פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק ה
ה. "ספיח". משורש "ספח" - "הוסיף", מה שניתוסף על הקצירה מן הגרגירים שנפלו בשעת הקצירה בשנה שעברה. וכן "ספח" קרוב ל"שפך", היינו מה שנשפך מן התבואה, גם היום נזרע חלק גדול של השדות בארץ ישראל מאליהם בגרעינים מתוך שבלים בשלות (פ. שוברט, Reise ג, עמ' 115, 166, וראה מקורות נוספים, בספרו של קנובל ובמפרשים לישעיהו לז ל). לדעת הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל ד א) הספיחים גדלים, מלבד "מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית", גם "מן העיקרים שנקצרו מקודם" (לפי אבן ג'נאח זה הוא הנקרא "שחיס"), ובפירושו למשנת כלאים ב ה אומר הרמב"ם: "ויש מן הצמח מה שיזרעוהו ויקצרוהו ואחר כך יצמח פעם שנית ופעם שלישית... וזה הצמח שיצמח בפעם שניה נקרא "ספיח" ועליו נאמר: את ספיח קצירך, ומה שיצמח פעם שלישית נקרא "שחיס" ועליו הכתוב אומר (ישעי' לז): "אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס".
"לא תקצור". בנוגע לאיסור ספיחין, יש מחלוקת בין ר' עקיבא לבין החכמים. הספרא מעיר בקשר לפסוק כ דלהלן: "הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו", אם אין זורעים מה אנו אוספים? אמר ר' עקיבא: מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית, וחכמים אומרים: אין ספיחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים, אם כן למה נאמר "הן לא נזרע ולא נאסוף"? אמרת לנו לא תזרעו ומה שאנו אוספין אין מכניסין לקיום, אמרת לנו בערוהו, ומה אנו אוכלין מן הביעור ואילך?". דברי ר' עקיבא מובאים בפסחים נא: לפי התוספות ד"ה כל (וכן גם הראב"ד לספרא) יש לפרש כך, שלדעת ר' עקיבא הספיח אסור מן התורה אפילו קודם זמן הביעור (ראה להלן ביאור לפסוק ז), ובכל צורה, הן אם אספו אותו כקציר, הן שהכריזו עליו כעל הפקר. ואילו החכמים סוברים (והדעה הזאת קבע הרמב"ם להלכה), שהספיחים נאסרו רק מדברי סופרים. אולם בפירוש כוונת ״לא תקצור״ מחולקות הדעות. לפי רש״י והרמב״ם (הל׳ שמטה ויובל ד א): לא תקצור כדרך הקוצרים, אלא רק על ידי שינוי או אחר שהפקיר אותו, ואילו לדעת רבנו תם אסור לקצור אם לא הופקר אלא משומר. ואפילו מופקר אסור כדרך הקוצרים, כי אם על ידי שינוי.
"ואת ענבי נזירך". לפי הרמב"ן: "ענבי נזירך כמו ספיח קצירך, ולא תבצור כמו לא תקצור... ויזהיר בשדה ויזהיר בכרם, והגפן שלא עבדו ולא חפר ולא זמר אותו יקרא נזיר, כי הזירו והפרישו ממנו כאילו אינו שלו". לדעת מנדלסון נקראת הגפן, שענפיה לא נגזמו, "נזיר" משום שדומה לנזיר שמגדל שערו ואינו מסתפר, כך גם איוולד Alterth עמ' 489 וכל הפרשנים האחרונים.
"לא תבצור", אסור אפילו לר' עקיבא "כדרך הבוצרים" בלבד, כפי שמלמד הספרא. ואילו לפי רש״י והרמב״ם מותר על ידי שינוי אפילו במשומר, ולדעת רבנו תם רק אם מופקר מותר על ידי שינוי, ובמשומר אסור בכל אופן. לפי הגר״א לשביעית ח ו אפילו במופקר ועל ידי שינוי אסור לקצור ולבצור, רק לתלוש ביד מותר. השוה עוד ״פאת השולחן״ כד א.
"שנת שבתון וגו'" מנמק את הפסוקים הקודמים.