פני יצחק חלק א· רבי יצחק אבולעפיה
בע"ה הנותן אמרי שפר. הנני מפתח מפתחות הספר.
א"ח
הלכות ברכות על סדר אבג"ד מדף א' ע"ס די"ד:
יו"ד
סימן ה תשובת שאלה על שוחט א' שנמצא סכינו פגום פעמי' שלש ושוב בפעם הרביעית השחיזה והכשירה והתרו בו מלמדיו השוחטים שלא ישחוט עוד לבדו עד שישחיז לפניהם ג' סכינים רצופים כשרים והוא עבר על התראתם ושחט לבדו וכשנתרעמו עליו השיב להם שבאמת הגמור שלא שחט בלל ונמצא שקרן וגם הוא הודה ולא בוש ושוב תקן סכינו לפני חכם אחד שאינו מבני העיר שנמצא שם ונמצאת יפה ורצו מע' השוחטים הנז' יצ"ו לפוסלו ולהעבירו מאומנותו ומחזנותו כיון שנשבע לשקר והמחבר נר"ו חלק עליהם בדין והעלה דכשר הוא והכלים והאריך הרחיב בזה. די"א ע"א
סימן ו שקלא וטריא המחבר נר"ו עם מע' הרב הדומה למלאך רפאל ממאן נר"ו כדין משכנתא דסורא ובלשון שכירות אי שרו להתנות שיוכלו לסלק זה את זה בין מלוה ללוה בין לוה למלוה בהגיע זמן שקבעו בניהם שהרב הנז' נר"ו העלה בדסורא אסור להתנות שהמלוה יוכל לתבוע מעותיו מן הלוה בסוף זמן הקצוב בניהם ואם הוא בלשון שכירות שרי גם למלוה והמחבר נר"ו פליג עליה דמני"ר דגם בלשון שכירות אסור למלוה להתנות כן מן הדין הגמור אם לא מתורת מנהג שכבר נהגו כן והאריך למעניתו בזה. די"ד ע"א:
סימן ז שקו"ט המחבר נר"ו עם הרב הכולל כמוהר"ר בכור סתהון נר"ו מחכמי עיה"ק טבריא ת"ו בדין הקאמביו שנהגו בו היתר כל הסוחרים ולכאורה יש בו משים רבית והרב הנז' נר"ו העלה להתיר והסכים עמו מעלת המחבר נר"ו כוותיה ולא מטעמיה והאריכו בזה. ד"ך ע"ב
סימן ח שוחט אחד ששחט כמה עופות ושוב בש' אכילה נמצא בהם טריפות משברים אם יש להעבירו מאומנותו לגמרי או לפחות עד שיעשה התשובה דפ' ז"ב כיון דהוא נוטל שכר מכל עוף ועוף וגם הוא עומד בעיר שנהגו השוחט' לבדוק העופות קידם שחיטה והמחבר נר"ו העלה להכשירו לאומנו' בקבלת דב' חברות כשעה חדא דוקא דאין זה בכלל טבח שיצאה טריפה מתח"י כלל והסכים עמו בזה גדול הדוד ר"ל הגאון המפורסם כמהר"ר חיים דוד חזן זצוק"ל כוותיה וכטעמיה. דל"ד ע"א
סימן ט פס"ד בהיתר גמור לרכוב בעגלות המושכים אותם בכלאי בהמה בסוסים ובפרדים והסכימו עם המחבר נר"ו מע' רבני העיר יצ"ו ומר ברישא מני"ר הרב המופלא כמהר"ר חיים רומאנו זצוק"ל דל"ה ע"ג
סימן י באחד שקדש למשודכת בשני עדים ולקח מידם שטר עדות והנערה מכחשת למקדש ושוב עמדו ג' ב"ד וקבלו עדות עד אחר מהם שלא בפני המקדש וגם המקדש העמיד שלשה ב"ד וקבלו עדות הב' שלא בפני הבת ועמד המחבר נר"ו ואיים קבלות עדות הנז' והעלה להתיר את הנערה מבלי גט כלל מכמה וכמה טעמים הנאמרים באמת והסכימו עמו מעלת רבנן תקיפי גאוני עיה"ק טבריא ת"ו הע"י והמה בכתו'. דמ"ב ע"א סימן יא בראובן שקדש אשה ובשעת קי' נתחייב לה לפני עדים בלתי קנין בסך רב ועצום בתנאי שלא יכתב בכתו' כל הסך הנז' כי אם מקצתו והשאר יכתב בשטר בפני עצמו בסוד מבניו הגדולים ואחר שנשאה בכמה ימים ושנים נלב"ע וחלי"ש ולא נכתב שטר החיוב הנז' כלל ואלמנתו הנז' היא תפוסה מנכסי בעלה כשיעור כל הסך שנתחייב לה בעת הקי' ויש בירה זכרון עדות מהעדים הנז' ע"ז העלה המחבר נר"ו דזכתה בדין האלמנה הנז' בכל חיוב בעלה הגם שלא היה לא קנין ולא שטר כלל כיון דחיובו היה בעת הקי' והן הם דברים הנקנים באמירה י דס"ד ע"ג. סימן יב מקדש ע"י שליח מתי יברך ברכת ארוסין אם בקי' השליח או בקי' הבעל כשחוזר ומקדשה העלה המחבר נר"ו דבמקומות שנהגו לקדש תחילה ואח"ך לברך ודאי דטפי עדיף לכרך ברכת אירוסין בשעת נשואין כשחוזר הבעל לקדשה ובמקום שנהגו לברך תחילה ואח"ך לקדש כמנהגנו ודאי דצריך לברך תחלה בשם ומלכות בקידושי השליח ושוב כשחוזר הבעל לקדשה בשעת נישואין יברכו ברכת אירוסין בלי הזכרת השם דוקא ושקו"ט טובא בדברי הפוסקים בזה. דס"ז ע"ב
סימן יג בדין חרש שאינו שומע ואינו מדבר שרצון אביו להשיאו אשה כיצד יעשה דס"ט ע"א
סימן יד בראובן שטען שקדש בת אחת בב' עדים ועמדו ב"ד וקבלו עדותם שלא בפניה ושלא בדו"ח והיא מכחשת לגמרי העלה המחבר נר"ו להתירה לעלמא בלתי גט כלל מחמת כמה ריעותי דשם נמצאו ושם היו והסכימו עמו מע' ב"ד הגדול שבירושת"ו כמבואר לפנים. ד"ע ע"ב
סימן טו באשה שמרדה על בעלה בטע' מאיס עלי מחמת שהוא משתכר ומכה אותה ורצונה שיגרשנה בעלה והבעל אינו רוצה לגרשה ורצונו לישא א"א עליה. העלה המחבר נר"ו לאסור עליו לישא אא"ע עד שיגרשנה לזו מכח שבועתו שנשבע לה שלא ישא אא"ע וכו' והאריך הרחיב בזה. דע"ה
סימן יו בראובן שקידש נערה אחת בב' עדים ולקח שטר עדות מידם ושוב הביא העדים לפני ב"ד בזה אחר זה והעידו עדותם שראו' הנז' קי' בשוק לפניה' והיא הכחישתם לגמרי והתי' המחבר נר"ו בלא גט מחמת כמה ספי ספי' דאשתכחו בזה. צ'א ע"א סימן יז בראובן שנשתדך עם לאה נכדתו של שמ' ועשו קנס בניהם ראובן ושמעון הנז' ושוב חזרה בה לאה הנז' ורוצה שמעון הנז' לפטור עצמו מחיוב הקנס בטענת אונס שלא עלה על דעתו שנכדתו לאה הנז' תסרב. לדבריו העלה דהדין עם שמעון והרי הוא פטיר ועטיר מחיובו הנז' מכח הטענה הנז' והאריך בראיות ד"ק ע"ג
סימן חי אשה אחת שהביאה בידה מעב"ד מעיר רחוקה שנתגרשה מן בעלה בגט כשר והיתה האשה הלזו מוחזקת לאשת איש ולא נמצא קיום לחתי' המעב"ד וגם אירע בה כמה ספיקות וע"ו עמד המחבר נר"ו ובירר בל הספיקות והעלה להתיר להאשה הנז' להנשא לאחרים ע"פ המעב"ד הנז' והסכימו עמו רבני הדור וכן נעשה מעשה ונשאת לאחרים ע"פ הסכמת הרבנים והמחבר נר"ו ואחר כמה שנים משנשאת בא בעלה הראשון לפה העירה דמשק יע"א והודה בפה מלא שנתגרשה ממני באמו"ץ בעיר הנז' וגדלה השמחה שלא נכשלנו בדבר הלכה כלל שלי"ת דק"ך ע"ג
ח"מ
סימן יט בראובן שהוציא שט"ח על שמעון בסך תש"ן פרחים לשנה עד משך חמשים שנה ושמעון טוען דשטר זה על תנאי נעשה והיה מושלש ביד שליש שהוא א' מעידי השטר מדעת שניהם דאם יעבור שמעון על התנאי אזי ימסור השליש השטר ביד ראובן וכשנלב"ע השליש הנז' ונכנס ראובן אפיטר' ע"כ עזבונו מצא ג"כ שט"ח זה בין שטרותיו ותובע לשמעון והנה הוא שמעון קיים תנאו ולא עבר עליו כלל וראובן טוען להד"מ בלל שלא היה שום תנאי כלל והשיב ע"ז המחבר נר"ו דשמעון פטיר ועטיר לגמרי מהחוב הנז' הן מכח אומדנא רבתי דמוכח טובא דטענת שמעון דתנאי היו דבריהם הנה היא אמי"ץ והן מצד מחלוקת הפוסקים דאין מטבע נקנה בחליפין אפילו בלשון חיוב והאריך בכל זה והסכימו עמו רבני תוניס יע"א כמ"ש בפנים דקכ"ז ע"ג
סימן ך בראובן ושמעון שהיו שות' ושוב חלקו השותפות בניהם ובשטר חלוקת השות' כתבו שהחוב שנשאר עליהם למרסיליא נתחייב שמ' לבדו לפורעם ואחז"ר מחלוקת שותפותם ואח"מ שמ' הנז' תבעו מראו' הנז' החוב הנז' ותפיס ראובן הנז' תכשיט מאלמנת שמעון הנז' נגד החוב הנז'. העלה דהדין עם ראובן ותפיסתו תפיסה מעליא הוי מכמה טעמי דק"מ ע"ד
סימן כא ראובן בן יעקב שטען על שמו"ל בני דודו אברהם כמה טענות הן מצד שני שטרות על הדיר שיש בידם והם כתובים על שמו והן מצד פנקס אביהם שאביהם נשאר חייב לו סך מה ככתוב בפנקס אביהם נ"ע והן מצד המעב"ד שבידו מחת"י רב העיר ומרשימת האש' הכתובה בכת"י רב העיר שאביהם נ"ע נשאר חייב לו סך רב ושו"ל הנז' השיבוהו ע"כ פרט ופרט. העלה דהדין עם שמעון ולוי הנז' ופטירי ועטירי מכל טענות ראו' הנז' מכמה צדדים הנאמרים באמת מפ"ס ומפ"ס ככל הכתוב זאת לפנים דק"ן ע"ב
סימן כב ראובן שהוציא מתח"י שט"ח. על דיר היונים שבירושת"ו והוא כתוב לשם יעקב וטוען שהוא שייך לי ויעקב עצמו נתנו לו בהיותו בחיים ע"פ הקבלת עדות שבידו ושלח לגבותו מן הדיר הנז' ע"י שליח ותכף נשמע הקול ללוי בן יעקב וגברה ידו ע"י הקונסוליס יר"ה ותפס המעות של השטר הנז'. העלה לדינא דתפיסת לוי הנז' לא הוי תפיסה כלל וראובן זכה בשטר הנז' ע"פ קב"ע הנז' שבידו ומכמה טעמים וחייב לוי להחזיר המעות ליד ראובן הנז' דקנ"ג ע"ג
סימן כג ראובן ושמעון ולוי שהיו שותפים יחד וראובן ושמעון לוו מיאודה סך מה לצורך השו' בשטר עיסקא ובהגיע זמן הפרעון דחק המלוה לראובן לפרוע לו שטרו הנז' ובא לוי וכתב ליאודה המלוה שטר ערבות בכת"י ובחת"י שהוא מחוייב לפורעם לו קמא קמא ואולם לא נתחייב לוי בערבות הנז' בקנין כלל ושוב פשט לו את הרגל ולא רצה לקיים חייבו וערבותו בטענה שלא נתחייב בקנין והוא ערב לאחר מ"מ בלי קנין דל"מ. העלה דחייב לוי לקיים חיובו וערבותו אפילו שלא היה ק"ס הן מצר הדין הן מצד מנהג הסוח' דקפ"ז ע"א
סימן כד בשותף שפשע בפוליסא אחת ששלח לו סוחר אחד לגבותה לו מן ערל אחד ונתרשל השותף ולא עשה על הערל הנז' פורטי' בדין הסוחרים והחזירה לסוחר וביני ביני נשבר הערל הנז' והסוחר הפסיד סך הפוליסא הנז' ושוב בא ליד הסוחר ממון מהשותף הנז' ותפס אותם כנגד הסך של הפיליצה שהפסיד על ידו. העלה סו"ד דהשותף, הנז' פטיר ועטיר מכלום בהתרשלותו הנז' וחייב התו' הנז' להחזיר לו כל מה שתפס ממני ועכ"פ השותף הנז' חייב בדין הוא לבדו בכל מה שתפס ממנו הסו' הנז' ואין להפסידו לשותפו בהם כלום כי הכל עליה דידיה רמיא דהוא הסובב והגורם וכ"ז מדינא שלא מתורת מנהג הסו' אמנם אם מנהג הסוחרים אינו כן אזלינן בתר מנהגם ככל הכתיב זאת לפנים דקפ"ט ע"א
סימן כה אלמנה שסילקה שעבוד כתיבתה מסך מה מנכסי בעלה ושוב נתנתם במתנה לבנה הקטן הם ופירותי' ופ"פ אך בתנאי וע"מ שיגיע בנה הנז' לפרק הנושא וכ"ו היה בשטר ובקגו"ש ושוב מת הבן הנז'. העלה דשטרא דנא ל"מ כלל וזכו בסך הנז' יורשיו אחי אביו מכמה טעמי המובאים לפנים האר"ש דר"ג ע"ג
סימן כו בעידי כיעור שהעידו על אשה אחת אם נאסרה על בעלה ומצי לגרשה בע"כ או לא. העלה דלא נאסרה עליו מצד הדין ול"מ לגרשה בע"כ מצד השבועה דרביעא עליה שנשבע לה בכתו' שלא יגרשנה בע"כ דרי"ט ע"ב