אור ברסלב

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן

פרק כג · פסוק יב

פסוק יא

יב-יג. אין הכתוב אומר והקרבתם על העומר וגו' (כמו להלן בפסוק יח: על הלחם), אלא "ועשיתם ביום", משום שחלק מן העומר גופו הובא על גבי המזבח ואין הוא זקוק למתיר אחר, ובזה הוכחה זהותם של העומר ושל מנחת ביכורים, ראה בביאור על ב יד.

"ביום הניפכם", בא ללמד, לפי מגילה כ: שזמנה של הנפת העומר היה ביום, ואילו הקצירה היתה בלילה שקדם לו. הכבש שהוקרב בא, כמובן, מלבד התמיד ומלבד קרבן המוסף (במדבר כח כד).

"בן שנתו". כמו לעיל יב ו. ראוי לתשומת לב הוא, שמנחת נסכים לכבש הזה היא שני עשרונים סולת, ואילו היין רק רביעית ההין (השוה לבמדבר טו ד ואילך). ומה בדבר השמן? לכאורה יש לשער, שאת מידת השמן צריך להתאים למידת הסולת, שבה היתה בלולה. אולם יש קבלה במנחות פט: שגם מידת השמן צריכה להיות הרגילה. אבל מה הטעם לשני עשרונים במנחה? על זה עונים קנובל, קייל ואחרים: משום שבחג הקציר היה צריך קרבן הסולת להיות מרובה יותר מן הרגיל. תשובה זו אינה מניחה את הדעת במידה מספיקה, משום שבפסח התחיל רק קציר השעורה ועדיין לא הגיע קציר החיטה. ואם היתה הכוונה בהתחלת הקציר לכלול את הקצירה כולה, הרי גם השמן והיין היו צריכים לבוא כפליים. ואילו אם נניח – כפי שהעירונו לעיל – שהכבש לא בא על העומר אלא דווקא ביום העומר, הרי יתקבל על הדעת, שבאותו יום שהותרה התבואה החדשה יכיר ישראל בהכרה יותר ברורה את ה', שהוא הרועה שלו, ולכן יוכפל התמיד ("שני כבשים"). ביום זה יובאו גם דורונות במדה משופעת ביותר ולכן הוקרבו הנסכים במידה המרובה ביותר, היינו מנחת נסכים של בקר (במדבר ט, ט-י), וזוהי בדיוק מידת מנחת הנסכים של התמיד יחד עם הנסך של הכבש.

תוכן העניינים

פירושי רד"צ הופמן על ויקרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה