פני יצחק חלק א· רבי יצחק אבולעפיה
שלשה סי' אלו נשמטו מסוף אורח חיים · דף לו ע"א שורה ל"ז
יע"ש שכתבו הרמב"ם ומרן שרכב עליה והלכה בו וכו' מבו' מד"ק דל"ב אלא שתלך בו הבהמה כשרכב עלית ולא בעינן שיהיה הרוכב מנהיג ברגליו אלא אפי' רכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו כלל נמי קונה ומיהו עכ"פ בעינן שתהלך בו מעט ע"י רכיבתו עליה ובעקירת יד ורגל סגי וכמ"ש הרב המגיד בפי"ז מה' גזילה ה"ו שדעת הרי"ף והרמב"ם דרכוב לבד קונה אפי' שלא הנהיג ברגליו וכ"כ הר"ן הביאו מרן כ"מ לדעתם שם ופי' דמ"ש הרמב"ם בפ' ב' מה"מ והלכה בו היינו עקירת יד ורגל דאפילו רוכב נמי ל"ק אלא אם כן הלכה בו יע"ש. וכן כתב הלח"מ בפ' כ' דמכירה יע"ש וכן הבין הטור בסי' קצ"ו דס"ל להרמב"ם דרכוב לבד קנה בלא מנהיג ברגליו וע"ש בב"י ובסמ"ע שם סק"ה באופן שדעת הטור והר"ן והה"מ ומרן והסמ"ע בדע' הרי"ף והרמב"ם דרכוב לחוד קני אפי' בלא מנהיג ברגליו וכ"פ מרן בש"ע יע"ש ובאמת שדבריהם מוכרחים ובפרט בד' הרמב"ם מדחזינן ליה להרמב"ם בפ"ט מה' כלאים ה"ח דפסק דהיושב בקרון לוקה א"כ מוכרח דס"ל נמי דגם רכוב לחודיה קני דבסוגיא דמציעא ד"ח יליף שמואל רכוב מיושב ואפיך למתני' דכלאים הנז' ותני וחכמים פוטרים את היושב בקרון ומינה יליף שמואל דרכוב ל"ק וכיון דהרמב"ם פסק דהיושב בקרון לוקה מוכרח דפסק דלא כשמואל דמפיך וא"כ ודאי דס"ל דרכוב קני אפילו שלא הנהיג ברגליו וזה פשוט וכ"כ הרב פני יאושוע והרב חק נתן בחי' למציעא יע"ש מיהו חזינן למרן בב"י סי' הנז' ובכ"מ בה"ג הנז' שכתב וז"ל ויש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דהאי והלכה בי היינו ע"י שהנהיגה ברגליו יע"ש וכ"כ הפרישה שם בלשון היה אפ"ל וכו' יע"ש אמנם הרב תורת חיים בחי' למציעא החליט כן בד' הרמב"ם דבעינן מנהיג ברגליו דוקא יע"ש גם הרב תיו"ט בפ"ק דמציעא הכין כן בר' הרמב"ם דרכוב לחוד ל"ק מכח מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה יע"ש גם חזינא למהר"י הלוי בסי' ס' קמה ע"ד הה"מ דמי דחקו לזה לפ' ד"ר נגד מה שמוכח מסוגית הג"מ וכו' והרמב"ם עצמו כתב בפי' המשנה שצריך להנהיג כרגליו וכמ"ש בפ"ב מה"מ והלכה בו רמז שצריך להנהיג ברגליו וכ"כ הרב בכ"מ וכו' יע"ש ובודאי דמ"ש דכ"כ הרב בכ"מ היינו מ"ש מדן דיש מקום לבע"ד לחלוק וכו' ודלא כמ"ש הרב הל"מ ח"ב דקל"ד ע"א דקאי עמ"ש מרן בכ"מ בתר הכי דאפילו לד' הר"ן וה"ה וכו' ומכח זה הק' עליו יע"ש דליתא דברור דכונת מהרי"ל כמ"ש בעניותין ופשוט אלא דאנכי לא ידעתי איך יתיישב להם כפי זה מ"ש הרמב"ם בה' כלאים דהיושב בקרון לוקה דמזה מוכרח דס"ל דרכוב קני בלא שיהיה מנהיג ברגליו כמש"ל דזהו ודאי חיליהו דהר"ן והה"מ והטור שהבינו בפשוט בד' הרמב"ם דרכוב לחוד קנה ואין לו' דס"ל כמ"ש הפרישה ביו"ד סי' רצ"ז ובח"מ סי' קצ"ז לישב תמיהת מרן בב"י ע"ד הטור שכ' דהרא"ש פסק דהיושב בקרון לוקה שהרי הרא"ש ס"ל כשמואל דרכוב ל"ק וכ"ש לגבי כלאים וכו' וע"ז תי' הפרישה דדיקא גבי כלאים ת"ל להרא"ש דלקי רלא גרע ממנהיגה בקול דלקי אבל לגבי כלאים ל"ק וכו' יע"ש. ואם כן נימא דהכי ס"ל למרן ולהתיו"ט ולמהר"י הלוי ולהת"ח ולא תק"ל ממ"ש הרמב"ם בה' כלאים ול"מ וכמו' דהא וראי ליתא כלל חדא דלמרן א"א לומר כן דהא מרן בתמיהתו הנז' כתב דכיון דלגבי קנין רכוב ל"ק כ"ש לגבי כלאים וכו' א"כ הרי בהדיא דס"ל למרן דעדיף רכוב מיושב ולא ס"ל כחילוק הפרישה כלל והרב ת"ח הסכים בדעת מרן דרכוב לחוד ל"ק עד שיהיה מנהיג ברגליו או בגופו וא"כ תק"ל למרן דידיה אדידיה דאיהו ביו"ד סי' רצ"ז הי"א פסק להדיא דהיושב בקרון לוקה וק"ט דכיון דס"ל למרן דרכוב ל"ק כ"ש לגבי כלאים דלא מיחייב היושב בקרון דלדידיה עדיף רכוב מיושב כנז"ל וכן קשה על מרן במ"ש בכ"מ לד' הרמב"ם כנז"ל. ותו דאעיקרא דדינא דברי הפרישה הנז' קשים להולמם במ"ש דה"ט דיושב בקרון לוקה משים דלא גרע ממנהיגה בקול וק"ט שהרי גם לגבי קנין דבהמה קי"ל דאם הנהיגה בקול קנה כמ"ש הרא"ש והטור ומור"ם ולבוש דלא גרע מקורא לה והיא באה יע"ש וא"כ כפ"ז הול"ל דגם רכוב לחודיה קני דלא גרע ממנהי' בקול כמ"ש הוא לגבי כלאים ותו קשה דבש"ס התם אמרינן השתא יושב קני רכוב מבעיא יע"ש וא"א לחי' הפרישה הנז' ק"ט דהיכי יליף רכוב דקנין מיושב דכלאים וגם יושב דקנין היכי יליף ליה מיושב דכלאים אימא דשאני יושב דכלאים דחייב משום דלא גרע ממנהיגה בקול אבל גבי קנין לעולם אימא לך דבין רכוב בין יושב לא קנה ומסוגיא זו מוכח להדיא דרכוב הוא עדיף מיושב וכסברת מרן בב"י יו"ד הנז' מדקאמר תלמודא השתא יושב קני רכוב מבעיא מוכח להדיא דפשיט ליה לתלמודא דרכוב עדיף מיושב ואם נאמר דיושב קני נפק"ל רכוב מכ"ש ואם נאמר דרכוב ל"ק מניה נפיק במכ"ש יושב דל"ק ולא מיחיב יושב בקרון וכמ"ש מרן באופן שדברי הפרישה בחילוק זה אעי' הם תמוהים וא"כ אין לתלות ולומר דגם הרבנים הנז' ס"ל כחילוק הפרישה הנז' וגם כל מה שנרצה לחלק בין יושב דכלאים לרכוב דקנין איזה חי' שיהיה הנה אמת דהסוגיא הנז' מנגדתו מדקאמר השתא יושב קני רכוב מבעיא ואם כן בהכרח לו' דהעיקר בדעת הרמב"ם כמ"ש הטור ומרן וה"ה והר"ן דרכוב לחודיה קני ודלא כדמש' מדברי הר"מ בפי' המשנה וצ"ל שחזר בו הר"מ מפי' המשנה למ"ש בחבורו כדאמרינן הכי בכמה דוכתי כידוע ומה גם דמצינן להעמיס בדברי הר"מ שבפי' המשנה הנז' להסכימם עם מ"ש בחי' דרכוב לחוד קנה אלא דבעי עכ"פ נענוע קצת בגופו כדי שתעקור יד ורגל כדי לקנות וכמ"ש מרן והלח"מ וכנז"ל וזהו כונתו בפי' המשנה עם שהוא דוחק קצת מוכרחים אנו לסבול זה הרחק כדי שלא יסתור דברי עצמו מ"ש בהלכ' כלאים וכה"ג ובה' טוען דסתם דרוכב לחוד קנה למ"ש בה' מכירה ובפי' המש' הנ"ל וכמובן ונמ"ל שדעת הרי"ף והר"מ ומרן דרכוב לחוד קני והיינו כשעיקר רכיבתו אזלא תותיה הבהמה אפילו שעקרה יד ורגל היא דקני ודלא כהרבנים הנז' דס"ל בדעת הרמב"ם ומרן דרכוב ל"ק עד שינהיג ברגליו ג"כ דליתא כלל וכמדובר ברם אי חזינן דע"י רכיבתו לא זזה הבהמה ממקומה כלל שלא עקרה אפילו יד ורגל ודאי דל"ק לכ"ע כמ"ש הרשב"א הו"ד בש"מ להר"ב בסוגית מציעא הנ"ל דאי חזינן דלא אזלא תותיה כלל פשיטא דל"ק וכן הוא כמעט סברת כל הראשונים המובאים בש"מ שם וכ"כ הרמב"ם להדיא יע"ש. ועיין מ"ש הרב הלכה למשה ח"ב דקל"ד ע"א ובטור האבן סי' ך' שהאריך בזה בפלפול נחמד לתת טעם למ"ש הרמב"ם דרכיב לחודיה קני ויושב בקרון לוקה דלא כשמואל יעש"ב נפלאות מתו' ואכמ"ל עוד בזה: