אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כה · פסוק טז

פסוק יד

טו-טז. כשם שבפסוק ד מדברת התורה אל המוכר וגם אל הקונה, כך גם כאן, אך בסדר הפוך: תחילה אל הקונה ואחר כך אל המוכר. הקונה, ששואף להפחית את מחיר השדה, בהתחשב במספר השנים שחלפו משנת היובל, הוזהר לדייק במספר השנים ש"אחר היובל", והמוכר ידקדק בחישוב מספר השנים שנותרו עד היובל הבא. ספורנו מבאר, ש"אחר היובל" מוסב אל "תקנה" כלומר, לא יקנו את השדה אלא אחר היובל, ולא מיד בתוך היובל, תיכף לאחר שהבעלים קיבל בחזרה את השדה. בתלמוד (ערכין כט.) יש מחלוקת ב"המוכר שדהו בשנת היובל עצמה, רב אמר: מכורה ויוצאה (ביובל, וזה הלוקח איבד מעותיו רש"י) ושמואל אמר: אינה מכורה כל עיקר" (והמעות חוזרין רש"י). פסוק טז אומר ביתר בהירות, שאת דמי הקניה צריך להרבות או להמעיט, לפי רוב השנים או מיעוט השנים. מתוך הפסוק "במספר שני תבואות וגו'" מסיקה המשנה (ערכין שם), את ההלכה, שצריך למכור את השדה לכל הפחות לזמן של שתי שני תבואות ואסור לגאלו לפני תום שתי שנים, ואם מכרו שנה אחת קודם היובל, צריך להחזירו רק שנה אחת אחר היובל. שנת השמיטה וכן שנות בצורת אינן נמנות במספר שנתיים אלו. כינוי הגוף במלה "מקנתו" מוסב אל "ממכר" (דילמן).

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה