אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ג דרוש לשבת תשובה

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ג דרוש לשבת תשובה

ב דרוש לשבת תשובה

דרוש ג' לשבת תשובה שדרשתי בקהל קדוש הלועזים הספרדים יכב"ץ פה ק"ק דמשק בשנת התרל"ו ליצירה ידוע הדבר ומ"ה כמה חובה עלינו להודות לה' אלקינו שברוב רחמיו וחסדיו פתח טוב פתח לעוברים ושבים אליו יתברך וכמ"ש אדוננו דהע"ה במזמור ס"ה שיר לך דומיה תהלה אלקים בציון ולך ישולם נדר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתיך קדוש היכלך נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים מכין הרים בכחו נאזר בגבורה משביח שאון ימים וכו' יושבי קצוות מאותותיך מוצאי בוקר וערב תרנין ע"כ. והנה הדקדוקים באלה מק"ק רבו כמו רבו זה יצא ראשונה במ"ש שיר לך דומיה דנראה מזה דטפי עדיף לידום מלומר שירה וזה תימה דאדרבה איפכא מסתברא דהקב"ה חפץ מאד בשירות ובתשבחות של כל יצורי עולם ודהע"ה בעצמו ריווה להקב"ה בשירותיו ובתשבחותיו כמשז"ל ואיך הכא ההוא אמר שיר לך דומיה. ועוד מה נ"ט לזה באו' אלקים בציון וכו' דמאי נפ"מ ומהו כונתו באו' ולך ישולם נדר דאטו עד השתא אכתי לא ידענא דלו ישולם נדר. עיל"ד במ"ש שומע תפלה וכו' דמהו הכונה. ותו אומרו עדיך כל בשר דהול"ל עדיך כל אדם יבואו דכל בשר משמע דגם הבהמות וחיות השדה בכלל והא ודאי ליתא דרוח הבהמה יורדת היא למטה ולית עלה דין וחש' כלל ועיל"ד במ"ש אשרי תבחר ותקרב וכו' ויתר הכתו' אין להם קשר והבנה לפי פשוטן ובפרט במ"ש נוראות בצדק תעננו ופירש"י ז"ל בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגויים ע"כ. מה ענין זה להקודם ומה ענין ההרים לכאן באו' מכין הרים וכו' ומהו כונת קצוות מאותותיך ומה ר"ל באו' מוצאי בוקר וע"ת באופן שכל הכתו' הללו צריכים ביאור דלכאו' באו הדברים סתומים כס' החתום:

וכדי לבא אל הביאור נקדים את הידוע חקירת המפז"ל דכיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ביניהם ועשיו נטל העוה"ז בחלקו ויעאע"ה בחר לו ולזרעו עוה"ב כמשז"ל א"כ איפה איך הותר להם לישראל ליהנות מעוה"ז יותר מכדי חייהם והרב מהר"ש פרימו ז"ל תי' דע"י שקבלו ישראל את התורה הו"ל כמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר דהרי הם לעצמו וה"נ אם לא היו יש' מקבלים התורה היה חוזר העולם לתוהו ובוהו כמשז"ל בב"ר ע"פ ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלים ישראל חמשה חומשי תורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר העולם לתו"ב וכו' יע"ש א"כ בקבלתם ישראל את התורה הו"ל כמציל מזוטו ש"י וזכו גם בעוה"ז אתד"ק דהרב מהרש"פ ז"ל כידוע:

אשר בזה פי' בעניותי את כונת הכתוב אחת דיבר אלד'ים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים ולך ה' חסד וכו' דלכאו' אינו מובן מה היא האחת ומה הם השתים דקאמר וכמה דרכים נאמרו בזה בס' המפז"ל כידוע:

אכן עם הקדום אפ"ל דזו היתה תמיהת דהע"ה כחקירתם ז"ל הנז' דאחת דיבר אלקים מדת הדין דעפ"י הדין אין לנו אנן עם בני ישראל רק עולם אחד שהוא עוה"ב כיון שכבר חלקו העו' יעאע"ה עם עשיו כי יעקב בחר לו את עוה"ב ומאין יבא עזרנו ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חיינו וח"ו גזל הוא בידנו מחלק עשיו וז"ש אחת דיבר אלקים ועתה עינינו הרואות דזכו יש' בשתים זו דהיינו גם בעוה"ז לז"א שמעתי תירוץ נכון ע"ז והוא משום כי עז לאלקים ואין עז אלא תורה הנקראת עז לאלקים דע"י שקבלו ישראל את התורה הו"ל כמציל מזש"י ולכך הותר לישראל ליהנות מן העוה"ז יותר מכדי חייהם ולזה סיים ואמר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש יש' כמעשהו דע"י קבלתם את התורה וקיימו עולם ומלואו באו בשכרם ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חייהם וכנז"ל וק"ל:

ובזה אפ"ל כונת מאמז"ל בילקוט תהלים וז"ל צדקתך כהררי אל מה הרים הללו אין להם סוף גם הצ"ג אין סוף למתן שכרם ומה הרים הללו כובשים את התהום שלא יעלה ויציף את העולם גם הצ"ג הם כובשים את הפורענות שלא תבא ותשרוף את כל העולם עכ"ל. ויל"ד דמה צריך לימוד לענין מתן שכרם של הצ"ג מן ההרים הא כבר מפורש יוצא מכמה מקראי קודש דשכרם של צ"ג הרבה מאד עין לא ראתה כידוע:

ואולם עם האמור א"ש והכי קאמר מה הרים הללו אין להם סוף גם הצ"ג א"ס למ"ש וא"ת דאיכא למיפרך דכיון דיעקב ועשיו חלקו העו' מהיכא תיתי שיהיה שכר לצ"ג גם בעוה"ז לז"א מה הרים כובשים לתהום וכו' גם הצ"ג וכו' וה"ל הצ"ג כמציל מזוטו של ים וכו' וק"ל:

עוד נקדים מה שתירצו המפז"ל משם רבני אשכנז ז"ל לעיקר החקירה הנז"ל דאנן עבדי ה' אנן והוא כה"ג וקי"ל חולקין תרומה לעבד בפני רבו וא"י ת"ו הנה היא תרומתו של עולם ולכך נתן ה' לישראל את הארץ ועשיו סבר וקביל לתת את תרומת ה' כדאיתא בב"ר דעשיו היה שואל מאביו כיצד מעשרין את התבן ואת המלח כידוע ומהאי דינא דחולקין לעבד וכו' הותר לישראל ליהנות מהעוה"ז בריוח גדול מדין תרומה אתד"ק:

אשר בזה כתבו ז"ל משם הרב ש"ך על התורה דה"ט דשמיטת קרקעות כדי שלא נקנה הארץ מדין חזקה דכיון דא"י היא תרומתו ש"ע להקב"ה ונתנה לנו כדין חולקין תרומה לעבד בפני רבו כנז' א"כ הו"ל כדין הכותב כל נכסיו לעבדו אם לא שייר קרקע כל שהוא קנה העבד ויצא בן חורין לכך ציוונו ה' על השמיטה כדי שנדע דהדרא ארעא למארה ואין אנו אלא כעבדים וידוע טענת המין אם אלק"יכם אוהב את העניים וכו' משל לעבד וכו' והשיבו רע"ק משל לבן וכו' וכ"ז לגבי דידהו דאוה"ע אבל לגבי דידן לא אצטריכנא לכ"ז דאף אם יש לנו דין עבדים מצוה עלינו לפרנס העניים כי הוא אמר ויהי לתת צדקה לעניים וחובה עלינו לקיים גזירת מלך מלש"ע: וזה אפשר כה"כ בפ' ראה כי יהיה בך אביון וכו' לא תאמץ וכו' פתוח תפתח את ידך וכו' השמר לך וכו' לאמר קרבה שנת השבע וכו' נתון תתן לו וכו' ועפי"ה ה"ה כמבוארים וק"ל:

עוד נקדים משז"ל בב"ר בפ' נח מצינו אומרים מקצת שבחו של הקב"ה בפניו שנאמר אמרו לאלקים מ"ן מעשיך וכולו שלא בפניו כמש"ה הודו לה' כי טוב כל"ח ע"כ. ובזה פירשו ז"ל כונת הכ' בקהלת אלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים. במשז"ל בברכות ההוא דנחת לפני התיבה ואמר האל הגדול וכו' אמרו. ליה סיימתינהו לשבחי דמארך ע"כ. וז"ש אלקים בשמים כלו' כשהשכינה למעלה ואתה על הארץ א"כ הו"ל שלא בפניו על כן יהיו דבריך מעטים בשבחי דמארך דוקא מ"ש אנשי כנה"ג ולא יותר כיון שאם תוסיף יאמרו לך סיימתינהו וכו' ובשלמא אם השכינה למטה תוכל להוסיף שבחי ה' כל מה שתרצה דיאמרו שזהו מקצת שבחו מאחר דהוא בפניו וק"ל. וגם בזה פי' ז"ל כה"כ גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וכה"כ נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה וכה"כ כי עזי וזמרת יה וכו' זה אלי ואנוהו ועפי"ה ה"ה כמבוארים וק"ל:

ענ"ק להבין כוונת רז"ל במ"ש אין תפלתו ש"א נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר כמש"ה יבא כל בשר וכו' דמהל"א משים עצמו כבשר? ואפ"ל במשז"ל בחולין דפ"ד אמר"א ב"ע מי שיש לו מנה יקח ליטרא ירק יש לו ק' מנים יקח בשר בכל יום אמר"י צריכים אנו לחוש לדברי זקן אמר"י אבא ממשפחת בריאים הוה אבל כגון אנן מי שי"ל פרוטה יריצנה לחנוני ליקח בשר אמר"ן כגון אנו לווין ואוכלים וכו' יע"ש ואין ספק דמשום דאין דנין אפשר מא"א הוא דס"ל הכי לר"י ולר"ן שהיו חלושים מאד ולא אפשר להו בלא בשר משו"ה היו אוכלים בשר אף שאין להם ק' מנים ולא ילפי מראב"ע ורב"י שהיו בריאים ואפ"ל בלא בשר ועיין בס' כס"ן אשכנזי ז"ל מ"ש בהא דאין דנין אפ' מא"א יעש"ב:

וידוע מ"ש המבי"ט ז"ל בס' בית אלק"ים בדפ"א דבימים הראשונים בזמן הנביאים לא היו מתקבצים ישראל יחד כדי להתפלל עם מנין אלא כל אחד היה מתפלל להקב"ה והיה מספר בשבחיו והיה שואל צרכיו הגם שלא היה בנוסח זה שאנו מתפללים אלא כל אחד כפי צחות לשונו יען כי מימות מרע"ה עד אנשי כנה"ג היתה השכינה מתגלית במקום קרבן והיתה תפלת כל או"א נשמעת ולא היה להם נוסח מיוחד עכ"ל. ונלע"ד דאנשי כנה"ג ז"ל דתקנו לנו נוסח מיוחד לתפלת כל ישראל ובמנין אין ס' דמשום אין דנין אפ' משא"א נגעו בה ולכך עשו סדר תפלה דבר חדש נוסח אחד לכל איש ישראל משום דא"א לדורות אחרונים להדמות להראשו' ולא ילפינן מהראשו' דאין דנין אפ' משא"א לעשות כדרך הראשו' שלא להתפלל במנין ושלא כנוסח אנשי כנה"ג ובודאי שהעושה כן בזה"ז לא יצא יד"ח ואינה מתקבלת תפלתו ועביד איסורא דמשנה ממטבע שטבעו חכמים ז"ל:

ולז"א רז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר כלומר כשם דבאכילת בשר חזינן דאף דרב"י אמר צריכים אנו לחוש לדברי זקן עכ"ז באו ר"י ור"ן ואמרו כגון אנו וכו' מטעם דאין דנין אפ' משא"א כן ג"כ העושה שינוי בתפלתו כדורות הראשונים אין תפלתו נשמעת אלא העיקר הוא כתיקון אנשי כנה"ג דשאני דורות ראשו' מאח' דאין דנין אפ' משא"א כמ"ש באכילת בשר דשאני דורות ראשו' מאח' דשוב נתמעטו הלבבות ואפסו הכחות ואין דנין אפ' משא"א כנז"ל וק"ל:

ענ"ק משז"ל דה"ט דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משום דהקב"ה מלא כל הארץ כבודו ובכל מקום שיקדיש האדם איזה הקדש לגבוה באמירה בעלמא הו"ל כאילו מסר אותו הקדש לגבוה וכשם דבהדיוט זוכה המקבל בארבע אמותיו של אדם גם לגבוה כן דיתיב קובה"ו בד' אמות של כל אדם אתד"ק: ענ"ק משה"ק המפרז"ל עמ"ש רז"ל לא לן אדם בירוש' ובידו עון כי תמיד ש"ש היה מכפר על עונות הלילה ותמיד של בין הערביים מכפר על עונות היום והק' המפז"ל דהתמידין לא היו מכפרים רק על השגגות דוקא ולא על עונות שהם במזיד ואיך אמרו לא לן וכו' ובידו עון דהול"ל ובידו חטא שוגג דעון מזיד הוא כידוע והם ז"ל תי' עפ"י דרכם ואני ברגליהם אעבורה לתרץ לזה עפי"ד המבי"ט ז"ל שכ' לעיל דהשכינה היתה מתגלית במקום קרבן וא"כ כל העבירות דשוגג ומזיד בזמן הקרבנות אזדי להו דהו"ל פשיעה בבעלים דקי"ל דפטור אבל כ"ז שהשכינה אינה עמנו למטה רק למעלה אז לא מצינן למפטר נפשין מדין פשיעה בבעלים וזשרז"ל לא לן אדם בירוש' ובידו עון משום דע"י הקרבנות מתקרבת השכינה אצלם וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו ע"פ את קרבני לחמי וכו' תשמרו להקריב לי וכו' כידוע ובהיות השכינה מתגלית במקום קרבן הו"ל דין פשיעה בבעלים דפטור גם במזיד וכנז"ל וק"ל:

וזה אפשר סברת התורה ששאלו אותה חוטא מהו עונשו והיתה תשובתה יביא קרבן ויתכפר ולכאו' ק' כי קושיין הנז"ל דודאי השאלה היתה בין על החוטא בשוגג בין במזיד ואיך התורה הק' תשיב אמריה יביא קרבן ויתכפר דהקרבן אינו מכפר רק על השוגג ולא על המזיד אכן עם האמור ניחא שפיר דכיון דהשכינה יורדת למטה ומתגלית במקום הקרבת הקרבנות א"כ גם המזיד נתכפר ע"י הקרבן דהו"ל פשיעה בבעלים דקי"ל דפטור גם ממזיד וכנז"ל וק"ל:

מעתה נבא לביאור הכתובים שיר לך דומיה כלומר יכול אני לשיר לך הרבה שירות ותשבחות שזהו רצונך וז"ש לך אך אמנם דומיה תהלה לשיר לך הרבה כדי שלא יאמרו לי סיימתינהו לשבחי דמארך וכמשז"ל ע"פ אלקים בשמים וכו' כנז"ל וכי תימא איכא למפרך דשאני הכא כי אלקים בציון דלא זזה שכינה וכו' והוי כההיא דאמרינן אומרים מקצת שבחו ש"א בפניו ושרי לן לשיר ולשבח הרבה כיון דהוי בפני השכינה וכי תימא דדוקא בציון שרי משום דלא זזה כינה מכ"ה והו"ל בפניו אבל לא במקום אחר דהתם הו"ל כשלא בפניו ואסור לשבוחי הרבה משום טענה דסיימתינהו וכו' לז"א דהא נמי ליתא שהרי ולך ישולם נדר אפי' שהוא בדיבור בעלמא וקי"ל אמירתו לגבוה כמסי' להדיוט וע"כ דה"ט משום דמלא כל הארץ כבודו א"כ גם על הענין השירות ותשבחות יכולים אנו להוסיף כהנה וכהנה ואמאי קא אמרת דומיה תהלה מאחר דבכל מקום הו"ל כבפניו דמלא כ"ה כבודו כדין הנדרים וההק' כנז"ל לז"א דאין הדמיון שוה שהרי שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כלומר תדע ותשכיל מזה דאין תפלתו ש"א נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר ור"ל דכשם דבאכילת בשר אין דנין אפשר משא"א כן בתפילה כנז"ל דא"א לעשות כדורות הראשו' להתפלל כל אחד ביחיד ובנוסח אשר יחפוץ דשאני דורות הראשו' שהשכינה היתה מתגלית במקום קרבן והיתה תפלתם נשמעת מאחר דהיו מתכפרים העונות ע"י קרבנות ותמידים ש"ש ושל בה"ע וכמש"ל לא לן אדם וכו' כנז"ל א"כ אוף אנן נמי בענין השירות ותשבחות מאחר דהשתא הכא בזה"ז ליכא קרבנות וממילא ליכא השראת שכינה כמאז וכמקדם א"כ אסיר עלן להרבות בשירות ותשבחות משום דהכא בזה"ז ליכא קרבנות וממילא ליכא השראת שכינה משום טעמא דסיימתינהו לשבחי דמארך וכנ"ל: וראיה לזה משום דתק"ל דרז"ל שאמרו לא לן אדם וכו' ובידו עון דעון מזיד הוא ואינו מכפר הקרבן רק על השוגג ואיך אמרו ובידו עון וז"ש דברי עונות ר"ל זה שאמרו ובידו עון גברו מני דמה הלשון אומרת ובידו עון הול"ל ובידו חטא שהוא שוגג אלא ע"כ מאי אית לך למימר לתרץ קו' זאת אינו אלא משום דע"י הקרבנות איכא השראת שכינה למטה והו"ל פשיעה בבעלים ופטורים גם מפשעים וז"ש פשעינו אתה תכפרם א"כ עכצ"ל דבזמן דאיכא קרבן שאני דאית תמן השראת שכינה משא"כ בזה"ז דליכא קרבן ליכא השראת שכינה והוי כשלא בפניו ולא אשתרי לן להרבות בשירות ותשבחות משום טעמא דלא לימרו סיימתינהו וכו'. וההיא דקי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לאו משום טעמא דמלא כל הארץ כבודו כדאמרת מעיקרא אלא מעלה עשו בהקדש גבוה טפי מהדיוט. וכי תימא דכפי"ז תק"ל דא"כ דבזה"ז ליכא השראת שכינה א"כ איך הותר לנו ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חיותנו כיון דכבר יעקב ועשיו חלקו העולמות ואין חולקין תרומה לעבד אלא בפני רבו וכיון דהשתא ליכא קרבן ליכא השראת שכינה למטה בינינו זה ואיך הותר לנו מהנאות עוה"ז ביתר שאת דתי' רבני אשכנז ז"ל הנז' חלף הלך לו בזה"ז כנז"ל. לז"א אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך אלו בתי מדרשות כמו שדרז"ל ע"פ כי טוב לי יום בחצריך מאלף בחרתי וע"י עסק התורה שקבלנוה בסיני אית לן דין מציל מזוטו של ים וכתירוץ הרב מהרש"פ ז"ל הנז"ל ובזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו ועי"ז נשבעה בטוב ביתך גם בזה"ז וכמו שהיה ביהמ"ק קיים וז"ש קדוש היכליך והנה כי כן נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו לעשות נקמה בעכו"ם האוכלים את ישראל בטענתם דעוה"ז הוא חלקם ונחלתם מעשיו ואין לזרים איתם כנז"ל דלפי"ז הבל יפצה פיהם ולפי"ז לאו דוקא לבני ישראל היושבים בא"י הותר להם ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת ע"י עסק התורה וז"ש מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים דע"י עסק התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים וכדברי מהרש"פ ז"ל הנ"ל וראיה לזה מדין הרים בכוחו נאזר בגבורה כי הצ"ג נמשלו לההרים וכמש"ל ע"פ צדקתך כהררי אל מה הרים הללו הכינם ה' להתאזר בגבורה נגד התהום שלא יעלה ויציף את העולם כן הצ"ג הם כתריס בפני הפורענות ע"כ צרה שלא תבא ואין לך מציל מזוטו של ים גדול מזה ומה הרים הללו אין להם סוף כן הצדיקים גמורים אין סוף למתן שכרם כנז"ל ויש להם כח הצ"ג להשביח שאון ימים שאון גליהם כדחזינן לכמה גדולים צ"ג כרפב"י וזולתו שגזרו על הימים והנהרות כידוע בדרז"ל ועי"ז הותר להם גם המון לאומים מדין מציל מזוטו ש"י וכו' כנז"ל:

וכי תימא דאעיקרא דדינא פירכא דמנלן הא דאמרת דע"י עסק התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים לז"א וייראו יושבי קצוות מאותותיך כלומר משני אותיות ה"א ה"א חדא ה"א יתירה דיום הששי ועוד איכא אות ה"א יתירה אחריתי בפסוק והיה זרעך כעפר הארץ ואמרינן בב"ר מה עפר הארץ דייש לכל באי עולם כן ישראל דייש למלכיות דבר אחר מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כן ישראל אינם מתברכים אלא בתורה שנמשלה למים עכ"ל. וכתבתי בעניותי במ"א שיש להכריח כפי' בתרא של הדבר אחר הנז' מדאמרינן בב"ר וכמה דוכתי ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת א"י וכו' נמצא דהיכא דכתיב הארץ בה"א הידיעה אמרינן זו א"י כמ"ש בתורה כי הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו' למטר השמים תשתה מים לז"א והיה זרעך כעפר הארץ הידועה זו א"י שאינה מתברכת אלא במי גשמים היורדים מן השמים כן ישראל אינם מתברכים אלא מן התורה שניתנה מן השמים:

ובזה פירשתי בעניותי שם כו' הכ' ביחזקאל סי' ל' וזה תוארו ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הנבא ואמרת כה אמר ה' אלק"ים הלילו הה ליום כיקרוב יום וקרוב יום לה' יום ענן עת גוים יהיה והכתוב הזה הוא תמוה באין מובן למ"ש הלילו הה ברם עפי"ה א"ש שכבר הקדמנו חקירת הראשונים ז"ל דכיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו עוה"ב איך הותר ליעקב ליהנות מהעוה"ז יותר מכדי חייו ותי' מהרש"ף ז"ל דע"י התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים וכנז"ל. עו"ן משז"ל דשאר שעבוד מלכיות וגליות שגלו ישראל מארצם הם השלימו המנין של גלות מצרים וזה נפק"ל לרז"ל מאות ה"א יתירה דכתיבא בפסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דגלות מצרים ושאר ד' גליות הו"ל ה"א כידוע וא"כ ממילא נפק"ל דגם הבטחת המב"ה שהבטיחו לאברהם אע"ה ואח"כ יצאו ברכוש גדול קאי נמי על ד' מלכיות מלבד המצריים כיון דנתרבו לעבוד בישראל מאות ה"א יתירה דהגוי א"כ הה"נ דנתרבו ג"כ לצאת ישראל מארצם ברכוש גדול ומקרא מלא דיבר הכתוב כימי צאתך מאמ"ץ א"ן ופשוט:

נמצינו למדין דתשלום ד' מאות שנה של שעבוד וגלות מצרים נשלמו בד' מלכיות מריבוי ה"א יתירה דהגוי דהוי ד' מלכיות ומצרים הרי ה"א וגם מכח תוס' ה"א יתירה דיום הששי הותר לישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת ואין בהם משום לתא דגזל הגוי משום דע"י קבלתנו את התו' אית לן דין מציל מזוטו של ים וכנז"ל וא"כ הנה אלה רשעים אוה"ע העכו"ם האוכלים את ישראל בכל חוזק ותוקף באומרם דמאחר דיעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו לחלקו העוה"ב א"כ אין להם עוד שום זכות בעוה"ז כי שלהם היא וגזל הוא בידם של ישראל וא"כ כל מה שהם לוקחים מישראל וחומסים מהם הוא כדין וכהלכה ואדרבא מה שהם מניחים לישראל ליהנות קצת מהעוה"ז כדי חייהם הוא לפנים משוה"ד אכן לפי האמת אינו כן דעוה"ז דידהו הוי וגזל הוא ביד ישראל וכנז"ל:

אמנם הנה אמת כל טענתם של העכו"ם הנ"ל הכל הבל ורעות רוח מכח תרי ההי"ן הנז' ולפי"ז אדרבא גזל הוא ביד העכו"ם כל מה שהם לוקחים מישראל חיובא רמיא עלייהו להשיב את הגזילה לישראל השבה מעליא הם ופירותיהם כמ"ש רז"ל ע"פ מנחה ישיבו כנודע. וידוע מ"ש רז"ל והבי"ד רש"י ז"ל ע"פ קץ כל בשר בא לפני וכו' דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל ע"כ ורבים שאלו דהא יש בידם עבירות חמורות מגזל שהם ע"ז וג"ע וש"ד ואיך לא נחתם גז"ד אלא על הגזל והרבה תי' נאמרו בזה חדא דאמרו רז"ל דז' מצות ב"ן נפק"ל מדכתיב ויצו ה' אלהים על האדם וכו' ודרז"ל ויצו זו ע"ז לאמר זה ג"ע אכל תאכל ולא מן הגזל ויען כי עון דור המבול היה כי השחית כל בשר וכו' ועון זה דהשחתת שז"ל הוא בכלל ג"ע דנפק"ל מתיבת לאמר ודרז"ל נמי עלמא לאמר לדורות והשתא אי לא הוה בידייהו עון הגזל הוו מצו דור המבול למיפטרי נפשייהו מכל ז' מצות ב"ן בטענה דלא ציוה ה' על ז' מצות הללו רק לאדה"ר לבדו דעמו היה מדבר בלשון יחיד ואי משום דכתיב לאמר דרשינן ליה בעלמא לאמר לדורות הא הכא אפיקתיה לג"ע ברם השתא הכא דה' ל"ו ציוה גם על הגזל ואי איתא לאדה"ר לבדו נצטוה בכל הז' מצות ממי יגזול אדה"ר כיון דהוא לבדו היה דר בכל העולם אלא ודאי מדציוהו ה' גם על הגזל מוכח להדיא דכל הז' מצות לא לאדה"ר לבד נאמרו אלא גם לדורות הבאים אחריו וז"ש רז"ל לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ר"ל מכח שציוה ה' לאדה"ר על הגזל דמזה מוכח דז' מצות ב"ן לאדה"ר ולכל זרעו אחריו נאמרו וק"ל:

עוד תירצו המפ' ז"ל במשז"ל במד"ר בפ' טהרה דאין בעל הרחמים פוגע ב"ת ממי אתה למד מאיוב וכן במצרים אף מחלון וכליון כן פגעה מדה"ד בממונם תחילה וכו' והקשה הרב יפ"ת ז"ל שם דא"כ למה מת אלימלך קודם שילקה בממונו תחילה ותי' דאלימלך גדול הדור היה וכל העניינים הם התראות שיחזור בו וגדול הדור אין צריך התראה ועוד י"ל דזקן מאד היה ומיתתו טבעית כדרך כל הארץ עכ"ל ולא זכר שר מ"ש בש"ס דמציעא דצ"א וז"ל ת"ר אין יוצאין מא"י לחו"ל אלא א"כ עמדו סאתיים בסלע אמר ר"ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמד סאה בסלע אינו יוצא וכן היה רשב"י אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מהארץ לחו"ל ע"כ:

אשר בזה אפ"ל בס"ד כוה"כ אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני וכי תימא דכבר שכחתני שהרי יצאת מא"י לחו"ל לז"א הטעם שיצאתי מא"י לחו"ל משום תדבק לשוני לחכי מפני הרעב ואם לא היה הרעב כבד מאוד אזכרכי ולא הייתי יוצא לחו"ל וק"ל:

עכ"פ נמ"ל דבין אלימלך ובין בניו כולם גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו א"כ אם כדבריו ז"ל דלאדם גדול אין צריך התראה א"כ גם בניו לא היו צריכים התראה ועוד הרי מבואר בש"ס הנז' דגם מיתת אלימלך היתה דרך עונש ולא טבעית ולעיקר קושייתו נלע"ד לתרץ דאיתא במד' רות ע"פ וימותו גם שניהם איתא התם נמי דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה ממי אתה למד מאיוב וכו' גם מחלון וכליון בתחילה מתו סוסיהם וכו' ואח"כ וימת אלימלך ואח"כ וימותו גם שניהם וכו' עכ"ל. הרי בהדיא שגם אלימלך לקה בממונו תחילה ומה שמת קודם בניו משום שהיו גדולים בשנים ואין בניו של אדם מתים בעון אביהם כ"א בקטנותם דוקא ובאיוב אירע לו כן כדי לנסותו ובעלמא העיקר הוא שפוגע בממונו תחילה קודם נפשו ופשוט:

ולפי"ז יקשה דאמאי בדור המבול פגע בנפשותם תחילה והתי' לזה פשוט הוא דעיקר הטעם דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אינו אלא כדי להתעורר ולשוב בתשובה ולפשפש במעשיו ובש"ס דב"ב דפ"ח אמרינן קשה עונשן של מדות יותר משל עריות דבעריות כתיב כי את כל התועבות האל עשו ובמדות כתיב כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עול דעריות אפשר בתשובה ואילו במדות לא אפשר בתשובה ופירש"י ז"ל שהיתה מועלת להם תשו' מעליא כמש"ה שובו בנים שובבים אבל בגזל א"א בתשו' אלא עד שישיב הגזל דכתיב והשיב את הגזלה א"נ ובגזל רבים אינו יודע למי ישיב ואע"ג דאמרי' יעשה בהם צורכי רבים אין זה תשובה מעליא מאחר דאינו מחזיר למי שגזל אלא שבחרו לו המוטב:

ועוד י"ל ט"א על דור המבול דלא לקו בממונם תחי' משום דכל ממונם היה גזל וחמס שהיו גוזלים וחומסים זה את זה כמש"ה כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכמש"ל כידוע וא"כ כשיבא ממון לאדם בהיתר הוא מצטער ונכוה בחמי חמין ומתעורר תיכף לפשפש במעשיו ולשוב בתשו' שלימה משא"כ אם בגזל בא לידו אינו מצטער עליו כשיאבד ממנו ולזה ארז"ל דלא נחתם גז"ד שלקו בגופם תחילה אלא על הגזל ר"ל בעבור עון הגזל שבידם הן מחמת שאי אפשר בתשו' מעליא והן מחמת שאינו מצטער עליו כשיפסידם כנז"ל וק"ל: נמצינו למדין כמה רע ומר עון הגזל ובפרט גזל רבים דננעלו ממנו שערי תשו' ולוקה בגופו תחילה ובנפשו דיבר וע"ז ידוו כל הדוים כי כל הנושא ונותן אי אפשר שלא יכשל בעון הגזל וכמ"ש רז"ל רובם בגזל ומיעוטם בעריות:

ובזה פי' ז"ל כו' הפ' הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל יש לו נתן בידי ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקי"ם ועם האמור ה"ה כמבואר וק"ל וא"כ יחרד האיש וילפת להזהר מאוד לבל יגזול אפילו פחות משוה פרוטה בין מישראל בין מגוי דגם גזל הגוי אסור כמ"ש כל הפוס' ופסקו מרן ז"ל בריש הלכות גזילה דאסור לגזול בין מגוי בין מישראל יע"ש ובפרט לפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל אשר גילה סודו דהגוזל מגוי גדול עונו יותר מנשוא ולא ניתן למחילה ולכפרה אפי' במיתה וקבורה שהרי שרי כל הגוים למעלה ראש מלכיהם ושריהם שרים ש"מ הם מקטרגים ע"כ איש ישראל הגונב והגוזל מאוה"ע לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אתה כתבת בתו' לא תגנוב ול"ת והרי בניך בכל יום גונבים וגוזלים כמה וכמה מה נענה ומה נאמר מ"ן ומה נצטדק נשכבה בבושתינו ותכסינו כלימתנו מה נעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה נשיבנו ודי כעת בהערה זו:

איך שיהיה עכ"פ למדנו מכל הנז"ל דלא נחתם גז"ד אלא על הגזל ובכן העכו"ם האוכלים את ישראל בכל עז בגזל וחמס ושוד באומרם כיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ואין לישראל חלק ונחלה עמנו בעוה"ז וכיון שנהנים ישראל מן העוה"ז שאינו שלהם יותר מכ"ח א"כ כל ממון ישראל להם יאותה הא ודאי דאין בדבריה אלו ממש וגזל הוא ביד העכו"ם מכח ה"א יתירה דיום הששי דמינה ילפינן דע"י שקיבלו ישראל את התורה הו"ל כמציל מזוטו של ים וכנז"ל. מעתה ז"א בכו' הפ' הנז' וז"ל הנבא ואמרת כה אמר ה' הלילו ה"ה ר"ל מכח תרין ההי"ן הללו אחת דבמצרים כתיב וגם את הגוי אשר יעבודו בה"א יתירה ללמד שהקב"ה ידין את העמים אשר יעבודו בישראל במשפט חרו. וברכוש גדול וגם מכח ה"א יתירה דיום הששי מוכח להדיא דכל מה שיגזלו מישראל הוא גזל גמור בידם וא"כ כי קרוב יום לה' יום ענן ועת גוים יהיה לדון אותם במשפט חרוץ ותחת הנחושת אביא זהב וכו' וק"ל:

א"נ אפ"ל כו' הכתוב באו"א עפ"י האמור למעלה דמכח ה"א יתירה דיום הששי וה"א יתירה דכתיב בפ' והיה זרעך כעפר הארץ מכח ב' ההי"ן הללו יתרים דכתיבי בפ' יום הששי וכו' נפק"ל היתר גמור לישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת ע"י קבלת ישראל את התורה דהו"ל כמציל מזוטו של ים וכסברת הדבר אחר הנאמר בפ' והיה זרעך כעפר הארץ וכדאיתא בב"ר וכנז"ל:

וז"ש כה אמר ה' הלילו ה"ה ר"ל מכח ב' ההין יתרים דכתיב בפ' יום הששי ובפ' והיה זרעך כעפר הארץ דמוכח גם מהכתוב הזה דלאו לעשותם דייש למלכיות קאמר דא"כ הול"ל כעפר ארץ אלא ה"א יתירה באה ללמד שיתברכו ישראל בתו' שנמשלה למים וא"כ יתחייבו הגוים בהשתעבדם בישראל שעושים אותם דייש להם כעפר בחושבם דהעיקר כפי' קמא דב"ר וליתא דהעיקר כפי' בתרא של דבר אחר הנז' ולזה הם ראויים לעונשים גדולים קשים ומרים וז"ש כי קרוב יום וכו' יום ענן וע"ג יהיה וק"ל:

וזה אפשר כוה"כ ביחזקאל סי' ט"ז יען אשר לא זכרת את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה וגם אני ה"א דרכך בראש נתתי ולא עשית את הזימה ע"כ תועבותיך ע"כ. כלומר שאני רמזתי לכם בה"א יתירה דיום הששי כי שם רמז לקבלתכם את התורה ובה' יתירה דכעפר הארץ דאית בה ב' פירושים כנז"ל בב"ר ואם הייתם מקיימים את התורה שקבלתם בזמן נעוריכם בהר סיני הייתם מתברכים בתורה שתוכלו ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת וגם הייתם ניצולים מפי' קמא דב"ר מלהיות דייש למלכיות אמנם יען אשר לא זכרת את ימי נעוריך זמן שקבלתם התורה וגם עברתם על התורה ותרגזי לי כל אלה אף שכבר אני ה"א דרכך בראש נתתי בתחילת התורה להתרות בכם ורמזתי לכם ולא נרמזתם לשוב בתשובה מכל תועבותיך כפי' הרד"ק ז"ל לכן אמרתי לכם הנני מקבץ וכו' וק"ל:

הדרן לבאר סיום דברי דהע"ה שבמזמור ס"ה הנז"ל דאחר שהכריח ממכין הרים בכוחו דנמשלו הצ"ג להרים שהם כתריס בפני הפורענות ואין לך מציל מזוטו של ים גדול מזה ובזה הותר לנו ליהנות מהמון לאומים כל הנז"ל לזה נרגש שמא תאמר דאעיק' דדינא פירכא דמנלן הא דאמרת דע"י קבלת ועסק התורה הו"ל כמציל מש"י כט"ל לזה השיב ואמר וייראו יושבי קצוות מאותותי"ך ר"ל מאות ה"א יתירה דיום הששי ומאות ה"א דוהיה זרעך כעפר הארץ כנז"ל שהרי עיקר הדרשא הזאת של התנאי שהתנה הקב"ה עם מ"ב אינו אלא נפק"ל וז"ש מוצא"י ר"ל שיצא לימוד זה ממ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי וז"ש מוצאי בוקר וערב ועל ידי זה תרנין ממון לישראל. גם פקדת הארץ שם רמז למש"ה והיה זרעך כעפר הארץ ובא הדמיון לומר דמה עפר הארץ הידועה שהיא א"י כמש"ה וזהב הארץ ההיא טוב אינו מתברך אלא במים כן ישראל אינם מתברכים אלא בתורה וכו' כנז"ל ועי"ז זכו ישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת וז"ש רבת תעשרנה לכנ"י דמה הארץ פלג אלקים מלא מים תכין דגנם כי כן תכינה לכנ"י וכמש"ל וק"ל:

ועפ"י תי' מהרש"פ ז"ל דתי' לחקי' הנז' דאיך הותר לישראל ליהנות מהעוה"ז ביתר שאת מאחר דיעקב ועשיו חלקו העולמות ותי' מהרש"פ ז"ל דע"י קבלת התו' הו"ל כמציל מזוטו של ים כנז"ל אפ' לרמוז בס"ד כו' הכ' בתהלים וז"ל שרים רדפוני חינם ר"ל דטוענים עלי האומות דכל מה שאנו נהנים מהעוה"ז הוא שלא כדין רק חינם וגם אני מדברך שצויתני בתורה לא תגזול פחד לבי אמנם יש לי תי' לזה להשיבם דע"י עסק התו' הו"ל כמציל מש"י וז"ש שש אנכי על אמרתך שהיא התורה ועי"ז יש לי דין מציל מש"י וז"ש כמוצא שלל רב שם רמז למציל משלילותו של נהר דהרי הם שלו ולית ביה משום לתא דגזל וק"ל:

וזה ג"כ רמז הפ' שלום רב לאוהבי תורתך דע"י שנהנה מהעוה"ז ביותר מכדי. חייו נעשה שלום רב בבית בין איש לאשתו כמשז"ל כדכליא שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא כמש"ה השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וזה לאוהבי תורתך שקבלו התו' והו"ל מציל מש"י ובזה אין למו מכשול דגזל כלל וק"ל:

א"נ אפ"ל כו' הפ' שש אנכי על אמרתך כש"ר דיל"ד דמי נתלה במי דהא כתיב יקרה היא מפנינים ולא יערכנה זהב וכו' ואולם אפ"ל דהנה ידוע דתופשי התו' שהם הת"ח והצ"ג הם נתפסים בעון הדור לכפר על הדור ותמן תנינן מברך על הטובה מעין הרעה היכי דמי כגון שמצא מציאה ואם ישמע המלך חובטו במקלות ומוציאה מידו מ"מ מברך על הטובה כיון דהשתא מיהא טיבותא היא לגביה ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כי לא תדע מה ילד יום והרעות הם באפשר ושמא לא יבואו ולא יאונה אליו כל און. וז"א שש אנכי על אמרתך הגם דאפשר שיבא היזק ממנה כיון שהוא ת"ח וצ"ג שמא יתפס בעון הדור או שמא אם לא זכה נעשית לו ס"ה כמשז"ל הנה עכ"ז שש אנכי על אמרתך השתא מיהא הגם דאפשר שיבא היזק ממנה ושמא תאמר מי אמר זאת ותהי מהיכן אתה למד זה ולשמחה מה זו עושה לזה השיב ואמר כמוצא שלל רב דדינא הוא לברך כי הגם דאיכא למיחש שמא ישמע הדבר למלכות ויגיע לו נזק ואפי"ה לא חיישינן וא"כ הה"נ הכא וק"ל:

א"נ אפ"ל כו' הפסוק הנז' באו"א כי הנה דרשו רז"לפ' זה על המילה כידוע והרב שא"י ז"ל בכו"ס תזריע דקדק דאמאי דימה מצות המילה למוצא שלל רב יע"ש בדכ"ח ע"ב מ"ש בזה ולעד"ן לומר עפ"י מ"ש הרב עצמו ז"ל שם בדכ"ד ע"ג בכונת רז"ל שאמרו אריב"ל כל התענוגים שאוכלים ישראל בעוה"ז הכל בזכות המילה וחקר הרב ז"ל שם דמה מצוה זאת ומ"ט יש בה למה שיאכלו ישראל האוכלים למעדנים בעוה"ז וניחא ליה עפ"י מ"ש רז"ל יעקב ועשיו חלקו העולמות כנז"ל ולפי"ז כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז יותר מכדי חיותם מצד הדין גזל הוא בידם דבשלמא עיקר מזונות כדי חייהם מה שאינו מסוג התענוג רק כדי הסיפוק לבד לא עלה על לב לעולם שהתנה יעקב עם עשיו לבלתי היות לו חלק בעוה"ז ולמות ברעב ח"ו רק התנאי הוא על התענוגים והמותרות חל התנאי וגזל הוא בידם אך אמנם ע"י קיום העולם בעבור קיום המילה שעל ידה מתקיים העולם כמש"ה אם לא בריתי וכו' א"כ חזר הדין דהו"ל כמציל מן הנהר ומשלילותו של ים דהרי הם שלו וקנו את העוה"ז להיות משלהם והוא הנראה באו' ריב"ל כל התענוגים וכו' הכל בזכות המילה עכד"ק יעש"ב:

ובזה מובן כו' הכ' שש אנכי דר"ל דמה שאני שש ומתענג בעוה"ז עם שיעקב ועשיו חלקו העולמות ה"ט הוא מפני קיום מצות המילה וז"ש על אמרתך יען היא סיבה לקיום העוה"ז דאל"ה ימותו כל מוסדי ארץ וכיון שכן חזר הדין דהו"ל כמציל מש"י וכו' דה"ה שלו וז"ש כמוצא שלל רב דהו"ל ממש כמציל את העולם מזוטו ש"י וכוי וק"ל:

ולהבין סמיכות הכתוב הבא אחריו שקר שנאתי ואתעבה וכו' עפי"ד רז"ל שדרשוהו על המילה כבר השא"י ז"ל שם בדכ"ו ע"ב עמד ג"כ בזה יע"ש ואני ברגליו אעבורה לפרש בדרך אפשר עפ"י מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל שם בדל"א ע"ג משם מהר"ש הלוי ז"ל עמ"ש רז"ל בפ' התכלת על דהע"ה כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא משם אמר עליה שירה אמר למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני דקשה מה היא השירה אשר ש"ר ל"ו נאמר על המילה וענתה השירה הזאת לאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד וכו' יכרת ה' כל שפתי חלקות וכו' ואין זכרון בשבח דאתי ממילה כלל וכל המזמור הזה מיירי במדבר שקרים ולה"ר כמ"ש כי פסו אמונים וכו' יכרת ה' וכו' ופי' הרב הנז' ז"ל עפ"י מ"ש חכמי האמת ששתי בריתות המה ברית הלשון וברית המעור מכוונים והם בכף מאזנים כי בשומרו ברית הלשון יהיה שמור גם ברית המעור אבל אם יפגום ברית הלשון ממנו פורה רוש ולענה פגם ברית המעור כל קבל דנא אמר הודות והלל לה' על המילה שניתנה בח' מ"מ נהפך לבו בקרבו על כי ראה כי לא הועיל ענינה לדור ההוא שהיה דור דובר שקרים ומספרי לה"ר ולא שמרו ברית הלשון כי עי"ז המילה אבדה כלי חמדתה כי אין העיקר אל המילה לבדה רק בשמירה שלא יפגום בה וכיון שהיו משקרים בברית הלשון תכריע לברית המעור: להיות פגום בסוד וטמא טמא יקרא ע"כ ד"ק ודפח"ח:

וזהו קשר הכתובים שש אנכי על אמרתך דהיינו מצות המילה וכדרז"ל וכדי שלא נטעה ולומר דעיקר המצוה היא המילה לבדה לא זולת לזה סיים ואמר לא זו הדרך רק העיקר הוא השמירה שלא יפגום בה ולז"א שקר שנאתי ואתעבה כדי שעי"ז יהיה שמור גם ברית המעור כי שניהם בכף מאזנים ושקולים הם ויבואו שניהם וכן אמר דהע"ה עצמו לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה ירצה אימתי אהיה שמור ולא אפגום ברית המעור כשמוצא שפתי לא אשנה וכנז"ל וק"ל:

א"נ באו"א אפ"ל כונת הכתוב הנז' שש וכו' במונח דקאי על המילה וכדרז"ל הנז"ל בהקדים מ"ש רז"ל כל מצוה שקבלוה עליהם ישראל בשמחה כגון. מילה עדיין עושים אותה בשמחה גם אמרי' בגמרא ע"פ כי עליך הורגנו כל היום זו מילה ופירש"י ז"ל דאף דאיכא למיחש דימות הילד ח"ו דכמה זימנין דמית ינוקא ע"כ וכבר הקדמנו לעיל מ"ש רז"ל חייב אדם לברך על הטובה מעין הרעה כגון דמצא מציאה וחושש שמא ישמע הדבר למלך ויהא חייב שיגיע לו נזק אפי"ה כל עוד שלא נשמע מברך ואם נשמע דיה לצרה בשעתה וז"ש שש אנכי על אמרתך דהיינו המילה וש"ת ולשמחה מה זו עושה דשמא ימות הילד מצער המילה ויהי כמשיב כמוצא שלל רב דדינא הוא לברך הטוב והמטיב לפי שעה ולא חיישינן שמא ישמע למלכות וק"ל: ועפ"י חקירת המפ' ז"ל דכיון דיעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו עוה"ב איך ישראל נהנים מהעוה"ז יותר מכדי חייהם כנז"ל אפ"ל כו' הכ' בהושע סי' י"ב וז"ת ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא ואנכי ה' אלהיך המעלך מאמ"ץ עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ויל"ד דאיך ולמה בעבור היותו עשיר לא ימצאו לו עון אשר חטא. עוד יל"ד דמהו כו' הקב"ה באמור להם אנכי ה"א. המעלך מאמ"ץ ומהו כונתו באומרו עוד אושיבך באהלים וכו' ואולם עפ"י החקי' הנז' יובן בדרך אפשר ובהק' עוד כל טענת ישראל שהיו עע"ז ככל הגוים ה"ט משום דנטה דעתם לטענת אותו המין שטען לריב"ק כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות מפני מה אין אתם משוים עמנו בע"ז מאחר שאנו מרובים מכם ולזה היו ישראל בבית ראשון עע"ז ככל הגוים דס"ל דאזלינן בתר רובא דידהו אכן כתבו הראשונים ז"ל כמה טענות לביטול טענת אותו המין דלא ניזיל בתר רובא דידהו חדא דכל זמן שישראל שרוים על אדמתם יש להם דין קבוע וקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וזאת שנית כתבו ז"ל משם מהרימ"ט ז"ל דהא דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ה"ד חזקה דלא אתייא מכח סברא כגון העמד דבר על חזקתו ואוקי גברא אחזקתיה דליכא סברא למימר הכי בהכרח ובכגו"ד היא חזקה רעועה ברם חזקה דאתיא מכח סברא כההיא חזקה דאין אדם פורע תו"ז דהלואי שיפרע אדם בזמנו הך חזקה עדיפא מרובא וא"כ אוף ה"נ דאנן אית לן חזקה אלימתא ומסתברא טובא דאין אלוה מבלעדי ה' וראיה לזה מיצי"מ באותות ובמופתים וביד חזקה א"כ הויא חזקה אלימתא בסברא גדולה ועדיפא מרובא דידהו ובהכי בטלה לה טענת אוה"ע מקרא דאחרי רבים להטות ובזה פי' מהרימ"ט ז"ל גופיה כו' הכ' אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ואין לך חזקה גדולה ואמתני תקיפא מזאת וא"כ לא תהיה אחרי רבים לרעות לעע"ז וז"ש בתר הכי לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אתד"ק וש"י:

עו"ן מ"ש בש"ס דחולין בדי"א מנלן דאזלינן בת"ר דליתיה קמן ר"ש בריה דרב אידי אמר אתייא מעגלה ערופה דאמר ירחצו ידיהם על העגלה הערופה ה"א יתירה דהערופה ללמד דשלימה תהיה וניחוש שמא טריפה היא אלא דאזלינן בתר רובא ע"כ. למדנו מזה דמכח ה"א יתירה דהערופה ילפינן דאזלי' בת"ר וכבר הקדמנו לעיל דמכח ה"א יתירה דיום הששי למדנו דתנאי התנה הקב"ה עם מ"ב אם ישראל וכו' וכיון שישראל קבלו את התו' הו"ל כמציל מש"י וכתי' מהרש"ף ז"ל וכנז"ל:

מעתה נבא לכו' הכ' בהושע הנז' ויאמר אפרים אך עשרתי וכ"ת מהיכא תיתי לך העושר מאחר דיעקב ועשיו חלקו העולמות וא"כ גזל הוא בידך מאוה"ע לז"א לא היא כי מצאתי און לי מדכתיב ה"א יתירה דיום הששי ללמדנו דתנאי התנה הקב"ה עם מ"ב וכו' עי"ז אית לן דין מציל מש"י וכנ"ל וא"כ דרשינן ה"א יתירה דיום הששי הה"נ דדרשינן ה"א יתירה דהערופה דאתיא ללמד דבעינן שתהיה שלימה ול"ח שמא טריפה היא דאזלי' בת"ר אפי' דליתיה קמן א"כ מכ"ש דניזיל בת"ר דאיתיה קמן דהם רובא דאוה"ע עע"ז וא"כ השתא הכא כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא אפי' יעבדו ע"ז ככל הגוים כיון דאזלי' בת"ר מדדרשינן ה"א יתירה דהערופה כנז"ל: ולזה השיבם הקב"ה דטעה אפרים בדמיונו יען דחזקה אלימתא דאתיא מכח סברא עדיפא מרובא דאנכי ה"א אשר הוצאתיך מאמ"ץ ואין לך חזקה אלימתא גדולה מזאת דעדיפא מרובא דידהו וא"כ לא מיבעיא דאתם עתה שרוים על אדמתכם ויש לכם דין קבוע ובטלה לה טענת רובא דידהו בלאו"ה אלא אף אם עוד אושיבך באהלים ואזדא לה הקביעות אפי"ה מטעם חזקה אלימתא הנז' אינכם יכולים למגרר אבתרייהו דאוה"ע דחזקה אלימתא כהאי עדיפא מרובא דידהו וכנז"ל:

וזה אפ' כו' הכ' מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ככל הכתוב אצלי בדרוש אחר ומשם באר"ה ועפי"ה לעיל בכו' הכ' הלילו ה"ה וכו' אפ"ל כו' הכ' כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות וה"ה כמבואר וק"ל:

ועפ"י החקי' הנז' עצמה דאיך ישראל יכולים ליהנות מהעוה"ז יותר מכ"ח כיון שכבר יעקב ועשיו חלקו העולמות ויעקב בחר לו עוה"ב ותי' מהרש"פ ז"ל דע"י התו' הו"ל כמש"י דאל"ה נמוגים ארץ וכל יושביה ומטע"ז זכו יש' בעוה"ז ובעוה"ב וטענת אוה"ע עליהם הנז' מהבל תמעט. הנה בזה אפ"ל סמי' הכתובים בהושע וכ"ת ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמור וקוה אל אלהיך תמיד כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב דיל"ד דמה סמיכות יש לקרא זה עם פ' שלפניו הנז' אך עם החקי' ותי' מהרש"ף ז"ל הנז' בהק' מ"ש רז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנא' שמרו משפט וכו' והמפ' ז"ל הוק"ל דמייתי ראיה לסתור דמן הפ' משמע דבעינן תרתי משפט וצדקה לקרב הישועה. והם אמרו דכו' הכ' הכי הוי שמרו משפט דהיינו שישמרו ישראל את המשפט שיש להם עם הקב"ה שחייב לגואלם מצד השבועה שנשבע להם ולא יזכרו טענה זאת בפיהם אלא יעשו צדקה דע"י הצדקה מתקרבת הישועה וכ' רש"י ז"ל בפ' נצבים ע"פ ושב ה"א את שבותך דהול"ל והשיב את שבותך רז"ל למדו מכאן דכביכול השכינה שרויה עם יש' בגלותם וכשגואלם הכ' מבטיחם שגואל עצמו שהוא ישוב עמהם עי"ש. נמ"ל שיש לנו הבטחה גדו' זאת שכשישוב ה' מן גלותנו נשוב יחד כנז"ל, וז"א ואתה באלהיך תשוב כלו' תהיו בטוחים שכשישוב ה' מגלותנו נשוב יחד וז"ש ואתה באלהיך תשוב אבל אם תרצה לקרב הגאולה והישועה תעשה חסד שהיא הצדקה ואותו משפט שחייב הקב"ה לגואלך מצד השבועה שמור בלבך ולא ישמע על פיך ואם תעשה זאת קוה אל אלהיך תמיד בכל יום ויום שגדולה צדקה שמקרבת הגאולה ומ"מ אין לסמוך ע"ז לישב בטל בלא תו' ובלא דינים אלא צריך אתה להזהר בשתים אלה דהם חסד שהיא התו' כמש"ה ותורת חסד ע"ל דחסד הוא כינוי לתורה וגם למשפט שהם הדינים ואח"כ קוה אל אלהיך תמיד להיותך מובטח אתה שתגאל מן הגלות ותנחול את עוה"ב ולא אוה"ע ושמא תאמר דמה מצוה זו ומ"ט יש בה דכיון שאנו מובטחים שיושיע אותנו מן הגלות ונזכה לחיי העוה"ב מה צורך עוד לתורה לז"א תדע לך דכנען בידו מאזני מרמה כלו' הביטו וראו דה"ט שאני מזהיר אתכם ע"ז שעכ"פ צריכים אתם לשמור התו' והדינים משום דכנען שהוא השר של אוה"ע הנק' כנען כמשז"ל ע"פ והכנעני אז בארץ וז"ש כנען שהוא השר בידו מאזני מרמה שהוא שוקל המרמה דאוה"ע הטוענים דכיון דיעקב ועשיו חלקו העו' א"כ גזל הוא בידם וכמו שאתם בית ישראל לקחתם מחלוקת עוה"ז דעשיו כך עשיו יטול מחלק עוה"ב של יעקב ומשו"ה אני מזהיר אתכם שתשמרו לעשות חסד ומשפט כדי שישיב להם הקב"ה תשו' ניצחת שע"י התו' אתם מקיימים העולם דהו"ל כמציל מש"י וק"ל. וז"ר הכתוב עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל:

א"נ יובן באו"א כו' הכ' הנז"ל והוא בהק' מ"ש הרב חוזה דוד ז"ל במזמור י"ג ול"ג דידוע שאנו עם הקב"ה כדין אשה ע"ב וכשם שהבעל חייב לפדות את אשתו אם נשבית כן הקב"ה חייב לפדותינו מגלותנו אכן קי"ל באשת איש שנשבית ראשונה חייב בעלה לפדותה שניה רצה פודה אם לא רצה חייב ליתן לה כתובתה והיא פודה את עצמה אבל בלא"ה חייב לפדותה ופי' הרב בית שמואל ז"ל שאם אינו רוצה לגרש חייב לפדותה ואמנם על ידי משפט וצדקה שישראל עושים זה עם זה חייב הקב"ה לגאול אותנו והוא שהצדקה הוא פירות נ"מ שאוכל עמנו ה' וחייב לפדות והמשפט מורה היות השכינה שורה עמנו בדין כמש"ה אלהים נצב בעדת אל וכיון שהשכינה עמנו ואינו רוצה לגרש חייב לפדותנו אפי' פעם ב' אתד"ק יעש"ב. וז"א עשיתי משפט וצדק א"כ בל תניחני לעושקי. וגם זה רמז הכתוב ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמור וקוה אל אלהיך תמיד ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל. וה"ט לשתי מצות אלו משפט וצדקה דסמיכי אהדדי בכמה מקראות שבתנ"ך כאשר ירדוף הקורא נעים ועם האמור הנה נכון:

א"נ באו"א אפ' לתרץ החקירה הנז' דחזינן בתנ"ך כשמזכיר מצות הצדקה מזכיר עמה המשפט כמ"ש בתו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. בנביאים שמרו משפט ועשו צדקה. בכתובים עשיתי משפט וצדק וכאלה רבים וצל"ד מה ענין ב' מצות אלו הסמוכות זו לזו משא"כ בשאר המצות וכמו שחקר כן הרב חיי עולם בד"ל ע"ב וע"ש מה שתי' גם שאר המפ' ז"ל נתנו טעם לזה כפי מה שחננם ה':

ואני ברגליהם אעבורה לתת טו"ט לזה כפי הנלע"ד והוא בהק' מ"ש מרן שארנו הרבי נשמת חיים ז"ל בדח"ק ע"א משם הרמ"ז ז"ל כי מצינו לפעולות אדם על עשה ועל ל"ת השכר והעונש אינו נמשך מצד הפעולה עצמה הטובה היא אם רעה דיתכן הפועל עצמו מגונה ואחר שהנמשך ממנו הוא טוב נאמר בו כי טוב ע"ש התכלית המשל בזה ראו הביא לנו הרב אזני יאושוע ז"ל לאיש צורף ינפח האש לעשות בזהב ובכסף לא משום זה בשם יקרא בר נפחא כי צורף הוא ע"ש תכליתו כי הכל הולך אחר החיתום והתכלית כענין יעל עם סיסרא דאילו היתה הורגתו מבלי זיווגה עמו בודאי טוב וישר היה אבל מאחר שלא תוכל להורגו בלתי הפועל המגונה ההוא לא מפני זה יגונה כ"כ כיון שהתכלית היה טוב וכמשז"ל גדולה עבירה לשמה וכו' כי עפי"ז פי' הוא ז"ל כו' הכ' הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כ"ל ואנכי בראתי משחית לחבל דיל"ד אומרו בראתי מש"ל דמורה דאיכא משחית לתקן והרי כשמו כן הוא ושמו מוכיח עליו דמגמתו להשחית ולא לתקן: אך עם האמור יובן ובהק' עוד מ"ד בזוה"ק בפ' תרומה וז"ל רעותא דקב"ה דיהון ב"נ תדיר בפולחניה וכו' והיכי אתי עבדא בישא ואסטי לב"נ לאורחא בישא וכו' אלא רעותא עביד למלכא דהו"ל בר יחידא ופקיד ליה דלא יקרב גרמיה לאיתתא בישא וכו' לזמן אמר מלכא בעינא למחמי רעותא דברי גבאי קרא לההיא זונה ואמ"ל זילי ותפתי לברי וכו' מה עבדת אזלת אבתריה שראת לחבקא ליה וכו' אי ההוא ברא יאות לא אצית לה כדין אבוהי חדי בבריה מאן גרס כל האי יקרא הוי אימא ההיא זונה ודאי אית לה שבחא וע"ד כתיב והנה טוב מאוד דא מה"מ דאיהו ודאי טוב מאוד למאן דאצית פקודין דמאריה וכו' עכ"ל. וז"ש הנה אנכי בראתי חרש משובח ומפואר חרש חכם נותנין לו את השבח עם היות דא"א לחרש הזה בלתי שינפח באש פחם שהוא פועל מגונה לא בשביל זה יקרא נפח אלא זה שמו חרש ע"ש סופו ותכליתו שמוציא כלי למעשהו וזה שמו צורף וא"כ אין הפה יכו"ל תו דאנכי בראתי מש"ל אף שפעולתו מגונה לפתות את העם לסור מאחרי מ"מ כיון שתכלית היוצא מן הקטרוג הוא טוב שגורם יקרא לבריה ההוא יקרא טוב מאד ע"ש תכליתו וכמ"ש בזוה"ק הנז"ל אחד"ק וש"י:

והנה גם בנתינת הצדקה צריך לעשותה בסתר ולא תפאר האדם בצדקה שנותן ואם מתפאר לא דיו שאינו מקבל שכר אלא ענוש יענש עליה כנודע. אלא דעכ"ז לימדנו להועיל מהרש"י ז"ל דאם נהגו לעשות צדקה בפירסום לא חיישינן ליוהרא ואריך למעבד הכי מאחר שנמשך מזה ריבוי צדקות שלומדים זמ"ז להתנדב בלב שלם ול"ח ליוהרא דהגם דהפועל הוא מגונה דאיכא חשש יוהרא מ"מ כיון שהתכלית הנמשך מהפרסום הוא טוב מאד שעי"ז מרבים העם להביא צדקות מותר ואריך למעבד הכי וכבר דבר זה נלמד מהקב"ה כ"י שברא את היצה"ר לפתות בנ"א לסור מאחרי ה' ולכאורה נראה שהוא פועל מגונה אלא דכיון דאם האדם מתגבר על היצה"ר ולא יאבה לו ולא ישמע אליו הנה שכרו אתו וחדי ביה קיב"ה ואין קץ לשכרו הטוב הגנוז לו לעוה"ב וא"כ נמצא שהתכלית הנמשך ממנו הוא טוב מאד כי זה אפשר רמז הכתוב וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך בצדקה תכונני וכו' והכונה וכל בניך לימודי ה' שלומדים לעשות דרך ה' במה שברא ליצה"ר והוא פועל מגונה משום התכלית הטוב היוצא ממנו ועי"ז ורב שלו בניך בצדקה שמתרבה הצדקות בהם במה שעושים אותה בפירסום שלומדים זה מזה אתד"ק:

ועפי"ז אפ"ל כו' הכ' כי צדיק ה' ר"ל צדיק ה' במה שברא היצה"ר שעי"ז צדקות אהב ר"ל שמתרבה הצדקות כשהם בפרסום וכ"ת הרי הפועל של בריאת יצה"ר והצדקה בפרסום פועל מגונה הוא כנז' לז"א לא איכפת ליה להקב"ה בעיקר הפועל אם הוא מגונה ואינו מביט רק אל התכלית הטוב היוצא ממנו וז"ש ישר יחזו פנימו וק"ל:

עו"כ הרב נש"ח ז"ל משם הרמ"ז ז"ל דענין המשפט ג"כ לפעמים הפועל עצמו נראה שהוא מגונה אבל הנמשך ממנו הוא טוב מאד דארז"ל הפקר ב"ד הפקר ומוציאין מזה ונותנים לזה ולכאורה נראה דאין פועל מגונה גדול מזה להפקיר ממון אחרים ולהוציא מזה וליתן לזה וגם ארז"ל ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולפי הנראה דגם הפועל הזה הוא מגונה שהרי אסור להכות את חבירו ואפי' להרים ידו ע"ח אסור ונק' רשע כנודע ואיך אמרו דמכין ועונשין שלא מן הדין אלא ע"כ צ"ל דכיון דהנמשך ממנו אינו אלא ליישר הדורים אשר המה רואים כי הדור פרוץ ולכן כל בתר איפכא לצדקה תחשב הפועל המגונה ההוא כי עפי"ז פי' הוא ז"ל כו' הכ' רחצו הזכו וכו' חדלו הרע למדו היטב דרשו משפט וכו' אשרו חמוץ וה"ה כמבואר ובזה פי' הרב נש"ח ז"ל כו' הכ' ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה וידונו מש"ץ ואפי' שיעשו שלא כדין להוראת שעה אל ירע בעיניך ותבא להרהר אחריהם דשלא כדין עשו כיון דמהפועל ההוא המגונה נמשך צדקה ומשפט ואח"כ יתאמת לך כי יקרא עיר הצדק קריה נאמנה אתד"ק יעש"ב: המורם מכ"ז דענין המשפט והצדקה שוו בשיעירייהו דבשניהם מצינו לפעמים פועל מגונה ואמנם כיון שתכלית היוצא מהם הוא טוב זכות הוא הפועל המגונה ההוא וכנז"ל. והשתא יפה נדרש סמיכות המשפט עם הצדקה בכמה מק"ק מהתנ"ך כנז' דהט' הוא משום דתרוייהו אית בהו לפעמים פועל מגונה ולא חיישינן ליה וכבר נתבאר דענין זה נלמד יפה מהקב"ה כ"י שברא היצה"ר כנז"ל וק"ל:

וזה אפ' רמז הכ' ועז מלך משפט אהב אפי' דלפעמים יעשו שלא כדין רק להוראת שעה והפועל הוא מגונה עכ"ז כיון שתכליתו טוב הוא אהוב לפני המב"ה יען מו"ץ כה"ג אתה עשית ממך נלמד לעשות כן ממה שבראת יצה"ר כנ"ל וק"ל:

ובזה אפ"ל כו' הכ' מכל אורח רע כליתי רגלי למען אשמור דבריך ממשפטך לא סרתי כי אתה הורתני כלו' מכל אורח הרע שהפועל מגונה ותכליתו טוב כגון מעשה יעל עם סיסרא והצדקה בפרסום כלי רגלי מהרע היוצא ממנו מן האורח רע ההוא ואין כונתי באותו האורח רע שאני עושה שהוא פועל מגונה אלא למען אשמור דבריך ר"ל לתכלית הטוב היוצא ממנו דוקא ומכח זה ממשפטך לא סרתי אפי' שהוא שלא כדין רק להוראת שעה ליישר הדורים דוקא וכ"ז למדתי ממך לעשות כן כי אתה הורתני במה שבראת יצה"ר וכנז"ל וק"ל:

ובזה יתיישב אומרו מכל או"ר דהול"ל מכל רע ומאי אורח דקאמר אכן עם האמור הנה נכון וכנז"ל וק"ל. א"נ במשו"ל עמ"ש הוי רץ למצוה קלה ובורח מה"ע שמצוה גו"מ וענו"ע דר"ל הוי רץ למצוה קלה אפי' של"ש דמתוך ש"ל ב"ל ובורח מה"ע אפי' לשמה ונו"ט משום שמצוה גו"מ ועבירה גו"ע כידוע וז"ש מכל או"ר שהאורח הוא רע אבל היא עבירה לשמה עכ"ז כליתי רגלי נמנעתי ממנה וה"ט למען אשמור דבריך ר"ל שלא אהיה נכשל בעבי' אחרת של"ש אכן ממשפטיך לא סרתי דאף אם לפעמים אני שופט לאחרים שלא כדין רק ליישר הדורים ועכ"פ הפועל הוא מגונה עכ"ז לא סרתי ר"ל לא נמנעתי מלעשותו ונ"ט לזה כי אתה הורתני כמש"ה והיה ה' עם השופט וק"ל. וזה אפ' כו' הכ' שבע ביום הללתיך עמ"ץ אפי' שלפעמים אני עושה שלא כדין רק ליישר הדורים ועכ"ז הם משפטי צדקך ובזה שלום רב דשלום כינוי לצדקה שנא' והיה מעשה הצדקה שלום ר"ל דאני עושה צדקה בפרסום להרבות בצדקה ואין למו מכשול מחשש יוהרא וק"ל. בילאו"א:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה