פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה
ב דרוש לפרשת זכור
מליצה ודרוש לשבת זכור שדרשתי בק"ק הלועזים יכב"ץ פה דמשק יע"א. איתא במד' וז"ל ר"ל בשם ר"א בר"ח אומר כ"ז שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם אבד זרעו ש"ע מה"ע השם והכסא שלמים מה טעם האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב בתריה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם עכ"ל:
מי ומי ההולכים בלכתם ילכו בסוף ובראש את מי אשלח ומי. בראש אמיר ספיר"ת האומר הן קדם הוה מספ"ר קומ"י. אגב אסיפ"א פתיחא מעין חתימה החותמת הכר נא למי. מילתא דאתייא מביניי"א ביני ביני דנקיט סידרא יקר מחרו"ז אספר מעשה יה לכל האותו"ת אתייא ותמהייא והדריה לכלליה שיתי שומי אל פתח השער שער עמי:
מי חכם ויבן אלה מפלאות תמים דעים, מ"ט ומה נעים, גדול העצה ורב העלילייה. דחביבא ליה כנס"י ברתיה דיעקב כגפן פורייה. עביד להו נטירותא יתירתא כאישון בת עין לעלמי עלמייא. כרחם אב על בנים אבינו אב הרחמן רועה נאמן הבוחר בעמו ישראל באהבה כי יעקב בחר לו יה. עזרם ומגינם הוא הבוטחים בה' ויהי להם למושיע ויך צריו אחור מכה טרייה. שבכל דור ודור הם עומדים עלינו לכלותנו ומקפי לן ספסלי לאוגייא. רבים קמים עלינו ואתה ה' מגן בעדנו כבודנו ומרים ראשנו צורנו וגואלנו משבחנא לאלהנא דבשמייא. אשר לא עזב ולא יעזוב את חסידיו זרע ישראל שבטי יה. לא זז מחבבן עד אשר שאמר להם שמעוני אחי ולאומי: מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה"א בכל קראנו אליו ויושיע לנו הוא מושיענו הוא יושיענו ישע יה. לכו חזו מפעלות אלהים מאי דקמן בקום עלינו אדם בליעל זה המן זרע מרעים נין עמלק הנה אלה רשעים שחיק טמייא. ויהי בימי אחשורוש המולך מעצמו מלך טפש היה. בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חרטומייא ואחשדרפנייא. עבד לחם רב מאכלות אסורות ויין נסיכם קדלי וחזירי וכל בהמה עגלה יפה ופיפייה. אף הוא היה מתכוין לאעבורי אחסנתא ולאעבורינהו אדתא לבני גלותא ייתון ביני עממייא לאכול ולשתות עמהם ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם ויעבדו את עצביהם ולזנות את בנותיהם בני ערבובייא. זה דרכו כסל ורשתו אשר טמן הוא המן ופתאים עברו ונענשו ויאכלו זבחי מתים ח"י אלף מישראל לא שמרו ברית אל כאשר זמם וכאשר דימה כן היה. זוהי שחייבתם גדולה לגימה כי נהנו מסעודתו של אותו רשע והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות אשכלות מרורות מדהרות דהרות אוכלי עמי:
מי נתן יעקב למשיסה וישראל לעשות כרצון איש זה המן איש צר ואויב אמר למהומן ויט ישראל בקי בהטייה. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים רעה ומצורעה הנידחה והצולעה נתכוונה לרעה אף הנשים בכלל לא תחנם לא תתן להם חנייה. ביום הז' כטוב לב המלך ביין גזר גזירתא לאתויי האי מטרוניתא פשוט נבילתא להראות העמים והשרים את יפיה. וישלח ה' מלאך ועשה לה זנב ההוה אמר איתוהא ניהלאי בעירום ובחוסר כל ערום ועריה. ותמאן המלכה ושתי לבא אצלו העזה פניה ותאמר לא כה תאמרו לההוא שטייא. בר אהורייריה דאבא לא יעשה אפי' לשפחה הגיורת והשבויה. כי בת מלך אנכי לא תהא כזאת בישמעאל אתה ידעת שבתי וקומי:
מי הקשה אליו ותתפעם רוחו על פתגמא דנא כסיל הוציא כל רוחו גזר אומר וכן היה. ויהי דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין הנהו דיינייא. הדיוט קופץ בראש ויען ממוכן זה המן עבד לא נאמן לא על המלך לבדו עותה בת קטלא היא משום מיגדר מילתא למיחש מיהא בעייא. כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן כי ירא אנכי ראיתי שערורייה. בת מות היא ונווסקו כל הנשים למען ידעו הני נשי בישי להיות כל איש שורר בביתו אלה בני שרייה. ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה משח זיתא דכיא. ויעש המלך כדבר ממוכן מה' יצא הדבר תבא בתה של שרה אסתר מן התורה אשה יקרה הצדקת הכשרה ליהודים היתה אורה בת דודו של מרדכי הצדיק מירא דכייא. ותלקח אסתר אל בית המלך בשמן המר ובתמרוקי הנשים אפרסמונא דכייא. ומרדכי ציוה לה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה בת מי:
מי זה מחשיך שם חושך לאור ביום גידל המלך אחשורוש את המן ונהי נהיה. וכל עבדי המלך לפניו יכרעו וישתחוו לו אחשדרפנייא וסגנייא. גבה לב הבליעל שם שם לו צלם על לבו ובקרבו ישים אורבו מרורת פתנים בקרבו והן ברוחו רמייה. ומרדכי ל"י ול"י ומידי עוברו לפניו פושט לו את הרגל ויאמר לו עבדי אתה עבדא בישא סורי הגפן נכרייה. כלום יש עבד מורד ברבו ויפג לבו עבדא דמאן נכסי דמאן גזעא בישא עבדא רעייא. וימלא המן על מרדכי חימה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו חשב מחשבות מכלות עינים ומדיבות זר מעשהו עבודתו נכריה. לאובדא ולהשמדא הפריז על המדה כל עם מרדכי עם חכם ונבון ולהשכיר חציו מדם חלל ושביה. השב"י ישראל אנשים ונשים וטף בכלל כי שם בלל כל עצמותי תאמרנה ה' מי:
מי נטה עליו קו תוהו הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש וירא כי באדר מת רעיא מהימנא ועלטה היה. ולא ידע כי בו נולד הוא נביאנו רוענו דזיו ליה כבר בתייא. וזכות הלידה יכולה היא שתגן ויקם משה ויושיעם עמו עז ותושייה. לית מאן דידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן לשון רמיה. כה אמר אל המלך אחש' ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ודתיהם שונות מפקי לשתא בשה"י פה"י ומתפללים אל אלוהיהם לאובדא לכולהו אומייא ועממייא. ואינון אמרי דאתי להו מלכא משיחא דמטמרן ליה גליין, ברוח שפתיו ימית ולאומים תחת רגליו כיקד יקוד משרפות סיד ואין בהם הנייה. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ויאמר להשמידם ונראה מה יהיו חלומותיהם אימת אתי משיחא דידהו דין גלי רזייא. ועשרת אלפים כ"כ אשקול להביא אל גנזי המלך עלי דידי רמיא. ויענהו המלך פי כסיל מחיתה לו הכסף נתון לך והעם עשה בו כטוב בעיניך אתה יכול לעמוד על אופייה. ויסר המלך את טבעתו וילבש אותו ויאמר לו כתוב וחתום זה שמי: מי אלה כעב תעופינה קראו למקוננות ותבואינה כי המלך והמן שניהם נתלו ובהסכמה עלו לעקור ולשרש הגפן בית ישראל יחד בל אפייא. וכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים לבתים לבדים געו כולם בבכייה. ויספדו שם מספד מר בלב חמרמר כי שדי המר שק ואפר יוצע לרבים תאניה ואניה. טובה תוכחת את כל ונוכחת הסרת הטבעת ואת כוס קובעת צעק לבם אל ה' צווחי ככרוכייא. ויקרע מרדכי את בגדיו איש מדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה דא עקא גדולה ומרה צרה כמבכירה ברחובות קריה. ויען ויאמר מר לנו מר כי באו בנים עד משבר אוי מה היה. אהה ה' אלהים אוי מה היה לנו הכרע הכרעתנו וכוס התרעלה השקיתנו הנה יד ה' הויה. אין לנו אלהים זולתך סלה מלך עוזר ומושיע ומגן אנה ה' קומה והושיענו פדנו והצילנו אנו ליה ועינינו ליה. עינינו לך תלויות ולרחמיך צופיות עד שתחננו הפלא חסדיך עמנו כמאז וכמקדם באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. חוס וחננו וחמול ורחם עלינו והושיענו עשה למען שמך צורי וגואלי יה. פן יאמרו ידינו רמה אתה הוא מלכי מקדם פועל ישועות ה' איש מלחמה עזי וזמרת יה. גם איש שלומי:
מי זאת הנשקפה כמו שחר שמעה ילתא אילת השחר היא אסתר המלכה רעדה אחזתה חיל כיולדה ותשלח לו התך לדעת מ"ז ועמ"ז ע"מ וע"מ כל החרדה ומה צרה היה. ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו בן בנו של קרהו אשר שם לו בדרך בצאת ישראל ממצרים מאן דנכית ליה חויא. ואת פרשת הכסף ופתשגן כתב הדת נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה מעשה שהיה. לבא אל המלך לבקש מלפניו על עמה צוער"ה וענייה. ותען אסתר ותאמר לו כי שם בסתר המלך אהלו צדק יקראהו לרגלו דמי עלי כארייא. יריאה אני ממנו פן יבא והכני מכת מות על דעילית בלא בר מה לתבן את הבר מה אני להפוך דתו וגזירתו שפשטה בכל אומייא ולישנייא. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן דין רישיה תביר ודין קטיע לישן ויקראו צום ובכי שלשת ימים לילה ויום ויזעקו אל אל נורא ואיום לא טעמו מאומה על המחיה. גם אני ונערותי אצום כן וארוצה ואבואה אל המלך אשר לא כדת שתי בה' מחסי אודה יה. ויהי לי לישועה לבטל הגזירה הרעה ולהפוך הקערה והצרה על ראש הצר הצורר כדמ"ל אנכי לכרמי:
מי יתן תבא שאלתי ובקשתי כאשר עם לבבי להפוך את לבו אשתני לעילוייא. ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ובהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אז אמרה אלי אלי למה עזבתני בתא מכמר שמתני כקיר נטוי גדר הדחויה. אתה אלי בים אלי בסיני קול פחדים באזני אל ההרים אשא עיני ואליך נשאתי נפשי צור קדושי אנא ה' הושיעני מפי אריה עיני לשמיא. ויהי כראות המלך את אסתר נשאה חן בעיניו ויושט לה את שרביט הזהב שלפניו ותקרב אסתר ותגע בראשו ותכרע ותשתחוה והוד והדר תשוה ותחי נפשה אליה נפש חייה. ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה חוט של חסד משוך אליה חוסנא סגייא. ויאמר לה המלך מה לך ידידתי צלעי ומצודתי עד חצי מלכותי ותען ותאמר לו שאלתי ובקשתי מאתך תהלתי בך נפשי חסיה. יבא המלך והמן היום הזה אל המשתה, אשר עשיתי לו להמן כי בו בחרתי מכל אומיא ויאמר המלך מהרו את המן לעשות רצונה והוא לא ידע כי תואנה ופחים לו טענה עבדא עליה קנוניא. ותעש אסתר כסברת כולהו תנאי ואמוראי ורבנן סבוראי מילתא טבתא מילתא דשויא. ויצא המן ביום ההוא שמח וטו"ל וגם למחר קרוא ליה עם המלך לבית משתיא. והיה כראותו למרדכי יושב ולא קם ולא זע ממתו חמחו בערה בו ורוח רעה נכנס בקרבו ויבא אל ביתו בחימה שפוכה צווח בייא בייא. כל זה איננו שוה לי אך זה חלי בכל עת אשר אני רואה למרדכי הבו עצה אתם אחי לדחותו ולהאבידו והוא לא ידע מי נדחה מפני מי:
מי ראה כאלה שס"ה יועצים היו לו וזרש אשתו עדיפא מכולהו ועלית על כולנה הבית והעלייה. נזרקה העצה מכולם יחד שם פחדו פחד עשה זאת איפה בסוד נכמס ע"י חכם חרשים עץ גבוה חמשים לתלות את מרדכי קדש קדשים במקום שהנשמה תלויה. ובא עם המלך והיית א'ח שמח וטוב לב משתה תמיד והוא צול"ח את אשר עדיין לא היה. וייטב הדבר בעיניו ויעש העץ תנא לו הכין קל נחית משמיא. ביה בליליא נדדה שנת המלך כי רוח קנאה ביעתתו ורוח קמעא עוכרתו וקינא את אשתו מדוע בחרה בהמן מכל עממיא. ההוא אמר להביא לפניו ספר הזכרונות לרשת משכנות דין כתבא די רשים דוכרן פתגמיא. ויהיו נקראים לפני המלך אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש אשר בקשו לשלוח יד במלך בסם הממית שם ס'ס לו כמכת חלל דמיא. ארי נעשה שואל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי ויענוהו לא נעשה עמו דבר עדין תלויה. והמן בא בקדרותא דצפרא לאמר למלך לתלות את מרדכי וישאל המלך מי בחצר וישיבוהו דבר הוא המן ויאמר יבא ויבא בתר דבעיא. ענה מלכא אימא לי איזי לאיש אהובי ועליזי אשר אני חפץ ביקרו גמולו אשלם לו תשלומי מעלייא. אמר נבל בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר ליותר ממני ספו ליה מאליה. ויאמר המן יביאו לבוש מלכות וסוס המלך ונתון כתר מל' בראשו ושר גדול מהפרתמים היה יהיה עבד לרוץ לפניו כרוזא קרי בחייל נותן הודייה. כה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נגיד ומצוה לאומי: מי שמע כזאת שומע לעצה נכנסו דבריו באזני המלך ויאמר לו כן יהיה וכן יקום הדבר אשר היה. כן משפטיך אתה חרצת מהר ועשה כן למרדכי היהודי הלוך וקראת אתה לפניו בקול גדול דין גלי רזיא. ויען המן ויאמר לו מארי מלכא איש כזה דל ורזה די לו במתנה אחת כפלים לתושיה. קח נא את ברכתי מרוב הונים ותן לו השיבו המלך זה וזה יהיה לו האי בר טבייא. ויפול המן לרגליו ויבך ויתחנן לו בי אדוני שלח נא ביד תשלח קשה עלי הדבר יציבא בארעא וגייורא בשמי שמייא. נתון תתן לו מדינה ומתנה בתוס' מרובה מבי גנזייא. ויענהו המלך אל תפל דבר ליהוי כדין וכדין ויעש כן אזיל ועינוהי מטיפין בבכי יותן בחצר גינת ביתן קבעוה בכיה. מפיו לפידים יהלוכו בקול מר ובלב חמרמר אין הקב"ה בא בטרוניא. עלו בו עצבים רבים מכאובים בושת ופגם וצער הלוך ילך ובכה כעבדא קמי מאריה והעיר שושן עיר הומיה. שמעת ברתיה קמת בטיהר"א ועאלת לאיגרא שקלת לעציצא מלא קיא צואה ושפכת ארישיה ואדיקני דאבוהא וע"כ גופו הא גופא קשיא. וישא המן את עיניו וירא את בתו והיא גם היא ראתה אותו כי את אביה היא מחללת ותשפוך לארץ מררתה בצאת נפשה כי מתה מבושתה וכלימתה אוי לה לאותה בושה ולאותה כלימה והמן במהומה גדולה ושלהבת עולה שלהבת יה. והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש ולבו מר כלענה ורוש מן המלך אחשורוש גזירה עומדת לעומתו וערפל חתולתו כי שם ביתו דואג האדומי:
מי ישום אלם גני אפרקדאן אשתקיל מלוליה ממאי דמטא ליה צרות תכופות צרת הבת וצרת מרדכי שתים רעות אתרע מזליה נצחו טלייא. ויענוהו יועציו ושריו וזרש אשתו אתו לנחומי צעירי קא מצערו ליה משלו הוסיפו לו יגון על יגונו הכי שפר קדמייהו להחוויא. אם מזרע היהודים מרדכי נפול תפול לפניו כי יאר ה' פניו וצדיק הוא בעיניו ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה והנה סריסי המלך הגיעוהו והבהילוהו לבא אל משתה אסתר גם ביום הב' להשקותו את קובעת כוס התרעלה ולבערו כאשר יבער הגלל עד תומו ולא יוסיף ה' להקימו ליטרקיה חוייא. ויהי בהיותם במשתה היין ויאמר המלך לאסתר מה שאלתך ותעש ותפול לפני רגליו ודמעתה על לחייה. ותען ותאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדוני המלך תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ונפשנו לו חייה. כי נמכרנו אני ועמי אחי ולאומי להשמדא ולאובדא יתן מעלמייא. ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי זה דרך האב כי ימכור איש את בתו לאמה כאמה העברייה. ויען המלך ויאמר לה מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן באומה הנבחרת סולת נקייה. אף היא תשיב אמריה איש צר ואויב המן הרע הזה נקלה ונבזה והמן נבעת כי ראה כי כלתה אליו הרעה רועה התרועעה חשך משחור תארו ויורד רירו מרוב פחדו וצערו נהפכו פניו כשולי קדרה וייצר לו צרה כמבכירה הכרת פניו ענתה בו ניכר שפחמי:
מי פקד עליו יגלו שמים עוונו בא אליהו הנביא ז"ל בדמות חרבונה ויגד למלך גם הנה העץ אשר עשה המן ראשו מגיע השמימה לתלות עליו את מרדכי אשר דיבר טוב על המלך ויבז בעיניו חכמת המסכן בזויה, הנו ניצב ועומד בבית המן ויאמר המלך תלוהו עליו בדידיה תלייא. ויתלו את המן ואת בניו זרע מרעים הנה אלה רשעים בנים משחיתים חטאים ורעים בני רשיעייא. כולם נסקרו בסקירה ונתלו בחדא זקיפה אגב אסיפה ואבי אבות הטומאה לעילא מנהון זקיף כחווייא. וישבות המ"ן ממחרת הפסח הוא וכל זרעו איתו וגם זרש אשתו ספו תמו וירדו שאולה שאול תחתייה. ובטילת גזירתא משום ביעתותא כי המן בן המדתא ליהוי בשמתא צורר היהודים חשב מחשבות מכלות עינים ומדיבות ונהפוך הוא דהפך עליו בלהות אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם זרע עמלק אובא טמייא. ליהודים היתה אורה זו תורה וזו שכרה ששון יקר וגדולה לך ה' דומייה תהלה קול ששון וקול שמחה מטי עד צית שמיא. ישראל נמשלו לכוכבים במסילותם בזכות אבותם ינשאו לאומתם ויברכם ביום ההוא ברוך עמי:
מי אל גדול כאלהים המעדיף טובו עלינו דחס רחמנא עלן ברוך אלהינו שפדאנו ממות לחיים והגדיל לעשות עמנו לטובה אות מעשה נסים ונפלאות והימים האלה נזכרים ונעשים אתקשו זכירה לעשייה. הכל חייבים להודות לה' כי גבר עלינו חסדו כן יתן לידידו המכיר בניסו היינו דאהנייא. הכל חייבים במקרא מגילה קריאתה זוהי הלילא כמאן דאמר הללויה. ועשות אותו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות ולאביונים מתנות לשמח לב נדכאים יאכלו ענוים כל הנשמה תהלל יה. ויוסף ישראל תוספת דאורייתא נפק אודיתא ליקרא דאורייתא כי עזי וזמרת יה. ויומא כי האידנא שבת זכור קבעוה חובה מכנפי ואתו לבי כנישתא קדמה שכינתא ואתייא. דורשין במילי דאגדתא ובהלכתא גברוותא במילי דפורייא. איש לפי שכלו ולפי מהללו בתורת ה' תמימה מצות ה' מאירה ברה כחמה ואני בתומי:
מי אנכי רש ואיש תככים אך ורק מיעוטין ואכין ידענא בנפשאי ערכי עלי פחות שבערכין ומה מני יהלוך לדבר דבר ולעמוד בק"ק רבה יפה שתיקה נאלמתי דומיה. ברם זאת חובתי ואעשנה ואם לא ישובח לא יגונה ומה' מענה קול שיח יצחק את אשר כבר היה. בהורמנותייהו דרבנן קדישי אלה ראשי וכל הק"ק הזה מחנה שכינה זה אשר מחזה שדי יחזה עם ה' אלה ישראל קדושים מן הגזע ומן השרשים זרע בירך ה' העם בחר לו יה. ומתוכם כעין החשמל נכבדי ויחידי ושועי גבירי וידידי מע' הגבירי' הרמי' מבחר עצמים משו"ן והמה חכמי' זרעא מעלייא ועל צבאם רבנן ותלמידיהון וכל כנוותהון הח' הש' הדו"מ הרבנים המובהקים מזו' דנהירין להו שבילי דשמייא. ה' צבאות יגן עליהם הם ובניהם וכל אשר להם יושיבם לנצח ויגבהו ואל שדי יריק לנו ולהם ברכה עד בלי די ויאמר לצרה דיה. כן יאמר ה' בעל הרצון ואמרי פי והגיוני יהיו לרצון שמעוני אחי ולכו לחמו בלחמי:
וזה החלי בעזר משדי צורי וגואלי יה:
ישתבח היוצר ויתעלה הבורא אשר גבר חסדו עמנו בימי מרדכי ואסתר להציל ממות נפשנו ולהחיותנו כהיום הזה ככתוב במגילת אסתר וז"ל ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע וכו' ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו וכו' ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו וכו' וכו' ויל"ד במ"ש כתב הדת מאי כתב הדת הזה דהדת מאן דכר שמיה דהול"ל כתב הגזירה גם להבין אומרו לעיל והדת ניתנה וכו' דמהו דת זה דקאמר ומהו או' ניתנה דהול"ל והגזירה נגזרה בשושן הבירה:
ואפ"ל לענ"ד במ"ש הגאון הרב ע"ד ז"ל בכוונת משז"ל חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו' ופי' הוא ז"ל דיש כאן ממ"ן דלכאורה אם כאשר בזו המגילה פשוט דאחש' אמר מי הוא זה וכו' לכאו' תמוה דשכח מה שנתן מזה ג' ימים להמן את טבעתו ואפי' הכסף מיאן לקחת ולמה שתק המן ולא התנצל עצמו לפני המלך באותה שעה כי כלתה אליו הרעה היל"ל כי לא עינה מלבו והיה הכל בהסכמתו ומנוקה הוא מן העון הזה לגמרי:
ואולם יובן דבלאו"ה יל"ד במ"ש המן על ישראל דהוא מפוזר ומפורד ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך א"ע וכי זה כדאי לשפוך דמם ארצה מבלי השאיר שריד עוללים ויונקים הזה נימוס המשפט וברור שהמלך וכסאו ידין במישרים עכ"פ כפי הטבע ונימוס השכל אם היה מלך שוטה איך רצו עמים רבים מאותם המדינות לשמוע בקולו ולא מרו את דברו לכן הנכון כי המן בתחבולותיו אמר אל המלך שהיהודים יש להם דתות מיוחדים מדת המלך ואינם עושים כדת המלך וראוי לבטל דתם נגד דת המלך ולא ישמע ולא יזכר דתם כי אם יקיימו דת המלך כי הוא שליט בארץ והכל עבדים לו וחייבים לשמור דתו ולא דת אחר כלל וז"ש המן אף שהיה עם אחד בארץ כעת הוא מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך והם עבדים לך ועכ"ז דתיהם שונות וכו' כי כן יכתב לאבדם וזהו על הדתות שלהם שהם שונות מ"ע הם המה הדתות יהיו נאבדים והם חייבים לשמור דת המלך לבד ולא יזכר ולא יפקד דתם כלל וזהו ג"כ מענין מרדכי כי ביטל דת המלך עבור דתו ואמר המן דלא יתכן כי אם ראוי לאבד כל הדתות נגד דת המלך ובזה רצה המלך ושמע לו כי כן רצון המלך שיהיו הכל מודים לדתו כאשר עוד היום בגולה בין העכו"ם אשר מבטלים ד"ת נגד נימוס משפטם באו' כי להם הארץ והמן היסב מלת לאבדם על האומה ולא על הדת וכתב להשמיד וכו' וזה היה מתחבולה וערמה וזיוף ולכן אמרה אסתר דאלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי נימוס עבדים עוד היום בארצות מזרח ומערב וספרד מבלי לעשות הם שום נימוס כלל רק הוא אסור וקשור בדת של רבו ומה שרוצה רבו לעשות בו עושה אבל להשמיד וכו' לז"א מי הוא זה וכו' דמעולם לא עלה על לבו להרוג אומה שלמה על דברים כאלו ולכך המן נבעת כי נגלו תחבולותיו וכו' וכו' עכ"ל הצל"ע יעש"ב. וכפי"ז הנה נכון מ"ש ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות א"א וכו' דהנה ודאי המן הרשע לא זייף וכתב להשמיד וכו' רק למדינות אחרות חוץ משושן אך לשושן עצמה מקום המלך עצמו לא כתב אלא להשמידם דוקא ור"ל להעבירם מדתם ולעשותם משומדים דוקא כמשז"ל ישראל משומד שאני וזהו ככל אשר דיבר המן עם המלך שיבטלו דתם נגד דת המלך כי נתיירא המן אם יכתוב גם בשושן להשמיד להרוג וכו' פן יוודע הדבר למלך ויחרה אפו עליו שכתב בשמו אשר לא ציוהו ולזה ודאי שלא כתב בשושן כי אם להשמידם מדתם וז"ש, כתב הדת להשמידם דקאי ההשמדה מדתם ולזה דייק קרא לו כתב הדת וגם והדת ניתנה בשושן ר"ל שלא נגזר על ישראל שבשושן רק ביטול הדת שלהם דוקא. ברם לשאר מדינות כתב בפי' להשמיד להרוג וכו' ר"ל תחי' לעשותם מומרים ומשומדים ואם לא ירצו להמיר דתם אזי הרשות בידם להרוג ולאבד וז"ש ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר לשקול לאבדם לגמרי ולא לדתם דווקא אלא לאבדם בהריגה ממש. וגם את פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם דהיינו להמיר דתם נתן לו להראות את אסתר רמאותיה דהמן וזיופו דעבד תרתי דסתרן ובכן אם תגיד כ"ז למלך בודאי יהרגהו להמן ויבטל הגזירה לגמרי וק"ל:
ועל דרך זה פי' הכתו' הנז"ל הרב קול יעקב שאול ז"ל באו"א עפ"י מ"ש הרב מהר"ן רוזילייו ז"ל בכוונת מ"ש בירוש' נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו בס' סכנה להשמיד וכו' דק"ט דמאי ספקא איכא בנשים דהא מקרא מלא טף ונשים וא"כ כולם היו בודאי כנה דלהשמיד ופי' הוא ז"ל במשז"ל וז"ל אם על המלך טוב יכתב לאבדם וכו' אמ"ל לית אנא ידע מנייניהון אמ"ל כד נפקו ישראל ממצרים היו ת"ר אלף ע"כ חד וחד אנא יהיב לך ק' זוזי ע"כ ולפי"ז מוכח דלא מכר רק הזכרים וכו' וזהו מה שמכר לו רק הגברים דוקא ובעיקר הטעם שנגזרה גזירה זו על הזכרים דוקא ולא על הנשים כתב הרב נ"י ז"ל דגזירת המן היתה בעוון מכירת יוסף ולא היו במכירת יוסף רק השבטים מכרוהו אבל נשים לא היתה ידם במעל ולא עליהם תחול הגזירה וח"ו להיותם נאספות בלא משפט אך אמנם המן הרע הפר חק ברית המכירה וזייף לכתוב גזירה כוללת גם לטף ונשים ואם ימצא מערער ע"ז לומר למה גזרת גם על הטו"ן יבטל הגזירה מהם מפחד המלך שלא היו במכירה הנשים ואם אין מערער וישאר הענין סתום לא ינצלו גם הטו"ן וז"ש בירוש' שאף הן בס' סכנה כי האנשים היו בודאי אך הנשים הן בס' דייקא אם ימצא מערער על המכירה אתד"ק וכתב הרב ק"י ז"ל לפיד"ז המן הרשע לא נתן הדת בשושן עצמה כי אם להרוג האנשים דוקא אך לשאר מדינות המלך כתב בפי' גם הטו"ן דרחוק הדבר שיוודע למלך ממקו' הרחוקים וזהו מ"ש מרדכי לאסתר ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול כלו' דמשם ראיה דלא קנה מאחש' כי אם הגברים לבד ואת פתשגן כתב הדת אש"ן בשושן שלא כתב הנשים בכלל הגזירה כלל מפחדו מהמלך נתן לו להראותה איך שתי הגזירות סתרן אהדדי וגם שהמלך לא גזר על הנשים ואם תגיד כ"ז למלך בודאי יהרגהו להמן ותתבטל הגזירה לגמרי אתד"ק ודפח"ח. ועפ"י ד"ק של הרב מהר"ן רוזילייו ז"ל הנז' אפ"ל המשך הכתו' הנז' באו"א בהדק' עוד במ"ש לדעת מ"ז ועל מ"ז דקאי על מ"ז שפת יתר דהוה סגי באו' לדעת מ"ז גם אומרו את כל א"ק ודרז"ל ב"ב ש"ק כמד"א אשר קרך בדרך דמה לו להזכיר לה לזקנו הרשע טפל ממרא ובודאי הלא דבר הוא עיל"ד דכיון דכבר הגיד לה את פרשת הכסף למה הוצרך להראות לה את פתשגן כתב הדת ובתר הכי לצוות לה לבא אל המלך וכו' ותו יל"ד מהו כוונתה בהגיד למרדכי שכל עבדי המלך וכו' דבודאי גם הוא הוה ידע לה להאי מילתא ועכ"ז ציווה לה לבא אל המלך וכו':
ואולם במ"ש מהר"ן והק"י ז"ל הנז' א"ש הכל ובהק' עוד מ"ש הגאון הרב חוות יאיר ז"ל בסי' קמ"ו שנשאל בב' אנשים עבריים נצים ושלף א' מהם סכינו והרג לחבירו וברח הרוצח ובתחי' נתעורר לעשות תשו' ואח"ך פרק עול ונעשה ריש בריוני עם חברי גנבים ונתפס על גניבה בב"ה של המל' ונשאל אם יכולים להשתדל להצילו או לא ואת"ל דלא אם קרובי הנרצח יכולים למוסרו למלכות כדין גואל הדם והשיב הרב ז"ל דהחכם שהורה דקרובי הנרצח יכו' למוסרו דברים בטלים הם אכן אם יכו' להצילו או לא לכאו' במ"ח הוא שנוי דגרסי' בנידה דס"א הנהו בני גלילאה דנפק עלייהו קלא דקטלי נפשא אתו לקמיה דר"ט אמ"ל ליטמרן מר אמ"ל היכי נעביד אי לא אטמרתון חזו לכו איטמרינכו הא אמו"ר האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא בעי למיחש מיהא בעי זילו אתון אטמרו נפשייכו ופירש"י למיחש מ"ב ושמא אתם הרגתם ואסור להצילכם עכ"ל אלמא מש' דכל המחוייב מיתה אסור להצילו ואולם התוס' שם כתבו דבשאלתות מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך והיינו דקאמר למיחש מ"ב שיש לחוש ללה"ר להאמינו גבי זה ליזהר שלא יבא לו הפסד ולא לאחרים משמע לסברת רא"ג ז"ל מותר להצילו כל דליכא נזקי והפסד לא לו ולא לאחרים ושוב צידד לו' דרא"ג ז"ל לא פליג ע"ד רש"י ז"ל יעש"ב. וכתב ע"ז הרב ק"י שאול ז"ל דע"כ לא ס"ל לרא"ג ז"ל דכל דאיכא הפסד לו או לאחרים לא יציל הי"ד כשאין הוא בכלל הגזירה אבל אם הוא בכלל חשש סכנה ויש יכולת בידו להציל א"ע ודאי שמצוה להציל את אחרים ג"כ יעש"ב:
ובזה פי' הרב בפ"צ ז"ל כה"כ ויבא עמלק וילחם עי"ב ויאמר משה א"י בחר לנו אנשים וכו' ויעש יהושע וכו' דיל"ד דמאי לנו דקאמר דודאי לכל ישראל והם בכלל בא עמלק ומהו או וצא עיל"ד במ"ש ויעש יהושע וכו' דפשיטא דקיים מ"ש לו רבו אכן דרז"ל ברפידים שרפו ידיהם מהתו' וע"ז שיסה ה' בהם את הכלב זה עמלק נמצא דישראל באותו זמן היו חייבים עונש וכלייה יען פרקו עול תורה ובכן באנו למח' רא"ג ורש"י ז"ל דלרש"י אסור להצילם ולד' רא"ג ז"ל מותר ואם הלכה כרש"י ז"ל אסור להצילם יען נתפסו על אותו עון וידוע משז"ל דהט' שציוה משה את יהושע להלחם בעמלק משום דמזרעא דיוסף הוא ואין עשיו וזרעו נופל אלא ביד ב"ב של רחל ובכן אתו הני קראי על נכון דהן קדם הציע הכ' ואמר ויבא עמלק וילחם עי"ב על שרפו וכו' וה"ט שבא עליהם עמלק ולד' רש"י כל שנתפסו על אותו עון אסור להצילם מי שבידו להציל ומי הוא זה שבידו להציל זה יהושע דמזרעא דיוסף אתי לז"א מרע"ה ליהושע בחר לנו אנשים וצא וכו' לרמוז לו דל"ד נ"ד לסברת רש"י דע"כ לא ס"ל לרש"י דאסור להציל אינו אלא דוקא אם המלכות אינה הורגת רק להרוצח בכה"ג ס"ל לרש"י דאסור להציל משא"כ אם המל' הורגת טובים ורעים ודאי דהטובים חייבים להצילו עצמם ולאחרים וכה"ג בענין עמלק דאף דישראל חטאו מ"מ האיכא משה ויהושע וכמה חסידי עליון דלא חטאו ואם לא יצילום נלכדים הטובים בעון הרעים ולז"א בחר לנו לנו דייקא כלומר בשבילנו ובעבורנו לנו וכיוצא בנו וצא הלחם בעמלק ואין כאן איסור אפי' לד' רש"י דבכה"ג מלבד שאין כאן איסור אדרבא חייב אתה בזה וכ"ש לסברת רא"ג ז"ל דהל' כוותיה דשרי להציל גם לרוצח ותו נמי דבכה"ג דהוא בכלל הסכנה ויכול להציל דינא הוי דיציל גם לאחרי' וגם אנחנו נתונים בצרה ויש יכולת בידך להציל עצמך יכול אתה בדין להציל גם אחרים עמך ויעש יהושע כאשר אמ"ל משה כלו' בשביל ציווי משה רבו עשה כן להכנס בסכנה להציל דאל"ה איהו גופיה הוה ס"ל כרש"י דאסור להציל והוא ס"ל דאין לחלק בין אי איכא אחרים טובים בהדייהו או לא דכיון דה' לו ציוה לעמלק לבא להלחם בישראל בעוונם אין לנו להלחם בו ואי משום משה וכיוצא בו הקב"ה יצילם אכן יהושע ביטל דעתו נגד דעת רבו ותכף כאשר אמ"ל משה צא הלחם לא עבר ע"ד רבו אתד"ק יעש"ב:
ובכן נבא לכוונת הכתו' דידן ומרדכי ידע ואיתא בילקוט אמר מרדכי יודע אני שנגזר עליהם כלייה מיום שכרעו לצלמו של נ"נ וה"נ ס"ל לרשב"י דמה שנתחייבו שש"י כלייה הט' מפני שהשתחוו לצלם נ"נ כדאיתא בפ"ק דמגילה וא"כ באנו למח' רש"י ורא"ג ז"ל הנז"ל דלד' רש"י אסור להצילם ולד' רא"ג ז"ל מותר ואם הלכה כס' רש"י אסור להצילם יען כפרו בה' ועע"ז ונתפסו על אותו עון ומשו"ה שיסה ה' בהם את הכלב זה המן לנקום נקם מהם ולזה ויקרע מרדכי א"ב וכו' דנפק מרדכי דק ואשכח כחה דהיתרא להצלת ישראל אפי' לד' רש"י דבכה"ג דנ"ד גם רש"י מודה דשרי להציל דע"כ לא ס"ל לרש"י דאסור אלא דוקא אם המלכות אינה הורגת טו"ר רק רעים דוקא משא"כ אם הורגת טו"ר כגזירת המן הרשע ודאי דהטובי' שבהם מחוייבים הם להציל עצמם ולאחרים הרעים עמהם ג"כ כיון דהגזירה היא כוללת להשמיד וכו' את כל היהודי' טו"ר ואף דרוב ישראל חטאו בצלם נ"נ מ"מ האיכא חמ"ו דלא השתחוו לצלם וגם אם נאמר דטעם שנתחייבו כלייה מפני שנהנו וכו' האיכא מרדכי ואסתר ותשב"ר ושאר צ"ג שלא חטאו ולא נהנו מסעודתו של אותו רשע ולהכי וילבש שק ואפר ויזעק זעקה זו תפלה שיצילם ה' לכולם יחד טו"ר כיון דאין כאן איסור אפי' לרש"י וכ"ש לד' רא"ג ז"ל דהל' כוותיה דמתיר להציל גם לרוצח עצמו ותו דבכה"ג דהוו מרדכי ואסתר בכלל הגזירה ובסכנת להשמיד דינא יתיב דיכול להציל ג"כ לאחרים עמו לכ"ע כנז"ל ולזה ויצא בתוך העיר להתפלל בעדו ובעד כל קהל ישר' אמנם אסתר המלכה קים לה כרש"י דאוסר וס"ל נמי דאין לחלק בין דאיכא טובים בהדייהו או לא כיון דה' לו ציוה להמן לנקום נקם מישראל בעוונם אין לה ולמרדכי להתפלל בעדם להצילם ואי משום דידהו דמרדכי ואסתר ושאר צ"ג הקב"ה מעצמו יצילם לבדם ולכך ותשלח בגדים וכו' ולא קבל ולזה ותשלח אסתר להתך ותצווהו ע"מ לד' מה זה הוא עומד בשק ואפר ואי הוא בשביל גזירת המן על מ"ז הוא מתפלל בעדם מאחר דבעוונם מאת ה' היתה זאת להם והא קמן דעת רש"י ז"ל דאוסר להנילם ולכך ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ב"ב ש"ק כדרז"ל דרמז לה דזה המן ב"ב ש"ק עמלק הרשע להורות לה דכשם דבז' עמלק נתחייבו שש"י כלייה על שרפו וכו' ועל נסותם את ה' וכו' ולרש"י ז"ל אסור להצילם ואיך הצילום משה ויהושע אל"ו צ"ל דשאני התם בז' עמלק דגם רש"י ז"ל אזיל ומודה דשרי להציל לכולם יחד לפי דהיה הורג טו"ר וכ"ש לד' רא"ג ז"ל דשרי לגמרי בכל גוונא וכ"ש דהוו אינהו משה ויהושע בכלל הגזירה בודאי דינא הכי לכ"ע להציל גם לאחרים כנז"ל וא"כ ה"ה והו"א הטעם כעת בימי המן הגיד לה מרדכי את פרשת הכסף לאבדם וכו' ודייק לומר כל היהודים דר"ל טובים ורעים וגם הוא בכלל הגזירה ובכה"ג לכ"ע היכא דבידו להציל יכו"ל גם לאחרים כיון דמרדכי הוי בכלל הגזירה:
אכן מרדכי הצדיק עדיין היה חושש דשמא אסתר ס"ל כס' רש"י ז"ל דאסור להציל ושאני נדון דעמלק דמשה ויהושע נמי הוו בכלל הגזירה והסכנה ולהכי קאמ"ל הלחם בעמלק דכיון דהוו בכלל הסכנה ויש יכולת בידו להציל דינא הוא דיכו"ל גם לאחרים אבל כל מי שהוא אינו בכלל הגזירה אסור להציל לאחרים ואין לחלק בין דאיכא טובים בהדייהו או לא אלא איהי דידיה סברתה דכל שהוא אינו בכלל הגזירה לא מצי להציל והיתה חושבת בדעתה דהיא עצמה וכל שאר הנשים אינם בכלל הגזירה כיון דלא מכר המלך אחש' להמן רק הגברים לבד כנז"ל אלא דהמן הרשע זייף וכתב גם הטו"ן בכלל הגזירה ולא ידעה אסתר מהזיוף הזה רק היתה יודעת דברים כפשטן הזכרים לבד וא"כ כיון דהיא אינה בכלל הגזירה אסור לה להצילם כד' רש"י ז"ל ולז"א ואת פתשגן וכו' להראות לה נוסח הגזירה גם להטו"ן וא"כ גם היא בכלל הגזירה והסכנה וא"כ גם רש"י ז"ל יודה בכה"ג כיון דהיא ג"כ בכלל הסכנה א"כ תו אין לה לחוש מסברת רש"י ז"ל כלל ומחוייבת היא לבא אל המלך להתחנן לו על עצמה וגם לבקש מלפניו על עמה דכיון דיכול להציל עצמו יכו"ל גם לאחרים עמו כנז"ל:
ותאמר אסתר כל עבדי המלך וכו' וזה ודאי סכנה אך זיוף המן הוא ספק סכנה דאפשר בא יבא איזה מערער עליו ויגיד למלך זיופו של המן ותתבטל גזירת המן מהנשים לגמרי וא"כ אין אני בודאי בכלל הגזירה אלא בספק ואין ס' מוציא מידי ודאי ובכה"ג דעת רש"י ז"ל דאסור לה להציל: לזה שלח לאמר לה אל תדמי וכו' לסמוך על איזה מערער על המן בזיופו שזייף והוסיף גם הטו"ן ויהיו הנשים פטורות מזאת הגזירה דהרי אין מי שיערער ואם החרש תחרישי וכו' וכשמוע אסתר את דבריו הודית לסברתו ואמ"ל א"כ לך כנוס וכו' וק"ל ועם שראיתי להרב ק"י שאול ז"ל בדרוש פורים שכבר קדמני ודרך בדרך זו בפי' הכתו' הנז' עפ"י פלוגתא דרש"י ורא"ג ז"ל הנז' כיעוש"ב מ"מ הרואה יראה כי רב המרחק ממ"ש בעניותי למ"ש איהו ז"ל כמשי"ר המעיין:
ועפי"ז אפ"ל כוונת מאמרז"ל במד' מג"א וז"ל באותה שעה בא אליהו ז"ל אצל אבות העולם ואצל מרע"ה בבהלה ואמ"ל עד מתי אתם דוממים בשינה ואין אתם משגיחין בצרה שבניכ' שרויין בה וכו' אמ"ל מפני מה אמ"ל מפני שנהנו וכו' אמ"ל אם הם עברו על התורה מה אנו עושי' וכו' חזר אליהו ז"ל אצל מרע"ה ואמ"ל הי רועה נאמן כמה פעמים עמדת בפרץ על ישראל ובטלת גזירה לבלתי השחית שנאמר לולא משה בחירו וכו' מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר אמ"ל מרע"ה כלום יש אדם כשר ביניהם אמ"ל יש ושמו מרדכי אמ"ל לך והודיעו כדי שיעמוד בתפלה משם ואני מכאן ונבקש עליהם רחמים לפני הקב"ה וכו' מיד ומרדכי ידע וכו' עכ"ל. גם בתרגום רבתי איתא והובא בס' מנ"ה וז"ל וכאשר ראה מרדכי הצדיק הגזירה שנגזרה ואת האגרת שנחתמה קרע את בגדיו וכו' ואמר אוי כמה גדולה גזירה זאת לא על חציינו גזר וחציינו הניח אלא על כל הגפן כולה וכו' עכ"ל:
והנה טרם כל צל"ד למה אבות העולם עמדו מנגד ותכף ומיד השיבוהו לאליהו ז"ל אם הם וכו' ולמה לא עמדו בתפלה כמרע"ה ומאי דעתייהו בזה: וכבר ראיתי בס' הין רב שנרגש מזה ופי' הוא ס"ל במ"ש בע"ז בפ' כל הצלמים אסורים דברי רע"ק וחכ"א מותרים וע"ז אסורה ופירש"י צלמים אנדירטי של מלכים וידוע סברת רשב"י דמה שנתחייבו שש"י כלייה מפני שהשתחוו לצלם נ"נ ואותו הצלם היה אנדירטי של מלכים כידוע ואם נאמר דהלכה כרע"ק דהצלמים אסורים א"כ ישראל ח"ו חייבים כלייה ואם הלכה כחכמים דפליגי עליה דרע"ק אין בישראל שהשתחוו לצלם נ"נ שום עון אשר חטא וכתבו הרב עיר דוד והגאון היע"ד ז"ל דמכח שנהנו מסעודתו של אחש' נתעורר עליהם עון השתחויתםלצלם נ"נ ע"ע מילתא בטעמא ואכמ"ל. ועפי"ז א"ש דהאבות עם מרע"ה פליגי בפלוגתא דרע"ק ורבנן הנ"ל דהאבות ס"ל כרע"ק דס"ל כל הצלמים אסורים וכיון שהם שמעו מפי אליהו ז"ל דנהנו מסעודת אחש' א"כ למפרע נתעורר עליהם עון השתחוייתם לצלם נ"נ אשר זה ג"כ היתה כוונת אליהו ז"ל דנקיט בידיה עון זה שנהנו שזהו הטעם שאמרוהו תלמידי רשב"י שהוא מופרך מכח קושיית רשב"י לתלמידיו דא"כ של שושן יהרגו ושבק לטעמיה דרשב"י דאמר מפני שהשתחוו לצלם נ"ל שהוא העיקר אלא מוכרח דכוונתו דמכח מה שנהנו למפרע נתייבו על השתחוייתם לצלם נ"נ הרשע וכנז"ל וכיון שכן ס"ל לאבות העולם דשוב אין לישראל ריוח והצלה מגזירה זאת ומשו"ה אמר לאליהו ז"ל אם הם עברו על התורה מה לנו לעשות. ברם מרע"ה ס"ל כרבנן דכל הצלמים מותרים וא"כ יש לישר' ריוח והצלה מגזירה זאת דצלם נ"נ אנדירטי היה ומותרים הם וישראל פטירי מאותו עון לגמרי ומשו"ה שאל מרע"ה לאליהו ז"ל וכשהודיעו שכבר נחתמה הגזירה שאל אותו אם בדם חתומה או בטיט כדמסיים הכי התם במד' הנ"ל דאם בטיט היא חתומה ודאי דהקב"ה פסק הל' כרבנן ואם בדם חתומה ודאי דס"ל כרע"ק והשיבו אליהו ז"ל דבטיט היא חתימה ופסק כרבנן ולזה תכף ומיד עמד משה בתפילה ויחל משה אתד"ק בתוס' נופך קצת כמשי"ר הרואה:
ועפ"י ד"ק אפ"ל לענ"ד כוונת המסרה וז"ל נעשה ונשמע ונשמע קולו ונשמע פתגם המלך ע"כ ולכאורה נראה דליכא שום קשר ושייכות להני תלתא ונשמע אהדדי וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש פ"ק דמגילה דכהנים מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה ומכאן סמכו בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מ"מ יע"ש וז"ש נעשה ונשמע שהיא התורה ונשמע קולו בבואו אל הקדש שהיא העבודה ונשמע פתגם המלך שהיא מקרא מגילה אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא יותר מכולם דהתורה והעבודה נדחים מפניה כנז"ל וק"ל:
אכן עפי"ד הרב הון רב ז"ל הנ"ל אפ"ל המסרה הנז' באו"א והכי קאמר דכיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע איך הם השתחוו לצלם נ"נ והיותר תמה על מרע"ה איך עמד בתפילה ונשמע קולו בתמיהא לז"א ונשמע פתגם המלך כי הקב"ה ברחמיו חתם הגזירה בטיט להורות נתן דהל' כרבנן ואין הגזירה מתקיימת שלא חטאו ישראל ולזה עמד בתפילה לבקש רחמים עליהם וק"ל: ובזה אפ"ל כה"כ וירא המן כי אין מרדכי כו"מ לו וימלא המן חימה ויבז בעיניו וכו' כי הגידו לו וכו' ויל"ד דתיבת לו היא יתירה דהוה סגי באו' וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה ואנן ידעינן דעליו קאמר מכח קרא דסליק מניה ועיל"ד אם מרדכי חטא לו אלה הצאן מה עשו שאר ישראל וגם מה הגידו לו דסתם הגדה אינה נאמרת רק ע"ד חידוש שלא היה יודע מקודם והכא מה דבר חדש הגידו לו דאם הוא שהם יהודים הלא זה הדבר כבר ידוע לו מקדמת דנא ואין כל חדש:
אכן עפ"י פלוגתא דר"ע ורבנן שבפ' כל הצלמים הנז"ל א"ש הכל דידוע משז"ל דהמן היה חקוק על בגדו דמות צלם והוא ג"כ אנדירטי של מלכים ולרבנן דפליגי על ר"ע כל הצלמים כאלו מותרים וקי"ל דהלכתא כוותייהו דיחיד ורבים הל' כרבים וא"כ המן הרשע בראותו כי אין מרדכי כו"מ דס"ל כר"ע דכל הצלמים אסורים ושבק סברת חכמים דפליגי על ר"ע ושרו להו מכח זה שפט בדעתו דמרדכי בתר דידיה קאזיל להמרות כבודו ולא משום דהדין כן דאל"כ הי"ל לפסוק הל' כחכמים דרבים נינהו ומדלא פסק כוותייהו הבין המן שאין זה א במזיד ובמעל ממרדכי וז"ש וירא המן כי אין מרדכי כו"מ לו לו דייקא ולא משום דדינייהו הכי ולזה וימלא המן חימה וגם ויבז בעיניו לש"י במ"ל כי הגידו לו המגידים את עם מרדכי שכבר השתחוו לצלם נ"נ ואי איתא לסברת מרדכי דפסק הל' כר"ע דאוסר א"כ למפרע מתחייבים הם על מה שהשתחוו לצלם נ"נ וכדס"ל הכי לרשב"י כנז"ל וק"ל: ועפ"י האמור לעיל פלוגתא דרש"י ורא"ג ז"ל הנ"ל אפ"ל דהט' דאבות העולם לא רצו לבקש רחמי' על ישראל להצילם משום דס"ל כס' רש"י ז"ל דכיון דישר' נתפסו בעוונם אסור להצילם ולא ס"ל לחלק בין היכא דאיכא טובים בהדייהו ואם הם בכלל הסכנה או לא דבכל גוונא ס"ל כרש"י דאוסר משו"ה נסוגו אחור ואמרו לאליהו ז"ל אם הם וכו' ובהכי נמי א"ש מה שהוצרך מרע"ה לשאול מאליהו ז"ל אם יש אדם צדיק ביניהם או לא ואמ"ל אליהו ז"ל שיש ושמו מרדכי ואמ"ל מרע"ה שהוא יתפלל משם והוא מרע"ה מכאן דאטו לא תספיק תפלת מרע"ה לבדו הא ודאי אתמהא טובא לכאורה אכן עם האמור א"ש דמרע"ה מלבד דס"ל למר דהל' אזלא כס' רא"ג ז"ל דשרי להציל בכל גוונא עוד זאת רצה לצאת יד"ח דעת רש"י ז"ל וס"ל לחלק גם בד' רש"י דאי איכא טובים בהדייהו והם בכלל הסכנה לכ"ע שרי להציל הכל בבת אחת טו"ר משו"ה שאול שאל האיש משה איש האלהים לאליהו ז"ל אם יש צדיק ביניהם יעמוד בתפלה להציל עצמו ואחרים עמו ואני אעמוד מכאן בתפלה למשה להצילם אף שאיני בכלל הסכנה עמהם כיון דהל' אזלא כרא"ג ז"ל דס"ל דשרי בכל גוונא וכמדובר וק"ל:
ובהכי א"ש נמי מ"ש מרדכי הצדיק דלא על חציינו גזר וכו' דצל"ד דהיכי הוה ניחא ליה אם הגזירה היתה על חצי לבד דהא אפי' לא היתה הגזירה רק על נפש אחת מישראל היה צריך לצעוק ולהתפלל אל ה' בעבורו כ"ש וק"ו על חצי אומה הישראלית:
אמנם עפי"ד א"ש דכוונת מרדכי הצדיק להוציא מלב איזה אדם מאן דס"ל כרש"י ז"ל דס"ל דאסור להצילם לזה הורה להם מרדכי דלא יחושו בנ"ד לסברת רש"י ז"ל משום דכיון דהגזירה כוללת טובים ורעים וכולהו בכלל הסכנה ודאי דבכה"ג גם רש"י ז"ל מודה דשרי וז"ש לא על חציינו וכו' וק"ל. עוד אפ"ל כוונת מרדכי במה שהוצרך לשלוח לאסתר את פתשגן כתב הדת ג"כ דהט' כמ"ש הרב מהרמ"א ז"ל דהמן אמר יכתב לעבדם כלו' להיות לו לעבדים ולזה הסכים עמו המלך אחש' אלא דבתר הכי המן הרע זייף וכתב לאבדם ובזה פי' הוא ז"ל כה"כ כי נמכרנו אני ועמי וכו' ואלו לעבדים וכו' יעש"ב. ולזה תחילה וראש הודיעה מרדכי לאסתר את פ' הכסף ושהמלך אחש' לא הסכים במכירת ישראל להמן רק לעבדם דוקא והמן זייף וכתב לאבדם לגמרי וכדי שלא יטעון המן שהסופר טעה וכתב לאבדם במקום לעבדם כדאיתא כמה אינשי שקורין לעייני"ן אלפי"ן ולאלפי"ן עייני"ן לזה שלח לה מרדכי את פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות לה דשם כתב בפי' להשמידם ובזה אין לו עוד מקום ופתחון פה להמן לתלות בט"ס כלל ובודאי כשומעו כזאת המלך אחש' את זיופו יקצוף מאד על המן ויבטל גזירתו ומכירתו לגמרי ויהפוך גזירת להשמיד וכו' על המן הרע וכמו שכן היה אח"ך וק"ל:
ואפ"ל המשך הכתו' הנאמרים במג"א במכירת ישראל להמן וכה תארם ויאמר המן ישנו עם א' מפוזר ומפורד בכ"מ מל' ודתיהם שונות מ"ע ואת דתי המלך א"ע ולמלך אש"ל אם על המלך טוב וכו' וכו' ויל"ד אומרו ישנו עם אחד דהול"ל יש עם ומאי אחד דקאמר גם תיבת ישנו אין לה מובן ורז"ל נרגשו מזה והם אמרו אלוההם של אלו ישן ח"ו ותו מ"ש מפוזר וכו' דמשמע דאם היו מקובצים במקום אחד אין ראוי לאבדם ותו למאי אצטריך המן לומר לו בכל מדינות מל' דמאי נפ"מ אם הם במדינות או בכפרים ועיירות ובתרגום רבתי איתא דאמ"ל המן איתיא עמא חד מבדר ומתפרש ביני עממייא ואומייא ולישנייא ומקצת מנהון דיירין בכל פלכי מלכותך וכו' ע"כ וצל'ד למה הוצרך להמעיט לישראל הדרים בכל מלכותו גם יל"ד באו' ודתיהם שונות מ"ע דמה חידוש הוא זה דודאי גם המלך וכ"ע ידעי דדת ישראל לחוד ובפ"ק דמגילה איתא שאמ"ל המן שינהון רברבין אוכלים ושותים הרבה ואומרים שה"י פה"י ומכניסים פחת בממונו של עולם עכ"ל וצל"ד מאי כוונתו בזה דלפי פשוטן של דברים ק"ט דאטו ישראל מדידיה קא אכלי ועינו צרה בשלהם העל זה יתחייבו מיתה אתמהא טובא גם או' ואת דתי המלך א"ע ופירש"י שאינם נותנים מסים ואר' יל"ד דמאי לישנא בישא הוא זה עד שמכח זה ראוי לאבדם גם יל"ד אומרו יכתב לאבדם מאי יכתב דקאמר הול"ל יגזור לאבדם כי דבר המלך אין להשיב עיל"ד או' ועשרת אלפים וכו' דמה צורך לאריכות כ"ז הלשון דבקצור הול"ל ויו"ד אלפים כ"כ אתן למלך ותל"מ גם מאי נתון דקאמר ומאי כוונתו באו' והעם לעשות בו כטוב בעיניך:
ואפ"ל וליישב כל הדקדוקים הנז"ל בהק' מ"ש בש"ס בפ' לא יחפור דא"ך ע"ב אמר"ה בריה דר"י פשיט' לי דבר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ופירש"י מעכב עליו מלעשות אומנותו ולהביא סחורתו כאן למכור ואי שייך בכרגא דמלכא שנותן כסף גולגלתו למושל העיר הזאת לא מצי בר מתא לעכב עליו מלמכור סחורתו ולעשות אומנותו עכ"ל ומבואר שם בש"ס טעמא דמצי מעכב משום דאמ"ל קא פסקת לחיות דידן יע"ש וכתב המרדכי ופסקו מור"ם ז"ל בח"מ סי' קנ"ו דבני עיר שברחו אל ישוב אחר מפני סכנת דבר או רעב אין בני אותה העיר והישוב יכולים לעכב בידם מלהרויח בהיותם אצלם כשיעור חיותם עד יעבור זעם וכפי טיפול ביתם ומיעוט עסקם ישאו בעול כרגא דמלכא עמהם וכו' עכ"ל יע"ש. וכתב הרב כנה"ג ז"ל שם משם גדולי הפוס' ז"ל דהא דאי לא שייך בכרגא מצו לעכב אינו אלא היכא שבאו לתוך מדינתם עצמה אבל אם ישבו להם בכפרים של מדינה אחרת ובגבולותיה ובסביבותיה הם מסתחרים שם לא מצו לעכב עליהם בני המדינה כלל ואפי' דלא שייכי בכרגא דמל' יע"ש וכתב מרן ז"ל בב"י שם דלפי ריבוי העם המלך מטיל מס ודמי למשז"ל מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא וכו' יעש"ב: ואם המלך או השר של אותה המדינה פטר ומחל להאורחים הבאים לעירו ממסים ואר' שלו לגמרי צל"ד מה יהא דינם של האורחים הללו מי נימא דכיון שאין פורעים מס בהדייהו של בני אותה העיר עכ"פ מצו לעכובי או"ד כיון דפטר אותם המלך אין הציבור של אותה העיר יכו"ל עליהם ולכאורה הסברה נותנת שיכול לטעון עליהם כיון דהמלך מטיל מסים ואר' לפי ריבוי העם ומה שמיקל ע"ז הוא מכביד ע"ז ואינו מפסיד המלך כלום ובני העיר הנותני' מס' הם מפסידים מה שפורעים בעד אלו האורחים וגם פסקי לחיותייהו בדין היא שיכו"ל עליהם שלא יהיו נושאים ונותנים בעירם שלא יקפחו פרנסתם וכ"כ הריב"ש ז"ל להדיא בסי' קל"ב וז"ל וכ"ש בזה שמביא סחו' וקונה ומוכר בעיר שבני העיר יכו"ל עליו דפסיק לחיותם אא"כ פורע מס עמהם וכו' עכ"ל וכ"כ מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קמ"ד יע"ש גם מוהריק"ו ז"ל בש"ו קכ"ב מוכח דס"ל הכי יע"ש אך מהרשד"ם ז"ל בסי' שס"ד תמה ע"ד מוהריק"ו בזה והעלה דאפי' נושא ונותן בעיר ל"מ לעכובי והביא ראיה מתשו' רבי' אביגדור ז"ל דס"ל דפרדכת לאו דוקא דאפי' בעשיר ונו"ן בעירם ל"מ לעכובי עליו יעש"ב וכן הסכים הרב משא מלך ז"ל בדי"ט יע"ש א"כ נמ"ל דדין זה במ"ח הוא שנוי כנז"ל ולענין דינא קי"ל דלענין מסים הרבים הם המוחזקים נגד היחיד או היחידים המתדיינים עמהם אמנם אם היחידים הללו הם ג"כ רבים שהם יו"ד בני אדם וכ"ש אם הם יותר מיו"ד אלא שבני העיר שכנגדם הם ציבור ורבים יותר מהם בזה כתב הכנה"ג בסי' קס"ג הגב"י אות רי"ו משם מוהריק"ו והמ"מ ז"ל דכיון דהרוב תובעי' לאלו היחידים מיקרו יחידים נגד הציבור הרבים יותר מהם והציבור הם המוחזקים נגד היחידים לענין מסים לטעון קי"ל אכן מדברי הרב תה"ד ז"ל סי' שס"א מוכח דאם הם יו"ד או יותר לא הוו הציבור מוחזקים לגבייהו דכל בי עשרה קהל איקרי יע"ש ועכ"פ המתבאר מדברי כולם דאם האורחים הללו הם רבים יותר מבני אותה העיר וכגון שהם מקובצים כולם כאחד בעיר אחת ובאו כולם לעיר אחרת והם הרבה יותר מבני אותה העיר, אז ודאי הם הנק' מוחזקים נגד בני אותה העיר עצמה ולא מצו בני אותה העיר לעכב עליהם בטענה שאין פורעים מס עמהם דיכו"ל האורחים הנז' קי"ל כמהרשד"ם ודעימיה דמהני להו פיטור המלך ול"מ לעכובי עלייהו כלל ועם דמוהריק"ו ז"ל בשו' א' כתב דע"כ לא חשיבי הרבים מוחזקים אינו אלא לגבי יחיד מבני עירם המתדיין עמהם בעניני מסים אבל אם היחיד או היחידי' הללו הם גרים בארץ לא להם שבאו מעירם לגור שם לא הוו בני אותה העיר מוחזקים לגבייהו כלל יעש"ב. מ"מ כתבו האח' ז"ל דאם זה היחיד או היחידים שבאו לגור שם עמדו שם ימים רבים ונשתקעו ונתיישנו שם או שאין להם תקוה והבטחה לחזור לעירם כלל ודאי דהו"ל ממש כבני אותה העיר ובני העיר אם הם רבים יותר מהם חשיבי מוחזקים לגבייהו בלתי ס' כלל עוד נקדים מ"ש הרב ז"ב ז"ל דמתחי' נתיירא אתש' להטיל מס על ישראל באשר לבו נוקפו דשמא יצאו מתחת ידו כיון שקרב זמן הגאולה והיה צריך להחניף להם ולא להכעיסם בכובד המס יע"ש ולפי"ז הו"ל ישראל שבכל מלכותו פטורים מטעם המלך ממסים ואר' כדי שיהיו תמיד אצלו ולא יצאו ממלכותו לעד לעולם:
מעתה נבא אל ביאור הכתו' הנ"ל דהנה המן הרשע כבר קדמה לו הידיעה דהמלך כבר פטרם לישראל מכל מיני מס"ו כנ"ל ועכ"ז עמד כעת להלשין עליהם אל המלך ולעכב על ידם מכח הדין דקי"ל דבר מתא מצי לעכב אב"מ אחריתי שלא לשאת ולתת ולהרויח בעירם משום דפסקי לחיותייהו דבני העיר ואפי' שפטרם המלך ממס"ו עכ"ז ס"ל דל"מ להו פיטור המלך כיון דמה שמיקל ע"ז מכביד ע"ז וכד' מוהריק"ו והריב"ש ומהרש"ך ז"ל וכנז"ל וכדי שלא יטעון עליו אחש' בעד ישראל שתחת ממשלתו דהא איכא מהרשד"ם וסייעתיה דמסייעי להו בדין לישראל וס"ל דכיון שכבר פטרם המלך ממסים ואר' לא מצו תו בני העיר לעכובי עלייהו כלל וכנז"ל וגם כדי שלא יטעון אחש' בעדם דישראל הו"ל כדין בני עיר אחת שברחו לעיר אחרת מחמת סכנה וכשיעבור זעם ישובו לארצם דהא אחש' בההוא פחדא הוה יתיב שמא היום או למחר יצאו מתחת ידו דמה"ט היא שפטרם מכל מין מסים וכנז"ל וא"כ לפי"ז לא מצו בני העיר לעכובי עלייהו כלל וכמ"ש המרדכי ומור"ם ז"ל וכנז"ל וגם לפי"ז הו"ל ישראל יחידים מעיר אחרת ולא הוו בני מלכות אחש' מוחזקים לגבי ישראל אפי' לענין מסים וכדברי מוהריקו ז"ל וכנז"ל:
ולזה המן הרשע חכם להרע הציע בתחי"ד הצעות לסתור כל מה שיכו"ל אחש' בעד ישראל וכה אמר ישנו עם ובדיבור זה רמז לו תרתי חדא כי אלהיהם של אלו ישן ח"ו כדרז"ל ואין לישראל עוד פתח תקוה שישובו אל עירם ואל ש"מ כלל ועוד רמז לו דישראל נתיישנו ונשתקעו אצלך ואין דעתם לחזור לעירם כלל וא"כ אין לדון אותם כיחידים דעיר אחרת המתדיינים עם בני העיר שאינה שלהם שלא להחשיבם מוחזקים לבני אותה העיר עצמה אלא ודאי דהם כבני אותה העיר עצמה ממש ובני העיר הרבים מהם הם המוחזקים לגבייהו ומצו לעכב ע"י אפי' שיש להם פיטור מן המלך וכדס"ל להריב"ש ודעימיה ודלא כמהרשד"ם ודעימיה ושמא תאמר דהן עם בני ישראל הם רבים יותר מבני עירנו והם הנק' מוחזקים לגבי דידן לז"א דלא היא אלא אחד כלומר דאינם אלא כדין יחיד אחד המתדיין עם הצבור וז"ש אחד ותו חדית ליה חי' אחר דבשלמא אם היו כל עם בנ"י מקובצים אצלנו בעיר אחת מעיירותינו והם הרבים יותר מבני אותה העיר אז היה הדין עמך לטעון בעדם דאינהו חשיבי מוחזקים כיון שהם רבים יותר מבני העיר עצמה הבאים לעכב על ידם דשפיר הו"ל ישראל מוחזקים לגבי דידן ברם השתא הכא הנה הוא מפוזר ומפורד בה"ע וכמ"ש בתרגום רבתי דישראל כולם מיבדרי בין עממייא ואומייא ומקצת מנהון בכמ"מ ואינם כולם במקום א' וכל בני עיר ועיר שלך הם רבים יותר לגבייהו ומוחזקים לגבי דידהו ומצו לעכובי עלייהו:
וכי תימא דהם יושבים בכפרים ולא מצו בני המדינות לעכב עליהם וכמ"ש הכנה"ג ז"ל וכנז"ל תדע לך דלא היא אלא הם יושבים בכל מדינות מל' במדינות דייקא ולא בכפרים וא"כ דינא יתיב דמצו בני המדינות תושבי העיר לעכובי עלייהו אפי' שפטרם המלך וכ"ד הריב"ש ודעימיה וכנז"ל: וא"ת מנין אתה יודע שהם מרויחים הרבה במשאם ומתנם כדי לטעון עלייהו דקא פסקי לחיותייהו דבני העיר ולעכב ע"י לז"א ודתיהם שונות מכל עם ודרז"ל דאמ"ל שינהון רברבין וכו' ואומרים שה"י פה"י ומפזרים ממון רב להוצאותיהם ומכניסים פחת בממונו ש"ע ובודאי שכל ההוצאות המרובות שלהם הם מרויחים אותם מבני עירנו שנו"ן עמהם ואם לא היו נו"ן הם במדינותנו היינו מרויחים מהם אותו הריוח ולא היו הם מפזרים ממון רב לעונג שבת ויו"ט:
זאת ועוד אפי' תרצה לדון אותם כבני עיר אחרת שברחו מעירם מפני הסכנה אפי"ה לא היו יכו' להרויח רק כדי חיותם לבד ואיך הללו אוכלים למעדנים ממה שמרויחים יותר מכדי חיותם הפך הדין שלהם וז"ש ואת דתי המלך מלש"ע אינם עושים דהא בדינייהו בר מתא מצי מעכב אב"מ אחריתי משום דפסקי לחיותייהו והם אינם מקיימים דתי המלך מלש"ע וא"כ למלך אין שוה להניחם פטורים ממסים ואר' להקל מעליהם ולהכביד עול המס שלך על תושבי עירך דאפי' תדון אותם כדין הבורח מעירו מפחד סכנה עכ"ז הרי בדינם חייבים הם לשאת בעול המס עם בני העיר וכדסיימו המרדכי ומור"ם ז"ל כנז"ל וכיון דהם אינם נושאים בעול המס עמנו כלל א"כ אפי' להסתחר להרויח כדי חיותם לא מצו וכ"ש שאינם יכו' להרויח יותר מכדי חיותם וא"כ למלך אין שוה להניחם פטורים כלל אלא אם על המלך טוב יכתב לעבדם במסים ואר' כמ"ש מהרמ"א ז"ל דהגם דאתה המלך פטרת אותם כיון דאותו פיטור אינו אלא בדיבור לבד הן עתה יכתב לעבדם וע"י כתיבה אתייא כתיבה ומבטלת דיבור הקודם ואם כה תעשה לכתוב לעבדם במס"ו אני מבטיחך ואני ערב בדבר שתרויח מהם בכל שנה יו"ד אלפים כ"כ ואני מחויב לשקול אותם ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך ולהיות המלך אחש' יותר שונא לישראל מהמן כמשז"ל לזה נכנסו דברי נרגן באזניו והיתה תשו' להמן הכסף נתון לך כלו' איני חושש בשביל הכסף שיבא לי מהם ממסים שלהם והרי הוא מו"מ נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך ולזה כשמוע המן את דברי אחש' שנתן לו רשות לעשות בעם כטוב בעיניו לכך שינה וכתב לאבדם וכו' ולזה אחר שנתלה המן ונתבטלה גזירתו עמד אחש' עצמו וישם מס על הארץ ואיי הים שכבר נכנסו דברי המן באזניו ועשו בו רושם והטיל מס"ו גם על ישראל וק"ל. ואחז"ר ראיתי בס' יושב אהלים שכבר דרך במקצת בדרך זה בביאור הכתו' הנ"ל יעש"ב:
א"נ אפ"ל באו"א כוונת הכתו' הנז' בהדק במ"ש מפוזר וכו' דמאי נפקותא אית להמן הרשע אם הם מפוזרים או מקובצים במ"א והמפרז"ל פי' במשז"ל דההוא מינא טען לריב"ק כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות כידוע והמפרז"ל תי' ע"ז דע"י ישיבתנו בא"י אית לן דין קבוע כידוע וזהו טענת המן דהן אמת הן קדם בהיותם על אדמתם יש להם טענת קבוע לבטל טענת רובא דאוה"ע והדין עמהם שלא להשתוות עמנו לעע"ז ברם השתא הכא הוא עם מפוזר בה"ע וא"כ מה טעם יש להם שלא לשמור דתי המלך אחש' לעע"ז כרובא דידן והא ודאי אין זה כי אם מורדים במל' נינהו וח"מ ולמלך אין שוה להניחם בחיים אתד"ק כמשי"ר הרואה:
ולענד"ן לפרש הכתו' הנז' עד"ז באו"א כל בתר איפכא מפי' המפרז"ל הנז' והוא בהק' את הידוע משז"ל דכ"מ שנאמר במגילה המלך קאי על מלכו ש"ע כידוע וא"כ גם במ"ש המן ואת דתי המלך א"ע צ"ל על מלכו ש"ע וכוונתו לומר דעם שישראל הם כעת בגלות מפוזר ומפורד ובטלה לה טענת קבוע כנז' עכ"ז אדרבא היותם מפוזר ומפורד בה"ע דא אהניא להו לבטל טענת רובא דאוה"ע ואינם יכולים להשתוות עמנו לעע"ז בטענת המין הנז' ועכ"ז הם עובדים ע"ז כמונו ומחזיקי' בטענת אוה"ע הנז' ואת דתי המלך מלכו ש"ע אינם עושים באומרם דכיון שהשי"ת הגלה אותנו בארצות העמים אזדא לה טענת קבוע ואחר"ל כתיב וכמשז"ל במד"ר דאמרו ישראל לפני הקב"ה כיון שהגליתנו מארצנו בדין הוא שלא נשמור התו' והמצוות ע"כ והט' דידהו משום, דאזדא להו טענת קבוע. אמנם לא ידעו ול"י ישראל דכיון שהם מפוזרים אנה ואנה ואינם מקובצים במ"א בגלותם ליכא למטען עלייהו טענת המין הנז' כלל:
והענין הוא עפ"י, מ"ש הרב ברית יעקב פיתוסי ז"ל בדל"א ע"ג בביטול טענת רבים דההוא מינא הנז' עפ"י מ"ש מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' י"ג בשם הרשב"א ז"ל בתשו' וז"ל שאלת ראובן ושמעון ביררו להם יו"ד אנשים לדון דיניהם וקבלום עליהם דאם נחלקו ילכו בת"ר דידהו ואדהכי והכי פירש חד מנייהו לעלמא והט' דנו דינם ורובא דמינכר דידהו חייבו לזה ופטרו לזה אם דיניהם דין או לא תשו' אין ד"ד דל"מ רובא אלא דוקא היכא דבוועד כולהו יתבי אהדדי ושקו"ט אמנם היכא דאזיל חד לעלמא תו לא מיקרי בהנשארים רובא כלל דאפשר אם היה עמהם היה נותן מקום להפך והיו מודים לו עכ"ד וה"נ דכוותה בשלמא אי הוו כולהו ישראל בהדי הדדי ושקו"ט בהדי אוה"ע ונצחום אז יש מקום לטענה זו אמנם כיון דישראל פזורים בין האומות מי נתן יעקב דליבטיל בין אוה"ע והלא מעשים בכל יום חד מינן נצח כו"כ עכו"ם וכ"ש אי הוו כולהו ישראל יחד וא"כ נפלה בבירא עמיקא טענת ההוא מינא. ובזה פירש הוא ז"ל משז"ל בפסחים דפ"ז ע"ב מ"ד צדקות פזרונו עם ישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות וכו' ע"כ ועפי"ה ה"ה כמבואר יעש"ב. ועפ"י ד"ק אפ"ל כה"כ פיזר נתן לאביוני' צדקתו ע"ל קרנו תרום וכו' כלומר שהקב"ה פיזרם לישראל וצדקה עשה עמהם בפיזורם כדי שקרנו של ישר' תרום כ' בביטול טענת המין כנז"ל ועפי"ז אפ"ל ג"כ כה"כ ביחזקאל סי' ל"ו וכת' ודבר אליהם כה אמר ה' הנה אני לוקח את בני ישר' מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אותם מסביב וא"ת אך ה החלי דע"י קבוצם הדרה לדוכתה טענת ההוא מינא דאחר"ל כתיב דכ"ז דישראל הם שה פזורה בין אוה"ע ליתא לטענת רובא דידהו כלל וכמ"ש הרשב"א ז"ל כנז"ל ברם השתא הכא דקא אמרת וקבצתי אותם מסביב א"כ חיישינן שמא יטענו עלינו אוה"ע טענת המין הנז' לז"א עוד והבאתי אותם אל אדמתם והאיכא תי' קמא דכל קבוע ואין כאן עוד טענת רבים דאוה"ע כלל וק"ל:
ובזה אפ"ל כה"כ שבתהלים וכ"ת לאמר לך אתן את ארץ כנען ח"ן בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה ויתהלכו וכו' לא הניח אדם לעושקם ויוכח עליהם מלכים. וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש בש"ס דנזיר די"ב צא וקדש לי אשה סתם אם מת השליח ה"ה אסור בכל הנשים דחזקת שליח ע"ש ופריך הש"ס התם מקן מפורשת שפרח אחד מהם לאויר העולם דאין תקנה לב' וצריך להביא זוג אחר ואילו שאר קינין י"ל תקנה ואמאי כל חדא נימא האי ניהו ונמצא מתכפר בקרבן של חבירו ומשני קא אמינא אנא אשה דלא ניידא ופירש"י דכל כבודה בת מלך פנימה וכי תימא אשה נמי ניידא דאימור בשוקא אשכחה וקידשה התם הדרא לניחותא ולקביעותה והו"ל קבוע ע"כ הסוגייא ועי"ש בפירש"י ז"ל נמ"ל דמטעם כל כבודה במ"פ אמרינן באשה כל קבוע וכו' וזש"ה לאמר לך אתן את ארץ כנען להיות לכם דין קבוע לבטל טענת רבים דאוה"ע משום כי אתם המעט מכל העמים וז"ש בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה וע"י שאתם גרים בה מתבטלת טענת רבים דאוה"ע וגם אחר הגלות ויתהלכו מגוי אל גוי וכו' עכ"ז לא הדרא עלייכו טענת המין דהא הדרי לניחותייכו ולקביעותייכו וז"ש דהגם שהם יתהלכו מגוי א"ג עכ"ז לא הניח אדם לעושקם לכופם לעע"ז בט' רבים דאוה"ע משום ויוכח עליהם מלכים ר"ל משום כל כבודה בת מ"פ דמשם ראיה דהדרי לניחותייכו וכתי' הש"ס דנזיר הנז' וק"ל. וע"ע בס' הבהיר זכות הרבים ב"פ וק"ל: אמנם עפ"י דרכנו בביטול טענת רבים דאוה"ע עפי"ד הרשב"א ז"ל הנז"ל א"ש נמי וז"ש לאמר כלו' בעבור לאמר לאחרים אלו אוה"ע לבטל טענתם לך אתן את ארץ כנען משום היותכם מתי מעט וע"י שנתתי לכם את הארץ נעשה לכם דין קבוע ואזדא לה טענת רבים דידהו וגם אחר הגלות ע"י שאני מפזר אתכם בין העמים ויתהלכו מגוי אל גוי וכו' בטלה לה טענת רובא דידהו וכדעת הרשב"א ז"ל ובזה אזדא לה ההיא טענה ולא הניח אדם לעושקם בכח טענת רובא דידהו הנז' וכנז"ל וק"ל. וע"ע להרב ברית יעקב שם דפירש הכתוב הנז' עד"ז באו"א יע"ש:
ובכן זהו כוונת המן הרשע באו' ישנו עם אחד שהיה שרוי מתחילה במקום אחד ולא היו יכולים לעע"ז בכח טענת רבים דאוה"ע כיון שהיה להם דין קבוע וכעת דאזל קביעותייהו הם נגררים אחר אוה"ע לעע"ז באומרם דאין להם עוד פה להשיב לאוה"ע על טענתם כי רבים הם וכתוב בתורתנו אחר"ל ואולם אין הדין עם ישראל בזה לעבור על רצון קוניהם דאדרבא כיון שהם מפוזרי' בין העמים בזה יש להם תי' מרווח לבטל טענת רבים דאוה"ע וכד' הרשב"א הנ"ל ועכ"ז ואת דתי המלך מלש"ע א"ע בסומכי נפשם על טענת רבים דאוה"ע ואין זה אלא במרד ובמעל בהפקרא ניח"ל ואפי' המורד במל' ב"ו ח"מ כ"ש המורד במל' שמים ובודאי דלמלך אין שוה להניחם וק"ל: ועפי"ד הרב ברית יעקב ז"ל בתי' עפי"ד הרשב"א ז"ל הנ"ל אפ"ל כה"כ בישעיה סי' מ"ט וכ"ת קרוב מצדיקי מי יריב איתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי הן ה"א יעזור לי מי הוא ירשיעני הן כולם כבגד יבלו עש יאכלם ורבו הדקדוקים בהני קראי:
ואולם עפי"ה יבואו ע"ן ובהק' עוד כמה תי' הנאמרים באמת במפרז"ל בביטול טענת ההוא מינא הנ"ל תיתי חדא דקי"ל רוב וקרוב דמוכח אזלינן בתר הקרוב דמוכח וכן קרוב דאתי מכח סברא אלימתא אזלינן בתריה והקב"ה קרוב לנו מכח סברא אלימתא טובא מכל האותות והנסו"ן שעשה עמנו במצרים ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה"א וכמ"ש כ"ז המפרז"ל כידוע. זאת שנית תשו' ריב"ק לתלמידיו דכיון דכל אומה מאוה"ע עובדת למין ע"ז שלהם וישראל כולם כאחד עובדים להקב"ה לבדו א"כ אם יעמדו למנין ישראל נגד כל אומה ואומה המה יעלו ישראל רבים יותר מכל אומה אחת מאוה"ע ועוד תי' דישראל ע"י המילה הם מצויינים דכל הגויים ערלים א"כ הו"ל ישר' כדבר איסור הניכר שאינו בטל ברוב והכי איתא בש"ס דאמ"ל ההוא מינא לר"פ תא וניהוי לעמא חד אמ"ל אנן דמהלינן לא מצינן למיהוי כוותייכו אתו דל"מ מציתו למהוי כוותן כידוע עוד תי' דישראל ע"י שהם קמים בתח"מ א"כ נמנים המתים עם החיים משא"כ אוה"ע עוד תי' הרב ברית יעקב הנ"ל עפי"ד הרשב"א ז"ל כנז"ל:
ובכן ז"ש הנביא אם יבואו אוה"ע לבטל אותנו מלעבוד את ה' בטענת רובא דידהו כטענת אותו המין יש לנו הרבה תשו' בדבר זה לבטל טענתם זאת חדא קרוב מצדיקי כלו' מכח כי קרוב לנו ה' קורבה דמוכחא טובא ואתייא מכח סברא אלימתא זה עצמו מצדיק אותי לסתור טענת רובא דידהו ועוד מי יריב איתי ר"ל כל מי מהאומות אשר יריב איתי לטעון עלי טענה זאת אני נחשבת רוב כנגד כל אומה ואומה בפ"ע ועוד נעמדה יחד למשפט שם רמז לתי' הרב ברית יעקב ז"ל עפי"ד הרשב"א ז"ל הנ"ל ור"ל דעתה דאנו פזורים בין אוה"ע לא חשיב רובא דידהו רובא כלל דאפשר אם נעמדה יחד למשפט ויהיו כל ישראל במקום אחד לדין עם אוה"ע על טענתם הנז' אנו נוצחים לאוה"ע באיזה טענה שיטעון חד מינן עלייהו כנז"ל:
ועוד מי בעל משפטי יגש אלי כלו' מי בעל משפטי הטוען עלי טענת רובא יגש אלי שם רמז אל המילה כדפירש"י ז"ל ע"פ גשו נא אלי ויגשו יע"ש דכיון דע"י המילה אנו מצויינים הו"ל כדבר איסור הניכר דלא בטיל ברוב ואדרבא הוא יגש אלי ולא אני אליו וכמשז"ל אנן דמהלינן וכו'. ועוד תי' אחר דהן ה' אלהים יעזור לי דהוא ציוה לי שלא לעע"ז עם שציווני ג"כ אחר"ל והפה שהתיר הוא הפה שאסר וא"כ מי הוא ירשיעני יחייבני לעע"ז. ועוד תי' אחר דהן כולם כבגד יבלו ע"י דאין עפרם ננער בתח"ה משא"כ אנו עם אלהי אברהם קמים בתח"ה ונמנים מתים עם החיים ונמצינו רבים מאד יותר מכל אוה"ע וק"ל:
ובזה אפשר להמתיק פי' המפרז"ל בקראי דדהע"ה רבים אומרים לנפשי כלו' שטוענים עלי טענת רבים כנז"ל ואתה ה' מגן בעדי שפיזרת אותי בין אוה"עאנה ואנה דעי"ז אני נוצח לאוה"ע כתי' הבר"י ז"ל כנ"ל. ועוד כבודי דישראל י"ל דין חתיכה הראויה להתכבד דאפי' באלף לא בטלה ועוד ומרים ראשי ע"ד כי תשא את ראש בנ"י דהו"ל דבר שבמנין דאפי' באלף ל"ב. ועוד קולי אל ה' אקרא כי הוא אמר אחר"ל והוא ציוה לי ג"כ לא יהיה לך א"א ע"פ ועוד ויענני מהר קדשי סלה דע"י נתינתו הארץ לנו אית לן דין קבוע ואפי' אחר שהגלנו מארצנו הדרן לניחותין ולקביעותין כנז"ל. ועוד דאני ע"י תח"ה אני נחשב אפי אחר המיתה כאלו שכבתי ואישנה והקיצותי בתח"ה ובזה נמנים המתים עם החיים כנז"ל. ועוד כי ה' יסמכני בקירבה דמוכחה ובסברא אלימתא טובא דעדיפא מרובא דידהו: ובכן מכח כל אלו התי' לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי האי טענת רבים הנז"ל וק"ל. הדרן להנהו קראי דהמן ישנו עם אחד וכו' דאפ"ל באו"א והוא בהק' סברת הרמב"ם ורבותיו ז"ל דס"ל דאין אד מתחייב בדשא"ק אפי' בקנין כמ"ש בפיו"ד דמכירה יע"ש ועם דכל הפוס' ז"ל הבאים אחריהם חלקו ע"ד והסכימו דבקנין אדם מתחייב גם בדשא"ק עכ"פ כתבו הפוס' ז"ל דהמוחזק מצ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל כידוע. ובדין מקח וממכר דשא"ק כתב מהרש"ח ז"ל בתשו' הבי"ד הכנה"ג בח"מ סי' ס' הגב"י אות ל"ה דבמוכר לחבירו דשא"ק גם הרמב"ם ורבותיו אזלי ומודו דמהני יע"ש והרב חש"ש ז"ל שם סקל"ב כתב דהרב נ"ש ז"ל הוכיח מד' הפוס' דלא ס"ל חי' זה דמהרש"ח ז"ל וגם הרב משל"מ ז"ל שם כתב דהריטב"א ז"ל פליג ע"ד מהרש"ח הנז' יע"ש:
באופן דגם במוכר דשא"ק פליגי ביה רבוותא ז"ל דא"א מוכר דשא"ק לד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל כנז"ל. עוד כתב הרב כנה"ג ז"ל שם אות מ"ה דע"י שליח יכול להתחייב גם בדשא"ק לכ"ע וכ"כ עוד הרב הנז' בסי' קכ"ח הגב"י אות ז"ך יע"ש. עוד כתב הכנה"ג סי' "ז הגב"י אות קכ"ד משם מהרא"ג ז"ל דאפי' להרמב"ם ורבותיו ז"ל אם כתב החיוב בשטר דאפי' דהוא דשא"ק מתחייב יעש"ב. ועם דהרב שמחת יאודה ז"ל בסי' ע"ה פליג ע"ז יע"ש מ"מ כתבו האח' ז"ל דאם כתב השטר של החיוב או המכר בכל חו"ת ובכל חז"ס לכ"ע מהני אפי' דהוי דשא"ק דכיון דמהני לדשלב"ל דגרע טפי כ"ש דמהני לדשא"ק וברור:
עוד כתב הרב נח"ב ז"ל והבי"ד הרב שמע יעקב ז"ל פ' ויגש דהמלך מתחייב גם בדשא"ק לכ"ע כמש"ה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך ע"ג יע"ש וכ"כ הרב דרכי איש ז"ל בדרוש שבת זכור דהמלך מצי להקנות גם דבר שאינו מסויים יעש"ב:
והרב מהר"י, באסאן ז"ל בסי' ד"ן כתב וז"ל ובקצרה אני אומר שגדר הענין להבדיל בין דשא"ק לד"ק הוא שכל דבר אשר לא יוכל לימנות לדעת מספרו בעת החיוב וההקנאה זהו דשא"ק אבל דבר דאפ' להימנות אעפ"י שהוא לא מנאם איהו דאפסיד אנפשיה דכיון שהיה בידו למנות ולא מנה גמר ומקני ומזה דן בנ"ד בראובן שנתן כל נכסיו במ"ב לאשתו והשואל רצה לבטל המתנה מט' דשא"ק והוא ז"ל חלק עליו כיון שהיה הנותן יכול למנות נכסיו שנתן יעש"ב:
ענ"ק חקירת הרב כנה"ג ז"ל בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות י"ב, במי שזוכה בט' קי"ל אם חייב לשלם בדיני שמים או לא והאריך בזה וסו"ד אסיק דפוק חזי מאי עמא דבר שלא ראינו בפוס' המזכים בט' קי"ל שיאמרו חייב לצאת יד"ש אין גם אחד שיבאר כזה יע"ש והרב יד אליאו בסי' ע"ח הבי"ד המט"ש שם אות ע"ח כתב דאפי' מדת חסידות ליכא יע"ש. ובכן נבא לביאור הכתו' הנ"ל דהנה המן הרשע ביקש לקנות את ישראל מאחש' הקנאה ברורה שלא יהיה עליו שום ערעור בדין כלל. ברם דא תברתיה היותם ישראל מפוזר ומפורד בה"ע ולא מצי איהו למנותם לדעת מספרם וכיון שכן הו"ל דשא"ק ולהרמב"ם ורבותיו ז"ל לא קנה כלום דישראל המוחזקים בגופים מצ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו וקי"ל כמ"ד דגם במכר ס"ל דל"מ בדשא"ק והמכר בטל ואפשר דגם אחש' יחזור בו ג"כ בט' קי"ל הנ"ל וז"ש המן ישנו עם אחד שהיה מקובץ במקום אחד והיה ידוע מנינם ומספרם אבל כעת הוא מפו"מ בה"ע ואין אני יכול כעת למנותם ולדעת מספרם ואני חפץ לקנותם ממך הקנאה ברורה בלי שום ערעור ופקפוק כלל ולא מצאתי תיקון לזה לצאת י"ח דעת הרמב"ם ורבותיו ז"ל כדי שלא יטענו קי"ל כי אם בזאת מטעם שהם יושבים בכל מדינות מל' ואתה בידך לגזור אומר בכתי' המלך ע"כ שרי המדינות למנותם ולדעת מספרם כדרך שעשה דהע"ה שמנה אותם ע"י יואב כידוע. וא"כ כיון שאתה יכול לעשות כן הגם שתמכרם לי כעת בלתי דעת מניינם המכר קיים לכ"ע ט' דאיהו דאפסיד אנפשיה וכמ"ש מהרי"ב ז"ל וכנז"ל ומה שהוצרכתי לטעם זה משום שזה העם שאני רוצה לקנותם ממך דתיהם שונות מכל עם כלו' שיש להם דת ודין ששונים ההלכה והדין מכל עם אלו הת"ח הפוס' ז"ל וכמשז"ל ע"פ הגד לעמי פשעם אלו הת"ח כידוע. וכלו' דיש להם דין קים לי וכשימצאו תרי פוס' המזכי' למוחזק טוענים קי"ל לזכות המוחזק אפי' שאותם ב' פוס' המזכים להמוחזק הם נגד כל שאר הפוס' עכ"ז אינם משגיחים בס' רוב הפוס' המחייבים כלל וזה הדין עצמו שיש להעם הזה לזכות המוחזק בט' קי"ל כב' פוס' לא נמצא כזה בשום דת זולתם כלל ולא עוד אלא שגם את דתי המלך מלש"ע אינם עושים דאפי' לצאת ידי שמים לצאת יד"ח רוב הפוס' המחייבים ואפי' מדת קונם שהוא מדת חסידות לית להו לקיים החיוב והמכר בדשא"ק עפי"ד רובא דרבוותא ע"ד הרמב"ם ורבותיו לית להו ולזה הוצרכתי למצא תיקון וטעם נכון לכ"ע עפי"ד מהרי"ב ז"ל וכנז"ל כדי שלא יוכלו לטעון קי"ל כלל וגם אתה אינך יכו"ל קי"ל בעדם לבטל המכר מט' מהרי"ב ז"ל וז"ש ולמלך אין שוה להניחם לטעון קי"ל בעדם כלל מט' מהרי"ב ז"ל וכנז"ל:
א"נ אפ"ל דרמז לו ג"כ במ"ש ואת דתי המלך א"ע דר"ל דמטע"ז דדשא"ק ומצ"ל קי"ל הם פוטרים עצמם מלקיים מצוות התורה שלהם מטעם דהו"ל דשא"ק וטוענים קי"ל כמ"ד דאין אדם מתחייב בדשא"ק וכדחזינן להרב מתת יד ז"ל בפ' כי תשא שחקר כזאת על קבלת התו' והמצוות דהו"ל דבשא"ק ואיך נתחייבו ישר' בקבלתה ובקיומה יעש"ב. וזה רמז לו המן הרע באו' ואת דתי המלך מלש"ע אינם עושים בט' דהו"ל דשא"ק וקי"ל כמ"ד דל"מ וא"כ בנ"ד במכירה זו למלך אין שוה להניחם לטעון כן כלל:
א"נ דכיון שהם אינם מקיימים תורת ה' הו"ל מורדים במל' והמורד במל' ח"מ ולזה למלך א"ש להניחם. ואולם חשש המן הרשע פן יאמר לו אחש' דלמה יומתו כיון דדינא קא משתעו דהכי אית להו דינא דקים לי ובדין הוא שיהיו פטורים מקיום התורה והמצוות ואי להם דין מורד במל' וגם מה שאתה רוצה לקנותם ממני עפי"ד מהרי"ב ז"ל כיון דבידי למנותם וכנז"ל הא אשכחן להרב שנות ימין ז"ל דפ"ד ע"ד דהוכיח במישור דהרמב"ן ז"ל פליג ע"ז יעוש"ב. וא"כ אכתי זוכים ישראל בנפשם לבטל המכר בתרי קי"ל ואנן טענינן להו הכי וכידוע. לזה המן הרשע נפק דק ואשכח כמה טעמי תריצי הנאמרים באמת בישוב חקירת הרב מתתיה ז"ל הנז"ל והם המה מישך שייכי לקיום המכר הנז' אשר עפ"י כל הני טעמי לית לן תו למיחש כלל והמכר קיים לכ"ע אשר מכח כל הני טעמי נתחייבו ישראל בקיום התו' והמצוות לכ"ע הגם דהו"ל דשא"ק וכמו שנקבצו באו כל הני טעמי בס' ש"ץ המפרז"ל ועד אחרון בס' הבהיר ברכת מועדיך לחיים ח"א בדרוש א' למתן תורה ובח"ב בדרוש פורים ובס' ראה חיים סדר נח יעש"ב. ולא הוצרך המן להזכיר רק הטעמים דשייכי נמי לקיים המכר בידו וכמו שיתבאר בס"ד: זה יצא ראשונה אם על המלך טוב שם רמז למש"ל משם הרב נח"ב ז"ל דהמלך יכול להתחייב ולמכור דשא"ק כנז"ל וז"ש אם על המלך טוב דמלך שאני. ועוד טעם ב' יכתב לאבדם ולא אמר יכתוב לרמוז למ"ש הכנה"ג דע"י שליח יכול להתחייב גם בדשא"ק כנז"ל ולז"א יכתב כלו' ע"י שליח וכיון דהמכר יהיה ע"י שליח אפי' דהוי דשא"ק מהני לכ"ע וכנז"ל. ועוד טעם ג' שכתב מהרש"ח ז"ל דע"כ לא אמרו הרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק אינו אלא בדרך מתנה וג"ח בלתי שום הנאה ובלא כסף ובלא מחיר אבל אם המתחייב קבל איזה הנאה גמר ומקני כנז"ל:
וז"ש ועשרת אלפים כ"כ אשקול וכו' ואין לך הנאה וכסף ומחיר גדול מזה וגם יש לך ג"כ הנאת הנקימה מישראל דעדיפא טפי מהנאת ממון כמ"ש הפוס' ז"ל כידוע ויותר היה אחש' שונא לישראל מהמן כמשז"ל משל לבעלי התל והחריץ כידוע ולזה סיים המן ואמר ביהודים לאבדם דלדידך הויא הנאה גדולה יותר מהנאת ממון ולכ"ע מהני:
עוד רצה המן לרמוז לו באומרו יכתב וכו' למ"ש הכנה"ג בסי' ר"ז משם מהרא"ג ז"ל דאם כתב החיוב בשטר קנה לכ"ע ועם דהרב שמ"י ז"ל פליג עליה כמש"ל מ"מ אם כתב השטר בכל ח"ס לכ"ע מהני אפי' לדשלב"ל וכ"ש לדשא"ק כנז"ל וז"ש המן יכתב וכו' ר"ל יכתב באופן היותר מועיל וכיון דאיכא כתיבה בשטר ובכל ח"ס מהני לכ"ע:
והנה המלך אחש' מרוב שנאתו עם ישראל נכנסו דברי נרגן באזניו והסכים עמו למכור לו עדת ישראל ולא עוד אלא עלתה הסכמתו למוכרם לו מכח הטעם הראשון שאמ"ל המן דכל לגבי מלך יכול להתחייב גם בדשא"ק לכ"ע וכנז"ל ולזה דייק קרא לומר הכא ויאמר המלך להמן ולא אמר ויאמר המלך אחש' כנז' בשאר קראי אלא אמר פה המלך סתם לרמוז לו דמטע"ז לחודיה סגי ומסגי לקיים המכר בידו ולא צרכינן תו לטעמי אחריני כלל וז"ש הכסף נתון לך ר"ל אין צורך להאי טעמא דהנאה כלל והוא נתון לך כלו' טעם זה דהנאה ניתן ליאמר להדיוט כמוך שאינו מלך לא לגבי דידי שאני מלך ומלך שאני וכמדובר וק"ל:
ובזה אפ"ל כוונתם ז"ל במד' דאמ"ל אחש' להמן לית אנא ידע מניינהון אמ"ל כשיצאו ממצרים היו ס' רבא וכו' ע"כ וצל"ד דמאי איכפת ליה לידע מניינם ברם הוא הדבר אשר דיברנו דחשש אחש' לס' הרמב"ם ורבותיו ז"ל הנז' וחשש ג"כ לס' הרמב"ן ז"ל דרב תנא הוא ופליג ע"ד מהרי"ב ז"ל וכנז"ל ואפשר ג"כ דגם בדתי פרס ומדי ובנימוסם ה"נ אית להו דאין אדם מתחייב בדשא"ק ולכך חש להא אחש' ושאול שאל מהמן ולזה השיבו המן להפיס דעתו דמניינם ת"ר אלף כדי שלא לחוש משום לתא דדשא"ק וכמובן: וזה אפשר כוונת אסתר באומרה למרדכי מה זה ועמ"ז כלו' דמה כל החרדה הזאת כיון דהמכר בטל לפו"ד כיון שהוא דשא"ק ולכך ויגד לו מרדכי וכו' ר"ל דהמן הרשע הסביר למלך אחש' כמה יעלה מניינם ומספרם של ישראל והו"ל דב"ק ואת פרשת הכסף כי היכי דלימטי הנאה למלך וגם את פתשגן כתב הדת נתן לי דאיכא כתב בכל ח"ס דבהכי לכ"ע מהני הגם דהוא דשא"ק וגם ציוה עליה לבא אל המלך רמז לה בתיבת המלך סתם דמלך שאני וא"כ מצד הדין אין מקום לבטל המכר הזה כלל ואין תרופה כי אם להתחנן לו ולבקש מלפניו בדרך תחינה ובקשה ובודאי יחזור בו כיון שהמכר היה על עמה ואין לך מקח טעות גדול מזה וז"ש על עמה וק"ל:
וזה אפשר טעם נכון למה שקבלו ישר' את התורה מחדש בימי אחש' וכמש"ה מה ראו על ככה וכו' קיימו וקבלו כלו' מה ראו על ככה לקבל התו' מחדש לז"א משום מה הגיע עליהם במכירת אחש' להמן שנט' שונים לקיום המכר בידו והם צודקים גם לקבלת התו' לזה קיימו מה שקבלו כבר שידעו והבינו שאין להם מקום לטעון טענת דשא"ק עפ"י הטעמים הנז"ל וק"ל: