אור ברסלב
פני יצחק חלק ו דרוש לפרשת זכור

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

דרוש לפרשת זכור

שו"ת פני יצחק ח"ו חו"מ לשונות הרמב"ם ז"ל

דרוש לשבת זכור. איתא במד"ר ס' תצוה וז"ל זית רענן יפה פ"ת קרא ה' שמך וכי לא נקראו ישראל אלא כזית בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל כגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, תאנה כבכורה בתאנה בראשיתה וכו' וקראם בכל מיני שלחין שנא' שלחייך פר"ר ובא ירמיה לומר זית רענן אלא לומר לך מה זית זה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו וחובטין אותו ומעלין אותו לגת וטוחנין ומקיפין אותו בחבלים ומביאים אבנים ונותנים עליהם ואח"כ נותנים את שמנן. כך ישראל באים אוה"ע וחובטין אותם ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם שנא' בצר לך וכו' דב"א כל המשקין אדם מערב ואינו יודע איזהו תחתון ואיזהו עליון אבל השמן אפי' אתה מערבו בכל מיני משקין שבעולם הוא צף למעלה מהם כך ישראל בז' שעושין רש"מ הם למעלה מכל האומות שנא' ונתנך ה"א עליון וכו' הוי זית רענן קרא ה' שמך עכ"ל:

הנה מתבאר מזה המאמר דבז' שישראל ערש"מ הם למעלה מכל האומות וכן אמרו רז"ל דבז' שישר' ערש"מ אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם והכי איתא בב"ר פ' תולדות וז"ל הקול קול יעקב לא עמדו פילוסופים גדולים כבלעם וכו' נתכנסו כל אוה"ע אצל בלעם ואמ"ל תאמר שאנו יכולים להזדווג לאומה זו, אמ"ל לכו חזרו על בת"כ ובמ"ד שלהם אם מצאתם אותם מצפצפים בקולם אין אתם יכו"ל שכך בירכם יעקב אביהם הקול ק"י וכו' בז' שקול יעקב בבת"כ ובב"מ אין יכו"ל וכו' עכ"ל וצל"ד מה חכמה נמצא בבלעם כ"כ בזה דהרי אפי' דרדקי דבי רב יודעים זה ולפי פשוטו אפ"ל דבש"ס איתא הקול וכו' בזמן שהקול ק"י אין הידים יד"ע וכו' והרב ח"א ז"ל הק' ע"ז דקרא מוכח איפכא ותי' דיש אם למסורת והקל כתיב חסר ו' ע"כ וזה שחידש להם בלעם בז' שהם מצפצפין בקולם תמיד ע"ד או' כסוס עגור כן אצפצף בלי התרשלות ודייק לה מדכ' הקל ק"י ויש אם למסורת דהקל כתיב דמ"ש התרשלות וק"ל:

ולעיקר דקדוק הח"א ז"ל הנ"ל אפ"ל דפשטיה דקרא דיצחק אע"ה אתמוהי קא מתמה כי ראה בחוש המישוש שהידים י"ע שעירות ובקול מורה דהוא קול יעקב כדפירש"י ז"ל דיעקב רגיל בפיו ש"ש ומזה תמה ואמר דהקול מוכח דהוא קי"ע והידים י"ע אתמהא ולזה דרשת רז"ל הנז' באה על דרך פשוטו של מקרא דלכאו' יל"ד מה בא הכ' ללמדנו שתמה יצחק ע"ז ולז"א דקרא אתא לדרשא כדרך פשוטו דתמה יצחק אע"ה הקול קי"ע דרגיל ש"ש בפיו וא"כ אין עשיו יכול לשלוט בו ואיך הידים י"ע הא לא אפשר לכן הוכרחו לדרוש בזמן שאין הקקי"ע אין הידים י"ע דהשלילה כן מחייבת מן החיוב: ובזה אפ"ל כה"כ מה טובו אהליך יעקב וכו' כנחלים נטיו וכו' דבלעם לשיטתיה אזיל וז"א מה טובו וכו' ואימתי בז' שהם מתמידים בלי התרשלות ע"ד סוס עגור וכו' כנז"ל:

אמנם צל"ד טעם כעיקר מ"ט תליא בהקול קי"ע ותו דהול"ל בז' שישר' ערש"מ וכו' כנז"ל וקודם שנבא אל, הענין אנכי אדרוש במצוות זכור בפה וא"ת בלב כדאי' במגילה די"ז וכתבו שם התוס' דזהו מ"ש בשבת שלפני פורים פר' זכור ע"כ וכ' החינוך בפ' בא ובפ' בהר דשאני זכירת עמלק מכל זכירות שבתורה דיש מהם בפה ויש מהם בלב כגון שבת ויצי"מ וזבה ועומר וכיוצא וכו' ע"כ וע"ז יש לחקור דע"מ וע"מ עשה ה' ככה בזכירת עמלק דהצריך תרתי א' בפה וא' בלב דמאי שנא משאר זכירות שבתורה ועוד יל"ח דע"מ כל החרדה הזאת לצוות ולישבע למחות אז"ע יותר מכל שאר אוה"ע המצירים לישראל ואעפי"כ לא גזר ולא נשבע ה' למחות זכרם ואדרבא פי ה' דיבר ע"י נביאו וגר זאב עם כבש ודרז"ל דאוה"ע יהיו כגרים עם ישראל ולא ירעו ולא ישחיתו ועוד נאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ולא עליהם היה הקצף כזרע עמלק וכן עשיו כתיב ביה ולא יהיה שריד לבית עשיו ועל עמלק קפיד רחמנא לאבד זכרו מה"ע ואפי' אילן או בית דעמלק צריך לאבדם שלא יאמרו שהם דעמלק כידוע והדבר הקשה דלמה זה כ"כ שפך חמתו. על העצים ואבנים שנקראו של עמלק הלא דבר:

ולזה י"ל דהט' משום אשר קרך בדרך וכפירש"י ז"ל. אלא דאכתי צל"ד דלפי המתבאר מכל האמור דבז' שישר' ערש"מ אין כל או"ל וכו' ובז' שא"ע רש"מ כך גזר ה' שיהיו אוה"ע חובטין אותם כדי שיחזרו בתשו' ועמלק בא עליהם על כמה עוונות שנמצאו בישראל כדרז"ל ובפרט על שרפו ידיהם מהתו' וא"כ הרי עמלק עשה רצון ה' כדי שיחזרו בתשו' וא"ת דבשביל שהוא ראשון לפור' ומי הכניסו בתגר זה ויכול להתקיים ע"י זולתו א"כ ע"מ תחול הגזירה כיון דמ"מ מוכרח דאומה מאוה"ע יתגרו בהם ועד"ז חקרו הרמב"ם והראב"ד ז"ל בעונש פרעה והמצריים כידוע:

וכדי ליישב כ"ז הן קדם נבין משז"ל ע"פ אשר קרך בדרך ב' פי' והבי"ד רש"י ז"ל בפ' תצא א' קרך כפשוטו לשון מקרה והזדמנות דאין קרך אלא נזדמן לך. והפי' הב' הוא לשון קרירות משל לאמבטי וכו' ובא זה וישב בתוכה אעפ"י שנכווה בה קירר אותה בפני אחרים יע"ש, והרב דרכי היום ז"ל בדקל"ט כ' משם מהראנ"ח ז"ל דמ"ד לשון קרירות מוכח שבא לנקום נקם ולקנות שם אפי' שלא הצליח קנה שם רע לעצמו ומ"ד מקרה מוכרח דלא כיוון לקנות שם דאדרבא עבדים שניצולו מן השביה הנלחם בהם הוא כסיל דאטו אדם גבור נלחם עם נשים אתד"ק יע"ש ולדרכנו יובן באו"א בד"ק משז"ל דעמלק בא להלחם עם ישר' על נסותם את ה' היש ה' בקרבם ואם יודע מה שבלבנו נעבדנו:

והרב יע"ד ז"ל פי' הענין מטעם שלא קבלו ישר' את התורה אח"כ מלב ומנפש כי אם א' בפה וא' בלב באונס מיראת האש הגדו' ומכפיית ההר כמשז"ל מכאן מודעא רבה לאורייתא מה תאמר שעכ"פ יש בידם זכות פיהם וברית כרותה לשפתים ודברים שבלב אינם דברים לזה ג"כ בא עמלק בכח זקנו עשיו שהוא ג"כ יש בידו זכות כיבוד אביו ועם שבפיו ובשפתיו כיבדו ולבו רחק ממנו כי ציד בפיו ולכן בא ונלחם עמהם ובזה ניח"ל דרשת הקול קי"ע, וכו' דר"ל כשהקול לחודיה קול יעקב ולבו רחק ממנו אזי הידים יד"ע כי הוא ג"כ זכות כיבוד אביו כי ציד בפיו אתד"ק יעש"ב ועפיד"ק א"ש נמי כוונת מאמרז"ל הלכו אצל בלעם וכו' מצפצפין בקולם ר"ל ע"ד כסום עגור כן אצפצף בלי פניה בלב אלא כציפור אשר פיו ולבו שוים אזי אין האומות יכולים עליהם וק"ל:

עוד נקדים מ"ש הרב מהרש"י ז"ל בס' וישלח דרוש א' וז"ל שיעקב התפלל אל ה' על עשיו פלטה נפשי מרשע חרבך שבא בכח ברכה דעל חרבך תחיה דבלי ס' להיות עשיו מכבד אביו בהונו ובחרבו לצוד ציד ולשחוט בחרב כמש"ה שנא' כליך וכו' לזה נתברך ועח"ת עכ"ל יעש"ב:

אשר בזה נלע"ד ליתן טעם כעיקר למשז"ל דעמלק בא להלחם בישראל לנקום נקמת עשיו זקנו על הבכורה שלקח יעקב ממנו עיין בז"ב ח"ב ס' תצוה כ"כ מהתרגום ב' והבי"ד הרב תל"ד אמאדו ז"ל בדקמ"ד ע"ג יע"ש. ויש לחקור דמה ראה עתה לנקום נקמת הבכורה ולהבין הענין נקדים עוד מ"ש הרב מהרש"י ז"ל שם דברכת יצחק ליעקב היתה בפה ולא מלב ונפש דכוונתו היתה שהוא עשיו יע"ש:

ובעיקר מכירת עשיו הבכורה ליעקב אשכחן בה נמי דמכירתו היתה א' בפה וא' בלב כמשז"ל בב"ר דהביא עמו כת של פריצים ואמ"ל ניכול מדיליה וניחוך עילויה וכו' ורוה"ק או' וכו' אלו מיכאל וגבריאל וכו' וכתבו הבכורה ליעקב ע"כ וא"כ בלבו דעשיו לא היה רצונו למכור והקב"ה הסכים במכירה עם יעקב לפי שיטתו דס"ל דברים שבלב א"ד והעיקר הוא ברית כרותה לשפתים כי ציד בפיו ועשה מודעה ע"ז במ"ש ניכול וכו' והקב"ה הסכים עם יעקב וקיים המכר בידו:

ובזה אפ"ל דלמה זה לא בחר ה' רק במיכאל וגבריאל ולא זולתם ובשלמא על מיכאל ניחא דהוא שר ישראל אבל גבריאל ק' אך עפי"ה הנה נכון בהק"ע מ"ש הגאון היע"ד ז"ל משם זוה"ק דגבריאל בקי במח"ש שבלב שנמסר לו רז זה יען שהוא על החלומות שהם באים מהרהורא דלבא יעו"ש ולפי"ז הדבר פשוט דכיון דגבריאל בקי בהרהור הלב ויודע מ"ש עשיו בלבו בעת שמכר הבכורה ואעפי"כ העיד במכר וחתם שהבכורה ליעקב דהסכים ודן אותו לעשיו לפי שטתו כי ציד בפיו כאמור וכן הברכות נתקיימו ביד יעקב ג"כ מטע"ז עצמו שדן לעשיו כסברתו והוא מכ"מ כנז'. ולזה צווח עשיו באו' הכי קרא שמו וכו' דתרווייהו הבכורה והברכות חד טעמא אית להו משום דס"ל ליעקב ברית כרותה לשפתים ודברים שבלב א"ד ודן אותי מכ"מ לפי שטתי כי צייד בפיו וק"ל:

ובזה א"ש דכשהיו ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה והיו מהרהרים בלבם על התורה שלא יקבלוה מלבם כאשר הוכיח סופם ע"ת ויפתוהו בפיהם וכו' וחשבו שאינו יודע ח"ו בלב ולכן בא עמלק עליהם לנקום נקמת עשיו זקנו בדו"ד ע"ד הבכורה שהוא לא מכר מלבו דאם כה יאמרו דדברים שבלב א"ד והמכירה קיימת בכח הפה שמכר א"כ יכול להלחם בהם בכח זקנו עשיו שבירכו אביו עח"ת בזכות שיש בידו כבוד אב כי ציד בפיו וכך היא המדה אף שהקול קי"ע עכ"ז הידים יד"ע כנז"ל ואם כה יאמרו דאין בידם עון על שרפו ידיהם מהתו' דהעיקר הוא מה שבלב א"כ ל"ו יאתה לערער על הבכורה מכח ירושתו מזקנו וק"ל:

הנה מבואר יוצא דבא עמלק לטעון על הבכורה מכח ירושת זקנו בעבור שישר' לא קבלו התורה בלבם וטען בממ"ן בדו"ד כנז"ל:

ענ"ק משז"ל ורש"י ז"ל ע"פ עד בא השמש הבי"ד שהיו העמלקים מחשבין את השעות באיזה שעה הם נוצחים והעמיד משה את החמה וערבב את השעות וכ' היע"ד ז"ל שם דנ"א דלכך נתן ה' התורה לישראל וכ' אין מזל לישראל ואין המזל מכריחם ומתחי' היו סבורים שגם הם תחת המזל ולזה טענו אנוסים היינו ואין כוונתם להמרות פי עליון אלא היו טוענים אנוסים אנו מחמת המזל יע"ש:

ענ"ק מ"ש בתנחומא והבי"ד רש"י ז"ל ע"פ ויבא עמלק מלה"ד וכו' בא בנו ונשכו הכלב וכו' כ"ז שמזכיר חטאו או"ל זכור היאך נשכך הכלב כך ישראל וכו' ע"כ וצל"ד מה היתה כוונתם ז"ל לכנות שם כלב לעמלק ולא בשם חיה אחרת הנושכת והיע"ד ז"ל בדל"ה פי' במשז"ל ע"פ יכרסמנה חזיר מיער למה ע' שביער תלויה אם ישר' זכאים נעשית א' והוא חזיר מיאר יאור לא זכו ח"ו אז חזיר מיער נושך ומזיק ע"כ ופי' הוא ז"ל במ"ש בכלים כל חיות העולים מהים ליבשה מתים חוץ מן הכלב וז"ש דישראל באותו זמן דעמלק היו זכאים כדכ' זכרתי לך ח"ן וא"כ איך בא עמלק להלחם הא הוו יאור ולכך כשבא עמלק נדמה ככלב אפי' העולה מיאור מ"מ יחיה ולא ימות ביבשה ולכך בא להלחם בישר' עכתד"ק ואע"ג דכ' ברפידים על שרפו וכו' וכתב רש"י וכ"ז שמזכיר חטאו וכו' מ"מ נר' דלא נחשב להם עון יען שהיו כעבדים היוצאים כעת בדרך מטורפים ואין ראוים כעת להענישם וכדפירש"י ע"פ בדרך בצאתכם ממצרים ואתה עיף ויגע ולא ירא עמלק אלהים מלהרע לך יע"ש. וזה י"ל רמז הכ' עשה עמי אות לטובה שהיא אות אל"ף הקטנה שבאותיות במספר וא"כ הוי חזיר מיאור ואינם יכו' לשלוט בי ויראו שונאי ויבושו וכו' וק"ל:

ובזה יומתק אצלי כוונתם ז"ל בב"ר ע"פ ויראו אותו מרחוק אמרו בואו ונשסה בו את הכלבים וישמע ראובן וי"מ ע"כ והוא תמוה מה עלה בדעתם לשסות בו כלבים ולא מין חיה אחרת ועוד מה התנצלות עשה עליו ראובן שהרי אמז"ל והבור רק אב"מ אבל נחוע"ק יש בו וקי"ל בדין נפל לגוב של נחוע"ק מעידים עליו שמת דאגב דוחקייהו מזקי אכן עפי"ה א"ש דהשבטים היו יודעים דיוסף זכאי בדינו ואמרי נשסה בו הכלבים דאפי' זכאי עכ"פ לא ינצל עפ"י הטבע דאפי' יהיו כלבים עולים מן הים אינו מת ומזיק לזה בא ראובן והשליכו לבור נחוע"ק דאזי כיון שהוא זכאי יהיו הנחוע"ק כעולים מן הים שהם ימותו ולא יזיקוהו כדניאל וק"ל:

ומעתה יתבאר שפיר כוונת הני תרי לישני במאי פליגי דהנה נתבאר דעמלק הכין עצמו בג' דברים לנצח לישראל הן מצד שטוענים אנוסים הם בלב והן שחשב המזלות באיזה שעה הוא נוצח והן דימה עצמו לכלב דהגם דלפי האמת הוא אדם ולא כלב מ"מ קריאת השם מהניא ליה כמו שינוי שם החולה וכשם כידור דשמא גרים ולכן קרא עצמו כלב ככלב העולה מן הים דמזיק ואינו מת ונתבאר ג"כ שעיקר ביאתו היתה על הבכורה דלו משפט הירושה וכל שאר אוה"ע קבלה היתה בידם דבז' דישר' עושין רש"מ אין כל אומה ולשון יכו"ל בהם רק בדור בלעם לא ידעו ובלעם הודיעם שכן קבלה בידם מזמן יעקב ועשיו הקל קי"ע וכו':

ובכן השתא א"ש דמ"ד קרך לשון קרירות ס"ל שבא בטעות לנקום נקם על הבכורה כמ"ש מהראנ"ח כי לו משפט הירושה בדו"ד לפני מלכים יתיצב עם כל שופטי ארץ אכן כל אוה"ע המה ראו כן תמהו שהדין עמו ואין בידם יכולת להציל עשיק מ"ע יען דאין יכולים לשלוט בישראל רק בז' שא"ע רש"מ דקבלה היא בידם כנז"ל ובא עמלק ונתחכם לבא בז' שהיו רפויים מהתו' דאם יטענו אנוסים בלב הרי תופסם בממ"ן דאם כה יאמרו דהרהורא דלבא עדיף הוא טוען על הבכורה ואם כה יאמרו דברים שבלב א"ד ובידם זכות קבלת התורה בפה גם הוא זוכה בדינו מכח הברכה דעל חרבך תחיה כי ציד בפיו ואם כה יאמרו אנוסים הם מחמת המזל ואין כוונתם ח"ו להמרות פי עליון א"כ יש מזל לישראל והנה הוא מחשב המזלות והשעות ואם ישובו בתשו' ש' דאז אין שום אומה יכו"ל בהם מ"מ נובח ככלב ועי"ז אפי' כשעושין רש"מ מ"מ יכול לעמוד כנגדם וזהו דבקריאת עצמו שם כלב הוא שולט בהם וזהו שדקדקו רז"ל בד"ק לומר שהיו כל אוה"ע מתייראים מהם וכו' ובא זה והתחיל וכו' שהראה להם מקום להתגרות בישר' יכו"ל בהם בכל עת והגם דעמלק לא עלתה בידו קנה שם רע לעצמו שעכ"פ הכינוי ושם רע של כלב קנה לעצמו שלא נאבד לגמרי:

וז"א כה"כ ויחלוש יהושע א"ע וא"ע ל"ח ומתרגמינן על פתגם דחרב דהיינו ר"ל באותו הט' שבא בכח ברכת ועל חרבך לא יכול עליהם אבל בט' כלב הולך וחזק ולכן לא נאבד לגמרי ולזה כיוון הכא בעל המשל ואמר קנה שם רע דייקא לעצמו דהיינו להציל עצמו עכ"פ:

אמנם מ"ד קרך לשון מקרה ס"ל לאידך גיסא דאדרבא לעג וקלס היה עמלק בעיני כל אוה"ע ולא הודו לו בתחבולתו ובזה גדל עונו מנשוא ויצא הקצף עליו למחות שמו וזכרו דאם מצד שבא לטעון על הבכורה אין האמת איתו דמ"מ בז' שישראל ערש"מ כך היא המדה דזכו בבכורה ובברכות אפי' שהיו א' בפה וא' בלב ואם בשביל שרפו מהתו' בשביל אונס הלב או מחמת המזל מ"מ אין להענישם בשביל זה שהרי היו מטורפים בדרך וקרא צווח זכרתי לך ח"ן כנז"ל והנה נודע מדרז"ל ע"פ ויושע ה' דאפי' שר מצרים נטבע תחי' ואח"כ המצריים כדכ' יפקוד ה' על צבא המרום וכו' וכתב הרב מטה אהרן בפי' ההגדה דישראל יצאו ממצרים ברד"ו שנה דעיקר גלות מצרים היה בעון מכירת יוסף שאחיו עשרת השבטים גרמו לו שפירש מאביו כ"ב שנה והשבטים כיפרו יו"ד שנים על שמתו בארץ טמאה ויו"ד פעמים כ"ב הם ר"ך שנה הסר מהם יו"ד נשארו רד"ו ומדה"ד טענה עליהם שעברו על וגונב איש וכו' ומדה"ר לימדה זכות עליהם דשור גנבו ולא איש ע"כ המורם מזה דמה שיצאו ברד"ו הוא בזמנם דעיקר הגלות הוא בעון מכירת יוסף שעברו השבטים על וגונב איש ואעפ"י שמדה"ר טענה דלא איש גנבו אלא שור מ"מ אדם הוא ויש להוכיח מזה דקריאת ושינוי השם ל"מ ובזה נדחית טענת עמלק דנבח ככלבא דשינוי השם ל"מ:

ובזה יובן כוונת רז"ל זכור בפה וא"ת בלב דלכאו' ק"ט דאמאי אצט' פה להזהיר על הלב ג"כ ותו דאמאי הענישו ה' בכ"ז לז"א משום דחציף כולי האי שהרי שמעו עמים ירגזון על טענותיו שבא לתופסם על טענת אנוסים היינו א' בפה וא' בלב לערער מזה על הבכורה או שבא מצד טענת המזלות או משום כינה שמו כלב סרוח אשר פי ה' יקבנו וטח מראות עיניו היותם בדרך בשעת טירופם וא"כ אין לתפוס עליהם על שרפו וכו' וה' אהבם ואמ"ל זכרתי לך ח"ן וכו' וא"כ אין להאשימם ע"ז בו בפרק הגם שיש בידו טעם כעיקר וטענה אלימתא מ"מ זכו בעת"ה אם בשביל קריאת שמו כלב רע הרי שינוי השם רע הזה ל"מ ליה וז"ש בצאתכם ממצרים דהוא בזמנם דהגלות היה בעון מכירת יוסף שעברו השבטים ע"פ וגונב איש הגם דאיש כתיב בפ' ולא שור כטענת מדה"ר מ"מ קריאת השם לא אהניא להו ואם בשביל שמחשב את השעות והמזלות הלא תראה בשעת קי"ס שעיקר גאולת ישראל מצרים היתה בקי"ס שם ויושע ה' א"י ממ"צ ששידד המע' ופקד ה' על צבא המרום במרום תחי' ומי יעמוד בסוד ה' וא"כ כל טענותיו דעמלק מהבל ימעטו ומכח כ"ז נעשה עמלק לעג וקלס לכל באי עולם ולכן כל אוה"ע לא סרו למשמעתו מתחי' וראש עד שנפרש קרך לשון מקרה דכך קרה לו ונשתטה ויצא לקראת נשק בלא דעת ותבונה ומדחציף כולי האי יצא הקצף עליו מאת ה' יותר משאר אוה"ע המצירים לישר' וציוה לישראל זכור בפה וא"ת בלב נגד טענת עמלק כנז"ל וק"ל:

