אור ברסלב
פני חיים סימן ד

פני חיים· רבי פנחס ברבי אברהם אריה

סימן ד

סימן ג

הנה נשאלתי בפנוי' אחת שיצא לה שם מזנה בעיר וכמה נשים מוזרות בלבנה נשאו ונתנו בה ואמרו שהרתה לזנונים ושילדה בהחבא בסתר ומת הולד והנה היתה דיימא מכהן אחד ועוד איזה אנשים ישראלים אח"ז נתאלמן זה הכהן שהיתה דיימא מיני' ורוצה לישא אותה הפנוי' ושאלו את הפנוי' אם לא נבעלה גם לפסול והשיבה שלא נבעלה עוד לשום אדם בעולם ושהקול היה שקר ובדקו אחר זה ולא נמצא דבר ברור רק שהקול נמשך זמן ארוך ושאלו אם מותר לסדר קידושין ונשואין לזה הכהן עם הפנוי' הזאת וזה החלי בעזהשי"ת הנה בש"ע אה"ע סימן ו' סעט"ז מבואר דיצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ומותרת לכהן והוא מימרא דרבא גיטין דף פ"ט ע"א והאחרונים נבוכים בזה רב דזה סותר להך דסי' ד' שם סעט"ו דמבואר שם א"א שיצאה עלי' קול שהיתה מזנה תחת בעלה כו' אין חוששין לבני' שמא ממזרים הם כו' אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה כו' יע"ש ועיין בב"ש שם סי' ד' ס"ק כ"א ובסי' ו' ס"ק ל' בהב"ש וס"ק י"ד בהח"מ והנה בהשקפה ראשונה נפלאתי מאוד על הך דינא דסי' ד' דהלא מקור דין הזה כתבו כל המפרשי הרמב"ם והנושא כלי הש"ע אה"ע שהוא מהא דאיתא בש"ס סוטה דף כ"ז המחלוקת של שמואל ור"י דשמואל קאמר התם ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה כו' ור"י פוסק התם ישא בת דומה ואל ישא דומה כו' ופסק הש"ס כר"י וקאמר והילכתא ישא בת דומה ואל ישא דומה ומפרש רש"י התם דמחלוקתם הוא רק כשלא נזדמן לו לישאשום אשה רק או דומה או בתה סובר שמואל דיותר כדאי לישא הדומה ולא בתה ור"י סבר דיותר כדאי שישא הבת דומה ולא ישא הדומה יע"ש בפירש"י אבל במקום שאין מזדמן לו רק לישא דומה אף ר"י מודה דמותר לו לישא דומה ואם אין מזדמן לו רק לישא בת דומה אף שמואל מודה דמותר לו לישא הבת דומה וא"כ מנ"ל להטוהש"ע לומר דכהן חושש לה מדין תורה ואף אם אין מזדמן לו שום אשה אחרת ישב תהו ולא ישא הדומה והנה מדברי הרמב"ם פט"ו מא"ב ה"כ שכתב שם דחוששין לה משום זונה וכו' אין הכרע שנתכווין לחלק בין כהן לישראל ואפשר לפרש דנתכווין רק על לכתחלה כשאפשר לו ליקח אשה אחרת אז חושש לה משום זונה כלומר שתזנה תחתיו ובין ישראל ובין כהן שווים בזה דאם אפשר לו לישא אחרת אף הבת דומה ישא ויחשוש להדומה משום זונה וכדקאמר בש"ס סוף גיטין הכתוב קראו אחר כו' כדאי הוא במיתה וכו' אבל היינו רק במקום שאפשר לו לישא אשה אחרת אבל כשאין לו שום אשה אחרת רק זו הדומה ודאי אף כהן לא ישב תהו והא דקאמר הרמב"ם ומותר לישא בתה לכתחלה הגם דר"י לא קאמר דנושא בת דומה רק במקום שאין לו אחרת רק הדומה או בתה וכמ"ש בשם רש"י אכן אפשר דגם הרמב"ם נתכווין רק כשאין לו אחרת כי אם הדומה או בתה אז נושא בתה לכתחלה ולא הדומה עצמה או אפשר דהרמב"ם סובר דלשמואל מוכרחין אנו לפרש כפי' רש"י דרק אם אין לו שום אשה אחרת כי אם הדומה או בתה אז ישא הדומה ולא בתה אבל כשיש לו אחרת ודאי גם הדומה לא ישא דהא ודאי לא יחלוק שמואל על הש"ס סוף גיטין שהבאתי דדריש קראי אבל לר"י דמכשיר הבת דומה משום רוב בעילות אחר הבעל א"כ אפשר דאף אם אפשר לו לישא אחרת אפ"ה אם חפץ יותר באותה הבת דומה שפיר יכול לסמוך על הרוב אף לכתחלה דבכל התורה כילה סמכינן על הרוב אף לכתחלה רק שמואל ע"כ דמחלק בין שאר רובא להך רובא דכאן לא היתה לה להבת דומה חזקת כשרות בעת שנולדה והגם דהחזקה של רוב בהמות בחזקת כשרות ג"כ לא הוה חזקה מבוררת מעת שנולדה דאפשר שנולדה טריפה אכן שם גבי רוב בהמית עכ"פ ליכא ריעותא משא"כ בבת דימה דאיכא ריעותא שאמה דומה לכן סיבר שמואל דבזה לכתחלה אין לסמוך על הרוב ולכן אף אם אין לו אשה אחרת כי אם הדומה יותר טוב שישא הדומה ויכניס הרשעה לתוך ביתו כיון שעכ"פ באה מטפה כשרה אבל לר"י דחולק על שמואל שפיר אפשר לומר דאף לכתחלה נושא בת דומה אף אם יש לו לישא אחרת עכ"פ מדברי הרמב"ם ודאי אין הכרע ואפשר דלזה נתכווין הגר"א בביאורו על אה"ע סי' ד' ס"ק ל"ו על מ"ש המחבר וכהן חושש לה מד"ת כו' ע"ז כתב הגר"א כן פי' המ"מ וכו' והיינו כי לילא המ"מ ודאי אין הכרע בדברי הרמב"ם ויש לפרשו כמ"ש אכן באמת גוף דברי הש"ס סוטה שם לכאורה מאוד מקושי הבנה המה לפ"ז דא"כ מאי פריך שם הש"ס מיתיבי נושא אדם דומה כו' ומאי קושיא הלא ודאי כשאין לו שום אשה אחרת ואף בת דומה אין לו לישא בזה אמרינן דמודה ר"י דנושא הדומה ואל ישב תהו והלא שם בהברייתא לא נזכר שאפשר לו לישא בת דומה וא"כ מאי פריך על ר"י מהברייתא הזאת ואף אם נאמר דהש"ס לא ניחא לי' לאוקמי הברייתא כשאין לו שום אשה אחרת דא"כ תקשה פשיטא א"כ תקשי על הא דקאמר רבא התם ותסברא נושא וכו' אלא אם נשא וכו' א"כ ודאי תקשה פשיטא. גם לכאורה תקשה על רבא גיטין דף פ"ט שהבאתי בראש התשובה דקאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזי לה וכו' וא"כ איך פסק הש"ס יבמות דף כ"ה הילכתא כרבי בקדל"פ וליכא עדים וכו' ואמאי לא נימא דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה ואמאי אוסרין אותה על הנטען ולכן אין סברא לחלק בין כהן להנטען רק על לכתחלה שייך לומר דגבי הנטען אם רוצה לכונסה איכא לזות שפתים שהרי הוא מחזק את הקול ובכהן כשלא היה הוא הנטען ליכא לזות שפתים אבל אם כבר כנסה ודאי אם מוציאין אותה מן הנטען מחמת דהוה קלא דקודם נשואין א"כ ודאי גם מכהן יש להוציאה מה"ט ואם פוסק רבא דמותרת אף לכהן כ"ש דבדיעבד אין להוציאה מהנטען וא"ל דרבא מיירי רק בקד"פ ובזה קאמר דמותרת לכהן אבל בקדל"פ מודה רבא דאסורה לכהן ואף בדיעבד שכבר כנסה מוציאין אותה מהכהן וכמו מהנטען זה ליתא דא"כ תקשה מאי פריך הש"ס כתיבות דף ל"ו אי דיצא לה שם זנאי והאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה וכו' ומאי קושיא דילמא כאן יצא לה שם זנאי קדל"פ אלא ודאי דגם רבא מיירי אף בקדל"פ והגם דהרי"ף והרמב"ם פ"ב מסוטה הי"ג וי"ד סוברים דאינה נאסרת גם על הנטען אם לא דאיכא תרתי היינו עדי כיעור וגם קדל"פ וא"כ לשיטתם שפיר היינו יכולין ליישב דכאן בגיטין קאמר רבא רק יצא לה שם מזנה בעיר דהיינו קול אבל עדי כיעור ליכא ולכן אין חוששין לה לכהונה וכמו דאינה נאסרת על הנטען בקול לחוד כן גם לכהונה אינה נאסרת בקול לחוד אכן מה נענה לדברי הרמב"ם סוף פי"ז מא"ב הכ"א שפוסק שם הך דרבא גיטין הנ"ל דיצא לה שם מזנה בעיר והוסיף שם דאף אם הוציאה בעלה בעדי כיעור אפ"ה אין חוששין ומותרת לכהן א"כ משמע דהרמב"ם סובר דיש חילוק בין האיסור לכהונה להאיסור על הנטען ולכהונה אינה נאסרת אף דאיכא תרתי היינו עדי כיעור וגם קדל"פ וגם על הש"י ח"ב סי' קמ"א לכאורה יש לתמוה על מה שהחליט שם דבמקום שמוציאין איתה מהנטען גם מכהן מוציאין אותה יע"ש והלא מדברי הרמב"ם הללו מוכח דאף דבמקום דאיכא עדי כיעור וגם קדל"פ סובר הרמב"ם דמוציאין אותה מהנטען וכמ"ש פ"ב מסוטה הי"ג וי"ד שהבאתי לעיל ואפ"ה לענין לאוסרה לכהן כתב הרמב"ם כאן דאף שהיו עדי כיעור וגם קול אפ"ה מותרת לכהן אף לכתחלה ואין סברא לומר דהרמב"ם מיירי בקד"פ ראשית דלא ה"ל לסתום ועוד דהא סיים הרמב"ם שאין אוסרין אשה מאילו אלא בעדות ברורה וכו' יע"ש וקדל"פ לא הוה עדות ברורה ומה שהוכיח הש"י שם מהתוס' סוטה דף כ"ז ד"ה דומה וכו' שכתבו שם דמיירי בקד"פ דאי בקדל"פ אף כנס מוציאין מידו ואף ר"י מודה כאן דבדיעבד אם נשא אין מוציאין מידו יע"ש בהתוס' ומפרש שם הש"י דהתוס' קאי לענין כהן גם המל"מ פט"ו מא"ב ה"כ הביא את דברי התוס' הללו ומפרש דקאי לענין כהן יע"ש אכן לדעתי יש לדחות ראיותם מדברי התוס' הללו דאפשר שהתוס' מפרשים דהאי דומה דהתם היינו דודאי דומה דידי' כלומר שזה שרוצה עתה לכונסה הוא היה הנטען עלי' ולכן הוכרחו התוס' לפרש דמיירי התם בקד"פ דאי בקדל"פ לשיטת התוס' החולקים על הרי"ף והרמב"ם שם ביבמות דף כ"ד וסוברים דאף בקדל"פ לחוד בלא עדי כיעור מוציאין אותה מהנטען ומה שהכריחם להתוס' לפרש כן דמיירי התם בדומה דידי' ולדחוק ולפרש דמיירי בקד"פ ולמה לא פירשו דמיירי בלאו דומה דידי' ולעולם אף בקדל"פ ולענין כהן אפשר ליישב משום דמשמע להו להתוס' דשמואל דקאמר ואל ישא בת דומה סתם היינו שום אדם אף גר ועבד משוחרר והוקשה להו הלא לגבי גר ועבד משוחרר לא היה הבת דומה טפה פסולה דהא הם מותרים בממזרת ולכן פירשו דקאי על הדומה דידי' ולכן אף גר ועבד משוחרר אסירים בבת דומה דידהו דשמא היא בתו ופוגע בערוה או אפשר משום דהוקשה להו להתוס' דאם איתא דכאן לא מיירי בדומה דידי' א"כ תקשה מאי פריך רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא אם נשא וכו' והלא רבא גופי' הוא דקאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה לאוסרה לכהונה אף לכתחלה וכ"כ דשם ודאי אף בקדל"פ וכמו שהוכחתי לעיל מהש"ס כתובות דף ל"ו ולכן הוכרחו התוס' לפרש דכאן מיירי בדומה דידי' וכמ"ש וא"כ שפיר אפשר דלכהונה מודים התוס' להרמב"ם דאינה נאסרת אף בקדל"פ ואפשר אף גם בעדי כיעור וכהרמב"ם אכן באמת אין שום טעם וסברא לחלק לענין דיעבד אם כבר כנס בין כהן לנטען דרק גבי בעל אם החזירה אחר שגירשה מחמת הש"ר בזה קאמר הש"ס יבמות דף כ"ה דאיכא הסברא דקם לי' בקלא וליתי' אבל גבי כהן ליכא הך סברא והגם דליכא ג"כ הסברא דאלומי אלמי' לקלא מ"מ הא מדהוצרך הש"ס שם לומר הסברא דגבי בעל קם לי' בקלא וליתי' משמע הא לא"ה היה לנו להוציאה מת"י וכמ"ש דבדיעבד אין סברא לחלק בין איסור בעל לאיסור בועל דאין לחלק בין איסור לאיסור והא דקאמר הש"ס הסברא דגבי הנטען אלומי אלמי' לקלא ודאי כוונת הש"ס לאשמועינן מילתא אגב אורחא דגבי הנטען איכא הסברא דאלומי אלמי' לקלא ולכן לענין לכתחלה וכגון בקד"פ דבזה ודאי היא מותרת לכהן אף לכתחלה ואפ"ה להנטען יש לאסרה לכתחלה דאיכא הסברא דאלומי אלמי' לקלא וראי' לזה דהרי כל הפוסקים דחקו א"ע ליתן טעם החילוק דמדוע לאסרה על בעלה בעינן עדי טומאה ולאסרה על הנטען סגי לשיטת הרי"ף והרמב"ם בעדי כיעור וקדל"פ ולשיטת שאר פוסקים אף בחד מינייהו או ע"כ או קדל"פ אוסרין על הנטען וכתבו דהחילוק הוא דלגבי הבעל הוה קלא דבתר נשואין וכמ"ש גם התוס' יבמות דף כ"ד ע"ב ד"ה אמר כו' ומדוע לא אישתמיט שום אחד מהם לומר משום דלגבי הנטען איכא הסברא דאלומי אלמי' לקלא אלא ודאי כמ"ש וא"כ ודאי קשה על הרמב"ם פי"ז מא"ב הכ"א הנ"ל שכתב דאף אם הוציאה בעלה בעדי כיעור וגם היה קול אפ"ה מותרת לכהן ומהתימה על נושאי כלי הש"ע אה"ע שלא העירו בזה מאומה רק העירו מהך דסי' ד' דשם פסק הש"ע דכהן חושש לה מד"ת וע"ז תי' הח"מ והב"ש דבסי' ד' מיירי בהכל מרננים וכמבואר שם ובזה גרע טפי ואסורה לכהן משא"כ בסי' ו' שם לא נזכר דהכל מרננים יע"ש ומדוע לא העירו מהך דסי' י"א דמבואר דאסורה על הנטען ושם ג"כ לא נזכר הך דהכל מרננים ובאמת לדעתי גם בסי' ד' לישנא דוהכל מרננים לאו דיוקא דמאן מפיש לן שיעורא מהו נקרא והכל מרננים ובפרט דכ"כ בשם כל מפרשי הרמב"ם ונושאי כלי הש"ע דהמקור הך דינא דסי' ד' הוא מהש"ס סוטה דף כ"ז ושם לא נזכר כלל דהכל מרננים רק התם דומה וביבמות דף כ"ה קאמר אביי דומי דמתא יומא ופלגא וכמ"ש התוס' סוטה שם ד"ה דומה וכו' והיינו רק שיצא קול וא"כ לא הועילו הח"מ והב"ש בתירוצם כלל. ולכן נלע"ד דדברי הב"ח והוא האבן מאסו הבונים ה"ה הח"מ והב"ש היתה לראש פנה ולעיקר וכאשר אבאר והוא דרבא סובר דדוקא בא"א כשיוצא עלי' קול שזינתה יש לחוש להקול דאי לאו שראו בה מעשה המוכיח שזינתה רק איזה פריצותא בעלמא לא היו אומרים עלי' שזינתה דראשית למה לה לזנות כשיושבת תחת בעלה ובודאי אינה צמאה לזה והשנית דידוע שעפ"י הרוב אשה שיש לה בעל יראה מבעלה לזנות עם אחר אבל פנוי' ידע רבא כי דרך ב"א כשרואים בה איזה פריצות בעלמא תיכף מוציאים קול עלי' שהיא זונה ועושית הדבר פריצות למען יכירו אנשים בה שהיא זינה ויטו אלי' לזנות עמה ורבא ידע כי עפ"י האמת טועין הב"א בזה כי דרך הפנויות אף הכשירות לעשות דבר פריצות למען תתגרה אנשים שיטו אלי' והיא תאמר שלזנות אינה רוצית כי אם להנשא ואפשר עי"ז תמצא מי שיתרצה לכונסה ולכן פוסק רבא דבפנוי' אין לחוש לקיל אף לקדל"פ ומותרת לכהן אף לכתחלה ומה שהקשה הב"ש סי' ד' ה"ק כ"א וכתב על הב"ח שלא דק כי בסוגיא סוף גיטין מ"ש כתנאי מבואר דמיירי בא"א וכו' יע"ש לענ"ד במחמ"כ הוא לא דק ולא ראה דברי התוס' שם ד"ה אכלה וכו' שכתבו בשם הר"י דמיירי שפיר בקלא דקודם נשואין כו' יע"ש כלומר שאחר שניסת להכהן נודע שיצא עלי' קול בעוד היתה פנוי' שזינתה אז וכן הח"מ סי' ו' ס"ק י"ד כתב על הב"ח שאין דבריו ברורים דהא הכא בא"א מיירי וכו' כלומר דהא כתב הרמב"ם והמחבר ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שנתן לה גט ה"ז מותרת לכהן וכו' ולדעתי במחמ"כ גם הוא לא דק דהא באמת יש להבין מנ"ל להרמב"ם זאת דאף אם הוציאה בעלה בעדי כיעור וכו' והלא רבא לא הזכיר רק קול אבל לא עדי כיעור ובודאי יצא לו להרמב"ם מהך דכתובות דף ל"ו שהבאתי לעיל דפריך מהך דרבא ומאי פירכא ודילמא המשנה דאלו נערות שם דהיוצאת משום ש"ר מיירי שהיו גם עדי כיעור ואה"נ דכוותי' גבי שטר שהיו עדים שרצה לזייף ולכן מזה הוכיח הרמב"ם דאף עדי כיעור אינו מזיק והנה שם בכתובות מוקי לה ר"ש למתני' שיצא עלי' ש"ר בילדותה והיינו בעודה היתה פנוי' ושפיר פריך מרבא דהרי הקול שיצא עלי' בעודה היתה פנוי' אינו מזיק כלל ולדעתי אדרבה איכא משמעות מדברי הרמב"ם שנתכווין בפירוש להורות דמיירי שהקול יצא עלי' בעודה היתה פנוי' דהרי בהש"ס גיטין שם הוזכר תחלה הך דרבא דיצא לה שם מזנה בעיר כו' ואח"כ הובאה הברייתא דבעולה אין חוששין לה כו' והרמב"ם שינה מסדר הש"ס וכתב תחלה הברייתא דבעולה וכו' ואח"כ הך דרבא דיצא לה שם מזנה וכו' ובודאי להורות דכמו דמ"ש בעילה אין חוששין לה ותנשא לכ"ג ע"כ מיירי שיצא עלי' הקול בעודה פנוי' דאם היתה מקודשת שוב אינה ראוי' לכ"ג דהא אף אלמנה מן האירוסין אסורה לכ"ג ובע"כ שיצא עלי' הקול בעודה פנוי' כמו כן כל אלו הנזכרים בהלכה זו מיירי שיצא הקול בעודה פנוי' ועתה עפ"י מה שביארתי נתיישבה היטיב הסוגיא דהש"ס סוטה דף כ"ז הנ"ל והוא דודאי המקשן פירש דהא דקאמר שמואל ישא אדם דומה וכו' היינו אף אם יש לו אשה אחרת מ"מ מותר לו לכתחלה לישא אותה אם חפץ בה דוקא ואין לנו כח לאוסרה עליו דהא ישראל אינו מוזהר על זונה אבל בת דומה סובר שמואל דאסורה מחשש שמא באה מטפה פסולה והיינו כשלא נבדקה אמה וכמ"ש התוס' סוטה שם ד"ה רוב וכו' יע"ש ור"י סובר דאף שלא נבדקה אמה אפ"ה משום דרוב בעילות אחר הבעל שדינין לכן מותרת מטעם רוב אבל הדומה עצמה חוששין לה קדל"פ דהגם דכ"כ דלשיטת הרי"ף והרמב"ם בקדל"פ לחוד אינה נאסרת אף על הנטען אכן באמת רק בדיעבד אם כנסה הנטען אמרינן דלא יוציא אבל לכתחלה ודאי אסורה לו דהלא אפשר שיבאו עדי כיעור ואז תהא אסורה עליו עפ"י הדין אף בדיעבד ולכן ודאי לכתחלה אין לשום אדם לישא דומה ולהכניס רשעה לתוך ביתו דהא אפשר שיבאו גם עדי כיעור ואז תוחזקה לזונה ותאסרה על הנטען ולכהן ולכן פריך על ר"י מיתיבי נושא אדם דומה ולא מסתבר לי' להמקשה לומר דהברייתא מיירי כשאינו מזדמן לו אשה אחרת דא"כ פשיטא אלא ודאי באה הברייתא לאשמעינין דלא כר"י אלא אף אם יכול לישא אחרת אפ"ה אין מוחין בידו אם חפץ בה וע"ז קאמר רבא ותסברא נושא לכתחלה כלומר ולשמואל מי ניחא דודאי גם שמואל ע"כ לא קאמר אלא אם אין לו אשה אחרת רק דומה ובת דומה אז ישא הדומה ולא הבת דומה אבל לכתחלה א"א שיתיר שמואל להכניס רשעה לתוך ביתו כשיש לו ליקח אחרת וא"כ אף אם שמואל סובר דאין מוחין בידו כשהוא ישראל כיון דאינו מוזהר על הזונה מ"מ הלא ודאי גם זה פשיטא דכיון דאם אין לו אשה אחרת ליקח מורין לו לישא הדומה לכתחלה פשיטא שאין למחות בידו לכופו שלא ישאנה ובשלמא שמואל בא לאשמיעינין דיותר טוב לו לישא הדומה מלישא הבת דומה אבל הברייתא דלא הזכירה מבת דומה א"כ קשה ממ"נ אם מיירי מישראל וכשאין לו אשה אחרת או שהוא חפץ דוקא בה ולענין שאין מוחין א"כ תקשי פשיטא דהרי אף אם היה גם עדי כיעור עם הקיל אפ"ה אם אין לו אשה אחרת ודאי אין לו לישב תהו וכן אם חפץ דוקא בה אין למחות בידו אף אם הי' עדי כיעור ג"כ עם הקול וכ"ש דומה שרק דיברו בה והוציאו קול עלי' אבל עדי כיעור לא היו א"כ ודאי לא היה צריכא הברייתא לאשמעינין ואם הברייתא דנושא אדם דומה מיירי על כהן ובא לאשמעינן דדוקא אם יש עדי כיעור וגם קדל"פ דאז נאסרה על הנטען ואף בכנס מוציאין אותה מידו אז גם לכהונה נאסרת אבל בדליכא תרתי היינו עדי כיעור וגם קדל"פ רק איכא אחד מהם דהיינו או עדי כיעור לחוד בלא קדל"פ או קדל"פ לחוד בלא עדי כיעור דאז אף על הנטען לא נאסרה ואם כנס אין מוציאין אותה לכן גם לכהן מותרת אף לכתחלה אם אין לו אשה אחרת או כשהוא חפץ דוקא בה אף לכתחלה אין מוחין ושזה ודאי לא שייך לומר שהוא פשיטא וא"צ לאשמעינין דודאי שפיר אשמעינין דלאו הלכתא כרבי יבמות דף כ"ד ע"ב דסובר דגם בחד מהם מוציאין מן הנטען דהיינו או בעדי כיעור לחוד או בקדל"פ לחוד וכמו כן אם נפרש דהברייתא קאי על דומה דידי' גופי' דבזה ודאי אפשר לומר דהברייתא קמ"ל דלא כרבי יבמות הנ"ל אכן ע"ז ג"כ שייך הפירכא של רבא ותסברא נושא לכתחלה כלומר דודאי אם הנטען או כהן רוצה לכנסה פשיטא דאף אם אין לו ליקח אשה אחרת וכן אף אם חפץ בה דוקא ודאי לכתחלה מוחין בידו דהא יש לחוש שמא יבאו עדי כיעור ג"כ דאז ודאי תהי' אסורה לו אף בדיעבד אחר הכניסה ויתגלה למפרע שהכהן בא על זונה או שהנטען בא על סוטתו ולכן קאמר רבא דאף שמואל מוכרח לשבש הברייתא ולמתני אם נשא כי' כלומר ולפרש דהברייתא קאי או על כהן או על הנטען וא"כ שיב אין להקשות על ר"י מהברייתא ואדרבה ר"י יכול להגי' הברייתא ולמתני על לכתחלה נישא אדם בת דומה ויהי' מפורש בהברייתא כר"י והיינו כמש"ל בתירוץ השני על דברי הרמב"ם שכתב פט"ו מא"ב ה"כ דמותר לישא בתה של הדומה אף לכתחלה ושם כתבתי דהיינו אף יש לו לישא אחרת אפ"ה אם חפץ בהבת דומה מותר לו לכתחלה לכנסה והגם דבאמת אף לפי מה דמגי' רבא הברייתא אליבא דשמואל אם נשא וכו' ומפרש דקאי לענין כהן או הנטען א"כ ג"כ שוב אין להקשות על ר"י כלום דודאי גם ר"י מסתמא סובר כהלכתא דבדיעבד אין מוציאין מן הנטען או מכהן אא"כ איכא תרתי היינו עדי כיעור וגם קלדל"פ ולא היה צריך לרבא לומר תני בת דומה אכן אפשר דרבא רק לרווחא דמילתא קאמר דכיון דמוכרחין להגי' הברייתא א"כ לא רק תיובתא ליכא אלא אף יכולין להגי' באופן שיהי' סייעתא לר"י וכמ"ש עכ"פ נמצאנו למדין דודאי לשיטת הרמב"ם א"א שיצא עלי' קול שזינתה אם הוא קדל"פ אז ודאי לכתחלה אסורה על הנטען או על כהן ואף אם אין לו ליקח אשה אחרת ישב תהו ולא ישאנה ואף אם חפץ לכונסה אם יש בידינו למחות בו מוחין רק אם לא היה בידינו למחות וכבר נשא אותה אז בדיעבד אף אם עתה בידינו לכופו שיוציאה אפ"ה אם לא נמצא עדי כיעור אין מוציאין אותה לא מכהן ולא מהנטען אבל פנוי' שיצא עלי' קול שזינתה אז אף אם הוא קדל"פ ואף אם ניסת אחר שיצא עלי הקול ומצא בעלה עדי כיעור והיציאה מביתו רק שלא הספיק לגרשה בגט עד שמת אפ"ה מותרת אף לכתחלה לכהן דרק באשה שיצא עלי' קול בעת שהיא א"א דאז הוה הקול קול גמור ואם היה נצטרף להקול גם עדי כיעור ודאי היתה אסורה על הנטען או על כהן אף בדיעבד לכן לכתחלה אף שלא באו עדי כיעור יש לחוש בכל עת שמא יבאו ויצטרפו משא"כ יצא עלי' הקול בעת שהיא פנוי' דאז הקול אינו נחשב לריעותא כלל דאמרינן פריצותא בעלמא הוא דחזי לה נמצא דאף אם באי עדי כיעור עכ"פ כיון דליכא קול שיוכל להצטרף עמהם לאוסרה על הכהן אף בדיעבד לכן אף לכתחלה אין אוסרין אותה על הכהן ולכן כתב רש"י גיטין דף פ"ט שם שאף שהקול יצא בפירוש שזינתה עם עכו"ם ועבד שפוסלין איתה לכהונה אפ"ה אין חוששין וכ"ש בנ"ד דהקול היה בפירוש שזינתה עם אנשים שאין פוסלין אותה לכהונה פשיטא דמותרת לכהן. והנה הגם דבנ"ד היה הקיל שהרתה לזנונים וילדה וכבר הביא הפ"ת אה"ע סי' ו' ס"ק י"ד בשם הח"ס חלק אה"ע סי' מ"ד במקום שהקול היה שהרתה לזנונים וילדה אז אין לומר דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה וגם מביא שם הפ"ת בשמו דאין להתירה מטעם ס"ס שמא הקיל הוא שקר ואת"ל שאמת שמא לכשר נבעלה כו' דהרי לא אמרה שלכשר נבעלה כו' יע"ש אכן לדעתי דבריו פלואים בתרתי ראשית מנ"ל לחדש דכשהיה הקול שהרתה לא אמרינן פריצותא בעלמא וכו' והרי לפמ"ש הח"ס שם שהיא ואבותי' מכחישים הקול ואומרים שמחמת חולי נתעכב ווסתה יכו' וא"כ אפשר שאף פריצותא בעלמא לא חזי לה ורק משום שנתעכב ווסתה דרך הנשים המוזרות בלבנה לומר שהרתה לזנונים ואף בנשים היושבות תחת בעליהן דרך הנשים שכשריאות באיזה אשה שנתעכב ווסתה מחזיקין אותה למעוברת רק באשה היושבת תחת בעלה כשעובר זמן שראוי להרגיש ולהכיר העובר ע"י כריסה בין שיני' ואינו ניכר העובר אז מבטלין הנשים החזקה שהיא מעוברת ומחזיקין איתה בחזקת חולי אבל באשה שאינה יושבת תחת בעלה ודאי תולין שמפני הבושה היא מסתירה ההריון והלידה ולכן מוציאין קול שהרתה לזנונים וילדה בהסתר והחוש מעיד ע"ז שכן הוא והשנית נפלאתי על מ"ש הח"ס דכאן הוה כלא נבדקה משום דאינה אומרת לכשר נבעלתי כו' והלא היא אומרת שלא נבעלה כלל א"כ בכלל דברי' שלא נבעלה לפסול ומדוע לא נאמין לה ע"ז שלא נבעלה לפסול והגם דהקול מכחישה על מה שאומרת שלא נבעלה כלל מ"מ יש לנו לומר דפ"ד וכמו בפלוני רבעני לרצוני או אשתך זינתה עמי דאף דעל מה שאומר על עצמו א"נ משום דהחזקת כשרות שלו מכחשת איתו ואין אדם מע"ר אפ"ה מה שאומר על פלוני או על אשת פלוני דליכא דבר המכחישו הוא באמת נאמן כמו כן ודאי יש לנו לומר גם כאן דמה שאומרת שלא נבעלה כלל א"נ אבל מה שאומרת שלא נבעלה לפסול ודאי יש לנו להאמינה והגם דבאמת לא רק על הח"ס תלונה הזאת דהלא גם התוס' גיטין דף פ"ט ד"ה בעולה וכו' וכן הר"ן והמרדכי כולם כתבו בשם הר"י בעל התוס' דאם אומרת לא נבעלתי אפילו ר"ג מודה דהוה כלא נבדקה יע"ש אכן באמת אי"ה לקמן אפרש ואיישב דברי הר"י אבל על הח"ס ודאי יש לתמוה שהחליט כן בלי שום טעם וסברא:

והנה מחמת אלה הפליאות עיינתי בהח"ס וראיתי שכל דבריו בתשובה הזאת המה פלואים ומוקשים מאוד וכאשר אבאר והנה מה שמחלק שם בין הך דרבא גיטין דף פ"ט שיצא עלי' הקול שזינתה לכן אין חוששין להקול משא"כ בסוטה דף ס"ז גבי דומה שם מיירי שיצא עלי' הקיל שראי בה דבר מכוער וכגון רוכל יוצא וכו' ובזה לא שייך לומר פריצותא בעלמא הוא דחזי לה והנה לכאורה לפי דבריו הוא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דאם יצא עלי' הקול שזינתה דהיינו שראו אותה עכ"פ כדרך המנאפין א"כ אין לך דבר מכוער יותר מזה ואפ"ה אין חוששין להקול וכשיצא הקיל שראו בה דבר מכוער כגון רוכל יוצא וכו' יהי' גרע טפי אך משום הא לא ארי' דאפשר משום דזה לא שכיח שיראו אותם כדרך המנאפים לכן תולין דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה משא"כ כשיצא הקול שראו בה דבר מכוער אז אין לתלות בפריצותא דא"כ יותר היו אומרים שזינתה מלומר שראו רוכל יוצא וכו' נמצא דהא לא קשיא אלא אי קשיא הא קשיא דהלא לשיטת הרי"ף והרמב"ם הסוברים דבעדי כיעור לחוד אין מוציאין מן הנטען אא"כ איכא ג"כ קדל"פ וכנ"ל א"כ מה הוסיף לנו הקדל"פ הלא אף אם כל אותן המעבירים את הקול היו עדים בהדבר מכוער והיו אומרים שראו הכיעור לא היו מוסיפים כלום ולא היו מוציאים אותה מן הנטען דהא גם תרי כמאה ואפ"ה אמרינן דתרי עדים שהעידו על הכיעור אין מוציאין אותה ע"י עדותן מן הנטען א"כ ממילא גם אף אם מאה עדים העידו על הכיעור אין מוציאין אותה מהנטען וא"כ איך אפשר לומר דאם אותן המאה רק מעבירין קול ששמעו שראו בה דבר מכוער יוציאו אותה עי"ז מהנטען אלא ודאי ע"כ לומר דהקדל"פ הוא שיצא קול שזינתה ממש ואדרבה הב"ש סי' י"א ס"ק ט' כתב שם בשם הרש"ל והב"ח דבעינן שהקול יהי' מצ"א ולא מצד העדי כיעור יע"ש א"כ הרי דהקול הוא שזינתה לא שראו בה דבר מכוער ודלא כהח"ס ואפ"ה בקדל"פ שזינתה לחוד בלא עדי כיעור ודאי גם להרי"ף והרמב"ם בקדל"פ שזינתה נאסרה על הנטען ולכהן עכ"פ לכתחלה ולהפוסקים החולקים על הרי"ף והרמב"ם ודאי אף בקרל"פ שזינתה לחוד בלא עדי כיעור נאסרה אף בדיעבד על הנטען ולכהן ואף כנס יוציא ואדרבה דוקא בקדל"פ שזינתה אבל קדל"פ שראו בה דבר מכוער ודאי גם הם מודים דאינה נאסרת דאל"כ עדי כיעור שכתבו היא משנה שאינה צריכה דאם קדל"פ על הכיעור מהני עדים מבעי' וגם אפושי פלוגתא לא מפשינין דלהרי"ף והרמב"ם אף ע"י עדי כיעור אינה נאסרת ולאותן הפוסקים נאמר דאף ע"י קדל"פ של כיעור נאסרת גם מה שהאריך שם הח"ס להקשות על הב"ח שהבאתי לעיל דמחלק בין יוצא קיל על פנוי' ובין יוצא קול על א"א וע"ז מקשה הח"ס דא"כ ה"ל להש"ס סוטה דף כ"ז הנ"ל לפרש דשמואל ור"י לא פליגי כלל רק שמואל מיירי בדומה פנוי' לכן קאמר דיותר כדאי לישא הדומה פנוי' מלישא בת דומה אפילו של א"א כלומר דל"מ בת דומה פנוי' דהרי חזינין שנולדה בזנות ובודאי יש לחוש שמא נולדה מפסול אלא אפילו בת דומה א"א הגם דאיכא הרוב דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ יותר טוב לו לישא הדומה פנוי' דלא איתרע חזקת כשרות שלה ע"י הקול דהא קיל זנות בפנוי' לא הוה ריעותא כלל מלישא הבת דומה א"א דאיכא ריעותא עכ"פ ור"י מיירי בדומה א"א לכן קאמר דיותר טוב לישא הבת דומה אפילו של פנוי' דלא שייך בה רוב בעילות אחר הבעל וגם ודאי נולדה מזנות אפ"ה הא רובא דעלמא כשרין ואפילו אם נבא לחוש לרובא דעלמא עכו"ם אפ"ה הא קי"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י והולידה הולד כשר ורק לכהונה פליגי בה הפוסקים וכמבואר בש"ע אה"א סי' ד' סע"ב יע"ש ולכן לכתחלה ודאי יותר טוב לו לישא אף הבת דומה של פנוי' שהיא עכ"פ בחזקת שאינה מזנה תחת בעלה מלישא הדומה א"א שיש לו לחוש שמא תזנה תחתיו. גם הוקשה שם הח"ס מהא דפירוש רש"י שם בסוטה על הא דקאמר שמואל על הבת דומה זו באה מטיפה פסולה כו' וע"ז כתב רש"י דשמא מכושי וכו' ואם כהב"ח דשם מיירי מדומה א"א א"כ אדרבה אם מישראל היא א"כ היא ממזרת ואין לך טפה פסולה יותר מממזרת אלא ודאי דמיירי התם מפנוי' ולכן הוצרך רש"י לפרש שמא מכושי וכו' עוד הקשה שם הח"ס דכאן בסוטה דף כ"ז כתב רש"י על דברי שמואל דחיישינן שמא מכושי נולדה כו' משמע דאף שהקול היה סתם שזינתה ולא הוציאו הקול עם מי זינתה ואפ"ה חיישינן שמא עם כושי זינתה ואילו בגיטין דף פ"ט גבי מימרא דרבא יצא עלי' שם מזנה בעיר מפרש רש"י התם שהקול היה שזינתה עם עכו"ם או עבד וכו' יע"ש והוכיח הח"ס מזה דבפנוי' אין חוששין לביאת פסול לשיטת רש"י ולכן אי אפשר לומר דשמואל יסבור דאין לישא בת דומה פנוי' רק בבת דומה אשת איש סובר רש"י דלשמואל כשיש לו אחרת אף אם האחרת היא דומה אפ"ה ישא הדומה ואל ישא הבת דומה של הא"א דלכתחלה חוששין בא"א שמא זינתה עם פסול אבל כשאין לו אחרת מותר לו לישא אף הבת דומה של א"א ומשים ס"ס שמא מבעלה נולדה הבת דומה ואת"ל מזנות שמא מכושי וקי"ל עכו"ם ועבד שבא על ב"י הולד כשר והא דקורא שמואל את הבת דומה טפה פסולה היינו כמו שרב יהודא ורבא אמרי לי' יבמות דף מ"ה זיל איטמר או נסיב בת מינך יע"ש עכ"ד הח"ס בתוספות ביאור קצת לפי הבנתי בדבריו והנה לכאורה יש לתמוה לפי דברי הח"ס דזה היה ס"ס שמא מבעלה את"ל מזנות שמא מעכו"ם וכו' א"כ מה קא מבעי' לי' לר"ע התם בש"ס סוטה גבי היתה פרוצה ביותר הלא גם גבי פרוצה ביותר איכא הך ס"ס דודאי מ"ש רש"י שם דאיכא למיחש שרוב בעולותי' משל אחרים וכו' יע"ש היינו דאיכא למיחש אבל ספיקא ודאי הוה ואפשר לדחוק קצת וליישב דהח"ס יפרש דלא כרש"י התם שכתב דהאיבעי' של ר"ע הוא גבי פרוצה ביותר מהו שיהי' בני' כשרים כו' אלא הח"ס יפרש שם דהאיבעי' הוא גבי פרוצה ביותר אם מודה ר"י לשמואל דכיון דאין להתיר הבת דומה פרוצה ביותר מחמת רוב בעילות אחר הבעל רק מחמת ס"ס לכן אפשר דבזה גם ר"י מודה דיותר טוב לישא הדומה ולא הבת דומה אך באמת א"כ תמיה דהלא כל עיקר בנינו של הח"ס הוא לדעת רש"י והרי רש"י גופי' מפרש דהאיבעי' היא להכשיר הבנים ויותר תמוה לי על הח"ס דאיך אפשר לפרש כדבריו דרש"י סובר דבפנוי' אין חוששין לביאת פסול אף אם ודאי זינתה והולידה בת א"כ מה יענה רש"י נגד המשנה כתובות דף י"ג ע"א היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו וכו' ושם ע"כ דמיירי בפנוי' דאל"כ מה יועיל שמאיש פלוני וכהן הוא סוף סוף הלא גם כהן הבא על א"א והולידה הולד ממזר וא"כ הרי מבואר להדיא דגם בפנוי' כשודאי נבעלה חיישינן לביאת פסול אף לר"ג כ"ז שלא נבדקה ואומרת שלכשר נבעלה והא דהביא הח"ס ראי' מרש"י גיטין דף פ"ט שהוצרך לפרש שהקיל היה שזינתה עם עכו"ם לדעתי לאו ראי' הוא כלל דהלא התם לא ידעינן שודאי נבעלה רק קיל ולכן הוקשה לו לרש"י למה הוצרך רבא לומר הטעם דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה והלא ת"ל דאיכא ס"ס ספק שמא הקול הוא שקר ולא זינתה ואת"ל שזינתה דילמא עם כשר זינתה וכמ"ש התוס' כתובות דף י"ג ד"ה ואין וכו' שכתבו שם דלזעירי דמפרש דמדברת היינו נסתרה אם אינה אומרת שנבעלה אף ר"י מודה לר"ג דמותרת לכהונה מטעם ס"ס יע"ש והגם דהתוס' שם כתבו לשין שאומרת שלא נבעלה יע"ש אכן באמת הלא התוס' קיימו התם לר"י החולק על ר"ג וקאמר דלא מפא"ח ואינה נאמנת על להיתר ובע"כ דאף אם אינה אומרת שלא נבעלה רק כל שאינה אומרת שנבעלה וכגון אלמית ג"כ מותרת לכהונה מטעם ס"ס לר"י רק התוס' תפסו הלשון אומרת שלא נבעלה מפני שהוכיחו דאין לומר דהספק שמא לא נבעלה לא נחשב לספק כלל מהא דקאמר הש"ס ר"פ האשה שנתארמלה דלזעירי אפשר לפרש המשנה דהתם דקאמר ר"י דמודה בהאי מיגו אף דגבי המיגו דמדברת פליג ר"י וסובר דאם אומרת שנבעלה רק שכשר הוא א"נ אף שיש לה מיגו שהיתה יכולה לומר לא נבעלתי כלומר ואז היתה מותרת לר"י מחמת דדל אמירתה איכא ס"ס ולכן ודאי ה"א דאף אומרת נבעלתי רק לכשר נבעלתי תהא נאמנת במיגו שהיתה אומרת לא נבעלתי קמ"ל ר"י דאף במיגו כזו א"נ ולכן כיון דשם הוכריחו התוס' לומר דהמיגו היא שהיתה אומרת לא נבעלתי לכן תפסי התוס' את הלשון שאומרת שלא נבעלה אבל ודאי ע"כ לומר כמ"ש דלר"י אין חילוק בין אומרת לא נבעלתי ובין אילמת השותקת ואינה אומרת כלים מ"מ מותרת מטעם ס"ס והנה הגם דלכאורה יש להקשות על הוכחה זו שכתבו התוס' מרפ"ב דקאמר דלזעירי איכא מיגו וכו' דהרי התוס' גופייהו כתבו שם לעיל מזה בד"ה רב וכו' דגבי משאירסתני נאנסתי כו' דאף דהמיגו דמוכת עץ כו' לא הוה מיגו גמור דהא לר"י אף אם אומרת מוכת עץ אני א"נ אפ"ה קרי לה מיגו לפי שהיא טענה מעולה ביותר יע"ש בהתוס' וא"כ מנ"ל להתוס' להוכיח דבנסתרה ואומרת שלא נבעלה מותרת לכהונה אף לר"י ודילמא לעולם אסורה לכהונה ואפ"ה קורא הש"ס זאת מיגו לפי שהיא טענה מעילה ביותר אכן אחר העיון ראיתי דלא קשיא דבשלימא התם גבי מוכת עץ שפיר שייך לומר שהיא טענה מעילה ביותר דהא לענין הנאמנות שלה ודאי לא שייך לומר שהיא סוברת שעל הטענה דמשאירסתני נאנסתי נאמין לה יותר מעל הטענה דמוכת עץ דמאיזה טעם ובודאי אם לא נאמין לה על הטענה דמוכת עץ גם על זו הטענה לא נאמין לה וא"כ אם איתא דמשקרת א"כ למה לה לאסור עצמה לכהונה ולכן ודאי הטענה דמוכת עץ היא מעילה ביותר אבל הכא גבי נסתרה אם איתא דלר"י אסורה לכהונה אף באומרת שלא נבעלה כלל וע"כ משום דהספק אם נבעלה לא הוה ספק כלל ומטעם שכתבו התוס' דאין אפוטרופוס לעריות נמצא דאדרבה הטענה דלכשר נבעלתי הוא טענה מעולה ביותר דהרי זה נכנס עכ"פ בגדר הספק אם נבעלה לכשר משא"כ הטענה דלא נבעלתי היא טענה גרועה ביותר דהא אינו נכנס בגדר הספק כלל אם לא נבעלה וגם הטענה דלא נבעלתי אינה מתירה יותר מהטענה שנבעלה לכשר ולכן הוכרחו התוס' לפרש דאם אומרת לא נבעלתי נאמנת ולכן שפיר הוה מיגו וא"ל דאכתי הטענה דלא נבעלתי היא טענה מעולה אם היא אומרת שעדיין היא בתולה דאז כתובתה מאתים ואם אומרת שלכשר נבעלה כתובתה מנה זה ליתא דהרי כשתנשא ויראה בעלה שהיא בעולה א"כ יכול לטעון טענת בתולים וכמבואר בטוש"ע אה"ע סי' ס"ח והגם דאם ישתהה איזה זמן אחר האירוסין תוכל לטעון משאירסתני נאנסתי ומבואר באה"ע שם סי' ס"ח סע"ט דנאמנת אכן מסתבר דדוקא במקום שלא איתרע חזקתה קודם האירוסין אבל כאן שאיתרע חזקתה מקודם האירוסין עי"ז שנסתרה בזה ודאי לא יחלוק ר"ג על ר"י לומר דנאמנת ושכתיבתה מאתים ועוד דבאמת א"כ נצטרך לומר דהמשנה דראוה מדברת לא מיירי כי אם באומרת שהיתה בתולה קודם שנבעלה לזה שהיא אומרת עליו שהוא כשר דאז שייך המיגו אבל מי שהיתה בעולה קודם שנסתרה עם זה שאומרת שנבעלה לו רק שכשר הוא ודאי אם נאמר דלר"י א"נ אף לומר לא נבעלתי א"כ ודאי לא הוה הטענה דלא נבעלתי יותר מעילה מהטענה דלכשר נבעלתי ולכן דחיקא להו להתוס' לפרש דמה דקאמר הש"ס דלזעירי ניחא הא דקאמר ר"י דאף דפליג התם בהאי מיגו שיש לה כשהיא אומרת שהיתה בתולה קודם שנתייחדה עם זה ראשית דהא בהמשנה אינו מבואר כלל דמיירי בכה"ג דודאי ר"ג ור"א מכשירין אותה לכהונה אף שהיא בעולה מכבר וכמו בהיתה מעוברת ועוד דכיון דאם נימא דלר"י אף באומרת שלא נבעלה כלל אפ"ה אסורה משום דהספק שמא לא נבעלה אינו נחשב לספק כלל דחזקה היא שכשנתייחדה ודאי נבעלה א"כ אפשר דלהכי אינה רוצה לומר שלא נבעלה משום שיודעת שלא יאמינו לה ע"ז ולכן אינה משגחת ע"ז שמגרעת כתובתה ולכן הוכרחו התוס' לומר דאף לר"י שפיר מספקינין שמא לא נבעלה וממילא איכא ס"ס והגם דהתוס' שם הוקשו אח"כ ע"ז דא"כ אמאי פריך לזעירי ולא לר"א ש"מ דיחוד איחוד פריך כו' יע"ש וא"כ מאי אולמי' דהאי קושיא מהא דקאמר הניחא לזעירי כו' שהוכיחו התוס' מזה דאף לר"י הוה ס"ס כשאינה אומרת שנבעלה וכו' מהאי קושיא שהקשו התוס' בסוף הדיבור דאמאי פריך לזעירי ולא לר"א אכן באמת הא חזינין דכאן כתבו התוס' רק בדרך ק"ק ובאמת לפענ"ד אפשר ליישב הך קושיא שסיימו התוס' דפריך לזעירי ולא לר"א והוא דר"א אפשר דסובר דסתירה בלי קינוי לא הוה שום ריעותא כלל ואינה מרעה לחזקתה כלל ולר"ג א"צ לבדקה כלל מי הוא זה שנתייחדה עמו וכן אף לר"י ואף אם ידוע שזה שנתייחדה עמו הוא נתין או ממזר אפ"ה אינה נאסרת לכהונה ולכן ודאי לא תקשה על ר"א מהא דאין איסרין על היחוד דהא לדידי' באמת גם כאן אין אוסרין אף על ספק אחד כלומר אף בנתייחדה עם מי שפוסל בביאתו לכהונה ואפ"ה כל שאינו ידוע שנבעלה ולא היה קינוי מבעל אינה נאסרת לכהונה רק לזעירי דמפרש המשנה מדברת היינו נסתרה ובזה דוקא בעינן תרי ספיקי לר"י דהיינו שאינו ידוע אם זה שנתייחדה עמו הוא פסול וגם א"י שנבעלה לו אבל בחדא ספיקא וכגון שידוע שנתייחדה עם פסול נפסלה לכהונה לר"י א"כ שם בא"א שנתייחדה ידוע שהכל פסולין אצלה ופוסלין אותה ומ"מ קאמר רב דאין איסרין על היחוד לימא דלא כר"י ונ"ל דלהכי באמת כתבו התוס' רק דקצת קשה דלכאורה נראה וכו' כוונתם דרק לכאורה נראה כן אבל עפ"י האמת לא כן הוא אלא כמ"ש וא"כ נמצא דגם בהך דגיטין דף פ"ט ביצא לה שם מזנה בעיר ודאי ג"כ איכא ס"ס ולא היה צריך רבא לטעמא דפריצותא. בעלמא כו' דהרי אף אם היה ודאי יחוד לא היה לנו לאוסרה ולכן הוצרך רש"י לפרש שם שהקול היה שזינתה עם עכו"ם ובעכו"ם ודאי אם היתה נתייחדה עמו היתה אסורה לזעירי לפי דעת ר"י אף שהיתה אומרת שלא נבעלה ואף לר"ג עכ"פ אם היא אילמת היתה אסורה ולכן קאמר רבא הטעם דפריצותא בעלמא וכו' כדי להורות דאף אם היא אילמת ואינה אומרת שלא נבעלה אפ"ה אין חוששין לה ומותרת לכהונה וא"כ אין שום ראי' מדברי רש"י הללו לדברי הח"ס ולהב"ח ודאי ג"כ ניחא מ"ש רש"י דהקול היה שזינתה עם עכו"ם או עבד ומה שהקשה הח"ס שם מרש"י סוטה דף כ"ז הנ"ל שכתב על הא דקאמר שמואל זו באה מטיפה פסולה כו' דהיינו שמא מכושי וכו' ולדברי הב"ח ל"ל לומר כושי הלא אדרבה ישראל הבא על א"א הולד ממזר והוה טיפה פסולה ומחמת זה מפרש הח"ס דאדרבה רש"י הזכיר כושי לתרץ מדוע מתיר שמואל לישא הבת דומה כשאין לו אחרת ולכן הזכיר רש"י הך דכושי לומר דאיכא ס"ס שמא לא זינתה ואת"ל זינתה שמא עם כושי ועכו"ם הבא על ב"י הולד כשר וכמו שהבאתי לעיל בשמו ע"ז תמה אני מאוד דא"כ למה כתב רש"י לשון שמא מכושי או ממזר וכו' ולאיזה צורך הוזכר ממזר הלא ממזר הבא על ב"י ודאי הילד פסיל אף לבא בקהל עמו ישראל וקשה לי להאמין שלפני הח"ס לא היה הגירסא ברש"י או ממזר ולכן נ"ל ליישב לדעת הב"ח דודאי כיון דלא היו שם עדי כיעור רק קול א"כ בי יעבד אף מהנטען אין מוציאין לשיטת הרי"ף והרמב"ם לכן ישראל במקום שאין לו אשה אחרת ודאי מותר לו לישא אותה ולא ישב תהו רק הא דקורא אתה שמואל טפה פסולה משמע לי' לרש"י דהיינו שהטפה מצד עצמה היא פסולה כלומר לא רק מפני שנכנסה הטפה לא"א שהתורה פסלתה אלא אף אם לא היתה נכנסת לא"א היא טפה פסולה ושמואל סובר כמ"ש הרמב"ן דכל מי שהמיר דת ישראל הוא סימן שנולד מטפה פסולה דהיינו מעכו"ם ולכן לכתחלה כשיש לו אחרת אף שהאחרת היא דומה אפ"ה יותר טוב לו לישא הדומה ולא ישא הבת דומה מפני שיש לחוש שהבנים שיוליד ממנה אם מכושי היא נולדה ימירו הדת הישראלי ואם מממזר נולדה יהיו הבנים מקולקלים שיהיו חצופים ביותר אבל אם לא היה לחוש להבנים וכגון שהיתה נולדה מישראל אז אף שהיא ממזרת מ"מ הטפה של נקיבה אינה מולידה הטבע בהבנים להיותם מקולקלים אם לא במקום שמעורב בהם טפה של זכר פסולה כי כך הוא הטבע שהטפה של זכר הפסולה מעוררת טבע בהבנים להיותם מקולקלים אף בבני הבת. ומה שהקשה הח"ס להב"ח אמאי לא פירש הש"ס סוטה דף כ"ז הנ"ל דשמואל ור"י לא פליגי כלל רק שמואל מיירי בדומה פנוי' ור"י מיירי בדומה א"א כו' נפלאתי מאוד ע"ז הכי יש לנו כח להקשות על הש"ס קושיות כאלה הלא אפשר דהחכמי הש"ס ידעו דפליגי ושניהם פסקו בדבר אחד רק באמת מלבד זאת הנה צריכין להבין דברי הב"ח במה שמחלק בין קול שיוצא על הפנוי' ובין קול שיוצא על א"א א"כ לכאורה יש להקשות הלא סתמא קאמר הש"ס בין בסוטה דף כ"ז הנ"ל ובין בגיטין דף פ"ט הנ"ל ולא חילקו בין פנוי' לא"א וא"כ איך נבדה מלבינו מחמת קושיא וסתירה לומר דכאן מיירי בפנוי' וכאן מיירי בא"א רק באמת ודאי כוונת הב"ח הוא דכיון דלא נאמר בשתי המקומות בלשון אחר' רק בסוטה דף כ"ז הנ"ל נאמר בלשון דומה ובגיטין דף פ"ט נאמר בלשון יצא עלי' שם כו' ולכן כדי שלא יסתרו דברי הש"ס אהדדי אמרינן דודאי בלשון הש"ס א"א שיצא עלי' קול היתה נקראת דומה ופנוי' שיצא עלי' קול היתה נקראת יצא שם וכו' וא"כ אין מקום לקושיית הח"ס הזאת דודאי לשון דומה הוא על א"א ולא על פנוי' עכ"פ יצא לפי מ"ש ליישב דברי רש"י גיטין דף פ"ט דהא דהוצרך רבא לטעם פריצותא בעלמא וכו' הוא רק משום דמיירי התם שיצא הקול שזינתהעם פסול וא"כ כאן כשלא יצא הקול שנתעברה מפסול א"כ אף אם יהבינין לי' להח"ס כסברתו דהיכא שיצא הקיל שנתעברה לא אמרינן דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה אפ"ה מותרת מטעם ס"ס שמא הקול הוא שקר ואת"ל שהוא אמת שמא מכשר נתעברה ומ"ש הח"ס שם בעובדא דידי' דדרה בכפר שרוב עכו"ם לכן לא הוה ספק שמא לכשר נבעלה וכו' יע"ש נפלאתי ע"ז מאוד דהרי מבואר בש"ס כתובות דף י"ג ע"ב דאמר ריב"ל לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין וכו' והגם דשם לדברי המכשיר לא מיירי מס"ס רק מכשיר מצד נאמנות שלה אפ"ה אין סברא לחלק בזה דודאי אם נימא דברוב פסולין אינו מצטרף לספק שמא מכשר נבעלה והיה כודאי לפסול נבעלה א"כ אין סברא ג"כ שר"ג יסבור שהיא נאמנת והרי לשיטתו של הח"ס לא היה צריך הב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב לומר דהרמב"ם חולק עם הטור והרמב"ם סובר דהוה ספק ממזר אלא היה יכול לומר דהרמב"ם מיירי התם במקום דליכא רוב ישראלים והטור מיירי במקום דאיכא רוב ישראלים ואם נימא דלא ניחא לי' להב"ש לפרש דברי הטור שכתב סתם דמיירי דוקא במקום שרוב ישראלים א"כ ודאי גם הרמב"ם שכתב סתם אין לפרשו דמיירי דוקא במקום דליכא רוב ישראלים אלא אף דאיכא רוב ישראלים אפ"ה מידי ספיקא לא נפקא א"כ הרי ע"כ דהב"ש אינו סובר כהח"ס בזה ועל הטור מוכרחין אנו לומר דסובר כמ"ש הפ"ת סי' ד' ס"ק כ"ג בשם החמדת שלמה דחילוק דתות הוא הגורם שלא מספקינין בעכו"ם אח"כ אומרת בפירוש שנבעלה לעכו"ם וא"כ להטור ודאי דאין לחוש שמא נבעלה לעכו"ם ולהרמב"ם עכ"פ ספיקא הוה ושפיר מצטרף לס"ס אף שהרוב פסולין וכמ"ש וא"כ אף לר"י מותרת וכ"ש לר"ג דפוסק דהאשה נאמנת א"כ הרי אומרת שלא נבעלה לפסול וכמש"ל דודאי יש לנו לומר דפ"ד והרי המהרי"ק שורש קכ"ט פסק שם דאין אדם מצווה לגלות פשעיו אם לא בדברים שבין אדם לחבירו וא"כ מאי איכפת לן אף אם היא משקרת במה שאומרת שלא זינתה כלל אבל עכ"פ על מה שאומרת שלא נבעלה לפסול ודאי יש להחמינה לר"ג דהילכתא כוותי' והנה הגם דכבר הבאתי לעיל דגם התוס' גיטין והר"ן והמרדכי שם כולם כתבו בשם הר"י דכשאומרת שלא נבעלה כלל הוה כאילו לא נבדקה אכן אמרתי ליישב דברי הר"י בהקדם להבין מה זה שסיימו התוס' גיטין דף פ"ט שם סוף ד"ה בעולה וכו' ז"ל אבל היכא דאמרה לא נבעלתי או א"י ממי אפילו ר"ג מודה כו' יע"ש ולכאורה דבריהם מאוד תמוהין דהרי אם כתבו דאף אם אומרת שלא נבעלה דהרי אומרת ברי שמותרת לכהן ואפ"ה אסורה לכהונה א"כ באומרת שנבעלה וא"י למי צריכא למימר דאסורה לכהונה פשיטא ובע"כ דכוונת התוס' דאף אם ידוע שזה שאומרת שנבעלה לו הוא כשר מ"מ כיון דהאשה אינה יודעת אם הוא כשר א"כ חזינין דהיא אינה בודקת ומזנה לכן חיישינן שמא כשם שהפקירה עצמה לזה כך הפקירה עצמה לאחר שהוא פוסל בביאתו וכמבואר בש"ס יבמות דף ס"ט ע"ב הך סברא גבי ארום יע"ש ולכן הקשה לו להר"י דא"כ מה מועיל מה שהאשה אומרת איש פלוני וכהן הוא הלא אף במקום שאנו יודעין שהוא איש פלוני וכהן אמרינן דלא מהני דהלא גבי ארוס אנו יודעין שהוא כשר ולפמ"ש התוס' יבמות שם דף ע' ד"ה אבל כו' דהאי דיימא מיני' היינו שודאי נבעלה להארוס וא"כ בדיקתה למה ולכן פי' הר"י דר"ג סובר דלהכי נאמנת כשאומרת איש פלוני וכהן הוא כוונתו שכששאלו אותה אמרה שאינה מזנית רק עם כשר ולא עם פסול א"כ חזקה היא שהיא אינה כשאר הזונות שאינם בודקת ומזנות אבל היא ודאי בודקת ומזנה דאל"כ היה לה לירא לומר כן דהרי כשישמעו העם שהיא אומרת כך א"כ כל הפסולין ירחיקו מעלי' דהא שומעים שהיא אומרת שאינה מקבלת הפסולים ולכן תולין שאמת כדברי' והיא בודקת ומזנית ולכן אף במקום שידוע לנו שנבעלה לכשר אפ"ה כל שהיא אינה אומרת בפני הב"ד שהיא בודקת ומזנה חיישינין כשם שהפקירה עצמה לזה הכשר כך הפקירה עצמה גם לפסול ולכן שפיר כתב הר"י שכל שהאשה שכל שהאשה אומרת שהיא אינה יודעת אם זה שזינה עמה הוא כשר או לא א"כ אף שאנו יודעין שהוא כשר מ"מ הא אומרת שאינה בודקת ומזנה לכן חיישינן כשם שהפקירה עצמה לזה כך הפקירה עצמה גם לפסול וכן כשלא נבדקה כלל רק שאנו יודעין שזינתה עם כשר ודאי הולד שהולידה בזנות הוא ספק ממזר מה"ט דחיישינין שכשם שהפקירה עצמה לזה כך הפקירה עצמה גם לפסול ולכן ג"כ סובר הר"י דהיינו דוקא במקום שאומרת שזינתה רק עם כשר זינתה ולא עם פסול אבל במקום שאינו ידוע לנו בודאי שזינתה וכששואלין אותה אומרת שלא זינתה כלל בזה אינה מרחקת מעצמה שום אדם דהכל יודעין שמחמת בושה דרכה של זונה לומר כך וכמאמר הכתוב אכלה ומחתה פי' ואמרה לא פעלתי און ולכן סובר הר"י שבתוס' דגם בזה באמת סובר אף ר"ג דא"נ והגם דאכתי תקשה נהי דאין להתירה עפ"י אמירתה אבל עכ"פ כיון דאינו ידוע לנו בודאי שזינתה א"כ איכא ס"ס שמא לא זינתה כלל את"ל זינתה שמא עם כשר זינתה ולא עם פסיל וכמ"ש התוס' גופי' בכתובות דף י"ג ד"ה ואין וכו' שהבאתי לעיל דלזעירי דמפרש מדברת היינו נסתרה מותרת אף לר"י מטעם ס"ס והגם דבאמת מבואר בש"ס כתובות דף י"ד באלמנת עיסה דבשמא מחמיר ר"ג אף בס"ס אכן באמת הך דהכא אינו דומה לאלמנת עיסה דבאלמנת עיסה האלמנה עצמה אינה יכולה לידע ברי אם היא מותרת לכהונה משא"כ הכא שאומרת שלא נבעלה ונהי דליכא חזקה להאמינה לפי שאינה מרחקת מעל עצמה את הפסולין דכן דרך הזונות הבושות לומר לא פעלתי אן וכמש"ל מ"מ ודאי מסתבר דס"ס עדיף מהחזקה שכשאומרת לכשר נבעלתי ולא לפסולין דמשום דמרחקת מעל עצמה את הפסולין מלתבעה לזנות ודאי אומרת אמת ולכן מאמינים לה כ"ש שיש להאמינה במקום דאיכא ס"ס וא"כ ודאי קשה למה הוצרך רבא להטעם דבפנוי' אמרינן דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה אשר קושיא הזאת הוכריחה לרש"י לפרש שהקול יצא שזינתה עם פסול וכמש"ל ולכן נ"ל דהר"י שבתוס' סובר כהרשב"א המובא בש"ך יו"ד בכללי ס"ס אות ל"ה דבמקום שאפשר לברר הספיקות לכתחלה צריכין לברר ולכן שם בכתובות דף י"ג גבי נסתרה שפיר כתבו התוס' דהוה ס"ס דהא א"א לעמוד על הבירור בין להיתר ובין לאיסור דלהיתר א"א לעמוד על הבירור דהרי אף אם שזה שנתייחדה עמו הוא כשר אפ"ה זה לא הוה בירור להיתר דהא סתם אשה מזנית אינה בודקת ומזנה עם מי שמזדמן לה וא"כ כל שהפקירה עצמה לזנות שיב יש לחוש שכשם שהפקירה עצמה לזה כך הפקירה א"ע גם לאחר לפסול וזה ודאי דלא הוה ס"ס לומר שמא לא הפקירה עצמה לאחר ואת"ל הפקירה עצמה גם לאחר שמא גם האחר כשר היה זה ודאי ליתא דהוה כמו שם אונס חד הוא המבואר בש"ך יו"ד בכללי ס"ס אות י"א יע"ש דכשאנו מתחילין הספק הראשון תיכף אנו מספקינין ספק שמא הפקירה א"ע גם לפסול ושוב אין אנו יכולין לומר את"ל הפקירה עצמה גם לפסול דא"כ שוב ליכא שום ספק אם היא מותרת לכהונה ולכן בודאי נבעלה ואומרת שא"י אם הוא כשר אף שנודע לנו שהוא כשר אפ"ה לא ס"ס איכא ולא נאמנות דידה איכא דהרי לפמ"ש בדעת הר"י שבתוס' א"כ ודאי אף אם אומרת שלא הפקירה א"ע לשים אחר אבל הא אינה מרחקת את הפסולים דהא אומרת שזינתה עם מי שלא ידעה אם הוא כשר ושפיר הפסולין יתבעו אותה לזנות והגם דמבואר באה"ע סי' ד' סעכ"ט דאף אם אומרת שילדה מעכו"ם או עבד נאמנת היינו משום דכיון שאומרת שמעכו"ם או מעבד נתעברה א"כ הרי אומרת שמפקירה א"ע רק לפסול שפוסל אותה ולא זרעה וא"כ הרי מרחקת מעל עצמה את הפסולין הפוסלין גם זרעה ולכן נאמנת ועפ"י זה יכולין אנו ליישב קושיית הב"ש סי' ד' ס"ק מ' וסי' קנ"ו ס"ק ט"ו דהלא הרמב"ם סובר דאיסור ישראל בשפחה הוא רק מדרבנן וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מא"ב הי"א וא"כ היה לה להאמינה עכ"פ להתירו בשפחה שהיא רק איסור דרבנן יע"ש בהב"ש גם המ"מ הקשה על הרמב"ם פ"ג מיבום ה"ד על מה שפסק הרמב"ם שם דאף שהוא אומר שזה בנו א"נ לפטור את אשתו מהזיקה כו' ולא חילק שם הרמב"ם בין אם דיימא גם מאחרים כו' וע"ש בהב"ש הנ"ל שמביא תירץ הב"ח משום דלענין חשש איסור דאורייתא חוששין שמא הפקירה עצמה גם לאחר אף בלא דיימא מאחרים יע"ש ולכאורה מאוד קשה ע"ז דהרי התם כתב הרמב"ם בפירוש שאף שהאשה אומרת שנתעברה מזה ובהאשה קי"ל כר"ג דנאמנת אף באיסור דאורייתא היינו להתיר את עצמה וגם הולד אף לכהונה אבל אם נאמר דהרמב"ם סובר כמ"ש לדעת הר"י שבתוס' הנ"ל דהיינו דכל עיקר הנאמנות שלה שמאמינין לה הוא מפני שמרחקת מעל עצמה את הפסולים על כן כשהיא אומרת שאינה מזנית עם מי שפוסל אותה לכן היא נאמנת וכן אף אם אומרת שמזנית גם עם הפוסל אותה רק שאינה מזנית עם הפוסל גם זרעה נאמנת גם ע"ז שאין לחוש על זרעה עכ"פ אף שהוא לענין איסור דאורייתא אבל באומרת שנתעברה מממזר דאז אינה מרחקת מעל עצמה שום פסולין לא הפוסלין אותה ולא הפוסלין זרעה לכן א"נ בזה אף לענין איסור דרבנן ולכן אסור אף בשפחה ואף בספק ממזרת משום דא"ל בזה כלל והוה כמו שאינה אומרת כלל והגם דהוה ספיקא דרבנן מ"מ אפשר דלענין מעלת יוחסין אסרו אף ספיקא דרבנן אם לא במקום דדיימא מיני' ולא דיימא מעלמא וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מתרומות אף דתרומה בזה"ז דרבנן אפ"ה אם דיימא גם מאחרים הקול מרע לי' אף בספיקא דרבנן וכן כשלא דיימא כלל אף מזה הכהן רק שהאשה אומרת שמזה הכהן נתעברה או שהכהן אומר שמאתו ילדה אז אף בתרומה דרבנן אסור מפני שכיון שרואין שכ"כ היא מסתרת את זנותה עד שהעם לא ריננו אחרי' לכן ודאי זינתה עם איזה איש אחר שבא מאיזה מקום אחר ותיכף אחר הזנות הלך מכאן ולכן לא הכירו העם ולא ריננו אחרי' ולכן אף בתרומה דרבנן אסור ולכן גבי יבום שף שגם האשה אומרת שמאתו נתעברה ונאמנת לר"ג דקי"ל כוותי' היינו שנאמנת שלא זינתה עם פסול דאם היתה מאותן המזנות שאינם בודקות ומזנות אף עם הפסולין לא היתה אומרת כן בפני הב"ד ולרחק את הפסולין אבל שמא זינתה עם אחר כשר שפיר חיישינן ואינה נאמנת לומר שרק עם זה זינתה ולא עם אחר ולכן להכשירה לכהונה או להכשיר את זרעה לכהונה שפיר נאמנת אבל לפטור אשתו של זה מהיבום ודאי א"נ וחיישינן שמא זינתה גם עם איש אחר כשר וזה הולד נולד מאיש אחר נמצא לפמ"ש ודאי שם בכתובות גבי הך דזעירי כשנסתרה א"א לעמוד על הבירור לא להיתר וכמ"ש דהרי אף אם ודאי נבעלה לזה שנסתרה עמו מ"מ הא אפשר שנבעלה גם לפסול וכל שלא נבדקה ודאי יש לחוש שכשם שהפקירה עצמה לזה כן הפקירה עצמה גם לאחר הפוסל אותה בביאתו ולר"י דפלוג על ר"ג ודאי אף באומרת שרק מזנית עם כשר א"נ דהוא סובר דלא מפי' אנו חיין נמצא דא"א להיות בירור שמותרת וכן לאיסור א"א להיות בירור דהרי רק נתייחדה וא"י שנבעלה ולכן שם שפיר הוה ס"ס אבל כאן בגיטין דף פ"ט גבי הך דרבא שיצא עלי' קול שזינתה דאפשר לעמוד על הבירור ולבדוק אחר הקול ואפשר שיתברר להיתר דהקול יצא ע"י אויבים דזה לא הוה ריעותא כלל וכמ"ש הב"ש סי' י"א ס"ק י"ב בשם הנ"י דאף להנטען מותרת אף לכתחלה יע"ש וכן אפשר שיתברר לאיסור דהיינו שיתוודע מי הוציאו הקול ויבאו ויעידו בב"ד שזינתה עם פסול ולכן הוצרך רבא התם לטעמא דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה ולא התירה מטעם ס"ס דאילו מטעם ס"ס היו צריכין הב"ד לבדוק אחר הקול ולעמוד על הבירור וא"כ בנידון של הח"ס אף אם יהבינין לי' להח"ס כמ"ש שם דכשיצא הקול שנתעברה וילדה לא תלינין דפריצותא בעלמא הוא דחזי לה אפ"ה היה לו רק לבדוק אחר הקול ואם לא ימצאו עדים שזינתה ודאי יש להתירה מטעם ס"ס ספק שמא הקול שקר ולא זינתה מעולם ואת"ל שהקול אמת וזינתה והרתה לזנונים וילדה מ"מ שמא היא הלכה להבועל וא"כ אף אם ישראלים הם מיעוטים שם בהכפר הרי קבוע כמחצה על מחצה והוה ספק שמא עם כשר זינתה ולא עם פסול וכמ"ש הב"ש סי' קנ"ו ס"ק ט"ו שהבאתי לעיל ולכן בנ"ד אמרתי לצאת כל החומרות ולבדוק אחר הקול ואם לא ימצאו עדים שזינתה עם שום אדם אז יאיימו על הכהן הנושאה ויאמרו לו שבאם הוא יודע האמת שזנה עמה אזי ידע שאסורה עליו משום ספק זונה דשמא הפקירה את עצמה גם לאחר הפוסל אותה בביאתו לכהונה ואם יודע האמת שלא זינתה עמו אז אם ימצא פ"פ ודאי מחויב לפרוש עצמו מאתה וכמו כן יתרו בהאשה שאם ימצא בעלה פ"פ יפרישו אותו מאתה וכשתקבלה הפנוי' הזאת את ההתראה ותהי' מרוצת להנשא לו ואז יסדרו לה הב"ד קידושין ונשואין כד"ת רק אם כשיחקרו אחר הקול ימצאו עדים או אם הכהן עצמו יודה שזינתה עמו אז כיון דלא אמרה לכשר נבעלתי יש לחוש לדעת הר"י שבתוס' הנ"ל דיש לחוש שמא הפקירה עצמה גם לאיש אחר הפוסל אותה בביאתו לכהונה ובפרט כי הוכחתי לעיל שגם דעת הרמב"ם פ"ג מיבום ה"ד מורה כדעת הר"י שבתוס' לכן אם ימצאו עדים או שזה הכהן הרוצה לישאנה שהיא דיימא מיני' יודה אחר האיים שבא עלי' אז אין אנכי מסכים לסדר להם קידושין ונשואין והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

פני חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה