פירושי רד"צ הופמן על ויקרא· רבי דוד צבי הופמן
פרק כב · פסוק כב
כב. "עורת", יש להבינו כתוספת ביאור ל"מום" שבפסוק הקודם (כלומר: אסור שיהיה בו המום של העורון).
"חרוץ". מן השורש חרץ - חתך. המסורה ביארה אילו חריצין הן מומין (ספרא, משנת בכורות ו ד).
"יבלת". לפי תרגום יונתן מום בעינים, גם ראב"ע סבור שהיא זהה ל"תבלל בעינו" (כא כ). במסכת בכורות מ: נזכרת גם "יבלת בעיניו". אם לדון לפי השורש (יבל - זרם), הוא דבר הנוזל, היינו: אבעבועות, או כיב, השוה: בנעט למשנת עירובין י יג. תרגום השבעים, רש"י ואחרים מתרגמים שומא, הוולגטה: אבעבוע.
"אלה". כלומר: הנגועים במומין כאלה, השוה ביאור לכא יד.