ועפי"ז אפ"ל כוונתם ז"ל בפ"ק דבכורות ד"ז ע"ב ע"פ ויבא עמלק אמר"ח שאלתי את ר"א הגדול בבי מותבא רבה מהו לשון רפידים אמ"ל רפדים שמה כתנאי רא"א רפדים שמה רי"א שריפו עצמם מהתו' וכה"א ולא פנו אבות אל בנים מרפיון ידים ע"כ וכ' מהרימ"ט ז"ל בדרשותיו דצ"ט דמאן דדריש מסורת כשמה רפידם הכוונה קאי על כ"ב יכו"ל ח"ו שרף ידם ועזרתם של ישר' מלהושיע ח"ו כדכ' צור ילדך תשי וכו' ואי דרשינן ברפידים מלא היינו שרפו ידיהם מהתו' ופי' לפי דרכו יעש"ב. ולדרכנו א"ש דפליגי בב' טעמים מהנז"ל הא' קריאת שמו כלב והב' שבא לטעון על הבכורה כי לא מכר מלבו כמו שהם רפו ידיהם מהתו' בט' אנוסים וגם ויחלוש וכו' דלא יכול להחלישו כי אם בט' דעל חרבך אבל בט' כינוי השם רע בכלב קנה לעצמו להציל עצמו ובזה לא יכול עליו להאבידו לגמרי כנז"ל. והרב דרכי הים בדקל"ז דקדק עוד במ"ש בש"ס כתנאי דמנ"מ דלימא כתנאי ופי' לפי דרכו יע"ש ולדרכנו י"ל דפליגי הני תנאי בפלו' דפליגי בתיבת קרך דחד אמר דקרא כפשטיה וחד אמר לשון קרירות דמ"ד קרא כפשטיה לשון מקרה ס"ל כהאי תנא דאמר רפידים שמה כפשטיה ואפי' שאין בידם שום חטא ועון כנז"ל ומ"ד רפידים על שרפו וכו' ס"ל כאותו מ"ד לשון קרירות וזה הענין תלוי אי דרשינן קרא כפשטיה בדוכתי אחריני כגון קרא דרוח אלקים מרחפת ע"פ המים כפשטיה ואיכא מ"ד דקאי על התשו' שקדמה לעולם והדברים עתיקים:

המורם מכ"ז למר כדא"ל ולמכדא"ל דלצד השוה שבהם מ"מ הפריז על המדה דהגם דעיקר מה שבא לטעון על הבכורה הוא מכח ברכת ועל חרבך מ"מ לחד מ"ד שעשה טענה חדשה שיוכלו הוא ושאר אוה"ע להלחם בישר' אפי' שערש"מ והחציף ביותר וכ"ז גרם לו שבא לערער על הבכורה שהיא היתה קנין גרוע בפה ולא בלב ואפי' שהם עתה ישעבדו לבם ג"כ לאביהם שבשמים מ"מ נבח ככלבא ויקרא לו נוב"ח בשמו:

ובכן כעת הותרו כל הס' והחקירות שחקרנו לעיל דבשביל שבא על שרפו וכו' והיתה קבלתם א' בפה וא' בלב ע"כ הזהירה תורה זכור בפה וא"ת בלב כנז"ל דעמלק בא לתופסם על טענת אנוסים בקבלת התורה שלא קבלוה בלב ולזה בא עמלק וחגר חרבו מטענת ממ"ן כנז"ל וכך היא המדה בז' שהקל קי"ע וכו' ומזה יוצא לנו תוכחת מגולה שצריכים אנו לעבוד את ה' מלב ונפש ואז יגדל נא כח ה' להכרית אז"ע מתחת ומ"ש התוס' והחינוך וש"פ ז"ל דצריך לקרות פ' זכור בס"ת ולא סגי לקיים מצוה זו בפה בלי ס"ת הט' הוא יען דעמלק קרא עצמו כלב ובא לשלוט בהם בכל אופן שיהיה ומה יש ביד ישראל לעשות כי אין כחם אלא בפיהם הקול קי"ע ועמלק הרשע תפס כלי אומנותם ועשה חכמה ע"י קריאת שמו כלב נבח ככלבא שעי"ז אין יכולים לו לזה הוכרח ה' להצילם ונשבע בשמו הגדול למחות אז"ע כי אין השם שלם וכו' כי היכי דעמלק בא להלחם בכח שקרא שמו כלב גם הוא ית' נלחם עמו בשמו הגדול דאין ישר' יכולים עליו לזה הזהירה תורה שנקרא בס"ת פ' זכור בציבור כדי לעורר הכח העליון ולהוסיף כח בפמליא של מעלה להלחם בסוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ והוא אומרם ז"ל דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד וכו' כידוע ליודעי חן:

ולפי"ז נתבאר הטעם דמה שקצף ה' על עמלק למחות שמו וזכרו מן העולם יותר מכל שאר אוה"ע יען ידוע שכל האומות המשעבדים לישראל משום דכך היתה הגזירה מאת ה' דבזמן שישר' ערש"מ אין כל אומה ולשון וכו' אבל בז' שא"ע רש"מ באים אוה"ע וחובטין אותם עד שישובו ישר' בתשו' והמה אוה"ע מקל ורצועה של ישראל כי חיות הנה חיות השדה העכו"ם על דרך זכו חזיר מיאור לא זכו חזיר מיער ח"ו והגם שהקב"ה נפרע היינו ע"ד מגלגלין חובה ע"י חייב אבל עכ"פ מידם היתה זאת מהרסיך וכו' משא"כ זרע עמלק שכל מגמתם לאבד לישראל אפי' אם הם זכאים ומה יעשה ישראל ועמלק בחכמתו עשה אופן וסיבה לשלא יוכלו ישראל להנצל ע"י שקנה שם רע ככלב שב על קיאו לכן מדה כ"מ גזר עליהם ה' לאבד שמם וזכרם דייקא ואפי' עץ ואבן שיזכר עליהם שם עמלק אע"ג שהם עץ ואבן מ"מ קריאת השם אהניא ליהו לאבדם מה"ע וזהו ממש מכ"מ דעמלק אעפ"י שהוא אדם נתחזק בקריאת שמו כלב ה"נ כל דבר שיקרא על שמו העיקרי קריאתו על שמו מחייבתו למחותו לגמרי ולא יזכר כל הנקרא בשם עמלק עוד:

ובהכי ניחא נמי מש"ל על עשיו דכתיב ביה ולא יהיה שריד לבית עשיו שהחמיר וקצף עליו יותר משאר העכו"ם ועכ"ז לא קצף עליו למחות שמו וזכרו מה"ע כמ"ש בעמלק אלא יובן הטעם בהק' עוד מ"ש הרב מהרש"א ז"ל בחא"ג פ"ק דמגילה ע"פ בדניאל וארו וכו' חיותא אכלא ומדקא וכו' דכשישראל ערש"מ מזקת בידה ולא בשיניה ובהפך בידיה ושיניה ובזה פי' כה"כ הקול קי"ע אפי"ה הידים יד"ע ידים דוקא ולא השינים וכו' יעו"ש הרי מבואר דגם עשיו נתחכם בתחבולתו לאבד את ישראל אפי' שעושין רש"מ לכן גזר עליו ה' לאבדו מה"ע אכן עמלק הרע נתחכם יותר לאבד את ישראל הן בידיו ובשיניו ובכל כחו ע"י קריאת שם עצמו כלב נובח בשמו לכן עליו היה הקצף יותר ויותר לאבד זכרו אפי' בעצים ובאבנים כנז"ל: ועפ"י קוטב זה יש לתרץ לענ"ד חקירת חכם הגאון הרב מערכי לב ז"ל בח"א דצ"ג ע"א לדעת הרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו בר"פ ג' שאכלו דר"א ששיחרר עבדו והשלימו ליו"ד הט' משום דהיה שבת זכור ופרשת זכור הוי מדאורייתא וכו' יע"ש וכ"כ הרב תה"ד ז"ל סי' ק"ח יע"ש וק"ל להגאון הנז' ז"ל שם שהרי בדורו של ר"א הותרו עמוני לבא בקהל מטעם דכבר נתערבו משבא סנחריב ובלבל כל העולם ואיך היה בזמנו מצוות זכור דב"ת וכו' ותריץ יטי"ב בג' אופנים טובים ונכוחים יעש"ב. ולפי דרכנו הנה נכון דשאני עמלק דהקפיד קרא לאבד שמו וזכרו וכל הנקרא אפי' בעץ ואבן ובבהמה כנז"ל ואין הטעם בשביל שהיו של עמלק אלא העיקר הוא שלא יתגלגל להזכיר שם עמלק על ידם ומזה למדנו שכל אומה שקנו שם רע לעצמם ומכנים אותם בשם עמלקים אפי' בזה"ז שהם מעורבים ברוב שאר אוה"ע ובטלי להו ברובא מן התורה מ"מ כיון שנקראים בשם עמלקים ועל ידם יזכר שם עמלק ציוה ה' למחותם ולקיים בהם תמחה אז"ע זכר עמלק דייקא שכך היא עיקר המצוה דקפיד רחמנא שלא יזכר עוד שם עמלק בעולם ומילתא בטעמא כנז"ל:

ובזה יובן כוונת הכ' גערת גוים וכו' ודרז"ל זה עמלק אבדת רשע וכו' והבי"ד הרב מע"ל הנז' שם ולז"א שמם מחית לעולם ועד כמ"ש בתורה מדור דור אפי' שנתערבו ואינם ידועים מ"מ כל הנקרא בשמם מחית ותמחה לעת"ל דמצוה זו נוהגת לדורות:

ובזה יתורץ ג"כ משה"ק עוד הגאון הנז' ז"ל שם דכיון דעברו ק"ע שנים משבא סנחריב ובלבל העולם לזמן הרשע המן הרע איך נודע יחוס המן שהוא מזרע אגג ועמלק קאתי ותי' דאולי היה לו כתב יחס אך קשה ממ"ש בתרגום שמה שנהרגו ע"ה אלף דהם מדבית עמלק וכ"כ הרב מנ"ה ז"ל וי"ל בדוחק עכד"ק יעש"ב. ולפי האמור ניחא שאפי' שכבר נתערבו מ"מ היו נקראים בשם עמלקים כמו שיש אומות בזה"ז שקורין אותם בשם עמלק וקריאת השם הרע הזה מחייבת למחותם תו ומ"ש התרגום מדבית עמלק ר"ל דהמון העם מכנים אותם בשם עמלק וא"כ לא דמו זרע עמלק לעמון ומואב וד' אומות שהותרו מטעם שנתערבו בז' סנחריב כיון שלא נשאר שמם עליהם עוד כלל וברור:

ובזה י"ל קו' הראשונים ז"ל ממ"ש בפ"ק דמגילה דאמרו חכמי ישראל לאחש' מיום שגלינו מארצנו וכו' זיל לגבי עמון ומואב וכו' דזה הוי הפך הסוגייא דברכות דכ"ח שהותרו ד' אומות מט' דבא סנחריב וכו' וכדהק' הר"ש ז"ל בפ"ד דידים יע"ש והבי"ד הגאון הרב מע"ל ז"ל שם בסוף ע"ג יע"ש ולענ"ד י"ל דהכי קאמרי ליה לאחש' מיום שחרב בהמ"ק וגלינו מארצנו דייקא דאנחנו בעצמנו גלינו ואין אנו מיושבים בדעתנו כעת לפי שידוע דגלות בבל ע' שנה ומסתמא היה זה בחצי הזמן הן חסר הן יתר וכיון שכן אנו בעצמנו גרים ומבולבלים בדעתנו זיל לגבי עמון ומואב שקורין אותם המון העם עמון ומואב בשם אומתם שאפי' שגם הם גלו משבא סנחריב מ"מ יש להם ק"ע שנים מיום שגלו אבותיהם ואבות אבותיהם ואין אלו אשר הם חיים עדנה הם בעצמם שגלו ע"י סנחריב אלא הדורות שקדמו להם. והנה אלו שהם בחיים הם מיושבים שקטים ושאננים כחמר טב דיתיב על דורדייה דייקא ולזה דייקי קרא כדכ' שאנן מואב ושקט מנעוריו דייקא ובגולה לא הלך ודמו לחמר טב דיתיב ע"ד שמקודם כשהיה היין חדש היה עכור ותוסס ושוב ברוב הימים נח ושקט ויתיב על דורדייה ונכון הוא. והתוס' ז"ל בפ"ק דמגילה די"ב ע"ב כתבו דמואב לא נתבלבל יע"ש: ולעיקר חקירת המע"ל ז"ל הנז' על המן הרשע דמהיכן נודע שהוא מז"ע כיון דמק"ע שנים כבר בא סנחריב וכו' אפ"ל עוד במ"ש הסמ"ג בלאוין קי"ו דהא דבלבל סנחריב היינו שאר העם מהאומות האסורים אבל בני מלכים ושריהם שהם אנשי שם דהם במקום שהם לעולם הולכים לזכר אבותם הם נזכרים ובאיסורם הם עומדים לעולם יע"ש ולפי"ז אפ"ל דגם המן וכל אותם שנהרגו בשושן וכל הע"ה אלף המה היו בני מלכים ושריהם אנשי שם דבאיסורם הם עומדים וכ"ד הסמ"ג ז"ל כנ"ל והרב נר מצוה ז"ל ח"א דקס"ו ע"ג הבי"ד הסמ"ג הנז' ובזה תריץ יתיב מ"ש בגטין דז"ן ע"ב דמבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק וכן אנטונינוס שבא מן עשיו הוא אדום יע"ש ואכמ"ל:

נחזור לעניננו ואומר דעפ"י הטעמים דלעיל הנה נכון לענ"ד כה"כ זכור את אעל"ע בדרך וכו' דבא לרמוז שבא עמלק בט' הבכורה ועל שרפו וכו' כנ"ל ולז"א בדרך בשעת טירופכם וגם בצאתכם ממצ' וכל חיליה מכח קריאת שמו כלב ולא אהני ליה ול"מ ולזה והיה בהניח וכו' וע"י שאתם מיושבים אזי תוכלו לעבוד את ה' בפה ובלב שוים יחד ואז תמחה אז"ע וכו' כנז"ל: ועפ"י קוטב זה אפ"ל המשך הכתו' בשמואל א' סי' ט"ו ויאמר שמואל אל שאול וכו' פקדתי וכו' ויאמר שאול חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך וכו' והדק' רבו דאיך יאמר שמעתי וגם הקימותי ועיל"ד במ"ש ואת כל העם החרים לפי חרב מנ"מ אם בפי חרב או בחנית וכידון וגם למ"ל להביא משל מחטאת קסם ורש"י פי' הפצר תוספת וצל"ד מה בא לתת לו מוסר בזה: אכן לדרכנו יובן הכל ובהק"ע משז"ל ביומא דכ"ב ע"פ וירב בנחל אמר"מ על עסקי נחל בשעה שאמר לשאול לך והכית א"ע אמר שאול אם בשביל נפש אחת אמרה תו' הביאו ע"ע כל הנפשות הללו עאכו"כ אם אדם חטא וכו' מיד יצאה ב"ק ואמ"ל אל תהי צדיק הרבה ע"כ ויל"ד דכיון שציוהו בפי מאיש וכו' עד שור א"כ איך נכנס בדעתו לעשות ק"ו הנ"ל דאית ביה כמה פירכות. אכן עפי"ה יובן הכל דביאת עמלק היתה על שרפו ומצא מקום בזה לנקום נק' עשיו זקנו על הבכורה וטען ממ"ן ורצה להתנקם מהם בכח ברכת על חרבך תחיה וזה הבין שאול מד' שמואל שאמ"ל אשר שם לו בדרך כלו' בשעת טירופם כמש"ל דאין לחייבם כעת על שרפו וכו' וגם בעלותם ממצרים ודרשו בו בשעת גאולתם ר"ל ששידד המע' והוא בא לחשב את השעות משום שהיו מתפחדים מן המזלות וכנז"ל וא"כ לפי"ז נמצא שכל טעמו דעמלק לא היה אלא בשביל לחייבם על שרפו וכו' דכך היא המדה בז' שהקול קי"ע וכו' וא"כ עתה שבאו אל הישוב ובא"י שיצאו מתחת המזלות דא"י אינה תחת המזלות דהיא ארץ אשר ה"א דורש אותה וגם בטלה ט' מודעא כמ"ש הרשב"א ז"ל א"כ הגיע עת וזמן לבטל טענותיו ולהלחם עמו ולנצחו עפ"י הדין והאמת ולכן לך והכית וכו' וכששמע כן שאול וירב בנחל כמשז"ל ע"ע נחל ונשא ק"ו ונכנס בחקירה הנ"ל דמאי שנא דקצף ה' על עמלק כל כך דאם בשביל קרך הלא אם לא תבא אומת עמלק תבא אומה אחרת וכך היא המדה ומעולם לא קצף ה' כ"כ לאבד שאר אומות בשביל זה וכ"ש וק"ו לאבד גם בהמה ועץ ואבן שנק' שם עמלק עליהם והיה בדין אפי' הקטנים שבהם לפוטרם ממיתה וכ"ש וק"ו לקצוף על הבהמות האלה הצאן מה עשו אכן כשמוע שאול ב"ק יוצאת אל תהי צדיק הרבה עם שחזר בו והמית גם לקטנים אבל מ"מ לא רצה לחייב מיתה גם אל הצאן והמיטב ובפרט דדייק שאול הכי ממ"ש הב"ק א"ת צדיק הרב"ה דמשמע צדיק הרבה לא יהיה אבל צדיק מעט יהיה וכן דקדק הרב תה"ל אמאדו ז"ל בדק"מ יע"ש ולזה נשא ק"ו ויחמול על מיטב הצאן ולכך אמר לשמואל הקימותי א"ד ה' אשר ציוני על עמלק לאבדו הגם שהיה מהראוי לחמול אפי' על הקטנים עכ"ז לא חמלתי יען לפי דעתי ק"ל דמאי שנא אומה זו וכו' ובפרט כי מצא מקום בע"ח לגבות א"ח בט' אונס דהיו א' בפה וא' בלב וכך היא המדה להתגרות בהם בכח על חרבך אבל הא מיהא טעה בזה יען היו בדרך ולזה נתחייב אבל מ"מ הקטנים ואלה הצאן מ"ע ואעפי"כ לא חמלתי רק על מיטב הצאן דאם אדם חטא וכו' ובזה ידוקדק מ"ש ואת כל העם החרים לפי חרב עפ"ד כד' התרגום בפ' ויחלוש כנז"ל ור"ל על טענת דע"ח תחיה בזה החליש כחו אבל על שבא בשם כלב לא יכול לו למחותו לגמרי כנז"ל וכן ג"כ עשה שאול כפי מה שהבין בדברי שמואל דעיקר חיובו ועונשו על שבא בט' על חרבך לזה החרים את כל העם לפ"ח ומסיבה זו ויחמול על מיטב הצאן דלפי שיטה זו אין מקום לחייב הצאן וז"ש הקימותי אד"ה:

אכן שמואל רוח אחרת איתו במ"ש לו בעלותו ממצרים דר"ל דמשם מוכח דקריאת השם ל"מ מידי שהרי יצאו ברד"ו בזמנם כיון דגלות מצרים היה בעון מכ"י ולא אהני מ"ש שור ואפי"ה החציף עמלק ובא בשם כלב בחושבו דשינוי השם מועלת ומשו"ה גזר ה' עליו למחות שמו מכ"מ ומ"ש לו עתה לך הוא כמשז"ל דשאול שמו כשם רבו כ"ב יכול והוא נסתר על כן נקרא שאול בתו' השאלה אבל עיקר שמו כש"ר ולכן רצה ה' לעשותו שליח בדב"ז כדי לקיים שבועתו כי יד על כס יה וכו' עכד"ק ולפי דרכנו א"ש דכיון שבא בקריאת שם רע נובח בשמו לכן נשבע ה' שילחם בשמו אפי' לפי שטתו דשינוי השם מהני אפי"ה ילחם ה' עמו בשמו כב"י ויעקר את שמו ולכך אמ"ל שמואל עתה לך כי עליך המלאכה לגמור כי אתה בעל השם ואתה מקיים שבועת ה' ושאול הבין הדברי כפשטן כנז"ל ואמר לשמואל הקימותי וכו' וע"ז השיבו שמואל ומה קול הצאן הזה באזני כי כבר אמרתי לך דיבור בעלותו ממצרים דבאתי לרמוז לך על ענין קריאת השם דע"ז קצף ה' עליו לאבד זכרון שמו וא"כ אפי' הצאן חייבים מיתה יען כי יזכר שם עמלק עליהם ולזה השיבו שאול מעמלקי הביאום ולא שהם עצמם עמלקים כי אלה הצאן מה עשו למען זבוח לה' דהכוונה כמ"ש הרב ש"י ז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה במ"ש מהרד"ך ז"ל ע"ד ר"ת ז"ל דס"ל דשבועת ערבות מואב היתה באונס דק"ל ממ"ש נודרין להרגין וכו' ובלבד שיאמר בלבו היום ותי' דשאני התם דלא ידעי בלב בנ"א משא"כ ה' בוחן לבות א"כ היו אנוסים גם בלב וז"ש ויקחו לי תרומה וא"כ ציווי ה' הוי אונס בפה ובלב לז"א אשר ידבנו לבו דייקא ולא בחיוב וז"ש למען זבוח לה' דבזה אזלי ומודו דיודע ה' מה בלבם ומתנדבים בלב שלם בלי אונס לבטל טענת אנוסים היינו דלזה בא עמלק כנז"ל השיבו שמואל הלא אם קטון א"ב ראש שב"י אתה וכו' דהרגיש שמואל דשאול טעה בחושבו שכל חיובו דעמלק אינו אלא בשביל דביאתו היתה על שרפו וכו' בט' אנוסים וא"כ לפי"ז כל מי שימלוך על ישראל יכול להלחם בעמלק יען דלא ידע דעמלק נלחם מכח שקרא עצמו כלב דבזה אין מי שיוכל עליו כי אם ששמו כשם רבו וז"א אם קטן א"ב כא' המלכים וכא' העם ליתא כי ראש ש"י אתה וימשחך ה' ר"ל ע"י כי שם ה' נקר"ע להלחם בעמלק שבא בכח שינוי השם נובח בשמו ולזה ציוך ה' לך והכית וכו' למחות שמם לגמרי ולא שמעת בקול ה' וכו' ויאמר שאול שמעתי בקול ה' דהיינו בת קול וגם ואלך בדרך דהיינו תפוס לשון א' בדרך בשעת טירופכם דמשם מוכח דבא לסלק טענת אונס דע"ז בא עמלק על שרפו וכו' וא"כ מ"ש אח"כ בצאתכם ממצ' היינו ג"כ לסלק טענת אונס שהיו סבורים אנוסים היו מכח המזל וע"ז בא עמלק ומזה דנתי באמת שלא יתחייבו הבהמות דאלה הצאן מ"ע וגם אשר שלחני ה' ע"י ב"ק א"ת צדיק הרבה כנז' המעט צדיק אהיה ולזה גם הקטנים החרמתי רק הצאן לקח העם לזבוח לה' לסלק טענת אונם השיבו שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים וכו' דאפי' להבנתך אדרבא בזה יורה טענת האונס הן בפה והן בלב ויטענו אנוסים היינו בק' התו' לגמרי ולא יבחר ה' כי אם לשמוע בקולו בלתי שום ט' אונס כלל יותר מזבח טוב ר"ל בנדיבות הלב ובזה יורה שיש אונס בשאר דברים אם בלב ובזה לא בחר ה' ועוד דלסברתך דלא היה להם ט' אונס כי אם מט' יראתם מן המזלות ושלזה בא עמלק עליהם בצאתם ממצרים והק"ו שעשית ק"ו פריכא הוא דממקום שבאת כי כל הגויים והעכו"ם באים לשעבד את ישראל הוא כמו מקל ורצועה אבל לא להתחכם עליהם בפמליא ש"מ ולחשב השעות אלא דוקא לרדות בהם כדי שיעשו תשו' ועמלק לא כן עשה אלא לאבדם לגמרי ונלחם עמהם ועם פמליא ש"מ וכיון שכן צריך לעוקרו ולאבד שמו לגמרי ואון ותרפים הפצר פירש"י לשון תוספת לדרכנו רמז לו עוד על עמלק שעשה תוס' חכמה באוון מחשבותיו ולזה מכח שבועת ה' שנשבע בשמו למחות ז"ע דמזה מוכח דהלא דבר ובודאי דמשום דעמלק ג"כ בא נובח בשמו וע"כ גזר ה' כן לעקר את שמו לגמרי ולא היה לך להתחכם ע"ד שבועת ה' ושציונו בנבואה וציויתיך אני בפי' ע"ז. אזי הודה שאול ואמר חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך וק"ל:

ולפי האמור הכא אבא לבאר מארז"ל הניצב פה דלפי דרכנו מ"ד מה זית חובטין אותו כך ישראל ס"ל דעיקר טעם שרפו וכו' היה מט' אונס א' בפה וא' בלב ולזה כשאוה"ע חובטין אותם אזי עושין תשו' מלב ונפש כדכ' בצר לך וכו' ואזי תתבטל טענתם אך הדבר אחר ה"ל דח"ו שהם טוענים אנוסים אלא מכח המזל היו יראים וז"ש כך ישראל כשערש"מ אזי הם למעלה מן המזל ומכל העכו"ם דכולם הם תחת המזל וישראל למעלה ולזה נמשלו לזית שצף למעלה על כל שאר משקין וק"ל. בילאו"א:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה