אור ברסלב
פני דוד דברים

פני דוד· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

דברים

במדבר

דברים

פירוש א

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת־וְדִי זָהָב:

אפשר לומר דרמז רמז להם כל החרבנות וגליות אשר עתידים לבא על ישראל בעונותיהם ואחר כך יגאלו גאולת עולם. וז"ש בעבר הירדן במדבר רמז להם גלות בני גד ובני ראובן אשר בעבר הירדן ראשונה יסעו בראש גולים ע"י סנחריב וזהו אלה הדברים כל דיבור קשה דברים קשים כגידים העתידים לבא עליהם. בעבר הירדן שיגלו בני גד ובני ראובן כמדובר במדבר גלות עשרת השבטים שנצתו כמדבר ארץ לא עבר בה איש והם כמי שנאבד במדבר כי לא ידענו מקומם שבתם וקימתם. בערבה רמז לגלות יאודה וחרבן הבית. מול סוף שאז סוף הכבוד. בין פארן ובין תפל רמז לבין המצרים כמו שפירש הרב כלי יקר בין פארן שמשם גזרת המרגלים שבכו ליל ט"ב ובין תפל שעשו העגל בי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות כמו שפירש הרב הנזכר. ולבן רמז לבנין בית שני. וחצרות רמז לבנין בית שלישי שיבנה במהרה בימינו. ודי זהב שיהיו ישראל על גפי מרומי ההצלחות עד שיבלו שפתותיהם לומר די:

אלה הדברים אשר דיבר משה וכו'. אפשר לפרש דרך רמז הכונה בעבר הירדן כאשר ימות האדם ויעבור מנחל שוטף העה"ז הדומה לירדן בשאון גליו להורידו וז"ש בעבר הירדן אח"ז במדבר בערבה לקברות יובל. ולכן העצה היא מול סוף שתמיד האדם יהיה נגד עיניו סופו ותכליתו ויזכור לו יום המיתה. בין פארן פירוש בין יפרה וירבה מזלו שיצליח בעה"ז ובין תופל בין אם מזלו גרוע כמו טחי תפל כלומר בין בהיותו בטוב בין בהיותו ברע תמיד יהיה מול עיניו סוף האדם. ועי"ז ולבן יתלבן במעשיו וחצרות יהיה שקוד בחצרות אלהינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויסתפק במועט וזהו ודי זהב שיהיה די בעיניו הזהב שיש לו. וכל כונתו יהיה לברר ניצוצות הקדושה אשר בסט"א וז"ש אחד עשר רמז לי"א סמני הקטרת לבררם עד נכון היום וז"ש אחד עשר יום. והבירור הוא מחרב הסט"א. דרך הר שעיר רמז לכונת נפילת אפים שישלח נפשו לברר שם בסט"א עד קדש ברנע כתרגומו ריקם גאה כלומר שכונתו להריק הסט"א שהוא גאה ולעשותו ריקם מניצוצות הקדושה וכל זה ישיג כשתמיד יזכור סופו אז יטהר מעשיו ויזכה לעה"ב:

או יאמר אלה הדברים אלה קשה והדברים קשים כמשז"ל. וכי תימא איך משה רבינו ע"ה עשה כזאת לז"א אשר דיבר משה אל כל ישראל שקולו היה הולך וחזק והיה נשמע לכל ישראל כמשז"ל וזה מופת כי מה' היתה זאת. וגם היה בדיבור ערב וברמז וזהו במדבר בערבה. וגם היה סמוך למיתתו וזהו מול סוף. ולא תימא שאין להוכיח רק סמוך למיתתו. לא כן הדבר אלא הכא שאני שהיה על העבר וז"ש בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות במשז"ל והביאו רש"י ז"ל על המרגלים ועל המן וקרח. ומי גרם כל החטאות האלה ודי זהב העגל שאלולי חטא העגל לא היה להם עוד יצה"ר ולא היו באים לידי עונות. ומשום הכי הזכירו באחרונה לומר שהעגל היא סיבת כל העונות. וגם הזכירו סמוך לחצרות הרומז למחלקת קרח שגם הוא היה סיבת עונותיו העושר שמצא אוצרות יוסף ונתגאה בעשרו דומה לעון העגל אשר נעשה מרוב זהב כמשז"ל. ומתוך הדברים ישכילו שלא לרדוף אחר העושר כי מצינו בין רבים בין יחיד העושר גרם להם תקלות גדולות. ובכי האי גונא להוכיחם על העבר הוא שצריך שיהיה סמוך למיתתו כמו יעקב אבינו עליו השלום וכמשז"ל. אך אם רואה חטאות הצבור והיחיד שעושין אותם צריך להוכיח הרבה עד שיפרשו וכמו שכתבנו בעניותנו הלא מרא"ש בסד"ר דברתי וכמו שאמר בספר אמרי נועם ודוק היטב:

בענין המצות שנתחדשו במשנה תורה נשאל הרדב"ז היכן נאמרו אם נאמרו בסיני או בחורב באהל מועד למה לא אמרן משה מיד לבני ישראל כשאר מצות ולמה כבש אותם כל כך זמן ואם נאמרו בערבות מואב לא מצינו שם וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל ולא ויאמר ה' אל משה וכן משמע שלא נתחדש בערבות מואב זולת הברית שנאמר אלה דברי הברית אשר יכרת ה' וגו':

והשיב הרדב"ז ז"ל בתשובה כתיבת יד וזה טופס דבריו. ראיתי להרמב"ן ז"ל בתחלת אלה הדברים שנתעורר על זה והעלה שהכל נאמר בסיני או באהל מועד בשנה ראשונה קודם המרגלים אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אעפ"י שהם חובת הגוף וכו' עכ"ל ודברי תימה הם בעיני שאם צוהו הקב"ה בהם דבר אל בני ישראל וכי כבש נבואתו מ' שנה ואם ציוה בהם אלא שא"ל שלא יאמר אותם להם אלא סמוך לכניסתם לארץ לא יצוה בהם אלא סמוך לכניסתם לארץ. וע"ק והלא שמיטה ויובל וכל המצות התלויות בזרע הארץ לא נהגו אלא בארץ ולמה נאמרו ליוצאי מצרים ועוד דרוב המצות אשר נתחדשו הם חובת הגוף ולמה לא נאמרו ליוצאי מצרים וגם מ"ש ז"ל מפני שאינן תדירות והלא באותן מצות שנאמרו יש כמה מצות דלא שכיחי טפי מהני ובאותן שנתחדשו איכא מצות דשכיחי תדיר כגון ואכל' ושבעת וברכת ולא תוסיף ולא תגרע הקם תקים עמו וכי מצות גרושין לא שכיחא והלא מעשים בכל יום ורוב מצות המחודשות הם דברים מצויים יותר מאותן שנאמרו ואני לא ירדתי לסוף דעתו ז"ל אבל מה שאני סובר שכל הפרשיות המחודשות בערבות מואב נאמרו וכל פרשה שנשנית משום דבר שנתחדש בה ואם תשאלני למה לא ציוה הקב"ה מצות אלו בסיני כשאר מצות ולמה לא תשאל על שבת ודינין דאמרי' במרה איפקוד ועל אותם שנאמרו באהל מועד למה לא נאמרו בסיני והשואל על זה שואל על רצונו והוא דבר שאין כח באדם להשיגו כי הוא ית' ורצונו הכל אחד ומש"ה אלה דברי הברית על התוכחות אשר צוה משה בערבו' מואב וכמה מצות מצינו שאמרן משה לישראל ולא נאמר בהם צו את ב"י או דבר אל ב"י אלא משה יושב ודורש והכל יודעים שהכל מפי הגבורה וכל המצות המחודשות אשר במשנה תורה הקדוש ברוך הוא אמרן למשה בערבות מואב ומשה אמרן לישראל בכלל שביאר להם המצות אשר כבר נאמרו וכל מה שנתחדש בהם מפי הקב"ה הוא ומשה לא חדש דבר מדעתו. ובמדרש ילמדנו אם לא ידעת בסיני אם לא שמעת בחורב גם מאז לא פתחה אזנך בערבות מואב משמע שבכל ג' מקומות הללו נצטוו מצוות. ובתחילת פ' אלה הדברים כתוב ויהי במ' שנה וכו' דיבר אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם משמע שיש ציווים אל בני ישראל בשנת המ':

אלה הדברים וכו'. כתב רבינו יעקב בה"ט בפרפראותיו ר"ת ה' חומשי תורה בו"ווא גימט' אהי"ה ע"ש ואפשר לרמוז במ"ש בר"מ כי התורה שנתן לנו היא מבריאה ולכן התחילה באות בית וכ"כ רבינו האר"י זצ"ל. ואימא מקננא בכרסיא ושם אהיה הוא באימא ולכן נרמז בראשי ה' חומשי שם אהיה לרמוז שהתורה היא מבריאה. עוד כתב רבינו בעה"ט שסופי תיבות תחילת ה' חומשי תורה בראשית ואלה ויקרא וידבר אלה גי' יראת וגי' תורה וסופי תיבות אותיות ה' חומשי התורה ממיו"ל גימט' הוא אלהינו זה עכ"ד. [ואפשר לרמוז דסופי תיבות חמשה חומשי תורה גימט' ענו דלא נתנה התורה אלא בשביל הענוה וכמו שאמר בתנחומא פרשת עקב דלא בחר ה' בישראל כי אם בשביל הענוה דגם הגויים קוראים בשמו וגדול שמו בגוים ומקיימי מצות יותר אלא רוצה בישראל משום הענוה ע"ש כל המאמר באורך וזה רמז סופי תיבות ה' חומשי תורה גי' ענו כי זהו עיקר התורה. וזה אפשר רמז בראשית אותיות בשארית דלא נתנה תורה אלא בעבור הענוה. והתורה נקראת ראשית והוא אותיות שארית שאין התורה ראשית מתקיימת אלא אם יהיה שארית כמשז"ל ולשאר עמו למי שמשים עצמו כשיריים. וזה רמז לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ידעום גי' ענוה עם הכולל כלומר בל ידעום בל ענוה לא ידעום מפני שלא יש ענוה. וזה רמז כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים כי מה שבחר בישראל הוא בעבור הענוה והענוים נקראים ארץ כמו שאמר רש"י בפי' קהלת ואם זכו לזה אז יפאר גימט' ארץ בעבור ארץ יפאר. וזה טעם שנתנה תורה בסיני וע"י משה רבינו העניו מאד. וזה טעם דהלכה כבית הלל מפני שהם ענוים ודוק כי קצרתי]. ואפשר לומר דר"ת גי' אהי"ה לרמוז שהתורה מבריאה כאמור וסופי תיבות יראת גימט' תורה וגימט' גמילות חסדים לומר דעתה שנתנה מבריאה צריך לבטל פ' ופ' במחשבה יראת ובדבור תורה ומעשה גמילות חסדים גם יראת תורה רמז לזו"ן יחוד קבה"ו וסופי תיבות ממיו"ל גימט' אדני ברבוע ותורה שבעל פה היא במ' שם אדני ליחד קבה"ו:

פירוש ב

אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן־וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:

פירש"י שם המלכות וכתב הרא"ם בספרי דאל"כ ובאדרעי מיבעי ליה עכ"ל. ושמעתי מקשים דבס' יהושע כתיב כמה זימני בעשתרות ובאדרעי ומוכח דאדרעי שם עיר ויראה דלק"מ דלעולם אדרעי היא עיר כדמוכח בס' יהושע וכן הוא לשון הספרי דבה מקום המלכות וז"ש רש"י שם המלכות בפתח כלומר דהמלכות היה בעיר אדרעי וכאן גילה הכתוב זה שלא אמר בעשתרות ובאדרעי דאי כתיב כך לא ידעינן אלא שהוא עיר אדרעי אבל מדכתיב באדרעי שמעינן דבאדרעי היה המלכות ולעולם היא עיר רק דהכתוב בחסרון הוי"ו גילה שאינה עיר בעלמא רק היא עיר המלוכה וז"ש היושב בעשתרות לשון חוזק ותוקף כמשז"ל שהעיר על גבי הר קשה ותקיף ולכך נקראת עשתרות אך לפנים היה אדרעי שהיה מקום המלכות ודוק:

פירוש ג

וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ:

אפשר לרמוז מ"ש בח"מ סי' רנ"ג ש"מ שאמר נכסי לטוביה ובאו שני טוביה ת"ח קודם או שכן או קרוב. וז"ש לאמר שמוע בין אחיכם. אמירה שמשמעה בין אחיכם לאחד מהם ולא נודע למי. אז ושפטתם צדק. בין איש דהיינו צדיק וחכם כמשז"ל על פסוק כלם אנשים שאם האחד איש באנשים גברא בגוברין שהוא חשוב מצד חכמתו וצדקתו הוא קודם. ובין אחיו שאם האחד קרוב כמו שפירש"י על פסוק כי אנשים אחים אנחנו קרובים אף אנו נאמר בין אחיו ר"ל קרוב דאם האחד קרוב הוא קודם ובין גרו שכנו. כן נראה דרך אסמכתא ואני מסופק אם שמעתי קצת מזה:

ולדקדק תיבת בעת ההיא אפשר לומר במ"ש פרק קמא דברכות מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא קמ"ל דינא נמי היינו תורה וזה רמז בעת ההיא לאמר כלומר לא תסברו דדינא שלמא בעלמא ותחושו על ביטול תורה אין זה כי בעת ההיא שתשפטו לאמר היינו אמירת תורה ממש:

ועוד אפשר לרמוז במשז"ל שהדיין בעת הדין יראה כאלו גהינם פתוחה תחתיו וכן ר"ת את שופטיכם בעת ההיא לאמר להב אש שישער להב אש גהינם שפתוחה תחתיו:

ואפשר לפרש במ"ש בח"מ סימן טו"ב צריך הדיין לשנות הטענות ומצדיק הדין בלבו ואחר כך חותכו וכתב הרב כנה"ג שבהוצאת הדיין הטענות בפיו מועיל לו לדעת משפט הדין ההוא וז"ש ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם כלומר תאמרו הנשמע בין אחיכם דהיינו טענות שלהם וז"ש לאמר שמוע שתאמרו אשר שמעתם כי זה מועיל ושפטתם צדק. וגם צריך שתחזרו הטענות לפני בע"ד שלא יחשדו שלא הבנתם כמו שאמר רבינו יהונתן הביאו תמים דעים סי' רי"ו וז"ש בין איש ובין אחיו ובין גרו כלומר אשר אמרתי לשנות הטענות אינו מספיק ביניכם רק צריך בין איש ובין אחיו שידעו שהבנתם הטענות. או ירצה ושפטתם צדק להצדיק הדין בלבכם ואחר כך תחתכוהו בין איש וכו':

ואצוה את שופטכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון וכו'. אפשר במ"ש בשבועות דף ל' ע"א תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה ופירש"י למישרי תיגריה וכתב הריטב"א בחי' שבועות שם בשם ר"ם הלוי דלצ"מ דשרינן תיגריה ברישא היינו אפי' פתחו בדינא וכדאמרינן בההוא עובדא דהוה דינא קמיה וסלקיה עכ"ד ומשמע דס"ל דאפי' לקרובו של חכם דינא הוא דאפילו פתחו דהוא מוקי ההיא דכתובות דף ק"ו בפתחו. ואין לומר דא"ה אמאי אסתתם טענתיה די"ל כמו שאמר הריטב"א שם דלפי האמת לא היה קרובו. הן אמת דדברי הריטב"א האלו נראים כסותרים למה שכתב בחי' כתובות כמו שאמר בעניותי בהגהות חדשות ח"מ סי' ט"ו. ובאמת שכל האחרונים צללו במים אדירים וגם אני בעניותי בברכי יוסף על לשון הריטב"א בכתובות ע"ש באורך. ועד אחרן נדפסו ס' חשק שלמה וס' אורים ותומים והאריכו ג"כ בזה ואין גם א' ראה דברי הריטב"א בשבועות כי עתה נדפס. ולפי שיטת ר"ם הלוי. אפשר לרמוז שמוע בין אחיכם אף דפתחו בדינא ושפטתם צדק כמו בצדק תשפוט את עמיתך דצריך להקדים לת"ח וז"ש בין איש שהוא צדיק כמשז"ל והוא אדון כמו איש סוכו וכיוצא והת"ח הוא אדון איש על העדה ולכך צריך להקדימו אפי' פתחו. ולא מיבעיא ת"ח אלא ובין אחיו כלומר קרובו כמו אנשים אחים אנחנו דקרובו של ת"ח יש לו קדימה אפי' פתחו ואחר כך בין גרו שאר העם. אבל כל שאינו ת"ח או קרובו לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול דמהכא דרשו להקדים דין שבא ראשון:

ובזה נבא להבין פ' איוב סימן כ"ט כי אזן שמעה ותאשרני עין ראתה ותעידני כי אמלט עני משוע ויתום ולא עוזר לו ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי עינים הייתי לעיור ורגלים לפסח אני וכו' ורבותינו זכרונם לברכה דרשו שאיוב נתן נפשו על הדינים והוא היה דיין ושוטר כמו שאמר בילקוט ע"פ ואשברה מתלעות עול וכו' הסמוך ע"ש ואפשר דאיוב הוה סבר כדעת רבותיו של הריטב"א שכתב שם בחי' שבועות דהא דת"ח קודם ה"ד כשלא פתחו בדינא ע"ש והרמב"ם כתב פכ"א דסנהדרין דדין יתום ואלמנה קודם לת"ח וכתבו הרב חוות יאיר סי' כ"א ומהר"ש פרימו בדרוש מסעי דסבר הר"מ דההיא דכתובות דף ק"ו גבי ר"נ דהוה דינ' דיתמי קמיה היינו שבא אפטרופוס ושוה לאיניש דעלמא. ולדעת רבותיו של הריטב"א כל אלו הקדימות הם בדלא פתחו בדינא. וז"ש אזן שמעה ותאשרני לראות מה שאני מדקדק בדינין ואמר כי אמלט עני משוע דפתח בדינא והוא צועק אין בזה דין קדימה ואני דנו ואמלטהו ואח"ז יתום ולא עוזר לו דאין לו אפט' והוא עצמו בא לדין הוא קודם אף לת"ח. ברכת אובד אבי היתום עלי תבא. ואחר היתום לב אלמנה ארנין. דהם קודמין לת"ח ודוקא הם לא אפוטרופוס ומורשה שלהם וכ"ז בדלא פתחו בדינא. ואח"ז צדק לבשתי דין ת"ח הרמוז בפ' בצדק תשפוט עמיתך. וילבשני כי הם דינים אמיתיים וצדיקים. ואח"ז אדין שאר העם עינים הייתי לעיור שהייתי מקיים פתח פיך לאילם ע"ד שכתוב בח"מ בסימן טו"ב:

פירוש ד

גַּם־בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם־אַתָּה לֹא־תָבֹא שָׁם:

יש לדקדק אמאי הכניס בין הדבקים בתוך ענין המרגלים מה שגזר עליו על מי מריבה שהרי אח"ך חזר לענין המרגלים דכתיב וטפכם אשר אמרתם וכו' ועוד איך קאמר בגללכם והרי היתה הגזרה בעבור מי מריבה וזה אפשר לישב דנקל היה לכפר לו ה' על חטא מי מריבה לולא שבשבילם לא כיפר לו וכמו שאמר ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי. והפשוט בזה הוא לפי שאמר אם יראה איש באנשים הוצרך לומר זולתי כלב ולו אתן את הארץ ואם אחר זה היה אומר וטפכם אשר אמרתם היה גריעות ליהושע. ולתת כבוד ליהושע הוצרך לומר גם בי התאנף וכו' יהושע בן נון העומד לפניך וכו':

ויותר נראה לומר כמו שאמר בעניותינו בס' הקטן ראש דוד ס' קרח משם רבני ירושלים ת"ו בכונת פ' פ' שלח בגזרת המרגלים ופגריכם אתם יפלו במדבר וכו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה וכו' במדבר הזה יתמו ושם ימותו שהכוונה שמוסב למשה ואהרן אשר אליהם היה הדיבור אמר ופגרכם אתם משה ואהרן יפלו וכו' אם לא זאת אעשה שגם אתם תסתלקו במדבר. א"כ תהיה הגזרה במדבר הזה יתמו בעה"ז ושם ימותו לעוה"ב אבל עי"ז שאתם תהיו עמהם הם באים לעת"ל זה תורף הדברים בקיצור ע"ש באורך ונמצא דבגזרת המרגלים שם ממש נגזר על משה רבינו להסתלק במדבר כדי שלא יתקיים בדור המדבר במדבר יתמו ושם ימותו וז"ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר כלו' בשביל אמירה אחת דהיינו ושם ימותו לעה"ב שלא יתקיים בגללכם התאנף נראה ככועס במי מריבה אבל העיקר בלבד היה בגללכם לאמר בעבור אמירת ושם ימותו גזר גם אתה לרבות אהרן לא תבוא שם ונמצא דיפה דיבר הכתוב ובזמנו דיבר כמבואר ודוק היטב:

פירוש ה

יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב־לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:

אפשר לפרש במשז"ל שכפה עלינו ההר כגיגית ואמר אם ישראל מקבלים התורה מוטב וכו' וכתבו המפרשים דמזה נולדה טיבותא שמעמד ה"ס היה כמו חופה והלוחות לקדושין וכיון שהיה באונס הו"ל כדין אונס שמשפטו לא יוכל שלחה כל ימיו ולכן אף שהרבינו לפשוע מ"מ לו אנחנו עמו וצאן מרעיתו כי כביכול לא יוכל לשלחנו. מעתה משה רבינו אחרי שהזכיר לישראל כל אשר הרבו אשמה במדבר בערבה וכו' שהכל רמז לחטאתם. כה אמר משה רבינו ע"ה לתת טעם ולנחם ישראל ההוא אמר ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב כלו' בחורב ממש שכפה עלינו הר חורב לאמר שאמר אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא וכו' והוא על דרך שפירש הרב המובהק כמהר"י קונקי זלה"ה לדרכו הבאתיו בס' הקטן ראש דוד פ' עקב בס"ד. רב לכם שבת בהר הזה הרבה לכם גדולה בהר הזה כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה לדרכם הביאו רש"י ז"ל כלומר רב לכם יקר תפארת וגדולה שבת בהר הזה לישב בתחתית ההר שהיה כופה ההר עליכם משום דהו"ל אונס ולא יוכל שלחה כל ימיו. גם אתם שהרביתם כמה פשעים כמו שרמזתי עם כל זה אין דבר חוצץ פנו וסעו וכו' ראה נתתי לפניכם וכו':

פירוש ו

וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא־תַעַרְצוּן וְלֹא־תִירְאוּן מֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם :

אפשר לפרש במ"ש פ"ק דמגילה האי מאן דמבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה יקרא ק"ש. וז"ש לא תערצון ולא תיראון מהם פי' לא תשתברו ומחמת זה תיראו מהם דמזליכו חזי אין זאת דהתקנה למאן דמבעי' הוא לקרא ק"ש והכא יש לכם להחזיק לב כי ה' אלהיכם וכו' הוא ילחם לכם. ולא עוד אלא שתזכו לראות בשנאיכם ואף שאין לכם זכות מטעם שה' המושיע וכשהנס נעשה בשמו הגדול מהני לראו' במפלת אויביו וכמו שאמר הראשונים בפ' ויושע ה' וכו' וירא ישראל את מצרים וכו' וז"ש ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם דייקא שראיתם במפלתם להיות שהישועה היתה בשם ה' גם עתה ה' אלהיכם הוא ילחם לכם לעיניכ"ם ואין לכם לירא מהם כלל:

פירוש ז

וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד־עַזָּה־כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:

קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן--רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה.

שמעתי מהרב כמהר"ר חיים פיפאני זלה"ה משם הרב מהר"ר אהרן ששון זלה"ה בעל קונטריס הן ישלח. במשז"ל בילקוט נח כפתורים הם ננסין ואמרו בבכורות ננס לא ישא ננסת שיוצא מהן אצבעי ואמרו בחולין דף ס' שנקראו עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית. והנה כפתורים היוצאים מכפתור משמע שכפתורים עצמן נשאו זכריהם לנקבותיהם וכלם מכפתור והם ננסין האבות והאמהות והמורם מהם הם יותר ננסים כמו שאמר יוצא מהם אצבעי. והנה שם סיחון היה מבהיל את העולם שהיה אחד ענק תקיף ומצויין בגבורה ודרך טבע היה לישראל קצת יראה. ע"כ אמר והעוים המה הגבורים שהרואה אותם אוחזתו עוית ופירש"י רתת וחלחלה. וכן היו יושבים בחצרים שהם עיירות בלי חומה שזה סימן לגבורתם כמשז"ל דסימן זה מסר משה רבינו ע"ה למרגלים באומרו הבמחנים אם במבצרים. ואחר כל השבח הזה הנה כפתורים היוצאים מכפתור שהם ננסים בני ננסים פחותי הערך נבזים ושפלי' השמידום וישבו תחתם. אם כן נתפרסם כי לא לגבורים המלחמה כי אם הכל מאתו יתברך ולמאן דיצבי יתנינה א"כ קומו סעו ועברו את נחל ארנון ולא תפחדו כלל שאין הדבר תלוי בחוזק וגבורה ראה נתתי בידך וכו' ע"כ שמעתי:

ולפי זה מתוק מדבש לשון הרשב"ם בפירושו וז"ל כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם אף אתם תדעו כי הקב"ה ינחילכם את אשר נשבע לאבותיכם עכ"ל ויש לדקדק אטו עד האידנא לא ידענו כמה מלחמות שהיו בעולם כי יחזק גוי על אחר ויקח את כל ארצו דאתא קרא לאשמועינן הא דכפתורים. אמנם עפ"י האמור הנה נכון כי האף אמנם גוי בגוי עשו מלחמה ואחד ינצח מ"מ הגבור וכן העשיר שיש ספק בידו להשכיר כמה חיילות הוא נוצח. והכא פחד ישראל דסיחון היה גבור ועריץ והם לא יוכלו עמו. לז"א כפתורים ננסים השמידו את העוים שהיו גבורים מאד וזו ראיה שהכל ברצונו יתברך גם אתם תדעו כי הקב"ה ינחילכם וכו' ודרך רמז אפשר לרמוז במ"ש נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וזה רמז והעוים כינוי לרשעים שהם עושי עול ועושר שלא במשפט היושבים בחצרים שמזלם חזק ויושבים יש להם ישוב בחצרים רבים משכנות מבטחים ועליות מרווחים עד עזה עד יום מותם כמו שאמר כי עזה כמות. הנה בכל תוקף מזלם דקיימא להו שעתא כפתורים היוצאים מכפתור שהם ת"ח כמו שאמר בשבת דף קמ"ה יציץ ופרח ישראל אלו ת"ח שעושים ציצים ופרחים לתורה וזהו כפתורים שהם הת"ח היוצאים מכפתור מהתורה שהיא נקראת שושנה כמו שאמר בפתח עינים השמידום יש בח בת"ח להשמידם לעשותם גל של עצמות וישבו תחתם דנוטלין חלקם בג"ע:

ודרך דרש אפשר במ"ש בסנהדרין דף נ"ט גויים לאו בני כיבוש נינהו והקשה הרב מהר"י הכהן זלה"ה דהא אמרי' עמון ומואב טהרו בסיחון ואי לאו בני כבוש נינהו לא קנו הארץ והיא של עמון ומואב וכיצד קנאוה ישראל ותירץ הרב דשאני עמון ומואב דאמרו בחולין דף ס' אמר הקב"ה ליתי סיחון וכו' וכן אמרו ליתו כפתורים וכו' וא"כ כה אמר ה' דסיחון יקנה אותה וכן כפתורים יקנו ארץ עוים וא"כ הני נפקי מכללא וקנו בכיבוש זהת"ד. ועפ"י דבריו אפשר שזה היה ויכוח מלך עמון עם יפתח בשופטים סי' י"א דמלך עמון שאל ארץ עמון שלקחו מסיחון והיה טעמו דכיון דישראל באו ולקחו ארץ כנען מהאמוריים שמע מינה דגויים לאו בני כיבוש נינהו ואף שהאמוריים לקחוה בכבוש לא קנו ולזה באו ישראל והוציאוה מידם דאעיקרא עמדו בארץ לא להם. וא"כ לפ"ז גם סיחון לא קנה ארץ עמון ואתם הוזהרתם שלא להתגרות בעמון ולא ליקח ארצו זהו טענת עמון. ויפתח סידר טענותיו ומסיק ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו. כלומר ענין סיחון לא דמי לשאר כיבוש דסיחון היה ע"פ ה' שיקח ארץ עמון ומואב כדי שנקחם אנחנו מידו:

ובזה נבא לקראין דלפום מאי דאמרן אלמלא שהקב"ה גזר כך דסיחון יקנה בכבוש לא מצאנו ידינו ורגלינו לרשת את ארצו כי היא ארץ עמון ומואב. ומשום דאין אדם נאמן על ידי עצמו אז יאמרו בגויים גם סיחון לא קנה בכבוש והנה הוא ככל הגויים וגזל ביד ישראל אי לזאת קדים עלי אר"ש אתא קרא ואמר והעוים וכו' כפתורים וכו' וזה דבר פלא דליתו כפתורים וליפקו מעוים בהיות כפתורים ננסים והעוים חרדה ילבישו כל אדם חזו בם מי שמע כזאת בן ננ"ס רמי תיגרא באחד ענ"ק ויאמר השמד ודאי כל השומע יעיד כי הן מפלאות תמים דעים להכשיר הארץ לישראל. ולכן קומו סעו וכו' ראה נתתי בידך את סיחון וכו' מאת ה' היתה זאת דעמון ומואב טהרו בסיחון וכבוש סיחון ע"פ ה' וקנו והיה לאות הכפתורים דניכר שהוא מעשה שמים בעבור ישראל כדאמרן. ועוד זאת אעשה היום הזה אחל וכו' שעמדה חמה למשה רבינו ביום מלחמת סיחון כמו שפירש"י לחד נסחא וזה אות לטובה כי הכל מהקב"ה דלא עביד ניסא לשקרי וכך גזר ה' וסיחון קנה ולכן עמון ומואב טיהרו בסיחון:

ומכלל הדברים אמורים נתישבה קושית הרב נחלת יעקב סדר זה דהוא פירש דא' מז' אומות לקח הארץ מיד כפתורים וישראל לקחו מהאמוריים והקשה דא"כ אמאי אצטריך דכפתורים ליפקו מעוים תיסגי דהאמוריים יקחו מהעוים ותו דקרא אמאי אצטריך לומר דכפתורים אפיקו מעוים לימא דא' מז' עממין לקחו מהעוים וכו' ע"ש ודרך דרש אפשר דהוצרכו כפתורים ליקח מהעוים לפרסם דהוא מעשה שמים ויהי לנס ומוכרח שהוא משום ישראל וכדי שידעו הכל דאם א' מאמוריים לקח לא היה ניכר כי כה אמר ה' להכשיר הארץ לישראל ומשו"ה הכתוב מספר ענין הכפתורים אף לפי שיטתו דישראל לקחו מז' עממין ודוק:

פירוש ח

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:

כתב רבינו שמשון בגימטריאות הובאו בספר שפתי כהן עה"ת סוף סדר זה הואיל אותיות אליהו שעתיד אליהו לבאר התורה כמו שביאר משה עכ"ל. ואפשר להרחיב הדבר במ"ש בס' הגלגולים שסידר מהר"ש ויטאל בהקדמה ל"ו בפ' אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן ר"ת אליהו חי והענין כמו שאמר בר"מ כי משה רבינו רבן של ישראל והמתורגמן שלו אהרן. ובאחרית הימים בדורו של משיח יבא משה בגלגול וילמד תורה לישראל ויהיה ערל שפתים והמתורגמן שלו אז יהיה אליהו שהוא חי וקיים וז"ש אם ללצים כאשר יצטרך משה למתורגמן הנה אליהו חי הוא יליץ ויהיה מתורגמן שלו עכ"ל וזה רמז הואיל משה דאליהו יהיה מתורגמן למשה לבאר התורה. ואפשר עוד לרמוז במ"ש בזהר חדש דגאולה העתידה ב"ב היא בזכות משה והוא תבע יקרא דאוריתא וזה רמז אליהו משה יבואו בדור אחרון לבאר התורה כאשר נתעסק בלימודה וזהו לאמר דבזכות התורה יהיה הגאולה להיות שהגאולה בעבור משה רבינו והוא תבע יקרא דאורייתא וכמו שאמר גם כי יתנו בגוים וכמשז"ל ודוק:

פירוש ט

יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב־לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:

רב לכם שבת. כתב מהר"ש בגימט' הנז' אלו לא נתן לנו אלא מצות שבת דיינו עכ"ל וכפי רמז זה שרמז רבינו שמשון ז"ל אפשר לומר ה' אלהינו דיבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה במ"ש המקובלים בפ' ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב ומשה יקח את האהל כי יען משה רבינו לקח אלף אורות וכשנאמר לו לך רד לא נשאר לו אלא אחד מאלף וז"ס אות א' זעירא דויקרא ונמצא דהפסיד בעבור ישראל לכן לקח כל האורות של ישראל ובשבת מחזירין למשה כל אלף אורות ואז נותן עדיים של ישראל וז"ס נשמה יתירה זהת"ד וזה רמז ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב דיבור קשה הורד עדייך מעליך אך לאמר יש אמירה רכה רב לכם שבת דבשבת תזכו לעדי הנז':

פירוש י

הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל־פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם־אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:

רבותינו זכרונם לברכה אמרו שעמדה חמה למשה רבינו כמו שעמדה ליהושע. ויש לחקור מדוע לא נכתב אלא ברמז וביהושע נכתב בפירוש גדול באר היטב. ונראה דכיון דמשה רבינו ע"ה בחינת שמש כמו שאמר פני משה כפני חמה אינו כל כך נס שהשמש ישמע לו וידום. אבל יהושע שהוא למטה מהשמש כמו שאמר פני יהושע כפני לבנה זהו שבח גדול ששלט על השמש שהוא למעלה מבחינתו. ובמ"ש אחל תת פחדך ויראתך אפשר בהקדמה ששמעתי מהרב הגדול מהר"י הכהן זלה"ה עמ"ש בשבת פרק ר' עקיבא ארץ יראה ושקטה בתחילה יראה ולבסוף שקטה דבעלי ההגיון אמרו דהסדר הוא יראה בתחילה וכשתעבור היראה נשאר פחד ואחר כך גם הפחד יעבור והיתה הרוחה ושקיטה והיינו דקשיא ליה דהכתוב אומר יראה ושקטה ואחר היראה לא תכון השקיטה כי בנתים איכא פחד ותירץ דנקט התחילה והסוף זהת"ד וכפ"ז דבר גדול דיבר אחל תת פחדך ויראתך כי בתחילה הפחד קל ואחר כך היראה גדולה וישארו תמיד ביראה הגדולה הפך הסדר דבתחילה יראה ואחר כך פחד ואחר כך השקט אבל הכא פחד קל ובמקום שיעבור הפחד ישארו במורא. וזהו שאמר הכתוב פחדכם ומוראכם וכו'. והענין הוא במ"ש התוס' במ"ש מטפס ועולה מטפס ויורד דבאומרו מטפס ועולה שמענו שירד ואשמועינן דיכול לירד ולעלות כמה זמני ע"ש וגם הכא קאמר אחל תת פחדך ובזה נכלל שכבר הי"ל יראה גדולה. ומאותה היראה באו לפחד שהוא יותר קל אבל אחר הפחד לא היה השקט כמנהג רק חזרו ליראה הגדולה ונשארו בה וזה חידוש שלא כסדר. וכן יתפרש פחדכם ומוראכם והרי הוא כמבו"אר ועיין מה שפירש"י בענין אחר ודוק:

ואתחנן

פירוש א

וָאֶתְחַנַּן אֶל־יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:

אפשר לומר במה שנראה מהילקוט פרשת וילך שמפני שנתרשל ולא התפלל תכף לזה נשבע ה' וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא ומסיבה שהיה בעת ההיא ולא קודם לכן ויאמר ה' רב לך ולא נשמעה תפלתי. אך יש שיטה אחרת מרבותינו זכרונם לברכה והביאה רשב"ם דהי"ל נחת רוח לקבה"ו במה שהמתין להתפלל ומש"ה זכה לראות את הארץ ולפ"ז יתפרש הכתוב כך ואתחנן בעת ההיא ומשו"ה שאני נתעכבתי לאמר זכיתי שאמר אלי לראות הארץ:

פירוש ב

אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת־עַבְדְּךָ אֶת־גָּדְלְךָ וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה־אֲשֶׁר מִי־אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:

את גדלך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה זו מתן תורה הביאו בספר שתי ידות. ואפשר במה שכתבו משם הרב מגלה עמוקות דמשה ואהרן לא נכנסו לארץ ישראל לפי שהם נולדו מיוכבד שהיתה דודתו של עמרם ועתידה תורה לאסור. והרב עמודיה שבעה פי' במשז"ל פ' ר"ע בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו כלומר אשה הידועה יוכבד שנתגרשה מעמרם ונשאת לאליצפן בן פרנך כמו שאמר בתרגום יב"ע והחזירה עמרם ונולד משה והו"ל מחזיר גרושתו משנשאת וז"ש מה לילוד אשה שהוא בא מאשה אסורה. וא"ל לקבל תורה בא וזה היה קודם מתן תורה ואין כאן איסור עכ"ד. ומשה רבינו בההוא פחדא יתיב שלא יהיה מעכב מה שהוא בא מיוכבד כמו שהיה לאמת וכדברי הרב מג"ע ולז"א אתה החילות להראות את עבדך את גודלך זו מתן תורה שאז אמרת למלאכים לקבל תורה בא ואין כאן איסור שבא מיוכבד וא"כ אעברה נא ואראה ולא יעצרני אשר באתי מיוכבד. ויאמר ה' רב לך מה שקבלת התורה ולא עיכב זה אבל גם לבא לארץ ישראל לא אפשר דהמצות משפט אלהי ארץ הלא ידעת אם לא שמעת שרחל מתה כדי שלא יהיה יעקב אבינו עליו השלום בשתי אחיות בארץ. ואפשר לומר רב לך שהוא יעקב אבינו עליו השלום יוכיח שמתה אשתו כדי שלא יהיה נשוי ב' אחיות בארץ וא"כ אל תוסף דבר וכו' ושמעתי דאיתא במדרש אתה החלות לבא אצלי בסנה. ופירשו במ"ש המפרשים בטעם יחזקאל שנתנבא בח"ל שהטעם היה שהנבואה היתה על נהר כבר ועל המים אין בו טומאת ח"ל. ויש שאמרו מפני שנבואתו היה לצורך ארץ ישראל וז"ש אתה החלות בסנה ששם אין מים וליכא למימר כטעם על נהר כבר שמפני שהיה על המים אף בח"ל יש נבואה שהרי היה בסנה. ומוכרח דה"ט משום שהיה לצורך ארץ ישראל וא"כ אעברה נא ואראה וכו'. עד כאן שמעתי. ואפשר לרמוז טעם אחר שאמרו ז"ל דטעם יחזקאל שנתנבא בח"ל לפי שכבר נתנבא בארץ ישראל ולא היתה ההתחלה בח"ל לז"א אתה החלות לבא אצלי בסנה דההתחלה היתה בח"ל בסנה שלא יש מים וא"כ לא שייך טעם אחר. ומוכרח שהטעם שהיה לצורך ארץ ישראל וא"כ אעברה וכו' במו שפירשו כנז'. ויאמר ה' אלי רב לך כלומר לגבי דידך ליכא ח"ל דאל המקום אשר אתה שרוי הוא כמו ארץ ישראל כמשז"ל על יעקב אבינו עליו השלום:

ואפשר לומר עוד במאמר את גודלך זו מתן תורה הנז' במ"ש הרב פרשת דרכים דף ל"ז בנותן טעם למה שהיה משה רבינו גוזר והקב"ה מקיים לפי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פ"ז דמציעא כל המלמד את בן חבירו תורה אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ואין בכל העולם מי שיצדק לומר עליו שהוציא יקר מזולל כמשה רבינו ע"ה שקבל תורה מסיני ולמדה לישראל עד כאן דברי הרב ז"ל:

ובמטו מיניה דמר אפשר לומר דהפרש יש בין כשהקב"ה גוזר והצדיק מבטל ובין משה רבינו ע"ה דלשון רבותינו זכרונם לברכה שהביא הרב ז"ל שם כך הוא איש האלהים אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כשם שהאיש גוזר כך היה משה רבינו גוזר והקב"ה מקיים קומה ה' שובה ה' למה ה' יחרה אפך עכ"ל וזו מעלה יתירה מאד מאד על המלמד בן חבירו תורה שהקב"ה גוזר והוא מבטל. ומה דמות יערוך למעלת משה רבינו ע"ה וכבר אמרו דמשה רבינו עליו השלום בעלה דמטרוניתא כביכול. ובזה נבא אל הביאור אתה החילות להראות את עבדך את גודלך זו מתן תורה כלומר שאני קבלתיה ולמדתיה לכל ישראל והמלמד בן חבירו תורה הנה שכרו שהקב"ה גוזר והוא מבטל וז"ש ואת ידך החזקה שאתה גוזר גזרה ואני מבטלה אשר מי אל חסד אשר יעשה כמעשיך להשגיח בצדיק וכגבורותיך לגזור גזרות ובו בפרק אשר מי אל רב חסד וא"כ אעברה נא ואראה וכו' ותבטל גזרתך. ויאמר ה' רב לך כלומר עוד גדולה וכבוד יש לך שאתה בעלה דמטרוניתא גוזר כשם שהאיש גוזר וכביכול מקיים שזה גדול יותר מאד על מה שאמרת וז"ש רב לך. אמנם אל תוסף לדבר אלי עוד בדבר הזה דוקא וזה יצא מן הכלל שאין דבריך נשמעים וזה בעבור ישראל כאומרו ויתעבר בי למענכם. או יראה במה שהוכיח עוד הרב הנז' שם ממ"ש פ"ג דמ"ק שהעניו הקב"ה גוזר והוא מבטל ע"ש וז"ש רב לך כלומר יתר שאת יש לך על המלמד את בן חבירו תורה שאתה עניו וגם העניו לחוד יש בו מדה זו ואתה שתיהם בידך שתים כהלכתן וזהו רב לך. אבל אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דייקא כדאמרן:

ולפי פשוטו מ"ש אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה היינו על מלחמת סיחון ועוג וכמו שאמר רש"י ז"ל בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. וראיתי בפירוש החומש (כתב יד) המיוחס לרבותינו בעלי התוספות פ' מטות שכתב וז"ל אמר משה רבינו בלבו שהקב"ה ישאל על שבועתו ונראין הדברים שהרי הכניסני לארץ סיחון ועוג שהיא מארץ ישראל וזה חשב כשא"ל פ' נדרי' דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו אמר משה רבינו בלבו ודאי ישאל על נדרו לכך נסמכה פ' נקום נקמת המדיינים אחר וכו' שא"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור אלא נקום וכו' אחר וכו' וזה שאמרת שנכנסת לארץ סיחון ועוג הרי לא נשבעתי אלא שלא תעבור את הירדן עכ"ל ולמדנו מד"ק דסברי דארץ סיחון ועוג הוא בכלל ארץ ישראל וכמו שכתב הרב פרשת דרכים ריש דרוש ח' וחלק על הרב מהר"י אדרבי והוא ז"ל נתקשה בזה דאיך כבש משה רבינו ארץ סיחון ועוג שהם מארץ ישראל. ומ"ש בפי' התוס' הנז' שהקב"ה לא נשבע אלא שלא יעבור הירדן ק"ק דלשון הגזרה פ' חקת הוא לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם ולא נזכר הירדן. ותו יש להעיר במ"ש דאמר משה רבינו ע"ה שהקב"ה ישאל על שבועתו ובסוף כתבו ודאי ישאל על נדרו דכיון דהיה סבור שישאל א"כ כשראה שכבש סיחון ועוג ולא נשאל ליפשוט דלא היו בכלל השבועה דאם היו בכלל השבועה הי"ל לישאל קודם. ולזה י"ל דט"ס הוא בפירוש הנז' וצ"ל נשאל על שבועתו או נשאל על נדרו וז"ש רש"י דימיתי שמא הותר הנדר הותר דייקא שכבר הותר. אך מ"ש דזה חשב משה רבינו כשא"ל פ' נדרים ק"ק דמשה רבינו ע"ה כבר ידע זה והוא התיר לו כביכול את נדרו בעגל וכמשז"ל ויחל משה שהתיר לו נדרו. וי"ל דקיימי התוס' בפירוש הנז' אליבא דמאן דדריש דרשות אחרות בפ' ויחל כמו שאמר פ' אין עומדין. וכבר עמדנו בענינים אלו בדוכתי אחריני בס"ד ואחז"ר נדפס פי' התוס' הנז' עם ס' מנחת יהודה והושמט לשון זה שהעתקתי מפי' התוס' ונראה דהשמיטוהו להיות שבס' מנחת יהודה כ"כ משם הר"ם מקוצי ושם כתוב נשאל הקב"ה על נדרו בפמליא של מעלה וזה כמש"ל דט"ס הוא ויש שינוי מפי' התוס' הנז' למ"ש במנחת יהודה ואפשר דט"ס במנחת יהודה וצ"ל שנכנסתי לארץ סיחון ע"ש ודוק:

פירוש ג

אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אפשר לרמוז שסמך וזאת התורה לערי מקלט לומר שהתורה יש לה דין ערי מקלט בצד מה דכשם דהבורח לערי מקלט אינו יכול לצאת משם כן הת"ח אינו יכול לפרוש מן התורה. וכשם דכשיושב בערי מקלט רודפו אינו יכול לו כן התורה העוסק בה רודפו דהוא היצה"ר אין יכול לו. וגם כל זמן שקורא בתורה אין מלאך המות יכול לו וכמו שמצינו בדוד הע"ה פ' ב"מ ורבה ב"נ פ' הפועלים בשם שאין גואל הדם יכול להמיתו בעיר מקלטו. וכשם שבערי מקלט אם מכבדין אותו צ"ל רוצח אני כן אם מכבדין אותו שיודע שתי מסכתות צ"ל שאינו יודע אלא אחת כמו שאמר בירושלמי פ"ט דשביעית:

פירוש ד

שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת:

אפשר לפרש במה שביארנו מאז"ל אר"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום ע"ז במקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם משל לכהן וכו' דלפי טעם שיצאו קודם זמנם בעבור תוקף השעבוד כתבו המפרשים דזה מורה שיש לנו דין בנים ולבן מלך ודאי יש לדקדק בחשבון השעבוד דקדוק עצום אבל בעבד כל המרבה לשעבדו עושה נחת רוח לרבו. וא"כ ענין יציאתם היה תלוי אם כבנים ואם כעבדים לכן להודיע לכל צבא המרום ולכל המקטרגים כי ישראל בנים כביכול הקב"ה שהוא כהן נטמא בשביל בנו. אלא דעדיין אינו מוכרע מזה דיש צד לומר דאינם בנים רק הא דכביכול נטמא בשביל ישראל היינו מדין מת מצוה שאין לו קוברין והכא דמי למת מצוה דלא סגי בלא"ה שמכת בכורות יהיה ע"י זולתו ולעולם דאין לישראל דין בנים. ויש להכריע דיש להם דין בנים מיום השבת שהוא שרביטו של מלך והכתיב כביכול מנוחה לעצמו ונתן לישראל השבת כי הבן משתמש בשרביטו וכמו שאמר המפרשים בטעם גוי ששבת חייב מיתה. ולמפרע נאמר דמה שנטמא כביכול במצרים היה משום דכהן מטמא לבנו וכ"כ חשוב בעיניו דכביכול שוייה אנפשיה כדין כהן הדיוט וכמו שאמר רבני אשכנז ז"ל. ובזה נבא אל הביאור דבפ' יתרו כתיב זכור את יום השבת וכו' כי ששת ימים וכו' ע"כ בירך ה' את יום השבת ויקדשהו וא"כ קרי בחיל שהשבת שרביטו של מלך כי ששת ימים וכו' וינח ביום השביעי וכו' וכדי שלא יקשה דמי הוא זה ואיזהו כדאי להשתמש בשרביטו של מלך ומי שלח ידו ונקה לז"א שמור את יום השבת וכו' וזכרת כי עבד היית לשעבר במצרים דוקא. ויוציאך ה' אלהיך בעצמו ה' אלהיך דייקא שירד כ"י למצרים מקום טומאה להורות שאתה בן וקושי השעבוד משלים וע"כ הוציאך בעצמו משם מקום טומאה ביד חזקה ובזרוע נטויה לפני הזמן להורות שיש לכם דין בנים וקושי השעבוד בא חשבון בדקדוק וכדי שלא יסברו שהוא מדין מת מצוה וענין בנים עדיין מפוקפק על כן ציוך ה"א לעשות את יום השבת כי זה ודאי מורה שאנו בנים ולמפרע נודע גודל חיבתו דירד למצרים כביכול מקום טומאה בעבור בנו ושוייה נפשיה לרוב הענוה כ"י כהדיוט:

פירוש ה

וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ־לְטוֹב לָנוּ כָּל־הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וּצְדָקָה תִּהְיֶה־לָּנוּ כִּי־נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ־כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:

אפשר במה שחקרו הראשונים דהמצות כנגד אבריו וגידיו של אדם ולא כל אדם זוכה לקיים הכל וניחא להו דע"י שמקבלם וממתין לקיים כשיבואו לידו ה' ברחמיו מעה"כ כאלו קיים וז"ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים כל דייקא לטוב לנו דבתרי"ג מצות מתוקן האדם. וכי תימא זה נמנע לז"א וצדקה תהיה לנו כי נשמור וכו' כלומר זה חסדו וצדקתו ית' לצרף מחשבתנו כי נשמור לעשות את כל המצוה פי' נמתין לעשות הכל ובזה יצא י"ח. או יאמר במ"ש הר"מ שהטעם שלא נכתב שכר הרוחני האמיתי רק יעודי העה"ז דרצה לישב דעת ההמון בתחילת למודם אשר לא ישערו ענין העה"ב ע"ד התינוק וכו' וז"ש ויצונו לטוב לנו לחיותנו שהם יעודי העה"ז ונכתב זה לתועלת וצדקה תהיה לנו בזה כי נשמור לעשות כמו התינוק שאינו יודע השכר האמיתי. ועד"ז יש לפרש כמה פ' כי תעשה הישר וכו'. או יאמר דהשראת שכינה גורמת לקיים המצות כמו שאמר הראשונים וז"ש וצדקה שהיא כינוי לשכינה כנודע תהיה לנו תשרה בנו כי נשמור לעשות שבאמצעותה תתעורר נפשנו לשמור כל המצוה:

פירוש ו

אֶעְבְּרָה־נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: ... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב־לָךְ אַל־תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:

אפשר במ"ש סוף פ"ק דסוטה דמשה רבינו ע"ה היה רוצה לקיים המצות התלויות בארץ. והנה אז"ל כי העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכו' וכן אם יעסוק בשאר מצות ודאי הלימוד כמעשה. ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ולכן הוא גדול יותר מן המעשה. וז"ש אעברה נא ואראה וכו' והכונה לקיים המצות דודאי לא לאכול מפריה. לז"א רב לך הגדול לך כלומר הרי לך הגדול שהוא תלמוד גדול ויכול אתה ללמוד והלימוד חשוב כמעשה. או יאמר רב לך אתה רבן של ישראל וממך למדו דיני מצות ארץ ישראל וא"כ כשמקיימים ישראל מצוות הארץ יש לך שכר כאלו עשיתם כיון שאתה הגורם שלמדת אותם:

ועוד אפשר במ"ש הרמב"ם פ"י דשגגות דין ו' הבעל מביא כל קרבנות שחייבת אשתו וכתבו התוספות פ' המקבל דדוקא קרבן כפרתה ולא נדרים ונדבות וטעמא דאם יקניטנה תלך ותדור אלף נדרים בכל יום עד שיעני. ואנן בדידן יש לנו עם הקב"ה כביכול דין אשה ובעלה. ולאו דוקא כללות ישראל אלא אף כל אדם מישראל כמובן מדברי המפרשים המשתמשים בהקדמה זו. וכיוצא בדבר ראיתי להרב המקובל חסידא קדישא כמהר"ר אהרן חייון ז"ל בחתימתו על פסק עיגונ' כתב שנטפל בזה לפי שהוא תיקון לשכינה באותו חלק פרטי של בחינת אשה זו וכו'. והנה לפי הדין של הרמב"ם הנזכר אפשר דכביכול עליו מוטל לתקן כפרתנו. ואף נדרים ונדבות שלנו כביכול עליו מוטלות דלא שייך טעם התוספות שמא יקניטנה וכו'. והנה כונת משה רבינו ע"ה באומרו אעברה נא וכו' היינו שרוצה לקיים המצות בארץ ישראל והו"ל נדר וכ"י איבעי ליה לקיומיה נדריה כדין בעל לאשה. לז"א רב לך כלומר אתה יש לך דין בעל כמו שאמר בזהר דאיהו בעלא דמטרוניתא וא"כ אין דין זה שייך לגבי דידך כמבואר:

פירוש ז

לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא:

בעשרת הדברות שניות יש ד' ווין נוספות ולא תרצח ולא תגנוב ולא תנאף ולא תענה ואמרו בפסיקתא זוטרתא שד' ווין אלו הם כנגד כ"ד ספרים שיהיו עתידין לעמוד לישראל. כך כתוב בפסיקתא ונראה שיש טעות סופר כי לא תרצח כתיב ואין בו וי"ו וצ"ל ולא תחמוד ולמחוק ולא תרצח. ואחר כך ראיתי שכן הביא הלשון בס' מנחת שי ע"ש ויש להבין דמאן דכר שם כ"ד ספרים השתא. ועוד אמאי נרמזו בווין. ועוד אמאי נרמזו בד' דברות הללו:

ויראה במ"ש בקמא דף נ"ה דמטבע זה של דברות ואתחנן היו כתובות בלוחות שניות ע"ש ובעגל חטאו בעריות כמשז"ל על פ' ויקומו לצחק ועל לא תגנוב שגנבו דעת העליונה ועל לא תענה נגד השי"ת כמו שאמר בזהר על פרשת בן סורר ובמדרש וספרי שדרשו פ' סוטה על כנסת ישראל והקב"ה דישראל נמשלו לאשה והלוחות היו קדושין כמשז"ל ועל לא תחמוד כיון דחטאו בעריות. ואמרו בנדרים דף כ"ב כי ברב חכמה רב כעס אלמלא חטאו ישראל לא היה ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע שהוא ערכה של ארץ ישראל. אמור מעתה יבא על נכון דבדברות הללו דכתובות בלוחות שניות אחר העגל נרמז שעברו על לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד והרמז בד' ווין לשון וי והם כנגד ד' גוף נר"ן שפגמו בהם. וד' ווין גי' כ"ד ספרים דאחר שחטאו בעגל זה היה סיבה לתת כ"ד ספרים דאם לא חטאו לא היו אלא ו' דהם ה' חומשי תורה וס' יהושע הם ו' ועתה נתוספו ג' ווין לתשלום כ"ד ספרים ע"י החטא כמשז"ל כאמור. וזה טעם אחר לרמיזת כ"ד ספרים בווין דלא היו כי אם ו' ספרים ובחטאתם נתוספו ג' ווין אחרות ולכך נרמזו בווין דעיקרא היו ו' ספרי' כמדובר. וגם נרמז חטאם בד' ווין לרמוז שפגמו בארבעה עולמות אבי"ע:

פירוש ח

אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת־עַבְדְּךָ אֶת־גָּדְלְךָ וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה־אֲשֶׁר מִי־אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:

אפשר לומר במ"ש הרמ"ז בהגהתו בס' שמן ששון בסוף הספר דף קמ"ז ע"ד משם האר"י זלה"ה וז"ל אהרן הכהן נתגלגל בעלי הכהן ובעון ע"ז היה חייב סקילה לכן ותשבר מפרקתו ויפול מן הכסא ואחר כך נתגלגל בעזרא הסופר שהיה גם כן כהן ושם נתקן עכ"ד האר"י זלה"ה ואני קבלתי שלכן לא התפלל ליכנס לארץ כי ידע שיכניס את ישראל אחרי כן עכ"ל הרמ"ז ז"ל:

ובזה אפשר לרמוז בפ' עקב ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא דייק לומר בעת ההיא שהתפלה הועילה לאותו זמן אך צריך לבא בגלגול עלי ואפשר ר"ת בעת ההיא הוא אהרן יבא בגלגול עלי הכהן תשבר המפרקת:

וזה ירמוז הכתוב בעזרא סי' ז' עזרא בן וכו' אהרן הכהן הראש הוא עזרא עלה סמך הוא עזרא למה שכתב אהרן הכהן הראש הוא עזרא לומר שנתגלגל אהרן בו ונקט הוא עזרא על"ה לרמוז ג"כ לעלי וזה טעם שכתוב אח"ך כי אחד לחדש החמישי בא ירושלם שהוא יום פטירת אהרן הכהן:

ועוד יש לרמוז כי תיבות אהרן עלי גימטריא שס"ו. כמספר תיבות עזרא הכהן עם ח' אותיות שהוא בגימטריא שס"ו שם רמז כי עזרא היה גלגול אהרן ועלי:

ועתה נבא לרמוז בקראין אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זה אהרן ואת ידך החזקה אשר היתה מדת הדין מתוחה עליו ולשע' רחמת אשר מי אל חסד אשר יעשה כמעשך וכו' ואני יודע שעתיד להתגלגל בעזרא ומפני זה הוא לא התפלל ליכנס לארץ וז"ש אעבר"ה גימטריא עזרא כמו שאמר בילקוט ראובני (לפי הרשום בזכרוני) וכמו שאמר הרמ"ז שקבל כנז' אבל אני אעברה נא ואראה את הארץ. ויאמר ה' אלי רב לך כלומר אתה אמרת שאהרן עתיד ליכנס לארץ ישראל כשיבא בגלגול עזרא. ואתה כל ת"ח יש לו ניצוץ ממך והם באי הארץ וזהו רב לך שלך גדול משלו שבכל ת"ח מופלא יש ניצוץ ממך ודוק:

במדרש ה"א אתה החלות וכו' א"ל הקב"ה והלא נשבעתי א"ל אתה החלות את השבועה לא נשבעת שאתה מכלה את בניך וחזרת בך שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו וקרוב לזה איתא בספרי וצריך להבין תשובת המקום ב"ה רב לך שיהא מקביל לזה. ושמעתי זה שנים רבות מהחכם השלם הרב מהר"ר שלמה חייא מזרחי זלה"ה שהיה מפרש במה שהקשה הרב מש"ל פ"ז דנדרים למ"ד שמי שהוא נוגע בדבר אינו יכול להתיר כדמשמע בירושלמי וכמו שאמר הריב"ש והביאו מרן שם דין ט' מאותה שאמרו בויחל משה מלמד שהתיר לו שבועתו ומשה נוגע בדבר היה דאמרי' התם לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כיון שאין ישראל בעולם אין לך גדולה נמצא שהיה תועלת למשה בהתיר שבועת המקום ולפי דברי הירוש' לא יכול משה להתיר שבועה זו ויש לישב עכ"ל הרב משנה למלך. והרב כהונת עולם בביאורו לסי' רכ"ח בריש הסימן כתב וז"ל ומה שהקש' עוד מההיא דויחל משה אני פרשתי דהיינו דכתיב התם וידבר ה' דיבור ק' דלך רד מגדולתך והוא נוגע ולכך שתק אך ויאמר ה' אמירה רכה דהיינו ואעשה אותך לגוי גדול וא"כ אינו נוגע ואז ויחל משה ולזה רמזו רבותינו זכרונם לברכה שפתח לו פתח עכ"ל ובזה פירש מהר"ש הנזכר דהיה משה רבינו רוצה להתיר לו שבועה שלא יכנס לארץ אף שהוא נוגע בדבר כשם שהתיר לו שבועה שנשבע שלא לכלות את ישראל וז"ש אתה החלות שנשבעת שלא לכלות ישראל ואני התרתי אף שהייתי נוגע בדבר וגם עתה אתיר מה שנשבעת שלא אכנס דלא חיישינן לנוגע. והשיב הקב"ה רב לך כלומר מה שהתרת היינו שאמרתי רב לך כלומר ואעשה אותך לגוי גדול ונמצא שאין אתה נוגע בדבר כמו שאמר הרב כהונת עולם לכן אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שאתה נוגע בדבר עכ"ד מהר"ש הנזכר זלה"ה:

ואני עני אומר שאם נפרש כמו שפירש הרב כהונת עולם במש"ה פ' תשא וידבר ה' ויאמר ה' וכו' א"כ משה רבינו ע"ה ידע דהטעם שהתיר לו אז משום שלא היה נוגע בדבר שכבר א"ל ואעשה אותך לגוי גדול ומאי קאמר הכא ואם לא נפרש כפי' הנזכר בקראי דכתיב וידבר ויאמר וכו' ונאמר דמשה רבינו היה סבור שהיה נוגע א"כ נימא דתירוץ הרב כהונת עולם מעיקרו ליתא דהגם דמצד אחר אם יכלה ישראל יגיע טובה למשה רבינו כמו שאמר לו ואעשה אותך וכו' מ"מ אכתי מ"ש לו לך רד עדין הוא יורד מגדולתו דעד שיהיה זרעו גוי גדול צריך זמן דרך טבע וביני ביני יגיע זמן סילוקו דנגזר מראש מקדם בשג"ם הוא בשר והיו ימיו ק"ך שנה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בשגם זה משה וא"כ הוא נוגע בדבר ומאי קאמר לו רב לך. אמנם לכי תידוק פורתא בהערה זו נתחסם הדרך הנזכר כי חזק הוא כי הנה היה מקום להעיר מצד אחר כפי דברי הרב כהונת עולם דמשה רבינו ע"ה מאי קסבר להתיר שבועה שלא יכנס לארץ כמו שהתיר שבועה שיכלה ישראל והלא תירוץ הרב כ"ע פשוט דאינו נוגע. ברם אפשר לומר דמשה רבינו לא פירש פ' תשא כפירוש הרב כהונת עולם והוא סבר דאף בנוגע בדבר מצי להתיר מדהתיר להקב"ה שבועתו והוא נוגע בדבר דאמר לו לך רד ואף שאם יכלו ישראל יעשנו לגוי גדול מ"מ צריך לזה זמן והוא יהיה ירוד כל ימיו כי בימיו לא יהיו גוי גדול בניו ונמצא הוא נוגע ואפ"ה התיר ש"מ דנוגע בדבר שרי. וחידש לו הקב"ה רב לך כלומר מאחר שאמרתי רב לך שתהיה לגוי גדול לא חשיב נוגע דזו הנאה גדולה בהעדר ישראל ושקולה ומכרעת לרדתו מגדולתו ותו אעיקרא לכבוד זרעו יחזור למדרגתו וליכא שום צד נגיעה:

ולי יראה לפרש ונקדים מה שהק' עוד הרב מש"ל שם מאותה אגדה דפ' הספינה דף ע"ד דרבה בב"ח דאמרו ליה היל"ל מופר לך והלא לא היה יכול רבה בב"ח להתיר שבועת הגלות דהיה נוגע בדבר שיגאלנו והרב תורת חסד סוף סימן כ"ח הביא קושיא זו משם גדול אחד וכתב וז"ל ואני אמרתי דקים להו לרבנן דהוא היה מתמרמר על שאין לו מתיר דאם יש לו מתיר היה מותר דאדעתא דהכי נשבע וכן מורה לשון המאמר דאם יש לו מתיר יהיה מותר שאומר עכשיו שנשבעתי מי מפר וראיה לזה דנדר זה לא היה אלא גיזום מדקאמר מי מפר דאין הפר אלא בבעל וחכם מתיר ולא מפר אלא ודאי כונת ה' ית' להראות שאינו רוצה אלא מי שיגלה דעתו בחילול שבועתו או בלשון התרה או בלשון הפרה מעין ועתה הניחה לי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שפתח פתח למשה רבינו ע"ה להתיר שבועתו כמו שדרשו מלשון ויחל שיבא חכם ויחלל בכל לשון שאמר ויתבטל השבועה וזהו מי מפר לי כלומר לפי דעתי שנשבעתי שאם יש מתיר או מפר יהיה מותר או מופר עכ"ל וכפ"ז אפשר דמשה רבינו הבין דאף נוגע בדבר שרי דמעשה חזא שהתיר לו כביכול לשבועה שנשבע לכלות ישר' וז"ש אתה החלות כבר חללת שבועתך על ידי וא"כ אעברה נא וכו' דגם עתה אתיא אח"ל אח"ל והשיבו רב לך כלומר הדין הוא דנוגע אסור אבל רב לך יש לך רב שלפניו נגלו תעלומות ועל דעת כן נשבע שתהיה אתה מתיר. ומאחר שהכל תלוי בי דאלמלא כך לא היית יכול להתיר לשעבר א"כ אל תוסף דבר אלי שבשבועה זו לא כיונתי שיהיה לה מתירין:

וכיוצא בזה יש לפרש במ"ש בס' בנין אריאל פרשת מטות שתירץ לקושיא זו דהא טעם דנוגע בדבר אינו יכול לדונו משום שמא יטה לבו וידמה בעיניו על חייב זכאי וכו' וכן בהתר הנדר אם יש לו הנאה בהתר זה יחשוב מחשבות ויבקש עילה להתיר את האסור מן הדין מה"ט קאמר הירושלמי דאינו נשאל לזקן מאותה העיר וטעם זה לא שייך אלא במי שסומך על החכם המורה לו התר וכו' ואין לסמוך כיון שהוא נוגע בדבר וכו' משא"כ גבי הקב"ה אי אפשר לומר כן דהוא יודע הדין לאמיתו אם יש פתח לנדר זה להתירו אלא שאינו יכול להתיר לעצמו ע"פ התורה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו וא"כ אפי' הנוגע בדבר יכול להתיר נדרו של הקב"ה אם רצונו ית' שיתירוהו עכ"ל והשתא אפ' דמשה רבינו ע"ה סבר דיכול נוגע בדבר להתיר ולמד זה ממה שהתיר הוא להקב"ה שבועתו שיכלה ישראל וז"ש אתה החילות התרת שבועתך על ידי אף שאני נוגע בדבר כמש"ל וא"כ אעברה וכו' דגם עתה אתיר. והשיבו רב לך כלומר הדין הוא דאינו יכול להתיר מי שהו' נוגע בדבר שמא יטעה אך רב לך מה שהתרת לשעבר הוא משום רב לך שאני רבך ויודע איזה נדר דינו להתיר וליכא למיחש שיטע' המתיר ומאחר שכן אל תוסף דבר אלי עוד שאין רצוני להתיר. והרב הנזכר אגב שיטפיה כתב כלפי מעלה פתח. והדבר פשוט דלגבי הקב"ה אין שייך פתח כמו שכתב מהרימ"ט בשו"ת י"ד סימן כ"ו ועמ"ש בספר הקטן ראש דוד דף קמ"ב ע"ד:

ואפשר לרמוז במ"ש ה' אלקים אתה החילות להראות והכתוב הוא אדני ידוד אתה החלות להראות ור"ת ידוד אתה החילות להראות הוא אליה אפשר שרמז דהרי אליהו לא מת ועלה בגוף ונפש ואף דאמרו ז"ל דגופו הניח בסערה ונפשו היא העולה מ"מ הרי גופו הגשמי לא נקבר ונעשה רוחני והונח בסערה. וא"כ למה יגרע הוא ממעלה זו בהיותו יותר גדול מאליהו. וגופו לא יקבר רק יעלה בסערה. והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בטעם שנסתלק משה במדבר להביא דור המדבר לעת"ל. וברעיא מהימנא אמרו דנקבר בח"ל להועיל שישראל יצאו מהגלות וז"ש רב לך אתה רב ויש לך תלמידים ואם אין גוף נקבר לא יצאו ישראל תלמידך מהגלות גם דור המדבר תלמידיך ממש ישארו שם לעת"ל והיינו רב לך אתה רבן של ישראל ורבן של דור מדבר וצריך לחוס עליהם ומשו"ה שם תקבר וז"ש ויתעבר ה' בי למענכם וכו'

פירוש ט

וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:

ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים ויוצא עמו בששון ויוצא נוזלים מסלע ויוצא את בן המלך. כך היא המסרה הביאה רבינו ב"ה בפרפראותיו. ואפשר במ"ש בכמה דוכתי ומהם בקונטרס שמחת הרגל סוף דף ע"ג דיש ספק אם הוצאת ישראל ממצרי' בכל הנפלאו' הוא דוקא בשביל ישראל או עיקרו ותקפו של דבר היה בעבור שפרעה התריס ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וכו' וכיוצא מדברי קנטור שאמר כמשז"ל במדרשים. והמופ' לזה אם בצאת ישראל ממצרים יונחו ולא יושגחו מאת ה' לגדלם ולשמחם בעשותו עמם נוראות איגלאי מילתא שהכל היה בעבור פרעה הרשע אשר הרשיע ומילין לצד עילאה ימלל ע"כ הוכה הוא וכל עמו במכות גדולות מופלאות. ואם גם אחרי צאתם חסד ה' מעולם על ישראל לא זז מחבבם אז אות לטובה כי כביכול כל מעייניו למען רבות מופתיו במצרי' הכל לכבוד ישראל והוא משל למלך וכו' ככתוב שם. וז"ש ויוצא אתכם מכור הברזל וכו' וכי תימא לגרמיה הוא דעבד כביכול משום כבודו דפרעה זלזל ח"ו בו לז"א לא כי אלא ויוצא עמו בששון עיקר הדבר להוציא עמו. ואם נפשך לומר מאן מוכח דהעולם יסברו דלא פעל כל זאת אלא לנקום נקם מפרעה הרשע שהטיח דברים לז"א ויוצא נוזלים מסלע הביטה וראה דאחר צאתם הפליא לעשות נוראות לישראל ובכלל המוציא מים מצור החלמיש ומעתה הכל מודו דישראל בניו בני בחוניו וזהו ויוצא את בן המלך וכמו שאמר בני בכורי ישראל ובעבור אהבת ה' את עמו עשה כל אלה:

ועוד אפשר לרמוז כי הנה ישראל יצאו קודם זמנם ויש שני טעמים אם משום קבלת תורה ומצות ויקדשו והקדש מפקיע מידי שעבוד ויצאו מסטרא דיובלא כמו שאמר בזהר ולכך יצ"מ הוזכרו בתורה ן' פעמים רמז לן' שערי בינה. ועוד טעם אחר מטעם תוקף השעבוד כי יש לישראל דין בנים והמשעבד בנו של מלך יותר ממה שנגזר עליו אף דבר קטון יעלה לחשבון גדול כמו שאמר בכמה דוכתי וז"ש ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים לאחר שע"י השעבוד נשארתם בזהב מזוקק כמו הכור ולטובתכם היה להפריד הסיגים ובחינת הרע מנפשם. וכ"ת הרי יצאו בחצי זמנם. לז"א ויוצא עמו בששון ששון גימט' תרנ"ו הן' הם רמז לן' שערי בינה דמסטרא נפקא. ונשארו תר"ו הם תר"ו מצות עם ז' מצות בני נח הם תרי"ג כלומר בעבור המצות שעתידין לקבל לסוף ן' יום והרי המצות. ועוד ויוצא נוזלים מסלע דרומז לתורה שבעל פה כמו שאמר בתקונים דף מ"ד דפוס קושטנדינא סלע תורה שבעל פה על ס' מסכתות ע"ש וזהו שרמז ע"י תורה הרמוז בפ' נוזלים מסלע וע"י מצות הרמוז בששו"ן על כן יצאו צבאות ה' דבתורה ומצות נתקדשו והקדש מפקיע מידי שעבוד. ועוד טעם אחר ויוצא את בן המלך דיש לישראל דין בנים ובא חשבון תוקף השעבוד כמבואר:

פירוש י

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ:

ואהבת את ה' אלהיך וכו'. שמעתי במ"ש נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה. כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד לרבות ת"ח. וכפ"ז ודאי דגם ואהבת את ה' אלהיך מרבינן לת"ח ואמרו מאן דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן וז"ש ואהבת את ה' לרבות ת"ח וע"י שתאהוב לת"ח ושננתם לבניך תזכה ללמד בניך ויהיו ת"ח עד כאן שמעתי. וארחיב הדברים כי מהרש"א בח"א הקשה דבכל מקום האהבה היא למעלה מיראה והכא אשכחן דשכר אהבה הוא גרוע משכר היראה דמאן דדחיל רבנן איהו גופי' צורבא מרבנן ומאן דרחים הוו ליה בנין רבנן ותירץ דמי שאוהב ת"ח ודאי הוא ת"ח דאי לא הוה ת"ח היה שונא לת"ח כמו שאמר ר' עקיבא בתחילה מי יתן לי ת"ח ואנשכנו זהת"ד ובזה נבא אל הביאור ואהבת את ה' אלהיך את לרבות ת"ח דגם נחמיה העמסוני הוה דריש ליה הכי ולא פירש כי אם אח"ך בפ' את ה' אלהיך תירא וכבר ביאר מהר"י סג"ל בריש תשובותיו טעמא ע"ש באורך וכיון שאתה אוהב ת"ח ודאי אתה ת"ח וא"כ והיו הדברים האלה על לבבך שתדיר תהא הוגה ומחשב בתורה. והנה שכרך ושננתם לבניך דרך חידוד לשון שנון כי כיון שאתה ת"ח תלמד לבניך בחריפות לרדת לעומקא של הלכה והוא שכר מאן דרחים רבנן דהו"ל בנין רבנן. ואם אהבתך היתה בגדר גדול בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם ע"ד שאמרו פ"ק דקדושין ולדרכנו תזכה דגם בן בנך ת"ח והוו עיניך רואות במותב תלתא קורין ומקרין בראש הקרואי"ם ואז אין תורה פוסקת והכל תלוי בגדר האהבה אשר תאהב לת"ח:

פירוש יא

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת:

נראה מהכתוב דמשום שהוציאנו ממצרים ציונו השבת ולפום ריהטא לא נודע מי תלה זה בזה. וכבר כתבנו לעיל קצת בזה וגם במ"א ושם הבאתי דברי הרמב"ם באגרות:

והן עתה אפשר לומר במ"ש בזהר חדש פ' וישב דף מ"ז דבשביל מכירת יוסף היה גלות מצרים וכשבאו למרה קטרגה מדה"ד דהי"ל להיות שבע על חטאתם דישבו כ"ב שנין לכל חד על שציערוהו דכ"ב שנין לא ראה אביו וכ"ב פעמים עשרה הם ר"ך הסר עשרה על שנפטרו השבטים שם והיו רד"ו בגלות ומדה"ד היה רוצה שישתעבדו ז' זמנין במנין זה וא"ל הקב"ה שישמרו שבת והיא תכפר דשביעאה ההוא צדיקא בה אחיד וכדאי לכפרה ע"ש באורך. וז"ש וזכרת כי עבד היית פי' על עון יוסף והיינו דקאמר וזכרת שתזכור סיבת העבדות דהיה בעבור יוסף. ומדה"ד היא הנותנת שתשבו ז' פעמים חשבון זה ויוציאך וכו' והיה קטרוג ע"כ ציוך לעשות את יום השבת ושבת מכפרת א"כ הזהרו שלא תחובו חובת גלות:

ואפשר שזה טעם שטעו בני אפרים לצאת קודם גאולת ישראל דס"ד שהגלות הוא לזרע השבטים לא להם דאתו מיוסף שלא חטא ואדרבא הם חטאו עמו:

ויתכן שזה רמז יוסף הצדיק לאחיו שציוה לפניהם וטבוח טבח והכן לשבת כמשז"ל באשר הוא ש"ם טעם לאחיו לומר להם שע"י השבת יתכפר להם ויזהרו לשמור שבת. ובהכי ניחא מאמרם ז"ל שאמר הקב"ה אתה שמרת את השבת חייך שבן בנך עומד ומקריב בשבת וכו' ויש להבין דכמה מצות היה שומר יוסף ולא אשכחן דהקב"ה אמר אתה שמרת מצוה זו חייך וכו' אמנם יתרון הכשר עשה יוסף בזה מכל המצות שקיים דבזה רמז לאחיו דתיהוי להו כפרה על עונם בשמירת שבת והא מילתא אלהים חשב"ה דמבקש כפרת אחיו על חטא שחטאו עמו ורצה האלהים את מעשיו. וזה טוב טעם למשה רבינו ע"ה שהשתדל שבמצרים ינוחו בשבת כי ידע דהגלות בשביל יוסף ואם ישמרו שבת תהיה תקנת' ובהא כיפי תלינא למה שכתב רבעה"ט בפרפראותיו בפ' שמות בני ישראל הבאים ר"ת שביה. את יעקב איש סופי תיבות שבת ע"ש ולדרכנו הוא רמז נכון דגזרת השבי ישראל מוטלת חד על ז' והתיקון הוא שבת דשבת מכפרת:

ומן האמור יש לרמוז בפ' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. ובספר הלקוטים מגורי האר"י זצ"ל פי' להגיד בבקר חסדך בגאולת מצרים דכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר וכו' ע"ש וצריך טעם למה שיבח השבת על זה. והנה מזמור זה משה רבינו ע"ה אמרו והוא מכלל י"א מזמורים של משה רבינו ודרך אגב אומר שאפשר לתת טעם למה שדוד הע"ה קבע מזמורי משה רבינו ע"ה בספר רביעי. והענין כי ספר רביעי רומז למדת נצח שהיא בחינת משה רבינו ע"ה וג' ספרים ראשונים הם כנגד חג"ת ובחינת אבותנו הקדושים אברהם יצחק וישראל ע"ה וספר רביעי כנגד משה רבינו ע"ה ובחינת נצח. וא"כ יכון מאד לקבוע מזמורי משה רבינו ע"ה בספר ד' הרומז לו ולבחינתו:

ולפי האמור משה רבינו הוא היודע קטרוג מדה"ד לישב ז' פעמים רד"ו וניצולים בזכות שבת כי כה אמר ה' שישמרו שבת ויתכפר להם וז"ש מזמור שיר ליום השבת אשר בו נתן תשועת ישראל וז"ש טוב להודות לה' כי הפליא חסד ולזמר לשמ"ך היא השכינה בחינת שבת ונ"ט להגיד בבקר חסדך זו יצ"מ כמו שאמר גורי האר"י ז"ל ואלמלא שבת נזורו אחור לשעבוד. וע"י שחיללוהו הלכו שבי ואם מקיימין שתי שבתות נגאלים וזהו ואמונתך בלילות בגליות שיש לנו אמונה שאם נשמור שבת נגאל בעזרתו ית':

עקב

פירוש א

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם־וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:

אפשר במ"ש עשה מצוה א' קנה לו סניגור אחד ונברא מכל מצוה מלאך וכמו שאמר בזהר ונקרא על שם המצוה כמו שפירשו המפרשים והוא מרבה פ' נשא בפ' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שנקרא המלאך על שם הנזירות שנאמר בו איש כי יפליא וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והיה עקב בסוף תשמעון למלאכים הנבראים על ידי המצות ונקראים על שמם וזהו תשמעון את המשפטים כלומר שישמעו המצות ודבר ידברו הם עם המצות וישמעו למאמר המצות כלומר למלאכים שנקראים על שם המצות. ושמרתם ועשיתם אותם דבשמירתם עושים אותם ממש שנבראים מלאכים. ושמר וכו':

ודרך רמז אפשר שרומז לענוה וזהו והיה עקב כמש"ה עקב ענוה וגם משמעות התיבה סוף פירוש המחשיב עצמו סוף כאלו אינו נבזה בעיניו שזוכה להיות עניו. בזה יזכה לתורה לכוין לאמיתה של תורה כמו שאמר מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שהיו נוחין ועלובין וז"ש תשמעון את המשפטים האלה שתזכו להבין אותם. ועי"ז שתזכו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ועשיתם אותם כי הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם במ"ש פ' היה נוטל ודרך זה לקמן חזרתי וכתבתיו בהרחבה בס"ד:

ויתכן לפרש בהקדים חקירה אחת שחקרו כת הקודמין דלכאורה סמיכות הפרשיות סתרא"י נינהו דכתיב היום לעשותם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן דשכר מצות בהאי עלמא ליכא. ותוך כדי דיבור קאמר והיה עקב תשמעון וכו' ואהבך וכו' והם דברים הפכיי' סותרים זה לזה דהכא בתחילת הפרשה קבע שכר לעושי מצות בעה"ז וקשיא סיפא ארישא. ואפשר דמשז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומקרא מסייען היום לעשותם ומוכח למחר לקבל שכרן היינו שכר מעשה המצות אשר ציבור ויחיד עושים בפועל ובפרטות כל אחד הנה שכרו אתו חלף עבודתו משומר ובא לעוה"ב. אמנם יש שכר כולל על שקבלנו התורה על מנת לשומרה שהיה העולם מתמוטט נמוגים ארץ וכל יושביה אם לא היה קבלת התורה וכמשז"ל יום הששי שכל העולמות היו תלוים אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו חוזר העולם לתהו ובהו ושכר זה מספיק לחיותנו כיום הזה וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן וכי תאמרו מה נאכל בימי חלדנו לז"א והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם כלומר שמיעה על מנת לעשות דהיינו קבלת התורה זה השכר הכולל שבזה קיימתם העולם זה יועיל אשר ישמור את בריתו ואהבך וכו':

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו בדברים רבה שמע ישראל מה ראה לומר כאן שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרונא בשתי מרגליות ואבדה אחת מהם א"ל המלך אבדת אחת שמרי השנית כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה שעשו העגל אמר להם משה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל המאמר בסדר היום ואפשר שזה רמז הפסוק והיה עקב תשמעון כלומר השכר הנשאר לכם הוא תשמעון דהיינו נשמע. ובמאמר הנזכר יש לדקדק דקאמר שהקב"ה קדש לישראל בשתי מרגליות נעשה ונשמע והרי נעשה ונשמע אמרו ישראל והקדושין הבעל נותן משלו ואפ' דקי"ל הילך מנה ואתקדש אני לך מקודשת אם הוא אדם חשוב בההיא הנאה דמקבל מינה שויא פרוטה ומקודשת וה"ה הכא שנתרצה אלהינו כביכול לקבל ממנו נעשה ונשמע ההיא הנאה שויא ממון רב והיא הקדושין:

והלא במאמ"ר אחת דיבר בס' יד אבישלום במה שפירשו המפרשים בנותן טעם למ"ש נעשה ונשמע דסברי גדול מי שאינו מצוה ועושה כי באמת אמרו גדול המצווה מצד יצה"ר שיצרו תוקפו במה שהוא מצווה וישראל בו בפרק עקורי"ם היו מיצה"ר ולדידהו חזר להיות גדול מי שאינו מצוה ועושה כי יצר סמוך אינו נראה ויעש בריחי"ם איעק"ר מפרקייהו והאי טעמא כי גדול המצוה מסיבת יצה"ר הנה שמענוה מיסוד רבותינו בעלי התוספות ז"ל במסכת קדושין פרק א' דף ל"א. והשתא הן בעון במעשה העגל חזר היצה"ר והדר דינא גדול המצווה וז"ש נעשה ונשמע הם שתי מרגליות חדא שהקדימו נעשה ר"ל קודם הציווי נקיים המצות דלדידן גדול מי שאינו מצווה וגם נעשה אחר הציווי קיום המצות וזהו ונשמע והם שתי מרגליות ובעגל חזר היצה"ר וא"כ גדול המצווה וא"כ אבדו כח נעשה דהשתא אי אפשר לומר נעשה תחילה כיון שיש להם יצה"ר וגדול המצוו' לכן אמר להם משה שמרו נשמע דעתה צריכים לשמוע תחילה ואחר כך לעשות זהו תורף דבריו עיין בספרו:

ועדיין צריכים אנו למודע"י כיצד הם שתי מרגליות דלפי דרך המפרש הנז' בו בפרק המרגלית היא נעשה לא נשמע שלא הי"ל יצה"ר וגדול מי שאינו מצווה. ועתה דאיכא יצה"ר המרגלית היא נשמע דגדול המצווה. ואפשר לקיים דרך הנז' במ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין דטע' גדול המצווה היינו שהוא מקיים גזרת מלך ע"ש ואנן בדידן נימא דתרוייהו איתנהו דגדול המצווה משום דיצה"ר מפתהו ותוקפו ואי משום דמקיים גזרת מלך והן הן השתי מרגליות. נעשה אחת היתה דקודם הציווי נעשה ולצד שהיצה"ר תוקפו עתה נעשה איזה מצות טרם שמיעתן דלדידן דיש לנו מעלה זו דנעקר היצה"ר גדול מי שאינו מצווה וא"כ נעשה מקודם. אבל משום דיש צד טיבותא לשמוע הציווי שהוא מקיים גזרת מלך לז"א נשמע שנשמע מצוות אחרות ונקיימם כדי לזכות לקיים גזרת מלך ונמצאו בידם שתי מרגליות וכשעשו העגל אבדו נעשה כי עתה אין שום טעם לומר דגדול מי שאינו מצווה ובזה אפשר לפרש מסרה. נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקדש ונשמע פתגם המלך הכונה נעשה ונשמע ב' מרגליות. ואחר כך בעגל דיש יצה"ר יש מעלה לאיש ישראל שומע אמרי אל ונשמע קולו יתברך בבואו ישראל אל הקדש שכופה יצרו ובא אל הקדש לקיים המצות. ועוד ונשמע פתגם המלך שהוא מקיים גזרת מלך דהשתא איכא תרי טעמי להיות גדול המצוה כדאמרן:

פירוש ב

וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַמִּצְוָה וְאֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם־לַעֲשׂוֹתָם: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם־וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:

הדקדוקים רבו והעיני בשר לו אמ"ת מרגיש. וכת הקודמין דרשוהו כמין חומר וכתוב בספר באתרא דלא ידעין ליה זאת היתה לי ארדוף אצי"ג אל עין הקורא דרך קצרה וכשרה והנה בא"ר. ומשלם לשנאיו לשון רבים רמז לרשע בן רשע ע"ד חכמי האמת דפירושו בגלגול שעבר והשתא מיירי במי שהוא רשע עתה וגם בגלגול הקוד' היה רשע והיינו דנקט שנאיו לשון רבים. אמנם עתה שבאו ימי השילום עתה אינו אלא אחד ומשום הכי קאמר ומשלם לשנאיו תרי עתה ובגלגול שעבר. משלם אל פניו להאבידו לשון יחיד לרשע הזה העומד היום. ואם הוא רשע בן צדיק כי בגלגול שעבר היה צדיק ובא להשלים איזו מצוה והוא רשע אז הוא רשע וטוב לו שמשלם לו זכיות שעשה בגלגול שעבר כדי שירש גהינם וכלפי זה לא יאחר לשנאו לשון יחיד דדוקא בגלגול זה הקדיח תבשילו ובגלגול שעבר היה צדיק לא יאחר לשלם לו זכיותיו של גלגול שעבר בעה"ז והיינו רשע וטוב לו רשע בן צדיק. ואם הוא צדיק עתה בן רשע שהיה רשע בגלגול שעבר הוא צדיק ורע לו צדיק בן רשע שמשלם לו עונותיו ויש לו עה"ב. וז"ש ושמרת וכו' לשון יחיד דעתה הוא צדיק אך בגלגול שעבר היה רשע לכן היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כי בעה"ז רע לו לשלם עונות גלגול שעבר. ואם הוא צדיק בן צדיק שהיה בגלגול הקודם צדיק ובא להשלים מצוה שחסרה לו וגם עתה הוא צדיק גמור אז הוא צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. וכלפי סוג זה. אמר והיה עקב תשמעון לשון רבים כנגד גלגול שעבר וזה תשמעון וכו' אז ושמר ה"א בגלגול זה את הברית וכו' ואהבך וברכך וכו' בעה"ז כאמור (דע"ח. נ"ה):

ואפשר לרמוז כי כל התורה והמצוה הכל הוא ליחד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו וכאשר שגור בפי יראי ה' בטרם לימודם או עשית המצוה יאמר נא ישראל לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו וכו' ופירוש כללות הדברים ליחד אותיות השם המיוחד ליחד ו' עם ה' ולהמשיך אותיות י"ה והוא יחוד שלם כנודע לחכמי המדע וזה רמז ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והכל בכונה והי"ה דהיינו יחוד קב"ה ושכינתיה שהם אותיות ו"ה בדחילו ורחימו י"ה והוא בעצם רמז נכון לעשותם והי"ה כי זה כל פרי קיום המצות ות"ת ליקבה"ו. וזה רמז פ' והיה אם שמע תשמעו אל מצותי שיהיה בכונת והי"ה. וכיוצא בשאר פסוקים כאלו. ואפשר שזה כונת רבותינו זכרונם לברכה באומרם אין והיה אלא לשון שמחה סוד שתו בהעלם כי בתיבת והיה רמז ליחד השכינה עם דודה כמדובר. והשכינה נקראת שמחה כידוע וכמו שאמר בזהר בשמחה דא כנסת ישראל ואמרו ועמה יפקון כמש"ה כי בשמחה תצאו ע"ש ואפשר דזה תקנו בתפלה ותעלנו בשמח"ה לארצנו כי בעבור השכינה נגאל. והיינו דרמזו אין והי"ה אלא לשון שמחה דשם אתה מוצא היחוד ואז אם הבני"ם שמח"ה. גם לשון גימט' שכינה עם הכולל:

א"נ אפשר במ"ש פ' היה נוטל הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. (וכבר לעיל כתבתי דרך זה והן עתה אחזור לכותבו בהרחבה ושינוי לטובה) וידוע דלא אפשר להגיע מדרגה זו אלא במדת הענוה וכמו שאמר פ"ק דערובין מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שהיו ענותנין. וכתב מרן בכללי הגמרא דיקשה לכאורה אטו בעבור הענוה מדה טובה יוקבע הלכה שלא כדין ח"ו ומה ענין הענוה לקבוע הלכה ותירץ דע"י הענוה מסתייעא מילתא לכוין האמת. ויראה הטעם במה שראיתי בלקוטי גורי האר"י זצ"ל משם הרב החסיד מהר"ר אברהם הלוי ברוכים זצ"ל תלמיד הרב האר"י זצ"ל שפירש מ"ש בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא שהכונה בירא היא השכינה באר מים חיים כי על ידה אנו נשפעים ושותים מי באר הקדוש לא תשדי ביה קל"א גימט' ס"מ שלא תחטא ותגרום שיאחז ח"ו. ולכך מזמור לא גבה לבי קבעו דהע"ה מזמור קל"א גימט' ענו"ה כי העניו ניצול מס"מ ואינו שולט בו זהו תורף דבריו. ובס' בת עין הביאו בשם רבינו האר"י זצ"ל והעיקר כמו שכתבתי. וידוע שהקושיות אשר בהלכה הם מכח הקלי' כמו שאמר האר"י זצ"ל. גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהעניו מרכבה לשכינה כמו שאמר אני את דכא. וא"כ מובן היטב כי העניו שאין שולט בו הפ' ומזה נמשך שהוא מרכבה לשכינה דע"י הענוה לית בה משום משדי קל"א ח"ו. ומאחר שכן מכוין אל האמת כי אין כח בקלי' להטעותו בהלכה. יתן /יתר/ על כן כי השכינה שורה בו ורוח אלהים תלמדהו דעת וכיון שיש בו ענוה ועי"ז מסיק שמעתא אליבא דהלכתא מעתה הגיע לפרשת דרכים וניצול מכלם ואין חטא בא על ידו. [ועוד אפשר לומר דכל זה בלמוד תורה לשמה וכתב הרב האר"י זצ"ל דתורה לשמה היינו שיכוין לפרצופי לאה וכו' עיין שם באורך. ולמה נקראת ענוה כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל וא"כ מי שיש בו מדת הענוה נאחז בשב"ח מדת לאה ששם כונת תורה לשמה, ומשום הכי זוכה לאמתה של תורה]:

מעתה נבא לקראין והנה רבינו בעל הטורים בפרפראותיו רמז והיה עקב ענוה למד מן העקב הזה שהולך אחר הרגל דרך ענוה ולפיכך אינו נגף כמו אצבעות הרגלים עכ"ל ורבינו אפרים בפי' (כתב יד) כתב גם כן והיה עקב אין עקב אלא ענוה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' עכ"ל וז"ש ושמרת את המצוה ואת החוקים וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כלמר לא יקשה בעיניכם מאן ספין ומאן רקיע לקיים המצוה החוקים ומשפטים כי יצר סמוך מתגרה יותר מדאי לז"א אשר אנכי מצוך היום כלומר שימו לב מה ראה הקב"ה שאני אצוך אין זה כי אם בעבור הענוה כי רוצה ה' נשברי לב ולזה אנכי שיש בי מדה זו מצוך לעשותם דע"י הענוה תזכו לעשותם וגם למחר ליטול שכרם תיכף שלא תבואו בגלגול כמו שאמר הר' זרע ברך ח"ג על ברכות דמי שהוא עניו באמת אינו בא בגלגול ע"ש ואני בעניי אסמכתיה אקרא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דבפסוק זה רמוז ענין זה דאמרינן פ"ק דסוטה אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ עשה עצמו כבשר שנאמר יבא כל בשר להשתחוות וכו' ופירש"י כבשר שהוא רך וכו' ע"ש ובמה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן ראש דוד דף קנ"ה ע"ד וזה רמז הפסוק ויזכור כי בשר המה שהם ענוים ושמו עצמם כבשר ועי"ז רוח הולך ולא ישוב בגלגול. כי ידוע דכל פסוק חוץ מפשטו רמוז כמה וכמה ענינים נכנסו לפרד"ס. ואפשר לרמוז ענין האמור בפסוק זה. ולפי האמור מצינו טוב טעם לענין זה שכתב הרב זרע ברך ח"ג משם המקובלים כי כיון שהעניו באמת ניצול מסט"א וכל גונדא דיליה וכל קבל דנא הוא מרכבה לשכינה אם ענותנותו אמיתית בנקל יתקן נפשו וינוח שלא יבא בגלגול. וז"ש אשר אנכי מצוך היום לעשותם ומוכן למחר שכרם וכמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה ורמוז בזה דאין בין העשיה וקבול שכר אלא פטירה מעה"ז וקרי ביה מחר ליטול שכרם מחר דיקא וכל זה והיה לשון שמחה שהוא השכינה כמשז"ל כלומר בסיוע השכינה וכיצד יהיה זה עקב הרומז לענוה במש"ה עקב ענוה יראת ה' וכמו שרמז רבינו בעה"ט כמש"ל וע"י הענוה יזכה להשראת שכינה שיהיה מרכבה ועי"ז למחר יטול שכר ולא יבא בגלגול. ועי"ז תשמעון את המשפטים שיכוין אל האמת ויבין המשפטים כהלכתן וזהו תשמעון לשון הבנה דע"י הענוה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ועי"ז הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם ויקיים המצות וז"ש ושמרתם ועשיתם אותם תהיה בטוח שתקיים המצות דהסט"א לא יש לו שליטה. ואדרבא אתה מרבבה לשכינה ותזכה לכל המעלות האלו וגם למחר ליטול שכרן ותנוח ולא תצטרך לבא לגלגול:

תוכן העניינים

פני דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה