אור ברסלב
פני יצחק חלק א ספר פני יצחק

פני יצחק חלק א· רבי יצחק אבולעפיה

ספר פני יצחק

הקדמת המחבר

חלק אורח חיים הלכות ברכות סי' אבג"ד

אמר המחבר יא"ה בראותי כד הוינא טליא מיום שעמדתי על דעתי משרז"ל אסור לאדם ליהנות מעה"ז בלא ברכה וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכאילו לו נהנה מקדשי שמים דכתיב לה' הארץ ומלואה מאי תקנתיה ילך אצל חכם וילמדנו הברכות כדי שלא יבא לידי מעילה וגם ארז"ל כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל והוא חבר לאיש משחית שהוא חבר לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. וידוע מי שגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה הוא דומה לגוזל את נפשו וכ"ש לגוזל את הרבים שע"י נתמעט השפע ממקור הברכו' וק"ו מי שגוזל את השכינה ורע מכולם שנקרא חבר לירבעם כ"ן שחטא והחטיא את הרבים שאין מספי' בידו לעשות תשובה הרי כמה גדול עונשו ומי שנזהר שכרו רב שע"י בא שפע טוב שבע רצון ממקור הברכות לכל העולמות עליונים ותחתונים כמ"ש כ"ז הרב קטר של"ה יע"ש ועוד מי שאינו מברך על מה שהוא נהנה בעוה"ז הוא גוזל את נפשו ממש כי ידוע דהברכות שמברך האדם הם מזון וחיות הנפש שאינה נזונת כ"א מן הברכות דוקא והגוף מן האוכל והמשקה כנודע. וא"כ איך האדם יגזול מנפשו ממש וכשאינה נזונת נפשו מברכותיו אין לה קיום והעמדה בגופו כלל ומוכרחת להסתלק ממנו ובחצי ימיו תעזבנו ב"מ. גם ארז"ל שכל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא ש"ש לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן כמ"ש בש"ע סי' רט"ו ועוד אמרו כל המברך ברכה לבטלה כאילו מוציא ש"ו לבטלה ומשם הרמב"ן כתבו הפוסקים שהמזכיר ש"ש לבטלה אף כי לא נדוהו ב"א הוא יחלוץ מנעליו וישב על הקר' בנידוי ויבקש משלשה ש שיתירו לו ואם לא עשה כן ח"ו עליו נאמר אם לא תשמור לעשות וכו' וכמה וכמה יותר מזה הפליגו חכמי המוסר ראשונים ואח' בגודל עונש מי שאינו מברך ברכת הנהנין ושאר ברכות או אפילו כשמברך אינו מברך כראוי וכהלכה עיין עליהם הלא בספרתם חלקם בחיים ובפרט בספרי רבני האח' המוסריים פלא יועץ באות ב' ערך ברכות ומתוק לנפש להרב מהרי"ץ פרחי איש ירושלים כמו שיראה הרואה דבריהם הנאמרים באמת המלהיבים את הלב ליראי ה' ולחושבי שמו ובאמת אמרו מברכותיו של אדם ניכר אם הוא ת"ח וירא שמים או לא כידוע. וכשאני לעצמי בראותי כל זה ויותר מזה בספרי המוסר כנ"ל חם לבי בקרבי לסדר לעצמי דיני ברכות בקונטרי' מיוחד ע"ס א"ב להיותם תמיד חקוקים על לוח לבי ולא ישכח ממני מאומה. אמנם לפרטם ולבארם כולם א"א כי הם מקצוע גדול בתורה ולא יכילום מגלות וספרים אי לזאת בחרתי לי דרך קצרה ללקט באו'מרים מפי סופרים ומפ"ס קצת מקצת דיני ברכות ע"ס א"ב הנצרכים והרגילים יותר בפי כל אדם ועשיתים קונ' קטן להיותם אצלי למזכרת. והן עתה שזיכני ה' לחבר ספרי זה הקטן פני יצחק על יו"ד ואה"ע וח"מ אמר לי לבי מה טוב ומה נעים להדפיס קונט' דיני הברכות הנז' ללמוד וללמד את נערי בנ"י הי"ו כאשר צוונו ה' אלהינו ולקיים דברי חכמים במקצת אשר למדונו להועיל לחבר ספר אסיפת חכמים מחי' דינים מלוקטים מהראשונים ואת אחרונים כמו שכ' הרב החסיד מהר"ר אליעזר פאפו בספרו הנחמד פלא יועץ ד"ך ע"ב ערך אסיפה יעש"ב. אי לזאת הסכמתי אני אל לבי להדפיס קו' דיני הברכות הנז' להיות זוכה ומזכה את הרבים קטני ונערי בני ישראל בס"ד וה' יעזרנו ע"ד כבוד שמו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לשרתו ולברך בשמו ולעובדו בלב שלם המחשבה ודבור ומעשה אכי"ר:

אות א

(א) אילנות ברכת אילנות בפרח אחד ובשתי אילנות סגי לברך עליהם ויוכל לברך גם על אילנות שבחצירו כ"כ הרב פרה"א ח"א דכ"ט ע"א וז"ל הרב חיד"א בס' מורה באצבע די"ד ע"א ישתדל לברך ברכת האי' כימי ניסן והמדקדק' מקפידים שיהיה בניסן דוקא. ויהיו ב' אילנות ויוצאים לשדה לברך עכ"ל. וכ"כ הרב חסד לאלפים דקל"ז ע"ב דאפילו ביום ראשין של ר"ח אייר יוכל לברך יע"ש. ועיין בס' מועד לכל חי מ"ש בזה יעש"ב וגם על פרחי שקדי' בניסן יש לברך כמ"ש הברכ"י סי' רכ"ו יע"ש:

ב אין לברך ברכת אילנות כ"א על פרחי אילני מאכל דוקא ולא על פרחי אילני סרק כמ"ש הבאה"ט סי' רכ"ו משם הלק"ט יע"ש:

(ג) אילני סרק ברכת פרות אילני סרק נהגו העולם לברך בורא פרי העץ כמנהג רבינו האר"י דלא כמרן כמ"ש הברכ"י בסי' ר"ג והזכו"ל ד"ד ע"ב יע"ש. ובפרט על הבלוט ודאי דיברך העץ לכ"ע כמ"ש הרב נוה שלום ד"מ ע"א אות ו' יע"ש:

(ד) אורז מבושל הנקרא בערבי (מפלפל) אף שלא נתמעך האורז בלל יש לברך עליו בתחילה מזונות בן עלתה הסכמת כל האחרונים במ"ש הברכ"י סי' ר"ח ולאחריו בורא נפשות. ואם בירך על המחיה בדעבד יצא כ"כ הברכ"י שם והחס"ל והק"ס דמ"א ע"ג והזכו"ל ד"ד ע"ב. ועיין להרב מים שאל סי' י"ז ויברך אברהם סי' ד' מ"ש כדין ברכה א' על האורז יע"ש ופוק חזי מאי עמא דבר:

(ה) אגסים הנקראי' בלשון ערכי אג'אץ) ברכתם בורא פרי העץ ואם אכל כזית מהם מברך לאחריהם בנ"ר ב"כ הרב ק"ס שם:

(ו) אפונים הנק' בערבי (קצ' אמיה) כשהם קלוים ובלעז (ביליביזס) מברך עליהם אדמה ולאחריהם בנ"ר ואם כתשם היטב עד שנעשו קמח מברך עליהם שהכל כ"כ הברכ"י והק"ס שם וכ"ש אם ערב בהם צוקאר דודאי מברך לפניהם שהכל בית יאודה ח"ב סי' צ"א:

(ז) אשר יצר מי ששתה סם המשלשל צריך לברך בכל פעם כמ"ש הרב י"א וכן הוא המנהג ברכ"י בסי' ז' בס"א שם אות ג' יע"ש. ודלא בהב"ע ד"ח אות ג' שכ' ס' ברכות להקל וימתין לברך אחר שיגמור יע"ש דליתא:

(ח) אם עבר זמן מה ולא בירך שוב לא יברך כהסכמת הברב"י שם. ובל שלא עבר כי אם פחות מחצי שעה יברך כ"כ החס"ל ד"ט ע"א:

(ט) אין לברך בבוקר אלא אם עשה צרכיו דוקא כס' רבינו האר"י ז"ל הברכ"י שם:

(י) מי שאכל איזה דבר שנתחייב לברך עליו ברכה אחרונה וקודם שבירך הטיל מים צריך לברך תחילה אשר יצר ואח"כ הברכה אחרונה כמ"ש האח' משם רש"ל ועמ"ש ע"ז הזכו"ל ד"ה ע"א יע"ש:

(יא) מי שעשה צרכיו ולא בירך אשר יצר אם נזכר קודם שהתחיל להתאוות לעשות צרכיו פשיטא שיברך ואם נזכר אחר שהתחיל לו תאוה לא יברך. כ"כ הב"ע אות ה' משם הרב מהרא"ן בתשובה כ"י יע"ש. ולפי מש"ל למעלה משם הברכ"י והחס"ל שהסכימו דכל שעבר יותר מחצי שעה שיצא לא יברך דעבר זמנה מקרי אם כן לא תליא באם נזכר קודם שהתחיל להתאוות או לא וכן עיקר דכל שעבר חצי שעה ולא בירך שוב לא יברך בהסכמת האחרונים ותשובת מהרא"ן לא זכינו לאורה והגם דנימא דרב תנא היא ופליג הא קי"ל ס' ברכות להקל ושוא"ת עדיף:

(יב) אירופי הנקרא בלשון ערבי (דבס) והוא מי ענבים שנקפאו מברך עליו שהכל ולאחריו בנ"ר כ"כ הברכ"י בס' ר"ב וכ"כ הק"ס בדמ"ב ע"א משם הכנה"ג בתשו' סי"ד יע"ש:

(יג) אבטיח מן אבטיח שבמצרים הנמצא בתוכו מים מכונסים נחלקו בו מורה א' עם הרב גו"ר א"ח כ"א סי' כ"ו אם מברך עליו שהכל או אדמה יע"ש ולענין דינא נלע"ד דטפי עדיף לברך עליו שהכל כיון דקי"ל על הכל שבירך שהבל יצא וגם אם יברך בפה"א יצא כיון דהגו"ר סבר הכי ופשוט וה"ה לשאר אבטיחים דעלמא שיוצא מהם מעט מים סמוך לקלפתם כשחותכין ביד או בסכין סמוך לקליפה דאין צריך לברך עליהם שהכל דברכת הפרי פוטרתן כמ"ש האחרונים:

(יד) אכילה באונס אין צריך לברך כמ"ש מור"ם סי' ר"ד ודלא כהמ"א שם סק"ך והפר"ח בליקוטי א"ח סי' ר"ד שתמהו על זה וחלקו עליו והסכימו דצריך לברך ועיין להרב גן המלך בסי' צ"ח ולהרב אגו"ב ד"ו עד שתי' שפיר לקו' המ"א והפר"ח יע"ש ולא יהיה אלא מחלוקת הא קי"ל ספק ברבות להקל ומזה תמהני על הרב בית מנוחה דפ"ז ע"ב שהביא דברי המ"א שדחה דברי רמ"א בסתם בלי חולק כנראה שגם הוא מסכים הולך דצריך לברך הפך פסק רמ"א והיא תימה כיון דקי"ל סב"ל וגם לא זכר לא לדברי הפר"ח ולא לדברי הרב אגו"ב הנז"ל ונה"מ שתי' שפיר לקו' המ"א והפר"ח הנז' כנ"ל. ומ"ש עוד המג"א דלכן השמיטו מרן בש"ע. אין זה הכרח כלל דכמה דינים פשוטים מביא מרן בב"י ומשמיטם בש"ע אע"ג דהלכתא ני נינהו כמ"ש הרב חיד"א בכמה דוכתיה ככתוב אצלי בזה באורך במ"א. גם ראיתי להרב חס"ל בדקכ"ד ע"א אות ו' שפסק בפשיטות בס' מור"ם יע"ש וכן עיקר:

(טו) אם אכל דכר מחמת סרבנות נגד רצונו או שהוא מתענה ואוכל באמצע תעניתו כדי שלא לגלות נסתפק בזה החס"ל שם אם נכנס בכלל כילה באונס ואינו צריך לברך או לא והניח הדבר בס' אצלו יע"ש. ולענד"ן פשוט דאף לרעת מור"ם בכגון דא חייב לכרך דאין זה בכלל אונס כלל כיון שהוא הביא האונס על עצמו וברור:

(יו) אגוז אגוזים לחים הכבושים עם צוקאר שקורין בלעז (דולסי) מברך עליהם שהכל כמ"ש בסי' ר"ב סי"ד אבל על שאר הדברים הנאכלים כמות שהם חיין כגון תפוחים וכיוצא א"נ דברים הנאכלים כשהם מבושלים כגון קרא וכיוצא מברך עליהם כברכתן. ושאני אגוז הרך הירוק דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי עכ"ל הרב נוה שלום ד"מ ע"ב אות ד' יע"ש. אבל הרב י"א שם בסי' ר"ב כתב משם הרשב"ץ דאגוזים הקטנים שאינם ראוים לאכילה כשהם חיין ועושים מהם מרקחת נראה שמברכים אדמה שאא"ל העץ דהא לא נטעי להו אדעתא דהכי ולברך שהכל אינו נראה הילכך שדי עליהו מלתא מציעתא דהיינו אדמה עכ"ל יע"ש. ולענין הלכה למעשה נראה דלא יברך אלא שהכל כיון דקי"ל על הכל שבירך שהכל יצא ובפרט דנדון זה דאיכא פוס' קמאי דס"ל דמברך שהכל כנ"ל ואם בירך עליהם העץ יצא כ"כ החס"ל דקכ"א אות י"א ע"ש וכ"ש אם ברך אדמה דודאי יצא כיון דאיכא מ"ד דעיקר ברכתם בפה"א כנ"ל:

(יז) אגוז גמור בין שאוכלו כמות שהוא חי ובין אם הוא מטוגן בדבש מברך עליו העץ ולאחריו בנ"ר דהאגוז עיקר והדבש אינו בא רק למתק כמ"ש מור"ם סי' ר"ב ומיירי באגוזים גדולים כמ"ש הי"א שם וכ"כ הק"ס דמ"א ע"ב:

(חי) אגוז מושקאט מבר' עליו העץ כמ"ש מרן בש"ע שם והוא הנקרא אצלנו בערבי (ג'וז אל טיב) וכן (ג"ח ל הנד) הבאים מערי הודו מברך עליהם העץ דפירי אילן הם וגם נאכלים כמות שהם חיים כידוע. אמנם על החלב שנמצא בתוך אגוזי הודו הנז' אם רוצה לשתותם לבדם ודאי דיברך שהכל ואם אכל האגוז עצמו עמהם נפטרים בברכת הפרי כדין מי אבטיחים הנז' כנלע"ד:

(יט) אתרוג הנקרא בערבי (תרנג') ונאכל כמות שהוא חי מברך עליו העץ ולאחריו בנ"ר. וה"ה אם הוא מטוגן בדבש שיברך עליו העץ דומיא דאגוז גמור המטוגן בדבש הנז"ל כ"כ הק"ס דמ"ב ע"א משם הבאה"ט סי' ר"ה. וכן על מין אתרוג הנקרא בערבי (כבאד) ובלעז סידרא דבין אם אכלם חיים או מטוגנים בדבש או צוקאר מברך העץ וכן על אתרוג שלא נגמר בשולו שיהיה ראוי לאכי' ואוכלו כשהוא מרוקח בדבש מברך בפה"ע כמ"ש הרב מגן שאול סי' ס"ה מר וקציעה סי' ר"ה:

אות ב

(ך) בוסר הנקרא בערבי (חצרום) ובלעז אגראס מברך עליו אדמה כהסכמת מרן סי' ר"ב שכן הוא העיקר ודלא כהחולקים ואומרים שהכל. כ"כ הברכ"י בסי' ועיין בזכו"ל ד"ה ע"א שהביא תשו' הרדב"ז סי' נ"ו דס"ל דמברך על הבוסר העץ יע"ש. וכ"כ הרב פנים מאירות ח"א סי' נ"ח עי"ש והרב שכנה"ג סי' ר"ב כתב משם הרדב"ז עצמו שיש לברך על כל מין בוסר אדמה שלא לחלוק בברכות והביא ד"ק הק"ס דמ"ב ע"א עי"ש ואם בירך על הבוסר בורא פרי העץ יצא כמ"ש החס"ל דק"ך ע"א יע"ש וה"ה אם בירך שהכל יצא וה"ה אם הבוסר מטוגן בדבש או צוקאר דמברך עליו אדמה ואם בירך שהכל או העץ יצא כנ"ל ולענין ברכה אחרונה על הבוסר כתב החס"ל שם דיש ספק יע"ש ולא הודיענו מהו ספיקו דאם באת לפוטרו מטעם דאזוקי מזיק אם כן גם מברכה ראשונה ראוי לפוטרו ולדעתי נראה פשוט דאם אכל מהם כשיעור דחייב לברך בנ"ר דלפוטרו בלא כלום א"א וברור:

(כא) ביצה מבושלת מברך לפניה שהכל ולאחרי' בנ"ר כיון שאין גדולה מן הארץ כמ"ש הק"ס שם וה"ה האוכל חלמון ביצה כמות שהוא חי לצחצח הקול יברך שהכל דאף שאינו נהנה בטעמו מ"מ הוא נהנה בגרונו כ"כ המחב"ר סי' ר"ד משם קונ' כ"י והביאו הזכו"ל שם וכ"כ החס"ל דקכ"ז ע"כ אות ז':

(כב) בני אסא פי' ענבים הגדלים בהדס אע"ג דבשלם והויין כפירות אינו מברך אלא שהכל כמ"ש מרן בסי' ר"ג וכתב המג"א שם דלא חשיבי לברך עליהם בפה"ע דהו"ל כפירות שמוציאים אילני סרק ובט"ז כתב שאם אינם ראוים לאכילה כשהם חיים אין לברך עליהם שהכל אפילו אם בשלם עכ"ל הק"ס שם ע"ג ופה עוב"י מתא דמשק יע"א נמצא לרוב ענבים הגדלים באילנות של הדסים גנות ופרדסים ונאכלים כמות שהם חיין וערבים לחיך מאד ועולים על שלחן מלכים בקנוח סעודה כשאר פירות החשובים ומברכים עליהם העץ כידוע והיינו טעמא דמעיקרא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי למיכל ענבי דידהו ובודאי דצריך לברך עליהם העץ ואין צורך עוד לומר דסמכו העולם לברך עליהם העץ ע"ד רבינו האר"י שהיה מברך העץ על פירות אילני סרק שהם טובים לאכילה כמ"ש האח' משמו וכמש"ל ועמ"ש הבא"ט בסי' ר"ג סק"ב יע"ש:

(כג) בצלים הרכים שלא הזקינו עדין שראוי לאוכלם חיים אם אוכלם בלא פת מברך עליהם אדמה ואם הזקין ואוכלו חי בלא פת מברך עליו שהכל ובצל מבושל או צלי מברך עליו אדמה כמ"ש הק"ס והזכו"ל שם משם הבה"ט ומע"מ יע"ש:

(כד) בשר בין צלי או מבושל או יבש אם אוכלו בלא פת מברך עליו שהכל ולאחריו בנ"ר וה"ה כל דבר שאין גדולו מן הארץ כמשז"ל:

(כה) בדינג'אן מברך עליו בפה"א ולאחריו בנ"ר ברכ"י סי' ר"ג . וה"ה לטומאטיס ודוקא אם אוכלם מבושלים בלא פת אבל אם אכלם חיין או עם חומץ ושמן דהינו (סלאטא) כנהוג מברך עליהם שהכל וה"ה לכל הירקות שטובים יותר מבושלים אם אוכלם חיין מברך עליהם שהכל כ"כ החס"ל דקכ"ב אות ה'. ואם בדיעבד בירך עליהם בפה"א יצא כמ"ש הברכ"י בסי' מ' משם הפני"מ יע"ש אבל חזרת בכל אופן מברך עליה אדמה כמ"ש הרב נוה שלום דף אות :

(כו) ברכה אחרונה ירא שמים לא יאכל אלא שיעור כביצה כדי להתחייב בברכה אחרונה לדעת כל הפוסקים עיין להרב מר וקציעה בסי' ר"ה הביאו עיקרי הד"ש סי' י' אות ח"ן ואם אכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים פטור לגמרי מברכה אחרונה כמ"ש מרן סי' ר"י זולתי בדבר שהוא בריה כגון גרגיר של ענבים או רמון דאיכא מ"ד דחייב לברך אחריהם אע"פ שאין בהם כזית לכן טוב ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית ואם הסיר גרעינתה מתוכה שוב אין לה דין בריה ויכול לאוכלה בלא ברכה אחרונה כמשז"ל:

(כז) כל דבר שנמוח ונעשה משקה לענין ברכה אחרונה משתער ברביעית כמ"ש החס"ל דקכ"ז סע"א משם הגו"ר יע"ש ועיין בקול אליהו ח"א א"ח סי' ז' מ"ש עליו יע"ש:

(כח) כזית שנצטמק יחזר ונתפח מברך עליו ברכה אחרונה כמ"ש גן המלך סי' קכ"ב והי"א הביאם הבאה"ט בסי' ר"י סק"א ואם לא חזר ונתפח אין לברך עליו כלל יע"ש ואם עיקרו הוא פחות מכזית ונתפח אין לבדך עליו כלל כ"כ גן המלך והחס"ל דף קכ"ז ע"ב אות י' ועיין קול אליהו א"ח סי' ח' ז"א סי' כ"ט ז"י סי' ח"י:

(כט) כל האוכלים מצטרפים לכזית לברך ברכה אחרונה כגון אם אכל חצי זית מז' המינין וחצי זית אחר משאר הפירות מברך עליהם בנ"ר כ"כ הכנה"ג והמג"א כתב דה"ה חצי זית פת וחצי זית דבר אחר יע"ש וציר שע"ג הירק מצטרף דכל אכשורי אוכלא הוא אוכלא וה"ה פת השרויה במשקה או ביין מצטרף המשקה שבתוכו לשיעור כזית אבל רוטב של בשר אינו מצטרף דהוי משקה כ"כ המג"א ואם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה בניהם יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרפין לברכה אחרונה. ואם אכל פחות מכשיעור ויצא לחוץ וחזר למקימו דדינא הוא דצריך לברך שנית בתחלה אפילו בפת מצטרפין שתי האכילות לכשיעור וחייב לברך ברכה אחרונה. כ"כ המג"א והביאו הבאה"ט סי' ר"י סק"א והחס"ל דקכ"ז ע"ב אות ה' יע"ש. אבל אם בתחלה לא היה דעתו לאכול כי אם חצי זית ואחר שאכלו נמלך וחזר ואכל חצי זית אחר ספק אם מצטרפין כ"כ החס"ל שם. ועיקר הספק הוא מהלק"ט ח"ב סי' קמ"ז הביאו הבאה"ט סי' קס"ח סקכ"א יע"ש וספק ברכות להקל שלא לברך לאחריהם כלום ופשוט ועיין בכס"א סי' ר"י אות ב' ואין דבריו נראים להלכה כיע"ש:

(ל) אכילה ושתיה אין מצטר' לשיעור ברכה אחרונה כ"כ גן המלך סי' א"ך בית יהודה סי' א"ך ובאה"ט וברכ"י סי' ר"י ואינו מברך לאחריהם כלום ועיין בזכו"ל דא"ך ע"ב אות צ' מ"ש ע"ד הבאה"ט שבסי' ר"ז והוא פשוט:

(לא) ברכה אחרונה שמברך על היין אינה פוטרתו מברכת בנ"ר שמחויב לברך על המים ששתה תחילה קודם היין כ"כ הרב"ד סי' פ"ז והביאו הזכו"ל ריש דא"ך ע"א יע"ש והחס"ל סקע"ד אות א' בהגהה הביא לנו דהרב נשמת חיים א"ח סי' ה' ועה"ש סי' ר"ח סק"ז והא"ר שם חולקים בזה וס"ל דאפילו באופן שלא פטר היין מברכה ראשונה עם כל זה ברכת על הגפן פוטר למים מן ברכה אחרונה יע"ש וכיון שכן הא ודאי דטפי עדיף שלא לברך בנ"ר על המים ששתה תחילה דספק ברכות להקל ועיין עיקרי הד"ש סי' י' אות מ"א נ"ש סי' ל' בתי כהונה ריש ח"ב וה"ה היכא דלא היו המשקין לפניו בשעה שבירך על היין והוצרך לברך על המשקין לפניהם כיון שבאו אחר כך דאינו צריך לברך לאחריהם דברכת על הגפן פוטרתם דלא כבאה"ט סי' ר"ח סקכ"א משם המרדכי יע"ש. ועיי' מעשה אברהם סי' מ"ב:

(לב) בברכה אחרונה על פירות חוצה לארץ שבאו לא"י אם אכלם כמות שהם חותם כחו"ל כ"כ הרב א"ק ח"א סי' ב' שר"ה סי' א' ועיין בחס"ל סי' ר"ח דקכ"ה ע"ב בהגהה שכתב משם הי"א דאפילו יודע בברור שבאו מחו"ל מסיים בה ועל פירותיה יע"ש ואין המנהג כן בא"י ת"ו כידוע וכ"כ הפרה"א ח"ג דף י' ע"ג יע"ש:

(לג) אם רוצה לשתות יין ומים כאחד ומביאים לפניו כוס גדול שבו מעט יין ומברך עליו בפה"ג ושותה מעט ואחר כך נותן בו מים הרבה באופן שנתבטל טעם היין שותה מהם יותר מכדי רביעית דהא ודא פשיטא דצריך לברך אחריו בנ"ר אפילו שלא הוצרך לברך שהכל לפניהם דברכת היין שבירך תחילה פטרה את המים מלברך שהכל עם כל זה חייב לברך לאחריהם בנ"ר ופשוט כ"כ הכס"א סי' ר"ח אות ד' ובודאי דאיירי שלא בתוך הסעודה ופשוט:

(לד) אכל ושתה יותר משיעור ברכה אחרונה ושוב הקיא אינו חייב לברך ברכה אח' כלל כן הסכים הברכ"י סי' ר"ח ודוקא אם הקיא כל מה שאכל אבל אם לא הקיא הכל חייב לברך ועיין פרי הארץ ח"ב סי' ז"ך יקרא דשכבי דרוש כ"א קול אליהו ח"א א"ח ס' ט' כס"א סס"י קפ"ד:

(לה) אם אחד אכל כסנין והוא מסופק אם אכל כשיעור או אפילו אכל כשיעור ובא לצאת בברכת חבירו שאכל כסנין ופירות ז' מינים יצא השומע י"ח כ"כ הברכ"י סי' רי"ג ובמחב"ר שם והחס"ל דף קכ"ט ע"א אות ב' ועיין בגו"ר כ"א סי' י"ז ובירך אברהם סי' ז' וכתב הזכו"ל בדי"ג ע"א דמכאן יוצא למה שנוהגים בבית החתן ואבי הבן כשמבקרים אותו דהחזן מקדש ומברך ברכה אחרונה על המחיה ועל הגפן ויוצאים כלם אע"פ שהם לא שתו יין וכדברי הרב והיא היא עכ"ל יע"ש:

(לו) אם אכל כסנין והוא מסופק אם אכל כשיעור ברכה אחרונה ושתה יין או אכל פירות משבעת המינים כשעור ברכה אחרונה לא יכלול בברכת מעין שלש שחייב לברך על היין ששתה או על הפירות שאכל לא יכלול על המחיה ג"כ על הספק וכן עזה"ד אם שתה משקה והוא מסופק אם ברכתו על הגפן לא יכלול וגם בנ"ר לא יברך ושוא"ת עדיף כ"כ מרן ומור"ם סס"י ר"ח והחס"ל שם דקכ"ו אות י"ז והבאה"ט שם סקכ"ד משם המ"א יע"ש וה"ה היכא דשתה יין ויש לו ספק אם שתה רביעית או כשיעור כזית די"א שיעורו בכזית וי"א רביעית אינו יכול לכלול על הספק בתוספת בברכת אחרת מעין שלש ודין זה נפיק במכ"ש מדין הנז"ל כ"כ הזכו"ל די"א ע"א בערך כולל יע"ש:

(לז) ברכה אחרונה על ז' מינים אם טעה או שכח ובירך עליהם בנ"ר במקום מעין שלש או איפכא עיין להגו"ר כ"א סי' ט"ו ולהלק"ט ח"א סי' ב' ולהמחב"ר סי' ר"ט והמוסכם הוא דבדיעבד יצא וכ"כ הזכו"ל דכ"ד ע"ב בערך שהכל מהבאה"ט והגו"ר יע"ש:

(לח) ברכת אירוסין אי ליכא עשרה. אין עכוב מצד הדין כלל ב"ח וב"ש ובאה"ט אה"ע סי' ל"ד:

(טל) ברכת אירוסין בשעת חופה ואם קדש כבר ע"י עצמו או ע"י שליח וכבר ברכו ברכת אירוסין כמו שהעלתי בעניותי בתשו' אה"ע דהנכון לברך ברכת אירוסין בשעה שמקדשה השליח בשם ומלכות כדין ובשעת חופה נכון לברך בלי הזכרת השם יעש"ב וכ"ש אם כבר קדשה הוא עצמו מקודם בברכת אירוסין דאין לברך שנית בעת החופה כי אם בלי הזכרת השם וצריכה כוס בפני עצמו כמ"ש סם חיי סי' ן' ובעיקר הדין בקי' ע"י שליח אם יברכו בק' השליח אז בעת החופה עיין בנימין זאב סי' מ"ו תשב"ץ ח"ב סי' ע"ד שבו"י ח"ב סי' קל"ג פרי הארץ אה"ע סי' א' פרה"א ח"ד ד"י נחלת שבעה דל"ד ראש משביר אה"ע סי' א"ך ובמ"ש אני עני בתשו' הנז"ל ועיין בכס"א אה"ע סי' ל"ד אות ד' שכתב דאם לא נתקדשה בעשרה ולא בירך השליח הכריע הרב ב"ז סי' מ"ו דחוזרים לברך בשעת כניסה לחופה וכ"כ מהריק"ש ואנו עשינו מעשה שלא לחזור ולברך אפילו בלא שם ומלכות ועיין בכנה"ג עכ"ל יע"ש ולענ"ד לא יפה עשו והרבה הפריזו על המדה שלא לברך אפילו בלא שם ומלכות והעיקר הוא לברך בלי הזכרת השם בעת החופה דוקא אבל בשם ומלכות לא כיון דכבר קד ופשוט:

(מ) ברכת אירוסין לחרש שנשא פקחת אם היה מקום לומר דגם הכלה שייכא בברכת אירוסין יכולים לברך ברכת אירוסין להוציא הכלה י"ח אמנם בחדש שנשא חרשת אין לברך ברכת אירוסין כלל ואפילו הכי מיקרי נשואין כ"כ הגאון נודע ביהודה במה"ת סי' א'. ואנדרוגינוס שנשא אשה העלה הגאון הנז' שם דיקדשנה בחופה וקי' בלא ברכת אירוסין כלל ומה טוב לכוין שתהיה חופתם כאחד עם חתן אחר וכלה שלו דישמע הברכות של החתן ההוא יעש"ב:

(מא) אם טעה החזן וברך ברכת חתנים קודם ברכת אירוסין דעת הרא"ם ח"א סי' ד' דצריך לחזור ולברך ברכת אירוסין ואחריה ברכת חתנים יע"ש אבל מדברי הריב"ש נראה דאין צריך לחזור ולברך ברפת חתנים כ"כ הבאה"ט סי' ס"ב סק"ג יע"ש. ומשמע מדבריו דעל כל פנים ברכת אירוסין צריך לברך אחר שכבר ברך ברכת חתנים לדעת הריב"ש וליתא דמדברי הריב"ש נראה ברור דאין צריך לברך עוד לא ברכת ארוסין ולא ב"ח כמ"ש הכנה"ג שם הגהט"ו אות ז' וכבר הושג בזה הבאה"ט מהזכו"ל אה"ע דרס"ז ע"ב ומהגאון פתחי תשובה הנד"מ על ש"ע אה"ע סי' ס"ב יע"ש ולענין הלכה למעשה הנה מהריק"ש שם כתב דיברך ברכת אירוסין אחר שכבר ברך ברכת חתנים ושוב א"צ לחזור ולברך ב"ח יע"ש. והא ודאי משום שלא ראה דברי הריב"ש הנז' ובכן הנכון הוא שלא לברך עוד לא ברכת אירוסין ולא ברכת חתנים דספק ברכות להקל כיון דהריב"ש והרא"ש פליגי בדין זה וגם הרדב"ז בחדשות סי' רע"ב הניח דין זה בצ"ע ועיין בתשו' הרדב"ז דפוס ויניציא סי' שע"ב ובהרדב"ז ח"ה סי' ש"א שכ"ז וכן הסכים הרב חיד"א בעין זוכר והבית עובד דקצ"ט ע"א אות ט' שלא לברך עוד ברכת נשואין יע"ש ולדעתי גם ברכת אירוסין נמי אין לברך לא יקדשנה בלא ברכה דברכות אינן מעכבות מאחר שכן נראה מדברי הריב"ש וכמ"ש הרבנים הנז' ועיין בשיו"ב אה"ע סי' נ"ה:

(מב) ברוך הוא וברוך שמו. הנה הרב דב"ש סי' רצ"ה והמט"י סי' קכ"ד ורש"ל בפ"ח דברכות עלו בהסכמה דכל ברכה שהוא שומע מחבירו ומכוין לצאת בה ידי חובתו אינו אומר ברוך הוא וברוך שמו דהוי הפסק יע"ש והרב מער"ק בפ"א מה"ב חולק ע"ז וס"ל דמצי השומע לענות ב"ה וב"ש דלא הוי הפסק יע"ש והברכ"י בסי' רי"ג הסכים דנכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב"ה וב"ש יע"ש וביוסף אומץ סי' ע' אות ג' כתב עוד ע"ז וז"ל ומנהג העולם יודעים ולא יודעים אף בברכה שיוצאים י"ח עכ"ל יע"ש וע"ע בספריו הק' מראית העין בליקוטיו סי' י"א אות ט' ובטוב עין סי' י"ד אות מ"א. ובעיקרי ה. הד"ט סי' יו"ד אות ל"ב ובזכו"ל ח"א ד"ה ע"ב ובח"ג ד"ג ע"א וע"ב שרמז כ"ז יע"ש. והרב חס"ל דקכ"ט ע"א אות ג' כתב וז"ל אפילו לענות ב"ה וב"ש נכון הדבר שלא לענות בברכה שמכוין לצאת בשמיעה די"א דחשיב הפסק באמצע ברכה דשומע כעונה וכו' עכ"ל יע"ש. ובכן ירא שמים יזהר שלא לענות ברוך הוא וברוך שמו בכל הברכות ששומע מאחרים ומכוין לצאת י"ח בשמיעה כגון בברכות השופר ומגילה והלל והמוציא וקידוש והבדלה והדומה להם וטוב שיודיע זה לשומעים עמו שלא יענו ג"כ ב"ה וב"ש אולי אינם יודעים דאיכא רבים דס"ל דהוי הפסק דלאו כ"ע דינא גמירי אך עכ"פ אין לו למחות ביד העונים וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל וכנ"ל:

(מג) ב"ה וב"ש אסור לענות בפסוקי דזמרה או בברכות ק"ש ובכ"מ שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו כ"כ המג"א סי' קכ"ד ובאה"ט שם ובסי' ס"ו סק"ט יע"ש:

(מד) ברכה בנוסח ברכת בורא נפשות רבות המנהג לסיים חי העולמים בפתח תחת החית ולא בצירי כ"כ הברכ"י סי' וי"ז פרה"א ח"ד דמ"ג ע"ג פתח עינים ח"ב דפ"ה ע"א יע"ש. ועיין תשו' יעב"ץ סי' קמ"א מג"א סי' ר"ז:

(מה) ברכה אחת סגי לשתי מצות הדומות להדדי כערובי חצירות וערובי תבשילין ביום אחד עיין באר עשק סי' ל"ב דב"ש סי' קנ"ה הרש"ג סי' ע"ה קול בן לוי סי' א' עיקרי הד"ט ריש סי' י' פרה"א ח"א דל"ח וה"ה דברכה אחת סגי לשלש מצות בבת אחת כגון דאיכא נמי בהדייהו שתופי מבואות כמ"ש הזכו"ל בח"ג דכ"ח ע"ב יע"ש:

(מו) ברכה אחרונה אין צריך לברך כלום על הקאהוה והטי והג'יקילאטי לפי שאין שותים שיעור רביעית בלתי שהיה יותר מכדי שתית רביעית מפני חומם ואפילו אם יניחם האדם להצטנן כדי לשתותם בבת אחת בטלה דעתו אצל כל אדם ואפילו העושה כן עצמו פטור מלברך אחריהם כלום כן הסכימו האח' והכי נהוג עלמא בכל תפוצות ישראל והה"נ למרק חם וכן דבר' שהם קרים הרבה העשוים משלג כגון אותם שקורים ג'ילאטו ושורביטו אין מברך אחריהם כלום מהטעם הנז' וכן האוכל (שורבא) מאורו מבושל הרבה עד שנתמעך לגמרי והוא חם אין לברך אחריו כלום. וכן המוצץ לימון או (נארנג'א) אבל המוצץ קנה אצוקר כיון שא"א למוצצו בלתי לעיסה מברך אחריו בנ"ר כמ"ש כל זה הרב ב"מ דרכ"ד ע"א והרוצה לעמוד על עיקרן של דברי הפיס' בדין ברכה אחרונה על שתית (הקאהוה) עיניו תחזינה מישרים בבאה"ט סי' ר"ד ס"ק י"ב שציין לסברת הפוסקים דפליגי בה יע"ש ובזכו"ל ח"א דכ"א ע"ב אות ק' ובעיקרי הד"ט סי' י' אות י"א והחכם עיניו יחזו הדברים בשורשם ואכמ"ל:

(מז) לענין ברכת המזון דעת הרב מוצל מאש דת סי' ט"ו דאף אם שהה בין אכילה לאכילה שהיות הרבה יותר מכדי אכילת פרס עכ"ז חייב לברך ברהמ"ז יע"ש והסכים עמו הרב מטה יאודה בסי' ר"י דבאכילה ושתיה דרשות לעולם מברך על כשיעור אפילו שוהה יותר מכא"ף וכן הוא מנהג העולם שאפילו המדקדקים אינם נזהרים אלא באכי' של חובה וכו' יעש"ב והזכו"ל בח"א ד"א ע"א בדין אכילת חובה וכו' כתב ע"ז דנראה דהאומרים דאין מברכין ברכה אחרונה על הקאהוה) ה"ה והוא הטעם דלדידהו גם כאן הדין כן דאין לברך ברהמ"ז אי שהה הרבה יע"ש וע"ע בזכו"ל ח"ג בקונ' אחרון דקנ"ז ע"ג שחיזק דבריו הראשונים הנז' ודחה דברי המט"י הנז' והוכיח במישור מכמה פוס' רבים דהכי ס"ל נמי ושקו"ט בהא טובא יעש"ב ובכן ירא שמים יזהר מאד בזה שלא לשהות באכילתו יותר מכא"פ לאפוקי נפשיה מפלוגתא דרבוותא ומספק ברכה לבטלה ואם אירע שהוכרח לשהות שהיית הרבה יותר מכא"פ בכשיעור הא ודאי טפי עדיף שלא לברך ברהמ"ז דספק ברכות להקל ושוא"ת עדיף וכל זה באכילה דרשות שאינו חובה עליו לאכול אבל באכי' חובה כגון כזית מצה בליל פסח וכזית פת בסוכה לילה הראשונה וכדומה הא ודאי צריך ליזהר מאד שלא לשהות באכילתו יותר מכא"פ שאם שהה בו יותר אינו יוצא י"ח כלל לכ"ע וכמבואר בדברי הרבנים הנז' ובמרן בש"ע סי' עת"ה ס"ו ובבאה"ט שם סק"ד וי"ג וט"ז יע"ש:

אות ג

(מח) גרעיני פירות המתוקים אם אוכלם לבדם בלא הפרי מאחר דאיכא מחלוקת הפוסקים בברכתם נכון לברך עליהם שהכל לאפוקי נפשין מפלוגתא כ"כ הברכ"י בסי' ר"ב יע"ש וכ"ש גרעיני פירות המרים ומתקן ע"י האור דמברך עליהם שהכל לכולי עלמא ואם אוכל הגרעין עם הפרי ובירך על הפרי אין צריך לברך עוד על הגרעין שלו כלל דברכת הפרי פוטרת הגרעין כמ"ש הרב חס"ל דק"ך ע"ב אות ד' עי"ש וגם על גרעיני הדלעת והאבטיחים דמברך שהכל כמ"ש נוה שלום סי' רס"ט אות א' יע"ש:

(מט) גי'קודלאטי מבושלת במים כמו (קאהוה) נהגו לברך עליה שהכל. עי' בדברי יוסף סיי"ד תשו' יעבץ ח"ב סקמ"ב עיקרי הד"ט סי' יו"ד אות מ"ה. מחב"ר סי' ר"ד או"ג יע"ש. וה"ה אם אוכל גרעיני הג'יקולאטי קלוים כמ"ש פחד יצחק הביאו עיקרי הד"ט סי' י"ד אות מ"א דיברך שהכל דלא כהרב יד מלאכי ודברי יוסף סי' י"ד דס"ל דמברך בפה"ע יע"ש. ועמ"ש ע"ז החק"ל דקכ"א סוף אות י"ט בהגהה י"ז יע"ש:

(ן) ג'וריקיס הנילושים במים של אפונים חיין ששורים האפונים במים יום או יומים עד שיתנפחו ונותנים טעם במים ההם ובאותם לשון הג'וריקיס הנז' מקמח או סולת נקיה ודאי דאין לג'יריקים הנז' דין פת כסנין כלל לכולי עלמא וצריכים נט"י והמוציא וברהמ"ז אפילו שלא קבע סעודתו עליהם כן נראה פשוט לכל הפירושים שפי' הראשונים בפי' פת הבאה בכסנין כמו שיראה המעיין וכ"כ בפשיטות הרב ק"ס דמ"ז ע"ה משם הח"י על (השמיטיס) דמברך המוציא וברהמ"ז דוקא יע"ש. והם הנקראים בערבי אצלנו (קוצמאט) כידוע:

(נא) גר לענין ברכת שעשה נסים יכול לברך ולומר לאבותינו וכו' ואם ירצה יברך שעשה נסים לישראל כמ"ש הרמב"ם באגרותיו סי' ט' הביאו השכנה"ג סי' תרע"ו ועיין במט"י ח"ב סי' ח' ש"ץ דנ"ד. הרדב"ז בלשונות סי' ר"ך מהרש"י סי' כ"ד שע"א סי"ד. פני"מ ח"א סי' ס"ו. ברכ"י סי' מ"ו וקצ"ט בת"כ דמ"ב. דברי שלמה דקכ"ו. ומשם באר"ה לדין הגר בברכת שלא עשאני גוי דעדיף טפי שלא יברך אותה כלל יעשד"ב:

(נב) גבינה רכה או קשה מברך לפניה שהכל ולאחריה בנ"ר וכתב הלק"ט דאם בירך עליה בפה"א לא יצא. באה"ט סי' ר"ד ק"ס דמ"ג ע"א:

(גנ) גרעיני קאהוה כשאוכלים אותו בעיניה. קלוים באש דעת הרב יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב הביאו המחב"ר סי' ר"ד אות ג' דיברך בפה"א וכן דעת עליון הרב מהרמ"ג בסה"ק דברי מרדכי בתשו' סי' ה' יעש"ב. אכן הרב א"ק בא"ח סי' י"ב דיברך בפה"ע אף אם אוכלו עם סוקאר יע"ש וכיון שיש מחלוקת הפוסקים בזה הנכון לברך עליה' בפה"א כיון דקי"ל אם ברך על פירות האילן בפה"א יצא וגם אם ברך שהכל בדיע' יצא ג"כ מהטעם הנז' וכן הסכים הב"מ שם לברך אדמה יע"ש מהטעם הנז' וה"ה לשהכל והגם שהרב חיד"א גופיה בס' טוב עין סי' ט' אות ו' העיד בגידלו שעיניו ראו דרך גדילתו באילן והוא פרי עץ אילן וכו' יע"ש עכ"ז כשאוכלו בעיניה קלוי באש אין לברך עליו העץ אלא אדמה כיון דלא נטעי להו אדעתא דהכי לאוכלי בעיניה אלא מבושל במים כידוע ובזה אין מקום כלל למ"ש החס"ל דקכ"א ע"ב בהגהה אות ט"ז יע"ש ואף אם כותש הקהוה הנז' הדק הטב עד אשר דק אחר קליתו ומערבם עם צוקאר הרבה עכ"ז הקהוה עיקר ומברך לכתחילה בפה"א כנז' כמבואר בדבריהם ע"ע וכן הסכים הרב נוה שלום סי' רס"ט אות ה' לברך על הקאהוה קלויה בפה"א ע"ש:

(נד) גדגדניות הנקראים בערבי קראציא או גרז ובלעז ווישנס או שיריזס מברך עליהם בתחילה בפה"ע ולבסוף בנ"ר כ"כ הק"ס דמ"ג ע"ב עי"ש וכן פרי אילן הנקרא אצלנו בערבי (ג'אנירג) והוא מין ממיני גדגדניות הנז' או ממיני אגסים ובתחילת בישולו על אמו הוא חמוץ הרבה ואח"ך מתבשל יותר על אמו ונעשה מתוק שאינו חמוץ ונאכל כמות שהוא חי דינו כדין הבוסר שכתבנו לעיל דמברך עליו בפה"ע יע"ש וכשאוכלים אותו כשנתמתק חומצו בעודו על אמו מברך עליו בפה"ע ולבסוף בנ"ר ואם הוא מטוגן בדבש או צוקאר בעודו חמוץ מברך עליו אדמה כדין הבוסר ממש כנלע"ד:

אות ד

(נה) דייסא הנקראת בערבי (הריסה) והם חטים מבושלים על האש מאד עם בשר ובלא בשר נוהגים אצלנו לאוכלה חמין בשבת שירה ומערבין בה דבש או צוקאר ומיני קליות הנה כשאוכלים אותה שלא בתוך הסעודה מברך עליה תחילה מזונות ולבסוף על המחיה כמ"ש מרן בסי' ר"ח ס"ב ואם בירך עליה בסיף ברכת המזון יצא דלא כמ"ש מרן שם סי"ז כמ"ש המחב"ר שם ואם אוכלם אחר הסעודה קודם ברהמ"ז אינו צריך לברך עליה לבסוף דברהמ"ז שמברך על סעודתו פוטרת הדייסא כמ"ש הט"ז שם סקי"ח. ועיין באה"ט שם סקכ"ג. ועיין בא"ר סי' ר"ו סק"ה ובמג"א בסס"י שכ"ד ובמשכנות הרועים דקפ"ז ע"א אות קי"ח שכ' דמנהג ישראל לאכול הדייסא הנז' בשבת שירה ה"ן ל'ו שורש ורמז בפ' ויהי בשלח יע"ש ואם אוכל הדייסא הנז' בתוך הסעודה עם הפת א"צ לברך עליה כלל דפת פוטרתה כיון דהויא מדברים הבאים מחמת סעודה כמ"ש מרן דסי' קע"ז ע"ש:

(נו) דוחן הנקרא בערבי בערבי(דוראא כידוע אם אוכלו צלי מברך עליו אדמה ואם טחנם ועשה מהם פת מברך שהכל כמ"ש מרן סי' ר"ח ס"ח וה"ה לשאר מיני קטניות כפולים ועדשים וכ וכיוצא בהם אם עשה מהם פת מברך שהכל ואם עשה אותם קליות מברך אדמה כמ"ש הברכ"י סי' ר"ה אות א' ואם בירך על פת דוחן מזונות יצא כיין דהרד"א ס"ל דעי' ברכת פת דוחן מזונות וכ"פ הפר"ח הביאו היד אהרן. יע"ש הגם דאנן לא קי"ל הכי ה"ד לכתחי' ופשוט. וכן פסק הרב חיד"א בחיים שאל ח"ב סי' מ"ז דעל פת דורא מברך שהכל ואם עשה ממנה תבשיל מברך בפה"א אלא דמדבריו התם מוכח להדיא דס"ל דדוחן לחוד ודורא לחוד ולדעתי פשוט דהיא דוחן הוא דורא וכ"כ בס' חי' דינים מירוש' ת"ו בד"א ע"ג יע"ש:

(נז) דברים הבאים תיך הסעודה דאינן טעו' ברכה לא לפניהם ולא אחריהם כמ"ש מרן ריש סי' קע"ז נסתפק המג"א שם סק"א כשאינו חפץ לאכול פת רק דאוכל מעט פת ומברך עליו המוציא אם הוא פוטר שאר המאכלים וכ"ש אם אוכל פת פחות מכזית ושוב כתב וז"ל ואפ"ל כיון דדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתם וצ"ע לכן לא יברך עליהם ולא על הפת אם לא בשבת ויו"ט עכ"ל והבאה"ט שם כנראה שהגיה בדברי המג"א דכיון דדרך לקבוע סעודה עליהם אין הפת פוטרתם וצ"ע. לכן יברך עליהם ולא על הפת וכו' יע"ש. והרב מחצית השקל שם לא הגיה כדברי המג"א כי אם בסוף לשונו שכתב לכן יברך עליהם וכו' כנ"ל יע"ש ועי' יד אפרים שדחה הגהה זאת של מחה"ש הנז' ממש בתחי' דכיון שדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתם ואיך סיים לכן יברך וכו' ומכח זה הגיה בדברי המג"א לכן לא יברך עליהם אלא יאכלם עם הפת וכו' יע"ש ולפי הגהת הבאה"ט ליתא דחיית הי"א הנז' כמובן ואיך שיהיה לענין דינא ודאי דהפת פוטר בכל גוונא כיון דרוב פעמים הפת עיקר ולא פלוג כ"כ הרב אבן העוזר בסי' קע"ד יע"ש והיותר טוב שיברך עליהם תחי' וסוף ולא יאכל פת כלל כל שאינו חפץ לאכול פת כלל כהגהת המחה"ש בדברי המג"א וכ"כ החס"ל בריש סי' קע"ז יע"ש וכן הסכים הרב לבושי שרד שם בדעת המג"א יע"ש:

(נח) דברים הבאים מחמת סעודה דוקא ירקות מבוש' או העשוים לסלאטא לגרור תאות המאכל מיקרו מחמת הסעודה אבל ירקות חיין כחזרת וקשואין דינם כפירות וטעונים ברכה כמ"ש הב"ר סי' פ"ה ואף שאכל תבשיל של חזרת וקשואין ומלפפונות ללפתן עם הפת אם הביאום אח"ך לפירות יברך עליהם כ"כ הברכ"י ריש סי' קע"ז והחס"ל שם דק"ט ע"א אות ח' כתב ע"ז בי"א שצריך לברך עליהם וי"א שאין צריך לברך עליהם וי"ש יאכל מין אחר תחי' שברכתו שוה לאותם פירות או יאכל מהם בברכה קודם נט"י לסעודה ואם לא עשה כן ולא הי"ל פירות אחרות מאותה ברכה כ"כ הברכ"י דכבר נהוג עלמא לברך עליהם עכ"ל יע"ש:

(נט) באתרי דאיכא ענים שאוכלים פת שחרית ומלפתין אותו עם צנון ובצלים וקשואים חיים נראה שאם אוכלים תחילה ללפתן אף אם אח"ך אוכל אותם בלא פת א"צ לברך כמו בשאר פירות כמ"ש בשערי תשובה על הש"ע סי' קע"ז ע"ש. ועיין בזכו"ל ד"ה ע"ב אות י"ד שהאריך קצת בזה וסוד"ק הביא מ"ש הק"ד סי' קע"ז דאם אכל תוך סעודתו בפת לא יברך ע"ש:

(ס) דברים הבאים אחר הסעודה או אפילו תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה מברך תחי' וסוף עיין בזה בש"ע סי' קע"ז ובב"י שם ובכל החוני' עליו ופאר הדור סי' קל"ה הרשב"ש סי' תמ"ר הלק"ט ח"ב סי' קנ"ר גן המלך סי' קל"ב גו"ר כ"א סי' מ"ח ברש"ש סי' י"ו ריח שרה סי' ד' ובש"פ ע"ע ובסעודות גדולות שרגילים שלאחר גמר האכילה מושכין ידיהם מן הפת ומסירין אותו מן השולחן ומנקי' המפות ועורכים השולחן בפירות ומיני מגדים וקובעים עצמן לשתות צריכים לברך על כל מה שמביאים לפניהם בין ברכה לפניהם בין לאחריהם ואין לסמוך בהם לא על ברכת המוציא ולא על ברהמ"ז ואף אם מניחים על השלחן הנז' קצת מן הפרוסות של פת הנשארות מן הסעודה כדי שיהיה נראה שעדין לא משכו ידיהם מן הפת אין זה נכון דודאי משכו ידיהם מן הפת ואין דעתם לאכול עוד מאותם הפרוסות כלום לפיכך כל איש הירא ומדקדק יזהר בזה לברך על הפירות הנז' כ"כ הלבוש בסי' קע"ז אבל הב"ח כתב דמנהגנו כדברי התוס' דלעולם דעתנו על הפת והרב חיד"א בברכ"י שם הביא ממהרש"א דבמצרים שנוהגים לסלק השולחן ומביאים שולחן אחר מלא פירות ומיני מגדים ופרוסה קטנה פת על כלי המלח דינא הוי שיברכו ברכה אחרונה ג"כ על הפירות אבל לא יברכו על היין ששותים עם הפירות לא לפניו ולא לאחריו ואף אם אינם מסלקים השלחן כיון דסלקו ידיהם מן הפת יברכו על הפרות לפניהם ולאחריהם ועל היין ששותים עם הפירות יכוינו בברכת היין ששותים בתחלת הסעודה לפטור באותה הברכה היין ששותים עם הפירות וברכה שלאחריו ברהמ"ז פוטרו כמ"ש מהר"י זיין בתשו' יעש"ב והביאו דבריו הק"ס וב"מ לפסק הלכה יע"ש. ועיין להרב ויקרא אברהם נר"ו בא"ח סי' י"ד מ"ש בזה ע"ש וז"ל החס"ל בריש דק"ט והאיש הירא ומדקדק יזהר בזה בסעודות גדולות לברך ברכה אחרונה על הפירות אחר ברהמ"ז כי ודאי משכו ידיהם מן הפת או יזהר שלא למשוך ידו מן הפת ויאכל ממנו עם הפירות וזה ע. עדיף לפי שי"א שאין לברך עליהם לאחריהם אפילו סילק הפת לגמרי ועכ"פ על היין א"צ לחזור ולברך ותמרים וכל מדי דמיזן א"צ לברך אחריהם דברהמ"ז פוטרתו עכ"ל יע"ש. ולאו דוקא פירות ומיני מגדים אלא אפילו בשר ודגים נמי דינם כפירות ומ"מ וטעוני' ברכה לפניהם ולאחריהם כמ"ש החס"ל שם והוא פשוט:

(סא) דברים הבאים מחמת הסעודה לענין תאנים וענבים ואבטיחים וכדומה שרגילים לאוכלם בסעודה יחד עם מאכלי גבינה רבו הדעות בזה כמ"ש הזכו"ל שם ד"ה ע"ב ובסו"ד כתב דהיותר נכון שיאכל מהם קודם נט"י מעט ויברך עליו ע"ד לאכול מהם בתוך הסעודה ויוצא מכל הפקפוקים יע"ש וכ"כ החס"ל שם אות ז' וכן עיקר:

(סב) דברים הבאים מחמת סעודה אם צריך לברך על היין שרף בתוך הסעודה כשלא שתה קידם עיין באה"ט סי' קע"ד סק"ח שהביא כמה פוסקים לברך וכ"פ השכנה"ג והרב"ד סי' פ"ד והעט"ז כתב ליתן אותו על השלחן בשעת המוציא ואז המוציא פוטרו ואם לא עשה כן יטבול פת בתוכו וכ"כ הח"י ובס' הב' כתב דטבילת פת ל"מ אלא צריך לכוין בברכת המוציא לפוטרו והא"ר סס"י קע"ז כתב דטבילת פת ל"מ וגם ליתנו על השלחן אין לסמוך ע"ז אלא צריך לברך עליו דוקא ודלא כמ"ד שחלק על הלבוש יע"ש עכ"ל הזכו"ל שם ועיין בס' ב"מ דע"ה ע"ב אות י"ט שהאריך בזה וסו"ד כתב דאם לא ברך על היין שרף קודם נט"י יכוין בשעת ברכת המוציא לשתות הי"ש עם הפת ללפת גם בו את הפת וכשיביאו לפניו היין שרף בתוך הסעודה יאכל פת עם היין שרף בתחילת שתיתו דהיינו שיטבול בו פת בתחילת שתיתו ויאכל ויהיה דעתו לטבל בו את הפת גם בסוף שתייתו היין שרף ויעשה כן בסוף שתיתו לטבול בו גם את הפת דאז אפילו אם בנתים שתה את המים שרופים בלא פת אינו טעון ברכה אף לפניו יעש"ב וגם תקון זה יש לפקפק בו לענ"ד כפי מ"ש הוא עצמו לעיל משם הרב נ"ש וגם כפי מ"ש הא"ר שהביאו הזכו"ל שם כנז' כמו שיראה המעיין והנכון לענ"ד לצאת מכל הפקפוקים והספיקות שיטול בתוך הסעודה קודם שישתה המים שרופים מעט צוקאר וכדומה ויברך שהכל ויכוין בברכתו לפטור גם את המים שרופים שישתה אחר כך או יתן לאחר שאינו אוכל עמו כוס מים שרופים לברך ויכוין המברך לפוטרו לשומע והשומע יכוין לצאת בברכת חבירו כמ"ש האח' תקון זה על המים או שאר משקין הבאים תוך הסעודה ע"ע וה"ה נמי למים שרופים ופשוט:

(סג) זית או מליח וכיוצא בו דאוכלים אותו תוך הסעודה לפתוח תאות המאכל וכן כל דברים הממשיכים האכילה כדגים קטנים ותמרים וירקות פטר להו פת לפי שבאו לצורך סעודה שעי"כ אוכל יותר ואינם צריכים ברכה לפניהם כמ"ש המג"א משם רש"י ותוס' וב"ח דלא כהרא"ה וכן עיקר דכל דבר שבא לעורר תאות המאכל פת פוטרו וה"ה צנון דאינו בא אלא לפתוח ולעורר תאות המאכל דא"צ ברכה אפילו לפניו תוך הסעודה כ"כ הב"מ דע"ז אות ו' וה"ה (לסלאטאס) שאוכלים תוך הסעודה לעורר תאותם לאכילה דא"צ ברכת לפניהם ופשיט:

(סד) אם בתוך הסעודה שלחו לו חביריו מבתיהם דברים אפילו שדרכם ללפת בהם את הפת צריך לברך עליהם כדין נמלך כמ"ש מרן סקע"ז ס"ה ומור"ם כתב שם שלא ראה נזהרים בזה וה"ט משום דסתם דעת האדם ע"כ מה שמביאים לו בסעודה וכתב המג"א שם דבפירות ל"מ דעתו אא"כ מלפת בהם את הפת עי"ש וירא שמים יזהר להיות דעתו בשעה שמברך על הפת ועל היין והפירות ע"כ שיבא לו אפילו בדרך רחוקה דלאו אורחא דמלתא או ימשוך ידו ויניחם לאחר ברהמ"ז או יאכלם עם פת כמ"ש החס"ל שם אות ד' ואפילו לדעת מרן שהצריך לברך עליהם כנז' כתב מהריק"ש שם דזה דוקא כשאוכלם בלא פת דבאוכלם עם פת הפת עיקר וברכת פת פוטרתן והדבר ברור שאין לברך שנית על הפת כשאוכל עמו מהדורון עכ"ל וה"ד הזכו"ל דס"ו ע"א:

אות ה

(סה) הרב את ריבנו שלאחר מקרא מגילה כתב הרב עיקרי הד"ט סי' ל"ו אות מ"א משם הפח"י דאפילו הקורא המגילה ביחיד צריך לאומרה אמנם מהר"א חיון בש"ץ כתב דשלמים וכן רבים מתופסי התורה נמנעים מלברך ביחיד יע"ש גם בס' תפלה לדוד הביאו הק"ס דקפ"ג ע"ד העיד על ירוש' ת"ו שאין מברכים ברכה אחרונה הנז' אלא בעשרה יע"ש ולכן נראה דהיחיד לא יברך ברכה הנז' ושב ואל תעשה עדיף ופי' ענין הברכה הנז' שנראים דבריה כפולים במלות שונות עיין להרב מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב סי' ט' שפי' ענינה כמין חומר יע"ש:

(סו) הניח משקין לתוך פיו בלא ברכה וקודם שיבלעם נזכר שלא בירך אם יש לו משקין יותר לשתית או שאינו דחוק למשקים הללו יפלוט הותם לחוץ ולא יכנס בגדר נהנה מן העולם הזה בלא ברכה משום מעט משקים ואם שכח והכניס לתוך פיו בלא ברכה אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו ואם הוא דבר שנמאס אם יפלטנו מסלקו לצד אחד ומברך אבל באינו נמאס לא שרינן ליה לסלקו משום דכתיב ימלא פי תהלתך כ"כ מרן ומג"א וט"ז ובאה"ט סי' קע"ב ובחס"ל שם וסיים החס"ל שם וז"ל וצריך ליזהר בזה כשנותנים מתיקה ואחריה משקה שלפעמים כשצריך לברך על המשקה שהכל כדי שלא להטריח על המשרת להמתין מברך על המשקה בעוד המתיקה בפיו והנקדנים מברכים על המשקה תחילה או לא ישתה כלל עכ"ל יע"ש ועיין בתשו' פרי הארץ ח"ב א"ח סי' ז' ובברכ"י סי' ע"א:

(סז) הגומל ברכת הגימל לא נהגו לברך על חולי עינים כמ"ש הרב שדה הארץ ח"ג א"ח סי' י' ע"ש מלתא בטעמא. גם חולי צנים פחים וקדחת שלישית אין לברך עד שיתרפא לגמרי ודוקא שנפל למשכב שם סי' ז' וכ"כ שו"ג בתשו' אהל יוסף סי' א' ויברך אברהם סי' ח' לד"א סי' כ"ד אות ז' וכן ההולך ממדינה למדינה אע"פ שעבר על איזה עיירות באמצע דרכו לא יברך הגומל עד שיגיע למחוז חפצו. שד"ה שם תשו' קול יעקב שאול סי' ג' שו"ג שם פתח עינים ספ"ב דמעשרות לד"א שם אות ה' ברכ"י ומחב"ר סי' רי"ט אע"פ שיש חולקים בזה וס"ל דצריך לברך בכל אתר ואתר שעובר ע"פ דרכו מ"מ ספק ברכות להקל. ואינו מברך אלא בעשרה כמ"ש מרן בסי' רי"ט וזהו לכתחלה אבל בדעבד אפי' בלא קמי עשרה סגי כמ"ש האשל אברהם אות ג' . וי"א שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלי הזכרת שם ומלכות כמ"ש מרן שם ס"ג ובעל הנס מצטרף לעשרה כמ"ש הלק"ט ח"א סי' רע"א ומק"ק דג"ן ע"ב ב"ש בתשובה סי' כ"ט לד"א שם אות א' דלא כמהראנ"ח הביאו הי"א שם דבעי עשרה דוקא חוץ מבעל הנס. וצריך לברך מעומד ושאר הי' השומעים יהיו יושבים כמ"ש ובמושב זקנים יהללוהו כ"כ הברכ"י סי' רי"ט משם הר"א בשם אביו יע"ש ולפ"ז לא יפה הם עושים מי שמברכים בשעת הוצאת ס"ת או בחזרת הס"ת להיכל שאז הצבור כולם מעומד והנכון לברך כשעולה לקרא בתורה כ"כ הרב בתי כנסיות די"ט ע"א ה"ד החס"ל שם אות י"ג ויברך אחר קריאת התירה כמ"ש מרן שם שכן נהגו ומי שהיה חבוש בבית הסוהר שחייב לברך לאו דוקא שהיה חבוש על עסקי נפשות אלא ה"ה על עסקי ממון גם כן חייב לברך דלא כמ"ש הבאה"ט שם סק"ב כ"כ הברכ"י משם כמה פוסקים ושכן המנהג לברך כל מין חבוש יע"ש וכ"כ בשיו"ב שם. ואם ברח מב"ה ואפ' שירדפוהו ויענישוהו לא יברך דלא כיש מי שכתב דיברך כן כתב הברכ"י בק"א:

(סח) אם חייב לברך הגומל גם על חוץ מארבעה דברים הללו שסימנם חיי"ם שהם חבוש יסורין ים מדבר כמ"ש מרן רס"י רי"ט הנה מרן בסס"י הנז' הביא מח' בזה ושוב כתב דטוב לברך בלא שם ומלכות יע"ש עיין להברכ"י שם אות מ' שכתב שהגם שהאחרונים הסכימו שיברך גם על חוץ מד' דברים הנז' אנו אין לנו לא דברי מרן שהסכים בלא שם ומלכות והכי נקטינן יע"ש ובמחב"ר שם וכ"כ באל"י ולר"א סי' כ"ג אות ו' יע"ש והרט"ז ומג"א שם כתבו דעכשיו נהגו לברך כל מי שנעשה לו נס וכ"ש אם באו עליו לסטים וניצול יע"ש. ואין המנהג כן אצלנו ולא בארץ הצבי ת"ו ולא בערי אפריקא יע"א כידוע אלא כמ"ש מרן לברך בלא שם ומלכות דוקא:

(סט) הקטן אם יברך הגומל דעת המג"א ברס"י רי"ט דאפי' פחות מכן י"ג לא יברך והביאו הבאה"ט סק"א יע"ש ומהר"י באסאן ס"ל דקטן יברך והביאו הברכ"י שם אות א' וכתב דכן המנהג בגלילותינו דקטן מברך עי"ש וכ"כ בס' לד"א שם דקטן מברך ובפרט אם הגיע לחנוך עי"ש והרב שו"ג בתשובת אה"י סי' א' העלה דקטן לא יברך דלאו בר חיובא הוא עש"ב והביאו ד"ק האשל אברהם אות א' והזכו"ל ח"א ד"ו ע"א ונהגו לברך הקטן אם הגיע לחנוך דוקא. אב יכול לברך הגומל על בנו שחלה ונתרפא וכדומה כ"כ מהר"ש דוראן בסוף התשב"ץ סי' ד' וכ"כ הרב בית יאודה סי' ז' ע"ש ה"ד הברכ"י שם אות ז' וסיים וז"ל ואנן בדידן נקטינן שהאב לא יברך על בנו. וכ"כ מז"ה וכן הסכים הא"ר וכו' עכ"ל וכ"כ בס' לד"א שם אות יו"ד עי"ש וכן העלה בתשו' שו"ג הנז' וכ"כ מהר"מ מינץ סי' י"ד ה"ד האשל אברהם והזכו"ל שם ועיין בעיקרי הד"ט סי' .לרפואת אביו הו רבו יכול לברך הבן או התלמיד לכ"ע כ"כ הט"ו שם סק"ג ועיין בי"א בהגב"י שם ולא ראינו מי שנהג כן מעולם כמ"ש הרב נשמת חיים סי' ב' עיי"ש. ומה שנהגו קצת מקומות שאבי הבן כשעולה לקרות בתורה ביום ש"ק מברך הגומל להצלת היולדת אין למחות בידם ולבטל מנהגם כיון דאיכא רבים אשלי רברבי דס"ל הכי אף כי אנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן מ"מ באתרא דנהוג דלא כוותיה אין למחות בידם כ"כ הרב נ"ח שם. ועל המנהג שנהגו בהרבה מקומות דכשהנער בן שנה או שנתים מביאו אביו לבהכ"נ ומברך בערו ברכת הגומל מנהג טעות הוא לכ"ע כ"כ השכנה"ג סי' רי"ט אות י"א ושכן הנהיג באזמיר שלא יברכו אלא יאמרו פ' הודו לה' כי טוב כל"ח או לפחות ברכה בלא שם ומלכות יע"ש וה"ד הנ"ח שם וכ"כ החס"ל שם אות יו"ד. נשים חייבות לברך הגומל ומברכים בבהכ"נ של נשים וישמעו האנשים או לפחות בפני נשים ואיש אחד כנה"ג והרב מהרי"מ כ"כ הברכ"י שם אות ב' לד"א שם. ואשה יולדת וכדומה אם אינה יכולה לברך בפני עשרה תברך ותודה לה' בלי הזכרת שם ומלכות כמ"ש החס"ל שם. הנכון שלא לברך לאחר ג' ימים ואם בא ביום ב' יברך בפני עשרה בתוך השלשה ימים ולא ימתין עד יום ה' שעובר מג' ימים וי"א דעד ס' ימים יכול לברך ולא יותר וי"א שאם איחר יש לו תשלומין כ"ו שירצה. ואין הס"ת מעכב לברך הנומל. וגם אי לא שכיחי תרי רבנן מכלל בעשרה לא יניח מלברך לפני זולתם. והמברך בלחש כאילו בירך שלא בפני עשרה וטוב ליזהר שיהיו י"ב עם המברך ובהדי תרי רבנן כמ"ש כ"ז החס"ל שם. מנהג בכל ספרד לברך הגומל כשהולכים מעיר לעיר מיהו בפחות מפרסה אינו מברך ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר אף בפחות מפרסה מברך. וכן נהגו כשהולכים בים מהעיר לכפרים שלא לברך וכן נהגו שלא לברך אם הולכים ביבשה אם המקום קרוב אף שהוא יותר מפרסה כ"כ לד"א שם אות ח' ואות ט'. והמברך על דרך פרסה בין בים בין ביבשה לא הפסיד והרי זה זריז ונשכר ובפרט אם עבר בים צרה או שהדרך משובשת והוא אתר דשכיח היזקא ובחמלת ה' עליו לא כחטאיו עשה לו עם היות שהשטן מקטרג בשעת הסכנה בודאי חיובי מחייב לאודויי אפילו על פחות מפרסה וכו' עיין בחס"ל שם אות יו"ד דברים המו' את הלב דפח"ח יעש"ב. אם נעשו לו כל הארבעה דברים שצריך לברך עליהם הגומל בבת אחת ונתחייב בכולם סגי ליה בברכה אחת לכולם כ"כ הרב קול בן לוי סי' א' לד"א שם אות ד' ועיין בעיקרי הד"ט סי' יוד אות א' מ"ש בזה יע"ש:

(ע) הרהור הרהור בברכה מי שצמא למים כשניעור משנתו בלילה ואינו יכול ליטול ידיו ג"פ כדי לברך על המים שישתה רוב הפו' הסכימו דיהרהר הברכה בלבו וישתה בלא נט"י וכן בברכה אחרונה סגי לה בהרהור ודלא כהפוס' שכתבו דיכול לשפשף ידיו במטפחת קשה או בכותל וצרור ויברך דליתא דהרוח דעה השורה על הידים אינה עוברת בכך ומ"מ היותר נכון לירא שמים לדחוק עצמו ליטול ידיו במים ג"פ כדין ושוב יברך כ"כ הברכ"י סיס"ב ועש"ב ומ"ש הרב תפלה לדוד דפ"ג ע"ב משם רבינו האר"י בשער המצות שישתה קודם שישן פחות מרביעית ויברך בתחילה ויכוין לפטור של הלילה ובבוקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בבת אחת יברך ברכה אחרונה יע"ש גם תיקון זה לא מהני לפום דינא וכבר קרא עליו ערער הזכו"ל בדי"ח ע"ב בד"ה נקיות וכו' יע"ש ועי' בעיקרי הד"ט סי' א' אות כ"ב. ואם הוא בבית האסורים במקום מטונף באופן שאסור להרהר בברכה יהרהר בחיוב המצוה או הברכה ויצטער על שאינו יכול לקימה ועל כגון זה אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כ"כ החס"ל סי' ס"ב אות ב':

(עא) הרהור אם נתחייב אדם באיזו ברכה ממצות דרבנן ויש לו ספק אם כבר ברך או לא דקי"ל דאסור לחזור ולברך מכל מקום יכול להרהר הברכה בלבו ואין כאן משום לא תשא כמ"ש הרב הליכות אלי אות ת' סי' תשע"ב והלק"ט ח"ב סי' קמ"ו וגן המלך סי' כ"ג. אכן הרב פר"ש א"ח כלל א' סי' י"ד כתב דאסור לא תשא שייך אף על ההרהור ושכ"כ השל"ה יע"ש וכן איכא הרבה מהפוסקים דס"ל דהרהור כדבור דמי וכ"כ הלק"ט גופיה בסיקנ"ט ולכן הטוב והישר שלא להרהר בברכה כלל כיון דמן הדין אינו מחויב בה כיון דקי"ל ספק ברכות להקל ואינו מברך מספק ואפילו ע"י הרהור הלב א"צ דשוא"ת עדיף וכ"כ הב"מ דפ"ח ע"א. ואם נסתפק לו בברהמ"ז אם כבר ברך או לא צריך לחזור ולברך כיון דהיא דאוריתא כמ"ש מרן בסי' קפ"ד ובסי' ר"ט וכשהוא חוזר ומברך ברהמ"ז יכול לברך גם ברכה רביעית כ"כ הברכ"י שם סס"י ר"ט משם הפר"ח וכ"כ מהרש"ח סי' מ"ב ומהרי"ל סימ"ד ה"ד הבאה"ט סקפ"ד סק"ז מהכנה"ג וכ"כ המג"א וע"ת אכן דעת הלח"מ בפ"ב מה"ב נוטה שלא לברך וכ"כ המני"ח בהלקט ח"א סי' קמ"ג שלא לחזור ולברך ברכות הטוב והמטיב והרב א"ר סק"ה הניח הדבר בצ"ע דס' ברכות דהוי יע"ש וכיון שכן העיקר שלא לחזור לברך ברכה רביעית הנז' דס' ברכות להקל ושוא"ת עדיף ופשוט. ודוקא אם אכל כבר כדי שביעה שנתחייב בברהמ"ז מן התו' כמ"ש המג"א ובאה"ט בסי' קפ"ד וכן העלה הזכו"ל ח"א דט"ו ע"ב עש"ב וה"ה אם אכל פת הבאה בכסנין בלא קביעות סעודה ונסתפק לו אם בירך על המחיה או לא דאפליגו בה רבוותא דאינו חוזר ומברך כיון דהוא מחלוקת הפוס' ספק ברכות להקל במ"ש הזכו"ל שם ועיין בברכ"י סי' ר"ט אות ב' מ"ש בזה. וה"ה לאשה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם כבר ברכה ברהמ"ז או לא דאינה חוזרת לברך כלל מהטעם הנ"ל כמ"ש הברכ"י סי' קפ"ד אות ד' והרב ק"א א"ח סי' ו' ושכ"כ ארעא דרבנן אות נ' סי' ת' יע"ש וכן הסכימו האחרונים וכן עיקר. ואם קבע סעודתו על פת הבאה בכסנין דדינא הוא לברך ברהמ"ז ונסתפק אם בירך אם הפת כסנין נילוש בדבש ומי פירות לא יברך דאינו חייב אלא מדרבנן דגמר לחם לחם מחלה ופסח דהוי אפוי בתנור ובמים כ"כ הרב פרי מגדים והרב בית מנוחה דפ"ח ע"א אות ג' חלק עליו דלא צדק בדינו בזה והאריך לדחות דבריו וסו"ד העלה דאם קבע סעודתו עליו ושבע ממנו ושכח אם בירך ברהמ"ז חייב לברך ברהמ"ז מס' כמו בפת גמור דלא כהרב פ"מ יעש"ב ונעלם ממנו שכבר קדמו הרב חיד"א במחב"ר סי' קפ"ד שהביא דברי הפ"מ הנז' וכתב עליו וז"ל ויש לערער ע"ז עכ"ל הנה לא מלאו לבו הרב חיד"א לחלוק עליו לגמרי זולתי שכתב דיש לערער ע"ז ותו לא מידי ומה גם הרואה יראה שאין בכל דברי הב"מ הנז' שום כדאי לדחות דינו של הרב פ"מ הנז' כע"כ העיקר הוא שאינו רשאי לחזור ולברך ולא יהיה לא ספק הא קי"ל ספק ברכות להקל וברור ובכל הני שכתבנו דאינו חוזר ומברך מספק הטוב והישר שיאכל עוד מאותו המין ויברך ויוצא גם על ספק שלו כמ"ש הבאה"ט סס"י ר"ט משם הט"ז עי"ש או שיכוין לצאת י"ח בברכת חבירו אמנם אם אין אחר עמו להוציאו י"ח ואינו יכול לאכול עוד לא יחזור לברך כיון דבכולהו הנך איכא מחלוקת וספק ברכות כמ"ש החס"ל דקי"ד סע"א אות ב' ובסי' ר"ט אות ה' עי"ש וכ"כ הזכו"ל דט"ו ע"ב בד"ה איך שיהיה וכו' ע"ש. מי שאכל כדי שביעה ובירך ברהמ"ז ושוב אחר שעה קטנה חזר ואכל כזית ושבע ממנו מפני שמתחילה לא היה רעב כגון במ"ש וכדומה ונסתפק אם בירך ברהמ"ז על אותו כזית יש להסתפק אם מקרי שביעה מן התורה לחזור ולברך על ספיקו כ"כ הרב ארעא דישראל מערכת ב' אות א' הביאו החס"ל דקי"ד ע"ב בהגהה אות ג' וציין ע"ז לעיין בזכו"ל ח"א דל"ג ע"ב ודי"ד ע"ב עי"ש ועיין בית מנוחה דפ"ט ע"א אות י"ד שעלה ונסתפק ספיקא הנז' מדיליה ומדנפשיה ואסיק דאעיק' דדינא זה שאכל כזית פת לחוד ושבע ממנו מחמת שובעו הקדום אינו חייב לברך ברהמ"ז מדאוריתא דלא קרינן ביה ואכלת ושבעת דבר תורה ושוב כתב דמצא להרדב"ז דס"ל דגם בנדון זה חייב לברך מן התורה וחלק עליו יעש"ב ונעלם ממנו שעיקר הספק הנז' הוא מהרב ארעא דישראל כנ"ל ותשו' הרדב"ז הנז' שמצא כבר הזכירוה הברכ"י סי' קצ"ז אות ד' והזכו"ל דל"ג ע"ב הנ"ל יע"ש ולדינא נראה דחייב בברהמ"ז מדאוריתא ואם נסתפק לו אם בירך או לא חוזר ומברך שלשה ברכות כיון דנפק מן פומיה דהרדב"ז ולא נמצא בראשונים חולק עליו והרב ארעא דישראל אילו הוה שמיע ליה תשו' הרדב"ז הנז' הוה הדר ופשיט לספקו מניה לחיוביה למהדר לברוכי ודלא בהב"מ הנז' ולא שייך בזה לומר ספק ברכות להקל דאין בדברי הב"מ כדאי לדחות דברי גאון כהרדב"ז ופשוט:

(עב) המוציא ברכת המוציא על מצות הנלושי' במים בחג הפסח ונשאר מהם לאחר הפסח הרב"ד בסי' ע' ופ"ג ומנחת שמואל סי' ג' הסכימו דצריכה נט"י והמוציא וברהמ"ז עש"ב והמחב"ד סי' העלה דירא שמים לא יאכל מצה קודם פסח או אחריו עד שיקבע סעודתו עליהם ויטול ידיו ויברך המוציא וברהמ"ז יע"ש וכן הסכים הרב קרבן אשה בסי' ד' עי"ש ועיין בתשו' הרב חסד לאברהם א"ח סי' ט"ו מ"ש בזה באורך וברוחב:

(עג) כתב הרט"ז והביאו הבאה"ט סי' קס"ז דראוי לאדם שיצוה לכל אחד מבני ביתו שיברך כל אחד לעצמו אם יסיח וכו' עי"ש והמער"ק סוף ה"ב מסיק דאם האדם יודע בודאי שהמברך מכוין להוציא לכלם יכוין לצאת ותע"ב ולא יכניס עצמו בסלע המח' יע"ש וש"מ דאם האדם יודע בודאי שהמברך אינו מכוין להוציא כגון שהוא בור וע"ה ולא ידע האי דינא דצריך לכוין בברכתו להוציא אחרים המסובים עמו דודאי צריך לברך כל אחד מהם לברך לעצמו דלא נפקי י"ח בברכת הבוצע או שיודיעוהו קודם שיברך שיכוין בברכתו להוציאם י"ח ופשוט והיכא דמברך המוציא כל אחד מהמסובים לעצמו בככר שלפניו לא יענה אמן אחר ברכת חבירו עד שיטעום ויבלע תחלה דהוי הפסק כמ"ש הברכ"י סי' קס"ז משם הפ"מ יע"ש ועיין בחס"ל דק"א ע"א אות ח' מ"ש בכ"ז ומשם בארה . והיכא שהבוצע דלג בברכתו תיבת מלך כגון אותם אנשים שמסכסכים תבותיהם וממהרים ברכותיהם צריך המסב עמו לחזור לברך לעצמו בפת גם על הפרוסה שהושיט לו הבוצע ויברך בנחת וכן עשה מהר"ם פעם אחת כמ"ש השיו"ב בסי' הנז' יע"ש:

(עד) מי שישב לאכול בסעודה עם חבירו ובירך המוציא ואכל מפרוסת המוציא פחות מכזית ושוב הזמינוהו שילך ויסעוד בשלחן שבבית אחר שבאותו חצר לסבה ידועה וקם והלך לשם לגמור סעודתו ולא חזר כלל לבית של מקום סעודה הראשונה נראה פשוט דלכ"ע צריך לחזור ולברך פעם שנית המוציא בבית השני אשר הלך לשם אפילו לא הפסיק בשיחה כלל ואפילו הניח מקצת חביריו שהיו מסובים עמו בסעודה לא מהני כיון שלא חזר למקומו הראשון כלל כ"כ הזכו"ל ח"א ד"ז ע"ב יע"ש ומיהו נט"י לא בעי כלל אם לא הסיח דעתו ולא נגע במקום המטונף ואם הסיח דעתו צריך ליטול ידיו שנית קודם המוציא ולא יברך ענט"י כמ"ש הרב הנז' גופיה בתשו' חס"ל א"ח סי' ג' עש"ב ואם לקח עמו חתיכת פת אז א"צ נטילה כמ"ש הברכ"י סי' ק"ע יע"ש. ברכת המוציא צריך לברך במקום סעודה כמ"ש הכנה"ג סי' קס"ו משם מהרי"ו סי' קצ"א . בירך המוציא ונפל מידו אותה פרוסה שבירך עליה ונאבדה יאמר תכף בשכמל"ו ויחזור ויברך המוציא פעם אחרת ויפרוס מהלחם עצמו כ"כ הברכ"י סי' בשם הרמ"ז בשם צרור החיים שכ"כ התוס' יע"ש:

(עה) אם במקום ברכת המוציא טעה ובירך מזונות או שהכל או אדמה יצא י"ח בדעבד ואינו צריך לחזור ולברך המוציא כמ"ש הפוס' וגם המסובים בסעודה עם הבוצע שבירך בטעות יצאו גם הם ידי חובתם בברכת הבוצע הנז' ואינם צריכים לחזור ולברך לעצמם כמ"ש הרב ב"מ דנ"ד ע"א אות ט' עש"ב וה"ה אם בירך על הפת בורא פרי העץ אפשר דיצא ואין צריך לחזור ולברך המוציא כן כתב מרן בכ"מ פ"ד מה"ב ה"ו והב"מ שם דנ"ג ע"ב אות ז' חלק עליו והביא ראיה דלא יצא יע"ש ואין ראיתו מכרעת לחלוק על מרן ולא שבקינן ספקו של מרן מפני ודאו של הב"מ ובפרט בברכות דספקם להקל והנכון שלא לחזור ולברך המוציא דשוא"ת עדיף כנ"ל:

(עו) המפיל ברכת המפיל אין צריך לברך אלא פעם אחת בתחלת הלילה בעת שרוצה לישן עם ק"ש שעל המטה ושאר הפסוקים וסגי ליה בברכה אחת על כל מה שעתיד לישן באותה הלילה אפילו אם נעור משנתו בנתים ולא מבעיא אם נעור אחר חצות לילה ורחץ ידיו ובירך ברכת השחר וקרא תקון חצות ושוב חזר וישן דאין צריך לברך ברכת המפיל בעת שישן שנית אלא אפילו אם נעור משנתו קודם חצות לילה וחזר לישן שנית אין צריך לברך המפיל וכו' פ"א דאותה ברכה שבירך בתחילת הלילה היא לכל אותה הלילה וכנז"ל כן העלה הזכו"ל ד"ח ע"א שכן עיק' ודלא כהרב ת"ל שנסתפק בזה וצדד צדדים לחייב לברך המפיל פ"א יע"ש וכנ"ל עיקר כהזכו"ל והדברי' פשיטים ואם לא ישן כלל עד אחר חצות כתב הברכ"י סירל"ט אות ב' דצריך לברך המפיל קודם שכיבה אף לדעת האר"י אמנם בעיה"ק ירושת"ו מנהג חסירי עליון הבאים בסוד ה' ע"פ האר"י נהגו שלא לאומרה כל שעבר עליו חצות בלא שינה וכמ"ש החס"ל דקמ"ג ע"א בהגהה אות ה' יע"ש:

(עז) ברכת המפיל צריך לברך ולכוין בה הבאים בסוד ה' גם בשנת השמיטה אפילו בא"י ת"ו וסוריא גם לדעת האר"י ולא דמי לתקון חצות דרחל דאין אומרים בשנת השמטה בא"י ת"ו וה"ה היושבים בסוריא דאין להם לומר תקון רחל כא"י ת"ו וכמו כן בימי העומר ומר"ה עד מוצאי סוכות בכל שאר השנים גם כן אין להם לומר תקון רחל כלל כידוע וכמ"ש גם כן להדיא החס"ל ד"ד סע"א בהגהה אות כ' משם המקו' יע"ש מ"מ ברכת המפיל בשנת השמיטה צריך לאומרה בכוונתה ככל שאר שנים אין נגרע דבר כלל הגם שהיא ממצות דרבנן דהכי מוכח להדיא מדברי הרב החסיד מופת הדור מהרח"א גאגין בהקדמתו לס' דברי שלום במנהגי ק"ק בית אל יכב"ץ שכתב שם דבשנת השמיטה נוהגים לקרות ק"ש שעל המטה ולכוין בהם ככל סדר שאר השנים ממש יע"ש ובודאי דגם ברכת המפיל בכלל דאלת"ה הי"ל לפרש ולא לסתום כדפי' בתר הכי סדר תפלות וברכות שלא היו מכוונים בהם ע"ש וכ"מ ממ"ש הרב אמת ליעקב למהרי"ן בקונט' שפת אמת סי' ב' דק"א ע"ד יע"ש כנז"ל והגם שהרב האלקי מהרש"ש בסה"ק נהר שלום הצ"ע אם יכול לו' ברכת המפיל מליל ב' דר"ה עד ש"ע ופשיטא ליה למר התם שאין לו' תח' באותם הימי' היינו דוקא בשאר שנים אבל בשנת השמיטה נראה ודאי דצריך לברך ברכת המפיל בכוונתה ככל הדר שאר שנים ממש והחלוק והטעם פשוט ליודעי חן הבאים בסוד ה' ועיין בהקד' מוהרש"ש ברחובות הנהר דצ"א ע"א ובתשובות הרב זמרת הארץ סי' ל"ד הובאה בס' אמת ליעקב הנז' דק"ה ריש ע"ג והמשכיל יבין:

(עח) הטוב והמטי' היכא שהיו מסובין בסעודה ושותים יין ובא אחד אצלם ולא ערב לו אותו היין שהיו שותים ושלח והביא להם מביתו יין טוב יותר מהראשון הנה הרב מהרש"ל בהיותו בעיה"ק ירושת"ו בדידיה הוה עובדא ובירך על היין הב' בורא פרי הגפן והאריך בזה בתשו' בבדש"ש מסי' ד' עד סי' ח' לקיים סברתו והסכים עמו שם הרב בירך יצחק ושם הביא לנו דברי גדול הדור הרב פרה"א בח"ד שחולק עליו וס"ל למר דאין צריך לברך על היין השני בפה"ג כלל וכן הסכים מר בריה דרב הרב ברכ"ה בסיקע"ז דאצ"ל בפה"ג מחדש כלל יעש"ב ועיין באח' בזה ולמעשה כיון שהדבר במחלוקת הוא שנוי נקטינן דסב"ל ושוא"ת עדיף שלא לברך על היין השני כלל אלא סגי בברכת הטוב והמטיב וכסברת רבני ירושת"ו:

(עט) הטוב והמטיב צריך לברך אפילו לא קבעו עצמם לסעודה דפת אלא לשתות יין לבד וכן נהגו העולם כמ"ש מהר"י הלוי בתשו' גו"ר כלל א' סי' מ"ה ומ"ז יעש"ב וכן פסק הב"ח סיקע"ר וכ"כ בפשיטות הרב ב"י סי' ג"ן ודלא כהגו"ר שם סי' מ"ד ומ"ו יע"ש ועיין ערך השלחן א"ח סקע"ה אות ב':

(פ) הטוב והמטיב אין לברך אלא כשנשאר עדין מעט יין מן הראשון דיש לחוש לסברת הראב"ד והרדב"ז דס"ל דאם לא נשאר כלל מן היין הראשון אין לברך על השני הטוב והמטיב וכ"כ מהריק"ש והשל"ה כ"כ הברכ"י בסי' קע"ה אות ב' יע"ש גם השכנה"ג שם אות י"ג כתב דבתשו' כתב דראוי לנהוג כמ"ד דאין לברך כשאין לו עוד מן הא' יע"ש והכי נהוג עלמא ופוק חזי מאי עמא דבר:

(פא) בליל פסח המג"א סי' קע"ה סק"א הביא סברת מהרי"ל דאין לברך הטו"ה בליל פסח שלא להרבות בכוסות ושוב כתב דרוב הפוסקים חולקים בזה והביאו הבאה"ט שם סק"א ועיין עיקרי הד"ט סי"ט אות י"א והרב ברכ"י שם כתב דמי שקדש בליל פסח על היין וראה שהיין לא היה טוב דיכול לשלוח בעד יין אחר טוב לשלשה כוסות אחרים ואין לחוש לספק ברכת הטו"ה דאע"ג דאיכא מ"ד שלא לברך הטו"ה בליל פסח הטו"ה רובא דרבוותא פליגי עליה וכו' ותו דכ"ז אינו אלא שלא להרבות בכוסות ואם כן בנ"ד דמבעי ליה לכוסות דמצוה דוקא ותו לא ליכא למ"ד שלא יברך הטו"ה ופשיט אתד"ק יעש"ב והרב ב"י סי' נ"ג חולק ע"ז וס"ל למר דבכוסות של חובה אין לברך הטו"ה לכ"ע ולא נחלקו הפוסקים אלא בשותה בתורת רשות נוסף על ארבע כוסות של חובה יעש"ב מלתא בטעמא ונראים דבריו נכונים בטעמם לכן עיקר לדינא שלא לברך הטו"ה לא בארבע כוסות של חובה ולא כששותה בתו' רשות חוץ מד' כוסות דחובה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא נקטינן דסב"ל ועיין בשערי תשובה הנד"מ על הש"ע שם אות א' מ"ש ע"ד הברכ"י הנז' יע"ש:

(פב) בבית האבל מותר לברך הטו"ה אבל לא בבין המצרים כ"כ הלק"ט ח"ב סיקע"ה:

(פג) אם היין לכן הוא גרוע יותר מדאי אין לברך עליו הטו"ה כ"כ הב"ח ושכנה"ג ומג"א והא"ר שם ודלא כהט"ז שם. ואם שתה היין ישן תחלה אין לברך אח"ך הטו"ה על החדש אלא אם כן יודע שהוא טוב כמו הישן כמ"ש העט"ז ונח"צ וכל שלשים יום לתסיסתו קרוי חדש כמ"ש הרשב"ץ ה"ד הא"ר וי"א מ' יום עיין לבוש ובתשו' השו"ג זכו"ל ד"ו ע"א ולחומרא אזלינן שלא לברך אח"ך הטו"ה על היין השני אא"כ עברו עליו מ' יום דוקא:

(פד) אם נתן אחד מתנה לעני איזה מלבוש שהוא שמח בו אע"פ שאינו חדש חייב לברך העני המקבל הטוב והמטיב ולא הנותן וכשנתנו לעני מעות צדקה גם העני א"צ לברך הטוב והמטיב כ"כ הרב מעשה אברהם א"ח סי' מ"ד עש"ב:

(פה) אם ערב יין הבא מחדש בתוך יין הראשין אם הרוב הוא מיין הראשון אינו מברך הטוב והמטיב ואם הרוב הוא מיין הבא מחדש יברך הטוב והמטיב כ"כ הברכ"י סי' קע"ה אות ד' משם מהרי"מ יע"ש ועיין בזה ג"כ בשע"ת שם אות ב' מ"ש ע"ז יע"ש:

(פו) אם קירש תחלה על יין צמוקים ושוב בא לו יין אינו מברך הטו"ה דק צ"ל בפה"ג כן כתב הרב בית יהודה סי' מ"ט והברכ"י סי' קע"ה יע"ש וה"ה אם נמלך ממש תוך הסעודה מלשתות יין אחר וכבר הסיח דעתו מלשתות עוד ושוב רצה לשתות עוד דצריך לברך בפה"ג ולא יברך הטו"ה כמ"ש הרב"י הנז' שם וכן הסכים הזכו"ל ד"י ע"א ושכ"כ הפרה"א ודלא כמהר"י הלוי אכן בסעודות גדולות בבית המשתה אפילו שבתוך הסעודה שלחו מבית אחרים יין ולא היה דעתם עליו אפילו הכי אין צריך לברך בפה"ג ודי בהטו"ה דאין זה נקרא נמלך מאחר שכן הוא הדרך בסעודות גדולות יעש"ב:

אות ו

(פז) ורדים שמרקחים אותם בדבש או בטוקאר ועושים אותם מתיקה דעת מרן בסי' ר"ד לכרך עליהם בפה"א יע"ש אכן הסכמת האח' לברך עליהם שהכל כמ"ש הברכ"י שם משם הרב דת ודין ומהרי"מ יע"ש וכן הסלים הרב סמא דחיי שם דיש מי שסובר שמברך בפה"ע יע"ש וכ"כ הכנה"ג שם וראיתי להרב בתי כנסיות דס"ה ע"ג כתב ע"ז דאנו אין לנו אלא כפסק מרן יע"ש וליתא וגם אין כן המנהג לברך שהכל ופוק חזי מאי עמא דבר:

(פח) זנג'ביל שמרקחים אותו בדבש או בצוקאר בין כשהוא רטוב או יבש כיון דע"י כך ראוי לאכילה בזנג'ביל עיקר ומברך עליו אדמה כ"כ מרן בסי' ר"ג והברכ"י שם כתב דהפר"ח בלקוטיו מסתפק בזה וצדד לברך שהכל יע"ש ואם כן לכתחילה יברך עליו אדמה כדעת מרן ואם בירך עליו שהכל בדעבד יצא כדעת הפר"ח וכתב המג"א שם דה"ה כשצולין הזנג'ביל ואוכלים אותו לרפואה מברך עליו אדמה כיון דחזי לאכילה ע"י כך יע"ש וכתב הבאה"ט שם משם הט"ז דאפילו ערבו צוקאר כתוש עם האנגבר שהוא הזנג'ביל כמ"ש הרב עט"ז שם והצוקאר מעורב בו כשיעור הזנג'ביל ממש אפ"ה הצוקאר מקרי טפל לגבי הזנג'ביל ומברך עליו אדמה ופוטר את הצוקאר יע"ש:

אות ח

(פט) חלאויה ש שקדים שעושים אותה מתירוש ומבשלים אותה בסולת ונותנים בתוכה שקדים מברכים עליה בפה"ע כ"כ הרב בית יאודה סי' ס"א הביאו הי"א מ"ב סי' ר"ד יע"ש:

(צ) ח'ושאף דהיינו פירות שרויים במים ואוכלים אותם ע"י כף מהפירות והמים שבהם ומערבים בו צוקאר למתק המים והפירות כידוע אם שותה המים שבהם לבדם בפני עצמם אם צריך לברך עליהם שהכל גם כן או נימא דברכת הפרי שכבר אכל מהם פוטרת המים שבהם אפילו אם שותה מהם לבדם ובפרט היכא שאינו רוצה לאכול הפרי שבהם כלל זולת רוצה לשתות מן המים שבהם לבד אם יברך העץ או שהכל וגם על ברכה אחרונה אם צריך לברך ג"כ ברכת בנ"ר על המים שבהם מלבד ברכת מעין שלוש שצריך לברך על הפרי שבהם אם אכל מהם כשיעור כמה דיות נשתפכו בזה בספרי הפוסקים עיין בב"י ובש"ע סי' ר"ב סיו"ד וסי"א ובתשובות סמא דחיי סי' א"ב ובי"א שם ובקרבן סי' ג' ובשאר פוסקים הם המדברים בפרט זה. והעי' הוא כמ"ש מרן בש"ע סי"ב ואחריו כל ישרי לב דירא שמים לא ישתה מי הפירות הנז' לא תוך הסעו' או יאכל פרי משבעת מינים או יברך על הפירות עצמם השרויים באותם המים ויברך עליהם העץ כמ"ש בשולחן הפנים הביאו הבתי כנסיות דף ס"ד רע"ג. וגם ישתה מים זולת מי הפירות הנז' כדי שיצטרך לברך לאחריהם שתים ברכה אחת מעין שלש וכנ"ר או ישתה ממי הפירות הנז' פחות מרביעית ועכ"פ אם שתאם לבדם ושתה רביעית מברך בנ"ד כמ"ש החס"ל סי' ר"ב:

(צא) חמה ברכת חמה להרואה חמה בתקופתה והוא מכ"ח שנה לכ"ח שנה והתקו' בתחלת ליל ד' בחודש ניסן כשרואה החמה ביום ד' בבוקר מיד בהנץ החמה צריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית ודלא ככת הסוברים דאין לברך בשם ומלכות דליתא מאחר שכן נהגו ברוב המקו' לברך בשם ומלכות וזמנה בבוקר עם הנץ החמה מיד כנז' והזריז לברך בבוקר עם הנץ החמה שפיר דמי לברכה ביחיד מלאחר עד אחר התפלה כדי לברך בעשרה דאין זה אלא מנהג שרצו לנהוג משום ברב עם וכו' ואין זה דבר שטעון עשרה וכו' וברוב העולם מברכין ועיין להרב פרה"א ח"ד ר"ג שהעיד דבירוש' ת"ו בירכו בשנת התקי"ז כמ"ש כ"ז המחב"ר בסרכ"ט עוד כתב שם דנ"ל דהסומא לא יברך ברכת החמה וכן הסכים החס"ל דקל"ח אות כ"ט ועי' להרב פני"מ ח"ב סיל"ח ולהרשב"א סיר"ן דב"מ א"ח סי' י"ח דכולם הסכימו דברכת חמה צ"ל שם ומלכות יע"ש. ועיין עיקרי הד"ט סיו"ד אות ל"א ובשנת התר"א ובשנה זאת התרכ"ט זכינו לברך אנן ברירן ברכת החמה בשם ומלכות הי"ת יחיינו ויקיימנו ויזכנו לברכה במחזורים רבים הבע"ל אכי"ר. וסוף זמן ברכת החמה י"א דכל ההוא יומא זמנא הוי וי"א עד חצות היום וי"א עד ג' שעות ביום ההוא דוקא וכיון שיש מח' בפוסקים בזה הנכון שלא לברך בשם ומל' כי אם מהנץ החמה עד שלש שעות ביום ההוא דוקא ואם עברו עליו ג' שעות ולא בירך יברך אח"ך בלא שם ומלכות וכן אם העננים מכסים השמש ביום הנז' ימתין עד ג' שעות מהנץ החמה אולי יתפזרו העבים ותראה החמה ואם לאו אזי יברך בלי שם ומלכות. ועיין סדר הברכה והפסו' והתפלה שנהגו לאומרם בעת ברכת החמה בס' חס"ל דקל"ח ע"א ובס' תפילה זכה הביאו סרר הנז' באורך קחנו משם גם הנכון לברך ברכת החמה במקום שרואה גלגל החמה וחיוב הברכה הנז' מוטל על כל יחיד מישראל דחייב לברך כמ"ש המחב"ר שם סרכ"ט אות ד' וה' יע"ש:

(צב) וכן בשאר ימות השנה אם היו ג' ימים מעוננים ביום ובלילה רצופים שלא נראית השמש וכוכבים מברך בלא שם ומלכות ברוך עושה מעשה בראשית כמ"ש הפוסקים ז"ל:

(צג) חצי פרי מברכין עליו גם כן ברכת ריח כמ"ש הרב בנ"ח סי' רי"ז ועיין גו"ר א"ח כ"א סי' מ"ב וכן מברכין שהחיינו אפילו על חצי פרי כמ"ש הרב יוסף אומץ סי' כ"ה:

(צד) אכל חצי שיעור משבעת המינים וחצי שיעור משאר פירות יברך באחרונה בנ"ד כמ"ש הכנה"ג בסי' ר"י והב"י ח"ב סי' צ"מ והרב חס"ל שם דקכ"ז ע"ב אות ב' כתב וז"ל אם אכל חצי זית משבעת המינין וחצי זית ממין אחד אם השני חצאים הם מפירות האילן יברך על העץ ואם אינם מפירות האילן או ששתה חצי רביעית יין וחצי רביעית משקין אחרים י"א שמברך בנ"ר וי"א שאינו מברך כלל ושוא"ת עדיף עכ"ל יע"ש ובדינו הראשון כן הסכים הרב כס"א בסי' ר"י אות ב' וכבר כתב הכס"א עצמו שם דהרב ב"י בסי' צ"ח לא הבין ונמשך אחריו הרב ברכ"י יע"ש וא"כ הדר דינא לברך שהכל אפילו שהב' חצאים הם מפירות אילן ודלא כהחס"ל וכס"א וגם הראיה שהביא לזה הרב כסא שם לא מכרעא כלל כמ"ש הרואה:

(צה) חתנים ברכת חתנים חיבים לעמוד כל הנמצאים שם בעת החופה בש' הברכות כמ"ש הכנה"ג אה"ע סיס"א והי"א שם. ודוקא בעת החופה ולא בסעודה כמ"ש הפרה"א ח"א דכ"ג וכן נתפשט המנהג ברוב המקומות כמ"ש הב"ע דקצ"ט ע"א אות י"א:

(צו) ברכת חתנים בסעודה קודם לברכת היין עיין בנימין זאב סי' שמ"ט אגורה באהלך דמ"ד עיקרי הר"ט סי' ט' אות מ"א באה"ט סי"סא. ומיהו כשאין מברכין כל הברכות כי אם ברכת אשר ברא לחוד נכון הדבר לברך בפה"ג תחילה ואחר כך אשר ברא כמ"ש הרב חיים שאל ח"א סי' מ"ד ועיין הרמ"ע סי' א':

(צז) ברכת חתנים צריך לברך כל שאוכלים מסעודת חתן אף שאוכלים בבית אחר שאין החתן עמהם ואף שכבר אכלו החתן והכלה הכל סעודת חתן מקרי ומברכין ז' ברכות הרדב"ז בישנות סי' רמ"ט קול שחל דל"א שו"ג א"ח בהשמטות יע"ש:

(צח) ברכת חתנים דאין מברכין אלא בעשרה גדולים וכו' כמ"ש מרן אה"ע סיס"א ס"ד וכתב הבאה"ט שם סק"ד דבדיעבד אינו מעכב וכו' יע"ש ר"ל דבדיעבד שאין שם עשרה לא בשביל זה יתעכב הנישואין לא תנשא בלא ברכות דברכות אינם מעכבות אלא דלכתחילה צריך לחזר אחר עשרה כדי לעשות הנשואים בברכות ועיין סי' ל"ד בבאה"ט סק"י ולהרב כס"א וכו' עכ"ל הזכו"ל ח"ב אה"ע אות ב' דרס"ו ע"ב. וכשנשאה בלא ברכה בדיעבד כגון שאין שם עשרה ולא היה אפשר להם ללכת למ"א שיש שם עשרה אם לא בטורח גדול דהוי כדיעבד ונכנסה עמו לחופה בלא ברכה כשיזדמן להם עשרה חוזר ומברך ברכת חתנים אפילו אחר כמה ימים כמ"ש הח"מ והב"ש סיס"ב הנז' יע"ש והגאון נודע ביאודה סי' נ"ו כתב דאם כבר בירך ברכת חתנים שלא ביו"ד בדעבד אינו מעכב יע"ש ואם התחילו ברכת חתנים בעשרה ויצאו מקצתן וכן אם התחילו בפנים חדשות והלכו גומרין הברכות כ"כ הזכו"ל שם דרס"ו ע"א משם מהרש"י יע"ש:

(צט) קטן אינו מצטרף לעשרה לברכת חתנים ולא דמי לברהמ"ז כ"כ השכנה"ג א"ח סי' קצ"ט יע"ש ואפילו לשלשה לברך אשר ברא לחוד אינו מצטרף כמ"ש הרב ח"מ שם. וגם אשה לא חזיא לאצטרופי ולא חשיבא ג"כ פנים חדשות לברך שבעה ברכות כמ"ש הרב"א הביאו הפרה"א ח"א דכ"ד ע"א וה"ה עבדים וקטנים שאין מצטרפין לעשרה לברך ב"ח כמ"ש מהר"ש יב"ם הביאו הזכו"ל אה"ע דרס"ז ע"א עי"ש:

(ק) הא דבעינן עשרה לברכת חתנים גם בשעת אכילה כמ"ש. מר"ן בסי' ס"ב עלה ונסתפק הרב זכו"ל שם דרס"ו ע"א אי בעינן הני עשרה שיאכלו כלם או שיצטרפו לפחות לזמון כדין זמון ברכת המזון או דילמא אפילו שלא יאכלו כל היו"ד ואפילו בלתי שום צריף שא שהם באותו בית שפיר יוכלו לברך ברכת חתנים כיון דלפי האמת האיכא עשרה שם והדר פשיט ליה הרב מ"ד דלא בעינן שיאכלו כל היו"ד אבל רוב מיהא בעינן יע"ש ועיין למור"ם בסי' ס"ב ס"ז שכתב דאם היו שם פנים חדשות אע"פ שאין אוכלין שם מברכים בשבילם לילה ויום יע"ש וכ"כ מהריק"ש הביאו הפרה"א ח"ד דכ"ד ע"א עי"ש. ולכאורה נפשט מזה ספיקו של הזכו"ל הנז"ל דלא בעינן כל העשרה שיאכלו ואפילו הפנים חדשות עצמם אין צריך להם שיאכלו אלא רי"ל דמור"ם מיירי כשיש יו"ד אוכלים מלבד הפנים חדשות שהיו שם בבית שלא אכלו עמהם וע"ז חדית לן מור"ם דאפילו הכי מברכין בשבילם וכבר כתב הבאה"ט שם דרוב הפוסקים חולקים על האי דינא דרמ"א וס"ל דלכל סעודה בעינן פנים חדשות יע"ש:

(קא) והא דאמרינן דלא בעינן שיאכלו כל העשרה כדי לברך ברכת חתנים וברובם סגי כנז"ל נסתפק ע"ז הזכו"ל שם אי בעינן עכ"פ דהברכות יברכם דוקא אחד מן האוכלים או שמא יוכל לברכם אפילו אחר שלא אכל שכן ראה לחזן החד ת"ח שבירך ברכת חתנים אף שלא אכל אם יפה עשה או לא והניח הדבר בספק יע"ש ולפי מ"ש הוא בתר הכי משם השו"ג א"ח בהשמטות דהכל תלוי אם אוכלים מסעודת חתן מברכין יע"ש א"כ ודאי דלא יברך אלא מי שאכל מסעודת חתן ודי לנו שנאמר דמי שלא אכל יועיל להצטרף ליו"ד ואותו חזן שבירך ב"ח אף שלא אכל לדעתי המעט הוא לאו שפיר עבד ומ"מ אם אין אחד מהאוכלים שם שיודע לברך ב"ח אזי מצי לברוכי מי שלא אכל עמהם ופשוט:

תוכן העניינים

פני יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה