכי בכל היעודים שיעדתים לזון ולפרנס למען יטב להם ולבניהם בעבור שכר המצות לעולם יהיה כשיטתייהו דגם בקו"ע סתם לעולם מש'. עו"ן מ"ש רז"ל ע"פ הבן יקיר לי אפרים כ"מ שנא' לי אינו זז לעולם יע"ש והנה כאן יאע"ה עלה ונסתפק אי בקו"ע לעולם מש' או"ל ורצה לידע אמיתות הענין הלכה כמאן אי כמ"ד דגם בקו"ע סתם לעולם מש' א"כ גם אני מחויב בחגו"ש לעובדו לעולם ועד כל ימי חיי אף דבקו"ע הוא או"ד דביום א' יכול להפטר כחי' המחנ"א ז"ל לז"א אני פוסק כמ"ש בשמים ממעל אם אני רואה להקב"ה שנתן לי לעולם לחם לאכול וב"ל בשכר קבלת עול תו"מ נמצא דהל' כמ"ד דהמקבל לזון א"ח דהוי בקו"ע סתם לעולם מש' א"כ גם אני והיה ה' לי ר"ל לעבודתו ית' לעולם וז"ש לאלהים אף דהוא בקו"ע סתם לעולם מש' עכ"ל ודפח"ח וע"ע בס' דרכי איש להרב הנז' ז"ל בד"ז ע"ג מ"ש עוד בזה יעו"ש:
ובכן זה אפ' כו' הפ' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי דהיינו מ"ע וגם ושמרתם א"ב דהיינו ל"ת ע"ד שארז"ל השמר פן ואל הם ל"ת והייתם לי ר"ל לעולם תעשו כן כדרך שאני עושה לכם לזון אתכם לעולם וז"ש כי לי כל הארץ כלו' שאני זן ומפרנס לכל הארץ לעולם כנרמז בתיבת לי דר"ל לעולם וא"כ גם אתם צריכים שתפסקו הלכה כמותי דגם במידי דקו"ע סתמא לעולם מש' ובמדה שאדם מודד בה מ"ל ואתם תהיו לי ר"ל לעולם ממלכת כהנים וג"ק מדה כנגד מדה וק"ל:
וזה אפ' כו' הכ' שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ול"ת ל"ן אנכי ה"א וכו' הרחב פיך ואמלאהו וחוץ מדרכנו אפ"ל במשז"ל דמרע"ה טען לפניו ית' טענת לי צוית ולא להם כדי להציל יש' מעון העגל והק' מהר"ש יפה ז"ל ע"ז דאיך יתכן האי תי' דמרע"ה דהא קרא קאמר אנכי ה"א אשר הוצאתיך מאמ"ץ ואי קאי על מרע"ה לבד הא שבט לוי לא נשתעבד עכתד"ק:
למדנו מזה דהאי תי' דמרע"ה דלי צוית ול"ל הוא מופרך כנז' ולית להו לישראל למסמך עלוהי וז"ש שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע טענת לי צוית ול"ל שטען מרע"ה לא תסמוך עליו לעע"ז וז"ש לא יהיה בך אל זר וכו' יען כי אנכי ה"א המעלך מאר"מ ולא אפ"ל דקאי על מרע"ה דהא בלאו"ה היה יוצא מרע"ה דשבט לוי לא נשתעבד וכקו' מהרש"י ז"ל וכנז"ל וק"ל:
אמנם עפ"י דרכנו אפ"ל דהכי קאמר ישראל אם תשמע תיבת לי שאמרתי לכם ואתם תהיו לי וכו' דלעולם מש' ותבטחו בזה שאפי' תעבדו עבודה זרה איני זז מכם לעולם תדעו לכם דלא היא אלא לא יהיה בך אל זר ר"ל לא אמרתי לכם תיבת לי אלא בתנאי דלא יהיה בך אל זר ול"ת ל"ן דוקא כמו שאמרתי לכם בתחילת דברי אם תשמעו בקולי וכו' והייתם לי וכו' וחייבים אתם בזה דהא אנכי ה"א המעלך מאמ"ץ בתנאי זה כמשז"ל ע"פ אנכי ה"א אשר הוצאתיך וכו' ע"מ כן הוצאתיך כנודע ואם כה תעשו גם אנכי אעשה לכם כן לזון ולפרנס אתכם לעולם מכ"מ ז"ש הרח"פ ואמלאהו אמר עוד ולא שמע עמי בקולי ויש' לא אבה לי כלו' שלא שמע ולא אבה להיות לי לעולם ואשלחהו וכו' וא"ת מנלן דלא אבה לי לעולם לז"א לו עמי שומע לי ר"ל אם סבר וקביל לתיבת לי להיות לי לעולם היו הולכים בדרכי וז"ש ישראל בדרכי יהלכו כמו שאני זן ומפרנס לעולם ועד היה צריך שגם הם ילכו בדרכי ומדנטו מדרכי ודאי שלא אבו לי להיות לי לעולם וק"ל:
וזה אפ' כו' הפ' ועתה הניחה לי ויחר אב"ו דיל"ד דתיבת לי משוללת הבנה כידוע לכאורה והמפ' ז"ל הם אמרו דבא לרמוז לו שיניח תי' לי צוית ול"ל לצד אחד שלא יטעון לפניו כן ויחר אפי וכו' ומזה למד מרע"ה לטעון כזאת לי צוית ול"ל ע"כ. אכן עפי"ד הנז"ל א"ש נמי דבא לרמוז לו דהגם שאמרתי ליש' ואתם תהיו לי מ"כ וכל מקום שאמר לי לעולם מש' עכ"ז עתה שישראל חטאו בעגל ולא דרשי תיבת לי לעולם כמו שאמרתי להם אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי לעולם מש' א"כ גם תיבת לי שאמרתי להם ואתם תהיו לי דלעולם מש' תניח אותה לצד אחד לדון אותם כשיטתם ויחר אפי בהם וכו' וק"ל:
ועפ"י חילוק הרב מחנ"א הנ"ל ז"ל דכל מידי דהוא בקו"ע סתמא לאו לעולם משמע ובשוא"ת סתם לעולם מש' כנז"ל אפ"ל כו' הכ' במלכים סי' י"ט וכ"ת והנה דבר ה' אליו ויאמר לו מה לך פה אליאו ויאמר קנא קנאתי לה' וכו' כי עזבו בריתך בנ"י את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואיותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה ויל"ד דמה זו שאלה מה לך פה אטו לא ידע ח"ו על מה הוא בא ומה היתה כונת אליהו ז"ל בתשובתו הנז' כיון דהכל גלוי לפניו יתברך ותו דלמה לו לאליאו ז"ל להאריך כ"כ והיה די שיאמר כי עזבו בריתך בנ"י ותו לא וממילא נכלל הכל:
ואולם עפי"ד הרב מחנ"א ז"ל בחילוקו הנז' הכל יע"ן דהנה ישראל קבלו התו' ונתחייבו לשמור ולקיים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והקב"ה שפיר ידע דעזבו יש' את התורה. ברם מצו יש' למטען דמה שנתחייבו בקיום התו' והמצות הוא סתם וביום אחד או יומים נפטרו מחיובם וז"ש מה לך פה אליהו לבקש קטיגורייא על יש' אם הוא על שלא קיימו מ"ע הלא מצו מיפטרי נפשייהו ביום א' או יומים דבמידי דקו"ע סתם לאו לעולם מש' וא"כ מה כחך יפה לקטרג עליהם לזה השיבו אליאו ז"ל קנא קנאתי וכו' כי עזבו בריתך שהם מ"ע וגם את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו דעברו על מ"ע ועל מל"ת ובכה"ג שעברו על מ"ע ומל"ת דבמל"ת סתמא לעולם מש' ולכך הם ראויים לעונשם ואילו היה חטאם במ"ע לבד החרשתי וק"ל: ובזה אפ"ל מארז"ל בפ' הניזקין מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול של רומי ואמ"ל יש תינוק אחד בבית האסורים יפה עינים וטו"ר וקוצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד בפתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר ריב"ח מובטחני וכו' וכבר דשו ביה רבים למען דעת מה דבר חכמה מצא בתינוק זה ועפ"י דרכנו א"ש דריב"ח רצה לנסותו אם יודע התינוק החי' של הרב:
מחנ"א ז"ל הנז' או לא וז"ש מי נתן וכו' כיון דישראל מצו להיפטר מהתו' והמצות ביום או יומים דסתמא לאו לעולם משמע וא"כ למה גלו ישראל והיו למשיסה ולבוז לזה ענהו אותו תינוק ואמ"ל דהניחא אם היו עוברים על מ"ע לבד אנה"ן דהיה להם מקום פטור ביום או יומים דבמידי דקו"ע סתם לאו לעולם מש' אכן הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו וכו' כלו' דישראל חטאו לה' במ"ע ובמל"ת ולכ"ע במל"ת סתם לעולם מש' וכנז"ל ולזה כשמוע ריב"ח את דבריו אמר מובטחני וכו' כי מצא בו דבר חכמה וכמובן וק"ל:
א"נ באו"א כו' מארז"ל דריב"ח והתינוק הנז' ולהבין מ"ש התוס' הנז' שם דמופלג בחכמה היה עי"ש ולכאורה הדבר תמוה דאטו על שסיים קרא כדכתיב יהיה חשוב דמופלג בחכמה הלא זיל קרי בי רב הוא. ועיל"ד דאטו אבדה חכמת חכמיו ולא ידעו ולא יבינו כי חטא ישראל עד שהודיעם אותו תינוק כי חטאו לה' והלא מוזרות בלבנה יודעות כהנה וכהנה דחטא חטאה ירוש' וכו' כתיב. ועוד יל"ד בתשו' התינוק דאמר הלא ה' זו חטאנו לו דאמר. לל"ל הלא ה' זו היה די שישיב כי חטאנו לו ומאי האי דקאמר הלא ה' יתר. ועיל"ד במ"ש התינוק עוד לא אבו וכו' ולא שמעו וכו' דכ"ז הוא שפת יתר דכיון דקאמר זו חטאנו לו פשיטא דממילא מוכח דלא אבו ולא שמעו וכו':
ואולם אפ"ל בהק' מאי דקי"ל מן התורה כל היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק כגון המטמא טהרותיו של חבירו פטור אלא דמדרבנן קנסוהו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' חו"מ יע"ש אמנם אמרי' בש"ס דגיטין בפ' הניזקין דהגם דפטור מן התורה בהיזק שאינו ניכר הי"ד בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב דפריך התם בש"ס למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק מהא דתניא העושה מלאכה במי חטאת ובאפר חטאת חייב בד"ש ופטור מדיני אדם ואי אמרת שמיה היזק בדיני אדם נמי ליחייב מוכח דלמ"ד לא שמיה היזק ופטור היינו בד"א אבל בד"ש מיהא חייב. וידוע דעיקר חומר החטא הוא מפני שהאדם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ונפש החוטאת פוגמת במדות העליונות ובעו' העליונים והו"ל כמטמא טהרות חבירו והיזק שאי"נ הוא דבד"א פטור ובד"ש חייב. עו"ן מ"ש הראשו' ז"ל והבי"ד השא"י ז"ל בפ' פינחס דשכר מצות ל"ת שהם בשוא"ת שכרם בעוה"ז וז"ש רז"ל ישב אדם ולא ע"ע נותנים לו שכר כעו"מ ול"א דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אינו אלא בשכר מ"ע שהם בקו"ע דהשכר שלהם הוא שכר רוחני מאוד ולא אפשר לקבלו אלא בעוה"ב אבל בקיום מל"ת שהם סור מרע בלבד שכרם גשמי וזוכה בשכרם גם בעוה"ז יעש"ב:
ובזה נבא לביאור המאמר הנז' דריב"ח הוה ק"ל בהאי ענינא ע"מ עשה ה' ככה כ"כ גזירות רעות וצרות רבות מה חרי האף הגדול הזה אם הוא בעבור שחטאו ישראל חטאה גדולה הא מצו מפטרי נפשייהו בטענה דכל חטאם אינו אלא היזק שאינו ניכר ופטורים הם בדין וא"כ ע"מ עשה ה' ככה ליש' יכול על מגן ל ולזה כיוין באומרו מי נתן למשיסה יעקב ויש' לבוזזים והלא מן הדין פטורים הם דהו"ל מטמא טהרות חבירו דהוא היזק שאי"נ לש"ה ופטור מדיני אדם אבל בד"ש מיהא חייב והכא עסקינן בד"ש וז"ש הלא ה' ר"ל בדיני שמים חייב המזיק אפי' בהיזק שא"נ וכ"ת דאנה"ן דחטא יש' ובד"ש חייבים אבל סו"ס ש"מ בה"ע איכא ואין לך אדם מיש' שאין בידו מצות ומע"ט וא"כ מן הראוי שיגינו עליהם המצות שעשו ולא יביא עליהם הפורענות הזה דאטו אינם שקולים כל זכיותיהם כנגד חטאם לזה סיים לו אותו תינוק ואמר לא אבו וכו' ולא שמעו וכו' ר"ל דאנה"ן אם היו מקיימים הלאוין שהם בשוא"ת לא היה בא עליהם את כל הרעה הזאת בשכר מל"ת גם בעוה"ז אלא זו רעה חולה שלא אבו בדרכיו הלוך שהם מ"ע ולא שמעו בתורתו שהם קיום מל"ת וכיון שכן מאין יבא עזרם ויבואו על שכרם וק"ל ועיין בס' אשד הנחלים בדנ"ה סוע"א:
א"נ באו"א אפ"ל כו' המאמר הנז' והוא בהק' מאי דקי"ל בדין המוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי אפי' דלא פש גבי הלוקח רק זוז אחד לא קנה הלוקח את כולה ויכול לחזור בו ובזה פי' הרב אהבת עולם ז"ל כו' הכ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי א"ת דר"ל אפילו דלק"ט נתתי לכם והו"ל מוכר שדהו היפה ודמי הלקח הם העסק והיגיעה בתו' ובמצות ובכל יום ויום בעה"ב דוחק הוא הקב"ה דעייל ונפיק אזוזי להזהיר לישראל לשמור מצותיו חקותי ותורותיו מ"מ בבקשה מכם תורתי א"ת כדקי"ל בעלמא המוכר שדה היפה ונפיק ועייל אזוזי דגם לוקח יכיל לחזור בו יע"ש ולפי דבריו ז"ל יש לחקור א"כ אמאי העניש הקב"ה לישראל על עוזבם את תורתו וזוהי סיבה לכמה גזירות וצרות אשר עברו עלינו בזמן החורבן וכמ"ש בתורה אם בחקותי תמאסו וכו' וכן בכל התורה מגדיל העונש על מי שמרפה עצמו ועובר עמ"ש בתורה ונכרתה הנפש ההיא:
ואולם התשובה לזה פשוטה עד מאד דהא דקי"ל הכי דהמוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי דל"ק הלוקח ומצי לוקח לחזור בו אינו אלא משום דכיון דעייל ונפיק אזוזי לא גמר מוכר להקנותו אלא עד שיגיע לידו כל מעות השדה שלו ולהכי עייל ונפיק אזוזי שצריכים לו לאכול או לקנות ד"א תמורת השדה שמכר וטעם זה לא שייך רק בבני אדם דוקא ברם כלפי ליה הקב"ה לא שייך טע"ז כלל דהרי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות וכל כונתו ית' לתלות קנין התו' בקיום המצות ולהיות דוחק ועייל ונפיק אזוזי אינו אלא כדי להרבות כר לישראל אי משום כי גדול המצווה ועושה ואי משום דיכולים היו לחזור מן המקח ועכ"ז הם מחזיקים בתורה ובמצות ואם ח"ו יעברו על התורה והמצות ענוש יענשו דהרי כיון דמכר לישראל את התורה עם דהויא שדה פה כבר קנו ישראל ול"מ למיהדר בהו מכח דין הנז' משום דמאי דעייל ונפיק אזוזי הקב"ה הוא דוקא לטובתינו ולהרבות שכרנו דהרי הקב"ה א"צ למעות דלי הכסף וכו' ואם צדקת מה תתן לו כי הוא זן ומפרנס לכל אבל גבי בני אדם דצריך למעות ומוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי התם הוא דלא קנה הלוקח ומצי לחזור:
עו"ן מ"ד בש"ס דשבועות תניא היה ר"מ או' ע"כ עבירות שבתו' בין עשה תשו' בין לא עשה תשו' עצומו של יוה"כ מכפר חוץ מלא תשא יע"ש אמור מעתה זהו כו' המאמר דריב"ח תמ"ה יקרא דע"מ עשה ה' ככה לארץ הזאת אי משום דעזבו התו' והמצות ה"ה פטורים בדין דה"ז דומה למוכר שדהו היפה ועייל ונפיק אזוזי דמצי לוקח לחזור בו. וא"כ על מה וע"מ נתן למשיסה יעקב ויש' לבוזזים. לזה ענהו אותו תינוק ואמר הלא ה' כלו' דלגבי הקב"ה לא אמרי' האי דינא דמדעייל ונפיק אזוזי לא גמר להקנותו עספ"א דהרי הוא ית' אמר לי הכסף וכו' ואינו צריך למעות כנז"ל וכל כונתו ית' במאי דעו"ן אזוזי הוא דוקא להרבות שכרנו ולהכי כיון שהם עברו עה"ת ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצ"ג וכ"ת דעדין שערי דחיה לא ננעלו שהרי הגם שעברו עה"ת וחטאו מ"מ הרי אר"מ ע"כ עבירות שבתו' יוה"כ מכפר ובודאי היו עושים יוה"כ כיון דהוא יום לשנה לזה השיב או"ת ואמר זו חטאנו לו כלו' זה הדבר מת הוא דיוה"כ מכפר אפי' לא עשה תשו' ברם זהו דוקא אם חטאנו לו בכל עבירות שבתו' חוץ מלא תשא והיו שומרים מצות לא תשא א"ש ה"א לשוא דהיא חמורה מאד אמנם הכא בישראל לא אבו בדרכיו הליך ולא שמעו בתורתו כלל אפי' מצות לא תשא עברו עליה וע"כ באה עלינו כל הצרה הזאת רח"ל וכשומעו ריב"ח את דברי התינוק הזה והבין דבריו אמר מובטחני וכו' ולזה כתבו התוס' ז"ל דמופלג בחכמה היה וק"ל:
והואיל ואתא לידן האי קרא דכי לקח טוב נ"ל תורתי א"ת נימא ביה מילתא דאפ"ל בהק' מאי דקי"ל בדין מקבל מתנה מחבירי דאם אמר המקבל מאונס קבלתיה שומעין לו ובמכר קי"ל איפכא דאם אמר הלוקח באונס קניתיה איו שומעין לו דבמכר אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני לדעת רובא דרבוותא ז"ל: תו יש הפרש בדין בין מכר למתנה דבמכר אמרינן בב"ב דע"ה המוכר את הבית לא מכר את הבור ולא את הגת עד שיפרש בד"א במכר אבל בנותן מתנה נתן את כולם ובגמרא פריך מ"ש מכר ומ"ש מתנה זה הי"ל לפרש וזה לא היל"ל ופי' רשב"ם ז"ל דהנותן מתנה כיון דרגיל ליתן בעין יפה אי איתא דהאי לאו בעין יפה יהיב הי"ל לפרש ולשייר בזה בור וגת ומדלא שייר הפסיד אבל מוכר זוזי אנסוהו למכור ולא מכר אלא מה שפי' וכו' עכ"ל למדנו מזה דיש חי' בין מכר למתנה דבמכר לא מכר אלא מה שפירש אבל במתנה נותן את כולם גם מה שלא פי' דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב כדאמרינן הכי להדיא בסו' הנז' יע"ש ובמס' עירובין דכ"א אמרינן אמר רבא מ"ד ויותר מהמה בני הזהר הזהר בד"ס יותר מבדברי תו' וכו' שמא תאמר מ"מ לא נכתבו עשות פרים וכו' וכ' התוס' ז"ל דגם בהל"מ לא ניתנו כדי שלא ישתכחו עכ"ל נמ"ל דבמתנה איכא חדא לטיבותא דהנותן בעין יפה הוא נותן וזכה בכלה המתנה אע"ג דלא פירש וחדא לריעותא דאם אמר באונס קבלתיה שומעין לו ותחזיר המתנה לבעלים:
ובמכר נמי איכא חדא לטיבותא דאי אמר באונס קניתיה אין שו"ל דאם אנסוהו לקנות גמר וקני וחדא לריעותא דהמוכר בעין רעה הוא מוכר ולא קנה הלוקח אלא מה שפי' לו המוכר כנז"ל ולפי"ז יש לדון בנתינת התורה לישראל מהקב"ה דאם היתה במתנה כשטוענים ישראל באונס קבלנוה שומעין להם ותחזור המתנה להקב"ה דבמתנה אינו קונה אותה באונס אכן אם היתה בתורת מכר כשיטענו יש' דבאונס קבלוה אין שו"ל דאנסוהו לקנות אגב אונסיה גמר וקני עוד נ"מ אחריתי בנתינת התורה ליש' דאם היתה במתנה הרי זכו ישראל גם במה שחידשו סופרים נמי דהו"ל כההיא דאמר הבו ליה ביתא דמחזיק ק' גולפי ואשתכח דהוה מחזיק ק"ך דאמרי' התם בש"ס דיהבינן ליה דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב וה"נ דנתן לנו הקב"ה תרי"ג מצות דוקא ואח"כ נמצאו יותר ויותר מה שחידשו סופרים ודאי דזכו ישראל בכולם דמאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ברם אם היתה נתינת התו' ליש' בתורת מכר יש צד לו' דלא זכו ישראל כ"א בתרי"ג מצות לבד שהם מפורשים בתורה ולא במה שחידשו סופרים כמ"ש רשב"ם ז"ל דמוכר זוזי אנסוהו למכור ולא מכר אלא מה שפי' דהיינו התרי"ג מצות ולא מה שחי' סופרים שהרי לא ניתנו בהר סיני וכמ"ש התוס' ז"ל: