אור ברסלב
פני יצחק חלק א שלשה סי' אלו נשמטו מסוף אורח חיים

פני יצחק חלק א· רבי יצחק אבולעפיה

שלשה סי' אלו נשמטו מסוף אורח חיים

בע"ה הנותן אמרי שפר. הנני מפתח מפתחות הספר.

(רכא) פוטר כשמבי' לפני המסובין מרקחות ומגדנים ויין שרף והמרקחות הם מדברים שברכתם שהכל אם די בברכה אחת לשתיהם או צריך לברך שתים נחלקו בזה הפוסקים איכא מ"ד דאין ברכת השתיה פוטרת האכילה ולא ברכת האכילה פוטרת השתיה עיין בזה בגו"ר ח"א כ"א מסי' ד' עד שי' ח' וכיון שהדבר במח' הוא שנוי טפי עדיף להמתין עד שיביאו לפניהם האכילה והשתיה וכשיברך על אחד מהם יהיה דעתו ויכוין בפרוש לפטור גם השני יהיה אוכל או משקה ולא יברך עוד על המין השני הבא אחריו שלא להכניס עצמו בספק ברכות ושלא להרבות בברכות אבל אם לא היה בפניו אפילו שתה שכר ושוב הביאו לו דגים למתק השתיה אם לא כוין עליהם בפי' צריך לחזור ולברך שהכל ואפשר דכ"ע מודו בזה כמ"ש החש"ל ססי' ר"ה וכל זה לא מיירי אלא כששניהם דהיינו האוכל והמש' עיקר ואין אחד מהם טפל לחבירו ושניהם לפניו אבל כשאחד מהם הוא עיקר והשני טפל ודאי דהעיקר פוטר לטפל אפילו שהעיקר הוא משקה והטפל הוא אוכל או להפך כמ"ש התה"ד סי' ל"א וכמ"ש הרב זכו"ל ח"א דכ"א ע"א יע"ש והוא פשיט:

(רכב) פת אספינג'אדו דהוא מחלב חטה עם בצים וצוקאר מברך עליו בורא מיני מזונות כמ"ש האח' ואם אכל ממנו כזית בכדי אכילת פרס חייב לברך עליו באחרונה ברכה מעין שלש ועיין אדמת קדש ח"ב סי' ח' יד אהרן סי' ר"ח ובשאר אח':

(רכג) פת אסור כגון פת גזולה או גניבה וכן כל אכילה של אסיר אע"פ שאינו אסור שא מדרבנן אין לברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כהסכ' מרן בש"ע סי' קצ"ו ס"א ובענין זה דאכילת אסור כמה דיות נשתפכו בזה בדברי הפוס' ראשונים ואח' רבו מלמנות ע"ע הלא בספרתם שלא השאירו עוללות אך את זה ראיתי שלא נתעוררו כלל ולא אחד בהם ממה שראיתי אני שדברי הרשב"א בזה סותרים זה את זה והוא דהרשב"א בתשו' חי' ח"י כתב וז"ל וכן אין מברכין על מצוה הבאה בעבירה כגון השבת הגזילה וחזרת הרבית ומנ"ל דאין מברכין דתניא ר"א אומר הרי שגזל סאה וכו' אין זה מברך אלא מנאץ וכו' עכ"ל יע"ש נמצא דס"ל למר דמ"ש ראב"י אין זה מברך וכו' כלומר שאינו מברך כלל וק"ט דהרשב"א גופיה בסי' תתקס"ח בתוך התשו' כתב וז"ל והא דתניא הרי שגזל וכו' יש מי שפירש אע"פ שקנאה מ"מ אין ראוי לברך ואינו מחוור דלולב והדס הגזולים מברך עליהם אלא מסתברא דה"ק אע"פ שהיא מברך עליהם מ"מ מתיך גזל בא לידו מוטב שלא יגזול ולא יברך וכו' עכ"ל יע"ש הרי בהדיא דס"ל להרשב"א דמ"ש ראב"י אין זה מברך וכו' הכוונה שמברך אלא שברכתו היא ניאוץ הפך מ"ש באותה תשו' דסי' ח"י הנז' ותמהני ע"כ הפוס' שדברו בזה איך לא הרגישו מזה כלל. והוא פלא והנלע"ד לישב דברי הרשב"א כדי שלא יהיו סותרים זא"ז והוא בהקדים שיש לחלק בין מטה שכבר תקנו בה חכמים ברכה על מצוה שאין בה עבירה א"כ כיון דשייך לעשותה בלי עבירה אפי' עכשיו שנעשית בעבירה לא משום זה פטור מן הברכה אלא דמברך ברם הלואי שלא יגזול ולא יברך אמנם בהשבת גזיל' ורבית דלא יתכן בשום אופן לעשותה בלי עבירה א"כ לא תקנו בזה ברכה והשתא אתו שפיר דברי הרשב"א שבסי' ח"י הנז' דאייתי ראיה במכ"ש וה"ק דהשתא במלתא דכבר תקנו חז"ל ברכה אפי"ה בהך מלתא אמרינן הלואי שלא יגזול ולא יברך דבוצע ברך נאץ ה' כ"ש שלא לתקן במצוה שעיקרה באה על עבירה ובזה יש ליישב קצת מאי דק"ק בתשו' הרשב"א דסי' ח"י הנ"ל דמאי ראיה מייתי מההיא דראב"י דשניא טובא דהתם במצוה זו אינו מתקן לעבירה כלל דעבירה שגזל כדקאי קאי במקומה עומדת מה שאין כן בהשבת הגזילה דהוי לאו הנתק לעשה כדאמרינן בחולין דקמ"א וא"כ בהשבת הגזילה נעקרה ונתקנה העבירה לגמרי ואין כאן נדנוד של עבירה כלל והיה מן הראוי לברך עליה אמנם במ"ש אתי שפיר ור"ל דהרי התם הגם דנתקנה הברכה אמרינן הלואי שלא יחטא ולא יעשה המצוה ואם כן ה"נ נהי דמעיקרא עבירה לגמרי מ"מ טוב היה שלא יחטא לגזול כדי להשיב וא"כ לא תקינו רבנן ברכה במדי דבעי למעבד עבירה בתחלה אף דבעשית המצוה ליכא עבירה כלל וכמובן שו"ר להרב חיד"א במחב"ר א"ח סתל"ב אות ז' שהכריח דהאי תשו' דסי' ח"י אינה להרשב"א כי אם למהר"י ז' פלט וכתב דבזה יתישב כמה קו' שהק' האח' ע"ד הרשב"א מסי' ח"י למ"ש במקו' אחרים יע"ש ובהכי אתנח לן טפי דל"ק על הרשב"א ול"מ ואפריין נמטייה להרב חיד"א דאנהרינהו לעיינין הגם דמ"ש אני עני בישובי הנז' נלע"ד שהוא אמת וניתן ליאמר מ"מ האמת יורה דרכו שתשובה זאת דסי' ח"י לאו מני"ר הרשב"א חתים עלה כלל וכמ"ש הרב חיד"א והוא האמת והצדק:

דף יו ע"ד שורה מ"א

דלאו ת"ח נינהו כאן חסר וכצ"ל דמדקאמר ההוא גברא ולא קא' ההוא צו"מ מוכח דהלוה הינו ת"ח ומדקאמר נמי לדחבריה מש' דגם המלוה לא היה ת"ח ועיין בקהלת יעקב דקכ"ח ע"ג אות רל"א ובס' אות היא לעולם מע' הח' מה שהקשה עליו יע"ש ואכמ"ל:

דף זך ע"ד שורה כ"א

להתירו כאן חסר וכצ"ל ועיין בדברי הפוסקים שנקבצו באו בכנה"ג אה"ע סי' ס"ח הגהט"ו אות ל"ח וכי"א שם אות ב"ן שלכאורה נראה שדין זה הוא שנוי במח' ועיין בספר בית יצחק להגאון מהרי"ץ איזק בשער הספיקות סי' כ"ה מ"ש ע"ד הש"ך בזה ואכמ"ל ובחוקי חיים דט"ל ע"כ:

דף לו ע"א שורה ל"ז

יע"ש שכתבו הרמב"ם ומרן שרכב עליה והלכה בו וכו' מבו' מד"ק דל"ב אלא שתלך בו הבהמה כשרכב עלית ולא בעינן שיהיה הרוכב מנהיג ברגליו אלא אפי' רכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו כלל נמי קונה ומיהו עכ"פ בעינן שתהלך בו מעט ע"י רכיבתו עליה ובעקירת יד ורגל סגי וכמ"ש הרב המגיד בפי"ז מה' גזילה ה"ו שדעת הרי"ף והרמב"ם דרכוב לבד קונה אפי' שלא הנהיג ברגליו וכ"כ הר"ן הביאו מרן כ"מ לדעתם שם ופי' דמ"ש הרמב"ם בפ' ב' מה"מ והלכה בו היינו עקירת יד ורגל דאפילו רוכב נמי ל"ק אלא אם כן הלכה בו יע"ש. וכן כתב הלח"מ בפ' כ' דמכירה יע"ש וכן הבין הטור בסי' קצ"ו דס"ל להרמב"ם דרכוב לבד קנה בלא מנהיג ברגליו וע"ש בב"י ובסמ"ע שם סק"ה באופן שדעת הטור והר"ן והה"מ ומרן והסמ"ע בדע' הרי"ף והרמב"ם דרכוב לחוד קני אפי' בלא מנהיג ברגליו וכ"פ מרן בש"ע יע"ש ובאמת שדבריהם מוכרחים ובפרט בד' הרמב"ם מדחזינן ליה להרמב"ם בפ"ט מה' כלאים ה"ח דפסק דהיושב בקרון לוקה א"כ מוכרח דס"ל נמי דגם רכוב לחודיה קני דבסוגיא דמציעא ד"ח יליף שמואל רכוב מיושב ואפיך למתני' דכלאים הנז' ותני וחכמים פוטרים את היושב בקרון ומינה יליף שמואל דרכוב ל"ק וכיון דהרמב"ם פסק דהיושב בקרון לוקה מוכרח דפסק דלא כשמואל דמפיך וא"כ ודאי דס"ל דרכוב קני אפילו שלא הנהיג ברגליו וזה פשוט וכ"כ הרב פני יאושוע והרב חק נתן בחי' למציעא יע"ש מיהו חזינן למרן בב"י סי' הנז' ובכ"מ בה"ג הנז' שכתב וז"ל ויש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דהאי והלכה בי היינו ע"י שהנהיגה ברגליו יע"ש וכ"כ הפרישה שם בלשון היה אפ"ל וכו' יע"ש אמנם הרב תורת חיים בחי' למציעא החליט כן בד' הרמב"ם דבעינן מנהיג ברגליו דוקא יע"ש גם הרב תיו"ט בפ"ק דמציעא הכין כן בר' הרמב"ם דרכוב לחוד ל"ק מכח מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה יע"ש גם חזינא למהר"י הלוי בסי' ס' קמה ע"ד הה"מ דמי דחקו לזה לפ' ד"ר נגד מה שמוכח מסוגית הג"מ וכו' והרמב"ם עצמו כתב בפי' המשנה שצריך להנהיג כרגליו וכמ"ש בפ"ב מה"מ והלכה בו רמז שצריך להנהיג ברגליו וכ"כ הרב בכ"מ וכו' יע"ש ובודאי דמ"ש דכ"כ הרב בכ"מ היינו מ"ש מדן דיש מקום לבע"ד לחלוק וכו' ודלא כמ"ש הרב הל"מ ח"ב דקל"ד ע"א דקאי עמ"ש מרן בכ"מ בתר הכי דאפילו לד' הר"ן וה"ה וכו' ומכח זה הק' עליו יע"ש דליתא דברור דכונת מהרי"ל כמ"ש בעניותין ופשוט אלא דאנכי לא ידעתי איך יתיישב להם כפי זה מ"ש הרמב"ם בה' כלאים דהיושב בקרון לוקה דמזה מוכרח דס"ל דרכוב קני בלא שיהיה מנהיג ברגליו כמש"ל דזהו ודאי חיליהו דהר"ן והה"מ והטור שהבינו בפשוט בד' הרמב"ם דרכוב לחוד קנה ואין לו' דס"ל כמ"ש הפרישה ביו"ד סי' רצ"ז ובח"מ סי' קצ"ז לישב תמיהת מרן בב"י ע"ד הטור שכ' דהרא"ש פסק דהיושב בקרון לוקה שהרי הרא"ש ס"ל כשמואל דרכוב ל"ק וכ"ש לגבי כלאים וכו' וע"ז תי' הפרישה דדיקא גבי כלאים ת"ל להרא"ש דלקי רלא גרע ממנהיגה בקול דלקי אבל לגבי כלאים ל"ק וכו' יע"ש. ואם כן נימא דהכי ס"ל למרן ולהתיו"ט ולמהר"י הלוי ולהת"ח ולא תק"ל ממ"ש הרמב"ם בה' כלאים ול"מ וכמו' דהא וראי ליתא כלל חדא דלמרן א"א לומר כן דהא מרן בתמיהתו הנז' כתב דכיון דלגבי קנין רכוב ל"ק כ"ש לגבי כלאים וכו' א"כ הרי בהדיא דס"ל למרן דעדיף רכוב מיושב ולא ס"ל כחילוק הפרישה כלל והרב ת"ח הסכים בדעת מרן דרכוב לחוד ל"ק עד שיהיה מנהיג ברגליו או בגופו וא"כ תק"ל למרן דידיה אדידיה דאיהו ביו"ד סי' רצ"ז הי"א פסק להדיא דהיושב בקרון לוקה וק"ט דכיון דס"ל למרן דרכוב ל"ק כ"ש לגבי כלאים דלא מיחייב היושב בקרון דלדידיה עדיף רכוב מיושב כנז"ל וכן קשה על מרן במ"ש בכ"מ לד' הרמב"ם כנז"ל. ותו דאעיקרא דדינא דברי הפרישה הנז' קשים להולמם במ"ש דה"ט דיושב בקרון לוקה משים דלא גרע ממנהיגה בקול וק"ט שהרי גם לגבי קנין דבהמה קי"ל דאם הנהיגה בקול קנה כמ"ש הרא"ש והטור ומור"ם ולבוש דלא גרע מקורא לה והיא באה יע"ש וא"כ כפ"ז הול"ל דגם רכוב לחודיה קני דלא גרע ממנהי' בקול כמ"ש הוא לגבי כלאים ותו קשה דבש"ס התם אמרינן השתא יושב קני רכוב מבעיא יע"ש וא"א לחי' הפרישה הנז' ק"ט דהיכי יליף רכוב דקנין מיושב דכלאים וגם יושב דקנין היכי יליף ליה מיושב דכלאים אימא דשאני יושב דכלאים דחייב משום דלא גרע ממנהיגה בקול אבל גבי קנין לעולם אימא לך דבין רכוב בין יושב לא קנה ומסוגיא זו מוכח להדיא דרכוב הוא עדיף מיושב וכסברת מרן בב"י יו"ד הנז' מדקאמר תלמודא השתא יושב קני רכוב מבעיא מוכח להדיא דפשיט ליה לתלמודא דרכוב עדיף מיושב ואם נאמר דיושב קני נפק"ל רכוב מכ"ש ואם נאמר דרכוב ל"ק מניה נפיק במכ"ש יושב דל"ק ולא מיחיב יושב בקרון וכמ"ש מרן באופן שדברי הפרישה בחילוק זה אעי' הם תמוהים וא"כ אין לתלות ולומר דגם הרבנים הנז' ס"ל כחילוק הפרישה הנז' וגם כל מה שנרצה לחלק בין יושב דכלאים לרכוב דקנין איזה חי' שיהיה הנה אמת דהסוגיא הנז' מנגדתו מדקאמר השתא יושב קני רכוב מבעיא ואם כן בהכרח לו' דהעיקר בדעת הרמב"ם כמ"ש הטור ומרן וה"ה והר"ן דרכוב לחודיה קני ודלא כדמש' מדברי הר"מ בפי' המשנה וצ"ל שחזר בו הר"מ מפי' המשנה למ"ש בחבורו כדאמרינן הכי בכמה דוכתי כידוע ומה גם דמצינן להעמיס בדברי הר"מ שבפי' המשנה הנז' להסכימם עם מ"ש בחי' דרכוב לחוד קנה אלא דבעי עכ"פ נענוע קצת בגופו כדי שתעקור יד ורגל כדי לקנות וכמ"ש מרן והלח"מ וכנז"ל וזהו כונתו בפי' המשנה עם שהוא דוחק קצת מוכרחים אנו לסבול זה הרחק כדי שלא יסתור דברי עצמו מ"ש בהלכ' כלאים וכה"ג ובה' טוען דסתם דרוכב לחוד קנה למ"ש בה' מכירה ובפי' המש' הנ"ל וכמובן ונמ"ל שדעת הרי"ף והר"מ ומרן דרכוב לחוד קני והיינו כשעיקר רכיבתו אזלא תותיה הבהמה אפילו שעקרה יד ורגל היא דקני ודלא כהרבנים הנז' דס"ל בדעת הרמב"ם ומרן דרכוב ל"ק עד שינהיג ברגליו ג"כ דליתא כלל וכמדובר ברם אי חזינן דע"י רכיבתו לא זזה הבהמה ממקומה כלל שלא עקרה אפילו יד ורגל ודאי דל"ק לכ"ע כמ"ש הרשב"א הו"ד בש"מ להר"ב בסוגית מציעא הנ"ל דאי חזינן דלא אזלא תותיה כלל פשיטא דל"ק וכן הוא כמעט סברת כל הראשונים המובאים בש"מ שם וכ"כ הרמב"ם להדיא יע"ש. ועיין מ"ש הרב הלכה למשה ח"ב דקל"ד ע"א ובטור האבן סי' ך' שהאריך בזה בפלפול נחמד לתת טעם למ"ש הרמב"ם דרכיב לחודיה קני ויושב בקרון לוקה דלא כשמואל יעש"ב נפלאות מתו' ואכמ"ל עוד בזה:

דף לו ע"ב שירה ל"ז

בלא שום מנהיג כלל ומ"ש הר"ן הובאו דבריו בא"ז להר"ב שם וז"ל שאף היושב בקרון כשמרגישות הבהמית שהקרון טעון וכבד אז הולכות ביותר עכ"ל אין כוונתו לו' דאפילו שאינה הולכת בלא מנהיג עכ"ז כשהולכת ע"י מנהיג ג"כ מרגשת שהקרון טעין וכבד אז הולכת ביותר מחמת כובדה אפילו ע"י הנהגה מועטת דזה ודאי ליתא כלל דודאי אין לחייב ליושב בשביל זה כלל דאינו אלא גרמא דגרמא בעלמא ברם כוונתו פשוטה לו' דבשעה שיושב בקרון תכף מרגישות הבהמות שהקרון טעין וכבד והולכות ביותר בה שעתא תכף ומיד בלא שים מנהיג אבל וכו' כצ"ל:

דף לז ע"ד שורה י"ב

בארוכה ולא עוד אלא דגם הפר"ח לא אמרה למלתיה. בעיא דלא אפשיטא לא הוי ספק וספקו כודאו אלא דוקא באסור תורה דלא הוי ספיקא דש"ס כס' דעלמא כדי לצרפו לס' אחר ולהתיר בס"ס אלא הוי ספיקא דש"ס כודאי וכשיש ספק שני הוי ס' דאורייתא ואזלינן ביה לחומרא אבל בעיא דלא אפשיטא באסור דס' פשיטא ליה להפר"ח נמי דאזלינן לקי' ככל ספק איסור דרבנן דספיקו לקולא כמבואר בד"ק שם בכללי הס"ס אות. א' בסוף כלל א' וכ"כ עוד הפר"ח גופיה בא"ח סי' תרע"ב ס"ב יע"ש והרב ארעא דישראל במערכת הב' אות א' כ"כ בדעת הפר"ח מסברא דנפשיה וכבר תמה עליו הרב משק ביתי סי' שנ"א עי"ש וא"כ יגדל התימה יותר כיון דהאי דינא דמנהיג בעיזא ושיבוטא הוא בעיא דלא אפשיטה בש"ס דב"ק ס"פ הפרה ול"ד הר"מ כיון דשניהם טהורים לא אסירי בהנהגה רק מדרבנן וכיון דאיכא ס' בש"ס אמאי פסק לחומ' הא קי"ל כל סד"ר לקולא גם בבעיא דלא אפשי' בש"ס לכ"ע ואין חילק ע"ז כעת וכמדו' ובפרט וכו' כצ"ל:

שם ע"י שורה י"ד

תיקו דרבנן לקולא יע"ש והכי ס"ל לה להרמב"ם דכל תיקו באסור דרבנן לקולא כמבואר דעתו בפ"ה מהיו"ט ה"ח וכ"כ ה"ה שם וכמ"ש הרב י"מ סי' תרל"ד והוכיח במישור שכן הוא דעת הר"מ מכמה דוכתיה יע"ש וה"נ ס"ל למרן בש"ע סי' ש"ג סכ"ג ובסי' תקי"ו ס"ב וע"ש בב"י וכיד מלאכי שם שהביא לנו דעת הרא"ם ושאר גאוני' דס"ל דכל תיקו דאיסו' לחו' גם באסור דרבנן כמ"ש בשמם הגמ"י ברפ"ב מס' חו"מ יע"ש וכ"ש הסמ"ג בשמם בלאוין ק"י וכן הוא דעתו יע"ש כי מן הבאר יש להעיר ע"ד הפר"ח וארעא דישראל ומשק ביתי דנקטו בפשיטות דכל בעיא דל"א כש"ס באסור דרבנן לקו' כאילו אין חולק ע"ז כלל והא קמן דעת הרא"ם והסמ"ג ושאר גאונים דס"ל דכל בעיא דל"א בש"ס ועלתה בתיקו גם באסור דרבנן אזלינן לקו' והיכי פשיטה להו אנהו כל בתר אפכא ולא זכרו שרים מכת החולקים הנז' ואולי דס"ל לחלק אבעיא דל"א בש"ס ולא חתים עלה הש"ס תיקו דבהא ליכא מאן דפליג דודאי אזלינן להו לקולא באיסור דרבנן לא כן היכא דקאמר עלה הש"ס תיקו בהא הוא דס"ל להרא"ם ושאר גאונים דאזלינן בה לחו' כמ"ש רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה בסי' מ"ג יע"ש שחילק כן לתרץ בעד הבה"ג שפסר הבעיא דפ"ק דיו"ט דיו"ד ע"ב לחומרא וכתב הר"ן שם שכן דעת הרי"ף שהשמיטה וצ"ע למה עכ"ל יע"ש. ועל זה חילק רש"ל החילוק הנז' יע"ש. והרואה יראה דחילוק זה לא נתן ליאמר בד' הרי"ף דמבואר דעת הרי"ף הפ' במה אשה דגם בעיא שעלתה בתיקו בדרבנן לקולא כמ"ש שם להדיא על מתני' דפורפת אשה על האבן וכו' יע"ש וזה הפך ממש מחי' רש"ל הנז' ובלא"ה אתה תחזה להי"מ שם בסי' תרל"ה דשדי כמה נרגי בחי' רש"ל הנז' ובסו"ד כתב א"א להאי מי"ל לא הוו שתקי קמאי מינה יע"ש ועין רואה להסמ"ג בהיו"ט לאוין ע"ו דפסק לקמא בהך בעיא דפ"ק דיו"ט די"ד הנז' שעלתה בתיקו וכתב שם הטעם דספיקא בד"ס להקל יע"ש ובלאוין קפ"ה פסק לחומרא בבעיא דאמר לגוי חסום פרתי ודוש בה יע"ש וכבר תמה עליו המש"ל בפ"ב מהל' שכירות דכיון דס"ל להסמ"ג דלא נפשטה הבעיא היל"ל לקולא כיון דסד"ר הוא יע"ש. וע"ע להרב מחב"ר א"ח סי' תקל"א שרצה לתרץ תמיהת מרן ע"ד הרמב"ם והר"אש דאמאי נקטי לחו' בבעית אבידה והיא אסור דרבנן והוא חשב לתרץ עפמ"ש החי' דרש"ל הנז' שהביאו הרב ק"ן יע"ש שלא ראה הוא דברי רש"ל במקומם ושוב דחה הוא החילוק הנז' וז"ל אפס כי עז דמלבד דהרמב"ם פסק התם לקולא והכא לחו' אעיקרא כלל זה לא יכון דהמצא ימצא כמה בעיות דסלקי בתיקו באסור דרבנן ופסקים הרי"ף והרא"ש לקולא עכ"ל יע"ש וכ"ב עוד ביעיר אוזן מערכת הת' אות ל"ז וע"ש עוד באות ל"ב מ"ש עד הי"מ ומשניהם נעלם מ"ש הסמ"ע בלאוין ק"י דר"ח ור"מ פוסקים להקל יע"ש עכ"פ מבואר להדיא שדעת הרמב"ם ומר"ן דאפי' בעיא דש"ס שעלתה בתיקו באיסור דרבנן נקטי לקולא ומכ"ש בעיא דל"א ולא חתים עלה הש"ס תיקו וכהאי בעיא דידן דעיזא ושיבוטא דב"ק ס"פ הפרה דלא חתים עלה תלמודא תיקו דודאי דאית לן למנקט בה לקולא כיון דהוא איסור דרבנן להרמב"ם ודעימיה וא"כ הא ודאי ק"ט וכו' כצ"ל:

דף לח ע"א שורה כ"ה

עש"ב וגם בתי' המגי"ה הנז' אכתי לא מתישבא הקו' שהקשה על הרמב"ם ומרן במאי דפסקו הך בעיא דעיזא ושיבוטא לחומרא דכתב הפר"ח יו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס סי' י"ז דספיקא דדינא ובעיא דלא אפשיטא בש"ס לא הוי ממש כספק הבא מחמת חסרון ידיעת יע"ש ועיין למרן כ"מ פ"ג מה' מעשר ה"ב דנראה דס"ל דאפי' ספק דידן לא חשיב חסרון ידיעה ובדרבנן אזלי' לקולא וכ"כ הרדב"ז סי' תרס"ט ועיין להרדב"ז ח"ג סי' תפ"ה באופן וכו' כצ"ל:

שם ע"א שורה כ"ו

וככל האמור ומדובר איברא דמאי דפסקו הרמב"ן ומרן הך בעיא דעיזא ושבוטא לחו' הגם דהוא איסור דרבנן נראה ברור דלק"מ דס"ל להר"מ ומרן דהא דקי"ל סד"ר לקולא היינו דיקא בדיעבד אבל לא לכתחילה כמ"ש מרן גופיה בא"ח סי' פ"ג וכ"כ הלח"מ בפ"ג מהל' ק"ש ה"ב וכ"כ הרא"ם בתוס' על הסמ"ג הלכות מגילה דס' א' בדרבנן וס"ס בד בדאורייתא דשרי אינו אלא בדיעבד ולא לכתחילה יע"ש והגם דהפר"ח שם בא"ח סי' פ"ג וביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות ה' תנא הוא ופליג על מרן והרא"ם בזה וס"ל דאין לחלק בין לכתחילה לדעבד דכל דאיכא ס"ס בדאוריתא וס' א' בדרבנן שרינן אפילו לכתחילה והוכיח כן מהרשב"א יעש"ב וכן רבים מהאחרונים חלקו על הרא"ם ומרן בזה עיין בכנה"ג וי"א אה"ע סי' ס"ח שהביאו בזה מחלוקת הפו' יע"ש ועיין בני חיי א"ח סי' תרפ"ט נחפה בכסף יו"ד סי' ר' ר"ל ע"ב משק ביתי אות שנ"ב ארעא דישראל מערכת הס' אות ג' ויו"ד ע"ש ואכמ"ל. עכ"פ נקטינן שכן הוא דעת מרן בדעת הרמב"ם ג"כ כנז"ל וא"כ ניחא השתא שפיר מאי דפסקו הם דאסור להנהיג בעיזא ושיבוטא והיינו לכתחילה הוא דאסור דלשיטתייהו אזלי דהא דסר"ר לקולא היינו דוקא בדיעבד וכמדובר ואנה"ן דלס' הפר"ח ודעמיה דס"ל דאין לחלק בכך כנ"ל גם בהך בעיא דעיזא ושיבוטא ס"ל דשרי להנהיג בהו אפילו לכתחילה אי ס"ל כהר"מ ודעמיה דשני מינים טמאים או טהורים לא אסיר בהנהגה רק מדרבנן כדאשכחן להפר"ח א"ח סי' פ"ג דפליג על הרמב"ם ומרן בההיא בעיא דיש יד לב"ה ומתיר אפילו לכתחילה יע"ש וה"ה הכא נמי דכוותה וכמובן עכ"פ להרמב"ם ומרן דאסרי עיזא ושיבוטא בהנהגה כבר נתבאר דלק"מ דלשטתייהו אזלי וכמדובר וחשבתי דרכי לתרץ בזה גם קו' המגי"ס הנז' על מאי דאסר הרמב"ם למשוך בב' פרדות עד שיבדוק דמצ"ל נמי דהיינו דוקא לכתחילה וה"ה למרן ג"כ נימא הכי דלשיטתיה אזיל כמ"ש בא"ח סי' פ"ג וכנז"ל אכן לפ"ז קשה דא"כ אמאי לא הזכירו הר"מ ומר"ן שם דאסיר להנהיג גם בפרי עם אמו לכתחילה כמ"ש דאסור למשוך בב' פרדות עד שיבדוק ואין לומר דסמך הוא עמ"ש איהו גופיה שם בהל' ח' דשני מינים שהם כלאים בה. בהרבעה אסורים לחרוש וכו' א"כ גם איסור הנהגה בפרי עם אמו נכלל בכלל זה כיון דכבר השמיענו אסור הרכבת פרי עם אמו וכמש"ל דהא ודאי בורכא היא דכל כהאי חידושא הו"ל לאשמועי' בפי' דאפילו פרי עם אמו דלדידיה לא הוי רק סד"ר עכ"ז אסורים לנהוג בהם כאחד לכתחילה ולא הי"ל לסתום כולי האי ובודאי דמ"ש הר"מ בהל"ח דשני מינים שהם כלאים בהרבעה אסיר לחרוש וכו' אין כונתו רק על מה שהוא כלאים בהרבעה כאסור ודאי לא באסור ספק וזה פשוט. ועוד דאפילו נימא דהרמב"ם סמך עמ"ש בהל"ח וכנז"ל מה נענה בעד מרן בש"ע יו"ד סי' דצ"ז שלא כתב הכלל הנז' כלל ועכ"ז אסר למשוך בב' פרדות בלי בדיקה והשמיט איסור הנהגה בפרי עם אמו ובודאי דבכונה מכונת השמיטו האי דינא משום דס"ל דשרי להנהיג בפרי עם אמו גם לכתחילה וכדבעינן למימר בס"ד והנה אמת דמצ"ל דמה שאסרו הרמב"ם ומרן למשוך בב' פרדות בלי בדיקה דה"ד לכתחילה ולשטתייהו אזלי וכמ"ש מרן בא"ח סי' פ"ג וכמש"ל והיינו טעמא כמ"ש האח' דהגם דבס"פ שרינן אסור תורה אפ אפילו היכא דאפשר לברורי וכמ"ש הפר"ח יו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות ב' יעש"ב. מ"מ היכא דיכול לברר בנקל בלי טורח ובלי שום הפסד ממון כלל לא שרינן לכתחילה בס"ס בלי שיברר כיון שבקל יוכל להתברר כמ"ש האח' עיין בס' קהל יאודה בביאורו לש"ע יו"ד סי' ק"י ובשאר אחרונים וגם בס' א'. דרבנן דאזלינן ביה לקולא כתב המש"ל בפ"ד מהל' בכורות דהיכא דיכול להתברר הס' לא חשיב ספק יעו"ש ודבר ה' בפיהו אמת שכ"כ התו' בעירובין ד"ה ע"ב בר"ה וספק דבריהם יע"ש והגם שהרב שער המלך בפיו"ד מהל' מקואות כלל ג' קרא ערער ע"ד המש"ל הנז' וכתב דחיפש ולא מצא דין זה בראשונים והאריך להוכיח הפך המש"ל יעש"ב הנה מלבד דאשתמיט מניה דמר התוס' הנז' וכ"כ הרשב"ץ ח"א סי' קס"ח עי"ש עוד בה אני תמיה עליו טובא דבפ"ק דפסחים גבי משכיר בית לחבירו ביום י"ד מוכח דאם אפשר בתקנה ע"י שלה לא סמכינן אחזקה אפילו באסור דרבנן וכ"כ הר"ן שם ובתשו' סי' ס"ו יע"ש ועיין מהרימ"ט סי' ל"ז עה"ש יו"ד סי' כ"ט אות ג' ובסס"י ק"י יע"ש וא"כ ה"נ כיון דאפשר לברר בנקל בלא טרחא אמאי נסמוך אספיקא להקל וכ"כ התוס' והרא"ש בפ"ק דבכורות ר"ט דלא סמכינן אהיתרא דתרי ספיקי אם אפשר בתקנה ולא מפסיד מידי יע"ש וה"ה והוא הטעם בחר ספק דרבנן דידוע הוא דס"ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן דין א' להם ושוו בשיעורייהו וכמ"ש הוא גופיה שם וכ"כ כל האחרונים והוא פשיט ובלתי ספק שגם השעה"מ אזיל ומודה דאם אפשר לברר הספק בנקל בלי טרחא ובלי פסידא כלל ודאי דלא סמכינן אספיקא לחוד להקל וכ"כ הרב פרי מגדים יו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס בשפתי דעת יע"ש ולפ"ז ניחא שפיר מאי דאסרי הר"מ ומרן למשוך בשני פרדות בלי בדיקה הגם דאינו אלא סד"ר כיון דבנקל יכיל לברר בלי הפסד ממון ובלי שום טרחא כלל כיון דניכרים הם בסימניהם באזנים וזנב וקול ודאי דלא שרינן ליה לכתחילה למשוך בהם בלא בדיקה אליבא דכ"ע ואי חולק ע"ז כלל והשתא דאתינן להכי מצ"ל דגם ר' אבא גופיה דהוא מארי דהאי דינא ס"ל דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה לא אסירי בהנהגה רק מדרבנן ועכ"ז אסר להנהיג בב' פרדות בלי בדיקה כיון דבקל יוכל לבודקם ולברר האיסור וכנז"ל ומיהו זה שייך דוקא בב' פרדות דשייך בהו בדיקה ובירור בנקל בלי הפסד ממון ובלי שום טורח כלל וכמדובר בהם בפרי עם אמו דלא שייך בהו בדיקה כלל ואם ירצה למנוע עצמו מהם אית ליה טרחא רבתי דגופא כידוע ודאי דשרינן ליה לנהוג בהם אפילו לכתחילה דכדיעבד דמי כיון דאית ליה טרחא והפסד ממון דכל הדרכים בחזקת סכנה כנודע וע"כ לא החמירו האחרונים מלהקל בס"ס באסור תורה ובחד ספיקא בדרבנן לא דוקא היכא דמצי לברורי האיסור בנקל מאד וכנז"ל ברם כל שיש לו טורח לתקן או הפסד ממון או חשש סכנה אזי שרינן ליה גם לכתחי' דכדעבד דמי וכ"כ הרב בנ"ח א"ח סי' תרפ"ט לישב מה שהקשה הפר"ח ע"ד הרא"ם מתשו' הרשב"א ח"א סי' תצ"ז יע"ש וכ"כ הרב יד מלאכי סי' קל"ב משם הראש' והאח' והוא פשוט ובכן קם דינא דאפילו למאי דאסרי הרמב"ם ומרן למשוך בב' פרדות בלי בדיקה בהם הגם דאינו אלא סד"ר עכ"ז אזלי ומודו דבפרי עם אמו שרי לנהוג בהו גם לכתחי' דכדיעבד דמי וכמדו' ומשום הכי לא הזכירו האי דינא הרמב"ם ומרן לאסור ההנהגה גם בפרי עם אמו כמו שאסרו למשוך בב' פרדות בלי בדיקה דבהאי דינא דאסרי בב' פרדות בלא בדיקה דבהאי דינא דאסרי למדונו להועיל חי' דבתי דאפילו דאינו אלא סד"ר עכ"ז לא אזלינן ביה לקולא להתיר בהם ההנהגה בלא בדיקה כיון דבנקל מאד מצי לברורי לא כן בהיתרא דהנהגת פרי עם אמו אין צורך להם ללמדנו ההיתר דכבר השמיענו כזאת בכמה דוכתי דסד"ר להקל כידוע וכ"ז שכתבנו הוא לרווחא דמלתא ליתובי דעתייהו דכל הפוסקים דשרו ס"ס בדאוריתא וחד ס' בדרבנן אפילו לכתחילה וכי היכי דלא תק"ל מהאי דינא דהר"מ ומרן דאסרי סד"ר לכתחילה הוכרחנו לתרץ בעדם כדבר האמור ומ"מ נפק"ל שפיר כחא דהיתרא בנד"ד לרכוב בעגלות המושכין אותם בפרי עם אמו כמדובר. אמנם פן יאמר האומר דכגו"ד דנ"ד לאו כדיעבד דמי כיון דיכול ללכת עם שיירא בטוחה הגם דאית ליה טרחא דגופא עכ"ז לא שרינן ליה להכניס עצמו בספק איסור דרבנן הגם דספקו להקל וגם דדוחק להעמיד האי דינא דהר"מ ומרן דאסרי למשוך בב' פרדות בלא בדיקה דמיירי לכתחילה דוקא כיון דלא ביארו לנו דמיירי לכתחילה וכמ"ש בהל' ק"ש בההיא בעיא דיש יד לב"ה וכנ"ל וכמה דוכתי הנה כי כן הנלע"ד לומר בישוב הקושיא של הרב מגי"ס הנז' והוא וכו' כמ"ש בפנים:

דף מא עמוד א' כ"ו

בארוכה כאן נשמט כמה שורות וכצ"ל ובהכי הרווחנו ג"כ דלא חיישינן בנ"ד להחמיר משום דאיכא בנ"ד ס"ס להחמיר והוא זה ס' אי הלכה כרוב הפוסקים דס"ל דרכוב קני ומזה נפק"ל דהיושב בקרון לוקה ואת"ל דהל' כר"י דפסק כשמואל דרכוב ל"ק שמא דהלכה ככת הסו' דפטור אבל אסור ולא נשאר בידנו אלא ספק אחד והוא אי חיישינן לזרע האב או לא וכל שיש כנגדו ס"ס להחמיר אזלינן לחומרא כמ"ש המש"ל בפ"ד מה' בכורות בסוף התשו' יע"ש דהנה מלבד דהמש"ל עצמו אין ולאו ורפיא בידיה דין זה כמ"ש הרב י"מ ויעיר אוזן במע' הסמך בכללי הס"ס יע"ש וגם הרב שעה"מ בה' מקואות בכללי סד"ר כלל ה' הוכיח במישור דרובא דרבוותא פשיטא להו דבאסור דרבנן לא עבדינן ס"ס להחמיר יעש"ב וכבר כתבנו דנ"ד דהוא פרי עם אמו אינו אלא איסור דרבנן לכ"ע וכמש"ל עוד בה דהשתא דאשתכח תרי ותלתא ספיקי להקל אפילו נימא דאיכא נמי נגד זה ס"ס להחמיר לא חיישינן ליה כלל ולכ"ע אזלינן לקולא וכמ"ש הגאון מהרי"ץ איזק בס' בית יצחק בשער הספקות אשר לו בסי' יע"ש והוא ברור:

דף נב עמוד ב' שירה נ"ג

והוא פלא נ"ב עתה ראיתי להרב קצות החושן בסי' שכבר עמד עליו בזה יע"ש ומה שנלע"ד בישוב ד"ק כתבתיו זאת לפנים:

דף סג עמוד א' שורה מ"ה

במתניתין ר"פ היו בודקין וא"כ בעדות נשים דקי' וכהאי גוונא דנ"ד אתאן לפלוגתא דרבוותא אם וכו' כנ"ל:

דף פד עמוד ד' שורה ז'

ופשוט נ"ב הן עתה האיר וזרח ס' הבהיר שואל ומשיב ח"א להגאון מהר"י שאול נר"ו ושם ראיתי לו סי' קי"ג וקי"ד וקי"ז שדחה דברי הגאון נוב"י מ"ק סי' א' הנז"ל ע"ש:

דף ק עמוד ג' שורה ל"ד

ס"ט נ"ב כן נעשה מעשה גמור בהסכמת רב העיר נר"ו ופטרה בלא גט כלל כמ"ש אני הדל באלפי כידוע:

דף קה עמוד ב' שירה י"ד

עד מאד נ"ב בין הדפסה לכריכה כאן נמצא וכאן היה מני"ר הרב המובהק ח"ק לישראל כמוהר"ר אליהו מני ר"מ ור"מ דעיה"ק חברון ת"ו והרצתי קונטריסי זה לפניו וכה השיב לי בכתב בענין זה וז"ל ומ"ש ה"ה נר"ו להוכיח דלא ככנה"ג בבע"ח סי' ל"ז מן המיתה לקד"ן אין ראיה משום דשם פטרי מאומדן דעתא שלא נתחייב ליתן נדוניא כ"א להנאת הבת עכשיו שמתה פטור ועיין אבני מלואים סי' נ' סק"ו וההפרש שבין אומדנא לאונס הוא שהאומד' עוקרת הענין מעיקרו ולא יש שים ענין משא"כ טענת אונס הוא בא לפוטרו עכשיו ועיין לשון ח"מ סי' ן' הנז' שלשונו מדוקדק ולכן לפקד"נ מ"ש אבני מלואים הנז' על הח"מ דמש"ל פשיטא ליה בהפך אחהמ"ר שהח"מ כבר בטענת אונס גמר אומר שהוא חייב וכמש"ל אבל אתי עלה בט' אומדנא ובזה לא דבר מש"ל עכ"ל הטהור ואני שמעתי ולא אבין דמה שהבאתי ראיה מן המיתה לא מפטורו מהנדוניא אחר שמתה בתו אלא מפטורו מהקנס שנתחייב וכמבואר בדברי באר היטב וא"כ אין מקום לחי' הנז' כלל כמו שיראה הרואה גם מה שיצא לחלק בין אונס לאומדנא לא זכר שר לכמה פוס' דס"ל איפכא דגם הפטור מחמת אונס הוא מכח אומדנא וכמו שכתבתי ד"ק לקמן דק"י ע"א:

דף קו עמוד א' שורה ט'

וצל"ע נ"ב גם ע"ז השיב לי בכתב הרב אליהו הנז' הי"ו וז"ל ומ"ש ה"ה נר"ו על מהרי"ך ומהרי"א מתשו' מ"ץ ח"ב סי' כ"ט מלבד שבזמנם לא נדפס וא"ל אשתמיטתיה אלא מס' הנדפס וכמ"ש מ"כ אלא לא זכיתי להבין קו' דמ"ץ הוכיח במישור מלשון השטר שלא נתחייב האב לשלם קנס לא כשיתחרט הוא ולא נתחייב לשלם היא קנס אם יתחרט בנו ולכן פטר אותו בטענה שאני לא נתחרטתי משא"כ נדון מהרי"ך שהחתן קבל מעות מן אם הכלה ונתחייב לפרוע אותם כשיתבטלו השדוכין והרי נתבטלו השי' ומחויב לשלם עכ"ל הזהב ואנא עניא מודינא ליה בחדא ופליגנא עליה בחדא במ"ש שבזמנם לא נדפס דהגם שראה הוא נר"ו מ"ש הרב חיד"א בשה"ג ח"א מע' המם אות ו' ולא ראה מ"ש בועד לחכמים ח"א אות כ"א במע' המם שכבר נדפס בזמנו גם מ"ץ ח"ג יע"ש מ"מ ודאי וברור שבשנת תקל"ז שכתבו תשובה זו הרב מהרי"ך והרב חיד"א ודאי שלא נדפס עדין תשו' מ"ץ ח"ג הנז' בלתי ספק ואגב טרדאי לא שמתי לבי לזה בעת כותבי תשובתי הנז' וכמ"ש עוד הרב הנז' נר"ו לחלק מנ"ד מהרי"ך לנד' המ"ץ הנז' הרואה יראה מ"ש אני עני בדקי"ב ואילך ומשם בארה דאין חלוקו עילה יפה והמעיין יבחר:

דף קי עמוד א' שורה כ"ו

יא"ה נ"ב כעת נזדמן לידי ס' בית מאיר וראיתי לו באבני מלואים סי' ן' סק"ו שהק' ע"ד הב"ש בראיתו הנז' מדין נדוניא דל"ד דהתם שאני דלא חייב עצמו האב בנדן כי אם בעבור שתהנה בתו ואי בתו לית לה הנאה כגון שמתה או רוצה להתגרש איך נחייבנו לאב לפרוע הנדוניא לא כן בחיובו בקנס שאינו להנאת בתו ועי"ש מה שתי' ואפשר שלזה כיון ג"כ הרב הפוסק בנ"ד נר"ו כיין שהיא הביא להבית מאיר שהק' כן ע"ד הב"ש אלא שלשונו העמוס הכריחני לתמוה עליו כמ"ש לפנים כמו שיראה הרואה בד"ק דעיקר החי' חסר מלשונו ופשיט:

דף קיד ע"ב שורה ג'

דאשתמיטתיה נ"ב כעת נזכרתי שבזמנו עדין לא נדפסו תשו' הרשב"א ח"ג כנראה מד"ק בשה"ג ח"א אות ח"י:

דף קטו ע"ד שורה ך'

יא"ה נ"ב עיין גם כן להרב נשמת כל חי ח"א יו"ד סי' מ"ט במ"ש שם אם יש לחל' בין הזמני' יע"ש:

דף קיו ע"ד שורה כ"ב

וכמובן נ"ב כעת נד"מ שו"ת נבחר מכסף להרב המוסמך הרי"ף וראיתי לו בס"ס ל"ה שכתב בפשיטות דכל שלא התנו בחיוב סך ידוע שהוא דמי בושתו אין לנו לחייבו משים בושת יע"ש והיא ת"ק דמסייע לן והרב המגיה שם ראו הביא לנו תשו' מהריק"ו דשורש כ"ט דס"ל למר דאפילו לא עבדי קנס חייב לשלם דמי בושתו אי תפס דוקא ותמה ע"ד הב"ש והבה"ט שלא ביארו דמיירי אי תפס יעש"ב ואוקי באתרין:

דף קיז ע"ג שורה ט"ז

ונראה ברור ט"ס וצ"ל ואפשר לומר וכו' ועיין לעיל דק"ד ע"ג דשם כתבתי והכרחתי דלא קבלה מניה יע"ש ומ"מ אפילו למ"ש שם עכ"ז שפיר מקשה הרב מהרמ"ס על הרב מהרי"ש לשיט' ולסברתו דס"ל כהרב מ"מ וכמובן:

שם ע"ד שורה ח'

יאה נ"ב הנה הרב החסיד ידידנו מוהר"ר אליהו מיני נר"ו הנז' השיב לי בכתב בענין זה וז"ל מ"ש ה"ה נר"ו בענין אם קבלנו הוראות מרן אפילו בתשובה וכו' במ"א הארכתי הרבה ונתקשתי הרבה בדעת מהרי"א וחק"ל שכל כחם מתשו' נח"ב ח"א ח"מ סי' ח"י ומ"מ ח"ג סי' י"ג כאשר יראה הרואה ומצינו שהרב נח"ב ח"ב ד' ויצא עת'ק בחיים שאל ח"א סי' ס"ג דפ"ב ע"א שכתב כמו שער המים ונתקשה מתשו' הט' וישב דבריו אם כן לא נשאר לנו סמיכות שקבלנו דברי מרן אפילו בתשו' ומ"מ לסוף דינא כבר הנה בעתה נתפשט המנהג בעה"ק ירושת"ו שאין לו' קי"ל אפילו נגד התשובות והב"י ועיין ויוסף אברהם שכן הוא המנהג בשאר מקו' וא"ת אכתי מצי המוחזק לו' קי"ל כדעת הסוברים דמיאון הבת נקרא לא שכיח כלל וא"כ אפילו מרן מודה בזה דלפקד"ן חי' מהרי"א בזמנים שבזמננו חוצפא יסגא הוא ישר ונכון לחשוב אותו שול"ש וא"כ בזה"ז ליכא מי שיאמר לא שכיח כלל ומ"מ כעת הזאת שאני מטולטל צ"ע עכ"ל הטהור והנה מה שנתקשה הרבה מאותה תשובה של הרב נח"ב דח"ב הנז' אנכי עפר גב'ר חזינא ותיובתא לא חזינא כלל דהא גם באותה תשו' דח"ב הסכימה רעתו שם ג"כ דקבלנו הוראות מרן גם בתשובות וכמ"ש בח"א ומכח זה הוכרח לו' ולחלק דשניא נ"ד מהתם דשאני התם שדברי מרן בתשו' הם לפסק הל' משה"כ בנ"ד וכו' יע"ש הא קמן מבואר יוצא דעתו מסכמת כמ"ש בח"א ממש ולא ידעתי מה הבין הרב הנז' נר"ו בדברי הנח"ב הללו עד שנתקשה הרבה ועד שכתב דאם כן לא נשאר לנו סמיכות וכו' כנז' ולדבר הזה יסלח האדון שלא כיון יפה בזה ומ"ש עוד דכבר נתפשט המנהג וכו' כבר כתבתי לפנים הסכמת רבני האח' דמצ"ל קי"ל נגד המנהג ומ"ש עוד דחי' מהרי"א ישר ונכון כבר כתבתי לפנים מה שנלע"ד ואיני זז ממנו כלל וכל ישר הולך את אשר יבחר בו יקריב אליו:

דף קכז ע"ג שורה כ"ג

כבע"ח ושטרו בידו נ"ב עיין בס' איי הים הנד"מ דצ"ט ע"א דלשון זה אמרו דהע"ה עליו ועל זרעו ע"ש:

דף קלב ע"ג שורה י"ח

א"כ למה לו לאשווי פלוגתא בין הרמב"ם והאח' גם כשאינו עטשה הדיין הפך הדין אדרב' וכו' כצ"ל:

דף קלג ע"ב שירה כ"ח

האח' דאל"כ לא הי"ל להה"מ להביא האי מימרא דמנין וכו' בתחילה ולכתוב עלה בתר הכי ומ"מ וכו' כיון וכו' עכ"ל:

דף קלט ע"א שירה י"ב

וכשאני לעצמי וכו' נ"ב מכאן וע"ס שיטה מ"ד לא יצאו ממני הדברים כלל כי אם הוספה מיר המעתיק ותלמיד טועה כתבם ובעת ששלחתי להדפיס לא חזרתי על למידי להסירם וכעת צריך למחוק ער ד"ה ואחז"ר וכל הדן אותי לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות מכרעת ועד בשחק נאמן:

דף קמב ע"ד שורה כ"ג

הריטב"א כאן חסר וכצ"ל מ"מ הרי מצינו ראינו להרב תורת חסד סי' קל"ז עדב"י סי' מ"ו נחפה בכסף ח"א סי' כ"ה דס"ל דמצי המוחזק לומר קי"ל כהריטב"א ובפרט וכו':

דף קמה ע"א שירה ט'

וכמדובר ועיין עוד בזה בחק"ל אה"ע סי' מ"ד ובחק"ל ח"מ ח"ב דט"ז ושם בהל' שכירות סי' פ"ב מ"ש. בזה יע"ש נפלאות מתורתו:

דף קמט ע"ב שורה כ"ו

והדברים ברורים נ"ב עתה ראיתי שכ"כ הרב חקקי לב יו"ד ח"ב סי' יע"ש:

דף קן ע"א שורה כ"ו

בארוכה נ"ב עיין במ"ש עוד בזה אנא עניא בתשובות ח"מ סי' כ"ד יעש"ב:

שם עמור א' שורה ל"ג

מדינא דגרמי דאם לא היה תפוס לא היה לנו כח בדין להוציא מיד יורשי שמ' כלום דהנה נודע פלוגתא דרבוותא דאפליגו בהאי דינא דגרמי אם וכו' כצ"ל:

דף קנו עמוד ג' שורה ג'

יע"ש וכן הסכים כדעת התוס' הרב ידי דוד הנד"מ בסי' ד"ן יעש"ב:

שם עמוד ג' שירה מ"ד

לכ"ע גם בבריא ואין חולק על זה כלל זולתי קצת רבוותא דס"ל דבבריא ל"מ הודאה כלל כמ"ש בשמם הברכ"י וצריך לישב לדעתם מתני' דזה בורר דאייתי בידיה מהרשד"ם בח"מ סי' ס"ד וצ"ל כמ"ש הרב חוקי חיים בריש דצ"ג ע"א יע"ש ועל כל פנים אנו אין לנו אלא דעת מרן ומבואר הדבר בש"ע סי' מ' ופ"א וקי"ג וכמש"ל כצ"ל:

שם ע"ד שורה ו'

ע"ש נ"ב עתה ראיתי להרב משכנות הרועים באות ה' סי' ט' שהאריך בזה והסכים כהרדב"ז יעש"ב עוד עתה ראיתי להרב אורח משפט בסי' ר"ן הגהט"ו אות ז' שעמד בכ"ז ואוקים דברי מרן והרדב"ז במודה ומעיד על עצמו בתורת עדות ולא כקניה חדשה וכל שמודה בתורת עדות לכולי עלמא מהני ואין חולק ע"ז יע"ש וע"פ מ"ש לפנים תשו' מוצאת לד"ק ובפרט במ"ש בדעת הרמב"ם שנעלם ממנו ח"ו מ"ש מרן בכ"מ וכמש"ל ואכמ"ל:

דף קסד ע"ד שורה מ"ה

וכמובן נ"כ עיין עוד בס' דין אמת ד"ד ע"ג שגם הוא הבין בפשיטות דתי' הש"ך ותי' מהרימ"ט תרי תרוצי נינהו ושקו"ט בהו והוא תנא דווקנא דמסייע לן ונעלם גם זה מהרב הפוסק נר"ו ולא עוד אלא שדחה תירוץ מהרימ"ט לגמרי ושמרן לא ס"ל כוותיה כלל יעש"ב:

דף קפא ע"ב שורה י'

וכתוב על שם הזולת וכו' כצ"ל ועיין בס' טוב לישראל להר"א חיון הגר"מ בקונטריס השו"ת שם בסוף ספרו הנז' בתשובה א' על אחד שמת וירשוהו הכולל ואחד הוציא מתח"י שט"ח הכתוב על שם הנלב"ע שחייב לו אחר מ"ש ע"ז והחכם עיניו יחזו שהבין היטב ככל מ"ש אני עני בפנים כמו שיראה המעיין ואכמ"ל:

דף קעב ע"ב שורה נ'

בלתי ספק וכמו שסיים כן מהראנ"ח גופיה בפי' וכו' כצ"ל:

דף קעג עמוד א' שורה י"ח

וצל"ע נ"ב עתה בינותי באמרי קדוש דר"ל דהגם דמצי לומר החזרתי בתפס עי"ג אפילו שתפס בעדים כדין ל חבירו בעדים מ"מ היינו דוקא כשלא טען בתחלה איזה טענה אחרת הסותרת לטענת החזרתי כגון שחייב לי מן הדין וכדומה דנמצא דע"פ טענתו זאת הרי הוא מודה בפי' שלא החזיר הפך טענת המגו דהחזרתי עצמה וזהו גם כן כוונת מהראנ"ח לדעת המט"ש כמ"ש בסו"ד הוחזק כפרן זה נראה כוונת הרב מט"ש בישובו לקו' הרב מ"ק ובהכי ל"ק עליה ול"מ מכל מ"ש לפנים אך ורק דא ק"ל עליה דכל טענת מגו דהחזרתי דהובאה בפוסקים הויא כה"ג דעתה טוען טענה אחרת דלפי' אותה טענה הנה הוא מודה דלא החזיר ועם כל זה מהימנינן ליה במגו דהחזרתי נגד דאיכא עידי ראה ואמאי הכא בתופס עי"ג וגוזל חבירו בעדים לא מהימנינן ליה בהאי מגו דהחזרתי כל דליכא עידי ראה ואי משום דהוא עשה שלא כהוגן לתפוס עי"ג בעדים ולגזול חבירו בעדים קנסו ליה רבנן שלא יהיה עוד נאמן במגו דהחזרתי וכדכתיבנא בעניותין משם הפוס' אם כן בפשיטות הול"ל הכי ועיין במרן נ"י ח"מ סי' צ"ז ס"ך וסכ"כ שכתב משם. הרב בה"ת שער מ"ט שכתב בשם הרשב"א והרמ"ה גבי נסכא דר' אבא וגוזל את חבירו בעדים דאי ליכא עידי ראה שיכול לומר החזרתי יכול לומר גם כן אין חטפי ודידי חטפי במגו דהחזרתי וכן כתב הריב"ש בסי' שצ"ב ושכן דעת הרשב"א והרמב"ן יע"ש וע"ע תשו' הרא"ש כלל ע"ט סי' ח' ומהרא"ש סי' ק"א אורח משפט סי' פ"ג דע"ה ע"א ובמט"ש גופיה סי' פ"ב בכללי המגו אות ק"ט וקי"א ובסי' צ' הגב"י אות י' ועדין דברי המט"ש צל"ע ודוק ואכמ"ל:

דף קפח עמוד ב' שורה ל"ד

בהו נ"ב עתה ראיתי להרב משכנות הרועים במע' המב סי' צ"ו שהביא דין מוהריק"ו וב"ד הנז' וכתב ע"ז שאין כן רעת הרדב"ז ומהר"ש צרור ולא שבקינן תרי אריוותא מקמי ס' הב"ד ומהריק"ו הנז' ופשיטא דאי הוו חזו להו הוו פסקי הכי ושכן הסכימו מורי הוראה יע"ש ולא זכר שר לתשו' מהר"ם הנז' והוא פלא:

דף קץ עמוד ר' שורה מ"ד

נ"ב עיין בספר משכנות הרועים הנד"מ מע' הכף אות ל"ו שכן כתב בפשיטות כדכתיבנא בעניותין ואגב אורחין חזיתיה למר שם דהק' על טעמיה דהרמב"ן ולא הבינותי דמ"מ מ"ע מהתו' להעיד וכו' יע"ש ולא הבינותי מאי ק"ל דהגם דמ"ע היא זו וכופין ומכים אותו לקיימה מ"מ אם אחר כל אלה לא רצה לקיימה ובגרמתו הפסיד חבירו פטור מלשלם בד"א דאין מן הדין לחייבו ממון וכן כתב להדיא הרב תורת חסד סי' קנ"ג יע"ש והוא פשוט:

דף קצב עמוד ד' שורה מ"ז

והוא ברור נ"ב עתה דאיתי שכבר קדמני בזה הגאון נודע ביאודה במה"ת יו"ד סי' קס"א ויעלוז לבי שכוונתי לדעת עליון שלי"ת:

דף קצט ע"ב י"ר

יע"ש ועתה ראיתי ג"כ תשו' אחרת להרדב"ז בחדשות סי' שצ"ט דמחלק בשותף שעכב סחורת שותפו מלמכור בזמנה דאם הוא בריא היזקא גמור חייב לשלם לו הפחת ואי לאו בריא היזקא פטור וס"ל התם בפי' דבדינא דגרמי חייב אפילו לא עביד מעשה בידים כלל וכל חיליה ממחיצת הכרם שנפרצה ולא הוצרך לומר עוד הוא התם דע"י יאושו הוי כעושה מעשה וכו' אלא לדעת הסוברים דבדד"ג בעינן שיעשה מעשה בגוף ממון חבירו כמבואר כ"ז בד"ק יע"ש וכמ"ש עוד שם בסו"ד בכללא דמלתא יע"ש והוא ממ"ש כמ"ש בעניותי לפנים בד' הרמב"ן והרא"ש כמו שיראה הרואה ועלז לבי כי כוונתי ל האמת בזה ותשובה זו נעלמה מהרב הפוסק נר"ו והוא פלא:

שם ע"ב שורה כ"ג

לטענת שמעון נ"ב כאן חסר וכצ"ל ובודאי דכוונתו בזה לחייב לראובן שנתרשל מדין רועה וכו' כצ"ל:

דף רד ע"ב מ"ו

והוא פשוט נ"ב כעת נד"מ ס' הנחמד ייטב לב דרושים להרב הגדול מופת דורנו ר"ל מהרד"ח ז"ל ובסופו כמה דרושים לבר בריה דרב הרב מהר"א חזן נר"ו וחזיתיה למר שם בדקי"א ע"ב שהביא דברי הגאון מהריט"א הללו ותמה עליו מאד בזה משום דחשב דראיית הרב מן הרישא וליתא דכל ראייתו הוא מן הסיפא וא"ש ולק"מ וכמובן:

דף ריז עמוד ב' שורה נ"א

יעש"ב נ"ב ועתה ראיתי גם כן להרב משכנות הרועים מע' א' אות ו' יאות ז' ובמערכת המם אות רט"ו שעמד כשני פרטים הנז"ל בארוכה דהיינו בדין שני קנינים ובקנין הבא באחרונה ושקו"ט בדעת הריב"ש ובד' הפוסקים שדברו בזה כיד ה' הטובה עליו וכדעת מרן עלתה הסכמתו דס"ל כהרשב"א ואולם אייתי לן בידיה דהרב מהרש"א פליג עליה בדעת מרן וחיליה ממ"ש בח"מ סי' ל"ז ולאפס הפנאי כעת לא יכולתי לעמוד על ד"ק ובע"ה נקי נדר אשובה אשנה פרק זה ואתהלכה ברחבה:

שם יגמור ד' שירה כ"ב

ולא סוריא בכלל נ"ב הדרי בי מזה כי עתה ראיתי מ"ש הרב ברכ"י א"ח סי' שמ"ה משם הרב מהרי"ף שבכל הארצות הללו ארם נהרים ואר"ץ קיימו וקבלו עליהם הוראות הרמב"ם יע"ש וכבר כתבתי כן בתשו' אחרת בפסק היתר עגונה אשר לי בכת"י עדין ה"ה כמוס עמדי:

שם ע"ד שורה כ"ד

כידוע נ"ב עתה ראיתי שזה אינו מוסכם מכל ועיין אורח משפט סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות י"ג שהביא מח' הפוסקים בזה ועלתה הסכמתי שלא להוציא מיד המוחזק והממע"ה יע"ש וע"ע באורים גדולים לימוד ע"ח יע"ש:

דרי"ט ע"א מ"ד

ומצי המוחזק לו' קי"ל כמהרימ"ט ודעימיה נ"ב דע דבתשו' אחרת אשר לי בהסכמתי לפס"ד רבני אר"ץ יע"ש ה"ה הרב מהר"א ששון ז"ל והרב מהר"א דיין הי"ו בדין מתנת קרקע שנתן האב לבניו הקט' שם הארכתי מאד בס' מהרימ"ט ודעימיה הנז' ושם העלתי גם כן בדעת עליון מרן דסבירא ליה כמהרימ"ט ודעימיה מכמה ראיות שהבאתי שם ועדין לא עלתה על מזבח הדפוס תשו' הנז' וגם עתה הגיע לידי פס"ד אחד מראש ב"ד מקו' ב"ד הגדול שבירושת"ו מני"ר הרב מהר"ר יעקב שאול אלישר נר"ו ועלתה הסכמתו גם מני"ר נר"ו בדעת מרן דס"ל כמהרימ"ט ואייתיה בידיה מ"ש מרן בשה"ט ח"מ סי' רמ"ו ס"ד ותשו' מרן שבאבקת רוכל סי' ק"ב דמוכח להדיא מתשו' הנז' דס"ל בפשיטות גמור כד מ מהרימ"ט והסכים עמו בפס"ד הנז' מעלת הרב הגדול רש"ל תנא ירושלמאה גאון עוזנו מופת דורנו כמהר"א אשכנזי נר"ו ועם דאנא זעירא השבתי על ד"ק בארו' בקונטריס מיוחד ה"ה כמוס עמדי מ"מ בפרט זה בדעת מרן הדין עמהם דס"ל כמהרימ"ט ודעימיה וכמ"ש אני עני בתשו' הנז"ל ושש אנכי שכונתי בזה אל האמת ודעת קדושים אמצא:

ודע דאחר מ"ש אני עני בא"ח דיני ברכות באות ג' סי' נ"ג הסכמתי לברך בפה"א על קאהבי קלויה וכתושה הדק היטב המעורבת עם צוקאר כמ"ש קצת פוסקים שהבאתים שם יע"ש עתה בא לידי ספר זכור ליצחק הרב מהרי"ץ הררי וראיתי לו שם בתשו' שנשאל ע"ז והאריך הרחיב מאד כיד ה' הטובה עליו ועלתה הסכמתו לברך עליה שהכל ושכן נהגו יעש"ב וכנ"ל עיקר כעת ודלא כמ"ש בעניותי זאת לפנים לברך אדמה דליתא רק לברך שהכל אפילו לכתחילה וכהסכמת הרב הנז' ופוק חזי מאי עמא דבר:

הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט

סוף הספר

תוכן העניינים

פני יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה