פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כה · פסוק ד
"שבת שבתון", אותו הביטוי כמו בשבת השבוע, לעיל כג ג ושמות טז כג, לא טו. גם בחוק יום הכיפורים נאמר "שבת שבתון" (לעיל כג לב), אבל רק "לכם" (לישראל). ואילו כאן, וכן בשבת השבוע, נאמר: "שבת לה'". בעוד שהאדם שובת יום אחד בשבוע, שובתת הארץ שנה אחת בכל שבע שנים (השוה מלבי"ם).
"לא תזרע". כאן נזכרו ארבעה סוגי עבודות בשדה: זריעה, זמירה, קצירה, ובצירה. ומשום שהזמירה מועילה לגידול, והיה מיותר להזכיר אותה, שהרי היא בכלל זריעה וכן מיותרת בצירה שכן היא בכלל קצירה, לכן למד ר' יוחנן (והלכה כמותו) מזה (מועד קטן ג.), כי בשנת השמיטה אסורות רק אותן העבודות שפורטו כאן (שמשום כך הוא מכנה אותן "אבות"), ולא עבודות אחרות דומות להן ("תולדות"). אולם לפי דעת ר' אלעזר כל העבודות שבשדה (אבות ותולדות) אסורות בשנת השמיטה מן התורה, כמו שבשבת השבוע אסורות גם אבות וגם תולדות (השוה שבת צו:). ברם, גם אליבא דר' יוחנן אסורות התולדות בשנת השמיטה לפחות מדרבנן.