אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ד דרוש לשבת תשובה

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ד דרוש לשבת תשובה

דרושים

דרוש א' לשבת תשובה:

לאהבה את ה"א לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה:

איתא בפ"ק דר"ה דח"י אמר"ש ב"א אמ"ר מניין לגזר דין דצבור שאינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא מניין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר מי כה"א בכל ק"א והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ליחיד ויחיד אימת אלו יו"ד ימים שמר"ה עד יוה"כ ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל יו"ד ימים מאי עבידתיהו אמר"י אמ"ר כנגד י' לגימות שנתן נבל לעבדי דוד אמר"ן כנגד יו"ד ימים שמר"ה ועד יוה"כ ע"כ. ומימרא זו פסקה הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תשו' וז"ל אעפ"י שהתשו' יפה לאדם בכל עת וזמן בימ"ת יפה היא ביותר דכ' דרשו ה' וכו' עכ"ל ויל"ד דמהיכן יצא לו דיפה צעקה ותשו' לאדם בשאר הימים ובימ"ת יפה ביותר דהרי מבואר בגמ' הנ"ל דהציבור בכל עת מדכ' בכל ק"א ויחיד בימ"ת דוקא כנז"ל וכבר עמד ע"ז הרב פר"ד ז"ל בדרך הרבים ותירץ דרבינו פסק כרי"ץ דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד ודעת רי"ץ נמי הכי מכח קרא כדכ' דרשו ה' בהמצאו מש' דיש ימים שנמצא לכל עכד"ק יע"ש. ולענ"ד דאכתי קשיא ע"ד מרן ז"ל בכ"מ שם שציין בסתם מימרא דרב ב פ"ק דר"ה ובמימרא דרב מפורש להיפך. ואשר אני אחזה לי ליישב לענ"ד והוא במ"ש מר שארנו הר' מהרח"א ב"ד ז"ל בדרוש תשו' המובא בסו"ס אשדות הפסגה שדקדק בהאי מימרא דרב במה ששאלו בש"ס ויחיד אימת דנראה דהשתא נפלה הקו' דיחיד אימת והרי אפי' מקודם לס"ד דאיירי בצבור עדין יש לשאול אימת ותי' דלפי הס"ד דאיירי האי קרא דדרשו בצבור י"ל עפ"י מ"ד בפ"ק דברכות מנין ליו"ד שמתפללים ששכינה שרויה ביניהם אלדים נצב בעדת אל וה"פ הכ' דרשו ה' בהמצאו דהיינו בציבור כל בי עשרה שכינה שורה ועם כל זה קראוהו בהיותו קרוב דוקא קודם גז"ד אבל אחר גז"ד לא אבל השתא דאמר דגז"ד דצבור אפי' נחתם מתקרע ואוקים קרא דדרשו ביחיד לזה שאל ויחיד אימת מצוי לו ואמר אלו ימ"ת שאפי' נחתם גז"ד מתקרע קראוהו ב"ק דהיינו בשאר הימים קודם גז"ד עכתד"ק יע"ש. ולפי"ז י"ל דגם הרמב"ם ז"ל הוק"ל כן בסוגיא כקו' הרב ז"ל והוכרח לתרץ כתי' הרב ז"ל דמעיק' הוה ס"ד דמיירי בצבור ומטעם שכינה שרויה בציבור אבל השתא דאיירי ביחיד חלה השאלה דיחיד אימת ותי' הש"ס בימ"ת שהם זמן תשו' לכל ונקרע הגז"ד וקראוהו ב"ק צ"ל בשאר הימים דמ"מ יפה לאדם הצעקה דמהניא לקודם גז"ד אבל בימ"ת יפה ביותר שמקרעת גז"ד גם דיחיד ולפי"ז ה"ט דפשיטא ליה למרן ז"ל בכ"מ שכ' בסתם מימרא דרב פ"ק דר"ה משום דחילוק מוכרח שם בסוגיא ומוכרח מקרא דקראוהו ב"ק וכמובן:

ואגב אורחין למדנו מתורת הרב מהרח"א ז"ל הנ"ל טעם כעיקר דגז"ד דצבור מתקרע בכל עת דה"ט משום השראת שכינה דכיון דשכינה ביניהם הוא עונה אותם בכל עת וזמן זיש להביא קצת סעד לטע"ז מדכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלקים ק"א וכו' ודרשוהו בש"ס הנז' על הצבור והוי מטעם שקרוב ה"א ושרוי עמהם כב יכול וכמ"ש הר' התנא בדרך הרבים שם דאפי' יתפללו הרבים בכל לשון אין תפלתם נמאסת משום דהשכינה עמהם דכל בי עשרה ש"ש כנז"ל:

ובהכי ניחא לי מ"ש הרמב"ן ז"ל ע"פ כי יבא אלי העם לדרוש אלקים להתפלל על חוליהם במקום המשפט והתבודדות ע"כ. לפי"ז שהיו באים לשם בעבור שהוא מקום המשפט והלימוד כמשז"ל נכנס אהרן ושנה לו פרקו וכו' כי שם מקום השראת שכינה דאלקים ניצב בעדת אל ויכול לקרוע גז"ד של החולים ולז"א לדרוש אלדים כאורחיה בכ"מ על דרך ודרשת את ה"א ומצאת שהוא לשון תפלה. וע"ע ברא"ם ז"ל בפ' תולדות ע"פ לדרוש את ה' בד"ה בבמ"ד ש"ש מ"ש ע"ד הרמב"ן כי אין דרך המתפללים לשכון ברחוב וכן משה"ק עוד ממ"ש הרמב"ן עצמו וכן ההיא דרחב"ד אם חי אם מת כל זה יתיישב לשיטה זו ועיקר הדרישה היא התפלה אלא ע"י התפלה הם מבחינים אם יחיד וכו':

ולפי"ז אפ"ל כונת רז"ל במ"ש כל מי שדעתו שפלה עליו כאילו הקריב כל הקרבנות כולם ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת דכבר כתבנו דצבור דוקא דתפלתם נשמעת בכל עת והיחיד דוקא בימ"ת ודצבור אפי' בכל לשון וכמ"ש הרב תנא ז"ל ומטי בה ממ"ש בתענית גבי חולה דכיון דהשכינה מראשותיו א"צ למלה"ש שיהיו נזקקין לו להכניס תפלתו אפי' שמלה"ש אין נזקקין אלא ללה"ק יע"ש. וידוע דציבור אפי' ויפתוהו בפיהם וכו' אין תפלתם נמאסת דקרא כתיב הן אל כביר ל"י וא"כ לפי"ז דהטעם הוא משום השראת שכינה בזה א"ש דגם העניו שהוא מרכבה לשכינה כידוע דאני את דכא כתיב לכן אמר דאפי' דמן הראוי היה שאין תפלתו נשמעת בכל עת דכתיב דרשו ה' בהמצאו דדוקא בימ"ת לכך אמר אין תפלתו דייקא אפי' שהוא יחיד ואפי' בכל עת ובכל לשון מתקבלת לקרוע גז"ד ומאי דנקט אין תפלתו נמאסת בלשון זה לימדנו להועיל דדינו כרבים דכתיב בהו הן אל כביר לא ימאס וחד טעמא אית להו דהי"ט משום השראת שכינה:

ובזה יש להבין ג"כ משז"ל למי נושא עון למי שעע"פ לשארית נחלתו אליה וקוץ בה למי שמשים עצמו כשיריים ע"כ. וצל"ד דמאי אולמיה. ועם האמור הנה נכון דכחו עדיף כרבים דמי ובידו יכולת לקרוע גז"ד אפי' בכל זמן ובכל לשון וכנז"ל:

ובאו"א אפ"ל כונת אומרם ולא עוד אלא וכו' בהק' מ"ש הרב פני דוד ז"ל בפ' וישלח ע"פ קטונתי מכל החסדים שכתבו המקובלים דכשהאדם בעת צרה צריך שיזכיר צדקותיו לפני המב"ה כדי שירחם עליו ולא יזכיר חטאתיו משום מדה"ד המתוחה עליו ויעאע"ה מרוב הענוה אמר קטונתי וכו' יעו"ש. ולפי"ז י"ל מי שדעתו שפלה עליו נראה לו כל מה שעושה הוא כאין נגדו וכמו זר נחשב בעיניו להזכיר צדקותיו לפני המב"ה והשגחתו בעין החמלה ע"כ ברואיו בכל עת ועונה, ומזה ימשך להעניו שלא להזכיר צדקותיו ולאידך גיסא אפי' חטא קל יחשוב אותו לגדול לפניו ית"ש ואדרבא יצדיק עליו את הדין ומזה יגרום לעצמו נזק מחמת דמדה"ד מתוחה לו כעת. לזה בא לומר כל מי שדעתו שפלה עליו וכו' ולא עוד אלא שאין תפלתו דייקא שמתפלל בעת צרתו בכל עת הצריך לו והיה מן הראוי שתהיה תפלתו נמאסת דצריך שיזכיר צדקותיו ולא חטאיו והוא אינו עושה כן והיה מן הראוי שתהיה נמאסת תפלתו קמל"ן דאפי"ה אינה נמאסת יען שהוא עושה כן מרוב הענוה שבו כמדת יעקב אע"ה:

נחזור למ"ש מר שארנו הרב מהרח"א ב"ד ז"ל הנז"ל דכל חיליה דמני"ר אינו אלא משום דאיכא בציבור השראת שכינה וכנז"ל ולפקענ"ד יש לגמגם בד"ק דא"כ חולה נמי דהשכינה מראשותיו ה"נ דנענה בכל עת וזמן לקרוע לו גז"ד וכעין מאי דאשכחן לענין שאין מלה"ש נזקקין אלא ללה"ק וכתב רש"י ז"ל שם במס' תענית דאם התפלל בכל לשון אין מלה"ש נזקקין להביא תפלתו להקב"ה אמנם החולה שאני דהשכינה מראשותיו וא"צ למלה"ש והבי"ד הרב תנא שם כנז"ל ולפי"ז תק"ל ממ"ש בר"ה די"ו כמאן מצלינן האידנא אקנירי ואמריעי וכו' ולא אשכח לאוקומא אלא או כר"י דס"ל אדם נידון בכל יום או כרי"ץ ואמאי נימא דשאני חולה דהשכינה מראשותיו והו"ל דינו כרבים דקורה, להם גז"ד בכל עת:

ולזה י"ל כמ"ש ז"ל דיותר מעולה תפלת החולה על עצמו ממה שמתפללין עליו הזולת וראיתם מחזקיה מלך יאודה ואפשר דה"ט משום דהשכינה מראשותיו ואנה"נ אפי' אחרים שמתפללים עליו בביתו של חולה מועלת לו משא"כ כשמתפללים עליו במ"א אבל מ"מ עדיין קשה לפמ"ש התוס' שם בד"ה כמאן מצלינן וכו' דהוק"ל מההיא דהנכנס לבקר את החולה אומר יה"ר וכו' ונדחקו לתרץ יע"ש ואי איתא הול"ל דנכנס לבקר שאני דהיינו דאהניא ליה משום דשכינה מראשותיו של חולה ומתקבלת תפלתו כל עת ותו דבלאו"ה מתפללים מסתמא על החולה בבהכ"נ דהתם הש"ש ואעפי"כ לא אהניא ליה בכל עת דאמרז"ל לא זזה שכינה מב"כ וב"מ וההיא דתפילת החולה עצמו דאהניא ליה בכל לשון שאני דקרוב ה' לנשברי לב אלא ודאי דאין לומר הטעם דנענין הציבור בכל עת משום הש"ש ולא תליא בהכי כלל אלא דעיקר הטעם דנענין בכל עת לקרוע גז"ד ה"ט משום כי גדול כבוד ציבור ומלך יוכיח דדינו כרבים ולא אשכחן בגמ' דבמלך קדמה שכינתא ואתיא אלא ודאי משום כבודו של מלך נידון בכל יום ומועלת לו תפלתו לקרוע לו גז"ד וכן הציבור. ועוד נלע"ד דגם הרב ז"ל הנ"ל לא אמרה למילתיה אלא לס"ד דמקשה ויחיד אימת אבל למסקנא לא קיימא הכי אלא דציבור שאני משום דגדול כבודם וכנז"ל:

איברא דעדיין קשה דמבואר יוצא מדברי הרב מהרח"א ב"ד ז"ל דרב דאמר מנין לגז"ד של צבור וכו' ויחיד אימת ומשני בימ"ת כולהו ס"ל כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום דאלת"ה מאי האי דקאמר ויחיד אימת אלו ימ"ת וכתב הרב הנז' ז"ל דנמצא פי' הכתוב דרשו ה' בהמצאו אלו ימ"ת אפי' אחר גז"ד קראוהו וכו' כשאר הימים היינו קודם גז"ד כנז"ל והיאך ימצא כשאר ימות השנה קודם גז"ד הרי לרבנן מבואר יוצא לעיל בההיא סוגייא דכמאן מצלינן וכו' דלרבנן ולכ"ע ביוה"ך כבר נחתם הגז"ד וליכא למיקם עלה דמילתא אלא אם נאמר כר' יוסי דאדם נידון בכל יום לז"א אפשר דעיינו בדיניה וקודם שיחתם גז"ד וכן מבואר שם בדברי הרב ז"ל שכ"כ עלה ההיא דרב דבפ"ק דע"ז שניות יושב ודן וכתב רש"י ז"ל כר"י דאמר אדם נידון בכל יום וכתב שם הרב ז"ל דלפי דרכו יובן דליכא לאוקומא כי אם דוקא כר"י וכמ"ש וא"כ לפי דבריו ההפרש שבין ימ"ת לשאר הימים הוא שבימ"ת כל יום ויום מהניא תפלתו ותשו' שאפי' כבר נחתם גז"ד נקרע ובשאר הימים דוקא בג' שעות ראשונות מן היום ולפי"ז רב פליג עם ריו"ח דאמר לעיל בר"ה ג' ספרים נפתחים בר"ה דזה דלא כר' יוסי בהכרח דאליבא דר"י ביוה"ך נגמרים הכל. ולפי"ז קשה דרבינו פסק להא דריו"ח בפ"ג דהל' תשובה ופסק הכא כההיא מימרא דרב כמ"ש מרן ז"ל בכ"מ וכנז"ל. ועו"ק לפ"ז מ"ש הרב דלפי הס"ד קרא מיירי ברבים משום דאיכא הש"ש וכשאמר רב דברבים אפי' אחר גז"ד מהנייא תפלה ודרשו ה' בהמצאו קאי על היחיד משו"ה הקשו ויחיד אימת דבשלמא רבים שכינתא קדמה ואתיא וכו' ולענ"ד ק"ל דשפיר מתוקם קרא ביחיד דהרי אמרי' התם דאפי' יחיד כינה עמו והקשו דאחר דאפי' יחיד וכו' ומשני קדמה ואתיא א"כ י"ל ביחיד שישב תחילה ועסק בתורה ובאה השכינה אצלו והיינו דרשו ה' בהמצאו שהוא נמצא לו קראוהו בהיותו קרוב דהיינו קודם גז"ד והיינו כדס"ד מעיק' לגבי ציבור ומה נתחדש לו עתה עד ששאל ויחיד אימת והדרא קושיית הרב לדוכתה והתרצן ג"כ למה הוצרך לחלק בין ימ"ת לשאר הימים וכעין זה יש לעמוד בדברי הרב התנא ז"ל שם בענין שהמתפלל בכל לשון כמו חולה ובמ"ש דרבינו פסק כרי"ץ יע"ש והרי רבינו פסק להא דר' יוחנן וכל הענין שם: ולכן נלע"ד עיקר כדכתיבנא דמלך וציבור דנידונין בכל יום היינו משום כבודם ועי"ז הם מתפללים ויכולין לקרוע הגז"ד דידהו וכמו כן כתב הרב יפה מראה בפ"ק דר"ה סי' ו' עלה דההיא דר' מלך וציבור נידונין בכל יום דלחשיבותייהו נידונין בכל יום משא"כ ביחיד ומאי דמצלינן האידנא אקצירי וכו' הוי דוקא כר' יוסי ואע"ג דאמרו בגמ' ואבע"א כרי"ץ וכרבנן אפשר דר' לא ס"ל הכי והרב תנא ז"ל שם בפר"ד כתב ע"ז דאיך אפ"ל דבר זה וכו' והא אמרינן לעולם כרבנן וכרי"ץ וכו' יעו"ש ולענד"ן דדברי מהרש"י ז"ל ברור מללו דרבנן מצו סברי כרי"ץ דהיינו שנידון בר"ה וביוה"כ ואח"כ יכול לקרוע גז"ד כרי"ץ מ"מ רבי עצמו לא אפ"ל דס"ל הכי דאם נאמר דגם רבי הכי ס"ל א"כ מאי חשיבותייהו דמלך וציבור הרי אפי' יחיד יכול לקרוע הגז"ד אלא ודאי מאי דמצלינן וכו' מוכרח כתי' קמא דר' יוסי וכי תימא אמאי לא נימא כרי"ץ כיון דר' גופיה לא ס"ל לא כמר ולא כמר א"כ נימא שמתפללים או כר' יוסי או כרי"ץ אמינא לך דאה"נ אפ"ל כן אבל בגמרא שהוצרכו לומר ואבע"א כרי"ץ כדי לתרץ דאפי' כרבנן מצלינן וכדס"ל לרי"ץ אבל לס' רבי בירוש' דלא אתי ככ"ע מאי איכפת עם רי"ץ להכי סבר כר' יוסי דלא נפק"ל מידי:

ברם חל עלינו חובת ביאו' לשון הסוגייא דר"ה דבעי ויחיד אימת ותמה הרב מהרח"א ז"ל הנ"ל דמעיק' נמי יש לשאול כזאת כנז"ל ולענ"ד אפ"ל במ"ש ז"ל בפ' הזהב מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפלה והרב המוסמך הרי"פ ז"ל הקשה דהכתיב בכל קראנו אליו ודוחק לומר דהתם בזמן שבית המקדש קיים ותי' דהכא ביחיד והתם בצבור דהיחיד אינו נענה אלא בזמן שהצבור מתפללין כי אם בימ"ת וכו' עכ"ל. ובזה אפ"ל כונת הגמ' דהמקשן היה סבור דקרא דבכל קראנו בזמן שבהמק"ק ולמדנו זה מדברי הנביא שביאר דברי מרע"ה ואמר דרשו ה' בהמצאו ר"ל בהמצאו ע"ד מ"ש בתורה בצר לך וכו' כי תדרשנו בכ"ל וזהו בז' שאין בהמק"ק קראוהו בהיותו קרוב בזמן שבהמ"ק קיים והיינו דדייק קרא בתחי' לשון דרישה ובסוף לשון קריאה ע"ד בכל קראנו אליו בלי טירחא מרובה אבל דרשו הוא לשון חקירה ודרישה שצריך טרחא רבתי ע"ד כי תדרשנו בכ"ל ולפי"ז אין זה דוחק כמ"ש הרי"ף ז"ל דמדברי הנביא דייק הכי והשתא לפי"ז הא דכתיב סתם תפלתי איכא לאוקומי קרא ביחיד ובזה"ז דאינה מתקבלת תפלתו עד שיתפלל בצבור בכל עת וזמן אפי' בימ"ת והצבור נמי בזה"ז אינה מועלת תפלתם כי אם שתהיה בכל לבבם השתא דחידש רב דתפלת צבור מהניא כאילו לא נחתם גז"ד וליה קאמר רב מתחילה דגז"ד של צבור אינו נחתם וקשה דמעיק' הול"ל מתקרע אלא דרצה להשמיענו מילתא אגב אורחיה דאפי' בזה"ז א"צ שיתפללו בכל לב דגז"ד דידהו כמי שלא נחתם דמי ואייתי ראיה מהכ' כה"א בכל קראנו ע"ז הוק"ל להש"ס והכ' דרשו ה' בהמצאו דבזה"ז צריך טירחא כל לב לזה משני כאן ביחיד אבל בציבור אין הפר מקודם שחרב בהמ"ק לאח"ך ולפי"ז דביחיד נמי נמצא לו אפי' בזה"ז ע"ז שאול שאל ויחיד אימת נמצא לו בזה"ז והוא נענה הא לא אפשר דידוע דשערי תפלה ננעלו כדכ' סתם תפלתי אם לא שתאמר דגם בזה"ז נשאר זמן מה שגם היחיד נענה וזה אימתי ועז"א אלו ימ"ת וכמ"ש הרי"ף ז"ל:

ועי"ל קרוב לזה דהמקשן היה סובר מעיק' דהגם דידע מעיק' ההיא מימרא דר' יוחנן דאמר לעיל גדולה תשובה שמקרעת גז"ד ש"א ואסיקנא לעיל דאיירי בצבור ובההיא לא ק"ל מידי דמ"מ ס"ל דבעי תשו' ותפלה מעלייתא בכל לב דאהניא להו לקרוע גז"ד והיינו ע"ד כי תדרשנו בכ"ל והיינו דכ' דרשו ה' בהמצאו אימתי הוא נמצא קראוהו ב"ק ע"ד קרוב ה' לכ"ק וכו' דהיינו רומז ונרמז ממש לההוא קרא דכי תדרשנו בכ"ל וזה היה סבור מכח מ"ד ושב ורפא לו איזהו דבר דבעי רפואה הוי אומר זה גז"ד דאילולי קודם לא יצדק לשון רפואה כדמשני לעיל אליבא דריו"ח וההיא דשב בנתיים ופירש"י בין ר"ה ליוה"כ אין הכונה לקרוע גז"ד אלא ע"ד דאמר ריו"ח ג' ספרים וכו' בינונים תלויין וכו' ועז"א השב בנתיים דשמא הוא מכת הבינונים ואזי א"צ רפואה דהיינו תפלה וטירחא אלא תשו' דיו ומוחלין לו דאי כבר נחתם היה ס"ד אפי' הביא וכו' ולזה דאוקים קרא דרשו ה' ביחיד דהיינו תפלה ודרישה מועיל ומוכרח לפי"ז אחר גז"ד דאי קודם גז"ד לא בעי רפואה שבאה ע"י טירחא כדמשני לעיל וע"ז שאל אימת שהרי אחר גז"ד אפי' הביא וכו' כמש"ל לז"א בימ"ת וברייתא דקתני בנתיים כפשטה וכ"כ התוס' ז"ל בנידה ד"ע ע"ב בד"ה כאן וכו' לזה הק"ל איך אמר רב גז"ד דצבור נקרע כלאחר יד והכ' דרשו ה' בהמצאו וכו' דהגם דכבר ידענא דמקרעין גז"ד אבל מ"מ כלאחר יד כ"כ מנלן. לזה תירץ כאן ביחיד וע"ז בעי במאי איירי ביחיד וזהו דקאמר ביחיד אימת דמי אמרינן דביחיד ע"י טירחא מרובה ותפלה בכל לבו דיכול לקרוע גז"ד שנחתם כדמשמע מקרא דדרשו ה' ע"ד ובקשתם משם אה"א ומצאת כי תדרשנו או נימא דביחיד אינו מועיל אלא קודם שנחתם הגז"ד וכמש"ל בברייתא לזה השיב לו אין הכונה בהמצאו ע"ד ובקשתם וכו' ומצאת עד שתכנס בספק בין קודם גז"ד לאחר גז"ד אלא הכונה על ימ"ת שהקב"ה מצוי באלו הימים בין קודם בין אחר גז"ד לא יש הפרש באלו הימים וליכא תמיהא כלל בקריעת הגז"ד ליחיד אמנם קשה עדיין כיון שאמר שבאלו הימים זמן תשו' לכל הוא ואינו חוזר ריקם והוי כרבים בשאר ימות השנה א"כ כדי להבין סוף המקרא דאמר קראוהו ב"ק ודאי הוא אפי' בשאר הימים דהכונה ע"ד קרוב ה' לכ"ק לכל אשר יק"ב ונמצא אפילו בשאר ימים יש מקום לקריאתו לז"א ויגוף ה' את נבל וכו' אמ"ר כנגד יו"ד לגימות וכו' שזכות זה תלה לו אפי' שלא עשה בלב שלם ואפי"ה תלה לו הזכות וכ"ש דהתשו' תולה להגן מן היסורין עד זמן ר"ה ויקרע גז"ד וכמ"ש ז"ל תשו' תולה וכו' ומעתה א"ש דברי הרמב"ם ומרן ז"ל בכ"מ דלעולם פסק כרב ומ"ש דבשאר ימות השנה יפה תשובה היינו להגן מהיסורין אבל אינה מקרעת לגמרי ובימ"ת יפה ביותר דמקרעת לגמרי וא"ת דלפי"ז מאי קא בעי בש"ס כמאן מצלינן וכו' דנימא להגן עליו מן היסורין ואתיא ככ"ע לזה אומר אני דהתירוץ לזה פשוט הוא דשם שכבר הגז"ד נמתח והתחילו היסורין לא אפשר לסלקם ע"ד שאמרו ז"ל לעולם יתפלל אדם קודם שיחלה וכו' וכן יש סמך לזה ממ"ש בפ' יוה"ך תשובה המוחלטין מעכבת הפורענות. ופי' שם הרי"ף ז"ל לחד פי' דמעכבת שלא להביאם מהרה יעו"ש והיינו כדכתיבנא:

אמנם ק"ל ממ"ש התוס' ז"ל שם בד"ה כמאן מצלינן וכו' דהקשו ממ"ד בשבת הנכנס לבקר את החולה וכו' ותי' מתי יחלה נגזר מתי יתרפא לא נגזר ולהכי אומרים המקום וכו' אפי' לר"י עכ"ל. וזה נראה היפך דברינו ממש איברא דלכאורה קשה דאמאי לא משני הכי בגמ' עלה דכמאן מצלינן עד שהוצרכו לאוקומי כר' יוסי אלא לענד"ן דהתוס' ז"ל איירי בנגזר עליו מעט יסורין לפי שעה ואח"כ יתרפא ואפי' דאנן לא ידעינן לכן מתפללין עליו שאם לא נגזר עליו מיתה שיקרב רפואתו ובגמ' רצו לומר לענין שמתפללין עליו ועושים לו שינוי השם להצילו ממיתה ולקרוע לו גז"ד לכך הוצרכו לאוקומה כר' יוסי. ועדיין יש לעורר בדברי התוס' ז"ל מההיא דע"ז שאמרו ע"פ וחלאים רעים ונאמנים וכו' ביום פ' וע"י סם פ' וכו' ועיין למהרש"א ז"ל בח"א שם ובתשו' מ"ץ ח"א סי' ס"ז ובמהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפץ דקי"ט:

נחזור למאי דאתינן עלה דרבינו ז"ל פסק כרב ולא כר' יוסי ולא כרי"ץ וכדמוכח מד' מרן ז"ל בכ"מ ולפי"ז ק"ל לכאו' קשה דרב אדרב דבפ"ק דע"ז אמר התם שניות יושב ודן ופירש"י ז"ל כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום ואליבא דרש"י ז"ל אפ"ל דההיא דר"ה דרב ושמואל בר אונייא לא שמט מרב עצמו אלא דהכי שמיע ליה על דרך שאמרו בעלמא תרי אמוראי אליבא דרב ועיין להרב תנא שם שהק' כן קרוב לזה דאמאי לא אמרו דההיא דע"ז איירי במלך וצבור דנידונין בכל יום יעו"ש וגם לפי שיטת הרמב"ם ומרן ז"ל ליכא לאקשויי מדרב אדרב די"ל דהתם במלך וצבור איירי וכמ"ש הרב תנא ז"ל ולרש"י ז"ל סוגיא כפשטה דאתייא כר"י וכרי"ץ:

ולעיקר קו' הרב התנא ז"ל שם ע"ד רש"י ז"ל דאמאי לא פי' דמיירי במלך וצבור הנה הרב מר שארנו מהרח"א ז"ל שם תירץ לפי שיטתו בפי' הסוגיא דרב ס"ל כר' יוסי יע"ש ולדידי נ"ל דס"ל לרש"י ז"ל סוגיא בדוכתה עדיפא וסוגיא דר"ה לא סברא הכי דאי סוגיא דר"ה ס"ל דמלך וצבור נידונין בכל יום וה"ט משום חשיבותייהו כמ"ש מהרש"י ז"ל ולכך אם התפללו נענין א"כ קשיא דמאי רבותייהו דמלך וצבור שהרי אפי' יחיד קורע הגז"ד כרי"ץ כדאמרי' לעיל בגמ' ואבע"א כרבנן וכרי"ן אלא ודאי דסוגיין דר"ה לא ס"ל הכי לכך אמרו כר' יוסי והיינו כתי' קמא דבסו' דר"ה ומתיישב יותר מתי' בתרא להכי נקט רש"י ז"ל כתי' קמא:

המורם מזה דאפי' בשאר ימות השנה אחר גז"ד מ"מ מהניא התפלה לענין שדוחה לפי שעה היסורין שמתעכבים לבא כמ"ש הרי"ף ז"ל במס' יומא היינו ליחיד וכן דעת הרמב"ם ומרן ז"ל:

והנה מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל דתשו' היחיד דמהניא בימ"ת לקרוע הנז"ד כדאמרי' בסוגיין דר"ה דבעי ויחיד אימת ומשני אלי ימ"ת דמשמע משם דבימ"ת גדול כח היחיד כרבים שגז"ד מתקרע ומזה יש לדקדק ע"ד התוס' דנידה ד"ע בד"ה כאן בעושין תשו' שפירשו לא שב בנתים קודם גז"ד יע"ש דמשמע דגם בימ"ה בעינן דוקא קודם גז"ד אבל רש"י ז"ל בר"ה די"ז כתב על ההיא דלא שב בינתיים סתם בין ר"ה ליוה"ך יע"ש משמע מד"ק דבכל אופן אפי' נחתם גז"דמ"מ מועיל לו תשו' וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל וכנז"ל וכ"כ הרב תנא ז"ל שם ואפשר דגם התוס' ס"ל הכי וכ"כ בחי' אגדות למהר"ש ן' יודא ז"ל ואפשר דרע"ק דאמר כאן קודם גז"ד כאן וכו' ס"ל כר' יוסי דאדם נידון בכל יום אמנם הרמב"ם ז"ל דלא מחלק בהכי ס"ל כחילוק הב' כאן בעבירות שבין אדם לחבירו וכן מצאתי בהג"מ בפ"ג דתשו' ע"ד הרמב"ם ציינו ע"ז דשאלו וכו' כתיב לא ישא פנים וכו' כאן בעבירות וכו' ויותר נ"ל דמה שחילקו מקודם גז"ד לאח"כ הוא לכ"ע והכונה כגון שעשה עבירות אחר יוה"כ ועשה תשו' אותה תשו' מועילה בין קודם גז"ד לכשיבא יום הדין ר"ה יתהפך לו לטובה ע"ד ד' חלוקי כפרה שהיה רי"ש דורש עבר על עשה וכו' אבל אם כבר נחתם הגז"ד שלו מיום ר"ה שעבר אינו יכול לקרוע ביחיד אבל מועיל לעכב לדחות לפי שעה היסורין ובהכי מתיישבי נמי דברי הר' שארנו מהרח"א ז"ל עלה ההיא דבעי הש"ס ויחיד אימת וכו' הוינן בה לעיל דאיך אשכחן קודם גז"ד בשאר ימות השנה ולפי"ז ניחא וכמובן ובמאי דכתיבנא לעיל טעם הצבור משום דגדול כבודם וכדאמרי' בירוש' פ"ק דר"ה סי' ו' דמלך וצבור נידונין בכל יום ופי' מהרש"י ז"ל משום חשיבותייהו נידונין בכל יום כדי שיהיו נענים בתפלתם כנז"ל:

ובזה נלע"ד לפרש מאמרז"ל בפ"ק דברכות וז"ל אמר"ה מ"ד מי כהחכם וכו' מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין ב' צ"ג הללו חזקיהו וישעיהו דחזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי וכו' מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו וכו' אמ"ל כה אמר ה' כי מת אתה ולא תחיה יכו' אמ"ל כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב מע"ל ש"א אל יתייאש מן הרחמים ע"כ ויש לחקור דבמאי פליגי חזקיה וישעיה וחזינן דאהניא ליה צלותיה ונקרע גז"ד שלי: והרב מהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפץ דקי"ז ע"ג תירץ לזה משום דאלים זכותיה וכמ"ש בפ' חלק שנעץ חרב על פתח בהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב ובימיו לא נמצא איש ואשה תינוק ותנוקת שלא היו בקיאין בדין טו' וטהרה עד"ש מן בזכות משה וכו' עוד תי' דבחולה לא בעינן שישתתף עם הצבור וראיה מפ"ק דשבת דשאני חולה דשכינה עמו עכתד"ק והנה מ"ש דאלים זכותיה ואייתי ראיה ממרע"ה אדרבא משם תברא דעכ"ז זכותיה לא הועיל לעצמו וכמ"ש לקמן משם הרשב"א סי' ק"ט ומהרימ"ט ז"ל דהגם דמהני לאחרים אבל לדידיה ל"מ דאין חבוש מתיר עצמו וכ"כ שם הר' הנז' גופיה שם דקי"ח ע"ד יע"ש ואבע"א כמ"ש לקמן בס"ד דהגם דמן הראוי שתקובל תפלתו מ"מ הקב"ה מדקדק ע"ח כמשז"ל בפ' יוה"כ יע"ש ולתירוצו הב' משום כינה כבר כתיבנא לעיל דטע"ז דשכינה ל"מ לקרוע גז"ד אפי' בשאר הימים ודוקא לענין לשון ארמי מהני האי טעמא דא"צ למלה"ש שיקריבו תפלתו אל ה':

אמנם לפי דרכנו כבר כתבנו דהחולה שמתפלל על עצמו בעת נרתו בשברון לב הקב"ה יחון עליו אף שלא כדין ממדות רחמיו כי רחום וחנון הוא כגון ההיא דעבוט שבא ליד חבירו כדין ואפי"ה שומע צעקתו וכמ"ש התוס' בר"ה די"ז בד"ה י"ג מדות בהגה יע"ש ולחזקיה גופיה בלאו"ה לק"מ כמ"ש מהירוש' דמלך וצבור נידונין בכל יום לחשיבותייהו וכמ"ש מהרש"י ז"ל כנז"ל ולהכי מהנייא צלותיה לקרוע גז"ד ומ"ש כך מקובלני וכו' י"ל דתלה במדתו של הקב"ה שהוא חנון כנז"ל ולא רצה להשתמש בשרביטו ש"מ מרוב ענוותנותו אבל ישעיה אפשר דלא ס"ל כהירוש' דאמר מלך וצבור נידונין כל יום:

נמצ"ל אדם שמתפלל בעת צרה. כב יכול במדת חנון שלו הוא מחונן עליו אף שלא כדין כמ"ש התוס' ז"ל:

פש גבן להבין אמרי בינה מ"ש עוד הרמב"ם ז"ל בסוד"ק וז"ל בד"א ביחיד אבל צבור כ"ז שעושין תשו' וצועקין בלב שלם הם נענין שנא' כה"א בכל ק"א דלפי מש"ל דפסק כרב משמע דאתא רב לאשמעינן דצבור בכל אופן הם נענים ולהכי אמר רב שאינו נחתם וכן מ"מ ויפתוהו בפיהם וכו' ואף עפי"כ והוא רחום א"כ ק"ט מ"ש וצועקים בלב שלם וכבר עמדו על זה כמה מהמפרז"ל והרב שא"י ז"ל דקל"ט כתב דהרמב"ם אזיל לטעמיה שכ' בהל' מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת"ת וכו' ופריך מקרא דעתה באתי ומשני כאן ביחיד כאן ברבים דת"ת דרבים שאני והרמב"ם ז"ל לא חילק ותי' דצריך נבור דומיא דהתם ביאושוע שכל ישראל היו שם אתד"ק עש"ב: ולענ"ד אכתי לא איפרק מחולשא דממ"ש רב דאינו נחתם משמע בכל אופן מתקרע ורב קאי בזה"ז ודליכא כל ישראל ומשני כאן ביחיד כאן בצבור משמע דריהטא דש"ס ס"ל דצבור גם בזה"ז לענין קריעת גז"ד ובפרט לענין מש"ל דהיינו ס"ד דמקשן ומשני דליתא אמנם הנלע"ד דמ"ש הרמב"ם בלב שלם לאו דוקא שיהיו כולם בלב שלם אלא דבצבור לא יבצר שיהיה מהם יחידים שמתפללים בלב שלם ועוד דבכללותם יהיה בלב שלם דזה מכוין דעתו ולבו בחדא וחבירו באידך משא"כ יחיד לבדו והשתא מ"ש רב שאינו נחתם על סמך זה והמקשן היה סובר דעכ"ז אינו מועיל מכח קרא כדכתיב דרשו ה' ותי' כאן ביחיד וכו':

ואגב יש להעיר עמ"ש שם הרב מהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפץ דקט"ו ובדקל"ג דהיחיד בימ"ת נענה אפי' ביחיד אבל בשאר השנה אם הוא קודם גז"ד אפשר שתשמע תפלתו אבל אחר גז"ד צריך בצבור או בשעה שהצבור מתפללין וכדאיתא בפ"ק דע"ז (דף ד ע"ב) לא ליצלי איניש תפלת מוסף בג' שעי קמייתא ביומא קמא דר"ה ביחיד מ"ט זמנין דמפקיד עליה דינא ומעייני בדידיה וכו' א"ה דיחיד דצפרא נמי לא. כיון דאיכא צבור דמצלי לא מדחי יע"ש. ודברים תמוהים הם דהראיה שהביא הוי ראיה לסתור דבריו הקודמין דבימ"ת אין צריך נבור אפי' אחר גז"ד דהא יום ר"ה בכלל ימ"ת הוא:

ודע דהא דאמרינן דנקרע הגז"ד היינו היכא דליתא בתקנתא כגון שיתקיים הגז"ד ויעשה רצונם אבל היכא דאיתיה בתקנתא לא דהכי אמרינן בר"ה די"ז אמר"י גדולה תשו' שמקרעת גז"ד ש"א וכו' שנא' ושב ורפא לו ואימא קודם גז"ד ורפא לו כתיב מיתיבי עיני ה"א בה וכו' שאם פסק להם גשמים מרובים וחטאו מה עושה וכו' ואם פסקו להם גשמים מועטים וכו' מורידן בעתם וכו' ותי' הא בדאפשר ע"כ. וכ' הרב תנא ז"ל שם דה"ה ליחיד אם אפשר להפך כעין זה ה"נ וכן מש' בתוס' ושוב עלה ונסתפק אם הגז"ד נכתב לטובה וחזרו בהם ולא אפשר לתקן כעין זה אם נקרע או לא ומר שארנו הרב מהרח"א ז"ל שם כתב דהדבר פשוט דאלת"ה מאי גדולה תשו' אלא ודאי היינו כחה של תשו' דמקרעת אבל המדה כך היא מטובה לרעה אינו נקרע עכתד"ק. ולענ"ד עדיין יש להסתפק את"ל דאינו נקרא דכך היא המדה מי נימא דבאה להם הטובה על דרך כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה וכו' או"ד שהעבירה מעכבת את הטובה והיינו גדולה תשובה שמקרעת אבל העבירה לא מקרע קרעא ולא מתקיים הטובה ונדחה קרו ליה עד שישוב או מרובה מדה טובה ממדת פורענות ולא אפשר עד שתתקיים הטובה תכף בזמנה וכעת הדבר הזה צל"ת: ועפי"ד רז"ל דכתיבנא לעיל דהקב"ה מדקדק עם חסידיו ואין תפלתו מקרעת גז"ד כנז"ל אפ"ל בזה כונת מאמרז"ל ע"פ אתה החילות וכו' במן ע"כ והרב התנא ז"ל פי' שם במשז"ל פרנסה בשביל רבים והמן היה בזכות משה ולזה טען אתה החילות במן שבא בזכותי וא"כ דיני כרבים ויכול לקרוע הגז"ד יע"ש ומר שארנו הרב מהרח"א ז"ל שם הוק"ל דא"כ מה השיב לו רב לך כיון דטענת מרע"ה אלימתא היא יע"ש ולענד"ן חוץ מדרכנו אפ"ל כמ"ש הרב מהרח"א ז"ל הנז' שם לקמיה ע"ד הרב מהר"י מולכו ז"ל משום דגז"ד שיש עמו שבו' הוא וטענת משה היתה להתיר לו שבועתו וכן פי' שם במד"ר אתה החילות השבועה בעגל ומשה"ק ע"ז הוא ז"ל לקמיה שרצה לדמות תפלת משה לגז"ד של צבור והק' עליו דזה אינו דומה אלא לגז"ד שיש עמו שבועה וחוץ מדרכנו אפ"ל דהשבועה לא היתה אלא על לכן לא תביאו דהיינו לדבר אחד לדור ולמנהיג אבל לא על עיקר הכניסה לארץ ולפי דרכנו יתיישב נמי דכונת משה משום השבועה אין לחוש דהיה רוצה להתיר לו נדרו וא"ת מאי שנא מגז"ד של צבור י"ל שאני מרע"ה דהוא בעלה דמטרוניתא כמ"ש המפרז"ל כידוע כ"ז לפי דרכו של הרב ז"ל:

אמנם לפי דרכנו בפשיטות י"ל דלעולם טענת משה טענה אלימתא היא ואפי"ה לא ויתר לו הקב"ה לקרוע לו הגז"ד הגם שהדין עמו והענין מבואר בגמ' להדיא בפ' יוה"כ דאמרינן התם אשריהם משה ואהרן שלא נשא להם פנים וכו' ע"כ. וכונת הגמ' לענ"ד כמו שנבאר לקמן בס"ד דהא דנושא פנים עם התשו' וכל חד כדיניה בין קודם גז"ד בין אחר גז"ד לצבור וזהו כונת הגמ' דאפי' דאפשר לו שיעשה להם נשיאות פנים לקרוע להם הגז"ד כדין אפי"ה לא עשה שכך היא מדתו יתברך לדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולא לוותר להם כדי להגדיל שכרם בעה"ב וכ"כ הרי"ף ז"ל בחי' שם והכי דייק לשון אשריכם דנקט ועל דרך זה יתיישב מ"ד התם בגמ' אוי לאחאב שנשא לו פנים בעוה"ז ולא הביא הרעה בימיו דאמרי' התם שאת פני רשע לא טוב זה אחאב ב"ע דאפי' מן הראוי היה שלא ישא ל פנים אפי"ה נשא לו פנים לרעתו ועי"ש בהרי"ף ז"ל ועפי"ז מתבאר מ"ש קודם לזה בגמ' התם תשו' המוחלטין מעכבת הפורענות ואפי' לאחר שנחתם גז"ד והק' הרי"ף ז"ל מהא דאמרינן כי אם תכבסי וכו' וחילק בין שיש עמו שבועה לאין עמו שבו' עוד חילק שמעכבת לפי שעה שלא להביא הפורענות כמש"ל יעו"ש. עוד תי' דהתם איירי בפושעי ישראל בגופן עכד"ק. והנה על תי' זה האחרון דהתם מיירי בפושעי ישראל בגופן ק"ק לענ"ד ממ"ש התוס' ז"ל בר"ה די"ז בד"ה קרקפתא וכו' וז"ל וכל הני וכו' בשלא עשה תשו' אבל אם עשה תשו' הא אמרי' ביומא דתשו' תולה ומיתה ממרקת עכ"ל והיינו דאמרי' התם על ד' חלוקי כפרה יעו"ש משמע מדבריהם דפושעי ישראל בגופן נמי יש להם תשו' ומדברי הרי"ף ז"ל נראה דהא דאם תכבסי איירי בפושעי ישראל בגופן דאין להם תקנה ונמצא דאינה תולה להם התשו' וליכא למימר דקאי על מ"ש קודם דאיירי בגז"ד שיש עמו שבועה ולהכי ל"מ דהרי מוכח דלתירוצו האחרון לא בעבור השבועה כי אם בשביל פושעי ישראל בגופן והוא היפך דברי התוס' ועוד דברי התוס' הם מוכרחים מן הסוגיא דיומא דעדיפא מינה אמרי' התם ביומא חילול השם תשובה תולה ומיתה ממרקת אמנם י"ל דהא ל"ק כל כך לדעת הרי"ף ז"ל דמ"מ הא דתשו' תולה אפ"ל דהיינו עם היסורין ולאו דוקא כמ"ש התוס' וזה ברור ולכן כתב דהתם דאין מגין מן היסורין איירי בפושעי ישראל בגופן וכ"ז לשיטת הרי"ף ז"ל אכן לפי דרכנו א"ש דמ"ש בגמ' תשובת המוחלטין דוחה ומעכבת הפורענות היינו לפי שעה ואינו לטובה ח"ו ואפי' שהיה מן הראוי שלא ישא להם פנים אפי"ה נושא להם פנים לרעתם וכמו שהביאו אחר זה סמוך ונר' שאת פני רשע לא טוב זה אחאב ב"ע וכמש"ל וראיתי בעין יעקב כתנות אור שם הגהה וז"ל אפי' תשובת המוחלטין ע"כ ולפי דרכנו א"צ לזה ואדרבה תשו' המוחלטין שמעכבת כמ"ש לעיל:

ובזה אפ"ל מאמרז"ל וז"ל אין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים ע"כ והוא תמוה וכבר דשו בו רבים מהמפרז"ל וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש ז"ל במד"ר בפ' בחוקותי וז"ל ונתתי שלום בארץ שמא תאמר כיון שאין שלום אין כל ת"ל ונתתי ש' בארץ ע"כ ובזה מבואר המד' הנ"ל דה' חפץ למען צדקו להשאיר לרשעים זכות לכן אפי' שנותן להם שפע רב אם אינו נותן להם שלום אין כל והכל תלוי בו וז"ש כשאין שלום אמר ה' לרשעים מכאן שאוהב ה' לרשעים שלא יחשב להם כל השפע שיש להם לכלום בעד מתן שכ"מ בעוה"ז וק"ל ועפ"י דרכנו א"ש טפי דהא דהתשו' מעכבת הפורענות היינו תשו' המוחלטין דהיינו לגמרי משא"כ שאר רשעים אינו נושא להם פנים והיינו אהבה שאוהב את הרשעים:

ונמצ"ל דאם האדם חסיד וקדוש אפי' שהיה באפשרות עפ"י הדין לוותר ולקרוע לו גז"ד כההיא דמרע"ה עכ"ז אין הקב"ה נושא לו פנים ואדרבא מדקדק:

עמו כדי להרבות שכרו בעוה"ב וכן להיפך ברשע גמור נושא לו פנים שלא כדין ע"ד ומשלם לשונאיו וכו' וכבר כתבנו לעיל דאם נמשכה תשו' עד ר"ה אזי קורע לו גז"ד וכד' חלוקי כפרה שהיה רי"ש דורש כל חד לפי מעשיו. ועפי"ז אפ"ל כונת התוס' ז"ל בר"ה די"ז על מ"ש ריו"ח גדולה תשו' שמקרעת גז"ד ש"א ת"ש שאלה ברוריה כתיב לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד וכתבו התוס' בד"ה ישא ה' פניו וז"ל והא דלא הק' מן וישא ה' את פני איוב י"ל דהתם חס עליו מפני צדקו עכ"ל כך גירסת התוס' שלפנינו אמנם מהראנ"ח ז"ל בדרוש בפ' ויקהל גריס בדברי התוס' מפני צדקה יע"ש והרב מהרימ"ט ז"ל בדרוש פ' נשא תמה ע"ד התוס' דמההיא דאיוב לק"מ דבשביל אחרים נשא פניו לו כמ"ש בלוט הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי ובמשה כתיב לולא משה בחירו ואעפ"כ לעצמו דקדק עליו כחוט השערה ושמא ט"ס הוא וצ"ל משום דחס על אחרים עכ"ל וזהו על דרך שכתבתי לעיל. איברא דהראיה שהביא מלוט לא זכר שר מ"ש התוס' ז"ל במס' נידה דע"א יע"ש גם הראיה דאייתי ממרע"ה ל"מ דשאני מרע"ה מרוב גדולתו דקדק עמו כחוט השערה אעפ"י דמדינא היה ראוי שיעתר לבקשתו:

אך מ"מ קושייתו ז"ל היא קו' עצומה הגם שאין ראיותיו מוכיחות דהסברא שלו נכונה היא דהתם בשביל אחרים וכנז"ל:

ועפי"ז אפ"ל הני תרי מאמרי רז"ל בב"ר סדר וירא זה יצא ראשונה ע"פ ההרה המלט בזכות אברהם ע"כ והב' שם בפ' נו"ן סי' כ"א וז"ל אמ"ר חלפתא הנה נשאתי פניך וכו' ומה אם לוט ע"י שכיבד את המלאך נשאתי לו פנים לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך ישא ה' פניו אליך עכ"ל. והנה לכאורה נראה דהני תרי מאמרז"ל סתרי אהדדי וכ"כ הרב היפה ז"ל שם ולענ"ד יל"ד עוד במ"ש מפניך ומפני אבותיך דאחר דלמדנו ק"ו מלוט מה צריך עוד לומר מפניך ומפ"א ועפי"ד מהרימ"ט ז"ל הללו אפ"ל דלא פליגי דיש שני מיני סוגים דנשיאות פנים הא' שישא פנים לדבר אחר כגון שיציל אחרים בעבורו כגון ההיא דאיוב וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל והסוג הב' שיצילהו בזכות אחרים כלוט שניצול בזכות אברהם וז"ש ומה לוט ע"י שכיבד את המלאך נשא לו פנים שהציל לאחרים וכדכ' לבלתי הפכי אה"ע ואכתי ליכא קו' אלא להצלת אחרים אבל כשמתפלל על עצמו מנין לז"א מפניך ומפני אבותך שזכות אברהם הגין להצילו ללוט מכ"ש שיצילך בזכות אבותיך כן נלע"ד ליישב לפי"ד מהרימ"ט ז"ל. איברא דסברת מהרימ"ט ז"ל הנז"ל איכא למיקם עלה טובא חדא דהתוס' ז"ל לא ס"ל הכי ועוד דהרב היפה ז"ל כתב שם להיפך וז"ל דמהכא משמע דבכבוד האכסניה ניצול ונשא פניו ומכ"ש שיספיק להציל את עצמו ע"כ וזה ממש דלא כסברת מהרימ"ט ז"ל:

ועוד נלע"ד להוכיח כסברת מהרש"י ז"ל ממ"ש במד"ר בפ' וילך דמרע"ה אמר לנח אני גדול ממך שהצלתי עצמי ולכל בני דורו וכו' משל וכו' הרי לך כסברת מהרש"י ז"ל ודלא כמהרימ"ט ז"ל ובזה עלו דברי התוס' כהוגן דשפיר מקשו מההיא דאיוב:

אמנם אי קשייא הא ק"ל מאי דהק' בתוס' דנידה דע"א מההיא דלוט והרי בב"ר מוכח דמה שניצול הוא בזכות אברהם והכי איתא בש"ס בפ"ק דברכות וז"ל אמריו"ח אפי' בשעת כעסו זוכר לצדיקים שנאמר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט יעו"ש ועיין בנח"י בפ' וירא בד"ה ולא גילה הדבר שפי' ע"י מי שגומל חסד עם הצדיקים עכ"ל ובזה א"ש דברי התוס' ז"ל ובלא"ה כבר כתב הרב היפה ז"ל דדבר זה במח' הוא שנוי וע"ע בילקוט בפ' נשא סי' תשי"א:

ומ"מ נמצ"ל דאע"ג דמצד עצמו אין תפלתו נשמעת מ"מ מצד זכות אבותיו או זכות אחרים מתקבלת תפלתו ולדעת מהרימ"ט ז"ל מועילה תפלתו לאחרים יותר ממה שמועיל לעצמו ולדעת מהראנ"ח ז"ל גם שאינו ראוי מפני צדקה נושא לו פנים לפי גירסתו בתוס' ז"ל:

ודע דמן סוגייא זו יש להוכיח דהא דמועיל התשו' היינו מטעם דהקב"ה נושא פנים לישראל כדכתיב ישא ה' פניו אליך וממילא נמי הא דנושא פנים לישראל הי"ד עם התשו' מדהקשו על ריו"ח מהא דישא ה' פניו אליך שאלה ברוריה וכו' כאן קודם גז"ד וכו' ומאי קו' דנימא דהיינו כחה דתשו' דמקרעת גז"ד ואפי' ליחיד אלא ודאי חד טעמא אית להו דנושא להם פנים ומקבלן בתשו' ולכל חד כי אורחיה ליחיד בימ"ת ולצבור בכל עת וכן מצאתי להג' יערות דבש ז"ל ח"א דכ"א שכ' דהא דנושא פנים הוא ע"י התשו' וחיליה מהתרגום שתרגם ישא ה' פניו בתיובתא וכן איתא בנידה דע"א עכד"ק ולענ"ד הכי מוכח מן הסוגייא הנז"ל לכן תירצו כאן בישראל כאן באוה"ע וכן נמי איתא בילקוט בפ' נשא ובתנחומא וה"ט דתשו' אינה מועילה לב"ן דלא כתיב ישא ה' פניו כי אם בישראל דוקא:

ולפי"ז יש להוכיח דאפי' המיר דתו וחזר בתשו' נושא לו פנים כיון דעיקר טעם נשיאות פנים הוא ע"י התשו' ואין לך דבר שעומד בפני התשו' אך אם התרו בו לקטלא לכל מידי שחייב עליו מיתה מיתתו כפרתו עם התשו' והיינו מטעם נשיאות פנים:

והרב מהראנ"ח ז"ל בדרשותיו סדר ויקהל כתב על מאמרז"ל דמ"מ נתחייבו שש"י כלייה וכו' והשיבם רשב"י מפני שהשתחוו לצלם והוק"ל א"כ משוא פנים י"ב והוק"ל להרב ז"ל דבשלמא בעגל אפי' קודם גז"ד וכו' אבל בענין שהשתחוו לצלם מנ"ל שהיה שם גז"ד עד שיקשו וכי מ"פ י"ב עכ"ל יע"ש. ואנכי עפר תמהני על תמיהתו דמשמע מדבריו דהא אם נתברר שהיה גז"ד היה מקשה שפיר וכי מ"פ י"ב והא ודאי ליתא דהא אסיקנא בגמ' כאן ביחיד כאן בציבור מוכח להדיא דבציבור אפי' אחר גז"ד נושא להם פנים ואין חולק בזה וכ"כ הרב מהרח"א ב"ד ז"ל בדרושו הנז"ל יע"ש: ועוד ק"ל ע"ד מהראנ"ח ז"ל במ"ש לתרץ לתמיהתו הנז' והכי אמר מר דהא דנושא פנים היינו בשאר עבירות אבל בע"ז אין ליחס נשיאות פנים כלל משום דמומר לע"ז הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו יע"ש. והדברים תמוהים טובא דלפי מה שהוכחנו מבואר דאין שייך נשיאות פנים כלל בלי תשו' דאז מקבלו בתשו' בטעם נשיאות פנים וא"כ אפי' עע"ז נמי אם שב בתשו' הנה הוא ככל המון ישראל דאעפ"י שחטא ישראל הוא ואפי' אם הוא כהן עולה לדוכן ונושא כפיו כמ"ש הפוס' ז"ל ואם התרו בו למיתה גם בשאר עבירות כל חד כדינו למיתה או לכרת או למלקות וכפרתו עם התשו' ויש ליחס לו נשיאות פני כל חד לפום שיעוריה ואם לא עשה תשו' אפי' בשאר עבירות נמי אינו נושא פנים למחול לו:

עוד תירץ הרב ז"ל שם דעשו תשו' אבל לא היתה ראויה לענין עון ע"ז ואפי"ה נשא להם פנים משום שהם לא עשו אלא לפנים יע"ש. ודבריו בתי' זה נאמנו מאד ומסכים למאי דכתיבנא בעניותין:

ולעיקר תמיהתו דמנ"ל שהיה גז"ד אפ"ל דכבר מבואר במד"ר ע"פ אם על המלך טוב שהלך אליאו זל"ט אצל מרע"ה ואמ"ל שכבר נחתם גז"ד יע"ש. דמזה מוכח בהכרח שכך היתה קבלה בידם וכן מבואר עוד שם ע"פ ויאמר המן וכו' באותה שעה נטל הקב"ה אגרת חתומה וכו' וקרעה אבל מ"מ יש לתמוה בהני תרי מאמרי שאמרו שם ששאל מרע"ה לאליאו ז"ל אם בדם נחתמה מאי דהוה הוה ואם בטיט ראה אם יש צדיק ביניהם וכו' והשיב לו דאיכא מרדכי:

ולפי האמור דבצבור אין הפרש דאפי' אם נחתם מתקרע וקרא דנכתם עוונך לפני אוקמו ליה בש"ס דביחיד איירי וא"כ מאי דעתיה דמרע"ה אם נחתמה בדם או בטיט הא בצבור אנן עסקינן אמנם איתא תו התם במד"ר דנטל הקב"ה אותה אגרת חתומה בטיט וקרעה והרב היפה ז"ל פי' בב' אופנים הא' אם בשוגג או במזיד דאם חתומה בדם היינו שחטאו במזיד ולפי"ז אתי שפיר דבמזיד לא סגי בתשו' אלא צריך שיקבלו עונשם ודין ד' מיתות לא בטלו ואפי' שאינם מותרין מ"מ מזיד בלא התראה בכרת:

עוד תי' הרב ז"ל שם דאם בטיט מוכח משום דנהנו מסעודתו של א"ר ואם בדם מוכח משום ע"ז יע"ש וצ"ל דדבריו אלו אבמזיד קאי ופשוט: ואשר אני אחזה לענ"ד לפרש הני מאמרי ובכונת תלמידי רשב"י שהוק"ל וכי מ"פ י"ב והוינן בה דמאי ק"ל דאפי' נימא נחתם גז"ד הרי הצבור נפיש זכותייהו וגדול כחם לקרוע גז"ד ולישא פנים להם. ואפ"ל כמש"ל דלפעמים אפי' דאין בידם זכות או תשו' מעליא מ"מ הם ניצולים בזכות אחרים כגון לוט שניצול בזכות אברהם וכן לולא משה בחירו שזכותו הגין עליהן וה"נ חזינן דישראל שבאותו הדור לא היו ראוים להנצל מצד עצמם וכן אמרי' התם במס' מגילה מר דרור זה מרדכי וכו' וכתב הרב זרע אברהם ז"ל בפי' למד"ר ע"פ ויאמר לה המלך שהוא היה הקטן שהספיק זכותו לעצור המגפה מעליהם ואע"ג דאמרינן התם דהדור קבלוה בימי אחש' אפ"ל דהיינו אח"כ שחזרו ע"י מרדכי הצדיק ומעיק' לא נתנו לבם לשוב ואף עפי"כ ניצולו בזכותו ולז"א מרע"ה אם בטיט מועיל להם זכות אחרים אבל אם בדם דר"ל בשביל ע"ז לא יועיל להם זכות אחרים אם הם לא יתעוררו בתשו' דאם לא יעשו תשו' ל"מ להו זכות זולתם. ואל תשיבני מקרא דלולא משה בחירו דהתם קודם גז"ד נמי וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל שם והגם דנימא דהיה שבועה והתיר לו מרע"ה מ"מ י"ל דאפי"ה לא נחתם גז"ד ועל השבועה שהיה כבר התיר לו. אמנם כל זה שהוצרכו לזכות אחרים אינו אלא בעבור שהם לא שבו מעצמם אבל אם היו שבים בתשו' מעצמם ודאי דהיו ניצולים בזכות עצמם דאין לך דבר עומד בפני התשו' כנז"ל וכ"כ הרב מהראנ"ח ז"ל שם בסוד"ק יע"ש:

איברא דאכתי יל"ד ממ"ש שם במד"ר ע"פ ויאמר המן וכו' רבש"ע קטני עמך וכו' באותה שעה טל הקב"ה אגרת חתו' בטיט וקרעה נמצא דחם עליהם הקב"ה ולא בזכות מרדכי וכו' וי"ל דאפשר דזכות קטניהם וזכות מרדכי הא והא גרמא ולא זכות תשובתם:

ובזה א"ש שאלת תלמידי רשב"י וכי משוא פנים י"ב לז"א הם תחילה שלא היה לישראל עון כי אם שנהנו ולעון זה מועיל להם זכות אחרים וכשאמ"ל רשב"י מפני שהשתחוו לצלם הקשו בעצם איך נשא להם פנים בשביל אחרים לזה השיבם הם לא עשו אלא לפנים וכו':

ומעתה למדנו דעיקר טעם שנושא פנים לישראל הוא עם התשו' דוקא וליחיד קודם גז"ד ולרבים אפי' אחר גז"ד ולישראל דוקא הוא דמהניא להו תשובה ומ"מ בשביל זכות אחרים נושא פנים לישראל אפי' בלי תשו' וממילא אפי' לאוה"ע כגון וישא ה' את פני איוב פני צדקו כנז"ל ולוט בשביל אברהם או מפני אכסניא או מפני צדקה נושא להם פנים ולדעת מהראנ"ח ז"ל בע"ז אין כאן נשיאות פנים אבל לשיטתנו דלא שייך נשיאות פנים בלתי תשו' א"כ גם בע"ז איכא נשיאות פנים דאין לך דבר עומד בפני התשו' אך אם נושא פנים בשביל אחרים אז גם בע"ז אין לקרוע גז"ד משום נשיאות פנים אבל קודם גז"ד אפי' בע"ז יש נשיאות פנים דאפי' כעכו"ם יחשב מ"מ בשביל זכות אחרים נושא להם פנים וכמדובר:

ולפי"ז צל"ד טעם כעיקר מדוע נושא פנים לישראל יותר מאוה"ע ורז"ל בפ"ג דברכות הם אמרו וז"ל דשאלו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתו' אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל דכ' ישא ה' פניו אליך אמ"ל ולא אשא פנים לישראל שכ' בתו' ואכלת ושבעת וכו' והם מדקדקים ע"ע עד כזית וכו' ע"כ. מוכח מזה דטעם שנושא פנים לישראל ה"ט משום דאוכלים מעט ומברכים ברהמ"ז:

ובזה אפ"ל כונת הנביא שהוכיח לישראל במתק דבריו וז"ל למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשובעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. והכונה שהם גוזלין וחומסין ועושים עבירות בסומכי עצמם על ברהמ"ז שאוכלים מעט מזער ומברכים ברהמ"ז כדי שישא פנים להם הקב"ה ע"כ פשעיהם ולזה הנביא צווח ככרוכיא למה תשקלו כסף גזלות וחמסים בלא לחם שאין אתם אוכלים לחם לשובעה והדר מפרש ויגיעכם בלא לשובעה ותסמכו בזה שישא לכם פנים שמעו אלי ואכלו טוב לשובעה ותתענג בדש"ן ולא תצטרכו להרעיב נפשכם וזה ע"ד מ"ש המפרז"ל בכוה"כ צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כידוע:

ויש לחקור על מלה"ש בשאלתם הנז' דאיך נעלם מהם דכמה תי' נאמרו בזה בש"ס דר"ה די"ו ובנדה דע"א ובילקוט שמעוני פ' נשא כנז"ל וצ"ל דעיקר שאלת מלה"ש למען דעת טעם כעיקר וכנז"ל ואי הכי מה השיבם הקב"ה ועדין צריכים הם לדעת כיון דכל מדותיו של השי"ת לשלם גמול מכ"מ וכאן היכי הוי מכ"מ לישא פנים לישראל בעבור שמדקדקים וכו' והיאך הקב"ה ח"ו עובר עמ"ש בתורה אשר לא י"פ בשביל שהם מדקדקין וכו' וכבר רבים מהמפרז"ל נתחבטו בזה ומכללם מהרימ"ט ז"ל בפ' נשא הגדיל כח החקירה הלזו לפמשז"ל ע"פ ולא יקח שוחד אינו לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה וכו' והדברים ק"ו אם מצוה שהוא מצווה ועושה דחשיבא יותר כידוע דגדול המצווה ועושה וכו' אפי"ה אינו נוטל שוחד וכו' וכ"ש למצוה זו שאינה אלא גדר מדרבנן שאינו מצווה בה שאינו נוטלה כנגד עבירה וא"כ מה זו תשו' של הקב"ה למלה"ש. ואני עני אשוב אתפלא במ"ש הקב"ה בלשון תמיהא ולא אשא פנים וכו' ומה זו תמיהא והיל"ל בניחותא בשביל שהם מדקדקין גם אני אשא להם פנים ולא היל"ל ל' תמיהא כאילו נראה דמן החיוב הוא ולא אפשר בלאו"ה. והרשב"א ז"ל בחי' כתב דה"ט בשביל שעושין בשמחה ומעבירים על מדותם על דרך משז"ל למי נושא עון למי שעע"פ וכו' יע"ש. ומהרימ"ט ז"ל בפ' ויקהל והרב דברי שלמה שלם ז"ל בפ' במדבר דע"ג כתבו כמו כן עד"ש הנותן מלא עומסו נותן לו ה' מלא עומסו כמדתו מכ"מ לפי' מעשיהם שלא כשיעור יע"ש. והרב ספרי דבי רב בפ' נשא כתב דה"ט משום דמצוה לבצוע והיינו קודם שידע הדין ואפי' שהכל גלוי וידוע לפניו ית' מ"מ מלאכי הדין קודם גז"ד עדין לא ידעו הדין לכן נושא פנים משא"כ אחר גז"ד אינו יכול כב יכול מפני מדה"ד. ועפ"י ד"ק אפ"ל חילוק נכון דבא"י שהיא תחת ממשלת הקב"ה לחוד ולא ע"י מלאך השפעתם יכול לישא פנים אפי' אחר גז"ד וכל זה הוא ממדת טובו וחסדו ית' שהוא משלם מכ"מ ועושה לפמשוה"ד כב יכול וא"כ לא יעלה ארוכה לתמיהתנו דמה זו תמיהא שתמה הקב"ה ולא אשא פנים כאילו מן החיוב הוא זה ולא סגי בלאו"ה עפ"י הדין הגמור:

ואני בעוניי נלע"ד לתרץ לחקירה זו במ"ש הרב מהרש"י ז"ל בס' יפ"מ שכתב אהא דמדקדקין עד כזית וכו' דלכאורה נראה דברכה שא"צ היא וכשם דאסור לברך ברכה לבטלה וכו' אלא דה"ט הוא משום דכל מה שברא ה' בעולמו היש לו הנאה של כלום ח"ו ולא ברא אלא לכבודו כדכ' ולכבודי בראתיו וכו' והכל לפרסם אלקיותו וגדולתו ית' וא"כ מי שמברך ומדקדק עד כזית הוא מורה באצבע שמגדיל בשבח המב"ה דאלת"ה הי"ל לעשות חיובו המוטל עליו מן התורה בדוקא אלא ודאי כונתו להגדיל בשבח המב"ה שזהו תכלית הבריאה וע"ז הותר לברך אפי' עד כזית שיותר מוכיח להדיא שכונתו להורות ולפרסם גדולתו ית"ש ולכן נושא פנים אחד"ק. ועדיין צריך ביאור דמה מכ"מ היא זו ומה חיוב יש בדבר ולהבין הענין נקדים מ"ד בש"ס דברכות מברכותיו של אדם ניכר אם הוא ת"ח האומר מטובו ה"ז בור ובטובו ה"ז ת"ח ופירש"י מטובו ה"ז ממעט בשבח המקום דמשמע מקצת טובו בטובו ה"ז מגדיל בשבח המקום עכ"ל. ולכאורה צל"ד דלמה זה יקרא בור וזה ת"ח אבל לפי"ד מהרש"י ז"ל הנ"ל יובן שפיר דמי שממעט בשבח המב"ה הוא בור יען כי עושה המצוה מצות אנשים מלומדה מן החיוב המוטל עליו ואין לו לב מבין להשכיל דעיקר כל מה שברא ה' בעולמו תכלית הכל להגדיל ולפרסם אלק'ותו ית"ש ולזה יקרא בור משא"כ מי שניתן לב להבין תכלית הבריאה להכיר גדולתו ית"ש וע"ז מוסיף יותר מן החיוב המוטל עליו. כדי להודיע התכלית ועיקר הבריאה ע"כ יקרא ת"ח וכנז"ל:

ענ"ק משה"ק בספרי כתיב לא ישא פנים וכתיב וכו' ומשני כאן בעושין רצונו ש"מ כאן וכו' והרב ספרי דבי רב שם כתב דה"ט לפי מאי דקי"ל בדין ת"ח צריך להקדימו לדין היתום ולקום מפניו אפי' לפני בע"ד ול"ח דמסתם טענתיה דאידך בשביל עשה דכבוד תורה עדיף ואע"ג שאמרו ולא ע"ה חסיד אבל צדיק מיהא הוי ולכן כשעושין רצונו ש"מ דינם כת"ח ולכן נושא להם פנים עכ"ל, ויל"ד דאמאי יקראו חכמים דאע"ג דתנן ולא ע"ה חסיד אבל צדיק מיהא הוי ע"י ששואל הדין לת"ח ועושה עפ"י דבריהם כידוע מ"מ שיהיה איהו גופיה ת"ח זו לא שמענו. ותו ק"ל על מ"ש שדין הת"ח קודם לדין היתום שזהו היפך הש"ס והפוס' ז"ל כמ"ש בח"מ סי' ט"ו שכתב הטור ז"נ שם דדין היתום קודם לדין אמנה ואלמנה קודמת לת"ח ות"ח לע"ה ואשה קודמת לאיש עכ"ל. וכ"ה הרמב"ם ומרן ז"ל שם וכתב הרב ב"ח ז"ל שם דנפק"ל מדכתיב שפטו יתום ריבו אלמנה וכ"כ הכנה"ג בהגב"י אות א' יעו"ש וכ"כ האח' ז"ל ועיין בחש"ש שם אות ג' יעו"ש ועיין מ"ש ע"ז הגאון הרב מערכי לב ז"ל בח"א ד"ג ע"ג יע"ש ואין ספק דט"ס נפל בד"ק צ"ל בד"ק דדין ת"ח קודם לדין ע"ה או לאיניש דעלמא. ואגב אורחין ראיתי להרב כנה"ג ז"ל שם בהגהט"ו אות ו' שעלה ונסתפק בדין אשה מי קודם אם האשה או הת"ח וכתב דל"ל ממ"ש ודין האלמנה קודם לת"ח משמע דבסתם אשה שאינה אלמנה הת"ח קודם לה דאימא הא סתם אשה ליכא בהו דין קדימה עכ"ל. והרב חשק שלמה ז"ל שם דממ"ש ודין האשה קודם לאיש משמע הא לת"ח לא עכ"ל:

ולענ"ד דאין זה הכרח דאימא דאשה קודם לאיש דעלמא בפשוט וכן אלמנה לת"ח אבל אשה ות"ח לא ידענא מי קודם למי ואין בהם דין קדימה והא דאצטריך לכתוב דין האשה דקודמת לאיש ה"ט משום דס"ד דהאיש קודם לאשה משום דחייב בכל המצות קמל"ן דאשה קודמת מפני דבושתה מרובה וכמבואר בסוגיין דיבמות ועיין למרן ז"ל בב"י שם ואדרבא מדכתב ודין הת"ח קודם לע"ה ודין האשה קידם לאיש ולא כתב בסדר אחר דהיינו דין אלמנה קודם לת"ח ודין ת"ח קודם לאשה ודין אשה קודם לאיש משמע דדין ת"ח עם דין אשה שקולים הם ולכן כתב הכנה"ג דמדקדוק הלשון ליכא הכרע. וכתב עוד הרב כנה"ג ז"ל דבת"ח דאיכא עשה דכבוד תורה עדיף מזילותא דאתתא ונרגש דהא חזינן דזילותא דאלמנה עדיף מכבוד תורה אם לא שנאמר דה"ט דאלמנה משום עינוי דכתיב כל אלמנה ויתום ל"ת ע"כ. וכונתו ז"ל לענד"ן בפשיטות דכבר ראה וידע מ"ש הרב ב"ח ז"ל דעיקר הילפותא מדכ' שפטו יתום ריבו אלמנה אך טעמא דקרא אתא לאשמועי' או משום זילותא או משום עינוי ובזה נסתלקה תמיהת הרב חש"ש ז"ל שם. ומ"ש עוד הרב חש"ש ז"ל דלפי"ד הי"ל להק' האלמנה קודם היתום אינו תימה דהתם בעיקר דינא קאמר קרא לענין משפט וגם חילק ביניהם באומרו שפטו יתום ריבו אלמנה לכן מוכח שפיר שדין היתום קודם ודוק. ואחז"ר ראיתי בס' הר' פנים במשפט ז"ל בסי' ט"ו אות י"ד שהביא שם דהרב מחזה אברהם ז"ל בדפ"ט ע"ד והרב חלקו של ידיד ז"ל ס"ל דדוקא אלמנה קודם לדין ת"ח אבל לא דין יתום יע"ש מילתא בטעמא והוסיף הוא ז"ל דגם הגאון מהרש"א בח"א דכתובות ס"ל הכי יע"ש. ובכן אפ"ל דגם הרב ספרי דבי רב ז"ל הנז"ל אזיל בשיטתייהו וא"צ עוד להגיה בד"ק כלום וכמובן:

המורם מכל האמור שדין ת"ח קודם לשאר כל אדם ואמרינן התם בגמ' דאע"ג דכתיב לא תשא פני דל וכו' מ"מ מצוה לקום מפני ת"ח העומד בדין עם איניש דעלמא ולהושיבו ולהפך בזכותו כדאמ"ר לא מסגינא רישא אבי סדייא עד דמהפיכנא בזכות הת"ח משום דעשה דכבוד תורה עדיף. ועיין בב"י וב"ח ובש"ך ובמט"ש ובפנים במשפט שם שהעלו דהגם דלית לן דין ת"ח דשואלין אותו דבר הלכה בכ"מ וכו' לענין ליטרא דדהבא. מ"מ דין צו"מ אית לן לדין זה דקדימה ולהנז"ל משום עשה דכבוד תורה עדיף. וא"כ מינה ילפינן דלא בעינן שיהיה ת"ח דשואלין וכו' אלא כל היכא דמגדיל בשבח המב"ה יש עליו דין ת"ח דמצוה לקום מפניו ולהדרו ולהקדימו בדין ולהפך בזכותו מדינא דאורייתא משום דעשה דכבוד תורה עדיף וע"ז תמה הקב"ה על טענת מלה"ש דאיך לא אשא פנים וכו' דכיון שהם מדקדקים ע"ע עד כזית וכו' ומברכים ברהמ"ז. וקשה דאיך מברכים ברכה שא"צ ומוכרח לומר בהם דקדקו והבינו בשורשן של דברים וירדו לעומקן דתכלית כונתי בעיקר הבריאה והם מורים באצבע ומגדילים יותר דשבח המב"ה א"כ יש להם דין ת"ח כדין האומר בטובו הרי זה ת"ח ולכן עשה דכבוד תורה עדיף ומוכרח אני בדינא ובדיינא לישא להם פנים נגד כל העמים ולהקדים דינם ולהפך בזכותייהו ואפי' מסתתמן טענת בעל דינם לא איכפת משום עשה דכבוד תורה וחייב להכריעם לכן זכות בכל מה דאפשר:

ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. והכונה דהא דנושא פנים לישראל הי"ד עם התשו' גם בספרי תירצו כאן בשעושין רצונו של מקום וכו' וידוע משז"ל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. נמצא דסתם לשון שמירה הוא גדר וסייג בתוספת על החיוב ע"ד שאמרו עד כזית וכו' דבזה הוכחה גדולה שידעו והבינו עיקר תכלית הבריאה להגדיל שמו ואלקו'תו דאל"כ מה הנאה יש לו ית"ש דהעולם ומלואו שלו הוא כי אם כדי לפרסם אלק'ותו וגדולתו ובזה יקראו ת"ח ונושא להם פנים נגד כל העמים. וידוע משז"ל אין ועתה אלא תשו'. וז"ש ועתה היא התשו' צריכה רבה קודם כל דבר שעל ידה תזכו שאשא לכם פנים וגם אם שמוע תשמעו בקולי ותעשו רצוני עד"ש בספרי כאן בעושין רש"מ גם ושמרתם את בריתי תיבת ושמרתם שם רמז כמ"ש עשו משמרת ותיבות את בריתי שם רמז לברהמ"ז עד"ש שכל מי שאינו אומר בברהמ"ז ברית ותורה לא יצא יד"ח ברהמ"ז ונשים ליתנהו בברי ותורה ועיין בגמ' דברכות ותוס' שם בדין אם מוציאים לאנשים. וז"ש ושמרתם עשו משמרת לאת בריתי ברית ותורה דברהמ"ז עד כזית וכו' אזי בזה והייתם לי סגולה שנא ושנא מכם לכל העמים דאזי אני נושא לכם פנים ולהפך בזכותכם כדין ת"ח שהרי כי לי כל הארץ ומה הנאה לי בעולמי אם לא כדי לפרסם אלק"ותי ולהגדיל שמי בעולם דבזה יש לכם דין ת"ח ואשא לכם פנים להפך בזכותם וזהו הסגולה שאעשה לכם דהיינו שאשא פנים ולא לאוה"ע וכדהשיב הקב"ה למלה"ש וכנז"ל:

ובזה יובן כה"כ מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך לעוה"ב וגם פעלת לחוסים בך שאתה נושא פנים להם בעוה"ז נגד אוה"ע המכונים בכינוי בני אדם כמ"ש התוס' ז"ל דאע"ג דאוה"ע אינם קרויים אדם מ"מ בני אדם איקרו דכולהו בני אדה"ר נינהו כידוע:

ואל זה אביט כוה"כ בקהלת סי' ז' החכמה תעז לחכם מיו"ד שליטים וכו' כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. הכונה כמש"ל דלפעמים נושא ה' פנים לאדם בשביל אחרים כנז"ל ולז"א דמי שהוא חכם אין צריך לזכות אחרים אלא דנושא פניו ה' אליו מצד עצמו יותר ממה שישא פניו ה' אליו בשביל אחרים כי אם יהיה בזכות אחרים אינו מן החיוב אלא מצד רחמיו ית"ש דחס רחמנא עליו כנז"ל בענין מרדכי הצדיק שחס הקב"ה על דורו מפני קטניהם משא"כ אם יהיה בשביל זכות עצמו הוא מד"ת שישא ה' פניו אליו ויקבלה בתשו' ע"ד שפירש"י ז"ל שם בקהלת על תעז לחכם שהיא יועצתו לשוב בתשו' יע"ש כי יועצת אותו בטענה אלימתא דלא ישא ה' לו פניו כי אם ע"י התשו' וכי תימא אמאי צריך לנשיאות פנים כיון שעושה רצונו ש"מ לז"א יען כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ועל כן משדלתו לשוב בתשובה דאז מוכרח השי"ת לפו"ד לקבלו בתשו' ולישא לו פני ולהפך בזכותו כנז"ל:

וזה אפשר כה"כ יאר ה' פניו אליך בתורה מאירת עינים ועי"ז תזכה שישא ה' פניו אליך ר"ל בזכותן ולא בזכות אחרים וק"ל:

ובזה יובן הני קראי דקהלת שם סי' ט' גם זה ראיתי בחכמה וכו' עיר קטנה וכו' ומצא בה איש מסכן וחכם ומילט את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה וכו' וידוע כי רז"ל דרשו להני קראי על יצה"ט ויצה"ר ולפי דרכנו אפ"ל עפ"י פשוטו של מקרא דהיצה"ר נותן בלב אדם דכיון שחטא שוב אין לו תרופה לזכות לנשיאות פנים מאתו ית' ולקבלו בתשו' בטענתו דהא דכתיב ישא ה' פניו הי"ד כשעושין רצונו ש"מ ולזה מיעצו לרעה דכיון דאין לו תקומה א"כ יעשה אדם מה שלבו חפץ ולז"א שהע"ה ראיתי חכמה דטענת החכמה היא טענה גדולה בדינא ובדיינא להצילו מפח מוקש ומצודים של היצה"ר כמשז"ל דתורה שבו מחזירתו למוטב וז"א עיר קטנה וכו' ובנה עליה מצודים ללוכדו בפח יוקשים וכבר מילתא אמורה דע"י הענוה נמי נושא ה' פנים לעניו וז"א ומצא בה איש מסכן וחכם ואפי"ה הענוה לחודה לא הועילה לו יען כבר כתבנו דעיקר נשיאות פנים לא מטעם שכינה ועוד את"ל משום השכינה וכדס"ל למ"ש הרב מהרח"א ז"ל מ"מ אינו בדין לישא לו פנים אלא ממדת החסד ולזה העניו אינו יכול להנצל ולסלק מטענת היצה"ר אכן החכם בא בטענה אלימתא עפ"י הדין ומילט את העיר בחכמתו שבדין הוא לישא פנים ולקבלו בתשו' משום דעשה דכבוד תורה עדיף ולזה ואדם לא זכר את האיש המסכן דבלא"ה נושא לו פנים הקב"ה ומקבלו לעניו בתשו' יען דכך היא מדתו ית"ש לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים ולז"א טובה חכמה מגבורה ע"ד האמור לעיל דכשהאדם צועק בעת צרתו כב יכול עונה אותו כמ"ש התוס' ז"ל בר"ה שם די"ז דיש לו כח לחון עליו אף שלא כדין וסיימו התוס' שם שזהו ממדת חנון כגון ההיא דעבוט שבא ליד חבירו כדין ואפי"ה שומע צעקתו והיינו גבורה ע"כ. ובזה רמז הכ' טובה טענת החכם מטענת שעונה אותו ממדת חנון שעושה גבורה וכח לחון עליו שלא כדין משא"כ טענת החכמה היא בדינא ובדיינא:

ובזה אפ"ל כה"כ שם בקהלת סי' ח' מי כהחכם יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישונה אני פי מלך שמור וכו' וחוץ מדרכנו אפ"ל על דרך שאמרו כל המשחיר פניו על דב"ת תלמודו מתקיים בידו וכן בדהע"ה אמרז"ל שהיה נמלך במפיבושת רבו וכו' וה' עמו מלמד שהלכה כמותו וז"א מי כהחכם יודע פש"ד לדון דין אמת לאמיתו בין אדם לחבירו והל' כמותו לז"א מי שהוא משחיר פניו על דב"ת וזהו אפי' שחכמת אדם תאיר פניו לא כן הוא עושה אלא נמלך ברבו יפה דנתי כדהע"ה שהיה מבייש את עצמו דלכך נקרא רבו מפיבושת וז"ש ועז פניו ישונה על דב"ת אזי מורה הוראה כדין וכהל' ודבריו נשמעין וזהו או' אני פי מלך שמור ע"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וק"ל. אמנם עפ"י דרכנו יובן באו"א בהק' משז"ל מי כהחכם אלו ישראל וזהו אומרו חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישונה למעליותא ע"י שנושא להם נים וזהו שעושין פשרה בין ישראל לאבינו שבשמים ונושא להם פנים ויהפך בזכותם ובזה יצהיל ויאיר פניהם וא"ת במה זכו לזה לז"א מטעם אני פי מלך שמור ע"ד עשו משמרת למש' דבזה נקראים ת"ח וסיים ואמר ועל דברת שבועת אלקים יובן במשז"ל מי כהחכם זה משה שעושה פשרה שנשא לו פנים בעגל ועשה פשרה בין ישראל לאבינו שבשמים וז"ש חכמת אדם תאיר פניו וכו' כי הקב"ה נושא פניו אני פי מלך שמור פירש"י לפיכך אני צריך לשמור פי מלכו ש"ע ר"ל ע"ד שאמרו הנהו בריוני דהוו בשביבותיה וכו' השתא מאן משגח עלן וז"ש אני פי מלך שמור דמשה היה נושא לו פנים אנן מאן משגח עלן עוד פירש"י שם אני נכון לשמור פי מלכים המושלים בנו ועל דברת שבועת אלקים אך על דבר שאת אומר עלנא לעע"ז את ולא מלך וז"ש אני פי מלך שמור חוץ מענין ע"ז דאז נהיה כגוים לכל דבריהם ואינו נושא פנים כמ"ש מהראנ"ח ז"ל דאפי' דבשאר עבירות נושא פנים לישראל למחול להם מ"מ בע"ז ליכא נשיאות פנים וכנז"ל:

ועפ"י קוטב זה אפ"ל כונת המשך כמה מק"ק הבאים בפ' ואתחנן מתחילת קרא דועתה ישראל שמע אל החוקים וכו' וכו' עד ולא ישכח את ברית אבותיך ולא נאריך בדקדוקים כי רבו ועפי"ד אפ"ל בהק"ע מאי דבעי רבא בפ' הגוז"ק דק"י כהנים בגזל הגר דגר שמת ותחת ידו גזל הוא לכהנים וע"ז בעי רבא אי כהנים בגזל הגר בתו' מתנה או בתו' ירושה וכו' יע"ש. והרב נחלת בנימין דקס"ז כתב דנפ"מ שאם הזיק הכהן לאיזה אדם ולא נמצא לו ליפרע ממנו כי אם מגזל הגר שלקח הכהן אם הוא בתורת מתנה שקיל ליה הכהן ליכא לאשתלומי מניה האי ניזק דהא זכי ליה רחמנא למען יחזקו בתורת ה' לא לפרוע מה שהזיקו והם ירעבו ולא יהיה בהם כח לעמוד בהיכל המלך מלכו ש"ע לעובדו ולשומרו אבל אם בתורת ירושה שקיל ליה מצי שפיר לגבות ממנו בע"ח ודומה לזה קי"ל בטויו"ד סי' רנ"ג בעני שגבה צדקה דאין נפרע מהם בע"ח דלו ולא לבע"ח וידוע דא"י ניתנה לישראל בתורת תרומה למען יחזקו בתורת ה' כמ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור וכו' ומעתה היאך גבה הקב"ה א"י ונטלה מהם בחובם ובחטאם הא אין עליך לומר אלא בעבור שהיה בידם ביטול תורה ואין נותנין מתנות לכהן ע"ה ע"כ והביד"ק הרב מטעם המלך ז"ל ח"ה די"ב יע"ש וכתב עוד הרב הנז' ז"ל עכו"ם ששבת ח"מ לפי שהוא תחת המזל וכוכב שבתי שהוא מזל יום שבת בבוקר מורה עמל ויגיעה ובני נח שהם תחת המזל אם שמר שבת הוא מורד במל' משא"כ ישראל הם למעלה מן המזל ואיתא בזוה"ק דת"ח אינם תחת המזל ואפ"ל דלזה אמרו ז"ל דת"ח איקרי שבת ובזה פי' הרב ז"ל משז"ל כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא נשמור שבת יע"ש. וכבר ביארנו לעיל דה"ט דתשו' מהניא לישראל הוא מכח נשיאות פנים גם כתבו ז"ל דמי שאינו שומר החוקים גם התשו' שהיא חוקה ל"מ ליה ובזה פי' הרב"ל ז"ל כה"כ רחוק מרשעים ישועה שהיא התשו' רחוקה מהם יען כי חוקך לא דרשו יע"ש. ועל כן מרע"ה בא להוכיח ולהזהיר את ישראל על התשובה ולזה בא להודיעם סדר התשו' וטעמיה ותנאיה ופרטיה ופירש"י ז"ל שמע אל החוקים והכל מחול לך וקשה דמה ענין המחילה הכא אכן עפי"ד א"ש והיינו דקאמר ועתה דהוא כינוי לתשו' ועיקר התשו' משום נשיאות פנים ולז"א שמע אל החוקים שתקיים שאר מצות שהם חוקים שאין בהם טעם כדי שעי"ז תועיל לך התשו' דאז ישא ה' פניו אליך וכדרז"ל בספרי ישא ה' פניו אליך כאן כשעושין רצונו ש"מ וע"כ אמר שמע אל החוקים דאז ישא ה' פניו אליך ויקבל אותך בתשו'. ולזה פירש"י והכל מחול לך ע"י התשובה. ובש"ס דנדה דע"א הק' כתיב כי חפץ ה' להמיתם וכתיב לא אחפוץ וכו' ומשני כאן קודם גז"ד וכו' לז"א עוד אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו כי לא אחפוץ במות המת אלא אדרבא אני מלמד אתכם את הדרך שתחיו בה ובאתם וירשתם את הארץ לשמור חוקותי ותורותי וא"ת דכיון דמדין ירושה זכינו בא"י א"כ אם נחטא לה' הרי הוא נוטלה מידנו בחובו לז"א אשר ה"א נותן לכם במתנה בשביל שתחיו ותשמרו מצותיו ית' וליפות כחכם נותנה לכם בתו' מתנה כדי שלא יטלה מכם בחובו כדין עני הנז"ל דלא נתנו לו הצדקה אלא אדעתא שיחיה בהם לעמוד בהיכל המלך מש"ע וכדין מתנות כהונה כי הארץ זכו בה מדין תרומה שהיא אחת ממתנות כהונה וא"ת והיאך זוכין בה מדין מת"כ והא אין נותנים מת"כ לכהן ע"ה לז"א לא תוסיפו וכו' דמכח זה אית לכו דין ת"ח:

והרב מהר"א טולידו ז"ל בס' דברי חפן שם הק' דהיאך יכול אדם לברך ברהמ"ז על כזית ועובר על בל תוסיף ותירץ דהכא הוי כמו הרחקה וסייג בעלמא ולא דמי לחמש פרשיות שבתפילין וכמ"ש יע"ש ולז"א עוד לא תוסיפו על הדבר ופירש"י כגון חמש פרשיות דתפילין לדרכנו בא להזהירם שיעשו משמרת למש' דבזה יזכו לנשיאות פנים מצד שיהיו נקראים חכמים כמש"ל בס"ד ולז"א מתחי' וראש אני מצוה אתכם שלא להוסיף ולגרוע כלל כגון חמש פרשיות כנז' לשמור את מצות כי אם כה תעשו בכל המצות אין כאן הוכחה שאתם עושים כן כדי להגדיל שמו ית' אבל כשאין אתם גורעין ומוסיפין במצות ה' רק דלפעמים איזה דבר תעשו בו סייג ומשמרת כגון ברהמ"ז על כזית ואזי יש לשאול דמאי שנא כקו' מהרא"ט ז"ל הנז"ל וצ"ל ולחלק בין שמירת המצות כגון חמש פרשיות בתפילין לכזית ולכביצה כנז"ל ומזה נפקא לן שעושין כן לברך על כזית להגדיל שבח המב"ה ואזי יקראו ת"ח ולזה קודם כל ציוה לא תוסיפו וכו' דזה לא חשיב סייג ומשמרת וכמש"ל. עוד כתבנו לעיל משם הרב מהרת"א ז"ל דציבור מהניא תפלתם בכל עת וזמן משום דכל בי יו"ד ש"ש וע"ז נושא להם פנים ולז"א עוד ואתם הדבקים בה"א ע"י התו' והמצות וא"י שכי' שרויה ביניכם כהיום הזה ששכי' שרויה ביניכם ותפלתכם מתקבלת ע"י ית"ש כן מטע"ז תזכו בא"י להשרות שכינתו ביניכם והוא ית"ש מוחל לכם מטעם השראת שכינה. אמר עוד ראה לימדתי אתכם וכו' כאשר ציוני ה"א לא פחות ולא יותר לעשות כן גם אתם לא כן כל איש אשר הלך אחרי ב"פ לא נשא לו פנים כי אתם שנא ושנא מן אוה"ע וההולך אחריהם דאינו נושא פנים רק לכם שאתם הדבקים בה' וא"ת דיש לתמוה כתמיהת מלאכי השרת דמאי שנא שנושא פנים לישראל ומקבלם בתשו' משא"כ אוה"ע וההולכים אחריהם לזה הזהירם מרע"ה ואמר עוד ושמרתם ועשיתם ע"ד עשו משמרת למשמרתי וע"ז תפול החקירה דהרי עובר על בל תוסיף וצ"ל דשמירה וסייג שאני דזה יורה שעושין להגדיל שמו ית"ש ע"ד עד כזית ועד כביצה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ובזה מוכרח הוא בדינא ובדיינא לישא לכם פנים ולמחול לכם ולא מצד חסד ולזה יאמרו העמים רק עם חכם ונבון הגוי הג' הזה כי גדול כבודם לפני המב"ה וחייב לישא להם פנים כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקנו בכל קראנו אליו ודרז"ל מזה דתפלתם מקרעת גז"ד בכל עת וזמן ובודאי דאין זה אלא משום דגדול כבודם והמה חכמים והדין נותן שישא להם פנים ולא מצד חסד דהגם שמצאנו נשיאות פנים גם באוה"ע כגון וישא ה' את פני איוב היינו בשביל אחרים ומתורת חסד משא"כ אתם ישראל בכל עת והיינו ודאי מצד דין תורה וז"א מי גוי גדול אשר לו חקים ומש"ץ דהיינו מצד הדין ולא בתורת חסד כאוה"ע והרב מהר"ש אלגאזי ז"ל דקדק במ"ש רק עם חו"ן ופי' הכונה דכשאומר על עם בני ישראל שהם עם חו"ן ה"ז ממעט בכבודם וראוי לקרות אותם אלקים יע"ש ולדרכנו יובן שכבר כתבנו דאינו מוכרח שיהיה חכם גדול כדי שישא ה' לו פניו אלא אפי' בזה"ז דאין לנו דין ת"ח מ"מ לדין זה דהיינו בדבר מועט יקראו חכמים נבונים ונושא להם פנים כמש"ל ובזה את"ש דהיינו השמירה כדקאמר קרא ושמרתם ועשיתם דהינו בדבר מועט כזה לברך על כזית לסייג ולמשמרת יקראו חו"ן ונושא להם פנים כנז"ל ומ"ש הכתוב בל' יחיד מי גוי וכו' אשר לו. בא לרמוז מ"ד בר"ה כתיב לא ישא פנים וכ' ישא ה' כאן בעבירות שב"א למקום כאן בעבי' שב"א לחבירו דנמצא דצריך שלא יהיה פירוד ביניהם ולא יחטאו בין א"ל וז"ש בל' יחיד אשר לו וכו' שם רמז על האחדות ביניהם ואינם חוטאים זע"ז ולכך נושא להם פנים משא"כ שאר אוה"ע. גם במ"ש ואתם הדבקים שם רמז להם דהם אינם תחת המזל אלא דבקים בו ית"ש ולזה יכול ה' לישא להם פנים מטעם דמצוה לבצוע והיינו קודם גז"ד דאם אחר גז"ד שידעו המלאכים הדין אינו יכול ח"ו לבצוע כמ"ש הרב ספרי דבי רב ז"ל משא"כ כשהם אינם תחת המזל וא"צ למלאכים ואדרבא הם למעלה מן המזל והמלאכים ממילא יכול לבצוע אפי' אחר גז"ד כנז"ל. ובזה יש לרמוז מ"ש אלקים קרובים אליו דייקא לא כן אוה"ע דהשפעתם ע"י אמצעי המזל לכן האמצעי אינו יכול לישא להם פנים ומטעם שישראל הם עם חכם נבון זכו להיותם למעלה מן המזל. כמ"ש בזוה"ק ולז"א רק עם חכם כלו' בודאי מטעם החכמה שגרם להם להיות גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו ודאי משום דהמה חכמים וחכמים הם למעלה מן המזל משו"ה קרובים אליו שהם למעלה מן המזל. רק השמר לך פן תשכח וכו' יום אשר עמדת וכו' הכונה על דרך מ"ש רש"י דאם תשכחו תחשבו שוטים ולא חכמים דהיינו שהראה לכם גדולתו ואם תשכחו גדולתו אזי תפסידו ולא תהיו נקראים חכמים ואותי ציוה ה' דהיינו שלא ע"י מלאכים נתן לכם התורה כי אתם למעלה מן המלאכים כנז' ונשמרתם מאד וכו' פן תשחיתון וכו' דכל זה הנז"ל לא מהני לכם אלא בעד שאר עבירות אבל לא לע"ז דבע"ז לא יתייחס נשיאות פנים כמ"ש מהראנ"ח ז"ל. אמר עוד ופן תשא עיניך וכו' ר"ל אל תטעו לעשות לכם איזה אמצעי ככל אוה"ע דשאני אוה"ע דהם תחת המזל וז"ש אשר חלק ה' לכל העמים שיהיו תחת המזלות ואתכם לקח ה' לחלקו להיות לו כי אם כה תעשו לכם אמצעי כאוה"ע אזי לא ישא לכם פנים חדא דאז לא יוכל ח"ו לקרוע גז"ד שלכם יען המלאכי ידעו ואינו יכול עוד לבצוע כנז' ועוד שהת"ח הם למעלה מן המזל ואם יעשו אמצעי אזי יקראו שוטים ועמי הארן למטה מן המזל ואו יהיו כעכו"ם לכל דבריהם וא"ת שהרי ויתר לכם על מעשה העגל ונשא פנים לכם הא ליתא דהתם לי נשא פניו ולא פנה לכם וז"ש וה' התאנף בי ע"ד וישבע לבלתי עוברי יען שהשיבו ה' ב' שבועות נשבעתי. לבטל שניהם לא אפשר ואם סלח נא אתה מבקש בטל אע"נ וכו' כמשז"ל ואני קבלתי על עצמי שבועתו שנשבע עלי בשבילכם ובעבור כבודי הוא שויתר לכם ובשביל אחרים אפי' תהיו כאוה"ע עע"ז נושא פנים לכם כדחזינן בלוט שניצול בשביל אברהם ולזה השמרו לכם כי אנכי מת ואין עוד מי שיעמוד לכם בפרן להתפלל בעדכם בארץ ההיא ובענין ע"ז אני מזהיר אתכם אזהרה אחר אזהרה יען כי אל קנא הוא ואינו מוותר בע"ז ולא נושא פנים וחוששני עליכם כי אבוד תאבדון מהר לאפוקי מ"ש לעיל דלפעמים נושא ה' פנים לפי שעה לעכב הפורענות ע"כ אמר דבע"ז אינו כן וכיון דבע"ז אינו נושא פנים ודינייהו כע"ה וככל העכו"ם כנז' ממילא יאבדו מהר מעל הארץ יען כי לא עשה להם יפו"ך לתת להם הארן כדין מתנה אלא כשיש להם דין ת"ח אבל כשדינם כע"ה הא קי"ל אין נותנין מתנה לכהן ע"ה וא"כ הויא הארץ מדין ירושה ונוטלה מכם בחובו וז"ש מעל הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה מדין ירושה דוקא ולא מדין מתנה. אמר עוד והפיץ ה' אתכם בעמים ועבדתם שם א"א שתהיו שם תחת ממשלת המזלות ככל העכו"ם ועכ"ז לא יעלה על רוחכם לטעון ולומר כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא נשמור השבת כאוה"ע ממש דזהו שלא ע"י תשובה מעליא וכמש"ל משם מהראנ"ח ז"ל אבל בתשו' מעליא אין לך דבר וכו' וז"ש ובקשתם משם אה"א ומצאת כי תדרשנו בכ"ל וכו' משא"כ בא"י ובשאר עבירות אפי' ויפתוהו בפיהם וכו' עכ"ז נקרע גז"ד משא"כ בע"ז בעי תשו' מעליא בכל לב ונפש ועוד בצר לך וכו' על דרך שכ' התוס' ז"ל דממדת חנון עונה בצרה היפך הדין וז"ש בצר לך וכו' ושבת וכו' כי אל רחום וכו' וזהו גבורה שעונה בצרה אז אפי' היפך הדין ולא ישכח את ברית אבותיך דמצד זכות אחרים נושא פנים לכם כמו לוט בשביל אברהם על כן אין להתייאש מן הרחמים וז"א כי אל רחום ה"א וק"ל:

ועפ"ז אפ"ל ג"כ כונת דהע"ה באומרו אברכה את ה' בכל עת וכו' עד רבות רעות צדיק וכו' ואין להאריך בדקדוקים כי רבו:

ועפי"ה אפ"ל שבא דהע"ה ללמדנו תוכחת מוסר וגדולת האלי"ת אשר עונה לאדם בכל עת וה"ט מצד נשיאות פנים כנז"ל לז"א אברכה את ה' היינו ברהמ"ז בכל עת ואפי' ק' פעמים אוכל קמעא ומברך ולא חשיבא ברכה לבטלה או שאינה צריכה יען כי תמיד תהלתו בפי להגדיל בשבחו ית"ש ובה' תתהלל נפשי דמזון הנפש היא הברכה ובכן ישמעו ענוים וישמחו כמש"ל דהעניו אינו צריך לזה יען לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים:

ובזה אפ"ל ג"כ כה"כ יאכלו ענוים וישבעו שאינם צריכים להרעיב עצמם לאכול קמעא ולברך כדי שישא ה' להם פניו דבלא"ה מצוי הוא ית"ש עמהם ונושא פנים להם אך שאר בני אדם שאין בהם מדת ענוה צריך שיהללו ה' דורשיו שמגדילים שמו ית' אזי יחי לבבכם לעד:

וחוץ מדרכנו הנז' אפ"ל יאכלו ענוים וכו' במשרז"ל עד שיתפלל אדם שיכנסו דב"ת לתוך פיו יתפלל שלא יכנסו מאכלים מעדנים לתוך פיו דאין ארי נוהם מתוך קופה של תבואה אלא מתיך קופה של בשר ואיתא בירוש' בפ' כיצד מברכין וז"ל טובתי בל עליך אם אכלת ושבעת וברכת מבלה כל טובתי בקרבך וכתב הרב דברי שלמה בפ' במדבר שע"י שמברך אין לו לחוש עוד מהיצה"ר דבמקום שהברכה שורה השכינה שורה יע"ש וז"א יאכלו ענוים וישבעו ואל יחושו ליצה"ר יען שהענוים שכינה שורה בהם כמש"ה אני את דכא ולאנשים דעלמא יהללו ה' דורשיו שע"י הברכה שכינה עמהם ואז ינצלו מהיצה"ר המתגרה בהם מכח ריבוי אכילת המעדנים ולא ירשיעו ויחי לבבכם לעד בעוה"ז ובעוה"ב ע"ד בן איש חי לא כן הרשעים דאפי' בחייהם ק"מ והצ"ג יחיו לעד גם אח"מ קרויים חיים וק"ל:

ועפ"י דרכנו הקודם אפ"ל ג"כ כה"כ כי רוצה ה' בעמו ר"ל לעשות רצון עמו יפאר ענוים בישועה שאינם צריכים לצירוף כל העם לישא פנים להם מדין ציבור וק"ל וז"ש דוד המלך ע"ה ישמעו ענוים וישמחו כי עונה ה' להם בפרטות להם הישועה כמשז"ל לשארית נחלתו כנז"ל גם במ"ש וישמחו שם רמז מש"ל משם הרשב"א ז"ל במ"ש ז"ל עד כזית דה"ט משום דמוסיף מוכח דעובד בשמחה וז"א וישמחו שעובדין בשמחה ועכ"ז נותן להם דהע"ה עצה ותבונה להצטרף ג"כ לרבים וז"ש גדלו לה' אתי ונ"ש יחדיו יען כי מע' הרבים שנא ושנא למעליותא דהן אל כביר ל"י ואפי' ויפתוהו בפיהם וכו' משא"כ יחיד וז"א דרשתי את ה' וכו' על דרך כי תדרשנו בכ"ל משא"כ הרבים ועוד כי הרבים לבם בטוח שישא להם פנים כי גדול כבודם דמלך וציבור נידונין בכל יום ומן הדין הוי משא"כ ביחיד דהוא מצד החסד והחנינה והיפך הדין:

וזה אפשר כה"כ פדה בשלום נפשי מקרב לי שנתקרב לי האלי"ת ונשא פנים לי וה"ט משום כי ברבים היו עמדי שתפלתי ובקשתי היתה ברבים שהם הציבור וק"ל. אמר עוד הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו ופי' רד"ק ז"ל שינהרו אליו במרוצה ולא יבושו בבטחונם. וחוץ מדרכנו אפ"ל במשז"ל דעיקר טעם ביאת הנשמה לעוה"ז הוא כדי ליזון בזרוע ולא יהיה כמאן דאכיל דלאו דיליה כמאז וכמקדם וז"א גדלו לה' אתי וכו' ובזה ניזונים כולנו בזרוע ובזה נרויח הביטו אליו ונהרו ופניהם אי"ח כמאן דאכיל דל"ד וכו' וק"ל. ועפ"י דרכנו יובן שפיר כי הרבים ירוצו למגדל בפנים צהובות כי הם בטוחים שיענה אותם ואל יחפרו בבטחונם ועוד זה עני קרא וכו' חונה וכו' ע"ד מה שכתבו התוס' ז"ל דעונה ה' בצר ליחיד ממדת חנון כשקורא מתוך צרה אף שלא כדין שלפי טענת המלאכים אין לו לישא פנים וזהו ליחיד דהכי אוקמוהו בגמ' להאי קרא דישא ה' פני אבל הרבים ליתנהו בכלל זה כי מן הדין הם נידונים בכל יום כנז' לטובתם לקרוע להם גז"ד וז"ש זה עני קרא וה' שמע ומכל צרותיו דייקא דהישועה הבאה לו דוקא בצר לו ממדת חנון מושיעו בעת צרה משא"כ הרבים אפי' חונה מלאך ה' סביב ליריאיו שהם רבים ומדה"ד מתוחה כנגדם שלא ישא להם פנים עכ"ז ויחלצם ר"ל יוותר להם ויפטרם מהעונש וקורע להם גז"ד ולזה לא אמר ויחלצם מצרותיהם יען דאפי' קראוהו שלא בעת צרה עכ"ז ויחלצם שקורע להם גז"ד משא"כ היחיד מדה"ד מעכבת ואינו יכול ח"ו לישא פנים ליחיד אם לא כשקורא אל ה' בצר לו וממדת חנון כנז"ל:

א"כ מכל אלין טעמו וראו בידיעת השכל כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו דמצד טובו הגדול מה שעושה ליחיד בכל אופן הוא דוקא ממדת חנון משא"כ לרבים מדינא אכן בין למר ובין למר הוא יתברך שמו נושא פנים למר כדאית ליה וכו' וטוב ה' לכל לרבות היחיד ורחמיו על כ"מ אבל מ"מ יראו את ה' קדושיו ע"ד שאמרו כאן בעושין רצונו ש"מ כאן וכו' ע"כ אני מזהיר אתכם יראו את ה'. ואמר עוד קדושיו כמ"ש רד"ק ז"ל המונעים עצמם מרוב התאוה עד"ש המזיד עצמו מן היין נקרא קדוש והיינו אפי' אוכלים קמעא היינו ביראה ומונעים עצמם כדי שיהיו קדושיו אזי נושא להם פנים כי אין מחסור ליריאיו כשעושין רצונו ש"מ ודאי ישא ה' פניו להם כדמוקי לקראי הללו הכי בספרי כנז"ל:

ועפ"י דרכנו לא מיבעיא דהאי חילוקא דספרי כאן בעושין וכו' כאן באין עושין וכו' דא"ש לסברת ר' יאודה בקידושין דס"ל בזמן שישראל עושין רש"מ קרויים בנים והוא ממש כתי' הספרי אלא גם לד' ר"מ דס"ל בנים משחיתים וכו' י"ל דהא דנושא להם פנים גם כשאין עושין רצונו הוא דוקא ע"י התשו' ולדעת מהראנ"ח ז"ל בפ' כי תשא דס"ל דהא דנושא פנים לישראל הוא דוקא בשאר עבירות חוץ מע"ז דבע"ז הרי יצאו מכלל ישראל ואינו נושא להם פנים כמש"ל בשמו הא ודאי דאין זה אלא לד' ר"י אבל לר"מ דאפי' בנים משחיתים עע"ז קרויים בנים וכמ"ש הרב יושב אהלים ז"ל בדקכ"ה א"כ הדין נותן דגם בע"ז נושא פנים להם דהבן לא יצוייר שלא יהיה בן וכמ"ש הרב התנא בפר"ד ז"ל כידוע:

אמר עוד דהע"ה כפירים שהם הכופרים הרשעים רשו ורעבו שהם מרעיבים עצמם לאכול קמעא ולברך כדי לישא פניו להם ע"כ חטאתם לא יועילו במעשיהם אבל עכ"ז ודורשי ה' כלומר אם חוזרים בתשו' מעליא לדרוש את ה' בכל לבם ע"ד כי תדרשנו בכ"ל לא יחסרו כל טוב לזה אני מזהיר אתכם לכו בנים ש"ל ביראת ה' אלמדכם ואל תתנו לב לכפירים שבאים בטענת יצה"ר. אמר עוד מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב בכל ימי השנה ולאו דוקא בימ"ת נצור לשונך מרע וכו' ופי' הרד"ק ז"ל שלא ידבר רע בבני אדם ואחת בפה וא' בלב וזהו סור מרע וכו' יע"ש ולדרכנו יובן עפ"י התירוץ דכאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו דבעבירות שב"א לחבירו אינו נושא פנים אפי' בימ"ת וכ"ש בשאר ימות השנה לז"א נצור לשונך מרע וכו' כפי' רד"ק ז"ל ובקש שלום ורדפהו אם חטא לחבירו יפייסהו ואז ישא ה' פניו לו ועכ"ז חזר והודיע כי פני ה' בעושי רע וכו' דלא תחשוב דמה שאינו נושא פנים לעושי רע הוא שלא להטיב לו דוקא אלא גם להכרית מארץ זכרם ע"ד מש"ל כתיב כי חפץ ה' להמיתם וכו' וז"ש פני ה' בעושי רע להכרית מ"ז:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה