פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כז · פסוק ל
ל-לא. בביאור שלנו לס' דברים יב ו, ויד כב, הוכחנו בפרוטרוט, שהפסוק שלפנינו מדבר על אותו המעשר אשר חכמינו קוראים אותו בשם "מעשר שני" (השוה ספרי "ראיות מכריעות וכו'", עמ' קלד ואילך). מעשר זה היה נוהג כבר קודם מתן תורה, כפי שהוכח שם, ולכן הוזכר כאן (וכן בדברים יב ו: ואת מעשרותיכם) כדבר ידוע מכבר. לעומת זאת לא נכלל מעשר לוי בין המצות הראשונות שמסיני (שאליהן שייכת פרשת המצוות שלפנינו). אפשר, שבמדבר יח, הפרק שבו צווה על מעשר לוי, נמסר אחרי מחלוקת קורח (כפי שמניח, כנראה, גם ספרי שם פ' קיז). בכל אופן אין להניח שמדובר כאן על מעשר ראשון.
"מזרע... מפרי". לא כל תבואות ופירות חייבים במעשר, אלא חלק מהם בלבד. לפי פירושו הפשוט של הספרא כאן והספרי לדברים יד כב, רק אותם מיני היבול שאינם ראויים לאכילה פטורים ממעשר. כך פוסק גם הרמב"ם להלכה (תרומות ב א, השוה משנה למלך, שם). כנגד זה פוסקים הראב"ד ותוספות, כי מדאורייתא רק דגן, תירוש ויצהר חייבים במעשר, והמינים האחרים חייבים רק מדרבנן. דעה מפשרת ל"ספר יראים" ולסמ"ג. לפי דעתם חייבים במעשר ראשון רק דגן תירוש ויצהר, ואילו במעשר שני חייבים גם פירות אחרים מדאורייתא. דעה זו מתאימה על צד היותר טוב לפסוק שלפנינו ולדעת הספרא (ראה מלבי"ם קיב). אולם בעל "טורי אבן", לראש השנה טו: העלה כמה ערעורים נגד דעה זו.
"קדש לה'". על קביעת תשמישי המעשרות עיין דברים יד כב ואילך.