פני דוד· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
בראשית · חיי שרה
פירוש א
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים־שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:
אפשר לרמוז כי תיבת ויהיו נקראת ביושר וגם למפרע ויהיו לרמוז שכל חיי שרה מתחילתן לסופן ומסופן לתחילתן היה בהם הויה כלן שוים לטובה וזה רמז תיבת ויהיו דמשמעותה הויה וגם נקראת למפרע כמו ביושר. כן חיי שרה שוים ושקולים בהויה לטובה. ותמת שרה בקרית ארבע וכו' הענין הוא במשז"ל דארבעה שמות יש לו אשכול ממרא קרית ד' חברון. והרב כלי יקר פירש דהם שמות רומזים למיני מיתות כי המקום מקום קבורה עיין שם באורך. ואפשר לומר קרוב לדרכו באופן אחר כי אשכול רמז לנספה בלא משפט כההי' דפ"ק דחגיגה וזהו אשכול שנכרת והוא שכול מחייו לפני זמנו. ממרא מת בעונו שמרה מצותיו יתברך כמו שאמר הרב הנז' לדרכו. קרית ד' רמז לד' שמתו בעטיו של נחש. חברון רמז לצדיקים שמתחברין נר"ן שלהם בעולמות העליונים ובג"ע והוא ר"ת חברון חיבור בנפש רוח ונשמה. ושר"ה קרובה לד' שמתו בעטיו של נחש כמו שאמר הרב כלי יקר על פסוק לספוד לשרה ולבכותה ע"ש. אך לא היתה ממש בסוג הד' שמתו בעטיו של נחש אך קרובה להם. וז"ש ותמת שרה בקרית ד' בסוג מקרה שקרה לד' שמתו בעש"ן ומיהו אינה בכלל הד' אלא היא חברון חיבור נר"ן בארץ כנען שמתחבר הכל עם הבלא דגרמי הנשאר בקבר וזהו בארץ כנען:
ודרך רמז אפשר ונקדים מ"ש הרב שני לוחות הברית במוסריו הנחמדים דפסוק זה דרשוהו בתוספת' מהזהר על התשובה והענוה והוא רמז ויהיו וי לחוטא ואם שב בתשובה הרומז לה"א טוב לו ואם לאו וי לעוה"ב עכ"ד ואפשר לו' דהרמז כך וי היו אותן עונות שיאות לומר עליהן וי נהפכו לזכיות היו הויה חיי שרה חיי הנשמה שהיא שרה שוררת על הגוף. אף כי לימים ראשונים מאה שנה ועשרים שנה הרע אשר עשה כלו בעשן ולכן נקראים שנה אחת היתה. עם כל זה שנשתרש כל השנים בעבירות עכ"ז שבע שנים שני חיי שרה כי אלו האחרונים מטיבין את הראשונים וכלן שוים לטובה. ותמת שרה אז נסתלק' הנשמה מהגוף בקרית ד' רזא דד' אתוון. היא חברון. שהנשמה שהיא שרה היא מחבר' כל ימיו בארץ כנען בכח מה שנכנע בתשובה. ויבא אברהם רמז לצדיק המתחסד לספוד לשרה לנשמה שנסתלקה ולבכתה כף זעירא מעט בכי שזכתה לתשובה והוא יומא דהלולא. ויקם אברהם הצדיק מעל פני מתו לפי שכששב בתשובה גדולה הכל כקרוביו. וידבר אל בני חת השבים ונכנעים וחתים מיום הדין גר ותושב אנכי עמכם גר כי אתם עיקר דבמקום בעלי תשובה אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ותושב שאני כל ימי בצדקתי תנו וכו':
פירוש ב
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים־שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:
אמרו בזהר בתוספתא מהחידושים שהגידו לרשב"י במתיבתא של מעלה מאן דאיהו רב איהו זעיר מאן דאיהו זעיר איהו רב וכן מאה שנה ועשרים שנה דאיהו חושבן רב אזעיר ליה וכתיב שנה שבע דאיהו זעיר ארבי ליה דכתיב ז' שנים עכ"ד וצריך להבין מה שייכות יש לרמוז זה גבי שרה. ואפשר במ"ש הרב עמודיה ז' ריש עמוד ב' דאברהם ושרה היו כדמות שמש וירח שהיו שני מלכים משתמשים בכתר א' שוים במעלה וכשהאיש והאשה שוים אי אפשר להוליד וכן אמרו אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד שישתמשו דיקא לשון זיווג ולפיכך מיעט הירח ולמלאת חסרונה תקבל אורה מהשמש ותוליד צבאותיה הככבים והמזלות והחמה רוב בנין והלבנה רוב מנין ונמצאו שוים וכן אברהם ושרה היו שוים וה' פקד את שרה לשון מיעוט וחסרון וכדי להשלימה נתן לה את יצחק שממנו יבנה בית ישראל ועי"ז נשלם חסרונה וכמו שאמר הרמ"ע במאמר אם כל חי וז"ש רבותינו זכרונם לברכה ברבה פ' וירא ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים ר' לוי אמר הוסיפה על המאורות נאמר כאן עשיה עשה לי ונאמר להלן ויעש אלהים את שני המאורות ר"ל שזה היה הוספה דוגמת מה שהוסיף הקב"ה על המאורות אשר למלאת חסרון הלבנה הוסיפה בככבים כן בשרה שמיעטה הוסיפה במה שהולידה וז"ש רבותינו זכרונם לברכה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם ר"ל אלה תולדות ומאורעות שאירעו לשמים וארץ שבנה הקב"ה עולמות ומחריבן ואחר כך בנה עולם האמיתי כן היה באברהם שדורות שקדמו נבנו ונחרבו ואברהם היה כיום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ששתף מדת רחמים וכמו שבבנין העולם היו שמש וירח שוים ומיעט ירח והשלימה בככבים כן היה באברהם ושרה שמיעט שרה והשלים חסרונה ביצחק ומשו"ה אז שמחו שמים וארץ כמשז"ל שנתחדש העולם שעד עתה היה בסוד התהו זהו תורף דברי הרב עמודיה שבעה והוא האריך עיין שם באורך חיכו ממתקים בדברים המצודקים:
ואנא בריה קלה הנני יוסיף על מאורות דברותיו שנים ג' גרגרים ולדקדק לשון רבותינו זכרונם לברכה ר' לוי אמר הוסיפה על המאורות. דאפשר לומר דבשמים היה ענין השמש והירח שלא היה אפשר שישתמשו ומיעט הלבנה ופייסה בככבים. אך בארץ לא היה תיקון שבארץ היה בונה עולמות גם כן ומחריבן כדור מבול פלגה סדום אנוש וז"ש הכתוב מאפס ותהו נחשבו לו מאפס ר"ת מבול אנוש פלגה סדום ותהו כי היו בסוד התהו כמו שאמר הרב הנז'. עד שבאו אברהם ושרה והיה התקון בארץ כמו שאמר הרב והאריך בזה וזהו דקדוק הכתוב אלה תולדות השמים והארץ ר"ת תהו בשמים היה בהבראם ובארץ באברהם כמשז"ל ביום עשות ה' אלהים רחום בדין ארץ ושמים בארץ ע"י אברהם ושמים בשמש וירח וז"ש ר' לוי הוסיפה על המאורו' שהמאורות היה ענינם בשמים והיא הוסיפה בארץ וגמר עשיה עשיה:
ואפשר לפרש עוד הוסיפה על המאורות כי הנה הירח קטרגה ונתמעטה על כרחה ולא נתפיסה והרבה צבאותיה. אך שרה היא בקשה על זה מדעתה ורצונה שהיא היתה נביאה ורוצה ליבנות ע"י בן וכבר ידעה שבהיותה במדרגה אחת עם אברהם אי אפשר לילד ובודאי כי כאשר בקשה ללדת סברה וקיבלה להתמעט וז"ש ר' לוי הוסיפה על המאורות שבמאורות הדבר נעשה על כרחה של לבנה אך שרה היא הוסיפה לבקש על זה מרצונה נאמר כאן צחוק עשה לי ר"ל בעבורי ובשבילי שאני רציתי בזה ושם נאמר ויעש ה' אלהי' שהקב"ה עשה ותיקן שלא ברצון הלבנה וכבר פירש פ' ויעש וכו' הרב הנז' עיין שם באורך:
זאת עולה מן המדב"ר דאברהם ושרה כשהיו שוים במדרגה לא יכלו להוליד אך כאשר שרה נחסרה ילדה יצחק ובזה הושלם חסרונה. ומזה נוכל ללמוד לאדם כי אפשר להמשיל הנשמה לשמש והגוף לירח ובפ' שואל דרשו להפך והדרשא תדרש) כי הגוף מקבל חיותו מהנשמה ובצאת הנשמה הוא עץ יבש ואם הגוף רוצה להיות שוה לנשמה ולא להשתעבד לה אז לא יולידו תולדות שהם תורה ומצות שהם תולדותיהם של צדיקים כי הגוף בגובה אפו בל ידרוש אלהים וילך אחר תאוות גופניות ונאבד מהעה"ז והעה"ב. אך אם הגוף משתעבד לנשמה ויעבוד את בוראו כרצון הנשמה אז יולידו תולדות רבות מתורה ומצות וטוב להם ולעולם. זהו שרמזו בישיבה של מעלה מאן דאיהו רב איהו זעיר ואסמכוהו אקרא דכשם דשרה כשהיתה שוה במדרגת אברהם נחשבת כמת שלא הי"ל בנים. וכשנחסרה זכתה ליצחק וחיתה כן הדבר בנשמה והגוף שהם דוגמ' שמש וירח ואברהם ושרה שאם הגוף מתמעט וחי ויוליד תולדות מע"ט ואם אין מתמעט וכלה. ונמצא דדמיון מאן דאיהו זעיר לשרה הוא דמיון יפה. וז"ש ויהיו חיי שרה ודורשי רשומות אמרו כי ויהיו גימט' ל"ז שהם שני יצחק שאלו היו חיי שרה ורמז הכתוב מאה שנה וך' שנה חושבן רב כתיב שנה אזעיר ליה וכן שרה בהיותה שוה במדרגת אברהם לא יכלה להוליד ואחר כך כשנתמעטה חיתה ויהי"ו חיי שרה וכן מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב:
ויתכן דמה שנתמעטה שרה רמוז במיעוט אות יוד שנחסר משרה שנקראת שרי ואפיק יוד ונקראה שרה (וס' עשרה מאמרות אין בידי) ואפשר שזה כונת הכתוב לא תקר' את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן כלומר לא תקרא שרי כאלו היא יש לה שררה עליך כי שרה שמה ולא עליך כי אני ממעטה. ואחר זה וברכתי אותה להשלים חסרונה וגם נתתי ממנה לך בן וגם ריבוי שאני מעלה ומרבה אותה בבן והיתה לגוים דוגמת הככבים. ואפשר שזה טעם שאז"ל שנתרעמה יוד משרי וניתנה ליהושע והדבר צודק דיהושע אז"ל פני יהושע כפני לבנה ולכן נתוספה יוד בשמו כי כמו שפייס ללבנה כן פייס לשרה שהיא בחינת לבנה שנתמעטה ולכן בבחינתה שהוא יהושע נתוספה היו"ד כי יהושע בצד מה בחינת שרה ובזה נתפייסה היוד שהלכה לבחינתה ובזה אפשר לפרש מ"ש בתרגום המיוחס ליב"ע פ' שלח וכד חמי משה ענותנותיה קרא משה ליהושע בן נון והוא תמוה ענוה מאן דכר שמה לקריאת שם. וע"פ האמור יובן דיהושע דמי ללבנה וכיון שהוא היה מתמעט ראוי להגדילו מעין דוגמא של מעלה דע"י שנתמעטה הלבנה הגדילה והרבתה צבאותיה וכיון שיהושע היה עניו ומתמעט ראוי להגדילו ולהוסיף היוד שנחסרה משרה שהיא דוגמת הירח בחינת יהושע:
וזהו גדול' משה רבינו ע"ה דכתיב פ' בהעלותך והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה כי בהיות משה רבינו ע"ה דומה לשמש כמשז"ל פני משה כפני חמה ונרמז בתיבות והאיש משה שם אתה מוצא אותיות שמש רצופו' והשמש נשאר במדרגתו וגדולתו וא"כ משה ר' שדומה לשמש היה מן הראוי שיהיה תמיד במדרגתו, ועכ"ז עניו מאד זהו שבח גדול ועצום:
ואפשר להבין בזה משז"ל בנדרים דף ט"ל דרש רבא ואמרי לה אמר ר' יצחק מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה וכו' רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים וכו' דהשמש נשאר בגדולתו ומשה רבינו ע"ה כשמש והוא עניו מאד. והירח נתמעטה והרבה צבאותיה א"כ משה רבינו שהוא מתמעט דין הוא לעשות לו דין ולהגדילו וז"ש אם אתה עושה דין לבן עמרם שאינו מחשיב עצמו לכלום כי אם בן עמרם בהיותו גדול לכן ראוי לעשות לו דין ואם לאו אין אנו מאירים שאינן כדאין קרח ודעמיה להשתמש בשמש שהוא כמשה וירח שנתמעט כמשה שהוא ממעיט עצמו וראוי להם שילקו ויגדיל משה רבינו ע"ה:
פירוש ג
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ־טוֹב:
פירש המורה רשע היה שהשיב לפני אביו וא"ת היאך ענו בני יעקב לפני אביהם לשכם וחמור י"ל שראו שדעתו ליתנה לו לאשה ח"ו אמרו הכזונה וכו' משו"ה ענו כי לא נאותו בדבריו שהיו גבורים והיו רוצים להורגו. כ"כ רבינו ישעיה ז"ל. ונראה שכונתו בזה על דרך מ"ש במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וה"נ כי נבלה עשה בישראל ומשו"ה ענו:
ועוד נראה דהכא הם הרגישו וידעו שיעקב החריש עד בואם כמו שאמר הכתוב שיעקב היה מחשיב דעתם. וגם עתה המה ראו כי יעקב לא היה רוצה לענות ומשו"ה ענו הם. משא"כ לבן שראה והרגיש שבתואל היה רוצה לענות. ובעוד שהיה פותח שפתיו הוא ענ"ה דמעיקר' וז"ש ויען לבן ובתואל שהקדימו כרגע ברשעו וקפץ להיות הוא הקודם ואביו ישאר טפל. משא"כ דיעקב אבינו עליו השלום לא דיבר דאמרינן מאן דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד. דהכא הם הרגישו שרצונו בכך שידברו הם וזהו רצונו ואב שמחל ועל כבודו כבודו מחול. ועוד י"ל דבדיני נפשות קי"ל דמתחילין מן הצד משום לא תענה על רב ולכן כדין הקדימו לדבר משום לא תענה על רב שאם אביהם לא ישרו בעיניו דבריהם יגלה דעתו וכן יקום ויבטלו דעתם ולזה גילו דעתם ואביהם הסכים עמהם ושתק שתיקה כהודאה:
פירוש ד
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־בּוֹ וְכָל־הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל־גְּבֻלוֹ סָבִיב:
ויקם השדה והמערה אשר בו. ר"ת גימטרי' חוה עם הכולל וסופי תיבות ויקם השדה גימטריה אדם כמו שאמר בזהר הקדוש דף קכ"ח ע"ג מהאי קרא דבגיניה דאברהם אתקיימו אדם וחוה ע"ש. וכבר נודע דאדם וחוה באו בגלגול אברהם ושרה וכמו שאמר גורי האר"י זצ"ל והיודע בסוד הגלגול יבין את זאת:
פירוש ה
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל:
א אפשר לומר במ"ש פ' במה אשה למימינים בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ביומא דף כ"ח אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ואברהם זקן וז"ש ואברהם זקן זה קנה חכמה שהיה יושב בישיבה ועי"ז בא בימי' וגם עושר וכבוד וה' בירך את אברה' בכל דהיינו עושר וכבוד כמו שאמר הראב"ע:
ב :ואפשר עוד לומר במ"ש בב"ר זקן בא בימים א"ר אחא יש לך אדם שהוא בימים ואינו בזקנה בזקנה ולא בימים אבל כאן זקנה כנגד ימים וכו' ופירש בס' קב הישר בשם גדול אחד כי כל הימים אשר תקן האדם במצו' ובמ"ט קרבו ויאתיון בשעת פטירתו ואשר לא תיקן אותם הימים נדחים וכו' כמו שאמר בזהר ע"פ ויקרבו ימי ישראל וא"כ יש אדם שהוא בזקנה רשע מאריך ברעתו שהגיע, לגבורות וימיו קצרים כעוללים וז"ש ולא בימים. ויש בחור שהוציא כל ימיו בעבודתו ית' וכל ימיו שלמים ואינו בזקנה אבל א"א זקן וגם כל ימיו במ"ט נפלאים וז"ש זקנה כנגד ימים וכו' ע"ש באורך ואז"ל שהצדיקים מהפכים מדה"ד למדת רחמים ואז"ל וה' לקח הוא ובית דינו וז"ש ואברהם זקן בא בימים שכל ימיו בעבודה תמה וזקנה כנגד ימים לכן וה' שהוא מדה"ד ע"ד וה' לקח לאברהם ברך בכל שהצדיקים מהפכים מדת הדין למ"ר:
ג :או ירצה במשז"ל דאברהם תבע זקנה לפי שלא היו מכירים בינו לבין יצחק וז"ש ואברהם זקן וכי תימא מה יולד יום דעד האידנא לא הוה זקנה לז"א וה' ברך את אברהם בכל שנתן לו בן כמו שפירש"י בכל גימט' בן ומזה הבן נולד שאברהם תבע זקנה:
ד :ועוד אפשר לפרש במ"ש בס' דעת חכמה דף נ"ה ששכר טוב הצפון לצדיקים נקרא ימים וז"ש לטוב לנו כל הימים ויש מי שאוכל בעה"ז וינוכה שכרו לעה"ב עיין שם באורך וז"ש ואברהם זקן בא בימים שכר עה"ב בשלימות אף כי וה' ברך את אברהם בכל בעה"ז עכ"ז לא נוכה שכרו כלל ורב טוב הצפון לו זכה לו בשלימות ולא כצדיקי' אחרים שבטובת העה"ז ינוכה להם ודוק:
ה :ודרך רמז אפשר במ"ש בס' קרנים דיש קליפה שנק' זבוב ליפרע מפוגם ביסוד וע"י התורה הקדושה מכניע קליפה הזו עיין שם באורך ובפירוש מהר"ש ז"ל והנה ר"ת ואברהם זקן בא בימים הוא זבוב ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על פ' זה כי אברהם אבינו עליו השלום זקן ויושב בישיבה וזה רמז שע"י תורתו הכניע לקליפ' זבוב הנז'. ומאחר ששרש הקלי' הזו היא לפי שפוגם ביסוד סמיך ליה התעוררות אברהם אבינו עליו השלום לזווג לבנו ויאמר אל עבדו וכו' ובמ"א כתבתי רמזים ע"פ הקדמה הנז' בס"ד:
פירוש ו
וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה־אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי:
יש להרגיש אמאי הזכיר יצחק והול"ל בן אדוני כמו שאמר אחר כך ועוד צריך להבין אומרו ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני. ואפשר במה שידוע כי יצחק מדת הגבורה. והאשה סתמא היא דין דינא דמלכותא דינא. ואם אשת יצחק היא דינא קשיא לא יכונו יחדיו דין קשה עם דין קשה ובהתחברם עוד יתחזק ויגביר הדין מאד מאד. ומזה ירע לאברהם אבינו עליו השלום אשר הוא רח"ם רחמתי"ם וזה שמו אברהם גימטריא רח"ם הן חונן והן מרחם ואהבת חסד גדול יתר מאד ואיך יוכלו לשבת יחדיו. אבל אם אשת יצחק תהיה מחסד שבדין מה טוב ומה נעים כי שותף מדת הדין הקשה בחסד שבדין ויהיה מיתוק והדין מזוג:
הוא הדבר אשר דיברו אליעזר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה וכו' כי זה יורה על תכונתה שהיא בעלת חסד ורוח נדיבה למהר להשקות לי ולגמלים ואוהבת חסד בהיותה נערה וטבעה ומדתה חסד שבדין. אותה הוכחת לעבדך ליצחק הוכחת בסוד גבורות ממותקות על דרך שכתב רבינו האר"י זצ"ל בפ' טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת לעבדך ליצחק שהוא דין קשה דכיון שזו הנערה חסדיה נגלי' ומצד טבעה אוהב' חסד בהתחברה עם יצחק זיווגן עולה יפה דבר נאה ומתקבל כי הדינין מתמתקים בשרשן. ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני אברהם שהוא מדת חסד גדול. וזה חסדך כי האשה הבאה אל ביתו כי כלתו היא נאה וחסודה והוא דבר מופלא כי האשה סתמא דינין וסדר נשים רובן ככלן דינא קשיא וזה טעם כי האשה עיניה צרה באורחים כמשז"ל כי מדת הדין מדקדקת ואינה מוותרת. ואם נערה זו בעלת חסד תהיה כמין חומר להזדווג עם יצחק והוא חסד גדול עם אדוני אברהם איש חסד שבחסד:
והרב כלי יקר בסדר היום פירש משז"ל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה שכונתם על עין טובה ונדיבותה ע"ש שהאריך ולדרכנו יומתק יותר כי האשה כולה דינין וגבורות וא"כ כלה זו שיש לה רוח נדיבה היא העולה על סדר נשים ואשתנית למעליותא ומאחר דבמה שהוא טבע נשים רובן ככלן היא מוצאת ונתעלית לזה אין כל גופה צריך בדיקה דמסתמא כל שאר מדותיה מדות טובות כי חיו"ת הנה. ואפשר לומר מתיחס אל כונתנו דמה שאמר אליעזר תחילת דיבר הנה אנכי נצב על עין המים חוץ מפשטן של דברים רמז בזה לומר כל ימי גדלתי אצל אברהם איש החסד וזהו הנה אנכי נצב הוייתי ומצבי הכל על עין המים עין יפה של מי החסד ולכן אני עושה סימן במים ומדת החסד:
ואפשר לרמוז עוד בפסוקים אלו במה שביארנו בעניותנו בפ' כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת במ"ש צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה ופירשנו הטעם בשני אופנים. ויצא הראשון לבר מארחין ע"ד שאמרו שהיה דוד המלך ע"ה אומר למחר אני הולך לבית דירה פ' למקום נאה פ' ואחר כך היה הולך לבית המדרש כמשז"ל בילקוט פ' בחוקותי. והטעם פשוט כי הן האדם השטן נצב על ימינו לשטנו ולהתגרות בו וכי שמע שאו' שרוצה ללכת להבלי העה"ז ותענוגות בני אדם אמר יאמר זה משלנו אין צריך לטרוח בו. וכל ערום יעשה בדעת מחליף הבלי עה"ז בתורה כי הולך הוא לבתי מדרשות פתאום. ועל דרך זה אמרו מחשבה מועל' לדברי תורה כי אם יחשוב למחר אני אתעסק כל היום בתורה או אלמוד מסכתא זו וכיוצא מתגרה בו היצה"ר ומוליד אבות נזיקין עד שנמנע. והוא אצלנו ביאור הכתוב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כלו' אם אמרתי שרצוני להתחכ' אמירה זו היתה בעוכרי להתבטל והיא רחוקה ממני. וכמה בני אדם נכשלים בענינים אלו וכיוצא בהן בבלי דעת. וזו היא טעמן של צדיקים שהם אומרים מעט כדי שיהא נשכר גירוי היצה"ר ואחר כך עושים הרבה פתאום כמעט בלי מחשבה כי יצר סמוך על אמירתו כי מעט מזער יעשה ואדרבא שמח בשומעו שאינו עושה לפי עושרו ואומר אכן נודע כי טעו הבריות באיש הזה וקורא לו נדיב נדיבות והנה הוא נבל ונבלה עמו. ועל דרך צחות אפשר לפרש שזהו כונת אביגיל זאת אומרת לדוד הע"ה נבל הוא ונבלה עמו הכונה דאיש צדיק ערום במצות זימנין דמשכחת בבא אליו עני ואביון כה יאמר מה לי ולך לבא עד הלום לך מעמנו כי היציאה יתירה על השבח וכיוצא מדברי הנבלי' ועושה זה לבל יתגרה בו יצרו ופתאום אחר זה כמעט בלי מחשבה מלא כפו סלעין דינרין ומעוז לאביון ושואל ממנו מחילה על העבר וכיוצא ונמצא שהוא נבל לרגע ואדרבא נבלותו מרוב צדקתו ולאפוקי זה אמרה אביגיל כי בעלה הוא נבל באמת מתחילה ועד סוף מקיים נבלותו וז"ש נבל הוא ואל תחשוב כי הוא על צד ההזדמן וכונתו לטובה לנדיבות גדול לא כן אבי ונבלה עמו קשורה עמו והוא נבל באמת וכונתה להציל לנבל כי כל הדברים אשר דיבר לנערי דוד הע"ה מעולם לא כיון לזלזל רק היו הדברים האלה לשמור נבלותו שיתרחקו ולא יפצירו בו לתת להם לחם:
וזאת שנית ישנו בנותן טעם על אשר צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה במ"ש פ' אלו מציאות אמימר ורב אסי ומר זוטרא. אקלעו לבוסתנ' דמרי בר איסק אתא אריסיה שדי קמיהו תמרי ורמוני מר זוטרא לא אכל ובסוף אתא מרי בר איסק ואמר מ"ט לא שדית מהנך ואמרו ליה השתא נמי אמאי לא אכל מר ואמר להו לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד ואם בא בעה"ב והוסיף, כתבו ז"ל דאף בשאר מילי תו ליכא למיחש משום כיסופא וה"ט דצדיקים אומרים מעט בתחילה ועושים הרבה להוציא מלב דלא משום כיסופא עבדי אלא בלב שלם ואברהם אבינו עליו השלום נ"ט להזמנתו כי על כן עברתם על עבדכם כלומר. דלהיותם הולכי על דרך שרו הם ליהנות כמו שאמר הרב נחלת יעקב פ' לך לך. ומאחר שכבר הורה, שהוא בלב שלם ממה דעביד טצדקי כדי שיאכלו בלחמו שהם עוברי אורח. א"כ בזה הורה שלמות רצונו ותו לא צריך להוסיף ולז"א כן תעשה ולא תוסיף. והשתא זה כונת אליעזר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך והיא תוסיף להשקו' את הגמלים א"כ זו הוראה בתוספת שעושה בלב שלם ולאו משום כיסופא ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני הוא אברהם אבינו עליו השלום שמדתו לומר מעט ולעשות הרבה כמו שאמר. פ' הפועלים ולו ידע כי כלתו היא עושה כמעשהו ממנו. ורבקה הוסיפה לנהוג טובת עין כי הוא אמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך והיתה יכולה להטות כדה וישתה כמאמרו והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך והיא הוסיפה המהירות והורדת כדה על ידה להזדרז ולהשקותו על ידה דרך כבוד. ובהא לחוד נפקת ברא מחשד דלכיסופא הוא דעבדת, ולא צריכה לשאוב לגמלים. ועם כל זה רצתה בטוב עין לשאוב לגמליו. והוא על דרך אברהם אבינו עליו השלום דלא סגי ליה בפיוס כי על כן עברתם על עבדכם ויקח בן בקר וכו' להוסיף על מה שאמר כמשז"ל. ועוד נתחכמה רבקה לומר מעט, ולעשות הרבה יתר על דברי אליעזר שאמרה שתה אדוני ועשתה בזריזות וכבוד גדול ואחר כך, ותאמר אמירה שניה גם לגמליך אשאב והוא אמירה מחודשת ותוספת:
ויראה לדקדק הדק היטב בכתובים ולפרשם בדרך פשוט. כי הנה אליעזר אמר לה הגמיאיני נא מעט מים מכדך. שהפירוש הוא תן לי גמיעת מים עכשיו. ובזו אמירה יש לפרש שני פירושים שכונתו יען שהוא צמא ובא מן הדרך צריך לשתות תחילה מעט שלא יזיק לו ואחר כך ישלים שתייתו וז"ש הגמאיני נא עכשיו אני רוצה גמיעה. כלומר ואחר כך לשתות כל צרכי. או אפשר שכונתו עתה הגמיאיני לי, ואחר כך תשקי לגמלים וזהו שכיון באומרו, הגמיאיני נא. ועוד יש לפרש דאין נא אלא לשון בקשה כי כן ארחות המבקש דבר ממי שאינו חייב בו לפיסו בלשון בקשה. ורבקה בהיות טבעה להטיב לא נכנסה בצד כי אמר, נא לפייסה והוא לשון בקשה. ומ"מ אמרה שתה אדוני כלומר ודאי אין נא שאמרת דרך בקשה כי אתה אדוני בהיותי נערה קטנה ועליך לצוות אותי. ואם כוונת נא שאמרת שאתה רוצה לשתות מעט תחילה ואחר כך לשתות כל צרכך שתה אדוני אתה אדון לשתות בדרך שאתה רוצה. ומ"מ יען המנהג כי לתאב לדבר הרבה להביא לו, בשפע ועי"ז לו תשבע עין לראות ולקראת צמא התיו מים הרבה ובזה כבר מכח הראיה שלו נפש כי תשב"ע. לכן היא נתחכמה ותמהר ותורד כדה על ידה בכונה מכוונת ערכה לפניו הכד כלו. ומיראתה פן ישתה הרבה בבת אחת ויזיק לו לכן היה על ידה ותשקהו שאם הוא ירצה לשתו' הרבה תעכב וזהו ותשקהו לדעתה מעט מזער בתחילה. ואחר זה השקתה עוד הפעם כל צרכו והיינו דקאמר ותכל להשקותו הורה דהיה איזה שיעור בשתייתו דהיינו שהפסיקה קצת ומשו"ה כתיב ותכל להשקותו. ועם זה קיימה פירו' הגמיאיני נא עתה מעט ואחר כך הרבה. וחששה לצד שני שבאומרו בתחילה הגמיאיני נא כונתו היתה על הגמלים. לכן ותאמר אמירה שניה גם לגמליך אשאב כלומר גם אם כיונת לגמלים אעשה כדבריך. והאיש משתאה לה משתומם בראות עומק שכל נערה זו וטוב לבבה וענותנותה:
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם פירש"י בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת ושני צמידים רמז לשני לוחות מצומדות עשרה זהב משקלם רמז לעשרת דברות שבהם. ומאחר שרבותינו זכרונם לברכה דרשו כך. אפשר לרמוז שהכתוב הזה רמז ענין העגל בפרטות. והכונה כך ויהי כאשר כלו הגמלים ערב רב סט"א שתמיד מעלה גרה להראות סימני טהרה ומכסה טלפיו סימן טומאה כן הערב רב הראו נפש זכה ונטהרת ותחתיה תעמוד הבהרת בעשיית העגל וז"ש ויהי כאשר כלו הגמלים ערב רב לשתות מי המרים שעשו העגל ויקח האיש משה רבינו ע"ה שנקר' איש נזם זהב שלקח העגל העשוי מנזמי האזן וטחנו וכו'. ואחר כך בא מחצי' השקל לכפר העגל וזהו בקע משקלו. ואח"ז ושני צמידים לוחות אחרונות על ידיה שתשש כח כנסת ישראל בעגל כנקבה ומשו"ה עשרה זהב הלוחות אחרונות היו זהב כלומר בחינת דין שלא היו כראשונות חירות ממ"ה וכו':
פירוש ז
וַיְבָרְכוּ אֶת־רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ־אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו:
פירש מר זקנינו הרב חסד לאברהם ז"ל בס' בעלי ברית אברהם (כתב יד) כי ישראל שבארץ ישראל יש לו כ' אלפים מלאכים מימינו וב' אלפים מלאכים משמאלו כמנין כ"ב אותיות והם מלאכים קדושים כמו שרש נשמתו שהיא קדושה. וכאשר יצאו לח"ל למלחמה יצאו בלי שמירה שהמלאכים הקדושים לא יצאו לח"ל הטמאה לכך ברכו את רבקה שמצד שהיא אחותם מח"ל שכאשר א' מזרעה בני יצחק ויעקב יצאו לחו"ל שיזדמנו להם ממלאכי ח"ל עשרה אלפים מימין ואלף משמאל ויהיה להם שמירה בצאתם לח"ל וז"ש אחותנו מצד שאת אחותנו תהיי לאלפי משמאל ורבבה מימין ובזה יוכל זרעך לירש שער שונאיו עכ"ד ובזה אפשר שזה כיונה רבקה באומרה ליעקב ועתה קום ברח לך אל לבן אחי חרנה ושלחתי ולקחתיך משם כלומר ועתה שזרעי יש לו מלאכים מח"ל כשיצא לח"ל קום ברח לך אל לבן אחי שהוא בח"ל ושלחתי ולקחתיך משם בכח זה שלוו לך מלאכי ח"ל וכן הוות ליה כמשז"ל בפ' ויקרא שם המקום ההוא מחנים:
פירוש ח
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד־בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:
פירש"י שלא כדרכה וראיתי בס' פענח רזא שכתב תימא והכתיב והמלך לא ידעה ואעפ"כ בא עליה שלא כדרכה כדילפי' נאמר כאן סוכנת ונאמר להלן ההסכן הסכנתי וע"ש מה שתירץ. ואני או' ישתקע הדבר ולא יאמר ואסור להרהר בזה ח"ו על משיח ה' קדש קדשים בילדותו וכ"ש בזקנותו. וכונת הש"ס בע"ז דף ד' היינו דותהי לו סוכנת הוא חימום וז"ש רש"י שם סוכנת מחממ' וכן פירש"י בסנהדרין דף כ"ו גבי שבנא ע"ש והרי אמרו פ' כ"ג דא"ל אבישג חסריה לגנבא וכו' ואין להאריך בזה. ואחר זמן ראיתי בס' אמרי נועם פ' בלק שפי' דיליף שפיר דסוכנת יש בכללו נמי תשמיש מדהוצרך לומר והמלך לא ידעה ועוד תי' דקרא כתיב ותהי לו סוכנת בשור"ק דהם הביאוה לזה ולא רצה דהוה נסיב י"ח עכ"ד ותימה דאח"ך כתיב ותהי למלך סוכנת. ויש לישב דלהאי שינויא לא ניחא ליה בתי' א' דס"ס הרי פי' סוכנת דהתם בלי תשמיש מדגלי דלא ידעה ואיך יליף לסוכנת דבלעם ולזה תי' דאף דותהי למלך סוכנת מחממ' דוקא יליף מותהי לו סוכנת דכיונו לתשמיש וכן הש"ס בע"ז דף ד' וסנהדרין דף כ"ו מייתי מקרא דותהי לו סוכנת ומ"ש באמרי נועם לעיל בלשון הש"ס ותהי למלך סוכנת הוא ט"ס:
פירוש ט
וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה:
כתב אמרי נועם השומע שחבירו מחרפו ודומם ומשא שסובל כל מה שאומר לו חדד יתחדד בתורה ותימא יאמר בה טעמים יטור נפיש ישמור המצות שנתנו מקדם עכ"ד ובזה אפשר לפרש. מטבע אלהי נצור לשוני מרע ולמקללי נפשי תדום דהיינו משמע ודומה ונפשי כעפר לכל תהיה והיינו ומשא שסובל הכל כעפר שסובלת כל הדורס בה פתח לי בתורתך היינו חדד ותימא ואחרי מצותיך תרדוף נפשי היינו יטור נפיש ודוק:
פירוש י
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ־טוֹב:
אפשר לרמוז כי רבק"ה גימטריה יצחק ועוד ק' שאברהם היה בן ק' כשנולד וז"ש מה' יצא הדבר דשמה מורה על כך והשמות אינם בהזדמן כמש"ה אשר שם שמות בארץ ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תקרי שמות אלא שמות וכבר כתבנו בזה בכמה דוכתי דיש עיקר גדול בשמות וכבר נודע דר"מ הוה בדיק בשמא וגם הגוים היו מסתכלין בזה וכמו שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב וכו':
פירוש יא
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:
גימטריא שתקן תפלה של מנחה. חיבור (כתב יד) מתלמידי רבנו יהודה החסיד זצ"ל ממה שקבלו מרבם וזה היה דרך הראשונים לרמוז דרשות רבותינו זכרונם לברכה בגימטריאות וצרופים על דרך שערי בינה של רבינו מהר"א בעל הרקח שמביאו הרב מנות הלוי וכן דרכו ודרך רבינו אפרים בפי' (כתב יד) על התורה:
פירוש יב
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:
ויבאה גימטריא כ"ד שהלבישה כ"ד תכשיטי כלה כנגד כ"ד אותיות כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. חיבור (כתב יד) הנז' ועל דרך האמת הם כנגד כ"ד צירופי אדנ"י. ובדרשות (כתב יד) להרב המקובל בעל מצת שמורים פי' ויבאה יצחק האהלה שרה ויבאה לתקן ואיבה אשית כמו שתקנה שרה ורבקה השתדלה גם כן שיקח יעקב ברכות והאריך הרבה מאד:
פירוש יג
וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה־אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי:
אפשר במ"ש פ"ק דתענית ג' שאלו שלא כהוגן אליעזר יפתח שאול וכתבו התוס' לחד שינויא דלא חשיב כלב משום דהיה סומך על זכות בתו וק"ק להך שינויא דא"ה לא לחשיב אליעזר שהיה סומך על זכות אברהם אבינו עליו השלום ויצחק אבינו ע"ה ובודאי דחשיב זכותם טפי מזכות עכסה. אבל האמת הוא כמו שתירץ רש"י דנראה שהוא תירוץ ראשון של תוס' אף דלשונם מגומגם ויש לפרש דרך אחר בתירוצם. ומ"מ מזה נקח טוב טעם לאליעזר דשאל כך שסמך על זכות אברהם ויצחק וכמו שאמר בילקוט משלי סימן תתקמ"ו צדקת תמים יצחק תישר דרכו של אליעזר. ועוד יש לתת טעם לאליעזר דסמך דהקב"ה מזווג זיווגים ובענין זיווג יכול לסמוך כי הקב"ה יזמין זיווגו. וזה טעם דאליעזר ושאול נענו כהוגן כמו שאמר מהר"י פינטו שהיה בענין זיווג משא"כ יפתח ע"ש. וז"ש אליעזר בתוך דבריו כמתנצל על שאלתו שנראי' שלא כהוגן אותה הוכחת לעבדך ליצחק כלומר בירר' לזיווגו וכ"כ רשב"ם אותה הוכחת כלו' אותה שהוכחת ליצחק היא תאמר לי כן ולא אשה אחרת שלא הוכחת עכ"ל וכונת אליעזר דבהיות ענין זיווג סמך. ועוד רמז באומרו ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני כי על זכות אברהם אבינו עליו השלום והחתן יצחק אבינו עליו השלום הוא סומך ואלו תרי טעמי לשאלתו כך:
פירוש יד
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ־וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם:
רבותינו זכרונם לברכה פירשו רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת וב' לוחות שבהם עשרת הדברות כמש"ל. ואפשר להרחיב רמז זה דרמז לה כי האשה פלגא דגופא עם בעלה וצריכה להיות עמו באחדות נמרץ בכל ולזה רמז למחצית שקל כמו שאמר המפרשים שהטעם להורות כי כל א' פלגא דגופא מחבריה כי בין שניהם יהיה אחד שלם ולקבוע האחדות בין ישראל ואם זה בשני ישראלים ק"ו איש ואשה. וע"י האחדות זכו לתורה כמו שאמר ויחן שם ישראל בלשון יחיד דכלם היו באחדו' וזכו לתורה וללוחות וז"ש ושני צמידים דעל ידי האחדות הרומז מחצית השקל בזה זכו ושני צמידי' מחוברים ב' לוחות שבהם כל התורה שהכל נרמז בעשרת הדברות כידוע. וכן האשה אם תהיה באחדו' עם בעלה יזכה בעלה לתורה וכמו שאמר שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ונמצא דבאמצעות שנשא אשה יזכה לתורה. ולפי זה רמזי השקלים והלוחות שייכי גם כן לאיש ואשה שזכו ובמקומו כתבתי בעניותי כל שישנו בנותן טעם שזוכה לתורה מצד האשה:
פירוש טו
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל:
אמרו בב"ר שעשה ישמעאל תשובה בחייו. ורבים שואלים דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואם ישמעאל רשע מדוע הוא יתברך השיבו בתשובה ולא עשה כן לכל גוי. ואין כאן שאלה דודאי ישמעאל נתעורר בתשובה הוא בעצמו אלא דאם לא היה זכות אברה' אבינו עליו השלום לא היה כדאי לקבלו שההתעוררו' שלו לא היה מספיק לקבלו שהיו נגדו רבים קמים קטיגוריו אשר עשה ברשעותו. ואהניא חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום להשקיט ריב הקטיגורים. ואז רשפי התעוררות תשובתו החלו עולין ונרצה לו:
פירוש טז
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:
פי' הרב כלי יקר המושל בכל אשר לו לו קאי לאליעזר כלו' דהוא שליט בנכסיו כמש"ה והשליטו לאכול ממנו וכו' ולא ישליטנו וכו' ואליעזר היה שולט בממון שלו ושמח בחלקו ולזה האמינו שלא יקח שחד ליקח אשה שאינה הוגנת ליצחק זהו תורף דברי הרב זלה"ה, ועל פי פירושו דפירש דקאי לאליעזר אפשר לפרש ויאמר אל עבדו וכי תימא עבד אינו נעשה שליח לקדושין ואליעזר היה שליח לקדושין כמו שאמר התוס' פ"ק דכתובות לז"א זקן ביתו ואמרו פ"ג דיומא זקן ביתו אליעזר זקן ויושב בישיבה ומוכרח דשחררו דאי לאו אסור העבד ללמוד תורה וא"כ עבדו ר"ל עבדו שהיה כבר על דרך שאמרו בש"ס עבדי שהיה כבר אבל עתה הוא משוחרר ויושב בישיבה. ומאחר דהוא משוחרר המושל בכל אשר לו דאליעזר שליט בממונו ותו לא אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו אלא נכסיו שלו וז"ש המושל בכל אשר לו וקאי לו לאליעזר כמו שפירש הרב הנז'. ומכיון שהוא משוחרר א"כ נתגייר ודינו כישראל כאברהם אבינו עליו השלום מעת שנימול כדעת הרמב"ן ודעמיה. ועל כן אמר אברהם שים נא ידך והשבע דאי לא דלא נשתחרר ולא נתגייר הרי גוים ליתנהו בבל יחל כמו שאמר בירושלמי. אמנם מאחר דשחררו ולמד תורה ומה שקנה שלו ונתגייר אז שפיר אמר לו שים נא ידך תחת ירכי והשבע ושלחו שליח דאיתיה בתורת גיטין וקדושין לאפוקי גוי ועבד דליתנהו אבל אליעזר משוחרר ואינו עבד ונתגייר ואינו גוי והוי בתורת גיטין וקדושין ומשו"ה שליח שוייה. וזהו חשיבות אליעזר אשר תחילת דיבר ביתה בתואל אמר עבד אברהם אנכי והפליגו בזהר בשבחו דהיה יכול לומר שהוא אוהב וריע לאברהם וכו'. וכ"ש שכבר היה משוחרר וגר גמור ועם כל זה אמר עבד אברהם אנכי על שהיה עבדו. וישביעני אדוני לאמר וכו' כאן גילה דעתה אינו עבד ממש כדין עבד רק הוא גר ששחררו רבו ולכן איתיה בשבועה ומשו"ה עשאו שליח לקדושין:
פירוש יז
וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל־הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל־הָעָיִן:
פירש"י נתן עיניו בממון. אפשר דרך צחות שראה שתיבת ממון מולידה עוד ממון כי ממון במילוי הוא מם מם וו נון והרי כי ממון מוליד ממון אחר וכמו שאמר הרב כלי יקר בסדר היום וזהו נתן עיניו בתיבת ממון וראה כי ממון יוליד ממון ולכן אף שהיה עשיר רץ בעבור הממון וירץ לבן החוצה לממון כי תיבת א"ל העין גימט' לממון. ודרך צחות אפשר פ' קהלת סי' ד' גם עינ"ו לא תשבע עושר כי עינו גימט' ממון לכן לא תשבע וז"ש נתן עיניו בממון כי עינ"ו גימטריה ממון ועינו כפול הוא ממון כפול כי יש לו שתי עינים וכל עינ"ו גימט' ממון:
פירוש יח
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:
בתיבת ויאמר שלשלת ואחר כך פסק. אפשר לרמוז דאליעזר בתפלתו היה משלשל השפע בסדר המדרגה כדת מה לעשות. ואחר השתלשלו' השפע כמשפט פסק הקטיגוריא ומשום הכי יש אחר השלשלת פסק:
והנה רבותינו זכרונם לברכה בב"ר פ' ס' דרשו על פסוק זה מי בכם ירא ה' זה אליעזר שומע בקול עבדו בקול אברהם שהיה עבד להקב"ה וכו' יבטח בשם ה' וישען באלהיו ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום עכ"ל. ואפשר להבין הדבר בהקדים מ"ש בקדושין דף מ"ג דאוריה מורד במלכות הוה דקאמר ליה אדוני יואב וכל עבדי אדוני ופירש"י דהמרד הוא שקראו ליואב אדון בפני המלך והתו' הקשו עליו שיואב לא היה מורד במלכו' ופירשו בשם רבינו מאיר דהמרד היה שמיאן ללכת לביתו כמו שאמר לו המלך וי"מ דהמרד שהקדים לומר אדוני יואב קודם המלך עכ"ד גם ידוע שאסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו אך אם אומר מורי פ' שרי כמו שאמר פ' חלק ויליף לה רש"י מיהושע דקאמר אדוני משה ע"ש. ונראה דאפי' לרש"י דהמרד היה שקראו אדוני ה"ד משום דלא יש בדבריו שום גילוי דיואב עבד המלך וגם שהתואר שנתן ליואב אדוני בתואר זה עצמו תאר למלך שאמר ועבדי אדוני. אך אם היה אומר דבר שמוכח ממנו שיואב עבד המלך אף שיאמר אדוני יואב אינו מרד. והשתא יש לחקור לדעת רש"י איך אליעזר לפני ה' אומר אדוני אברהם. ונראה פשוט דהכא אליעזר שהוא תלמידו של אברהם אבינו עליו השלום אינו יכול להזכיר שמו דאסור לתלמיד לקרוא לרבו בשמו. ואם יאמר אדוני אברהם לפני ה' זהו מרד כמו שפירש רש"י לכן, נתחכם ואמר ה' אלהי אדוני אברהם דכיון דקאמר אלהי אדוני אברהם הורה שאברהם הוא עבד ה' שהוא אלוהו ומעתה שרי לומר אדוני אברהם לפני ה' ממ"ה הקב"ה וא"כ בחכמה יסד אר"ש אליעזר באמור ה' אלהי אדוני אברהם דגילה דאברהם עבד לה' שהוא אלוהו. ולבאר זה דרשו במדרש מי בכם ירא ה' זה אליעזר שהיה מתירא לקרות לרבו בשמו וגם היה מתירא לו' אדוני אברהם לפני ה' ולתקן הענין יבטח בשם ה' וישען באלהיו של אברהם והוא שומע בקול עבדו של הקב"ה כלומר שאינו מרד מ"ש לפני ה' אדוני אברהם דגילה מקודם שהוא אברהם עבד ה' והוא אלוהו ואחר כך אמר אדוני אברהם ודוק היטב:
פירוש יט
וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהוָה אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי:
אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם-לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי.
צריך להבין דאמאי לא אמר כלשון רבו שאמר ואם לא תאבה האשה וכו' ואפשר דלשון לא תאבה הוא לשון כולל דאפשר לפרשו שלא תאבה האשה מצד עצמה או אפשר לפרש דלא תאבה אינו מצדה כי ממנה לא יבצר אך מפני דיש מקרוביה מעכבין תסכים עמהן ולא תאבה. ואליעזר להיותו יודע כמה תקיף חיליה דאברהם אבינו עליו השלום אהוב למעלה ונחמד לכך היה בטוח דאלים זכותיה דאברהם אבינו עליו השלום דודאי האשה תרצה וז"ש ישלח מלאכו וכו' ולקחת וכו' דודאי האשה מצדה רוצה אשה. אך אם לא יתנו משפחתה שהם בחיריים וכמה רשעים בעולם ויפתוה והיא תגרר אחריהם ולא תאבה וז"ש ואם לא יתנו לי וכו' כלומר המניעה אפשר שתבא מקרוביה והם בחיריים. וגם זה נכלל במ"ש אברהם אבינו עליו השלום ואם לא תאבה האשה והוא פירשו להם כך להגדיל שבח אברהם אבינו עליו השלום וגם כיוין שתשמע רבקה מאי דפשיטא להו שהאשה תרצה ודאי מצדה. ולכן רבקה אמרה אלך אפי' שאינכם רוצים. והשיבו לו מה' יצא הדבר. ויש לרמוז כי יצא דבר גימט' רבקה:
פירוש כ
וַיְבָרְכוּ אֶת־רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ־אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה:
שמעתי מכמהר"ר הלל אשכנזי שדקדק מה לו להזכיר שהיא אחותו. ועוד דמצינו דלבן בקש לעקור את הכל ואיך הכא מברכה. ופירש דרוב הבנים הולכים אחרי אחי האם וזה כיוין ברשעו אחותנו אם תהיי כמונו ברשע ובניך ילכו אחר הרוב וידמו לנו אז תהיי לאלפי רבבה עכ"ד ואפשר דמשו"ה היתה עקרה להורות דלא יאמרו ברכתם עשתה פירות והיא וזרעה כמותם רשעים וברכתם עשתה פירות כמשז"ל. שכשהיתה עקרה נודע שלא נתקיימה ברכת' והיא צדקת וגם זרעה נאמר בו כי טוב ויצא ממנה זרע קדש. וכאשר ראה לבן יעקב אבינו עליו השלום וידע שרבקה צדקת והולידה יעקב דאזל בתר מיעוטא דאין הבנים דומים לאחי האם אז ביקש לעקור את הכל:
פירוש כא
וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה:
אפשר לומר דרך רמז ובני מדין אותם המישרים ארחותם יושבי על מדין שנושאים ונותנים בדין העולם מה היה להם בעסקיהם ועניניהם וזה רמז ובני מדין שדנים דין בעצמם ובעולם. עיפה ועפר. המה ראו שהכפל בעניני העה"ז וזהו עיפה לשון כפל. ועפר כאלו אמר עפר ועפר כמשז"ל ויתן יתן ויחזור ויתן שהוי"ו מולד' חוץ מהכתוב תיבה כמותה כמו שאמר הרב ווי העמודים וזה רמז אם עיפה שתכפול עניני העה"ז ובאכילה ובגדים ונשים לא יספיק לך מנה אחת אלא למעלה כפ"ל אז עפר ועפר עפר בחייו ובמותו שנמשך אחר החומר שמקלקלת הצור"ה. אמנם הוא לא כן עשה רק חנוך וחנוך שמגדל בניו מעט מעט כאשר יוכלון שאת וזה רמז וחנוך לרמוז חנוך וחנוך לאט לנער לאט לאט לפי פרקי שניו. ואחר חינוכו ואבידע שאומר לבנו דע אלהי אביך וזהו ואבי שמים דע. אז ואל דעה גם ה' יתן הטוב יורה דעה כנפש האב וכנפש הבן. כל אלה בני קטורה ר"ל כל אלה הם בני הקשר המתקשרים בעבודת ה':
פירוש כב
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל־עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת־הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי־חֵת־אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:
ב"ר פ' נ"ח. נבהל להון איש רע עין זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרתו התורה וא"ו הה"ד וישקול אברהם לעפרן עפרן כתיב חסר וא"ו ויש לדקדק לגבי דעפרון לא חשיב עונש שהתורה חיסרה וא"ו משמו ומאי איכפת ליה בזה. ואפשר דמי שהוא רע עין מתקצרים חייו כדמצינו בנבל שמתוך שהיה כילי נתחייב מיתה שמתוך כך בא לזלזל בדוד הע"ה ובעבדיו ויגפהו ה'. וגם כתבו ז"ל דלהיות ישראל צרי עין נשתעבדו במצרים וכמה הרגו מהם. וכלפי דרודף צדקה ימצא חיים המעלים עיניו מן הצדקה כעע"ז ואינו חי לאורך ימים. גם נודע מ"ש בזהר הקדוש ע"פ ונתתם לי אות אמת סימנא דחיי בעאת מינייהו ואות ו' סימנא דחיי ע"ש באורך והשתא א"ש דעפרון נבל וכן נבהל להון נבהל אותיות נבלה איש רע עין רע עין גימט' עפרן ונגרע מחייו ולכך חיסר אות וא"ו הרומז לחיים וז"ש ולא ידע כי חסר יבואנו שנחסר מחייו ולכך התורה חיסרה וא"ו מעפרון להורות דימשך לו חסרון חיים:
פירוש כג
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל־תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:
אל תאחרו אותי וה'. כתב רבינו בעה"ט בפרפראותיו דסופי תיבות הוא לויה. ואפשר להוסיף כי סופי תיבות הצליח דרכי הוא חי שם רמז משז"ל דעל ידי הלויה ניצול. וכתבנו בעניותנו במ"א דגם שלא נעשית הלויה על דעת המקום שהלך כגון שליווהו על דעת שילך למקום אחד והוא הלך למקום אחר הגם שאינה מועלת כל כך מ"מ הצלה פורתא מיהא איכא שלא ימות ע"ש באורך וזהו הרמז של סופי תיבות הפ' הנז' לויה חי כלומר כשעשו לו לויה בכל אופן ניצול ממיתה וחיה יחיה:
ולפשט הכתוב אפ' דאליעזר רמז להם כי הוא יודע ודאי דאפי' מדת הדין הסכימה להצליח דרכו וז"ש וה' הצליח דרכי כמשז"ל וה' לקח הוא ובית דינו. אלא שאתם בעלי בחירה ותוכלו להיות רשעים ולעכב הא מיהא הזמן. אך במטותא מינייכו אל תאחרו אותי כי על ענין הזיווג עצמו ידעתי שאין אתם רשאים כי וה' הצליח דרכי אפי' מדה"ד כמדובר:
א"נ אפשר במשז"ל דבתואל היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו וניכר לכל כי יד אלהים נגעה בו והמיתו על שרצה לעכב וזהו שרמז להם אליעזר אל תאחרו אותי כי וה' הצליח דרכי הוא ובית דינו וגזרת עילאה מטת על בתואל להמיתו. ולכן השמרו לכם שלא תאחרוני פן תמותון ואפ' כי תיבת אל ור"ת תאחרו אותי וה' גימט' בתואל. ולכן נתיראו ואמרו מצדנו לא יבצר מפני היראה אך נקרא לנערה וכו' ותאמר אלך מאחר שחששתם על דבקי מיתה גם אני חוששת ואלך על כל פנים אפי' נגד רצונכם כי במקום סכנה אין לחוש לכבוד אם ואח גדול. וזהו לפנים אך לבה נכון לא מפני היראה מעונש רק לקיים דבר ה' ולזכות לזיווג קדוש כזה. ומאחר שהם הודו ואמרו מה' יצא הדבר נגד דבר ה' אינה חייבת בכבוד אם ואח גדול. ועוד דלדעת הטור וסיעתו אין אדם חייב בכבוד אביו רשע וכל אלו טעמים אמיתיים בקרבה אך למראה עינים היה לה טעם מפני יראת העונש ולכן פיה פתחה בחכמה ותאמר אלך. ועוד שכבר כתב מהריק"ו בשרש קס"ד דאם הבן רצה לישא אשה ההוגנ' לו אין האב יכול לעכב ועיין מה שכתב הרב כנה"ג י"ד סי' ר"ם הגה"ט אות כ"ט מ"ש משם האחרונים. והגם שכאן לא היה אלא באיחור זמן אפשר דמזה יבא להתבטל הזיווג ונמצאו דברי רבקה שרירין וקיימין ודברה כהוגן לכל הדברות והאמירות:
פירוש כד
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר:
מהיכן יצא ר' יהושע בר נחמיה בשם ר' חנינא בר יצחק מהר המוריה יצא ורבנן אמרי מהיכן יצא ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'. זה לשון ב"ר. ואיכא למידק במאי פליגי ואפשר לפרש ואקדי' מה שמצאתי בקצור שבלי הלקט ח"ב (כתב יד) סי' ס' וז"ל (קצת בקצור) אם מה' אשה לאיש למה יענש האדם אם לא ישא בת טובים ועל שום זיווג שיעשה שלא כדין משמץ פסול וכמה עונשים לנושא אשה שלא כדין והם אמרו כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים דמה' אשה לאיש ועוד אמרו מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פ' לפ' א"כ למה יענש האדם על שום זיווג שיעשה שלא כדין והלא מן השמים נגזרה לו השיב ר' מאיר בר משה כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני וכן מתרץ פ"ק דסוטה דפריך על אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו מדאר"י אמר רב מ' יום וכו' ומשני ל"ק כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני שמעינן מינה דזווג א' הוא דהוי על פי בת קול וזווג ב' הוא דהוי על פי מעשיו של אדם. ובזווג ראשון נמי אפשר לו לאדם ללכת בדרך שישא ברכה מאת ה' וגם אפשר שילך בדרך שיטול מטרפסיה ועונשו כי הב"ק מכרזת ואינה גוזרת דבר כי אם מגדת מה שהיצור עתיד לעשות בין טוב לרע אבל ביד היצור הוא לבחור בטוב ולמאוס ברע ובא וראה מ"ש רבותינו זכרונם לברכה דבר זה כתוב בתורה וכו' מה' יצא הדבר והמחשבה טובה ההיא מאין יצאת אלא מאברהם אבינו שחשב בלבו שלא להתחתן עם הכנענים ומן השמים הסכימו על ידו ומן השמים הכריזו עליו מה שעתיד לעשות. ושנוי בנביאים מאי היא בענין שמשון דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא ואפשר להיות שהוא לקה שנקרו עיניו על אשר הלך אחר ראות עיניו כדכתיב אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ועוד כשצמ' למים יען כי נתאוה לדבר טמא הרוו צמאונו מדבר טמא ואם מה' נגזר לו להיות לו אותה האשה לאשה למה יענש א"כ מהו שאומר ולא ידעו כי מה' הוא שלא מנעו על ידו מן השמים אלא בדרך שרצה ללכת בה הוליכוהו אעפ"י שכתוב כי תואנה הוא מבקש מפלשתי' כמה ריוח והצלה לפני ה' לתת נקמת ה' בפלשתים אם יעצוהו רעיוניו לבלתי לכת אחר ראות עיניו זהו תורף דבריו בקצור.
אמנם רש"י ז"ל בריש סוטה אמאי דפריך על ר"ל דאמר אין מזווגין אלא לפי מעשיו מהכרוז כתב וז"ל מי הוי זווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין זווגו וא"ת הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר וכו' צדיק ורשע לא קאמר דאין זה בידי שמים עכ"ל ודבריו נראין הפך שיטת הרב שבלי הלקט שכתב דהב"ק מכרזת לפי מעשיו שעתיד לעשו' ואינה גוזרת ורש"י סבר כיון דמכריז הוי גזרה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ואתיא כמו שאמר המפרשים לדעת הרמב"ם בחקירת ידיעתו מכרח' דודאי הוא ית' יודע הכל ואינו מכריח אלא הדבור וכמו שפירש הרמב"ם משנת הכל צפוי והרשות נתונה דהכל רואה ויודע ועכ"ז הרשות נתונה:
ואפשר דבהא פליגי במאמרינו הנז' דר' חנינא בר יצחק אמר מהר המוריה יצא סבר כסברת הרב שבלי הלקט דבהר המוריה שנתקדש יצחק קדושת עולם משם יצא דהב"ק ביצירה הכריזו עליו זיווג רבקה דלפעולות אדם מה שעתיד להיות צדיק או הפכו כך יהיה הב"ק וא"כ מהר המוריה יצא דשם נזדכך יצחק מאד. ורבנן סברי כשיט' רש"י דזיווג ראשון לא תלי במעשי' ולכך אמר מותהי אשה לבן אדוניך כלומר בהיותו בן אדוניך ביצירה דעדין לא ניכר מהו יצחק יצא ב"ק כי זיווג ראשון אינו תלוי במעשים:
ודברי הש"ס מוכחי כרש"י דמשני כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני דאי כהרב שבולי הלקט אימא תרוייהו בין בזווג ראשון בין בזווג שני דהכרוז לפי מעשיו אך אינו גוזר. ומאי דק"ל להרב שבלי הלקט מנושא אשה שלא כדין וכו' לק"מ דב"ק מכזר' בת פ' לפ' ואם הוא קלקל מעשיו אינו זוכה לבת זוגו ודבקתו הרעה בפר' הכונס אשה שאינה הוגנת כי חטאו גרם שלא זכה לישא בת זוגו ונש"א הצעי"ר האשה הקושית שלא חיברה היוצ"ר מתחילה [וזה מפורש בזהר הקדוש ובכתבי הקדש לרבינו האר"י זצ"ל בשער הגלגולים ועיין בזהר הקדוש חלק א' דף צ"א ע"ב]. וענין שמשון בפ"ק דסוטה דף ט' ע"ב פריך והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא ומשני כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל ע"ש. ויתכן לפי מ"ש הרמב"ם פי"ג מאיסורי ביאה דשמשון גיירן אלא דאינהו לא נתגיירו באמת ואביקי בע"ז ע"ש. אפשר דלעולם יצא הכרוז על אשתו ראשונה מפלשתים ומה' הוא. ואם הוא לא הלך אחר עיניו היה זוכה ליקח אותה ולגיירה גרות גמור והיתה כישראלית גמורה אבל לפי שהלך אחר עיניו נתקלקל הדבר ולא זכה שתתגייר כהוגן ודוק:
פירוש כה
אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל־כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא וְאֶת־מֵתְךָ קְבֹר:
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר:
בס' תוצאות חיים חדש דקדק דאמאי אברהם אבינו עליו השלום השהה קבורת שרה הי"ל לקבור שרה תכף ואחר כך יתן הכסף ותירץ שאברהם אבינו עליו השלום דייק דעפרון אמר ארץ ת' וכו' ואת מתך קבור ומוכח דכונתו שיתן הכסף ואחר כך יקבור דגזל הנאכל קשה להשיב זהו תורף דבריו ע"ש באורך. ויש להשיב דבזה לא שייך גזל הנאכל דבדרך מקח וממכר אפי' ההדיוטות משלמין המקח ומאי ס"ד דעפרון. ותו יש לדקדק דכיון דעפרון בתחי' אמר השדה נתתי לך וכו' אפשר דהזכיר ששוה ת' שקל להודיע ערך המתנה שנותן כמו שאמר הנותן פת לתנוק צריך להודיעו לאמו. ותו דרבותינו זכרונם לברכה גינו לעפרון שאמר הרבה ואחר כך לקח ת' שקל עובר לסוחר ונחסר לו אות משמו. והרי עפרון לא הזכיר עובר לסוחר ואם אברה' אבינו רצה מעצמו לתת קנטרין גדולים שהוא ראש לנדיבי' הוא קבל ואין לגנותו ולזה יש לומר דאעיקרא מה שהזכיר ואמר ארץ ת' שקל זה גנות גדול ונבלה עמו כי לא היתה שוה סך גדול כזה ובא האות שחסר לו וי"ו משמו וכתיב עפרן שהוא בגימט' ת' וגם רע עין גימט' ת' להורות דבסך ת' שאמר אגלאי בהתיה שהוא רע עין ונבל הוא. וממנו נקח שהיה רוצה עובר לסוחר גם כן:
אמנם בלאו הכי אברהם אבינו עליו השלום תנא דווקנא אב הוא ראה שאמר ארץ ת' וכו' ואת מתך קבור והול"ל את מתך קבור כי ארץ ת' שקל כסף ביני ובינך מה היא. ולכל הפחות הול"ל ארץ ת' שקול וכו' את מתך קבור ומדקאמר בוי"ו ואת מתך מוכרח שרצה לומר שבתחי' רוצה ת' שקל ואחר כך יקבור. והשתא ניחזי אנן אמאי הקפיד על זה אי נימא דהוי על הת' שקל. לא אפשר דבמשא ומתן לאיש חשוב ובפרט עשיר גדול לא יקפידו על זה ועאכ"ו לאברהם אבינו עליו השלום. אלא מוכרח דכונתו שרוצה ת' שקל קנטרין גדולים דבפרט זה אם כבר זכה הלוקח במקח. יתבייש המוכר לומר אני רוצה עובר לסוחר. אמנם כל שלא זכה עדיין ובא לפרוע נקל למוכר לתבוע תבע טבי ותקולי. ומשו"ה אברהם אבינו עליו השלום הבין דעתו וישקול וכו' ומשו"ה הוכרח להשהות קבורת שרה אבינו עליו השלום:
ועוד אפשר לומר במ"ש הרב מחנה אפרים בה' משיכה דהעושה מצוה מדאוריתא צריך שיהיה בממון שקנאו מדאוריתא כגון קונה אתרוג ולא פרע דמיו אינו יוצא י"ח מצות ולקחתם לכם מדאוריתא והוכיח בראיות דין זה. והכא אברהם אבינו עליו השלום היה מקיים מ"ע מן התורה מקבורת המת דכתיב כי קבור תקברנו ומ"ע דרבנן שחייב בקבורת אשתו. ולכן רצה לקנות הקרקע בכסף מדאוריתא ואחר כך לקיים מצותו. ומשו"ה השהה קבור' שרה כדי שיהיה הקרקע שלו מדאורייתא. והגם דלמצות קבורת המת נראה דאין צריך שיהיה קרקע שלו מדאוריתא דהמצוה היא קבורה. ולא דמי לאתרוג וקדושין דצריך שהמעות יהיו שלו מדאוריתא. מ"מ אברהם אבינו עליו השלום היה רוצה לקיים המצוה בשלם שבפנים ומה גם דהמצוה בעי למקני לה באגר שלים כמו שאמר בזהר הקדוש ולכן רצה אברהם אבינו עליו השלום קודם עשיית המצוה למקני ארעא בכסף מלא כאשר אמר עפרון והוסיף שיהיה עובר לסוחר הגם שלא אמרו בפירוש:
שוב ראיתי בפי' רבינו אפרים (כתב יד) שעפרון היה רוצה לחזור בו והיה שואל להוסיף לו אברהם יותר דמים וכפאוהו בני חת למוכרה בת' שקל וז"ש אשר דיבר באזני בני חת עכ"ד ולפ"ז הוכרח אברהם להשהות קבורת שרה כי אין אמונה בעפרון עד ששקל הכסף והעד עדים. וז"ש ויקם שדה עפרון וכו' לאברהם למקנה וכו' ואחרי כן קבר וכו':
פירוש כו
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן־בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
ויבא אברהם מהיכן בא ר"ל אמר מקבורתו של תרח וכו' א"ל ר' יוסי והלא קבורתו של תרח קדמה ב' שנים וכו' ויש לדקדק במאי פליגי ושמעתי משם הרב מהר"ש פרימו ז"ל דהיה מפרש ע"פ מ"ש בש"ס בסנהדרין דף ס"ט דורות הראשונים מולידים לח' דכתיב תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן א"כ אברהם גדול מהרן ב' שנים וקשיש אברהם משרה עשר שנים וקשיש מאבוה ב' א"כ הוליד הרן אבי שרה לח' ופריך דילמא אברה' זוטא דאחוהי הוה ודרך חכמתן קחשיב תדע דכתיב ויהי נח בן ת"ק ויולד שם חם ויפת שם גדול מיפת שני שנים וכתיב שם בן ק' שנה שנתים אחר המבול והו"ל ק"ב אלא דרך חכמתן ופירש רש"י ויהי נח בן ת"ק לאחר שהיה בן ת"ק הוליד שלשתן וכו' ע"ש והשתא אפשר דר' לוי ור' יוסי כלהו סברי דהא דכתיב ויחי תרח ע' שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן הכונה דכשהיה לו ע' שנה היה לו שלשתן. ואי קרא כתיב כסדר תולדתן א"כ אברהם נולד שתי שנים קודם וא"כ נולד בן ס"ח לתרח וזה דעת ר' לוי שאמר מקבורתו של תרח דכשתחשוב ס"ח וקל"ז שהיה לאברהם אבינו עליו השלום כשמתה שרה תמצא ר"ה שחי תרח. ור' יוסי סבר דקרא חשיב להו דרך חכמתן ואברהם קטן ונולד לתרח כשהיה בן ע' וא"כ קדמה קבורתו ב' שנים ודוק:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
פירוש כז
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל:
תימה דהכתיב לעיל ואברהם ושרה זקנים וי"ל משום דאחר לידת יצחק נתפשטו קמטיהם ואחר כך זקנו חזר ואמר ואברהם זקן הה"ד ויהיו חיי שרה ולא כתיב ותהי שרה היינו משום דאחר לידת יצחק חייתה ל"ז שנים כמנין ויהיו דמשמע קודם לידתה לא היו חייה חיים דמי שאין לו בנים חשוב כמת. נימוקי ר"י הראשון מטראני ז"ל:
פירוש כח
וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ־גַּם־מָקוֹם לָלוּן:
פירש המורה ללין לינה אחת וכו' ואינו נ"ל ששניהם פתרון אחד להם שללון נלקח מן לן וללין נלקח מן לין. נימוקי ר"י הראשון ז"ל וק' לי ההדיוט דדברי רש"י הם דברי מדרש רבה כאשר יר' הרואה ומסתמות דבריו נראה כי הם דברי רש"י מדנפשיה והשיגו: