אור ברסלב
פני יצחק חלק ו ג דרוש לשבת הגדול

פני יצחק חלק ו· רבי יצחק אבולעפיה

ג דרוש לשבת הגדול

א דרוש שבת הגדול

דרוש ב' לשבת הגדול. ישתבח הבורא ויתעלה היוצר יתברך שמו כעל כל אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו בצאת ישר' ממצרים עאכ"ו טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו וחובה עלינו להודות ולשבח לשמו ית' בכל עת וזמן וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח:

והנה נודע חקירת חכם הר"ן ז"ל בדרשותיו הובד"ק בהרב הכותב ז"ל שבעין יעקב בפ"ק דברכות שחקר לדעת דע"מ וע"מ הוצרך ה' לצוות למרע"ה שיאמר לפרעה נלכה נא דרך ג' ימים וכו' ואילו לישר' הודיעם שרצונו להוציאם לחירות לגמרי ולתת להם ארץ כנען וגם למה זה הוצרך ה' לבקש ממרע"ה שיאמר לישראל ושאלה אשה וכו' וישאלו וכו' אשר כ"ז נראה כתחבולה אנושית ח"ו אטו הקצור קצרה ידו ית' ח"ו להוציאם בפי' בלתי תחבולות הללו וגם כשנודה דכל מה שלקחו ישר' מהמצריים היה היתר גמור חלף עבודתם כדאיתא בפ' חלק יגדל התימה יותר דא"כ היה ראוי שיצוה ה' למצריים בפי' בלי המצאה ותח' שיתנו לישר' סך ידוע ואם ימאנו לתת יהרגם כאשר הרג בכוריהם ולישוב החקירה הנז' תריץ יטיב הר"ן ז"ל גופיה דבאשר היתה כוונתו ית' ליפרע מהם מדה כנגד מדה שיהיו נטבעים בים לעונש כל הבן הילוד וכו' לכך הוצרך לנהוג עמהם בתחבולת דרך ג"י במדבר ובזה יחשבו שכל דברי משה היו בתחבולות שלו ולא במאמרו ית' ובזה יחזקו לבם לרדוף אחריהם עד הים ושם נעשו נסים בקי"ס לישראל וטביעת המצריים בים מה שלא היה כן אם היו יודעים המצריים שרוצים לצאת לגמרי הליכה בלא חזרה וכו' אתד"ק יעש"ב:

ולכאורה נראה שלזה כיוון רש"י ז"ל בביאורו על קרא כי ברח העם וז"ל איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו ג' ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינם חוזרים למצרים חזרו והגידו לפרעה וכו' עכ"ל דהט' דשלח איקטורין בעבור שהיו חושבים שעתידין לחזור וכ"ד הר"ן ז"ל. ברם כפי מ"ש הגאון הרא"ם ז"ל בכוונת דברי רש"י ז"ל הנ"ל נראה שאינו סובל דברי הר"ן ז"ל שכ"כ וז"ל וא"ת מהכא משמע שלולא האיקטורון שבאו והגידו לפרעה שברח העם והחוזק שחיזק ה' את לבו לא היה נהפך לב פרעה לרדוף אחריהם וא"כ מה תועלת בציוי וישובי ויחנו י"ל שפרעה כבר הסכים שילכו להם במוחלט שלא יחזרו עוד בחושבו שהיא גזירה אלהית ולולא ציווי ה' שישובו ויחנו כדי להטעות את פרעה שיחשוב שהם תועים בדרך וישפוט מזה שאין הליכתם עפ"י הגזירה האלהית שא"כ היה מנהיגם בדרך הישרה ולא היו תועים ונבוכים אבל לא נתחזק לרדוף אחריהם אעפ"י שהגידו לו שאינם חוזרים למצ' מפני שכבר נתן להם רשות במוחלט שילכו לרצונם אנה שירצו וז"ש ויוגד למ"מ כי ברח העם כדמות עבדים בורחים ולא כדמות ב"ח וכו' ומפני זה כששמע מהאיקטורין שלא היו רוצים לחזור נהפך לבו ורדף אחריהם עכ"ל יע"ש:

הרי להדיא דס"ל להרא"ם ז"ל בד' רש"י ז"ל דכששלחם פרעה שלח אותם בהחלט ע"מ שלא לחזור וא"כ כשראו אותם נוסעים בכספם ובזהבם בודאי עשו יאוש בעלים כיון דהליכתם היא בלא חזרה וכפי"ד הרא"ם הללו נראה דהאיקטורין ששלח עמהם היו ללא צורך כיון ששלחם לגמרי ואולי דעשה כן משום הערב רב שיצא עמהם וכיון שראום תועים ונבוכים בקשו להחזיר גם לישראל:

והגם דכפי"ז מצאה החקירה מ"ל דכיון דפרעה שלחם לגמרי למה זה הוצרך ה' לצוות שיאמרו לפרעה דרך ג' ימים וכו' הנה המפז"ל כתבו טעם נכון דיען דפרעה היה לו בישראל קנין הגוף ורצון ה' שיתן להם פרעה גט שיחרור מטוב רצונו ואם היה אומר לו מתחי' שישלחם לגמרי נמצא דלא שיחררם מטו"ר אלא בע"כ והו"ל גט מעושה ואינו גט ולא יצאו לחירות דאכתי עבדי פרעה נינהו ולכן הוצרך לומר לו בתחי' דרך ג' ימים וכו' ולזה כאשר אח"כ שלחם בהחלט הוי מרצונו הטוב ואינו גט מעושה ושפיר נפקי לחירות:

עכ"פ כפי"ד הרא"ם ז"ל דפרעה ידע דהליכתם בהחלט לא תצדק תשו' הר"ן ז"ל לחקירתו שתירצה דמה שציוה אותם שישאלו דרך שאלה הוא כדי שלא ידעו ולא יבינו שהולכים לגמרי דא"כ לא ירדפו אחריהם דהא הרי נודע הדבר דפרעה שלחם לגמרי ועשאם בני חורין והכי איתא במד"ר וז"ל כשאמר פרעה קומו צאו מתוך עמי אמ"ל משה מפני מה אתה מתיירא אמ"ל פרעה מפני שאני בכור אמ"ל משה א"כ אמור לישר' הרי אתם בנ"ח הרי אתם לעצמכם עכ"ל ונראה דזה סותר תי' הר"ן ז"ל הנ"ל אמנם י"ל דכ"ז היה בדעת פרעה ומשרתיו אשר היו איתו עמו בה שעתא ולא בידיעת עמו וצאן מרעיתו המון העם המצריים כי הם היו עסוקים באבלם כי אין בית וכו' ולא ידעו שהליכתם היא החלטית שאם היו יודעים ודאי היה שלא יעזבום ללכת בממון שלהם אחר דנתנום להם בדרך שאלה ע"מ להחזיר דב"ן נהרגים על פחות משו"פ ואם לא היו לוקחים ממונם לא היו רודפים אחריהם כדאיתא במכילתא ע"פ ויהפך לבב פרעה ועבדיו וז"ל אילו לקינו ושילחנו ולא נטלו את ממוננו וכו' וכ"כ רש"י דעכשיו נהפך לבם לרודפם בשביל ממונם שהשאילום עכ"ל וכפי"ד הרא"ם בד' רש"י דפרעה ידע שהליכתם היא בהחלט א"כ כבר עשו יאוש בעלים מכל מה שהשאילום אל"ו בהכרח צ"ל דהליכתם בהחלט לא ידעו בה רק פרעה ועבדיו ומשרתיו דוקא ולא שאר כל העם המצריים והט' שנתעוררו שאר כל העם בעבור ממונם שהשאילום לפי שסבורים היו דיחזרו ישראל למצרים עם מה שהשאילום:

ובהכי א"ש תי' הר"ן ז"ל דהקב"ה לימדם לישראל חכמה יתירה שלא לתבוע בפרסום שכר עבודתם משום דאי הכי לא הוו אזלין בתריהון ולא היו נעשים כל אותם הנסים בקי"ס ותשלום מדה כ"מ:

וזה אפשר רמז הכתוב ויוגד למ"מ כי ברח העם ויהפך וכו' והקושי מבואר דלא יאמר לשון הפיכה אלא כשנהפך ממה שהיה כבר והכא לא כן הוא דמעיק' אמ"ל שילכו דרך ג' ימים וכו' ע"מ לחזור וכאשר ראה שרצונם ללכת בהחלט היטב חרה לו וה"ט שיצא לרדוף אחריהם ורש"י ז"ל כתב ויהפך נהפך ממ"ש כבר שהרי אמ"ל קומו צאו מ"ע ע"כ ולא נתקן כפי"ז כי מ"ש קומו צאו מ"ע אינו מורה שיצאו לגמרי וגם צל"ד עבדיו דהכא מי הם ואי קאי על אומת מצרים למה קרא אותם כאן עבדיו ובתר הכי קראם עמו כמש"ה ואת עמו לק"ע ומה גם דאי עבדיו דהכא הם עמו א"כ מה הלשון או' לקח עמו פירש"י לקחם בדברים מאחר דכבר נהפך לבבם כלבבו דבחדא מחתא מחתינהו קרא כדכ' כ' ויהפך לבב פרעה ועבדיו אכן כפי מש"ל דכל הויכוח שעבר בין פרעה ומרע"ה לא ידעו מזה רק פרעה ועבדיו שהם משרתיו ברם שאר העם המצריים לא ידעו מזה כלל דעיקר חכמת ה' אשר ציוה לשאול דרך שאלה היא היתה כדי שלא יבינו שהליכתם הוא בהחלט וכד' הר"ן ז"ל כנז"ל בהכי יתפרשו הני קראי שפיר ויוגד למ"מ כי ברח העם דעד עכשיו היה סבור שיד ה' עשתה זאת להוציאם ממצרים וכאשר הוגד לו שהם תועים בדרך שפט מזה דודאי דלא ה' פעל כ"ז רק משה מעצמו עשה זאת ומטע"ז נהפך לבו ולב עבדיו היודעים שכבר שלחם לגמרי וניתן ליאמר בהם לשון הפוכה אחר ששילחם לגמרי ואחר שעארירם רצו לחזור ולשעבדם והיינו דקא רתחי ואמרי מה זאת עשינו כי שילחנו א"י מעובדינוכלו' כי שילחנו בגט שחרור מלשון ושילחה מביתו דבלא"ה הם דברים משוללי הבנה דאיך אמרו דשילחום מעובדם דהלא מה ששילחום היה לדרך ג' ימים ע"מ לחזור ברם כפי האמור הנה נכון דהמה ראו דמה ששיחררם בגט שיחרור היה בטעות בחושבם כי הכל היה מיד ה' ומכח התעותם בדרך ניכר שהם בורחים ולא ה' פעל כ"ז והט' דבתר הכי אמר ואת עמו לקח עמו ולא אמר עבדיו דבעמו לא יאמר הפיכה והוצרך ללוקחם בדברים בשביל ממונם שהשאילום אדעתא להחזירם בחזרתם למצרים וכמדובר:

ולהבין מ"ש מרע"ה לפרעה א"כ אמור הרי אתם בנ"ח וכו' דלכאורה יל"ד דהו"ל גט מעושה ולא מהני ועיל"ד או' מפני מה אתה ירא דלשון מפני מה מורה דיש ב' סיבות ליראת פרעה ולזה שאול שאל האיש משה מאיזה סיבה מהם הוא מתיירא והכא לא חזינא יראה אחריתי. ותו מאי נפ"מ לדעת מפני מה הוא ירא וחרד:

ואפ"ל בהק' מ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' עבדים דעבד שהניח לו רבו תפילין או שהניחו לקרות ג"פ בס"ת בצבור וכל כיוצא בזה שאינו חייב בו אלא בן חורין יצא לחירות וכופין לרבו לכתוב לו ג"ש עכ"ל והנה פרעה אמ"ל קומו צאו מ"ע ולכו עבדו את ה' כדברכם ופירש"י וז"ל הכל כמ"ש וכו' ומהו גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות קחו ולכן כאשר דברתם עכ"ל. והנה ממה שנתן להם זבחים ועולות הו"ל כמי שהניח לו רבו תפילין או אמ"ל שיקרא ג"פ בס"ת בצבור דיוצא לחירות וכופין וכו' ואולם מרע"ה חשב שמה פרעה כל יראתו הוא מהמון העם המצריים כאשר ראה ושמע צעקה גדולה נתיירא לנפשו שמא יהרגוהו אם עודנו מחזק את לבו ולזה קרא למשה ולאהרן ונתן להם כל חפצם שלא יהרגוהו המצריים ובטרם יקומו עליו הקמת עם אמ"ל קומו צאו וכו' וא"כ הו"ל גט מעושה כי לא מלבו. או אפשר דיראת פרעה היא מיראת עונשי שמים כי הוא הבכור ונמצא דבאומרו להם שיקחו משלו כדי לזבוח לה' כמו ששאלו ממנו הוא ודאי מרצונו הטוב כי האמין שיד ה' עשתה זאת וחייב לשלחם והו"ל כהלבישו רבו תפילין וכיוצא דכל אשר לאיש יתן בע"ן לכך שאל אותו מרע"ה מ"מ אתה מתיירא אם מיראת ב"ו או מיראת העונש בידי שמים וכל כוונת מרע"ה בשאלתו זאת היתה כדי להציל את ישראל הצלה גמורה מיד פרעה עפ"י הדין ולא יהיו ישראל מעוכבים ג"ש ממנו וכשהשיבו פרעה דהוא מתיירא מיראת עונשי שמים כי הוא בכור אז אמ"ל מרע"ה דא"כ דכל יראתך הוא מהאל ית' ואתה מאמין בה' כי ידו החזקה עשתה זאת ונתת להם משלך זו"ע לעבוד את ה' הו"ל כהלבישו רבו תפילין שיצא העבד לחירות וכופין לרבו לשחררו וא"כ אמור להם הרי אתם בנ"ח וכו' וק"ל:

ובזה אפ"ל דלזה כיון יתרו באומרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתח"י מצרים. ויל"ד דאחר שאמר אשר הציל אתכם מיד מצרים אמאי חזר ואמר אשר הציל את העם, וגם אומרו מתח"י מצרים הלשון כבד מאד:

אכן עפי"ה הנה נכון דפרעה שיחררם כדין וכהל' אחר שהיו קנויים לו קה"ג וזה עשה פרעה באין מבין העם שלו וז"ש ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ועיקר השבח לה' הוא אשר הציל אתכם מיד פרעה שהוא אשר הציל את העם הישראלי מתח"י מצרים ע"י ששיחררם בפרק הנסיעה כי לולא זה עדין היתם תח"י מצרים לעבדים כי לא הייתם משוחררים כלל. גם יומתק בזה קרא שלאחריו באו' עתה ידעתי וכו' כי בתחי' היה מסופק בכל ניסי מצרים באשר שמע הענינים שהיו בעקיפין ובתחבולה אנושית באו' דרך ג"י וכו' ושאלה אשה וכו' דאין זה דרך ה'. ברם כשומעו מעשה ה' כי נורא הוא מפלת מצרים בי"ס אז הבין וידע דהכל הוא מאת ה' היתה זאת כדי לדונם מכ"מ וז"ש עתה ידעתי וכו' כי בדבר וכו' וק"ל:

ובזה אפ"ל כה"כ ויושע ה' ביום ההוא וכו' ויל"ד דמאחר דפרעה כבר שלחם בהחלט ולולא שחזרו לאחוריהם וחשבם לתועים לא היה רודף אחריהם ואולם האלי"ת רצה לפרסם שמו ית' בקי"ס ולא יש בזה צורך להצלת ישראל כי הם היו ניצולים בלאו"ה ועיל"ד למה נתפעלו לירא בה שעתא ולא מקדמת דנא ועיל"ד כפל וירא וירא בפ' מהו זה ? ועם האמור הנה נכון דעד קי"ס טינא היתה בלבם וחוסר אמונתם בהשי"ת כי המה ראו דבא בתחבולות בנ"א באו' דרך ג"י במדבר ושאלה אשה שכל זה מורה באצבע שזה ח"ו תחבולות אנושיות ממרע"ה וא"כ לא ניכר להם עדין תשועת ה' אשר עשה להם במצרים כי לא ידע טעם כעיקר לאיזה צורך תחבולות אלו אך כאשר המה ראו הנם הגדול דקי"ס דהוא עונש מכ"מ אזי ידעו והכירו כי הכל היה מאת ה' ולא ממר ע"ה וז"ש ויושע ה' וכו' וירא ישראל וכו' דבה שעתא ראו בעין השכל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים כי הבינו שהכל היה מאת ה' לדונם מדה כנגד מדה וכמדובר:

ובזה יע"ן מאמרז"ל ע"פ ויאמינו בה' וכו' וז"ל אם במשה האמינו בה' מיבעיא מת"ל ובמשה אלא ומר לך שכל המאמין ברועה וכו' עכ"ל וכל בעלי הפרשי'ם נתחבטו בזה דהול"ל מת"ל בה' ולדרכם פנו, ועיל"ד דלמה זה ישראל נקטי טינא בלבייהו על מרע"ה לחשוד בו ח"ו עד עתה:

ואולם נראה דעד כען טינא רבתי הוה בלבייהו כנז"ל והיו מאמינים בהשי"ת אלא דבענין דרך ג' ימים וכו' ושאלה אשה וכו' היו חושבים כי מרע"ה מעצמו אמרם דלא יתכן שכן ציוה ה' לעשות תחבו' בנ"א כי לא ידעו טעם כעיקר למה הוצרך ה' לזה וכעת שראו הנס דקי"ס וטביעת המצריים בים הכירו וידעו כי השי"ת בחכמה עשה כן כדי לדונם מכ"מ כנז"ל מעתה יע"ן תמיהת רז"ל מה ת"ל ובמשה מאחר דאמר ויאמינו בה' מוכח שהאמינו שהכל היה מיד ה'. וגם תחבו' דרך ג"י ושאלה אשה הכל היה מאיתו ית' ולא מרע"ה מעצמו עשה כלום וא"כ לא הול"ל ובמשה דמאומרם ויאמינו בה' נפקא אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהקב"ה וק"ל: וז"א כוונת מאמרז"ל וישמע יתרו מש"ש ובא להתגייר קי"ס שמע ע"כ ועפי"ה ה"ה כמבואר וגם ז"א כה"כ ויאמר מצרים אנוסה וכו' כי עתה נתברר לנו כי ה' נלחם להם במצרים ולא משה מעצמו כמדובר:

ולעיקר חקירת ז"ל הנ"ל חזינא בס' הבהיר ראש דוד ובס' שמחת הרגל להרב חיד"א ז"ל שנ"ט נכון והוא עפ"י מ"ש הוא ז"ל שם משם אחד קדוש מדבר ז"ל בכתיה"ק שנ"ט לשבח לצאת ישראל ממצרים קודם הזמן והוא במ"ש בש"ס דכתובות אמר"ן ב' שטרות היוצאים על שדה אחת בזא"ז ביטל ב' את הא' ואי אוסיף ביה דיקלא לתוס' כתביה אי בעי בהאי גבי א"ב בה"ג ונחלקו הראשו' ז"ל בפי' האי דינא דהרי"פ ורש"י ז"ל סברי דאי כתב תוס' בשני דאמרי' א"ב בה"ג וכו' לא שיהיו ב' קיימים אלא רצה בשטר הא' יגבה השדה בלא דקל ואם ירצה לגבות בשטר הב' גובה הדקל ג"כ ומפסיד זמן שטר הא' לענין אי לוה ביני ביני:

אכן הרא"ש ודעימיה ז"ל ס"ל דלא ביטל הב' את הא' אלא הב' לתוס' כתביה ושטר הא' קיים לענין הזמן והב' לגבות בו את הדקל וב' השטרות ליקח בידי המקבל כמבואר כ"ז בטור וב"י ח"מ סי' ר"מ יעש"ב:

והנה במעמד בין הבתרים נתן ה' את ארץ כנען לישר' ע"מ שיהיו בגלות ת' שנה שכ"כ שם במה אדכ כי אירשנה והשיבי ה' ידוע תדע וכו' אכן בעת ציווי לאאע"ה על המילה חזר ה' ונתן לו את הארץ לרשתה ולא הזכיר לו תנאי הגלות כלל ומיהו הזכיר לו תנאי אחר דהוא והייתי להם לאלהים ע"מ שיקבלו אלהותי ית' א"כ נמצא דמתנת הארץ נהיתה בב' שטרות היוצאים בזא"ז והוסיף בב' דדינא הוא דאי בעי בהאי גבי וא"ב בה"ג והנה בטעם יצי"מ ק"ז אמרז"ל דאמר ה' למשה בזכות בהוציאך וכו' דאף דהיו גוי מק"ג ומה אלו אף אלו היינו משים דהיו סבורים לסבול צרת השעבוד ת' שנה בלתי קבלת אלהותי ית' ורצו לזכות במתנת הארץ עפ"י השטר הא' דבבין הבתרים ברם שוב ראו דקשה עליהם מאד כיבד הגלות ת' שנה ולכן חזרו וקבלו לגבות בשטר הב' של המילה ולקבל אלהותו ית' בלי שום גלות ושעבוד א"כ כפי"ז הי"ל כשני שטרות במתנת הארץ והוסיף בשטר הב' של המילה קבלת אלהותו ית' א"כ לסברת הרי"פ ורש"י ז"ל הרצון תלוי בישראל אי בעו גבו בשטר הא' דבין הבתרים ויקיימו תנאי הגלות ת' שנה ואי בעי גבו א"י בשטר הב' של המילה ויקיימו תנאי קבלת אלהותו ית' ופטירי מהגלות של ת' שנה:

אמנם להרא"ש ודעי' ז"ל דסברי דלא ביטל ב' את הא' ושניהם קיימים ואיתיה לתרווייהו דהיינו לתנאי הגלות ולתנאי קבלת אלהותו ית' וישראל אחר רד"ו שנה המה ראו דאם ישארו במצרים עוד היו נשקעים לגמרי כע"כ נפשם אוותה ויעש לגבות בשטר הב' של המילה בתנאי קבלת אלהותו ית' ויהיו פטורים מהגלות וכדעת הרי"ף ורש"י ז"ל וה' ברחמיו קבל כוונתם לטובה וביטל השעבוד הב' בשטר הא' כיון שנתרצו לקבל התנאי הב' בשטר הב' יפסק כד' הרי"ף ורש"י ז"ל ולזה הוציאם ק"ז וזשרז"ל אנכי ה"א אשר וכו' ע"מ כן הוצאתיך ע"מ שתקבלי אלהותי והיינו עפ"י שטר הב' דמילה אתד"ק דאחד קדוש מדבר ז"ל:

ועפיד"ק כתב הרב חיד"א ז"ל שם דמטע"ז השי"ת בחכמה ציווה כה יאמרו לפרעה נלכה נא דרך ג"י וכו' משום דדעת ישראל לגבות מתנת הארץ בשטר הב' ולהפטר מן הגלות כד' הרי"ף ורש"י ז"ל אבל כבר ידוע דאכתי יש לדון דשמא הלכה כהרא"ש ודעי' דס"ל דשני השטרות קיימים ואכתי חייבים להשתעבד ת' שנה ואם יאמרו לפרעה שרוצים לתפוס כשטר הב' ולצאת לגמרי הוה מצי פרעה המוחזק בהם לטעון קי"ל כהרא"ש ודעי' כיון שעדין תפוס בהם וב' השטרות קיימים ואכתי עבדי פרעה אנן לזה הוצרך ה' לצוותם לומר לו דרך ג' ימים כדי לצאת מרשות פרעה שלא יהיה עוד מוחזק בהם לטעון קי"ל וכיון דיצאו מרשותו פקעה חזקת פרעה מנייהו ואז מצו ישראל לטעון קי"ל כהרי"ף ורש"י ז"ל דאי בעי גבי בשטר הב' וביטל ב' את הא' ותו לאו עבדי פרעה אנן רק עבדי ה' דוקא ושטר בין הבתרים חלף הלך לו אתד"ק יעש"ב:

ובזה אפ"ל כה"כ מה מצאו אבותיכם בי עול וכו' ולא אמרו וכו' כלומר דכיון דלא יצאו ממצרים תו"ז כי אם בכח שטר הב' של המילה הכתוב בו תנאי קבלת אלהותו ית' ועי"ז ביטל ב' את הא' א"כ איך רחקו מעלי וכו' אתמהא טובא:

וזה עצמו כה"כ שמע עמי ואעידה בך וכו' ועפי"ה ה"ה כמבואר וק"ל. ועד"ז נוחים כמה קראי כמובן:

ובזה נ"ט לשבח הרב חיד"א ז"ל שם לציווי ה' אותנו בעלותנו ממצרים על דם פסח ודם מילה משום דכיון דעיקר יצי"מ תו"ז הט' משום דביטל ב' את הא' ורצונם לקיים את שטר הב' של המילה אשר בו התנה עלינו קבלת אלהותו ית' לכן האי דישנא להאי פרדישנא הוא אמר ויהי הוא ציוה משכי ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה ושחטו הפסח לבטל אלוה מצרים וגם דם הברית מוכרח מאד כי עתה באים מכח שטר המילה וצריכים לימול לקיים שטר המילה אתד"ק ודפח"ח:

ועפיד"ק אפ"ל כוונת מאמרז"ל וז"ל וטבלתם בדם אשר בסף מה ראה להגן עליהם בדם אלא לזכור להם דם מילתו של אאע"ה ובזכות דמים הללו דם פסח ודם מילה נגאלו ישראל ממצרים הה"ד ואעבור עלייך וכו' בדם פסח ודם מילה והגעתם אל המשקוף זה אברהם ואל שתי המזוזות אלו יצחק ויעקב וכו' עכ"ל והק' המפרז"ל דאמאי אצט' תרתי זכות אבות ודם פסח ומילה תיסגי בחדא היינו ז"א הקודמת והם אמרו דאבא לא מזכי ברא וכתבו התוס' בפ"ק דסוטה דכשאין הבן עע"ז אבא מזכי ברא וכיון דישראל היו שם גוי מק"ג עע"ז א"כ כדי שתועיל להם ז"א נתן להם ה' מצוות דם פסח ומילה המורים על ביטול ע"ז כדי שיגין עליהם ז"א. וז"ש במד' מה ראה להגין עליהם בדם ר"ל מאחר שכבר י"ל ז"א א"כ די להם ז"א לז"א כדי לזכור להם דם מילת אאע"ה ושם היה התנאי קבלת אלהותו ית' ובזולת זה לא יועיל להם ז"א יען הם עע"ז וכשהבן עע"ז אבא למ"ב אבל ע"י דם פסח ומילה המורים על ביטול ע"ז א"כ אז אבא מ"ב. ובזכות ב' דמים הללו נגאלו כיון שנתכפר להם עון ע"ז בב' דמים הללו הגין עליהם ז"א הק' אתד"ק: ואולם עפי"ד אחד קדוש מדבר ז"ל הנ"ל יע"ן ויתורץ נמי מה שיל"ד דלמה הוצרך להם לזכור מילת אאע"ה דוקא ולא מצוה אחרת ברם כפי"ה הנה נכון והוא דנהי דהי"ל ז"א מ"מ ל"מ להו כעת אחר שכבר גזר ה' בבין הבתרים דכדי לזכות בארץ צריך שיהיו בגלות ת' שנה לקיים שטר הא' ולזה נתן להם שטר המילה בתנאי קבלת אלהותו ית' ומצות שחיטת הפסח המורה על ביטול ע"ז ודא אהניא להו לתפוס עיקר כשטר הב' ולבטל הא' וז"ש מה ראה להגין עליהם בדם פסח ומילה כלו' דמה טעם נתן להם מצות מילה ג"כ בעת ההיא לז"א כדי לזכור להם דם מילת אאע"ה שהוא שטר הב' דלא נזכר בו תנאי הגלות כי אם תנאי קבלת אלהותו ית' והט' דנקט דם מילת אאע"ה דשם נאמר השטר הב' ובעבור זה ציוונו על המילה בעודנו שם במצרים כדי שעי"ז יתפוס עיקר כשטר הב' ויבטל הא' ויפסוק הדין כהרי"ף ורש"י ז"ל וזהו דמסיים המד' ואמר והגעתם אל המשקוף זה אברהם ואל שתי המזוזות זה יצחק ויעקב דלא הזכיר להם במתנת הארץ תנאי הגלות כלל א"כ מהם מוכח דליכא עלייהו חיובא להשלים ת' שנה של הגלות ובלבד שיקבלו אלהותו ית' הכ' בשטר הב' וק"ל:

ובזה אפ"ל כוונת רז"ל במד' אתם למה ודבריכם למה ודשו בו רבים מהמפז"ל וחוץ מדרכנו אפ"ל במ"ש בש"ס בפ' הגוז"ק דצ"ה דרמי הש"ס התם לרב דאמר עבדא כמקרקעי דמי דהאמר"ד ב"ק אמ"ר התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואי ס"ד עבדא כמק"ד אמאי פטור והא ברשות מאריה קאי ומשני הבמ"ע שלא בשעת מלאכה ופירש"י בשעה שאינם רגילים לעשות מלאכה או שאין לבעלים עכשיו מלאכה לעשות ופריך ומי ניחא ליה דליכחוש עבדיה ומשני הכי נמי ניחא ליה דלא ליסתריה לעבדיה ופירש"י, שלא יהיה רגיל להיות בטל ומתעצל עכ"ל נמצ"ל דהתוקף בעבדו של חבירי אם מבטלו ממלאכת רבו חייב ואם לאו פטור ואפי' דכחיש עבדיה:

והנה אין ס' דאנו עם בנ"י עבדים להקב"ה כמש"ה עבדי הם ופרעה תקף בהם ועשה בהם מלאכה ואם היו ישראל במצרים עסוקים במלאכת רבם הקב"ה ודאי דהיו המצריים ופרעה חייבים לשלם להם שכר פעולתם לפי שהיו מבטלים אותם ממלאכת רבם ואם ישר' בטלים ממלאכת רבם ודאי דפטירי פרעה וצאן מרעיתו מתשלומי שכר פעולתם כיון דבלאו"ה הם בטלים ממלאכת ה' רבם ואדרבא ראוי להחזיק להם טובה דבסיבת השעבוד לא היה להם פנאי לחטא וכבר הקדמנו משז"ל ע"פ מקוצ"ר ומע"ק מע"ז שבידם ואמרז"ל ע"פ כי שמרי אמרתך ששבט לוי אפי' במצרים היו חסידי עליון א"כ אם היו גם שבט לוי משועבדים במצרים היו חייבים המצריים שלם להם שכרם כדין התוקף בעבדו ש"ח וז"ש פרעה אתם למה לא נשתעבדתם בגלות אינו אלא משום דאתם עוסקים במלאכת ה' ואינו בדין להשתעבד בכם משא"כ ישראל דבלאו"ה הם בטלים וא"כ דבריכם למה שאמרתם שלח עמי וכו' כיון שהם עזבו את ה' א"כ אין שום חיוב עלי אדרבא ראוי להחזיק לי טובה כנז"ל וזה שסיים עלה המד' הנ"ל ואמר ריב"ל שבט לוי לא נשתעבד והיה פנוי וכו' ע"כ וק"ל. והט' דשבט לוי לא נשתעבד כיון דהם היו עובדים את ה' במצרים א"כ איני יכול פרעה לשעבדם שהיה מתחייב בתש' כדין התוקף בעבדו ש"ח וכנז"ל: א"נ באו"א אפ"ל כוונת מאמז"ל אתם למה וכו' במשרז"ל לעולם אל ישנה אדם בנו מבין בניו שהרי בשביל משקל ב' סלעים מילת שעשה יעאע"ה ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים ע"כ מוכח מזה דגלות מצרים היה בעוון מכירת יוסף או קושי השעבוד כמס' התוס' ז"ל שם והמפרז"ל כידוע וקשה ע"ז כיון דשבט לוי היתה יד אביהם במעל במכ"י יותר משאר אחיו אמאי לא נשתעבד והגם דשבט לוי יצא לחלק ה' אטו משא פנים יש בדבר ותי' המפרז"ל במ"ש הרב טירת כסף ז"ל בפ' שמיני משם המפרז"ל בכוונת מארז"ל וז"ל אמר יוסף לאחיו עתידים אתם לעשות אלמים אלמים לפני עגלים דירבעם ב"ן דר"ל כמשז"ל דמה שהיו רוצים השבטים לאבד ליוסף מה"ע הוא בעבור שראו ברוה"ק שעתיד לצאת ממנו ירב"ן ולזה טען עליהם יוסף טענה מספקת וכה אמ"ל בשלמא אם אין אתם עושים עגל בחורב קודם שיבא ורב"ן בזמן רב היה הדין עמכם לאבדני מה"ע כדי שלא יצא ממני ירב"ן אמנם אתם עתידים לעשות העגל לפני ירב"ן ר"ל קודם ממנו א"כ אדרבא הוא למד מכם א"כ אין הדין עמכם לאבדני עכ"ל. נמצא דאם ישראל לא היו עושים את העגל היה הדין עמהם לאבד ליוסף ח"ו כדי שלא יצא ממנו ירב"ן וכיון שכן זכינו לדין דמדשבט לוי ל"ן אפי' שהיה הוא העיקר במכ"י צ"ל דהט' מפני שהם לא עשו את העגל ובדין מכר ליוסף לוי אביהם לאבדו ח"ו דלא ליפוק מניה ירב"ן. וז"ש פרעה למשה ואהרן אתם למה ל"ן במצרים הגם שאביכם היה עיקר במכ"י עכצ"ל משום דאתם אינכם עתידים לעשות העגל א"כ דבריכם למה שאומרים לי לשלח את העם כיון שהם עתידים לעשות את העגל בחורב קודם לירב"ן וא"כ שלא כדין מכרו ליוסף לאבדו בטענתם שעתיד לצאת ממנו ירב"ן דהא הם קדמו ועשו את העגל בחורב וא"כ הם חייבים בשעבוד מצרים בעון מכ"י כנז"ל וק"ל: ואולם עפי"ד הרב אחד קדוש ז"ל הנז"ל יובן מד' הנז' אתם למה באו"א והוא דהנה יוצא לנו נפקותא רבתי בין שטר הא' דבין הבתרים לשטר הב' של המילה דכפי שטרא קמא הדין נותן שלא יזכו בארץ רק עד שיהיו בגלות ושעבוד ת' שנה א"כ מי שלא נשתעבד בגלות מצרים אין לו ליטול חלק בארץ ברם כפי שטר הב' של המילה כל אפייא שוו דכל ישראל י"ל חלק בא"י אפי' מי שלא נשתעבד בגלות מצרים כלל כיון שכולם קיימו וקבלו מצות המילה ואלהותו ית' וידוע משז"ל דהט' דשבט לוי של"ן במצרים משום שלא נטל חלק בארץ א"כ מזה מוכח דנקטי' עיקר כשטר הא' דבין הבתרים דוקא דאי איתא דהעיקר כשטר הב' דמילה מה טעם שלא יטלו שבט ליי חלק בארץ וז"ש אתם למה ר"ל אתם שכבר קבלתם עליכם מצות מילה ואלהותו ית' למה לא תטלו חלק בארץ אל"ו דהט' שאין לכם חלק בארץ מפני שלא נשתעבדתם במצרים א"כ זו ראיה חותכת דהעיקר כשטר הא' דבין הבתרים א"כ דבריכם למה שרצונכם להוציאם קודם זמנם בכח שטר הב' של המילה הא ודאי אתמהא טובא וק"ל:

ובקוטב זה אפ"ל כה"כ ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכו' ותעל שועתם וכו' ויזכור אלהים א"ב א"א וא"י וא"י וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים ודרז"ל שראה בעוניינו כמש"ה וירא את עניינו וכו' ויל"ד דאמאי אצט' לברית האבות תפ"ל משים שועתם ונאקתם דישראל ועיל"ד דנראה דטרם כל שמע ה' לנאקתם ואח"כ זכר להם ברית אבות ושוב ראה את עוניים והלא הכל גלוי וצפוי לפניו ית':

אכן לפי הקדום יע"ן לפי כשצעקו בנ"י מן העבודה היה להם לומר הטעם שבעבורו יוציאם ה' תו"ז והם לא אמרי כלום אלא שנאנחו מן העבודה ומה להם כי יצעקו הלא גזירה קדומה היא במעמד בין הבתרים אך האלי"ת ברחמיו שמע קולם ולשונם שאמרו דיש בו טענות להכריע שיצאו תו"ז אף שהם לא כיוונו לו כלל כי אם אמרו סתם מן העבודה דר"ל שהם בצרת השעבוד והוא ית' פי' כוונתם ויזכור אלהים את בריתו א"א א"י וא"י שהוא הברית ושטר המילה שנאמר לאברהם עצמו שלא נזכר בו תנאי הגלות והשעבוד כלל וגם את יצחק ואי"ע שהבטיחם במתנת הארץ ולא הזכיר להם תנאי השעבוד כלל וא"כ כשיתפסו ישראל זה השטר הב' יתבטל שטר הא' לגמרי כדס"ל להרי"ף ורש"י ז"ל ולז"א וירא אלהים את בנ"י שהיא התפי' ופי' כוונתם ויזכור להם את שטר הב' דהמילה שזהו כוונתם לתפוס אני שטר הב' ולבטל הא' ואח"כ יידע אלהים שזהו בקשתם ממני ומצא להם זכות גדול ומקום פיטור מן הגלות והשעבוד כיון שתפסו עיקר לשטר הב' לקבל אלהותי וק"ל:

וזה אפשר כוונת רז"ל ע"פ ראה ראיתי וכו' שאמר ה' למשה אתה רואה ראייה אחת ואני ב' ראייות וכו' ע"כ הכוונה דמרע"ה היה רואה לסברת הרא"ש וסיעתיה ז"ל דס"ל דשני השטרות קיימין והיה סבור דסברתם מוסכמת ולית מאן דפליג עלה ולז"א מי אנכי וכו' וכי אוציא וכו' כיון דהדין מוסכם דשטר הא' קיים ובאיזה זכות וטענה אוכל על פרעה להוציאם תו"ז לזה השיבו הקב"ה תדע לך דאני רואה עוד דאיכא חולקין על הרא"ש ודעי' שהם הרי"ף ורש"י ז"ל וסברי דביטל ב' את הא' לגמרי ואני פוסק הלכה כוותייהו וק"ל:

ובזה פי' עוד הרב שמחת הרגל ז"ל שם דנ"ה ע"א כה"כ וגם הקימותי א"ב וכו' לכן אמיר לבנ"י וכו' כלו' הקימותי א"ב וכו' שם רמז לברית בין הבתרים כי גר י"ז וכו' וז"ש את ארץ מגוריהם אג"ב לכן אמור לבנ"י אני ה' שם של רחמים גמורים אני מלמדכם להועיל לבחור בשטר הב' של המילה וכד' הרי"ף ורש"י ז"ל דס"ל דביטל ב' את הא' לגמרי וה"נ נתבטל הגלות והשעבוד וכלפי דיש לדון הב' השטרות קיימין וזוהי מדת רחמיו ית' דתופס עיקר כד' הרי"ף ורש"י ז"ל לז"א וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם וכו' כלו' הלא תדעו כי אני ה' מדה"ר שבשביל דאני ה"א אני מוציא אתכם והבאתי אתכם אל הארץ כתנאי שטר הב' עם שהיה מקום לדון כהרא"ש דב' קיימין אך זו מדה"ר לרחם עליכם לתפוס כהרי"ף ורש"י לבטל שטר הא' לגמרי ולקיים שטר הב' ובקבלתכם עיל מלכותי תהיו נקיים מהגלות עכ"ל עש"ב ודפח"ח:

ואפשר להמתיק עפ"י דרכו דרך הק' רישא דקראי הנז' שאמר וארא וכו' באל שדי וכו' דפירש"ידי לאברהם הוא במילה שאמ"ל אני אל שדי ושם רמז של המילה וגם ליצחק וליעקב שהבטחתים שיש שטר ב' של המילה במתנת הארץ ולא אמרתי להם תנאי הגלות וגם הקימותי ר"ל ביטלתי את בריתי דבין הבתרים כפי' הרב ז"ל ואזכור את בריתי שהוא שטר הב' של המילה ואני תופס אותו לעיקר לבטל שטר הא' לכן וכו' ככל מ"ש הוא ז"ל וק"ל: ובזה אפ"ל כוונת הק"ו דמרע"ה הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך יש"פ וכו' דרבים שאלו דק"ו פריכא הוא אכן עם האמור א"ש והכי קאמר תחי' דיבר וידבר משה כן אל בנ"י לקבל עליהם אלהותו ית' ולתפוס עיקר כס' הרי"ף ורש"י ז"ל לקיים שטר הב' של המילה כמו שלימדם להועיל ה' ברחמיו שעי"ז יצולו מהגלות ולא שמעו לו מק"ר ומע"ז שבידם שלא רצו לפרוש מע"ז ולקבל אלהותו ית' וז"ש הן בנ"י שבנקל יכולים לפרוש מהע"ז ולקיים שטר הב' לקבל אלהותו ית' כדי שיצאו תו"ז ועכ"ז לא שמעו אלי ואיך יש"פ להוציאם תו"ז בכח שטר הב' דהמילה אחר דישראל גופייהו לא קבילו עלייהו לעשות כן ולפי"ז נמצא דק"ו חזק הוא ולית ליה פירכא וכמובן:

וזה אפשר כה"כ דנחמיה אתה הוא ה' הא' אשר בחרת באברם וכרות עמו הברית שם רמז לשטר הב' דהמילה לתת לו א"א כנען וכו' ועי"ז ותרא את עוני אבותי' ותפסת עיקר כהרי"ף ורש"י דס"ל דביטל ב' את הא' לגמרי והוצאתם תו"ז וק"ל:

ועפי"ז אפ"ל כה"כ אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וכו' ואביא אתכם אלי כלו' שתפסתי עיקר שטר הב' דמילה וכהרי"ף ורש"י ז"ל והוצאתי אתכם תו"ז מטעם ואביא אתכם אלי שקבלתם אלהותי הכ' בשטר הב' דמילה ולזה אני מזהיר אתכם שתתמידו בזה וז"ש ועתה אם שמע תש"ב ושמרתם את בריתי זו ברית מילה כמשז"ל והיית"ם ל"י סגול"ה ס"ת מילה הכתובה בשטר הב' בתנאי קבלת אלהותי אם כן תהיו תמיד גם אני אעשה זאת לכם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו"ק שאיני ממליך ולא משליט עליכם שום אומה ולשון אלא אני לבדי מלך עליכם כמשז"ל וק"ל:

ובזה פי' עוד הרב חיד"א ז"ל שם מאמר ר' ינאי דבר נא אין נא אלא לשון בקשה לך ואמ"ל וישאלו וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ע"כ והקושי מבואר דהא עצום עושה דברו ועם האמור יובן דהנה איכא ט"א בדרז"ל ליצי"מ תו"ז מט' דמשנולד יצחק התחיל המנין וזה אינו למ"ד דא"י אינה מוחזקת לנו מאבותינו אך למ"ד מוחזקת ל"מ טע"ז דבארץ ל"ל כתיב ועכצ"ל דנקטינן עיקר כשטר הב' של המילה וכד' הרי"ף ורש"י ולפי"ד אינו מן הדין לזכות ברכוש כיון דקרא דואח"כ יצאו בר"ג שם נאמר בשטר הא' דבין הבתרים וכבר בטולי בטליה וא"כ אינו חייב בדין הקב"ה לתת לנו רכוש מצרים כלל אכן כדי שלא יאמר אותו צדיק דכבר נשלמו ת' שנה משנולד יצחק ונמצא דועבדום וע"א קיים בהם וכו' עם דלדידי אין האמת כן כיון דא"י מוחזקת להם וטעם יצי"מ תו"ז אינו אלא משום דתפסתי עיקר כשטר הב' וא"כ לית להו שום זכות ברכוש מ"מ כדי שלא יאמר א"צ וכו' וק"ל אתד"ק וש"י:

ואני ברגליו אעבורה לפרש לענ"ד מאמר ר' ינאי הנז' באו"א בהק' מ"ש בש"ס דביצה ד"ך ההוא דאמר הבו ת' זוזי לפ' ולינסוב ברתי אמר"ה ת' זוזי שקיל וברתיה אי בעי נסיב וא"ב ל"ן והרז"ה ז"ל בס' המאור פי' דהט' מפני שהקדים המעשה לתנאי דהתנאי בטל והמעשה קיים ולכך זוזי שקיל וברתיה אי בעי נסיב והשיגו הראב"ד ז"ל דכל מ"ש חכמים תנאי כפול ותנאי קודם למעשה אינו אלא כשהמעשה נעשה מיד כגון נתינת גט בתנאי שאין התנאי מבטל נתינת הגט שנעשה למפרע אא"כ נעשה התנאי כראוי כבגוב"ר שהיו מבקשים המעשה שיתן להם נחלתם מיד וע"כ הוצרך משה לתנאי כפול ותנאי קודם למעשה שאם לא יקיימו אותו ינטל אותה נחלה מידם וכו' אבל בדבר שלא נעשה בו שום מעשה מיד כגון ז"ש הבו ת' זוזי לפ' ויקח בתי לית דין ול"ד שאם לא יקח לא יטול אף שלא כפל התנאי אבל הט' כמ"ש הרב דהם ב' מתנות ואינם תלויים זב"ז כיון שלא אמר אם עכ"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות וז"ל ויש לשאול כפי"ד הראב"ד הא גבי נדרים אמרו לחולין שאוכל לך אסור והט' משום דמכלל הן אתה שומע לאו ומ לאו אתה שומע הן ואמרי' בש"ס סברוה מאי לחולי חולין ליהוי אלא קרבן מני מתני' אי ר"מ לית ליה לאו אתה ש"ה ע"כ וכפי"ד הראב"ד אפי' תימא ר"מ הכא דליכא מעשה מיד ועוד הק' ממ"ש בשבועות א ויברכך ויטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים והא ר"מ לית ליה מכלל לאו אש"ה ומשני איפוך ולפי"ד הראב"ד מאי קו' לעולם לא תיפוך כי לית ליה במעשה הנעשה מיד אבל היכא שהמעשה לבסוף אית ליה מכל וכו' ולכך מחייב ותי' דלא אמרה הראב"ד דאית ליה לר"מ מכלל וכו' כשהמעשה אינו מיד כי אם דוקא לבטל דבר שלא נגמר בו המעשה התם דוקא אית ליה מכלל וכו' אבל לא אלים ליה מכלל וכו' להיות נידר כגון לא חולין דמשמע אלא קרבן ויהיה נדור אסור לאכול משל חבירו וכן לא אלים מכלל וכו' לעשות מעשה שיהיה מוכה ומקולל דמעשה מכללא לית ליה עכ"ל יעש"ב:

ויש להבין לסברת הראב"ד והרמב"ן ז"ל דס"ל דכשלא נעשה המעשה מיד לא בעינן משפטי התנאים דא"כ מאי פריך בש"ס דקידושין לרחב"ג מקראי דאם תטיב וכו' ואם תאבו וכו' ומקראי אחריני דהרי בהני קראי לא נעשה המעשה מיד וא"כ מאי פריך בשלמא לר"מ וכו' והלא גם לר"מ ק"ט למאי אצט' בהו הכפל ואם כה נאמר כתי' הרמב"ן ז"ל דמעשה מכללא לית ליה לר"מ ובהני קראי אית בהו מכלל וכו' מעשה העונש ולכך אצט' הכפל לאשמועינן המעשה דלא הוה שמעינן לה מכללא א"כ מאי פריך לרחב"ג למה לי הלא גם לרחב"ג נימא הכי דלכך אצט' הכפל ולא פליגי ר"מ ורחב"ג בהא ואם המקשן לא ידע מזה הי"ל לתרצן להשיבו דלדידך מי ניחא אלא מאי אית רנה לך לומר דמעשה מכללא לית ליה לר"מ א"כ גם לרחב"ג נימא הכי ואחר החיפוש ראיתי בס' הרב כסא אליהו באה"ע סי' ל"ח שהק' כן להראב"ד ודעי' והצ"ע יע"ש:

ולפי חומר הנושא נלע"ד ליישב במ"ש התוס' ז"ל במס' קידושין דמ"ט גבי קדשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי ב' ואוקמה בש"ס דקדיש ביומא דמשלם שית רב אמר מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא הוא דאיבגרה ופריך לשמואל מאי שנא ממקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' ומשני ש"ה דהעמד טמא ע"ח ואיכא ב' לריעותא הכא חדא לרי' והק' התוס' שם דלרב נמי ק' דע"כ ל"א רב אלא משום דליכא חזקת נערות אבל אי הוה ח"ן מודה רב דמוק' לה אחזקתה וה"נ גבי מקוה וכו' ותי' די"ל דלרב נמי ק' ונקט שמואל משום דפריך ליה בהדיא טפי עכ"ל למדנו מד"ק זה כלל גדול דהיכא דאיכא לאקשויי לתרי תנאי או אמוראי מקשי תלמודא למאן דקשיא עליה בהדיא טפי וא"כ ה"נ בסוגיין בפלוגתא דר"מ ורחב"ג לא פריך אלא לרחב"ג משום דק' עליה בהדיא טפי ואנה"ן דלר"מ נמי ק' וכמובן:

ועי"ל דאם לא היה כופל בהני קראי דקין ודישראל חשש הכ' שמא יתפסו קין וישראל כדס"ל להרז"ה ז"ל דגם שאינו נעשה המעשה מיד רק אחר קיום התנאי עכ"זבעינן משפטי התנאים וסמכא דעתייהו דקין וישראל דקין סמוך לבו לא יירא שבודאי יהיה לו שכר גם בלתי שייטיב כי התנאי בטל והמעשה קיים הואיל דלא כפליה לתנאיה לכך הוצרך הכ' לכפול כי היכי דליתי שפיר. גם לס' הרז"ה ז"ל ברם לרחב"ג דאמר דאפי' כשהמעשה קדים לא בעינן משפטי התנאים א"כ כ"ש כאן שלא היה צריך לכפול אכן לר"מ דס"ל דבעי' משה"ת כשהמעשה קדים ל"ק עליה ול"מ מהני קראי משום די"ל דאתא הכפל לאפוקי מ"ד הרז"ה ז"ל דאם לא היה כופל היו אומרים קין וישראל דהל' כהרז"ה ז"ל דס"ל דגם בכה"ג בעינן משה"ת וכיון דלא כפלינהו התנאי בטל והמ"ק אבל האמת הוא דכאן נמי כיון דלא נעשה המעשה מיד עדין לא היה צריך משה"ת וכדס"ל להראב"ד והרמב"ן ז"ל וכמדובר: והרב המאירי ז"ל הבי"ד הרב קול יעקב שאול ז"ל בתשו' כי באה בסוף ספרו הבהיר הנז' הבין בפשי' בד' הרז"ה ז"ל דגם בממונא ולא נעשה המעשה מיד בעי נמי תנאי כפול ג"כ אלא שהרב קי"ע ז"ל הנז' שם תמה עליו ממ"ש הרז"ה גופיה בפ' השולח דכ' להדיא התם דלא בעינן תנאי כפול רק בגט שכ"מ יעש"ב עכ"פ נקטינן דלד' המאירי ז"ל כד' הרז"ה ז"ל דבעי' נמי הכא תנאי כפול ושאר משה"ת:

ולפי"ז נמצ"ל דהיכא דהמעשה לא נעשה מיד רק אחר קיום התנאי אי בעינן בכה"ג נמי כל משה"ת וגם תנאי כפול או לא הנה נתבאר דדין זה במח' הוא שנוי דלדעת הרז"ה ודעי' גם בכה"ג בעי' תנאי כפול וכל משה"ת ואי בציר חד מנייהו התנאי בטל והמ"ק ולהראב"ד והרמב"ן כל היכא דלא נעשה המעשה מיד לא בעי' משה"ת ולא תנאי כפול כלל א"כ ביד בעל התנאי שלא לקיים המעשה אם לא שכנגדו התנאי שהתנה עליו וכמדובר:

והנה במאמר הקב"ה לאאע"ה ידוע תדע וכו' ואח"כ יצאו בר"ג נמצא דלא נתן להם הרכוש אלא בתנאי שישתעבדו ת' שנה ודמי ממש לדינא דההוא גברא דאמר הבו ת' זוזי לפ' ולינסוב ברתי עם שלא אמר לשון אם כנז"ל וכיון דה"נ לא כפליה ה' לתנאי בפי' שאם לא ישתעבדו ת' שנה אינם זוכים ברכוש א"כ אתאן לפלו' דקמאי ז"ל הנז"ל. ואם הקב"ה ירצה להוציאם תו"ז נמצא דלא נתקיים תנאי השעבוד ת' שנה והגם דלהראב"ד והרמב"ן ז"ל לא בעו תנאי כפול ושאר משה"ת כיון דהמעשה דנתינת הרכוש לא נעשה מיד וכנז"ל ולדידהו נפ"מ דפטיר ועטיר הקב"ה מחיוב נתינת הרכוש כיון שלא קיימו ישראל כל התנאי ת' שנה מ"מ הרי הרז"ה ודעי' ס"ל דגם בכה"ג דאינו נעשה המעשה מיד בעי' נמי תנאי כפול לבטל המעשה וכל דלא כפליה לתנאי התנאי בטל והמ"ק ולדידהו נפק"ל הכא דהגם דישראל לא קיימו התנאי כולו חייב השי"ת לקיים הבטחתו במעשה נתינת הרכוש כיון דלא כפליה לתנאיה וכמדובר:

ולפי"ז מצאנו טו"ט ליישב חקירת הר"ן ז"ל הנז"ל דלמה זה הוצרך האלי"ת לבא בעקיפין לומר לפרעה דרך ג"י ושאלה אשה בדרך תחבו' בנ"א כנז"ל ועפי"ה נחה שקטה חקירה זו לגמרי דכיון דמוכרח ה' ברחמיו להוציאם תו"ז כדי שלא יהיו ישראל נשקעים בנש"ט כידוע אמטו"ל אם היה מגלה דעתו ית' לפרעה ולכל עמו שרצונו להוציאם בהחלט וליקח מהם הרכוש חלף עבודתם היו פרעה ועמו יכו"ל קי"ל כהראב"ד והרמב"ן ז"ל דלדידהו אנן פטירי מחיוב הרכוש כיון דלא נתקיים התנאי ת' שנה ולא בעינן בכה"ג משה"ת ותנאי כפול כלל כיון דהמעשה פרעון הרכוש אינו נעשה מיד רק אחר קיום כל התנאי לזה הוצרך ה' לומר לו דרך ג' ימים וכו' ושאלה אשה וכו' דרך שאלה בעלמא ע"מ לחזור ולהחזיר להם ממונם שהשאילום ובהיותם חוץ מתחום מצרים היו ישראל הם המוחזקים בגופם וברכוש ובכן יאמר נא ישראל קי"ל כהרז"ה ודעי' דכיון דלא נכפל התנאי התנאי בטל והמ"ק וא"כ אנו זוכים ברכוש חלף עבודתינו וזה על דרך שדרך בה הרב חיד"א ז"ל בישוב חקירת הר"ן ז"ל עפ"י דרכו דרך הק' וכמש"ל:

וזה עצמו כוונת ר' ינאי שאמר דבר נא וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' כלומר דלדידי הוינא מצינן למפטר נפשין מן חיוב הרכוש כד' הראב"ד והרמב"ן דס"ל דלא בעינן תנאי כפול בכה"ג ופטור אני מחיוב הרכוש כיון דלא נתקיים התנאי מצידם ומחמתם שאם היו שוהין וכו' אך כדי שלא יאמר אותו צדיק דהל' כהרז"ה ודעי' דס"ל דגם בכה"ג בעינן תנאי כפול וכל שלא נכפל התנאי בטל והמעשה של פרעון הרכוש קיים ומה גם דעכ"פ נתקיים בהם חצי תנאי השעבוד ולפוטרם בלא כלום חלף עבודתם א"א ואם כה אעשה לחייב למצריים בפי' לתת לישר' הרכוש יטענו המצריים קי"ל כהראב"ד והרמב"ן ז"ל כיון שהם מוחזקים בשלהם אי לזאת בבקשה ממך וכו' וישאלו וכו' דרך שאלה דוקא וכמדובר:

וזה אצלי טעם נכון למשז"ל דביזת הים היתה גדולה יותר מביזת מצרים דהט' משום דתחי' רצה הקב"ה לזכות את ישר' בחצי הרכוש חלף עבודתם שעבדו חצי זמן הגלות ואחר צאתם ממצרים ונעשו ישראל הם המוחזקי' רצה ה' לצאת יד"ח סברת הרז"ה ודעי' דמתחייב הוא ית' ברכוש גדול כמו שהבטיח לאאע"ה כיון דלא כפליה לתנאיה א"כ התנאי בטל והמ"ק הוא מעשה הרכוש כנז"ל וק"ל:

ובקוטב זה אפ"ל המשך הכתו' בשופטים סי' י"א וכ"ת ויאמרו אל יפתח לכה והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון. ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמה בב"ע והיית לנו לראש. ויאמר יפתח אם משיבים אתם אותי להלחם בב"ע ונתן ה' אותם לפני אהיה לכם לראש. ויאמרו וכו' אם לא כדברך כן נעשה ע"כ. ויל"ד דמאי נפ"מ ליפתח לזכור להם עונות ראש' אחר דכעת נכנעו ובאו לפניו להמליכו עליהם. ותו יל"ד מה כוונתם באו' לו לכן עתה שבנו וכו' דהיה להם לפייסו ליפתח בדברי פיוסים ולא שיודו לו על העבר דבזה תגדל השנאה יותר. ועיל"ד על יפתח שחזר וכפל דבריו באומרו אם משיבים וכו' דמה חידש בזה דהלא כבר הם עצמם אמ"ל כן בתחי"ד:

ואולם עם האמור יע"ן דהנה האי עניינא דיפתח עם זקני גלעד דמי נמי ממש לההוא גברא דאמר הבו ת' זוזי לפ' ולינסיב ברתיה דאתאן למח' הראשו' ז"ל הנ"ל וכאן גבי יפתח זקני גלעד הקדימו לומר לו המעשה קודם לתנאי דתחי' אמ"ל לכה והיית לנו לקצין והדר אמ"ל התנאי ונלחמה בב"ע הפך משפטי התנאים דבעינן תנאי קודם למעשה וכיון דלא נעשה התנאי כדין לד' הרז"ה ודעי' התנאי בטל ומעשה המלוכה קיים וא"כ דינא יתיב להרז"ה ודעי' דהגם דיפתח לא יקיים תנאי להלחם בב"ע מ"מ המעשה שהוא יהיה לראש ולקצין קיים וכיון שכן אתאן למ"ש הרב פ"מ ז"ל בח"ב סוס"י ק"ב דבכגו"ד דנ"ד דמי לנדרי שגגות וגם המעשה בטל דאילו הוו ידעי דבין הכי ובין הכי נזירות חיילא עלייה לא היה נודר והו"ל כנדרי שגגות וכו' עכ"ל וכ"כ הרב פ"מ ז"ל ביו"ד סי' י"ג יעש"ב. וא"כ גם בנדון יפתח יכולים זקני גלעד לטעון כן ולומר שאם היינו יודעים שהמעשה מתקיים אף בלתי קיום התנאי מחמת שהקדימו המעשה לתנאי לא היינו עושים כן ואזי מתבטלת גם המעשה:

ולזה כשמוע יפתח את דבריהם שפתחו לו תחי' במעשה קודם לתנאי נגד דינא דמשה"ת שפט בדעתו שבמרמה ובשנאה דיברו אליו כן לזרזו כדי שילך להלחם להם בב"ע ואח"כ יפשטו לו את הרגל בטענתם הנז' דהו"ל כנדרי שגגות שהתירום רז"ל לגמרי ואפי' ילחם להם יפתח עם ב"ע וינצחם עכ"ז יכו"ל עליו כן כיון דעיקר נדרם ושבועתם היתה בין ינצחם או לא ילחם להם עם ב"ע כלל עכ"ז הוא יהיה להם לראש ויטענו עליו אח"כ שאם היינו יודעים שהתנאי בטל והמ"ק מכח שהקדימו המעשה קודם לתנאי לא היינו נשבעים כן כלל ואזי גם המעשה בטל וא"כ לריק יגע יפתח ויוצא קרח מו"מ ולזה נתרעם עליהם יפתח ואמ"ל הלא אתם שנאתם אותי וכו' דאילו הייתם אהובים עמי מקדמת דנא לא הייתי חושד בכם דאל"כ מדוע באתם אלי לדבר עמי בסדר זה ואפי' עתה כאשר צר לכם לא כבשתם השנאה הקדומה:

והזקנים ענוהו דבר בחכמה דאין לך לחוש מצד זה כלל והוא עפ"י מ"ש הרב מהר"מ אלשיך ז"ל בסי' ק"ג והרפז"מ ז"ל עצמו בח"א סי' כ"ו דע"כ ל"א דאי בציר חד ממשהי"ת התנאי בטל והמי"ק אינו אלא כשתכלית המבוקש הוא המעשה אבל כשתכלית המבוקש הוא התנאי שלחזק דברו גדר עצמו במעשה בכה"ג ל"ל דאם לא נעשה התנאי כהלכתו שיהיה התנאי בטל והמ"ק יעש"ב. וע"ע בתשו' המ"מ סי' י"ג הנ"ל ובס' אמ"ט באה"ע סי' ל"ח מ"ש בזה ואכמ"ל:

ובזה יע"ן תשו' זקני גלעד ליפתח ופיהם פתחו בח' ואמ"ל דאדרבא התרעומת שלך עלינו היא עצמך תשובתנו עליה דבשלמא אילו היינו אוהבים אותך אז היה אפ"ל דתכלית מבוקשנו הוא לעשותך לראש וקצין עלינו ואז היה צריך לתנאי קודם למעשה כנדון דבגוב"ר ואם הקדמנו מעשה לתנאי אז היה התנאי בטל והמ"ק ובאנו לסברת הרפ"מ דח"ב והמ"מ סי' י"ג הנ"ל דהו"ל כנדרי שגגות ואז היתה מתבטלת גם המעשה כנז"ל ברם השתא הכא דאנן בדידן שונאים אותך ולא באנו אליך אלא עתה כאשר צר לנו א"כ היא הנותנת להועיל לך דאין אנו יכולים לבא בטענה הנז' עליך כלל דלפי"ז נמצא דתכלית מבוקשנו הוא תנאי המלחמה דוקא אלא דבההיא הנאה אתה תהיה לנו לראש ולקצין וז"ש לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בב"ע שזהו תכלית מבוקשנו שתלחם לנו עם ב"ע ואין תכליתנו המעשה שתהיה עלינו לראש ולקצין כדי לאצרוכי להיות משפטי התנאים כהלכתן כיון דהכי הוא סברת מהרמ"א והרפ"מ ז"ל וכנז"ל וא"כ הגם שהקדמנו בדברנו אליך המעשה, קודם לתנאי לא אכפת לן בדין ובודאי לכשיתקיים התנאי שהוא תכלית מבוקשנו חיובא רמי עלן לקיים את המעשה והיא והיית לנו לראש וקצין עכ"פ ויפתח השיבם דמה לי ולצרה הזאת להכניס עצמי עמכם בדו"ד דאפשר המצא ימצא חולקים ע"ד מהרמ"א והפ"מ ז"ל ותטענו בתר הכי טענת קי"ל כס' החולקין לכך אני רוצה תנאי מפורש כמשפטו דהיינו תנאי קודם למעשה וז"ש אם משיבים אתם אותי להלחם בב"ע ןאנצחה וז"ש ונתן אותם ה' לפני אזי אהיה לכם לראש שהוא המעשה שלא אהיה לראש אלא אם אלחם בב"ע שזהו התנאי אם תרצו בתנאי מפורש בזה שאין לכם עוד לטעון טענת נדרי שגגות כלל אזי אני אקבל התנאי ואשנס מתני לצאת עמכם למלחמה ויאמרו לו זקני גלעד ה' יהיה שומע בינותינו דהיינו שנשבעו לו בה' אם לא כדבריך כ"ן בלתי שום ערמה ושום טו"ת כלל וק"ל:

נחזור לעיקר חקירת הר"ן ז"ל הנז' בריש אמי"ר דלמה זה הוצרך הקב"ה לצוות לומר לפרעה דרך ג' ימים וכו' דמלבד מש"ל בישוב חקירה זו עוד לאלוה מלין לתרץ חקי רה זו לענ"ד באו"א על דרך מ"ש הרב חיד"א ז"ל לפי דרכו דהיינו כדי שלא יטענו קי"ל וכו' כנז"ל גם והוק עפ"י מ"ש הרב תנא ז"ל בם ני עני ברגליו אעבורה לישב עד"ז חקירה הנז' באו"א פר"ד אתם למה וד"ל שפי' הוא ז"ל במשז"ל ע"פ ך אל ארץ א כ מפני יעקב אחיו מפני השט"ח אמר עשיו אלך לי מכאן ואיני נוטל חלק בארך ולא אתחייב בפרעון השט"ח עי"כ נמצא דמי שזכה, בארץ חייב לפרוע השט"ח ועשיו כיון ל נטל חלק קפ טור לפרוע משט"ח כלל וה"ט דשבט לוי ע באר שלא נטל חלק בארץ ואיתא במד"ר שטען מרע"ה נשתעבדו זרע יעקב ולא זרע עשיו שהרי הם ג"כ מירע ש ה ופרעה היה יודע שגזירת השעבוד היתה ת' שנה אלא דמשה בא להוציאם בחצי הזמן בטענתו הנז' דחצי הב' ק על זרע עשיו ולזה השיבו פרעה בעצם אתם למה ר"ל למה לל"ן במצרים אטו אין אתם מזרע אברהם אל"ו מאי אית ק לי' דהט' משום שלא נטלתם חלק בארץ א"כ דבריכם למה וכו' אתד"ק יעש"ב, יתמה עליו הרב קול יעקב שאול ז"ל בדרוש שה"ג דהרי עשיו נמי ירש הר שע יר כמש"ה ואתן לעשיו את הר שעי לר רשת אותו ותי' במ"ש בש"ס דערכין גבי סתם חרמים דמקרקעי דחו"ל כמטלטלי דמו ומכאן למדו הגאונים הוב"ד בטור ח"מ סי' צ"ד דהא דאין נשבעים על הקרקעות הי"ד בשל א"י אבל קרקעות של חו"ל נשבעים עליהם מהת"ו והראב"ד ז"ל פליג וס"ל דאין חילוק ביניהם לענין שבועה כלל וכן לענין אונאה וההיא דערכין שאני דגבי חרמים דאינו נוהג אלא בז' שהיובל נוהג כמ"ש כ"ז בעה"ת בשם הראב"ד ז"ל יע"ש. א"כ לד' הגאונים ז"ל הדין נותן דזרע עשיו פטירי משעבוד מצרים לגמרי הגם דירשו הר שעיר דמקרקעי דחו"ל כמט' דמו ופרעה ס"ל כד' הגאונים ז"ל ומשו"ה טען על משה ואהרן אתם למה וכו' וסלקי שפיר דברי הרב תנא ז"ל עפי"ד הגאונים ז"ל אתד"ק יעש"ב:

ובהיותי בזה אגב אורחין ראיתי בס' הרב בית חדש ז"ל ביו"ד סי' רצ"ד שצירף לרבי' יונה ז"ל לד' הגאונים הנז' ז"ל ובהכי תריץ וטב תמיהת מרן ז"ל בב"י שם ע"ד רבי' יונה ז"ל דס"ל התם בדין נטע רבעי דמצי לחללו על ש"פ בחו"ל אפי' לכתחי' וחיליה מדאמר שמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ואמרי' עלה בש"ס אימור דאמר שמואל בדיעבד לכתחי' מי אמר ומשני התם כיון דבארץ בדיעבד בחו"ל אפי' לכתחי' ותמה מרן ז"ל ע"ז דבסוגיא הנז' מבואר דלא חילקו בחילול ש"פ בין חו"ל לארץ אלא בין כ"ז שבהמ"ק לזה"ז ולא נזכר חילוק בין חו"ל לארץ אלא לענין שדה החרם לא לענין נטע רבעי והרב ב"ח ז"ל הלין בעד רי"ו ז"ל דאזיל רי"ו כשיטת הגאונים דמהך דערכין ילפינן לכל דוכתא וכו' יעש"ב. והקשה עליו הרב יקר הערך ז"ל בדקי"ד ע"ב דמה ענין זל"ז דמ"ש הגאונים דנשבעין על הקרקעות שבחו"ל הוא דס"ל דכיון דאתמר בסוגיין דמקרקעי דחו"ל כמט' דמו א"כ לכל מילי נאמרה מימרא זו דלא פלוג רבנן ומשו"ה פסקו כן לענין שבו' אבל לענין מ"ש שמואל דהקדש שוה ק' שחיללו על ש"פ מחולל לא חי' בסוגיין בין חו"ל לארץ אלא מ"ש הוא בין לפני הבית לשלא לפני הבית וכו' וכמ"ש מרן ב"י וז"פ ודברי הרב"ח צל"ע עכ"ל יע"ש: ואנכי לא ידעתי מאי קק"ל דהא גם הרב"ח ז"ל אזיל ומודה דבסוגיין לא חי' אלא בין בז' שבהמ"ק או"ל ובכל מ"ש מרן ז"ל בב"י ועלה קאי הרב"ח ז"ל וע"ז תי' דס"ל לרי"ו בד' הגאונים דמהך דערכין למדינן לכל דוכתא וכו' וסיים עלה וז"ל וסמכו על הך דערכין דאתמר כי לגבי חרמים וה"ה לכל דוכתא וכו' עכ"ל הרי להדיא דכבר הרגיש הוא ז"ל מזה וכתב דה"ה לכל דוכתא כדס"ל להגאונים ז"ל וא"כ מאי מק' עליו תו קו' מרן ב"י עצמה והוא פלא ודבריו ז"ל הם באמת צ"ע:

ועפ"י האי פלוגתא דהגאונים עם הראב"ד ז"ל הנ"ל אפ"ל המשך מק"ק שבפ' חוקת וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וכו' ויל"ד דמה לו להזכיר האמור כאן ומה צורך לכל הצעה זו והיה די לומר לו אעברה בארצך וכו': אכן עפי"ד הנה נכון דכבר הקדמנו דמרע"ה היה טוען החצי חוב השעבוד הוא מוטל על זרע עשיו כנ"ל וצ"ל דס"ל למרע"ה כהראב"ד ז"ל דגם מקרקעי דחו"ל דינייהו כמק' דא"י ממש וא"כ כדי שלא יטעון עליו מלך אדום הוא עשיו אבי אדום דיצאו תו"ז ויצא להלחם בם להחזירם למצרים להשלים הזמן כדחזינן לעמלק הרשע שנלחם עם ישר' להחזירם למצרים להשלים הזמן כמשז"ל כמו כן חשש מרע"ה פן יטעון כן מלך אדום לזה הוצרך מרע"ה להציע לו כה אמר אחיך ישראל להודיעו כי כולנו בני איש אחד נחנו ועל שנינו יחד מוטל לפרוע חוב אבינו הזקן ואנן בדידן כבר פרענו חצי החוב המוטל עלינו שהרי אתה ידעת וכו' והסכים לזה הקב"ה שאין עלינו לפרוע עוד החצי הב' וז"ש ויוציאנו ה' ממצ' בחצי הזמן משום דעליך מוטל לפרוע החצי הב' שהרי אתה ג"כ ירשת את הר שעיר וז"ש והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך נעברה נא בארצך דייק לומר גבולך ובארצך לרמוז לו שהוא ג"כ ירש קרקע ועליך מוטל פרעון החצי הב' ואינך יכול לערער עלינו שיצאנו תו"ז כיון דהקב"ה הסכים עמנו והוציאנו תו"ז ויאמר אליו לא תעבור בי כלו' לא תכניס עצמך לנגוע בי בכח טענתך זו דהל' כהראב"ד ז"ל פן בחרב אצל"ק להחזירך למצ' להשלים הזמן כאשר עשה לך עמלק דהעיקר כד' הגאו' ז"ל דס"ל דמקרקעי דחו"ל כמט' דמו לכל מילי ואין עלי שום חיוב בפרעון החצי הב' אלא עליכם מוטל לפרוע כל החוב וק"ל: ובזה אפ"ל עוד מאמרז"ל של עוזא הידוע והוא דעוזא ס"ל כד' הגאונים ז"ל דס"ל דמקרקעי דחו"ל כמט' דמי וא"כ אין על זרע עשיו שום חיוב לפרוע חצי הב' כיון דלא ירשו קרקע בא"י מאביהם ולזה דייק עוזא לו' אתה גזרת על אומה זו דייקא כלו' לאפוקי זרע עשי א"כ תן לי רשות להחזירם להשלים הזמן והגם דידענא דהראב"ד פליג ע"ד הגאו' מ"מ כיון דאיכא הכא שבועה הו"ל ס' שבועה ולהחמיר וכשם שאתה קיים כך שבו' קיימת ולזה נשתתק מיכאל משום דמספק"ל הל' כמאן ודינא קא משתעי עוזא דס' שבו' להחמיר ולזה השיבו ה' ג' תשו' בדבר חדא דכלום נתחייבו בני אלא בשביל דיבור אביהם כלו' כיון שכן כל זרע אברהם נתחייב בפרעון חוב אביהם ואני פוסק הדין בפשי' דהל' כהראב"ד דגם מק' דחו"ל דין קרקע גמור י"ל כמק' דא"י וליכא שום ס' קמאי כדי לחוש לס' שבועה להחמיר כיון דברור לי הדין דהל' כהראב"ד דוקא ועוד שנית דאפי' את"ל דהל' כס' הגאונים כלום במצרים אמרתי בארץ ל"ל אמרתי ושאר גליות הם ישלימו המנין ותו כבר גלוי וידוע לפני דמשנולד יצחק התחיל המנין וא"כ מכמה צדדים אין על ישראל עוד שום טו"ת ודו"ד להחזירם למצ' כלל וק"ל:

ובזה אפ"ל כה"כ ביהושע סי' כ"ד וכוונת המגיד שהביא האי קרא ואקח את אביכם וכו' ואתן ליצחק אי"ע וא"ע ואתן לעשיו את ה"ש לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרימה וסיים עלה המגיד ברוך שומר הבטחתו ב"ה וכו' דיל"ד בהאי קרא דמאי נפ"מ להזכיר את עשיו הרשע ושנתן ה' לעשיו את הר שעיר לרשת אותו ומה זו סמיכות המגיד ברוך שומר וכו' ועפי"ה הנה נכון דיהושע והמגיד באו לתרץ דאיך יצאו ישראל תו"ז ולז"א ואתן ליצחק אי"ע וא"ע א"כ שניהם הם זרע אברהם ושניהם חייבים בפרעון חוב אביהם הזקן ולא תימא דעשיו אין עליו שום חיוב בפרעון חצי החוב הנז' כיון דלא ירש מאביו קרקע לז"א דלא היא דהא ואתן לעשיו את ה"ש לרשת אותו נמצא דכבר ירש קרקע ואפי' בחו"ל חשיב כמק' דא"י כדס"ל להראב"ד ודעי' ואל החיוב על זרע עשיו לפרוע חצי החוב והגם דעשיו ברא אל ארץ אחרת כדי שלא לפרוע חצי החוב מ"מ דינא יתיב דכופין את היתו' לפרוע חוב אביהם כיון שכבר ירש הר שעיר ויעקב ובניו ירדו מצרימה לפרוע חלקם באוב הנז' ולזה סיים המגיד ואמר ברוך שומר וכו' שפסק כהראב"ד וחישב את הק"ץ שנים שנשארו שהם על זרע עשיו והוציא את עמו ישר' אחר שכבר פרעו חלקם לקיים מ"ש לאאע"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' זרעך דייקא שהם זרע יעקב ועשיו דעל שניהם מוטל לפרוע חוב אביהם כיון דשניהם ירשו קרקע וכשיטת הראב"ד ז"ל וק"ל:

ובכן עפי"ז נחה שקטה חקירת הר"ן ז"ל הנ"ל דאפ"ל שזהו טעמו ונימוקו של הקב"ה לציות לומר לפרעה דרך ג"י וכו' ושאלה אשה וכו' משום דכ"ז דישר' הם בתוך מצרים הנה פרעה ועמו הם המוחזקים בישראל ויכו"ל קי"ל כס' הגאונים דס"ל דמקרקעי דחו"ל כמט' דמו גם לענין שבו' ואונאה וכיוצא וא"כ אין חיוב לזרע עשיו לפרוע כלום אלא הכל מוטל על ישראל וגם אינם חייבים המצריים ברכוש כלל כיון שלא השלימו הזמן דהל' כמ"ד דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לכן רצה ה' לזכות לישראל לעשותם מוחזקים לומר הם קי"ל כהראב"ד ודעי' וחצי מנין השעבוד מוטל על בני עשיו לכך ציוה ה' לומר דרך ג' ימים כדי שבצאתם ממצ' ותחומה אזי יהיו ישראל מוחזקים בגופם בממון שהשאילום והם יטענו קי"ל כהראב"ד ודעי' ע"ד מ"ש הרב חיד"א עפ"י דרכו כנז"ל:

עוד לאלוה מלין דנלע"ד לתת עוד טעם נכון עפ"י דרך הק' של הרב חיד"א ז"ל למה שהוצרך ה' לבא בעקיפין עם פרעה והוא במ"ש רבינו הטור ז"ל בח"מ סי' ע"ב מח' הראשונים ז"ל במלוה לחבירו לזמן ובתו"ז ראה המלוה ללוה שהוא מבזבז נכסיו ורוצה לעקל נכסי הלוה עי' ב"ד דלד' ר"י גאון והר"מ ז"ל אין ב"ד נזקקין לו לעכב נכסי הלוה עד שיגיע הזמן ולהרי"ף והרא"ש ז"ל נזקקין ב"ד לעכבם וכתב מרן ב"י ז"ל דנקטינן כהרי"ף והרא"ש וכ"פ בש"ע:

והנה הקב"ה הלוה לפרעה את ישר' לזמן ת' שנה וראה ה' דפרעה מבזבז בישראל מאד כמשז"ל וגם אילו היו שוהים וכו' לזה פסק ה' הדין כהרי"ף והרא"ש והוציאם תו"ז כמ"ש כ"ז המפרז"ל ולפי"ז א"ש דהס' דהוצרך ה' לומר לפרעה דרך ג"י וכו' משום שלא יטעון פרעה המוחזק בישר' טענת קי"ל כר"י גאון והר"מ ז"ל דס"ל דאין ב"ד נזקקין כדי שאח"כ בצאת ישר' מתחום מצרים יהיו ישר' הם המוחזקים בגופם ובממונם ועליהם להרים דגל דקי"ל כהרי"ף והרא"ש ודעי' ובפרט דמהרשד"ם ח"מ סי' ז"ן כתב בשם הריב"ש ז"ל דהיכא דהמלוה תפוס ומוחזק בנכסי הלוה יכול לעכב לכ"ע יע"ש וא"כ אחר צאת ישראל מתחום מצרים נעשה ה' תפוס ומוחזק בישראל והוא וישראל יטענו קי"ל כהרי"ף והרא"ש ז"ל דב"ד נזקקין ובדין יצאו תו"ז ולקחו להם רכוש מצרים חלף עבודתם וכמדובר:

ובזה אפ"ל כה"כ וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם דהנה כבר הקדמנו דשט"ח של ת' שנה מוטל ע"כ זרע אברהם ויצחק שהם יעקב ועשיו וגם ידוע הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל על הבטחתו ית' וגם את הגוי אש"י דן אנכי דהט' משום דפרעה ומצרים עובר ומתעבר על ריב לא לו כיון דהגזירה היא בארץ ל"ל מי הכניסם לפרעה ועמו בתגר זה וגם טעם המבזבז הנ"ל וטעם אילו היו שוהים וכו' א"כ מכל הני טעמי תריצי הללו הסכים ה' להוציאם תו"ז וכולם רמזם הכתוב הנז"ל:

וז"ש וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י כלומר הנואקים דלמה נפל הגורל עליהם דוקא שהם בני ישראל ולא גם על בני עשיו ג"כ דהלא אח עשיו ליעקב וגם זוהי שקשה אשר מצרים דהם הכניסו עצמם בתגר זה ואני לא אמרתי אלא בארץ ל"ל וגם מעבידים אותם בע"ז שלהם ואילו היו שוהין וכו' וגם ראיתי את הלחץ וכו' כלו' דמבזבזים בהם הרבה מאד מכל אלין טעמי תריצי הסכמתי וארד להצילו וכו' וק"ל:

וזה אפשר כה"כ ותרא את עוני אבותינו במצרים וכו' כי ידעת כי הזידו עליהם דדייק לומר במצרים דמי הכניסם בתגר זה וגם כי ידעת כי הזידו עליהם שבזבזו בהם מאד ע"ד אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וכמ"ש הראב"ד ז"ל ותעש לך שם כהיום הזה להוציאם תו"ז ולפסוק הדין כהרי"ף והרא"ש ז"ל וכמדובר:

ובזה אפ"ל כה"כ עתה תראה אשר אעשה לפרעה וכו' דיל"ד מאי עתה דקאמר אכן הכוונה הוא עתה שגזר פרעה תכבד העבודה וכו' ומרע"ה נתרעם למה הרעות וכו' לז"א עתה שהכביד פרעה עולו עליהם ואין לך מבזבז גדול מזה תראה אשר אעשה לפרעה דעי"ז בדו"ד בי"ח ישלחם וכו' עפ"י הדין הגמור שאני פוסק הלכה כהרי"ף והרא"ש ז"ל דב"ד נזקקין למלוה אפי' בתו"ז וכנז"ל וק"ל. וע"ע בס' דרכי איש בד"מ ע"ג דפי' הכ' הנז' עד"ז באו"א וגם בזה פי' הכ' ויאמר ה' ראה ראיתי וכו' יעש"ב:

עוד נלע"ד ט"א לישוב חקירת הנז' עד"ז עפ"י מ"ש הרב אש דת ז"ל דהא דארז"ל משנולד, יצחק התחיל המנין מתלא תלי בפלו' דהרשב"א עם מרן הב"י בח"מ סי' מ"ט בשטר שכתוב בו אני יוסף ן' שמעון נר"ו ויש. בעיר ב' יב"ש אחד אביו מת ואחד אביו חי דתיבת נר"ו להרשב"א ז"ל קאי על האב דסמיך לנרו והוי סי' ולמרן ז"ל תיבת נרו על יוסף אלפני פניו וגם קרא כי גר יהיה זרעך ועוע"א ת' שנה האי ת' שנה למרן ז"ל קאי נמי אגירות דלפ"פ ושפיר מנינן משנולד יצחק אכן להרשב"א ז"ל לא קאי ת' שנה רק על ועוע"א ולא יתכן לומר תי' משנולד יצחק אתד"ק יעש"ב: ובכן לפי"ז זוהי סיבה שהוצרך ה' לו' לפרעה דרך ג' ימים וכו' כדי שלא יטעון קי"ל כהרשב"א ז"ל וכמש"ל וזה אפ"ל דרך צחות כה"כ ויקם מלך חדש ע"מ אשר לא ידע את יוסף שנתחדשו גזירותיו לטעון קי"ל כהרשב"א ז"ל אשר לא ידע את יוסף כלו' לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל סברת מרן ב"י ז"ל דפליג ולדעת מרן ז"ל שפיר מנינן משנולד יצחק וכמדובר:

ועוד אפ"ל ט"א לישוב חקירת הר"ן ז"ל עפ"י משז"ל דקושי השיעבוד השלים המנין וכתבו ז"ל דתי' זה לא יכון אלא למ"ד ו' לחלק וה"נ או ועבדום או ועינו והם דעבדו תרתי ב' רעות עבדות ועינוי א"כ י"ל ק"ה ה"ה כן למ"ד ו' להוסיף לא יכון תי' זה ולזה כשהסכים ה' להוציאם תו"ז כמ"ד ו' לחלק הוצרך לומר דרך ג"י כדי שלא יטעון פרעה קי"ל כמ"ד ו' להוסיף וכמדובר ובזה פי' הרב שמע יעקב כה"כ ויקם מלך חדש על מצרים אשר ל"י א"י יעש"ב:

עוד אפ"ל ט"א לישוב חקירת הר"ן ז"ל בהקדים לפרש לענ"ד מאמר ר' ינאי דאמר דבר נא אין נא אלא לשין בקשה וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' והקושי מבואר ואפ"ל בהק' סברת הרמב"ם ורבותיו ז"ל דבפי"א דמכירה דס"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק אעפ"י שקנו מידו כגון שאמר הריני חייב לזון לפ' ה' שנים לא נשתעבד שזה כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה ומפני מה אמרו הפוסק עם אשתו לזון את בתה ה' שנים שחייב מפני שפסק בעת הנישואין וכו' עכ"ל. והשיגו הראב"ד ואמר דאינו יודע מאין הורו שהרי הקשו מאותה משנה לר"ל וסייעו לר"י והיו סבורים שאינה בשטרי פסיקתא ור"ל הוא שהעמידה בכך וכו' עכ"ל והרב המגיד ז"ל שם כתב ע"ז וז"ל ובאמת דהכי הוא וכו' ומ"מ אין זו ראיה שלא היה ק' ג"כ לר"י אחר שהוא דשא"ק ולימא ר"ל וליטעמיך דשא"ק הוא אלא מאי איל"ל בש"פ וכו' שהרי בכ"מ יכו"ל וליטעמיך ואינו מק' אבל לדין המחבר ורבותיו איני יודע להם ראיה ודעת הרמב"ן והרשב"א כד' הראב"ד עכ"ל: והדבר הקשה ע"ד הה"מ ז"ל הללו במ"ש דהוה מצ"ל וליטעמיך וכו' כאילו הדבר פשוט אצלו דר"י ור"ל ס"ל דאא"מ בדשא"ק וקל"ט דהא איפכא שמעינן להו לתרווייהו דאדם מתחייב ומשתעבד בדשא"ק כדאיתא בגיטין בפ' הניזקין בד"ן ע"ב גבי מתני' דאין מוציאים לאכילת פירות ולש"ק ולמזון האשה והבנות מנ"מ ואמרי' עלה בש"ס מ"ט אמר עולא אמר"ל לפי שאינם כתובים ופריך והא מזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמי וקתני דאין מוציאי' ומשני מעיק' הכי אתקון כתובים הם אצל בנ"ח ולא אצל משו' וכן אמר"א אמר"י לפי שאין כתובים וכו' ר"ח אמר לפי שאין קצובים אבע"ל לר"ח קצובין וכתובים בעי או"ד קצובים אעפ"י שאינם כתו' וכו' מיתיב ר"ה מתו בנותיהן ניזונות מבנ"ח והיא ניזונת מנ"מ וק' לעולא ומשני הכא כשקנו מידו אי הכי בנות נמי ותי' כשקנו לזו ול"ק לזו וכו' ע"כ הסוגייא:

הא קמן דר"י ור"ל תרווייהו ס"ל דאדם משתעבד בדשא"ק דקא יהבי טעמא למתני' לפי שאינם כתו' אף דלא הוו קצובין לא אכפת להו בהא כלל. ועל מאי דבעי הש"ס אליבא דר"ח אי בעי קצו' וכתו' כתבו התוס' שם דלר"ל לא קא מבע"ל אי כתו' וקצו' בעי או"ל עכ"ל ור"ל דהאמת דלר"ל ור"י לא מצ"ל דבעו קצו' נמי דא"כ מאי פריך מהבנות שאי"ן מנ"מ כיון דהו"ל דשא"ק ולא היה התרצן מכניס עצמו בדוחקים לו' דמעיק' הכי תקון וכ"כ הרב פני יהושע ז"ל בכוונת דברי התוס' ז"ל יע"ש:

והרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' ס' סקי"ב כתב דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ח דאשכחן בירוש' דר"י דאיהו גופיה מד' דירוש' אייתי דברי ר"ח לבד וכו' יע"ש ולא ידעתי מה ראיה היא זו שלא הבי"ד ר"ל אחר דר"י עצמו ס"ל בש"ס דילן כר"ל ואין לומר דר"י הדר ביה בירוש' דהא תלמוד ירוש' קדים טובא לתלמודא דידן כידוע וליכא למימר דסתמא דש"ס דילן לא ידע דהדר ביה ר"י דהא קי"ל דהיכא דהירוש' פליג עם הבבלי נקטי' כתלמוד בבלי וה"ט משום דתלמוד דידן ידע הש"ס ירוש' ופליג עליה ונקטי' כש"ס דילן דהוא בתרא וכיון שלא הביא ר"י את דברי עצמו בירוש' היה צריך שלא להביאם בש"ס דילן דהרי בודאי דהדר ביה אל"ו דאין מזה שום הוכחה וכמובן ועיין בס' י"מ בכללי ב' התלמודים מ"ש בזה יע"ש. ועל משה"ק הרש"ך ז"ל שם ע"ד הרמב"ם דהגם דנימא דפסק כר"ח הרי ר"ח גופיה ס"ל דמבני חרי מיהא גבי אף דאינו קצוב והצ"ע תריץ יטיב הרב פנ"י ז"ל שם שיש לחלק בין שחייבוהו ב"ד להיכא דחייב הוא את עצמו דהיכא דחייבוהו מב"ד מודה ר"ח דאפי' דאינו קצוב מתחייב הוא מבנ"ח ברם במחייב א"ע גם מבנ"ח לא גבי יע"ש. ולא נחה דעתי להעמיס חי' זה לס' ר"ל ור"י נמי ולומר כן בדעתם דע"כ לא ס"ל דגם בדשא"ק משתעבד גם לגבות ממשעבדי אלא בחייבוהו ב"ד אבל במחייב א"ע אפי' מבנ"ח לא גבי דזה ודאי דוחק עצום חדא דבעינן למיחת ב' מדרגות דבחייוב ב"ד גבי גם ממשעבדי ובמחייב א"ע גם מבנ"ח לא גבי זאת ועוד הן אמת דחי' זה מהני לתירוצא ולא לאקשויי לר"י כמ"ש הה"מ ז"ל דהוה מצ"ל וליטעמיך כאילו הוא דבר ברור לו שכן דעתו ומנ"ל הא ומי הכריחו לדחוקיה נפשיה בכ"ז ואי איתא דאסיק אדעתיה הה"מ ז"ל להדין חי' דחייב עצמו שאני להנצל מהשגת הראב"ד א"כ הול"ל דרבינו פסק כר"ח ואין לומר דכן דעת ר"י ור"ל דא"כ הוא כ"ש וק"ו דה"נ פשי"ל נמי דכן דעת ר"ח ולא היל"ל דלא מצא ראיה להרמב"ם אחר דפשיט אצלו שכן דעת ר"י ור"ל ומכח פשיטות זה היה יכול להק' גם לר"י וכעת צל"ע: גם ע"ד מר"ן ז"ל שבכ"מ שם קל"ט שהביא ראיה להרמב"ם ורבותיו ז"ל מדאמרי' בפ' הנושא הבנות דלא הוו בשעת קנין לא טרפי ממשעבדי ובעי הש"ס לאשכוחי בנות בשעת קנין כגון דגירשה ואהדרא ופסק עמה לזון את בתה ואם הקנין מהני בדשא"ק לאוקמה בילדה בת והתנית עמו לזונה אלא ודאי דהקנין ל"מ אלא בשעת נישואין משום דהוי דשא"ק עכ"ל:

ולכאורה ק' דהתם בעינן לחייבו גם ממשעבדי ואילו הרמב"ם גם מבני חרי ס"ל דפטור ומהיכן רצה להביא ראיה לדינו וכיון דמרן רצה להביא ראיה על משעבדי א"כ ודאי דלא ניח"ל לחלק כחי' הפנ"י ז"ל ולומר דרבינו פסק כר"ח ותמיהני היכי שתיק מכל מאי דאמרן ? ועל הרש"ך ז"ל קל"ט דאיהו פריך על הרמב"ם מסברת ר"ח דס"ל דגבי מבנ"ח ולא אסיק אדעתיה חי' הפנ"י ז"ל ולא ידעתי מה זו שתיקה ע"ד הה"מ ז"ל אחר שהביא כל דבריו. ולדברי מרן ז"ל עכצ"ל כחי' הפנ"י ז"ל וכל עיקר כוונתו לומר דאפי' בקנין ל"מ דהתם לענין משעבדי דאיהו גופיה קא משעבד נפשיה לא הועיל לנו הקנין וה"ה בכל מקום שבא לחייב עצמו אינו מועיל הקנין ומר"ח אין ראיה לענין דשא"ק:

וכזאת קל"ט ע"ד הרב גד"ת ז"ל שכתב לתרץ קו' הראב"ד ז"ל ותוד"ק הוא דכד פריך ממתני' דבפ' הנושא ליכא לתרוצי בשטרי פסיקתא גם לר"י כי היכי דמוקי לה לר"ל דלר"י מיירי באתם עדי אלא התרצן ידע לקושטא דמילתא דבין לר"י בין לר"ל קשייא מתני' משום דהוי דשא"ק ולכך הוצרך לאומרו לכ"ע בשטרי פסיקתא יעש"ב ודבריו תמוהים דמאי קו' דהרי סוגיית הניזקין מכרזת ואו' דבין לר"י בין לר"ל תרווייהו ס"ל דמצי משתעבד בדשא"ק ואם עלה בדעתו לחלק כחי' הפנ"י ז"ל לא היה צריך לכ"ז דלימא דפסק כר"ח. וזוהי שקשה על מ"ש הרב סם חיי בתשו' סי' ל"ה וז"ל והואיל ואתא לידן דברי הרמב"ם ראיתי לכתוב מאי דקי"ל מההיא דפ' הנושא וכו' דבשלמא לשאר פוס' דס"ל דלשון חיוב מהני גם לדשא"ק ניחא דההיא דפ' הנושא צ"ל דבל' חיוב מיירי ולכך פריך שפיר פשיטא אבל להרמב"ם דס"ל דגם בל"ח ל"מ וכו' א"כ מאי פריך פשיטא דאין לך חידוש גדול מזה דבעלמא אפי' בל"ח ל"מ ואילו הכא אפי' דהוא דשא"ק וליתיה בעולם חייב וצ"ע עכ"ל וכפי האמור דהרמב"ם ז"ל פסק כר"ח ומאי דמותיב הש"ס פשיטא הוא לד' ר"י ור"ל דס"ל דאדם משתעבד בדשא"ק בכל מקום הדבר ק' איך העלים עין מכ"ז והוא פלא ודו"ק:

הדרן לדאתן עלה דהנה בענין חיוב השעבוד ת' שנה וחיוב הרכוש תרווייהו הוו דשא"ק דאין ידוע שיעור העבדות והעינוי כמה הוא ועד היכן מגיע ולא אמר שיתחייבו באיזה מלאכה ידועה כדין הפועלים וגם הרכוש הוא דשא"ק וכפי"ד הרמב"ם ורבותיו ז"ל לא נתחייבו ישר' בשעבוד וגם הקב"ה לא נתחייב ברכוש וגם המצריים אינם חייבים ברכוש כיון דהוי דשא"ק והם מוחזקים בשלהם. ואולם אשכחן לרש"י ז"ל דס"ל דכשהשנים הם קצובים מתחייב בדשא"ק שכתב גבי המתחייב לזון את בת אשתו ה' שנים דהוי קצובין וקושיית ר"ה היא לר"י ולר"ל דס"ל דבאינם כתובים ל"מ והרמב"ם ס"ל דגם אם השנים קצובות הו"ל דשא"ק ול"מ והקב"ה מצ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל דכיון דהרכוש הוא דשא"ק ל"מ ופטור מלקיים הבטחתו שהבטיח לאאע"ה ואח"כ יצאו בר"ג וגם המצריים המוחזקים בשלהם מצו לפטור עצמם מלתת רכוש חלף עבודתם בט' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דאין אדם מתחייב בדשא"ק לגמרי ובעבדות ובעינוי מצי הקב"ה אשר בידו נפש כל חי לחייב לישראל בעבדות ועינוי בט' קי"ל כרש"י ודעימיה דס"ל דכיון דהשנים ת' שנה הם קצובות שפיר חשיב ד"ק ומתחייבי ישראל בעבדות ובעינוי ופטור הוא ית' מהבטחת הרכוש בט' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל וכמדובר: וז"ש ר' ינאי כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' כלומר דעם דהקב"ה מצי פטר נפשיה מחיוב הרכוש ולחייבם לישר' בעבדות ועינוי בט' קי"ל כנז"ל מ"מ להיות הנדון בחד גופא דהיינו בישראל עצמם שהם גוף אחד לטעון כנגדם קי"ל כהרמב"ם להפקיע זכותם מן הרכוש ולחייבם בשעבוד בט' קי"ל כרש"י זוהי שקשה ואית ליה לאותו צדיק אברהם אביהם תרעומת עלי דידי דאי אנא סבור כהרמב"ם א"כ אסבור כוותיה נמי גם אם השנים קצובות ואצילם מהשעבוד ולא אדון בהם כבי תרי דברכוש אסבור כהרמב"ם ובשעבוד כרש"י הגם דדינא יתיב דהמוחזק בידו לטעון קי"ל כפ' פוסק בהא ולא בהא כידוע מ"מ חיישנא לתרעומת וז"ש כדי של"י א"צ ועוע"א קיים בהם כרש"י ואח"כ יצאו בר"ג לא קיים בהם בה"ם דייקא דר"ל דתרווייהו בחד גופא ממש וכנז"ל וכבר ראיתי בראש דוד ובס' שני אליאו שדרכו בזה בביאור מאמר ר' ינאי בדין דשא"ק ואולם הרואה יראה דלא דרכיהם דרכי ולא קרב זא"ז כלל וכיעו"ש:

ובזה נחה שקטה חקירת הר"ן ז"ל הנז"ל והיינו כדי שלא יטעון פרעה קי"ל כרוב הפוס' החולקים ע"ד הרמב"ם ורבותיו וס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק או קי"ל כרש"י דס"ל דאם השנים הם קצובין הו"ל דבר קצוב וגם שלא יטענו המצריים קי"ל כהרמב"ם דאא"מ בדשא"ק ויפטרו עצמם מהרכוש לזה הוצרך ה' לבא בעקיפין וכו' וכמובן:

ועפי"ז אפ"ל כוונת מרע"ה באומרו למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת וכו' דיל"ד או' אשר הוצאת וכו' כאילו חדשות הוא מגיד ומי לא ידע בכל אלה והנראה שבאומרו אשר הוצאת וכו' בא טעון מרע"ה איזה טענה בעד ישראל להצילם מעונש עון העגל ואין איתנו יודע איך בדבריו אלה ינצלו ישראל מעון העגל. וחוץ מדרכנו אפ"ל כוונת מרע"ה במשז"ל דהתחיל הקב"ה לומר ביו"ד הדברות אנכי ולא אמר אני כמ"ש במ"א דחד אמר משום דאנכ"י בגימ' א"ף להודיע לישראל דאם ח"ו יעברו על יו"ד הדברות יחרה אפו עליהם וחד אמר דדיבור אנכי הוא לשון מצרי דכן נהגו במצרים לומר אנכי במקום אני ודיבר הכ' בל' מצרי שהיו רגילים בו ישראל בהיותם שם: ובזה מובן דהנה הקב"ה ס"ל כמ"ד קמא דאנכי בגימ' אף ולז"א הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם שבכוונה מכוונת דיברתי בל' אנכי העולה בגימט' אף לרמוז להם שכל העובר על יו"ד הדברות ישלח בו חרון אפו ומרע"ה לימד זכות על ישראל ואמר למה ה' יחרה אפך דייקא דלמה תפסת כלישנא קמא הלא אשר הוצאת וכו' וזהו לשון מצרי הרגילים בו במצרים וכמ"ד בתרא ומשו"ה לא נחתי להבין מפני האף וק"ל:

א"נ אפ"ל עוד חוץ מדרכנו באו"א במשז"ל דבקי"ס עמד שר מצרים וטען לפני ה' מה אלו אף אלו וכו' והשיבו ה' שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון ע"כ א"כ נמצ"ל דהקב"ה הציל לישראל בטענת אונם דאנוס רחמנא פטריה א"כ גם בקבלת התורה אנוסים היינו ע"י כפיית ההר וז"ש למה ה' יחרה אפך בעמך על עון העגל הלא הם אנוסים בקבלת התורה ע"י כפיית ההר וא"ת דמנל"ן דאנוס פטור הוא מדיני שמים ג"כ לז"א דהא אשר הוצאת וכו' בטענת אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון ואין לך ראיה גדולה מזו וק"ל: אמנם עפ"י דרכנו יתפרש באו"א דכבר הקדמני דמה שהוציאנו ה' ממצרים תו"ז אינו אלא מכח טענת קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דס"ל דאא"מ בדשא"ק כנז"ל. והנה נודע חקירת חכם הרב מתתיה ז"ל בפ' תשא והשא"י ז"ל בפ' שלח לך דכיון דתוה"ק ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכו' א"כ הו"ל דשא"ק ואיך מתחייבים ישר בקבלת התורה מאחר דמנ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק וכמה תי' נאמרו ע"ז:

וזהו טענת מרע"ה למה ה' יחרה אפך בעמך על שעברו על אנכי ולי"ל כיון דלא נתחייבו ישראל בקיום התו' דמצ"ל קי"ל כהרמב"ם ז"ל דאא"מ בדשא"ק וא"ת דהל' אזלא כרוב הפוס' דפליגי וס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק אתמהא טובא דהלא אשר הוצאת וכו' בכח טענת קי"ל כהרמב"ם וכנז"ל וא"כ למה ה' יחא"ב ב כיון דהם ילפי מינך דמצ"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל ולית עלייהו חיוב לקיים התו' כיון דהיא דשא"ק וק"ל:

ובזה אפ"ל כה"כ ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור וכו' בהק"ע מ"ש הרב משל"מ ז"ל בפי"א דמכירה משם הריטב"א ז"ל וז"ל וסבור הייתי לומר דמודה הרמב"ם במי שמקבל שכר לזון זמן ידוע דהוא חייב שלא אמר אלא דרך מתנה וג"ח ואין זה בדבריו דא"כ בפוסק לזון את בת אשתו הוא שכר שנשאת לו האשה הזאת ועוד ערב יוכיח שהלווהו זה על אמונתו ואפי"ה ס"ל להרמב"ם דערב על דשא"ק פטור אל"ו דלא שאני ליה מהאי להאי עכ"ל: ולא זכיתי להבין ד"ק בראייתו מדין ערב דהא האי טעמא דמשום דעל אמונתו הלוהו גמר ומשעבד נפשיה לא נאמר בש"ס רק לסלק ריעותא דאסמכתא ערבות דסתם ערבות הוי אסמכתא וא"כ דיינו לסלק האסמכתא מטע"ז אך לא יפה כח טע"ז לסלק ג"כ הריעותא בדשא"ק דהו"ל בערב תרתי לריעותא דהם אס' ודשא"ק דהא דס"ל להרמב"ם ורבותיו דאא"מ בדשא"ק לאו מטעם אס' נגעו בה כלל אלא משום דהו"ל כמתנה ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו במתנה וכמ"ש כן להדיא הרמב"ם ז"ל כנז"ל וא"כ הגם דנימא דאם המתחייב בדשא"ק קבל הנאה ושכר מן המקבל בעד מה שנתחייב לו דשא"ק מודה הרמב"ם דחייב עכ"ז בערב על דשא"ק יודו הרמב"ם ורבותיו ז"ל דלא משתעבד בדשא"ק כיון דאית ביה ב' לריעותא וכנז"ל ולא אהני האי טעמא דעל אמונתו הלווהו להיות נחשב ג"כ כאילו קבל הנאה ושכר על ערבותו דשא"ק כדי שנאמר דחל עליו חיוב ערבותו אפי' שהוא דשא""ק אלא הו"ל כאילו ערב בחינם על דשא"ק דל"מ ודי שנאמר דאהני האי טעמא דעל אמונתו הלווהו לסלק האסמכתא לבד דרכו דלא לוסיף עלה:

אמנם כבר כתב עוד המשל"מ ז"ל שם שמהרש"א והרפז"מ ז"ל הכי ס"ל בד' הרמב"ם ורבותיו ז"ל דאם המתחייב בדשא"ק קבל שום הנאה ושכר כדי שיתחייב חיוב זה בדשא""ק מודי דמתחייב שפיר דאגב הנאה דידיה גמר ומשעבד נפשיה גם בדשא"ק וכ"כ הרב חש"ש ז"ל בסי' ס' הגב"י אות ל"ב משם כמה פוס' ז"ל ושו"ר שכ"כ הרב עה"ש ז"ל בח"מ סי' ס' אות י"ד יע"ש וע"ע במ"ש אני עני בסה"ק פנ"י ח"א סי' כ"ד יעש"ב:

עכ"פ דין זה מידי פלוגתא ל"ן אכן הקב"ה ס"ל להלכה כד' הפוס' דס"ל דאם קבל המתחייב בדשא' ז'"ק איזה הנאה ושכר בעד חיובו לדשא"ק מהני ושפיר מתחייב הגם דהוא ושאי"ק ולהכי נתן לישראל ארצות גויים ועמל לאומים בירושה ומתנה כדי שעי"ז שקבלו הנאה ושכר שפיר מתחייבי בקיום התו' והמצות אפי' שהם דשא"ק וז"ש ויתן להם ארצות גויים וכו' בעבור ישמרו חוקיו וכו' דאל"ה היו יכולים לפטור עצמם מקבלתם התוה"מ בט' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל דס"ל דאא"מ בדשא'"ק כנז"ל:

וזה אפשר כה"כ כי לקח טוב נתתי לכם שהיא ארצות גויים וכיון שכן מאחר שקבלתם ממני שכר והנאה מרובה א"כ תורתי אל תעזובו בט' קי"ל דבכה"ג דקבלתם שכר והנאה לכ"ע מהני להתחייב גם בדשא'"ק לדעת כמה מהפוס' ז"ל דס"ל הכי, ואני סובר דהלכתא כוותייהו אזלא וק"ל:

וזה אפשר כוונת המן הרשע באומרו ישנו עם אחד שהיה שרוי עם זה במקום אחד על אדמתם להם ה' בשכר קבלתם התי' כדי שלא יטענו קי"ל כהרמב"ם ורבותיו וכעת הוא מפוזר ומפורד בה"ע ודתיהם שונות מכל עם שאין לדתיהם קצבה וגבול כלל ויכולים לטעון כעת קי"ל כמ"ד דאא"מ בדשא"ק ועכ"ז את דתי המלך אינם עושים במרד ובמעל עם שיש להם מקום פטור לפטור עצמם מקיום התו' בט' קי"ל א"כ למלך אין שוה להניחם וק"ל: ובקוטב זה אפ"ל כוונת משז"ל דאמר ה' למרע"ה אם סלח נא אתה מבקש בטל אעב"ן ואם אעב"ן א"מ בטל סלח נא דהכוונה ממ"ן אם ס"ן א"מ בטענתך בעדם שיכו"ל קי"ל כמ"ד דאא"מ בדשא"ק אפי' קבל המתחייב בדשא"ק שכר והנאה א"כ גם אני חוזר בי ממתנת הארץ להם דלא שדי איניש זוזי בכדי ולפי טענתך בעדם הנז' א"כ בטל אעב"ן דהדרי בי מליתננה לישראל דאעיק"ד לא נתתיה לכם אלא בשכר שיקיימו התו' הגם דהוי דשא"ק ככת הפוס' דסל"ה. ואם אעב"ן א"מ וס"ל כס' הפוס' דס"ל דאם קבל המתחייב הנאה ושכר שפיר מתחייב גם בדשא"ק לכ"ע א"כ למפרע מתחייבי ישראל בעון העגל וא"כ בטל ס"ן דלא יוכלו לטעון עוד קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ז"ל וכמובן וק"ל:

א"נ באו"א אפ"ל כוונת המד' הנ"ל במ"ש הרב שא"י ז"ל בפ' ש"ל בישוב חקירת הרב מתתיה ז"ל הנ"ל והוא דמדין בנים מתחייבים ישר' בקיום התו' עם שהיא דשא"ק וגם א"י אין אנו זוכים בה כי אם מדין בנים דאילו מדין עבדים ל"מ יעש"ב מילתא בט' לפו"ד:

וז"ש אם ס"ן א"מ מט' דהתורה חשיב דשא"ק ואתה סבור דישראל דין עבדים לי יש להם א"כ בטל אעב"ן דלית לכו זכות בגווה ואם אעב"ן א"מ דאתה סבור דזכו בה ישר' מדין בנים א"כ בטל ס"ן דלפי"ז לא מצית תו לטעון בעדם טענת דשא"ק כלל כיון דדין בנים י"ל וק"ל:

וזה עצמו כה"כ כי לקח טוב שהיא א"י נתתי לכם מדין בנים א"כ תורתי אל תעזובו בט' דשא"ק וק"ל. וז"ש ויתן להם ארצות גויים וכו' מדין בנים בעבור י"ח וכו' ולא יטענו טענת דשא"ק וק"ל:

ובזה אפ"ל כה"כ ויוציאם בכסף וזהב וכו' והוא דידוע דע"י שעבוד מצרים זכינו בארץ כמ"ש במה אדע וכו' ידוע תדע וכו' וגם ארז"ל וילך אל ארץ וכו' ושבט לוי לא נשתעבד והט' מפני שלא נטל חלק בארץ כנז"ל וזה אפשר כוונת אתם למה ור"ל דפרעה הבין דמרע"ה בא להוציאם תו"ז בטענה דהשעבוד הוא דשא"ק ול"מ כדס"ל להרמב"ם ורבותיו ז"ל וע"ז טען פרעה אתם למה לא נשתעבדתם אינו אלא משום שלא נטלתם חלק בארץ א"כ אתם מודים דמי שנשתעבד זיכה בארץ וא"כ הו"ל ישראל קבלו הנאה ושכר כדי להתחייב בשעבוד הגם דהיא דשא"ק דשפיר חל החיוב כד' רוב הפוס' ז"ל וא"כ דבריכם למה שאתם באים להוציאם תו"ז בכח טענת דשא"ק כיון שאתם מודים דבקבל המתחייב שכר והנאה שפיר מתחייב גם בדשא"ק ופרעה לא ידע דהריטב"א ודעימיה פליגי ע"ז ויכולים ישראל לטעון קי"ל כוותייהו וק"ל:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק ו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה