פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק לו
לו-לז. לדעת חז"ל בבבא מציעא ס: אין הבדל בין נשך לתרבית, ושני הביטויים משמשים הן לכסף הן לאוכל, כפי שיוצא גם מתוך דברים כג כ, אם כן "נשך" ו"תרבית" הם שני ביטויים שונים לציון הרבית (השוה: משלי כח ח, יחזקאל יח יז, כב יב) לפי שתי התוצאות שלה, כאשר הלווה מפסיד ("נשך") וכאשר המלוה מרוויח ("תרבית"). לפי הרמב"ן: "הנשך הוא שילונו מנה ליתן לו ברביתו ה' שקלים בכל שנה, ויקרא כן בעבור כי אחריתו כנחש ישוך, שמבצבץ ועולה: התרבית הוא שילונו עד זמן פלוני... כי זה אינו נושך... אבל הוא רבית, ולכך אמר את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך", כי המנהג להלוות את הכסף בנשך, בכל שנה יתן כך, והאוכל ילונו עד הקציר ואז יפרענו מגרנו בתוספת קצוב", ויזל העיר, כי לפי משמעו הפשוט אוסר "אל תקח" ליקח נשך אפילו אם הלווה מציעו מרצונו, ומכיון שבמקרה כזה היו מקילים להרשות לעצמם זאת, ולראותה כמתנת נדבה, מוסיף הכתוב: "ויראת מאלהיך".
"וחי". אין זו סמיכות, אלא פעול בזמן עבר בצורה מצומצמת (ראה איוולד 142 b גזניוס 76 i).