אור ברסלב
פירושי רד"צ הופמן על שמות פרק כא › פסוק כח

פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן

פרק כא · פסוק כח

פסוק כו

ג. אבות נזיקין ודיני הגנב

א הריגת שור אדם (כא, כח־לו)

וכי יגח. לשון נג"ח פירושו נגיחה בקרן דווקא, וכפי שמוכיחה הגמרא במס' בבא קמא (ב, ב), אך בקשר להלכה הבאה אחת היא לנו באיזה אופן הרג השור את האדם, ועל כן נאמר בפסוק הבא 'והמית'139.

שור. והוא הדין לכל בהמה אחרת - "... מה שור האמור בסיני, עשה בו כל בהמה כשור, אף שור האמור כאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור" (מכילתא).

שור את האיש. ולא נאמר כאן. 'וכי יגח שור איש' כמו שנאמר בפסוק לה, משום שהשור ייסקל גם אם הוא הפקר.

סקל יסקל השור. אין זה שהשור נסקל כדי להעניש את בעליו בדרך זו, וכפי שסוברים פרשנים אחדים140, שכן איו מקום להענשת בעל השור כאשר שורו נוגח בפעם הראונה והוא עדיין תם. גם קשה יהיה להבין, מדוע זה ייסקל השור ולא יימסר לקרובי משפחתו של הנהרג. גם אין לראות בהלכה זו מעין תקנה משטרתית המבקשת לבער את השור המזיק מן העולם, כי אז היה אפשר לשחוט את השור וליתן את בשרו לקרובי הנהרג על ידיו. אבל יש בדין סקילתו כדי לקיים את דברי הכתוב 'ומיד כל חיה אדרשנו' (בראשית ט, ה), כלומר, לא רק מן האדם כי אם גם מבעלי חיים ידרוש ה' את דם האדם השפוך. יש לנקום דם האדם גם מבעלי חיים. אמנם אנו מתקשים להבין, כיצד אפשר להטיל על בעל־חיים אחריות למעשיו. יש שחושבים שהריגת הבהמה נועדה להרשים את האדם וללמדו, שכל מי שהשחית חיי אדם איבד את זכות קיומו ודמו בראשו141, אך בכל זאת נראה לנו שיסודה של הלכה זו הוא שגם בעל־חיים בר־עונשין הוא. הן בגן עדן נענש הנחש142, בשעת המבול נענשו גם כל בעלי־החיים143, לגבי מתן תורה בסיני נאמר 'אם בהמה אם איש לא יחיה'144, ויש הלכות שיש בהן משום התחשבות בבעלי־חיים, כגון בקשר לשבת145. ומן הדין הוא לומר, שכאשר משמעותן המילולית הברורה של מצוות־הלכות לא מובנת לנו כראוי, אל לנו לעוות את כוונתן או אפילו לנסות לכפות את דעתנו על המחוקק האלוקי. ולא בכדי נאמר במשנה146. "גם השור ייסקל וגם בעליו יומת - כמיתת השור כן מיתת הבעלים", כלומר, יש לדון את השור בבית דין כפי שדנים את בעליו, האדם.

ולא יאכל את בשרו. יש מפרשים147 שאין לאכול את בשרו של השור הנסקל משום שבלתי־טהור הוא, שכן שפיכת דם נקי מחללת ומטמאת. אבל בהחלט נראה, שיש לקבל את דברי חז"ל שאין הכתוב בא לומר אלא שבשר השור אסור האכילה גם אם שחטוהו לפני ביצוע גזר־דינו148. אילו מותר היה באכילה כמו זה של כל שור אחר, הרי ביצוע עונשו לא יהיה ניכר כלל. אל לו לשור זה לשמש מזון לאדם כמו כל שור אחר, שהרי פרץ גדרו של סדר העולם האלוקי. לדעת רשב"ם 'לא יאכל את בשרו - לא לנכרי ולא לכלב אחר שנסקל, ואף על פי שהנבלה והטריפה כתוב כבר'. כלומר, בשרו של שור הנסקל לא ייאכל על ידי שום אדם, לרבות זה שהנבילה מותרת לו, ואף לא לכלב, ובכך נאמר בבירור שהוא אסור בהנאה. ופשוט הוא שאיסור הנאה כלול באיסור אכילה זה, השוה דברי הגמרא בפסחים (כב, ב).

ולא יאכל את בשרו. הופעת המילית 'את' בקשר לפועל סביל שכיחה למדי, השוה למעלה י, ח; בראשית יז, כה. אך לעתים קרובות דורשים חז"ל מילית מיותרת כזאת, וכן גם כאן - 'לרבות עורו' (השוה פסחים שם).

ובעל השור נקי. "שמעון בן עזאי אומר. 'ובעל השור נקי' - נקי מחצי כופר, שהיה בדין, הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין ושור שהמית את האדם בתשלומין, מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, אף כאן באדם כן, ומה תלמוד לומר 'ובעל השור נקי' - נקי מחצי נזק". כלומר, מכיוון שלהלן, בשור שנגח את השור (פסוק לה) נאמר שגם בפעם הראשונה יש לשלם נזק - לפחות מחציתו - אפשר היה לטעות ולומר שגם כאשר שור ממית אדם בפעם הראשונה, על בעליו לפחות לשלם חצי כופר, צריך לומר שבמקרה דנן בעל השור נקי, אינו משלם מאומה. וראה דרשות נוספות לקטע פסוק זה במכילתא שם ובגמרא פסחים שם.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה