אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן

פרק ז · פסוק ט

פסוק ח

כי ידבר. כאשר באו האחים בפעם הראשונה אל פרעה, היו צריכים לבוא בלוויית הזקנים והעם, ואכן גם תבעו בשם העם חופשה בת ימים אחדים מעבודת הפרך. תוצאתה של תביעה זו היתה - לחץ מוגבר. והנה עתה עליהם לתבוע את שחרור העם - בתור שליחי ה'. בתור שכאלה צפוי היה שפרעה ידרוש מהם להראות את כוחו של שולחם על ידי מופת, שהרי כבר אמר בפגישה הראשונה "לא ידעתי את ה"'16, וסירב לכל ציווי ממנו.

תנו לכם מופת. אצל פרעה היתה למופת תכלית שונה מאשר אצל ישראל. אצל הללו היה משה צריך להוכיח עצמו באמצעות המופת כשליח ה', שאם לא כן לא היו מאמינים לו ואומרים "לא נראה אליך ה"'17. אצל פרעה לעומת זאת היה המופת צריך להראות את כוח ה', מפני שלא הכיר אותו ית'. על כן נאמר אצל בני ישראל "אות"18, סימן, וזה יכול להיות גם תופעה טבעית לגמרי; השוה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך" (ג, יב). ואילו "מופת" הוא בדרך כלל תופעה על־טבעית19.

ואמרת אל אהרן. מכיוון שמשה הוא נציגו של ה', ואהרן הוא נביאו, מן הראוי שמשה יאמר לאהרן לעשות את המופת.

את מטך. מטהו של משה אשר אותו היה צריך למסור לאהרן, כדי שיעשה בו את המופת20.

והשלך. יש להשלים. אותו ארצה כמו למעלה ד, ג.

יהי. ה' מצוה שכך יהיה, ואכן כך היה, כשם שגם במעשה בראשית ה' ברא ישויות חדשות באמירת התיבה "יהי"21.

לתנין. יש לשאול, אם "תנין" זה זהה עם הנחש22. מן האמור במעשה בראשית משמע שאין השניים זהים, שהרי "התנינים" המוזכר שם הוא חיית־מים, מעין מפלצת־ים23. אך גם אם נאמר ש"תנין" בא לציין גם את נחש־המים, שאפשר שכוונתו גם "נחש", יובן מדוע משתמש הכתוב כאן בלשון זה. כאשר משה היה צריך ליתן אות לבני ישראל, והפך לשם כך את מטהו לנחש היה די בזה, בנחש כלשהו, ואילו כאן אצל פרעה היה צריך להוכיח את גבורתו ית', ועל כן היה צריך למפלצת מרשימה, לתנין.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה