אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כד · פסוק יז

פסוק טז

יז. לדעת ראב"ע באים החוקים שבפסוקים יז-כב כאן, משום שהניצים הכו זה את זה. אולם סדר זה של דיני רציחה וחבלה אחרי פרשת ברכת השם יש לו טעם חיצוני וטעם פנימי. לפי מסורת חז"ל חטא המגדף בבטאו המלה "יכה" (משנת סנהדרין ז ה), המשמשת כרגיל גם קללה כלפי בן אדם (משנת שבועות ד יג), ולכן השוה הכתוב בשמות כא: טו, יז, מקלל אביו ואמו למכה אביו ואמו, ומטעם זה מקשרת התורה דיני הכאה עם דיני קללה. אולם, כפי שהעיר הירש בצדק, יש לשני סוגי עבירות אלה גם קשר רעיוני. ערכו הרם של חיי האדם לעומת חיי הבהמה מנומק (בראשית ט ה) על ידי המושג "צלם אלקים". גם כאן עומד בראש החטאים שבין אדם לחברו הפשע החמור כלפי הויה ("ברכת השם המפורש", רק בשם המפורש נמצא ביטוי מתאים להווית ה'). "ה' בכבודו מייצג את היסוד של כל משפטי אדם וזכויותיו בתורת אישיות בעלת זכויות אנושיות".

"ואיש וגו'". השלמה לשמות כא יב, שבה נקבע, מצד אחד, שהרוצח ייהרג רק בתנאי שהוא "איש", היינו מבוגר, ולא קטן, ומצד שני, מה שנוגע לנרצח, חייבים על "כל נפש אדם", בין אם הוא איש, בין אשה או ילד.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה