אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כה · פסוק י

פסוק ט

"וקדשתם וגו'". מצוה על בית הדין הגדול שיקדש את שנת היובל (רמב"ם שמיטה ויובל י א).

"וקראתם דרור". השוה ישעיה סא א, ירמיהו לד ח, יחזקאל מו יז. "דרר" הוראתו העיקרית היא, כנראה, "התנועע באופן חפשי ומהיר", ומכאן "צפור דרור", הצפור שמעופפת מהר, "מר דרור", המור שנוזל מעצמו באופן חפשי, ובסורית "דררא" – הלוחם, לגבי בן אדם מציין "דרור" חופש גמור ומצב של אי תלות, גם במה שנוגע לנכסים וקרקעות. לפי זה הפסוק "ושבתם וגו'" הוא הפירוש למלה "דרור" (ראה גם להלן ביאור לפסוק לט).

"לכל יושביה", בא ללמד, לפי ערכין לב: וספרא, שחוק זה חל רק בזמן שכל בני ישראל התושבים נמצאים בארץ, לפיכך משגלה מן הארץ אף חלק מהעם, בטל החוק.

"יובל", משמעותו, לפי עדותו של ר' עקיבא (ראש השנה כו.), במדינת ערב: "איל", ולדעת ר' לוי (ירושלמי ברכות ט א) "כבש". אפשר שהכוונה היא وابلة היינו כבשים צעירים, ואילו בפיניקית פירוש "יבל" – "איל", וכנראה, זאת היתה הוראת המלה בעברית הקדומה, ומזה "קרן היובל" ו"שופר היובל". לפי זה נקראת השנה הזאת על שם התקיעה ב"שופר היובל", באשר היא מסמלת את קריאת ה' המשחררת את כל אחד. ואפשר שבזמן מאוחר יותר, לאחר שהשם הזה נקבע לציון שנת החופש, שימש במובן חופש, עד ש"שנת היובל" הזדהתה עם "שנת הדרור", ויוספוס צודק בקבעו (קדמוניות ג יב ג): ἐλευθερίαν σημαίνει τοὔνομα.

"יובל הוא תהיה לכם", פירושו לפי הספרא, כי השנה כשהיא לעצמה היא שנת יובל, אף אם לא קויימו כל מצוותיה (השוה ראש השנה ט: וירושלמי שם ג ה). קדושת שנת היובל חלה לפי ראש השנה ח: כבר ביום א בתשרי, אלא שהחזרת האחוזות לבעליהם הראשונים ושיבת העבדים לביתם החלו בעשרה בתשרי (השוה גם ספרא).

בענין היחס בין שמיטה לבין יובל יש מחלוקת בין החכמים ור' יהודה בראש השנה ט. לדעת החכמים, שנתקבלה גם להלכה על ידי הפוסקים (ראה רמב"ם שמיטה ויובל י ז), אין שנת היובל נכללת בתקופות של שבע שבתות השנים, אלא אחרי שנת היובל חלה בשנת החמשים ושבע השמיטה הראשונה, ואילו לדעת ר' יהודה שנת החמשים, היינו שנת היובל עצמה, היא גם השנה הראשונה של השמיטה הבאה, כך ששנת החמשים ושש היא השמיטה הראשונה אחרי היובל הקודם (בטעות חשבו מחשבי תקופות נוצריים אחדים, שר' יהודה קבע את שנת הארבעים ותשע לשנת היובל). בנוגע ליובלות בימי בית ראשון, התחילה ספירת שמיטות ויובלות ארבע עשרה שנה אחרי כיבוש הארץ, שהרי הכיבוש נמשך שבע שנים וחלוקת הארץ שוב שבע שנים. מחשבי תקופות יהודיים קובעים ביחס לימי הבית הראשון, לפי חז"ל, את שנת הששים וארבע אחרי הכניסה ליובל הראשון, ושנת המאה וארבע עשרה ליובל השני וכו'.

ביחס לימי בית שני יש חילוקי דעות. שכן על אף העובדה, שבתקופה ההיא לא קיימו את חוק היובל, משום שעם ישראל לא ישב כולו על אדמתו, הרי בכל זאת ספרו, לפי דעת רבותינו, לשם רמז את שנות היובל כדי לכוון על ידי זה את שנות השמיטה ("מנו יובלות לקדש שמיטין", ערכין לב:), כך שגם בתקופה ההיא היתה שנת החמשים ושבע השנה השמינית במחזור, ואילו לר' יהודה היתה זאת שנת החמשים ושש. בענין זה קובעים הגאונים את ההלכה כר' יהודה. השוה רמב"ם, שמיטה ויובל י ה וכסף משנה, שם. אחר שהוברר מבחינה היסטורית ששנות 177 ו-275 למנין שטרות היו שנות שמיטה (מכבים-א טז יד-טז, יוספוס, קדמוניות יג ח א, יד טז ב, צוקרמן, שם עמ' 32 ואילך), הרי זהו החשבון הנכון. וזה מתאים למסורה, ששנת חורבן בית שני היתה מוצאי שביעית. כך ששנת 3829 לבריאת עולם היתה שנת שמיטה. וכן אושרו כשנות שמיטה שנות 4935 ו-4949 לבריאת עולם: השוה את הלוח אצל צוקרמן, עמ' 43 ואילך. השמיטה האחרונה היתה תרס"ג - 5663 לבריאת עולם.

לדעת צוקרמן (שם, עמ' 14 ואילך), היתה הכוונה בהנהגת תקופות היובל להתאים את מחזורי השמש והירח זה אל זה, וגם קלוסטרמן (בספרו על התורה) ניסה להוכיח את חשיבות ספירת היובלות לגבי קביעת הלוח. אולם, מאחר שבכתבי הקודש אין לזה שום רמז, וטעם חוק היובל כשהוא לעצמו ברור, הרי נדמה לנו שאין להתחשב בספירות כאלו. – "ספר היובלות" מונה למשך כל הזמן תקופות של יובלות בנות 49 שנה כלאחד. השוה עוד ציטוט מתוך ספר היובלות, בביאור עתיק לדברי הימים שהוציא קירכהיים, עמ' 36.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה