פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש· רבי יהושע הרטמן
פרק ט · פסוק טז
(217) בא לבאר שאם כבר נחו ביום י"ג אדר, מדוע עשו את היו"ט רק למחרת ביום י"ד אדר.
(218) כמו שנאמר [להלן פסוק יז] "ביום שלשה עשר לחודש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה". ומדויק כן בפסוקים; בפסוקנו [פסוק טז] נאמר "ונוח מאויביהם", ואילו בפסוק הבא [פסוק יז] נאמר "ונוח" סתם, הרי שיש הבדל בין ה"נוח" של פסוקנו ל"נוח" של הפסוק הבא.
(219) התיבות "ועל זה כתיב" [שנאמרו לפני הבאת הפסוק הזה] אינן מובנות, כי עבר לדבר על הנעשה בשושן, ומקודם לכן דיבר על הנעשה בשאר המדינות. ולולא דמסתפינא היה נראה שיש להביא כאן את הפסוק הבא [פסוק יז], ולא לדלג לפסוק יח, והפסוק הבא הוא "ביום שלשה עשר לחודש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה", ופסוק זה אכן עוסק ב"נוח" שהיה ליהודים בשאר המדינות. וראה להלן הערה 226.
(220) שבשני הפסוקים העוסקים ביהודים שנלחמו בשושן ביום י"ד [פסוקים טו, יח] לא נאמר "ונוח מאויביהם", כפי שנאמר אצלנו [פסוק טז] על היהודים שנלחמו בשאר המדינות. וכן העיר היוסף לקח בפסוק יח, ותירץ כפי שיתרץ כאן.
(221) לאחר ציון 203.
(222) לאחר שנלחמו בצוררים ביום י"ד. אך לפני יום י"ד היו הרבה צוררים שנשארו בשושן [יותר מבשאר מדינות המלך], שהרי זו הסבה שאסתר ביקשה שינתן לה יום נוסף להלחם בשושן, וכמו שביאר למעלה [בין ציונים 103-113].
(223) בא לבאר נקודה חדשה; מדוע נאמר כאן "והרוג בשונאיהם", ומה היה חסר אם מלים אלו לא היו נאמרות בפסוקנו.
(224) כי יותר מסתבר לומר כך, שלאחר שהרגו את מתנגדיהם אז נחו מהם. אך בפסוק נאמר "נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף וגו'". והר"מ חלאיו לכך ביאר כאן "והרוג בשונאיהם כמו [שמות טז, כ] 'וירום תולעים ויבאש' ["שבתחילה הבאיש ולבסוף התליע" (רש"י שם)], וכך טעמו; ונוח מאויביהם אחר שהרגו בשונאיהם", ומקורו בראב"ע כאן נוסח ב. והמהר"ל מסכים לכך, אך עדיין מעיר מדוע הפסוק נכתב כך, ולא נכתב כסדר "והרגו בשונאיהם ונוח מאויביהם".
(225) ביום י"ג אדר, כשנחו בו ביום מאויביהם. וראה הערה הבאה.
(226) נראה שגם כאן יותר מסתבר לומר שכוונתו היא לפסוק הבא [פסוק יז] העוסק בשאר המדינות ["ביום שלשה עשר לחודש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה"], ולא לדלג לפסוק יח העוסק ביהודים בשושן [ראה למעלה הערה 219].
(227) פירוש - אם בפסוקנו המלים "ונוח מאויביהם" היו נאמרות לאחר המלים "והרוג בשונאיהם", הייתי משייך "ונוח" זה עם ה"ונוח" שבפסוק שלאחריו ["ביום שלשה עשר לחודש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה"], וה"נוח" התחיל כבר ביום י"ג. לכך כדי להבדיל ביניהם הוצבו המלים "והרוג בשונאיהם" לאחר המלים "ונוח מאויביהם", כדי להדגיש שה"ונוח מאויבהם" עוסק רק ביחס למתנגדים, ולא ב"נוח" של יום טוב.