פני דוד· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
בראשית · תולדות
פרק א
הוליד את יצחק. הוליד גימטריא דומה שהיו הכל אומרים אברהם הוליד את יצחק הגהה בנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני כ"י:
פרק ב
א ויהי יצחק בן מ' שנה. פירש המורה כשהיה אברה' וכו' ותימא חדא דאי לא הות רבקה אלא בת ג' שנים אמאי מקשה התם פ' הבא על יבמתו ולרב נחמן נילף מיצחק שהמתין ך' ואי כפתרון המורה הרי יצחק נמי לא המתין אלא עשרה שנים משנעשית ראויה להריון ותו דאמרי' התם כהן גדול לא ישא את הקטנה ומסיק כי האי תנא דתני' בתולה אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה אלמא פשיטא לן דרבקה נערה הות ולא קטנה ותו דתני' פ"ק דסדר עולם יצחק אבינו כשנעקד היה בר ששה ועשרים שנה ובו בפרק נולדה רבקה שנאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים מרובים משל חברון בחברון שהה כ"ה שנים והללו כ"ו שנים וכיון דבכ"ו שנים של יצחק נולדה א"כ כשנשאה היתה בת י"ד ולפי דברי סדר עולם אין לומר דבו בפרק מתה שרה שהרי לא היה לה אלא קי"ו שנים וכתיב ק' שנה וך' שנה וז' שנים עכ"ל רבינו ישעיה הראשון מטראני בנימוקיו על החומש כ"י:
ב והנה בסדר עולם כתוב יצחק אבינו כשנעקד היה בן ל"ז שנה ורבקה בת י"ד כשנשאת והוא ט"ס ודאי. וראיתי בפירוש קצר מהרב יעבץ שפך חמתו על המעתיק והגיה רבקה בת ג' כשנשאת ע"ש. ומדברי רבינו ישעיה הנז' הראת לדעת דגירסת סדר עולם בת י"ד שנה אמיתית וצריך להגיה יצחק כשנעקד בן כ"ו שנה וכלשון דמייתי רבינו ישעיה:
ג ומיהו אין להקשות על רש"י מסדר עולם דהוא תפס כמ"ד שיצחק היה בן ל"ז כשנעקד ואז מתה שרה וא"כ רבקה בת ג' כשנשאת. ומאי דפריך בש"ס נילף מיצחק היינו אליבא דמ"ד דרבקה בת י"ד כמ"ש בסדר עולם דבעי הש"ס לאוקומי דינא אליבא דכלהו תנאי. וכן ההיא דכ"ג לא ישא קטנה אתיא כסדר עולם ולק"מ על רש"י כיון דדעתו הוא נמצא ברז"ל. ובחר רש"י ז"ל בסברה זו דמשמע דמיתת שרה היתה תכף לעקידה אי מסדר הכתוב ואי שהדעת נותנ' שזה היה סיבת פטירתה כמ"ש רז"ל במדרשים:
פרק ג
א ויתרוצצו הבנים. פירש המורה כשהיתה עובר' אצל מדרשו של שם היה יעקב רץ ומפרכס לצאת וכו' ותימה דבפ' חלק אמרינן שאל אנטונינוס לרבי מאימתי יצה"ר נכנס באדם א"ל משעת יצירה א"ל אנטונינוס משעת לידה אמר ר' בזה נצחני אנטונינוס ומקרא מסייעו לפתח חטאת רובץ אלמא יצה"ר נכנס באדם משעת לידה והיכי אמרינן הכא דעשו מפרכס לצאת משעת יצירה עכ"ל רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה בנימוקיו כ"י:
ב וכזאת וכזאת קשה בההיא דאמרינן ביומא דף פ"ב ההוא עוברה דארחא אתו קמיה דרבי א"ל זילו לחושו לה דיה"כ הוא לחושו לה ואלחישא קרי עלה בטרם אצרך בבטן וכו' ההוא עוברה דארחא אתו לקמי דר' חנינא א"ל לחושו לה ולא אלחישא קרי עליה זורו רשעים מרחם הרי דגם קודם שיצא הולד לאויר העולם משכחת לה יצה"ר ויצה"ט וראיתי למהרש"א בחידושי אגדות פ' חלק דף צ"א בהך דאנטונינוס ורבי שהוקשה לו מהך דיומא ותירץ דע"י אמו כהתם אפשר דשולט יצה"ר אך קשיתיה מהא דעשו כקושית רבינו ישעיה הנז"ל וישובו לההיא דיומא אינו מספיק. ובס' אמרי נועם בפרשתנו הקשה קושית רבינו ישעיה וכתב אם לא שנאמר שהיה דרך נס. ולדידן דתירוץ הרב מהרש"א בההיא דיומא לא הרוה צמאונינו. קשה מההיא דיומא על תירוץ אמרי נועם דהכא גבי עשו היה דרך נס דהרי התם בבבלי וירוש' איכא כמה עובדי ולא שייך נס התם דבשלמא גבי עשו שייך נס להיו' יעקב ועשו ראשי העולם יעקב אע"ה ראשון לזרע ישראל סגולת ה' ועשו ראש לסט"א. והרב ב"ש בתוספותיו לפ' חלק תי' דיש יצה"ר שהוא מחשביי וזהו בבטן אך יצה"ר המעשיי הוא כשיוצא לאויר העולם. ודבריו דחוקים:
ג וחזה הוית בס' אהבת חסד פירוש אבות דר' נתן ממהר"ר אברהם וויטמונד הנדפס מחדש ריש פ' ט"ז שכתב וז"ל ומה שהקשה מהרש"א מעשו נ"ל דלק"מ דהרי נמי כשהיתה עוברת על פתחי בתי מדרשו' יעקב בקש לצאת ויצה"ט ודאי לא בא קודם י"ג שנה אלא ודאי אין למדין ממעשה נסים וגם תמיה לי על ס' אמרי נועם שמוכיח מעשיו שהיה מעשה נסים ולא הביא ראיה מיעקב שזה ודאי מעשה נס עכ"ל ואשתמיטיתיה מ"ש בפסקי תוספות בנדרים סוף פ' ד' נדרים וז"ל יצר טוב נתון במעי אמו שיודע כל התורה ובשעת לידה נכנס בו יצר הרע ואז מגרשת את יצר הטוב עד שמתפקח ונכנס בו יצר הטוב עכ"ל ונראה דקיימי על מ"ש שם דף לב' ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ומצא בה איש מסכן זה יצר הטוב ומדקאמר שבבא היצר הרע מוצא היצה"ט כדכתיב ובא אליה מלך גדול ומצא בה וכו' דייקי התוס' דיצה"ט היה במעי אמו הלכך מוכרח דהיצה"ר כבואו מגרשו עד שנת י"ג דאז חוזר היצה"ט. וכפ"ז אין ראיה מיעקב אע"ה כלל. וזה נעלם גם כן מהרב ב"ש דבנה תירוצו על פי מ"ש בנדה דבבטן מלמדין לו התורה ע"ש וכפי דעת התוס' אין ראיה כלל כמבואר:
ד והיותר נכון בענין זה הוא מה שתירץ הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בס' תוספ' יה"כ שם ביומא דלעול' בעודו העובר בבטן אמו יש בו יצה"ר אבל לא ניתן רשות לגמרי ליצה"ר שישלוט באדם עד שעת יציאה ודיקא נמי דקאמר אנטונינוס מאימתי שולט באדם עכ"ד ולפי דבריו מדוקדק הכתוב לפתח חטאת רובץ דחטא' נקבה ורובץ זכר וכבר דרשוהו רז"ל ברבה. אך לפי האמור אפשר לומר לפתח היצה"ר שהיה חטאת ותש כוחו כנקבה עתה ניתן לו כח כזכר ושולט:
ה ואפשר לומר דרך דרש עפ"י מ"ש אמרי נועם דהא דעשו היה דרך נס ואמרו המקובלי' דאנטונינו' ורבי היה בהם ניצוץ יעקב ועשו. דזהו מה ששאל אנטונינוס יצה"ר אימתי שולט דזה שאירע לנו בהיותנו בגלגול שעבר בבטן רבקה הוא דבר הנהוג או היה דבר פרטי ודרך נס. ורבי השיבו משעת יצירה וכן הוא בכל העוברים לפי שרבי היה כלו טוב ולא ידע בשליטת היצר ומקמי הכי לא התבונן בזה. ואנטונינוס השיבו דא"כ הי"ל לבעוט וכו' אלא מוכרח משעת לידה ומה שאירע להם ביעקב ועשו היה נס. ואחר זמן ראיתי מ"ש בס' החסידים סי' אלף קל"ז שהקשה קושיא הנז' ותירץ דעשו וההוא דפ' יוהכ"פ היו מאותם שנבראו מתתקע"ד דורות ואלו יצרם בבטן ע"ש: [ודברי ס' החסידים נעלמו מכל הרבנים הנז' ודוק]
פרק ד
והיה כאשר תריד. פירש ר' שלמה לשון צער כמו אריד בשיחי ויש לתמוה איך נשמע מן העברי אלא הכי נראה לפרש והיה כאשר תריד התורה ותבכה על עובריה אז ופרקת כי כן התורה לובשת שק ובוכה לפני המקום כשעוברין עליה והכי משמע מהתרגום ותריד לשון מתעבר לנקבה יריד לזכר עכ"ל רבינו ישעיה הנז' ולפום ריהטא לא זכיתי להבין דבריו דיפה פירש"י תריד לשון צער נכח לזכר כדכתיב ופרקת לנכח:
פרק ה
א אם יעקב ועשו. פירש המורה איני יודע וכו' י"ל על שם כשרותו של יעקב הוזכרה אם יעקב וע"ש רשעות עשו הוזכר לבן אחי רבקה כי יעקב היה ממיעוט הבנים ועשו היה מהרוב שדומין לאחי האם. ועי"ל על שם שרחמה על שניהם הוזכרה כאן אם יעקב ועשו דכתיב למה אשכל גם שניכם ולא אמרה למה אשכל ממך ועל ידי השאת עצה זו הלך לו ועל כן הוזכרה בהליכה אם יעקב ועשו. הגהה בנימוקי רבינו ישעיה הנז':
ב ועל פי זה דיעקב הלך אחר המיעוט אפשר לרמוז בפ' ויאמר עשו יש לי רב רצה לומר דאזיל בתר רובא דעלמא דהבנים רובן דומין לאחי האם וגם הוא כמוהם דומה ללבן יהי לך אשר לך דאתה כמיעוט. ואפ' זה כונת השבטים שאמרו ליעקב אע"ה שמע ישראל כשם שאין בלבך אלא אחד וכו' כלומר שאתה ודאי לא תלך אחרי רבים לרעות שלא נדמית ללבן גם אנחנו אין בלבנו אלא אחד שלא נלך אחרי רבים לרעות:
פרק ו
א שא נא כליך. כתב אמרי נועם תימה והאמרינן פ"ק דחולין דמשומ' לע"ז מותר לאכול משחיטתו ומוכיח מאחאב ומיהושפט ת"ל מיצחק שאכל משחיטת עשו וי"ל דלא אכל משחיטתו לעולם ולכן נזדמן לו יעקב על ידי רבקה אמו בפעם הזו שאין מביא תקלה לצדיקי' והא דכתיב כי ציד בפיו דמשמע דרגיל היה לאכול משחיטתו וי"ל דזה היה קודם שנשתמד עכ"ד וק"ק דהתו' בחולין מסיק דמשומד לע"ז אסור לאכול משחיטתו והו"ל להקשות קושית הסתירה דאיך אכל נגד הדין ולא להקשות אמאי לא יליף מיצחק:
ב ומאי דפריך מדכתיב כי ציד בפיו ותי' קודם שנשתמד קושיא ופירוקא לא חזינא דלק"מ דרבקה היתה בקיאה במעשיו לא היתה מניחתו שישחוט וגם אביו אפשר דהיה מצוה לו דרבקה תשחוט להיותה בקיאה בדינין דנשים שוחטות. אך עתה שהיה רוצה לברכו ציוהו שא נא כליך תלייך וקשתך וציוהו על דיני שחיטה כמשז"ל ורצה שיעשה הוא הכל ויבשל הוא עצמו כדי שיזכה לחול עליו הברכה. וכדי להצילו משחיט' מומר וגיעולי גוים הוגד לרבקה ברוח הקודש ונעשה על ידה ועל יד יעקב אע"ה שאין ה' מביא תקלה. ומה שתירץ לא נהירא דכתיב ויגדלו הנערים ותכף בן י"ג נתפרסם דפירש לע"ז ובהיותו בן ט"ו כפר בעיקר ובתחיית המתים ועבר ה' עבירות כשמכר הבכורה ואיך אמר דעדיין לא נשתמד והרי היה משומד ובא מבטן ומהריון ומלידה ולא הי"ל שעת הכושר כלל. ואף דיצחק מחזיקו לצדיק אין ה' מביא תקלה:
ג ועוד אפשר לומר דבריתא דאסיק מינה שם בחולין דף ה' דמשומד לע"ז אסור לשחוט כך היא שנויה מכם להוציא את המומר מכם וכו' מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלים קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשו' חוץ מן המומר ומנסך יין ומחלל שבת ומוקי לה להוציא את המומר לכל התורה כלה חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא דהוי כמומר לכל התורה כולה ויש לדקדק אמאי בריש' לא קתני מכם להוציא המומר לנסך ולחלל שבת בפרהסיא דהוי כמומר לכל התורה. ונראה דמדאוריתא לא אסור אלא מומר לכל התורה דוקא ומשו"ה ברישא דקאי אקרא מכם קאמר להוציא המומר והיינו לכל התורה אלא מדרבנן מומר ליי"נ וחילול שבת שוויוהו כמומר לכל התורה ודייק אומרו מכאן אמרו מקבלים וכו' חוץ מן המומר והכל הוא מדרבנן וא"כ אף דיצחק אע"ה קיים כל התורה כאברהם אע"ה אפשר דגזירות דרבנן שעתידין לגזור לא היו מקיימין דהנהו גזרות שייכים לדור אחרון. ושאני עירובי תבשילין דהוא מצוה ואינו בסוג גזרה. ומשו"ה לא היה חושש לשחיט' עשו דלא היה מומר לכל התורה. ואפי' תימא שהיו מקיימין הכל הכא יצחק מחזיקו לצדיק ולא שייך בזה אין הקב"ה מביא תקלה בדבר גזרות דרבנן בדורות אחרונים. שוב ראיתי בס' פענח רזא שהביא מ"ש אמרי נועם בשם הר"י מאורלינש וכתב דאין צורך לומר דקודם דנשתמד רק דהיה שוחט הוא או רבקה או יעקב וכו' והיינו כמש"ל ואפ' דז"ש כי הקרה ה' לפני דה' שאינו מניח שתבוא תקלה לצדיק הוא גרם שהקרה לפני והגיד לאמי כדי שלא תאכל איסור ודוק:
פרק ז
א ויחפרו עבדי יצחק וכו'. אפשר לפרש במ"ש בקדושין ריש פ' האומר דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע ודעת רש"י שם דאף בהפקר ומציאה דינא הכי וכתב הר"ן דעשיר המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו לא מיקרי רשע לפי שהעשיר מצוי לו ואפשר לקרב אל זה מחלקת הרועים הללו כי הנה רועי יצחק מציאה מצאו מים חיים ובאו רועי גרר ונטלוה הם אמרו לנו המים כלומר אף שאתם הפכתם בה עדיין לא זכיתם ולא החזקתם בה ואנו זוכים בה כי יצחק עשיר ומצוי לו ודינא בהדן דהנוטל חררה מעשיר לא מקרי רשע וז"ש ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו דייקא בטענה שהיה עשיר וכמ"ש הר"ן. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה בטענה דבמציאה לא שייך דין עני המהפך כדעת התו' משום דטענת עשיר אזדא לה דגם הם עשירי' בזה דיש להם הבאר הראשון ולכן קרא שמה שטנה דתפסי חבלה בתרי רישין. ונהירנא דהרב שמע יעקב פירש ענין הברכות במחלקת זה אי עני המהפך שייך בהפקר ומתנה ולפ"ז אפשר לפרש מאמר' ברבה ויתן לך אלהים הה"ד שרשי פתוח אלי מים וכו' אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה הנמשלה למים זכיתי להתברך בטל וכו' והוא דכתב מהרימ"ט שהתורה נתנה במתנה שלא יוכלו מלאכי השרת לעכב בדין עני המהפך בחררה דכתב ר"ת דבמציאה והפקר ליכא משום עני המהפך. ועפ"ז אפשר לפרש מאמר הנז' דהנה יקשה מאחר דעשו היה מהפך ליטול הברכות ה"ל עני המהפך ואיך הותר ליעקב אע"ה לקחתם דלדעת רש"י עני המהפך איכא אף במציאה והפקר. אמנם יעקב הכריע דהלכה כר"ת דבמציאה ליכא עני המהפך והראיה מהתורה דאף דמלאכי עליון עיניהם ישיתו בחמדה גנוזה ונקראים כמהפכי בה הוא עסק בתורה וסימן לזרעו שיותן להם התורה וא"כ נשמע דבמציאה ליכא משום עני המהפך דה' הסכים על ידו שיעסוק בתורה וגם עתיד ליתנה לזרעו וז"ש ע"י שעסקתי בתורה משם זכיתי לברכות שהתורה נמשלה למים כמציאה וכהפקר דהמים הם הפקר וליכא דין עני המהפך בתורה שנמשלה כמים שהם הפקר וא"כ גם בברכו' לא שייך דין עני המהפך ודוק:
ב ויש לחקור במה שהוצרך יצחק לצוות שיביאו לו ציד לברך כמ"ש ועתה שא נא כליך וכו' בעבור תברכך נפשי וכו' ומוכח דהברכות תלויות בציד. וכן רבקה אמרה הנה שמעתי את אביך וכו' הביאה לי ציד ועשה לי מטעמי' ואוכלה ואברככה וכו' לך נא אל הצאן וקח וכו' וכן יעקב אמר ואוכלה מצידי בעבור תברכני נפשך וכו' דמכל זה מורה ובא דהציד ואכילת יצחק מוכרחת לברכות ואנחנו לא נדע מה ענין האכילה אצל ברכות. ועוד יש לדקדק איזה דקדוקי' מורגשי' כאשר ירדוף הקור"א:
ג ויראה בהקדים מ"ש הרמב"ם פי"א דמכירה דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אינו חייב וכתבו האחרונים דאם נתחייב לבנו בדבר שאינו קצוב גם לדעת הרמב"ם מתחייב וסמוכות שלהם ממ"ש בש"ס בבתרא על משנת ילדה אשתי זכר יטול מאתים דהמזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתנו דעתו של אדם קרובה אצל בנו וה"ה במתחייב לבנו בדבר שאינו קצוב דאע"ג דבעלמ' לא סמכה דעתיה כשהוא לבנו דעתו קרובה והוי חיוב. אמנם יש לחלק דאם יש לו שני בנים ומתחייב לאחד בדבר שאינו קצוב ומזה יצא הפסד לבן השני דלדעת הרמב"ם גם בזה לא קנה דמאי אמרת דעתו של אדם קרובה אצל בנו. הרי גם אחר הוא בנו ודעתו קרובה אליו נמי דלית תחומין במעיא וא"כ יש לדון בזה ככללין דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב. אמנם כתבו הרב פ"מ ח"ב סוף סי' ל' והרב בני שמואל סי' ל' דע"כ לא סבר הרמב"ם דאינו מתחייב בדבר שאינו קצוב אלא במתחייב בלא כסף ובלא מחיר אבל אם נתן לו דבר מה כדי שיתחייב בחיוב הזה אף בדשא"ק חל החיוב ועמ"ש הרב מש"ל לשם פי"א דמכירה והרב בית דוד ח"מ סימן י"ג דף ח"י ע"א:
ד והשתא יצחק אע"ה רצה לברך הברכות שהם דבר שאינו קצוב דלדעת הרמב"ם ורבותינו אין אדם מתחייב בדשא"ק וה"ה נימא דלא יחולו הברכות דהוו דשא"ק. ומצד שהוא בנו הכא לא מהני שהוא לחובת אחיו וליכא למימר דעתו של אדם קרובה אצל בנו כדאמרן ומחמת זה בחר יצחק אע"ה שיצוד ציד בעבור לקבל הברכות ובזה אף שהם דשא"ק חלים כדעת מהרש"א והרב פני משה וז"ש בני וכו' ועתה שא נא כליך וכו' כלומר שאף בהיותך בני אינו מועיל לחול הברכות בדשא"ק כיון דאיכא אחיך וזהו לחובתו לכן שא נא כליך וכו' ואוכלה ואברככה וכו' דכל שקבלתי הנאה כאן לפני הדיבר הברכות אין כאן ספק דהגם דהוו דשא"ק יחולו על ראשך. וז"ש רבקה הנה שמעתי את אביך כלומר שמעתי והבנתי דאף שהוא אב וכל לגבי אבא ליכא דשא"ק מ"מ הכא לא מהני ולכן ציוה לו ועתה שא נא כליך וכו' כי בזה דמטי ליה הנאה בשביל הברכות יחולו עליו:
ה וזהו שאמרה הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וכו' כלומר מסיבה שהוא אביך גם כן מדבר אל עשו אחיך לא הספיק טעם דעתו של אדם קרובה אצל בנו דכיון דמטי לך פסידא הלא הוא אביך ולית תחומין במעיא ומצד זה ציוהו לצוד כשיטת מהרש"א והרב פ"מ לקבל הנאה שתחול הברכה ועתה בני שמע בקולי וכו'. וכן יעקב אע"ה אמר לו קום שבה ואוכלה מצידי בעבור תברכני נפשך כיון דאני נותן דבר מה להתברך לא יש שום פקפוק. וכששאלו מה זה מהרת השיב יעקב כי הקרה ה' אלהיך לפני רמז חילוק אחר דזהו רצון הבורא שתברכני וא"כ אין כאן שום ספק דכיון דה' מסכים לגבי דידיה כביכול אין פקפוק מטע' דשא"ק כי הוא היודע גבול ושיעור הברכות והוא קצוב כלפי שמיא:
פרק ח
א ותאמר אם כן למה זה אנכי. שמעתי במשז"ל מפני מה היו אמותינו עקרות לפי שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים. ואז"ל אמותנו לא היו בפתקה של חוה שלא הי"ל צער עיבור ולידה וכן כל נשים סתם צדקניות כדת מה לעשות וז"ש ויתרוצצו הבנים וכו' שהי"ל צער גדול בעיבור וזהו ותאמר א"כ שהיתי בפתקא של חוה ואיני מהצדקניו' למה זה אנכי עקרה ולמה התאויתי לילד כיון שאיני צדקת דתו ליכא למימר דהייתי עקרה מטע' שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים דהרי איני צדקת כי גדל צער העבור יותר מנשים דעלמא ע"כ שמעתי. ואפשר לומר דשאני רבקה שהיתה גלגול חוה עצמה כמ"ש בראש דוד משם מהרח"ו זצ"ל וא"כ לעולם שהיא צדקת והקב"ה מתאוה לתפלתה ומיהו צער העיבור יש ומשונה משאר צדקניות כיון שהיא חוה עצמה וז"ש ויאמר ה' לה שני גוים וכו' ורב יעבוד צעיר וזה היה ע"י הברכו' שיעקב אדה"ר ועשו נחש ורבקה יעצה ליעקב שהוא אדה"ר לרמות עשו הנחש וליקח הברכות כמ"ש מהרח"ו זצ"ל שתקנה פגמה וזהו כונ' ה' שני גוים אדה"ר ונחש ובאת לתקן לאדה"ר ורב יעבוד צעיר ולהיותך חוה יש ליך צער העבור:
ב ואפשר עוד במה שיש לחקור שאמרו רז"ל דלא נזכרה מיתת רבקה בתורה דלא לימרו ליט ביזייא דהדין איינוק וק' דגם מיתת יצחק לא הי"ל להזכיר מטעם זה ותירצו במשז"ל גבי חזקיה דלא נסיב משום דחזא ברוח הקדש דהו"ל בני דלא מעלו ומשו"ה נגזר שימות וא"ל ישעיהו הנביא מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. ולכן יצחק דמצווה על פו"ר אין הבריות מרננים עליו. אבל רבקה שאינה מצווה על פו"ר לא הי"ל לינש' ע"כ שמעתי ובזה אפשר לפרש קראין ויתרוצצו הבנים בקרבה שעשו מפרכס לצאת לפתח ע"ז וזה מורה שהוא רשע גדול יותר מרשעים אחרים דשאר רשעים היצה"ר אינו שולט אלא מעת צאתם לאויר ודין אשתני לגריעותא בבטן נעקר לע"ז ותאמר אם כן שיש רשע גדול מאד במעי. למה זה אנכי נשאתי דאיני מצווה על פו"ר איכו השתא גבר נחשירכן מן המוכן. וזהו אנכי לאפוקי יצחק דהוא מצווה. ויאמר ה' לה שני גוים וכו' ואת עושה מצוה מיהא כמ"ש הר"ן ריש פ' האיש מקדש וצריכה את להפריד הסט"א וזהו ממעייך יפרדו. ובזה אפשר פ' והייתי אני ובני שלמה חטאי' אני ובני דייקא למעוטי אתה שאתה מצווה על פו"ר:
ג ולחקירתנו דלמה ברבקה יאמרו ליט ביזייא וכו' ולא יאמרו ליצחק שום קללה הטעם פשוט דרוב הבנים דומים לאחי האם וזה משום דהאם דעתה קרובה עם אחיה ועשו נדמה ללבן ויאמרו העולם דרבקה גרמה ח"ו. או יאמרו דאם רבקה היתה צדקת בצירוף צדקת יצחק לא היה יוצא עשו רשע (וכמ"ש לו ישעיה הנביא לחזקיה זכותא דידי ודידך מהניא) [וכמ"ש חזקיה לישעיה הנביא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי בנין דמעלו וכמ"ש פ"ק דברכות דף י"ד] ולכך יקללו את רבקה דהיא גרמא שלא היתה צדקת כיצחק. אבל יצחק כ"ע ידעי שהיה עולה תמימה:
פרק ט
ויקרא שמה רחובות. אפשר טעם שקרא לבאר הזה רחובות בלשון רבים לרמוז כי גם עשק ושטנה נתיבשו והחזירום לו כמ"ש בתרגום המיוחס ליונתן והוא הטעם שלא רבו על זאת וז"ש ויקרא שמה רחובות לשון רבים כי גם הבארות הקודמים החזירום ויאמר כי עתה נתגלה שהרחיב ה' לנו בשבילנו וגם לשעבר היה בעבורינו ודוק:
פרק י
ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויאמר ראה ראינו וכו'. יש לדקדק תיבת מגרר יתירה וגם כפל ראה ראינו וכבר רז"ל פירשו ואפשר במ"ש בתרגום המיוחס ליונתן דבגרר נתיבשו הבורות והאילנות לא עשו פירות וגם אמרו רז"ל שבאו לסטים עליו. ובתחילה סברו שהשפע היה בעבורם ויצחק נהנה משפעם ולז"א לך מעמנו כי עצמת ממנו פי' מסיבת השפע הבא לנו ועתה הבינו שהשפע היה בא ליצחק והם נהני' ממנו ועד הן ב"א דכשהלך יבשה הארץ. וזהו שאמר ואבימלך הלך אליו מסיבת גרר כלומר מעוצר רעה ויגון הבאה אל גרר דלקתה העיר בחוסר כל ועל כן הלך אליו מגרר מחמת גרר שנהפכה לרעה ויאמר ראה ראינו שתי ראיות ראינו הרעה הבאה אלינו וראינו דלא פסקה טובה ממך ומעת שיצאת מאתנו חסרנו טובה וכל זה מורה כי ה' עמך והשפע היה בשבילך ולכן עתה באנו לומר תהי נא אלה וכו':
פרק יא
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. אז"ל שראה גהינם פתוחה תחתיו ואפשר לרמוז כי תיבות אלו בגימטריא ראה גהינם פתוחה עם הכולל. וטעם לדבר שראה גהינם פתוחה תחתיו הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בס' אש דת פירש ענין נאה בשם הרב מ"ד ז"ל והבאתיו לקמן פ' ויגש ע"ש:
פרק יב
השבעה לי כיום וכו'. יש לחקור מאחר דיעקב אע"ה ידע דעשו עע"ז ובה שעתא כפר בעה"ב ות"ה וכו' איך השביעו ובמה בטח בשבועתו. ונראה דכיון דהוא שבועה להבא אין לחוש כל כך והאיכא רבוואתא דסברי דהעובר על שבועה דלהבא אינו נפסל כמבואר בח"מ סי' ל"ד. ותו דבטח דהוא וזרעו יעשו שיקיימוה בעל כרחו. ותו מפני יצחק אע"ה אם ידע הדבר יצוה לעשו בתוקף גדול שישמור הדבר. וגם כל העולם כה יאמרו לעשו לשמור שבועתו:
פרק יג
א לשון רש"י. לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה. כל העולם היו תמהי"ם אהאי סיפא לפיכך לו ולא לה דהוא יתר לגמרי וביות' יקשה על רש"י מאור הגולה שהיה מדקדק בדבריו ביותר אפילו באות אחד כמפורסם. ואפשר לומר דתיבת לו יותרת היא לגמרי בכתוב דלא הוזכרה תפלת רבקה בפירוש בכתוב ומאחר דלא הוזכר תפלתה אלא תפלת יצחק תיסגי שיאמר ויעתר ה' ותהר אלא מוכרח דלו אתא לאפוקי לה וז"ש בתחילה לו ולא לה דזה מוכרח מהכתוב ובא לשלול ס"ד דנימא דאדרבא כיון דלא הוזכרה תפלת רבקה תיבת לו לאו למעוטי רבקה אלא ליפוי הלשון נאמר ויעתר לו ה' לזה בא רש"י לאפוקי זה דאין האמת כך דאין לנו לתלות בתורה תיבה יתירה משום יפוי הלשון ובודאי דבא לומר לו ולא לה. אמנם השתא יש שני פירושים או דבא הכתוב לומר דתפלת רבקה אינה ראויה כלל ואין סופה להשמע. או לו ולא לה מפני איזה סיבה אבל לעולם דתפלתה ראויה להתקבל בשמים. ויש להכריע הפירוש האחרון מדלא הזכיר הכתוב תפלתה בפירוש דאי ס"ד שאין תפלתה ראויה להתקבל הו"ל להזכיר תפלתה בהדיא ולומר ויעתר לו. ומדחזינן שהכתוב לא הזכיר תפלתה בהדיא ש"מ דחס לכבודה והוברר דפירוש לו ולא לה לאיזה סיבה אבל תפלתה ראויה להתקבל וזה שיעו' דברי רש"י לו ולא לה דאין לומר ליפוי הלשון אלא אתא למעט תפלתה ויקשה דהו"ל לכתוב בפירוש תפלתה ולימא לו ולא לה דאינה ראויה להתקבל. לז"א לפי שאינו דומה וכו' לפיכך כלו' אין הפירוש לו ולא לה שאין תפלתה ראויה להתקבל אלא הכא מפני סיבה לפי שאינו דומה וכו' מש"ה כתב לו ולא לה אבל תפלתה ראויה להתקבל ומ"ה לכבודה לא הזכיר תפלתה בפי' דודאי היא ראויה להתקבל אף שהיא בת רשע כדכתיב ברחל בת לבן וישמע אליה אלהים. ובהא א"ש תיבת לפי שכתב רש"י דהול"ל לו ולא לה שאינו דומה וכו' אלא דמאמר לו ולא לה סובל שני פירושים לז"א לפי שאינו דומה וכו' לפיכך וכו' לאפוקי פירוש אחר דלו ולא לה היינו שאינה ראויה תפלתה כלל דיקשה ע"ז דהו"ל להזכיר תפלתה:
ב ועוד אפשר לו' על דרך משז"ל כל התולה בזכותו תולין לו בזכות אחרים ומשמע אף דזכותו נמי גרם וגם כאן רצה לומר רש"י דנעתר גם לה רק דתלו ביצחק וז"ש לפי שאינו דומה תפלת צדיק וכו' דהצדיק ן' צדיק תולה בזכות אביו ותולין לו בזכו' עצמו וצדיק בן רשע תולה בזכותו ותולין לו בזכות אחרים ולעולם דזכותו גרם גם כן לפיכך לו ולא לה אבל ודאי זכותה גם כן גרם ודוק היטב. ובפסוק אפשר לו' ויעתר לו ולא לה ולא תימא שהוא מצד חסרון שיש ברבקה רק כי גלוי וידוע לפניו ויתרוצצו וכו' וגדל צערה ותתחרט מהעיבור ומתפלתה ולכן אם לא היה זכות יצחק לא היתה מקובלת תפלתה כי גלוי וידוע לפניו שתתחרט מהתפלה וק"ל:
פרק יד
א מדוע באתם אלי ואתם שנאתם וכו'. יש מי שדקדק דצריך לחלוק כבוד למלכות כאשר עשה משה רבינו לפרעה ואליהו זכור לטוב לאחאב ומדוע יצחק אבינו ע"ה לא חלק כבוד לאבימלך ובמקו' לשאול לו לש' פתח ואמר מדוע שנאתם וכו'. ועוד יש להבין דכבר אברהם אבינו נשבע ולמה זה עתה אמר תהי נא אלה בינותנו. ותו מ"ש דגבי אברהם נקט שבועה וגבי יצחק אלה. ועוד דשם אמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי וכאן אמר תהי נא אלה בינותנו ותו לא. ועוד להבין מאי דכתיב ויקרא אותה שבעה דלא מצינו אלא ג' בארות עשק שטנה רחובות וזו רביעית ואמאי קראה שבעה. ועוד על כן שם העיר באר שבע הלא כבר פ' וירא כתיב על כן שם העיר באר שבע כי שם נשבעו שניה' וכבר שם העיר כך מימי אברהם אבינו ע"ה ומה הוסיף עתה ועוד הכא כתיב עד היום הזה משא"כ התם:
ב ויראה לפרש ולישב הכל ונקדי' דהרב ברכת אברהם פירש אנכי אשבע שהכונה אני לבדי שאין השבועה חלה על דורות הבאים. ואנכי איש צעיר בספרי הקטן ראש דוד פ' ראה הקשיתי דהוא הפך מהש"ס בסוטה דף יו"ד דאתמר התם הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי והכי נמי אמרו בחולין דף ס' ע"ב מדאשבעיה אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי אמר הקב"ה ליתו כפתורים לפקו מעוים וכו' ע"ש. ועתה אמרתי לישב דרך הרב הנז' וכל הכתובים לפי דרכנו בס"ד. ואומר דכונת אברהם אע"ה באומרו אנכי אשבע היינו כמ"ש הרב הנז' דאין שבועה חלה על דורות הבאים אלא לו לבדו מועלת השבועה. ואפשר דמשום הכי קרא שם העיר באר שבע לומר דהיתה שבועה לבד דאינו חל על דורות הבאים (וזהו שיטה אחרת הפך ממה שפירשנו בעניותנו בראש דוד שם פ' ראה ע"ש) והנה עתה יש להסתפק אם חלה שבועת אברהם אע"ה על יצחק שכבר נולד. או שמא אברהם אע"ה להיותו מלך חל על דורות הבאים. וע"כ הוכרח יצחק אע"ה לומר לאבימלך מדוע באתם ואתם שנאתם וכו' להורות דהוחלה שבועתו של אברהם אע"ה דהם פרצו גדר. ויען אבימלך תהי נא אלה דאלה חלה על דורות הבאים. ולגדולת אברהם שהיה מלך אדיר קדוש אלהים ומפורסם בכל העולם לא היה לו פנים לומר לאברהם תהי נא אלה. ועל כל פנים שבועת אברהם אע"ה נתבטלה ומחדש היתה אלה שחלה על דורות הבאים ומשו"ה לא הוצרך לומר אם תשקור לי ולניני ולנכדי בפירוש כיון דכל עצמו לא בקש אלה אלא בשביל זה. ומ"ש ויקרא אותה שבעה היינו משום דמלבד בארות שלו כתיב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ולעיל כתוב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וכו' ואין כל פחות משלשה כמ"ש מהרא"נח א"כ ג' של אברה' וד' משלו הם ז' וזהו שאמר ויקרא אותה שבעה. והנה שם העיר באר שבע מטעם כי שם נשבעו עתה חלף הלך דהם פרצו גדר והוחלה שבועה. לכן עתה קרא אותה שנית באר שבע מטעם אחר דהבאר שביעי לבארות וזה טעם קיים לעד ולכן כתיב הכא עד היום הזה דעתה טעם זה שריר וקיים ולא כתיב למעלה כי הטעם ההוא יתבטל תכף דאבימלך יפרוץ גדר. ובהכי ניחא דהוצרך לעשות ברית חדש ויצחק נתן להם חצי מתג הסוס לסימן כמ"ש בתרגום המיוחס ליב"ע וכן אמרו בפרקי ר"א. וזש"ה גבי דוד הע"ה ויקח את מתג האמה מיד פלשתי' שלקח מתג הסוס שנתן להם יצחק אע"ה כמ"ש פר"א הובא בילקוט שמואל. ומשמע קצת דלא חשו כי אם לברית יצחק אף שיש לדחות. ומ"ש בסוטה הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור וכו' וכיוצא אמרו בחולין לאו דוקא דההיא דאאע"ה הוחלה תכף וגם לא נשבע אברה' אלא בעדו אמנם מאחר שיצחק נשבע שבועת האלה נקט קרא דאמר אבימלך לאברהם אע"ה שעל דעת כן השביע ליצחק אע"ה ומשום שאינו מפורש כל כך בדברי אבימלך ליצחק נקט דברי אבימלך הראשונים והכל מתוקן בס"ד:
פרק טו
עקב אשר שמע אברהם. אפשר לרמוז דס"ת מערב שהיה מערב ערובי תבשילין כמשז"ל מדרש שוחר טוב על פסוק זה ע"ש בראשו. עוד אפשר דרמז ששמר עשרת הדברות שבהם עק"ב תיבות כמ"ש פענח רזא פ' עקב. וזה רמז עקב כלומר עשרת הדברות אשר שמע אברהם בקול"י כי פי ה' דיבר עשרת הדברות אל כל ישראל:
פרק טז
ויעתר יצחק לה'. ר"ת וס"ת גי' קרבן עם הכולל שם רמז שהקריב קרבן כמ"ש בזהר דף קל"ז ע"א דקריב קרבנא וצלי עלה ע"ש:
פרק יז
והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וכו'. אפשר לרמוז דהנה יעקב עיקר שמו עקב על שם וידו אוחזת בעקב עשו. ועשו עיקר שמו עשוי ויעקב לקח ממנו היו"ד שהוא רמז לעה"ב ונקרא יעקב כמ"ש הרב כלי יקר בסדר היום. וז"ש והרביתי את זרעך וכו' ונתתי לזרעך וכו' והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב כלומר זרעך הוא עקב שהוא יעקב שעיקר שמו עקב ואמר לו ברמז שלא יבין יצחק כדי שיטול הברכות יעקב מדעת השכינה לבד כמשז"ל ורמז לו ג"כ שיעקב היה סיבה שישמור אברהם התורה כמשז"ל יעקב אשר פדה את אברהם שבזכות יעקב ניצול אברהם מאור כשדים ואם לאו היה נשרף וז"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור וכו' כלומר עקב שהוא זרעך זהו הגורם אשר שמע אברהם וכו' דאי לאו היה נשרף ומזה תבין מי זרעך האמיתי. ואחר הברכות למפרע ידע בדבר ה' מה רמז לו:
פרק יח
ויעקב איש תם יושב אהלים. אפשר במשז"ל דלא ילמד אדם את בתו תורה שכיון שנכנסה תורה בלבו של אדם נכנס ערמומיו' וזהו שבח יעקב אע"ה דהיה תם בהיותו יושב אהלי' וכתיב אני חכמה שכנתי ערמה ועם כל זה היה תם. א"נ במ"ש המפרשים דאף דה' גזר דיהיה תם עם כל זה אם יעסוק בתורה ישיג מאד ותתקיים גזרתו יתברך במילי דעלמא. ותם זה יבין בתורה יותר מכמה חריפים וז"ש ויעקב איש תם כלומר דכך גזר ה' שיהיה תם אמנם עם כל זה יושב אהלים הרבה גבולו בתורה דלענין תורה ויראת שמים הוא תלוי ביד האדם ובחירתו ותתקיים הגזרה במילי דעלמא:
פרק יט
ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המי' ויקרא שם הבאר עשק וכו'. הרמב"ן זצ"ל פירש דאלו הבארות רמז לשתי בתי מקדשות וחרבנן ובית ג' שיבנה במהרה בימינו אמן. ואפשר להרחיב קצת. ויריבו רועי גרר הם סיעת הסט"א שהם גוררי' האדם לעבירה ומשם יגוררוהו לבאר שחת. עם רועי יצחק הם מליצי יושר על ישראל ונקראו כך על שם שישראל אוכלים מעקידת יצחק תמיד כמשז"ל ע"פ ויקח את המאכלת. וגם בזכות יצחק יצאנו ממצרים כמשז"ל והבאתיו בס' הקטן ראש דוד פ' שלח. וגם לעתיד בזכות יצחק אנו נצולים כמ"ש בשבת פ' ר' עקיבא ע"ש הנה כי כן שפיר נאה לכנות למליצי ישראל רועי יצחק שהם עושים כמעשה יצחק להליץ על ישראל תדיר ולהצילם. אמנם בעון ישראל גבר אויב וגדלה קטיגוריא ויאמרו רועי גרר סיעת הסט"א לנו המים כלומר כל החסד נהפך לדין בעונות ישראל וזהו לנו גימט' אלהים המים רומז לחסד. שהחסדים נהפכו לדין. ויקרא שם הבאר עש"ק רמז לעשו ות' איש עמו וזהו עש"ק ע' עשו ש"ק גי' ת' והם ת' איש דעשו הסט"א וגונדא דיליה כי התעשקו עמו כלומר דהעון גרם שעשקו כבר התור' והמצות אשר עשו ולזה גם הבאר הוא הבה"מ ראשון שלט עשו ות' איש כלומר סט"א וכת שלה ונקרא עש"ק ובמקום אחר כתבתי על דרך זה בהקדמ' חלום נורא שחלם שנת שפ"ה הרב ר' אברהם אב"ד דק"ק בריסק דליטא בטעם אמירת קק"ק שכונת קדוש להפריד ת' דעשו ויש דו ביניהם שהוא היחוד וזהו קדוש דו בתוך קש וגמרו העונות ונחרב וכו' ע"ש ולכן נקרא עשק כי הן בעון נתחברו ש"ק ת' דעשו שהיו נפרדים עם ע' דעשו ועוד הארכתי ברמז כל הפסוקים קצת בסגנון אחר ועניני' אחרים בס"ד. ויחפרו באר אחרת הוא הבית שני ויקרא שמה שטנה שמה לשון שממה שטנה אותיות השטן כי שלט שטן ונחרב והיה סיבה כי הם עשו שישרה השטן ברוב המחלוקות ושנאת חנם ולכן נחרב. ויעתק משם דכשיבא הגואל במהרה בימינו יסתלק השטן ממקום הקדש וזה על ידי ששלום על ישראל והיו לאחדים וז"ש ויחפר באר אחרת לשון יחיד כי כל ישראל כאיש א' ויקרא שמה הקב"ה רחובות שהתשועה על ידו יתברך כי עתה הרחיב ה' והבית בהבנותו מעשה ידי יוצר וישראל ישובו בתשובה כמשז"ל וז"ש ויאמר כי עת"ה רמז לתשובה כמשז"ל אין ועתה אלא תשובה ועי"ז הרחיב ה' לנו הוא עצמו כביכול ומיתק הדין הרמוז בתיבת לנו גי' אלהים ופרינו בארץ שאין אחריה שעבוד כמשז"ל וכן ר"ת ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו גימט' עולם לרמוז שהיא תשועת עולמים כי חרבות נעשו רחובות ובא לציון גואל בב"א:
פרק כ
א כי הקרה ה' אלהיך לפני. אמרו במדרש רבה ר"י ור"ל חד אמר אם לקרבנך המציא לך הקב"ה שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל למאכלך עאכ"ו וחורנ' אמר אם לזיווגך המציא לך דכתיב הקרה נא לפני היום וכתיב וירא והנה גמלים באים למאכלך עאכ"ו. המפרשים פירשו במשז"ל אין הקב"ה מביא תקלה וכו' וכתבו התוס' דהיינו דוק' במאכל וז"ש אם לקרבנך וזיווגך דאפשר דהקב"ה יביא תקלה לא באה ק"ו למאכלך דכך היא המדה דאין הקב"ה מביא תקלה וכו' והביאו בס' ידי משה מפי השמועה ובס' זרע אברהם הנדפס שם במדרש דפוס חדש מטי בה משם מהר"ן כ"ץ והוסיף דהכונה מה זה מהרת שמא מחמת המהירות לא נזהר לשחוט כראוי ובזה תירץ קושיא שמקשים דאמרו רז"ל קשה לזווגן כקי"ס ואמרו קשים מזונותיו יותר מקי"ס ואיך קאמר כ"ש למאכלך ועפ"ז ניחא דהכ"ש לענין שהקב"ה שומר הצדיק במאכל עכ"ד ומתישב יותר דרך זה עפ"י מ"ש הרב בני חיי בחידושי גיטין דף ז' מהש"ס שהקשה משם רבני ירושלם תו' לחילוק התו' דהאמרינן נדרים דף יו"ד חסידים הראשונים היו מתאוים להקריב חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן ואי כתו' הרי משכחת באיסורי אחריני בר מאכילה ותירץ דמדרגות יש וחסידים הראשונים אין הקב"ה מביא תקלה ע"י כלל ואח"ך בזמן התנאים לא היה להם מעלה זו רק במידי דמיזן וכו' ע"ש ונמצא דיש שני מדרגות צדיק הראשון בדורו ניצול מהכל ומדרגה אחרת יש דלא פליט אלא במה שנושא ונותן לתוך פיו וז"ש אם בקרבנך וזיווגך המציא שהיא המדרגה הראשונה שניצולים מהכל ק"ו למאכלך שהוא מדרג' השניה דאף צדיקי דעלמ' ניצולים במידי דמיכל:
ב אמנם אין דרך זה מתישב כל כך דיצחק אע"ה אמר מה זה מיהרת למצוא מוכח דעל המציאה תכף תמה ולא שחשד שלא נזהר בשחיטה ותו דיכול ליזהר ולשחוט תכף והוא דבר ניכר בחוש דשוחט מומחה מהיר וזריז וא"כ אין מתישב הדרך הנז':
ג ואפשר לומר לפי פשוטו דהכל בנוי על המהירות חד אמר לקרבנך וכו' כלומר דלא היה צריך כ"כ זהירות לקרבן שיהיה האיל סמוך ממש ואפ"ה הקרה ק"ו למאכלך שקבוע לו זמן. ואידך סבר דזה אינו ק"ו דכיון דיצחק היה עקוד ובסכנה הוזמן האיל תכף ולכן יליף מזיווגו שהקרה תכף לאליעזר וכמשז"ל ע"פ ואבא היום אל העי"ן היום יצאתי והיום באתי ובבואה רבקה וירא והנה גמלים ולא היה צריך מהירו' לזה כלל ואפ"ה הקרה וק"ו למאכל דכתיב ואתה נותן להם את אכלם בעתו ואין הקב"ה רוצה לצער הצדיק שיעבור זמן הקבוע לאכילתו:
פרק כא
א ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. אפשר לומר במשז"ל על פסוק יעקב אשר פדה את אברהם דבזכות יעקב ניצול אברהם מאור כשדים וז"ש ואלה תולדות יצחק תיבת תולדת חסר וי"ו שניה כי האחד רשע והוא עשו ובמסורת ליכא אלא חד והוא יעקב או במקרא נכלל עשו ונמצא דהכתוב מורה על יעקב אע"ה דוקא וע"י תולדת יצחק שהוא יעקב הוא אשר אברהם הוליד את יצחק שאלמלא זכות יעקב אע"ה היה נשרף אברה' ולא היה מוליד את יצחק:
ב א"נ מה כתיב למעלה על פני כל אחיו נפל וקאי על ישמעאל שהם סיגי הדין שנבררו מאברהם אע"ה ועל כן כתיב ביה נפל דלית לזרע ישמעאל חולקא בעה"ב וסמיך ואלה תולדות יצחק בן אברהם לומר דכשם דישמעאל יצא מאברהם גם מיצחק יצא עשו ולכן תולדת חסר וי"ו הרומז לחיים וכן עשו אין לו עה"ב שהם החיים הנצחיים:
פרק כב
ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' וכו'. אפשר לפרש שהיתה נביאה וידעה דעשו יצער ליעקב ולכן אמרה למה זה אנכי רומז לתורה שנתן ה' לזרע יעקב שתחילת עשרת הדברות אנכי ה' אלהיך ואיך עשו יצער ליעקב מכיון שיקבל אנכי ה' אלהיך וכל התורה ומאי אהניא קבל' התורה דכתיב חרות על הלוחו' חירות משעבוד מלכיו' ותלך לדרוש את ה' רמז לאת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וכתב הרא"ש בתשו' כלל ט"ו סי' ז' דאח גדול חייב לכבד לאחיו הקטן שהוא ת"ח ואם אינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ואין הקטן חייב לכבדו. ויאמר ה' לה שני גוים וכו' ורב יעבוד צעיר משום שהצעיר ת"ח. אך כל השליטה של עשו מסיבת דמרפין ידיהם מת"ת וכמ"ש בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו:
פרק כג
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמי' וכו'. שמעתי מהאלוף כמהר"ר יחיאל הלל נר"ו מחבר המצודות שדקדק דעשו בתוקף צערו מה היה לו ישא משלו הוא יליץ מליצות הכי קרא שמו יעקב וכו' ועל זה נאמר ושר בשירים על לב רע וניחא ליה דיעקב אמר ליצחק אנכי עשו בכורך וכונתו אנכי אנא מאן דאנא. ועשו הוא בכורך. וז"ש לו יצחק בא אחיך במרמה ויקח ברכתך שאמר לי אנכי עשו בכורך וכונתו אנכי. ועשו הוא בכורך וזהו החכמה שעשה. ועל זה אמר עשו הכי קרא שמו יעקב וכו' את בכורתי לקח ונמצא שהוא הבכור. וא"כ מזה תראה שהוא שקרן ממ"נ אם כונתו כפשטן של דברים שרצה לומר באומרו אנכי עשו בכורך שהוא המדבר הוא עשו זה שקר שהוא יעקב ואם כונתו אנכי ואח"כ אמר עשו הוא בכורך גם זה שקר כי את בכורתי לקח ונמצא שהוא הבכור עד כאן דבריו נר"ו. ולי יראה במ"ש המפרשי' דעשו שמו עשוי ויעקב שמו עקב רק דנטל יוד מסוף עשוי שהיוד רמז לעה"ב וניתנה על עקב ונעשה יעקב וכמשז"ל וידוע מ"ש בזהר דברכות יצחק ליעקב היו לעה"ז ולעה"ב וז"ש הכי קרא שמו יעקב שלקח יוד מעשוי לומר שהוא רוצה העה"ב ומטעם זה בכורתי לקח שהוא רמז לעה"ב כמ"ש המפרשי' והנה עתה לקח את ברכתי בעה"ז ובעה"ב. או יתכן בסגנון אחר [הכוונה דלדרך זה הוא בפשיטות בלי הקדמ' עשוי ושהברכות לעה"ז ולעוה"ב אלא דנקרא יעקב ביוד ע"ש עוה"ב והברכות לעוה"ז ופשוט] שכונת עשו לתמוה על יעקב הכי קרא שמו יעקב ביוד שרומז לעה"ב ומשו"ה את בכורתי לקח כי הבכורה אות וסימן לעה"ב. והנה עתה לקח את ברכתי שהוא העה"ז ומה יש לו בעה"ז שהוא שלי:
פרק כד
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתבנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד שהכונה דבזכות אברהם באה לו נשמה דדכורא בעקידה ע"ש באורך. ויומתק בזה מ"ש בילקוט ראובני אברהם הוליד את יצחק בגימטריא בתשר"י כי בתשרי נולד יצחק וכתב זה משם הרמ"ע בע"מ ע"ש ועתה אין בידי ס' ע"מ אמנם כפי דרכנו שהכונה אברהם הוליד פעם אחרת בזכותו את יצחק שבאה לו נשמה דדכורא בעקידה הנה מה טוב שהוא בגימטריא בתשרי שהיה העקידה בכפור ועמ"ש בס' זרע ברך ח"ג בסדר היום שנכנס במ"ש בר"ד ובמאמר הנז' ולדרכנו הנז' נאה ויאה וס' הנז' בא לידי אחר שנים רבות שנדפס ראש דוד ולא ראיתיו עד הנה:
פרק כה
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי וכו' ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך. אפשר לרמוז במ"ש בזהר הקדוש דף קמ"ב ע"א וז"ל בשעתא דקרא ליה יצחק לעשו בריה יעקב לא הוה תמן ושכינתא אודעת לה לרבקה ורבקה אודעת ליה ליעקב עכ"ל והנה בדברי הזהר הללו הקשה לי גבר דחיל חטאין הן גביר דקרי ותני אחד מאוהבי הנחמד ודא"י דמה צורך לשכינה להודיע לרבקה מאחר שהיא היתה שומעת כמש"ה ורבקה שומעת עכ"ד והגם שיש לתרץ איזה תירוצי' הנכון נר' לי הצעיר דהזהר דקדק בכתו' דהול"ל ורבקה שמעה או ותשמע רבקה כי שומעת הוא לשון הווה ול"ד לושרה שמעת לכן פירשו' בזהר דמש"ה ורבקה שומעת קאי לשכינה דרבקה נקראת מלכו' כמ"ש מהר"ם פאפירש ז"ל בס' מאורי אור אות רי"ש ע"ש וז"ש ורבקה שומעת לשון הוה דהשכינה כ"י שומעת תדיר והכתוב רמז דהשכינה שומעת והיא הודיעה לרבקה התחתונה והיא אמרה ליעקב. ואפשר שז"ש ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר וכו' דתיבת לאמר לא שייכא. וע"פ הזהר מדוקדק דרבקה אמרה אל יעקב בא אלי אמירה הנה שמעתי כלומר דהשכינה אמרה לה הנה שמעתי. ועתה בני שמע בקולי לאשר אנ"י שהיא השכינה כנודע מצוה אותך שהודיעה לי הענין שאומר לך שאתה תעשה ודוק. שוב ראיתי להרמ"ז בס' יודעי בינה שפירש לאשר אני פי' השכינה מצוה אותך כדאמרן עלץ לבי ושוב ראיתי מה שכתב מז"ה בזהרי חמה ע"ש ודוק היטב:
פרק כו
א ורבקה אוהבת את יעקב. אמרו רז"ל בב"ר כל מה ששומעת קולו מוספת לו אהבה. ואפשר לפרש בהקדמת חכמי המדע כי רבקה היתה גלגול חוה ויעקב גלגול אדה"ר וחוה פגמה כל האברים וגם הקנה שאינו נהנה במאכל ואינו אלא להוציא קול פגמה במה שאמרה לאדם לאכול מעץ הדעת כמש"ה כי שמעת לקול אשתך. אך אדה"ר לא פגם בקנה כי הקנה אינו נהנה ממאכל והוא לא דיבר לעת האוכל. ויעקב אע"ה נשמתו היתה תלויה בקנה אדה"ר ולכן יעקב אבינו לא מת. וכל הקדמות האלו אני בעניי הבאתים בקונטריסי באורך. ולכן רבקה ברוח הקדש ידעה כל זה ולכך כששומעת קולו אתיא זכירה שהוא מקנה אדה"ר המוציא קול ולא נפגם ולכן לא יתן לעולם מו"ת לצדיק וחי לכך היתה מוספת לו אהבה:
ב ועוד אפשר לרמוז דרבקה רומז' לשכינה כמ"ש בסמוך והיא בחינת דיבור ויעקב בחי' ת"ת בסוד אמת ליעקב ות"ת בחינת קול ולכן כששומעת קולו מתרפקת על דודה ומוספת לו אהבה דדיבור בעי קול וא"ש ההי"ב:
פרק כז
א ב"ר ואוכל מכל וכו'. א"ר ברכיה כיון שהזכיר בשר מיד בכה אמר אני קערה של עדשים האכילני נטל בכורתי אתה שהאכילך בשר על אכ"ו. צריך להבין מה כל החרדה כשהזכיר בשר הצר לו. ואפשר במשז"ל שיעקב ועשיו חלקו העולמו' ועשו נטל העה"ז ויעקב נטל העה"ב ואין לו בעה"ז אלא לקיום הנפש לחם צר ומים לחץ. ולכן כשהזכיר בשר צער כותש היה בו דבשר הוא לעשירים כמ"ש בחולין פ' כסוי הדם ולזה נצטער דמאין לו בשר לתת וגזל הוא בידו ובא ולקח הברכות במה שגזל ממנו:
ב ועוד אפשר לרמוז במ"ש רבינו האר"י זצ"ל בנותן טעם למ"ש רז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר דצריך כח גדול לברר ולהעלות מחי למדבר שהוא ריוח גדול ולכך צריך שיהיה האוכל ת"ח ירא ה' ובכח תורתו ומצותיו השג ישיג והצל יציל וכמו רגע זה מעלה ניצוצי קדושה מחי למדבר. ועשו חכם להרע ידע דבאכילת בשר שהאכיל ליצחק אע"ה יצחק אע"ה בכח קדושתו הרויח ריוח גדול. לכן בשומעו בשר עינוהי מטייפי מעלה המדומע. ואמר אני כלומר שאינו חשוב והאכילו עדשים שהוא צומח נטל הברכות. אתה קדוש עצום ורב שהאכילך בשר עאכ"ו:
ג ויתכן עוד לומר במשז"ל שני גדיי עזים א' לקרבן פסח וא' לחגיגה ובזה פירשו המפ' בא אחיך במרמה ואז"ל בחכמת תורתו שהכונה שהאכילו קרבן פסח שהדין הוא אין מפטירין אחר הפסח ולא יוכל לאכול מציד עשו וז"ש בחכמ' תורתו ויקח את ברכתך שעתה לא אוכל לאכול משלך עכ"ד. וזה אפשר דעשו הרשע גם הוא ידע דין הק"פ וכיון שהזכיר בשר הרגיש שהאכילו ק"פ ולא יוכל עתה לאכול מצידו ולזה בכה ומיהו השיא הדבר ואמר אני שהאכילני עדשים להיותו עדיין בספק ואח"ך אמר לו בא אחיך במרמה בחכמת תורתו וכו' כדבר האמור:
ד והנה מפשטי הכתובים וכמה מאמרי רז"ל נראה שיעקב לא נתן לעשו אלא עדשים אמנם מצאתי בפסיקת' זוטרתא של רבינו טוביהו ז"ל על בראשית שמות כתיבת יד (שלא נדפסה אלא מויקרא ואילך) שכתב וז"ל מן האדום האדום הזה גם זהובים אדומים שאל לו עשו במכירת הבכורה כי בתבשיל לא היה נותן לו ומ"ש ויאכל וישת אחר שנתן לו ממון האכילו והשקהו עכ"ל וראה זה חדש:
פרק כח
יעקב אמר לאמו והבאתי עלי קללה ולא ברכה. דרש ר"ת שמו יעקוב יבא עלי קללה ולא ברכה ורבקה אמרה שהר"ת הוא יבא עלי קללתך בני. והנה יצחק אע"ה כשהתחיל לדבר ליעקב פתח הנני. ולעשו פתח מי אתה. והענין שאמרו בזהר הק' שהנחש לקח מ"ם מכל עץ הגן ואח"ך באו וי"ו תי"ו ד' פעמים ותרא ותקח ותאכל ותתן ונתחברו עם מ"ם והיתה מות מד' רוחות. ורבקה ג"כ אמרה ו"ת ד"פ ותעש אמו ותקח ותלבש ותתן ואם ח"ו פתח במ"ם נעשה מות כראשונה ולא היה תקון כלל. אבל פתח הנני אות ה שנפתח המ"ם ונעשית אות ה ובאו הברכות. אך לעשו פתח מ"ם מי אתה וזה סימן שנהפכו כל הקללות עליו, הרב החסיד הר"ן שפירא בכ"י בדרשותיו: