אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ג דרוש לשבת זכור

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ג דרוש לשבת זכור

ב דרוש לפרשת זכור

דרוש ג' לשבת זכור:

ידוע הדבר ומפורסם הענין גודל החיוב המוטל עלינו לקיים מ"ע דזכור את אשר עשה לך עמלק וכו' ושאול המלך ע"ה. נענש על עוברו פי ה' אשר ציווהו ע"י שמואל הנביא ע"ה ככתוב בשמואל א' סי' ט"ו כה אמר ה' פקדתי את אשר עשה עמלק לישר' אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים ועתה לך והכית א"ע והחרמתם את כל אשר לו וכו'. ויל"ד דמה לו להציע כל זה דבקצור הול"ל לך והכית א"ע וכו' ועיל"ד במ"ש אשר שם לו דתיבת לי יתירה ולפי פשוטו אפ"ל בחקירת המפרז"ל דכיון דעמלק בא להלחם בישראל בעון שרפו ידיהם מהתי' או בעוון נסותם את ה' או בעוון המשקולות וכמשז"ל כידוע. א"כ למה יומת עמלק וגם בעוון ישר' שלא שמרו שבת כמשז"ל א"כ אין לעמלק עון א"ח ואמאי חרה אף ה' עליו כ"כ והם אמרו טעם נכון עפ"י משז"ל שבצאת ישראל ממצרים תכף ומיד עמד עמלק וכנס לכל אוה"ע ובאו להלחם בישר' והתפלל מרע"ה ודיממם ושוב חזר עמלק ועמו לבדם פ"ב ונלחמו בישר' א"כ הואיל שתכף לצאתם ממצרים שעדיין לא חטאו ישראל כלל חשב מזימות לבא להלחם בישר' א"כ תחילתו הוכיח על סופו שגם בלא חטא מישר' היה לוחם עמהם ומשו"ה ראוי עמלק ועמו לחרות בו אף ה' כ"כ אתד"ק. והנה הקב"ה רצה לצוות לשאול להנקם מעמלק משום דעמלק הוא היה ראש הפעור שרצה להלחם בישר' תחי' וראש בצאתם ממצ' וכדי שלא יאמר שאול שהדין עם עמלק בביאתו פ"ב דהיתה על חטאם כנ"ל לזה הציע לו הצעה זאת וכה אמר ה' פקדתי אא"ע לישראל אשר שם לו לו דייקא כלומר שלא היתה כוונתו לבא בשביל חטאם כדי שנאמר למה יומת שהרי כבר בא עליהם בדרך בעלותו ממצרים ר"ל בעת עלותו ממצ' ממש בא וכנס לכל אוה"ע כדי להלחם בישראל ואותה שעה עדיין לא חטאו ישראל כלל ותחילתו הוכיח ע"ס דגם בלא חטא בא עליהם פ"ב א"כ עתה לך והכית א"ע וכו' וק"ל:

א"נ אפ"ל באו"א בהדק עוד תיבת שהיא יתור נפיש לכאורה ועוד יש לחקור על עמלק הרשע דאמאי בביאה א' כנס לכל אוה"ע להלחם בישראל ובבואו פ"ב בא הוא ועמו לבד ולא כנס לכל אוה"ע כבראשונה וצל"ד דמעיק' מ"ס ולבסוף מ"ס ועוד יל"ד על שאול בחיר ה' איך עבר אמימרא דרחמנא אשר צייוהו להחרי' א"ע ואת כל אשר לו והוא לא עשה כן וצל"ד מה היה סביר בזה ולא עוד אלא דאמ"ל לשמואל הקימותי דבר ה' ונהפוך הוא ומצורף לזה נבין ג"כ כה"כ במג"א ויאמר המן ישנו עם אחד מו"מ וכו' דיל"ד דלמאי אצט' נו' שהיה עם אחד ועתה מו"מ דמאי נפק"ל מדברים אלו וגם להבין דרז"ל במ"ש שאמר המן לאחש' דישראל מאבדים ממונם בשה"י פה"י דאמאי לא הזכיר רק שתים זו שבת ופסח ותו לא וגם להבין הויכוח שעבר בין מרדכי עם אסתר הכתוב שם ויגד לו מרדכי את כל אש"ק ודרז"ל ב"ב ש"ק דלאיזה צורך הזכירה לזקנו עמלק הרשע וגם בתחי' אמר לאבדם ובתר הכי אמר להשמידם שינוי זה הלא דבר הוא ומאי את כל דקאמר וגם כפל החרש תחרישי למה ומאי בעת הזאת דקאמר לה דמשמע דאם עברה השעה והעת הזאת לא תועיל עוד כניסתה אל המלך והא ודאי ליתא ועיל"ד אמאי קילל לבית אביה ג"כ מה עשו ותו מה צורך לו' לה עוד אם לעת כזאת וכו'. ואגב נבין ג"כ כה"כ כתוב זאת זכרון בס' וכו' דיל"ד דתיבת זאת יתירה וגם או' מלחמה לה' בעמלק דמאי לה' דקאמר והול"ל מלחמה בעמלק וגם להבין כה"כ במ"ש ולא ירא אלהים ופירש"י ולא ירא עמלק אלהים דמאי חידוש הוא זה דעמלק לא י"א דהא ודאי פשיטא טובא ועיל"ד במ"ש זכור אאעל"ע בדרך בצאתכם ממצ' דאמאי אצט' להאריך לו בדרך בצאתכם ממצרים:

וכדי ליישב כ"ז נקדים פלוגתייהו דרבנן וריב"ב בפ' הנשרפין גבי יו"ד בנ"א שהכו אדם אחד ומת בין שהכוהו בבת אחת בין בזא"ז כולם פטורים ריב"ב אומר בזא"ז האח' חייב ומפ' הש"ס התם דפליגי בקרא דאיש כי יכה כל נפש אדם דרבנן סברי כל נפש כולה נפש מש' אבל כד"ן פטור וריב"ב סבר כל נכש כל דהוא נפש מש' יע"ש:

ובפ"ק דסוטה אמרי' הבה נתחכמה לו בואו ונתחכם וכו' נדוצם במים שכבר נשבע ה' שלא יביא מבול לעולם ולא ידעו שע"כ העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א"נ אפי' על אומה א' א"מ אבל הם באים מאליהם ונופלים במים וכתב הרב נאות יעקב ז"ל דהני ב' לישני פליגי בפלו' דרבנן וריב"ב הנז' דלי"ק ס"ל כרבנן ולי"ב ס"ל כריב"ב דבשבו' המבול כתוב לא יכרת כל בשר ולא אוסיף להכות את כל חי ובאנו למח' רבנן וריב"ב הנז' ובשבו' ה' הנ"ל לאו"ד שלא יביא מבול אלא ה"ה לשאר, מיתות ביש' דהא סתם קרא להכות אכ"ח כמשז"ל שאמר אאע"ה להקב"ה מה אתה מערים על השבו' וכו' כמ"ש הרב שא"י ז"ל בדפ"ה ע"ג:

ובזה פי' הוא ז"ל שם ויכוח בלק ובלעם שהיה מקום לבלעם להשיגו לבלק שכבר נשבע ה' שלא יוסיף להכות אכ"ח ומה יועיל הוא באו' כלם ע"כ תחי' דברי בלק היה לאמר הנה עם י"מ הנה כיסה אע"ה כלו' סימא את עין אותה הארץ ואבדה אומת מצ' בכללה א"כ זה מורה דלא היתה השבו' רק להכות אכ"ח אבל על אומה א' מביא א"כ איפה עתה לכה ארה לי את העם הזה אומה אתת ולזה השיבו בלעם מה אקוב וכו' כלו' לא אמרו על אומה אחת מביא אלא בשאר אוה"ע אבל אומה הישר' שאלמלא היא היה חוזר העולם לתו"ב וכו' והם צורים וגבעות שהעולם ע"ע נחשבים הם כאלו הביא מבול ע"כ העולם וכו' וכדרך שכ' מהרי"ק ע"פ כי מי נח זאת לי וכו' אתד"ק עש"ב. ומדחזינן להקב"ה במצרים דאפי' שהם אומה אחת לא הביא מבול עליהם רק הם מעצמם באו ונפלו במים מזה מוכח דס"ל להקב"ה כלי"ב דסוטה וכריב"ב הנז' דכל כל דהוא מש' וא"כ קרא דכל בשר וכל חי כל דהוא נמי מש' דומיא דקרא דכל נפש ובאמת דקי"ל כרבנן דריב"ב אבל מ"מ בדיני שמים מיהא חייב אפי' בכל דהוא כמ"ש הרב דינא דחיי והרב מהר"ח ב"ע ז"ל בפ' וישב והרב שער אשר בדרשותיו ז"ל יעש"ב:

וזה אפשר כוונת בלעם להשינו לבלק במ"ש הנה עם יצא וכו' כמ"ש הרב שא"י ז"ל כנז"ל לזה השיגו בלעם דאדרבא משם ראיה לסתור דהתם במצ' נמי אפי' שהם אומה אחת לא הביא מבול עליהם אלא הם באו ונפלו במים וז"א מה אקוב לא קבה אל וכו דהקב"ה פסק להל' בדיני שמים כריב"ב וא"כ מה אזעום כיון שלא זעם ה' כבר על אומת מצרים וז"ש אל מוציאם ממצרים כלו' משם ראיה חותכת דבדי"ש פסק כריב"ב דכל אפי' כד' מ"ש וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים א"ת שם נפלו וכו' בהק"ע פלו' דאמוראי בפ"ק דסוטה דמר סבר דת"ח צריך שיהיה בו אחד מח' שבשמינית ומ"ס ל"מ ול"מ דמי זוטר מד' תועבת ה' כל ג"ל ופי' ז"ל דהני אמוראי פליגי בפלו' דרבנן וריב"ב הנז' וידוע מ"ש בקהלת כ"ח עתים י"ד מהם לטובה וי"ד מהם לרעה ובזה פי' בידך עיתותי הנז' הצילני מי"ד שהם לרעה והם אויבי ורודפי ובזה פי' האר"י ז"ל בשה"פ ודוד מנגן בי"ד יע"ש וזה אפ"ל בכה"כ שומר נפשות חסידיו מי"ד ר"ל שומרם מהי"ד הרעים שהם ראוים לרשעים יצילם לחסידיו מהם וק"ל. וז"ש אל תבואני אפי' כל דהוא רגל גאוה ובזה אני מרויח טובא שהי"ד עתים הרעות הראוים לרשעים אל תנידני לא יבא עלי מהם אפי' כל דהוא דגם קרא דלא יעיר כל חמתו אפי' כל דהוא חימה לא יעיר לשיטתי דאני סבור במדת הגאוה דכל גבה לב אפי' כל דהוא במשמע וא"ת דהא חזינן איפכא ס"ל להקב"ה במצרים שאיבד את אומת מצרים מט' שהם אומה אחת נמצא דס"ל להקב"ה דכל כוליה מ"ש אבל כל דהוא שרי ומקצת חימה יעיר לז"א דהא ליתא דשם נפלו בפ"א מאליהם במים כנז"ל וק"ל:

והגאון הרב שער אשר ז"ל שם דטו"ב ע"ב פי' הני קראי עד"ז באו"א עפ"י דרכו יע"ש:

ועפי"ז פי' הרב חיד"א ז"ל בראש דוד פ' נצבים כוונת משז"ל אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר וכו' דמי שהוא עניו מאד ס"ל דכל גבה לב אפי' כ"ד אסור מינה נמי צ"ל דגם בקרא דלעובדו בכל לבבכם וידוע דעל הרוב א"א לאדם לכוין בכל תפילתו בכל לבו בלתי תערובת שום הרהור בד"א כלל ואם זה המתפלל י"ל מעט גאוה ודאי דס"ל דקרא דכל גבה לב עד דאיכא גב"ל הוא דאסור אבל מקצת גאוה שרי א"כ ודאי לשיטתו גם קרא דלעובדו בכ"ל צריך שיכוין בכל תפילתו בכל לבו אבל כל דהוא כוונת הלב ל"מ ליה כלל ולכך אין תפילתו שא"ן אא"ע משים עניו ורך מאד כבשר דיסבור דכל גב"ל אפי' כ"ד אסור ואם עושה כן הקב"ה מקבל תפילתו אפי' שלא תהיה כולה בכוונת הלב דהשי"ת משלם לו כפעלו ונותן לו כמדתו אתד"ק יע"ש:

ועפיד"ק אפ"ל כה"כ והוא רחום וכו' ולא יעיר כ"ח ויזכור כי בשר המה בהק"ע משז"ל בפ"ק דתענית אמר"א אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו וכו' אוקים רשב"ן אמורא עליה ודרש ויפתוהו וכו' ואעפי"כ והוא רחום וכו' ל"ק הא ביחיד הא בציבור והרב שער אשר ז"ל שם דט"ז ע"ב כתב דמכאן הק' השא"י עמ"ש הרמב"ם דהציבור כ"ז שעושים תשו' וצועקים בלב שלם הם נענים דאמאי בעי גבי ציבור שיהא לבם שלם אחר דגבי ציבור הא אמרינן דהגם דלבם ל"ן עמו והוא רחים י"ע וליישב דעת הרמב"ם יצא לתרץ ב' תי' הא' דמ"ש הציבור אפי' בלא לב שלם נענין הי"ד להיות עושה מחצה ודייק קרא דכ' ולא יעיר כ"ח דמש' כ"ח לא עביד הא מחצה עביד ולא יענו בכל עד שגם המה יקראוהו בלב שלם ברם הניחא אי כל כולו מש' אך א"א כ"ד מש' ולא יעיר כ"ח כלל אפי' כ"ד א"כ הדק"ל ע"ד הרמב"ם וצריכים אנו לתי' ב' שתי' הרב שם דס"ל להרמב"ם דקרא דויפתוהו בפיהם בכל ישראל איירי ולציבור כהאי הוא דקאמר בש"ס דנפיש זכותייהו טובא דאף בלא לב שלם והוא רחום י"ע אבל כל שארי ציבור כיחידים דמו לענין זה יעש"ב:

נמצ"ל דהאי קרא דלא יעיר כ"ח איירי בכל ישראל כדור המדבר בהו אמרי' אפי' כ"ד חימה אין לו עליהם ועכצ"ל דהט' דידהו משום דבעת מ"ת העיד הכ' עליהם ויחן שם ישראל דנעשו כולם כאיש אחד חבירים ואין זה אלא ממדת חבה שהיה להם זע"ז דאין לך דבר שגורם פירוד לבבות כי אם מכח מדת הגאוה כידוע והיינו דמסיים קרא דתדע לך טעמא מאי דלא יעיר כ"ח דאפי' מקצת חימה אין לו הט' משום כי ויזכור כי בשר המה שהם משימים עצמם כבשר רך וטוב מרוב ענוותנותם ודרשי כל גבה לב אפי' כ"ד אסור משו"ה גם הקב"ה שילם להם כפעלם וכמדתם ולא יעיר עליהם כ"ח אפי' כ"ד חימה אין לו וק"ל:

ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' ראה ואת כל שללה וכו' ושרפת באש את כל שללה ולא ידבק מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים וכו' דר"ל דלא תסבור דהאי כל שללה דאמרתי לך היינו כוליה מש' אבל מקצת וכ"ד שרי לז"א לא ידבק מאומה אפי' כ"ד למען דבזה גם קרא דלא יעיר כ"ח דריש ליה אפי' כ"ד וז"ש למען ישוב ה' מחרון אפו לגמרי ונתן לך רחמים וכו' וק"ל:

ובזה אפ"ל כה"כ ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וכו' למה ה' יח"א בעמך אשר הוצאת מאמ"ץ וכו' דהנה בכאן תפס ה' השיטה כרבנן דריב"ב וכלישנא קמא דפ"ק דסוטה דכל כוליה מש' אבל על אומה שרי ולכך אמר ויחר אפי בהם ואכלם כיון שהם אומה אחת ולזה טען לפניו מרע"ה בדרך תפלה למה ה' יחא"ב משום שהם אומה אחת הלא לא כן תפסת השיטה באומת מצרים וז"ש אשר הוצאת ממצרים דמהתם מוכח דס"ל דכל אפי' כ"ד מש' ולזה לא הבאת מבול עליהם במקומם עד שהם מעצמם באו במים וק"ל:

וזה אפשר כה"כ לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל לכלותם בעגל דס"ל להקב"ה דלא יעיר כ"ח אפי' כ"ד חימה אין לו בהם כי ה' אלהיו עמו ובדיני שמים ס"ל כריב"ב וראיה לזה אל מוציאם ממצרים כנז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל מאמר ז"ל מעשה בריב"ח שהלך לרומי ואמ"ל יש תינוק ישראל בב"ה הלך ועמד על פתח ב"ה ואמר מי נתן למשסה וכו' ענהו אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו וכו' אמר ריב"ח מובטחני וכו' והקושי מבואר ואולם עפי"ד יע"ן דריב"ח רצה לבחון התינוק אם יש בו ריח תורה ונכנס ריב"ח בחקי' הנז' דמאחר דקי"ל כרבנן דריב"ב א"כ מאיזה טעם נתחייבו ישר' בח' בהמ"ק ובגלות כיון דכולם חטאו בב"א או בזא"ז כולם פטורים וא"כ מי נתן למשסה וכו' לזה השיבו אותו תינוק דאין זה אלא בדיני אדם אך בדיני שמים חייבים וז"ש הלא ה' כלו' דדין זה הוא דיני שמים זו חטאנו לו, לו דייקא לא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו בדרכיו ובתורתו דייקא דבשמים ממעל פסקו הל' כריב"ב דכל כ"ד מש' והם לא חששו לדי"ש ולזה נתחייבו וק"ל:

וזה אפ' כה"כ על מה אבדה הארץ ויאמר ה' ע"ע א"ת תורתי דייקא וכנז"ל וק"ל. וזה אפ' ג"כ כה"כ כי לקח טוב נ"ל שהיא התורה הפוטרת אתכם מכל חטאתכם בין אם חטאו בב"א בין בזא"ז כולכם פטו' בדיני אדם כרבנן דריב"ב אך דעו לכם כי תורתי שאני סובר בדיני שמים כריב"ב אל תעזובו וצריך שתשמרו עצמכם גם מדי"ש ולא תבטחו על דיני אדם לבד וק"ל: גם בזה אפ"ל כוונתם ז"ל בפ' הניזקין במ"ש ענוותנותיה דר"ז ן' אבקולס היא החריבה וכו' כלו' מכח שהיה עניו מאד ודרש כל גבה לב אפי' כ"ד מש' כריב"ב וגם לא אפשר שכל ישראל יחטאו בב"א כי אם בזא"ז ולא ידענו מי היה האחרון לזה נתחייבו כל ישראל וק"ל והוא קרוב למ"ש המפרז"ל בביאור מאמר זה כידוע והבי"ד הרב שא"י ז"ל בפ' טהור יע"ש:

ובזה יובן כה"כ אחת דיבר אלהים וכו' כלו' תיבת כ"ל נפש אחת דיבר אלהים ועל תיבת כל הלזו נאמרו בה ב' פי' מרבנן וריב"ב וז"ש ב' זו שמעתי וא"כ ק' למה נתחייבו ישראל בחבהמ"ק ובגלות כיון דהל' כרבנן דריב"ב לז"א כי עז לאלהים דשאני דין שמים מדי"א ולך ה' חסד כי את"ה דייקא אתה דפסקת בדי"ש הל' כריב"ב דכל כ"ד מש' מטע"ז תשלם לאיש המתפלל אליך אפי' שאינו מתכוין בכל תפלתו בכל לבו כרוב ככל בני אדם שאינם יכולים לכוין בכל תפלתם בכל לבם בלתי שום הרהור ודרשי כל דכתיב גבי תפלה כ"ד מש' ואתה דן בדי"ש הכי ומשלם להם כמעשיהם וק"ל: וזה אפ' כה"כ האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחינתי אפי' שאינה כולה בכוונת כל לבי עכ"ז הקשיבה לי וענני ותתפוס השיטה כריב"ב דכל כ"ד מש' ובזה אני ניצול מקול אויב וכו' ובאף ישטמוני באו' אלי דהלכתא כרבנן דריב"ב ולא יעיר כל חמתו כל חמתו ל"י אבל מקצת חימה יעיר ומזה יראה ורעד י"ב וכו' ואנא בעי ומתחנן ישיא מות עלימו וכו' דאין הדין עמהם בזה כי אני אל אלהים אקרא וה' יושיעני כי הוא ית' פוסק כריב"ב דכל כ"ד משמע ובזה פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי שרוב ככל בנ"א אינם יכולים לכוין בכל תפלתם כל לבם דלא יבצר מאיזה הרהור וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל וק"ל:

וזה אפ' כה"כ למה ה' תעמוד ברחוק כיון דאתה דן בד"ש כריב"ב ואיך תעמוד ברחוק ותעלים עיניך מתפלתנו לעתות בצרה אפי' שאינה בכל לב הדר ואמר דודאי אין זה אלא מחמת גאות רשע המתגאה קצת דסבר כל גבה לב כוליה מש' הא מקצת גאוה שרי ומינה נמי קרא דלא יעיר כ"ח כל חמתו לא יעיר הא מקצת חימה יעיר ובגאות רשע ובסברתו זאת ידלק עני דבהדי הוצא לקי כרבא ועפ"י שיטת הרשע יתפסו במזימות זו חשבו דאתה דן אותם כמדתם וק"ל:

ובזה יובן כה"כ צעקו וה' שמע אפי' שלא נתכוונו בכל תפלתם בכל לבם רק בכל דהוא לב עכ"ז וה' הוא וב"ד פסקי כריב"ב ושומע צעקתם ומכל צרותם הצילם אפי' כ"ד צרה משום כי קרוב ה' לנשברי לב הענוים ודרשי כל גבה לב אפי' כ"ד ואת ד"ר יושיע דמשלם להם כפעלם ועם כי רבות רעות צדיק עכ"ז מכולם יצילנו ה' ושומר כ"ע כל דייקא דאפי' אחת מהנה ל"ן כלו' דאפי' כ"ד חימה אין לו בהם אך תמותת רשע המתגאה רעה ושונאי צדיק יאשמו דדן אותם כשיטתם וק"ל:

הדרן לדאתן עלה למען דעת עמלק הרשע מעיק' מאי סבר לכנוס כל אוה"ע להלחם בישר' ולבסוף מ"ס שבא הוא ועמו לבדם וילחם בישראל כנז"ל. אכן עפי"ד נחה שקטה חקירתני זאת והוא דעמלק בתחי' הוה ס"ל כלישנא קמא דפ"ק דסוטה דאמר ע"כ העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא ולכך מעיק' נתיירא על עצמו ועל עמו להלחם לבדם עם ישראל פן יענישם ה' לכלותם לגמרי כיון שהם אומה אחת דוקא משו"ה כנס כל אוה"ע יחד דהוה ס"ל דכל כוליה מש' אבל כ"ד שרי ואומה אחת שרי ליה לכלותה:

ברם בתר הכי שב מידיעתו והדר ביה מסברתו הא' וס"ל השתא כלישנא בתרא דסוטה דגם על אומה אחת אינו מביא דכל כ"ד מש' דוקא והכריע כן מדלא הביא ה' מבול על אומת מצרים במקומם אפי' שהם רק אומה אחת אלא הם מאליהם באו ונטבעו בי"ס ש"מ דהעיקר כלי"ב דסוטה וגם הוכיח כן בראותו אחר ביאתו הא' שחטאו ישראל בחילול שבת שיצאו מן העם ללקוט וקצף ה' עליהם ואמר עד אנה מאנתם וכו' הגם שלא עשו רק מלאכה אחת מט"ל מלאכות והתורה אמרה לא תעשה כל מלאכה ואי איתא דכל כוליה מש' א"כ לא היו חייבים ישראל בעוון חילול שבת כיון דהם לא עשו רק אחת מהנה אל"ו ש"מ דהל' כריב"ב דכל כ"ד מש' ואפי' על אומה א' אינו מביא ולזה בבואו פ"ב על ישר' לא חשש לכנוס עמו כל אוה"ע רק אומתו לבדה ונלחמו בישר' על חטאם בחילול שבת ועל שרפו וכו' דכיון שבא על חטאם חשב בדעתו עמלק כי לא יתנקם ממנו ה' כיון דגם על אומה אחת אינו מביא וישראל חטאם ישאו דהתורה אמרה בפ' תבא והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו וכו' ארור וכו' וכל כ"ד מש' והוא לא דציבור כדור המדבר נפיש זכותייהו וכששבים אל ה' ומתפללים אליו הם נענים ונמחלי' עוונותיהם וכתי' ב' של הרב שא"י ז"ל הנז"ל ולז"א מרע"ה מחר אנכי ניצב וכו' ויהי ידיו אמונה דתפלת מרע"ה השקול כס' רבא עשתה פעולה וכאשר ירים משה וכו' וגבר ישראל וכדרשתם ז"ל וע"י תפלתו נענו ויחלוש יהושע וכו' וק"ל:

וזה אפ' כה"כ זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים שם רמז על ביאת עמלק פעם ראשונה דכנס לכל אוה"ע דהוא ס"ל דכל כוליה מש' ולא ירא עמלק אלהים, דלא חש לדיני שמים דפסקי כריב"ב דכל כ"ד מש' ולזה והיה בהניח ה"א לך מכ"ל אויביך מסביב כאשר הבטחתיך בתורה בפ' משפטים ונתתי לפניך את כ"ל אויבך עורף ומשם תדע ותבין דכל אפי' כ"ד מש' ובזה מתחייב עמלק על ביאתו פ"ב ואז תמחה אז"ע דעפ"י שטתו הא' אני דן אותו ומשלם לו כפעלו וק"ל:

ולכן שמואל הנביא ע"ה ציווהו לשאול בדבר ה' ואמ"ל כה אמר ה' פקדתי את אע"ע לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצ' שם רמז לשתי ביאות של עמלק כנז"ל והקב"ה רצה להודיע לשאול שהוא רוצה לדון לעמלק וכל עמו בדי"ש כנרמז בתיבות כה אמר ה' והיינו על בואו פ"א שכנס לכל אוה"ע ורצה להלחם בישר' בעת עלותו ממצ' שעדיין לא חטא ישראל כלל והוה ס"ל לעמלק בעת ההיא דכל כוליה מש' וע"כ העולם אבל על אומה אחת מביא כנז"ל:

ולזה תחי"ד קדשו שמואל הנע"ה עם שאול פתח דבריו יאיר כה אמר ה' צבאות ר"ל בדי"ש דפסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' אלא דהקב"ה רוצה לדונו כשיטתו וכסברתו הא' דס"ל כל כוליה מש' אבל כ"ד ואומה אחת שרי ועמלק וגונדא דיליה אינם רק אומה אחת וז"ש פקדתי את אעע"ל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצ' דהיינו בפ"א כנ"ל עתה אין ועתה אלא תשו' וכלומר דגם בביאת עמלק פ"ב על חטאם דישראל דהדר עמלק וסבר דכל כ"ד מש' וכיון דישראל חטאו בטח עמלק שלא יענישהו ה' כיון שגם על אומה אינו מביא אכן עתה דעשו ישראל תשו' על חטאם כבר נמחל עוונם וא"כ לך והכית א"ע והחרמתם את כל אשר לו כל דייקא אפי' כ"ד מש':

אמנם שאול המלך ע"ה לא נחת להבין עומק כוונתי דברי ה' במ"ש לו שמואל כה אמר ה' וכו' בעלותו ממצ' דר"ל דרצונו לדונו על פעם ראשונה שכנס לכל אוה"ע דהוה ס"ל דכל כוליה מש' דטעה בזה דהאמת הוא דכל כ"ד מש' והוא ית' רוצה לדונו כשיטתו הא' ורמז זה לשאול ושאול לא נרמז וחשב גם הוא דמ"ש ה' והחרמתם את כל אש"ל דהאי כל כוליה מש' אבל כ"ד שרי כרבנן דריב"ב דהכי קי"ל בדיני אדם ולא ידע לחלק מד"א לד"ש וכדרמז לו ה' כן באו' כה אמר ה' ולזה שאול ע"ה הניח לאגג מ"ע חי וצאן ובקר דהו"ל:

כל דהוא שרי:

ולזה אמ"ל הקב"ה לשמואל הנע"ה ניחמתי וכו' כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים כלו' דלא עבד כדיני שמים דבד"ש הל' כריב"ב דכל כ"ד מש'. אכן שאול הע"ה בראותו לשמואל אח"כ חשב דבדין עבד דקי"ל כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל כ"ד שרי ולז"א הקימותי את דבר ה' כיון דהכי קי"ל כרבנן דריב"ב ולכך כעס עליו שמואל וא"ל וישלחך ה' דייקא בדרך שם רמז למ"ש לו בתחי"ד בדרך בעלותו ממצ' דרמז לך דרצונו לדון עמלק כשיטתו הא' ובדי"ש דכל אפי' כ"ד מש' ואמר לך והחרמת וכו' עד כלותם כלו' דמ"ש לך בתחי"ד והחרמתם את כל אשר לו הכוונה היא עד כלותם ואפי' כ"ד מש' ולמה לא שמעת בקול ה' ר"ל לדונו כדי"ש עד גמירא ותפסת שיטת דיני אדם ותעט אל השלל ומזה נמשך לך עוד רעה חולה דגם בקרא דכל גבה לב ואל תטמאו בכל אלה תסבור ג"כ דכל כוליה מש' אבל מקצת שרי וז"א ותעש הרע בעיני ה' ויען כי מאסת את דבר ה' ולא רצית לדון לעמלק כדי"ש לזה וימאסך ה' וכו' וק"ל:

איכו השתא אתאן לקראי דמגילת אסתר הנ"ל ונקדים עוד מ"ש הרב תורת חיים ז"ל בחי' לסנהדרין אפלוגתא דרבנן וריב"ב הנ"ל דכמה קראי רהטי ואזלי כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' כמו קרא דלא יעיר כ"ח וקרא דאל יבא בכל עת אל הק' דלא שייך לפ' בכל עת לא יבא אבל לפעמים יבא דהא אסור לו לבא כ"א פ"א בשנה אל"ו דכל דהוא עת קאמר שלא יבא כי אם בזאת דהיינו ביוה"ך וכן קרא דאל תטמאו בכל אלה דהוא אפי' בא' מכל אלה דהט' משום דדרשי' כל אפי' כ"ד ואל תטמאו בכ"ד מאלה יע"ש וכ"כ בכס"ן בפ' אח"מ משם החק"ק ז"ל דמוכרח דקושטא קאי כמ"ד כל כ"ד מש' יע"ש: עוד נקדים סוגייא דפסחים דס"א דאיתא התם תניא וכל ערל לא יאכל בו יכול יפסול בני חבורה הבאים עמו ת"ל וכל ערל כולה ערלה פסלה מקצתה ל"פ וכ"ת ה"ה לזריקה ת"ל זאת חוקת הפסח אצל ערל זאת מיעוטא הוא זאת דבשחיטה הוא דכולה ערלה פסלה אבל בזריקה אפי' כולה ערלה ל"פ הכי אוקים לה רבה אבל רב חסדא דריש התם איפכא זאת לחומרא דזאת מיעוטא היא זאת דבשחיטה דוקא מקצת ערלה ל"פ אבל בזריקה אפי' מק' ערלה פסלה ומותיב להו רב אשי התם ממאי דהאי כל כולה ערלה מש' דילמא האי כל אפי' כ"ד ערל מ"ש כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה לא פסלה לש' שחיטה ל"ש זריקה אלא אמר"א בהאי קרא קא מפלגי ונרצה לו לכפר עליו ולא על חבירו מ"ס חבירו דומיא דידיה דבר כפרה הוא ומ"ס ערל נמי כיון דבר חיוב הוא בר כפרה הוא ע"כ וכתבו התוס' ז"ל שם ע"ד רב אשי דאמר כתב רחמנא זאת עד דאיכא כ"ע תימא א"כ לישתוק מכל ותו לא צריך זאת ועוד נימא איפכא דזאת כולה ערלה מש' כת"ר כל אפי' כ"ד וי"ל דידע דאיצט'תיבת כל לשום דרשא אחרת ואיצט' תיבת זאת לגלויי דלא נידרוש מתיבת כל אפי' כ"ד אבל אי הוה דרשי' איפכא לא הוה ידעינן כלל תיבת זאת למאי אתא עכ"ל יע"ש:

נמצא דלרב אשי דהל' כוותיה נפק"ל מתיבת זאת דכתב רח' גבי פסח מוכח דסתם תיבת כל דכתיבי בקראי אחריני בעלמא דלא כתיב נמי בהדה תיבת זאת רק תיבת כל דוקא אמרינן ודאי דכל כ"ד מש' ואמטו"ל הו"א דגם קרא דכל ערל אפי' כ"ד ערלה פסלה וכדי דלא נימא הדין אצט' רחמנא למכתב גבה תיבת זאת לו' לך דכאן בק"פ אינו פסול רק עד דאיכא כולה ערלה לאפוקי מסברת רבה ור"ח דס"ל דכל כולה מש' ואצ' רחמנא לכתוב זאת למעוטי זריקה למר לקולא ולמר לחו' כנז"ל:

ובזה אפ"ל כה"כ אם תחנה עלי מחנה ל"י לבי אם תע"מ בזאת אני בוטח דלכאו' יל"ד אמאי נקט הלב דוקא ולא אמר סתם לא אירא וגם הול"ל אם תחנה עלי מחנה ומלחמה לא אירא ואמאי פלגינהו בתרי בבי ומאי בזאת דקאמר אכן עפי"ה יע"ן דכבר הוכחנו דלרב אשי דדחה דברי רבה ור"ח ואוקים תיבת כל ערל דר"ל אפי' כ"ד אלא דהתם בק"פ אצט' לכתוב תיבת זאת ג"כ ללמדנו דדוקא כולה ערלה פסלה ולא כ"ד ערל א"כ ש"מ דבעלמא כל היכא דכתיב תיבת כל לחודה אפי' כ"ד מש' ומינה נמי דגם קרא דלעובדו בכ"ל וקרא דלא אוסיף להכות את כל חי ול"י כל בשר ודלא יעיר כ"ח הפי' האמיתי הוא דאפי' כ"ד משמע ולז"א דא"כ אף אם תחנה עלי מחנה של קטיגורים לקטרג עלי שלא כיוונתי בכל לבי בכל תפלתי עכ"ז לא ירא לבי שלא כיוון לבי בכל תפלתי כיון דהאמת הוא דכל אפי' כ"ד מש' וגם אם תקום עלי מלחמה לכלותני בכל האומה או אפי' במקצתה איני מתיירא מהם כלל בטענתם שטוענים דכל כוליה מש' אבל מקצת שרי דהא בזא"ת אני בוטח כלו' בתיבת זאת הנכתבה בתורה גבי ק"פ אני בוטח דממנה ראיה חותכת דבעלמא כל תיבת כל סתם משמעותה אפי' כ"ד וכנז"ל וק"ל:

ובזה פי הרב שער אשר ז"ל שם כה"כ כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כ"ן מקצוף עלייך ומ"ב דר"ל דבענין מי נח לעולם זאת לי זאת חוקת הפסח דכ' בתו' דמינה מוכח דבעלמא כל כ"ד מש' וא"כ ממילא כשנשבעתי שם מעבור מי נח עוד דהיינו לא יכרת כל בשר אינו אלא על הארץ ר"ל אפי' על ארץ אחת אינו מביא וממילא ודאי דכן נשבעתי מק"ע ומ"ב דהיינו לא יעיר כ"ח אפי' כ"ד חימה אין לי וז"ש מק"ע ומגעור בך אפי' גערה כ"ד כלל יע"ש ודפח"ח:

ובזה אפ"ל כה"כ אני ה' דיברתי אם לא זאת אעשה להם במדבר הזה יתמו וש"י דהנה בפ' חלק איפליגו ר"א ורע"ק על דור המדבר דר"א ס"ל דיש להם חלק לעוה"ב ורע"ק ס"ל דאין להם חלק לעוה"ב מדכ' בהאי קרא במדבר הזה יתמו בעוה"ז וש"י לעוה"ב ורבים שאלו דמה יענה ר"א בהאי ילפותא דרע"ק והמפרז"ל לדרכם פנו וגם אני בעוניי פי' במ"א בפנים שונים ואכמ"ל. והן עתה עפ"י דרכנו אפ"ל דר"א מפרש להאי קרא דהכי קאמר אני ה' דיברתי תיבת זאת גבי ק"פ לגלויי בק"פ דלא תימא כל ערל אפי' כ"ד ערל פוסל בק"פ כנז"ל ומינה ילפינן דבעלמא כל היכא דכ' תיבת כל בלא תיבת זאת היינו אפי' כ"ד משמע וא"כ מכח זה איני יכול עתה לכלותם כולם בבת אחת כיון דכל אפי' כ"ד מש' וקרא דלא אוסיף להכות את כל חי וכל בשר דאפי' כ"ד חי וכ"ד בשר ומכ"ש אומה אחת שבועתי חלה עליה ולזה הוכרחתי להמתין עליהם למות מעצמם במדבר הזה במשך מ' שנה דאם לא זאת כלו' דאלו לא נכתבה תיבת זאת גבי ק"פ הייתי דן דכל כוליה מש' וכדס"ל לרבה ור"ח וכרבנן דריב"ב ומינה הו"א דגם תיבות כל דכתיבי בקרא דלא אוסיף וכו' פירושם הוה כולייהו מש' אבל מקצת ואומה אחת שרי וכן בקרא דלא יעיר כל חמתו הו"א כ"ח לא יעיר הא מקצת חימה יעיר וא"כ אלולי תיבת זאת דבק"פ הוה עבידנא בהו כלייה כולם בב"א תכף ומיד במדבר הזה יתמו ושם ימותו לעוה"ב אבל השתא דכתיבנא תיבת זאת בק"פ לא מצינא למעבד בהו הכי כלל ואני מניחם נעים ונדים במדבר עד תום כל הדור לכפר עוונם להיותם גולים ומטולטלים לזכותם בזה להיות להם חלק לעוה"ב וק"ל: ובזה אפ"ל עוד כה"כ וזכרתי את בריתי וכו' ואף גם זאת בהיותם וכו', ל"מ ול"ג וכו' דר"ל דמלבד שזכות אבותם וזכות הארץ מסייעתם עוד זאת גם מתיבת זאת הכתוב בק"פ דמינה מוכח בפי' דכל היכא דכתיב כל סתמא בלי תיבת זאת אפי' כ"ד מש' ומה"ט לא מאסתים ול"ג ע"ד מש"ה מקצוף עלייך ומ"ב לכלותם כדי שלא להפר בריתי אותם אשר נשבעתי להם מק"ע ומ"ב דכל אפי כ"ד מש' וכ"ת דהא קי"ל כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל כ"ד פטור. לז"א זהו דוקא בדיני אדם ולא בד"ש וז"ש כי אני ה"א ובדיני שמים אני פוסק כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' וראיה לזה וזכרתי להם ב"ר אשר הוצאתי אותם מ"מ והתם לא הבאתי מבול עליהם במקומם אפי' שאינם רק אומה אחת אלא הם מעצמם באו לי"ס משם ראיה כי אני ה' ס"ל כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' וק"ל:

וזה אפ' כוונת אביגייל במ"ש לדהע"ה ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב וכו' דהנה העיד הכ' על דהע"ה לכל דרכיו משכיל ולזה אמרה לו שאם יחטא עמה אזי צ"ל בהכרח דמה שהעיד הכ' עליו לכל דרכיו משכיל כוליה מש' ולא אפי' כל דהוא וא"כ תהיה תיבת זאת הכתובה גבי ק"פ לפוקה ולמכשול לב לאדוני דהא לא מצינן תו לומר אלא כל היכא דכ' כל סתם ר"ל אפי' כ"ד מש' מה שלא היה כן בדהע"ה אם היה חוטא עמה וק"ל:

וזה אפ' כוונת דהע"ה באו' זאת נחמתי וכו' וזאת היתה לי וכו' ובזאת ידעתי וכו' כי הנה העיד עליו הכ' לכל דרכיו משכיל ובהאי תיבת כל באנו לפלו' דרבנן וריב"ב אי כוליה בעינן ולא אפי' כ"ד או אפי' כ"ד במש' ושונאי דוד ס"ל דהל' כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' ולאו"ד כל דהוא וה"נ לכל דרכיו כוליה בעינן ודוד חטא ח"ו בב"ש ובאורייה אך אי אמרינן דכל אפי' כ"ד מש' א"כ לא חטא דוד בב"ש ובאורייה כלל דהא העיד עליו הכ' לכל דרכיו משכיל והיינו אפי' חטא כ"ד לא הוה ביה כלל ודהע"ה נפק דק ואשכח ראייה עצומה דכל תיבת כל סתמא אפי' כ"ד מש' מדאצט' רחמנא למכתב זא'ת בק"פ ש"מ דבעלמא סתם כל אפי' כ"ד מש' ויפה העיד עליו הכ' לכל דרכיו משכיל וז"ש זא"ת נחמתי וכו' זא"ת היתה לי וכו' בזא"ת ידעתי וכו' וק"ל:

א"נ דהע"ה קאמר על כללות ישראל ור"ל דכיון דמכח תיבת זאת גבי ק"פ מינה מוכח דסתם תיבת כל בעלמא היינו אפי' כ"ד מש' א"כ גם קראי דכל חי וכל בשר וכל חמתו אפי' כ"ד מש' ולז"א זא"ת נחמתי וכו' זא"ת היתה לי וכו' בזא"ת ידעתי וכו' וק"ל:

וזה אפשר כוונת מאמרז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנא' וה' עמו וכו' כלו' מכל הכתובה בדוד הע"ה לכל דרכיו משכיל אומר דוד חטא ח"ו דס"ל כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל כ"ד פטור לז"א אינו אלא טועה דהא וה' עמו הוא וב"ד בדיני שמים פסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' א"כ כיון דה' עמו איך אפשר לבא חטא על ידו וק"ל. וזה אפשר כה"כ הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תע"ל כלו' כיון שהוא יודע תע"ל וא"א לאדם לכוין בכל תפלתו בכל לבו בלתי שום הרהור כלל לכך כתב רחמנא תיבת זאת בק"פ ללמדנו דבעלמא כל אפי' כ"ד וא"כ ה"ה בקרא דלעובדו בכ"ל אפי' בכל דהוא לבי סגי וק"ל:

וזה אפשר כה"כ שמרה זא"ת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך וכו' וה"ה כמבואר וק"ל:

מעתה נבא לבאר קראי דמגילה דהנה המן הרשע מסתמיך ואזיל כשיטת זקנו עמלק הרשע במאי דהיה סבור בבואו בפ"א להלחם בישראל שכנס לכל אוה"ע דהוה ס"ל דכל כוליה מש' כרבנן דריב"ב ועל אומה אחת מביא וכל חמתו לא יעיר אבל מקצת חימה יעיר ולזה אמר לאחש' שמלך בכיפה כמשז"ל ישנו עם אחד שהם רק אומה אחת וס"ל נמי כתי' קמא שתי' הרב שא"י ז"ל דתפלת ציבור עושה מחצה דמן הנמנע שיוכלו להתפלל בכל לבם בכל תפלתם ועבודתם על הרוב כנז"ל משם הרב חיד"א ז"ל וידוע מ"ש הרב דת ודין ז"ל דמלת לאבדם משתמעא לתרי אנפי או לאבדם לגמרי או כאבידה המתבקשת או כמ"ש מהרמ"א ז"ל דיכתב לעבדם כנז"ל וא"כ אפי' אם יתפללו אינה עושה תפלתם רק מחצה ויהיו כאבידה המתבקשת או לעבדם במסים ואר' וכי תימא דבציבור קי"ל אפי' כ"ד חימה לא יעיר ואפי' שלא התפללו בלב שלם וכתי' ב' דהרב שא"י ז"ל הנ"ל לז"א דתירוץ זה לא שייך הכא דהא הוא מפוזר ומפורד בה"ע בכמ"מ ולא דמו לאותו ציבור דדור המדבר ששם היו כולם מקובצי' יחד וכנז"ל. ועוד ודתיהם שונות דאינהו גופייהו ס"ל דהל' כרבנן דריב"ב משום דרבים נינהו נגד יחיד ריב"ב וזה רמז באו' שונות מלשון שונה הלכות ורבנן ס"ל דכל נפש כוליה נפש מש' וגם רמז לו באו' שונות ר"ל משונות מינם ובם דבקרא דאל תטמאו בכל אלה ס"ל אפי' באחת מאלה וכן בקרא דכל גבה לב אית מנהון דס"ל אפי' כ"ד מש' ואית מנהון דס"ל כוליה מש' אבל פורתא שרי ולא השוו מדותיהם בכל הדינים שלהם וגם רמז לו שדתיהם משונות מכל דתי העמים שכל דתי העמים השוו מדותיהם משא"כ עם זה וא"ת מתיירא אתה מאלהיהם דבדיני שמים פסקי כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' לז"א לא תחוש לזה כיון דהם עצמם את דתי המלך מלש"ע אינם עושים דלא דייני כדי"ש כלל א"כ תן להם כפעלם ובדיני אדם שלהם ולמלך אין שוה להניחם בנחת בשלוה כלל אם על המלך טוב יכתב לאבדם ומשתמעא לתרי אנפי כנז"ל כיון שהם אינם רק אומה אחת וכל כוליה מש' אבל מקצת פטור וכיון דאתה המלך מלכת בכיפה ע"כ העולם וכבר נשבע ה' שע"כ העולם אינו מביא א"כ אין לו להתיירא מאלהיהם כלל וק"ל:

ולזה אחש' שהיה שונא ישראל יותר מהמן כמשז"ל נכנסו דברי המן באזניו ותו"מ הסכים עמו כיון שהם אינם רק אומה אחת וכל כוליה מש' וכרבנן דריב"ב וכנז"ל. ואולם המן הרשע דא קשיתיה טובא והעלימה מאחס' והיא מקרא דאל יבא בכל עת אל הק' דמשם מוכח להדיא דכל אפי' כ"ד מש' וכנז"ל דאילו מקרא דאל תטמאו בכל אלה דס"ל לישראל אפ' באחת מאלה אי"ל דהם החמירו מאליהם שלא ליטמא אפי' בחדא מנייהו ולעולם דכל כוליה מש' ולא אפי' כ"ד ברם דא עקתיה קרא דאל יבא בכל עת דהתם צ"ל אפי' כ"ד עת אל יבא מדקא מסיים קרא כי אם בזאת יבא וכו':

ולזה אמר המן וכ"ז איננו שוה לי בכל עת שם רמז להאי קרא דאל יבא בכל עת דמניה מוכח דכל אפי' כ"ד מש' ומכח האי קרא אני רואה למרדכי היהודי יושב בשעה"מ כלו' אני רואהו שיש לו ישיבה וקיום בעולם כיון דהיא בשער ר"ל בשיטת המלך מלש"ע דס"ל דכל אפי' כ"ד מש' וק"ל: ולזה שלחה אסתר להתך אל מרדכי לדעת מ"ז ועמ"ז כלו' כיצד אופן הגזירה ועל מה אדניה הטבעו ומה ראיה יש לו לסתור סברתם הנ"ל ולכך ויגד לו מרדכי את כ"ל כלו' כל חילייהו דהמן ואחש' הוא מתיבת כל דכתיב בשבועת ה' דכל חי וכל בשר וכ"ת דבכולהו ס"ל כל כוליה מש' אבל כ"ד שרי כדהוה ס"ל לזקנו עמלק הרשע הנקרא בשם קרהו והמן ב"ב ש"ק לשיטתו אזיל וכמש"ל וגם הודיעה ע"י התך דהמן הרשע פיתה ורימה לאחש' לכתוב לאבדם דמש' תרי אנפי או לעבדם והוא זייף וכ' להשמידם וז"ש ואת פ' הכסף וכו' ואת פתשגן כתב הדת להש' נתן לו להראותה זיופו שלא הניח לכתוב לאבדם דמש' לתרי אנפי והוה מצי אחש' לתרץ דיבוריה דפי' לאבדם אינו להשמיד וכו' רק כאבידה המתבקשת אבל עכשיו שזייף וכתב להשמידם אין עוד שום פי' לטובה כלל כי כן צריכה רבה שתבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו ע"ע בדרך תחינה ובקשה אולי יש תקוה:

והנה אסתר כשומעה כ"ז הבינה בדעתה שטענת המן הרשע דכל כוליה מש' ולא אפי' כ"ד היא טענה חזקה כיון דאנן בדיננו הכי קי"ל להל' כרבנן דריב"ב ולא ידעה שום ראיה לסתור דלאו כ"ע דינא גמירי וכ"ש דהני נשי לא גמירי וסברי כמשז"ל ולזה שלחה אסתר לו' למרדכי דביאתה אל המלך בלי רשות להצילם הוא ספק להצלתם וכניסתה אצלו בלי רשות הוא ודאי בחיוב מיתה כי אחת דתו להמית ואין ס' מוציא מידי ודאי ואיך תכניס עצמה בסכנת נפשות ודאי משום ס' הצלת ישראל וזה גרם לה מחסרון ידיעתה להביא ראיה מההוא קרא דאל יבא בכל עת ומקרא דזאת חוקת הפסח דמתרווייהו מוכח להדייא דכל אפי' כ"ד משמע וכנז"ל ולזה שלח לאמר לה אל תדמי וכו' כלו' אל חחשבי כי המה יאבדו ואתה תעמוד כי אם החרש של שאול אביך דגם הוא אזל בשיטה זו דכל כוליה מש' ולא אפי' כ"ד ואת ג"כ תחרישי ותעלימי עין משתי ראיות הללו שהם בע"ת ר"ל קרא דבכל עת גם הזאת ר"ל קרא דזאת חוקת הפסח דמתרווייהו מוכח דכל אפי' כ"ד מש' תדעי לך שריוח והצלה י"ל ממ"א דהיינו מקרא דאל תטמאו בכל אלה ולא רצה להזכיר לה מקרא זה בפי' אפי' ברמז רק דיבר לה בלשון נסתר ונקי ומי יודע אם לע"ת כזא"ת שם רמז לתרי קראי דבכל עת וזאת חה"פ תרווייהו אצט' לזה"ז שתגיעי למלכות ולהתחנן לו להנצל כל ישראל מגזירה זאת. וכשמוע אסתר את הראיות הללו סברה וקבילת עלה כיון דודאי מתרי קראי הללו מוכח דכל אפי' כ"ד מש' ומינה דאפי' על אומה אחת אינו מביא ואפי' כ"ד חימה לא יעיר אכן מ"מ צריך ג"כ להתפלל אל ה' בלב שלם בכל תפלתם כיון שאינם מקובצים כדור המדבר רק הנמצאים בשושן כדי שיהיו נענים לגמרי ולא לעשות מחצה ולז"א א"כ איפה לך כנוס וכו' ועי"ז מתבטלת הגזירה לגמרי וכתי' א' דהרב שא"י ז"ל וכמובן:

ובזה א"ש מ"ש המן לאחש' על ישראל שהם אומרים שה"י פה"י אשר דקדקנו לעיל דאמאי לא נקט רק שבת ופסח דוקא ולא סוכות ושאר י"ט אכן עם האמור הנה נכון דכל חילייהו דישראל דס"ל דכל אפי' כ"ד מש' אינו אלא מקרא דלא תעשה כ"ל מלאכה דחייב סקילה אפי' על מלאכה אחת ומקרא דכ' בחג הפסח זאת חוקת הפסח ולהכי לא נקט אלא שתים זו שבת ופסח דוקא: ולזה אמרה אסתר לאחש' כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ואלו וכו' החרשתי כלו' דאלו לא היה מזייף המן נוסח הגזירה מלאבדם להשמידם החרשתי דמצית אמרת אני כוונתי היתה לאבדם כאבידה המתבקשת או לעבדם והו"ל כל דהוא חימה יעיר ולא כל חמתו אך השתא שזייף וכ' להשמיד וכו' אפי' תאמר דהל' כרבנן דריב"ב דכל כוליה מש' אבל על אומה אחת מביא הי"ד בדיני אדם אך בד"ש חייב דס"ל כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' ואין הצר מצורר חושש בנזק ממלך מלש"ע דמחייב אותך בד"ש וק"ל:

ובזה אפ"ל כוונת מאמרז"ל אלי אלי למה עזבתני אלי בים אלי בסיני דמן הים מוכח דכל אפי' כ"ד מש' מדלא הביא מבול על המצריים במקומם כנז"ל מזה מוכח כלישנא בתרא דבפ"ק דסוטה דאפי' על אומה אחת אינו מביא וגם קרא דכל גבה לב אפי' כ"ד גאוה אסור וגם ידוע משז"ל דהניח ה' כל הרים וגבעות ולא השרה שכינתו במ"ת רק בסיני להורות מדת הענוה כידוע דס"ל דכל אפי' כ"ד משמע וז"ש אסתר אלי בים אלי בסיני דמתרווייהו מוכח דהעיקר כמ"ד דכל אפי' כ"ד מש' וא"כ צ"ל דאפי' על אומה אחת אינו מביא וא"כ למה עזבתני עתה לבטל גזירת המן ואחש' דס"ל איפכא וכנז"ל וק"ל: וזה אפשר כה"כ כתוב זאת זכרון בס' ושים בא"י כי מחה אמחה אז"ע שם רמז בתיבת זאת שבגבי ק"פ דמינה ילפינן דכל סתם בעלמא אפי' כ"ד מש' ותיבת זאת הנז' מועלת לישראל שבזמן המן ואחש' כי מחה אמחה את זכר עמלק כמשז"ל דתיבות מח'ה אמח'ה בגימט' זה המן וגם נלע"ד דתיבות א"ת זכ"ר במ"ק כתיבות ז"ה המ'ן במ"ק דוק ותשכח. אכן שים באזנ'י סוד זה תלחוש לו באזניו כדי שלא יתרשלו ישראל שבאותו הדור מלעשות תשו' ותפלה דהקב"ה מתאוה לתפלתם ש"ץ וכידוע:

וזה אפשר טעם נכון למשז"ל דגזירת המן היתה בעוון מכירת יוסף דמאי שייכות יש זל"ז ברם כתבו ז"ל דהשבטים נתכוונו לפטור עצמם בדיני אדם מדין עשרה בנ"א שהכו לאחד דכולם פטורים כרבנן דריב"ב אך בדיני שמים מה עשו שיתפו לשכינה עמהם כדי להסכים עמהם גם בדי"ש ולזה שילם להם ה' מכ"מ שמכרם אחש' להמן דגם הוא אזל כשיטתייהו דכל נפש כוליה מש' ולא כ"ד ובתר שעשו תשו' ותפלה ביטל ה' גזירתם בדיני שמים דפסקי כריב"ב דאפי' כ"ד מש' וק"ל:

ובזה יובן כה"כ אבן מאסו הבונים וכו' דאבן הוא כינוי לישראל כמש"ה משם רועה אבן ישראל מאסו הבונים שהם אוה"ע כדפירש"י ז"ל שם וקאי על אחש' והמן שמאסו בישראל ורצו לעוקרם ח"ו מן העולם ולא עלתה בידם אלא אדרבא כנסת ישראל היא היתה לראש פינה וא"ת במה זכו ישראל להנצל מהם כיון דקי"ל כריב"ב דכל נפש כוליה מש' לז"א מאת ה' כלו' בדיני שמים דפסקי כריב"ב וגם היתה זא'ת תיבת זאת הכתו' בק"פ דמשם הוכחה ברורה דסתם תיבת כל בעלמא ר"ל אפי' כ"ד וכדס"ל לרב אשי וכ"ת תק"ל לרב אשי דאמאי לא נימא איפכא וכקו' התוס' ז"ל התם וכנז"ל לז"א דאי הו"א איפכא לא הוה ידעינן תיבת זאת למאי אצט' וכתי' התוס' ז"ל הנ"ל וז"ש היא נפלאת בעינינו אך זה היום עשה ה' בדי"ש דדייני כריב"ב דכל כ"ד מש' ולזה נגילה ונשמחה בו ובישועתו וק"ל:

ובזה יובן כה"כ ודרז"ל פנה אל תפלת הערער ולא בזה א"ת תכתב זאת לדור אחרון וע"ן יהלל יה ודרז"ל לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר ע"כ והוא שכבר הקדמנו מ"ש הרב חיד"א ז"ל בכוונת רז"ל במ"ש דאין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר דר"ל עניו ודריש כל גבה לב אפי' כ"ד אסור ומינה נמי דגם בקרא דלעובדו בכ"ל פי' אפי' כ"ד סגי כיון דלא אפשר לאדם לכוין יפה בכל לבו בכל תפלתו ועכ"ז הקב"ה מקבל תפלת העניו דגמולו ישלם לו מכ"מ וכנז"ל וז"ש פנה אל תפלת הערער שהוא העניו כערער בערבה ולא בזה א"ת אפי' שהיתה בלי כוונה בכל לבו והט' משום דדריש כל כ"ד מש' והו"ל מכ"מ וא"ת מנל"ן לו' דכל כ"ד מש' אימא כוליה מש'. לז"א תכתב זא"ת דהיינו קרא יתירה דזאת חוקת הפסח דאצט' לגלויי דבעלמא סתם כל כ"ד מש' ותועיל לנו לדור אחרון בימי מרדכי ואסתר כנ"ל וא"ת אמאי הניח הקב"ה סתום וחתום ולא גילה לנו בפי' דכל כ"ד מש' לז"א כדי שעם נברא יהלל יה כלו' דאל"כ היו מתרשלים ישראל מלעשות תשו' ותפלה והקב"ה מתאוה לתפלתם ש"ץ כנז"ל וק"ל:

ובזה יובן מדרז"ל וז"ל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע כשתעשה תשועה לישראל בימי מר' ואסתר זכרני ה' בע' עכ"ל והוא תמוה לכאו' ועפי"ד יע"ן דכבר כתבנו דדהע"ה העיד עליו הכתוב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו ובהאי תיבת כל באנו לפלו' דרבנן וריב"ב אי כוליה מש' או אפי' כ"ד כדחזינן האי ספק גופיה בקראי דכל חי וכל בשר וכל חמתו וכל גבה לב כנז"ל ושונאי דהע"ה הוה ס"ל דכל כוליה מש' ודוד חטא ח"ו באורייה וב"ש לז"א דהע"ה רבש"ע כשתעשה תשועה בז' מר' ואסתר אזי יתברר לכל דכל אפי' כ"ד מש' ומשם יתבאר לשונאיו דיפה העיד עליו הכ' לכל דרכיו דאפי' כ"ד חטא לית ביה כלל וק"ל:

וזה אפשר כה"כ אברכה את ה' בכ"ל ע"ת וכו' כלו' אברך את ה' שכתב בתו' ואל יבא בכ"ל עת דמשם ראיה חותכת דכל אפי' כ"ד מש' ובזה תמיד תהלתו בפי אני מתפלל לפניו בפי דייקא ולא בכוונת כל לבי דכיון דמעקרא דבכל עת נפק"ל אפי כ"ד א"כ ה"ה נמי בקרא דלעובדו בכ"ל אפי' כ"ד לב סגי וא"ת דהא קי"ל כרבנן דריב"ב דס"ל כל נפש כוליה נפש מש' לז"א בה' תתהלל נפשי כלו' בדיני שמים שאני דפסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' אכן זהו דוקא לענוים דדרשי נמי כל גבה לב אפי' כ"ד אסור וז"ש ישמעו ענוים וישמחו כנז"ל וא"כ גדלו לה' איתי שאני ג"כ עניו כמ"ש ואנכי תולעת ול"א ולא גבה לבי וכו' ונרוממה שמו יחדיו ועי"ז דרשתי את ה' וענני אף שלא כיונתי בתפלתי בכל לבי עכ"ז וענני וגם מכל מגורותי הצילני דאפי' כ"ד חימה לא יעיר עלי כלל כנז"ל וק"ל:

וזה אפשר ג"כ כה"כ פי צדיק יהגה חכמה וכו' דקאי על מרדכי הצדיק פיו יהגה חכמה לסתור טענת המן הרשע דס"ל להמן כל כולו מש' ולשונו דמרדכי תדבר משפט שאין הדין עם המן בסברתו הנז' והט' דמרדכי משום דתורת אלהיו בלבו דבדי"ש הכי ס"ל דכל אפי' כ"ד מש' ובזה בטוח היה מרדכי בה' דלא תעמוד אשוריו שלא תאונה להם רעה ועם כי צופה רשע זה המן לצדיק זה מרדכי ומבקש להמיתו עכ"ז ה' לא יעזבנו בידו דבדי"ש תיבת כל אפי' כ"ד מש' וק"ל:

וזה עצמו רמז הכ' ותשועת צדיקים שהם מר' ואסתר ובני דורם תשועתם באה מה' בדי"ש דפסקי הל' כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' ולכך ויעזרם ה' דייקא ויפלטם מרשעים אלו המן ואחש' ויושיעם כי חסו בו, בו דייקא וק"ל: ובזה אפ"ל עוד כה"כ וכ"ת כ"ל היום כלימתי נגדי וכו' כלומר מכח כל הכתוב בתו' כל בשר וכל חי וכל חמתו מהם כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף וכו' דס"ל כל כוליה מש' אבל מקצת שרי אבל האמת הוא דאין הדין עמהם בזה כלל שהרי כ"ל זא"ת דכתיבי גבי ק"פ כ"ל ערל וזא"ת חוקת הפסח באתנו כלו' לא אצט' לכותבם שם אלא לגלויי ע"כ תיבת כל סתמא בעלמא דר"ל אפי' כ"ד מש' ובזה אנו בטוחים ולא שכחנוך וכו' אפי' כי הכיתנו וכו' וכ"ת אי תיבת זאת דבק"פ לא אצט' אלא לגלויי על תיבת כל ערל דלא תימא אפי' כ"ד ערל פוסל וכדאיקים הכי רב אשי א"כ תק"ל דלא ליכתוב לא תיבת זאת ולא תיבת כל ועו"ק דנימא איפכא וכדהקשו התוס' ז"ל עליה דרב אשי כנז"ל לז"א הלא אלהים יחקור זא"ת כלו' אי הו"א איפכא דזאת אפי' כ"ד ערל ואתייא תיבת כל לו' עד דאיכא כוליה ערל וכדס"ל לרבה ור"ח אזי לא הוה ידעינן תיבת זאת למאי אתייא וכתי' התוס' ז"ל וז"ש אי הו"א איפכא אזי הלא אלהים לבדו יחקור זאת למאי אצט' אבל אין איתנו יודע למאי אצט' ותו כי הוא יודע תע"ל שאינו יכול שום אדם לכוין בכל לבו בכל תפלתו וקרא צווח לעובדו בכ"ל וא"כ לא הוות שבקת חיי להתקבל תפלותנו לפניו ית' אל"ו צ"ל דכל אפי' כ"ד מש' א"כ גם קרא דכל חמתו אפי' כ"ד חימה אין לו כנז"ל וק"ל. וזה אפשר כוונת אנשי כנה"ג ז"ל בנוסח עזרת אבותינו וכו' ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר על זא"ת שבחו אהובים וכו' דתיבת על זאת לכאורה אין לה הבנה דהול"ל על זה וכו':

אכן כבר הקדמנו דמדחזינן ליה להקב"ה דלא הביא מבול על אומת מצרים במקומם אלא הם באו מעצמם לי"ס מזה מוכח דכל אפי' כ"ד מש' וראיה עצומה לזה מדכתב בתו' זאת חוקת הפסח וכנז"ל וז"ש ויכסו מים צריהם מכאן ראייה דכל אפי' כ"ד מש' ולזה עשה ה' שהם עצמם יבואו לים משום דס"ל להקב"ה דכל אפי' כ"ד מש' ואפי' על אומה אחת אינו מביא וכלישנא בתר דסוטה וזה אינו אלא מדכ' זאת חוקת הפסח וז"ש על זא"ת הכתובה גבי ק"פ שבחו אהובים דאי לאו האי זא"ת הו"א דכל תיבת כל דכתיבי בכל הנהו קראי כוליה מש' אבל השתא דכתיב זאת בק"פ ש"מ דהיכא דכתיב סתם כל בעלמא אפי' כ"ד מש' וכמדובר וק"ל:

ובזה אפ"ל מאי דאיפליגו ר"ל ור"י בפ' חלק דקי"א בקרא דישעיה לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אמר"ל למי שמשייר אפי' חק אחד אמ"ל ריו"ח לא ניחא ליה למארייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפי' לא עשה ולמד אפי' חק אחד וכו' יע"ש ועיין בחידושי אגדות שכ' שכן הוא בילקוט יע"ש וצל"ד במאי פליגי ר"י ור"ל ואמאי ריו"ח תלה הדבר במארייהו ולא בדידיה דהול"ל ור"י אמר אפי' וכו' ואולם אפ"ל דפליגי בפי' ההוא קרא דכתיב בתורה בפ' כי תבא והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כ"ל מצוותיו וחוקותיו וכו' ארור וכו' ופליגי בפלו' דרבנן וריב"ב הנ"ל דר"ל ס"ל כרבנן כל כוליה מש' ולזה את כל כוליה מש' ואם חיסר חד מנייהו קאי בארור ולכך קא דריש לבלי חק למי ששייר אפי' חק אחד ולזה השיגו ריו"ח דהן אמת דהכי קי"ל בדיני אדם כרבנן דריב"ב אמנם בדיני שמים פסקי כריב"ב דכל אפי' כ"ד מש' וז"ש לא ניחא למארייהו וכו' דבשמים ממעל דייני כל כ"ד כריב"ב ולכך צ"ל דגם קרא דארור הנז' אפי' כ"ד מש' וצ"ל לפי"ז דכוונת הכ' דישעיה דלכן הרחיבה שאול וכו' דהוא דיני שמים דפי' לבלי חק למי שלא קיים אפי' חק אחד דכל כ"ד מש' בדי"ש כנז"ל וק"ל:

ועפ"י קוטב זה אפ"ל מאמרז"ל בפ' וישלח וז"ל אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורה אותו ואת בנו ל"ת ביום אחד אם יבא רשע זה ויהרוג את בני ואת אמם כאחד ס"ת שאתה עתיד ליתן בסיני מי יקרא בו עכ"ל ויל"ד דאם תלונתו על התורה דלא ישאר מי שיקבלנה א"כ לא הי"ל להביא קרא דשור ושה וכו' ועיל"ד אומרו בסיני דמש' דאם היה במ"א לא הוה ק"ל כלל. ותו מה"ל אומרת מי יקרא בו דהול"ל מי יקבלנו או מי יקיימנו דבאומרו מי יקרא בו מש' דלא קשייתיה אלא על הקריאה בו דוקא ולא על קבלת התו' וקיומה. אמנם עפ"י קוטב הנ"ל אפשר דהכל יע"ן בהקדים עוד מ"ד בחולין דע"ו ת"ר אותו ואת בני נוהג בכלאים ובכוי רא"א כלאים הבא מן העז ורחל או"ב נוהג בו כוי אין או"ב נוהג בו אמר"ח איזהו כוי שנחלקו בו ר"א וחכמים זה הבא מן התייש וצבייה היכי דמי אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאמר"ח הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש דפטור דשה ובנו אמ"ר ולא צבי ובנו אלא בצבי הבא על התיישה וילדה וקא שחיט לה ולברה והאמר"ח הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב דשה אמ"ר ובנו כל דהוא ומשני לעולם בתייש הבא על הצבייה וילדה בת והבת ילדה בן ושחיט לה ולברה רבנן סברי חוששין לזרע האב ושה אפי' מקצת שה ור"א סבר א"ח לזרע האב ושה אפי' מק' שה לא אמרינן יע"ש:

תו אמרינן בבכורות ד"ג רי"א המקבל בהמה מן העכו"ם וילדה מעלין אותה בשיווייה ונותן לכהן חצי דמיה וחכ"א כ"ז שיד גוי באמצע פטור מן הבכורה וב' מקרא אחד דרשו כל בכור בכור אפי' מקצת בכור במש' כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה בכור דישראל ור"י סבר בכור כוליה בכור מש' כתב רחמנא כל אפי' כל דהוא אי אית לישראל חייב בבכורה יע"ש וכבר הקדמנו דמאי דפליגי אמוראי בפ"ק דסוטה בקרא דתועבת ה' כל גבה לב דפי' ז"ל דפליגי בהאי פלו' אי כל כוליה מש' או אפי' כ"ד כנז"ל: עוד נקדים מ"ש בפ"ק דסוטה ע"פ ואת דכא ושפל רוח דפליגי ביה ר"ן ור"ח חד אמר איתי דכא וחד אמר אני את דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הניח הקב"ה כל ההרים וגבעות ולא השרה שכינתו אלא בהר סיני וגם לא הגביה הר סיני למעלה יע"ש נמצא דנתינת התו' על הר סיני להורות מדת הענוה כי רבה היא. ובזה פי' בעניותי כה"כ אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם ודרז"ל מכאן שהרכין השמים ושה"ש על הר סיני וא"כ לא תעשון אית"י כלו' לא תדרשו כמ"ד איתי דכא אלא העיקר כמ"ד אני את דכא וק"ל:

אך מ"מ יש ללמוד מזה ראיה גמורה למ"ד דמעט גאוה שרי לת"ח דאי איתא כמ"ד לא מינה ול"מ דמי זוטר וכו' א"כ הי"ל להקב"ה לתת התורה בארץ מישור ואדרבא במקום היותר עמוק ומדהשרה שכינתו עכ"פ בסיני ש"מ דת"ח צריך שיהיה בו מעט גאוה אחד מח' שבח' להורות דעכ"פ צריך שיהיה בו גאוה מעט הת"ח כמו הר סיני שהוא עכ"פ הר גבוה מעט:

עוד נקדים חקירת רז"ל דאיך זכו ישראל בתורה ולא המלאכים כיון שיש למלה"ש טענת דינא דבר מצרא וניחא להו משום דהאבות קיימו כל התורה והו"ל ישראל בני בעלים הראשונים ולגבי בין בעלים הא' ליתא לטענת דינא דב"מ:

אך התינח אם האבות יצאו מכלל ב"ן אבל אם לא יצאו עד מתן תורה צ"ל תירוץ אחר והוא דקי"ל דמעשה גדול מתלמוד כדאיתא בק"י ד"מ והו"ל פסידא דמוכר אם היתה למלאכים כיון שאין בהם מעשה המצוות:

ענ"ק דישראל נקראו שה פזורה ישראל אכן באמת אינם שה ממש שהרי הם בני אדם ברם לפי מ"ש דמכח נתינת התורה לישראל בהר סיני ולא במישור ובמקום עמוק דאתא להורות דמקצת גאוה שרי כנז"ל א"כ ודאי דס"ל להקב"ה דגבה לב אפי' כ"ד אסור לזה כתב רחמנא כל לומר עד דאיכא כולו גבה לב אסור הא פורתא שרי א"כ איפה גם בשור ושה דכתיב באותו ואת בנו ודאי דס"ל להקב"ה שה אפי' מקצת שה במשמע א"כ הא ודאי דגם ישראל לא נפקי מתורת שה במקצת שה דהוא כל דהוא שה כיון דעכ"פ נקראו שה וא"כ כשיבא עשיו הרשע ויהרוג את השבטים ואמם יחד הו"ל בכלל אותו ואת בנו כנז"ל דשה אפי' מקצת שה וחייב עשיו:

אלא דאכתי י"ל דהן אמת דישראל נקראו שה אך היינו דוקא משעה שיצאו מכלל ב"ן במתן תורה ונעשו ישראל שכן כתוב שה פזורה ישראל אבל האבות לא יצאו עדיין לא יצאו מכלל ב"ן אמנם אם נאמר כן א"כ הדק"ל איך זכו ישראל בתורה ולא המלאכים הלא מדינא דב"מ היא ראויה דוקא למלאכים דלפי"ז דהאבות לא יצאו מכלל ב"ן אינם נקראים בעלים הראשונים וגם בהיות שיש להם דין ב"ן אי אפשר שיהיו בנים למקום דהכי תנן באבות חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ישראל דייקא שיצאו מכלל ב"ן וא"כ באיזה טעם זכו ישראל בתורה ולא מלה"ש ועכצ"ל דהט' משום דמעשה גדול מת"ת דאי אמרינן דתלמוד גדול ממעשה כדס"ל לר"מ במס' קידושין ד"מ ודאי דהתורה היתה יותר שייכא למלה"ש שהם אלף פעמים יותר מבני אדם ואם נאמר דמעשה גדול א"כ ודאי דהתורה יותר שייכא לבני אדם והו"ל פסידא דמוכר דאף דמלה"ש הם לומדים הרבה מ"מ העיקר חסר אצלם שהוא המעשה:

ובכן נבא לביאור המד' הנ"ל דז"ש יעאע"ה רבש"ע כתבת בתו' ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אם יבא רשע זה ויהרוג אם על בנים יחד מוכרח מזה דס"ל דשה כולו שה משמע וא"כ גם קרא דגבה לב כולו גבה לב משמע ואתייא תיבת כל לומר דאפי' כל דהוא גבה לב אסור א"כ ס"ת שאתה עתיד ליתן בהר סיני קשה דלמה בהר סיני דעכ"פ הוא גבוה קצת אדרבא היל"ל בעומק כיון דכל גבה לב אפי' כל דהוא משמע וכי תימא דלעולם ס"ל להקב"ה דשה אפי' מקצת שה אלא שהאבות והשבטים לא יצאו מכלל ב"ן ודוקא ישראל נקראו שה כדכ' שה פזורה ישראל א"כ ניחזי אנן במה זכו ישראל בתורה ולא המלאכים דהתירוץ הראשון דישראל הו"ל בן בעלים הראשו' לא שייך תו לאומרו ולא דין בנים כנז"ל ועכצ"ל התירוץ הב' דהט' משום דהמעשה גדול מתלמוד וא"כ מי יקרא בו דכולם ירוצו אחר המעשה המצוות ולא ילמדו בו כי אם מעט בתחי' כדי לדעת דיני המצוות דוקא אבל לא לשם קריאה ולימוד כיון שהם רואים דמעשה גדול מתלמוד וכמ"ש התוס' ז"ל שם בקי' ד"מ בד"ה תלמוד גדול וכו' יע"ש וק"ל. בילאו"א:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה