אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כה · פסוק ז

פסוק ו

"ולבהמתך ולחיה". הצירוף של בהמה וחיה מלמד לפי פסחים נב: "כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמה שבבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית" (כך גם ספרא). אותו זמן שסוג מסוים של תבואה כלה מן השדה, נקרא "שעת הביעור" של סוג זה. ובענין "ביעור" יש מחלוקת בין ר' יהודה ור' יוסי. לדעת ר' יהודה רק העניים מותרים לאכול לאחר הביעור (על פי שמות כג יא), ואילו לפני הביעור מותרים גם העשירים. בנוגע לדעת ר' יוסי, שנפסקה להלכה, יש שתי נוסחאות: הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל ז ג, השוה ראב"ד שם) גורס: "ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אין אוכלים אחר הביעור". אחר הביעור הכל אסורים בפירות שביעית. לפי זה דעת הרמב"ם היא, כי "ביעור" משמעותו ביעור הפירות מן העולם (ראה פירוש המשניות לרמב"ם, שביעית ה ג, ט ב). לעומת זאת גורסים רש"י, תוספות פסחים נב:, רמב"ן ורבים אחרים. "ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור". לפי דעה זו "ביעור" כוונתו ביעור מן הבית, כלומר: עושים את הפירות הפקר, ואחר שנעשו הפקר הכל מותרים בהם, אפילו הבעלים לשעבר.

אין בתנ"ך רישומים על דבר קיום חוק השמיטה הלכה למעשה בזמן הבית הראשון. איוולד (Alterth 489) משער, כי יש למצוא הוכחה בשימוש הרב של הביטוי "נזירים" לציון הגפנים שענפיהם (שערותיהם) אינם מקוצצים, שהעם שמר על קדושת שנת השמיטה. מכל מקום יש להסיק מתוך הפסוקים ויקרא כו: לד-לה, מג, דברי הימים-ב לו כא, שעל פי רוב לא קיימו אותה. לעומת זאת ברור, שאחרי בנין בית שני קיימו את המצוות האלה בלא הפסק. השוה נחמיה, י לב, מכבים-א ו: מט, נג, יוספוס, קדמוניות יא ח ו, יג ח א, יד י ו, טז ב, טו א ב, "מלחמות היהודים" א ב ד, פילון בספרו של אוסביוס praep. Ev. 8. 7, צוקרמן שם עמוד 26 ואילך, קאספרי ב –Stud. u. Krit 1877 עמ' 181 ואילך, הרצפלד, גשיכטי וכו', ב, עמ' 458 ואילך, ג עמ' 155, גרץ גשיכטי וכו', מהד' ד, ג, עמ' 652 ואילך, ושירר, גשיכטי וכו' מהד' ג א, עמ' 34 ואילך.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה