פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כו · פסוק מו
מו. חתימה זו אינה מוסבת אל התוכחה בלבד, אלא גם אל כל החוקים שניתנו בסיני, הקודמים לה, ושבהם קשורים הדיבורים. חוקים אלה שניתנו בסיני נקראו גם "חקתי" ו"משפטי", לעיל כח יח. אבל השם "תורות" לא נזכר באלה, לכן צריך לייחס את הדיבור גם אל התורות, שניתנו בספר ויקרא (השוה פרקים ו-ז, יא מו, יב ז, יג נט, יד: לב, נד-נז, טו לב), אשר נמסרו כולם או קצתם עם החוקים שמסיני. וגם ראוי לתשומת לב, כי כשם שספר ויקרא מכיל עשר תורות (ראה ביאור לטו לב), כך מכילים החוקים והמשפטים, שניתנו עד כאן, עשר פרשיות. והם עשרת הפרקים, טז-כה, ועוד שני פסוקים (כו, א-ב). כל פרק מביא שורות של חוקים התלויים זה בזה. ואם מונים את הפרקים יח וכ כפרק אחד, משום שתוכנם אחד, הרי יש למנות את פרק כז כשורה העשירית. בהתאם לשילוש-"חוקים" "משפטים" ו"תורות", נחלקה גם האזהרה לשלוש פרשיות, הנפרדות זו מזו על ידי פ (פתוחות) וס (סתומות), ואלו הן: א. הברכות (פסוקים ג-יג), הנפרדות מן הקללות על ידי פ, ב. העונשין המוקדמים (פס' יד-כו), ג. העונשין החמורים ("חמת קרי"), שאחריהם באה התשובה (פס' כז-מה), שנבדלים מן הקודמים להם ב-ס. הפיסקה "בינו ובין בני ישראל" מתכוונת לברית אשר כרת ה' על ידי האזהרות עם בני ישראל. על זה רומזות גם המלים "אשר נתן", השוה בראשית יז ב: "ואתנה בריתי ביני ובינך. לפי זה נכללת ב"חוקים" גם "ברית עולם". השוה לעיל כד, ח-ט: "ברית עולם", "חק עולם", ובמדבר יח יט: "לחק עולם ברית מלח עולם".
בצדק אומר הרמב"ן (בביאורו לפסוק טז): "האלות האלה ירמזו לגלות הראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו... כן התרה בהם וכן הגיע אליהם, אם כן דבר ה' ברור הוא שעל הגלות ההוא דבר הכתוב, ותסתכל עוד בענין הגאולה ממנו... בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין... ושבו בדלות ועבודת מלכי פרס... אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו... והגאולה בברית ההיא השנית גאולה שלמה... אמר (דברים ל) והיה כי יבאו עליך... והבטיח והטיבך והרבך מאבותיך". שהתוכחה שלפנינו כאן בספר ויקרא, מדברת רק על גלות בבל, זה מרומז ברור בפסוקים לד ואילך ומג. והרמב"ן (שם) מביא הוכחות מפורטות, שהאיומים בדברים פרק כח קולעים בדיוק אל האסונות של הבית השני שבאו עלינו מידי הרומיים.
בין יחזקאל לת"כ
עם פרק כו שלפנינו הגיע לסיומו אותו חלק של התורה, אשר המבקרים האחרונים מסמנים אותו ב-H, כלומר: ספר הקדושה. הערנו כבר במבוא לפי"ז, שפרק יז בספר ויקרא נחשב על ידיהם שלא בצדק כחוק קדושה דווקא, ושיש לראותו כהוספה לאותו חלק של ספר ויקרא, שאנחנו קראנו אותו בשם "חוק הכהנים", משום שמשלים את חוקי הקרבנות וחוקי המאכלים והטומאות והטהרות. ומצד אחד יש לראות את ויקרא כז כהוספה אל ספר הקדושה, כפי שעוד נוכיח במפורט להלן במבוא לפרק זה. כאן יוכח עוד, כי אין מן הראוי להפריד את החלק השני של ספר ויקרא, ספר הקדושה (H), מן החלק הראשון, ספר הכהנים, אדרבה, שני חלקים אלו קשורים זה בזה ומהווים ספר אחיד. ראשית יש להזכיר שוב, מה שהבאנו כבר בפרקים הקודמים, כדי להוכיח את האחדות של Pg (Priesterlichen grundschrift), עם H (Heiligkeitsgesetz). השוה לעיל פתיחה לחוקי הקדושה, פתיחה לחוקי המועדים, ובפכ"ג בראשית קונטרס 'ממחרת השבת', ובביאור לכג לט. מלבד זה יש להעיר כדלקמן:
ספר הכהנים אי אפשר שהצטמצם רק בתחום דיני הפולחן ומלכות שמים (תיאוקרטיה). החטאות שעליהן נצטוה בויקרא ד: ב, יג, כז, להקריבן בשל "מצות ה' אשר לא תעשינה", לא ייתכן שמתכוונות רק לחוקי הפולחן, ביחוד יש להתחשב בזה, שבמקומות שמפרט את העבירות שבגללן יש להביא קרבנות, נזכרות גם עבירות נגד המוסר (ה: א, ד, כא-כב).
אין להכחיש, כי Pg מכיל גם את עשרת הדברות, שהרי אלו היו חרותות על לוחות העדות שבארון (שמות כה כא), והנה עשרת הדברות – החוק היסודי שנשמר בקודש הקדשים – מכילים בעיקר חוקים מוסריים, האם אפשר כי Pg לא הכניס בתוך ספרו חוקים כאלה? ואם הכניס אותם, היכן יש למוצאם, אם לא ב-H וביחוד בפרשיות יח-כ, וגם בפרשה כה של ספר ויקרא?
בסיפור על המבול של Pg נמצאת הפיסקה: "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ". הרי, לא מפני שמנעו מה' את קרבנותיו או הרסו את מקדשיו, הוחלט לפי Pg להשחית את בני האדם, אלא משום שהשחיתו דרכם ומילאו את הארץ חמס. וספר כזה לא היה מכיל חוקים מוסריים? ודווקא אותו החוק, שמטרתו הוא לעצור בעד חמס ועושק בין אדם לחברו (ויקרא יח-כ), יחסר בו?
Pg יודע רק עבדים שנקנו מנכרים או שהם "ילידי בית" של אלה (בראשית יז, יב-יג, שמות יב מד). וזה מתאים בדיוק עם H (ויקרא כב יא). שם כתוב שהעברים בל יהיו עבדים ורק מן הנכרים יכולים לקנות עבד (כה, מד-מה). לפי זה קדם דין זה לפיסקאות על "יליד בית" ו"מקנת כסף". וזה מוכיח שיש קשר בין Pg ו-H.
בביאורנו להלן פרק כז נביא הוכחה על הקשר שבין פרק זה ל-Pg. והנה פרק זה מזכיר תכופות את חוק היובל ש-H מביא אותו (פסוקים יז-יח, כא, כג) כך מרמז גם במדבר לו ד, שלפי דילמן ואחרים הוא חלק מן Pg, על שנת היובל.
עוד יש להעיר על הדמיון בשימוש הלשון המופיע לעינינו באופן שוה גם ב-Pg וגם ב-H. והוא ההישנות התכופה של פועל (או של מלה אחרת), המודגש במיוחד: תופעה, שעזרה לנו כבר לעיל כה ט לדרוש שפסוק זה, שהמבקרים החדשים ראו בו תוספת של זמן מאוחר, יוחזר למקומו המקורי ב-H הישנות כזו שהוכחנו לעיל ביחס ל-H. היא אפיינית ל-Pg דווקא גם בחלקים סיפוריים. והרי דוגמאות: בראשית יז, יא-יג, "ונמלתם את בשר ערלתכם... ובן שמנת ימים ימול... המול ימול יליד ביתך", שם כג, ט-יא: "ויתן לי את מערת... בכסף מלא יתננה לי... השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה". שם לה יב: "לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ", שמות יב ח: "ואכלו את הבשר... ומצות על מרורים יאכלהו", שם פסוק יא: "וככה תאכלו אתו... ואכלתם אתו בחפזון".
על תופעה סגנונית אחרת כבר העירונו בביאור לפרק א פסוק ב, בתחילתו, והיא סידור המלה "כי" אחרי הנושא. גם סגולה מיוחדת זו משותפת היא ל-Pg ול-H גם יחד. היא נמצאת שמונה פעמים בויקרא פרקים א-ה (א ב. ב א. ד ב. ה: א, ד, טו, יז, כא): שנים עשר פעמים שם יב-יג, טו (יב ב. יג: ב, ט, יח, כט, לח, מ, מז. טו ב. טז: יט, כה): שנים עשר פעמים שם יט: כא-כב, כד-כה, (יט כ. כא ט. כב: יב-יד. כז כד. טו: יז, יט. כה: כו, כט. כז ב) ותשע פעמים בספר במדבר (ה, ו, יב, כ: ו, ב: ט, י: כז, ח: ל, ג-ד). על הרוב כתוב "כי" אחרי הנושאים: אשה, איש נפש, אדם (לג פעמים), שימוש לשון זה נמצא מלבד במלכים-א ח, לז (שלוש פעמים) ובישעיהו כח טו – בספר יחזקאל בלבד: ועל זה עוד להלן.
גם ההקבלות בין החוקים בספר הקדושה ובין חוקי חמורבי מעידות על העתיקות של הראשון. על זה העיר כבר ד. ה. מיללר בספרו Die Gesetze Hammurabis und dia mosaische Gesetzgebung. Wien 1903. לפי חוקי חמורבי סעיף 60 על הגנן לטפל בנטעים שלו משך ארבע שנים ורק בשנה החמישית הוא רשאי למסרם להנאה, השוה ויקרא יט, כג-כה (מיללר שם עמ׳ 101). חמורבי סעיף 129 קובע את הדין: כי תימצא אשת איש שוכבת עם איש זר, יקשרו את שניהם ויזרקו אותם לתוך המים, אלא אם כן יחונן הבעל את אשתו, או המלך את עבדו (השוה: ווינקלר, Hammurabi עמוד כב הערה ה), השוה ויקרא כ י.
ולבסוף: הנביא יחזקאל הוא עד מובהק גם לעתיקותם של Pg ו-H וגם להשתייכותם זה לזה. כבר לעיל בפרשיות הבודדות של H הראינו, שאלה היו לנגד עיניו של הנביא (השוה לעיל: מבוא לחוקי הקדושה, מבוא לחוקי קדושה לכהנים, ביאור לכג מג, פתיחה לשמיטה ויובל, ובסוף הביאור לפי"ז). ברם, אפשר גם להוכיח בוודאות כי Pg היה נגד עיניו של יחזקאל וממנו שאב. השוה:
Pg / יחזקאל
רקיע (בראשית א ו). / רקיע (1) (א כב).
כל נפש חיה... אשר שרצו (שם א כא). / כל נפש חיה אשר ישרץ(2) (מז ט).
למינה... בדגת הים (שם א, כה-כו). / למינה... כדגת הים (מז י).
אדם... כדמותנו (שם א כו). / דמות כמראה אדם (א כו).
ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים... לאכלה (שם א ל). / לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה (כט ה, השוה לג כז, לד ה, לט ד).
ביום הבראם (שם ה ב). / מיום הבראך (כח טו).
ותמלא הארץ חמס (שם ו יא). / מלאו את הארץ חמס (ח יז, השוה ז כג).
והקימותי את בריתי אתך שם ו יח). / והקימותי אני את בריתי אתך (טז סב).
כל צפור כל כנף (שם ז יד). / כל צפור כל כנף (יז כג).
חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים (שם ט ב). / דגי הים ועוף השמים וחית השדה(3) וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה (לח כ).
ונראתה הקשת בענן (שם ט יד). / כמראה הקשת אשר יהיה בענן (א כח).
במאוד מאוד (שם יז ב, שמות א ז). / במאוד מאוד (ט ט, טז יג).
והקימותי את בריתי... לברית עולם (שם יז ז). / והקימותי לך ברית עולם (טז ס).
בעצם היום הזה (שם יז כו, ועוד). / בעצם היום הזה (כד ב ועוד).
מקניהם וקנינם (שם לד כג). / עשה מקנה וקנין (לח יב (יג)).
ארץ מגוריהם (שם לו ז, ועוד). / מארץ מגוריהם(4) (כ לח).
ושמי ה' לא נודעתי להם... לכן אמור... אני ה' (שמות ו: ג, ו). / ואודע להם בארץ מצרים... אני ה'(5) (כ ה).
והוצאתי אתכם... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב (שם ו: ו, ח). / ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם... ואביאם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה להם (לאבותיכם) (כ ו, כח מב).
וידעתם כי אני ה' (שם ו, ז, ועוד). / וידעתם כי אני ה' (כ לח, ועוד).
ונתתי אתה לכם מורשה (שם ו ח). / לנו היא נתנה הארץ למורשה (יא טו (כה י, לג כד)).
בנטתי ידי על מצרים (שם ז ה). / ונטיתי את ידי עליו (יד ט (יג, ועוד)).
נעליכם ברגליכם (שם יב יא). / ונעליכם ברגליכם (כד כג).
ובכל אלהי... אעשה שפטים (שם יב יב). / ועשיתי בך שפטים (ה י (כה יא ועוד)).
למשחית (שם יב יג). / למשחית (ה טז, ט ו).
בכל מושבותיכם (שם יב כ). / בכל מושבותיכם (ו ו (יד ועוד)).
בן נכר... ערל (שם יב: מג, מח). / בן נכר ערל (מד ט).
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם (שם יב מט). / ולהגרים הגרים בתוככם... והיו לכם כאזרח (מז כב).
ושכנתי בתוכם (שם כה ח). / ושכנתי בתוכם (מג ט).
ושש... תחשים (שם כה, ד-ה). / תחש... בשש (טז י).
הכרובים... סוככים (שם כה כ). / כרוב הסוכך (כח טז (יד)).
חוברות אשה אל אחותה (שם כו ג). / חוברות אשה אל אחותה (א ט).
אודם פטדה וברקת... נפך ספיר ויהלום... תרשיש ושהם וישפה (שם כח: יז-יח, כ). / אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת (כח יג).
עשרים גרה השקל (שם ל יג). / והשקל עשרים גרה (מה יב).
את שבתותי... אות הוא בינו וביניכם... לדעת כי אני ה' מקדשכם (שם לא יג). / את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני ה' מקדשם (כ יב).
וכבוד ה' מלא את המשכן (שם מ לד). / מלא כבוד ה' הבית (מג ה).
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא א ב ועוד). / דבר אל בית ישראל... ואמרת אליהם (כ כז (יד ד)).
לנתחיה (שם א ו). ריח נחוח ל' (שם א ט, ועוד). ועשה מאחת מהנה (שם ד ב (ה ד)). / לנתחיה לנתחיה (כד ו). ריח ניחוח ל' (ו יג (טז יט)). ועשה אח מאחד מאלה (יח י).
ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן (שם ד כה). / ולקח הכהן מדם החטאת ונתן (מה יט).
נפש כי תמעול מעל וחטאה (שם ה טו). / ארץ כי תחטא לי למעול מעל (יד יג).
יעשה לכל מלאכה (שם ז כד) / לא יעשה למלאכה (טו ה).
אקדש... אכבד (שם י ג). / ונכבדתי... ונקדשתי (כח כב).
יין ושכר אל תשת (שם י ט). / ויין לא ישתו (מד כא).
ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (שם י י). / בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו (כב כו (מב כ, מד כג)).
ולא תטמאו את נפשותיכם (שם יא מד, ועוד). / נפשי לא מטמאה (ד יד).
ועל שפם יעטה (שם יג מה). / ולא תעטה עם שפם (כד יז (כב)).
אשר תשיג ידו (שם יד כב). / כאשר תשיג ידו (מו ז).
ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר (שם יד מה). / ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפריך (כו יב).
בד... ילבש (שם טז ד (לב)). / לבוש הבדים (י ב ז).
מלא המחתה גחלי אש... ומלא חפניו (שם טז יב). / ומלא חפנך גחלי אש (י ב).
יהיה קדש לא יחליפנו ולא ימיר (שם כז, ט-י). / ולא ימכרו ממנו ולא ימיר... כי קדש (מח יד).
אשר יעבור תחת השבט (שם כז לב). / והעברתי אתכם תחת השבט(6) (כ לז).
ומעלה בו מעל (במדבר ה ב). / במעלם בי מעל (כ כז).
מזכרת עון (שם ה טו). / מזכיר עון (כא כח).
ארבעים יום יום לשנה יום לשנה (שם יד לד). / ארבעים יום יום לשנה יום לשנה (ד ו).
תשאו את עונותיכם (שם שם, ועוד). / ונשאו עונם (יד י, מד י).
אני ה' דברתי (שם יד לה). / אני ה' דברתי (ה יג).
מראשית עריסותיכם תתנו לה' (שם טו כא). / וראשית עריסותיכם תתנו לכהן (מד ל).
את ה' הוא מגדף (שם טו ל). / גדפו אותי (כ כז).
דבר ה' בזה ואת מצותו הפר (שם טו לא). / בזית אלה להפר ברית (טז נט (יז: טז, יח-יט)).
אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם (שם טו לט). / את לבם הזונה... ואת עיניהם הזונות אחרי... (ו ט).
רב לכם (שם טז ג). / רב לכם (מד ו).
ולעמוד לפני העדה לשרתם (שם טז ט). / יעמדו לפניהם לשרתם (מד יא).
פרח מטה... ויוצא פרח ויצץ ציץ (שם יז כג). / יצאה הצפירה צץ המטה פרח הזדון (ז י).
לבני מרי (שם יז כה). / בית המרי (יב ב, ועוד).
ושמרו את משמרת אהל מועד... ואת משמרת המזבח (שם יח, ד-ה). / שומרי משמרת הבית... שומרי משמרת המזבח (מ, מה-מו).
בכורי כל אשר בארצם (שם יח יג). / וראשית כל בכורי כל (מד ל).
מנחתם... חטאתם... אשמם... כל חרם בישראל לך יהיה (שם יח: ט, יד). / המנחה החטאת והאשם וכל חרם בישראל להם יהיה (מד כט).
בארצם לא תנחל... אני חלקך ונחלתך (שם יח כ). / אני נחלתם ואחזה לא תתנו להם בישראל (מד כח).
מי נדה לא זרק עליו (שם יט יג). / וזרקתי עליכם מים טהורים (לו כה).
מי מריבת קדש (שם כז יד, דברים לב נא). / מי מריבות (מריבת) קדש(7) (מז יט, מח כח).
כבשים בני שנה תמימים... ליום (שם כח ג). / וכבש בן שנתו תמים... ליום (מו יג).
ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העופרת (שם לא כב). / בכסף ברזל בדי ועופרת... וכלי נחשת (כז, יב-יג).
ונפש אדם (שם לא לה). / בנפש אדם (כז יג).
והתנחלתם את הארץ (שם לג נד). / תתנחלו את הארץ (מז יג).
אשר תפל לכם בנחלה (שם לד ב). / ונפלה הארץ... לכם בנחלה (מז יד).
נחלה מצרים (שם לד ה). / נחלה(8) (מז יט).
הים הגדול וגבול זה יהיה לכם (שם לד ו). / הים הגדול מגבול(9)... זאת (מז כ).
גבול ים (שם שם). / פאת ים (שם שם).
תוצאות הגבול (שם לד ח). / תוצאות העיר (מח ל).
ומגרש לערים (שם לה ב, ועוד). / מגרש לעיר(10) (מח יז, ועוד).
הערות לטבלה
1. ש"רקיע" ביחזקאל מזדהה עם "רקיע" שבבראשית, הוכיח הלוי ב- Rech. Bibl. ב, עמ' 250 ואילך, בראיות מוכיחות נגד קורניץ.
2. הביטויים "נפש חיה" ו"שרץ" מיוחדים לפי הביקורת ל – Pg. אולם "ישרץ" לשון זכר על-יד "נפש חיה" מכוון אל "שרץ נפש חיה" בבראשית א, כ.
3. כאן יש לראות איך שבזכרונו של יחזקאל מתקבצים פסוקים ממקומות שונים שבתורה. כי בתורה משתמש BD תמיד ב"חית הארץ", ואלו IE ב"חית השדה". בעוד שיחזקאל לוקח, איפוא, את כל השורה מתוך Pg. נשאר הביטוי "חית השדה" כזכר מתוך IE וכן סוף הפסוק "וכל האדם אשר על פני האדמה" הושאל מתוך IE (במדבר יב, ג). השוה דוגמה דומה לאלו לעיל בביאור לכג מג, בסופו.
4. הביטוי "ארץ מגורים" ברור, שמקורו בסיפור על האבות שב-P.
5. כל אחד יבין, שיחזקאל התכוון בדברים אלה לשמות ו, ג ואילך.
6. השאלה זו מצד יחזקאל סותרת גם את דעתו של קואינן ואחרים, שלפיה הוכנסה הפיסקה בויקרא כז, לב-לג (שמדברת על מעשר-בהמה) לתוך התורה, אחרי ימי עזרא. השוה להלן לפסוקים אלה.
7. השם אינו מבואר ביחזקאל: ומקורו אינו אלא Pg.
8. הלוי, שם עמ' 279 מעיר בדברים קולעים, כי המלה "נחלה" כאן, מתאימה ל"נחלה מצרים" שבספר במדבר לד ה. ועוד: יחזקאל משתמש כאן בשם "תמר" במקום השם שנתיישן: "מדבר צין" או "צנה" שבספר במדבר לד ג-ד, ואנו מוסיפים, כי המלה "צין", בבמדבר לג, לו, מתורגמת על ידי יונתן: ב"ציני טור פרזלא", וזה מזדהה עם "צני הר הברזל" שבמשנת סוכה ג א, שמציין מין תמר מסויים.
9. אין ספק, שיחזקאל מבאר כאן את הפסוק הקשה ב-P וביהושע טו: יב, מז. בענין הוראת המלה "וגבול" השוה איוולד, 277 c Lehrb.
10. יש עוד לשים לב לכך, שיחזקאל מחקה גם את סידורה של המלה "כי" אחר הנושא, שדיברנו עליו כבר לעיל בראשית פיסקה זו, לפי דרכו של P, ומכיון שהרגל זה נמצא רק בחוקים אחדים, נראה הדבר, שהוא מיוחד לסגנונם של החוקים, אשר בהם האיש או הדבר שבו עוסק החוק, נזכר בראש הפסוק. ומאחר שיחזקאל נוהג כך בנוגע למלה "כי", עשר פעמים בנאומיו (ג: יט, כא. יד: ט, יג. יח: ה, יח, כא. לג: ב, ו, ט), הרי וודאי, שהוא התכוון לחקות את סגנונו של ספר ויקרא. זה יוצא בהחלט מתוך השוואה בין יחזקאל יד יג: "ארץ כי תחטא לי למעל מעל" עם ויקרא ה: א, טו, כא.
כדי להבליט את טעותם של אלה האומרים, כי ספר יחזקאל הוא הוא המקור, שממנו שאבו H ו- Pg הננו להזכיר, כי יחזקאל שאל לא רק מתוך P בלבד, אלא השתמש עוד במקורות רבים אחרים ולקח מתוכם ביטויים ומליצות ושילב אותם בכל נאומיו, עד שבמקומות שאנו מוצאים הקבלות בין יחזקאל וספרים אחרים, אין שום צורך לחפש את המקורות בספר יחזקאל. ובעוד שבענין זה מורים אנו על ספרנו ראיות מכריעות וכו' עמוד לד ואילך, הרינו מביאים כאן הקבלות אחדות בין ספר יחזקאל מצד אחד ומשנה תורה וירמיהו מצד שני.
דברים / יחזקאל
סמל... תבנית כל בהמה... תבנית כל רמש (ד, טז-יח). / סמל... תבנית רמש ובהמה (ח: ה, י).
את השמש... והשתחוית (ד יט). / משתחויתם קדמה לשמש (ח טז).
ונשארתם מתי מספר (ד כז). / והותרתי מהם אנשי מספר (יב טז).
ועבדתם... עץ ואבן (ד כח, כח סד). / לשרת עץ ואבן (כ לב).
וביד חזקה ובזרוע נטויה (ד לד, ה טו). / ביד חזקה ובזרוע נטויה (כ לג).
בך בחר ה' (ז ו, ועוד). / בחרי בישראל (כ ה).
ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן (יב ב). / גבעה רמה... ההרים ותחת כל עץ רענן (ו יג (כ כח)).
תגדעון ואבדתם (יב ג). / ואבדתי... ונגדעו (ו: ג, ו).
ולא תחוס עיניך... ולא תחמול (יג ט). / ולא תחוס עיני... לא אחמול (ה יא, ועוד).
ועל פיהם יהיה כל ריב (כא, ה (יט יז)). / ועל ריב המה יעמדו למשפט (מד כד).
לא יומתו אבות על בנים... איש בחטאו יומתו (כד טז). / הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב (י, כ).
עשיתי ככל אשר צויתני (כו יד). / עשיתי כאשר צויתני (ט יא).
מקלה אביו ואמו (כז טז). / אב ואם הקלו בך (כב ז).
מטה משפט גר יתום ואלמנה (כז יט). / לגר... יתום ואלמנה2 הונו (שם שם).
לקח שחד להכות נפש דם נקי (כז כה). / שחד לקחו בך למען שפך דם (כב יב).
לזעוה (כח כה (ירמיהו טו, ד)). / לזעוה (כג מו).
לשמה למשל... לאות (כח: לז, מו). / והשמותיהו לאות ולמשלים (יד ח).
את שקוציהם ואת גלוליהם (כט טז). / בגלוליהם ובשקוציהם (לז כג).
אשר הדיחך... שמה (ל א). / אשר אדיחם שם (ד יג).
ושב... את שבותך ורחמך (ל ג). / אשיב את שבות יעקב ורחמתי (לט כה).
וקבצך מכל העמים... ומל... את לבבך (ל: ג, ו). / וקבצתי אתכם מן העמים... אשר נפצותם בהם... ונתתי להם לב אחד (יא: יז, יט, ועוד).
והסתרתי פני מהם (לא יז). / ואסתר פני מהם (לט כד).
אספה עלימו רעות... חצי... מזי רעב (לב, כג-כד). / חצי הרעב הרעים... אוסף עליכם (ה טז).
יורו משפטיך ליעקב (לג י). / ואת עמי יורו (מד כג).
ירמיהו / יחזקאל
אל תירא מפניהם... אל תחת מפניהם (א: ח, יז). / אל תירא... ומפניהם אל תחת (כ ו (ג ט)).
ופניו מפני צפונה (א יג). / מפנה צפנה (ט ב).
ודברת אליהם (א יז). / ודברת את דברי אליהם (ב ז).
זכרתי לך חסד נעוריך (ב ב). / זכרתי את ימי נעוריך (טז מג (ס)).
ההימיר גוי אלהים (ב יא). / ותמר את משפטי לרשעה מן הגוים (ה ו).
ארץ חמדה נחלת צבי (ג יט). / צבי היא לכל הארצות (כ: ו, טו).
עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו (ה כא). / עינים להם... ולא ראו אזנים להם... ולא שמעו (יב ב).
ובתקוע תקעו (ו א). / תקעו בתקוע (ז יד).
שלום שלום ואין שלום (ו יד (ד, י)). / שלום ואין שלום (יג י).
פן תקע נפשי ממך (ו ח). / ותקע נפשי מהם (כג, יז-יח).
לא יאספו ולא יקברו... על פני האדמה (ח ב) / על פני השדה... לא תאסף ולא תקבץ (כט ה).
שממה מבלי יושב... מבלי עובר (ט, י-יא). / שממה מבלי עובר (יד טו).
לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם (יח יח). / ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים (ז כו).
סערת ה’ חמה (כג יט). / רוח סערות בחמתי (יג, יג).
את החרב את הרעב ואת הדבר (כד י). / בחרב ברעב ובדבר יפלו (ו, יא).
לשממות עולם (כה יב (נא: כו, סב)). / שממות עולם (לה ט).
אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה (לא כח). / אבות יאכלו בסר ושני בנים תקהינה (יח ב).
בקרבם ועל לבם... והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם (לא לב). / בקרבכם... לב בשר... והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים (יא, יט-כ).
נוה רועים מרבצים צאן (לג יב). / לנוה גמלים... למרבץ צאן (כה ה).
והשבית ממנה אדם ובהמה (לו כט). / והכרתי ממנה אדם ובהמה (יד יג).
וזרתים לכל הרחות (מט לו). / לכל רוח יפרשו (יז כא).
ושובבתי את ישראל (נ יט). / בשובבי אותם מן העמים (לט כז).
1. המלה "מתי", שנתיישנה, מופיעה כאן בצורה שונה: "אנשי", כך שונתה "שאר ל- "הותר", שרגילה אצל יחזקאל.
2. הצירוף "גר יתום ואלמנה" שכיח מאוד במשנה תורה.
ביחוד מאלפים אותם הפסוקים, שבהם מאחד יחזקאל ביטויים מתוך P ומקורות אחרים בפסוק אחד, משום שהם מוכיחים בבירור, שיחזקאל היה המאוחר בזמן, שמצרף חלקים אחדים, שנשארו בזכרונו, במקום אחד. כך, למשל, מצטט יחזקאל בפרק יח כ את הפסוק מספר דברים כד טז בביטויים של P: "הנפש החוטאת", לפי "נפש כי תחטא" בויקרא ד ב, "לא ישא בעון", לפי "עונו ישא" בויקרא יט ח ועוד.
דוגמה מצויינת לצירוף ביטויים שלוקחו מתוך P ו- JE ניתנה לעיל (בהערות לטבלה ראשונה שבפיסקה זו, הערה 3), ועוד הראינו בביאור לכג מד, כיצד נביא זה מזווג ביטוי מתוך חוק המועדים של H עם ביטויים מתוך ספר דברים. את פיזור ישראל בגויים מציין P (ויקרא כו לג) בביטוי "זרה בגוים", ואילו במשנה תורה: "הפץ בעמים" (דברים ד כז, כח סד), יחזקאל מקשר על פי רוב את שני הביטויים ויוצר את הניבים "הפץ בגוים" ו"זרה בארצות" (יב טו. כ: כג, כב. טו כט. יב: ל, כג, כו. לו יט). השוה יא טז, שם בהתחשב בפסוק הקודם, הוא משתמש במלה "הרחקתים" (השוה עוד: ו ט, יא יז, כ: לד, מא).
לשיבת ישראל לארצו משמש בספר דברים הביטוי "קבץ מן העמים" (ל ג), יחזקאל שואל את הביטוי הזה, אבל מקשר את המלה "קבץ" במקום אחר (לט כז), עם "מארצות אויביהם", שבויקרא כו, לו, לט. בפרק ה פסוק טז פותח יחזקאל בהתראה, הלקוחה מתוך ספר דברים: "בשלחי את חצי וגו'" (דברים לב כג), אבל גומר את הפסוק "ושברתי לכם מטה לחם" ע"פ ויקרא כו כו: "בשברי לכם מטה לחם". גם בפרק ו, ג-ו משובצים ניבים בסגנון של משנה תורה, שלוקחו ברובן מתוך ויקרא כו ("ונגדעו", "ואבדתי" בפסוק ג ובפסוק ו). יחזקאל יד ח מכיל ארבעה משפטים, שאחד מהם, "לאות ולמשלים", רומז בביטוייו על דברים כח לז, ואילו כל השאר לקוח מתוך P. בפרק כב, ו-ח מונה יחזקאל את החטאים שעשו בירושלים, רובם הם עבירות על מצוות שב-H (ויקרא פרקים ט, כ, כה), בכל זאת משתמש הנביא בפסוק ז בביטויו של ספר דברים (כז, טז) ולא בזה של ספר ויקרא (כ, ט). בהזכירו בפרק מד את חובות הכהנים, מביא יחזקאל בין חוקי P גם חוקים מתוך ספר דברים (יט יז, כא ה, לג י).