פני דוד· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
בראשית · ויצא
פרק א
א וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:
ב אמרו רבותינו זכרונם לברכה שנטמן יעקב בבית מדרשו של עבר י"ד שנים כמו שאמר בש"ס סוף פ"ק דמגילה וכ"כ רש"י סוף פ' תולדות ואפשר לרמוז דסופי תיבות יעקב מבאר שבע הוא עבר ור"ת וילך חרנה גימ' י"ד שם רמז י"ד שנה שנטמן בבית עבר קודם שהלך לחרן. וראיתי בס' מז"ה זצ"ל זה שמו בעלי ברית אברהם (כתב יד) שמביא מדרש רבותינו זכרונם לברכה ב(כתב יד) שאליפז רדף במצות אביו עשו להרוג את יעקב ויעקב נתחנן אליו ואמר לו שיקח כל אשר לו. ויניחהו ערום ממש להראות לאביו וכן עשה ונשאר ערום כצאתו מרחם אמו והיה שם נהר ונכנס יעקב אבינו עליו השלום בנהר להתחבא שם שהיה ערום. ובעודו בנהר בא פרש א' רוכב על סוס ופשט בגדיו וירד בנהר לקרר עצמו ושבולת הנהר שטפו וחנקו ואז יעקב אבינו עליו השלום עלה ולבש בגדי חמודות של הפרש ורכב על הסוס ויירא יעקב מאד פן קרובי הנטבע יראוהו ויכירו בגדיו וסוסו ויעלילו עליו לכן הלך תכף ונטמן בבית עבר י"ד שנה זהו תורף מה שאני זוכר ממדרש הנז' שהביא מז"ה זלה"ה כי כעת אין הס' אצלי:
ג ועל פי זה אומר אני להרחיב מ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי אבותינו הקדושים באו לתקן אדם הראשון ואברהם אבינו ע"ה תקן חטא אדם הראשון בע"ז ויצחק תקן ש"ד ויעקב תקן ג"ע ואפשר דאברהם אבינו עליו השלום קבל סקילה שריפה על ע"ז כי השליכוהו לאור כשדים ואמרו בהגדה כי מחום התנור לא היו יכולין ליקח אברה' ולהשליכו לאור כי האור היה שולט למרחוק והיו נשרפים כמה אנשים שרצו להשליכו ונזדמן השטן ויעצם בדמות יועץ אחד לעשות כלי אומנות ולהניחו שם ובמנגנין יושלך מרחוק לתוך האש ממש וכן עשו ונמצא אברהם קבל סקילה בהשלכה זו מרחוק כדכתיב סקל יסקל או ירה יירה ושריפה באור כמשפט עע"ז דחייבין סקילה וכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש. ויצחק אבינו עליו השלום בא לתקן שפיכות דמים ומאן דקטיל יתקטל ומסר עצמו למיתה ופשט צוארו על גבי המזבח וקבל הרג וכן יצחק גימטריא הר"ג. ויעקב אבינו עליו השלום בא לתקן ג"ע והבא על אשת איש מיתתו חנק וכן יעקב לפי מדרש הנז' היה איזה שעות בנהר שוטף מוכן לחנק בסכנה שישטפנו הנהר ויטבע כמו שאירע לפרש. וגם קבל עליו גלות ויסורין קשים ופחד לבן ועשו כמה שנים על שאר עריות ונמצא שהאבות הקדושים קבלו ד' מיתות ב"ד ויסורין שקשי' ממיתה כמו שאמר אלמלא נגדוה לחמ"ו וכו' לכפר מה שחטא אדם הראשון בע"ז ג"ע ש"ד. ואפשר לרמוז דסופי תיבות ויצא יעקב מבאר שבע הוא ארבע כי עתה נשלם תקון אדם הראשון בקבלת האבות ארבע מיתות. והשתא וילך חרנה רמז דהלך החרון אף והקטיגורים שהיו על אדם הראשון:
ד ודרך רמז לתוכחות מוסר אפשר לרמוז. כי החוטא נקרא יעקב כמשז"ל על שם עקבה ומרמה אך יצא יצא בחטאתו מעול מלכו' שמים ובכן נדחית שרש נשמתו ממקומה למעלה וזהו ויצא יעקב כי החוטא יוצא מלמעלה ומלמטה ממקום קדושה והיינו דכתיב ויצא בוי"ו לרמוז יציאה אחרת למעלה מבאר שבע כינוי לשכינה מלכות שמים היא הבאר שב"ע וזה החוטא ברעות נפשיה לקטלא נפיק מעול השכינה. וסופי תיבות ויצא יעקב מבאר שבע הוא ארבע לרמוז שפגם בד' אותיות שמות הקדש שם בן ארבע ושם אדני ושם אהיה כי כל אחד ארבע אותיות וגם פוגם בארבע עולמות אבי"ע. ור"ת וימש כי הוא מחשיך עצה וימש חשך וילך חרנה שהלך לסט"א חרנה נוקבת חרון. אי נמי ויצא יעקב מבאר שבע שפירש מן התורה הנקראת באר שנשבע במעמד הר סיני ובבטן אמו לקיימה וזהו שבע. אז וילך חרנה כבר סדרי חרון אף היו נכונים צלמות ולו סדרים להלכד בם. ובכל זאת יש תיקון. ויפגע במקום יתפלל לה' וזהו ויפגע אין פגיעה אלא תפלה במקום לפני המקום ברוך הוא. א"נ ויפגע במקום ימסור עצמו על ק"ה וזהו ויפגע כמו לך פגע בו במקום על המקום ברוך הוא על יחודו וקדושתו וילן שם שקבל ללון בעומקה של הלכה. ומאחר שמסר עצמו על ק"ה וקבל מיתה וגם קבל ללון בעומק הלכה. יהא בטוח כי בא השמש שמש ומגן ה' צבאות כביכול רוכב שמים בעזרו ויהל אור. ויקח מאבני המקום הם חלקי התורה שבעל פה כמשז"ל ע"פ שם הבדולח ואבן השהם מקרא משנה וכו' וכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ויהיו נקראים אבני המקו"ם ברוך הוא. וישם מראשותיו שיראה בעיניו כאלו כל זה לתקן אשר עיות בתחילה ולא יחזיק טובה לעצמו כי הלואי יועיל לתקן את אשר פגם וזה יהיה כל מעייניו לפייס למלך על מה שעבר וזהו וישם מראשותיו. וישכב במקום ההוא. וישכב אותיות יכבוש לרמוז שעיקר התשובה באותו פרק באותו מקום באותה אשה וזהו יכבוש יצרו במקום ההוא שעבר בו:
פרק ב
א וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:
ב בב"ר סוף פ' תולדות בפשע שפתים מוקש רע ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהב"ה וכן נשיו באת להם תקלה ויצא מצרה צדיק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. אפשר בהקדים מ"ש הרב מהר"ם אלשיך בכונת המסרה ועיני לאה רכות ועיני ישראל כבדו ועיני רשעים תכלינה דיצחק אבינו עליו השלום מגיד דבריו ליעקב לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם וכו' וקח לך אשה מבנות לבן אחי אמך. ועשו אשר היה מכבד מאד ליצחק אבינו עליו השלום היה צריך לשמור כל דברי אביו ליקח מבנות לבן ואם כך יעלה בלבו הורג ליעקב בדרך ולוקח לאה עכ"פ. וכבר ידע הוא מציווי אביו דכתיב וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם ליקח משם אשה ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען. אך ה' יתברך עיור עיניו שלא נסתכל אלא באחת וירא עשו כי רעות בנות כנען. וזה כונת המסרה ועיני לאה רכות מעוף צוקה ושו"כ בעל בכי ואהניא צלותא וזה גרם ועיני ישראל כבדו שלא בדק בכוסו וסמך על הסימני' לבד. וגם ע"י זכות לאה ועיני רשעים תכלינה עשו שלא הבין דברי יצחק אבינו עליו השלום. ועי"ז ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה בטח דאי לא"ה לא היה הולך לחרן כי היה הורגו ולאה לא נמלטה זהו תורף דברי הרב זלה"ה:
ג ואני ברגליו אעבורה הבה נא אבא להבין קצת מאמרין ודע כי עשו בב' אותיותיו עולה במספר שע"ט ובצירוף ישמעאל גימט' שפתים. וז"ש בפשע שפתים עשו ישמעאל מוקש רע שנתחברו ועשו לקח מחלת אחר שהרבתה לזנות אף הן רוח שר המדבר נמשך אליה והולידה אגרת ואחר זה לקחה עשו כמו שאמר המקובלים וזהו מוקש רע וזהו שאמר הכתוב על נשיו לו לאשה לו הגונה וראויה חלק סט"א על נשיו יותר מנשיו ועליהן תהיה להרע לו לאשה כמדתו לכל רוח עועים ומאת ה' היתה זאת שלא נסתכל בדברי אביו שציוהו ליעקב ליקח אשה מבנות לבן ועי"ז ויצא מצרה צדיק ויצא יעקב וילך חרנה וזוהי סיבה שהלך לחרן. דאם היה עולה בדעתו ליקח מבנו' לבן במקום לשלוח אליפז להרוג יעקב היה הולך הוא לחרן ובדרך היה הורג ליעקב אבינו עליו השלום ולוקח לאה או רחל ולא היה הולך יעקב לחרן. אך עתה שלח אליפז להרוג ליעקב ואליפז ריחם עליו ולקח כל אשר לו בעד נפשו ויחי יעקב:
ד ומתוך הדברים הנה נגע זה על פי הבא"ר מאמר ב"ר על הסדר כאן בתחילה ראש הסדר וז"ל רשב"ן פתח שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפני ולמעבדני מאין יבא עזרי אליעזר עבד אבי אבא מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים ואני לא נזם א' ולא צמיד א' וכו' חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ח"ו וכו' עזרי מעם ה'. ואפשר כי כלפי אשר ידע אשר עשו האלהים עשה שיהיה סמו"י מן העין ולא השגיח לדברי אביו לקחת מבנות לבן ועי"ז לא הלך עשו לחרן ולא הרגו ושלח אליפז וכו' אמר שירה שיר למעלות אשא עיני לא כעשו אשר הלך חשכי' ועיניו בל חזו אני אשא עיני. ובפרק שירה בעצמו ציער דיליף ריקם וחזר לומר שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו:
ה אמנם אפשר לומר כי על ידי אשה יראת ה' בשתים יתחתן תורה ועבודה. ריש תור"ה כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כי לחמ"ו הוא לאכול לחם זו תור' כמשז"ל ובעניותנו במ"א כתבנו טעם לדבר. ועל העבודה דמאן דאיהו אדם אשר לו נש"א יקריב ואי לא לא יקריב כמו שאמר בזהר הקדוש ריש ויקרא דע"ז נענשו נדב ואביהוא. וז"ש שיר בשביל מעלות אשא לשון נשואין שיש מעלות בנשואין אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפני ללומדים כי בנשואין יוסיף לקח ולמעבדני העובדים עבודת ה' ומקריבין קרבנות. אך דא עקא מאין יבא עזרי זו אשה מלשון אעשה לו עזר כי עבד אבי אבא וכו' חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי עזר"י מעם ה' עושה שמים וארץ ועתה הוא מזווג זיווגים כמו שאמר ר' יוסי למטרונא ורמז שמים וארץ ר"ל עשירים ועניים כמו שאמר ס' חרדים על פ' האזינו השמים כלומר שהוא יתב' מזווג זיווגים לעשירים ועניים. ואפשר כי ע"י הזיווג אזכה לעושר כמשז"ל ודוק:
פרק ג
א וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:
ב רבינו בעל הטורים בפרפארותיו כתב סול"ם גימט' ממון וגימט' עוני כי זה ישפיל וזה ירים. סלם גימט' סיני ואותיות למס שהראהו מעמד הר סיני ורמז לו את הגלות עכ"ד וכונת רמז הראשון דסולם גימט' ממון וגימט' עוני היינו כמשז"ל דהקב"ה עושה סולמות מוריש ומעשיר. ואפשר דיען שיעקב אבינו עליו השלום היה הולך לישא אשה בא הרמז שהכל תלוי באשה עושר או עוני כמשז"ל וכמו שפירש הרב זב"ג זה ישפיל וזה ירים כי כוס כי האשה מכונית כוס כמשז"ל לא ישתה בכוס זה וכו':
ג ובהכי ניחא לי מאמרם ז"ל [בפרשתנו ובבמדבר רבה פ"ג] דר' יוסי השיב למטרונה ששאלה לו כי הקב"ה בששת ימים ברא העולם ואחר כך מה עושה. שהוא מזווג זיווגים ויש מי שאומר שלא כך השיבה אלא שה' עושה סולמות ע"ש ולפי האמור דא ודא חדא היא ובין למר ובין למר הני בי תרי איתנהו כי הכל תלוי בזכות ומזל האשה עושר או עוני כאשר חכמים הגידו. וזהו שאמר הכתוב מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות ואז"ל בכי ושירות או עניות או עושר ונמצא דבין מ"ד שהשיב ר' יוסי מזווג זיווגים ובין מ"ש שעושה סולמות הכל הולך אל מקום אחד כדבר האמור:
ד והרמז השני כי סלם גימטריה סיני ואותיות למס היינו שאם יתעסקו בתורה שניתנה בסיני שפיר ואם יעזבו התורה גלות למס וכמש"ה על עזבם את תורתי. ואמרו בתנא דבי אליהו כי כל הצרות הבאות לכלל ופרט מישראל וב' חרבנות הכל בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת ע"ש:
פרק ד
א וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ־לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
ב אפשר לפרש במשז"ל כי כאשר ישראל הם במדרגה התחתונה יש מקוה לישראל שיעלו כמש"ה כי שתה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו. וכבר ידוע כי כל מעשה אבות הם סימן לבנים תבני' כל רמ"ז אשר יעברו ישראל. והנה יעקב אבינו עליו השלום באותו פרק היה בתכלית העוני כי אליפז לקח הכל עני היה באותה שעה כי לא הי"ל כר וכסת ויקח מאבני המקום. ואחר זה בא לחרן והתחיל לעבוד ועל ידי זה הי"ל התקוממות והי"ל נשים ובנים ויגדל מאד. וזה סימן לבניו אנחנו זרע ישראל כי כאשר נגיע למצב שפל מאד אחר זה עלה נעלה. וז"ש הארץ אשר אתה שוכב עליה דייקא מבלי כר וכסת בתכלית העוני. זה לך האות לעלות במעלו' עד שתהיה שליט על הארץ לך אתננה ולזרעך כי מכאן ואילך חושבנא טבא שכבר הגעת לתוקף העוני. ואתה סימן לבניך והיה זרעך כעפר הארץ כלומר בבא ישראל בשפל המדרגות כעפר יש להם לשמוח וזהו והיה לשון שמחה. כי אחר זה השפלות ופרצת ימה וקדמה. וכי תימא מה טעם יהיה זרעי בכל כך שפלות כעפר ויהיו בגלות. לז"א ונברכו בך כל משפחות שיתוספו גרים ולברר כל ניצוצות הקדושה וז"ש ונברכו על דרך משז"ל על פ' והיה ברכה כבריכה זו וכו' ואחר זמן רב בא לידי ס' מנחה בלולה וראיתי שפירש קצת ממ"ש ע"ש:
פרק ה
א וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ־לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:
ב והנה ידוד נצב עליו. אפ' לרמוז דר"ת עניו כי העניו מרכבה לשכינה וכמו שאמר פ"ק דסוטה אני את דכא. והעניו מאריך ימים כמו שאמר הוי קבל וקיים ורמוז בסופי תיבות הנז' חי. ורש"י פירש נצב עליו לשמרו. והנה הרב זב"ג כתב דלומד מקרא מלאך שומרו ולומד תורה שבעל פה ה' שומרו ע"ש דף כ"ט ע"א. וא"כ הכא דכתיב והנה ה' נצב עליו לשומרו מוכרח דהיה לומד תורה שבעל פה דה' שומרו. ואפשר דזה טענת רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ויקץ יעקב משנתו ממשנתו דעסק בתורה שבעל פה ודוק:
ג אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. תימה שקרא לזקנו אביו ולאביו לא קרא אב נ"ל לפי שיעקב היה בחיי אברהם שהיה עוסק בתורה ובמצות והיה מחבבו ביותר ומרוב חיבה היה קורא אותו בני לכך הקב"ה קראו אביו אבל יצחק שהיה אוהב עשו הרשע יותר ממנו לא קראו הקב"ה אביו. רבינו אפרים בפי' (כתב יד). וחוץ מן הפשוט כמה טעמי' יש בהן בנותן טעם לגודל אהבת אברהם אבינו עליו השלום לב"ר ב"ר חנ"ה וחסדא יעקב אבינו עליו השלום. שבשבילו נצול מאור כשדים כמו שאמר יעקב אשר פדה את אברהם. והיה גם הוא גלגול אדם הראשון ויתקן ג"ע ועל ידו יושלם התקון של ע"ז ש"ד ג"ע שפגם אדם הראשון. ובעבור ט"ו שנה גימטריא י"ה שלמדו יחד הוא אברהם אבינו עליו השלום וב"ן מגדו"ל יצחק אבינו עליו השלום וב"ן הים גדול יעקב אבינו עליו השלום היה יסוד עה"ז ועה"ב שנבראו בי"ה כמו שאמר בנימוקי תלמידי רבינו יהודה החסיד (כתב יד). והכל ידע אברהם אבינו עליו השלום ברוח הקדש וידע יקר תפאר"ת גדולתו בשמים ואשר דיוקנו חקוקה בכסא כבוד וכהנה וכהנה לכן חיבה יתירה נודעת לו ליעקב אבינו עליו השלום מזקנו אברהם אבינו עליו השלום י"תר חוב"ב אמר אליו בני אתה ועל כן היה דבר ה' אליו אלהי אברהם אביך כאשר דיבר בקדשו רבינו אפרים:
ד ומן האמור יגדל נא כח לימוד רבותינו זכרונם לברכה במדרש והזכירו מור"ם י"ד סי' ר"ם על פסוק ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. דאם יעקב אבינו עליו השלום אשר זקנו גדלה מאד חיבתו עמו וקוראו בנו ואסכים מאריה על ידיה ואמר לו אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק עם כל זה כתיב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. על אחת כמה וכמה באדם דעלמא לגבי זקנו:
ה איברא דעל פי הדרש הנה נא לי ההדיוט טעם כעיקר דרך דרש לאשר זבח זבחים לאלקי אביו יצחק כמו שכתבתי בעניותי במקומו. ולפי זה היה ס"ד לומר דאין ללמוד כל כך שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו. אמנם דברי רבותינו זכרונם לברכה דברים המצודקים והם עיקר:
פרק ו
א וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה־יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
ב בעבור שלא קיים נדרו מתה רחל דאמרו בעון נדרים אשתו של אדם מתה והקשה אחד מהרבנים דהא אמרו וכי תדור נדר לא תאחר לשלמו וכו' עד והיה בך חטא ואמרו בך חטא ולא באשתך חטא ואמרו אם שהה אדם את נדרו ג' רגלי' מגיע לו החטא לבדו אבל אם עבר אותו ולא שלם מגיע החטא בו ובאשתו ובניו. הגהה בנימוקי רבינו ישעיא (כתב יד):
ג ועיין בחידושי הר"ן לסנהדרין על דף כ"ב ובמה שכתבתי בעניותי בס' הקטן פתח עינים שבת דף ל"ד ע"ג בס"ד:
פרק ז
א וַיִּקַּח־לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח־וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת־מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל־הַמַּקְלוֹת:
ב יש לתמוה על יעקב אבינו עליו השלום איך התחיל לרמותו עד שלא רימהו שהרי תנאי היה ביניהם לפי המזל כל שה נקוד וטלוא וכו' יהיו ליעקב והנותרות ללבן ומי הרשהו לפצל מקלות ליחמנה במקלות י"ל שכל מה שהיה עושה על פי המלאך היה עושה כדכתיב ויאמר אלי מלאך האלהים שא נא עיניך וכו' ועי"ל לכך פצל יעקב אבינו עליו השלום המקלות לפי שלבן התחיל לרמותו ולהפר התנאי שהיה ביניהם שיעקב אבינו אמר אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא ולא אמר הסר משם התישים הנקודים והטלואים והעזים הנקודו' והטלואות הזקנ' שא"כ איך תלדנה הצאן נקודים אם לא תיחמנה העקודים ולבן אמר הן לו יהי כדברך מה כתיב אחריו ויסר ביום ההוא את התישים הנקודים גם את הזקנים הסיר שלא כתנאי ולא די לו אלא וישם דרך שלשת ימים הרחיקן לגמרי שלא תוכלנה הצאן לראות עוד ולקח יעקב אבינו עליו השלום המקלות ופצל אותם להיות במקום התישים והטלואים לקיים מ"ש עם נבר תתברר. הגהה. יש לשאול למה לקח יעקב אלו הג' מיני מקלות לבנה לוז וערמון יותר משאר מינים ונ"ל לבנה על שם לבן לוז על שם ונלוזים מעגלותם ערמון ע"ש הערמומיות שהיה עושה לו כדכתיב ויחלף את משכורתי וכו' וכדי שידעו וישכילו המשכילי' כי לא על חנם עשה. נמוקי רבינו ישעיה ז"ל:
ג ואפשר לרמוז ואזהרתיה מהכא לחוטא שימהר לשוב וישען בזכות אבות אברהם יצחק וישראל וזה רמז ויקח לו יעקב שהלך דרך עוקבא יחזור בתשובה וישען בזכות אברהם יצחק ישראל שסופי תיבות מקל ובזכותם ותשובתו לבנה יתלבנו עונותיו וכל שעה לח שיחשוב שעתה הוא שב מפני שהיצה"ר לוז נלוז ומליז וצריך וערמון שיהיה ערום ביראה ויפצל בהן פצלות לבנות שבכל ערמות יגלה ליבון מעשיו לגלות האור מחשוף הלבן ע"י קבלת היסורים שיתלבנו נר"ן ביסורין וז"ש אשר על המקלות:
ד אנכי האל בית אל תימה בראשונה אמר ויאמר אליו מלאך האלהים ואחר כך אמר אנכי האל בית אל וי"ל דמות מלאך היה וכן הוא במשה וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. רבינו ישעיה ז"ל בנמוקיו (כתב יד):
פרק ח
א וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:
ב אמרו רבותינו זכרונם לברכה וכן הוא בתרגום יונתן שהתפלל על ע"ז ג"ע ש"ד. ואפשר לרמוז בכתוב שז"ש וידר יעקב נדר על ג"ע להצילו מהם וז"ש לאמר דדרשוהו פ' ד' מיתות לאמר זו ג"ע אם יהיה אלהים עמדי ולא אכשל בע"ז. ושמרני בדרך מש"ד שרמוז בתיבת דרך כמו שאמר בבראשית רבה. וכי תימא מה מקום לנדר ותפלה זו והלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים לזה אמר אשר אנכי הולך כלומר כי כבר אני מעצמי הולך בדרך טובה ואיכא אתערותא דלתתא ולכן אני שואל עזר שישמרני מיצה"ר מאחר דאיכא אתערותא מלתתא אקרא אל השמים מעל ה' יגמור בעדי כמשז"ל דאלמלא הקב"ה עוזרו וכו':
ג ועוד אפשר לומר במשז"ל ע"פ ודור ואנשיו הולכים בדרך ענוה ואז"ל שהעניו מרכבה לשכינה וכמו שאמר אני את דכא וז"ש אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכי תימא הקשית לשאול ולומר אם יהיה אלהים עמדי שהוא דבר מופלא לז"א בדרך הזה כלומר בענוה המכונה דרך שאני עניו בזאת אני בוטח לשאול אם יהיה אלהים עמדי כי כך היא המדה כביכול כי הוא אמר אני את דכא. ונתן לי לחם רמז שיזכני לתורה הנקראת לחם לאכול שאוכל לחדש ולכוין לאמיתה של תורה והיא אכילת הנפש ובגד ללבוש רמז לחלוקא דרבנן הנעשה מתורה ומצות שאזכה להשלים לבוש הנשמה וישיבתי עם לבן לא תגרום לי ביטול תורה ומצות:
פרק ט
א וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת־הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:
ב מאמר בפסיקתא זוטרתא על בראשית שמות (כתב יד) לרבינו טוביהו ז"ל והנה באר זו תורה והנה שם ג' עדרי צאן משה אהרן ומרים שבזכות' נתנו לישראל ג' מתנות טובות כי מן הבאר ההיא ישקו, אלו ישראל שקבלו התורה להגות בה יומם ולילה והאבן גדולה ע"פ הבאר אלו הקושיות שבכל ענין וענין ונאספו שמה כל העדרים אלו הת"ח וגללו את האבן מע"פ הבאר שמוציאין הקושיא ממנה ואחר כך והשקו הצאן אלו ישראל שנקראו צאן שנאמר ואתנה צאני והשיבו את האבן ע"פ הבאר שאומרים דבר בשם אומרו עכ"ל וצריך להבין דכליה קרא ברמז התורה ומה ענין ג' מתנות שזכו ע"י משה אהרן ומרים בין הדבקים. ותו ג' עדרי צאן לרמז משה אהרן ומרים לא א"ש. ותו רובצים עליה דחוזר לבאר איך יתפרש על משה אהרן ומרים שבזכותם זכו לג' מתנות:
ג ויראה פשוט דנודע משז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן כי צרת המזונות והמלבושים וכיוצא הן הנה היו לאבן נגף לישראל המטרידים שלא יוכלו לעסוק בתורה. וגם מי שנדבה רוחו לשאת בעול התורה ואין לו עסק אחר טרדת מחשבת אוכל נפש לו, ולביתו מונעתו להבין ולהשכיל כדחזי ולכך נתנה תורה במדבר שהיו אוכלין מן ושותים באר מים חיים וגם ענני כבוד עליהם לבל יכם שרב ושמש והיו מיושבים בלי טרדות ולבם פתוח ללמוד תורה. וז"ש וירא והנה באר שהיא התורה בשדה שנתנה מקום הפקר במדבר. וכי תימא על מה זה לא נתנה תורה בעיר גדולה נאוה כירושלם וכיוצא לז"א והנה שם שלשה הם משה אהרן ומרים שבזכותם היו מן ובאר וענני כבוד ולא היה לישראל שום טרדה. ועל ידי כן עדרי צאן שהם ישראל רובצים עליה על התורה שלא הי"ל טרדה לא בגופם ולא במאכלם ומשקם כלל ולכן נתנה שם התורה. וכפ"ז והנה שם שלשה ירמוז למשה אהרן ומרים אלו התיבות דוקא. ומ"ש עדרי צאן רובצים עליה קאי על ישראל כאמור:
פרק י
א וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן־רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ:
ב רבותינו זכרונם לברכה פירשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו כשרה. ואפשר לומר במ"ש דרוב הבנים דומים לאחי האם וזה מטעם שהאשה לבה גס בה באחיה ותמיד היא חושבת בהם ובם כל מעייניה. וכפ"ז רבקה שהיתה צדקת גמורה בתכלית הטוב ודאי הסיחה דעתה ותשלך המ"ת ארצה אח לצרה וירץ לבן החוצה. וא"כ בניה אין טעם שיהיו דומים ללבן. וז"ש ויגד יעקב לרחל אין הגדה אלא דברי חכמה כי אחי אביה הוא רמאי כמותו. ולא תימא שזה מצד דרוב הבנים דומים לאחי האם וא"כ יהיה דומה לגמרי רשע כמותו אין זה כי אם דוקא לקיי' עם עקש תתפתל אך בן רבקה הוא כשרה דלא שייך ברבקה שבניה כאחרים שידמו לאחיה. ורמזה לה בזה מה שאז"ל צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה וז"ש כי אחי אביה הוא הלא מראש יצטער במרמות אביה ויבקש אופן לינצל ממנו כי תחילתן יסורין ובסוף ינצל ויהיה בן רבקה שוקטת ושלוה וכך היא המדה צדיקים סופן שלוה:
פרק יא
א וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:
ב אפשר שלבן ברמאותו רמז ליעקב אבינו עליו השלום מחשבתו ויעקב איש תם יושב אהלים לא הבין רשעותו ועי"ז נשא שתיהן ואפשר שזהו רמז הכתוב הנז' ויעקב איש תם מסיבת תמותו לכן היה יושב אהלים מלשון שובו לכם לאהלכ' כלומר מצד שהיה תם הי"ל אהלים ר"ל נשים רבות כי אם היה פקח ורמאי לא היה לבן יכול לו אך מסיבת תמותו הוכרח להיות יושב אהלים רבות שנשא לאה ורחל. או אפשר שמסיבת שכבר נשלם תיקון אדם הראשון מע"ז ע"י אברהם אבינו עליו השלום ומש"ד ע"י יצחק אבינו עליו השלום ומג"ע על ידו א"כ היתה מטתו שלימה וצריך להוליד י"ב שבטים לתקן השכינה ולכן הוכרח לישא ד' נשים וז"ש ויעקב איש תם גבר שלים כמו שתרג' אנקלו' שכבר הושלם התיקון על ידו לכן היה יושב אהלים כלומר נשא נשים רבות להשלים לידת י"ב שבטים שיהיה התקון שלם:
ג נחזור לעניננו שלבן ברמאותו רמז לו שדעתו לרמותו כי אז"ל שכל העולם היו אומרים שתי בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה וכו' וזה רמז לו לבן כי מדרך ארץ רחל לעשו שהוא הקטן עתה שמכר הבכורה וזאת אינה שלך כי לאה לך יאתה. אמנם עתה שרצית רחל טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אח"ר מסט"א עשו כי גם זאת שהיא של עשו אתננה לך. אבל על הגדולה אין אומר ואין דברים שהיא שלך. ולא תימא כי הגדולה על מגן ויצאה חנם אלא שבה עמדי אין ישיבה אלא עכבה שתתעכב עוד ז' שנים ונמצא דבעומק הדברים רמז לו. וז"ש לו אחר כך לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה וכו' כלומר הבכירה כבר היתה לך ומה שעסקנו על רחל היה דבר נוסף על הגדולה וכמו שרמזתי לך ולכן מלא שבוע זאת וכו':
ד ואפשר לומר קצת בסגנון אחר דרמז לו דהוא רוצה לתת לו לאה וכיון שנותן לאה לו שהוא קטן כי לבן אינו רוצה שיעקב יהיה הבכור ועשו הקטן דעשו מסטרא דיליה אלא הוא סובר דעשו הגדול וכיון שנותן לאה לקטן שוב אינו יכול לתת רחל לעשו שהוא הגדול ואם כן צריך ליתנה לאחר כלומר לאיניש דעלמא שאינו קרוב וז"ש טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר כלומר מאחר דלאה ודאי אני רוצה להשיא לך עתה א"כ רחל הקטנה אינה ראויה לעשו הגדול וצריך לתתה לאיש אחר שאינו קרוב ולכן טוב תתי אותה לך. והכל בשכר פעולה וז"ש שבה עמדי לשון עכבה כאמור. ומ"ש לו לא יעשה כן במקומנו וכו' כלומר לא תסבור שאני מודה שאתה בכור ולזה נתתי לך הגדולה לא כי אלא הטעם שנתתי לך הגדולה הוא מצד כי לא יעשה כן במקומנו וכו'. ועתה שלקחת הגדולה נפסלה הקטנה לעשו שהוא הגדול ולכן מלא שבוע זאת וכו'
ה ועוד יראה לומר דז"ש שבה עמדי הוא מתורת דרך ארץ שיעקב אבינו עליו השלום אמר לו אעבדך שבע שנים כעבד והוא השיב לו שבה עמדי כמוני כמוך ולא כעבד. או אפשר דגם זה ברמאות אמר ידעתי כונתך שאמרת אעבדך שבע שנים שתהיה כעבד עברי דכתיב כי טוב לו עמך לז"א שבה עמדי לא שתהיה טוב עמי רק שתשב עמי לבד. ואומרו ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה יש לדקדק באהבתו אותה יתר. ותו אדרבא מצד אהבה הי"ל למעט הזמן. ואפשר ע"ד מ"ש ביומא והוציא אותה ולא שיוציא אחרת עמה והכא בההוא פחד' הוה יתיב יעקב אבינו עליו השלום שירמ' אותו בלאה וכמשז"ל שאמרה לו רחל ולזה חשב כי אקח מועד לזמן ארוך ביני ביני יזדמן איזה זיווג ללאה וז"ש ויהיו בעיניו כימים אחד' באהבתו אותה ולא לאחרת ולכן אמר ז' שנים והיו כימים אחדים דסבר שתנשא לאה ותשאר לו רחל בלי פקפוק וזהו באהבתו אותה:
פרק יב
א וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה־יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
ב אפשר במ"ש הרב כנה"ג י"ד סי' רמ"ט משם תשובה (כתב יד) למהר"ם טריויס דמי שנוהג לעשר כספים אינו חייב להפריש מעשר ממה שצריך לפרנסתו ע"ש וכלפי זה אמר יעקב אבינו עליו השלום שהוא נודר כי מהכל יעשר אף מה שצריך למזונותיו וז"ש וכל אשר תתן לי כל דייקא ואף ממזונותי שעליהם אמרתי לחם לאכול ובגד ללבוש שהם לי כמו שפירש הרב מהר"י אשכנזי זלה"ה במ"ש תן לו משלו דהיינו מהעודף על צרכך כי כל מה שאתה צריך הוא שלך כי הוא נותן לחם לכל בשר שאתה ושלך כלומר הצריך לצורכך שלו וכו' ולזה נדר יעקב אבינו עליו השלום וכ"ל אשר תתן ל"י. ואחר זמן רב בא לידי ס' מנחה בלולה וראיתי שכתב שכונת יעקב אבינו עליו השלום שאם יתן יותר על שאלתו יעשר ע"ש ולי ההדיוט נראה להפך כדאמרן:
ג ובאופן אחר יר' במה שידוע דאברהם אבינו עליו השלום ויצחק אבינו עליו השלום קיימו מעשר כמו שאמר הרמב"ם והראב"ד פ"ט דמלכים והשתא יקשה דמאי רבותיה דיעקב דנדר בזה והלא משום אל תטוש תורת אמך מחוייב במעשר ואפי' שלא יהיה חייב מן הדין כמשז"ל בתורת המנהגות. לא גרע זה מכל הדיוקים והסייגים שנהגו אבותיו הקדושים שהוא נהג והוסיף עליהם ואין זה מן החדש. אך רבותיה דיעקב אבינו עליו השלום משום שהיה בח"ל והמצות עיקרן בארץ ישראל כמו שאמר הרמב"ן בטעם שנשא שתי אחיות וכ"ש למנהגים. ותו דלאוסופי אתא דאלו אבות הפרישו מעשר מתבואה וריוח והוא נדר בכל אף מהבנים כמשז"ל וז"ש וכל אשר תתן כל דייקא בכל מקום עשר אעשרנו ולא להתעשר ח"ו אלא לך לשמך דוקא:
ד ועוד נראה במ"ש הרב כתנות אור בטעם יעקב אבינו עליו השלום שאמר אעבור בכל צאנך וכו' והיה לו ליקח רביע או חומש וכיוצא כפועל אלא דאמרו בבכורות דף נ"ו לוקח פטור ממעשר ומוכח מהש"ס במציעא דכל שהפועל לוקח בשכרו הוי כלקוח ולכן רצה להתחייב במעשר כמו שאמר הראשוני' מביאין פירותיה' וכו' עכ"ד וז"ש וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו אשתדל שיהיה חייב במעשר וזהו עשר ואחר כך אעשרנו לך:
ה או אפשר דאף דלקוח פטור הוא רצה להתחייב בכל וז"ש וכל אשר תתן לי עשר אף שהוא כמעושר כגון לקוח אעשרנו לך ולא אעמוד על הדין לפטור הלקוח אלא גם את הכל אני מעשר:
ו ועוד יראה שכונתו לומר דמהמעות יפריש מעשר ואחר כך קונה בהם ומעשר הלקוח ונמצא שמעשר שני פעמי' וז"ש וכל אשר תתן לי בין לקוח וכיוצא עשר אעשרנו תרי זימני שכבר עשרתי מהמעות ואחר כך עוד אעשר מהלקוח ומה שחקר הרב הנז' אמאי לא עשה יעקב אבינו עליו השלום עם לבן כפועל לשליש ולרביע וכיוצא כבר המפרשים תירצו בזה ע"ש:
פרק יג
א וַיִּשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי בְנֵי־לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל־אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ־עָשָׂה אֵת כָּל־הַכָּבֹד הַזֶּה:
ב יש להבין תיבת לאמר דלא שייכא כי הם היו מדברים ביניהם ואנקלוס תרגם דאמרין ואינו כמשפט תיבת לאמר בכל מקום. ואפשר שהכונה שהיו מדברים בקול רם סמוך ליעקב כמדברי' ביניהם וכונתם לאמר ליעקב. ופירוש לקח יעקב את כל אשר לאבינו אפשר לומר דידוע מ"ש הרב האר"י זצ"ל שהעושר הוא שפע היורד מלמעלה ולכן רבי היה מכבד את העשירים שהם נשפעים שפע ברכה מן השמים עכ"ד. ובליקוטי תורה הנדפס מחדש (חלק מנוף ע"ח שסידר הר"ם פאפירס) ראיתי פ' וישלח שכתב וז"ל ויותר יעקב לבדו אמרו רבותינו זכרונם לברכה שחזר על פכים הנה נודע וכו' חביב עליהם ממונם כי להיות שנשפע מלמעלה כי אם אינו צורך לו לא היה נותן לו אותו דבר הקב"ה לכן חזר על פכים קטנים כי אם לא היה חוזר היה נר' כאלו אינו רוצה אותו וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך להדר עליו לכן חזר להורות שחביב עליו עכ"ל. וכן ברצונו יתברך הסט"א משפעת לגוים עושר וכבוד. ואלה הם דברי לבן דמאחר שהוא ח"ל ולבן ראש הפעור במקום ודאי הוא שפע על יד סט"א. ומה לו ליעקב הקדוש מסטר' דקדושה בשפע הזה והרי זה גונב וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו דכל זה שפע הבא על יד סט"א ראוי דוקא לאביהם מקור הסט"א ראש לחולי. ומאשר לאבינו כלומר מהשפע הנשפע לאבינו עשה את כל הכבוד הזה וגנוב הוא אתו בדרך נסתר לא גנבה ממש:
ג ועוד אפשר לומר במ"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין דהצדיקים אחרים נזונים בזכותם והם אין להם כלום. וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו כלומר מעת שהוא אבינו שזכה לבני' אנו בריא מזלנו כי ז"כר גימט' ברכה וכל זמן שלא נולדנו שהיו רחל ולאה אחיותנו גם אבינו עצמו לא הי"ל מזל כי נקבה גימט' נז"ק כמשז"ל. ואפי' תימא כמו שאמר לו אבינו נחשתי ויברכני ה' בגללך וזכות יעקב גרם עושרנו. מ"מ הצדיקים אחרים נזונים בזכותם ואינו מועיל להם זכותם א"כ מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה דזכותו לא תועיל לו. ונהירנ' דזה שנים ראיתי בס' ריח שדה [אחר זמן נזדמן לידי ס' ריח השדה ויש שינוי גדול בין מ"ש ז"ל למה שישבתי הכתובים וכמדומה שמה שהבין בתשו' חוות יאיר ובזה פירש הכתובים היא הנחה שוברת כאשר יראה המעיין איברא שלשון הרב חו"י מגומגם ונראה דיש ט"ס ע"ש ודו"ק]. שפירש במ"ש בגיטין דף ל' ע"ב אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מית חברך אשר אתעתר לא אשר וכתב הרב חוות יאיר סי' ח"ן דודאי לא שכיח כי יעשיר איש הרבה בזמן קצר אך אם סוחר במרגליות או נושא ונותן עם עשירים גדולים אפשר שיתעשר וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו דלא אפשר בזמן קצר להתעשר כל כך וכי תימא דעוסק עם עשירים גדולים אפשר שיתעשר או עוסק במרגליות והכא יעקב תרתי איתנהו ביה מתעסק בעשתרות צאן שמעשרות וגם עם לבן עשיר גדול א"כ עכ"פ מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. וכעת אין הס' הנז' מצוי לראות דבריו אם הם בסגנון זה או בסגנון אחר:
ד ובזה נבא להבין מ"ש רחל ולאה הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספינו כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו. ודבריהם באו לסתור דברי אחיהם שאמרו לקח יעקב וכו' ולכן אמרו שאדרבא הוא גזל מעמנו כי מלבד שלא נתן נדוניא אלא מכרנו ועכב שכר פעולה ולא שגזלת או שעסקת עם עשירים ונתעשרת בזמן קצר כי זה עשרים שנה שהוא חייב לנו שכר שנה שנה ועתה אתה לא לקחת ונהנית משפעו רק כי כל העושר אשר הציל אלהים שהפרישו ממנו שהוא חוב עליו ובזה נסתרו דברי אחיהם פשטן ונסתרן שאתה לא גזלת ולא נתעשרת בזמן קצר רק חלף עבודתך בעשרים שנה ולא אתה לקחת כי האלהים הוא כביכול הפרישו מממונו שהוא חייב בזה. וכי תימא סוף סוף מעשה נסים הוא ואין נהנין ממעשה נסים כמו שאמר פ"ג דתעניו' לז"א לנו ולבנינו הוא כלומר אין נדון זה דומה למעשה נסים דאין הנעשה לו נס יכול ליהנות אלא בניו כמו שאמר המפרשים אבל הכא לנו ולבנינו הוא כי אין הנס להמציא הענין אלא להפרישו לנו דהעושר הזה היה הולך לאבינו רק האלהים עשה שיבא לנו ואינו נס כיון דאיתיה בעולם העושר וכמו שאמר המפרשים שם פ"ג דתעניות:
פרק יד
א יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב־מִטּוֹב עַד־רָע:
ב הראשונים ז"ל פירשו במאי דקי"ל המודר לדבר עם חבירו כותב לו כתב וז"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע משום כי דבר ה' אשר היה הוא השמר לך מדבר עם יעקב וכיון דרחמנא אמר מדבר יכולני להזיק על ידי כתב שאכתוב לאחר להרע עכ"ד. ואפשר בסברא אחת שיש בתשובות הרב חוות יאיר דאף דקי"ל אמירה לגוי שבות אם אמר לגוי שיאמר לגוי אחר שרי וז"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע אבל ה' גזר עלי שלא ארע אני ולא על ידי אחר וז"ש אמר אלי לאמר לאחרים ג"כ השמר לך מדבר וכו' וא"כ אני מוזהר שלא אעשה רע לא על ידי ולא על ידי זולתי אבל מ"מ אפשר על ידי אמירה לאמירה שאומר לאחד שיאמר לאחר להרע. ועוד יש להרחיב זה דהמצות צריך לעשות אליהם גדר כמו שצותה תורה ושמרתם את משמרתי ופירשו רבותינו זכרונם לברכה עשו משמרת למשמרתי וזהו כוונת לבן שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע כלומר שעל פי הדין הגמור יכול אני אך מצד שמצותו יתברך צריכה משמרת וגדר איני עושה ועל פי דרכנו שיעור דבריו הם דאם ה' לא היה רומז שלא יעשה על ידי אחר א"כ המצו' היה שלא יזיק להם הוא עצמו ומשמרת שלא יאמר לאחר שיזיק על דרך שאז"ל אמירה לגוי שבות אבל אמירה לאמירה היה מותר כסברת מאן דשרי באמירה לאמירה לגוי ולא יש בה משום שבות. אמנם עתה שגם אמירה לאחר ציוה ה' כדמשמע מתיבת לאמר א"כ הגדר יהיה אמירה לאמירה לכן בשג' מן הדין אמירה לאמירה אינה בכלל הציווי. מ"מ אין אני עושה עמכם רע לעשות משמרת למצות ה'. ומה גם כי כשהמצוה היא בפרטות היא חמורה מאד שאין לחוטא כפרה כמו שאמרו המפרשים וז"ש אמר אל"י דמצותו עלי חובה אימתני ותקיפא כי אלי היה הדיבור. או אפשר קרוב לזה במה שכתבנו בעניותנו במקום אחר דנראה דמצות כל איש אשר ימרה את פיך יומת הנאמרת לגבי מלך. אינה אלא היכא שהמלך מצוה פה אל פה אבל לא על ידי כתב או שליח. והיינו דאמר אמר אלי ואני נצטויתי בפרטו' וחמירא סכנת' דאפי' למלך בשר ודם יש בו חיוב מיתה משא"כ אם היה על ידי שליח:
פרק טו
א וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי־נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת־אֱלֹהָי:
ב אפשר במ"ש הרמב"ן דהמצות הם משפט אלהי הארץ ומשו"ה נשא יעקב אבינו עליו השלום שתי אחיות ולכן מתה רחל כשהגיע לארץ ישראל. וכתב הרב שער אפרים סי' ס"ו דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי היכא דכשהאיסור בעולם הותר לו עיין שם באורך וז"ש ועתה שכבר נשאת אחיות וכבר עברת על דתך בטענת שהמצות משפט אלהי הארץ וסברת הואיל ואשתרי אשתרי כיון דהאיסור היה בעול' כי נכסף נכספת לבית אביך שהם בארץ וקבלו התורה ועל כן הותר לך גם בארץ דאמרינן כיון דאשתרי אשתרי. ואומרו הלך הלכת כלומר שהלך בעצה כמו שאמר הרב שרש ישי ריש רות שהליכה הוא בעצה ואתה נתיעצת להתיעץ עם בנותי והסכימו על ידך וז"ש הל"ך הלכ"ת. ומ"מ מבורר דהמצות אינם בח"ל ועם כל זה מעולם לא רצית לעבוד התרפים כשהית בח"ל אף שסברת דאינן נוהגין בח"ל. ועכשיו כי תלך לארץ ישראל ששם עיקר המצות משפט אלהי הארץ גנבת אלהי והוו תרתי דסתרן דכשהותר לך בח"ל לא פנית אל אלהים אחרי' וכשתלך לארץ ישראל אתה רוצה לעע"ז דאם לאו למה גנבת את אלהי. ואני שמעתי באומרים לי במ"ש כיון ששמעו א"ה כבד את אביך הודו למאמרות הראשונות וז"ש ועתה הלך הלכת לבית אביך לקיים כבוד אב ואם וממנה יוקח ראיה למאמר אנכי לא יהיה לך. וכשהיית אצלי שבטלת כבוד אביך והיה ס"ד דבו בפרק תעבוד ע"ז אז לא עבדת. והשתא דאתה הולך לקיים כבוד אב ואם המכריח אלהותו גנבת את אלהי:
פרק טז
א וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת:
ב פירש"י הקישן לראשונות באמונה ופירש הרא"ם דמיתור אחרות קדריש והקשה הרב מופת הדור, מהרח"א בעץ החיים בסדר היום דף כ"ב דהא אמרינן פ"ג דיומא ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן בגדים פחותים מהראשונים. ואפשר לומר דלעולם מיתור אחרים ואחרות דריש אלא דבא להוציא הסברא ומאי דהוה ס"ד וכל חד לפי ענינו. דהכא דהסברא דמאחר דהרבה לבן לרמותו גם יעקב לא יעבדוהו כראשונה לזה בא אחרות לומר שהיו באמונה. והתם דהסברא מבחוץ דכיון דעבודה היא יעמוד בבגדיו לזה כתב רחמנ' לאפוקי הסבר' מבחוץ תיבת אחרים שיהיו פחותים מהם ודוק:
פרק יז
א וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת־חֶרְפָּתִי:
ב אפשר במ"ש הרב עמודיה ז' עמוד עפר יעקב סי' ט"ז משם האר"י זצ"ל דאמתלאי אשת תרח נתגלגלה בדינה והוא אותיות נידה ששכבה אמתלאי נידה עם תרח. ותקונה שישכב עמה שכם וישאב ממנה כל הזוהמא ותטהר עיין שם באורך ואמרו בתרגום יונתן כי רחל היתה מעוברת מדינה ולאה מיוסף ואתחלפו עובריא וז"ש רחל אסף אלהים את חרפתי שדינה שהיתה חרפה מתוקף הזוהמא של נידה אספה ממני ותצא דינה ובן ניתן לנו:
פרק יח
א וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ־כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל־פִּי הַבְּאֵר:
ב מסרה. ישקו העדרים ולא ישקו אותם כוס תנחומין ישקו כל חיתו שדי אפשר במשז"ל כל המלמד בן חבירו תורה אפי' הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין העולם מתקיים אלא בהבל תנוקות של בית רבן ודורשי רשומות אמרו תשב"ר גר"ם ר"ת תנוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלים וז"ש ישקו העדרים שילמדו תורה לתנוקות ועי"ז יתבטלו הגזרות רעות אם מצד המלמדים שמבטלים גזרות אי מצד למוד התנוקות עצמם וז"ש ולא ישקו אותם כוס תנחומין שיתבטלו הגזרות רעות. ולא עוד אלא שמתקיים העולם בהבל שאין בו חטא וירבה השפע לכל וז"ש ישקו כל חיתו שדי כי רב השפע והטובה בעולם. או אפשר ישקו כל חיתו שדי רמז לגוים הנמשלות לחיות כידוע דיתרבה השפע לישראל ויהיו כמו צנור להריק ברכה ומהתמצית ילך לא"ה וז"ש ישקו כל חיתו שדי. א"נ הכי פירושא ע"י לימוד העדרים וישקום מי באר מים החיים התורה עי"ז יתבטלו הגזרות ולא ישקום כוס תנחומין כמדובר. אך על ראש רשעים תחול הגזרה ישקו כל חיתו שדי הגוים כוס תנחומין דיבואו להם גזרות רעות. א"נ על דרך זה במשז"ל בז"ח דגאולה העתידה היא בזכות התורה והיא בזכות משה רבינו ע"ה וכמשז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וז"ש ישקו העדרים לימוד תורה ועי"ז יבא גואל ולא ישקו כוס תנחומין ואז ישקו כוס התרעלה לא"ה וז"ש ישקו כל חיתו שדי:
פרק יט
א וְעָנְתָה־בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי־תָבוֹא עַל־שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים־גָּנוּב הוּא אִתִּי:
ב מסרה. וענתה בי צדקתי ביום מחר אל תתהלל ביום מחר. אפשר שאדם שעשה צדקה אם יאמר לאחרים וענתה בי צדקתי ביום שהוא עה"ב שנקרא עה"ב יום וגם נקרא מחר כמשז"ל ולמחר ליטול שכרם בעבור שגלה מעשיו נענש והפסיד וזהו אל תתהלל ביום מחר לעה"ב כי מענישים אותו. או אפשר בסגנון זה אימתי וענתה בי צדקתי כשלא תשבח עצמך וזהו אל תתהלל ביום מחר אז יכול לבטוח וענתה בי צדקתי. א"נ אפשר כי גם שיעשה האדם צדקה לא ידע אם עלתה לרצון או אם היה איזה פניה והרהור וכיוצא וז"ש וענתה וכו' כלומר אם כה תאמר וענתה. אני אומר אל תתהלל דמי יודע מה פגמת:
פרק כ
א וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ:
ב מסרה. עתה הסכלת עשו למען עשה כיום הזה עשה סיטים שנאתי עשה צדקה ומשפט אפשר לפרש במשז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות וגם אז"ל דבעל תשובה צריך שיתקן באבר עצמו שחטא עינים רמות לראות בתורה רגלים ממהרות לרעה שירוץ למצות וכיוצא. וגם אמרו פ' חלק מה היום מאפיל ומאיר כך עשרה שבטים עתיד הקב"ה להאיר להם דכתיב אל ארץ אחרת כיום הזה ועיקר התשובה להכיר החטא ולפרוש ממנו ולעשות טוב ולהרבות צדקה כמו שאמר הרמב"ם ה' תשובה וז"ש עתה אין עתה אלא תשובה כמשז"ל על כמה פסוקים והכונה עתה תעשה תשובה ותכיר כי הסכלת עשו שנשתטי' במה שחטאת והיה מצד היצה"ר שהוא חלק עשו הרשע שהוא אותיות עשו. ובתשובה צריך לעשות כנגדן מצות למען עשה כיום הזה מעין דוגמא של החטא כיום הזה שמאפיל ומאיר כך אף שהחשיך בדרך יאיר לו בעה"ב הנקרא יום. ואחר שהכיר בחטא עשה סיטים שנאתי לפרוש מהחטא ולשנא אשר שנא ה'. ואחר כך עשה צדקה ומשפט ועשה טוב ואז תהיה תשובה שלימה:
פרק כא
א וַתֹּאמֶר אֶל־אָבִיהָ אַל־יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי־דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת־הַתְּרָפִים:
ב מסרה. לוא אוכל לקום מפניך אם לוא יגיד ונשא עונו. אפשר במ"ש בזהר הקדוש דהגם דרחל אמנו זי"ע כיונה להפריש אביה מע"ז עכ"ז לפי שציערתו מתה בלידת בנימין ע"ש דף קס"ד. וז"ש לוא אוכל וכתיב בוי"ו אלף לרמוז דהסברא לא אוכל שצריכה היתה לומר לא אוכל להפרישו מע"ז. אך כתיב בוי"ו דבהיותו אביה היתה צריכה לו אוכל שלא לצערו. ולפי שאמרה לא אוכל והטמינה התרפים נענשה וזהו אם לוא יגיד ונשא עונו כמו שאמר בזהר:
פרק כב
א כִּי מְעַט אֲשֶׁר־הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם־אָנֹכִי־לְבֵיתִי:
ב ומתי אעשה גם אנכי לביתי. אפשר במשז"ל דכל רכושו אשר רכש יעקב אבינו עליו השלום נתן לעשו בעד מערת המכפלה המד"א בקברי אשר כריתי לי שעשה לפני עשו כרי מזהב וכסף. וז"ש ומתי אעשה לביתי היינו קברי כמו שאמר פ"ק דמ"ק ליחרב ביתך וליתיב אושפיזך דאני יודע כמה צריך להשביע עין אותו רשע וצריך הכנה דרבה כספא ודהבא מאלפי רבבה אירע בו כר"י ואמר גם אנכי לרבות לאה שגם היא עמו בקבורה. ולדרכנו יש לרמוז אעשה גימט' עש"ו. א"נ אפשר במ"ש שלים שערא מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא וז"ש ומתי אעשה גם אנכי לביתי לפרנס' כפשוטו כי בזה יהיה שלום וכן תיבת אעשה גימט' שלום כי בהיות מזונות הוא שלום הבית:
פרק כג
א יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב־מִטּוֹב עַד־רָע:
ב בס' הישר כתוב דאחרי הפרד לו"ט לבן הרשע שרטט וכתב כת"ב מריר"י לעשו שינקם מיעקב ע"ש באורך שר"ף הנוטף מעצי הכתב. ואפשר דרמאה ברמאותיה רמזה ליעקב אבינו עליו השלום לעשות קרי ביה לעשו ת' היינו עשו ות' איש עמו גונדא דחימ' עשו הסט"א ועל ידו אנקם. ונתן טעם לפגם משום פגמו ואלהי אביכם אמש אמר אלי דייקא לי ציוה השמר ל"ך דוקא אבל ע"י עשו שרי:
פרק כד
א וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:
ב אפשר לרמוז על דרך האמת. ויאמר יעקב תפארת אחי כדכתיב למען אחי וריעי כביכול מאין אתם תמשיכו מאריך הנקרא אין לתפארת אמת אותיות אתם. ויאמרו מחרן אנחנו כשל כחנו כי אנחנו בחרן בעול הגלות וחרון אף בעולם ומקוים רחמי שמי"ם יחוננו לב טהור ואז נעשה ונשמ"ע. וא"ש ההי"ב:
פרק כה
א וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל־לָבָן מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי־הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי:
ב שמעתי משם הרב המקובל מהר"י שפירא בעל מצת שמורים וכו' שפירש במה שנודע שפרצוף לאה הוא על גבי פרצוף רחל וכמו שביאר רבינו האר"י זצ"ל בסוד פ' עקב ענוה יראת ה'. ודרכנו הוא לעלות לקדושה מלמטה למעלה. וסט"א להפך. לכן יעקב אבינו עליו השלום אמר ללבן הלא ברחל עבדתי עמך למה רימיתני לשון הרמה למה העליתני לקחת לאה העליונה. והשיבו לא יעשה כן במקומנו שהוא הסט"א לתת הצעירה וכו' שמנהגם כלפי ליא ממעלה למטה וכאשר שמענו כן ראינו אחר זמן רב פירוש זה בדרשות הרב הנז' (כתב יד):
פרק כו
א וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:
ב אפשר לומר דעד עתה לא נתקנאת כי היתה מצפה לישוע' ה' אך עתה כי ילדה לאה בן רביעי שהוא יתר מחלקה שאמותנו נביאות היו וידעו שד' נשים ישא כמשז"ל. א"כ הנע"ר הרביעי מחלקי ועל כן אמרה הבה לי בנים תרי כי השלישי מחלקי לקחתו לאה. ויחר אף יעקב על שמסרה הסימנים ויאמר התחת אלהים אני כלומר אני איני תחת המזל רק תחת אלהים ואם לא היית מוסרת הסימנים היה נהפך המזל וילדת כי צריך אני להוליד שבטים אך עתה מנע ממך פרי בטן. ועל זה אמרה כשילדה אסף אלהים את חרפתי שאני עשיתי למצוה למסור הסימנים ובעלי היה מזלזל בי. ומ"ש יוסף ה' לי בן אחר כלומר שלא יהיה כיוסף שהיה בבטן לאה ודינה בבטני ונתחלפו אלא יהיה לי בן מתחילה ועד סוף. ובהקדמה הלזו שהיא מתרגום המיוחס ליב"ע כמו שאמר בכמה דוכתי אפשר לתת טעם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שעם כל השבטים נולדו תאומות חוץ מיוסף והטעם דקמי שמיא גליא שעתיד להחליף העוברים ודינה תבא במקומו לכן לא היה תאומה עם יוסף ודוק היטב:
פרק כז
א וַתֹּאמֶר לֵאָה־בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אָשֵׁר:
ב אפשר לפרש דרך פשט כי עשוי אדם שלא להשבי"ח את עצמו וקרא כתיב יהללך זר וז"ש באשרי ולא שאני משבחת עצמי רק כי אשרוני בנות וזהו באשרי כי זה שבח שאני לא שבחתי עצמי. ודרך דרש ורמז אפשר כי היא אמרה הפעם אודה את ה' ואח"ז אמרה בגד לשון בגידה וכמעט הוו תרתי דסתרן לכן גלתה שכונתה בגד גימט' ט' שהוא במספר קטן אמת ובכל אופן יהיה ט' כמשז"ל ולהראות כי באומרה בג"ד כיונה לאמת אמרה באשרי בתשבחתי לה' שאמרתי הפעם אודה אשרוני בנות שגם כשאמרתי בגד כיונתי לאמ"ת ועי"ז זכיתי כי אשרוני בנות ודוק: