פירושי רד"צ הופמן על שמות· רבי דוד צבי הופמן
פרק ז · פסוק ח
ב המופתים המכינים (ז, ח - יא, י)
למעלה נצטוה משה לאיים על פרעה, כי כעונש על סירובו לשלח את העם - "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" (ד, כג). והנה אין זה צריך להתבצע מיד. תחילה צריך להראות את גדולתו ית' על ידי אותות ומופתים, ורק אחרי שכל האזהרות והנסים יהיו לשוא, רק אז יתרחשו השפטים הגדולים אשר יכופפו את קשיחות לבו של הרודן וישברו את גאוותו. לפיכך אין תשע המכות הראשונות אלא מעין הכנה למכה האחרונה, היא מכת בכורות, אשר נועדה להביא את הגאולה.
לפי תיאור הכתוב יש לחלק תשע מכות אלה לשלוש שלישיות. המכה הראשונה של כל שלישיה מתבשרת לו לפרעה בבוקר, שעה שהוא יוצא אל היאור - כך בדם, בערוב ובברד; במכה השניה שבכל שלישיה בא משה אל בית פרעה ומבשר לו שם את הנס־המכה העומד להתרחש - כך בצפרדע, בדבר ובארבה; המכה השלישית של כל שלישיה מתרחשת ללא כל אזהרה מוקדמת. חלוקה אחרת אפשר לראות בכך, ששלוש המכות הראשונות נעשות בידי אהרן, באמצעות המטה; שלוש האחרונות - על ידי משה, באמצעות המטה14; שלוש האמצעיות נעשות בלי מטה - שתיים מאליהן ואחת על ידי זריקת משה את פיח־הכבשן. אם נביא בחשבון גם את הנס הראשון של אהרן, דהיינו הפיכת המטה לנחש, הרי שגם אהרן וגם משה עושים ארבעה ניסים כל אחד - אהרן עושה את כולן באמצעות המטה, ואילו משה עושה אחד בלי מטה. ועוד ראוי לציין, שאחרי המכה הראשונה של השלישיה השניה פרעה מוכן לוויתור מסוים (ח, כא), אחרי המכה הראשונה של השלישיה השלישית הוא מרחיב את הוויתור (ט, כח); ואילו אחרי סיום כל תשע המכות המכינות הוא נכון לוויתור קיצוני - "רק צאנכם ובקרכם יצג, גם טפכם ילך עמכם"15 (י,כד).