פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ה דרוש לשבת זכור
דרוש ה' לשבת זכור שמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל. ושטת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבנ"י: שנו חכמים בפ"ק דמגילה וז"ל אמר"ל גלוי וידוע ל מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו וכו' עכ"ל מילתא דאמור רבנן ומזקנים אתבונן כי שבת היום לה' לזכרון קאתי זכור ושמור לזכר עולם הימים האלה נזכרים ונעשים. מפלאות תמים דעים על ולהלל מאיש עד אשה מעולל על הנסים ועל הפורקן וערוך במלין קולן של סופרים הן מעלין הולך נכוחות לדבר צחות במדב"ר בערב"ה עובר לפני התיבה מזכירין מעשה נסים מעשה ה' כי נורא. ראשית גוים עמלק שחיק טמייא זה עם לא היה זרע מרעים אליפז ואביו הנה אלה רשעים וירם יד במלך מלכו של עולם וילחם עם ישראל ש'ר צילם קרא את הקריאה למרבה המצרה. לעשות נקמה והמם מהומה וה' הפגיע בו בגשת וקרב לבו וירם משה ידיו רב לו וכפיו פרושות רב חילו תלמיד המחכים יצא בחילו הטיל חלשי"ם ויחלוש יהושע ויבן לו פח יוקשים מלחמה לה' בעמלק ל"ו יומתו אבות על בנים בשלח יעבורו בתער השכירה. נשבע ה' ולא ינחם להעביר גלולים מן הארץ העכבר והשרץ ומדי שנה בשנה יומא כי האידנא קבעוה חובה דלימטייה שיב"ה בסוד קדושים רבא אגב אסיפא אסיפת זקנים הקטנים עם הגדולים לדרוש להם מילי דדרשא עבוד פריש"ה אשר חכמים הגידו דרוש וקבל שכר דובב שפתי למען תזכור את אשר עשה ה' לנו פלאי פלאות בימי המן הרע אשר ביקש להכרית כרם ה' צבאות לא חמל ע"כ נאות לולא ה' עזרתה לנו כמעט גווענו כולנו אבדנו כסדום היינו כמהפכת סדום ועמורה. טרם מכה ציץ רפואה פרח וכאור בוקר יזרח רפואות תעלה ישראל עלה במחשבה תחילה במדה ובמשקל הקדימו שקליהם ה' צבאות הגין עליהם מצוה שקבלוה בשמחה היא שעמדה לאבותינו בעידן ריתחא ושב יעקב גדולה תשו' שדוחה כתריס בפני הפורענות קיימו וקבלו התורה והמצוה כי נעים נאוה וישב ה' עמלו בראשו ויעל באשו נין עמלק לבז היה ותלו אותו ואת בניו חשך טמון לצפוניו ויקם עדות ביעקב שועתי לפניו ויט אליו חסד וצפצני בסוכו וירום מאגג מלכו חרק עליו שניו אסתר בת אביחיל מצאה חן בעיניו כי גדול מרדכי לפני המלך וכל הגויים כאין נגדו כי נבהלו מפניו טובים השנים מזהב פרוים לנו לעינים מרדכי ואסתר בשושן הבירה:
אם בכל הימים לרבות הלילות חייב אדם להודות להלל ולשבח לאלהי עולם אדון כל הנשמות עאכ"ו יגדל החיוב ביום טובה ריוח והצלה כי הפליא חסדו על ישראל עמי וצאן מרעיתו בימים האלה ובזה"ז וטרם מכה הקדים תרופה וציץ רפואה פרח הקדים שקליהם לשקליו וכאשר חכמים הגידו במאמר הניצב בפתח השער הנז"ל אמר"ל גלוי וידוע וכו' כנז"ל:
ויש לחקור לענ"ד על המן הרע ההוא שלא נתן עינו הרעה רק במצוה זו בשקלים ונדר לשקול כנגדם עשרת אלפים כ"כ בעד עם ה' אלה ואמרז"ל שכיון המן הרשע לתת כנגד שקלי ישראל שנתנו במדבר וכ"ת התוס' והמפז"ל שהוא מכיון כנגד ס' רבוא ישראל ששקלו מחצית השקל שעולים יו"ד אלפים כ"כ וצל"ד דהא ראה המן כי יתן את עינו במצוה זאת דייקא ורצה לשקול כנגדם כדי שלא תועיל להם מצוה זו כאלו אין להם מצות אחרות והלא תרי"ג מצות ה' קיימו וקבלו היהודים עליהם וע"ז ויש להם ע"מ שיסמוכו עאכ"ו מצות ח"ח ומה בצע אם שקל כנגד שקלי ישראל הא אכתי יש בידם תרי"ג מצות ה' שיגינו עליהם. ועוד יש להבין מ"ש ר"ל הנז' שאמר לפיכך הקדים שקליה' וכו' דמה ה"ל או' הקדים דודאי דידהו קדמי זאת ועוד דכל כוונת המן הרשע בשקליו אינו אלא כדי לכוף לשקלי ישראל כמשז"ל שרצה המן הרע לחלקם לעניים וז"ש להביא אל גנזי המלך מלכו ש"ע וכמו שעשו בלק ובלעם שבנו ז' מזבחות והקריבו עליהם ז' פרים וז' אלים כדי לכוף קרבנות ישראל ואם ישראל לא היו שוקלים במדבר את שקליהם גם המן לא היה שוקל כנגדם כלל ומהל"א הקדים שקליהם:
וכדי ליישב חקירה, זאת נחקור עוד חקירה אחרת כמשז"ל בשבת בפ' אמרע"ק ע"פ ויתיצבו בתחתית ההר אמ"ר אב"י מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' אמר אב"י מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבה אעפי"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש שנא' קו"ק היהודים קיימו מה שקבלו כבר ע"כ וצל"ד דמה ראו אותו הדור לקבל עליהם את התורה מחדש בלב שלם כנראה דעיקר הנס תלוי בזה ולנו לדעת מאי שיאטיה דקבלת התורה בעת ובעונה ההיא דאדרבא היה להם לישראל שבאותו הדור להגדיל התימה על עצמם דמאחר שהיה להם טענת מודעה רבה לאורייתא א"כ אין בהם עון אשר חטא אם לא יקיימו את התורה ולמה יענשו:
וראיתי להרב מהרמ"ג ז"ל בס' הבהיר דברי מרדכי בד"פ ע"ג שכבר עמד בחקי' זאת השנית נ"ט לשבח עפי"ד הרשב"א ז"ל בחי' לשבת שם שהק' ע"ד רבה שאמר הדור קבלוה וכו' דמה קבלה זו עושה מסוף העולם וע"ס ואם קודם אחש' לא היו מצווין למה נענשו וכו' ותי' דמתחי' אפי' שהי"ל מודעא מ"מ לא נתן להם הם את הארץ אלא כדי שייקיימו את התורה כמש"ה ויתן להם אר"ג וכו' ולכך כשעברו עהת"ו עמד והגלם מן הארץ ומשגלו חזרה המודעה וכו' עכ"ל יעש"ב:
וזאת היתה כוונת המן הרשע באומרו ישנו עם אחד וכו' דנראה לכאורה דהא קשיתיה להמן רשיעא דכיון דהוו ישראל מפוזר ומפורד למה דתיהם שונות וכו' ויל"ד היאך תלוי זה בזה אכן עפי"ד הרשב"א ה"נ דכל תמיהת המן היתה זאת על ישראל דמאחר שזה העם כעת הוא מפוזר ומפורד בה"ע וגלו מן הארץ דהשתא הדרא להו טענת מודעה למקומה ומצו למיהוי כוותן ואין עליהם שום דין שמים כיון די"ל טענת מודעה ואפי"ה אכתי דתיהם שונות מכל עם זה פלא דאם מפני יראתם מד"ש אינם עוברים על דתם הא מצו פטרי נפשייהו בטענת מודעא אלא ודאי בהכרח שאין זה כי אם רוע לב לעבור על דתי המלך במרד ובמעל וז"ש ואת דתי המלך אינם עושים כלו' אין זה אלא בזדון לעבור ע"ד המלך וא"כ למלך אין שוה לה ניחם וכו': ובזה יונעם מ"ט לקבלה זו חדשה אשר קבלוה כעת והדבר מבואר דכיון שראו שבאו לידי סכנה מהמן הרשע מכח דקבלתם התו' בא' היתה באונס ודא גרמא ליה להמן רשיעא לבא עליהם בטרונייא אמטו"ל המה ראו לבטל הסיבה ולחזור לקבלה ברצון דמעתה לא יהיה עוד פ"פ לאוה"ע לטעון על ישראל בואי והשוו עמנו אתד"ק יעש"ב והפח"ח:
וקודם שאבא ליישב החקו' הנז' כולם כפי הנלע"ד כאשר יבואר לקמן בס"ד אמרתי הנה באתי לפ' לענ"ד עפי"ד דרך ק"ק של הרב מהרמ"ג ז"ל הנ"ל כוונת מאמרז"ל וז"ל אמר הקב"ה להמן אלמלא לא מת משה יפה אמרה עכשיו שמת משה ותלו אותו וא"כ עה"ע עכ"ל והוא תמוה מאד דמה ענין זל"ז וגם משז"ל וז"ל כיון שראתה שרה דמשה לא נכנס לארץ מיד אמ"ל לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כ"ל וגם מאמר זה תמוה טובא ורבים מהמפז"ל הביאו המאמרים הנ"ל וכל אחד לדרכי פנה ע"ע הלא בס'. ונם הני אענה חלקי בפי' המאמרים הנז' והוא עפ"י הקדום מתורת הרב מהרמ"ג ז"ל דכל חיליה דהמן רשיעא להלשין על ישראל אינו אלא מכח טענת מודעה דהוה להו לישראל ככל הנז"ל ולזה השיבו הקב"ה תשו' נצחת דאלו לא מת משה היה הדין עמך והענין דהנה השב התנא ז"ל בפ' דרכים כת דלא מחייבי ישראל בקיום התורה מכח דקי"ל דינא דמלכותא דינא ואפי' היו אנוסים בקבלתה משום דכתב הר"ן ז"ל דהאי דינא דמל' דינא איני אלא במלכי אוה"ע דהארץ שלו ויכול המלך לאמר לעמו אם לא תקבלו גזירתי אגרש רש אתכם מארצי אבל במלכי ישראל לא דה"ה כיון שאין הארץ שלו וא"כ אי אמרי' דא"י היא מוחזקת, לנו מאבותינו בתורת ירושה א"כ דינו ית כמלכי ישראל דל"א בהו דד"ד ברם א"א דא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו אזלא לה ט' מודעה ומכח דינא דמל' דינא חייבים אנו עם בנ"י לקיים התורה והמצות אתד"ק יעש"ב: עוד נקדים מ"ש המפז"ל דהט' דמרע"ה לא נכנס לארץ דהוא מלך וקיל"ן מלך פורץ גדר לעשות לו דרך לעצמו ואם היה נכנס משה לא"י היה נוטל חלק בארץ מדין כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וכתבו התוס' ז"ל בסנהדרין דהאי דינא דכל האמור בפ' מלך ממ"ב לא נאמר אלא בדבר הלקוח או הנותן במתנה אבל במה שיורש אדם מאבותיו אין מלך מותר בו יע"ש ולפי"ז כיון דכל עיקר טעמא דלא נכנס משה לארץ אינו אלא מטעם כל האמור בפ' מלך היה נוטל חלק בארץ א"כ אם נאמר דא"י היא מוחזקת לנו מאבותינו בתו' ירושה ובירושה אי המלך רשות לפרוץ כלל ולא היה נוטל חלק בארץ ולמה לא הכניסו ה' לארץ אלא ודאי דהאמת הוא דא"י אינה מוחזקה לנו מאבותינו כלל כי אם מתנה נתונה לנו מאתו ית' והט' דמשה דלא נכנס לארץ כדי שלא יפרוץ גדר לעצמו מדין מלך ויטול חלק בארץ כנז"ל, וישמעאל היה עע"ז דהוה עתיד ה' לאוסרה על ישראל משום דס"ל דאית להו לישר' טענת מודעה על קבלת התורה וגם מכח דינא דמל' לא היו מחייבי משום דס"ל נמי דא"י היא מוחזקת ובירושה לא שייך דינא דמל' ברם כיון שראתה שרה דמשה לא נכנס לארץ הט' משום דא"י א"מ לנו מאבותינו והיה נוטל חלק בארץ מדין מלך א"כ הדר דינא דאפי' היו אנוסים ישראל בקבלת התו' ויש להם עכ"ז חייבים ישראל לקיים התו' והמצות מכח דד"ד ולזה מיד אמ"ל גרש האמה וכו' וק"ל:
ובזה אפ"ל כה"כ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו כלו' דא"י הנקראת לקח טוב נתתיה לכם בתורת מתנה וכמש"ה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם וכו' כי ה' דיבר טוב על ישר' וכו' והיה הטוב ההוא וכו' הרי דנקראת מתנה ונקראת טוב ה"כ תורתי אל תעזובו בטענת מודעא דאפי"ה אתם חייבי' בה מט' דינא דמל' כנז"ל וק"ל: ובזה יובן ג"כ כוונת מאמר מרז"ל ע"פ משכני אחריך נרוצה ממה שנתת לנו, נתתה דייקא בתורת מתנה ולא בתו' ירושה א"כ בדין הוא אחריך נרוצה מדין דינא דמל' דינא וק"ל:
וזה אפשר כוונתם ז"ל במ"ש הקב"ה להמן אלו לא מת משה וכו' והוא הדבר דראה הוא ית' להמן הרשע דהלשון על ישראל לפני אחשורוש וכל חיליה מכח דהשתא הוא מפוזר ומפורד בה"ע והדרא להו טענת מודעא בכל מ"ש הרב מהרמ"ג ז"ל ע"ז השיבו ה' דאלו לא מת משה בחי"ל והיה נכנס לא"י ולא היה נוטל חלק בארץ מדין כל האמור בפ' מלך וכו' משום די"ל דא"י היא מוחזקת להם מאבותיהם אז יפה אמרת בטענתך דהיו יכולים ישראל להשוות עמכם לעע"ז כיון דהם היו אנוסים בקבלתם התורה ואית להו טענת מודעא ואינם מתחייבים מכח דינא דמל' כיון דא"י היא מוחזקת להם מאבותיהם ברם השתא דמת בחו"ל ולא נכנס לארץ א"כ עכצ"ל דהעיקר הוא דא"י אינה מוחזקת להם מאבותיהם רק בתורת מתנה נתתיה להם והדין עם ישראל לקיים התורה אפי' שקבלוה באונס מכח דינא ד"ד וא"כ ותלו אותו וכו' וק"ל: וזה אפשר כה"כ בפ' עקב וכ"ת והיה אם שכח תשכח את ה"א והלכת אחרי א"א ועבדתם והשתחוית להם העידותי בכם היום וכו' שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וכו' והקושי מבואר דמאי אתה דקאמר ואולם עם האמור הנה נכון ור"ל דמכח שאתם רואים בעיניכם דאתה דוקא עובר את הירדן ולא אני עמכם מכאן תדעו לכם נאמנה דהט' הוא שאיני נכנס משום שלא אטול חלק בארץ מדין מלך ומזה תדעו ותבינו שא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו דאי הות מוחזקת לא הייתי יכול ליטול חלק בארץ מהזולת כיון שזכו בה מדין ירושה ומלך אינו יכול לפרוץ גדר לעצמו כי אם בדבר הלקוח או הניתן במתנה ומדאתם רואים שאני איני נכנס לארץ צ"ל דהעיקר הוא דא"י אמ"ל מאבותינו רק במתנה נתנה לכם וחשש הוא ית' שאם יכניסני עמכם אטול חלק בארץ מדין מלך וכיון שכן דא"י אמ"ל מאבותינו א"כ דינא יתיב דחייבים אתם לקבל עול מלכותו ית' ולשמור התורה והמצוה מדינא דמל' אפי' שעיקר קבלתכם התורה היה באונס. וז"ש והיה אם שכוח תשכח וכו' בטענת מודעא ואונס העידותי בכם היום וכו' דהא שמע ישראל אתה דייקא ר"ל אתה ולא אני עובר היום את הירדן וכו' ומכח זה חייבים אתם לקיים התו' מדינא דמל' אפי' שקבלתוה באונס ככל הנז"ל וק"ל:
וזה אפשר כה"פ שם בפ' עקב ושמרת את כל המצוה וכו' כי ה"א מביאך אל ארץ טובה וכו' דר"ל כיון שה' אלהיך מביאך לך לבדך ולא גם אני עמכם מוכרח דא"י אינה מוחזקת ואתם חייבים בדינא דמל' לשמור את כל המצוה וכו' ככל האמור ומדובר וק"ל:
וזה אפ' כה"כ כי אנכי מת בארץ הזאת וכו' אינני עובר את הירדן וכו' השמרו לכם פן תשכחו את ה' וכו' דיל"ד דמה נ"ט הוא זה דמשום שהוא מת בחו"ל שלא ישכחו את ה' וכו' וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש הגאון הרב העשיל אשכנזי ז"ל הבי"ד הרב שמע יעקב בפ' חיי שרה בכוונת מ"ש בירוש' פ"ג דבכורים ע"פ מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה' אני קיימתי מצות עמידת זקן תחילה ע"כ. והוא תמוה והוא ז"ל פי' במאי דק"ל בתלמודין דב"ב הלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקין ומשני ל"ק הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג ליה רביה יקרא ולזה כשציוה הקב"ה לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן שלא יסברו ישראל דס"ל להקב"ה כהלכתא דחולקין כבוד לתלמיד בפני הרב ומזה יטעו ויחלקו כבוד לאלהים אחרים לז"א ויראת מאלהיך דהא שאני כבוד זקן שאני חלקתי לו כבוד תחילה וכיון דפליג ליה רביה יקרא מותר לחלוק לו כבוד גם אתם משא"כ בע"ז אתד"ק. ובזה יובן אצלי כה"כ ועתה כי הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלד"י וה"ה כמבואר עפ"י האמור דלבן טעה בדמיונו וסבר דכל אפייא שווין ובכולהו הלכתא חולקין ולזה תמה ואמר ועתה וכו' למה וכו' וכמובן והוא לא ידע חילוק הש"ס בין פליג ליה רביה יקרא או לא וק"ל:
וזה עצמו כוונת סמוכות הני מק"ק האמורים בפ' קדושים איש אמו ואביו תיראו וכו' אל תפנו אל האלילים וכו' ועפ"י האמור ה"ה כמבואר דכבר כתבי המפז"ל דכל טענת אוה"ע העע"ז הוא דס"ל דדינא הוי דחולקין כבוד לתלמיד במה"ר כנז"ל והנה מדחזינן דמת משה בחו"ל ולא נכנס לא"י מזה מוכח בבירור גמור דהלכתא היא דאין חולקין כבוד לתלמיד בפה"ר כמשז"ל דהט' שלא נכנס משה לא"י משום דכבר הגיע מלכות יהושע תלמידו ואין מל' נוגעת בחברתה וכו' עם שבקש מרע"ה מהקב"ה אכנס לא"י ואהיה תלמיד אצל יהושע לא הסכים עמו הקב"ה משום דמ"מ היו עושים לו כבוד לפני יהושע או היו עושים כבוד ליב"ן בפני משה רבו ודינא היא דאין ח"כ לתבה"ר: וזש"ה כי אנכי מת בארץ הזאת בחו"ל אינני עובר א"ה אפי' לעשות עצמי תלמיד ליהושע לא קבל ממנו הקב"ה משום דדינא הוא דאין חולקין כבוד לתלמיד בה"ר א"כ השמרו לכם פן תשכחו את ה"א ועשיתם לכם פסל בטענה דחולקין כבוד לתבה"ר דהרי ממני תקחו ראיה דהלכתא היא דא"ח כבוד לתבה"ר וכנז"ל וק"ל:
ובזה ג"כ אפ"ל כה"כ הנז' והיה אם שכוח וכו' שמע ישראל אתה עובר וכו' אתה דייקא ולא אני ועפ"י האמור ה"ה כמבואר. וזה עצמו כה"כ ושמרת וכו' כי ה' אלהיך מביאך וכו' מביאך דייקא לך ולא לי והט' הוא משום דדינא הוא דאח"כ לתבה"ר לכך אני מזהירך ושמרת וכו' וק"ל. ועפי"ז פי' מהר"ש פרימו ז"ל כוונת מרע"ה בתוכחתו לישראל וחצרות ודי זהב שע"י מחלוקת קרח בחצרות נתעורר עליהם עון העגל מט' הנז' כמבואר: ובזה פי' הרב קול יעקב שאול ז"ל מאמרז"ל וז"ל מה ראה קרח לחלוק על משה פרה אדומה ראה ועפי"ה ה"ה כמבואר יעש"ב. ובהכי יבואר ג"כ כה"כ וישמע משה ויפול ע"פ דיל"ד מה טעם שנפל ע"פ פה במח' קרח דוקא ורש"י ז"ל נרגש מזה יע"ש ועפי"ה יע"ן והוא כששמע מרע"ה טענת קרח שטען דאח"כ לתבה"ר וראייתו עצומה מכח פרה אדומה א"כ לפי"ז חוזר ונעור עליהם עון העגל כמ"ש מהרש"פ ז"ל א"נ חשש מרע"ה על עצמו שלפי"ז לא יזכה ליכנס לארץ אפי' שיהיה תלמיד אצל יהושע כיון דאין ח"כ לתבה"ר ולזה וישמע משה כלו' דסבר וקביל טענת קרח ויפול ע"פ משום חששתו על עצמו וק"ל:
ובזה אפ"ל כוונת מאמרז"ל וז"ל וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא פרה אדומה שמע ובא להתגייר עכ"ל והוא תמוה ועפי"ה יע"ן וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש הרב ב"ל ז"ל כה"כ רחיק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו דמי שאינו מקיים המצות שהם חוקה אין ראי' לקבלו בתשו' כיון דהתשו' ג"כ היא חוקה ואין בה טעם כלל וז"ש דהע"ה רחוק מרשעים ישועה שהיא התשו' כיון דחוקיך לא דרשו אתד"ק. ובזה פי' הרב אשד הנחלים ז"ל כוונת רז"ל ע"פ אל תפן אל מנחתם אל תקבלם בתשו' יעש"ב ויתרו הוה ס"ל דאינה מועלת התשו' כיון שאין בה טעם להועיל לאדם והיא חוקה ממש ומנלן דהקב"ה מקבל תשו' הרשע ולזה כיון שראה פרה אדומה שהיא ג"כ חוקה והקב"ה ציוה עליה לעשותה מזה הוכיח דא"כ גם התשו' שהיא ג"כ חוקה מהניא והקב"ה חפץ בה ולזה אמרז"ל פרה אדומה שמע ובא לעשות תשו' ולהתגייר וק"ל:
א"נ באו"א במשז"ל גדולה תשו' שמגעת עד כסא הכבוד ור"י אמר עד ולא עד בכלל דפלוגתייהו הוי אי גם לע"ז וג"ע וש"ד מהנייא תשו' או לא. ובזה פי' ז"ל תשב אנוש עד דכ"א ר"ת ד"ם כ'פירה א'שה שהם ע"י וג"ע וש"ד כידוע. ויתרו היה חושש שמא עד ולא עד בכלל ולזה היה נמנע מלעשות תשו' ברם כמשמע מצות פרה אדומה שבאה לכפר עון העגל מזה תבין דגם בע"ז מהנייא תשו' ועד ועד בכלל ולזה תכף בא לחזור בתשו' ולהתגייר וק"ל:
אמנם עפ"י דרכינו בדין אם חולקין כבוד לתבה"ר או לא א"ש המאמר הנז' והוא דהן קדם הוה ס"ל ליתרו דח"כ לתבה"ר ומשו"ה היה עע"ז דמגדולת העבד גדולת האדון נודעת ובראותו ובשומעו דה' ציוה לישראל על פרה אדומה לכפר עון העגל מזה נתברר לו דהאמת הוא דס"ל להקב"ה דאח"כ לתבה"ר דאל"כ לא חטאו ישר' בעגל ואינם צריכים לכפרה כלל ולזה תכף כשומעי מצות פ"א בא להתגייר וחזר בו מסברתו הא' וק"ל:
נחזור לפ' קרא כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן וכו' השמרו לכם וכו' עפ"י דרכנו הראשון והוא דמרע"ה מזהיר לישראל שלא לעע"ז בטענת אונס ומודעא דלא היא דמדינא דמל' חייבים אתם לקיים התורה והמצות אפי' באונס ואם כה תאמרו דאפי' מדינא דמל' אין אתם חייבים משום דא"י מוחזקת לנו מאבותינו תדעו לכם שאתם טועים בזה והאמת הוא דא"י אינה מוחזקת לנו כלל רק במתנה נתנה ה' לנו ולא בתו' ירושה וראיה לזה מדאנכי מת בחו"ל ואינני עובר את הירדן משום שלא אטול חלק בארץ מדין כל האמור בפ' מלך ואי איתא דא"י מוחזקת לנו מאבותינו בתו' ירושה הא אפי' אכנס לארץ לא הייתי יכול ליטול חלק בארץ כיון שהארץ ירושה להם מאבותיהם ולא נגמר דין כל האמור בפ' מלך כי אם בדבר הלקוח או הניתן במתנה ולמה לא הכניסני עמכם לארץ אלא ודאי האמת הוא דא"י א"מ לנו מאבותינו ומדינא דמל' חייבים לשמור התו' ומצותיה ולזה השמרו לכם וכו' וק"ל:
א"נ אפ"ל הכתובים הנז' והמאמרים הנ"ל באו"א בהק"ע מ"ש הרב פר"ד ז"ל שם בביטול טענת מודעא רבה לאורייתא מכח דינא דמל' דינא כנז"ל וסיים הרב ז"ל שם דהגם דלא אמרינן דינא דמל' דינא אלא דוקא היכא דמשוה גזירותו ע"כ בני אומתו וא"כ אם אוה"ע מצווים הם ג"כ א"כ חייבים ישראל לקבל התורה ומצוותיה מט' דינא דמל' שהרי השוה גזירותיו ואי אמרינן דאוה"ע אינם מצווים א"כ בטלה לה טענת דינא דמל' וחזר הדין דישר' י"ל טענת אונס ומודעא בקבלת התורה ולא מיחייבי מט' דינא דמל' שהרי לא השוה גזירותיו ע"כ באי עולמו:
עוד נקדים מח' רז"ל בפי' הכתוב ראה ויתר גויים דאיכא מ"ד התיר ממונם לישראל ואיכא מ"ד התיר להם ז' מצות ב"ן והנה למ"ד התיר להם ז"מ ב"ן א"כ אית לישראל טענת אונם ומודעא גם בהני ז' מצות ב"ן אשר ראה והתירם לב"ן וא"כ הרי לא השוה גזירותיו בהם ולא מחייבי ישראל בהו נמי מדין דינא דמל' כיון דלא השוה גזירותיו בהם ולמ"ד ראה והתיר ממונם דוקא ולא ז' מצות וכפי"ז הרי הקב"ה השוה גזירותיו ואין להם לישר' עוד טענת מודעא דהם חייבים לקבל גזירותיו מדינא דמלכותא שהרי השוה גז"י. והנה מדחזינן דהקב"ה נטל מהכנענים את ארצם ונתנה לישראל מכאן ראיה דס"ל להקב"ה דפי' הכתו' דראה ויתר גויים היינו התיר ממונם לישראל דאל"כ היאך זכו ישראל בנחלת שדה וכרם שלהם אל"ו צ"ל הפי' ראה ויתר גויים ר"ל התיר ממונם ולפי"ז עדיין אוה"ע מצווים הם בז"מ דידהו והשוה גזירותיו ומדינא דמל' חייבים ישר' לקבל גז"י ואינם יכולים ללכת לעבוד אלד'ים אחרים בט' מודעא כלל שהרי הם חייבים בכח דינא דמל' ואין לטעון דלא השוה גז"י שהרי גם ב"ן מצווים הם ג"כ ופי' ראה ויתר גויים היינו התיר ממונם וא"כ ישראל חייבים הם לקבל עול מל' שמים ושלא לעע"ז מכח דינא דמלכותא והרי השוה גז"י:
וזש"ה והיה אם שכוח תשכח את ה' אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים בט' מודעא לזה בא מרע"ה להודיעם כי לא צדקו בטענתם זאת והעידותי בכם היום כי אבוד תאבדון שהרי הביטו וראו שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וכו' וא"כ איגלאי מילתא דפי' ראה ויתר גויים ר"ל התיר ממונם ובזה מצאנו מקום היתר לבא לרשת ארצות גויים שהרי התיר ממונם שהרי מפרשינן לקרא דראה ויתר גויים דהתיר ממונם ולא התיר להם ז' מצות אלא עדין הם מוזהרים בהם וא"כ איך אתם תעבדו ע"ז אחר שאוה"ע ג"כ מוזהרים בהם ואין לכם פיטור בט' מודעא כיון שהשוה גזירותיו והרי אתם מתחייבי' מכח דינא דמל' ולכן אני מזהיר אתכם שלא תלכו אחרי אלהים אחרים כלל וק"ל:
וזה עצמו כוונתם ז"ל במשז"ל אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא וכו' ועפ"י האמור ה"ה כמבואר וק"ל. וזאת היתה כוונת ישראל שאמרו משכני אחריך נרוצה ממה שנתת לנו ארעא טבתא אח"ן כנז"ל וגם מאמרז"ל אם נכנסין בניך לארץ הם מקבלים אלהותי ועפי"ה ה"ה מבוארים מאליהם וק"ל: וזה ג"כ כה"כ בפ' וארא והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי וכו' ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' דיל"ד דתיבות אני ה' הם שפת יתר ומה סמיכות ושייכות יש לזה לנתינת הארץ ועם האמור ה"ה כמפו' וק"ל: וזה אפ' ג"כ כוונת מאמרז"ל בילקוט איכה וז"ל אמרו ישראל לפני ה' כיון שהגלית אותנו בדין הוא שלא נשמור מצוותיך עכ"ל וק"ט לכאו' מהיכן יצא להם משפט מעוקל זה ולפי האמור הנה נכון ור"ל דכ"ז שהיו ישראל יושבים על אדמתם איש תחת גפנו וכו' ש"מ דפי' דראה ויתר גויים היינו התיר ממונם ולא ז"מ ובטלה לה טענת מודעא שהרי השוה גזירותיו ומיחייבי ישראל מכח דד"ד אבל כיון שהגלה אותם לבין האוה"ע איגלאי מילתא למפרע שהארץ גזולה היתה בידם דלא התיר להם ממונם אלא ז"מ דידהו ונמצא דלא השוה גזירותיו ואית לישראל ט' מודעא א"כ הוא בדין הוא שלא נשמור מצוותיך מכח דאית לן מודעא כנז"ל וק"ל:
וזה ג"כ כה"כ בפ' עקב ושמרת את כל המצוה וכו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' וה"ה כמבואר וק"ל:
וזאת היתה כוונת המן הרשע באומרו ישנו עם אחד מפוזר וכו' דכיון שגלו מארצם איגלאי מילתא דהארץ היתה גזל בידם ופי' ראה ויתר גויים ר"ל התיר להם ז"מ וא"כ חזרה להם ט' מודעא למקומה ולא מיחייבי מדד"ד כיון דלא השוה גז"י ועכ"ז את דתי המלך אחש' אינם עושים וא"כ למלך אש"ל דכיון דיש להם מקום פטור בט' מודעא ועכ"ז דתיהם שונות וכו' ואת דתי המלך א"ע אין זה אלא במרד ובמעל ומורד במל' ח"מ ולזה למלך אין שוה להניחם וק"ל:
א"נ אפ"ל רוב הכתו' ומאמרז"ל הנ"ל באו"א בקצר אמיץ וכמדבר על הידוע והוא זה דאיתא בדרז"ל דמשנולד יצחק התחיל המנין ולפי"ז צ"ל דא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו וגם צ"ל דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו וטעם מרע"ה שלא נכנס לארץ משום שסירב בשליחותו של מקום והיה טעמו דמרע"ה משום דס"ל דצריך השי"ת בכבודו ובעצמו להוציאם ממצרים לקיים מ"ש ואנכי אעלך ג"ע ולז"א משה מי אנכי וכו' ברם הקב"ה ס"ל דשאר גליות הם משלימים המנין ול"א משנולד יצחק התחיל המנין ואי הוה מוציאם הוא עצמו ממצרים לא היה אפשר עוד להיותם בגלות אחר כלל דישראל נושע בה' תשועת עולמים ומרע"ה ס"ל דיצאו בזמנם כנז"ל כמ"ש כ"ז המפז"ל עיין ברא"ם ס' לך לך ע"פ כי גר יהיה זרעך וכו' ובאשד הנחלים דע"ב ובשאר מפז"ל וקי"ל פשיעה בבעלים פטור כמ"ד מקרא נדרש לפניו ולפ"פ כדאיתא בש"ס מציעא דצ"ד ע"א והנה מדאנן חזינן דהאדם עתיד ליתן דין וחש' ועונש רע ומר לרשעים עוברי בריתו מוכח דהלכתא אזלא כמ"ד פשיעה בבעלים חייב ומקרא נדרש לפניי דוקא ולא לפ"פ וראיה לזה ממשה לא נכנס לארץ ונענש על סירובו כנז"ל:
וזש"ה כי אנכי מת וכו' ר"ל בחו"ל דנענשתי על סירובי בשליחותו ש"מ ולא ידעתי טעמו משום דלא היה אפשר הוא עצמו כי עדיין לא נשלם הזמן וצ"ל בגלות אחר להשלים המנין ול"א משנולד יצחק התחיל המנין משום דס"ל להקב"ה דמקרא נדרש לפניו דוקא ולא לפ"פ וא"כ מזה תדעו ותבינו דלדידיה דקובה"ו ס"ל דפשיעה בבעלים חייב וכיון שכן השמרו לכם פן תשכחו כו' דפשיעה בבעלים חייב. וזש"ה והיה אם שכוח וכו' שמע ישראל אתה עובר היום וכו' אתה דייקא ולא אני וה"ה כמבואר. וזש"ה ושמרת וכו' כי ה' אלהיך מביאך וכו' מביאך דייקא לך ולא לי וק"ל:
וזה אפ' כוונת רז"ל דאמ"ל ה' להמן אלו לא מת משה וכו' וגם משז"ל כיון שראתה שרה דמשה ל"ן לארץ וכו' וה"ה כמבוארים עפ"י האמור וק"ל: ועפי"ד רז"ל הנז' דאמ"ר מכאן מודעא רבה לאורייתא וכ' הרב תנא ז"ל דמכח דינא דמל' חייבים לקבל התו' אפי' שהיו אנוסים בכפיית ההר כנז"ל אפ"ל כה"כ בתהלים צ"ח וכ"ת שמעה ותשמח ציון וכו' ע"ס המזמור ורבו בהם הדקדוקים ומתוך הביאור יובנו שפיר בהק' עוד משז"ל ע"פ משמים השמעת דין ארץ יראה ישקטה וכו' כידוע והק' המפז"ל דאיך נבראת הארץ על תנאי זה דישראל יקבלו התורה והלא אפשר דלא יקבלוה והיה צריך לחזור העולם לתוהו ובוהו ותירצו דכיון דהתי' קדמה לב"ע וכתיב בה ויתיצבו בתחתית ההר ודרז"ל שכפה עליהם ההר וכו' א"כ כבר שמעה וידעה הארץ דודאי יקבלו ישראל ואין ה העולם חוזר לתו"ב משו"ה היא נבראת תחילה. והנה יש לחקור דכיון דישראל ידעי דיצר לב האדם רע ואינם יכולים להנצל ממנו כלל וגם ידעי לה דאינם יכולים למפטר בטענת אונס ומודעה כיון דמדינא דמל' הם חייבים אפי' הם אנוסים חיובא רמייא עלייהו לקיים גזירת מלכם מדינא דמל' וכמ"ש הפר"ד ז"ל וכנז"ל א"כ איך נתרצו לקבלה אפי' באונס וכי תימא דהתורה היא תבלין ליצה"ר כדרז"ל אכתי ק' איך אפשר להם להגות בתו' יומם ולילה ובעידנא דלא עסיק בה מה תהא עליהם אכן בגמ' דסוטה איתא התם הגיע לפ' דרכים ניצול מכולם מאי פרשת דרכים דסליק ליה שמעתתא אליבא דהל' וכתבו התוס' ז"ל משום דתמיד מהרהר בד"ת ואינו מהלך ד"א בלא תורה ובזה ניצול מיצה"ר וידוע דלא כל אדם זוכה להיות מסיק שמעתתא אליבא דהל' כדאיתא בפ"ב דיומא לא משכחת צו"מ דמורה אלא דאתי מלוי ויששכר ופריך ואימא מיאודה דכתיב יאודה מחוקקי ומשני אסוקי שמעתתא אליבא דהל' קאמינא הרי דדיקא שבט לוי ויששכר הם דזכו לזה לאסוקי שמעתתא אליבא דהל' ותו לא. והמפז"ל הקשו מדאמרי' בפ' חלק הלכה כדוד בכ"מ שנא' וה' עמו מלמד שהלכה כמותו וכן הק' היפ"ת בפ' ויחי ע"פ חכלילי עינים דאמרי' התם דרוב הסנהדרין היו משבט יאודה וק' מסוגייא דיומא הנז' ותי' במ"ש המפז"ל ע"פ תורת אמת היתה בפיהו וכו' דהכוונה במשז"ל אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה תחי' שנא' והמכשלה הזאת תח"י דר"ל שאם אינו אומר חלוקה כוזבת בתחי' אינו זוכה לומר החלוקה האמיתית אח"כ כמ"ש בש"ס בכמה דוכתי מהו דתימא או סד"א וכו' קמל"ן וכו' וכן בפוס' אומרים בתחי' לכאורה נראה וכו' ובתר הכי אומרים אמנם האמת וכו' כידוע כ"ז בש"ם ובפוס' ז"ל וזאת היתה מע' אהרן הכהן שתורת אמת היתה בפיהו שמתחי' וראש היה אומר החלוקה האמיתית ועולה שהיא החלוקה הכוזבת לא נמצא בשפתיו כלל וא"כ זאת המעלה עצמה היא היתה לשבט לוי וליששכר דהוו מסקי שמעתתא אליבא דהל' בלתי שום חלוקה כוזבת בתחי' כלל משא"כ בשבט יאודה היו צ"ל חלוקה הכוזבת בתחי' כדי לכוין אח"כ אל האמת עכתד"ק ז"ל:
ועפי"ז אפ"ל כה"כ בירמיה וכ"ת וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ וכו' דישר' שבאותו הדור לא היו עושים כן לומר חלוקה כוזבת תחי' כדי לכוין אח"כ אל האמת אלא מתחי' וע"ס כזבי"ם הם לכל דבריהם וז"ש וידרכו את לשונם קשתם שקר וא"ת הלא כך היא המדה לומר תחי' חלוקה כוזבת ואח"כ באים אל החלוקה האמתית לז"א לא היתה כוונתם לכך וז"ש ולא לאמונה גברו בארץ ר"ל אפי' בסוף לא היו באים אל החלוקה האמיתית כלל אלא שוא ידבר איש את רעהו כזב ושוד ירבה ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידבר כלל וק"ל:
והרב חוזה דוד ז"ל תי' דשאני דהע"ה והסנהדרין שהיו עוסקים בתו' ובג"ח, שאין לך ג"ח גדו' מזאת שהיו נושאים משאם של ישראל להדריכם בדרך ישרה ולהורות להם את הדרך אשר יעשון וכל כה"ג זוכה לבינה כיששכר כדאי' בקמא די"ד והוו מסקי שמעתתא אליבא דהל' וניצולים הם מהיצה"ר. ואיתא בקי' בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול ל שנא' צופה רשע וכו' וכתב מהרש"א ז"ל דצופה רשע הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלה"מ והקב"ה עוזרו ושומר נשמתו ואיתא בפ"ק דע"ז לעת"ל מביא ה' ס"ת בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרי. וטוענים אוה"ע ישראל שקבלוה היכן קיימוה ואו"ל ה' יבואו מכם ויעידו בכם בישראל שקיימוה שנא' יתנו עידיהם ויצדקו והנה ידוע דאע"ג דקי"ל דשכר מצות בהאי עלמא ליכא עכ"ז אנו זוכים ונהנים בעה"ז משום דיש כמה מצות דאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והק"ק לעוה"ב כמו הצדקה וג"ח והכנסת אורחים וכדומה דומה אכן הניחא למי שיש לו ממון ויכול לעשותם ברם מי שאין לו ממון לעשות צדקה וג"ח אמרז"ל דע"י השמחה שאדם שמח בעשותו מצות ה' ליכול וליחדי ואמרי' בב"ר יהי אור אלו מעשיהם ש"ץ נמצא דמלת אור הוא כינוי למצות ואיתא בש"ט ע"פ בצאת ישרא' ממצרים אמר"פ הקב"ה זורע מעשיהם ש"ץ ועושה פירות ע"כ ומלת צדיק הוא כינוי לעושי צדקה כמשז"ל ע"פ אין אדם צדיק בארץ אמר"ש וכי יש צדיק שאינו טוב אלא אלו מחלקי צדקה לעניים שנותנין שלא כהוגן להגון ובילקוט שמואל איתא ע"פ בנות ישראל אל שאול בכינה ר"ן אומר בנות ישראל אלו הסנהדרין הנאות שבישראל יע"ש:
ובכן נבא לביאור הכתו' דכבר אמרנו דתנאי התנה ה במ"ב אם ישר' וכו' חע דהארץ נבראת תחי' ולא חששה לומר דאפ' דישראל לא יקבלו את התורה משום דכבר ידעה ושמעה מ"ש הקב"ה לישר' דעי"כ היה לה שמחה ובטוחה כי בודאי מקבלים ישר' את התורה ואין העולם חוזר לתו"ב וז"ש שמעה ותשמח ציון וטעם דציון לבד שמחה הוא משום דא"י נבראת תחי' כמ"ד מוקדם בבריאה עדיף וא"כ לציון לבד הי"ל שו"ש שהיא היתה עיקר בבה"ע תחי' ולציון יאמר אם ישראל מקבלים את התורה וכו' משו"ה כשומעה שכפה עליהם ההר וכו' צהלה ושמחה ואולם השתא הכא דנתן לישר' את התורה היה לה פחד דאפ' דלא יוכלו ישראל לקיים התו' והמצות מסיבת היצה"ר ומה תרופה יש לזה להנצל מיצה"ר בעי דנא דלא עסיק בתורה לז"א ותגלנה בנות יהודה אלו הסנהדרין דאתו מיאודה כנז' דהוו מסקי שמעתתא אליבא דהל' והוא למען משפטיך שהיו נושאים משאם של ישר' להורות להם את הדרך ילכו בה ואין לך ג"ח גדול מזה ועי"כזוכים לבינה כיששכר וא"ת דהלא בלאו"ה אית לישראל טענת אונס ומודעא ע"י כפיית ההר ואין פחד אלהים לנגד עיניהם אם לא יקיימו התו' והמצות לז"א הא ליתא כי אתה ה' עליון ע"כ הארץ ובמלך ליכא טענת אונס משום דדינא דמ"ד ומשו"ה סיים דהע"ה ואמר אוהבי ה' שנאו רע דהוא היצה"ר שנקרא רע כידוע. וכ"ת דהלא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להמיתו ואיך כל אדם יוכל להנצל מיצה"ר שומר נפשות חסידיו דהקב"ה עוזרו ושומרו כמ"ש ה' ל"י בידו וא"ת סו"ס שכר מצות בהע"ל ומתן שכרם ש"ץ הוא לעת"ל ואז מי יעיד בנו והלא טועני' אוה"ע עלינו ישראל שקבלוה וכו' לז"א מיד רשעים יצילם הרשעים עצמם הם יעידו בהם וא"צ עדים מבחוץ וכ"ת היאך אנו נהנים בעוה"ז כיון דש"מ בהע"ל לז"א אור שהם המצות זרוע לצדיק שהקב"ה זורעם ומפירותיהם צדיק אוכל לש"ן בעוה"ז והק"ק לעוה"ב וכ"ת זה ניחא דוקא שיש לו ממון ועושה צדקה וג"ח וכו' אך מי שאין לו ממון מה תהא עליו בעוה"ז לז"א ולישרי לב שמחה וק"ל:
מעתה נשוב אל הבאר לעיקר חקירתנו דכתיבנא בריש אמיר דמה ראו אותו הדור לקבל את התורה מחדש מלב ונפש ומה ראה המן הרשע לשקול כנגד שקלי ישראל ככל הנז"ל וכבר כתבנו משם הראשוני' ז"ל שרצה המן לחלקם לעניים וזהו כוונתו באו' להביא אל גנזי המלך מלכו ש"ע ואולם הדבר צ"ת להבין מהל"א הקדים שקליהם לשקליו דודאי דידהו קדמי זאת ועוד כיון שכל כוונת המן בשקליו אינו אלא כדי לכוף לשקלי ישראל כמו שהקריב בלק הקרבנות בעצת בלעם כדי לכוף קרבנות ישראל א"כ אם ישראל לא היו שוקלים שקליהם גם הוא לא היה שוקל כנגדם ואמאי הוצרך ה' מעיק' לצוות לישר' לשקול שקליהם:
וכדי לבא אל הישוב נקדים משז"ל במד"ר וז"ל כיון שאמרו ישר' נעשה ונשמע מיד אמ"ל ה' פ' כי תשא ופ' ויקחו לי תרומה עכ"ל והוא תימה דמאי אולמייהו דהני פרשתא מכל פרשיות שבתו':
ברם עפ"י הקדום בענין המודעא רבא לאורייתא א"ש הכל דידוע משז"ל דפ' ויקחו לי תרומה בג' תרומות הכתוב מדבר וחדא מנייהו תרומת בקע לגולגולת וכדפירש"י ז"ל התם והנה הקב"ה צפה והביט דהמן הרשע עתיד לשקול כנגדם וגם ה' צפה והביט כי ישראל עתידי' לטעון מודעא היו דברנו וכאשר היו בדעת זאת עד אותו הדור וא"כ הו"ל כמי שאינם מצווים ועושים דאין שכרם כ"כ גדול להגין עליהם ע"כ צרה שלא תבא ויקטרג השטן עליהם שהוא שרו של עמלק ולא יהיה כח בשקלי ישראל לעמוד נגד שקלי המן הואיל ויהיו ניתנים באונס כשאר כל מצות שבתורה כע"כ השי"ת ברחמיו ובר"ח טרם מכה צר"פ ותכף שאמרו נו"ן בלי שו"ז אונס כי עדיין לא כפה עליהם ההר תכף ומיד ה' ל"ו ציוה פרשת ויקחו לי תרומה וכי תשא כנז"ל שבהם נצטווינו על השקלים והרי הם מתנדבי' בלב שלם כדי להיות מצוה זו בצביונה ובקומתה בלי אונס למען תוסיף תת כחה ויכולה היא שתגן ע"כ צרה של"ת והמן הרשע היה יודע שאין בכל מצות ה' לישראל כח וזכות להפיץ מהם הצרה הזאת אך בזאת שהם השקלים שקבלום ברצונם בלי אונס וכפיית ההר ומשו"ה ביקש תחבולות לשקול כנגדם כדי לכוף שקליהם לז"א ר"ל לפיכך הקב"ה הקדים שקליהם לשקליו הקדים דייקא ר"ל מיהר לצוותם על השקלים בהיותם ברצון טוב בלי אונס כפיית ההר כדי שיכופו לשקלי המן ולא יחרוך רמיה צידו ולא תעשינה ידיו תושיה:
וזה אפשר רמז הכתוב ואת פרשת הכסף וכו' דמלת פרשת אין לה הבנה לכאו' גם תיבת להראות משמע דקאי גם על פ' הכסף ומאי ראייה שייך בה: ברם מרדכי הצדיק הבין בדברי אסתר המלכה ששלחה לו ע"י התך לדעת מה זה ועמ"ז ר"ל באיזה זכות יכולה להצילם מאחר כי עם ה' אלה אין להם ע"מ שיסמוכו ולית להו צד זכות לעמוד נגד שקלי המן הרשע לבטל מהם הגזירה כי ע"כ התורה טוענים עליה אנוסים היינו וגם השקלים שקלום אחר שהיה להם טענת אונס ומודעא דע"כ רצה מרדכי הצדיק להודיע ולהראות לאסתר דאף שהם נתנו שקליהם אחר כפיית ההר ברם אין להם בה טענת אונס יען וביען קדמה ואתיא פ' שקלים תכף לאומרם נו"ן א"כ אחר שכבר קבלו המצוה הזאת עליהם ברצונם הטוב אין להם עוד לטעון טענת אונס בנתינה כלל: וז"א ואת פרשת הכסף וכו' שהוא פרשה ממש כמשמעה, וכפשטיה דקרא וקאי על פ' תרומה וכי תשא אשר אמר המן לשקול כנגדם כדי לכוף לשקלי ישראל שלח להראות לאסתר שהיא נאמרה תכף לאומרם נו"ן ותהיה בטוחה בה' שיש במצוה הזאת כח גדול לכוף לשקלי המן וכמובן:
וזה אפשר כוונתם ז"ל דאמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרנם של ישראל אמ"ל בכי תשא עכ"ל והוא תמוה לכאורה ודשו בו רבים מן המפז"ל: וחוץ מדרכנו שמעתי באומרים לי ומטו בה משם הרב הקדוש מהר"א שרעבי ז"ל במ"ש משם קדוש הרב החסיד מר זקנו זצוק"ל שפי' בדרך דרש סוד שבירת הכלים יאמר מר משם רבינו הק' האר"י ז"ל זיע"א דכל מה שהיינו בגלות מצרים וגלות ד' מלכיות הכל הוא מסיבת שבירת הכלים והוא דבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא וענין הטלת זוהמא זו הוא זה דידוע דיש שתי שכינות שכינתא עילאה ושכינתא תתאה ובשעה שבא נחש. על חוה גרם להפריד כ"י מתיבת שכינה ונעשית כ"י שנ"ה וידוע דכ"י באתב"ש יעלה כ"ל י"ם דהיינו מי שכינתא עילאה וכ"י שכינתא תתאה ובכן כ"י ול"ס הם כלים וזה סוד שבירת הכלים. ובזה פי' הרב הק' מהר"ש שרעבי ז"ל עצמו שז"ס הפ' ידוע תדע כ"י גר יהיה זרעך וכו' כלו' מסיבת אותיות כ"י שנפרד מתיבת שכינה גר יהיה זרעך בארץ ל"ל וכו' כדי לתקן ולחבר אותיות כ"י עם שנ"ה ויהיה שכינה. וז"ש משה להקב"ה במה תרום קרנם ש"י אמ"ל בכ"י תשא ר"ל כשתשא אותיות כ"י הנפרד מן שכינה כשתשאהו ותחברהו עם שנ"ה ויהיה שכינה אזי תרום קרנם ש"י עכתד"ק ודפח"ח:
ועפ"י ד"ק אפ"ל שז"ס כה"כ רני ושמתי בת ציון כ"י הנני בא ושכנתי בתוכך וה"ה כמבואר עם האמור וק"ל:
ועפ"י דרכנו נמי ה"ה כמבואר עפ"י הקוטב הנ"ל דאין לנו שום מצוה שיכולה להגן עלינו כי אם מצות השקלים שבפ' כי תשא שקדמה לאונס כפיית ההר וכמדובר וק"ל:
ובכן ישראל שבאותו הדור המה ראו מעשה ה' כי נורא הוא שלא עמד להם למגן וצינה שום מצוה מתרי"ג שצות זולת מצות השקלים שקבלוה קודם האונס וקבלוה לעשותה מטו"ר היא שעמדה להם כתריס בפני הפורענות וה' אלהינו עשה זאת לטובת ישראל להקדים פרשת כסף השקלים קודם האונס כדי שיהיה בה כח גדול לעמוד לפני צר ולא הגינה עליהם שום מצוה אחריתי מתרי"ג מצות שבתורה להיותם כי היו אחר האונס דכפיית ההר כנז"ל כע"כ נתעוררו עתה לקבל התורה כולה מחדש בלב שלם ובנפש חפצה בראיתם כח השקלים שהיו מקובלים עליהם מטו"ר מצוה זאת היא שעמדה להם למעז ולמחסה אשע"כ הדור קבלוה להתו' כולה בימי אחש' ברצוה"ט וכמדובר: ובזה אפ"ל טעם כעיקר למאי דתנינן בפ"ק דשקלים ר"י אומר גם שקלים אין להם קצבה שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלים דרכונות חזרו לשקול סלעים וכו' דצל"ד למה זה עשו כזאת להוסיף על הסלע ולתת יתר על מחצית השקל הכתוב בתורה שהוא עשרה גרה ובפרט בעלותם מהגולה שהיו אז עניים כידוע. אמנם ישר' המה ראו כי להיות הסכום כתוב בתו' מצא המן את חשבונם ונתן כנגד מה שנתנו כל ישראל במדבר כמ"ש החזקוני ושאר המפז"ל דחשב המן שכל איש ישראל נותן בכל ימיו חמשים בקעים וימי שנותינו בהם ע' שנה דל מנייהו עשרים דלא מיחיב נמצא בחמשים שנה נותן אדם ן' בקעים ולפי"ז ששים איש מישראל נותנים ביניהם שנים מנה א"כ ס' רבוא נותנים עשרת אלפים ככר כסף בעבור זה בצאתם מהגלות התחילו להוסיף כדי שלא ימצא החש' איזה צר ואויב אחר ואח"כ התחילו לגרוע וק"ל: ועפ"י האמור מה למעלה אפ"ל כוונת סמיכות הכתו' במג"א וכ"ת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם קיימו יקבלו וכו' ויל"ד מהי אי' מה ראו על ככה וכו' אכן עם האמור א"ש דנותן טעם לשבח דמה ראו על ככה לקבל התורה מחדש ונ"ט משום כי כי ראי מה הגיע אליהם מהמן הרשע שהניח כל מצית התו' ולא בחר כי אם במצות השקלים והאלי"ת הפר עצתו וקלקל מחשבמו במה שהקדים שקליהם לשקליו קודם האינם והיא שעמדה להם והצילתם מצרת המן להיותה מקובלת עליהם מטו"ר משו"ה קיימו וקבלו וכו' דהיינו קיימו מחדש מה שקבלו כבר כדרז"ל וכמדובר:
א"נ אפ"ל כה"כ מה ראו על ככה וכו' במ"ש הגאון הרב יערות דבש ז"ל לתרץ משה"ק התוס' ז"ל בפ"ק דמגילה ד"ז דאמר שמואל התם דאסתר ברוה"ק נאמרה שנא' קיימו וקבלו קיימו למעלה מש"ק למטה ואמוראי אחריני אייתו ראיה מכמה קר א אחריני ואמ"ר התם דלכולהו אית להו לבד מדשמואל והק' התוס' התם דלשמואל נמי י"ל פירכא דהא רבא גופיה אמר התם בגמ' שבת קיימו מש"ק כבר ותי' הגאון ז"ל הנ"ל דבאמיתות לשמואל לית ליה פירכא דדא ודא חדא היא ובזה יתורץ ג"כ דלמה דוקא בימי אחש' הדור קבלוה ולא קודם והוא בהק' משז"ל בהא דאמ"ר מכאן מודעא רבה לאורייתא דק"ל דהא כבר אמרו מטו"ר נו"ן ותי' דזה היה בפה מיראת האש הגדו' אבל לא בלב כדכ' ויפתוהו בפיהם וכו' עכ"ל א"כ נמצא שכל קבלתם התורה היה בפה לבד דוקא ואם נאמר דהכל הולך אחר הפה דוקא ודברים שבלב אינם דברים א"כ מוצא מקום עשיו לגבות שכר מצות כבוד אביו אף כי היה מורה טלפיים וקרא מעיד כי ציד בפיו ולבו בל עמי מ"מ אם קבלת התורה חשיבא קבלה מטעם ברית כרותה לשפתיים והעיקר הוא הפה זכה עשיו במה שכיבד לאביי בפיו ותנן זכותו על זרעו נין עמלק וע"כ מצא מקום המן לגבות זכות הוריו עשיו הרשע וביקש להשמיד וכו' ולכן הוצרכו ישראל שבאותו הדור לקבל התורה מחדש בכל לב ונפש להבין ולהורות כי דבר שפתים אך למחסור ורחמנא לבא בעי ולא כן עשיו כי לבו בל עמו ויצא נקי המן כי אין בידו שום זכות לכן נהפוך הוא ותלו אותו ולכך ברפידים שאמרו היש ה' בקרבנו א"א ודרז"ל אם יודע מה שאנו מהרהרים בלבנו נעבדהו ואם לאו וכו' וכפי"ז נמצא שיש ס' בידם גס ה' משגיח על המחשבות שבלב או"ד הכל הולך אחר הפה דוקא ולזה סמיך לזה ויבא עמלק כי זכות עשיו בידו כי ציד בפיו א"כ נמצא שכל עיקר קבלת התורה מחדש בימי אחש' לא היתה כי אם לסי' להורות בעצמם שהיא קבלה גמורה בכ"ל וא"כ עדין יש ס' בדבר מהיכן ידע מרדכי שכל ישראל קבלוה מחדש בלב שלם ובנ"ח ואין ברוחם רמיה אולי עושים או מאהבת מרדכי ואסתר או מפחדם מהמן הרשע וע"כ בא זה וגילה ע"ז קיימו למעלה מש"ק למטה וא"כ מן השמים הסכימו כי היא קבלה גמורה ומזה נדע נאמנה דאסתר ברוה"ק נאמרה עכתד"ק ודפח"ח:
ובכן זהו אפ' כה"כ מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם קיימו וכו' ובבואה אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה וכו' ועם האמור ה"ה כמבואר ור"ל מה ראו ע"כ לקבל התירה מחדש בכל לבם בעת ההיא ולא קודם לזה השיב ואמר הלא תראה מה הגיע אליהם ע"י קבלתם התו' מקודם בפה לבד ולבם בל עמו ית' דעי"ז בא עליהם המן הרשע לגבות זכות זקנו עשיו כנ"ל ולזה קו"ק היהודי' את התורה מחדש בלב ונפש ועי"ז ישוב מחשבתו הרעה של המן הרשע אשר חשב וכו' בכח זכות עשיו הרשע וכמדובר:
ובזה אפ"ל ג"כ כה"כ ותשלח אסתר להתך וכו' לדעת מ"ז ועמ"ז ויגד לו מרדכי את כל עשר קרהו ודרז"ל בן בנו של קרהו וכו' וצל"ד מאן דכר שמיה דעמלק הכא וגם מהו כוונתה באו' לך כנוס וכו' אכן עפ"י האמור הנה נכון דשאלה אשה היא אסתר לדעת מה זה הצרה הזאת ועל מה באה עליהם הצרה הזאת ומרדכי הבין שאלתה ושלח להודיעה כי בא המן בזכות זקניו עשיו ועמלק בכשמצות כבוד אביו שכיבדו בפה כנז"ל וע"ז שלחה לו אסתר לאמר לו דא"כ עשה זאת איפא לך כנוס וכו' שיקבלו התורה מחדש בכ"ל כדי שלא תגן על המן הרשע זכות כבוד של הפה דוקא כנז"ל וע"י התענית ג"י לילה ויום שהקריבו חלבם ודמם לפני ה' בתעניתם הוברר הדבר שהם מקבלים עליהם התורה מחדש בכל לבם וממילא הורע כחי דהמן רשיעא לגמרי וכנז"ל וק"ל:
מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו אשתחוה ואבואה לפני הדום רגליו בעי ומתחנן לפני אנא עבדא זעירא דמן חברייא. נא לשון בקשה לישדר לן מר הכהן המשיח ואסף נדחי ישראל כל כנסייה. ייתי ונחמיניה והוא יתן מעדני ובית מקדשנו יבנה תוככי ירוש' הבנויה. ונשמע קול מבשר איש בשורה ליהודים היתה אורה כמו שהבטחתנו הנה אנכי שולח לכם אל אליה. מבשר ואומר פנו וסעו לכם לארעא טבתא וקדישתא הללו יה. ושם נקריב לפניך תמידי' כסדרם ומוס' כהלכתם בשרא עם תרבייא . ועלו מושיעים בהר ציון ומלכנו בראש משה איש האלהים רעיא מהימנא והיה ה' למלך ע"כ הארץ ויהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמייא. יה"ר שיהיה זה בעגלא ובז"ק בב"א: