פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה
שאלות ותשובות פני חיים חלק אה"ע סימן א · לד
ומלבד כ"ז הנה הגם שכתבתי לעיל אות יוד לסייע לדברי הנו"ב במה שמפרש דהא דקאמר הש"ס נזיר דף י"ב דבמילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח כו' כוונת הש"ס דלא מצי עביד השתא ע"י שליח וכו' וע"ז הראיתי שם ראי' מהש"ס קידושין דף כ"ג דאף דהעבד עצמו אינו יכול לקבל השיחרור מרבו אפ"ה יכול להשוות שליח הרי דאף דאיהו לא מצי עביד אפ"ה שליח שפיר משווי ובע"כ כוונת הש"ס נזיר כמו שפירש הנו"ב דתלוי בהשליח אם השליח לא מצי עביד השתא אז גם לאח"ז לא מצי משווי שליח עכ"ז ראיתי כי רש"י והתוס' נזיר שם הוסיפו תיבת איהו וכתבו כל מילתא דאיהו לא מצי עביד השתא וכו' יע"ש ובע"כ דרש"י והתוס' מפרשים דשם בקידושין שאני דכיון דאיהו לא מצי עביד ע"י עצמו לעולם לכן כל שיש לו שייכות עכ"פ בגיטין לכן מצוי משווי שליח אבל דבר שהוא עצמו יכול למיעבד רק שהשתא בעת הזאת לא מצי עביד כי אם לאח"ז אז שפיר אמרינן דבעת שהוא לא מצי עביד גם שליח לא מצי משווי אבל בעת שהוא מצי עביד גם שליח מצי משווי על אח"ז ג"כ ודלא כהנו"ב ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' דהכל תלוי במה דאיהו לא מצי עביד ע"י עצמו באותו הזמן גם שליח לא מצי משווי והוא דאיתא בב"ק דף ק"י ע"א אר"א אם היה כ"ג אונן נותנה לכל כהן שירצה וכו' מוכח דכ"ה אינו יכול ליתנה למי שירצה והיינו מסתמא משום דכיון דכ"ה אינו יכול להקריב אונן לכן לא מצי משווי שליח הרי דאף שבעת שהוא אונן היה יכול למיעבד ע"י שליח אפ"ה כיון דאיהו גופי' לא מצי עביד השתא לכן אינו יכול להשוות שליח אכן אחר העיון ראיתי שיש לדחות ראי' זו משום דאפשר דהא דכ"ה אונן אין לו רשות ליתן לכל כהן שירצה הטעם לאו משום דכל דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי עביד השתא אלא הטעם משום דלאו כל כמיני' דהשליח לחוב להאנשי משמר וליקח מאתם העבודה דהוה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים רק כ"ג אונן משום שאם היה מקריב בעצמו ג"כ היתה עבודתו כשרה לכן לא הוה השליח חב להאנשי משמר דאיזה חילוק הוא להאנשי משמר אם הכ"ג יקריב ע"י עצמו או שמקריב ע"י שלוחו וכעין מ"ש אות י"א בשם פוסקים דלהכי כשהלוה נותן מדעתו לאחד בשביל בע"ח אחד אין שאר הבע"ח יכולים לעכב ע"י משום דכל שהלוה נותן מדעתו אין להבע"ח שום חילוק בין אם הלוה נותן לידו או נותן לאחר בשבילו או שמבריח הנכסים מאת הבע"ח משום דבידו להבריח בכל עת שירצה ובאמת משמע לי דמוכרחין אנו לומר גם בדעת המל"מ דמפרש דהא דכ"ג אונן יכול ליתן לכל מי שירצה וכ"ה אינו יכול היינו משום דכ"ה לאו כל כמיני' לחוב להאנשי משמר משא"כ כ"ג כיון שיכול להקריב בעצמו לא הוה בזה חב להאנשי משמר דהא כתב המל"מ פ"ב מבה"מ ה"ו הטעם על כ"ג אונן דיכול ליתן לכל כהן שירצה הנו"ב דהוא מפני שאין איסורו אלא מדרבנן כו' יע"ש ואם איתא דבכ"ה הטעם הא דהוא אינו נותן לכל כהן שירצה הוא משום דכיון דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח א"כ בכ"ג אף אם היה איסורו מה"ת מ"מ כיון דעבודתו אינו מתחללת ודאי נקרא מצי עביד השתא אף אם אסור מה"ת למיעבד אלא ודאי דהמל"מ מפרש כמ"ש דהטעם בכ"ה הוא משום דחב להאנשי משמר ולכן ודאי גם כ"ג אם היה איסורו מה"ת שוב לאו כל כמיני' לחוב להאנשי משמר דהא שוב ל"ל דאיזה חילוק הוא להאנשי משמר אם הכ"ג יקריב בעצמו או ע"י שלוחו דהרי אסור לו להכ"ג להקריב בעצמו אבל אם האיסור הוא רק מדרבנן סובר המל"מ דכיון דמה"ת לא הוה חב להאנשי משמר דהא מותר לו מה"ת להקריב בעצמו ורק החכמים גזרו עליו שלא יקריב בעצמו כדי שלא יבא לאכילת קדשים אבל מדוע להם להחכמים לגרוע עוד זכותו שלא יוכל לעשות גם שליח דבזה לא שייך הטעם שלא יבא לאכילת קדשים וליכא למשמע מינה מהך דב"ק שוב עיינתי בהנו"ב מ"ת חאה"ע סי' ס"ט וראיתי כי הנו"ב גופי' מביא שם הך דב"ק שאיזה תלמיד שלו הקשה לו מהך דזקן או חולה המבואר שם בש"ס דאם איהו לא מצי עביד עבודה שליח לא מצי משווי והשיב לו הנו"ב ג"כ כמ"ש דהוא משום שחב להאנשי משמר יע"ש אך מאוד תמהתי עמ"ש שם הנו"ב להתלמיד ולדברך אין כהן שהוא זקן או חולה יכול לשלוח קרבנו ודבר תימה הוא דאטו גרע הוא מישראל שמביא קרבנו לכהן וכהנים שלוחי דרחמנא נינהו וכו' יע"ש בהנו"ב ודבריו תמוהין מאוד דודאי הכהנים שהם מהמשמר הם שלוחי דרחמנא אבל כהן שהוא רוצה בו ודאי הוא בא מכח שליחות המקריב ובודאי ישראל השולח קרבנו אינו יכול ליתן לכהן שירצה אלא להאנשי משמר עכ"פ מהך דב"ק אכן הראי' שהבאתי מרש"י והתוס' נזיר נצבת כחומה דודאי לא לחנם הוסיפו על לשון הש"ס תיבת איהו וכתבו דכל דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח ומשמע דלא כהנו"ב: