פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק יב · פסוק מה
תושב, ובמקום אחר "גר תושב" (ויקרא כה, מז), הוא הנכרי המתגורר בארץ־ישראל. לפי ההלכה220 מותר לגור בארץ־ישראל רק לאותם נכרים שקיבלו על עצמם את שבע מצוות בני נח, ובתור שכאלה הם נקראים "גרים תושבים"221.
שכיר הוא הנכרי העובד אצל ישראל כפועל שכיר. גם הגרים התושבים היו בדרך כלל עובדיהם של תושבי הארץ הישראליים ועל כן נחוצה הוראה מיוחדת ללמד שאין הם יכולים להיות שותפים בפסח, חרף שייכותם זו.
לפי רש"י ע"א על פי המכילתא מדובר כאן בערבי מהול או בגבעוני מהול שהוא תושב או שכיר, ואולם כבר רמב"ן מעיר שהגמרא222 דוחה דעה זו ומעמידה את הפסוק כמדבר בגר שמל ולא טבל.