פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק יב · פסוק כד
הדבר הזה, כלומר קרבן הפסח, וכפי שמוכיח פסוק כז. אין כאן משום ציווי לחגוג את פסח דורות אף הוא בבית. אדרבה, חגיגה זו תהיה תלויה בנסיבות הזמן. כל עוד הותרו הבמות, הקריבו את הפסח על גבי הבמות, ואולי אף נהגו לזרוק מדמו על סף בתיהם. מאוחר יותר הקריבו בירושלם. ומכל מקום ברור, שכבר בשנה השניה ליציאת מצרים, בהיותם במדבר, לא הקריבו את הפסח בבתיהם־אהליהם, שהרי נאסר עליהם בעונש כרת לשחוט שלא בפתח אוהל־מועד195.
לחק לך ולבניך. בציווי ה' נאמר "לדרתיכם חוקת עולם"196, ואלו משה מדבר אל העם בשפה פשוטה יותר.