פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כו · פסוק טז
טז-יז. ראב"ע (בביאורו לפסוק יג) מעיר: "וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות לכלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים". מלבד זה יש לברכות יתרון על הקללות, משום שהללו באות בבת אחת, אם יקיימו את המצוות, ואילו הקללות באות אחת אחת, החל בקלות שבהן, כדי להחזיר את העם למוטב ורק אם מוסיפים לחטוא הן מתגברות עד הדרגה הגבוהה ביותר.
בצדק רומז ויזל על יחזקאל יד כא, שם נחלקו הפורענויות לארבעה סוגים: א. חרב, ב. רעב, ג. חיה רעה, ד. דבר. חרב האויב, היא הקללה על הפרת הברית, כפי שמבואר להלן בפסוק כה. עקב הברית הזאת נבחר עם ישראל מתוך כל העמים, סגולת ה', שכל האויבים אינם יכולים לנגוע בו לרעה בלי להיענש, ואם עם ישראל מפר את הברית, הוא נופל לפני חרב אויביו. הרעב בא בגלל חילול הארץ, שניתנה לעם בכדי שיתנהג בה בקדושה, ואם תנאי זה לא קויים, לא תתן הארץ את פריה. חיה רעה מתגברת על האדם, אם הוא שוכח את ייעודו ומאבד את צלם אלוקים, שהם נותנים לו את הזכות לשלוט בעולם החיות. ולבסוף בא הדבר על הארץ, אשר תושביה מורדים במעשיהם ברצונו של ה', ובשל אי ציותם הם נענשים, כאדם הראשון, במיתה. ארבע פורענויות אלו מובאות גם כאן חליפות, כפי שהן באות והולכות ומחריפות.
"זאת", כלומר: לפי מעשיכם, "מידה כנגד מידה" (משנת סוטה, א, ז-ט). בראשונה תבוא "בהלה" (יחזקאל כו כא, "בלהות"), אלו הן המחלות המבשרות את המוות ("דבר"), משום שלא שמעו בקול ה'.
"שחפת" (דברים כח כב), דומה ל- سحاف בערבית.
"ואת הקדחת", (שם שם).
"מכלות עינים ומדיבות נפש". אותו הביטוי בדברים כח סה ובשמואל-א ב, לג. הן מרמזות על היאוש מלהתרפאות ממחלות אלו. ההתראה השניה מאיימת ברעב הבא מחמת התפרצויות אויבים, השוה שופטים ו, ג-ד.
"לריק" – לחינם, ללא תועלת.