פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק לב
לב-לג. "וערי הלוים וגו'". על דבר ערים אלו עיין במדבר לה, א-ח. לפי דעת רבי בערכין לג: חל חוק זה רק על אותם הלויים, שמכרו אחוזה בתוך ערי הלויים, ולא על ישראלים, שקיבלו בירושה (מצד האם) אחוזה בערי הלויים ומכרוה וגם לא על לויים שקיבלו אחוזה בערים אחרות ומכרוה. לדעת החכמים החולקים על רבי, חל חוק זה גם אם עברו לידי בן ישראל אחר (על ידי ירושה). דעה זו נתקבלה להלכה. לכאורה נראה לפי זה הפסוק "גאולת עולם תהיה ללוים" בלתי מובן די צרכו. אך אפשר שהפסוק מכוון אל קרובים ממדרגה ראשונה של לוי שמכר את אחוזתו (בדומה לזה כבר ביאר הרמב"ן). ללויים בתורת קרוביו של הלוי שנמצא במצב דחוק, יש תמיד הזכות (ואף החובה) לגאול את האחוזה שנמכרה. מובן, כי לקרוב ממדרגה ראשונה שידו משגת, יש זכות קדימה. ולפי זה מתפרש הפסוק הבא בפשטות: "ואשר יגאל מן הלוים", כלומר: אם אחד הקרובים (במדרגה הראשונה) יגאל אחוזה זו (השוה "ואשר לא צדה", שמות כא יג), "ויצא ממכר בית וגו'", יצא ביתו שמכר, היינו הבית אשר ב"עיר אחזתו" ("ועיר אחזתו" כמו "עצבונך והרונך", בראשית ג טז) ביובל אל בעליו הראשונים.