אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ד דרוש לשבת הגדול

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ד דרוש לשבת הגדול

ג דרוש לשבת הגדול

דרוש ד' שה"ג ולמצות הצדקה. איתא בפ"ק דברכות דבר נא באזני העם אמ"ר ינאי אין נא אלא לשון בקשה וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ע"כ. והקושי מבואר כי עצום הוא עושה דברו וכבר המפז"ל עמדו בזה וגם אני בעניותי במ"א כתבתי בזה מה שנלע"ד:

והרב אש דת ז"ל בפ' בא פי' כמין חומר בהק' מ"ד בפ' חלק שפעם אחת באו בני מצרים לפני אלכסנדרוס מוק' ותבעו לישר' תנו לנו כסף וזהב שנטלתם משלנו כמ"ש בתורה וינצלו את מצרים והשיבם גביהא ב"פ תנו לנו שכר עבודה של ס' ריבא ת"ל שנה ולא מצאו תשו' למדנו מזה דמה שנטלו רכוש מצרים היה כדין פועלים חלף עבודתם אשר עבדום וקי"ל בדין פועלים שאם השליח שכר פועלים לבעה"ב ואמ"ל שכרכם עלי ולא נתן להם שכרם ביומא דשלים זמנייהו השליח עובר על לא תלין פ"ש ואם אמ"ל שכרכם על בעה"ב הבעה"ב עובר ואם השליח שכרם לפועלים סתם בעה"ב חייב לשלם ולא השליח ושמין אותה עבודה כמנהג המדינה כמה היא שוה וישלם להם ואם המלאכה ניכרת אין לפועלים תרעומת:

על השליח שכבר נוטלים שכרם מבעה"ב אבל אם המלאכה שעשו אינה ניכרת ושמין אותה כמות שהיא יש לפועלים תרעומת על השליח ששכר אותם למלאכה שאינה ידועה ולא קצב עמהם וטרחו באותה מלאכה ואינם נוטלים שכרם מבעה"ב חלף עבודתם והשליח פטור ואין להם עליו אלא תרעומת יע"ש וה"נ במצרים אמרי' בגמ' דסוטה ויבן עמ"ס וכו' פליגי בה רב ושמואל ח"א פיתום בולעו וח"א רעמסס ראשון ראשון מתרוסס וכו' נמצ"ל דישראל היו עובדין במצרים מלאכה שאינה ניכרת שהרי פי תהום בולעו וכשהיו שמין אותם הערים אשר בנו ישר' יום ולילה לי"ש לבנות ונבנו החרבות הא ודאי היו שמין להם בכדי שיעשו ולא מה שהיה מתרוסס ופ"ת בולעו א"כ ועוע"א קיים בהם עבדות ועינוי שהיו עובדים מלאכה שאינה ניכרת אבל ה' שכרם סתם ולא אמ"ל שכרכם עלי כי הוא אמר יצאו בר"ג דר"ל מהמצריים ובאנו לדין פועלים ע"י שליח מעתה מדוקדקים דרז"ל שאמר"י אין נא וכו' דמפיק לקרא ממשמעותיה שלשון נא ר"ל בה שעתא משמע וכי היכי דלא נימא דהקב"ה חייב היה לשלם להם שכר עבודתם באותה שעה דוקא שהוא עידן משלם זימנייהו ואם אינו משלם להם תכף עובר על ל"ת פ"ש והקב"ה בתחי' לא אמר לאאע"ה שכר זרעך עלי וכיון שלא אמר כן לית ביה לאו דל"ת פ"ש וא"כ לשון דבר נא אינו כפשוטו שהוא לשון עכשיו כדי שלא אעבור על ל"ת אלא צ"ל אין נא אלא לשון בקשה ומה שמבקש מהם שישאלו שכר עבודתם היינו משום ששכר אותם למלאכה שאי"ן וי"ל לא"צ ולישר' תרעו"ד על ה' שהשכירם למלאכה שאי"ן וז"א כדי של"י א"צ אמירה בעלמה שהיא תרע"ד דועבדום וע"א קיים בהם למלאכה שאי"ן וזהו התרע"ד דואח"ך יבר"ג ל"ק בהם וכו' עכ"ל ודפח"ח:

ובזה אפ"ל כה"כ מה זאת עשינו כי שילחנו את ישר' מעבדנו ודרז"ל הגם לקינו בממוננו שלקחו דיל"ד דכיון דהם עצמם גירשום לישר' ושילחום לנפשם איך חזרו בהם ואמרו מ"ז עשינו דלכן הוכרחו רז"ל לומר דכל חרטתם אינו אלא על שלקו בממונם שהשאילום דכפי הדין היו פטורים לשלם להם שכר פעולתם כיון שעשו מלאכה שאינה ניכרת דפי תהום בולעו וא"כ לקחו ממונם בתורת גזל:

ועד"ז אפ"ל טעם לשבח במ"ש רבני אשכנז ז"ל דאמאי שכ"מ בהע"ל כיון דביומו תתן שכרו ול"ת פ"ש כתיב והם אמרו כיון דהתורה ניתנה לנו ע"י שליח מרע"ה אינו עובר הבעה"ב על ל"ת פ"ש. ובזה פי' ז"ל משז"ל דאין ישראל אוכלים בעוה"ז אלא בשכר אמונה דאנכי ולי"ל מפי הגבו' שמענום ולא ע"י שליח א"כ על אלו חייב לשלם לנו שכ"מ אלו בעוה"ז לקיים מ"ע ומל"ת הנ"ל:

אמנם לענד"ן דלכאו' ק' דהן אמת דשכירות פועל ע"י שליח אינו עובר הבעה"ב ברם עכ"פ השופט כל הארץ לי"מ דעכ"פ חייב לפרוע שכרם למחר ולמחרתו ואינו יכול לדחותו לגמרי וא"כ הדרא החקירה הנז' לדוכתה דאמאי עיכב ה' השכ"מ עד עוה"ב ולא בעוה"ז מאחר שבכל יום ויום אנו תובעים מאיתו ית' שכ"מ לשלם לנו בעוה"ז כידוע:

אכן לפי האמור א"ש דכל מה שאנו מסגלים מומע"ט בעוה"ז הוא מלאכה שאינה ניכרת בעוה"ז השפל אלא דוקא בשמים ממעל בעולמות העליונים וכמשז"ל דכל מצוה שעושה אדם בעוה"ז בורא מלאך רוחני עין לא ראתה אותו בעוה"ז ובכל מצוה מתקן עולמות כידוע לי"ח א"נ איפה מה כחנו יפה לתבוע מעם ה"א שישלם לנו שכר פעולתנו בעוה"ז אבל לעוה"ב בדין הוא שישלם לנו שכ"מ במשלם כיון דהתם אנו רואים בחוש הראות עין בעין כל מה שסיגלנו ועשינו ואז ניכרת פעולתנו הטובה לא כן בעוה"ז השב ישיב לנו ה' היכן הפעולה שעשיתם כיון דאינה ניכרת כלל בעוה"ז וק"ל:

וכפי האמור יש לדון דגם במצות הצדקה חשיב מלאכה ניכרת בעוה"ז דמחייה נפשות העניים ממש כמשז"ל הנותן פרוטה לעני וכי פרוטה נתן לי והלא ל נתן לו אלא נפשו הא כיצד היה הככר ביו"ד פרוטות ואין בידו אלא ט' ובא זה ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכל הרי השיב נפשו עליו וא"כ היא מלאכה ניכרת בעוה"ז ג"כ ולכך בדין הוא שיטול שכר הצדקה גם בעוה"ז ולז"א ז"ל ששקולה מצות הצדקה כנגד כל המצוות ואיתא ברז"ל דכל הזן ומפרנס לחבירו כאילו ילדו שנא' בני יעקב ויוסף סלה וא"כ אין לך מלאכה ניכרת בעוה"ז כמצות הצדקה ובדין הוא שישלם לנו השי"ת שכרה גם בעוה"ז:

וזה אפשר כוונת משז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כעע"ז ודקדקו המפז"ל דאיך נחשב כעע"ז החמורה והוי בקום עשה אם אינו רוצה לתת צדקה בשוא"ת ומה דמיון יש לזה עם זה וכפי האמור א"ש דהרי כשמעלים עיניו מן הצדקה מוכיח שאינו מאמין שהקב"ה פורע לו שכרה בעוה"ז כיון שהיא פעולה ניכרת בעוה"ז א"כ גם אמונה אין לו בהקב"ה שציוונו ושמענו מפ"ק אנכי ולי"ל שחייב לשלם לנו שכר אמונתנו אם אנו מאמינים בו ית' דהרי שקולים הם בשכרם וכאמור וק"ל:

וזה אפשר טעם כעיקר למשז"ל כשיצאו ממצרים כרתו ברית ישראל לעשות חסד זע"ז דהט' כיון שראו בענין הרכוש דבעינן מלאכה ניכרת ודוקא כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' כנז"ל משו"ה כרתו ברית לעשות חסד זע"ז דאין לך פעולה ניכרת גדולה מזו וק"ל:

וזה אפשר כה"כ ולא ירע לבבך בתתך לו כלו' שלא תחשוב שגם מצות הצדקה שכרה בעוה"ב תדע לך דזה אינו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה"א בעוה"ז כיון שאין לך מלאכה ניכרת בעוה"ז כמצות הצדקה ולזה דייק לו' בגלל הדבר הזה לאפוקי מצוות אחרות שאינו ניכר פעולתם כי אם בעוה"ב דוקא וכנז"ל וק"ל:

ובזה אפ"ל כוונת מדרז"ל וז"ל דרש ר"ל מי זה בא מאדום וכו' לעת"ל באים כל שרי מעלה דאוה"ע ואומרים לפני הקב"ה רבש"ע מה אלו אף אלו אומר ה' למיכאל שר ישראל החזר להם תשו' באותה שעה נשתתק מיכאל אמר הקב"ה אני מדבר בצדקה בזכות הצדקה שעושים ישראל זע"ז הם נגאלים שאלמלא היא לא נתקיימו שמים וארץ עכ"ל. ויל"ד דמה תירוץ הוא זה לתמיהת מה אלו עע"ז אף אלו כיון דכבר ח"ו הם עע"ז ועפי"ה ניחא כיון דמצות הצדקה היא עדיפא מכל שאר מצות שבתורה כיון שהיא פעולה ניכרת ושכרה בעוה"ז כמו שכר האמנה והם קיימו מצות צדקה אלו עם אלו לקבל שכרה בעוה"ז משם ראיה דקיימו ג"כ אנכי ולי"ל שאין בה חסרון כיס כדי לקבל שכרה בעוה"ז א"כ ודאי שלא עע"ז מלב ונפש וזה טעם הכ' חיבור עצבים אפרים הנח לו כלו' הגם דלפי האמת ולפי מראית העין מוכח שהם עע"ז עכ"ז הנח לו כיון דהם אוהבים זל"ז בודאי שעושים צדקה זע"ז ומשם ראיה שעושים צדקה כדי לקבל שכרן בעוה"ז מטעם דמצות הצדקה היא פעולה ניכרת ובדין הוא ליטול שכרה וא"כ ודאי גם אמונה יש להם בהקב"ה כמדובר:

א"נ באו"א אפ"ל מאמר מי זה בא מאדום וכו' הנ"ל בהק' מ"ש מהרי"א ז"ל בביאור משז"ל כל המעלים עיניו מה"ץ כעע"ז דמי שעע"ז טוען דאם ה' אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה וגם מי שאינו נותן צדקה טוען דאם ה' אוהב העניים למה אינו מפרנסם א"כ הטענות שוות ומאן דעביד דא עביד דא ולז"א כל המעלים וכו' אחד"ק וידוע טענת אוה"ע דאחרי רבים להטות כתיב ותשו' ריב"ק לתלמידיו דעשיו שעובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות ביתו וביעקב כתיב ע' נפש שהוא עובד לאלוה אחד וידוע דאינו יכול שום אחד מישראל לקיים תרי"ג מצות לבדו אם לא שכל ישראל נחשבים כגוף אחד ובמה יוודע איפה שכל ישראל נחשבים כגוף אחד אם לא במצות הצדקה דאיש את רעהו יעזורו דזה מורה אחדותם ואהבתם ל"ז דאל"כ על שום מה יתן חלקו ועמלו אשר טרח ויגע בו לאיש אחר אשר לא עמל בו ולא גידלו אלא ודאי מוכח שהוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו כאחין שלא חלקו ואב אחד לכולם: אמור מעתה טענת אוה"ע שיטענו לעת"ל מה אלו אף אלו טענתם זו היא דלפי הנראה גם אלו עע"ז הם ולמה ישתנו אלו מאלו וע"ז משיבם ה' אני מדבר בצדקה שעושין זע"ז משם ראיה דח"ו לא עע"ז באמת דהרי עושין צדקה זע"ז כדרך אחין זל"ז דאב אחד להם ואילו היו עע"ז באמת לא היו עושין צדקה זע"ז כטענת אותו המין דאם ה' אוהב העניים וכו' כיון דכל חילייהו בע"ז הוא בטענה זו דאם אינו חפץ בע"ז וכו' אל"ו דלא עע"ז באמת וז"ש אני מדבר בצדקה וק"ל:

ועפ"י קוטב זה אפ"ל כה"כ בנחמיה סי' ה' וכה תארם ותהי צעקת העם ונשיהם אל אחיהם היהודים. ויש אשר אומרים בנינו ובנותינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה וכו' ויש וכו' ויש וכו' ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו וכו' ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם וכו' ואריבה את החורים ואת הסגנים וכו' ואתן עליהם קהלה גדולה וכו' ואומרה להם אנחנו קנינו וכו' ויחרישו ולא מצאו דבר ואומר לא טוב הדבר אשר אתם עושים הלא ביראת ה' אלהינו תלכו מחרפת הגויים אויבנו וכו' ויאמרו נשיב וכו' ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה וכו' ע"כ. והדקדוקים רבו חדא דהן אמת שה' ציוונו לקיים מצות נתון תתן וכו' ברם לא ציוונו לבזבז ממון רב והכא כאן נמצאו וכאן היו העם הצועקים רב ועצום הם ובניהם ונשיהם ואין ביכולת אחיהם העשירים לשאת אותם ולכך לא רצו לפזר ממונם לזולתם ובודאי שכבר היו עושים צדקה כפי יכולתם אבל לא היה מספיק לרוב דלת העם הצועקים על אחיהם העשירים לחלוק ממונם עמהם כמו אחין שלא חלקו נחלת אביהם שכן מורין דבריהם שאמרו ועתה כבשר אחינו בשרנו וכו' ואדרבא בדבריהם אלו ובצעקתם יותר מתקשה לב העשירי' עליהם דעל שום מה יתנו חלק ונחלה מממונם לאיש זר אשר איננו אח להם ולא קרובם באמת ולא עמל בו ול"ג כלל ואינו בדין ירושה עמו ויותר יגדל התימה על נחמיה ע"ה דהיטב חרה לו כשומעו את זעקתם וטענתם הנז' דבמקום שיתן להצועקים עצה טובה שלא יצעקו שלא כדין ואדרבא תחנונים ידבר רש ולחלות פני העשירים בלשון רכה בתחינה ובבקשה כדי שירחמו עליהם יותר ממנהגם לתת להם כל צורכם מה שאינם חייבים מן הדין ומלבד שלא דיבר נחמיה עמהם כן זאת עוד כי חרה אפו על העשירים והחורים והקהיל עליהם קהלה גדו' ונתן לעניי' יד וכח לצעוק יותר ועיל"ד למה החרישו ושתקו העשירים ולא השיבוהו תשו' ניצחת דאטו אחין שלא חלקו ממש אנחנו עמהם אתמהא ? ועוד צל"ד מהו כוונת נחמיה באומרו הלא ביראת ה' תלכו דמה ענין זל"ז ואמאי לא השיבוהו דבר דהגם דאנחנו יראים את ה' מ"מ אין אנו רוצים לפזר ממונינו לזולתינו. ועוד מה כוונתו במ"ש עוד מחרפת הגויים אויבנו ומה זו שבועה ומה זו קללה ? ולבא אל המכוון נקדים עוד מ"ש כת הקודמין ז"ל שכל מה שנותן האדם לצדקה אינו נותן כלום מממון שלו אלא הוא מחלק חבירו העני המופקד אצלו בתורת פקדון ונתנו טעם המפז"ל לזה כי הן האדם אשר חנני ה' עושר הוא נידון כדין הכותב נכסיי לא' מבניו לא עשאו אלא אפוט' דאומ"ד טובא שאינו מניח את שאר בניו ריקם לחזור על הפתחים כן הדבר במתת אלהים לאיזה בנ"א עושר רב דהיתכן שיתן השי"ת עושר גדיל לא' ולב' ולג' מבניו ויניח שאר ריקם אין ס' כי לא מינוהו מן השמים להעשיר אלא אפוט' דוקא כמ"ש כ"ז הרב מהר"מ אלשיך ז"ל בפ' ראה ובכמה מקו' יעש"ב והיא הקדמה אמיתית ומוסכמת מכל המפז"ל:

ומה שגמגם הרב נח"ב ז"ל במצוה ס"ז על הדמיון הנ"ל למי שכתב נכסיו לא' מבניו וכו' דלא דמי דההיא איירי בכותב כל נכסיו לא' מבניו ולא שייר האב מידי לשאר בניו משא"כ הכא דלי הכסף יכו' יע"ש הנה כבר בא חכם גדול אחרון הגאון הרב שער אשר ז"ל בדרוש ח"י דתי' בטו"ט ופי' בזה כמה קראי יעש"ב:

אמור מעתה כוונת צעקת העניים על העשירים נראה דבאו בטענת אחוה ותחי' הם אמרו להם דבשר אחינו בשרנו וכו' כלו' דאנשים אחים אנחנו דהלא אב אחד לכולנו ובנים אנחנו לה"א וא"כ בואו ונחלוק עמכם הממון המסור בידכם מאת ה' בתורת פקדון ואינכם עליו כי אם אפוט' בעלמא כנז"ל וכשמוע נחמיה דבריהם אלה וצעקתם בטענה מספקת והעשירים לא הטו אוזן לטענתם אז היטב חרה לו על ככה מאחר דדינא קא בעו מנייהו העניים ועשה מריבה עמהם ואמ"ל משא איש באחיו אתם נושים איש באחיו דייקא כי הדין עמהם והקהיל עליהם קהלה גדולה כדי שיתביישו ויחרישו שלא מצאו מענה לטענתם ואז טען עליהם נחמיה ב' טענות חזקות והם עיקר ויסוד לתוה"ק. חדא דלא ביראת ה' תלכו שבזאת המצוה של הצדקה אתם מורים לאחדותו ית"ש שהוא אחד וישראל גוי אחד וא"כ כשישראל הם מחוברים יחד באהבה ואחוה ונותנים צדקה זל"ז אז מורה לכל דאב אחד הוא ית' לכולנו ועוד טענה שנית מחרפת הגויים אויבנו שאם אין אתם מרחמים על אחיכם העניים כמו אחין ממש א"כ תגלו דעתיכם שדין עבדים יש לכם עם ה' והדרא טענת אוה"ע לדוכתה דאם אוהב ה' את העניים למה אינו מפרנסם ואח"כ מי שטוען כן יבא לטעון ג"כ דאם אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה ז"א מחרפת הגויים עע"ז אויבנו דאין לך חרפה גדולה מזו ולזה השביעם וקילל למי שלא יעשה כן וק"ל:

עוד אפ"ל דכוונת נחמיה במ"ש לעשירים לא טוב וכו' הלא ביראת ה' תלכו וכו' דכוונתו להוכיחם דקא עבדי תרתי דסתרן דכיון דביראת ה' תלכו ר"ל אתם הולכים ואינכם עע"ז דלא שמיע לכו טענת אוה"ע דאם אינו חפץ בע"ז וכו' א"כ איך אתם קופצים ידיכם מליתן צדקה בטענת אוה"ע דאם ה' אוהב העניים וכו' א"כ אתון קא עבדי תרתי דסתרן וחרפה היא לכם מהעכו"ם אויבנו העע"ז המלעיגים עליכם דקא עבדי תרתי דסתרן וכן לא יעשה: עוד אפ"ל כוונת נחמיה בדבריו הנז' במ"ש הגאון הרב שער אשר ז"ל שם דכ"ח ע"א בד"ה ואולם וכו' דזה שכ' מהרמ"א ז"ל דהעשירים יש להם דין אפוט' כדין הכותב נכסיו לא' מבניו כנז"ל לא שייך לו' כן אלא כשישראל עושין רצונו ש"מ דאז אנו נקראים בנים למקום אך היכא דאין עושין רש"מ יצאנו מכלל בנים לה' ואית לן דין עבדים למקום כדס"ל לר"י בקו' דל"ו א"כ ממילא הוא שכל מה שנותן ה' לעשירים ה"ה שלהם דוקא ואם אינו רוצה העשיר ליתן לעני אין דין לחייבו ובזה פי' דבהא פליגי טרנוס' הרשע עם רע"ק וגם בזה פי' משז"ל מי זה בא מאדום וכו' יעש"ב ולזה הוכיחם נחמיה לעשירים דלא טוב הדבר אשר א"ע יען וביען דהלא ביראת ה' תלכו בהווה וכיון דאתם עושים רש"מ לכ"ע דין בנים אתם לה"א י"ל והכותב נכסיי לא' מבניו לא עשאו אלא אפוט' ולאו מתנה גמורה הוא לכם ואם אין אתם נותנים צדקה לעניים גזל הוא בידכם ואיך לא תחושו מחרפת הגוים אויבנו אשר הם מרחמים על ענייהם ואז יאמרו בגוים:

דדין עבדים למקום יש לכם כנז"ל. וכשמוע ישראל קדושי' את דבריו וירדו לעומקן של דברים ראו והבינו כי דבר גדול דיבר עמהם ואז קיימו וקבלו העשירים את דבריו כיון ששמעו מפ"ק דעיקר אחדותו ית"ש וגד גדולת עמו ישר' שנקראים בנים למקום וקיום העולם וכל התרי"ג מצות שבתורה תלוי בזה וככל האמור ומדובר:

ובקוטב זה אפ"ל כה"כ ביאושוע סי' כ"ד וכ"ת ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת והסירו את אלה ים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים יעבדו את ה'. ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלה הים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם ואנכי וביתי נעבוד את ה', ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כי ה"א הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מאמ"ץ מבית עבדים ואשר עשה לעינינו את האותות הגדילות האלה וישמרנו בכל הדרך וכו'. גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו וכו' ע"כ. ויל"ד אומרו והסירו וכו' דאטו בזמן יהושע עע"ז היו ישראל ח"ו עד שיאמר הסירו וכו' ומפרשי תנ"ך פי' פשוטן של דברים דצוה אותם הסירו מהלב מכל וכל מחשבת ע"ז וזה דוחק דמנה ידע יב"ן מה שבלבם כי ה' לבדו יודע מחש' ובוחן לבות וגם יל"ד או' אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים דמשמע דלא אסר להם כי אם אלו אבל שאר ע"ז דשאר אוה"ע לא אסרם להם וזה ודאי אינו וא"כ מה לו להאריך ולפרט ב' מקו' אלו והול"ל סתם הסירו את אלהים אחרים ותל"מ מ. ועיל"ד דמאי נפ"מ ליב"ן לידע למי יעבדו עד שיאמר להם בחרו לכם את מי תעבדון כיון דכולם עע"ז נינהו וגם בתשו' העם יל"ד דמה להם להאריך ולו' כי ה' אלהינו וכו' דבקיצור היל"ל חלילה לנו מלעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים ותל"מ:

וכדי לישב דקדוקים אלו אפ"ל דעם דידע בהם יב"ן דלית בישר' שום לתא דע"ז כלל עכ"ז ראה בהם שאינם עושין חסד זע"ז בטענת אם ה' אוהב העניים וכו' כדמוכח מדר"ל שאמרו משיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זע"ז ש"מ דמקמי הכי לא היו עושין חסד זע"ז ומזה שורש פורה ראש ולענה לעע"ז בטענה אם אינו חפץ בע"ז וכו' ולז"א הסירו את אלהים את לרבות טענת אם ה' אוהב את העניים וכו' דמזה נפ"מ חורבה לעע"ז ולא תעשו כמעשה ארץ מצרים שלא הייתם עושין חסד זע"ז ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון וכו' כלומר אם רע בעיניכם לעבוד את ה' מכח טענת אוה"ע דאחרי רבים להטות כתיב ואוה"ע רובה נינהו ומטע"ז רע בעיניכם עבוד את ה' ורצונכם ללכת אחרי רבים לעע"ז דעו לכם דטענת הבל היא זו כמ"ש ריב"ק לתלמידיו דעשיו שעובד לאלוהות הרבה וכו' כנז"ל וז"ש יב"ן בחרי לכם את מי תעבדון אם וכו' ואם וכו' ור"ל דכיון שכל אומה מהם עובדים לאלוה אחד נמצא דישראל הם הרבים נגד כל אומה ואימה דאוה"ע ולזה הוצרך לו' בחרו לכם את מי תעבדון אם וכו' ואם וכו' לרמוז להם שלא יחושו לטענת רבים דאוה"ע ע. ולזה השיבו: לו ישראל דבלאו"ה יש ביטול גמור לטענת רובא דידהו משום דקי"ל חזקה דאתייא מסברא עדיפא מרובא ואין לך חזקה אלימתא כה"א בכל קראינו אליו אשר הוציאנו ממצרים באותות ובמופתים וחזקה זו עדיפא מן רובא דידהו כנודע תי' זה לבטל טענת רובא דידהו במפז"ל שכ"כ משם הרב מהרי"ך ז"ל וגם תי' דהגם דרוב וקרוב הרוב עדיף מ"מ קרוב דמוכח עדיף מרובא כידוע ולז"א כי ה"א היא המעלה אותנו וכו' ושמרנו וכו' ויגרש וכו' מפנינו ואין לך קרוב דמוכח טובא כזה וק"ל:

אכן אכתי איכא למיקם טובא במ"ש להם עוד יב"ן בתר הכי ויאמר יאושע לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא אל קנוא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאתכם כי תעזבו את ה' ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם יכולה אתכם וכו' ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד ויאמר יהושע עדים אתם וכו' ע"כ:

והקושי מבואר לעין כל דמאי כוונתו דיב"ן שהיה מרשל ומפחיד לישר' בעבודת ה' בהפצר רב ולא זו הדרך להרחיקם מעבוד את ה' ועיל"ד דלכאורה דבריו סתרי אהדדי דבתחי' אמ"ל ועתה יראו את ה' וכו' וישר' הטיבו אשר דיברו בתשו' חלילה וכו'. וע"ז היתה תשו' יב"ן ויאמר אליהם לא תוכלו לעבוד את ה' דמעיק' מ"ס ולבסוף מ"ס ועיל"ד באו' ואנכי וביתי נעבוד את ה' דמאי אכפת להו לישראל בעובדו את ה' הוא וביתו:

והרב אש דת בפ' בראשית האריך הוא ז"ל בישיבם ועל מ"ש ואנכי וביתי וכו' פירש הוא ז"ל דר"ל להם שאם היו יראים מהקב"ה שתנאי התנה עם מ"ב אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר העולם לתו"ב א"כ אתם מוכרחים לעובדו בע"כ על צד העונש גמור לז"א להם ואנכי וביתי נעבוד את ה' ובשבילי מתקיימין שמים וארץ וכו' אתד"ק עש"ב:

ולענד"ן לכאורה דטענת יב"ן הלזו אינה טענה דהרי מצינו בתנחומא דכשביקשו ישראל בימי יחזקאל הנע"ה לפרוק עול כמש"ה ויהי בשנת הז' בה' בעשור לחדש באו אלי אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני ואמ"ל כהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה אמ"ל אוכל אמ"ל אם חזר הכהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו אמ"ל הן אמ"ל אף אנחנו כבר יצאנו מרשותו ונהיה כאוה"ע אמ"ל יחזקאל העילה ע"ר היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים לשרת עץ ואבן חי אני נאום ה"א אם לא ביד חזקה ובח"ש אמלוך עליכם בית ישראל כי בשביעה אתם עמדי למען הקים אותך היום לו לעם והוא יל"ל כאשר דיבר לך וכאשר נשבע לאבותיך וכו' ולא אתכם לבדכם אנכי כורת עמך את הברית הזאת אלא אף דורות העת"ל היו שם באותה שעה כי את אשר ישנו פה וכו' עכ"ל התנחומא יע"ש וכפי"ז יגדל התימה על יב"ן באומרו להם בחרו לכם את מי תעבדון כאילו הרשות נתונה בידם שהרי מושבעים ועומדים הם כאמור ומחוייבים לקיים שבועתם ואם אינם רוצים ביד חזקה ובז"ן ובח"ש הוא ימלוך עליהם ואפי' לדברי הרב אש דת הנ"ל דרצה יב"ן לומר להם שאין אתם חייבים לקבל התורה בע"כ כדי שיתקיימו שמים וארץ דלא יחושו מצד זה דהרי אני וביתי נעבוד את ה' וסגי בי ובביתי לקיום העולם הרי יחזקאל הנע"ה ג"כ ודאי שאפי' דישראל יפרקו עול מלכות שמים מעליהם מ"מ הוא וביתו נשארים עובדים את ה' כמ"ש יב"ן א"כ מוכרח שאין הדבר תלוי בהם לבד אלא אם כל ישראל מקבלים את התורה אז מתקיימין שמים וארץ וכבר קיימו וקבלו עליהם בשבועה כמש"ה כי את אשר ישנו וכו' וכדברי התנחומא הנז"ל:

והרב חיד"א ז"ל בחומת אנך פי' משם הרמ"ז החס"ל ז"ל דכוונת ישראל במ"ש ליב"ן חלילה לנו מעזוב את ה' ר"ל שיאמינו בה' ויקחו הע"ז לאמצעי וז"ש מעזוב וכו' ולז"א יב"ן לא תוכלו לעבוד את ה' בדרך זה כי אלהים קדושים הוא ואל קנוא הוא. ועוד רעה חולה דעבירה גוררת עבירה כי תעזבו את ה' ותעבדו אלהי נכר וגם הרואים יסברו שאתם עע"ז ויעזבו את ה' לגמרי ולכן השיבו לו כי נעבוד את ה' לבדו בלי אמצעי אז נתרצה יב"ן והעד עדים אתד"ק יע"ש וגם בזה לא אתיישבא דעתין מהקושי הנ"ל דמעיקרא אין בידם לעבוד את ה' אפי' באמצעי וכ"ש שאינם יכולים לעזוב את ה' לגמרי אחר שמושבעין ועומדין הן כבר מה"ס ובערבות מואב כנז"ל: והנלע"ד לפרש הכתו' הללו בהקדים חקירת הראשוני' ז"ל דאיך חלה שבועת האבות דור המדבר על בניהם ובני בניהם וכולם מושבעין ועומדים בה"ס. והרב העקידה ז"ל האריך לתת טעם נכון ע"ז במשל ומליצה הטהור באריכותו אעפ"י שא"צ לעניננו וז"ל נערוך עליו משל נאות ומסכים לפי עניינו. הרימותי בחור מעם פקח ובעל זרוע בפקחותו עקב אנשים ובאונו שרה את נגידים ע"כ שנאוהו רבים ונכבדים וישטמיהו בעלי חצים ולא מצא מנוח לכף רגליו עד שבא להסתופף בחצר בית המלך לחסות תחת כנפיו וישנס את מתניו להתחזק בעבודתו ושמירת ביתו ועשה כרצונו והצליח עד שנשא חן בעיניו ויט אליו חסד ויאמר לו עמוד על משמרתך והזדרז בעבודתך ואשימה עיני עליך להצילך מכל אויבך הקמים עליך ועוד אתן לך עושר ונכסים לרוב ואגדיל את כסאך למעלה ולכבוד ע"כ הסרים ואתנה בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת אחריך בכל עבודת הבית ומשמרתו וישבע לו על הדבר הזה וישמע הבחור ויטב לבו בעיניו ויקבל עליו עבודת בית המלך עם כל תנאיו ויעבדו אותו הוא ובניו וב"ב והצליחו בעבודתם ויגדלו עד מאד ובנו ערים וישבו שם והרבו עבדים וקבצו עושר וכבוד ונכסים עד כי חדל לספור ובדור ד' או ה' כאשר שמנו מאסו בעבודת המלך ומיאנו בשירותו ויפרו את בריתו ומיחו במה שעשה אביהם הא' מקבלת עול מלאכת המלך ושבועתו ופקפקו בה לאמר מי נתן כח לאבינו הזקן למכור אותנו ביד המלך לצמיתות הלא לנו ולבנינו רשות ויכולת לשוב מקבלת עול מלאכת המלך ולשוב מאחריו ולעזוב את עבודתו והיינו נקיים מאלתו ויאמר להם המלך עתה כדבריכם כן הוא אמנם אם הנקה תנקו מלהיות עבדים לפני גם אנכי נקתי הפעם מכל מה שהבטחתי לכם בנדרי וכל מוצא שפתי וילכו לדרכם גם המלך נסתלק מעליהם והעביר כרוז בכל מלכותו כי האנשים ההמה אינם תחת משמרתו ושלא יטלו עוד פרס מאתו גם העביר מהם כל כבודו וישמעו כל השרים אשר היו אויביהם לפנים ויקומו עליהם ויהרגו אנשיהם וילחמו בעריהם ויקחו את כל ארצם מידם ויבוזו את שללם עד אשר אבדו מן הארץ ורובם גוועו והנשארי' מהם דלי מאנוש נעו: ועתה האמור תאמר למלך שהענישם כ"ז העונש על שסרו מאחריו בהיות לאל ידם לסור אחר שלא היה כח לאביהם להחליט אותם לעבודה ההיא ודאי לא כי הוא לא הענישם על סורם מעליו כלל אבל אוולתם תסלף דרכם בסורם מעבודת המלך אשר יסר אותם אביהם כי הם פירשו ממנו והנה גם הוא עזב חסדו וטובו מהם והנה לזה א"א לשער שום בעל שכל שיסכים בדעתו לבטל החברה והשות' הזאת ולהפר בריתה בשום צד אבל יחויב שברית כזאת אם תהיה במציאות לא תופר לעולם כמו שהיא ברית כרותה עם כל בעלי שכל שלא יאבד נכסיו ושלא יהרוג את עצמו וכ"ש שיוחזק ויתקיים טבע זה הענין חיזוק וקיום נצחי בהיות אנשי הברית רבי המספר מצד אומה אחת שלמה: וכן הוא בעינו ענין קורבת האומה הזאת אל האלי"ת בלי ס' כי הנה יעאע"ה בחיר מהאבות מתחי' עקב את אחיו ב"פ ובאונו שרה את אלהים עד שנשטםמאחיו עשיו ויברח שדה ארם ועם לבן גר ובו התקוטט ובשובו נעכר להבאיש ביושב ארץ הכנעני והפריזי ולא הו"ל מניח מפניהם כי אם בבואו לחסות תחת כנפי השכינה כמש"ה לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי והנה לפי שישרו מעשיו ועבודתו הבטיחו ה' לשומרו מכל אויביו ולהצליחו בכל דרכיו וכרות עמו הברית וא"ת בניו עמו כמש"ה והנה אנכי עמך וכו' אמנם הברית הזה עם כל תנאיו ביאר אותם באה"ט לבני בניו במעמד ה"ס ועתה אם שמוע תש' בקולי וכו' וה' האמירך היום וכו' סו"ד כל התורה כולה תבא ותעיד שבהיות ישראל על משמרתם גם הוא יהיה בעזרתם לשמור אותם וינטלם וינשאם כי"ע וכ"ז בתנאי כפול ומכופל וחזק מאד וכו' ועיקר הברית והאלה אשר לא תופר לעולם כי לא ישוער לאומה שתבחר בסורה מעל אלהיה בשום פנים כמו שישוער שיבחרו כל אנשיה לחנק יום אחד שאינו בחיק האדם וטבעו לעשותו הנה הוא נחשב לנמנע גמור בחיקו כמו שהיא ברית כרותה לעולם שלא יתבטלו אנשיו כולם מצד בחירתם בביטול פו"ר וכיוצא אעפ"י שאפשר שאחד מעיר יבחר לעשותו ולזה היתה הברית הכרותה בינינו יבינו ית' ברית עולם אשר לא תשוער הפרתו בשום צד מהצדדים:

אך אמנם צריך שתדע כי עבור אלה והפר ברית יאמר בב' מדות שהם ה' אם שיהיו כלל האומה נסוגים אחור נסוגה כוללת וכפירה מעיק' לומר אי אפשנו בו ובתורתו ח"ו והוא המיאון במעשה האבות כמש"ל. או שיהיו מכללם בלתי שומרי התו' עם היותם מודים בה ובלתי כופרים מעיק' בעיקרה. או שיהיו ב' חלוקות כאלה מעצמם באנשים מעטים ומתי מספר מהאומה:

והנה החלוקה הא' היא אשר הארכנו בבירור היות למניעות מציאותה טבע קיים כי שקר הוא שיאמר אפשרות כשהאומה בכללה תהיה כופרת בעיקר במה שהנחילוה אבותיה לגמרי מבלי השאיר לו שריד שורש וענף ושעל זה נסמכו הכתובים המקיימין הקשר האמיץ האלהי עמהם ברית מלח עולם:

אמנם החלוקה הב' היא באמת אפשרית והיא מה שיצאה מציאותה אל הפועל בעוה"ר ברוב הזמנים ועליה ולא על זולתה נכרתו כל כריתות שבתורה וכל התוכחות שעברו עלינו מאז שגלינו מארצנו ונתרחקנו מגבולנו ובכל זאת לא אבדה תקוותנו ולא נכזבה תוחלתנו כי נסמכנו על רחמיו הרבים ישמר לנו חסדו ואמתו יען לא סרנו מאחריו לנסוג אחור מהיות לו לעם ותורתנו בלבנו עם היות שלא שמרנוה כמשפט כמש"ה כל זאת באתנו ול"ש וכו' והכוונה שלא נסוג לבנו מאחריך עם היות דאשורנו נטו מני דרך במעשנו וכן אמרו אם שכחנו ש"א יכו' וזה עצמו מה שהבטיח בסוף הברית ואף ג"ז וכו' ונ"ט כי אני ה"א ור"ל שלא עזבוני בלבם ולא ימירוני באל אחר וכו' עכ"ל הזהב:

עוד נקדים מ"ש הרב מלאכת מחשבת ז"ל בביאור הכ' בפ' נצבים לעברך בברית ה"א ובאלתו אשר ה"א כורת עמך היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא והי"ל לאלהים וז"ל אבל לא אמר והוא והי"ל היום לאלהים כמ"ש היום לו לעם והדבר הוא כי כאשר קבלנו עול מל"ש פ"א בלב שלם אין לנו עוד רשות לחזור בנו ולהנחם כי ה"א אל קנא ונוקם וימלוך אז עלינו בחימה שפוכה ובז"ן והט' הוא כי השי"ת אינו כשאר אדונים אשר פעם יטיבו ופעם יריעו וכשלא יטיב עוזבים אותו אלא השי"ת טוב ומטיב, לכל וכאשר עלה במחשבתנו לקבלו לאדון ונשכיל בשכלנו שיש עילה ומצוי בירא שמים ונוטיהם וראוי לעובדו מדוע נעזבהו אנחנו אין זה כי אם מרוע לב ע"כ ראויים היינו לעונש אמנם שאר עמי הארץ אשר לא קבלו מל' ולא ידעו את ה' ולא הכירוהו אין מדין ומשפט להענישם ולהכריחם בע"כ לעיבדו ולמצוותיו והנה לך טעם נכון למה כל ע"ה יצליחו עתקו גם גברי חיל ואין להם שכר בעמלם זש"ה כורת עמך היום למען הקים אותך היום ל"ל וכו' כי כאשר יקים אותנו יום א' לו לעם והוא והי"ל לאלהים לע"ל אף בע"כ על אפינו ועל חמתנו עכד"ק יע"ש:

ובכן אמור מעתה יב"ן כשהכניסם לארץ וחילקה להם קיבץ את כולם ואמ"ל עתה יראו א"ה ועבדוהו באמת ובתמים רצה להודיעם דעיקר העבודה הוא עכשיו כוון דקודם לכן ירדו אבותינו למצרים והיו בעבדות ובעינוי וע"ק והקב"ה הפליא חסדו עמנו והוציאני ממצ' ובקע ים ויעבירם וינחם בענן יומם ויוציא נוזלים מסלע וימטר עליהם מן לאכול ויביאם אל גבול קדשו ויגרש מפניהם עכו"ם והאויבים הרודפים אחריהם גם בארץ ציה ועיף בלי מים והיו רואים בכל רגע בעיניהם השגחתו ית' עמהם שהפליא חסדו עמהם והשמיד את אויביהם וכלכלם בדרך כבני מלכים והנחילם א"י איש תחת גפנו וכו' אז נתפחד יב"ן שברבות להם רוב השפע ישכחו את ה' בחושבם כי כחם ועוצם ידם עשה להם כ"ז ויפרקו עמ"ש מעליהם באומרם נהיה ככל הגויים אשר ע"פ האדמה דאפי' דלא קבלו אלהותו ית' הם שקטים ושאננים כל אומה ולשון תחת מלכותם ואין שופ"ר דהנה אמת דיעאע"ה קבל עליו ולזרעו אחריו לעבוד ה' מלש"ע עם כל תנאיו היה סיבה מחמת שהיה יחידי ועקב את אחיו והיה מתפחד ממנו וברח לשדה ארם ועם לבן גר ובו התקוטט ולא הי"ל מנוחה כי אם בבואו לחסות תחת כנפי השכינה ומצא חן בעיניו עם התנאים שהתנה ה' עמו ולזרעו אחריו ואם ח"ו יהיה פורק עמ"ש גם הוא היה פטור מכל הבטחות והיה מעביר כרוז בכל מלכותו כי האנשים ההמה אינם תחת משמרתו ולא יטלו פרס מאותו נקטינן שהוא אינו מריע לנו כי אם שאיני משפיע עוד עלינו שפע ישועה ורחמים ואינו מציל מיד האויב והרי עכשיו הם רבים ככוכבי השמים לרוב ובכחם וגבורתם יכולים אם קמים עליהם אויביהם ככל הגויים שאינם תחת ממשלתו ית' ואעפי"כ כאיש גבורתו וא"כ גם הם מפירים חק וברית שקבלו אבותיהם. מזה היה מתפחד יב"ן ורצה לידע אם ממאנים או מקבלים עליהם עמ"ש מטו"ר והתחיל לומר להם ועתה יראו את ה' ועבדוהו בתמים ובאמת ועת"ה דייקא כאמור ואם רע בעיניכם שאתם ממאנים מה שקבלו אבותיכם בטענה הנז' בחרו לכם היום דהבחירה בידכם ואם תאמרו כבר אנו מושבעים ועומדים בה"ס כמש"ה ואת אשר איננו פה ובחימה שפוכה מולך עלינו בע"כ כמ"ש בימי יחזקאל הנע"ה לא תחושו מזה דהן אמת דברית כרותה ברית מלח עולם אשר לא תשוער הפרדתו בשום פנים היינו שלא יתבטלו אנשיו כולם מצד בחירתם בביטול פו"ר וכיוצא אעפ"י דאפשר איזה מהם יבחרו לעשות כמש"ל א"כ אני וביתי נעבוד את ה' ואתם בידכם הבחירה וישיבו אותי העם גדולה תשו' חלילה לנו מעזוב את ה' כי הוא אלהינו וכו' וקבלנו עלינו את הברית כיון שכבר קיים לנו הוא ית' כל ההבטחות שהבטיח לאבותינו א"כ אנו מחוייבי' לעובדו וכשראה יב"ן שכבר קבלו עליהם את ברית אבותם אע"ג דאבותיהם היו בע"כ בתחי' מחמת הפחד כנז"ל ולא כן עתה וכמש"ל אז אמ"ל יב"ן כדי לחזק קבלתם לא תוכלו לעבוד את ה' כי וכו' וכוונתו היה כלפי מ"ש הרב מלאכת מח' ז"ל הנ"ל כי כאשר נקבל אותו ויקיים אותנו יום א' לו לעם הוא והי"ל לאלהים לעולם ועד אף בע"כ ע"א וע"ח כיון שעלה במחשבתנו לקבלו לאדון עלינו ונשכיל בשכלנו שיש עילה ומצוי בורא השמים ונוטיהם וראוי לעובדו מדוע נעזבנו אין זה כי אם מרוע לב וראויים לעונש גדול לא כן שאר ע"ה אשר לא קבלו מלכותו כנז"ל:

את זה רצה יב"ן לצוותם ולעוררם ע"ז דהן אמת שכבר:

קבלו עליהם כאבותם ואם אח"ז בא המסית והמדיח לפתותם לפרוק מעליהם עמ"ש באומרם אנחנו רבים ונהיה כגויים אשר לא קבלו מלכותו ואם הקב"ה ח"ו פורש מאצלינו הנה כמו שעושים הגויים כולם אנחנו עושים לזה הזהירם שלא יעלה בדעתיכם זאת הסברא כלל כי יש חילוק גדול בין אוה"ע לכם דאוה"ע מעולם לא קבלו עליהם עמ"ש ולא הכירוהו וא"כ אין מדין ומשפט להענישם ולהכריחם בע"כ אבל אתם שכבר רוצים לקבלו היום לאלוה ולאדון עליכם שוב אין אתם יכולים אח"כ למאן בו ולהפר בריתי וענוש יענשו ככל הכתוב בדברי האלות שבתו' וז"ש בזה הדעת שאתם רוצים לעובדו על שהעלה אתכם וכו' א"כ אתם סבורים שאם אח"ך תחזרו בכם לא יש עליכם עונש כי אם מניעת הטוב וא"כ היו תהיו ככל הגויים אשר אין ה' דורש אותם והם מוצלחים תדעו לכם דז"א ונ"ט משום כי אלהים קדושים הוא כלול כל הקדושות וכמשז"ל בפי' תיבת קדוש דר"ל שהוא מובדל ולכן נאמר בנזיר קדוש הוא כלו' מובדל ומיוחד לו ית' בהיותו נבדל מכל אשר יצא מגפן היין ומפני שצבאות העולם הם ג' סוגים שהם שכלים הנבדלים. והשמים וצבאותם. והארץ וצבאותיה לכן אנו משלשים קק"ק כלו' קדוש ומובדל מצבא המלאכים וקדוש ומובדל מצבא הגלגלים וגם קו"מ מצבא התחתונים וז"א כי אלהים קדושים הוא כלול ג' קדושות א"כ כשתקבלו עליכם לעילת העילות בורא השמים ונוטיהם אין אתם יכו' לחזור בכם ואם ח"ו אתם חוזרים לא ישא לפשעכם וכו' והטיבו אשר דיברו לא כי את ה' נעבוד הגם דידענו כ"ז ויאמר יהושע עדים אתם וכו' וק"ל:

א"נ באו"א אפ"ל הכתו' הנז' בהק' מ"ד בכתובות די"א אמר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ופריך מאי קמל"ן דזכות הוא לו וזכין לקטן של"ב וכו' ומשני מהו דתימא גוי בהפקרא ניח"ל כדקי"ל בעבד דבהפקרא נ"ל קמל"ן דה"מ גדול דטעם טעם חטא אבל קטן זכות הוא לו וכתבו התוס' ז"ל בהפקרא נ"ל וז"ל ואע"ג דרבנן פליגי אר"מ בפ"ק דגטין ולית להו טעמא דבהפקרא נ"ל ה"מ גבי עבד שאינו חושש בהפקר שמפקיע עצמו מן השעבוד בלי גבי גוי שאינו משועבד ניח"ל בהפקרא ע"כ וק"ק לכאורה דהא כל הפוס' פסקו כרבנן דאם רצה לחזור כעבד חוזר דזכות הוא לו וא"כ יש לדקדק מאי דקאמר הש"ס מ"ד גוי בהפקרא ני"ל דהא קי"ל בעבד בהפקרא ני"ל דק' לכאו' דהא דבעבד ני"ל בהפקרא היינו אליבא דר"מ והול"ל דהא רבנן אמרו בעבד כיון שיוצא לשחרור לא ני"ל בהפקרא וזכות הוא לו הא אחר דאינו עבד חוב הוא לו ואין חובין לאדם של"ב והיה מתרץ הש"ס דה"מ גדול אבל קטן לא אלא דנר' דלק"מ משום דרבנן דס"ל דבגוי ני"ל בהפקרא שמעינן לה מדיוקא דבעבד אמרו דלא ני"ל בהפקרא הא גוי אחר ס"ל דני"ל בהפקרא אבל לר"מ נראה בפי' דעבד ני"ל בהפקרא וכ"ש אחר וכיון שהוא מפורש יותר מס' ר"מ משו"ה נקט הש"ס הכא ס' ר"מ ולא רבנן:

נמצ"ל דקטן אליבא דכ"ע לא ני"ל בהפקרא ובעבד לר"מ ני"ל ולרבנן לא ני"ל כיון שיוצא מן השעבוד. והרב חוזה דוד ז"ל סי' צ"ה כתב דישראל בכל זמן נחשבים קטנים ואם יאמר נא ישראל דאנו גדולים ואין לנו דין קטן וטעמנו טעם איסור במצרים וניחא לן בהפקרא הנה מעתה אין חיוב על הקב"ה לתת לישראל את הארץ ולפרנסם מדין בן קטן שחייב אביו לפרנסו שהרי אתם גדולים ותפרנסו עצמכם יע"ש:

וז"ש יב"ן לישראל ועתה עבדו את ה' וכו' ואם רע בעיניכם לעובדו מט' שאתם עבדים וני"ל בהפקרא והיינו כר"מ בחרו לכם היום וכו' ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' כי ה"א הוא המעלה אותנו מבית עבדים כלו' דאין הל' כר"מ אלא כרבנן כיון שה' העלה אותנו מאמ"ץ מוכח דל"א גבי עבד ני"ל בהפקרא ואפי' את"ל דהל' כר"מ ה"מ גדול אבל קטן גם ר"מ מודה דל"א ני"ל בהפקרא ואנו י"ל דין קטנים שהרי עשה לעינינו את כל האותות וכו' ודן אותנו כדין בן קטן שחייב אביו לזונו ולז"א יב"ן לא תוכלו לעבוד את ה' כי ה' אם תעזבוהו ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם אחר אשר הטיב לכם כלו' כיון שאתם סוברים לעע"ז בטענת שאתם גדולים היינו כשיצאנו ממצרים וניחא לן בהפקרא לז"א אחר אשר הטיב לכם בחושבו אתכם שדין קטן י"ל ובקטן ל"א ני"ל בהפקרא לז"א חזרו לומר לא כי נעבוד את ה' וכו' וק"ל. וז"ש התנא אל תהיו כעבדים וכו' אלא וכו' ולא תחשבו שאין ה' חייב לתת לכם שכר ולזונם כדין גוי גדול דני"ל בהפקרא ותעזבו את ה' אלא עכ"ז ויהי מורא שמים עליכם וק"ל:

ובזה פי' הרב חוזה דוד ז"ל שם בכוונת הכ' בפ' בשלח הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו וכו' למען אנסנו הילך בתורתי וכו' יע"ש ועפי"ז אפ"ל כה"כ בפ' עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות וכו' וזכרת את כל הדרך וכו' למען ענותך לנסותך וכו' דכ"ז מורה שיש לכם דין בנים קטנים דחייב אביהם לפרנסם וא"כ אין אתם יכו"ל דאנו גדולים ובהפקרא ניחא לן דא"כ ע"מ עשה ה' ככה להאכיל אתכם את המן וכו' וק"ל:

וזה ג"כ כה"כ ורם לבבך ושכחת וכו' המאכילך מן וכו' דזה מורה היות לכם דין בנים קטנים וק"ל. וז"א מ"ש מרע"ה לישראל אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם וכו' וא"כ נמצא דאפי' דאתם גדולים כיון שהוציא אתכם מעבדות די ועוד ואולך אתכם מ' שנה וכו' א"כ זה מורה דדין קטנים יש לכם וז"ש למען תדעו כי אני ה"א וה"ה כמבואר וז"א והיה אם שמוע וכו' ונתתי מטר ארצכם וכו' השמרו לכם וכו' ועצר וכו' וה"ה כמבואר עפי"ה וק"ל:

ובזה אפ"ל כוונת המסרה יום לשנה ואותי יום יום יד' ילקטו אותו יום יום דכבר הקדמנו דקי"ל גר קטן מטבילים אותו ע"ד ב"ד דזכות הוא לו ואמרז"ל דישראל נחשבים כקטנים כמש"ה אחות לנו קטנה מעתה אין לישר' טענת אנוסים בקבלת התורה דגר קטן וכו' וכתב הרב ח"ד שם הטעם דנחשבים קטנים משום דבכל שנה הם שבים בתשו' ביוה"ך וכקטן שנול"ד ואם יטענו ישראל דהם גדולים ובהפקרא נ"ל א"כ אין חיוב להשי"ת לתת לנו הארץ ולזון אותנו שהרי הם גדולים ויפרנסו עצמם ולכן עיכבם במדבר מ' שנה והאכילם מן ואז בהכרח יודו שהם כבן קטן שחייב אביו לפרנסו וז"ש יום לשנה שהוא יוה"ך ששבים בתש' וכקטן שנול"ד וראיה לזה ילקטו אותו יום יום וא"כ חייבים הם דאותי יום יום ידרושון אותי דייקא ואינם יכולים לפרוק עמ"ש מעליהם וק"ל. בילאו"א:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה