אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ד דרוש לשבת זכור

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ד דרוש לשבת זכור

ג דרוש לשבת זכור

דרוש ד לשבת זכור שדרשתיו בק"ק דמשק יע"א בבהכ"נ הגדולה הכב"ץ בשנת תרנ"ט אתן שנת כי ראיתי חמס וריב בעיר לפ"ק. איתא במד"ר וז"ל רבי לוי בשם ר' אחא ב"ר חנינא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם אבד זרעו של עמלק מן העולם השם שלם והכסא שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם עכ"ל:

ידוע הדבר ומפורסם הענין עאכ"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו כעל כל אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו והצל הצילנו מיד המן הרשע נין עמלק אבא טמיא הצר הצורר אשר ביקש להשמידנו גם להכריתנו וכמ"ש דהע"ה לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל וכו' בקום עלינו אדם ואמרז"ל זה המן אדם ולא מלך כידוע ורבים שאלו דמנ"מ אם הוא אדם ולא מלך והם אמרו דאם היה מלך הרי מקרא מלא לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ובודאי שה' ברחמיו יטה לב המלך להצלת ישראל אבל אדם הדיוט בעלמא הנה הוא בחירי ברצון ולא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות ובזה פי' ז"ל כה"כ עבדים משלו בנו וכו' וכה"כ ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני דכיון שהסיר ה' לשאול ממלכותו בדברו לשמואל דיבורו ית' חשוב כמעשה ונעשה שאול כאחד העם בחירי ברצון וע"י בחירתו יכול להורגו לשמואל:

אשר בזה נ"ט לשבח הרב יד שלמה ז"ל בדרשותיו דזהו ההפרש שיש בין נס חנוכה לנס פורים דהנס דחנוכה היה הגזירה הקשה ממלך יון ולב מלך ביד ה' ונקל הוא להנצל מידו אך נס פורים ההצלה היתה מיד המן הרשע הבחירי ברצון ולזה יגדל הנס דפורים יותר מנס חנוכה יעש"ב ולז"א דהע"ה לולא ה' שהי"ל בקום עלינו אדם ולא מלך דזהו חוץ מן הטבע להנצל מידו לבטל בחירתו כנז"ל:

ולענ"ד אפ"ל כל בתר איפכא דאם היה הגזירה מאת המלך לבדו ולא היתה בעצת המן הרשע כלל היה הדבר קשה מאד להטות לבבו לטובה אחר שכבר יצאה הגזירה מאיתו לבדו דגמירי מלכותא לא הדרא ומ"ש שהע"ה לב מלך ביד ה' וכו' אינו אלא קודם שהוציא המלך מחשבתו הרעה לפועל אזי לב מלך ביד ה' לכל אשר יחפוץ יטנו ברם אחר שכבר הוציא גזירתו מן הכח אל הפועל הסברא נותנת שאינו חוזר בו דמלכותא לא הדרא ואולם הנס הגדול שהיה לנו מאת ה' הוא בקום עלינו אדם זה המן ולא המלך לבדו דעי"ז ריוח והצלה עמד לנו לבטל גזירת המלך כי המן הרשע הטעהו ומצא מקום המלך אחש' לחזור בו באומרו כי המן הטעהו ולא מלבו היתה זאת וז"ש דהע"ה לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך שאם היה המלך לבדו גוזר כן בלתי יד המן במעל רחוק מאד שיחזור בו דגמירי מל' ל"ה וכנז"ל וק"ל: וז"ש ואתם כתבו על היהודים כטוב וכו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב הכוונה דאחש' לימד למרדכי ואסתר לכתוב כטוב בעיניהם ר"ל לתלות הטעות של הגזירה הא' בהמן כי הוא הטעהו למלך כמו שכן היה המעשה באמת ונתן טעם לדבריו למה הוא מצווה אותם לכתוב כן משום דאל"ה כתב אשר נכתב כבר בשם המלך אין להשיב כיון דגמירי מלכותא לא הדרא וכנז"ל וק"ל:

והרב מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו פי' באו"א והוא זה דהקב"ה יתש"ל עושה עמנו נסו"ן גדולות לבדו ומושיענו מתוך עצתם של שונאי ישראל אשר יתייעצו עלינו לרעה ונהפוך הוא אלהים חשבה לטובה כאשר מצינו בהמן הרשע אשר הוא יעץ להרוג את ושתי וזה עצמו היה לטובתנו כי נלקחה אסתר למלך ואחות לנו בב"ה וז"ש הנביא בשם ה' כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך כלומר מתוך המכה עצמה תהיה הרפואה וז"ש לולא ה' שהי"ל בקום עלינו אדם ולא מלך דהנה המן הרשע באיכות עצתו לאבד את ישראל הסתיר עצה מן המלך לומר לו ישנו עם אחד מו"מ בכ"מ מלכותך דר"ל הגוי כולו כאן נמצאו וכאן היו ופיזורם אינו אלא בכמ"מ אבל לא חוצה לה בשאר מלכיות והמן הרע העמיק עצה להסתיר ממנו שהיו ישראל גם בשאר מלכיות אחרות במצרים עד צרפת וגלות ירוש' אשר בספרד שאם היה מגלה הדבר הזה אל המלך אחש' היה לאחש' טענה מספקת שלא להסכים עם המן דלא ליקרו ליה מל' קטיעא וזאת היתה טענת אסתר דאילו לעבדים ולש' נמכרנו החרשתי שאין בזה גרמא ובזיון למלך אבל להשמיד זה נזק המלך דקרו ליה מל"ק ולהיות המן אדם ולא מלך יעץ לפי דרכו ואין הצר חושש בנזק המלך וזאת היתה שברונו דהמן ע"כ אמר דהע"ה לולא ה' שהי"ל וכו' כי מועצות של המן הרע הזה אדם ולא מלך הן הם עיוותה של האומה הישראלית והן הם תיקוניה והנב"י פתח לה פתחא דמגילתא דזהו פתחא שלכך הקדים לספר הוא אחש' המולך מהודו וע"כ מסוף העולם וע"ס ובתר הכי על קכ"ז מדינות בזה הוא ית' הקדים רפואה למכה שאילו היה שליט ע"כ המל' כבתחי' לא היה הוכחה לאסתר להבאיש את ריחו דהמן הרשע אתד"ק ודפח"ח:

ועפ"י ד"ק אפ"ל כה"כ שומר נפשות חסידיו מיד רשעי' יצילם כלו' מתוך ידם ועצתם של רשעים היועצים להרע לישראל מינם ובם יבא לישראל ריוח והצלה כנז"ל וק"ל:

וגם עפ"י דב"ק הנ"ל י"ל טעם נכון למה שהתחילה המגילה לספר במל' אחש' ובהריגת ושתי אשר לכאורה נראה דכ"ז הוא ללא צורך להנס הנוגע לנו דלא היה צ"ל אלא מאיש יהודי וכו' ועפ"י האמור הנה נכון וכמובן: ובזה אפ"ל כה"כ ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים:

לפניכם וכו' ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהי' וישימני לאב וכו' הכוונה דמתוך עצתכם הרעה עלי למכור אותי הנה ממנה נושעתי מן האלהים לשום לכם שארית בארץ וכו' ולהשימני לאב וכו' וכן אמר להם אחר פטירת יעקב אביהם אל תיראו כי התחת אלהים אני אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה וכו' כלומר מתוך עצתם ומחשבתם עליו הרעה ממנה באה התשועה והטובה כנז"ל וק"ל:

ובאו"א אפ"ל לענ"ד כוונתם ז"ל במ"ש בקום עלינו אדם ולא מלך במשרז"ל בברכות דס"ג ובב"ב ד"ו ע"א דאפי' ריש גרגותא משמייא מוקמו ליה כלומר אפי' ריש גרגותא דהיא ממשלה קטנה ושפלה מי ישאוב מים תחילה ומי אחריו אפי' זה משמייא מוקמו ליה בהשגחת השי"ת ודרשי לה מדכתיב המתנשא לכל לראש שמתנשאין ומכריזין עליו מן השמים לכל לראש לכל מין שררה תהיה מה שתהיה יע"ש:

אשר זה אפשר כוונת מרע"ה באומרו לקרח לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו דלכאורה יפלא על מרע"ה דמאין לו לדון לקרח ועדתו שהם נועדים על ה' דהא באמת אינם מערערי' רק עליהם דוקא שנטלו לעצמם המלכות והכהונה ונתקנאו מהם ואמ"ל מדוע תתנשאו אתם ולא זולתכם ולא מצינו שנועדו על הקב"ה כלל:

אכן עפ"י האמור הנה נכון דכיון דאפי' ריש גרגותא משמייא מוקמו ליה א"כ כ"ש רב ומ"ץ וכ"ש מלך וכ"ג דודאי משמייא מוקמו להו וכמש"ה ראה קראתי בשם בצלאל וכו' ואין ממנין פרנס על הציבור וכו' וכמשז"ל כידוע וכל המערער כנגדם להסירם מגדולתם כאילו הם מהרהרים אחר השכינה ממש וא"כ ודאי דתלונת ותרעומת קרח, ועדתו אינו אלא על ה' דוקא שהוא ית"ש גידלם ונישאם על ישראל ואהרן מה הוא כי תלינו עליו כי הוא לא נתמנה לכ"ג מעצמו כי אם על פי ה' דוקא ומאהרן יקחו ראיה עליו שגם הוא לא נטל המלכות כי אם עפ"י ה' דוקא אלא דלרוב ענוותנותו לא הזכיר עצמו ג"כ וק"ל:

וזה עצמו רמז מרע"ה לקרח ועדתו באומרו המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם לעמוד וכו' כלו' דאפי' אתם לא נתמינתם מעצמכם אלא א' אלהי ישראל נתמנו אלא עפ"י ה' ומה לכם כי תצעקו וביקשתם גם כהונה הפך רצון ה' הא ודאי אתמהא טובא וק"ל:

וזה אפשר כוונת דהע"ה במזמור ד"ן באו' אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך. תדינני ופירש"י תדינני תנקום את נקמתי כמו כי ידון ה' עמו ונ"ט כי זרים קמו עלי ועריצים ב"ן לא שמו אלהים לנגדם סלה הנה אלהים עוזר לי ה' בסומכי נפשי ישיב הרע לשוררי באמתך הבדיל אתכם לשרתו וא"כ כ"ש הם המה משה ואהרן שלא הצמיתם וכן במזמור פ"ו אמר אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים ב"ן ולא שמוך לנגדם ופירש"י שם זדים קמו עלי דואג ואחיתופל ולא שמוך לנגדם פירש"י לא זכרו אשר ראו שמשחני שמואל על פיך ע"כ וגם על אדוננו דהע"ה יפלא על אומרו לא שמו ולא שמוך לנגדם דאטו כל אדם העושה מח' עם זולתו היתכן לשפוט עליו שלא שם פחד ה' לנגד עיניו, אתמהא ? אכן עפי"ה יע"ן וז"ש אלהים בשמך מדה"ד הושיעני ובגבורתך לא במה"ר אלא במדה"ד דוקא תדינני תנקום נקמתי מהם יען כי זרים קמו עלי ועב"ן שהם דואג ואחי' לערער על רבנותי ומלכותי ומטילים מום בק' עלי דידי באומרם דאני פסול לבא' בקהל ומכ"ש להיות מלך ולא שמוך לנגדם וכן לא שמו אלהים לנגדם שאתה משחתני ע"י שמואל להיות מלך על ישראל ולא ידעו ולא יבינו דאפי' ריש גרגותא משמייא מוקמו ליה מכ"ש רב ומ"ץ וכ"ש מלך וכיון שהם מערערים עלי כזאת הא ודאי לא עלי ערעורם ותלונתם כי אם עליך דוקא אתה ה' דוקא חזר ואמר הנה אלהים עוזר לי ה' בסומכי נפשי ר"ל שמדה"ד ומה"ר כולם הסכימו לעזתני והוא ית"ש ישיב הרע לשוררי וכרעתם יצמיתם וז"ש באמתך הצמיתם וז"ש עוד אני אל אלהים אקרא וה' יושיעני ירצה דבין מדה"ד בין מה"ר שניהם כאחד הסכימו עלי להיות מלך על ישראל ובכן ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה בתפלתו אל ה' שכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו כמוץ וכו' וישמע ה' קולי פדה בשלום נפשי מקרב לי האויבים והשונאים שלי שהם דואג ואחיתופל הקרובים אצלי ומראין לי תומה ותחתיה ערמה דעלייהו קאי השתא לעיל מניה באמרו מקול אויב מפני עקת רשע וכו' ופירש"י שם שהם דואג ואחי' יע"ש ובא בנ"ט כי ברבים היו עמדי היו לשעבר עמדי ועכשיו נהפכו לשונאי' לי אשר אין חליפות למו לאותם הרודפין אותי אין נותנים לבם אל חליפתם אינם חרדים מיום המיתה כדפירש"י ז"ל התם א"נ כפירוש הרד"ק ז"ל יע"ש וגם ולא יראו אלהים שהוא משח אותי למלך על ישראל עכ"ז אין פחד אלהים לנגד עיניהם אמר עוד שלח ידיו בשלומיו פירש"י זה אחיתופל הרשע שלח ידיו בשלומיו במי שהיה שוקט ושלום עמו ע"כ ובזה חילל בריתו של הקב"ה שכרת ברית עם דהע"ה כמש"ה כרתי ברית לבחירי וכו' וק"ל:

וזאת היתה כוונת רז"ל באומרם בקום עלינו אדם ולא מלך דאם הוא מלך אין אנו יכולים להתרעם ולהתלונן עליו כיון דאפי' ריש גרגותא משמייא מוקמו ליה כ"ש מלך ממש ברם עתה שהוא הדיוט ולא מלך יכולים אנו להתרעם ולהתפלל אל ה' להפר עצתו ולקלקל מחשבתו ולהשיב גמולו בראשו כמו שכן היה בהמן הרע כי במה נחשב הוא:

ולזה הלא תראה שבכל הכתו' הנאמרים במגילת אסתר לא מצינו שום נגיעת כבוד על המלך אחש' כלל עם שהיה שונא לישראל יותר מהמן כמשז"ל משל לבעל התל ובעל החריץ כידוע אכן להיות אחש' מלך ומשמייא מוקמו ליה משו"ה לא נגעו בכבודו כלל שאם היו נוגעים בכבודו יהיו נועדים על ה' שמינהו מלך כמ"ש מרע"ה לקרח ועדתו כנז"ל רק להמן הרשע כי הוא אדם הדיוט ולא מלך נגעו בו וע"י תפלה וצעקה אל ה' והפיר עצתו הרעה ותלו אותו ואת בניו וז"ש לולא ה' שהי"ל בקום עלינו אדם ולא מלך שאם היה מלך לא היינו עושים כלום כנז"ל וק"ל:

א"נ אפ"ל באו"א הפך מהנז"ל דהנה זאת מצינו שגם המן גידלו ונישאו המלך מכל השרים ולא גרע מריש גרגותא דמשמייא מוקמו ליה כנז"ל וכיון שכן קשה הדבר להנצל ממנו ולהפר עצתו ומחשבתו הרעה ואלו היה אדם אחר הדיוט מאינשי דעלמא בנקל היינו יכולים להפר עצתו אכן בקום עלינו אדם זה המן שהמלך גידלו ומשמייא אוקמו ליה זו רעה חולה ומ"ש אדם ולא מלך כלומר אדם אפי' שאינו מלך ולזה אמרז"ל זה המן אשר גידלו המלך ולא אדם הדיוט בעלמא ולכן לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל והטעם שהצילנו ה' ממנו כי המן הרשע ביקש להשמיד ח"ו את כל אומת ישראל לגמרי והקב"ה כבר הבטיחנו שלא יכלה אותנו כמש"ה כי בכל הגויים אעשה כלה ואותך לא אע"כ גם נשבע ה' שלא יחליף אותנו באומה אחרת. גם אמרז"ל ע"פ כי כארבע רוחות השמים פיזרתי אתכם ב"י דר"ל כשם דד' רוחות השמים קיימים לעולם כן ישראל חיים וקיימים לעולם. ובזה פי' ז"ל כה"כ שא נא עיניך צפונה ונגבה קדמה וימה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה ככתוב אצלי במ"א וא"כ הגם דנימא דהמן הרשע משמייא אוקמוהו מ"מ גם ישראל משמייא אוקמוה להו להיותם חיים וקיימים לע"ל ושלא יעשה בהם כלייה ח"ו ושלא יחליפם באומה אחרת וז"ש לולא ה' שהי"ל שהבטיחנו כזאת וכזאת זה הועיל לנו בקום עלינו אדם זה המן הרשע שלא הניחו ה' להוציא מחשבתו הרעה עלינו מן הכח אל הפועל שכבר קדמה ואתייא לן הבטחותיו יתברך כנז"ל וק"ל:

ולזה כשנתרעמו עבדי המלך אשר בשעה"מ על מרדכי באומרם אליו מדוע אתה עובר את מצוות המלך מלכו ש"ע כיון דאפי' ריש גרגותא משמייא אוקמו ליה ולא הטה אוזן לדבריהם ומרדכי לא יכרע ול"י כי הגיד להם אשר הוא יהודי מזרע ישראל שכבר הבטיחנו ה' שלא יכלה אותנו ולא יחליפנו באו"א וחו"ק. לע"ל כד' רוחות השמים ולזה איני מתיירא מהמן הגם דמשמייא אוק' ליה הלא גם בנו דיבר ה' וכנז"ל ולזה ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם כנז"ל והמן הרשע נמלא חימה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ורצה לקעקע כל הבירה הפך הבטחת ה' לישראל ולא עלתה בידו ותלו אותו וכו':

ולזה כשחזר המן לביתו אבל וחפוי ראש אמ"ל זרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר וכו' לא תוכ"ל כי נת"ל כלומר אם הוא מזרע ישראל לא תוכל לו שכבר הבטיחם ה' שלא יכלה אותם ולא יחליפם כנז"ל וקדמו הבטחותיו למעשיך וכל דיבור שיצא מפי ה' לטובה אינו חוזר בו לעולם וק"ל: אמנם אכתי פש גבן למען דעת דכיון דמזמור זה דלולא ה' שהיה לנו אמרו דהע"ה ברוה"ק על תשועת ה' לישראל בזמן הרשע הוא המן א"כ איפא צל"ד דמאי שיטתיה דדהע"ה עצמו לשורר ולומר שיר המעלות לדוד לולא ה' וכו' דבכל ט"ו שיר המעלות ברובם לא אמר כזאת שיר המעלות לדוד רק שיר המעלות סתם ובמקום שאמר שיר המעלות לדוד מישך שייך ביה דהע"ה עצמו ברם הכא מה שייכות אית ליה לדהע"ה בתשועת ה' מהמן הרשע עד שיאמר שיר המע' לדוד דמזה נראה דתשועת ה' לישראל מהמן מגיע לו ממנה איזה טובה לעצמו ולז"א שיר המע' לדוד ואנחנו לא נדע לכאורה מה ענינו ובודאי הלא דבר:

שו"ר דהכי איתא להדיא בדרז"ל ע"פ זכרני ה' ברצון עמך וכו'. שאמר דוד להקב"ה רבש"ע כשתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי ואסתר זוכרני ה' ב"ע פק"ב עכ"ל וכבר עמדו בזה המפרז"ל לבאר המד' הנ"ל:

והרב אשד הנחלים ז"ל פירש המאמר הנ"ל במ"ש הרב מד"ת ז"ל דהטעם שלא הרג דהע"ה לשמעי כשקללו ק"ן מדין מורד במל' דחייב מיתה ומלך שמחל ע"כ אכ"מ הט' הוא משום שצפה דוד ברוה"ק שעתיד לצאת משמעי מרדכי ואסתר שעל ידם ינצלו ישראל מגזירת המן יע"ש:

ובזה פי' ז"ל כה"כ ועתה אל תנקהו כלומר עתה שכבר יצא ממנו מזרעו מרדכי ואסתר אל תנקהו כי קודם לא יכולתי להורגו משום האי זרעא מעלייא דהוה עתיד למיפק מיניה כנז"ל אמנם עתה אל תנקהו וכמובן. והנה שונאי דהע"ה שהם דואג ואחיתופל היו הם מהרהרי' אחר דהע"ה שעשה שלא כדין במה שלא הרגו לשמעי מדין מורד במל' ולא היה יכול דהע"ה לגלות להם טעמו ונימוקו דהט' שלא הרגו משום דעתיד לצאת ממנו מרדכי ואסתר כנז"ל משום דחשש אם יודיע להם סוד זה חברך חברא אית ליה עד שיגיע הדבר לדור מרדכי ואסתר והיו מתרשלים לעשות תשובה כיון דהם יודעים ומובטחים דבלאו"ה תבא להם התשועה ע"י מרדכי ואסתר כיון דבעבורם לא הרג דוד לשמעי ולכך היה דהע"ה שומע חרפתו ואינו משיב והניח הדבר כמוס אצלו זולתי כה אמר זכרני ה' ברצון עמך ודרז"ל דכוונתו לומר כשתעשה תשועה וכו' דאז יוודע לכל ישראל טעמו ונימוקו עמו הזה דמשו"ה לא הרגו לשמעי שלא יתרשלו מלשוב בתשו' בדורו של מרדכי ואסתר כנז"ל. ועד"ז פי' עט"ר הרמ"ז מהרח"א ז"ל כה"כ כתוב זאת זכרון בספר ושים באזנ"י כמ"ש אצלי במ"א ובזה פי' הרב ח"ד ז"ל כה"כ כי לא אויב יחרפני ואשא וכו' ואסת"ר ממנו יעש"ב:

אשר עפי"ז אפ"ל כה"כ כל היום חרפוני אויבי וכו' מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני וכו' פנה אל תפלת הערער וכו' תכתב זאת וכו': ואיתא במד' וז"ל תכתב זאת לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר ועם נברא יהלל יה שנעשו בריה חדשה עכ"ל. וצל"ד ע"מ וע"מ היו אויבי דוד מחרפים אותו ומהו כוונתו באומרו כי נשאתני ותשליכני וגם במ"ש פנה אל תפלת הערער פתח בל' יחיד וסיים בל' רבים וגם צל"ד מה ענין דור אחרון בז' מרדכי ואסתר עם דהע"ה:

אכן עפי"ה הנה נכון בהק"ע משז"ל טעם אחר למה שלא הרג דוד לשמעי מאחר דהוא ח"מ מדין מורד במל' דהט' משום דבזמן שקלל שמעי לדוד קללה נמרצת היה דוד רדוף מאבשלום ולא היה אז לדוד דין מלך לחייב מיתה להמורד בו מדין מורד במל' כיון דירד ממלכותו באותם הימים ודין הדיוט היה לדוד בו בפרק ואחר שנהרג אבשלום חזרו ישראל והמליכוהו מחדש לדוד. ובזה אפ"ל שזאת היתה כוונת אביגייל במ"ש לדהע"ה ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול ודרז"ל זאת מכלל דאיכא אחריתי ואפ"ל דכוונת אביגייל על זמן שהיה רדוף מן אבשלום ור"ל שאם אתה תחזיק עצמך כעת למלך ותרצה להרוג נבל מדין מורד במל' אף שאתה כעת רדוף משאול ואתה סומך על שכבר משחך שמואל למלך א"כ תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול בז' היותך רדוף מאבשלום ולא תהרוג אז לשמעי מדין מ"ב משום דהטעם שלך שאין לך אז דין מלך ונמצאת עביד תרתי דסתרן וכמובן:

וזה רמז דהע"ה לאבישי ב"ץ כשחזר שמעי והתנפל לפני דהע"ה ענהו אבישי לדוד התחת זאת לא יומת שמעי כיון דהוא מורד במל' וח"מ השיבו דהע"ה מה לי ולכם ב"ץ כי תהיו לי היום לשטן היום ידעתי כי אני מלך בישראל כלומר היום אני מלך ולא קודם בהיותי רדוף מאבשלום ולא היה אז לשמעי דין מורד במל' וכמדובר:

ובכן ז"ש דהע"ה כל היום חרפוני אויבי על שלא הרגתיו לשמעי מדין מורד במל' ולא מצאו מקום פטור לי ממה שלא הרגתיו לשמעי כי אם מפני זעמך וקצפך עלי כי בתחילה נשאתני ר"ל רוממתני להיות מלך ואח"כ ותשליכני הורדתני ממלכותי בהיותי רדוף מאבשלום דאז אין לי דין מלך ואולם הם לא ידעו הטעם האמיתי שלי דהט' שלא הרגתיו לשמעי משום דעתיד לצאת ממנו מרדכי ואסתר ולא יכולתי לגלות להם הסוד הזה כדי שלא יתרשלו ישראל שבאותו הדור מלשוב אל ה' וז"ש פנה אל תפלת הערער שהוא דהע"ה עצמו שכבר התפלל אל ה' זכרני ה' ברצון עמך כנז"ל וגם לא בזה א"ת של דור מרדכי ואסתר ועי"ז שתהיה התשועה ע"י מרדכי ואסתר שהם מזרע שמעי אז יכירו וידעו כל ישראל דהט' דידי שלא הרגתיו לשמעי בו בפרק והדר תני ומפר אימתי יהיה האות הזה ומי הם אלו שלא בזה א"ת וביאר ואמר תכתב זאת לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר וסיבת שתיקותי שלא גיליתי אז טע"ז הוא כדי שעם נברא יהלל יה שישובו בתשו' שלמה ויצעקו אל ה' בצר להם דאל"כ היו מתרשלים מתשו' כי לבם בטוח בה' שיושיעם מיד שונא ע"י מרדכי ואסתר כנז"ל וק"ל:

והרב שמנה לחמו ז"ל פי' המאמר הנז' דזוכרני ה' ברצון עמך וכו' באו"א בהק' פלוגתא דקמאי במי ששלח לחבירו לעיר אחרת ובדרך נהרג השליח ההוא אם חייב המשלח לעשות תשו' וכפרה יען כי בשליחותו נהרג שלוחו דהגאון מהרי"ו ז"ל ס"ל דחייב המשלח והביא ראיה מדאמרינן בפ' חלק דאמ"ל הקב"ה לדוד עד מתי עון זה טמון בידך על ידך נהרגו נוב עיה"כ וכו' ע"כ אלמא אע"ג דדהע"ה לא הרגם בידו רק שעל ידו באה תקלה להם מ"מ נענש עליהם כ"ש השולח לחבירו דבשליחותו באה הרעה הזאת לשלוחו אתד"ק: והגאון מהר"ן כ"ץ ז"ל פליג עליה וס"ל למר דפטור המשלח ואותה ראיה מפ' חלק הנז' אדרבא משם ראיה להפך דפירוש הגמרא הכי הוי דהקב"ה מוכיחו לדוד על חטאו שהרג ז' בני שאול והוקיעם נגד השמש וע"ז אמ"ל עד מתי יהיה העון הזה טמון בידי"ך דייקא ר"ל מה שעשית בידים ושפכת דם נקי אבל מה שנהרגו על ידך ר"ל בגרמתך נעה"כ ודואג וכו' שרי ושביקנא לך משום דהוא גרמא בעלמא אבל אינו בידך ולכך אין לחייבך רק על עון שהוא בידך דייקא וא"כ מכאן מוכח דלא כמהרי"ו ז"ל ופטור המשלח אתד"ק:

ואיתא במד' ילקוט דבראות המן להתך יוצא ונכנס בעט בו והרגו ולכך לא נזכר עוד התך במג"א כלל וכתבו התוס' דהתך זה דניאל ולפי"ד מהרי"ו ז"ל דהמשלח חייב לא היה מן הראוי לעשות ה' נס ע"י מרדכי ואסתר כיון דבשליחותם נהרג התך דכל שחבירו נענש ע"י וכו' וכ"ש אין עושין נס ע"י וכל ימיו של דוד היה מצטער ומתיירא שמא יתחייב עונש על שנהרגו בגרמתו נעה"כ ודואג וכו' דשמא הלכה כמהרי"ו דחייב הגורם דאילו על מה שהרג ז' בני שאול והוקיעם כבר נתכפר לו ע"י יסורין שקבל עליו כדאיתא בפ' חלק ונשאר בידו עון גרמא בנזקין דעל ידו נהרגו נעה"כ וכו' ולמהרי"ו גם על אלו חייב ולא היה לדוד ראיה ברורה להראות לשונאיו דאין הלכה כמהרי"ו ז"ל בזה אם לא ע"י שיעשה ה' תשועת ישראל בדור המן ע"י מרדכי ואסתר דאי איתא דהל' כמהרי"ו ז"ל לא היו ראוים מר' ואס' להיות הנס על ידם כיון דבגרמתם נהרג התך אם לא שמזה ראיה ברורה דלית הל' כמהרי"ו וא"כ גם הוא פטור ע"מ שנהרגו נעה"כ בגרמתו וז"ש זכרני ה' ברצון עמך כשתעשה התשועה ע"י מרדכי ואסתר זכרני ה' וכו' אתד"ק יע"ש:

ובזה אפ"ל כוונת מאמרז"ל וז"ל מלמד שהראהו הקב"ה למרע"ה דור דור וכו' וראה לשאול נדקר בחרב אמ"ל רבש"ע מלך ראשון ידקר בחרב אמ"ל הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם מקטרגים עליו עכ"ל ויל"ד במ"ש מרע"ה מלך א' דמוכח דכל תמיהתו היא דלמה יענש מלך א' ולא מלך ב' שהוא דהע"ה ומהו כוונתו בזה אמנם מרע"ה הוה ס"ל דהל' כמהרי"ו דחייב הגורם ולזה תמה דמה טעם מלך א' ולא מלך ב' ג"כ שהוא דהע"ה שבסיבתו נהרגו נעה"כ לזה השיבו ה' לך ואמור אל הכהנים שהם מהר"ן כ"ץ ודעמיה ז"ל דס"ל שמלך ב' פטור דאינו אלא גרמא בעלמא והם אינם מקטרגים רק על שאול דהוא החייב עונש עליהם הוא דוקא ההורג אותם ולא הגורם וכיון דלדידהו דהע"ה פטור הו"ל ס' נפשות להקל משא"כ שאול שהרגם בידים לכ"ע חייב וק"ל:

ועפי"ז פירש הרב אשה"ן ז"ל הנז' שם כוונת מאמרז"ל בפ"ק דמגילה ע"פ לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן חמש ח"ש דבר שנצטער אותו צדיק בו אפשר יכשל בו זרעו והיכי עביד איהו מילתא בבנימין דליהוו אחוהי מקנאי ביה אמ"ר בנימין רמז רמז להם שעתיד לצאת ממנו בן שיוצא מלפני המלך בה' לבושי מל' ומאן הוא מרדכי כמש"ה ומרדכי יצא וכו' ע"כ ויל"ד דאמאי לא רמז להם על שאול שהיה מבנימין ומלך ראשון על ישראל דקודם למרדכי ודאי הלא דבר:

וחוץ מדרכנו פי' הרב הנז' ז"ל במ"ש בפ"ג דהוריות מתני ליה רבי לר"ש בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמ"ל ר"ש בריה מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים אמ"ל אלו בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך אמ"ל ר"ש בריה גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה אמ"ל רבי האויב תמו חרבות לנצח אמ"ל ר"ש בריה ה"מ היכא דאהנו מעשייהו הני לא אהנו מעשייהו וכו' ע"כ:

ובזה פי' עט"ר הרמ"ז הרב מהרח"א ז"ל כה"כ לא ישטמנו יוסף דהוא לשון ס' כלו' שמא יסבור כרבי דאפי' לא אהני מעשייהו עכ"ז חרבות לנצח והשיבם יוסף אתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה וכיון דלא אהנו מעשייכו איני נוטר איבה כדס"ל לר"ש בריה דר' וק"ל:

וזהו כוונת שמעי בחזרתו דהע"ה ממלחמת אבשלום וכה אמ"ל שמעי הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף ואיתא בילקוט שאמ"ל מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה כך אני גמלתיך רעה גמול עמי טובה עכ"ל. והענין שמעי קלל לדוד קללה נמרצת וכה אמ"ל צא איש הדמים השיב ה' עליך רעה כל דמי בית שאול ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך וכתב הכיל"י שכל מגמת שמעי בקללתו היינו שימותו דוד ובניו ותתקיים המלוכה ביד אבשלום בנו ויהיה ב"ד בית הדמים כבית שאול אלא דלא אהנו מעשיו דשמעי ונסתפק שמעי שמא דוד יסבור כרבי דהגם דלא אהנו מעשייהו אכתי חרבות לנצח ולכך אמ"ל הנה באתי היום ראשון לכל ב"י להורות לדוד דהל' אזלא כר"ש בריה דר' דהיכא דלא אהנו מעשייהו אין לנטור איבה כלל וראיה מיוסף עם אחיו וסבר וקביל מניה דהע"ה דהל' כר"ש ברבי וז"ש יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו וכו' כלומר עתה דלא אהנו מעשיכם ואדרבא כל בתר איפכא שמני אלהים לאב וכו' איני נוטר איבה כלל וכר"ש ברבי וכדי שלא יהיה לאחיו ספק בלבם שאמ"ליוסף בין מן השפה ולחוץ ולעולם דס"ל כרבי לזה נתחכם יוסף דלכולם נתן לאיש ח"ש ולבנימין נתן חח"ש ורמז להם דעתיד למיפק מיניה מרדכי ומזה יתאמת להם בבירור דמ"ש להם ועתה וכו' הוא מלב ומנפש דהל' כר"ש ב"ר דאל"כ לא היה יוצא מרדכי לעולם אלא היה תופס דוד דהל' כרבי והיה הורג לשמעי ומכח טענת שמעי שטען לדוד מה יוסף וכו' מחל דוד לשמעי ופסק הל' כר"ש ברבי מזה נתוודע להם דאין בלב יוסף עליהם שום איבה כלל אתד"ק עש"ב:

ועפי"ז אפ"ל כה"כ בשמואל ב' סי' י"ט ויען אבישי ב"צ ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קילל את משיח ה' ויאמר דוד מ"ל ולכם ב"ץ כי תהיו היום לשטן היום יומת איש מישראל היום ידעתי כי אני מלך היום בישראל ויל"ד במ"ש אבישי התחת זאת דמשמע מכלל דאיכא אחריני כדאמרינן הכי בעלמא והכא מאי אחריתי איכא:

אכן עפי"ה א"ש בהק"ע מ"ש הרמ"ה ז"ל בחי' להוריות והו"ד בעין יעקב שם דרמי ומק' תרי קראי אהדדי דכתיב גם אהבתם וכו' כבר אבדה וכתיב האויב תמו חר"ל ומאי חזא רבי דעביד כהאי קרא דחר"ל ליעביד כאידך קרא דגם אהבתם וכו' ותו מאי אהדר ליה ר"ש בריה ה"מ היכא דאהני וכו' ומנ"ל דקרא בהכי מיירי אלא הכי פי' כי כתיב גם אהבתם וכו' בשנאה גרידתא אבל בני אדם שבקשו להחריב ולעקור כבודך וכב"א אעפ"י שמתו לא יתמו דהחרבות שהחריבו לנצח והיינו דכ' האויב תמו חר"ל ובתמיהא קאמר קרא כלום אפשר היתמו חרבות שהחרבת לנצח כלומר שישכחו לנצח ואמטו"ל מהדר ליה ר"ש ב"ר ה"מ היכא דאהנו מעשייהו וכו' עכ"ל עש"ב. למדנו מד"ק דרבי ס"ל דקרא דגם אהבתם איירי בשנאה וקנאה חיצונית שאינה נוגעת לעקירת כבוד אך קרא דהאויב תמו איירי בקנאה ושנאה דעקירת כבוד אפי' דלא אהני מעשייהו ור"ש בריה ס"ל דקרא האויב תמו אמת דמיירי בעקירת כבוד אמנם הי"ד היכא דאהנו מעשייהו אבל היכא דלא אהנו תפסינן כאידך קרא דגם אהבתם וכו' אפי' בשנאה דעקירת כבוד וכבר כתב הכל"י דכל מגמת שמעי היתה לעקור כבוד דוד לגמרי כנז"ל. וזש"ה התחת זאת לא יומת שמעי זאת דייקא דהיא שנאה וקנאה דעקירת כבוד וזאת מכלל דאיכא אחריתי דהיא שנאה חיצונית שאינה נוגעת בעקירת כבוד דהתם הוא דאמר קרא גם אהבתם וכו' ברם התחת זאת דאיכא עקירת כבוד לא יומת שמעי, אתמהא ? דהגם דלא אהנו מעשיו והאויב תמו מ"מ חרבות לנצח וכדס"ל לרבי אמנם דהע"ה ס"ל כר"ש ברבי דגם בכה"ג דאיכא עקירת כבוד כיון דלא אהני מעשייהו בהא נמי שייך קרא דגם אהבתם וז"ש דהע"ה היום ידעתי כי אני מלך בישראל ולא אהנה מעשה שמעי כלל ואין ראוי לי לנטור איבה ולנקום נקם ממנו גם בכה"ג דעקירת כבוד וכדס"ל לר"ש בר' וק"ל:

ובזה אפ"ל המשך הכתובים הנאמרים באמת בתהלים סי' מ"א וכה תוארם אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו, ואם בא לראות שוא ידבר לבו יקבוץ און לו יצא לחוץ ידבר. יחד עלי יתלחשו כל שונאי עלי יחשבו רעה לי. דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום. גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם. בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי. ואני בתומי תמכת בי ותציבני ל"ל. ברוך ה' וכו' ע"כ. ולא נאריך בדקדוקים כי רבו ומתוך הביאור יובנו הדקדוקים וע"ע בפירש"י וברד"ק ז"ל על הכתו' הללו יע"ש. ועפ"י האמור בפלוגתא דרבי ור"ש בריה ובמ"ש הרמ"ה ז"ל הנז"ל הכל יע"ן ונקדים עוד משז"ל בפ"ב דמכות אמריב"ל מ"ד שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אמר דוד לפני הקב"ה שמעתי בני אדם שאומרים מתי ימות זקן זה ויבנה שלמה בנו ב"ה ונעלה לרגל ושמחתי אמ"ל הקב"ה כי טוב לי יום וכו' ע"כ. והקושי מבואר דלפי דרשא זו דדבריו של דהע"ה היו נגד האומרים עליו מתי ימות זקן זה ובית ה' נלך איך הסמיכה נמשכת בדבריו שהוא סומך לזה עומדות היו רגלינו בשעריך ירוש' והרב הקדוש עט"ר מהרח"א ז"ל בס' עץ החיים בפ' בשלח פירש משם הרב מהר"א צמ"ח ז"ל במה ששנינו בדפ"ב דר"ה י"ט של ר"ה שח"ל בשבת במקדש אבל לא במדינה ואפליגו בה רבוותא ז"ל במקדש הי"ד מקדש אבל לא במדינה ירוש' כולה ולהרמב"ם מקדש נקראת ירוש' כולה עי"ש בביאור המשניות א"כ איכא יש לבע"ד לחלוק מי זה אמר דמאמרם בית ה' נלך על המקדש הם אומרים ודילמא על ירושלם הם אומרים כמ"ש הרמב"ם דירוש' כולה תקרא מקדש ומאין הרגלים לחושדם שהם חפצים במיתת דוד, ע"כ אמר דוד עומדות היו רגלינו בשע"י ורצונו בזה כי לא יתכן זה יען אם בזמן שעומדות היו רגלינו בשע"י היו אומרים בית ה' נלך א"כ עכ"ל שפירוש בית ה' נלך הוא בהמ"ק ואעפ"כ שמחתי אתד"ק. והביד"ק הרב שא"י ז"ל בדרוש פ' צו וסיים עלה וז"ל ודפח"ח וש"י יע"ש וע"ע בס' פתח עינים בפ"ב דמכות שגם הוא ז"ל הביד"ק וגמגם עלה קצת והדר אישר וקיים ד"ק בדרך הנז' יעש"ב: עוד נקדים את הידוע מדרז"ל דשונאי דוד ובפרט דואג ואחיתופל היו מטילים מום בק' בדהע"ה ומרננים עליו דאתי מרות המואביה והוא פסול לבא בק"ה ומכ"ש להיות מלך ישראל גם ידוע שאחיתופל יעץ לאבשלום עצה רעה על דוד אביו לילך עליו לרמותו במדבר במקום אשר הוא חונה בברחו מפני אבשלום בנו לולא חושי הארכי שיעץ לאבשלום כל בתר איפכא ובראותו אחיתופל שלא נתקיימה עצתו הרעה תכף חזר לביתו ויצו אל ביתו ויחנק כמבואר כ"ז בשמואל ב' שם. גם ידוע משז"ל דבעון שאמרו נדב ואביהוא על משה ואהרן מתי ימותו ב' זקנים הללו וננהיג את הדור אני ואתה מיד ותצא אש מ"ה ותאכל אותם:

ובכן נבא לביאור הכתו' הנ"ל ויאמר דוד אויבי יאמרו רע לי ומה היו אומרים מתי ימות כמ"ש ריב"ל שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבנה שלמה בנו בהמ"ק וכו' אמנם האמת הוא דאין כוונתם כי אם רע לי דהיינו מתי ימות יאבד שמו ולא היתה כוונתם באמת על בנין בהמ"ק לעלות לרגל כמו שהיו אומרים כן בפיהם אלא כוונתם דווקא מתי ימות ואבד שמו וגם אין לומר דכוונתם היתה לעלות לירוש' שגם היא תקרא מקדש בית ה' וכד' הרמב"ם ז"ל הא נמי ליתא ואם בא אדם ללמד זכות בעדם ולומר שאין כוונתם כי אם על ירוש' וכהרמב"ם ז"ל הא ודאי שוא ידבר רק לבו יקבוץ און לו והלב מחשב להרע לי דוקא משום דאל"כ היה להם לדבר כזאת בהיותם חוץ לירוש' וז"ש יצא לחוץ ידבר ע"ד מ"ש הרב מהר"א צמח ז"ל ע"פ עומדות היו רגלינו בשע"י כנז"ל ומדהא ליתא הא נמי ליתא דאין כוונתם על בנין בהמ"ק כלל כי אם אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו לגמרי ולא די להם זה אלא שמבקשים ג"כ לעקור כבודי יכביד בית אבי בחיים חייתי כי יחד עלי יתלחשו כל שונאי שאני פסול לבא בקהל ומכ"ש שאיני ראוי להיות מלך ישראל משום דאתינא מרות המואביה וגם עלי יחשבו רעה לי שחטאתי בבת שבע ע"ד מש"ה ואיך אעשה הרעה יכו' וראש המדברים רע לי בזה הוא דואג דבר בליעל יצוק בו ע"ד משז"ל מילתא מיגנייא דאית בך קדים ואמרה לחברך דכל הפוסל במומו פוסל ואשר שכב שהוא אחיתופל מחמת שראה שלא נתקיימה עצתו ויצו אל ביתי ויחנק לא יוסיף לקום בתח"ה דאין עפרו ננער בתח"ה כיון שגם הוא היה איש שלומי שהיה לבי עליו ושקט עמו אוכל לחמי אשר בטחתי בו להטיב לי במוענותיו הוא עצמו הגדיל עלי עקב ויעץ לאבשלום להרע לי וכדפירש"י ז"ל בתהלים ע"פ שלח ידיו בשלומיו דקאי על אחיתופל שהיה דוד שלם ושקט עמו יע"ש וה"ה הכא גם איש שלומי קאי על אחיתופל כנז"ל. וא"נ גם איש שלומי גם לרבות דואג ואחיתופל שהם תופסי התורה והמה חכמים אשר בחרתי בהם מטעם דאפי' זונות הם מפרכסות זא"ז ת"ח לכ"ש ועכ"ז הם המה הגדילו עלי עקב יותר משאר שונאים עלי:

ועם כל זה אני בעי ומתחנן לפניך אתה ה' במדת רחמיך חנני והקימני על מלכותי ע"ד מש"ה ויקם משה את המשכן ואשלמה להם טובה תחת רעה כדפירש הרד"ק ז"ל על פסוק זה עצמו, משם הגאון ז"ל יע"ש. והטעם משום דאני סובר כדס"ל לר"ש בריה דרבי דהיכא דלא אהנו מעשייהו אפי' ששנאתם וקנאתם היתה לעקור כבודי וכב"א עכ"ז אין לנטור להם איבה ולא לשלם להם רעה כלל אלא אני משלם להם טובה תחת רעה כיון דלא אהנו מעשייהו וקורא אני עליהם גם אהבתם וכו' וז"ש בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי ובתומי תמכת בי ותציבני ל"ל והם לא אהנו מעשייהו כלל ואען ואומר ברוך ה' אלה"י וכו' וק"ל:

ועפי"ד הגאון הרב שמ"ל ז"ל הנז' בכוונת המד' זכרני ה' וכו' בפלוגתא דמהרי"ו ומהר"ן כ"ץ ז"ל כנז"ל פירש הרב אשה"ן ז"ל כוונת מאמרז"ל ע"פ לכולם נתן וכו' כנז"ל ובהק"ע מ"ש הרב נח"ב ז"ל במס"א על יעאע"ה ששלח ליוסף ונתפס בשליחותו ולדעת יעקב נהרג בדרך א"כ מצא בע"ח מהה"ד לגבות א"ח ומטע"ז מיאן יעקב להתנחם הואיל, ובשליחותו נהרג לדעתו אף דשליח מצוה הוה מ"מ היכא דשכיח היזקא שאני ול"ד מהרי"ו ז"ל ולא היה ראוי להיות הנס ע"י מרדכי ואסתר כיון דבשליחותם נהרג התך זה דניאל וכו' כנז"ל וז"ש לכולם נתן וכו' דבר שנצטער בו אותו צדיק יעאע"ה וכו' וכו' ולא רצה להתנחם משום דס"ל דהל' כמהרי"ו דהגורם חייב והדר עביד איהו מילתא לבנימין דיקנאו ביה אחוהי ואם ח"ו יארע לבנימין איזה רעה מאחיו מקנאתם ממנו יתחייב יוסף כיון דהוא הגורם ומאי כוונתו בזה לז"א ר' בנימין דאדרבא כל בתר איפכא דמשום דידע יוסף דאביו ס"ד כמהרי"ו ו"ל נתן לבנימין חמש ח"ש לרמוז דעתיד למיפק מניה מרדכי ואי איתא דהל' כמהרי"ו דחייב הגורם איך ה' עשה הנס, ע"י מר' ואסתר אשר הם הנגרמים דהריגת התך אל"ו דס"ל להקב"ה דהגורם פטור וכדס"ל להגאון מהר"ן כ"ץ ז"ל דלא כמהרי"ו ז"ל וכיון דאחיו יכירו וידעו זה, הרמז דמה שנתן לבנימין חמש ח"ש הוא לרמוז לאביו דלית הל' כמהרי"ו ז"ל הא ודאי לא יקנאו בו אחיו כלל אתד"ק יע"ש:

ובזה אפ"ל כוונת מד' תמוה וז"ל ועשית עמדי חסד ואמת עם דוד ע"כ דידוע דיעאע"ה לא רצה ליקבר במצרים שלא יעשוהו המצריים ע"ז וגם שלא יהיה עי"ז נענש על שגרם ליוסף צע"ג בשליחותו מר ממות כי לעבד נמכר יוסף ושבי כולהו איתנהו ביה כמשז"ל אשר מטע"ו מיאן להתנחם ועאע"ה על יוסף כנז"ל ברם ע"י שיוליך יוסף את אביו ליקבר בא"י, ולא יענש ליקבר במצרים זה מורה להדייא דהל' אזלא כד' מהר"ן כ"ץ ז"ל דס"ל דהמשלח או הגורם פטור דלא כמהרי"ו ז"ל ובזה תעשה חסד עם דוד שלא יהיה נענש על שנהרגו עה"כ וכו' בגרמתו כנז"ל וק"ל:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה