פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כו · פסוק מ
מ-מב. דעתנו כדעת ויזל, כי "והתודו" זוהי מצוה, כמו במדבר ה ז. בניגוד לאמור על אל שהקשו את ערפם: "ימקו בעונם", קורא הכתוב כאן אל אותם העשויים לקבל תוכחה: "והתודו וגו'". ווידוי כזה התוודה דניאל (ט ד ואילך), כן גם עזרא (ט ו ואילך), השוה גם נחמיה ט ו ואילך ותהלים קו ו.
"במעלם". משלים ל"עון": כלומר: העוון שעשו במעלם, השוה יחזקאל לט כג, דניאל ט ז, דברי הימים-א ט, א.
"ואף", גם זה שייך אל הווידוי, "אשר הלכו", מפני שהלכו בקרי.