פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כב · פסוק כז
כו-כז. אל סוגי המומים שייך גם בעל חיים "מחוסר זמן", היינו שלא עברו עליו עוד שבעת ימים.
"שור... עז". הזכרת שלושת המינים באה להוציא "כלאים ונדמה", והמלה "יולד" ממעטת "יוצא דופן".
"תחת אמו". האם צריכה להיות יחד עם הוולד שלה לכל הפחות זמן קצר, וזה ממעט את היתום. "כלאים": תערובת שה ועז, "נדמה": בריה משונה, ולד עז שדומה לכבש, או ולד כבש שדומה לעז, "יוצא דופן": שיצא מן הצד על ידי ניתוח, היינו שלא בא לעולם כדרך הטבע, "יתום": היינו בעל חיים שאמו מתה בשעת לידתו, באופן שלא היה אף רגע אחד יחד עם אמו. כל אלה פסולים לקרבן (ספרא).
"ומיום וגו'". עוד בלילה, אור ליום השמיני, מותר להקדיש את הולד לקרבן ("קדושה"), אולם להקריב אותו מותר רק מיום השמיני ואילך ("ירצה"). כשם שאדם כשהוא בן שלושים יום יוצא מתורת נפל, כך בעלי חיים בן שבעת ימים (השוה שבת קלה:), ראה שמות כב כט.