אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ב דרוש לשבת תשובה

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ב דרוש לשבת תשובה

ד דרוש לשבת תשובה

דרוש ב' לשבת תשובה שדרשתי בק"ק ווהראן יע"א בהיותי שד"ר מרבנן קדישי דעיה"ק צפת ת"ו. לאהבה את ה"א לשמוע בקולו ולדבקה בו וכו': אמרתי בתחי' דברי והנוש"א בא לאהבה את ה"א וכו' שם רמז למ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תשו' וז"ל אעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לעולם ביו"ד הימים שבין ר"ה ויוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שלא' דרשו ה' בהמצאו במד"א ביחיד אבל ציבור כל זמן שעושים תשו' וצועקים בלב שלם הם נענים שנא' כה"א בכל קראנו אליו עכ"ל, וכתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל פ"ק דר"ה די"ח אמר"ש אמר רב מנין לנז"ד ש"ן שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עוונך לפני אלא מנין שאפי' נחתם מתקרע שנא' בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ליחיד הכא לציבור ויחיד אימת אמר"ן וכו' אלו יו"ד ימים שבין ר"ה ליוה"כ עכ"ל:

והנה הרואה יראה דסוגיא זו שהביא מרן ז"ל לומר דרבינו יליף מינה מקור דין זה לכאורה נראה דהסוגיא הלזו היפך הדין שכ' הרמב"ם ז"ל שהרי בסוגיא זו לא חילקו ביחיד בשאר ימות השנה כדחילק רבינו ז"ל כלל ועיקר אלא דהכלל ביחיד דוקא בימ"ת דכ' בהמצאו וציבור בכל עת דכ' בכ"ק אליו ומהיכן יצא לו לרבינו ביחיד יפה צעקה בכל ימי השנה ובימ"ת יפה ביותר כי לא הראה לנו מרן ז"ל מקור דין זה בש"ס וכבר הרב התנא ז"ל בס' פר"ד בדרך הרבים עמד בזה ותי' דרבינו פסק כר' יצחק דאמר בפ"ק דר"ה יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד וס"ל לרי"ץ נמי הכי מכח קרא כדכ' בהמצאו משמע דיש ימים שנמצא לכל יעש"ב. ולענ"ד דלא הרווה צמאוננו בזה דאכתי קשייא ע"ד מרן ז"ל דתחילה הי"ל לאתויי בידיה סברת רי"ץ דמיניה מקור הדין דכ' הרמב"ם ז"ל ואח"כ יבאר טעמו ממימרא דרב מדכ' בהמצאו ומה גם דסברת רב נראית היפך מדרי"ץ ואיך שביק להא דרי"ץ שהיא מימרא מפורשת בס' הרמב"ם ואייתי בידיה מימרא דרב הנראית להיפך מן הקצה אל הקצה ודוחק לומר דהרב התנא ז"ל אמרה למילתיה דלא כמרן ז"ל ולא עוד אלא דיש מקום לומר דרי"ץ ס"ל דכל העתים שוים דיפה צעקה בכל יום מדלא ביאר הא דבימ"ת יפה ביותר והכי מוכח מסוגיא דלעיל מזה דאמרי' התם כמאן מצלינן וכו' ואבע"א כרבנן וכרי"ן יע"ש משמע דלרי"ן תפלה מקרעת גז"ד אפי' בשאר ימות השנה וא"כ זה שכ' רבינו דבימ"ת יפה ביותר לא ידענו מנ"ל הא ועם דלזה יש לדחות ופשוט מ"מ הפשט אינו כן ודברי מרן ז"ל לא יכונו לפי שיטה זו. וכבר בדרוש אחר לתשו' עמדתי בזה ותירצתי דברי מרן ז"ל עפ"י. מ"ש הרב מר שארנו מהרח"א ב"ד ז"ל בדרושו אשר נדפס בסו"ס אשדות הפסגה דשם דקדק הרב ז"ל על מ"ש בגמ' ויחיד אימת דגם לס"ד שהיה סבור דכולהו קראי משתעו בציבור יש מקום לשאלה זו אימת נמצא הגם דמתחי' היה מק' דעדיפא מינה רומיא דקראי אהדדי ובתר דמשני ליה התם בציבור וכו' רמי ומק' ויחיד אימת מ"מ לא היל"ל בזה"ל ויחיד אימת אלא היל"ל אימת סתם אבל השתא דנקט ויחיד אימת משמע דהוא רומיא דרמי ליה על מאי דמשני ליה הכא ביחיד וא"כ ק"ט ולדידיה שהיה סבור כולהו קראי בציבור מ"מ קשיא אימת נמצא ותריץ יתיב הרב ז"ל במשז"ל בברכות מנין לעשרה שמתפללין וכו' שכינה עמהם שנא' אלקים נצב בעדת אל ולזה מעיקרא לפי שיטתו דהוה מוקים לקרא בציבור לא הוה ק"ל אימת דכל בי עשרה ש"ש ועכ"ז קראוהו בהיותו קרוב דהיינו קודם גז"ד אבל אחר גז"ד לא ברם השתא דאמר רב דציבור מתקרע גז"ד בכל עת וקרא דבהמצאו אוקמוהו ביחיד לזה תמה דא"כ דקרא איירי ביחיד ויחיד אימת מצוי לו לקרוע גז"ד לזה השיבו בימ"ת יחיד דינו כרבים שנמצא לו כמו ציבור באותם הימים וקרא דקראוהו ב"ק היינו קודם גז"ד בשאר ימות השנה עכתד"ת יעש"ב ובזה תריצנא דעת הרמב"ם ומרן ז"ל דרבינו בנה דייק בל' הגמ' דבעי ויחיד אימת וצ"ל כפי' הרב מהרח"א ז"ל הנ"ל והשתא נפק"ל דיחיד בימ"ת יפה ביותר דמתקרע גז"ד כמו ציבור בשאר ימות השנה מדכ' בהמצאו ובשאר הימים מ"מ יפה קודם גז"ד מסיפיה דק' קראוהו ב"ק דל"ל דאפי' בימ"ת ודוקא קודם גז"ד מכח סיפא דקרא דקראוהו ב"ק אבל אחר גז"ד דיחיד אינו נקרע כלל שהרי לדברי רב מוכח דהיכא דנמצא מועיל אפי' לקרוע גז"ד שכן הוי הטעם דציבור דמקרעין גז"ד בכל עת מחמת דמצוי להם בפל עת כמ"ש בגמ' ויחיד אימת בימ"ת הוי דינו כרבים בשאר הימים וא"כ קראוהו ב"ק מוכרח לומר אפי' בשאר ימים והיינו קודם גז"ד והיינו דצעקה יפה בכל עת ובימ"ק יפה ביותר לקרוע גז"ד ולאפוקי מדר' יצחק דס"ל דיפה צעקה בכל עת ומקרעת גז"ד ולזה מרן ז"ל לא הביא מימרא דר' יצחק כי אם מימרא דרב ומאי דשקו"ט עלה בגמ' דמשם הוראה יוצאה למ"ש רבינו ז"ל למעיין היטב באותה סוגיא מה גם דלא אפ"ל דגם רי"ץ ס"ל הא דיפה צעקה בכל עת הי"ד קודם גז"ד שהרי בגמרא לעיל כדאמר רבי יוחנן דאחר גז"ד אפי' הביא כל אילי נביות ליחיד אינו מועיל ואמרו בגמ' כתנאי ע"ש בש"ס דאוקמוה למילתיה כר"א ואי איתא מצי אתיא שפיר כרי"ץ ועוד שהרי להדיא פליג על ר"א ואמר יפה צעקה ואפי' אחר גז"ד מיהו הא לאו ראיה היא די"ל ר"א ס"ל אפי' בימ"ת אחר גז"ד ל"מ משא"כ לרי"ץ ולהכי נמי אוקמוה לדריו"ח כר"א וכמ"ש לקמן מתוס' דנידה יעו"ש אלא דמ"מ מסתמיות דברי רי"ץ נראה דאפי' בשאר הימים מהניא צעקה ולזה דייק היטב מרן ז"ל ולא אייתי רק מימרא דרב וכמובן:

אמנם אני בעניותי בדרוש תשו' הנז' עמדתי ע"ד מ"ש הרב מהרח"א ז"ל הנז"ל דאי איתא לד"ק א"כ גם כדאוקמוהו לקרא דבהמצאו ביחיד הוה מצי לפרש קרא כפשטיה שהרי התם בברכות סיימו ומנין אפי' אחד וכו' ומאחר וכו' ומשני יו"ד קדמה שכינתא ואתיא א"כ היה יכול לתרץ קרא דבהמצאו ביחיד נמי ואפילו בשאר ימים וכגון שהיה עוסק בתורה יחידי ושוב שכינה שורה עליו ואזי התפלל וצעק אל ה' שהרי באותה שעה מצויה עמו השכינה ומאי קא בעי ויחיד אימת ועוד הארכתי בעניותי שם להכריח דלא כהרב מהרח"א ז"ל ומשם באר"ה ואכמ"ל:

ולעיקר דקדוקו על מאי דבעי ויחיד אימת נלע"ד לפרש הסוגיא באו"א וטרם כל יש לדקדק בדברי רב שאמר מנין לגז"ד ש"ץ שאינו נחתם ותכף הקשו עליו שאינו נחתם והכתיב וכו' ואוקמו לדברי רב דר"ל דאף שנחתם מתקרע ונראה משם דתלמודא פירשו דברי רב הכין אפי' דהוא עצמו לא אמר אלא בזה"ל שאינו נחתם וא"כ אכתי קשה דמה הל' אומרת שאינו נחתם הי"ל לרב לפרש שיחותיו ולימא מנין לגז"ד דציבור שמתקרע ולא לומר סתם שאינו נחתם עד שיבואו לטעות בדבריו. ותו ק"ל מלבד משה"ק הרב הנז"ל בבעיית ויחיד אימת כנז"ל עוד ילה"ק דאיך השואל ויחיד אימת עשה עצמו ואחר עמו כאילו לא ידעו האי חי' דימ"ת והרי לעיל מזה באותה סוגיא עצמה על מ"ש ריו"ח גדולה תשו' שמקרעת גז"ד ש"א הקשו עליו מברייתא דלא שב בנתיים אין מוחלין לו ומשני ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור ופירש"י השב בנתיים מוחלין לו בין ר"ה ליוה"ך עכ"ל. הרי מבואר שם האי חילוקא דבין יחיד לציבור ובין עימ"ת לשאר ימים ומכח זה צריך לדחוק ולומר דהאי שקו"ט דשקו"ט אמילתיה דרב נאמרה בבי מדרשא קודם לההיא דריו"ח וזה דוחק עצום דאמאי קבעו מימרא דרב בסוף הסוגיא וידוע דבחד עניינא לא אמרינן אין מוקדם ומאוחר. ועוד יל"ד דריו"ח אמאי הביא ראיה מקרא דנביאי דהשמן לב העם ולא אייתי מקרא מפורש בתורה בכל קראנו אליו וממילא לא תחול קו' ר"פ משה"ק לאביי לעיל שהק' ודילמא קודם גז"ד שהרי בכל קראנו אליו כתיב ועוד שהרי הא דעימ"ת ברייתא היא כמ"ש רש"י ז"ל לעיל. ועיל"ד דמה זו סמיכות דקא סמך תלמודא הא דויגוף ה' את נבל דעשר לגימות עם האי מימרא דרב דאין לה קשר ושייכות לכאורה: אשע"כ כדי ליישב כ"ז אפ"ל דר' יוחנן אזיל לטעמיה דלעיל בדי"ו ע"ב איתא אמר"כ אמריו"ח ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים וא' וכו' בינוניים תלויין מר"ה עד יוה"ך זכו נכתבין לחיים וכו' ע"כ וס"ל לריו"ח דהא דגדולה תשו' דמקרעת גז"ד דציבור היינו תשובה גדולה וצעקה רבה וטירחא רבתי מיהא בעי דאע"ג דאוקי שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם וכו' ואעפי"כ והוא רחום י"ע היינו קודם גז"ד והתם דאמרי' אין תפלתו של אדם נשמעת וכו' לשון שלילה אין וכו' מוכח בכל גוונא לכך הקשו מהא דשמואל אבל הכא אחר שנחתם גז"ד שאני דבעי צעקה גדולה ומרה ע"ד שאמר הכ' בצר לך וכו' ושבת וכו' כי תדרשנו בכ"ל וב"ן וע"ז אייתי קרא המפו' בנביא השמן וכו' ושב ורפא לו ורב פפא בתחי' לא הבין דבריו לזה הק' דאימא קודם גז"ד ומשני ליה אביי ורפא לו כתיב וכו' וממילא אשמועי' דהו"ל כמו חולה שעלה למיטה שאמרו בגמ' דומה לו וכו' ע"ד דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו כידוע ה"נ הוי חולה דצריך לו רפואה וע"ז הק' מיתיבי לא שב בנתים ואחר שנחתם אפי' הביא כל אילי נביות וכו' ומשני הא ביחיד אבל ציבור אע"ג דנחתם מ"מ תשו' מעליא טובא כנז' מתקרע ולכך לא הביא ריו"ח ראיה מק' דבכל קראנו אליו לאשמועי' דאע"ג דבכל ק"א מ"מ בעי ע"י טירחא מרובה דהשתא הוי כמו חולה שעלה למיטה כדמשמע ליה מק' דהשמן ורפא לו גם לשיטת ריו"ח ביחיד ס"ל אחר חתימת הגז"ד כלל כלל לא והא דמהני בעשי"ת היינו שיחזיק עצמו לבינוני דכיון שהוא תלוי ועומד אזי שב בנתים מוחלין לו ואם לאו אפי' הביא כל אילי נביות וכו' ואפי' נחתם בר"ה וכו' אם חזר בתשו' אין אחר חתימה כלום וכן הבינו התוס' ז"ל במס' נדה ד"ע ע"ב בד"ה כאן וכו' בפי' הברייתא דהשב בנתיים יעו"ש:

אבן רב רוח אחרת איתו עמו ובא ללמדנו האי חידושא עדיף מההיא דריו"ח ופליג עליה בציבור דגדול כבודם ונפיש זכותייהו בנקל יכולים לקרוע גז"ד אפי' בשאר ימות השנה וביחיד נמי כמו ציבור בימ"ת דוקא אבל בשאר הימים אינו יכול לקרוע הגז"ד שלו אפי' הביא כל אילי נביות כמ"ש בברייתא לא שב בנתיים אפי' הביא אח"ך כל אילי נביות וכו' אבל השב בנתיים אפי' כבר נחתם הגז"ד מתקרע וזהו שדקדק רב ואמר מנין לגז"ד ש"ץ שאינו נחתם ר"ל דכך לי נחתם כאילו לא נחתם והו"ל כאילו לא נחתם דבנקל מתקרע על דרך ויפתוהו בפיהם וכו' והמקשן לא הבין כונת דברי רב והוק"ל דהכתיב נכתם וכו' ולזה הסביר לו התרצן דאין כונת רב דאינו נחתם כמו שחשבת אלא כונתו כאילו לא נחתם דאפי' נחתם בנקל מתקרע ולזה אייתי ראיה מבכל קראנו אליו ר"ל אפי' אחר גז"ד בכל דהו קראנו אליו יעננו ביום קראנו דכל אפי' כל דהו משמע ע"ד ויפתוהו וכו' דכלל הכל בתיבות בכל קראנו לאשמועי' הני תרי כללי דאפי' אחר גז"ד ואפי' ויפתוהו וכו' כנז"ל כמש"ל דאין שום דבר עומד נגד כבוד ציבור דנפיש זכותייהו ולזה הק' מקראי דדרשו ה' בהמצאו דסתמו כפי' דיש פעמים שאינו נמצא והיינו משום דאחר גז"ד בעי טירחא מרובה ע"ד קרא כדכ' בצר לך וכו' כי תדרשנו בכ"ל וב"ן ושם נאמר ובקשתם משם את ה"א ומצאת לשון מציאה ואם לאו לא ימצא ומוכח דבעי עכ"פ אחר גז"ד טירחא מרובה ואע"ג דהאי קרא דתורה כתוב בל' יחיד מ"מ על הרבים נאמר כמ"ש הנביא דרשו ה' בהמצאו והא דכתיב ויפתוהו בפיהם וכו' היינו קודם גז"ד וז"א קראוהו בהיותו קרוב וכן נמי לא ק"ל קרא דבכל קראנו אליו דהיינו לכלול אפי' אחר גז"ד וכשיטת ריו"ח דלעיל ברם לשיטה זו דרב רמי ומק' קראי ולדידיה ניחא ולזה משני ליה אליבא דרב דקרא דדרשו ה' בהמצאו ביחידים נאמר ולא לציבור וע"ז תמה ואמר ויחיד אימת משום דלדידיה ס"ל דהאי קרא דדרשו רומז ונרמז לההוא קרא דבצר לך וכו' ומצאת כי תדרשנו וכו' והיינו אחר גז"ד וכמש"ל אליבא דריו"ח ואי איתא שהוא ביחיד במאי מיתוקם קרא אי אחר גז"ד הרי תנא בברייתא דלעיל אפי' הביא כל אילי נביות וכו' דלא מצינו שום רפואה בשום זמן ליחיד אחר גז"ד וההיא דשב בנתיים בבינוני משתעי וקודם גז"ד וכמש"ל אליבא דריו"ח ואי איירי קודם גז"ד הא ודאי לא בעי שום רפואה וטירחא אפי' ליחיד וכן מוכח לשון הברייתא דלעיל דנקט השב בנתיים ר"ל בתשו' לחודא סגי ליה מדלא אמר השב וצועק בנתיים ועדיפא מינה כתב הרב לח"מ ז"ל בפ"ג דתשו' על מ"ש הרמב"ם ז"ל ההיא דג' ספרים נפתחים כריו"ח כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ שם הקשה הוא ז"ל דכיון שהוא בינוני שקול היאך מכריעין אותו לחובה כיון שלא חטא עוד אע"ג דלא שב וניח"ל דמשום דלא שב יחשב לו לעון יע"ש משמע דאי שב מלחטוא עוד וקבל עליו שלא ישוב לכסלה יספיק לו שלא יכריעוהו לכף חובה וממילא כף זכות מכרעת לו ויחתם לחיים וברור ולפי"ז נקוט מיהא דלא אפשר לפרש קרא ביחיד וקודם גז"ד דקרא משמע בהמצאו ע"ד ומצאת כי תדרשנו בכ"ל וכו' והיינו בחולה שצריך רפואה ואי בקודם גז"ד לא בעי רפואה ואי אחר גז"ד לא מצינו רפואה ליחיד אלא ודאי בציבור וזאת היתה תמיהתו ויחיד אימת דבקודם גז"ד לא בעי רפואה ואי אחר גז"ד לא מצאנו רפואה ליחיד אלא ודאי בציבור וע"ז השיב לו אלו ימ"ת שבין ר"ה ליוה"ך ודקדק בלשונו באומרו אלו ימ"ת ולא בעי"ת כיון דשאל אימת הול"ל בקיצור בעימ"ת והאריך לומר אלו וכו' רצה להסביר לו דלא כמו שעלתה על דעתך דפי' קרא דדרשו ה' בהמצאו הוא על דרך כי תדרשנו בכ"ל ומצאת כמו מציאה דבעי חיפוש מחיפוש עד שימצא דבר האבוד הא ליתא אלא הכונה הוא על הימים שהוא נמצא לכל ליחיד כמו לרבים ולעולם אפי' אחר גז"ד והגם דנחתם גז"ד ביום ר"ה מ"מ אם שב בנתיים מתקרע כמו גז"ד דרבים בלי טירחא ופי' בהמצאו הוא על הימים שהוא נמצא לכל אליבא דרב ומ"ש בברייתא אפי' הביא וכו' היינו אחר עבור יוה"ך ואז אפי' הביא כל אילי נביות וכו':

ולפי שיטה זו סיפא דקרא דסיים קראוהו בהיותו קרוב הוא כפול במלות שונות דאי בימ"ת וקודם גז"ד פשיטא דאפי' אחר גז"ד מתקרע ואי בשאר הימים לקודם גז"ד לא אתי קרא שפיר משום דמשמע ליה קראוהו בהיותו קרוב על דרך קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ובשלמא לשיטת ריו"ת דס"ל דקרא איירי בציבור ואחר גז"ד א"כ קרא להכי תנא והדר מפרש לאשמועינן אופן הקריאה אל ה' דהיינו פי' בהמצאו ע"י קריאה בלב שלם ע"ד כי תדרשנו בכ"ל והיינו בהיותו קרוב דאימתי הוא קרוב לכל קוראיו הו"ד לכל אשר יקראוהו באמת ולא כמו ויפתוהו וכו' אלא לשיטת רב דס"ל דקרא דבהמצאו קאי על ימים שהוא נמצא ובכל גוונא מתקרע אפי' ביחיד א"כ קראוהו בהיותו קרוב אי ליחיד בימ"ת לא בעי קריאה כל כך משום דאותם הימים כך לי יחיד בימ"ת כציבור בשאר ימות השנה ואי קאי אשאר ימות השנה וקודם גז"ד ג"כ לא בעי כל כך קריאה כמ"ש שהרי בלאו"ה הוא תלוי ועומד עד בא יום ר"ה דאז ג' ספרים נפתחים ובאותו זמן בנקל יוצל דאפי' יחתם גז"ד מתקרע ומכ"ש קודם גז"ד וא"כ למאי הלכתא כל כך קריאה ואמאי בעי הכא קריאה בלב שלם:

ולזה סיים עלה ואייתי סמוכות ההיא דנבל דיו"ד לגימות שנתן לעבדי דוד דתלה לו זכות החסד והצדקה אע"ג דכבר נגזר ונחתם גז"ד מ"מ יש זכות תולה ולא מקרע קרעינן לשטריה ולאו מגבא גבינן ביה ואע"ג דאמרינן בבריתא אפי' הביא וכו' היינו למקרע שטריה לגמרי אבל מ"מ זכות תולה לו וא"כ מזה יכו"ל דקרא איירי אפי' בשאר ימות השנה שכבר נחתם הנז"ד מ"מ ע"י הצדקה וקריאה יום אחר יום להיות תלוי עומד לעכב את הפורענות יום אחר יום עד ר"ה הבא ואז יקרע הגז"ד על דרך שכתב הרי"ף ז"ל בפיוה"ך גבי תשו' המוחלטין מעכבת הפורענות לחד פי' שפי' התם יעו"ש וזהו לשיטת רב אבל לריו"ח דס"ל דאם נחתם בר"ה שוב אפי' שב בנתיים אפי' הביא כל אילי נביות וכו' אינו נקרע גז"ד דיחיד א"כ לשיטתו לא אפשר שיועיל דסו"ס לא אפשר לקרוע דאפי' יבא ר"ה אח"כ מ"מ שטר עצמו אינו נקרע וא"כ לא אפשר ליקרע משום דעומד ליגבות ולא סגי בלאו"ה וכגבוי דמי אבל לסברת רב דאיתיה בתקנתא לבסוף לכן אתא קרא לומר דאפי' בשאר ימות השנה וכבר נגזר מר"ה והיה מה שהיה ביוה"ך מ"מ קראוהו בהיותו קרוב הזמן דר"ה הבא וה"נ יש זכות תולה בכל יום ויום אחר יום עד בא ר"ה הבא ויקרע לגמרי:

מעתה לפי"ז עלו ובאו דברי הרמב"ם ומרן ז"ל בכ"מ כהוגן דיפה התשובה והצעקה בכל עת והיינו להגן לפי שעה ואפי' לאחר גז"ד דמ"מ אע"ג דל"מ למקרע שטרא דגז"ד מהני מיהא דלא מגבא גבינן ביה השתא ולא מקרע קרעינן ליה עד בא ר"ה הבא ואז מקרע נמי קרעינן ליה ובימ"ת היינו דיפה ביותר דמקרע שטרא לגמרי והיינו מילתיה דרב ודלא כר' יצחק וכמש"ל ודלא כריו"ח וזהו דעת מרן ז"ל וקיצר כמובן ולא הוצרך להאריך משום דפשיטא ליה שהרי לא מיתוקם מילי דרב ומאי דשקו"ט בגמ' אליביה אלא בהכי ואע"ג דפסק לההיא דריו"ח דג' ספרים נפתחים בר"ה והיא ברייתא שם מ"מ רב לא פליג אהאדג' ספרים אלא דס"ל דעכ"ז תשו' דיחיד בימ"ת מועלת לקרוע ובשאר ימות השנה לעכב היסורין והגז"ד כמש"ל: אלא דלפי"ז עמדה ונשאת הקו' העצומה אשר הק' הרב שא"י ז"ל בדקל"ט על מ"ש הרמב"ם דהציבור כ"ז צועקים בלב שלם ותמה עליו ממ"ש בתענית ד"ח דאמר ר"א דאין תפלתו של אדם נשמעת וכו' והא אוקים שמואל וכו' ויפתוהו וכו' ומשני כאן ביחיד כאן בצבור יעו"ש. ולענ"ד דאי מהא ל"ק כ"כ דהיינו יכול לומר דרבינו פסק כריו"ח והא דלא משני התם כאן קודם גז"ד כאן וכו' י"ל משום דעדיפא מינה משני דהוא מילתא דפסיקא דכ"ע מודו בזה או משום דנקט בל' שלילה אין וכו' כמש"ל אבל לפי האמת דרבינו ז"ל תפס במושלם שיטת רב ודלא כריו"ח ק"ט דהא דהצריך בציבור צעקה בלב שלם מאן דכר שמיה דלב שלם הכא:

והנה הרב שא"י ז"ל שם איהו מותיב ואיהו מפרק לה דרבינו ז"ל אזיל לטעמיה שכתב גבי מקרא מגילה דת"ת דרבים שאני דאין מבטלין ורבינו ז"ל לא חילק משום דבעינן ציבור דומיא דיאושוע שכל ישראל היו שם עש"ב: ולדענ"דן דתירוץ זה לא ניתן ליאמר כי אם גבי ההיא ברייתא דמגילה דקתני בזה"ל תניא נמי הכי כהנים בעבודתם וכו' מכאן סמכו שלב"ר שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ ק"ו מעבודה והקשו מההיא דיאושוע וילן בעמק ותי' הא ביחיד הא בר ים יע"ש. להכי י"ל דרבינו פסק כההיא דמכאן סמכו של בית רבי דמסתמא היו יותר למעלה מיו"ד דאוכלי שולחנו ותלמידיו היו רבים ומשרתיו רבים כידוע ועכ"ז כיחידים דמו ות"ת דידהו לא עדיף ממקרא מגילה ופסק רבינו כסתמא דברייתא שם אבל בההיא דתענית דרבי אמי דאמר אין תפלת של אדם נשמעת וכו' והקשו מההיא דשמואל ויפתוהו בפיהם וכו' מסתמא על בני דורם הוא דקא דרשי ודינא קמל"ן לבני דורם ומאי דמשני כאן ביחיד כאן בציבור הוא ג"כ כפשטיה דכל בי עשרה ציבור אקרי אפי' בזה"ז ולאו על דורות הקודמין כשהיו כל ישראל יחד דא"כ מאי ק"ל מההיא דשמואל וכן נמי ההיא דרב הכא בסוגיין דר"ה דאשמועינן גז"ד דציבור אינו נחתם מסתמא לדורו קאמר ולא אתא לדרוש על העבר כן מוכחי קראי דויפתוהו וכו' וקרא דבכל קראנו אליו משמעותייהו בכל זמן משא"כ בההיא דיאושוע דכתיב עתה באתי וכו' וכן וילן בעמק דהם מעשה שהיה בו בפרק לכך אין ללמוד משם כי אם דומיא דידיה שהיו כל ישראל ביחד ולשון הבריתא מכאן סמכו של ב"ר הוא על זמן העתיד ולא קרב זא"ז ואין דמיונו עולה יפה לענ"ד אחהמ"ר הראויה אליו דרב המרחק ביניהם וברור:

אמנם לענד"ן הדבר פשוט וא"צ לפנים דציבור לא אפשר שלא ימצא בהם מי שהתפלל בלב שלם דלא פחית עלמא מל"ו צדיקי כמשז"ל ומה גם ע"י הערבות דכל יעז"ל וזה מכוין בברכה אחת וזה באחרת ובכללותם ובצירופם יחשבו כולם צועקים בלב שלם וקרא דויפתוהו ברוב מיירי דרוב הקהל אע"ג דויפתוהו וכו' מ"מ מצטרפים עם המועטים הצועקים בלב שלם ונענים כולם והיינו מה שתי' בש"ס דתענית כאן בציבור היינו בכללותם. וכן נמי ההיא דרב דבש"ס ר"ה דמשני כאן בציבור הוא על הכללות וברור:

ובזה אפ"ל כה"כ למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא הכונה דבעי ומתחנן למען שמך ה' שהוא הוי"ה פשוטה מדת הרחמים שתסלח לעוני שאני יחיד לקרוע לי גז"ד שלי בימ"ת אפי' שכבר נחתם בר"ה ובשאר ימות השנה לעכב הפורענות כנז"ל משום דקי"ל הלכתא כרב וכדפסק הרמב"ם ז"ל וז"א כי ר"ב הוא דס"ל הכי והל' כוותיה וק"ל:

וזה אפשר כה"כ טחו בו בכל עת וה"ט דיפה התשו' והצעקה בכל עת להגן מהיסורין ואפי' לאחר גז"ד עד יבא ברנה יום ר"ה הבא דאז אפי' שנחתם הגז"ד מתקרע לגמרי וכדס"ל לרב דהל' כוותיה וכנז"ל ויומתק יותר דקאי נמי לציבור וכדי לצאת יד"ח מסברת וריו"ח קאמר קרא בטחו בו בכל עת עם שהם הציבור דאפי' שכבר נחתם הגז"ד שלכם מתקרע אך בתנאי וע"מ שפכו לפניו לבבכם דהיינו טירחא מרובה בצעקה גדולה דבזה גם מדה"ד שהוא אלהים מחסה לנו סלה ר"ל מסכמת עם מדה"ר לקרוע ה הגז"ד אפי' אחר חתימה וכמדובר:

מעתה הבא נבא לבאר בדרך רמז לשון מרן ז"ל בשה"ט א"ח סי' תקפ"ו בדיני שופר עניינא דיומא וז"ל שופר של ר"ה מצותו בשל איל וכפוף ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים ושל פרה פסול בכל גוונא וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם זכרות מבפנים פסולים וכו' היה קולו עב מאד כשר שכל הקולות כשרים בשופר עכ"ל:

והנה מ"ש מרן ז"ל תחי"ד דשופר של ר"ה מצותו בשל איל וכפוף פי' הרב ט"ז ז"ל דלאו בחדא מחתא נינהו דכפוף הוא עיקר המצוה לכתחי' דלא יצא יד"ח לכתחי' בפשוט אבל בשל איל לא מיקרי לכתחי' אלא מיקרי מצוה מן המובחר וכן מ"ש בטור והתכלית דמצוה מן המובחר לחזר אחר של איל לזכור עקידת יצחק לא מצא יוצא בכפוף אפי' לכתחי' לא מצא אזי יתקע אפי' בכבש פשוט או בעז שה כבשים ושה עזים חוץ משל פרה דאפי' בדיעבד אבל מ"מ כל שאינו כפוף לא קיים מצוה לכתחי' דבעינן כפוף מכל מין שיהיה או עז או כבש אתד"ק יע"ש:

הנה מבואר מד"ק ומלשון מרן ז"ל דהא דבעינן שופר של איל אינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא כלל והכי רהטי לישנא דרוב הפוס' ז"ל דאינו אלא למצוה מן המובחר כמשי"ר המעיין. ולכאורה הדבר קשה דאמאי לא ליהוי לעיכובא נמי ושלא יצא יד"ח רק בשל איל דוקא כיון שהרמב"ם והגאון מהרא"מ ז"ל בס' יראים עמוד זמנים סי' קי"ז ס"ל דבעינן של איל מדאורייתא כמ"ש כמה מרבוותא ז"ל שכן הוא דעת עליון הרמב"ם ז"ל ע"ע הלא בס' ואכמ"ל וכן הבין הגאון הגמי"י ז"ל בדעת מהר"א ממיץ ז"ל הנ"ל דלעיכובא בעי שופר של איל והכי מוכח לכאורה מדאמרינן בגמ' דר"ה דט"ז ע"א אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק וכו' ע"כ. ודברים אלו מוכיחים שהוא דאורייתא ממ"ש למה תוקעין דנראה שכבר קדם לזה משנה או ברייתא דצריך דוקא של איל וא"כ צל"ד אמאי עלתה הסכמת הפוס' ז"ל דאינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר ואיך העולם אינם נזהרים בזה לחזור אחר שופר של איל לעיכובא מיהו מהא דר' אבהו דאמר למה תוקעין וכו' איכא למידחי דקאי אמנהגא דעלמא שנהגו לתקוע בשופר של איל ולזה אמר למה נהגו כן וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' ראוהו ב"ד והר"ן ז"ל שם וכ"כ הגאון מהרש"א ז"ל בחי' אגדות שם אהא דר' אבהו משם הר"ן ז"ל יע"ש וכדבריהם ז"ל מוכח מדקאמר ר"א למה תוקעין וכו' ולא. אמר מפני מה אמרה תורה וכו' כדקאמרי בש"ס בתר הכי מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת ונסכו מים לפני בחג וכו' יע"ש ודאי דה"ט משום דבתורה לא כתיב לא שופר ולא של איל כלל וכדפירש"י ומהרש"א ז"ל דגמרא גמירי לה והכי נהוג עלמא ועלה קאמר ר"א למה תוקעין וכו' וכמדובר. אך אכתי ק"ט מסברת הרמב"ם והרא"ם ז"ל דס"ל דהוי מדאורייתא ולעיכובא כנז"ל אם לא שנאמר דמזה מוכח להדייא כסברת הפוס' ז"ל דס"ל דגם בדאורייתא יש לחלק בין לכתחי' לבדיעבד וכמ"ש בשמם הרב זוכרנו לחיים ח"א דכ"ג והגאון הברכ"י ז"ל בח"מ סי' טו"ב סק"ו וביו"ד סי' ער"ב סק"ה ובס' גנזי חיים למוה"ר החבי"ף ז"ל די"ב ע"ד ובס' מקנה אברהם ח"ב דז"ך ע"ג יע"ש אך להפוס' דפליגי בזה וס"ל דבדאורייתא אין חילוק מדיעבד ללכתחי' אכתי קשיא וצריך להתיישב בזה ואכמ"ל בזה כעת:

איך שיהיה הנה הרב הקדוש ב' לוחות הברית ז"ל בהל' שופר דכ"א עמד וימודד אר"ש טובה ורחבה ופירש לשון מרן ז"ל הנז"ל בדרך מוסר על בעל תשו' דבעל תשו' יקרא שופר ע"ד שפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל אעפ"י שתקיעת שופר מצוה מ"מ רמז יש בה כלומר עורו ישנים וכו' ושפרו מעשיכם וכו' יעש"ב:

ואני הדל ברגליו אעבורה לפרש בדרך רמז באו"א עפ"י אמות הקודם דהיינו שהתשו' באלו הימים שהם עימ"ת עד יוה"כ ועד בכלל כולם נקראים בשם יומא דר"ה יומא אריכתא יען כי בכולם מלך יושב על כסא דין המלך המשפט ושערי תשו' פתוחים בהם לכל הן ליחיד הן לרבים ופותח בהם בעה"ב את ידו לקבל שבים והוא ית"ש מקבל תשו' מאהבה וזה רמז באומרו שופר של ר"ה ר"ל שפירו נאה ויאה דר"ה מעין שופרי ולא ראי זה כראי שאר ימות השנה דהגם דהתשו' והצעקה יפה בכל עת מ"מ בר"ה שהם עימ"ת יפה התשו' ביותר כמ"ש הרמב"ם ז"ל:

אמר עוד מצותו בשל איל ופי' הרט"ז ז"ל דזו חלוקה בפ"ע ונקראת מצוה מן המובחר ואין ערוך אליה ובזה רמז לנו למשז"ל במד"ר סדר אמור בפרשת מוספי יומא דר"ה ע"פ ועשיתם עולה וז"ל והקרבתם מבע"ל מה ת"ל ועשיתם אמ"ל הקב"ה לישראל עשו לפני כסדר הזה מעלה אני עליכם כאילו עשיתם את עצמכם וכאילו היום בראתי אתכם בריה חדשה עכ"ל. הרי דק"ל אומרו ועשיתם דמאי שנא מכל הקרבנות דכתיב בהו והקרבתם והכא כתיב ועשיתם ואמרו ללמדנו בא שבשעה שמקריבין איל לעולה קרבן מוסף היום מעלה עלינו כאילו בראתי אתכם בריה חדשה דאילו בשאר קרבנות דתמידים ומוספים של כל השנה אפי' שכולם מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו מ"מ לא יהיו מנוקים מכל וכל דיש מהם דאין מתכפרין אבל בימים אלו דעימ"ת יהיו נקיים מכל מום מכל וכל כקטן שנולד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בריש הל' תשו' ולח"מ ז"ל שם וזה אינו אלא בזמן שבהמ"ק קיים אבל בזה"ז היה רבי ישמעאל דורש ד' חלוקי כפרה וכמ"ש הרמב"ם והלח"מ ז"ל שם וע"ז בא הרמז שופרי דר"ה היינו בזמן הבית שבהמ"ק קיים והיו כל ישראל איש בנחלתו ומקריבין שם איל לעולה כסדר האמור בפרשה והרמז שם זכר לעקידת יצחק מה גם דבאותו זמן זכות אבות לא תמה אליבא דכ"ע וכל ישראל יחיד או רבים יהיו מנוקים מכל מום מכשול ועון אשר חטא לגמרי ואז יהיו כבריה חדשה כנז' במד"ר הנז"ל. עוד בא הרמז שפורי דר"ה שאפי' אוכלים ושותים ושמחים ולובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין וכו' כמ"ש הטור ז"ל ריש הל' ר"ה ומ"מ מקבלם בתשו' יותר משאר ימות השנה דתשו' דשאר ימות השנה תענית שק וכו' משא"כ בימים אלו ועכ"ז יהיו נקיים מכל עון ואשמה ונעשו כבריה חדשה והיינו בזמן שבהמ"ק קיים כנז"ל וזהו יופי ביותר דר"ה ועימ"ת בכלל:

אמר עוד לא מצא בשל איל וכמ"ש הרב ט"ז ז"ל דמחזירין על המצוה מן המובחר עכ"פ איתיה בתקנתא מצוה לכתחי' בכפוף יותר מן הפשוט כאן רמז על זמן אחר חבהמ"ק בית ראשון שבעוה"ר אפי' בבית ב' שהיו מקריבין כעין בית א' וכסדר הנז' בתורה מ"מ נחסרו בבית ב' חמשה דברים בבהמ"ק גופיה שהיו בבית א' מה גם דבבית ב' לא עלו כל ישראל כי אם מעט מזער שעלו מן הגולה עם עזרא כידוע מה גם דהיו ג"כ כפופין ומשוע' תחת ממשלת מלכי אוה"ע וחסרונות אלו מעכבין את הכפרה פורתא דהמלך לחודיה דינו כרבים ושקול ככל ישראל כדאמרי' בגמ' דר"ה דט"ז מלך וציבור מלך נכנס תחי' לדין מ"ט דלאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי א"נ מקמי דליפוש חרון אף ונידון בכל יום כדכ' לעשות משפט עבדו וכו' כדאי' בירוש' פ"ק דר"ה סי' ו' דדינו כרבים וא"כ אפי' בשאר ימות השנה כח המלך עדיף כרבים לקרוע גז"ד ובבית ב' אין מלך בישראל ועוד דבבית ב' ליכא דין רבים לשיטת הרב שא"י ז"ל בד' הרמב"ם ז"ל דמצריך ציבור כל ישראל כמו בימי יאושוע שהיו כל ישראל יחד וא"כ בבית ב' כיחידים דמו ואילו היו כל ישראל ביחד ומלכם בראשם כבזמן בית א' היו נטהרים ומנוקים מכל חטא ולא לן אדם בירוש' ובידו עון אשר חטא גם מקמיה דאתי ר"ה ועימ"ת אלא דבר"ה ובעימ"ת היו נטהרים ביותר בתוס' טהרה אחר טהרה וקדושה יתירה והו"ל כקטן שנולד וכבריה חדשה לא כן בבית ב' דחסר לן כמה טובה כפולה ואינן מן המובחר כמו בזמן בית א' אמנם סו"ס עדיפי מזה"ז אחר חורבן בית ב' דעכ"פ היו מקריבין איל מוסף היום כסדר האמור בפ' ועושין מצותן ככל דיני התורה והוו מיהא כבריה חדשה:

אמר עוד ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר וכו' שם רמז בהק' עוד מ"ש במד' וז"ל פנה אל תפלת הערער וכו' רבי פתר קרא בדורות הללו שאין להם לא מלך ולא נביא ולא או"ת ולא כהן ומקדש וכו' אלא תפלה אמר דוד לפניו ית' רבש"ע אל תבזה תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה עכ"ל הרי שהתפלל דהע"ה ע"כ ישראל שיקבל תפלתם אפי' בזה"ז שאין מקדש ולא קרבנות ולא או"ת ועכ"ז שיהיו לפניו כבריה חדשה כדמסיים ועם נברא יהלל יה כמ"ש שם ולזה רמז הכא. ובדיעבד ר"ל שחרב מקדש והיה לאין מחמד כל עין ולא נשאר לנו כי אם שיח שפתותנו בתפילתנו ואפי' לדור אחרון כדור היתום הזה שלא נשאר לנו כי אם תפלה פשוטה לפניה ולאחריה כעם ככהן כקטון כגדול נוסח תפלה אחת לכל ישראל אשר סידרו לנו אנשי כנה"ג ואין איתנו יודע עד מה לכוין כונת כל תפלה כלל והמכוין בתפלתו אפי' פי' המלות אשר מוציא מפיו פשטן של דברים חכם יקר ומי כמוהו מורה עכ"ז כבר התפלל דהע"ה גם לדור אחרון שתקובל צעקתנו לפניו ית"ש כאילו הקרבנו תמידין ומוספין ומוספי ר"ה כהל' ואלק'ינו מרחם יקיים דברו הטוב ויעלה עלינו תפלתנו כקרבנותינו ויעשה אותנו כבריה חדשה הא מיהא ג' מדרגות יש בין מקדש א' דהוא דומה למצוה מן המובחר ובזמן בית ב' עדיף מינן פורטא וגרע מזמן בית א' שהיה מלך וציבור ואו"ת וכו' אבל מ"מ עדיפי מינן שהיה כה"ג ובגדי כהונה ועבודת הקרבנות ועכשיו בעוה"ר חסרים מכל טוב ובדיעבד סו"ס יוצאים יד"ח וכל הקולות כשרים בשופר הרי ג' חלוקות הנאמרים באמת וכמ"ש הרט"ז ז"ל:

ועפי"ז אפ"ל כה"כ כי רצו עבדיך וכו' וייראו גוים וכו' כי בנה ה' ציון וכו' פנה וכו' כי השקין וכו' וכו' ויל"ד דקאי בשבח המגיע לציון וירוש' ומה שייכות להם למ"ש פנה א"ת הערער וכו' ומאי ס"ד איכא לבזות לתפלתם עד שאמר פנה ולא בזה ותו מה נ"ט כי השקיף וכו' ועוד דכינה לבני הגלות בני תמותה ולא אמר יושבי חשך וצלמות כדכ' במ"א: ועפי"ה יובן שהרי מבואר יוצא דגם בזה"ז דאין לנו כי אם שיח שפתותנו אפי' שאין איתנו יודע לכוין כראוי מ"מ המקום ברחמיו יקיים את דבר דוד עבדו ותפלתו עומדת לעד לדור אחרון שיעשה אותנו בריה חדשה נקיים מכל עון אשר חטא:

אלא דאכתי י"ל דעכ"ז לא יצאנו יד"ח ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ת ה"ב וז"ל שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה וכו' ע"כ עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשוגג בין שנודע לו וכו' והוא שעשה תשו' אבל לא עשה תשו' אינו מכפר אלא על הקלות ולא החמורות כגון שחייבים עליהם מב"ד או כרת וש"ש ושקר וכו' בזה"ז שאין בהמ"ק וכו' התשו' מכפרת ע"כ עבירות אפי' רשע כל ימיו וכו' ועיצומו של יום מכפר ואעפ"י שהתשו' ועיצומו של יום מכפר לשעתן יש עבירות שאין מתכפרין אלא לאח"ז כיצד עבר עמ"ע וכו' עבר ע"כ ומב"ד תשו' ויוה"ך תולין ויסורין גומרין לו הכפרה וכו' אבל אם ח"ה מיתה מכפרת וכו' עכ"ל. הרי מוכח מד"ק שאלו ד' חלוקי כפרה ותשו' עם כולם היינו בזה"ז אבל בז' בהמ"ק אין מי מעכב הכפרה אלא תשו' עם השעיר מכפר על הכל ועל הקלות שעיר מכפר אפי' בלתי תשו' וכ"כ הרב לח"מ ז"ל שם וא"כ כיון שעדיין על החמורות בעי יסורין ויש מהם ביסורין ומיתה בזה"ז א"כ היאך הוו כבריה חדשה ואנה פנה תפלת דהע"ה אם עדיין צריכים כפרה ואם לא תועיל תפלתו כי אם למי שאין בידו עבירות חמורות אין זה חידוש ועוד שהרי קאמר תכתב זאת לדור אחרון והיינו לכל הדור שיעשו בריה חדשה והיאך יתכן זה ואם על הרוב מדבר הכ' תן לי ערב והרי ראיתי בני עליה והנם מועטים אלא ודאי הכתוב מדבר על כללות כולם וישראל ערבים זל"ז והיאך יהיו בריה חדשה:

ואפשר ללמד זכות על ישראל במשז"ל בפ' בתרא דכתובות אמר"א כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנא' ובל יאמר שכן חליתי וכו' אמ"ל רבינא אנן בס"ח מתנינן לה אמ"ר ענן כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח וכו' ע"כ וכתב הרמב"ם בפ"ה דמלכים הי"א וז"ל אמרו חכמים גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי א"י ואבניה ומתפללים על עפרה וכה"א כי רצו וכו' כל השוכן בא"י עונותיו מחולין שנא' ובל יאמר וכו' אפי' הלך בה ד' אמות זוכה לחיי עוה"ב וכן הקבור בה וכו' שנא' וכיפר אד"ע עכ"ל וכתב מרן ז"ל בכ"מ שם בגמ' וכו' ע"כ וכתב עוד הרמב"ם ז"ל שם דהגם דאינו: דומה קולטתו מחיים וכו' ואעפי"כ היו מוליכים מתיהם לשם ע"כ הנה מבואר ממ"ש רבינו וכן הקבור וכו' משמע דלאו דוקא וכיפר אדמתו עד שימות ויקבר שם אלא אפי' הלך ד"א וכ"ש הדר מ"מ אויר א"י קדוש ומפקיע מידי שעבוד מה שהיה חייב אלא מ"ש רב ענן כל הקבור לרבות אפי' מת בחו"ל והעלו את מטתו לא"י הוי המקום הקבור בו מזבח כפרה ולכן היו מוליכים מתיהם לא"י ונמצא דהרמב"ם פסק דלא כרבינא דבעי תרתי יסורין וא"י כמ"ש אנן בס"ח מת"ל אלא בא"י לחודה בלתי יסורין שרוי בלא עון דהקדש מפקיע וכיפר אדמתו וה"ט דהרמב"ם ז"ל משום דסמך על הברייתא שהביאה הרב כלי יקר ז"ל וז"ל תניא ר"מ אומר כל היושב בא"י א"י מכפרת עליו שנא' וכיפר אדמתו עמו וכן היה ר"מ אומר כל הדר בא"י וקורא ק"ש שו"ע ומדבר בלה"ק ה"ה בן עוה"ב ועונותיו מתכפרין שנא' וכיפר אד"ע וכן אמר ההולך ד"א וכו' עכ"ל נמצ"ל דקרא דכיפר אד"ע לאו דוקא בנקבר בא"י אלא אפי' בחייו ויליף לה מקרא דכיפר אד"ע ומ"ש ובל יאמר שכן חליתי וכן משז"ל דא"י נקנית ע"י יסורין הטעם כמ"ש בזוה"ק בפ' ויקרא וכ"כ הרב שא"י ז"ל בדס"ד דיסורי א"י הם מזבח כפרה על עון חו"ל וכמו שהצ"ג לוקין בעון הדור כן נמי א"י לוקה בעון הדור אלא שהצ"ג כל צדיק וצדיק לבני עירו אבל בא"י לכל העולם ועל כן בל יאמר שכן חליתי ויתרעם על היסורין כי א"א שיהיו כל העולם נקיים כולם כאחד ולכן לא פסקי יסורין בא"י. ונק"ע מ"ש הרב שער אפרים ז"ל בתשו' על עשיר אחד שנדר לעלות לא"י ומכר כל נכסיו אדעתא למיסק ושוב לא הניחו שר העיר ללכת לא"י וכתב הרב ז"ל דכמה פוס' ס"ל דנדר לא"י אין לו התרה ולכן תקנתו שיחזיק במקומו לת"ח בא"י והו"ל כאילו הוא עצמו יצא מחו"ל לא"י וקיים נדרו לכ"ע יעש"ב והבאתי ד"ק במ"א ופירשתי בעניותי עפיד"ק כה"כ לא יחל דברו וכו' יע"ש:

אמור מעתה דמי שנתחייב יסורין או מיתה בעונו הרי מצינו לו תרופה מן התורה ע"י שיחזיק לת"ח הדר בא"י ועי"ז יחשב לו כאילו הוא עצמו דר שם בא"י דשש"א כמותו ובזה יפקיע מעליו שעבודא דאורייתא שהיה מוטל עליו לסבול יסורין לכפר עליו הרי שלוחו הדר בא"י ומחזיק הוא בידו סובל יסורי א"י בעדו וכיפר אד"ע ואם היה מחויב מיתה ג"כ כגון שיש בידו ח"ה ומיתתו זוהי כפרתו הנה ע"י שהוא מחזיק ביד עמלי תורה שבא"י חיה יחיה דזהו עדיפותא וכיפר אדמתו עמו אפי' בחיים חיותו עץ חיים היא למחזיקים בה ונקראת ארץ החיים כי אוירא דא"י קדוש וטהור ומפקיע מידי שעבוד ואפי' דלא מצי לילך לא"י מהני ליה ע"י שיחזיק במקומו לת"ח שבא"י דהו"ל כאילו דר שם וממילא מפקיע שעבודיה כאילו הוא הלך להתם: וז"ש דהע"ה כי רצו עבדיך את אבניה כי היו מנשקין את אבניה ואת עפרה יחוננו משום דהם קדושים וטהורים לכפר עון אפי' מחיים דהא דכ' וכפר אדמתו לאו דוקא במיתה וקבורה משתעי קרא אלא אפי' דר בה או הלך בה ד"א אוירא דא"י מפקיע מידי שעבודא דאוריתא ומצילתו מעונש מיתה ויסורין ומכפרת עליו כל חטא ועון אפי' החמורות ולזה וייראו גויים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך השרוי בא"י ולא יתן המשחית לבא כל צר ואויב כמש"ה לא האמינו מלכי ארץ כי יבא צ"ו בשע"י כי בזמן שישראל עושין רצונו ש"מ ושכינה שרויה עליהם אין כל אומה ולשון יכו' לשלוט בהם יען כי בנה ה' ציון נראה בכבודו ולאו דוקא בזמן שבהמ"ק קיים וע"י הקרבנות התמידין לא לן אדם בירוש' ובידו עון וממילא אין לאוה"ע שליטה בהם אלא גם אחר חבהמ"ק פנה אל תפלת הערער וכו' שבזמן שישראל מפוזרים הו"ל כערער בערבה וכיחידים דמי ועכ"ז לא בזה את תפלתם לנקותם מכל מום מכשול ועון ואינם יכו' אוה"ע לפגוע בהם כי ע"י התשו' והצעקה נעשו כבריה חדשה וכקטן שנולד דמי וכי תימא שהרי סו"ס לא יבצר מיסורין או לפעמים מחיוב מיתה דאפי' יוה"כ תולה ולפעמים יוה"כ ויסורין תולים וממילא ימצא מזכרת עון לשלוט בהם ואפי' שדהע"ה כבר התפלל ואמר תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא וכו' הרי יש ד' חלוקי כפרה שהיה ר"י דורש ובשלמא בזמן שהיה בהמ"ק קיים ועיר ירוש' על תילה בנויים ומשוכללים ניחא דשעיר מכפר על הכל אבל בזה"ז דליכא מקדש וכהן שיכפר בעדינו מאי הוי עלן לז"א גם מזה ליכא למיחש דמ"מ אלקינו מרחם לעשות ולקיים את דבר דוד עבדו ועם שבזה"ז נסתלקה שכינה למרום בעוה"ר עכ"ז תמיד עיני ה"א בה בארעא קדישתא כמ"ש ארץ אשר ה"א דורש וכו' וז"ש כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט כדכ' עיני ה"א בה ולדרים עליה ובקדושתה עומדת ולא מיבעיא לדרים עליה אלא גם כל המחזיק בהם זוכה ושומע אל אביונים לשמוע ה' אל אנקת אסיר בגלות בחו"ל ואינו יכול לעלות לא"י אפי"ה עונה בעת צרה לפתח בני תמותה שאפי' היה חייב מיתה או יסורין עכ"ז יפתח מוסרותיהם ינתק יען שעיניהם תלויות וצופיות מרחוק בבנו"ת הארץ בחי"ן ומחזיקים לדרים עליה העוסקים בתורה. לספר בציון שם ה' ותהלתו בירוש' וע"י אהבתם וחמלתם עם הדרים בארץ ומחזיקים בידם ינצלו גם מד' חלוקי כפרה ויפטרו מיסורין וממיתה שהיו כבר מחויבים בהם בעוונם וקרא אותם בני תמותה ופי' הרד"ק ז"ל דקרא לבני הגולה בני תמותה מחמת העבירות המתחייבים עליהם מיתה ויסורין ועכ"ז א"י ת"ו אימא מרחפת בכנפיה עלינו תמיד בזכות ארעא קדישתא דמגינא ע"כ העולם וק"ל:

ובקוטב זה אפ"ל ג"כ כה"כ לך דומיה תהלה אלק"ים בציון ולך ישולם נדר שומע תפלה עדיך כב"י דברי עוונות גב"מ פשענו א"ת אשרי תבחר וכו' נוראות וכו'. והכונה עפ"י האמור לך דומיה תהלה אלקים שהוא מדה"ד שאינה יכולה לקטרג בסבת ציון וז"ש בציון ר"ל בעבור ציון כי א"י בכללותה נקראת ציון כמ"ש הר' מהרש"א ז"ל בס' פני שלמה יע"ש ולא לדרים עליה אלא גם להרחוקים ממנה יושבי חו"ל יען כי לך ישולם נדר. אפי' שנדרו לעלות לא"י ולא יכלו לקיים נדרם ללכת הם עצמם איתנהו בתקנתא לשלם נדרם ע"י שמחזיקים במקומם לת"ח העוסקים בתורה על הארץ הטובה יחשוב ה' להם כאילו הם עצמם עלו לא"י כמ"ש הרב שע"א ז"ל כנז"ל אשר בזה נחה שקטה החקירה אשר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו בתפילה ובתחנונים הגם כי דברי עוונות גברו מני עכ"ז פשענו אתה תכפרם וכ"ש לדרים עליה שלא ימצא בהם מזכרת עון כי קדושת הארץ מפקיע שעבודא דאורייתא ועליהם נאמר אשרי תבחר ותקרב י"ח נשבעה בטו"ב קדוש היכליך והקדש מפקיע מידי שעבוד ולאו דוקא לדרים עליה אלא גם כל המחזיק בידם זוכה בזה וז"ש נוראות בצדק תעננו ר"ל בצדקה שנותנים בני חו"ל לא"י ולענייה ולחכמיה ומחזיקים בידם מממונם נוראות יעננו ומבטח לכל קצוי ארץ וים רחוקים ליושבי חו"ל וכנז"ל וק"ל:

ובדרך זו אלך לפרש כה"כ רצית ה' ארצך שבת ש"י שאתה מקבלם בתשו' וסולח ליעקב המכונים בשם יעקב כשאינם עושין רש"מ כמשז"ל ולא מיבעיא היושבים בארצך הקדושה שזכותה מגן עליהם לכפר להם אלא גם בזכותה נשאת עון עמך המחזיקים ביד בני א"י כסית כל חטאתם סלה דקדושת הארץ מפקיע מידי שעבודא דאו' אפי' כל עון וחטאה ומלבד זה עוד זאת אספת כל עברתך השיבות מח"א שאפי' היו חייבים עונש יסורין או מיתה אתה פוטרם מהם לגמרי בזכות ארצך וק"ל:

ונחזור לבאר דרך רמז סיום לשון מרן ז"ל שבסי' תקפ"ו הנז"ל דסיים ואמר עוד חוץ משל פרה פני שהוא קרן ופסול שם רמז למה שיש לחקור בזה דמאחר שהקב"ה ברחמיו מעביר אשמותינו ראשון ראשון בכל שנה ושנה ולפי האמור דהו"ל כבריה חדשה וכקטן שנולד דמי והקב"ה חפץ לזכות את ישראל א"כ מי מעכב על ידו מלגאול אותנו ויחזיר עטרה ליושנה שהרי לא נשאר למדה"ד לעכב כלל וכבר עמדו ע"ז המפרז"ל וכמה תי' נאמרו בזה וחד מנייהו עדיף במה שחקרו עוד חקירה אחרת דע"מ כל החרדה שנחרב בעבורה בית ב'. ומה צרה היתה שם דבשלמא בית א' נחרב על כמה. עבירות חמורות שהיה בידם כידוע אך דא עקא דבית ב' היה בידם תורה ומצות ומע"ט ולא היה בידם שום ע"ז וג"ע וש"ד כלל כי אם עון ש"ח ולה"ר והיה בהם צ"ג מגינים על הדור תנאי קמאי כריב"ז וכיוצא בו אשר כל אחד מהם שקול כעולם ומלואו ואפי"ה לא נשא ה' להם פנים ונחרב הבית ב' וניחא להו במשל לחולה שחלה חולי כבד ונתרפא מחוליו דמ"מ רוח קמעא עוכרתו לא כמו שהיה קודם חוליו בריא עדיף שאפי' ישן בטחב לא יכהו שרב ושמש כידוע. וידוע דעון העגל הוא הנקרא חולי כבד ואפי' שנתרפא בו בפרק מ"מ ביום פקדי ופקדתי וכו' שאפי' חטא קל יחזירנו לחוליו הכבד דהושרשו בו מתחי' ושינו בו ושלשו בו בחטאם בע"ז בבית א' והנביא הזהירם יום יום ולא הטו אוזן וא"כ כ"ז דנעשים בריה חדשה היינו על חטאות הציבור והיחיד שעושין בסדר השנים על החדשים אנו בושין ומתחרטין ושבים אליו בכל לב על כל אלה יקבל בתשו' ואלקינו מרחם ועושה אותם בריה חדשה לא כן על מעשה העגל דכתיב ביום פקדי וכו' והוא מושרש בגופם שורש פורה רוש ולענה וצריך תשו' גדולה בהתמדה יום אחר יום עד שימחק העון הזה עד גמירא וה' ברחמיו באורך הזמן מברר ומצרף אותם כמטהר וכמצרף כסף סיגים דור אחר דור עד זמן קץ שם לחושך ואז יעביר גלולים מן הארץ ויגאל אותנו וישיב בנים לגבולם לכן בא הרמז בלשון מרן ז"ל במ"ש חוץ משל פרה כלו' העגל בנה של פרה ע"ד משז"ל תבא פרה ותקנח צואת בנה ולתא דע"ז עון העגל פסול לגמרי מפני שהוא קרן לשון חוזק שהוא מושרש וחזק כדכ' וביום פקדי או לשון קרן קיימת כי אחר שנטהרו ישראל במ"ת וחזרו להיות כמלאכי מעלה וחירות ממה"מ ומש"מ ע"י מעשה העגל חזרו לזוהמת הנחש ס"מ כידוע כמה גרם עון העגל וממנו שליטת ס"מ וגונדא דיליה וכל שאר העבירות הם כולם פירות ופ"פ והקרן קיימת הוא העגל שאילו לא חטאו בעגל מאותו זמן היה גמר תיקון העולם כמו זמן אדה"ר קודם שחטא ופסקה זוהמת נחש הקדמוני הוא שטן הוא ס"מ ובחטאם בעגל נתקלקלו לגמרי עד שיתוקן דור אחר דור ואז את רוח הטו' יעביר מן הארץ ובא לציון גואל:

אמר עוד וכן קרני רוב החיות פסולים מפני שהם עצם אחד ואין להם זכרות מבפנים אפ"ל שבא לרמוז לפי דרכנו שביארנו בשבח המגיע ליומא דר"ה ועימ"ת כמה מעלות טובות מה יופיו מה טובו יותר מכל החגים והמועדים שיהיו ישראל נקיים מכל מום חטא ועון כבריה חדשה לכך בא לרמוז ולהודיענו שכ"ז לפום אתערותא דלתתא בתשו' ובתפלה וצדקה ומע"ט ולא כמו שחושבין בני אדם שע"י שלובשים לבנים ואוכלים ממתקים לסימנא מילתא ועושים העיקר טפל והטפל עיקר לובשים לבנים ותחתיהם תעמוד הבהרת נשמתם לובשת שחורים אלא העיקר הוא לתקן כלאי בגדי הנפש מבפנים מתחת למדיו ע"י התשו' בכל לבם לרחוץ בגדי הנשמה מכל לכלוך עון ואשמה ולהסיר בגדים הצואים שהיו עליה ונק"ה ל"ו ינקה חלוקא דרבנן וסלף בוגדים תחי' וראש ואז יהיה נכון לבו בטוח בה' אלקי המשפט שיצא בדימוס בדינו מלפניו ית"ש ולאיש אשר אלה לו אחר כלותו מעשות כל אלה יאכל ממתקים ליכול וליחדי וילבוש לבנים דע"י ששב בתשו' סמוך לבו כי ה' אלק"ינו מרחם ויקבל תשו' כי אינו חפץ במיתת חייבים כי אם בשובו מדרכיו וחיה ישוב אל ה' וירחמהו וכו' ובוטח בה' באמת ובתמים ונותן בה סימנים טובים לסימנא מילתא גדולה הבטחה כמ"ש רבינו הטור ז"ל שם וז"ל דהעכו"ם כשהדין מתוח לפניהם לובשים שחורים וכו' משא"כ ישראל לובשים לבנים וכו' ובטוחים בה' וכו' דבר ציוה ה' ליעקב יום הדין הגדול והנורא יומא דר"ה וכל העכו"ם אין נותנים לב לשוב לא כאלה חלק יעקב שהם יודעין יום הדין הגדול והנורא יומא דר"ה יום אדיר בימי שנה ואוכלים ושותים ובטוחים בה' וכו' עכ"ל. הרי מוכח דישראל נותנים לב ליום הדין לשוב ולובשים לבנים ואוכלים ובטותים והיינו דאהניא להו ונמצא דהעיקר היא התשובה וכ"כ רבינו האר"י ז"ל והבי"ד הרב באה"ט ז"ל שם שמתוודים בין התקיעות בין תשר"ת לתש"ת וכו' יע"ש. ואיתא במד"ר ע"פ יכרסמנה חזיר מיער דהעכו"ם נמשלו לחיות רעות שביער וכן תמצא בדניאל ע"פ וארו חיוותא וכו' ושינין דברזל לה אכלא ומדקא וכו' יעו"ש וכמ"ש מהרש"א ז"ל בחדא"ג כידוע:

וע"ז בא הרמז וכן קרני רוב החיות שהם העכו"ם חיות טמאות פסולים מלקבלם בתשו' מפני שהם עצם אחד ואין להם זכרות מבפנים כלומר שהם קשים בדעתם ואינם מעלים בזכרונם את יום הדין לשוב בתשו' כמו ישראל אומה הישראלית יודעת את אופייה של אלד"יה ואין עושים בפרט זה תוכם כברם אלא בהעלם מבפנים זוכרים ומרגישים את יום הדין ומתוודים בינם לבין עצמם בשעה שהדין מתוחה ומתתקנים מבפנים ולהם לב טהור נקי ובר מכל לכלוך עון אשר חטא אשר עשו מקודם ושבים מלב ומנפש ובטוחים בה' לצאת בדימוס בדינם ומראין סימני טהרה לובשים לבנים ואוכלים מעדנים ושמחים ובטוחים וכו' משא"כ העכו"ם בשעה שיודעים שהדין מתוח להם לובשים שחורים וכו' וכל רואיהם יכירום כי כלתה אליהם הרעה כי יודעים בעצמם שאין להם תקומה וא"כ הם עצם אחד מבית ומחוץ מה גם ביום הדין שהוא יום ר"ה לא ידעו ולא יבינו שהוא יום הדין ואין נותנים לב לשוב ואינם מרגישים וא"כ אין להם זכרות מבפנים אפי' במחשבה בלב כלום עד בא יבא עליהם יום דינם בצרה וצוקה וע"כ לא יקומו ר"ב אבל ישראל היינו שבחייהו דאעפ"י שהם אוכלים ממתקים ולובשים לבנים מ"מ ברנה יגילו ברעדה ונותנים לב מבפנים לזכור כל מעשיהם הרעים שקדמו ומתוודים עליהם ושבים בכל לב טרם מכה ציץ רפואה מקדימים תפלה ותשו' לצרה ובוטחים בה' והבוטח בה' חסד יסובבנו ואפשר עוד לרמוז במ"ש ואין להם זכרות מבפנים ועוד כתב מרן ז"ל שם בסט"ו וז"ל לא הוציא זכרותו אלא נקב את זכרותו וכמ"ש הרב ט"ז ז"ל בסקי"ז כשר עכ"ל דהיינו שמתחלה השופר יש בו עצם ממלא את החלל וצריך לכתחי' להוציא את העצם שהוא הזכרות הממלא את חללו ואם לא הוציאו אלא נקב את זכרותו ותקע בו יע"ש רצה לרמוז בזה כי העיקר הוא התשו' כמש"ל ויש ב' אופנים בבעלי תשו' כמ"ש לעיל בסי' תקפ"א שצריך בכל חדש אלול לקום באשמורת וכו' והספרדים נהגו לומר סליחות ותחנונים בכל יום והאשכנזים תוקעין בכל יום אחר התפלה שחרית כדי לעורר בתשו' מקודם ימי הדין ובשבוע סמוך לר"ה גם האשכנזים אומרים סליחות באשמורת ושניהם מקרא אחד דרשו קרא כדכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו מדאמר קרא ליום ול"א ביום. משמע דר"ל שלשים יום של חדש הרחמים שהם קודם לחגנו והאשכנזים דרשי לקרא כפשטיה תקעו מקודם סמוך ליום חגנו וקדמיה לרשיעא הוא סט"א קודם שמלך יושב על כסא דין ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' וישראל עושה חיל מתורה ומצות ולא ע"ד שפירש רבינו האר"י ז"ל משז"ל אחורי ארי ולא אחורי אשה כידוע אבל אוה"ע אינם חושבים שום מחשבה לדין הבא עליהם ועד שיבא הדין הם כלים מאליהם וגם ביום ר"ה אינם יודעים שהוא יום הדין לשוב משא"כ ישראל הגם שיש בהם דלת העם דאפשר שלא יתנו לב לשוב מקודם מ"מ ביום הדין כולם נותנים לב לשוב ולזה בא הרמז דלכתחילה יוציא הזכרות מקודם ויהיה חלל נקי מבית ומחוץ מקודם ושופר מלשון שפרו מעשיכם מקודם ואז ביום ר"ה יתקע יותר התשו' בלבו בשופר שפירו נאה יותר ביום ר"ה בתפלה וצעקה עד יצא כנוגה צדקו ויהיה אז כבריה חדשה ואפי' לא הוציא זכרותו מקודם אלא שנקב הלב לבית חללו את הזכרות ר"ל עם הזכרות דהיינו תיכף את יום הזכרון יום ר"ה והעלה בזכורו כל מעשיו הרעים ונקב הלב הסתום ואטום בהרהורי עבירה כל השנה והיום התודה בלבו והרהר בתשובה אפי"ה עכ"פ כשר שמועיל לו לקבלו האלי"ת בתשו' לא כן אוה"ע שאינם מרגישים ביום הדין יום ר"ה הרי הם סתומים בעצם אחד בעבירות ואינם מרגישים עד שכבר נגזר עליהם גז"ד ובאה עליהם הגזירה כסופה יעברו:

עוד יש לרמוז דהא דבעינן שיהיה להם זכרות מבפנים שם רמז למ"ש המפרז"ל ע"פ ועתה מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' כי ועת"ה גי' תפ"א גימט' פלונית שהיא לילית עם הכולל ותיבת מה א"ת מה אלא מאה כמשז"ל ותיבת מאה גימט' ס"מ בעלה הנז"ל שע"י היראה ותפלה וצדקה נכנעים וכלים לגמרי ולזה נלע"ד טעם שאנו אומרים בתפילת ר"ה והרשעה כולה בעשן תכלה דביומא דר"ה ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' כידוע ואנו מבקשים בלשון נסתר ומלכותו בכל משלה וצריך לכוין בתפלתינו בעיקר זה:

עוד אפשר לרמוז שופ"ר גימט' תקפ"ו ולכן רבינו הטור ומרן ז"ל קבעו הל' שופר בסי' תקפ"ו דאותיות הנעלמים שהם המילוי של אותיות ראש השנה שהם מאות רי"ש תניח אות ר' העיקרית ותקח המילוי דהיינו י"ש ומאות א' תקח המילוי ל"פ ומן אות שי"ן תקח י"ן המה יעלו גימט' ת"פ שם רמז לת"פ מחנות של לילי"ת ע"ד שפי' המפרז"ל רמז הכ' ותקח מרים הנבי' את התף כידוע. גם תיבת השנה שני ההין לרמוז על ב' מילוין של ב' ההי"ן ה"י ה"ה הם מספר ט"ו ואות שי"ן דהשנה תקח י"ן המילוי שלה ומאות נו"ן ו"ן הרי ט"ו י"ן ו'ן גימט' קל"א כמספר סמא"ל. וסמא"ל ולילי"ת עולין תרי"א גימט' תורה שע"י התורה ניתש כח הסט"א הנז' כמשז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וכתב הטור ז"ל כשיש שופ"ר אין שטן ואין פגע רע ועיין מ"ש הרט"ז זלה"ה בסוס"י תקפ"א יעו"ש ולזה נלע"ד לרמוז שופר גי' תקפ"ו שע"י תוקפו של שופר אזי מסתלקים הדינים שהם כח ס"מ ונוק' דיליה הנרמזים במילוי אותיות ראש השנה כנז"ל דכשיש שופר נעלם הדין בר"ה ומשתקעים בתהומא רבה וזה רמזו הטור ומרן ז"ל בקובעם דיני השופר בסי' תקפ"ו כנז"ל וכעין זה כתבו המפז"ל על דיני נפילת אפים שקבעום הטור ומרן ז"ל בסי' קל"א לרמוז שע"י ההכנעה והענוה שהיא ג"כ גימ' קל"א דלזה רמז דהע"ה במזמור קל"א עי"ז מכניעים ישראל הסמא"ל שהוא גימט' קל"א כידוע וע"ז בא הרמז שופר של ר"ה בעינן שיהיה לו זכרות מבפנים דהיינו שיכוין כל מחשבותיו להכניע ולשבר כח הסט"א הנרמזים באותיות הנעלמות דמילויים הנז' כי מלבד המצוה עוד בה התכלית להכניע כח ס"מ ונוק' הן ע"י מצות תקיעת שופר הן ע"י התפ"א ולימוד התורה ובזה הרשעה כולה בעשן תכלה ואז מלכותו בכל משלה דכשיש שופר אין שופ"ר כמ"ש הטור ז"ל וכנז"ל:

וכן מצינו בענין הצדקה ובפרט בימים הללו ימ"ת ירבה בצדקה כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' תשו' יעו"ש וכ' רבי' האר"י ז"ל דמלבד כח מצות הצדקה כי רב הוא עוד זאת דאין עבירה מכבה אותה כמ"ש בצדקה תכונני ועי"ז רחקי מעושק הסט"א וכמ"ש הגאון הרב חיד"א ז"ל בס' ראש דוד ובשאר ספריו הקדושים כידוע:

ובזה יש לרמוז לענ"ד משז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה והוא כמשז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין כנז"ל ובש"ס דסוטה איתא דאין עבירה מכבה תורה אבל מכבה מצוה ולפי"ד רבינו האר"י ז"ל דצדקה דומה לתורה דאין עבירה מכבה אותה א"כ מוכרח לומר שהצדקה עם עמלי תורה הוי על ידי הצדקה מתרבה התורה ולכן אין עבירה מכבה אותה ותור"ה גימט' תרי"א כמספר סמא"ל ונוק' וזה רמזו לנו רז"ל אם בקשת לעשות צדקה להכניע ס"מ ונוק' ע"ד רחקי מעושק עשה עם עמלי תורה ובהקדים עוד מ"ש הרב חיד"א ז"ל במדבר קדמות מע' עי"ן סי' נו"ן על תיבת עשי"ר דידוע מלח ממון חסר לפי שאותיות המילוי של תיבת עשיר הם י'ן י"ן ו"ד י"ש הם כולם גי' מת לרמוז שאם חפצו של אדם במילוי ולא יחסר ממונו אזי מיד הוא מת וכל המרחם מרחמין עליו מה"ש וצדקה תציל ממות עכ"ל. ולפי דרכנו יחסר ממונו וימלא חסרונם של עמלי תורה במילוי ובריוח כדי שבזה יוכלו לעסו"ק אהב בתורה בכונת הלב בלי שום טירדא ולזה בא הרמז במילוי של אותיות עמל"י תורה מאות ע' י"ן מן אות מ' מ' מן למד מ"ד מן יו"ד ו"ד מספרם של המילוי קנ"ד גם מן אות התי"ו דתורה המילוי שלה י"ו ומן אות רי"ש המילוי י"ש ומן אות ה"א א' סך כל המילוי עולה שפ"ז ועם קנ"ד סך הכל גימט' תפ"א ומילוי אות וא"ו דתיבת תורה גימט' ז' ימים של כל שבוע שם רמז שיהיה מלא ופונה לבו כל השבוע לעסוק בתורה ועי"ז הוא מכניע כח הסט"א גם המילוי של תיבת מ"ם דסמיכה לעמלי תורה מן אות עי"ן י"ן מן אות מ"ם ס' עולין מאה ע"ד אל תקרי מה אלא מאה להכניע כח הס"מ גימט' מאה כנז"ל ע"ד אינו דומה מי ששונה פרקו ק' פ' לשונה ק"א כידוע כי כח הס"מ הוא כח הדין ואותיות א"ל דסמא"ל הוא חסד ולעת"ל יפריד ס"מ לחוד וא"ל לחוד וישאר הטוב שבו חסד אל ואת רוח הטו' יעביר מן הארן והיה ה' למלך וכו':

ברם כ"ז שכתבנו שצריך לכוין היינו למי שחננו ה' חב"ד כל חד לפום חיליה אכן בדור יתום כזה אנן יד עניי אנן אבל עיקר תפלותינו ליקב"ה לד' רשב"י ור"א בנו ויב"ע ורבי' האר"י הק' זיע"א ואין איתנו יודע עד מה ולכן נקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי לצרף מחשבתנו וכוונתנו אבל עכ"פ צריך האדם לידע מה שמוציא מפיו כל אדם כפי ידיעתו והשאר יסמוך ויכלול תפלתו עם תפלת היודעים לכוין כהוגן ולזה בא הרמז כל הקולות כשרים בשופר ויחיד מאן דהוא בעימ"ת דינו כרבים בשאר ימי השנה לקבל האלי"ת תפלתו ברצון וכנז"ל וק"ל:

מעתה אלכה ואשובה לנ"מ לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך וכו' שם רמז אל האמור למעלה לצרף האדם תפלתו עם תפלות היודעים לכוין כהוגן זו בלבד לידע מה שמוציא מפיו וז"א לשמוע כלומר הבן בקולו ולדבקה בו לדבק תפלתו אל ה' עם היודעים לכוין כי הוא חייך וא"י לשבת על האדמה על ארצינו וע"ן אבותינו בביאת מש"ץ בב"א:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה